מונגוליה הפנימית – מקום שמחוץ לגוגל

מסתבר שמונגוליה הפנימית עדיין לא כל כך מתויירת. די ניתן להבין מדוע היא לא נכללת במסלול הרגיל של התיירים הזרים – סין היא מדינה מאוד גדולה ומונגוליה נמצאת בצפון, כלומר רחוק מאוד משאר האטרקציות בסין. אבל בגלל הקרבה היחסית לבייג'ינג ולעוד מספר ערים גדולות בסין, הייתי מצפה שלפחות הסינים יטיילו שם בהמוניהם.

הכנות לטיול

לאחר שהסברנו לבת הקטנה שלי שהאנשים הרעים מ"מולן" כבר מתו מזמן, החלטנו לנסוע לסוף שבוע למונגוליה הפנימית. נכון, זהו זמן די קצר למקום כזה גדול, אבל מה לעשות שלא כולם בחופש תמידי כמונו – המשפחה של אשתי הצטרפה אלינו כך שהיינו תלויים בלוחות הזמנים שלהם.

הדבר הראשון שעשיתי הוא לחפש מידע על מונגוליה הפנימית, ואיזה אופציה יותר טובה מאשר לחפש בגוגל?
אז מסתבר שכמעט ואין אינפורמציה באנגלית (שלא נדבר על עברית) על איזור זה. אפילו בסינית חלק זה של סין כמעט ולא מוזכר. אז החלטנו ללכת לחנות ספרים. מאז שהסינים החלו לקנות מכוניות כמו משוגעים, התיירות הפנימית בסין התפתחה מאוד, וכבר כמעט אין מקום בסין שלא מפוצץ במליוני תיירים סינים, ואכן בחנות הספרים (חמש קומות סך הכל) מוקדשת כחצי קומה לספרי טייולים ומתוכם אולי 3 או 4 ספרים על מונגוליה הפנימית. זה הכל.
רק שתבינו, מונגוליה היא הפרובינציה השלישית הכי גדולה בסין (אחרי טיבט ושינג'יאנג). היא משתרעת על שטח של יותר מ 1.1 מליון ק"מ מרובעים (או יותר מפי שלוש משטחה של גרמניה), ובכל זאת היא נשארה גלמודה ולא מתויירת.

למונגוליה דווקא יש הרבה מה להציע. מערב מונגוליה הוא בעיקר מדברי, אבל ככול שנוסעים מזרחה, מתחלף הנוף לירוק יותר. כאשר צפון מזרח מונגוליה הוא כבר אזור מיוער אשר דומה מאוד לסיביר (אזור זה אכן גובל בסיביר). למרות שהאזור הצפון מזרחי אמור להיות מדהים, בגלל המרחק הרב, החלטנו לטייל באזור הקרוב יותר לבייג'ינג.

יום שישי 29 באוגוסט

יצאנו מאוחר מהבית – קצת אחרי 4 אחה"צ. נסענו צפונה מהר ככל האפשר על מנת להגיע מוקדם לתחנה הראשונה שלנו. מי שהיה בבייג'ינג יודע שמצפון לעיר ממוקמת החומה הגדולה, ואכן עברנו אותה בדרכנו. הפעם האחרונה שביקרתי בחומה הייתה בסוף שנות ה-90. הכביש הפתלתל שהיה פעם הוחלף באוטוסטרדה מהירה עם מספר מנהרות אשר מקצרות מאוד את הנסיעה. אחרי החומה עוזבים בעצם את בייג'ינג ונכנסים למחוז אחר – חביי (He Bei), ואחרי חביי מגיעים למונגוליה הפנימית. עוד לפני שהגענו למונגוליה היום החשיך, ורק יכולתי לדמיין לעצמי שמצידי הדרך פרוסות הערבות המפורסמות של מונגוליה.

את הלילה הראשון בילינו במלון קטן כמה קילומטרים מדרום לעיירה באו-צ'אנג (Bao Cheng). הגענו לשם אחרי 9 בערב. מסתבר שזאת שעה מאוחרת במושגים המוקומיים, ונאלצנו להעיר את בעלי המלון. כבר בשעה זו הטמפרטורה בחוץ ירדה לשש מעלות. בלילה הטמפרטורות בטח התקרבו לאפס, וזה בסוף אוגוסט. בחורף הטמפרטורות פה מגיעות גם למינוס 30. בינתיים הדבר היחידי שיכולתי להנות ממנו היו הכוכבים בשמיים. כבר הרבה שנים לא ראיתי שמיים עם כל כך הרבה כוכבים.

יום שבת 30 באוגוסט

המלון של הלילה הראשון

ארוחת בוקר מונגולית

התעוררנו בבוקר לגלות שאכן עזבנו את העיר הגדולה. מסביבנו הסתובבו להן פרות וכבשים שרעו להן באחו. מונגוליה היא שטח המרעה של סין. לאורך כל הדרך ראינו – פרות, כבשים וסוסים, לכן לא פלא שהדיאטה המקומית מבוססת על חלב ובשר. ארוחת בוקר של תה עם חלב וגבינות זה בדיוק הטעם שלי, והסתפקתי באפרסקים ומלפפונים שהבאנו מהעיר הגדולה. אחרי ארוחת הבוקר עלינו על הרכבים והמשכנו צפונה.

בתחילה הנוף היה מאוד חולי, ומאוד הזכיר לי את ישראל. בשביל זה באתי למונגוליה? בשביל לראות את הנופים של ראשון?

חולות ראשון במונגוליה

אך ככול שהמשכנו צפונה הנוף נהפף ירוק יותר ויותר. והזכיר אולי יותר את רמת הגולן בחורף, מאשר את ראשון. רק שהעוצמה של המרחבים הייתה מדהימה. מאות קילומטרים של ערבות ירוקות עם סוסים, כבשים ופרות. אני אשאיר אותכם להנות קצת מתמונות.

מלון דרכים מונגולי

קילומטרים על קילומטרים של טורבינות רוח

לאחר נסיעה ארוכה של מספר שעות הגענו לעיר הגדולה של האיזור – שילינחאוטה (xilihaote). בדרך כלל ערים ועיירות קטנות בסין ממש לא נראות כמו עיירות בשוויץ. עיירות אלו מאוד מוזנחות ומלוכלכות. אולם שיליחאוטה הפתיעה את כולנו בניקיון המופתי שלה. הנה כמה תמונות מעיירה מונגולית קטנה זו.

בכל מקום ניתן לראות פסלים של ג'ינג'ינסחאן

המשכנו במסענו לכיוון צפון מזרח. אחת ההפתעות הגדולות שלי בטיול זה הייתה האיכות המדהימה של הכבישים. ציפיתי שאת רוב הטיול נבלה בשבילי עפר או במקרה הטוב בכבישים מוזנחים מלאי בורות. אולם להפתעתי הרבה את רוב הדרך בילינו בנסיעה על כבישים מהירים שלא היו מבישים אף מדינה מפותחת. התנועה בכבישים באזור זה של סין מאוד דלילה – הייתי אומר – משהוא דומה לתנועה בכביש 12 בארץ, ולמרות זאת הכבישים פה מתוחזקים ברמה גבוהה. רשת הכבישים המפותחת הוכיחה לי שוב כמה כספים שפכה סין על תשתיות בשנים האחרונות.

מצאנו נפט!

עצירת התרעננות

בשעות אחר הצהריים המאוחרות הגענו לדונגוו (או בקיצור – Dongwuzhumuqin). עיירה קטנה זו קרובה לגבול עם מונגוליה (החיצונית), ולכן בנוסף לכתובות במונגולית ובסינית, השלטים פה מודפסים גם ברוסית. עצרנו כאן לארוחת צהריים-ערב מהנה וטעימה במיוחד.

זולה במונגוליה

במונגוליה הפנימית ישנם עשרה סינים על כל מונגולי

נפרדו מדונגוו לשלום ודהרנו לכיוון אחותה – שיוו (הידועה גם בשם – Xiwuzumuqin).

מה קורה אם באה עוד אחת כזאת ממול?

ירוק בעיניים

סוסים חוצים את הכביש

משיוו נסענו בחזרה לשילינחאוטה (העיר היפה עם הפסלים של הג'ינג'י). אומנם אני לא הייתי מתנגד לעוד לילה באוהל או בונגלו מונגולי, אבל הסינים  פתאום החליטו שקר מדי והם רוצים להתפנק במלון. הגענו לשילינחאוטה בשעות הערב המאוחרות, ולא היה לנו זמן או כח לחפש מלון. התפשרנו על מלון שמבחוץ אומנם נראה נחמד אבל מבפנים היה מזעזע. המחירים הקבועים בקיר הם רק מחירים מומלצים (או מה שהפראיירים משלמים). לאחר התמקחות קצרה המחיר ירד ל-100 יואן לחדר (כמו ששילמנו בבונגלו). החדר היה כל כך ג'יפה שהחלטנו לא להתקלח ולישון עם הבגדים.

יום ראשון 31 באוגוסט

קמנו למחרת ליום גשום – טפטוף קטן – לא משהו רציני. הייתי בטוח שנדהר ישר הבייתה, כי בייג'ין כל כך רחוקה, ומחר הפועלים שביננו צריכים לעבוד, אולם להפתעתי הסינים החליטו לעשות עיקוף קטן של איזה 300 קילומטר בשביל לראות את אגם דאלי. אני המשכתי בתפקיד הפסיבי שלקחתי על עצמי מתחילת הטיול – שהגויים יחליטו.

לבסוף הסיבוב הוכיח את עצמו, כיוון שזכינו גם ברכיבה על סוסים וגם בנסיעה של יותר ממאה קילומטר בדרכי עפר.

הר הסדן (Zhenzi Shan)

ג'אנג קה ואורי

אורי על הסוס

עדי – בוקרת אמיתית

טלי ואורי

ארוחה במאהל מונגולי

צואה של פרות – משמשת לחימום ובישול

לאחר יום ארוך התחלנו להתקדם לכיוון בייג'ין בנסיעה מאוד ארוכה. בייג'ין אוסרת על משאיות להיכנס לעיר במהלך היום, ולכן משעות הערב המאוחרות כל הכבישים המובילים לבייג'ין עמוסים במשאיות. ככול שהתקרבנו יותר לעיר, כך התנועה נהפכה לפקוקה יותר, עד שבערך בשלוש בלילה נתקענו בפקק שלא זז. הלכנו כולנו לישון, ורק בחמש בבוקר התחדשה התנועה.

פקק בכניסה לבייג'ין

מונגוליה – סיכום

למרות שהטיול שעשינו הוא לא ממש בסגנון שלי. אני אוהב יותר להתמקם הרבה זמן במקום אחד ולזוז לאט. אבל הסיבוב הגדול שעשינו (יותר מ-2,000 קילומטר) דווקא פרס בפנינו את הגודל והיופי של חבל ארץ זה – מאות קילומטרים של ערבות שלא נגמרות.

נסענו בסוף הקיץ שזוהי סוף עונת התיירות למונגוליה. הערבות כבר לא היו כל כך ירוקות, כיוון שבעלי החיים כבר כרסמו במשך חודשיים את הצמחייה. מי שרוצה להנות מנוף ירוק יותר, כדאי לו לנסוע ביולי – אפילו תחילת יולי. מצד שני, בגלל שנסענו שלושה ימים לפני תחילת שנת הלימודים, כל התיירים הסינים כבר חזרו לביתם, מה שהשאיר אותנו לבד עם הערבות. לכל מקום שהגענו היינו לבד או כמעט לבד. לפי המקומיים, שבוע לפני שהגענו הכל היה עוד מפוצץ.