בראשון באוגוסט עברו שנתיים מאז שעזבתי את עבודתי בתור מתכנת, והתחלתי להשקיע במשרה מלאה. אז הנה, קצת באיחור, החלטתי לכתוב את הסיכום השנתי.
השינוי העיקרי השנה היה המעבר שלנו לבייג'ינג. למרות שקצת חששתי מחזרה לסין, מצאתי בייג'ינג אחרת לגמרי ממה שהכרתי, וסך הכל טוב לי פה. קשה לי להאמין שאני אצליח לשרוד בסין הרבה שנים, כי הרבה דברים מפריעים לי אצל הסינים – למשל שהם מעשנים כמו קטרים,או שהילדים פה עושים פיפי וקקי בכל מקום.
מצד שני יש לבייג'ינג הרבה יתרונות שגורמים לי להישאר כאן. מעבר לעלות המחיה היחסית זולה, החיים פה די נוחים – ניתן לקנות כמעט הכל במרחק הליכה קטן מהבית, אני גר ליד פארק מאוד גדול, יש שבילי אופניים בכל הכבישים, האוכל פה מעולה, יש חוגים מאוד טובים לילדים וכמובן – הקרבה למשפחה של אשתי. ככה שאני מנסה להתעלם מהחסרונות וסך הכל טוב לי פה. התכנית היא להעביר פה עוד שנה לפחות, ואז נראה.
הנה סיכום השנה השנייה שלי:
שוק ההון
בניגוד לשנה הראשונה שהייתה פשוט אסון פיננסי, השנה הנוכחית הייתה הרבה יותר טובה. התאוששתי לגמרי מהנפילה של 2008 מה שאיפשר לי קצת להירגע. למעשה כיום ההון שלי גדול בערך ב-70% מאשר הוא היה כשעזבתי את קומברס ובערך פי 3 ממה שהוא היה בשיא המשבר במרץ 2009. כך שאם סוף 2008 – תחילת 2009 הייתה תקופה מאוד לחוצה מבחינה כלכלית, מאז קיץ 2009 אני מרגיש הרבה יותר רגוע, וקשה לי להאמין שאני אי פעם אלחץ יותר מכסף.
המטרות שלי לשנה היו לשנן את כל הסימונים שלי בספר Security Analysis
תקציב
2010 אומנם עוד לא הסתיימה, אבל נראה כי לא תהיה לי בעיה לעמוד בתקציב שלי – שהוא עומד על 2% מסך ההון שלי. טוב, זאת לא ממש חכמה כי אני די קמצן וגם העובדה שאני גר בסין עוזרת, אבל בכל זאת הצלחתי לטייל חודשיים ביפן וגם ניסע לביקור בהונג-קונג בנובמבר.
ב-2011 יהיה לי יותר קשה לעמוד בתקציב של 2% וזאת למרות שנראה כי הרווח שלי השנה מהבורסה יעבור את ה-20%. הסיבה העיקרית לכך היא עלייה בהוצאות הדיור והחינוך לילדים. למרות זאת גם ב-2011 נוכל להרשות לעצמנו טיול קטן. הפעם זה כנראה יהיה ביקור של כחודש בארץ.
אני חושב ברצינות להעלות את התקציב שלי ל-3% מההון, כדי להרגיש קצת פחות לחוץ בהוצאות. נראה לי שגם 3% זה שמרני מספיק.
השכלה כללית
כאן לא עמדתי בתכניות שלי. רציתי לעבוד יותר ברצינות על טכניקות הזיכרון של ערן כץ, ולא עשיתי את זה. אני בינתיים מסתפק ברמה די נמוכה של טכניקות הזיכרון שלו. זה מאפשר לי לזכור כמה מספרי טלפון – שזה הרבה יותר מאשר הייתי מסוגל לעשות לפני שקראתי את הספר שלו סוד הזיכרון המצויין. גם לא שיפרתי את היכולות המתמטיות שלי.
ללא ספק השקעתי הרבה מאוד זמן בקריאת דוחות כספיים מה שלא השאיר לי הרבה זמן לדברים אחרים. היום גם יותר מעניין אותי לקרוא קצת ספרי פסיכולוגיה. לאחרונה קראתי את הספר של דן אריאלי לא רציונלי ולא במקרה. דווקא הספר הספציפי הזה לא כל כך טוב ולא הייתי ממליץ עליו, אבל זה הכיוון שיותר מעניין אותי עכשיו.
בריאות
בתחום הזה כן השתפרתי, אבל אני רחוק מאוד מאיפה שהייתי רוצה להיות. השנה אפילו עשיתי בדיקה רפואית (פעם הקודמת שנבדקתי הייתה בגיל 23), והתוצאות היו בסדר גמור. אני גם מרגיש ממש טוב. ובעיות שהיו לי בעבר (כמו מגרנות) עברו לגמרי אחרי ששיניתי את התזונה שלי. אבל אני עדיין שמן (83 קילו על 1.82 מטר). המטרה שלי היא לרדת ל-74 קילו ולהישאר שם.
השנה אומנם התאמנתי יותר בטאי-צ'י, אבל זה עדיין רחוק מאוד מהשעתיים ביום שאני רוצה להקדיש לזה.
התכנית לשנה הבאה
השנה הבאה תהיה מוקדשת יותר לעניין הבריאות. זה המקום שאני רוצה לתת בו דגש חזק יותר. אני מרגיש שעכשיו, כשהמצב הכלכלי שלי השתפר והתאוששתי מהמפולת של 2008, הגיע הזמן לתת יותר דגש לבריאות. סך הכל יש לי את הזמן ואין לי שום תירוץ מדוע שלא להתאמן שעתיים-שלוש ביום. אז זאת המטרה העיקרית שלי. כמו כן אני אמשיך לשמור על תזונה בריאה. כבר היום אני אוכל קצת בשר, וכמעט ולא אוכל בכלל מוצרי חלב וביצים. כל מה שנשאר לי זה קצת לחתוך בדגנים ובמתוקים, שזה לא נראה לי קשה מדי.
בתחום הפיננסי אני מתכנן להמשיך לקרוא הרבה דוחות. כמו כן אני מתכנן לקרוא שוב את הספר Common Stocks and Uncommon Profits
בתחום ההשכלה הכללית אני כנראה אקרא ספרים מתחום הפסיכולוגיה – את הספר של דניאל כהנמן "רציונליות, הוגנות, אושר" ואולי ספרים נוספים.
בהצלחה!
תודה עידו
ראשית, בהצלחה.
שנית, ניסיתי לאחרונה לקרוא את Security Analysis, ולא נעים לי לומר – אבל פשוט מתתי משעמום, עד שהחלטתי לסיים את הסבל בעיצומו. הדוגמאות מטבע הדברים לא נוגעות לגוגל אלא לחברות ארכאיות שלא אומרות לי כלום. חלק מהנקודות הפיננסיות פג תוקפן. המחברים מנסחים את רוב הדברים בצורה מאוד זהירה, ומה שנאמר באופן החלטי שמעתי כבר אלף פעם. הספר היה מקורי בזמנו, אבל דווקא משום שהוא כל כך נכון וחשוב, עיקריו כבר נמסרו אינספור פעמים בראיונות של באפט או במאמרים של משקיעי ערך.
זו התחושה שהייתה לי מקריאת הפרקים הראשונים.
איזה מהדורה קראת?
החיים שלך נשמעים מעולה עדו. לעסוק במקצוע שאתה אוהב ולהרוויח מספיק, להיות הבוס של עצמך, האפשרות של לעבוד מהבית, חיי משפחה, לראות עולם, באמת נשמע מעולה.
הלוואי עליי. רק שאני מקבל את הרושם שבסין אין מספיק כבוד לזולת, שזה מאוד מאוד חשוב לי, שמבחינה תרבותית יהיה כבוד בסיסי, ברמה של לא להדחף בתור, ולהגיד שלום כשאתה עם מישהו במעלית גם אם אתם לא מכירים, דברים כאלה… (מן הסתם גם ישראל לא מתאימה לי 🙂 )
אבל על כל השאר, הייתי חותם עכשיו בכיף גדול.
יהונתן, אני מבין אותך לגמרי, לי יש את הגרסא השישית והסימניה אצלי בעמוד 67 כבר איזה חודשיים. מה שאני עושה במקום בינתיים זה פשוט קורא דוחו"ת וכל מושג שאני לא מבין אני ישר מגגל (בדרך כלל מעביר אותי אוטומטית לinvestopedia), זו גם דרך להתקדם בינתיים בהבנה.
תודה לכל המגיבים.
Security Analysis – לי יש את המהדורה השלישית. אני מניח שהמהדורה השנייה לא פחות טובה. המהדורה השישית לא נכתבה ע"י גראהם, אבל הבנתי שהיא גם טובה. המהדורה היחידה שלא כדאי לקנות היא המהדורה החמישית.
אני מאוד אהבתי את הספר – וזאת בלשון המעטה. לדעתי זה הספר הכי טוב שקיים על השקעות. בגלל שהוא קשה, קראתי אותו מאוד לאט – בערך 10 עמודים כל יום. מעניין אותי לדעת כמה דוחות כספיים קראתם. ההרגשה שלי היא שמי שלא קרא הרבה דוחות, הספר לא יעזור לו הרבה. אם הייתי קורא אותו לפני 5 שנים, אני מניח שלא הייתי מרוויח ממנו הרבה. אבל עכשיו כשקראתי אותו, הספר סגר לי הרבה פינות. סך הכל הספר מכסה כמעט כל מה שצריך לדעת על השקעות, רק שצריך לצבור קצת קילומטרז' לפני שקוראים אותו.
pimodlen, כן, אני מסכים איתך. גם לי מפריע שדוחפים בתור (או מעשנים במעלית). אבל גרתי כבר בארבע מקומות בחיים שלי (ישראל, קונמינג, בייג'ינג והונג-קונג) וגיליתי שאין מקום מושלם, אבל, מצד שני, לכל מקום יש את היתרונות שלו. ברגע שהתחתנתי עם סינית, היה לי ברור שסין תהיה חלק מהחיים שלי. סך הכל יש לי כאן משפחה, אז אני לא יכול להתנתק מהמקום הזה.
אמיר, אני יכול לקבל ויזה לכמה חודשים בגלל שיש לי כאן משפחה, ואז אני יכול להאריך עוד פעמיים. אח"כ אני כבר צריך לצאת מחוץ לסין בשביל להוציא ויזה חדשה. לכן בנובמבר אני אסע להונג-קונג. בקשר למספר הילדים בסין, זה נושא לא פשוט ויש הרבה דיסאינפורמציה במערב. בגדול החוק קובע מי רשאי להוליד רק ילד אחד ומי יותר. אבל אפשר לעבור על החוק ולהוליד ילד שני גם אם אסור לך. אולי אני באמת אכתוב רשומה על הנושא הזה כדי לעשות סדר בעניין.
אלון, טוב, אני אוסיף את זה לרשימה שלי – לכתוב יותר על סין בשנה הבאה. בקשר לתיק ההשקעות שלי, אני מפרסם אותו בכל תחילת שנה (אזרחית), ואז בכל חודש אני מעדכן על השינויים בתיק. אין לי חוקים בקשר לחלוקת התיק – לא בין סוגי ניירות שונים ולא בין אזורים גאוגרפים. אני פשוט קונה מה שזול. תאורתית אני יכול להיות גם 100% באג"ח (למרות שזה אף פעם לא קרה). לרוב אני כמעט 100% במניות. אין לי גם אסטרטגיה מוגדרת לגבי נקודות יציאה – בד"כ אני מוכר כדי לקנות משהו זול יותר. בגדול מה שאני עושה רוב הזמן זה לחפש רעיונות השקעה. אם אני מוצא משהו זול יותר ממה שאני מחזיק, אני מוכר את מה שיש לי וקונה את מה שיותר זול.
אני גם נוהג להסביר כל פעם מדוע קניתי מניה מסויימת ומדוע מכרתי.
style1, אני מסכים שהכי כדאי זה לשלב בין גראהם לפישר. אבל כל משקיע הוא שונה וכל אחד משקיע בצורה קצת אחרת. אני אשאר בעיקר גראהם אבל תמיד כדאי להוסיף כמה מדדים של איכות על שיטת הכמותיות של גראהם.
כך שאני מעדיף לבחור מניות איכותיות במחיר זול, אבל המחיר הוא מדד יותר חשוב אצלי מאיכות החברה, ואני מוכן לקנות מניות של כמעט כל חברה ביקום אם המחיר נמוך מספיק.
לקנות מניה ולהחזיק אותה "לעד" זה משהו שלא מדבר אלי. הסיבה לכך היא שאני רוצה להשיג תשואה שנתית גבוהה מ-20%, וזה כמעט בלתי אפשרי בשיטה של פישר (אלא אם כן אתה ממונף).
איתי, לינץ' באמת לא קורא כל פיפס בדוחות הכספיים, אבל הוא עושה הרבה עבודת מחקר שרובנו לא עושים. למעשה עבודת המחקר שלו די דומה למה שפיל פישר עשה – ביקור בחברה, שיחה עם מתחרים, לקוחות וכו'. זה משהו שאני לא עושה. אני מניח שזה גם עניין של אופי. אני לא חושב שאני אהנה להתחיל לטלפן לאנשים ולתחקר אותם, אבל אני נהנה לשקוע בדוחות כספיים.
האם אני קורא כל פיפס בדוח? לא ממש, אבל די ממש 🙂
ישנם חלקים שאני יודע שלא תורמים לי – כמו למשל בדוחות של חברות אמריקאיות ישנו פירוט של כל הסיכונים של החברה. במקרה הזה אני קורא רק את הכותרת של הסיכון, ואם אני רואה כותרת מהסוג "במקרה של מלחמה גרעינית, מחיר המניה יכול לרדת", אני מרשה לעצמי לדלג.
אבל בגדול, אני קורא את כל הדוח (שוב, חוץ מקטעים מסויימים שמנסיון לא תורמים לי. עוד דוגמה לכך היא פילוח גיאורגפי של וולס-פארגו – מה איכפת לי כמה הם מרוויחים בפלורידה וכמה בקליפורניה?). אבל באמת, חוץ מדברים מאוד ספציפים שלא תורמים לי, אני מנסה לקרוא את כל הדוח. זה משהו שקשה לעשות בהתחלה, אבל אחרי שקוראים הרבה דוחות, זה כבר לא כך כל קשה,
אני מרגיש שרוב המלל בדוח כן עוזר לי להבין את החברה. ולא הייתי מרגיש בטוח להשקיע בחברה אם לא הייתי קורא את הדוחות שלה. שוב, זה כנראה גם עניין של אופי.
עלה והצלח עדו
כל הכבוד עדו. עלה והצלח השנה.
עדו, המהדורה השניה. זה מה שמצאתי עבור הקינדל שלי.
עדו,
בהצלחה!!
היי עידו
מאוד אוהב לקרא את הבלוג שלך
איך יש לך ויזה לגור בסין והונג קונג?
האם לסינים מותר לגור בשני האיזורים ולהביא בני זוג.יותר מילד אחד?
תודה שאתה משתף אותנו!
אני בטוח שהרבה אנשים עכשיו שואלים את עצמם "מה איתי?" , "מה אני רוצה לעשות בשנה הבאה?" .
לפחות לי זה גרמ לחשוב ולתכנן את המטרות לשנה הבאה.
שוב תודה ובהצלחה!
עדו, תודה שאתה משתף בדרך והמון בהצלחה השנה. אני חושב שתופתע עד כמה אתה נוגע, משפיע ונותן השראה לאנשים.
אהבתי איך שאתה מתכנן לך את השנה ואני הולך לאמץ את הרעיון.
בתור קורא נאמן של הבלוג שלך הייתי ממליץ לך השנה (וכמובן שאשמח לכך) שתכתוב הרבה יותר על החיים בסין מנקודת מבטך,גם אנקדוטות קטנות יתקבלו בברכה.
כמו כן הייתי שמח לכתה בנושא ניהול הפרוטופוליו שלך(אחוזי השקעה במניה ספציפית,ניהול סיכון, נקודות כניסה ויציאה, וכמות הכסף המושקעת במניות אגחיים וכו)
בהצלחה רבה בהגשמת המטרות שהצבת!
בהצלחה
מעורר מחשבה
הספר Common Stocks and Uncommon Profits הינה שיטת השקעות שונה משל גרהם. המלצתי לשלב בין השיטות השונות.במידה ויש חברה מצוינת לקנות אותה במחיר של גרהם עם מקדם ביטחון למקרה של טעות ולא למכור אותה .
לגבי בדיקות רפואיות יש לי כלל שבחודש הולדתי אני מבצע בדיקות כלליות כולל בדיקות דם.העיגון לתאריך בשנה די עוזרת לשמור על השגרה.וחוץ מזה אין כמו יום ההולדת שלך לחשוב על יום מותך 🙂
הי עדו. איך החלטת שדווקא 2 או 3 אחוז מההון שלך מוקצה למחיה? זה איזה מספר זהב או שזה מסתדר לך מבחינת פיננסית?
יש לך בלוג מדהים. עלה והצלח. פרסום המטרות לשנה הקרובה מחייב עמידה ביעדים 🙂
עוד משהו אחד, עדו. אתה אומר שאתה קורא המון דוחות כספיים בשנה. אני ממש מאוהב בספר של פיטר לינץ'. one up on wall street. לשיטתו, אין צורך לקרוא את כל הדוח. הרוב זה בלבול מוח וניסיון לבלבל את קורא הדוח. מה שחשוב לו זה כמובן מכפיל הרווח, לסווג את החברה לפי קטגוריה כפי שהגדיר, cash net (הון ביחס לחוב ארוך טווח), מלאים, האם המניה מדוללת או לא, האם יש מכירה או קניה של בעלי העניין ומבנה החוב של החברה. בטח שכחתי איזה פה ושם כמה פרמטרים. הוא לא משקיע את רוב זמנו בלמידה של כל המושגים הפיננסים כמו שאני מתרשם שהרוב פה מכירים. האם באמת צריך לעבור על כל פיפס בדוח?!
בנוגע לsecurity analysis, נראה שבמהדורה השישית הושמטו עשרה פרקים ונוספה פרשנות. מצד שני, גרסת קינדל עולה רק 10$. אולי מישהו יכול לבדוק ולומר כמה הפרקים חשובים.
http://www.amazon.com/gp/product/B0031QSRC8/ref=docs-os-doi_0
איתי, בקשר לאחוז ההוצאות שלי מסך התיק. הדעה ברוב האתרים הפינננסים שאני קראתי היא שאפשר לחיות על 4% מהתיק. דעה זאת מתבססת על תשואה של 7% בשנה ואינפלציה של 3% בשנה. הטעות בחישוב זה היא שהוא לא כולל את העלייה ברמת החיים. הסברתי את הנושא הזה ברשומה על דיבידנדים.
ישנה עלייה שנתית של כ-7% ברמת החיים – זה הנתון בארה"ב. לא מצאתי סטטיסטיקה על ישראל. לכן אם אתה רוצה להדביק את קצב העלייה בשכר במשק אתה צריך לדאוג לצמיחה של לפחות 7% בהון שלך כל שנה. בגלל זה אני מאמין שלרוב האנשים כדאי לבזבז 2% או פחות מההון שלהם. כמובן שכל מקרה לגופו של עניין, למשל אם מישהו עובד במשרה חלקית, אז הוא יכול לבזבז יותר, או אם מישהו מחליט שהוא רוצה לבזבז את כל הכסף לפני שהוא מת, אז גם הוא יכול לבזבז יותר.
במקרה שלי, כשעזבתי את העבודה החלטתי לבזבז 4% מהכסף כל שנה, וזאת בגלל שאני מאמין שאני אצליח להשיג תשואה גבוהה מ-11% בשנה. האמת היא שלא ממש שקלתי את העניין עד הסוף, כי עוד לא היה לי מושג איך לחיות ללא משכורת קבועה. אבל איך שעזבתי את העבודה, הבורסה התרסקה, והמניות שלי ירדו ביותר מ-50%. לכן פתאום ה-4% נהפכו ל-8%, וזה היה די הלם בשבילי. לכן החלטתי שברגע שההון שלי יצמח ויאפשר לי, אני ארד ל-2%, ככה שאם הבורסה תיפול שוב, זה לא יעבור בשום מקרה את ה-4%.
בינתיים השנה (שנת 2010) נראה שאני אצליח לעמוד ב-2%, אבל אני לא בטוח שיהיה לי קל לעמוד בכך ב-2011, ובגלל שאני לא רוצה להרגיש לחוץ מדי, אני חושב לעלות זאת ל-3%. לדעתי, בגלל שבינתיים התשואות שלי בבורסה גבוהות, אני יכול להרשות לעצמי "להתפנק" קצת יותר.
ידידיה, אם אני מבין נכון מהתגובות, אתה מקבל את הפרקים החסרים בקובץ PDF. בכל מקרה, אני קראתי את הגרסה השלישית, אז אני יכול רק להגיב עליה. אם אני זוכר נכון כשבאפט היה צעיר הוא קרא את כל ארבעת הגרסאות. לא יודע אם זה משהו שהייתי מוכן לעשות, למרות שחשבתי על זה.
עלה והצלח, יא זלמא!
שנה טובה ומוצלחת! 🙂
ידידיה, אני הזמנתי את הגרסא השישית מאמזון.
אם אני זוכר נכון, קיבלתי CD עם הגרסא השנייה כולה, או אולי רק עם העשרה פרקים החסרים, לא בדקתי ואני לא זוכר איפה שמתי אותו… בכל מקרה, בטוח שיהיו לך גם את העשרה פרקים האלה, לפחות, בקובץ PDF.
כמו כן, הם מזכירים ארועים שקרו עד לרגע יציאת הגרסא השישית (נדמה לי 2008), ומדברים על איך ההשקפות של גרהאם עמדו במבחן הזמן.
אם אתה מושקע באחוז כזה במניות אתה לא חושש ממפולת שמסוגלת למחוק לך אחוז ניכר מההון?? (כפי שקרה לך בעבר..)
למה הדבר דומה? אם מציעים לך לגלגל קוביה של 100 פאות וכל מספר חוץ ממאה מכפיל לך את הכסף המכשול היחיד הוא אם יוצא מאה, אז הפסדת את כל הכסף והמשחק נגמר.(תוחלת 0)
האם לא עדיף לגדר חלק מהתיק בזהב או להשקיע חלק מהרווחים השנתיים בביטוח בקניית אופציות פוט?? למרות הפגיעה ברווחים?
אני מאד פסימי לגבי השוק ברמת המקרו, וחושב שבהחלט הולכת ומתקרבת סערה כלכלית לא פשוטה.
ודרך אגב תודה שקיבלת את הצעתי לגבי כתיבה על סין, אני חושב שזה בהחלט ידגיש את הייחודיות של הבלוג הנפלא שלך ויוסיף קוראים לבלוג.
אני אוהב את העובדה שכל כך הרבה משקיעים פסימים. זה לדעתי האינדיקטור הכי טוב שהבורסה האמריקאית תציג תשואה יפה בעשרת השנים הקרובות.
אבל התשואה של הבורסה בשנים הקרובות לא ממש מעניינת אותי. מאז שפתחתי את הבלוג הזה לפני 5 שנים, הבורסה האמריקאית השיגה תשואה שלילית ואני, לעומת זאת, מורווח בכ-28% ממוצע בשנה.
כל עוד אני מצליח למצוא מניות זולות, אני לא מאוד מוטרד ממצב של שוק המניות. נכון, סביר להניח שהתשואה שלי בשנים הקרובות תהיה יותר נמוכה מאשר בחמשת השנים האחרונות, אבל אני מאמין שהיא תהיה גבוהה יותר מאשר אם הייתי מתחיל לגדר את התיק.
הדוגמה שנתת של הימור על קוביה לא כל כך רלוונטית להשקעות שלי, כיוון שהסיכון שכל ההשקעות שלי תרדנה לאפס הוא ממש אפסי. יש הבדל מאוד גדול בין ירידה של 60%-70% לבין ירידה של 100%. מספיק לרדת פעם אחת ב-100% בשביל להרוס לך את כל מה שבנית. אבל מירידה של 60% אפשר להתאושש. וזה בדיוק מה שקרה לי. מהנקודה הכי גבוהה ב-2007 ועד לנקודה הכי נמוכה ב-2009 ירדתי ביותר מ-60%. אז מה?
למרות זאת אני עדיין ברווח של 28% בשנה ובמצב הרבה יותר טוב מאשר הייתי לפני הקריסה הכלכלית. אם לפני הקריסה הייתי מוציא את כל הכסף מהבורסה, הייתי במצב כלכלי פחות טוב מאשר אני היום!
כמובן שצורת המחשבה שלי לא מתאימה למי שלא מסוגל לספוג הפסד זמני גדול. אבל כל מי שלא מסוגל לספוק הפסד זמני גדול מלכתחילה מקומו לא בבורסה.
כתבתי – אז מה אם ירדתי ביותר מ-60% בזמן המשבר.
כמובן שאז זה לא היה ממש "אז מה". זאת הייתה חוויה מאוד קשה, ואני לא מאחל אותה לאף אחד (טוב אולי לרוביני :)). ברור שאז זה היה לי קשה ומלחיץ. אבל כאן בדיוק נמדד האופי של משקיע הערך.
צריך לדעת לחשוב מהראש ולא מהלב. אני זוכר שהייתי עובר מניה מניה ובודק שוב ושוב את הסיפור שלהן ומבין שהמחיר שלהן פשוט מגוכך. למשל שווי השוק של סאונדוויל ירד למשהו כמו 400 מליון דולר או אולי פחות. אבל באותם ימים היא מכרה את אחד הנכסים שלה (שהיה נכס זניח) ברווח של 200 מליון. אז כל הזמן הייתי צריך להזכיר לעצמי להתעלם מהרעש של שוק המניות ולהתמקד בערך של החברות.
ברור שזה לא היה קל, אבל זה היה המעשה הנכון לעשות. גם היום המעשה הנכון לעשות הוא להמשיך ולחפש מניות זולות ולשים את רוביני על MUTE.
כהערה לדבריי בפוסט הקודם, יש מצב שהשוק יפול ולא יתאושש לשנים ארוכות כפי שקרה ביפן בשנות התשעים,אן אחרי המפולת של 29 ואז התסכול גורל למשקיעים המנוסים ביותר להפסיד עוד כסף.
עדו, אתה ממונף, לא? זה הופך ירידות שאינן ירידות של 100% להרסניות כמו ירידות של 100%. נדמה לי שקראתי אפילו בן גרהאם נפל בזה בשפל הגדול.
חה חה. כן, אני ממונף – תפסת אותי.
לא ממש חשבתי על זה כשהגבתי. למשבר למזלי נכנסתי לא ממונף. אם הייתי נכנס ממונף הייתי במצב יותר בעייתי.
גם עם המינוף אני לא חשוב שאני אפול ב-100%. לא חישבתי בדיוק כמה כל מניה צריכה ליפול כדי שאני אמחק את הכל, אבל זה נראה לי תסריט שיכול להתממש רק בשואה גרעינית. ואז גם אם היו לי שורטים זה לא היה עוזר לי.
המינוף שלי עומד על כ-15% מהנכסים שלי ורוב הכסף יושב בוולס-פארגו. אם וולס תיפול ב-50% אז כל ההשקעה שלי שם תמחק, וזה ימחק לי 30% מהתיק. זאת אומרת ששאר המניות צריכות לרדת בצורה מאוד חדה בשביל למחוק לי עוד 70%.
אתה צודק שגראהם איבד כמעט הכל בגלל מינוף בזמן המשבר. הוא לא נכנס ממונף למשבר (עד כמה שאני זוכר) אבל ככל שהמניות ירדו הוא קנה עוד ועוד ובשלב מסויים הוא החל למנף את עצמו. כיוון שהירידות היו כל כך חזקות, הוא כמעט איבד הכל.
אין ספק שצריך להמנע או להוריד את המינוף. יכול להיות שאני צריך להיזהר יותר. רק בשנה האחרונה התחלתי להשתמש במינוף ויכול להיות שאני צריך להוריד את זה לאזור ה 8% מהתיק. צריך לחשוב על זה.
בקשר לפרקים החסרים – ה-CD לא מגיע עם גרסת הקינדל שקניתי (זאת שעולה $10) אלא רק עם הספר המודפס. בכל מקרה אני יכול לגלות שקל מאוד למצוא את המהדורה הראשונה באינטרנט – לקרוא את זה יהיה כנראה יותר קשה 🙂
לידידיה, לדעתי כל הפרקים במהדורה השישית חשובים, קראתי בחודשים החולפים בעיון שני שלישים מהספר ונראה לי שאין משהו שאפשר לוותר עליו או שאינו מספיק חשוב. שוב, תלוי מה אתה מנסה להפיק מהספר – אין בספר פרק שאיתו מייד אפשר ללכת ולצוד תשואות אדירות, לדעתי כוונת המחבר לתת פרספקטיבה מאוד רחבה לגבי כל הנעשה בבורסה כולל סוגי ני"ע שונים.
@עדו מרוז
אני חושב שבכל מקרה כדאי להשקיע 5%-10% מהפרוטופוליו בזהב וקניית אופציות פוט בצורה חכמה.
למה לא לבטח את התיק ולישון יותר רגוע, גם בזמן המשבר הכי קשה , במיוחד שזה מקור הפרנסה היחיד.
הזהב יוכל לשמש גם כמזומן זמין ונזיל לקניית מניות בתחתית.
לעניות דעתי, אי אפשר להתעלם מהמצב של החוב והגירעון האמריקאי, שחיקת הדולר, בועת הנדל"ן בסין וכו'.
משבר הסאב-פריים לא נפתר מהותית, אלא רק ע"י הדפסת כסף (עד מתי העולם ימשיך לממן את האמריקאים???)
לא צריכה להיות שואה גרעינית כדי שהמניות יפלו ב70% זה כבר קרה ועשה רושם שיקרה שוב.
תמיד יש בין המשקיעים אופטימיים ופסימיים ואין לראות בכך אינדיקטור למה שיקרה, כי באמת אי אפשר לדעת מה יקרה! בגלל זה משקיע מקצוען צריך להיות מוכן לכל אפשרות וגם אם תהיה קריסה לגרום לה שתהיה רכה כמה שאפשר.
היי עדו,
אני שותף בהרגשה להרבה מהפוסטים והרעיונות שמועלים על ידך. גם אני עברתי תהליך דומה למה שאתה מעיד על עצמך, שהדבר השונה הוא שאני נשארתי בישראל. גם אני עובד עם יעדים ומטרות שנחשבות "למוזרות" בקרב חבריי השכירים. אני רק יכול לחלום לחיות בתקציב של 2% לשנה. אני יותר קרוב ל 20% כשהמטרה היא להוריד אותו ל – 16% בטווח של שנה ולפחות מ 10 אחוז בטווח הרחוק. חגגתי שלשום 15 חודשים של יציאה לחירות… 🙂
יש הרבה כתבות על מצב הנדל"ן בסין, שדירות עולות המון כסף ביחס להכנסה הממוצעת. שיש שכונות רבות, אמנם לא במרכזי הערים, שהן שכונות רפאים שהדירות בהן לא נקנו. אני חייב לומר שאני קצת מסתייג כרגע מהשקעות בסין למרות התשואות הפנומנליות. אין ספק, סין היא מדינה עם צמיחה מדהימה, ולדעתי נתוני הצמיחה הם גבוהים מהנתון הרשמי המפורסם. הייתי בסין מספר פעמים בעשור האחררון. בפעם הראשונה שנסעתי, הייתי המום מהגודל וכמות הבנייה המטורפת. בפעמים הבאות, לפני שהגעתי חשבתי לעצמי שראיתי כבר מספיק כדי לא להיות מופתע, אבל טעיתי. ראיתי צמיחה ובניה עוד יותר אינטנסיבית, עם המון מפעלים, בניינים, תיעוש רב, והרבה מכוניות חדישות שנוסעות על הכבישים. הסינים גם נחשבים למהמרים, שאוהבים "ללכת על כל הקופה". תקן אותי אם אני טועה.
אבל כרגע, אני מרגיש שהמידע שזורם משם הוא של מחירים גבוהים ובועה בתחום הנדל"ן גורמים לי לחשוש. מכיוון שאני לא חיי בסין והמידע שזורם אליי הוא מהתקשורת הכלכלית העולמית, הייתי שמח לשמוע מה יש לך להגיד על התפתחות "הבועה" הנדל"נית בסין.
אלון, בשביל שאני אפסיד 100% מהכסף, WFC צריכה ליפול בכ-50% וכל שאר המניות ב-100%. זה לא יקרה אלא אם כן תיפול פצצת אטום על הונג-קונג ותהרוס את כל הבניינים של חברות הנדל"ן בהן אני מחזיק. בנוסף לזה גם שאר המניות שלי בארה"ב צריכות להימחק, מה שאני לא חושב שיקרה. בקיצור זאת בכלל לא אפשרות ראלית, ולכן אני לא דואג מדברים כאלו.
גם בזמן שיא המשבר, לא הייתה לי בעיה לישון בלילה. כנראה שזה עניין של אופי. תמיד ידעתי שאני אצליח להחזיר את ההפסדים, רק שלא חשבתי שזה ייקח לי כל כך מהר.
לדעתי מי שלא ישן בלילה בגלל הבורסה מלכתחילה לא צריך להשקיע במניות, ושום הגנה כזאת או אחרת תעזור לו.
אני אמשיך לעשות מה שעשיתי עד היום – וזה להשקיע בחברות זולות. כבר כתבתי כאן בעבר שמאז שהתחלתי להשקיע, העולם חווה הרבה מאוד משברים (ממגיפת הסארס בהונג-קונג ועד למשבר המשכנתאות האחרון), ועדיין מי שהשקיע לאורך אותה תקופה במניות זולות, הרוויח מאוד יפה. לא רק אני יצרתי הון יפה בשנים האחרונות. ישנם הרבה משקיעי ערך שהתעשרו בעשור האחרון, וזאת למרות כל המשברים. מי שמשברים כלכליים כאלו מדאיגים אותו, צריך לפצל את ההשקעה שלו, ולדאוג לאחוז מסויים של אג"ח בתיק. אני לא מאמין בכל מיני הגנות.
Corado, נראה לי ש-20% זה קצת אגרסיבי מדי, אלא אם כן אתה מצליח להשיג תשואה גבוהה מ-30% בשנה.
אני לא הייתי מרגיש בנוח לעבור את ה-4% הוצאות בשנה. מצד שני אם יש בעיית נזילות, תמיד אפשר לחזור לעבוד – במיוחד אם אתה צעיר.
הרגשת הבטן שלך לגבי הנדל"ן בסין מדוייקת (לדעתי). דווקא כתבתי מספר פעמים על נושא זה – ראה 4 הרשומות הראשונות בנושא מאקרו כלכלה. בד"כ אני לא אוהב לטחון את אותו הנושא הרבה פעמים, אבל הבועה בסין היא נושא שמאוד מעניין אותי, ואני מתכנן עוד רשומה בעניין בשבוע הבא.
איתי, אני לא זוכר איפה קראתי את זה – אבל עשו מחקר על אחוזי הקליעה של שחקני כדורסל, ובאמת לכל שחקן יש את אחוז הקליעה שלו והוא די שומר עליו בכל המשחקים. לנו כצופים נראה כי לשחקנים יש ימים של "יד חלשה" או "יד חזקה" אבל למעשה אחוזי הקליעה שלהם הרבה יותר יציבים ממה שנראה לנו.
בהשקעות, זה קצת יותר מסובך כיוון ששנה גרועה או הימור גדול אחד גרוע יכול להרוס סטטיסטיקה של עשר שנים או יותר – כמו שקרה לביל מילר.
לCORADO שלום רב
אני מבין שאתה מצליח לייצר יותר מעשרים אחוז מההון שלך לשנה כוון שזאת רק ההוצאה אולם
כדי לשמור על ההון הקיים אתה חייב לייצר עוד קצת וכדי להגדילו אתה צריך לייצר קרוב ל-שלושים אחוז מהונך הקיים.
אשמח לשמוע באיזה מניות אתה משקיע ומצליח כל כך ושלא תבין לא נכון אני מפרגן לך.
בלי שום קשר, תוחלת של מאורע הסתברותי בדיד הוא סכום של כל אחת מההסתברויות כפול כל הערכים. נניח לשם הפשטות שלקוביה יש 6 פאות והסיכוי שווה לקבל כל אחד מהערכים (1/6), אזי התוחלת היא 3.5…התוחלת יכולה להיות אפס רק אם ההסתברויות כולן לכל פאה היא אפס או הערכים הם 0…
ועם או בלי קשר, פיטר לינץ׳ בספרו מראה איך התנקשויות בקנדי, מלחמת יום כיפור או משבר הטילים בקובה בסופו של דבר לא פגע בשוק המניות לטווח ארוך יותר. תמיד תימצאנה החברות הטובות… הוא אומר שצריך למצוא את הפרחים ולא לקטוף אותם.
גם בספר random walk on wall street, יש סטטיסטיקה שמראה איך מנהלי כספים היו במזומן בזמן שהשוק פרץ קדימה והיו בחשיפת מניות מלאה כשהשוק היה לפני ירידה. אני לא ככ חסיד של התיאוריות בספר, אבל זה מדהים לראות איך הפסימיות היא תמיד כשהשוק מפתיע.
זאת ועוד, חשבתי על זה עוד קצת, מאחר ואין שום סיכוי סטטיסטי שכל התיק יירד לאפס (בהנחה שאין מינוף ולא פגיעה של מטאור ענקי), ויש לך תיאורטית אינסוף הטלות, אתה תתיישר לממוצע מסוים. מה הכוונה? חוק המס הגדולים אומר שאם תטיל המון פעמים מטבע בסוף תקבל חצי מההטלות עץ וחצי פלי. אם תטיל מעט, אתה לא תדע מה היחס בין התוצאות. בכל מקרה, אין קשר סטטיסטי בין הטלה והטלה. אם יצא לך קודם עץ גם בהטלה הבאה יכול לצאת עץ (או פלי). בסוף הסטטיסטיקה מתיישרת. אם משקיע מסוים טוב, אז לאורך זמן הוא יפגין את ביצועיו כמו אותו מטבע. ככה אני מפרש את הדברים. לינץ׳ אומר שבזכות שיעורי היוונית שלו הוא למד איך לנהוג בשוק המניות (לוודא דברים ולא לדבר עליהם כשהמידע הוא לפניך). סטיב ג׳ובס אמר שלולא שיעורים מסוימים שלקח שלא עזרו לו כלל בלימודיו האקדמיים, הוא לא היה יוצר את הממשק הגרפי של מקינטוש. זה המעט שהאקדמיה תרמה לי 🙂
בנימין היקר,
הצלחתי להבין גם ללא המשפט האחרון שלך שפנייך לשלום…
אתה צודק מאה אחוז, אני צריך יותר מ 20% בשנה על מנת לא להקטין את ההון שלי. זה לא פשוט, כי יש תקופות ששום דבר לא זז.
בגדול אני דוגל בגישה של המניות המוכות/חבוטות. למרות שקשה למצוא כאלה על בסיס קבוע. אבל אם תפסת אחת, זה משנה לך את התיק בצורה משמעותית. אני אדם עם הרבה סבלנות ולמזלי גם זכרון צילומי. הסבלנות שאומרת שאם אתה חושב שמנייה מתומחרת לא טוב, שב עליה, ויבוא יום וזה "יתיישר". העניין הוא לא להקשיב לאחרים בסביבתך שאומרים לך שאתה מדבר שטויות, ושבשביל 400 ש"ח, פעם בשבוע, אתה יכול להיגמל מכל המחלות הנפשיות שלך. היו מקרים שהקשבתי וכמובן הצטערתי. היום אני מקשיב, ובדרך כלל פועל לפי התכנון, ומחייך אחרון… 🙂
אני עובד הרבה עם סקרינרים של מניות כדי לאתר מניות לפי הקריטריונים שאני מחפש, ויש כמה סקרינרים מאוד טובים בתחום, ובחינם.
אני לא מרגיש נוח וזה גם לא רציני לפרסם רשימה של מניות בצורה כזו, ושלא תבין לא נכון, אני אשמח אם כולם יקנו אותן, כי זה יעלה את ערכן. אבל זה לא מתאים לי. אם אתה מעוניין, שלח לי אימייל ואני מבטיח לחזור
שבת שלום
corado
CORADO
המייל שלי feldstein60@gmail.com
אשמח לשמוע ממך.
עדו, אם כבר אתה חושב על סיכונים, כדאי שתחשוב גם בכיוון של "סיכון פוליטי".
בשביל שתאבד את נכסיך בהונג קונג, אין צורך בפצצת אטום, ואין צורך שיקרה משהו רע לנכסים עצמם. די בכך שהנכסים יחדלו להיות שלך. אני מתכוון להלאמה על ידי המשטר הסיני. זאת לא חייבת להיות הלאמה כוללת, מספיק שהמשטר יחליט שהוא מפקיע את הנכסים ששייכים לזרים. מן הסתם צעד כזה יהיה מלווה בתעמולה על הנזק שגרמו ה"ספקולנטים" הזרים לכלכלה.
אין לי מושג מה הסבירות לכך, אבל אני חושב שהיא לא אפסית.
אגב, סיכון פוליטי קיים גם בארה"ב.
צאלון, אם הממשלה הסינית תלאים נכסים בהונג-קונג, אז גם שום הגנות לא יעזרו לי, כי גם אותם הממשלה יכולה להלאים.
אבל אתה צודק שיש יותר סיכונים מאשר רק מלחמה גרעינית. יכולה להיות גם מתקפת טרור או אסטרואיד ועוד 1001 סיכונים.
בוא נגיד את האמת, אלו לא הסיבות בגללן אנשים קונים הגנות על תיק ההשקעות שלהם. הרי אנשים אלו לא קונים הגנות על נכסים אחרים – כמו למשל נדל"ן. עוד לא שמעתי על אף אחד שלמשל עושה שורט על מדד תשומות הבנייה בכדי להגן על ערך הדירה שלו.
הסיבה היחידה שאנשים קונים הגנות על תיק המניות שלהם היא שהם מוטרדים מהתנודתיות של השוק. לדעתי זאת חשיבה לגמרי לא רציונאלית.
משקיעים רבים פשוט לא יכולים לחיות עם המחשבה שתיק המניות שלהם יירד באופן זמני בעשרות אחוזים, וזאת הסיבה שהם קונים הגנות. לא בגלל שהם באמת מוטרדים ממלחמה גרעינית או הלאמה של נכסים.
אותי זה לא מטריד לאבד 60% מהתיק שלי. זה כבר קרה לי לא מזמן ושרדתי טוב מאוד.
עדו , שוב זה ששרדת פעם אחת זה לא אומר שתשרוד שוב ח"ו (מי אמר שהשוק יבצע את אותה תפנית? ועוד בזמן כל כך קצר?) אבל אם באמת זה לא מזיז לך אז כל הכבוד.
אני חושב שהגנה על תיק מניות זה עוד סוג של השקעה ולא קשור לפחד מהתנודתיות בשוק, (שאצל משקיעים מנוסים ומקצוענים הוא לא קיים).
רק תוסיף קצת לימודי גמרא לכל זה ואתה מסודר
ערן, כן, יש סיכוי שזה יקרה. זהו משהו שתמיד עניין אותי (למרות שאין לי שום השכלה בתוחם, חוץ מכמה שיעורי תושב"ע בכתה ט'). אבל זהו משהו שצריך ללמוד בארץ, ולא בבייג'ינג.
אני זוכר שכשהייתי בחופשת שחרור פתאום הקפיצו אותי בסופ"ש בשביל להשגיח על קבוצת טירונים באחד משטחי האימונים של צה"ל. באותו זמן היה שם סמל שהשגיח על טירונים אחרים – בחור דתי. אז ישבנו ודיברנו הרבה.
הוא היה צעיר ממני בשנה, כך שגם הוא החל לתכנן את החיים שלו אחרי הצבא. רק שבעוד שאני תכננתי לנסוע לסין ללמוד טאי-צ'י, הוא תכננן ללמוד תורה.
אמרתי לו שהייתי שמח לקחת כמה קורסים באוניברסיטה, אז הוא ירד עלי, ואמר לי שבאוניברסיטה לומדים על התורה, אבל בשביל ללמוד תורה, צריך ללכת לישיבה.
מההיכרות שלי אח"כ מהאקדמיה, אני מניח שהוא צדק. ככה שאם אי פעם אני אלמד גמרא, אני צריך ללכת לישיבה, רק שאף אחד לא יקבל אותי, כי אני לא דתי 🙂
עדו, לגבי התנודתיות, אני איתך.
עידו, בודאי שאנשים קונים הגנות על נדל"ן, קוראים לזה ביטוח על הדירה שלך ובמקרה של רעידת אדמה זה גם חתיכת דבר נחוץ.
עם זאת מסכים לגבי מה שאתה אומר – אין לי בעיה לספוג ירידה זמנית (גם אם ארוכה מאד) בשווי התיק. כשיש לי כסף פנוי, כל עוד יש הזדמנויות שאני מבחין בהן מעדיף להשקיע אותו בהן ולא בהגנות על התיק.
הבעיה היחידה היא כמובן שבשנתיים האחרונות, הזדמנויות לא חסרו אבל המזומנים להשקעה בשלב מסוים בודאי שחסרו. רואה שמצבך לא שונה כרגע. יש לך רעיונות בענין?
באפט פתר את הבעיה בתחילה ע"י יצירת שותפות ולקיחת אחוזים, ובהמשך באמצעות חברות הביטוח שלו שייצרו float. זה החלק השני המבריק באסטרטגיה שלו שלרוב מתעלמים ממנה.
גיא, ביטוח על הדירה זה משהו שונה לגמרי. אנשים מבטחים את הדירה בשביל למנוע הרס תמידי של הנכס ולא ירידת ערך זמנית.
החברות בהן אני משקיע מחזיקות ביטוח על הנכסים שלהן. למשל, סאונדוויל מבטחת את הבניינים שלה, ככה שמהבחינה הזאת אני מכוסה בדיוק כמו כל מי שמבטח את הדירה שלו.
ההגנות שמשקיעים מסויימים קונים לא קשורים בכלל לביטוח ולא קשורים בכלל להריסת הערך של החברות בהן הם מחזיקים. להגנות אלו רק מטרה אחת והיא למנוע תנודתיות במניות, אם מישהו למשל עושה שורט על המדדים בשביל "להגן" על התיק שלו, איך זה בדיוק עוזר לבטח נזק תמידי בחברה שהוא קנה?
לקנות הגנות על תיק המניות שלך זה בדיוק כמו שמי שקונה דירה יעשה שורט על מדד תשומות הבנייה, או יקנה אופציות לטווח ארוך על הריבית במשק. אני לא מכיר אף אחד שעושה את זה, והסיבה לכך היא שאנשים לא מוטרדים מירידת ערך זמנית במחיר הדירות שלהם. וזאת בגלל שמחירי הדירות שלהם לא מצוטטים כל שניה בטיקר שעובר להם מול העיניים.
אבל בגלל שמחירי המניות משתנים כל שנייה וכל ירידה זמנית של כמה אחוזים במחיר המניה מלחיצה משקיעים מסויימים, אז הם מתייחסים למניות בצורה שונה מאשר הם מתייחסים להשקעה בדירה.
הסיבות לקנייה של הגנות הן פסיכולוגיות בלבד. אין שום הגיון כלכלי מאחוריהן.
ודרך אגב, אף אחד מהשקיעים הרציניים לא קונה הגנות – לא באפט, לא גראהם, לא לינץ', לא ויטמן או כל שם אחר שתביא של משקיע רציני.
בקשר לחוסר כסף/ עודף רעיונות, אני חושב שזאת בעייה של רוב המשקיעים הקטנים. הדרך הכי טובה לפתור את זה היא לנהל תיק של כמה עשרות מליונים 🙂
עד אז נאלץ לחיות עם העובדה שתמיד נרגיש שיש לנו יותר רעיונות מכסף.
באפט תמיד היה ממונף – בין אם זה ע"י הרווח שהוא עשה דרך השותפות שלו או אח"כ, כמו שכתבת, ע"י כספי הביטוח. למעשה כשהוא החזיק את השותפות, הוא גם הלווה כסף בשביל חלק מההשקעות של השותפות בכדי להגדיל את הרווחים (הוא הלווה במיוחד בשביל לממן את השקעות ה workouts שלו).
אני פתרתי חלקית את הבעיה ע"י זה שפתחתי חשבון מרג'ין, אבל צריך מאוד להיזהר שלא להגזים עם מינוף. אני מניח שאם הייתה לי דירה, אז הייתי ממשכן אותה ככל יכולתי ומשקיע את הכספים בבורסה. אבל זה לא משהו שהייתי ממליץ לאנשים אחרים לעשות. צריך מאוד להיזהר עם מינוף.
עד ללפני שנה לא מינפתי את עצמי (חוץ מפעם אחת שלקחתי הלוואה לשנה), אבל עדיין הצלחתי לצבור לאט לאט הון. נכון, אני אף פעם לא אהיה מיליארד או אפילו קרוב לזה בגלל שבחרתי שלא לנהל כסף של אחרים או בגלל שאני לא מאוד ממונף, אבל להיות מיליארדר זאת לא השאיפה שלי בחיים.
מי שבאמת רוצה להתעשר מהשקעות, ללא ספק, צריך לנהל כסף של אחרים, אבל למי שזה לא מתאים, לדעתי הדרך הכי טובה היא להיות מאוד מאוד חסכן בשנים הראשונות שלך. חיסכון של כסף בשנים הראשונות חשוב מאוד ליצירת הון משמעותי. כל דולר שאתה חוסך בגיל 25 יהיה שווה הרבה הרבה יותר מאשר הדולר שאתה חוסך בגיל 45.
Corado, אני מבין אותך. לא כולנו נולדנו להיות שכירים. אחרי כמה שנים בתור שכיר הבנתי שזה לא בשבילי, ותכננתי יציאה. האמת היא שהתכנון המקורי שלי היה לעזוב את העבודה עם פחות כסף ממה שהיה לי כשעזבתי באמת.
אבל בגלל שהשגתי תשואות כל כך גבוהות (הרבה יותר גבוהות מאשר תכננתי), הבנתי שאני אגיע לסכום יותר מוקדם מאשר תכננתי ואז פתאום קצת נבהלתי, והחלטתי שהסכום לא מספיק והעלתי את הרף באיזה 40%. אבל גם לזה הגעתי מאוד מהר, בגלל שהתשואות שלי מ-2003 ועד 2007 היו מאוד גבוהות.
מה שקרה הוא שהגעתי לסכום הפרישה שלי מוקדם יותר מאשר תכננתי, אבל עוד לא יכולתי לעזוב את העבודה בגלל הויזה שלי בהונג-קונג – הייתי צריך לגור 7 שנים בהונג-קונג כדי שאישתי תוכל לקבל דרכון הונג-קונגי. אז נאלצו לחכות עוד קצת. בשלב זה כבר ידעתי שיש לי מספיק ורק חיכינו לסגור 7 שנים בהונג-קונג.
ביום שסגרנו 7 שנים, הודעתי לעבודה על עזיבה. נתתי להם הודעה של יותר מ-3 חודשים לפי העזיבה. ככה יצא שכשעזבתי את העבודה היה לי סכום כמעט כפול ממה שרציתי בתכנון הראשוני שלי. אבל אז הגיע המשבר, ותוך פחות משנה נחתכתי כמעט בחצי, ונשארתי אם סכום דומה לזה שרציתי בתכנון המקורי.
בכל אופן, אני חושב שפיתרון של עבודה במשרה חלקית יכול להיות טוב לחלק מהאנשים. אני פשוט העדפתי להתאפק עוד כמה שנים ולהגיע לסכום שאיתו אני מרגיש נוח גם בלי לקחת עבודה חלקית. למרות שזה לא היה לי קל, העדפתי להוריד את הראש ולהתאפק.
היי עדו,
אני איתך לגמרי בעניין ה 20%. לא מרגיש עם זה נוח, אבל זו עלות המחיה בישראל.
אני מספיק צעיר כדי לחזור לעבוד, אבל זה לא יעשה טוב לתוכנית הפעולה שבניתי. אבל אני מחפש דרך ביניים, עבודה במשרה חלקית שתשאיר זמן לחשוב, לתכנן, ללמוד וגם תיתן קצת אוויר…
אם להתייחס לשני נושאים שעלו כאן:
נושא הקליעה לסל של בעל "היד החמה". הייתי בהרצאה של פרופ' באוניברסיטה על הנושא לפני כשנה. באמת יש שחקנים שנראה שהכל הולך להם בערב מסוים, ואז הכדורים הולכים אליהם. אבל כשהקבוצה המגנה שמה יותר תשומת לב לשחקן בעל "היד החמה", בגלל הלחץ עליו הוא מוסר יותר, וחוסר הלחץ על שחקנים שמקבלים את הכדור מעלה את אחוזי הקליעה שלהם. מה שנקרא, בסוף הסטטיסטיקה מתיישרת.
נושא אחר הוא הגידור של התיק עם. אף אחד לא אוהב להפסיד על התיק שלו, במיוחד אם הוא בגיל מתקדם זה מחלחיץ מאוד, וגם אם חלק ניכר מההון מושקע במניות (ולא משנה כרגע אם הן גדולות או קטנות, כשיש משבר כולם "נהנים"). בעיניי מה שחשוב הוא כמה זמן לוקח לשוק להתאושש. מדברים על "העשור האבוד" של ארה"ב שבו השוק השיג תשואה אפסית, או התקופה שלאחר המשבר הגדול ב 1929 ששם זה ארך כ 15 שנה. יש את המקרה ההפוך של המשבר ב 2000 (בועת ההיטק) שהמשיך ב – 2001 (אסון התאומים) שלאחריו, באוקטובר 2002 השוק עלה במשך כשנה, בצורה מרשימה הרבה יותר ממה שחווינו בשנתיים האחרונות. עוד דוגמא לעלייה מרשימה הוא הירידה החדה ב 19 באוקטובר 1987 שבעקבותיה הייתה עליה חדה. אף אחד לא מבטיח שהשוק יתאושש בזמן קצר. ברור שהממשלות עושת כמיטב יכולתן להמריץ את המשק, אבל לא תמיד זה מספיק. לדעתי אנחנו קרובים לתקופה שבה יהיה משבר נוסף באירופה. לדעתי ההשפעה שלו על שאר העולם תהיה פחותה ממה שחווינו לפני מספר חודשים, אבל על הגוש האירופי ההשפעה תהיה גבוהה. כמו כן, אני מוטרד מאוד מהבועה הנדל"נית שהולכת ומתגברת בסין (זו הסיבה ששאלתי), ואני חושב שהיא תהיה בעלת השפעה רבה על שאר העולם. שוב, זו דעתי, לא אומר שאני צודק, אבל לדעתי צריך לשים לנו בראש את הדבר הזה, ולהיות מוכן למשברים נוספים.
בכל מקרה שתהיה לנו שנה פוריה ושכל התחזיות האפוקליפטיות לא יתגשמו.
רונן
אני חושב שחלק מהסיבות שבאפט רוצה החזקה מלאה בחברות ולא רק השקעה בהן זה השליטה בהון שהן מייצרות. מה עוזר לו שBNI מייצרת 3-4 מיליארד דולר בשנה אם היא מחזירה רק רבע מזה כדיבידנד למשקיעים? הרי ב2006 הוא לא היה רוצה שום דיבידנד וב2008 הוא היה רוצה את כל היתרה הנצברת של 3-4 שנים אחורה.
לירון
אתה יכול ליצור קשר עם בית חב"ד אני בטוח שהם ישמחו ללמד אותך גמרא וחסידות.
אני מאמין שזה יוסיף לך הרבה גם בתחום ההשקעות.
היי עדו,
מבין אותך לגמרי בנושא של "להוריד את הראש ולהתאפק". עשיתי את זה שנה ארוכה של הקרבה בלי שהיה לי כמעט זמן פנוי (עובדים כמו מטורפים שעות רבות, כולל חגים ושבתות) בסטרס שאי אפשר לתאר, ואין מה לעשות, זה היה התפקיד. לאחר שנים של לחץ בחזה ושלוש ביקורים אצל קרדיולוג לאחר סמי-אירועים (וזה לא מצחיק), עשו לי בדיקות מקיפות, ואז נפל האסימון. הבנתי שמשהו כנראה לא בסדר בחיים שלי, כי אני אדם בריא בדרך כלל. היה לי ברור שזה קשור לסטרס בעבודה (כמה קשה זה יכול להיות שהעבודה ממלאת לך 80% מזמן הערות…). אבל לא הבנתי באמת עד כמה, עד שעזבתי בפועל. מאז הלחץ הקבוע בחזה חלף, ואני לא מדבר שהקרדיולוג שלי מאוד מתגעגע אלי, כבר 15 חודשים 🙂
גם לי לא היה טוב, ידעתי שאני רוצה לשנות ולקח לי בערך שנה להחליט מה אני רוצה, ועוד שנה לתכנן את העזיבה, שנה שבה הייתה התאפקות עם תקופה מאוד לא קלה, של אינסוף פיטורים של אנשים יקרים מסביב. מכיוון שידעתי שאני רוצה לעזוב, לא חששתי שיפטרו אותי, מה שלא קרה, כי באופן "מפתיע", סוסים שרצים מרתון בקצב של ריצת 100 מטר, לא מפטרים כל כך מהר.
אני בהחלט לא מרגיש רגוע עם כמות הכסף שיש לי, ביחס לקצב ההוצאות שלי, אבל אני עובד קשה מאוד, מנסה לחשוב יצירתי, ובדרך כלל מצליח יפה עם המחשבות והתחזיות. המטרה היא להגיע ל 5% הוצאות מההון, שזה דורש לא מעט אחוזים של תשואה בשלוש השנים הקרובות. אחד הדברים הטובים שלמדתי מהעבודה זה להציב יעדים ברורים. יש לי מקרר מסיבי, כי הוא צריך להחזיק את כל המחשבות והיעדים שלי, וזה לא קל… 🙂
רונן
5% הוצאות זה עדיין קשה מאוד, לא? אפילו אם נניח שמצליחים איכשהו להתקיים מ-5000 ש"ח בחודש (וזה מעט מאוד אם יש לך משפחה), זה אומר שצריך יותר ממליון נזיל. ואני מניח שכדי לחיות מ-5000 ש"ח כבר יש לך איפה לגור.
היי,
בלוג מעניין. יישר כוח.
רציתי להעיר לגבי משהו שכתבת. בישראל עליית "רמת החיים" זהה לעליית מדד המחירים לצרכן. ואפשר לראות את זה בקלות באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. אפשר פשוט לראות שההוצאה הממוצעת למשפחה בישראל עולה משנה לשנה בשיעור כמעט זהה לעליה במדד המחירים לצרכן. האמת שהגדרתית זה חייב להיות ככה, כי המדד מייצג את מחירי הסל הממוצע של שרותים ומצרכים של משפחות בארץ.
בהנחה שמה שכתבת נכון, זה שבארה"ב יש שוני נראה לי אנומליה רצינית…, יתכן שהם מעוותים את ה CPI כדי להראות שאין אינפלציה…, אבל מדד "רמת החיים" מראה שיש אינפלציה . אם הייתי אמריקני הייתי מאד מודאג מזה.
אייל, העלייה ברמת החיים היא העלייה בהכנסה הריאלית – כלומר מעבר לאינפלציה.
אם אין עלייה אמיתית ברמת החיים, אז איך זה שהתל"ג לנפש עולה בממוצע כל שנה? הרי התל"ג נמדד ריאלית ולא נומינלית.
אם אין עלייה אמיתית ברמת החיים, אז איך זה שרמת החיים היום הרבה יותר גבוה מאשר לפני 10, 20 או 50 שנה?
ואם אתה לא מאמין, תשאל את סבתא שלך על החיים שלה בילדות, ותשווה אותם לחיים היום. כמה כלי רכב משפחה החזיקה לפני 50 שנה? כמה זוגות מכנסיים? וכמה פעמים בשנה הם אכלו סטייק פילה?
ההוצאה הממוצעת של משפחה בארץ עולה מעל לעלייה באינפלציה, בגלל שכל הזמן נוספים מוצרים חדשים לסל הקניות המשפחתי. לדוגמה – איי-פון, מחשב, מיץ תפוזים ועוד הרבה דברים שלא היו קיימים לפני 30 שנה.
Corado שלום,
אני גם אשמח לקבל לינקים לסקרינרים, Tedy63@gmail.com, או כל מידע אחר שאתה חושב שיכול לעניין אותי.
זה מוזר, אני עובד מגיל מאוד צעיר בעסק משפחתי (בתחום הטקסטיל), עכשיו סיימתי תואר שני ואני רוצה ללכת לעבוד בחוץ.
התיק שלי הוא כחמישים אחוז אג"ח מדינה צמוד מדד ( של ישראל ), כך שאני יכול להפסיד עד חמישים אחוז נומינלית.
שאר התיק שלי מתחלק 25% בארץ, 20% בארה"ב והשאר אופציות.
יש לי השקעות שנמחקו לגמרי, חברה שנמחקה מהמסחר, שעדיף היה לי להשקיע באופציות.
נראה לי שיש לי תשואה חיובית, אבל אני בטוח שיש לי עוד המון ללמוד.
בגלל החלוקה של התיק אין לי חשש מתנודתיות, אבל יש 50 אחוז מהכסף שמשמש כאבן לעצירת תנודתיות, כאשר יהיה לי מספיק כסף בשביל לבצע שורטים, אז אני חושב שאני יבנה תיק גירוד.
עדו בהצלחה! יש הרבה שמחת חיים בבלוג הזה ותענוג לקרוא את הדברים שאתה כותב, וגם את התגובות של המשתתפים.
הנסיון והדרך שלך נותנים השראה, ודוגמה חיובית לכך שהגיון בריא פלוס חריצות הם מתכון להצלחה.
@עדו מרוז
היי עידו,
סל המצרכים במדד המחירים לצרכן מתעדכן בהתאם לצריכה של משפחה ממוצעת בישראל. כאשר נושא התקשורת הפך יותר דומיננטי בשנים האחרונות, זה התבטא במדד המחירים לצרכן. לא הגיוני שהסל ישאר כמו לפני 30 שנה. הוא חייב להתעדכן אחרת אין לו ערך.
כמו שאמרתי (ובדקתי באתר הלמ"ס) ההוצאה הממוצעת למשפחה בישראל עולה בצורה די דומה למדד המחירים לצרכן. וזה עונה לשאלה שלך כמה צריך לחסוך ב % כל שנה בישראל כדי לשמור על אותה רמת חיים.
התמ"ג יכול לעלות ביותר מהמדד פשוט בגלל גידול באוכלוסיה שגורם לגידול בפעילות הכלכלית. אבל עבור אותה המשפחה המשכורת וההוצאות הן אותו הדבר (עד כדי השינוי במדד).
אייל, לא ענית על השאלות שלי.
באמת קשה לי להבין איך מישהו שחי בישראל יותר מ-10 שנים, לא שם לב שיש עלייה עקבית ברמת החיים. אתה באמת טוען שרמת החיים היום בארץ זהה לזו שבשנות ה-50?
זאת טעות להגיע למסקנות רק על בסיס משפט אחד מכתבה בוואלה ועל סמך אתר של תאוריית קונספירציה.
הציטוט בואללה הוא מאוד מטעה – קודם כל הוא מתייחס רק לשנה אחת (2005) ואתה לא יכול להסיק לגבי כל השנים. תמיד יש שנים בהן התל"ג לנפש לא עולה. דבר שני הם טוענים שהתל"ג במושגים של מטבע מקומי כמעט ולא השתנה. המילה "כמעט" היא מילת המפתח. מה זה כמעט? 1%? 3%? גם שינויי של 1% לאורך הרבה שנים, מצטבר לצמיחה אמיתית ברמת החיים.
העניין של התחזקות השקל זה תופעה חדשה של ה 3-4 שנים האחרונות, אבל התל"ג לנפש בארץ עולה בעקביות מאז קום המדינה. כך שלהתחזקות השקל אין קשר לכך. בכלל עלייה בתל"ג היא תופעה עולמית (אלא אם כן אתה גר בצפון קוריאה או בזימבבואה). בכל העולם הראשון ישנה עלייה קבועה בתל"ג לנפש. אם אתה רוצה לנטרל את השפעות המטבע, אז תבדוק את התל"ג של ארה"ב.
אני כבר עשיתי את העבודה הזאת ברשומה הזאת, וגיליתי שההכנסה לנפש בארה"ב עלתה בכ-7% בשנה (נומינלית) לעומת אינפלציה של 3.7%. ההפרש הזה של 3.3% הוא בדיוק העלייה בתל"ג לנפש.
אתה יכול גם לבדוק מה קורה במדינות בהן המטבע מקובע לדולר. למשל בהונג-קונג שם התל"ג לנפש עולה למרות שהמטבע מקובע לדולר (בחצי שנה הראשונה התל"ג בהונג-קונג עלה בערך ב-8%). או תבדוק מה קורה בסין שם יש זחילה מאוד איטית במטבע, אבל התל"ג צומח ביותר מ-10% בשנה.
הטענה שלך לגבי עדכון סל הצריכה, סותרת את הטענה שלך לגבי התל"ג לנפש. אם אין שינוי ברמת החיים, למה שיהיה שינויי בסל הצריכה של משפחה ממוצעת? למה כשהייתי ילד קטן אף אחד לא קנה מיץ תפוזים טבעי, או אכל סטייק יותר מ 3-4 פעמים בשנה, והיום צורכים את אלו בתדירות גבוהה?
איפה שלא תסתכל, תראה שיש עלייה ברמת החיים. למשל, כשאני הייתי ילד, כמה היו טסים לחו"ל? אף אחד מהחברים שלי לא טס עד גיל העשרה. אני זוכר שהייתי בכיתה ב' (שנת 1979) המורה ביקשה מאחד התלמידים שיספר לנו איך זה לטוס במטוס. הוא היה התלמיד היחידי בכיתה שאי פעם טס במטוס, וכולנו ישבנו פעורי פה והקשבנו לו.
רוצה עוד דוגמה? כשהייתי ילד, אם מישהו היה קורע את המכנסיים שלו, היו תופרים לו תלאי!
על איזה תחום שלא תסתכל – מוצרי חשמל, אוכל, ביגוד, תרבות, פנאי תראה שהיה שינוי משמעותי ברמת החיים.
או שתסתכל על סרטים מלפני עשרות שנים, ותראה איך אנשים חיו. רמת חיים של המעמד הבינוני משנות ה-60 תחשב היום לעוני מחפיר.
@אייל
תוספת לפוסט הקודם:
התל"ג לנפש הדולרי בישראל עלה בגלל התחזקות השקל. ההוצאה השקלית (והתל"ג לנפש השקלי) נשארו קבועים.
יש הסבר נחמד (למרות שהוא קצת ישן) בלינק המצורף:
http://finance.walla.co.il/?w=//1161026/@@/item/printer
כל מה שכתבתי נכון לגבי ישראל. בארה"ב יש "התאמות הדוניסטיות" בחישוב מדד ה CPI שגורם להטיה שלו כלפי מטה. מי שזה מעניין אותו יכול להיכנס ל SHADOWSTATS.COM .
היי טדי,
אין לי בעייה להעביר מידע. זו הפעם הראשונה שאני כותב כל כך הרבה באינטרנט, ובטח שבאתר אחד. אני מרגיש שאם אני מגיב עוד פעם אחת עדו שולח למחשב שלי את הוירוס הקטלני שהאיראנים מנסים להשתלט עליו כבר כמה שבועות… 🙂
בנושא סקינרים, השבוע, לאחר שנים של עבודה עם יאהו, וכמה חודשים של חיפושים אחרי סקרינרים באינטרנט הגעתי למה טובים, כולם בחינם כמובן.
מה זה סקרינר טוב בעיני? 1) כזה שאפשר לסרוק כמעט כל פרמטר, בין אם זה בנתונים ההבסיסיים, הפיננסים, והטכניים (למרות שאני לא מבין בזה כלום). 2) כזה שכל קריטריון שנבחר הופך להיות עמודה בתוצאות. 3) מאפשר להוריד את כל (לא רק 10 או 40 ראשונות) לקובץ אקסל. השבוע, לאחר ימים רבים של עבודה, הגעתי לארבעה טובים (כמובן לפי החשיבות שלי):
1) אתר FOOL המוכר, שממתבסס ברובו על הדירוג הפנימי של הגולשים המקצועיים והמקצועיים יותר:
http://caps.fool.com/Screener.aspx?source=ifltnvsnv0000001
2) יש כמובן גם את יאהו, שעובד על ג'אווה שהוא גם נהדר. אבל משופ מה הוא מצמצם לי את הרשימה ככל שאני מכניס יותר פרמטרים, למרות שאני מנסה להכניס תחום רחב ככל האפשר:
http://screener.finance.yahoo.com/newscreener.html
3) אתר של נסד"ק. טוב מאוד.
http://www.nasdaq.com/reference/StockScreener.stm
4) הכי טוב שמצאתי עד כה, הוא אתר עלום שם.
http://finviz.com/
ממש ממש טוב. אני חושב שאין פרמטר שלא מציע, ואם לא תמצאו אחד מסוים, אפשר לעשות מניפולציה די פשוטה על הנתונים באקסל אחרי הורדה. מה שאני עושה בעצם. יש לי הרגשה שיתחיל לגבות כסף בקרוב.
אני לא יועץ מספיק בכיר כדי לייעץ לך על איך לבנות את התיק… מה שכן אני יכול להמליץ זה לבנות את התיק שלך באתר פיננסי, לא דרך הברוקר שלך. זה אומנם כפילות וחברים שלי צחקו עליי בהתחלה, אבל היום כולם עובדים כמוני. אני עובד עם האתר של יאהו, שהוא בעיני מעולה, כי מאפשר לבנות את העמודות שלך. בלחיצת כפתור בסלולרי שלי, אני רואה את התיק, כולל שינוי ברמה יומית ותשואות מאז שהכנסתי מניות לתיק. אפשר גם להכניס כמה מזומן יש לך ואז אתה רואה את שווי התיק ללא צורך בחישובים סבוכים שאתה שואל את עצמך "כמה מזומן יש לי?" נכון, דורש עוד קצת עבודה אחרי הקניה/מכירה, אבל אחרי שבונים את הכל פעם אחת (לוקח כ 30 דקות) פעולות העדכון אחרי כן, לוקחות ברמה של שניות.
בעבר לא עבדתי ככה ואיבדתי שליטה על התיק והתשואות. לא הבנתי אף פעם איפה אני נמצא. זו גם הדרך בה אני בודק את הנתונים אצל הברוקר שלי כל פעם שאני נכנס לאתר, עד רמת הדולר, אם יש בעיה או טעות בחשבון.
אם יש עוד שאלות, תגיד ונעבור למיילים ולא נטריד את מנוחתם של גולשי האתר.
שיהיה בהצלחה!
רונן
הנה הטבלה היחידה שהצלחתי למצוא על התל"ג בארץ – והיא משנת 1990
http://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/Economy/gdppercap.html
אתה יכול לראות שכמעט כל שנה התל"ג לנפש עלה בארץ. גם בשנות ה-90 בהן השקל נחלש מול הדולר. שוב, נתוני התל"ג הם ריאלים – כלומר אחרי אינפלציה.
כל כך הרבה אנשים לא מודעים לעניין הזה, אבל זה דבר מאוד חשוב. פנסיונרים צריכים לדאוג שההכנסה שלהם תגדל לפחות בקצב של התל"ג לנפש ולא בקצב האינפלציה. רוב האנשים חושבים שזה מספיק להדביק את האינפלציה, וזאת טעות חמורה. מי שההון שלו גדל בפחות מ 7% בשנה (נומינלית) הולך אחורה!
דרך אגב, למרות שאני לא חסיד גדול של ההסתדרות, בעניין אחד הם צודקים מאוד – וזה שהם דורשים להצמיד את שכר המינימום לשכר הממוצע במשק ולא לאינפלציה. אם נדביק את שכר המינימום לאינפלציה, תהיה שחיקה מתמדת בשכר של השכבות החלשות.
@עדו מרוז
היי עדו
ההבדל בין הגידול בתל"ג לנפש לבין הגידול במדד המחירים לצרכן הוא החסכון\השקעה במשק. כלןמר, אתה כאזרח מרויח דברים גם בלי לשלם עליהם, אם זה כבישים טובים יותר, מערכת אוטובוסים משופרת, פחות זיהום אויר, מערכת בריאות טובה יותר, וכולי.
נתת דוגמא מצוינת לזה בפוסט על השינוי בבייג`ין שחווית. נכון שהמחירים לצרכן גם עלו, אבל כאזרח הרווחת דברים נוספים שלא שילמת עליהם, כמו אויר נקי, ומערכת אוטובוסים טובה, ובטח גם פחות פשיעה.
כמו שאמרתי קודם, מדד המחירים לצרכן חייב הגדרתית לייצג את סל הצריכה הישיר של משפחה ממוצעת כיום בישראל כולל הסטייקים (נכנס תחת הוצאה למזון) וה IPHONE (נכנס תחת תקשורת), אחרת כל חישובי קרנות הפנסיה (שמתבססות על המדד) ילכו קפוט, וזה נושא קריטי כיום בכל העולם. הלמ"ס משיג את המידע הזה ע"י שימוש בנתונים אמיתים של משפחות ומעדכן כל שנתיים. ראה גם:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%93%D7%93_%D7%94%D7%9E%D7%97%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%9C%D7%A6%D7%A8%D7%9B%D7%9F
מדד המחירים מחשב את העלייה במחיר של הסטייק אבל לא את כמות הסטייקים שמשפחה ממוצעת צורכת בשנה.
אני חושב שהטבלה של התל"ג שסיפקתי מראה יפה את הצמיחה ברמת החיים בארץ ב-20 שנה האחרונות. אין כאן שום מקום לוויכוח.
עדו, נראה לי שאתה ואייל אומרים את אותו דבר אבל ההגדרות שלכם שונות. אייל גם אומר שרמת החיים עלתה, הוא פשוט מדבר על מדד לרמת חיים שמשתנה כל שנתיים לפי העלייה ברמת החיים, כלומר ה"אפס" שלו זז כל הזמן. אתה מדבר על נקודת ייחוס לפני 20 שנה (ה"אפס" שלך קבוע) ואייל מדבר על נקודות ייחוס שזזות כל שנתיים…
השאלה היא מה רלוונטי לחוסך. מה שאני מנסה להגיד זה שמי שמצמיד את החיסכון שלו לאינפלציה ולא לרמת העלייה של המשכורת הממוצעת במשק, ימצא את עצמו במצב מאוד לא טוב אחרי הרבה מאוד שנים.
הדרך הכי טובה לעשות זאת היא להסתכל על פנסיונרים שהפנסיה שלהם מוצמדד רק למדד. אני עשיתי את זה עם סבתא שלי. אני לא רוצה לזרוק פה נתונים, כי אני לא זוכר אותם במדויק, אבל מה שהיא מקבלת היום זאת בדיחה עלובה ביחס למה שהיא קיבלה לפני 30 שנה – כמובן ביחס למשכורות המקובלות במשק. פעם זאת הייתה הכנסה משמעותית והיום זה פשוט דמי כיס.
אם תיקח למשל מישהו שיצא לפנסיה מוקדמת בגיל 50 לפני 40 שנה והצמיד את החיסכון שלו רק למדד, היום אין סיכוי שהוא יכול להרשות לעצמו מחשב, פלאפון, מיבש כביסה, מיקרוגל ועוד 1001 דברים שבכלל לא היו קיימים לפני 40 שנה. החיסכון שהוצמד לאינפלציה פשוט מאפשר לו לקנות את אותם הדברים שהוא קנה לפני 40 שנה, החיסכון לא מאפשר לו לקנות מוצרים חדשים. כלומר הוא יחיה היום על לחם וגבינה לבנה ויוכל לקנות בגד פעם פעמיים בשנה כמו שהיה נהוג בשנות ה-60. אבל לא יותר מזה. בשנות ה-60 כולם חיו ככה אז זאת לא הייתה בעייה, אבל היום הוא יחשב לעני.
אני חושב שאני מבין מאיפה נובע הבלבול של אייל (ושל רבים אחרים). הם חושבים שבגלל שמוסיפים מוצרים למדד האינפלציה אז העלייה ברמת החיים כוללת אותם, אבל זה פשוט לא נכון.
אני אביא דוגמה.
נניח שמשפחה מסויימת מוציאה 1000 ש"ח בחודש בשנת 2100. ואז בשנת 2101 כל המוצרים שהמשפחה צרכה עלו בממוצע ב-3%. אבל בנוסף לכך המציאו מוצר חדש שנקרא "מנבר" שכולם חייבים אותו, והוא משנה לגמרי את החיים על פני כדור הארץ. מחירו של המנבר הוא 10 ש"ח. עכשיו הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה חייבת להוסיף את המנבר למדד המחירים החל משנת 2101.
האינפלציה לאותה שנה תחושב כ-3% ולא כ-4%.
אבל החל משנה זו תחל הלישכה גם לבדוק את העלייה במחיר המנבר, ותכלול אותו במדד המחירים.
בשורה התחתונה מה שזה אומר זה שמי שהצמיד את הפנסיה בסך 1000 ש"ח לאינפלציה, יוכל להמשיך לקנות בשנת 2101 את כל המוצרים שהוא קנה בשנת 2100 (ובדיוק באותה כמות) אבל הוא לא יוכל להרשות לעצמו לקנות את המנבר המגניב.
לעומתו מי שעובד, קיבל העלאה במשכורת שמאפשרת לו לקנות את המנבר. זה בדיוק ההבדל בין העלייה במשכורת הממוצעת (או התל"ג) לבין העלייה באינפלציה.
אפרופו שכר מינימום
http://www.kav.org.il/100994/b1090