אפילוג לרבעון השני של 2013

אב ובנו היו מהלכים בדרך וחמורם עימם.
רכב האב, והבן הלך אחריו.
ראה אותם אדם אחד ואמר לאב : "איך לא תחוס על הנער הרך?"
ירד האב, והרכיב את הבן.
ראה אותם אדם שני ואמר לבן : "איך לא תחוס על רגלי אביך הזקן?"
עלה גם האב. ורכבו שניהם יחדיו.
ראה אותם אדם שלישי ואמר : "הוי, אכזרים, שאינכם חסים על החמור ורוכבים עליו בשניים!"
ירדו שניהם, והלכו בצידי החמור.
ראה אותם אדם רביעי, לגלג עליהם ואמר : "שלושה חמורים מהלכים זה בצד זה – ואין אחד רוכב על השני!"
אמרו הבן והאב :"מה לעשות לצאת ידי הכל?"
הלכו שניהם ברגל – ואת החמור הרכיבו על גביהם.

מאז שהתחלתי את דרכי כמשקיע ערך – אי שם בסביבות 2003, תמיד היו אנשים שמתחו ביקורת על השקעה זו או אחרת:
איך זה שאני מעז להיכנס לבורסה בהונג-קונג דווקא כשהסארס תוקף את האזור? מה אני לא מבין שלהונג-קונג אין שום עתיד? שהונג-קונג בחיים לא תצליח להתמודד עם העלייה של שנחאי ובייג'ינג?

כששמתי 30% מהכסף שלי במניה קטנה ואנונימית שמחזיקה נדל"ן באי, אמרו לי שאני מטורף שאני מהמהר עם 30% מהכסף שלי על מניה אחת, ושסביר להניח שמדובר בחברה שמנוהלת ע"י נוכלים. ובכלל, איך זה ש-70%-80% מהתיק שלי מרוכז במניות נדל"ן הונג-קונגיות?

כשהתחלתי להעביר יותר ויותר כסף לארה"ב – איפה שהוא באזור 2009, היו לא מעט שחשבו שאני מתאבד שיעי, אם אני מוכן להיכנס לבורסה האמריקאית שתי דקות לפני שהכלכלה האמריקאית נכנסת למיתון נוסח 1929, ובכלל – איך זה שאני כל כך טיפש וקונה מניות של וולס-פארגו? מה, אני לא רואה שהיא הולכת לפשוט רגל בדיוק כמו לימן-ברדרס?

כשקניתי מניות של חברות רדיו, אמרו לי שזאת טעות לקנות חברות כה ממונפות. עד אז הרי הייתי שמרן, קניתי חברות עם מאזן יציב, אז מה קרה לי שאני מתחיל להמר על חברות ממונפות?

כשעשיתי את השורט הראשון שלי, השתמשו נגדי בנשק הכי יעיל – "הרי גם באפט נגד שורטים".

ועכשיו, יורדים עלי שאני קונה אופציות.

טוב, זאת חצי הכוס הריקה. יש גם צד שני לסיפור. חלק מהעצות שקיבלתי היו טובות. מחלקן התעלמתי למרות שהן היו עצות נכונות בדיעבד. למשל, אמרו לי לא להיכנס לחברות סיניות כי אי אפשר להאמין להנהלות שלהן (ואת זה שמעתי רק מסינים!). נכנסתי, ונכוותי.

חלק גדול מהעצות שאני מקבל הן עצות חכמות. חלקן ממש עוזר לי להיות משקיע טוב יותר. כשלירון מנור אומר לי שאני צריך להיזהר מהמינוף, אני שומע, ובאמת ניזהר שלא להשתולל עם מינוף יתר. כשגל פורר אומר לי שאני צריך להיזהר מתסמין ההיבריס, אני מקשיב לו, וחושב שיש המון במה שהוא אומר. אני חושב על כך לא מעט – האם אני מתחיל להאמין יותר מדי ביכולות שלי, וזה גורם לי לעשות שטויות?

ככה שאני לא נגד ביקורת, אבל בסופו של דבר אני הבוס של עצמי, ואני מקבל את ההחלטות שלי לבד. אין מצב שאני אתנהג כמו האב והבן מהסיפור. זה ממש לא האופי שלי. אני מוכן לקבל עצות והערות, אבל אני די בטוח שאני אתעלם מרובן המכריע. קשה לי להאמין שאפשר להרכיב תיק השקעות טוב ע"י קונצנזוס. חלק מההשקעות הכי טובות אצלי היו כאלו שרבים לא הבינו את הפואנטה שבהן. כמו למשל – השורט על ואלי – שאנשים שאני ממש מעריך לא הבינו מה אני מחפש שם. לדעתי אנשים גם ממש לא מבינים את הפואנטה שבליפים שאני קונה (או למה אני לא מממש אותם אחרי שהם עלו פי 2-3).

באותה מידה, דרך אגב, אני לא מבין השקעות של אחרים. השקעות שממש מצליחות למרות שאין מצב שאני הייתי נכנס אליהן. לכן זה לא שאני מתעלם מהביקורת כי אני חושב שאני טוב יותר ממשקיע זה או אחר, אלא בגלל שאני מאמין שהשקעה טובה לא נובעת מקונצנזוס אלא מביטחון עצמי בתזה שלך. אני יכול לתת את הדוגמה הכי טובה שבעולם – ברור לי שאם הייתי נפגש עם באפט הוא היה קוטל אותי על השורט שעשיתי על ואלי, ו-(ברור ברור ברור) שבאפט הוא משקיע גדול ממני בכמה מידות טובות, אבל עדיין הייתי מתעלם מהעצה הספציפית הזאת שלו, ועדיין הייתי חושב שאני צודק והוא טועה.

תראו למשל איך נראה התיק שלי בתחילת 2012:

[table id=29 /]

כל התיק היה בעצם שלוש השקעות – וולס-פארגו (שכשלעצמה הייתה מורכבת רק מאופציות וכתבי-אופציה), סטיוארט ושורט על ואלי. מי המפגר שבונה ככה תיק?

והתיק ב-2011:

[table id=25 /]

כל התיק כולו – רק 11 רעיונות. 30% במניה אנונימית וקטנה מהונג-קונג.

מה עם 2010:

[table id=21 /]

בגדול, תיק שמפוצל בין מניות רדיו ממונפות ביותר לבין חברות נדל"ן קטנות בהונג-קונג. אני יכול להמשיך, אבל נראה לי שהבהרתי את הנקודה.

אם הייתי מעמיד את התיקים האלו להצבעה כל תחילת שנה, אני די בטוח שיותר מ-90% מהקוראים לא היו מאשרים. וזה לא עניין של מי משקיע יותר טוב, אלא שלכל אחד יש את הסגנון שלו. זאת גם הסיבה שבאפט לא מתערב בכלל בהחלטות של שני המשקיעים שלו – טוד וטד, אני חושב שאם הוא היה מתחיל להתערב להם בהחלטות, התשואות שלהם היו יורדות. ברור שזה לא אומר שבאפט משקיע פחות טוב מהם, אבל מי שמחפש קונצנזוס צריך לעבור לפוליטיקה, כי בהשקעות קונצנזוס רק מזיק.

אז אין לי בעיה לשמוע מה אחרים אומרים, אבל בסופו של דבר את ההחלטות אני מקבל לבד מול המחשב שלי בפינת העבודה שלי. ברור לי שההחלטות שלי לא יזכו בתחרות פופולריות, אבל בסופו של דבר מה שחשוב זה התשואות שאני משיג ולא הפופולריות של ההשקעות שלי. (אני יודע שזה נשמע שחצני, אבל זאת האמת).

חמש שנים בריקודים

עוד חודש ימלאו חמש שנים ליום בו עזבתי את העבודה שלי כמתכנת. אז עוד לא ידעתי, אבל הזמן בו עזבתי את העבודה היה בין פשיטת הרגל של בר-סטרנס ופשיטת הרגל של לימן-ברדרס. עזבתי את עוז המבטחים בדיוק חודשיים לפני הטלטלה הפיננסית הכי גדולה שידע העולם מאז 1929. אני שמח שלא ידעתי מה הולך לקרות, כי אם הייתי יודע, אני בספק רב אם הייתי מעז לעזוב את העבודה.

בזמן שעזבתי את עבודתי תיק המניות שלי כבר ירד משיאו בכ-30%. אחרי שעזבתי את העבודה הוא ירד בעוד כ-40%. אבל שרדתי את המשבר ונהניתי מאוד מהראלי שבא אחריו.

מהיום בו עזבתי את העבודה ועד היום תיק המניות שלי עלה ביותר מפי-7. כלומר עשיתי יותר מפי 7 תוך 5 שנים, וזה עוד למרות המפולת הגדולה ולמרות שרק משכתי כספים מהתיק (כדי לממן את המחיה שלי). אפילו אם מסתכלים על התשואה שעשיתי מנקודת השיא של לפני המשבר – כלומר מהשיא בו הייתי בדצמבר 2007, אז עדיין עשיתי מאז פי 5.4 תוך 5.5 שנים, שזה גם מכובד ביותר. אם מסתכלים על נקודת השפל של 2009, אז עשיתי פי 12 תוך ארבע וקצת שנים.

למרות שיש לי וגם היה לי ביטחון די גדול ביכולת שלי להשיג תשואות יפות, לא הייתי חולם על כך שאני אעשה פי 7 תוך 5 שנים. במבט קדימה אני יודע שגם אין מצב שזה יחזור על עצמו. ביום שבת, אחרי שסיכמתי את הפעולות שעשיתי החודש, אמרתי לאשתי שאני ממש מרוצה מאיך שהתיק שלנו נראה עכשיו, אז היא ענתה לי שאני תמיד אומר לה את זה, ושמאז שהתחלתי להשקיע אני תמיד מבסוט מהתיק שלנו, וזה נכון.

כשאני מסתכל על התיק שלנו עכשיו, אני די בטוח שהוא אומנם לא יעלה פי 7 תוך 5 שנים, אבל לדעתי הוא יעשה פי 3 תוך 5 שנים, וזה לגמרי יספק אותי.