התקשורת העולמית ממשיכה לדבר על השינוי במדיניות הילודה הסינית. וממשיכה לתת לנו נתונים שגויים.
הנה כתבה בעניין מ CNBC. והציטוט הבא:
there are 160 million women between the ages of 20 and 35 living in China — if they all went from the current average fertility of 1.7 children per woman to two children per woman over their lifetimes, that would be an additional 53 million children that wouldn't have existed before
מקורות רבים משתמשים בנתון השגוי לגבי הפריון הסיני. הנתון, כמו שהסברתי ברשומה הקודמת, אינו עומד על 1.7 ילדים לאישה.
אני מניח שהרבה עיתונאים פשוט מתעצלים לבדוק את העובדות, אז הם לוקחים את הנתונים ממקורות כמו הבנק-העולמי, אשר גם כן מציג נתונים שגויים.
טענתי שהפריון נמוך משמעותית מ-1.7 ועומד כנראה על כ 1.3-1.5 – כאשר סביר להניח שזה יותר קרוב ל-1.3, אבל לא הבאתי לכך הוכחות. מי שרוצה יכול לעשות לבד חישוב (זה לא ממש מסובך) דרך הנתונים של הלשכה לסטטיסטיקה הסינית. או, שאפשר להסתפק בחישוב שעשה לנו העיתון הכלכלי הסיני – צ'אישין. לפי הכתבה (הממש טובה לשם שינוי) אפשר להבין הרבה יותר טוב את מצב הפריון בסין.
a closer look at the historical data from the UN shows it has always overestimated the growth of China's population
וזה די ברור מדוע האו"ם מפספס בנבואות שלו לגבי הצמיחה באוכלוסיה הסינית – הרי הוא משתמש בנתוני פריון שגויים. למשל בשנים 2010- 2013:
The overestimation was rooted in invalid assumptions about the fertility rate – the number of children a woman has during her life. In 2000, for example, the UNPD expected the fertility rate in China to be 1.9 from 2010 to 2015. Meanwhile, data from the NBS put the number at 1.18, 1.04, 1.26 and 1.24 from 2010 to 2013
כלומר האו"ם ניבא שהפריון בסין יעמוד בעשור השני של המאה על 1.9 ילדים לאישה, אך הלשכה לסטטיסטיקה הסינית (NBS) דיווחה על פריון הקרוב יותר ל-1.2!
כמו שהסברתי ברשומה הקודמת, לסין יש בעיה לדעת בדיוק מהו מספר הילדים שנולדים בכל שנה, כי אנשים שמולידים ילד מיותר (קרי – בד"כ ילד שני או שלישי), צריכים לשלם על כך קנס, וכדי לדחות את הקנס, הם דוחים את רישום הילד. לכן הרשויות בסין מדווחות על פריון גבוה יותר מאשר הנתונים היבשים מראים, רק שהם מנפחים את המספר יותר מדי. אפשר לדעת זאת, בגלל שבכל עשר שנים ישנו מפקד אוכלוסין גדול בכל סין ואז סופרים את כל האנשים ואת כל הילדים – כולל את הילדים "השחורים".
צ'אישין מסביר את זה ממש יפה:
The 2000 NBS census suggested that China's fertility rate was only 1.22. But the final result was changed to 1.8 because the then Population and Family Planning Commission – which has been folded into the National Health and Family Planning Commission – insisted that many people did not truthfully report how many children they had. This revision had been widely questioned by critics
Ten years later, data from the 2010 census suggested that a more accurate fertility rate back then was about 1.34
אז תראו מה קורה פה, ולדעתי זה ממש מדהים.
המפקד של שנת 2000 הצביע על כך שהפריון לאישה עמד על 1.22 ילדים באותה השנה, אלא שסין החליטה שהמספר הזה נמוך מדי ושהמספר האמיתי עומד על 1.8. סטטיסטיקאים רבים ביקרו את סין על המהלך הזה. ידוע לכולם שישנם הרבה ילדים שחורים בסין, אבל האם מישהו באמת חושב שכל ילד שלישי בסין הוא ילד שחור?
כל מי שקצת מכיר את סין יודע שאין מצב שזאת המציאות, אבל מילא זה שהסינים מעוותים את הנתונים (ויש להם סיבות לעשות זאת כמו שהמאמר מראה בהמשך), השאלה היא מדוע האו"ם, הבנק העולמי, כלכלנים רבים, אקדמאים, עיתונאים וכו' – מדוע הם משתמשים בנתונים אשר ידוע בפירוש שהם שקריים?
במפקד של 2010 גילו שהמספר האמיתי של שנת 2000 היה 1.34. זה בוודאות קרוב מאוד מאוד למספר האמתי, כיוון שאף אחד לא מסתיר את הילד שלו 10 שנים אחרי שהוא נולד. הילד כבר מזמן נרשם לכיתה א' ומזמן נכנס למערכת. אף אחד בסין לא מחביא ילד בן 10 בארון. כלומר, לסיכום נושא הפריון בשנת 2000 – הנתון היבש עמד על פריון של 1.22, סין הרשמית ושאר הגופים העולמיים החליטו שהפריון הוא 1.8. לאחר עשור גילו שהפריון האמיתי עמד על 1.34.
ואיפה אנחנו היום? הפריון לאישה רק ירד מאז, הנתונים היבשים מצביעים על פריון נמוך יותר, אבל סין הרשמית מדווחת על 1.55, וגופים עולמיים אפילו לא מעודכנים לנתון הזה ומדווחים על 1.7. למרות שהפריון כמעט בוודאות נמוך מ-1.34 (זה שהיה לפני 15 שנה).
אוקיי. אז זה שייך לעבר. הפריון בסין היה ממש נמוך, אבל עכשיו כשמותר להביא שני ילדים הוא יקפוץ, לא? כתבה מוזרה (אם להתנסח בעדינות) בעיתון דה-מרקר אפילו ממליצה לנו לעשות שורט על יצרניות קונדומים ולונג על יצרניות חיתולים.
שני סקרים שבוצעו לפני מספר ימים בסין, מראים שכדאי לנו לצנן את ההתלהבות מיצרניות חיתולים ופורמולות:
In Sina.com's survey, of the 128,806 respondents who took part, 52,223 people, or 40.5 percent, said they would not have a second child; 30.4 percent said they would have another baby and 29.1 percent of the interviewees said the decision would depend on the economic and family situation
In a similar poll, Caijing.com found that of 11,000 Chinese participants, 40.2 percent voted for having one child only, 34.4 percent chose to have a second child and 12.5 percent said they did not want children at all
וזה עוד מה שהם רוצים, לא מה שהם יעשו. כי בדרך יהיו כאלו שלא יתחתנו, מחלות, חתונה בגיל מבוגר, בעיות פריון וכו'.
עכשיו בואו נבצע חישוב קטן. הדור שנכנס היום לגילאי פוריות מונה כ-20 מליון נפש במחזור, והדור שיכנס לגילאי פוריות עוד עשר שנים מונה כ-16-17 מליון במחזור. נתעלם מהעובדה שיש יותר זכרים מנקבות, ונניח שישנן 10 מליון נשים בכל מחזור (ו-8.5 מליון עוד עשור). נתעלם מנתוני ההגירה השליליים של סין, ונניח פריון לאישה של 1.5 (הנחות די אגרסיביות), נגיע לכ-15 מליון לידות בשנה וזה יירד עם הזמן לפחות מ-13 מליון לידות בשנה ומשם ימשיך לרדת ולרדת כל עוד הפריון לאישה לא יעבור את ה-2. (ואפילו יצטרך לעלות משמעותית מעל ל-2 למשך מספר שנים). הסבירות לפריון גבוה מ-2 ילדים לאישה מאוד נמוכה. כל מי שמכיר לעומק את סין, אני בטוח שיסכים איתי בנושא.
מספר הלידות בסין הגיע לשיא לפני כ-40 שנה – כ-27 מליון ילדים בשנה. היום המספר עומד על 16-17 מליון וסביר שתוך שני עשורים בערך זה יירד מתחת ל-13 מליון לידות בשנה.
ועכשיו נגיע לטאיוואן
חודשיים אחרי שהשתחררתי מהצבא טסתי לטאיוואן. זה היה בתחילת 1994. באותה התקופה, לא צריך להזכיר, לא היה אינטרנט, ולכן לפני שטסתי עשיתי משהו שנראה לגמרי אנכרוניסטי היום – קראתי על טאיוואן באנציקלופדיה העברית. מהאנציקלופדיה למדתי שאוכלוסיית טאיוואן עמדה על קצת יותר מ-20 מליון תושבים ושגודלה בערך כגודל ישראל.
בארץ חיו אז כ-5 מליון תושבים, וזה נראה לי מטורף שבטאיוואן ישנם כל כך הרבה תושבים. לאחר הנחיתה באי, לא יכולתי שלא להתרשם מכמות האנשים, גובה הבניינים והצפיפות. לא האמנתי שאנשים יכולים לחיות ככה. (עשר שנים לאחר מכן חזרתי לטאיפיי, והפעם – אחרי שגרתי בערים גדולות וצפופות יותר כמו הונג-קונג ובייג'ינג, טאיפיי נראתה לי כמו כפר קטן ושליו).
אז למה אני מספר את זה?
אוכלוסיית טאיוואן הייתה גדולה פי 4 מאוכלוסיית מדינתנו הקטנה. והיום, עשרים שנה אח"כ, אוכלוסיית טאיוואן עומדת על כ-23 מליון לעומת יותר מ-8 מליון בישראל. אבל זה לא הסיפור המעניין. מספר הלידות בטאיוואן ירד משיא של יותר מ-400,000 תינוקות בשנה בשנות ה-60, לפחות מ-200,000 היום. מספר הלידות בישראל יגיע השנה לאזור ה-180,000. תוך פחות מ-5 שנים, אני מעריך, מספר הלידות בארץ יעבור את זה שבטאיוואן. מה שאומר שכנראה עוד בימי חיי אזכה לראות את אוכלוסיית ישראל עוברת את זו של האי המזרחי.
כמובן שהסיפור של ישראל מיוחד – זו מדינה עם פריון גבוה והגירה חיובית. עדיין, המצב בו שרויות מדינות רבות – ובמיוחד במזרח אסיה – מצב עם פריון נמוך – יגרום לכך שלאורך זמן כמות האוכלוסין תרד ותרד חזק, וזה גם ישפיע על הכוח הכלכלי של מדינות אלו.
זה משהו חשוב לזכור כאשר מנבאים שהמאה ה-21 תהיה המאה הסינית. אוכלוסיית סין גדולה פי 4.5 מאוכלוסיית ארה"ב. זה די דומה להבדל שהיה לפני 20 שנה בין ישראל לבין טאיוואן.
אומנם לארה"ב אין צמיחת אוכלוסין גבוהה כמו לישראל, אך עדיין האוכלוסייה שם צומחת בכ-1% בשנה. הפריון שם די גבוה ביחס למדינות מפותחות וההגירה חיובית. בסין הפריון נמוך מאוד וההגירה שלילית.
ב-40 השנים בהן מספר הלידות בסין נפל מ-27 מליון בשנה ל-17 מליון בשנה, מספר הלידות בארה"ב עלה מכ-3.5 מליון בשנה לכ-4 מליון בשנה. סביר להניח שבימי חיי לא אראה כאן מהפך כמו זה שבין ישראל לטאיוואן, אבל אני בהחלט חושב שיש סיכוי גדול שעד שאתפגר אוכלוסיית ארה"ב תעלה לכ-500 מליון תושבים וזו של סין תרד מתחת למיליארד. ואז ההבדל בין השתיים יהיה הרבה פחות משמעותי ממה שהוא היום.
מתישהו עוד כ-30 שנה סין תחווה עשור בו אוכלוסייתה תיפול ביותר מ-100 מליון תושבים. זאת תהיה רוח נגדית מאוד חזקה למדינה שרואה עצמה כמחליפה פוטנציאלית לארה"ב.
