שוב החלטתי לפצל את העדכון השותף לשני חלקים. החלק הזה ידון בחברות הספציפיות בהן אני מחזיק. הרשומה הבאה שבשאיפה תעלה לאוויר בעוד כ-10 ימים, תעדכן על התשואה השנתית שלי ותדון בנושאים כלליים יותר.
הפיננסיות
החלק הארי של התיק שלי מרוכז בשלוש חברות – וולס פארגו (כתבי אופציה ואופציות), גולדמן זאקס (המניה ואופציות) וג'יי פי מורגן (כתבי אופציה). אני לא יודע עד כמה הקוראים שמו לב לכך שבמשך השנה בניתי פוזיציה ממש גדולה בכתבי האופציה של ג'יי-פי (סימול JPM-WT). כיום רק בהשקעה זו יש לי כ-19% מההון שלי. בכתבי האופציה של וולס (סימול WFC-WT) יש לי 35%. אם תוסיפו את הליפים ואת המניות שיש לי בגולדמן, אז אפשר להגיד שאני חזק מאוד בתוך הפיננסים.
השנה הייתה לא רעה בכלל לשלושת הפיננסיות שלי. שלושת המניות עלו ביותר מ-30%, שזה כאמור יותר מאשר המדדים עשו. כיוון שהחזקתי בעיקר בליפים וכתבי-אופציה, אז אצלי העלייה הייתה אפילו חזקה יותר.
למרות העלייה היפה, אני לא מתכוון לממש בינתיים החזקות אלו. לדעתי המניות הפיננסיות עדיין נסחרות בחסר משמעותי. וולס פארגו הולכת כנראה לעשות יותר מ-4 דולר של רווח נקי בשנה הבאה. אין שום סיבה שהמניה לא תעמוד כבר היום על 60$ פלוס מינוס כמה דולרים. ואם זה ייקרה, אז כתבי האופציה צריכים להיות על 30$ או יותר – כלומר בערך פי 2 מהמחיר הנוכחי, וזה עוד לפני שדיברתי על אפקט המינוף העתידי.
השוק פספס לגמרי מניות אלו. נראה לי שהיו שתי סיבות עיקריות בגללן השוק לא אהב את הפיננסיות – האחת היא סביבת הריבית הנמוכה, והשנייה היא הרגולציה. אנשים ראו את הפיננסיות עושות תשואה של 10% או פחות על ההון, ולכן הגיעו למסקנה שמגיע להן מכפיל הון נמוך מ-1. מה שאנשים פספסו זה שסביבת הריבית לא תישאר נמוכה לנצח, ושהחברות תלמדנה להסתדר עם הרגולציה החדשה. הבנקים מאוד גמישים. הם יכולים להסתגל ולשנות את המבנה העסקי שלהם בהתאם לרגולציה. בין אם זה ע"י סגירת חטיבות לא רווחיות ובין אם זה ע"י העלאת מחירים. הבנקים יכולים בד"כ לגלגל את עלויות הרגולציה אל הלקוחות. זהו משהו שנכון להרבה תעשיות, ולכן הרגולטורים תמיד צריכים לחשוב טוב טוב האם התקנות החדשות באמת מועילות לצרכן, כי בד"כ הצרכן הוא זה שמשלם על כל הבירוקרטיה והתקנות ולא החברות.
אז טענתי שוולס-פארגו שווה בערך 60$ למניה, ומה עם ג'יי-פי וגולדמן?
כאן המצב קצת יותר מסובך כיוון שבשתי אלו הרווחים עדיין מדוכאים מסיבות שונות. במקרים אלו אני פשוט שם מכפיל 2 על ההון המוחשי של הבנקים. אין לי הרבה ספקות שגם גולדמן וגם ג'יי-פי יעשו את ה-15% תשואה על ההון המוחשי, ולכן מגיע להן מכפיל הון מוחשי של 2. מה שיביא את גולדמן זאקס לאזור ה-300 דולר ואת ג'יי-פי לאזור ה-85$.
האנגליות
במשך השנה יצאתי מההשקעה בפינסבורי עם רווח מכובד ביותר. כיום אני מחזיק בעוד שתי מניות בריטיות – דארט גרופ (סימול DTG) ואנטרפרייז-אינס (סימול ETI). דארט גרופ טסה השנה ב-90%. אני ממש שמח שהוספתי למניה בתחילת השנה כשהיא נסחרה באזור ה-130 פני. זה לא טריוויאלי כיוון שאת הקנייה הקודמת ביצעתי באזור ה-70 פני. גם היום, ב-240 פני החברה לא יקרה. אני מאמין שהחברה תרוויח השנה כמעט 30 פני למניה. החברה צומחת ביותר מ-15% בשנה. לי היא עדיין נראית די זולה (אבל כמובן לא זולה כמו שהיא הייתה לפני שנה).
ההשקעה באנטרפרייז הייתה הרבה פחות מוצלחת. התחלתי להשקיע בה לפני בערך שנתיים וחצי באזור ה-100 פני, כאשר היום המניה נמצאת רק על 150 פני. לא הצלחה גדולה. לשמחתי הוספתי להשקעה כשהמניה התרסקה לפני כשנה וחצי באזור ה-40 פני. בדיעבד הייתי צריך לשים שם הרבה יותר אז, וזאת הייתה טעות גדולה. החברה פרסמה לפני מספר ימים את הדוח השנתי שלה, ונראה שסוף סוף ההכנסות פר פאב (מה שקוראים לו LIKE-TO-LIKE) מתחילות לעלות. אם המגמה תמשיך, מדובר בנקודת מפנה חשובה מאוד בחברה. אחת הסיבות שההשקעה הזאת לא הצליחה לי היא שציפיתי שנקודת המפנה תגיע הרבה יותר מוקדם. החברה מאוד ממונפת וכמו שזה פגע בה קשות כשהכלכלה סבלה, המינוף הזה יכול להקפיץ אותה כשהכלכלה תתחיל להשתפר. אני עדיין מייחל לשיפור ולכן לא ממהר למכור.
הרווח הנקי השנה של אנטרפרייז (לפני הערכות שווי של הנדל"ן) עמד על 95 מליון פאונד שזה 19 פני למניה. הכנסות משכירות עמדו על 170 מליון פאונד והכנסות נטו ממכירת משקאות גם על בערך 170 מליון. מצד ההוצאות, החברה שילמה 177 מליון רק על ריביות. סתם לשם המשחק, אם נניח עלייה של 10% בהכנסות זה אומר עוד תוספת של בערך 34 מליון – או בערך 26 מליון אחרי מס. אפילו אם נניח שההוצאות יעלו בעוד 6 מליון, עדיין נקבל עלייה של 20 מליון ברווח הנקי – או עלייה של 20% ברווח הנקי על כל עלייה של 10% בהכנסות. כל מה שאנו צריכים זה שההכנסות באמת תתחלנה לעלות, והמניה יכולה לעלות די הרבה.
השורטים
אם יש משהו שלא קרה השנה זה שהכלכלה הסינית לא נפלה כמו שציפיתי. בעבר הימרתי על כך שב-2013 התל"ג הסיני יצמח בפחות מ-6%, וזה לא קרה. כשכתבתי כאן בעבר שאני צופה נפילה בכלכלה הסינית אז רבים אמרו לי שזה לא חכם להמר נגד סין כי לממשלה הסינית יש המון תחמושת והיא יכולה להמשיך ולהניע את הכלכלה. אני פסלתי טיעון זה כי האמנתי שהמינוף הגדול בסין ועודף הייצור יכריעו בסופו של דבר את הממשלה. אבל טעיתי. נראה כי לממשלה הסינית באמת הייתה הרבה יותר תחמושת מאשר ציפיתי, והיא מצליחה להחזיק אויר יותר זמן מאשר חלמתי.
אבל…. למרות שטעיתי לגבי עיתוי המשבר, אני עדיין מאמין שהמשבר יבוא. אם לא מחר אז מחרתיים. הסיבה היחידה שהמשבר עוד לא קרה היא בגלל שסין הגדילה עוד יותר את המינוף, ולא בגלל שהכלכלה באמת התאוששה באופן בריא. האשראי במשק הסיני גדל ביותר מ-20% השנה בזמן שהתל"ג (הנומינלי) צמח רק בכ-10%. מצב כזה בו המינוף גדל יותר מהכלכלה לא יכול להמשיך הרבה זמן. אני מאמין שטעיתי בשנה-שנתיים ולא יותר. כלומר שהמשבר יגיע או ב-2014 או גג ב-2015. אם זה לא ייקרה אז אני באמת אצא חומס.
לאור זאת אני ממשיך להחזיק בשורטים על סין – אנחויי (סימול בהונג-קונג – 914), ואלי (סימול VALE) ו-CCCC (סימול בהונג-קונג – 1800).
בנוסף אני גם עדיין מחזיק בשורט על איטואה (סימול ITUB). בנק ברזילאי שנסחר במכפיל של 2 על ההון. בינתיים אני מורווח על ההימור הזה ב-12%, שזה נחמד כי קשה לעשות כסף על שורטים בשנים עם שוק שורי כה חזק. אני מצפה להמשיך להרוויח כאן כי כלכלת ברזיל במצב לא טוב – תלות גדולה ביצוא לסין, צמיחה מאוד גדולה באשראי בשנים האחרונות וממשלה סוציאליסטית. בכל אופן זה לא הימור גדול אצלי.
המט"ח
על אופציות הפוט שקניתי על ה-FXY (שזה למעשה כמו לקנות אופציות פוט על הין היפני) עשיתי השנה 200% – או פי 3 על הכסף!
על החוזים USDJPY ו USDAUD עשיתי בערך 6.9% ו 3.8% בהתאמה בחצי שנה שאני מושקע שם. זה אומנם לא המון, אבל ההשקעות האלו מאוד ממונפות. הברוקר נותן לי מינוף של 1:200 על מט"ח, אז אני צריך לשים ממש קצת כסף על השולחן בשביל לבצע הימורים אלו. כאשר אני מחזיק תיק מניות גדול כביטחונות. בסך הכל שני החוזים האלו תרמו משהו כמו נקודת האחוז לתשואה השנתית שלי, שזה אולי לא המון בשנה כה חזקה, אבל אם השנה הייתה יותר חלשה, אז האחוז הזה היה יכול להיות די משמעותי. בכל אופן, כסף זה כסף ואני אומר תודה על כל גרוש שאני מרוויח.
מן הסתם לא נכנסתי לפוזיציות האלו בשביל לעשות כמה אחוזים בודדים. אני עדיין חושב שהדולר האוסטרלי והין היפני צריכים להמשיך ולהיחלש, ולכן אני מתכוון לאחוז בפוזיציות האלו.
כל השאר
סטיוארט (סימול STC) – בתחילת 2012 בערך 40% מהתיק שלי היה במניה הזאת, והיום קצת פחות מ-5%. בשנה-שנה וחצי האחרונות דיללתי המון מההחזקה הזאת. למרות שהמניה לא יקרה, אין מה לעשות – סטיוארט ב-30$ זה לא סטיוארט ב-10$. בשעתו, המניה הזאת הייתה ממש כסף על הרצפה. אבל היום היא כבר פחות זולה. יכול להיות שאני אמשיך לדלל את ההחזקה הזאת. למרות שאני עדיין מאמין שהמניה שווה בערך 50$. אם שוק הנדל"ן ימשיך להתאושש בשנה הבאה, יש סיכוי גדול שהמניה תעלה.
קונרד (סימול CNRD) – הים הוא אותו ים והסירות אותן סירות. קונרד עושה יותר מ-4$ למניה, תשואה על ההון של 20%, בלי מינוף, מחזירה דיבידנדים שמנים לבעלי המניות ונסחרת במחיר נמוך מ-40$. מה עוד צריך להוסיף?
קוקו (סימול COCO) – כלום לא השתנה מאז שכתבתי על קוקו לפני מספר חודשים. טוב, שום דבר לא השתנה מעבר לירידה במחיר המניה, אבל לפי מה שידוע לי לא קרה שום דבר משמעותי בחברה מאז הרשומה האחרונה.
VSEC – לפני מספר חודשים יצאתי מהמניה, אבל חזרתי אליה לאחרונה במחיר קצת יותר גבוה מזה בו יצאתי. החברה באמת זולה. לכאורה המניה נסחרת לפי מכפיל רווח של בערך 10 – רווח נקי של כ-24 מליון דולר על שווי שוק של 250 מליון. אבל החברה רושמת פחת על נכסים לא מוחשיים של כ-10 מליון דולר בשנה – אם מוסיפים פרט זה, החברה כבר נראית הרבה יותר זולה. בנוסף, החברה סבלה ממספר אירועים חד פעמיים כגון עיכוב בחוזה גדול שפגעו לה ברווחים השנה. אני מתכוון להוסיף להחזקה הזאת אם יתפנו לי מזומנים.
יש לי עוד כמה החזקות קטנות יותר שאת חלקן אני לא מוכן לחשוף. אבל בגדול כיסיתי כאן את החלק הארי של התיק שלי.
אני רוצה להזכיר לקוראים שהבלוג הזה מיועד לתעד את ביצועי ההשקעות שלי, ולחלוק מניסיוני כמו גם מהטעויות שלי. אני לא ממליץ על אף אחת מהמניות המוזכרות כאן. כמו כן, אני עלול למכור (או לקנות) מניות זמן קצר לאחר שקניתי (או מכרתי) אותן, וזאת מבלי לדווח על כך כאן.
מימשת את EBIX?
הוורנט של JPM מפחיד אותי, הדברים שם פחות בהירים מוולס פארגו וקשה לי להבין בוודאות היכן הבנק יהיה עוד 5 שנים.
לא מימשתי. שכחתי לכתוב עליה. גם באיביקס שום דבר מהותי לא השתנה.
תודה
מה אתה חושב היום על סאונדוויל? היום, כשכבר הכסף במניות אחרות אינו על הרצפה כמו בעבר, והיא מצידה שבה ל-14 דולר מהגבהים שבהם שייטה, אולי היא שוב משתלמת? או שאינך רוצה לגעת בשום דבר שקשור להונג קונג שקשורה לסין?
סאונדוויל, אני עוקב אחריה, אבל בינתיים לא מתקרב לחברות בהונג-קונג. פירטתי יותר על הנושא הזה ברשומה שתצא לאור בשנה הבאה.
קוקו – אולי אני אוסיף, אבל זאת לא מניה שהייתי מרגיש בנוח איתה כהשקעה גדולה. גם על נושא זה פירטתי ברשומה הקרובה.
VSEC, אני חושב שהסברתי ברשומה למעלה מדוע אני חושב שהמניה זולה. זה שההכנסות שלה ירדו זה עניין ששייך לעבר. השאלה היא האם ההכנסות תמשכנה לרדת גם בעתיד.
אם שום דבר לא השתנה ב COCO מלבד הירידה במחיר אז מדוע לא להגדיל את הפוזיציה בה ?
לגבי VSEC אני תוהה האם למרות הירידה במכירות שנמשכת 4 שנים רצופות ולמרות העליה הגדולה במחיר המניה השנה, אתה עדיין רואה אפשרות שהיא תכפיל עצמה בתוך שנתיים שלוש? לפי איזה הערכה הגעת למסקנה שכדאי לקנות אותה שוב?
מה לדעתך ההשלכות של "חוק "VOLCKER שעבר לפני שבועיים על GS (שלדעתי חשופה אליו יותר מבנקים אחרים) אם בכלל ?
האם אינו מגביל את הבנק בהגדלת התשואה על ההון בעתיד ?
(וכן, ידוע לי שתאריך היעד לעמידה בו היא רק ביולי 2015)
היי עידו ,
אפשר להתעכב על זה
"
אין לי הרבה ספקות שגם גולדמן וגם ג'יי-פי יעשו את ה-15% תשואה על ההון המוחשי, ולכן מגיע להן מכפיל הון מוחשי של 2.
"
היה לך פוסט בעבר על מעבר בין מכפילים ותשואות.
אני מניח שהנחת מכפיל רווח של ~13 כדי להגיע למכפיל הון של 2 , נכון ?
אם ככה, למה בסדר הזה ? למה יותר נוח להתחיל מהנחה של מכפיל רווח במקרה של גולדמן ?
היי עידו
מה המחיר ההוגן שבו אתה חושב שCNRD צריכה להיסחר?
עידו הי, לגבי המניות של ענף הפיננסים בארה״ב – האם אינך חושש מאפשרות של אובדן אמון פתאומי בדולר, כמטבע הסחר העולמי, עקב ההדפסה המאסיבית והחוב שרק הולך וגדל? זה בודאי לא יקרה ב-2014,אך האם זו לא אפשרות סבירה לשנים שלאחר מכן?
לדוגמא, החלטה של הממשל הסיני להפסיק לרכוש אגח אמריקאי יכולה להתחיל כדור שלג שיפגע בדולר.
לא ברור לי מה זה יעשה לבנקים בארהב, אבל עלולות להיות השלכות שקשה לצפות אותן.
איתי, הטיעון שלך מועלה כבר שנים ע"י מפחידנים למיניהם כמו פיטר שיף, ונובע מאי הבנה מוחלטת של מאזני סחר והמערכת המוניטארית. הממשל הסיני לא קונה אג"ח אמריקאיות כי בא לו אלא כי האופציה השניה היא התחזקות משמעותית של היואן. זה פועל יוצא מעודף הסחר עם ארה"ב שיש לסינים, לכן אני לא רואה מצב שבו הסינים מחליטים "להעניש" את ארה"ב ולהפסיק לקנות את החוב שלה מבלי שיהיו לזה השלכות כבדות על הכלכלה הסינית קודם כל.
ברק הי, האם לפי טענתך ארה"ב יכולה להדפיס דולרים לנצח ו/או להגדיל את החוב שלה לנצח בלי שתהיה לזה השפעה על הדולר?
אני לא חושב שסין יעשו צעד נמהר אבל הם יכולים להקטין את הרכישות ולהגדיל רכישת נכסים אחרים כמו אגח אירופי או זהב או השקעות במניות ,השקעות פיסיות באפריקה ומזה"ת וכו.
ברק, הממשל הסיני אכן הודיע לאחרונה על מדיניות הקטנת התלות באג"ח האמריקאית
זה בכלל לא משנה מה הסינים יעשו כי הם בכל מקרה מקבלים דולרים וצריכים לקנות משהו עם הדולרים הנ"ל. אם הם יקנו משהו אחר אז למישהו אחר יהיו דולרים שהוא יצטרך לקנות איתם משהו. איתי, ארה"ב לא מדפיסה דולרים, זו פשוט אי הבנה מוחלטת של המערכת המוניטרית. בקשר להגדלת החוב: ארה"ב מגדילה את החוב שלה ברציפות מאז שהיא נוסדה בערך כך שאני לא ממש חושש מזה. כל המדינות למעשה פועלות כך. לגודל החוב בפני עצמו אין שום משמעות, רק ליכולת של המדינה לשלם את הריבית עליו.
הבעיה זה לא שהחוב גדל אלא היחס חוב תוצר שנמצא כרגע בשיא מאז 1945.
לגבי ההדפסות – אשמח שתרחיב מדוע זה לא הדפסה.אם הפד קונה נכסים מגובי משכנתאות ואגח של בנקים,ומצד שני לא מבצע סטריליזציה (הנפקת מקמ משלו),אז מהיכן הכסף (כטריליון דולר בשנה מ-2009)?
ברק, לא הבנתי את הטיעון האחרון שלך. ברור שככל שהדולר ייחשב חסר אמינות והביקוש לו ייקטן, כך שערו יצנח. נכון, בסוף יהיה מישהו שירצה לקנות משהו ולקבל דולרים, אבל הוא אולי יעשה זאת בשער הרבה יותר נמוך של הדולר.
איתי ב, אם תחשוב על זה רגע אז הפד בעצם קונה אגח מהבנקים כך שהוא מחליף נכס נושא ריבית בנכס חסר ריבית. היכן כאן ההדפסה? הרי הבנקים הוציאו מראש כסף כדי לקנות את האגח מלכתחילה. בנוסף, הכסף מהקניה יושב ברזרבות ולא מגיע לשוק, כך שאין כאן הדפסה ישירה בניגוד למשל למצב בו בנק ישראל קונה דולרים. לגבי עניין החוב לתוצר, הגירעון קטן מאוד ביחס לתוצר כך שאני צופה שהיחס הזה לא יגדל הרבה. בנוסף, עבור מדינה שהחוב שלה הוא במטבע מקומי בלבד המגבלות כתוצאה מחוב/תוצר גבוה משמעותיות הרבה פחות. יהונתן, מה בעצם האפשרויות של סין? אם הם לא יעשו דבר החברות הסיניות ימירו את הדולרים ליואן וייצרו ביקושים ליואן שיעלו את ערכו ביחס לדולר. אם הם יקנו נכסים פיזיים הם יעלו את המחיר של אותם נכסים וייצרו אינפלציה או לחץ על המרווחים של חברות שמשתמשות באתן סחורות. שוק האגח האמריקני הוא הגדול והנזיל בעולם ואני לא רואה אלטרנטיבות אמיתיות לסין אם היא רוצה למנוע ייסוף ביואן.
"לגודל החוב בפני עצמו אין שום משמעות, רק ליכולת של המדינה לשלם את הריבית עליו"
האם יש ויכוח על כך שכאשר הפד יפסיק לזרוק לשוק סכומים כאלו – אף אחד לא יקנה את האג"ח במחיר הזה? הרי הם קונים כי הם יודעים שיש קונה גדול שיקנה בהם במחיר קצת יותר טוב בתוך כמה שעות. מה יקרה שאף אחד לא יעמיס את הכמויות הללו? יש כנראה אופציה רצינית אחת והיא קשורה קשר ישיר ליכולת של המדינה לשלם את הריבית על החוב שלה. אף אחד לא יודע באמת איך הסיפור הזה יגמר.
אתה טועה. הפד קונה רק בשוק המשני. במכרזים של האוצר הריבית נקבעת אך ורק ביחס לריבית הפד ו/או ציפיות האינפלציה. בלי שינוי במי מאלו אני לא צופה שינוי בריביות. דרך אגב, בתוכניות הקודמות של הפד הריבית עלתה במהלך הקניות וירדה אחר כך. הביקוש לאגח ממשלתיות יורד בעיקר כשהכלכלה חזקה יותר ומלווה במדיניות יותר מרסנת של הפד. אני לא חושב שצמיחה חזקה יותר תהווה בעיה לארהב…
ברק, הבנתי עכשיו דבריך. אין לי מחלוקת איתך – מסכים לחלוטין.
עמיחי, נניח שהבנק המרכזי מפסיק לגמרי עם ההקלה הכמותית, אתה באמת מאמין שיהיה מצב שבו אג"ח אמריקני ייסחר למשל ב-5% לשנה בטווח של חמש שנים, בעוד שהריבית של הבנק המרכזי לטווח הקצר תהיה עדיין אפס? הרי זה פער ארביטראז' מטורף. כל גוף פיננסי יגלגל הלוואות לטווח המיידי בריבית אפס ויקנה בהן אג"ח אמריקני לטווח ארוך. עבור כל מי שישתתף בחגיגת הארביטראז' הזו – זו תהיה הדפסת כסף אמיתית! אם אתה מנהל גוף פיננסי אפשר רק להזיל ריר, מהמחשבה על הרווחים המפלצתיים שאפשר יהיה להשיג בתקופה כזו.
לגבי טענתך השנייה, אולי המחשבה שלארה"ב תהיה אי פעם בעיה לשלם את הריבית על החוב שלה – היא שורש כל הטעות. בוא נתפרע – נניח שארה"ב תשלם ריבית שוק אפור של 100% לשנה על החוב שלה, האם תהיה לה בעיה לשלם אותה? ובכן, בוא נחשוב קצת – מה יעשו הנושים של ארה"ב, מקבלי הריבית המפלצתית הזאת, עם הדולרים שיקבלו? יטוסו איתם למאדים? יטמנו את השטרות הירוקים במעמקי האדמה?
לא ולא.. הנושים של ארה"ב ייקנו עם כספי הריבית שקיבלו אג"ח אמריקניות, ואם הם יחשקו במוצר כלשהו, אז הם יתנו את הדולרים האלו למוכר, והוא מצדו יקנה איתם אג"ח אמריקניות, או יפקיד אותם בבנק, שייקנה איתם אג"ח אמריקניות… בקיצור, כל כסף שארה"ב תשלם, היא תקבל אותו בסופו של דבר בחזרה כהלוואה נוספת למימון חובותיה. מכאן שלארה"ב לא תהיה לעולם שום בעיה לעמוד בשום חוב שהוא.
בסיטואציות מסוימות של הפקרות תקציבית או של מחסור פתאומי חריף יכולה להתעורר בעיית אינפלציה, אבל היא בעיה אחרת לגמרי, ולא קשורה לבעיה של חדלות פרעון שאתה מציג. דווקא סיטואציה של ריביות גבוהות בדרך כלל היא מאוד אנטי אינפלציונית, כי אנשים מפסיקים לקחת הלוואות, והלוואות הן הרי הכלי ליצירת כסף חדש במערכת הפיננסית שלנו.
🙂
אם כך אין שום בעיה עם ריבית אפס. והבנק המרכזי יכול מחר להפסיק לקנות. וארהב יכולה להמשיך ולהגדיל את החוב בלי הפסקה לא יקרה כלום לתפקודי הממשלה, אולי אפילו האזרחים יקבלו שירות יותר טוב וישלמו פחות ופחות מיסים מהמצב החדש. למה בכלל הממשלה צריכה הכנסות אם היא יכולה לקחת חוב על כל דבר אפשרי ולשלם עליו ריבית של 100%. כל הסיפור הזה הוא על חשבון משלם המיסים האמרקני והעתיד שלו נראה מפה לא משהו בכלל.
האגח לעשר שנים כבר עכשיו ב3% כאשר הריבית אפס והפד קונה 60% מכל מה שמונפק. כאשר הוא יפסיק לקנות האגח הרחוקים יכולים להיות במקום אחר לגמרי. בואו נחכה ונראה:)
מעודי לא הצלחתי להבין איך חוב של ממשלת ארצות הברית בדור הנוכחי מעיק על הדורות הבאים ולמעשה אני מניח שההיפך הוא הנכון.
ולגבי דבריך, באמת הדבר הנכון היה להוריד מסים ולהגדיל הוצאות ממשלתיות נחצוצות. דא עקא, בקונגרס האמריקני שולטים ליצנים נטולי כל הבנה כלכלית כמו פול ריאן וראנד פול והם מונעים את הצעדים הנחוצים
*הוצאות ממשלתיות נחוצות
עמיחי, ריבית אפס בפני עצמה אינה טובה או רעה. הבעיה היא ריבית ריאלית שלילית. מצב כזה מעודד בסופו של דבר הזרמת כספים לספקולציות ויצירת בועות בתחומים שונים. הגירעון הממשלתי חשוב מכיוון שהגרעון שווה לחיסכון של הסקטור הפרטי (משקי בית וחברות). זוהי זהות חשבונית. המשמעות היא שהנסיון להקטין גירעון בזמן שבו הסקטור הפרטי מנסה להגדיל את החיסכון (כמו מיתון) היא פטאלית מנקודת המבט של הצמיחה, וגורמת למצב שראינו באירופה בשנים האחרונות. לכן יש חשיבות גדולה לגובה הגירעון הממשלתי. גירעון נמוך מידי עלול לגרור מיתון בזמן שגירעון גבוה מידי עלול לגרום לחימום יתר של הכלכלה ואינפלציה. הבעיה היא שברגע שיש האטה לא צפויה הגירעון גדל בשל חוסר בגביית מיסים, מה שגורר דרישות להקטין את הגירעון בדיוק בזמן הכי פחות טוב מבחינת הכלכלה. בדרך כלל זה מלווה בירידת ריבית והתוצאה הכוללת היא דחיפה השוק הפרטי לשמור על רמת הצריכה ע"י לקיחת חוב נוסף, עד שהוא מגיע לרוויה ומשבר נוסח 2008 פורץ.
ברק, הדברים ברורים.
הביטחון שלכם בניווט הנוכחי של הכלכלות המערביות מעורר השראה…אבל הוא נוגד את ההיגיון הפנימי שלי – מצטער אבל אני פסימי בהרבה. אבל אני מסכים שלא להסכים 🙂
הדבר היחיד שחיובי שאני רואה זה שלמדתי להשיג תשואה גבוהה על ההון העצמי. מי שינסה לשרוד את העשורים הקרובים ע"י הליכה במסלול הרגיל שהחיים מכתיבים ריצה אחרי עבודה (עד שמישהו יחליף אותו), פנסיה (שלא תגיע) ,משכנתא (מנופחת לכל החיים) וצריכה מוגזמת שתחזיק את האף של הממשלה מעל המים הוא פשוט מסכן.
אין לתפיסה שלי שום קשר לאמונה ביכולת של הקברניטים לנווט את הכלכלות כיום. למעשה אני חושב שהגישה המוניטארית הנוכחית היא אסון אם תקרא בקפדנות את הפסקה האחרונה. מה שצריך זה ממשלות שמבינות שיש להן השפעה מהותית על מחזור העסקים, ומבינות איך הגירעון משפיע על הסקטור הפרטי מחד, ובנקים מרכזיים שמבינים שיש להם מגבלות בהשפעה על אותו מחזור עסקים בדיוק מאידך.
עדו
האם אינך סבור שהשקעה של רוב התיק שלך באופציות של בנקים אמריקאיים היא מסוכנת מדי?
אני משקיע ב-4 מניות אמריקאיות
פרוקטר PG
סאותרן SO
בקטון BDX
ולצורך האיזון GG שנמצא בקורלציה שלילית איתן
נכון, לא אשיג תשואה 80% בשנה אבל גם לא אאבד הכל
חיסכון זה לא סוג של נכס אלא סוג של שימוש בנכס.
כל נכס שמוחזק לצורך העברת כוח קניה מההווה לעתיד, מהווה חיסכון.
אם לאדם מסויים יש חשבון ניירות ערך שמיועד לפרישה, אז כל מה שנמצא בתיק הזה מהווה חיסכון: לא רק החלק האג"חי אלא גם החלק המנייתי.
אם הוא מוכר מניה וקונה איגרת חוב, חסכונותיו לא גדלו מעצם ההחלפה.
ואם הוא מוכר איגרת חוב וקונה מניה, חסכונותיו לא קטנו מעצם ההחלפה.
ניתן לחסוך באמצעות צבירת מזומנים, שטרי חוב, קרקעות, דירות, מספרי מוניות, מתכות יקרות, מניות ועוד.
לא חייבים שמישהו יכנס לחוב כדי שמישהו אחר יוכל לחסוך.
כאשר ברק אומר ש"זוהי אמת חשבונית" הוא לא מדבר על חיסכון במובן של העברת כוח קניה מההווה לעתיד.
הוא מדבר על הגדרה שרירותית שאולי הופכת את הפעולה של ספירת אפונים לקלה יותר, אבל אינה תואמת את המובן הרגיל של המלה חיסכון.
אדגר, לא ירדתי לסוף דעתך. חיסכון הוא ההפרש בין הכנסה לצריכה. זה כלל לא משנה אם זה דולרים מתחת לבלטות או כל נכס אחר.
יוני
לפי הרכב התיק שלך כדאי לך להשקיע במדדים ולהכפיל את התשואה
אבל אין ספק שבאופציות אפשר להפסיד הכל
מספיק איזה אירוע קטסטרופלי בזמן הלא נכון ואין כבר מרווח ביטחון
@יוני
ברור שהסיכון באופציות גבוה יותר מאשר במניות, אבל מכאן ועד להפסיד הכל המרחק מאוד גדול.
אפילו אם ההשקעה הכי גדולה שלי בתחילת השנה – כתבי האופציה של וולס-פארגו, הייתה מגיעה ל-0, לא רק שלא הייתי מתאפס, ולא רק שעדיין הייתי עם תשואה חיובית השנה, אפילו הייתי שובר השנה את המדדים.
אם כבר, הסכנה האמתית אצלי בתיק אלו הם השורטים. הם באמת יכולים לאפס אותי, אבל האופציות לא יכולות כי המינוף שלי לא עד כדי כך גבוה, ועדיין יש לי החזקות לא קטנות במניות פליין-ואנילה.
value,
התיק שלי מורכב 65% מזומן (מק"מ), 25% אג"ח ממשלתי מח"מ קצר/בינוני והיתר 10% מניות דיבידנד אמריקאיות של חברות בשווי שוק 15 מיליארד דולר ומעלה.
כך שרמת הסיכון להפסד רציני נמוכה מאד עד אפסית.
כרגע המניות מופסדות בעיקר בגלל הקריסה של 30% ב- GG והירידה של 5% ב- SO, שלא כוסו על ידי העליה של 10% ב- BDX. את PG מכרתי כי לדעתי עלתה יותר מדי משער 60$ באמצע 2012 לכ- 80$ היום. תשואה שנתית של 22% לחברת צריכה בלי גידול משמעותי במכירות אינה מוצדקת, וזה אולי חלק מהבועה בוול סטריט.
יוני מי שרוצה להרוויח חייב להסתכן ,אי אפשר להרוויח מתיק כל כך בטוח .
אם תוכל לפחות לקנות מניות כשהשוק יהיה בירידות חזקות אז אולי תוכל להרוויח .
כשאתה קונה מניות תבדוק את התמחור שלהם ,כלומר תנסה לקנות בזול.
רוב המניות שלך כבר הגיעו למחיר שלהן ויש לממש למעט GG
דפני היי,
היכן ראית ש- BDX ו- SO הגיעו למחיר שלהן?
BDX מייצרת מכשירים רפואים וההכנסות רק עולות
SO חברת חשמל במזרח ארה"ב, נמצאת בירידה משיא של 48 בחודש אפריל, קניתי ב- 43 בחודש יוני, עכשיו היא 41 – עד לאן לדעתך תרד?
אגב לגבי סיכון – שמתי עין של ACOR , מניית ביוטכנולוגיה , לפי הגרפים ב- YCHARTS
http://ycharts.com/companies/ACOR
עברה לרווח נקי בתחילת 2013 אבל נראה שזה טרם בא לידי ביטוי במחיר המדשדש, יש לה פטנט לתרופת AMPYRA עד 2018
http://www.zacks.com/stock/news/85364/Acordas-Ampyra-Patent-Extended
יש למישהו ניסיון עם מניות כאלה?
תיקון – עברה לרווח נקי בתחילת 2011
היי יוני ,כל אחד והדרך שלו ,זה לא ששלי או של מישהו אחר טובה יותר.
פשוט לפי חישובים של בערל BDX נסחרת ב 110.4$ ןשווה 107$ לפי הרווחים בהווה .
SO נסחרת ב 41.11$ ושןןה 43$.
לעומת זאת WFC נסחרת ב 45$ ושווה בערך 57$ כשהיא צריכה באמת לעלות ברווחים .
PBR נסחרת ב13.7$ ושווה 47$ כלומר היא צריכה לפחות להכפיל את עצמה.
למה שלא תשתמש בניסיון של עידו ותבדוק את החברות שהוא משקיע בהן,הניסיון והראיה שלו רבה יותר משלנו.אני לוקחת רעיונות מכמה שאני סומכת מערבבת ,מוסיפה רעיונות משלי ומודה לעולם .
דפני, אני מניח שעדו חולק בתוקף על השווי של PBR, לנוכח דעתו על סין ושוק הסחורות.
עדוף לגבי ויסק, אני רואה שבתזרים המזומנים שלה לפי הדוח האחרון שיצא, היא רושמת הוצאה של 20M$ על פחת והפחתות. בדוח רווח הופסד אין זכר להוצאה כזו. איך אפשר להסביר את הדיסוננס הזה?
איתי, זה חלק מה-Contract costs