כבר כמעט חצי שנה שאני לא מפסיק לפזם את השיר הזה. זה לא בגלל שאני כזה עתיק, אלא בגלל שגיא הוא הטיקר של המניה עליה אני חם מאז חום יולי-אוגוסט.
ככה שמי שהיה מצוטט לי במקלחת היה מקבל אחלה טיפ על מניה.
לפני שבועיים Global-Tech Advanced Innovations (סימול GAI) זינקה בכ-25% וזאת בגלל הודעה שהחברה הוציאה אחרי סגירת המסחר ביום שישי, אבל לפני שנדבר על יום שישי, בואו נחזור ארבעה חודשים אחורה ונבין למה התחלתי לזמר את השיר של משה בקר.
בתחילת אוגוסט החברה יצאה בהודעה שבעל השליטה ומנכ"ל החברה הציע לקנות את כל מניות החברה (כלומר להפוך את החברה מציבורית לפרטית) תמורת 8.75 דולר למניה. אני נתקלתי בחדשה זו בערך שבועיים אחרי ההודעה הרשמית – קרי באמצע אוגוסט, ומאז אספתי מניות של GAI. כשהתחלתי לקנות המחיר עמד על בערך 5.5$. הווה אומר, מחיר המניה שיקף רווח פוטנציאלי של כ-60%.
הרווח שלי לא יתקרב ל-60% בגלל שקניתי במחירים גבוהים יותר, ואני אדבר על זה אח"כ. בינתיים בואו נבדוק קודם את ההצעה וננסה להבין למה ההזדמנות הייתה קיימת.
GAI היא חברה הונג-קונגית שנסחרת בארה"ב כבר תקופה ארוכה (אני חושב שמדובר באיזה 20 שנה, אבל אין לי כוח לבדוק אז אולי אני טועה). זוהי חברת אלקטרוניקה אשר לא מפסיקה להפסיד מזה מספר שנים. כבר לפני ההודעה הכרתי את החברה. לפני מספר שנים הסתכלתי עליה כיוון שהיא הייתה חברת NET-NET (היא עדיין NET-NET דרך אגב). בסוף לא השקעתי בה, כיוון שהיא נראתה לי כמו מלכודת ערך – NET-NET עם מנכ"ל בעייתי שכנראה תמשיך להפסיד ותמשיך להיות זולה רחוק אל תוך האופק.
בדיעבד זה גם פחות או יותר מה שקרה… עד להודעה החדשה מאוגוסט. בהודעה זו, כאמור, הציע מנכ"ל החברה לקנות את מניות בעלי המיעוט תמורת 8.75$ למניה. מחיר זה משקף שווי שוק של כ-26 מליון דולר.
אז איך זה שהשוק נתן למניה להיסחר באזור ה-6$ במשך כארבעה חודשים מיום ההודעה?
כנראה שהוא חשב שיש סיכוי גבוה מאוד שהעסקה לא תצא לפועל. אני מניח שהשוק דאג בגלל הסיבות הללו:
1 – המנכ"ל נוכל סיני, ואין לו בכלל כוונה לקנות את בעלי המיעוט.
2 – המנכ"ל לא יצליח לגייס כסף לרכישת החברה.
3 – המנכ"ל לא יקבל אישור לרכישה.
4 – העסקה תתעכב.
לדעתי, הסיכון בעסקה הזו היה מינימלי.
1 – הסבירות שהמנכ"ל נוכל קטנה מאוד. המנכ"ל הוא דור שני בעסק. אביו הקים את החברה ואמו של המנכ"ל עדיין חיה ויש לה עניין בחברה. המנכ"ל הוא הונג-קונגי ולמשפחתו, סביר מאוד להניח, יש הון לא קטן. כמו כן, החברה חילקה דיבידנד מיוחד של 2$ למניה לפני כשלוש שנים.
2 – כבר היום המנכ"ל (יחד עם משפחתו וחברי ההנהלה) מחזיק בכמעט 70% ממניות החברה. כלומר הוא צריך להשקיע רק 8 מליון דולר בשביל לקנות את בעלי המיעוט. בהתחשב בעובדה שבקופת החברה יושבים יותר מ-30 מליון דולר במזומן ושלחברה אין חובות, זה לא משהו שאמור להווה בעיה.
3 – אחרי שהמנכ"ל פרסם בתחילת אוגוסט את הצעת הרכישה, מינתה החברה "ועדה חיצונית" לבדוק האם המחיר שיישלם המנכ"ל סביר. נראה לי שזאת הסיבה העיקרית לכך שהמניה נסחרה בכזה דיסקאונט גדול (כי לפני שבועיים כשהוועדה אישרה את הרכישה, המניה קפצה ב-25%). מאוד מפתיע שסיבה זו עצרה את מחיר המניה מלעלות. הרי ברור שהוועדה לא ממש חיצונית, ומעבר לזה, הרי המנכ"ל מבקש לקנות את החברה במחיר הגבוה פי 3 ממחיר המניה ביום ההודעה, ככה שנראה שהמנכ"ל הציע מחיר יותר מסביר. לי נראה שהוועדה הייתה חותמת גומי.
4 – מעבר לוועדה החיצונית אין שום דבר אמיתי שאמור היה לעקב את העסקה. לא צריך כאן אישורים רגולטוריים. אישור של בעלי המניות הוא ודאי (כי המנכ"ל מחזיק ברוב המניות).
קל לראות שהסיכון/סיכוי כאן השתלם מאוד, ולכן נשאלת השאלה איך קורה שישנם דברים כאלו?
זאת שאלה שאין לי עליה תשובה. זה ממש מוזר. גיליתי את ההזדמנות הזאת שבועיים לאחר ההודעה – כלומר באמצע אוגוסט. ידעתי שיהיה לי קשה לאסוף מניות, אז קניתי קודם לקרובת משפחה שלי. אחרי שקניתי לה התחלתי לאסוף. במשך חודשיים – מאמצע אוגוסט עד לאמצע אוקטובר – הייתי אחראי לכ-90% מהמסחר!
כן, מצאתי את עצמי לבד עם גיא, ודי!
היו שתי סיבות מדוע לא הייתי אחראי ל-100% מהמסחר – האחת היא שהגבלתי את עצמי עד למחיר של 6.15$ ומדי פעם בא קונה שהיה מוכן לשלם יותר, והסיבה השנייה היא שמדי פעם שכחתי לתת הוראת קנייה או נכנסתי מאוחר לאתר של הברוקר ובינתיים מישהו הספיק "לגנוב" לי 100-200 מניות.
מאמצע אוקטובר החלטתי לנסות להיות חזיר יותר והגבלתי את עצמי עד למחיר של 6$. בעקבות זאת קצב הקנייה שלי ירד משמעותית, אבל עדיין הצלחתי לקנות פה ושם וכנראה הייתי אחראי לכ-20% מהמסחר.
אז מה המסקנות מהסיפור הזה?
מסקנה ראשונה היא שההזדמנויות האלו קיימות. כבר 10 שנים אני שומע מאנשים איך היום כבר אין כאלו דברים, ורק בזמן שבאפט היה צעיר היה אפשר לעשות תשואות משוגעות. האמת היא שתמיד ישנם דברים כאלו. נכון, הם נדירים, אבל קיימים. הבעיה היא שאנשים לא מחפשים. מי שלא מחפש, לא מוצא. זה די מדהים שבמשך חודשיים הייתי אחראי ל-90% מהמסחר. הרי ישנם (במינימום) אלפי משקיעי ערך בעולם שיושבים ומחפשים רעיונות. אני לא מצפה שכל אחד יעלה על כל רעיון שצץ, אבל אם ישנם אלפי משקיעי ערך קטנים, אז איך זה שלא היו לפחות 20 או 30 משקיעים שעלו על ההזדמנות הזאת?
כנראה שהשוק של חברות קטנות הרבה פחות צפוף ממה שאנחנו חושבים. זה דבר שהדהים אותי כשהתחלתי להשקיע. בשנים הראשונות שלי נחשפתי לרעיון דומה ל GAI (מי שרוצה לקרוא על זה, יכול לעשות חיפוש על ION באתר הזה). הרעיון של ION פורסם באחד מהפורומים שקראתי, ושמתי לב שאחרי שהרעיון פורסם, המסחר במניה בכלל ולא קפץ. לפורום הזה היו, אני מעריך, מאות קוראים, ונראה שאני הייתי בין הבודדים שקנו את המניה אחרי שהתזה פורסמה.
המסקנה השנייה היא עד כמה חייו של המשקיע הקטן קלים ביחס למשקיעים גדולים. הרי אין מצב שהזדמנות שכזו תקרה בחברות עם שווי שוק גבוה מ-100 מליון דולר. מי שמשקיע סכומים קטנים יכול לעשות הרבה יותר טוב ממי שמשקיע סכומים גדולים.
במקרה של GAI המסחר היה כל כך דליל שהיה לי ממש קשה לבנות פוזיציה. חוץ מלקרובת המשפחה שלי לא סיפרתי על הרעיון לאף אחד. הרי בקושי הצלחתי לאסוף לעצמי, אז בטח שלא רציתי להוסיף לי תחרות. למרות העובדה שאספתי אחוז גדול מהמסחר, הגעתי לפוזיציה של כאחוז מהתיק. זה הכל!
אם היה לי תיק של עשרות אלפי דולרים, הייתי בקלות בונה פוזיציה של 4%-5%, וגם לא הייתי מקפיץ את המחיר. ככה שאם היה לי תיק קטן, הייתי עושה 60% על 5% מהתיק תוך פחות משנה.
מסקנה שלישית – כדאי להיות סבלני. בזמן הזה שאספתי GAI, שני חברים פנו אלי עם רעיונות ארביטרז' אחרים עם תשואה שנתית פוטנציאלית של כ -15%-20%. זה לא רע בכלל, אבל העדפתי את ה-50%+ ב GAI 🙂
האנלוגיה של באפט על שחקן הבייסבול מאוד נכונה. בהשקעות צריך סבלנות. צריך להגיד מאות פעמים "לא" עד שמגיעה לנו המניה המושלמת ורק אז להכות. זאת השיטה להכות את המדדים.
דרך אגב, באותו הזמן שקניתי את GAI צצה לה עוד הזדמנות יפה גם עם כמה עשרות אחוזי תשואה פוטנציאלית (LWP בקנדה). שוב מדובר בחברה מאוד קטנה. כאן לא הצלחתי לאסוף, כי ההזדמנות נסגרה תוך מספר ימים ולא הספקתי להעביר כסף לברוקר.
אני מניח שחלק מהקוראים אומר לעצמו – הכל טוב ויפה, אבל איך מגלים את הדברים האלו?
ישנן מספר דרכים. חלק מהרעיונות מפורסמים בפורומים/בלוגים (למרות שאני מודה שאני כבר כמעט ולא נכנס לפורומים וגם לא עוקב אחרי הרבה בלוגים). חלק מגיע מעמיתים למקצוע (ולכן זה טוב להיות בקשר עם האנשים הנכונים. אבל גם זה לוקח שנים לבנות). חלק מפורסם בחדשות, ולכן כדאי לקרוא עיתונות כלכלית.
ישנן עוד שיטות, אלא שאני לא מוכן לחשוף אותן. אולי עוד כמה שנים, אם הדברים האלו כבר לא יהיו רלוונטיים לגבי, אהיה מוכן לחלוק אותן. בינתיים אני לא רוצה ליצור לי תחרות.
