מתחילת השנה התשואה של ה SPY עומדת על מינוס 8.6%. התשואה של ה DIA עומדת על מינוס 3.9%. התשואה של מדד ההאנג-סנג עומדת על מינוס 21.2%, והתשואה של התיק שלי היא מינוס 14.1%.
התיק הממונף ירד באיזה 23%, אז אם הייתי מחשיב אותו, התשואה שלי הייתה עוד יותר נמוכה.
חודשיים קשים מאוד עברו על שוקי המניות ובמיוחד על השווקים הסינים. נראה לי שהירידות האחרונות בהונג-קונג אינן קשורות רק למשבר באירופה אלא נובעות בעיקר מהמצב הפיננסי המחמיר בסין, ואני אחזור לזה בהמשך.
המניות שלי בהונג-קונג התרסקו לגמרי לאחרונה, ואני שמח שהעברתי את רוב הכסף לארה"ב ובריטניה. סאונדוויל (סימול 878), למשל, נחתכה בכחצי תוך חודשיים-שלושה. כך שהיא כבר לא עונה להגדרה "ההשקעה הטובה שלי השנה", ולשמחתי מכרתי בערך 90% מהחזקה זו. סך הכל התיק ההונג-קונגי שלי קטן מאוד השנה, והוא תופס רק כ-15% מסך ההשקעות שלי. לשמחתי נפטרתי מרוב הכסף בהונג-קונג, אבל אני כבר מתחרט שלא מכרתי הכל.
את המקום של סאונדוויל, בתור ההשקעה הכי טובה השנה, תפס השורט על ואלי (סימול VALE). אפילו אחרי הדיבידנדים הקטלניים שאני משלם, אני עדיין מורווח בכ-25%. בלי השורט הזה, המצב שלי היה יותר גרוע. הנפילה של ואלי כמו גם של המניות בהונג-קונג נובעת לדעתי מכך שיותר ויותר משקיעים מכירים בבעיות של סין והם מתחילים לראות מה שאני רואה. מניות הנדל"ן הסיניות וכל התעשיות התומכות התרסקו לגמרי השנה (לפחות ב-60%-70%!). לצערי, למרות שצפיתי זאת, לא עשיתי עליהן שורט בגלל שהברוקרים שלי בהונג-קונג לא מאפשרים שורט. זאת הייתה עצלות לשמה מבחינתי לא לפתוח חשבון ברוקר נוסף ולעשות שורט על מניות אלו.
כמובן, תמיד ניתן להסתכל על חצי הכוס הריקה. החצי המלא הוא כמובן שיצאתי מרוב ההשקעות שלי בהונג-קונג ושלראשונה פתחתי פוזיציית שורט. ללא צעדים אלו מצבי השנה היה הרבה יותר גרוע. אם נחזור שוב לחצי הכוס הריקה, אז הירידה במחיר המניה של ואלי לא משמחת אותי במיוחד. אמרתי פה מספר פעמים שהשורט על ואלי זאת ההשקעה הכי בטוחה שהייתה לי מעולם, ולכן תכננתי לקנות אופציות פוט לינואר 2014 כשהן תצאנה. עכשיו, בגלל שהמניה ירדה, נראה שהפסדתי את ההזדמנות הזאת וחבל, כי לדעתי הייתי יכול לעשות על אופציות אלו פי 10.
בכל מקרה אין לי מה לבכות אני עדיין ארוויח סכום סביר על ואלי, ובינתיים היא מצילה אותי ממרג'ין-קול קטלני!
סיפורם של שלושה ברוקרים
הכסף שלי מפוזר בין שלושה ברוקרים. ההשקעות בבריטניה כמו גם חלק מאלו בהונג-קונג מוחזקים ע"י HSBC. שם אין לי בכלל מרג'ין. הברוקר השני שלי הוא BOOM – שם אני מחזיק חלק מהמניות ההונג-קונגיות וחלק מהאמריקאיות. לפני כחודשיים קיבלתי מרג'ין קול בחשבון שם. הסיבה העיקרית למרג'ין-קול היא לא הירידות במחירי המניות אלא בגלל שהברוקר חתך לי את המרג'ין על חלק מהמניות. למשל, בעבר הייתי יכול לקחת מרג'ין של 30% על סאונדוויל, ופתאום הברוקר חתך את זה ל-10%. ככה נוצר מצב שלמרות שהמרג'ין בבום אינו גדול (בערך 20% מהנכסים שלי שם), קיבלתי מרג'ין-קול. זה מאוד עצבן אותי שהברוקר ככה מחליט להוריד לי את המרג'ין, ומאלץ אותי למכור מניות דווקא כשהן זולות. עשיתי מה שכל ישראלי חצוף היה עושה – פשוט התעלמתי מהמרג'ין-קול. בינתיים הם לא פונים אלי, ואני כבר חודשיים עם מרג'ין-קול בחשבון.
בכל מקרה המרג'ין-קול שם לא גדול, וגם אם הם יאלצו אותי לסגור אותו, זה לא משהו שישפיע כל כך על התשואה שלי, אבל זה עדיין מעצבן.
בחשבון ב ETRADE אני מחזיק את שאר ההשקעות האמריקאיות שלי – במיוחד את האופציות והשורט. שם יש לי מרג'ין יותר גדול מאשר בבום אבל לא קיבלתי מרג'ין-קול – גם בגלל שהם לא משנים כל שני וחמישי את אחוזי המרג'ין (כמו בום) אבל בעיקר בגלל השורט על ואלי שמאוד איזן לי את התיק. אבל – וזה "אבל" מאוד גדול – צריך להודות שהיה לי כאן מזל מאוד גדול שואלי ירדה ביחד עם השוק (ואפילו יותר מהשוק). בהחלט יכול היה להיות מצב שואלי הייתה עולה בשוק יורד, ואז הייתי נכנס לאמא של המרג'ין קולים.
המסקנה שלי מהמיני-מפולת הזאת היא שלא הייתי שמרן מספיק עם המרג'ין שלקחתי. נכון, עדיין לא נאלצתי למכור מניות בגלל המרג'ין שלקחתי, אבל בכל זאת עשיתי כאן טעות נוראית ורק במזל לא קיבלתי כוויה רצינית. חשבתי שמרג'ין של 20%-25% מהנכסים הוא שמרני מספיק (במיוחד לאור העובדה שרובו מכוסה ע"י שורט), אבל טעיתי בגדול. בעתיד אני מתכוון להוריד את המרג'ין ולא לקחת אותו למעבר ל-15% מהתיק, ובנוסף לכך לדאוג לפצל אותו באופן הגיוני יותר בין הברוקרים השונים.
אין ספק שמינוף הוא עסק מסוכן ביותר. אפילו המינוף שאני לקחתי, שלא היה גדול במיוחד, גורם לי לכאב ראש וזה, חייבים לציין, כששוק המניות לא ירד באופן דרסטי. המצב היה יכול להיות הרבה יותר נורא (ואולי הוא עוד יתדרדר – אי אפשר לדעת). אני מקווה שגם הקרואים יילמדו מהלקח שלי ויזהרו מאוד ממינוף.
אם נשים את בעיית המינוף שלי בצד, הירידות האחרונות אינן בהכרח דבר רע. קודם כל הן הזדמנות טובה לעשות קצת שינויים בתיק ושנית הן מורידות את עלות הרכישה החוזרת של מניות שמבצעות החברות השונות. לדעתי, אחת הסיבות לירידות בחודשים האחרונים היא שאנשים מתחילים לפחד מחזרה על הסרט של 2008. למרות שאני לא מסכים שהעולם קרוב לאיפה שהוא היה ב-2008, לפחות לגבי הבדל אחד בין אז להיום אין ויכוח – והוא שהיום המאזנים של החברות השונות טוב בהרבה מאז ורבות מהן מבצעות רכישה עצמיות של מניות. אפילו באפט הודיע שברקשיר תבצע לראשונה רכישה חוזרת של מניות.
בתיק שלי ישנה רק חברה אחת שקונה מניות של עצמה – וולס פארגו (סימול WFC). הירידות במחיר המניה מורידות מאוד את עלות התכנית ולכן ירידות אלו (במחיר המניה) דווקא טובות לבעלי המניות בטווח הארוך. לדעתי, וולס נסחרת בהנחה של לפחות 20$ למניה. אבל אפילו אם נניח שהמחיר שלה היה רק עשר דולר יותר מהיום (מחיר שוולס נסחרה בו רק לפני מס' חודשים), זאת אומרת שעלות התכנית הייתה יקרה בכ-2 מיליארד דולר מהעלות היום. (כי וולס מתכוונת לקנות 200 מליון מניות). שני מיליארד דולר זה כסף רציני.
הנפילות הגדולות במניות הפיננסים משאירות אחריהן לא מעט פצועים בשטח, ואחד הבולטים שביניהם הוא ברוס ברקוביץ' מנהלה של אחת הקרנות המצליחות בעולם – פיירהולם. שנה קשה עוברת עליו בגלל החשיפה הגדולה שלו לפיננסים, אבל כל מי שממהר להספיד אותו בגלל שנה אחת לא מוצלחת, צריך לקרוא את הראיון איתו ב OID שנערך ב-1992. אז הימר ברקוביץ' על וולס-פארגו ונראה היה שההימור נכשל. המניה צנחה בגלל החשיפה של וולס לבועת הנדל"ן בקליפורניה.
השאלות של OID דומות מאוד לדאגות היום בקשר לוולס – האם הבנק ישרוד את המשבר עם כל החובות האבודים? האם בנקים יחזרו אי פעם להיות מה שהם היו בעבר?
המפולת בנדל"ן של קליפורניה הייתה כה גדולה שרוב המשקיעים חשבו שההון של הבנק שלילי (טענות דומות עלו לגבי וולס ב-2009 וכתבתי אז שטענה זו היא שטות מוחלטת). תוך כ-5 שנים מהראיון וולס עלתה בערך פי 4!
דוחות ודיווחים
בנק-אוף-אמריקה התחיל לגבות 5$ דמי שימוש חודשיים על דביט-קרד. כאמור, הרשויות החליטו לבטל את העמלות שגובים הבנקים מהקמעוניים על שימוש הצרכנים בכרטיסי דביט. בשביל לפצות על אבדן ההכנסה, הבנקים מתחילים לגבות את העמלות ישירות מהצרכנים. גם וולס בטח תמצא דרך להחזיר (לפחות חלק) מההכנסות האבודות.
לפי הדוח האחרון של סאונדוויל (סימול 878) ניתן לראות שהחברה רכשה נכסים בסך של כ-650 מליון דולר בששת החודשים הראשונים של השנה. קצב מרשים במיוחד. בקרוב החברה מתכננת להתחיל לשווק את הנכס ברוחב Haven (שם הפרויקט הוא Park Haven). למי שזוכר, האמנתי שהדירות בפרויקט זה, בגלל מיקומו המעולה, אמורות להיות יקרות יותר מאשר אלו של Warren Woods, ודיברתי על כך שהם ימכרו את הדירות לפחות ב-15,000 דולר הונג-קונגי לרגל מרובעת. מסתבר שהחברה מתכוונת לתמחר את הדירות בטווח של 23-25 אלף לרגל מרובעת – מחירים גבוהים בהרבה ממה שציפיתי. צריך לזכור שהחברה רכשה את הדירות במחירים של כ-5,000 דולר לרגל (ואולי אפילו פחות) ועלות הבניה לא אמורה לעבור את ה-2,000 דולר לרגל. זאת בדיוק הסיבה שלאורך השנים כל כך התלהבתי מהחברה הזאת. עלויות הבניה שלה (ביחד עם עלויות הקרקע) הן הזולות ביותר ביחס לכל שאר חברות הנדל"ן בהונג-קונג – ובהפרש ענק. הפרויקט יכניס לחברה לפחות 2 מיליארד דולר – שזה בערך שווי השוק שלה היום! לא להאמין שכשקניתי את המניות של סאונדוויל, שווי השוק שלה עמד על אזור המיליארד דולר. רק הרווחים שלה מ Park Haven יעברו את המיליארד!
פינסברי (סימול בלונדון FIF) הציגה צמיחה מרשימה הן בשורה העליונה והן בתחתונה. הרווח הנקי בשנה הפיננסית שהסתיימה בראשון ביולי עמד על 4 מליון פאונד. החברה גם צמצמה את החוב שלה בכ-10%. לא רע לחברה עם שווי שוק של כ-13 מליון פאונד.
כצפוי, שון-הו-טק (סימול 219) הראתה צמיחה מרשימה ברווחים שלה בחצי השנה הראשון. לפני כשנה כתבתי רשומה על החברה והסברתי מדוע הרווחים שלה הולכים לזנק. הבאתי שלושה קטליזטורים לעליה ברווחים. שני קטליזטורים החלו להשפיע כבר השנה – ההחזקות בחברת הבת מגניפיסנט (סימול 201) עלו לכ-70%, וההכנסות במלונות עלו. הקטליזטור השלישי – ארבעת בתי המלון שהחברה בונה – ישפיע על הרווחים לאט לאט בשנתיים הקרובות. אחד מבתי המלון כבר נפתח בראשון ביולי והתוצאות טובות מאוד בינתיים. ממבט בדוחות של חברת הבת – מגניפיסנט, ניתן לראות שההכנסות זינקו עוד יותר ביולי ובאוגוסט.
הרווחים עומדים כבר על יותר מ-90 מליון דולר בשנה, ושווי השוק של שון-הו-טק הוא רק כ-500 מליון דולר. הבעיה שלי עם החברה היא כמובן אותה הבעיה שיש לי עם רוב החברות בהונג-קונג וזאת ההשפעה של התפוצצות בועת הנדל"ן בסין על רווחי החברה. בגלל זאת מכרתי כחצי מההחזקות בחברה.
טאי פינג (סימול 146) ממשיכה לאכזב. במיוחד התאכזבתי מכך שהרווחים של חברת הבת שלה בסין ירדו בצורה כה חדה. מספר המלונות שנבנים כל יום בסין הזוי לחלוטין ולמרות זאת החברה הציגה ירידה בהכנסות. אבדתי את הסבלנות, ומכרתי חלק מהמניות בחברה זו.
פעולות בתיק
מכרתי יותר משליש מההחזקה בטאי פינג תמורת 1.5$-1.3$. כמו כן מכרתי כחצי מההחזקות בשון-הו-טק תמורת 1.2$-1.19$.
בכסף קניתי עוד מניות של אנטרפרייז אינס (סימול באנגליה ETI) תמורת 44 פני.
פתחתי פוזיציה קטנה באופציות קול של וולס פארגו לינואר 2014 עם מחיר מימוש של 35$. קניתי תמורת 2.12$.
בנוסף, הגדלתי את ההחזקה שלי בהצ'ינסון (סימול HTCH) במחירים 2.07$-2.37$. הצ'ינסון היא חברה שמייצרת תופסנים לראשים של דיסקים קשיחים. בשנים האחרונות החברה דיווחה על הפסדים גבוהים. סף הכל התעשייה נשלטת ע"י 3 חברות כאשר בעבר הצ'ינסון הייתה הגדולה מביניהן, אבל בגלל שהיא הייתה היקרה מבין השלוש, היא איבדה נתח שוק והפכה לשחקנית הקטנה מהשלוש.
החברה חתכה בעלויות והעבירה את הייצור לתאילנד – ככה גם ההוצאות קטנות וגם היא קרובה יותר ללקוחות (רוב הדיסקים הקשיחים מיוצרים בתאילנד). מעבר לעלויות שהחברה תחסוך, כיום היא נהפכה ליצרנית הזולה ביותר ועל כן סביר מאוד להניח שהם יגדילו את נתח השוק שלהם. לפי הנהלת החברה, הם יעברו לתזרים מזומנים חיובי ברבעון הראשון של השנה הבאה. בנוסף, התופסן החדש של החברה – TSA+ מתחיל לתפוס נתח שוק – עלות הייצור של תופסן זה נמוכה יותר, אך מחירו גבוה יותר.
השורה התחתונה היא שהחברה עומדת לפני Turn-around. לא בטוח שזה יצליח, אבל אם כן, לדעתי יש סיכוי שהחברה תרוויח 20-30 מליון דולר בשנה כאשר כיום שווי השוק שלה עומד על 40 מליון.
לסיכום ישנם שלושה גורמים שלדעתי ישנו את מצב החברה:
1 – החיסכון בעלויות (בגלל סגירת מפעלים בארה"ב, השלמת המעבר לתאילנד וירידה בהפסדים של החטיבה הרפואית של החברה).
2 – מהפך בעלויות הייצור שיביא את החברה להיות הספקית הזולה בתחום. מה שיביא לצמיחה בהכנסות.
3 – מעבר של השוק מתופסני ה TSA ל TSA+.
אני רוצה להזכיר לקוראים שהבלוג הזה מיועד לתעד את ביצועי ההשקעות שלי, ולחלוק מניסיוני כמו גם מהטעויות שלי. אני לא ממליץ על אף אחת מהמניות המוזכרות כאן. כמו כן, אני עלול למכור (או לקנות) מניות זמן קצר לאחר שקניתי (או מכרתי) אותן, וזאת מבלי לדווח על כך כאן.