פרולוג לרבעון השני של 2013

כמו הרשומה הקודמת, גם רשומה זו באה על מנת לצמצם במגילה שתפרט את התיק שלי ברבעון השני. עשיתי די הרבה פעולות ברבעון, ואני רוצה לפרט ולהסביר מה ולמה קניתי או מכרתי. אם הרשומה תהיה ארוכה מדי, לא לי ולא לקרואים יהיה כוח לכך. אז עדיף לכתוב את הדברים הכלליים יותר כאן, ופירוט על ההשקעות ברשומה הבאה.

יש עוד שבוע עד לסיום הרבעון, אבל אם לא יקרה שום דבר קיצוני בתקופה הזאת, אז התשואה שלי תהיה גבוהה מאוד. חשוב להדגיש שהתשואה הגבוהה השנה היא משהוא חד פעמי ונובעת משתי סיבות עיקריות. הראשונה היא שכל הקוביות נפלו לי במקום הנכון השנה – וזה דבר מאוד נדיר. מה שצריך לעלות, עלה, ומה שצריך לרדת, ירד. לדוגמה, מכל המניות שיש לי בתיק, רק אחת ירדה השנה – ואלי (סימול VALE). כלומר המניה היחידה שירדה השנה היא המניה עליה עשיתי שורט.

סיבה נוספת לתשואה הגבוהה השנה היא שהתיק שלי עובד על סטרואידים. וזה קצת גורם לי להרגיש שרימיתי השנה. אם ניקח אנלוגיה מעולם משחקי המחשב אז אני מרגיש כאילו אני משחק בבורסה עם Cheat Mode. חלק ענק מהתיק מורכב מכתבי-אופציה ואופציות-קול ובנוסף לכך יש לי גם מינוף. לכן זה קצת לא הוגן להשוות תיק שכזה עם תיק של פליין-ואנילה השקעות ערך (כמו למשל התיק שהיה לי עד לפני שנתיים-שלוש). ברור שבתקופה שהכול עולה, תיק ממונף שמורכב מאופציות רבות יעלה יותר.

אם הבורסה לא הייתה עולה השנה, אז כמעט בוודאות הייתי עושה השנה פחות מהמדדים. מי שעוקב אחרי מספיק זמן יודע שמאז שהתחלתי לכתוב כאן תמיד התיק שלי עלה יותר מהמדדים בתקופות טובות, אבל ירד יותר בזמנים רעים. זאת בניגוד לרוב משקיעי הערך – אצלם עיקר האלפא נוצרת בתקופות רעות. אז משום מה הדרך בה אני משקיע גורמת לתשואות שלי להיראות יותר מדי טוב בתקופות שוריות. אבל השנה זה בא לידי ביטוי באופן קיצוני יותר בגלל הסיבות שמניתי למעלה.

שלא תבינו לא נכון אני ממש מרוצה מהתשואה שלי ושמח שהיה לי את האומץ ללכת על תיק אגרסיבי מאוד בתחילת השנה. בעתיד לעולם לא יהיה לי כזה תיק אגרסיבי. ההזדמנות הזאת של כתבי-האופציות היא חד פעמית, ואני שמח שקפצתי עליה בכל הכוח. או כמו שסורוס אומר – "הלכתי על היגואר". לפעמים צריך לדעת מתי להיות אגרסיבי, ואני ממש ממש מרוצה מכך שלא נתתי לעובדה שכתבי האופציה של וולס תקועים שנתיים לבלבל אותי. הבנתי שהסבירות שהם יקפצו השנה מאוד גבוהה, והרבצתי שם בכל הכוח. כנ"ל לגבי אופציות הקול של גולדמן זאקס.

אופציות הקול על גולדמן ועל וולס תרמו המון לתשואה שלי, אבל לא סגרתי שם את הפוזיציות, אז כל עוד השנה לא נגמרה, יש סיכוי שהתשואה שלי תהיה הרבה יותר נמוכה. ההימור היחסית קטן שלקחתי כאן גדל בצורה מפחידה.

לא רק האופציות וכתבי האופציות עשו חייל. תסתכלו למשל על כמה השקעות קטנות יותר (הכל נכון לשבוע לפני סגירת הרבעון אז יש עוד מצב שזה ישתנה) – שלוש מניות אנגליות (מתוך 4 שאני מחזיק בתיק) – דארט-גרופ (סימול – DTG), פאבליק-סרוויס (סימול PSPI) ופינסבורי (סימול – FIF) עלו ב-60%, 63% ו 65% בהתאמה. ההשקעה הטובה ביותר השנה הוא הפוט על הין היפני שהניב לי 175%. כמובן, לא הכל ורוד בתיק, סטיוארט (סימול STC) שהייתה ההחזקה השלישית בגודלה בתיק כמעט ולא עלתה וכך גם אנטרפרייז-אינז (סימול ETI). אבל כמו שכתבתי, על אף השקעה אני לא מופסד השנה. על השורט על ואלי אני מורווח השנה ב-32%. זה שהשורטים שלי מורווחים בשנה של עליות, עוזר המון לתשואה של התיק.

אבל באמת, אני חושב שהסיפור המעניין השנה זה האופציות, ועליהן אני אתעכב בפרולוג הזה.

רכבת הרים באופציות

אפילו המלך מהשיר של כוורת כבר ידע שיש עליות בירידה, אבל האם הוא גם ידע שיש ירידות בעלייה?

כי זה בדיוק מה שקרה כאן. הכיוון של השוק השנה הוא ללא ספק של עלייה (לפחות בינתיים), אבל זה לא אומר שלא היו ירידות באמצע. במיוחד אצל החביבה התורנית שלי – גולדמן זאקס. השנה היא שנה מאוד טובה למניה, אבל התנודתיות שלה יכולה לגרום בעיות לבעלי לב חלש. ואם התנודתיות אצל גולדמן גדולה, אז הדבר נכון שבעתיים באופציות על המניה.

בתחילת השנה היו לי החזקות משמעותיות באופציות קול של המניה. כזכור, השקעתי באופציות אלו כ-5% מהכסף שלי, אבל בגלל שגולדמן החלה לרוץ כבר בסוף שנה שעברה, יצא שהאופציות היוו כבר כ-10% מהתיק שלי בתחילת השנה. ואז ברבעון הראשון המניה החלה לטוס והאופציות איתן. מצאתי את עצמי עם חלק גדל והולך מהתיק באופציות, וכל תזוזה בהן לכאן או לכאן הייתה מוחקת או מוסיפה לי די הרבה להון האישי. החלטתי שהתנודתיות הזאת לא בשבילי ומכרתי בערך 30%. אבל אז החלטתי שזהו, שבינתיים אני לא מממש עוד – ומה שיהיה יהיה.

אני זוכר שאמרתי אז לאשתי – מה שלא יהיה אני אכעס על עצמי. אם המניה תרד, אז אני אכעס שלא מכרתי הכל. אם המניה תעלה, אכעס שמימשתי 30% מההחזקה. כמובן שאין בזה שום הגיון, אבל הרבה פעמים אני עושה את זה לעצמי (ושמתי לב שאני לא היחיד). אחרי שחשבתי על זה כמה ימים, הבנתי שבעצם אין שום הגיון בזה. הרי קיבלתי את ההחלטה שנראתה לי באותו הרגע הכי נכונה, ואני צריך להיות שלם איתה. אז באמת הגעתי לשלמות עם ההחלטה הזאת, ואמרתי לעצמי שמה שלא ייקרה לגולדמן, אני לא אתבאס. ובאמת, למרות שהאופציה הייתה תנודתית ביותר הרבעון, הייתי רגוע באופן מוזר. האופציה ירדה מאזור ה-$18 לבערך $6, וזה בכלל לא הזיז לי. אח"כ היא החלה שוב לזנק וטיפסה מעל ל-20 דולר עד שבשבוע האחרון שוב ירדה למחיר הנוכחי של $14.95. ללא ספק – רכבת הרים.

יש לציין כי ישנם משקיעים שהרוגע הזה הוא בילט-אין אצלם. הם יכולים להרוויח או להפסיד המון ובכלל לא למצמץ. אני באופי שלי לא כזה, וזה חיסרון אדיר. עכשיו אני מנסה לעבוד על החיסרון הזה. אני יודע שאני אף פעם לא אהיה קר כקרח, אבל אני חושב שאני כן משתפר. מה שמאוד עוזר לי זה לחשוב מה יקרה אם כל ההשקעה תמחק לי. זה מה שעשיתי עם גולדמן. אמרתי לעצמי: אוקיי, בוא נניח שהאופציה תגיע ל-0. במצב כזה ההון שלי יירד ל-X. האם החיים שלי ישתנו מאוד כתוצאה מזה? התשובה היא – לא. אני עדיין אוכל את אותו האבטיח בבוקר ואשתה את אותו התה. המחשבה הזאת עזרה לי מאוד לקבל את ההחלטה הכי רציונלית שיכולתי. ניסיתי לנקות את ההחלטה מרגשות ולהגיע להחלטה שנראתה לי הכי הגיונית.

האם גולדמן עדיין זולה ב-150-160 דולר? – כן, מאוד זולה.
האם קניתי את האופציה כדי לעשות עליה רק פי 10? – לא, מלכתחילה בניתי על האפשרות שאני אולי אעשה פה יותר מפי 10. אז למה למכור אותה עכשיו? למה לא לחכות?

נכון, יכול להיות שאני אפסיד כאן את כל ההימור (או ליתר דיוק את ה-70% שהשארתי, כי כבר מימשתי חלק), אבל הסיכוי/סיכון עדיין משתלם ואני מוכן לקחת אותו עם חלק מהתיק שלי. ברור שלא הייתי יכול לקבל את אותה ההחלטה אם הייתי מנהל כסף לאנשים אחרים. אף מנהל קרן לא היה יכול להחזיק 15% מהתיק באופציות שהוא יודע שיכולות להגיע ל-0 תוך בערך חצי שנה. אבל זאת הפריבילגיה שלי. זה היתרון הגדול שלי – שאני לא מנהל כסף לאף אחד ולא צריך לתת דין וחשבון לאף אחד. ההחלטות שאני מקבל משפיעות רק עלי (ועל המשפחה שלי כמובן), אז קל לי יותר לקבל החלטות שנראות לי נכונות מבלי להתחשב במה אחרים חושבים.

אני מבין את זה לגמרי שלחלק גדול מהקוראים זה נראה הזוי להחזיק 15% מהתיק באופציות קול שיתממשו תוך חצי שנה. כבר בתחילת השנה קיבלתי תגובות שליליות רבות, ואז ההחזקה הייתה קטנה יותר. כל אחד ורמת הסיכון שהוא מוכן לקחת על עצמו. אני לקחתי סיכון של 5% מהתיק שלי בשביל האפשרות לעשות מכה רצינית, ולא בא לי לסגת עכשיו אחרי שזה עלה פי 6 או פי 10. אני יודע שלחלק זאת נראית החלטה הזויה, אבל זאת ההחלטה שלי, ואני שלם איתה. אני חושב שזאת החלטה רציונלית, אבל אין כאן אמת מוחלטת.

ועוד לא דיברתי בכלל על האופציות שאני מחזיק על וולס פארגו 🙂

בינתיים ההימורים שעשו לי את השנה הם ההימורים שלקחתי על אופציות-ליפ. היו ארבעה כאלו בתחילת השנה – שניים על גולדמן, אחד על וולס ופוט אחד על הין היפני. ארבעתם עשו יותר מ-100% ותרמו הרבה לתשואה שלי. במשך השנה הוספתי עוד ליפ על וולס שגם הוא עשה יפה מאוד בינתיים.

השנה עוד לא נגמרה. אפילו הרבעון השני לא. וכמו שיוגי ברה אמר – זה לא נגמר עד שזה לא נגמר. עם תיק כזה, אני צופה תנודתיות חזקה. אני יודע שזה לא מתאים לרוב המשקיעים, אבל אני מאוד מרוצה מהרכב התיק שלי.

סביר להניח שברבעון הבא התיק כבר יהיה הרבה יותר פליין-ואנילה ושחלק מהאופציות ימומשו.

עוד שבוע פלוס-כמה-ימים אני אפרסם את הרשומה עם הפעולות שעשיתי במשך הרבעון.

אני רוצה להזכיר לקוראים שהבלוג הזה מיועד לתעד את ביצועי ההשקעות שלי, ולחלוק מניסיוני כמו גם מהטעויות שלי. אני לא ממליץ על אף אחת מהמניות המוזכרות כאן. כמו כן, אני עלול למכור (או לקנות) מניות זמן קצר לאחר שקניתי (או מכרתי) אותן, וזאת מבלי לדווח על כך כאן.