קוקו על כל הראש

בשבוע האחרון פתחתי פוזיציה במניה חדשה – קורינטן קולג'ס (כיוון שהסימול שלה הוא COCO, מעכשיו אני פשוט אקרא לה "קוקו"). החברה מתעסקת בתחום ה-"השכלה הפרטית" (או כמו שקוראים לזה באינגליזית "For-profit education").

התחום נפגע קשות בשנים האחרונות. מניות רבות התרסקו וכך גם קוקו שלנו. המניה ירדה מאזור ה-30 דולר בו היא נסחרה בשיאה לפני מספר שנים לכ-2 דולר היום. אין לי בכלל ספק שחלק מהירידה מוצדק. התעשייה הזאת התרחבה הרבה יותר מדי מהר, ובדרך השחקניות בתחום שכחו שהן צריכות גם לדאוג להשכלה של התלמידים שלהן ולא רק לבעלי המניות. גיוס אגרסיבי מדי של תלמידים (שרובם מקבלים מימון נוח מהממשלה) הביא לכך שתלמידים רבים שסיימו את הלימודים, התקשו במציאת עבודה, לא הצליחו לממן את ההלוואות הממשלתיות וזה הביא הן לחדלות פירעון של התלמידים והן למעמסה על התקציב של ארה"ב.

אם כי אין לי ספק שחלק גדול (אפילו חלק ענק) מהאשמה באמת נופל על קוקו וחברותיה, אני גם מאמין שמצב הכלכלי הקשה הוסיף שמן למדורה, ושאחת הסיבות לקשיים שחווים הבוגרים היא המצב הכלכלי הקשה והאבטלה הגבוהה.

כך או כך, ולא משנות הסיבות, הממשל האמריקאי עם שלוחותיו הרבות החלו להיכנס חזק בחברות הפעילות בתחום הזה והוציאו תקנות חדשות מכאן ועד לקזחסטן. אני לא אפרט אותן כי הן כל כך רבות ומורכבות שכמעט חצי מהדו"ח השנתי של קוקו מתעסק רק בהן. שוק המניות הגיב מאוד באגרסיביות, וכמו שציינתי למעלה, המניה התרסקה. לדעתי, ואני אסביר, השוק הגיב בקיצוניות יתר, והמניה מתומחרת בחסר משמעותי.

הבדיקה הראשונה שאפשר להעביר על החברה היא מאוד פשוטה – מהם המכפילים?
דווקא המכפיל האהוב עלי ביותר – מכפיל הרווח, לא יעבוד כאן כיוון שהחברה מפסידה היום. ולכן אני ניגש לשני מכפילים שלדעתי משקפים טוב יותר את תמחור החברה – מכפיל מכירות ומכפיל הון. שווי השוק של קוקו הוא כ-190 מליון דולר. ההכנסות שלה עומדות על כ-1.6 מיליארד דולר, וזה מביא אותנו למכפיל מכירות של משהו כמו 0.15. ההון העצמי של החברה עומד על 570 מליון דולר. אם נוריד את כל הנכסים הלא מוחשיים, עדיין נקבל הון עצמי של 190 מליון – מה שאומר שמכפיל ההון המוחשי עומד על 1. ההון הלא מוחשי מתחלק בין מוניטין של 205 מליון והשאר – 180 מליון. חלק גדול מאוד מה-180 מליון האלו זה השווי של כל האישורים הרגולטורים ורישיונות שהחברה מחזיקה. לדעתי, לפחות חלק מזה ללא ספק שווה משהו. אם מישהו רוצה לפתוח בית-ספר ולעמוד בתנאי הרגולציה לסבסוד שכ"ל, הוא צריך להשקיע הרבה מאוד כסף, ולכן מדובר בנכס אמתי שלא שונה מהותית מקנייה של מעבדות ומחשבים לכיתות.

כשבודקים חברה שיוצרת הפסדים, מאוד קשה להעריך את השווי שלה. ולכן, יש לשוק נטייה לטעות בהערכה של חברות כאלו. גם לי מאוד קשה להעריך כמה קוקו שווה, אבל אני חושב ששני המדדים שציינתי למעלה – P/B ו P/S מצביעים על כך שהחברה זולה. אם תסתכלו על ההון העצמי המוחשי בשנים האחרונות, תראו שהוא לא ירד, וכמו כן גם הכנסות החברה לא ירדו בצורה דרסטית. הפחד הגדול כאן הוא ליפול למלכודת ערך – כלומר להשקיע בחברה שנראית זולה רק בשביל לראות איך היא ממשיכה להתדרדר לאורך השנים. לדעתי, זה לא המקרה כאן. לא רק שהכנסות החברה לא התרסקו אלא נראה שהרע מאחוריה. לירידות בהכנסה היו מספר סיבות – בין השאר בגלל שהממשל הפסיק לסבסד השכלה גבוהה לתלמידים ללא תעודת בגרות. כיום כבר כמעט לא נשארו תלמידים שכאלו במוסדות קוקו, אז רוב הירידה מאחורינו. סיבה נוספת לירידה היא כמובן המצב הכלכלי שכאמור מתחיל להשתפר היום. כמו כן בגלל שבתי-ספר רבים נסגרו (כולל מספר בתי-ספר של קוקו) התחרות בענף פחתה. החברה גם טוענת שחלק מהירידה בהכנסות נובעת מבעיות בלימודים מרחוק (קרי – דרך האינטרנט) וזאת בגלל בעיות IT של החברה. הם עובדים על זה, ומצפים לשיפור במהלך השנה הקרובה.

בקיצור, מה שניסיתי להגיד בפסקה האחרונה זה שאני חושב שלא נראה כאן ירידה משמעותית בפעילות של החברה. סך הכל התחום הזה של השכלה-פרטית לא יעלם, ולדעתי גם לא יפחת. אני מבין את כל אלו שטוענים שהכסף לא שווה את התעודה, ואני הראשון שיסכים עם זה, אבל ממה שאני מכיר את האופי האנושי וממה שאני רואה מסביבי, אנשים מוכנים לשלם – ולפעמים לשלם הרבה – בשביל תעודה שתלויה להם על הקיר. מה גם שמעסיקים רבים דורשים תעודות. לכן, כל עוד ארה"ב תצטרך סייעניות-שיניים, מסז'יסטים, עובדי IT, מזכירות, וכו' – אני לא רואה את התעשייה הזאת נעלמת לשום מקום.

אני מניח שכל הקוראים יסכימו איתי שהתעשייה לא תעלם, ולכן לדעתי השאלה הגדולה שהמשקעים צריכים לשאול את עצמם היא עד כמה העסקים יכולים להתדרדר? מה יהיו הרווחים הנורמליים של החברה בעתיד?

ברור שאין לי באמת מושג, אבל מה שאני כן יודע זה שאם הממשל ירצה שהתעשייה תמשיך להתקיים (ואין לי קמצוץ של ספק שהוא רוצה בכך), הוא יצטרך לתת להם להרוויח ברמה סבירה. מי שזוכר את הדברים שכתבתי בשעתו על גולדמן-זאקס, זוכר שאמרתי אז שאני לא מתכוון לפרק את החברה לגורמים ולנסות לראות כמה כל חטיבה שווה ולפי זה להעריך את השווי. במקום זה, טענתי, אני אסתכל על החברה בצורה הוליסטית יותר. האמנתי (ואני עדיין מאמין) שגולדמן יעשו יותר מ-15% תשואה על ההון העצמי (ROE), ולפי זה נתתי ערך לחברה. אולי זה נראה פשטני לרבים, אבל לדעתי זאת הדרך הכי טובה להעריך את השווי של גולדמן כיוון שההנהלה יכולה לסגור כל חטיבה וגם משרד שלא עומד בתשואה גבוהה על ההון ולהשקיע בתחומים היותר טובים. וזה, דרך אגב, באמת מה שגולדמן עושים.

באותה הדרך, אני אנסה לבדוק את השווי של קוקו – אפילו אם זה ייראה לרבים פשטני. אני אבדוק בשתי צורות. לדעתי שתי הצורות הגיוניות ביותר. הדרך הראשונה היא שולי רווח נקי. אני מניח שחברה שכזו צריכה לעשות לפחות 5% רווח נקי. אלו שולי רווח מאוד נמוכים לתחום שכזה לדעתי, אבל נלך על 5%. במקרה שכזה, אפילו אם ההכנסות של החברה יירדו בחצי ל-800 מליון – נקבל שהחברה תרוויח 40 מליון דולר – מה שאומר שהיא נסחרת במכפיל רווח נמוך מ-5.

הדרך השנייה היא לפי תשואה על ההון. אם ארה"ב רוצה שהמגזר הפרטי ימשיך ליטול חלק בהשכלה של הציבור, המדינה חייבת לתת לחברות לעשות תשואה סבירה על ההון – מינימום של 12%. אפילו פרויקטים של תשתיות מבטיחים לרוב תשואה גבוהה מזה, לכן לדעתי 12% זה המינימום. אם ניקח את ההון המוחשי של כ-200 מליון ונכפיל אותו ב-12% – נקבל רווח נקי של 24 מליון דולר – מה שאומר ששווי השוק צריך להיות באזור ה-300 מליון דולר. אבל תזכרו שהתעלמתי מהנכסים הלא מוחשיים. לדעתי זאת טעות להתעלם מהשווי של הרישיונות בהם מחזיקה החברה. אם נחשיב את הערך של נכסים אלו, נקבל שווי שוק כפול – או בערך 600 מליון דולר. וזה כאמור עם תשואה על ההון נמוכה.

כמו שהזהרתי אתכם – ניתוח מאוד פשוט. אבל קשה לי להתעלם מכך שכל הניתוחים המהירים האלו מביאים אותי לאותה נקודה – שהחברה ממש זולה. עוד בדיקה שעשיתי הייתה להסתכל על דוח מלפני הרבה שנים. אני עושה את זה בד"כ כדי לראות איפה החברה הייתה פעם ומה היא עשתה מאז. לכן הסתכלתי על הדוח של 2002. החברה הרוויחה אז יותר מ-30 מליון דולר – ותזכרו שזה היה עוד לפני הצמיחה המהירה של התעשייה בעשור האחרון. בנוסף, מאז החברה ביצעה רכישות רבות. רק על רשת הִילְד היא שילמה יותר מ-300 מליון דולר – או בערך פי 2 מכל מה שקוקו שווה היום. אז אפשר להגיד שקוקו שילמה יותר מדי. השאלה היא כמה יותר מדי?

אני חושב שהדאון-סייד כאן מאוד נמוך והאפ-סייד מאוד גבוה. אני לא חשוב שזה בלתי הגיוני לצפות מהמניה לטפס עד ל-10 דולר ואולי אפילו ל-15. מצד שני אין לי כאן את הביטחון שהיה לי בחברות כמו – גולדמן-זאקס הוא סטיוארט – שם ראיתי את העתיד בצורה הרבה יותר ברורה. פתחתי כאן פוזיציה בשווי של כמעט 5% מההון שלי. קניתי פעמיים – בערך שליש מההחזקה תמורת 2.08$ ושני שליש תמורת 2.16$.

חשוב לציין שניתוח זה של קוקו הוא דעתי האישית בלבד, ואין זה אומר שהניתוח נכון או מדויק. כמו כן אני מחזיק במניה, אבל אני יכול למכור אותה בכל עת מבלי לדווח על כך כאן או בכל מקום אחר. ובשום פנים ואופן אין לראות בניתוח זה המלצה לקנות את המניה (או כל מניה אחרת לצורך העניין).

פורסם בקטגוריה מניות | 152 תגובות

המלט שמאכיל אותי חצץ

לפני מספר שבועות הודעתי בקול תרועה רמה על השורט הגדול שבניתי על סין – בין השאר על חברת המלט אנחווי (סימול 914). כתבתי אז שאני לא מאמין שהשורט יביא אותי למצב של מרג'ין קול כי כדי שזה ייקרה, המניות בארה"ב צריכות ליפול ובסין המניות צריכות לעלות בצורה די אגרסיבית. אבל בשבועות האחרונים זה בדיוק מה שקרה. המניות הסיניות עלו בצורה חדה, והבנקים האמריקאים ירדו קצת. מה שגרם לי להפסיד די הרבה בשבועות האחרונים.

לא שאני מתלונן, עדיין השנה הזאת נראית כמו שנה מעולה לתיק שלי, אבל זה אף פעם לא נעים להפסיד הרבה כסף תוך זמן מאוד קצר. לפחות בינתיים, התנודתיות הזאת לא הביאה אותי למצב של מרג'ין קול. אני עדיין מאוד רחוק משם, ולכן אני לא דואג.

אז בעצם קרה? מאיפה בא הזינוק הזה במניות הסיניות?
אני יכול לעשות כאן רשימה ארוכה של סיבות (כמו למשל – שהממשלה הסינית הודיעה על השקעה גדולה ברשת הרכבות במדינה), אבל אני לא מאמין שמישהו באמת יודע למה מניות עולות (או יורדות) בטווח הקצר. העיתונים הכלכליים אוהבים לנסות ולהסביר כל פעם שישנה עלייה או ירידה בבורסה – "הנגיד אמר שהריבית לא תעלה", "נתוני התל"ג הפתיעו לטובה" וכו'. אבל לדעתי זה לגמרי בול-שיט. אף אחד לא באמת יודע למה השוק מתנהג כמו שהוא מתנהג בטווח הקצר. אנשים מרגשים שהם חייבים להסביר כל דבר – גם דברים שאין להם הסבר.

בואו למשל נסתכל על תמונת המקרו האמריקאית מהשבועות האחרונים – נתוני התעסוקה הפתיעו לטובה, מכירות כלי הרכב עולות ומצב הנדל"ן בארה"ב ממשיך להשתפר בצורה מאוד משמעותית. כל אלו הן לכאורה חדשות מאוד טובות לבנקים, אבל המניות שלהם עדיין ירדו. שלא לדבר על כך שהריבית עלתה – שזאת אֵם כל החדשות הטובות בשביל הבנקים. אז עיתונים מסוימים ניסו להסביר לנו שזה בגלל שהשוק מודאג מכך שהבנק המרכזי יאט את ההקלה הכמותית.

אוקיי. נגיד שזה נכון. נגיד שהשוק באמת מודאג מזה, אז זה אמור היה להביא לנפילה גדולה יותר במניות הסיניות, כי זה אומר שהכסף החם שברח לשווקים המתפתחים יחזור לאמריקה. בנוסף, אם השוק מודאג מעלייה בריבית הדולרית, אז איך זה שהין דווקא התחזק בשבועיים האחרונים?

התשובה היא – שלאף אחד אין באמת מושג. השוק הוא מקום לא רציונלי, ואי אפשר להסביר משהו לא רציונלי בטיעונים רציונליים. חשוב לזכור את מה שבנג'מין גראהם אמר על מר שוק. ובמיוחד על כך שהשוק הוא כמו מכונת הצבעה בטווח הקצר וכמו מכונת שקילה בטווח הארוך. ואחרי שנזכרים בזה, צריך להיזכר באמרה הבאה של גראהם – השוק צריך לשרת אותך ולא להנחות אותך.

אנחנו, משקיעי הערך, עושים כסף מחוסר הרציונליות של שוק המניות. אם השוק היה רציונלי, איך היינו יכולים לקנות חברה כמו קונרד (סימול CNRD) במכפיל 5?
הפרנסה שלנו תלויה בחוסר הרציונליות הזאת. לכן, אי אפשר לבוא ולבכות כאשר השוק מתנהג בחוסר רציונליות וגורם נזק לתיק שלי. אני לא יכול לצפות שהשוק יביא לי מתנות כמו קונרד ואז לצפות ממנו שיפיל את אנחווי דקה אחרי שאני עושה עליה שורט. אם השוק הוא לא יעיל בטווח הקצר, יכול לקחת לו די הרבה זמן להבין שאנחווי יקרה.

מה שאני רוצה להגיד זה שלאכול חצץ זה חלק מהמשחק. לכל משקיע ישנן תקופות בהן הוא סובל. תקופות בהן השוק הולך נגדו, ואפילו תקופות בהן השוק עולה בזמן שהוא מפסיד. למרות שזה אף פעם לא נעים, זה חלק מהמשחק, וצריך לדעת להתמודד עם זה. יותר מזה, צריך לדעת לנצל את המצב לטובתנו. אם השוק ממשיך להיות לא רציונלי, אז צריך לחזק את ההשקעות שחוטפות.

למרות שרובנו מבינים את זה שִכְלית, עדיין זה אף פעם לא קל להתמודד פסיכולוגית עם הפסדים. מה שמאוד עוזר לי להתמודד הוא לחשוב שלוש שנים קדימה. למשל, במקרה של אנחווי, אין לי בכלל ספק שהמניה תתרסק בשנים הקרובות. לדעתי המניה תרד אל מתחת ל-10 דולר תוך מקסימות שלוש שנים. אז מה אכפת לי אם עשיתי שורט ב-20 ועכשיו היא ב-25? בסופו של דבר היא תגיע ל-10 דולר. חייבים להיות סבלניים.

זה שהמניה עולה רק פותח בפני הזדמנות לחזק את השורט במחירים גבוהים יותר. האמת שזה מה שעשיתי (אם כי, מסתבר, מוקדם מדי). בשבועות האחרונים עשיתי קצת שינויים בשורטים – חיסלתי שניים מהשורטים והגדלתי עוד את אנחווי. בדיווח הרבעוני הבא, אני אפרט יותר. עכשיו אני יושב על הגדר. אני חושב שאוסיף עוד אם היא תעלה מעל ל-30 דולר.

עברו כבר בערך שלוש שנים מאז שהתחלתי לכתוב כאן על הבועה בסין. ידעתי שלדברים האלו לוקח זמן להתבשל. לא באמת חשבתי שברגע שאני אכתוב על כך שיש בועה, היא תתפוצץ. לדברים האלו לוקח זמן – לפעמים הרבה מאוד זמן. למרות זאת, כן האמנתי (ממספר סיבות שאת חלקן פירטתי כאן בעבר) שהשנה שבה הבועה תתפוצץ תהיה כנראה 2013. שוב, זאת לא הייתה נבואה עם 100% סיכויי התממשות, אלא יותר הימור מושכל. אי אפשר לשים תאריך מדויק לדברים כאלו. אומנם 2013 עוד לא הסתיימה, אבל כנראה שהבועה לא תתפוצץ השנה.

למרות שמה שציפיתי שייקרה לא קרה (לפחות לא בינתיים), סין היום ממש לא במצב בו היא הייתה לפני שנתיים-שלוש. בשעתו הכלכלה דהרה קדימה עם צמיחה בתל"ג של מעל ל-10%, ואילו היום, אפילו אם מאמינים למספרים המפוברקים של הממשל, הצמיחה עומדת על 7.5%. אז הנדל"ן פרח בכל שכונה ובכל עירה בסין. היום ישנם סימנים של מצוקה ביותר ויותר מקומות. זה התחיל באורדוס, התפשט לואן-ג'וו (Wen Zhou) ובשבועות האחרונים גם למחוז Shanxi.

היום כשאני מדבר עם סינים, אני שומע יותר ויותר כאלו שטוענים שהכלכלה כאן במצב קשה. אני חושב שבעשרים שנה בהן אני גר כאן, זאת הפעם הראשונה שאני שומע סינים מתלוננים על הכלכלה. אז נכון שהנדל"ן עדיין פורח, אבל המצב כאן לא דומה בכלל למה שהיה לפני שנתיים. וישנם יותר ויותר סימנים שהמשבר קרוב.

אם היו שואלים אותי לפני שנתיים איך הייתי מצפה שהמשבר יתגלגל, אז קודם כל לא הייתי מצפה שהבועה תמשיך זמן כה רב, ובנוסף הייתי מצפה שהמפולת תתחיל מהערים הגדולות. מחירי הנדל"ן בבייג'ינג כל כך רחוקים מהמציאות, שהייתי בטוח שמשבר בסין יתחיל מנפילה במחירי הנדל"ן למגורים בערים המרכזיות. היום בבייג'ינג מורים שמרוויחים 2,500 ש"ח בחודש, גרים בדירה ששווה על הנייר בין חצי מליון למליון דולר. ברור שמדובר במצב לא נורמלי, ושהמחירים פה יצנחו. אבל למרות המצב הלא נורמלי בבייג'ינג, אני חושב שהמפולת לא תתחיל כאן. אני רואה היום שלוש נקודות חולשה גדולות יותר. כל אחת מהן יכולה להצית את הפתיל שיביא לפיצוץ הבועה.

הנקודה הראשונה, ולדעתי המסוכנת ביותר, היא בעיית האשראי בסין. אני נוטה יותר ויותר לחשוב שמה שיביא למפולת כאן יהיה משבר אשראי. כשמסתכלים על הנתונים של כמות הכסף במשק, אי אפשר שלא להגיע למסקנה שהסינים משחקים באש, ושזה לא ייגמר טוב. למה אני מתכוון? – התל"ג הסיני, כאמור, צומח ב-7.5% בשנה (נגיד), אבל כמות הכסף במשק צומחת ביותר מ-20% בשנה. וכמות האשראי מזנקת מחודש לחודש. לפני כשנתיים אסף נתן ביקר בסין והוא כתב אז בבלוג שלו שהסינים מדפיסים יותר מדי כסף ושקל לראות זאת כי כל פעם שמושכים כסף מהכספומט יוצאים שטרות חדשים – הרבה פעמים עם מספרי-שטרות עוקבים.

עד שאסף כתב על כך, בכלל לא שמתי לב לנקודה זו, אבל מאז ששמתי לב, ראיתי עד כמה זה נכון. למשל, לפני כמה ימים משכתי כסף כדי לקנות גיטרה לבת שלי. מותר לי למשוך רק 2,000 יואן כל פעם. בצעתי מספר משיכות ושמתי לב שכמעט כל השטרות חדשים לגמרי. החלטתי לבדוק ערימה אחת לעומק. והנה מה שמצאתי:

שטרות, סין, אינפלציה, בועה

בנוסף לסטרייק המרשים הזה, היה גם עוד זוג ועוד שלישיה. וכל זאת כאמור רק מ-20 שטרות של 100 יואן:

IMG_9028

אז מה קורה כאן? הממשלה מדפיסה כסף בלי הכרה. עקרונית זה אמור להביא לנפילה בערך המטבע ואולי גם לאינפלציה גבוהה. לכאורה זה לא קורה כאן. אבל זאת רק לכאורה, כי למעשה יש בסין אינפלציה ענקית – אבל היא מתמקדת במחירי הנכסים. כל הכסף הזה שמדפיסים מוזרם לנדל"ן ומנפח את המחירים. מתישהו זה ייגמר. סין למעשה מחקה כמעט 1:1 את מדינות מזרח אסיה של אמצע שנות ה-90. בינתיים מה שסין עושה כדי להימנע ממשבר אשראי הוא להדפיס כסף, וככה היא נמנעת מלהכיר בכל החובות האבודים שמסתובבים כאן. השאלה היא כמה כסף היא יכולה להדפיס לפני שאנשים ילכו למכולת עם מריצה עמוסה בשטרות כמו שהיה בגרמניה בין שתי מלחמות העולם. או לפני שהיואן יתרסק כמו המטבעות של דרום-מזרח-אסיה ב-98.

הנקודה השנייה שיכולה לגרום למשבר בסין היא שוק הדיור בערים הקטנות – אלו עם מתחת למליון תושבים. לא שהמצב בבייג'ינג כזה מזהיר – שליש מהדירות עומדות ריקות, אבל זה זניח לעומת הערים הקטנות יותר – שם לכל משפחה יש 2-3 דירות בממוצע. בנוסף, בעוד לבייג'ינג נוספים כל שנה כחצי מליון תושבים, הדמוגרפיה בהרבה ערים קטנות היא שלילית, או צומחת מאוד לאט. הבעיה עם בועות היא שהמצב יכול להיות לא רציונלי במשך זמן רב. זה כמו הבועה שהייתה בנאסד"ק בסוף המאה הקודמת. אם אנשים היו מספיק טיפשים בשביל לשלם מכפיל 100 למניה של יאהו, אז למה שהם לא יהיו מספיק טיפשים בשביל לקנות את המניה במכפיל רווח של 200?

כנ"ל לגבי הסינים. אם הם מספיק טיפשים בשביל להחזיק 2 דירות ריקות, למה שהם לא ירצו להחזיק 4 דירות ריקות?
מתישהו תגיע נקודת המפנה, ואז המשבר ידביק את כל סין. יש כל כך ערים קטנות עם עודף נדל"ן, שכשהן תכנסנה למשבר, שאר סין לא תוכל להימלט מהאפקט.

(במאמר מוסגר אני רוצה להגיד שהמצב הזה – של ערים עם פי 2-3 יותר דירות ממשפחות – הוא כל כך קיצוני, שאני בטוח שרוב הקוראים חושב – או שאני מגזים, או שמדובר בבעיה נקודתית בעיר אחת או שתיים, ושאני מנפח אותה כשאני אומר שמדובר בערים רבות. ובכן, אני לא מגזים בכלל. וזה רק מראה עד כמה המצב בסין קשה. הוא כל כך אבסורדי שרוב האנשים מן הסתם לא מאמינים לי).

הנקודה השלישית היא הנדל"ן המשרדי. כמו בנדל"ן למגורים, גם כאן יש עודף בנייה עצום. הסיבה שאני חושב שנדל"ן מסחרי יכול להצית את האש בסין, היא שהוא פחות תלוי בספקולנטים. בד"כ מי שמשקיע במשרדים, הן חברות גדולות שמצפות לקבל תשואה על ההשקעה. זאת בניגוד למצב בנדל"ן למגורים – שמוצף בספקולנטים קטנים כגדולים. אם כי אי אפשר להכליל ב-100%. לפני מספר שבועות דיברתי עם ידידה שלי בהונג-קונג שסיפרה לי שהם קנו לא מזמן משרד ב Guangzhou "להשקעה". לא מפריע לה יותר מדי שהתשואה על הנכס נמוכה מ-2%. ככה שיש גם משקיעים קטנים שפונים לנדל"ן המשרדי, אבל בגדול, אפשר להגיד שרוב אלו שמשקיעים במשרדים, רוצים לקבל תשואה, ולא משאירים אותם ריקים ומצפים לעליית ערך בלבד.

המצב היום הוא שבערים רבות ישנו כבר עודף עצום בנדל"ן משרדי, והבניה המסיבית עדיין נמשכת. המצב הכי קשה מבין הערים הגדולות מצוי בצ'אנגדו. שם אחוזי התפוסה נמוכים מ-60%. באיזה שהוא שלב הקבלנים יאלצו להפסיק לבנות עוד משרדים. ללא ספק זה יצית משבר בסין. בין השאר בגלל שהממשלות המקומיות מאוד תלויות בהכנסות שמגיעות אליהן ממכירת האדמות.

לסיכום, לא רק שבועת הנדל"ן בסין לא התפוצצה, אלא היא רק התנפחה עוד. הבעיות שהיו קימות לפני שלוש שנים רק החמירו, ולכן אני עוד יותר פסימי לגבי סין מאשר הייתי בעבר. אם הבועה תמשיך להתנפח, אני אהיה מוכן להמשיך ולהגדיל את השורט.

פורסם בקטגוריה מניות | 55 תגובות

Security Analysis – Fixed Value Investments

רשומת אורח מאת אלי ברעם. אלי הוא משקיע ערך במשרה מלאה.

הקדמה

במאמר הזה אתן סקירה ממש על קצה המזלג של החלק שמתייחס ל- Fixed Value Investments בספר של בנג'מין גראהם Security Analysis בגרסה המקורית שלו של 1934.
לא אוכל כלל להיכנס כאן לפרטים של החלק או לסקור את כולו, אני רק רוצה לתת מושג קלוש על מה מדובר בספר באופן כללי ובפרט בחלק של Fixed Value Investments.

הספר Security Analysis וגרסת 1934

הספר Security Analysis של בנג'מין גראהם למי שלא מכיר הוא תיאוריית ההשקעות המקיפה של גראהם. ייתכן שחלק ניכר מהקוראים קראו את The Intelligent Investor שגראהם הוציא והוא ספר פשוט וקצר מאוד ביחס ל- Security Analysis  ואני אוהב להחשיב אותו כספר המדע הפופולארי של Security Analysis שהוא התיאוריה המקיפה והמומלצת ביותר.

לספר יצאו מספר גרסאות לאורך השנים שגראהם עצמו הכין. הגרסה הראשונה והמקורית שאליה מתייחס מאמר זה היא הגרסה מ- 1934. גרסה זו נכתבה בשיא השפל הכלכלי בארה"ב, כשגראהם עצמו כמעט פשט רגל עקב המשבר. הגרסה נכתבה בשיא עבודתו של בנג'מין גראהם כמשקיע ערך, והיא נחשבת לטכנית ולקשה יותר מבין הגרסאות. אני באופן אישי הכי אוהב את הגרסה הזו מאחר והיא הגרסה הראשונה והמקורית ולדעתי הטובה ביותר שלו.

גרסה נוספת שנכתבה ע"י גראהם עצמו יצאה ב- 1940, עוד גרסה ב- 1951 והגרסה האחרונה ב- 1962. הגרסה של 1951 נחשבת גם היא לטובה ונכתבה כשתנאי השוק היו כבר נורמליים. בגרסה של 1962 גראהם עצמו היה כבר קצת פחות מעורב והיא פחות מומלצת. בהמשך יצאו גרסאות נוספות שעודכנו ע"י סופרים אחרים, כמו הגרסה ב- 1988 וגרסה נוספת ב- 2008. מהן באופן מיוחד אני הייתי מסתייג לאור העובדה שסופרים אחרים היו מעורבים בהן (זה כמו שמישהו נוסף היה עורך מחדש את המכתבים של באפט לבעלי המניות).

מבנה הספר

הספר של גראהם מתחיל בגישה הרלוונטית המתאימה להשקעות ערך, שזה כל החלק הראשון Survey and Approach. בחלק זה בין היתר גראהם מבצע סיווג של ני"ע מחדש אשר שונה מהסיווג הקלאסי (דהיינו אג"ח, מניות בכורה, מניות רגילות וכו'), קובע עד כמה מקיף צריך להתבצע ניתוח ני"ע נתון, קובע גורמים כמותיים ואיכותיים וקובע אבחנה בין השקעה לספקולציה

החלק השני תחת Fixed Value Investments מדבר על השקעה בני"ע בכירים, כלומר אג"חים ומניות בכורה, מתוך מטרה קודם כל לשמור על הקרן ולאחר מכן לצבור רווח קבוע. נקודת המוצא כאן היא שאנחנו רוכשים את הני"ע בפאר (כלומר ללא הנחה משמעותית על מחיר ההנפקה), ומטרתנו קודם כל לשמור על הקרן ולאחר מכן לצבור תשואה קבועה. לסוג זה של השקעות קורא גראהם Investment.

החלק השלישי תחת Senior Securities With Speculative Features הוא למעשה המשך ישיר של החלק השני, ומדבר על השקעה בני"ע בכירים (כלומר למטרת שמירת הקרן ובפאר) בעלי זכויות עודפות המקנות להם את האפשרות לעליית ערך בקרן עצמה, כמו לדוגמא אג"ח להמרה שהוא קודם כל אג"ח אבל זכויות ההמרה שלו למניות רגילות נותנות לו פוטנציאל עליית ערך שתלוי בעליית ערך המניה הרגילה.

מהחלק הרביעי תחת Theory of Common Stock Investment. The Dividend Factor גראהם בעצם מדבר על השקעה במניות רגילות. את פעילות ההשקעה במניות רגילות הוא לעיתים קרובות מכנה ספקולציה במניות, ועדיין כוונתו של גראהם היא להשקעות ערך כפי שאנחנו מכירים אותן, אבל מכיוון שכאן יש אפשרות ממשית להפסד הקרן המושקעת פעילות זאת נקראת בפיו לעיתים קרובות speculation.

הגדרת השקעה

אני רוצה להתייחס לעניין שהרבה פעמים ראיתי קוראים מצטטים, גם בבלוג זה, את ההגדרה של גראהם ש"פעולת השקעה, היא כזו שלאחר ניתוח מעמיק, מבטיחה את ההון הראשוני המושקע ותשואה על ההון (בשתי צורותיה) נאותה. פעולות שאינן עונות על ההגדרה הנ"ל הן ספקולציה" ומשתמשים בכך כטענה כאילו השקעות ערך צריכות להיות חסרות סיכון.

אז אני רוצה להבהיר את הנקודה הזו, שמי שיקרא היטב את הספר של גראהם יבין שבספר שלו כשגראהם מדבר על פעולת השקעה כלומר Investment operation, הוא מתכוון להשקעה ב- Fixed Value Investments כלומר בהשקעה בני"ע בכירים בפאר למטרות שמירת הקרן קודם כל ותשואה קבועה, ולשם סוג פעילות זו מוקדשים כל החלק השני והשלישי של הספר שעליהם אכתוב כאן. מנגד, השקעה במניות רגילות גראהם מכנה הרבה פעמים speculation ונקודת המוצא שם היא סיכון להפסד הקרן המושקעת במניות רגילות. לכן ההגדרה הנ"ל רלוונטית למשקיע שפועל מנקודת מבט של השקעה ב- Fixed Value בלבד ולא מתייחסת, גם לא על ידי גראהם עצמו, להשקעת ערך במניות רגילות. וכשגראהם מדבר על "ספקולציה" במניות רגילות, גראהם מתכוון להשקעות ערך במניות רגילות כפי שאנחנו מכירים אותן, והוא מכנה זאת ספקולציה בגלל הסיכון להפסד הקרן המושקעת.

סיווג ני"ע לפי גראהם

אז קודם כל כפי שציינתי גראהם מסווג באופן שונה ני"ע מאשר החלוקה הפופולארית כפי שהוא מכנה אותה. החלוקה הפופולארית בימי גראהם וגם בימינו היא בד"כ בין אג"חים למניות, ובתוך מניות בין מניות רגילות (commons) למניות בכורה (preferreds). החלוקה מבוססת על ההבדל המשפטי בזכויות של הני"ע. גראהם מעביר ביקורת על החלוקה הזו שאני לא אוכל להיכנס אליה כאן, ומחלק מחדש את סוגי ני"ע בהתבסס על "ההתנהגות הנורמלית שלהם" לאחר ההשקעה והמטרה של ההשקעה, כדלהלן-

1. ני"ע של תשואה קבועה (Fixed Value) – בקטגוריה הזו נכנסים כל הני"ע הבכירים כלומר אג"חים ומניות בכורה, בדירוג השקעה (Investment כלומר שעונה להגדרה של גראהם על שמירה על הקרן + תשואה קבועה).

2. ני"ע בכירים מסוג של ערך משתנה – זו מעין קטגוריית ביניים של גראהם שכוללת שתי תת קטגוריות-
א. ני"ע בכיר מוגן היטב עם זכויות עודפות – כלומר אג"חים ומניות בכורה עם זכויות עודפות המאפשרות להם עליית ערך, למשל עקב זכויות המרה, וורנטס צמודים וכן הלאה, ובמקביל עונים עדיין על כל התנאים כדי להיחשב מספיק איכותיים להיות בדירוג השקעה.
ב. ני"ע בכיר שאינו מוגן מספיק – כאן מדובר על אג"חים ומניות בכורה אשר אינם חזקים מספיק כדי להירכש בפאר על בסיס השקעתי (ומן הסתם אם נקנה אותם זה יהיה על בסיס ספקולטיבי בדומה למניות רגילות והרבה מתחת לפאר).

3. מניות רגילות.

השקעות Fixed Value

פעילות השקעה כפי שמגדיר אותה גראהם מתייחסת לפעילות שמטרתה כאמור לשמור קודם כל על הקרן, ולאחר מכן לקבל תשואה כלשהי על הני"ע. במסגרת פעילות כזו יכולים להירכש סוגי הני"ע הבאים-
1. ני"ע בכירים (אג"חים ומניות בכורה) ללא זכויות עודפות ועל בסיס פאר.
2. ני"ע בכירים עם זכויות עודפות ועל בסיס פאר (כלומר אפשרות הרווח הנוסף בגין הזכויות העודפות היא בונוס).

מניות רגילות, ני"ע בכירים שלא נרכשים בפאר עם או בלי זכויות עודפות, אינם שייכים עוד לקטגוריה זו כעיקרון. מטרת פעילות השקעה כפי שגראהם מגדיר אותה היא שמירה על הקרן + תשואה קבועה.

אז כעת העמדה שלנו במאמר הזה תהיה מנקודת המבט של המשקיע ב- Fixed Value בלבד. משמע אנחנו רוצים קודם כל לשמור על הקרן שלנו ולשם כך אנחנו ניישם קריטריונים קשיחים של ביטחון בבחירת הני"ע הבכירים המתאימים, ורק לאחר מכן לקבל את התשואה המקסימלית בהינתן ששמרנו על ביטחון זה. אנחנו איננו רוכשים כעת ני"ע למטרת עליית ערך הקרן עצמה (למעט כאפשרות פוטנציאלית בלבד בני"ע בכירים עם זכויות עודפות) אלא לשמירה על הקרן ותשואה.

ארבעת עקרונות הרכישה בהשקעות Fixed Value

גראהם מציב ארבעה עקרונות רכישה בסיסיים שעלינו ללכת לפיהם בבחירתנו בני"ע בכירים למטרת שמירה על הקרן ותשואה קבועה. העקרונות הללו הינם-

ביטחון נמדד ביכולת לשלם מלכתחילה

גראהם בא ומבקר את הגישה המסורתית שאומרת שאומרת שביטחון נמדד בערבויות (כלומר משכונים שונים שנעשים לטובת בעלי האג"ח וכן הלאה) ומציב את העקרון שביטחון נמדד ביכולת העסק לשלם מלכתחילה. כלומר אנחנו רוצים לבחור בעסק שמלכתחילה לא ייכנס לבעיות פיננסיות, ולא להסתמך על ערבויות. מבחינת גראהם ערבויות ומשכונים נותנים תוספת ביטחון שולית ביותר אם בכלל, ורק במקרים ספציפיים מאוד יש להם חשיבות.

מכאן גוזר גראהם את המסקנה שבמקרה של שתי סדרות אג"ח של אותה החברה, אחת עם משכונים שנסחרת בריבית נמוכה יותר ואחת בלי שנסחרת בריבית גבוהה יותר, יש להעדיף את הסדרה בלי המשכונים עם הריבית הגבוהה יותר.

כך לדוגמא גראהם מביא את הדוגמא של חברת Cudany Pulking Company, שאג"ח עם בטחונות שלה נמכר ב- 95 דולר (מתוך פאר של 100) ונתן תשואה של 5.5%, אג"ח נוסף של אותה החברה נמכר ללא ביטחונות ב- 59 דולר ונתן תשואה של 20%. במקרה כזה אין הגיון ברכישת הסדרה הנמכרת ב- 95 דולר עם ביטחונות. אם יש מספק יציבות פיננסית בחברה אזי עדיף לנו כבר לקנות את הסדרה ללא הביטחונות עם הריבית של 20%, ואם אין מספיק יציבות פיננסיות בחברה אזי אל לנו לקנות אף אחת מהסדרות.

יש להניח קיומו של שפל בשוק

גראהם בא ואומר שעלינו לבחור ני"ע בכירים על סמך הנחה של שפל כלכלי בשוק. ב- 1929 הכלכלה בארה"ב פרחה ואולי היינו מוצאים חברה עם יחס כיסוי הוצ' ריבית של 2.5 שנניח עומדת ברף של השקעה, אבל עלינו לבחור חברות על סמך קיומו של שפל כלכלי, כך שיש הבדל בין חברה עם יחס כיסוי הוצ' מימון של 2.5 ב- 1929 (שיא הבועה הכלכלית) מול 1933 (שיא השפל הכלכלי).

עקרון זה יותר תיאורטי וקשה יותר ליישום אבל יש לקחת אותו בחשבון.

תשואה לא באה במקום ביטחון

בכל התיאוריות המימוניות היום כמו אז יש את הקשר המתמטי הישיר כביכול בין סיכון לתשואה. בנקים נתנו ללווי סאב פריים משכנתאות בריבית גבוהה יותר כדי לפצות לכאורה על תוספת הסיכון. גראהם אינו מקבל את קיומו של קשר מתמטי כלשהו בין סיכון לתשואה. סיכון אינו קשור לתשואה, ותוספת תשואה אינה יכולה לפצות על סיכון לקרן.

מכאן גראהם מסיק שתי מסקנות-

1. עלינו להציב רף מינימלי של קריטריונים של ביטחון לכל החברות שאת הני"ע הבכירים שאותם אנחנו רוכשים, ומתוך כל אותם ני"ע בכירים שעומדים ברף הנ"ל אנחנו נבחר בני"ע שנותן את התשואה הכי גבוהה.
2. סיכון יכול לבוא אך ורק כנגד אפשרות לעליית ערך. כלומר אם אנחנו ניגשים מעמדת הספקולנט במניות רגילות, אזי כמובן שאנחנו מקבלים על עצמנו סיכון לקרן כנגד אפשרות לעליית ערך משמעותית, אבל סיכון לא יבוא בשביל תוספת תשואה על ני"ע בכירים.

יש ליישם סטנדרטים ברורים וקבועים של השקעה

גראהם דורש הצבת סטנדרטים קבועים וברורים לבחירת ני"ע בכירים, ואי הגמשתם. גראהם קובע בספרו סטנדרטים קבועים של בחירת ני"ע בכירים להשקעה ואסור להגמיש אותם בגלל, נניח, חוסר בהימצאותם של ני"ע בכירים להשקעה בעלי ביטחון מספק.

חוקי הבנק של ניו-יורק

כעת גראהם בא להציב את הקריטריונים הספציפיים לבחירת השקעת Fixed Value. מדובר על חוקי מדינת ניו-יורק שהיו קיימים בשעת כתיבת הספר (1934) וקבעו הגבלות על ני"ע הבכירים בהם קרנות פנסיה בנקים וכדומה יכלו להשקיע את הכסף (שזה הרי כלי ההשקעה העיקרי שלהם). גראהם לוקח את חוקי הבנק של ניו-יורק אז כנקודת מוצא. הוא רואה אותם כחוקים טובים יחסית, ואז מעביר עליהם ביקורת וקובע קריטריונים משלו.

החוקים מתמקדים בנקודות הבאות-
1. האופי והמיקום (Nature and Location) של העסק או הממשלה (מנפיקת הא"ח).

2. גודל העסק (Enterprise) או האג"ח עצמו (Issue).

3. תנאי האג"ח (Issue).

4. הרקורד לגבי פירעון (Solvency) ותשלומי הדיבידנד.

5. היחס של הרווחים (Earnings) לריבית (Interest requirement).

6. היחס של הערך (Value) של הנכסים (Property) לבין החוב (Funded Debt).

7. היחס של קפיטליזציה (Stock Capitulation) לבין החוב (Funded Debt).

יחס כיסוי הרווחים של החוק הניו-יורקי

במאמר זה לא אוכל לעבור על כל אחד מחוקי הבנק של ניו-יורק בקשר לבחירת השקעות Fixed Value. אבל אקח כדוגמא את אחד החוקים היותר חשובים לדעתי שגראהם מכסה – יחס כיסוי הרווחים, או היחס של הרווחים לריבית.

החוק הניו-יורקי

גראהם מתחיל בסקירה של יחס כיסוי הרווחים שדרש החוק הניו-יורקי ב- 1934. החוק דרש יחס כיסוי שונה לפי סוג האג"ח-
אג"ח של חברות רכבות עם ביטחונות – החברה צריכה הייתה להרוויח פי 1.5 מהתשלומים הקבועים שלה (Fixed Charges) ב- 5 מתוך 6 השנים האחרונות וגם בשנה האחרונה. (הכוונה ליחס בין הרווחים לפני תשלום הריביות \ הריביות).

אג"ח של חברות רכבות ללא ביטחונות או אג"ח הכנסה – החברה צריכה הייתה להרוויח פי 2 מהתשלומים הקבועים, כולל הריבית על האג"ח להכנסה (Interest on income bond), ב- 5 מתוך 6 השנים האחרונות וגם בשנה האחרונה.

אג"ח של חברות גז, חשמל וטלפון – שתי דרישות מצטברות:

1.הרווחים הממוצעים ב- 5 השנים האחרונות צריכים להיות פי 2 מהממוצע של סך כל תשלומי הריביות בתקופה הנ"ל.

2.הרווחים בשנה האחרונה צריכים לכסות פי 2 את תשלומי הריבית של השנה האחרונה.

שיטת חישוב יחס כיסוי הרווחים

לאחר מכן גראהם קובע את עמדתו בנושא ביחס לחוק הניו-יורקי. תחילה הוא סוקר שלוש שיטות חישוב יחס כיסוי רווחים שהיו בזמנו-

1. שיטת ה- Prior Deduction Method – שיטת חישוב מטעה שהשתמשו בה בנקאי ההשקעות באותה התקופה.
2. שיטת Cumulative Deductions.
3. שיטת Total Deductions העדיפה ביותר.

בעקרון גראהם מקדם את גישת ה- Total Deduction שאומרת שמחלקים את סך הרווח לפני הוצ' הריבית בסך הוצ' הריבית של כל סדרות האג"ח. מנגד שיטת ה- Prior Deduction מטעה ביותר כיוון שמחשבים יחס כיסוי לסדרה הראשונה, ואז מפחיתים את הוצ' הריבית שלה מהרווח ואז מחשבים יחס כיסוי לסדרה הבאה וכן הלאה, וכתוצאה מקבלים תוצאות אבסורדיות של יחס כיסוי טוב יותר לסדרות בעדיפות נמוכה יותר. שיטת ה- Cumulative Deduction היא שיטה אמצעית שבה מחשבים יחס כיסוי של סך הרווח לפני הוצ' ריבית על כל הסדרות עד הסדרה הנוכחית. זוהי גישה אמצעית שגראהם משתמש בה כקריטריון איכותי נוסף אבל לא כקריטריון הראשי.

דוגמא לשיטת ה- Prior Deduction Method המטעה

כך לדוגמא בשיטת ה- Prior deduction אם לחברה יש-
סדרה של 10M אג"ח עם ביטחונות (First Mortgage) בריבית של 5%, כלומר בעלי עדיפות ראשונה בקבלת הריבית.
סדרה של 5M אג"ח ללא ביטחונות (Debentures) בריבית של 6%, כלומר בעלי עדיפות שנייה בקבלת הריבית.
רווחים (Earnings) של 1.4M.

אזי-
1,400,000 רווחים \ 500,000 הוצ' ריבית על סדרה ראשונה (10M * 5%) = מתקבל יחס כיסוי רווחים של 2.8 לגבי האג"ח בעדיפות הראשונה.
כעת נותרנו עם 900,000 רווחים (1,400,000-500,000) כדי לשלם לאג"ח מסדרה שנייה-
900,000 רווחים שנותרו \ 300,000 הוצ' ריבית על סדרה שנייה (5M * 6%) = מתקבל יחס כיסוי רווחים של 3 לגבי האג"ח בעדיפות שנייה.
כלומר בשיטה הזו מתקבלת תוצאה לא הגיונית ומטעה- יחס כיסוי הרווחים לאג"ח בעדיפות שנייה הוא גבוה יותר מלאג"ח בעדיפות ראשונה.

מידת הכיסוי הדרושה המינימלית בהתאם לגראהם

במקום הקביעות בחוק הניו-יורקי גראהם מציג את הקביעות הבאות-
חברות שירותים ציבוריים – 1.75.
חברות רכבות – 2.
חברות תעשייה – 3.

סיכום

מאמר זה סקר על קצה המזלג את הנושא של Fixed Value Investments בספר של גראהם. בהמשך החלק גראהם מדבר עוד על נושאים רבים, בין היתר מרחיב את ההסבר על מניות בכורה, ומדבר על protective covenants שאמורים להגן על בעלי ני"ע בכירים וחשיבותם. בהמשך גראהם מדבר על המאפיינים של ני"ע בכירים עם זכויות השתתפות ברווחים, שגם לזה לא אכנס.

פורסם בקטגוריה מניות | 10 תגובות

אסטרטגיית לונג-שורט

                                    מניית ואלי מאז שפתחתי עליה שורט

לשרטת או לא לשרטת זאת השאלה!

רבים אומרים – לא לשרטת, וזה כולל גם חלק מגדולי המשקיעים כמו למשל רבנו וורן-באפט. אני אומר, בואו נסתכל על השאלה הזאת כמו מדענים. הווה אומר, אם נמצא דוגמה אחת בה ללא ספק היה צריך לשרטת, אז התאוריה של הלא משרטתים נשמטת.

הבה לא ניקח דוגמה היפותטית. ניקח דוגמה אמתית מהעבר – באפט VS הנאסד"ק בסוף שנות ה-90.

באפט ידע אז (בשנים 1998-1999) שהנאסד"ק נסחר במחירים גבוהים מדי. הוא אמר את זה בצורה הכי ברורה, והיה בטוח ב-100% שמדובר בבועה. אם באפט היה עושה שורט על תעודת סל של הנאסד"ק בשווי של כ-5% מהתיק שלו, הוא היה עושה כסף בטוח ב-100%, בלי סיכון בכלל ובלי להביא כסף מהבית. הרי הנאסד"ק לא היה עולה פי 20 מהרמה של 4,000-5,000 נקודות. זה ברור לכולנו. ככה שלא היה לבאפט שום סיכון בהשקעה הזאת. בנוסף, ההשקעה הזאת לא הייתה גוזלת מרבנו דקת זמן, כי הוא כבר ידע שהנאסד"ק בועתי. הוא לא היה צריך ללכת ולפתוח דוחות ולבזבז את זמנו היקר.

או בקיצור, באפט יכל להרוויח על התיק שלו עוד 2%-3% בלי שום מאמץ ובלי שום סיכון. לדעתי גם השקעה של 10% או אפילו 20% מהתיק בשורט שכזה עדיין הייתה ללא שום סיכון, אבל לשם הדוגמה, בואו נקצין ונגיד – 5%. באפט ויתר כאן על כסף חינם, בלי מאמץ ובלי סיכון. אז יבואו אלו שיגידו שזה לא היה שווה את ה-2% או 3% תשואה שזה היה מוסיף לתיק, ועל זה אני אומר – באפט אמר לא אחת שהוא היה מתכופף ברחוב בשביל להרים סנט אחד. אז למה לא להתכופף בשביל להרים כמה מאות מליונים?

אי אפשר שלא להגיע למסקנה שלבאפט יש כאן טעות לוגית. לבאפט אין הרבה חסרונות בתור משקיע. באמת, הוא כמעט המשקיע המושלם, אבל הוא עדיין לא אלוהים וגם הוא עושה טעויות, והתנגדות המוחלטת שלו לשורטים היא ללא ספק טעות.

לבאפט יש אלף ואחד יתרונות עלי. הוא יותר חכם ממני, יש לו זיכרון יותר טוב, הוא איש עסקים יותר טוב, הוא מבין חשבונאות טוב יותר, האנגלית שלו טובה יותר, יש לו טמפרמנט טוב יותר, הוא קורא יותר מהר ממני, ואני יכול להמשיך עוד ועוד עד שתכאב לי היד. כיוון שבאפט תמיד יעלה עלי בדברים הנ"ל, אם אני גם אאמץ בחום את החסרונות שלו, אז אני ממש יורה לעצמי ברגל.

אחרי שכיסינו את הנקודה שאסור ללמוד מהחסרונות של הגורואים, נעבור לצד השני של הוויכוח.

יש לי חבר שטוען שכל משקיע טוב חייב לעשות גם שורטים וגם לונגים. הטענה שלו שיש מניות יקרות ויש מניות זולות. משקיע טוב צריך לזהות גם את אלו וגם את אלו, לקנות את הזולות ולמכור בחסר את היקרות.

גם עם טיעון זה אני לא מסכים. שורט הוא לא תמונת ראי של לונג. לעשות שורט זה דבר הרבה יותר מסוכן מללכת לונג – טעות אחת קריטית, ואתה נמחק. בלונג אפשר לטעות, וכולנו טועים הרבה, אבל בשורט טעות גדולה אחת יכולה לפגוע אנושות בתשואה. כיוון ששורט זה דבר מסוכן, אני מסכים ב-90% עם הטענות של המתנגדים לשורטים, כל הטענות שלהם נכונות ב-90% או אפילו 99% מהמקרים. הגדולה של המשקיע האינטליגנטי צריכה לבוא לידי ביטוי בזיהוי האחוז בו כן צריך לעשות שורט, ולתקוף (כמו הדוגמה שנתתי למעלה על הנאסד"ק).

למכירה בחסר יש מספר חסרונות ואני תכף אעבור עליהם, אבל יש לה שני יתרונות. יתרון אחד גדול ואחד קטן. היתרון הקטן הוא ששורט יכול להוסיף איזה שהוא איזון לתיק שמורכב ברובו מלונגים. כשהשוק יורד, השורטים יכולים לאזן את התשואה, אבל היתרון הזה יכול גם לשמש כחרב פפיות, כי אם במקרה השורטים עולים כשתיק הלונג יורד, אז הסבל מתעצם פי כמה. לכן אני לא נותן הרבה קרדיט ליתרון הזה.

היתרון הבאמת גדול של שורט הוא שמדובר בכסף חינם לגמרי. זה מה שממש מתוק בשורט. וזאת נקודה שהמון משקיעים מפספסים וגם אני פספסתי הרבה זמן. זה לא נכון לבוא ולהגיד שהאפ סייד בשורט מוגבל ושבלונגים הרווח הרבה יותר גדול, זה לא נכון לטעון זאת כי השניים בכלל לא עומדים אחד מול השני. אם אני פותח שורט נגד מניה מסוימת, אני לא צריך לשים כסף על השולחן. השורט לא בא להחליף אף השקעת לונג קיימת או פוטנציאלית. בואו נדגים זאת:

נניח שיש לי 100 דולר שאני רוצה להשקיע. נניח לשם הפשטות שאני אוהב עכשיו שתי מניות – וולס-פארגו וגולדמן זאקס, ושאני שם 50 דולר בכל אחת מהן. אחרי שהשקעתי את כל הוני עלי אדמות, אני שם לב שואלי מתומחרת בצורה יקרה מאוד, ואני בטוח לחלוטין שהמניה צריכה לרדת הרבה. אבל הרי אין לי כסף, נכון?

אז זהו, שלשורט לא צריך הון עצמי כי אתה בעצם מוכר את המניה. וכמו שכולנו יודעים, כשקונים משלמים וכשמוכרים מקבלים כסף. לכן אם אני מוכר מניה בחסר, לא רק שאני לא משלם עליה, אני אפילו מקבל כסף על המכירה. אם נחזור לדוגמה, אני מחליט להמר עם 20% מהכסף שלי על כך שואלי תרד, או – אני מוכר בחסר את המניה של ואלי בסך של 20 דולר. ה-100 דולר שיש לי בחשבון ומושקעים בוולס וגולדמן משמשים כבטחונות, לכן לברוקר אין בעיה לאפשר לי את המכירה בחסר של ואלי. אני מוכר את ואלי בשווי של 20 דולר, ומקבל לחשבון 20 דולר מזומן. ככה שעכשיו החשבון שלי נראה ככה – 100 דולר מניות לונג, 20 דולר מניות שורט ו-20 דולר מזומן.

אם נניח שואלי יורדת תוך שנה ב-50%, הרווחתי 10 דולר, והכסף הזה הוא כסף חינם כי לא הייתי צריך לשים כסף שלי על השולחן.

(אני קצת מפשט את הדברים לשם הדוגמה, אבל צריך לזכור שפעמים רבות יש עלות על השורט, וזה משהו שתמיד צריך לברר לפני שמוכרים בחסר).

וזה, גבירותיי ורבותיי, היתרון הענק של השורט – לעשות כסף מאויר. למעשה מדובר ביתרון וחצי, כיוון שהשורט מביא לנו כסף נוסף שאותו גם אפשר להשקיע. בדוגמה שלמעלה הרי קיבלנו 20 דולר במזומן, שעכשיו אפשר להשקיע אותם במניה אחרת (השקעת לונג כמובן). שוב, חשוב להדגיש שהעניין הזה גם משתנה מברוקר לברוקר ויהיו כאלו שייקחו ריבית על ה-20 דולר האלו.

מול היתרון הענק הזה של השורט, עומדים מספר חסרונות, אז בואו נעבור עליהם:

1 – הרווח הפוטנציאלי בשורט מוגבל ל-100% אבל ההפסד הוא אין סופי. על זה אומר ג'ים צ'אנוס – שהוא אף פעם לא ראה מניה שעולה עד אינסוף אבל הוא ראה המון מניות שיורדות ל-0. למרות השנינות שבתגובה הזאת, אני לא מסכים עם הלך הרוח שלה. נכון שאף מניה לא עולה לאינסוף, אבל אני ראיתי הרבה יותר מניות שעושות פי 5-10 תוך כמה שנים מאשר מניות שנמחקות. בשביל שורטיסט, לקחת הימור על מניה שעולה פי 5-10 זאת התאבדות.

אבל למרות שטענה מס' 1 נכונה סך הכל, היא אינה נכונה לגמרי. מי שהסביר את זה ממש יפה הוא לא אחר מאשר דויד איינהורן:

What do you call a stock that's down 90%? A stock that was down 80% and then got cut in half

מה שאפשר ללמוד מהמשפט הזה זה שאפשר לעשות הרבה מאוד כסף משורט אם מוסיפים כל הזמן בדרך למטה. נניח שעשית שורט על מניה שאתה בטוח לגמרי שהיא עומדת לפשוט רגל, ונניח שהמניה כבר ירדה ב-80%, אז עשית לא רע – תשואה של 80% על כסף שלא שלך. נניח שהיה לך תיק של 120% לונג ו-20% שורט. עכשיו השורט ירד ל-4% מהתיק. לכן עקרונית אתה יכול להגדיל שוב את השורט פי 5 כדי להביא אותו ל-20% מהתיק, ואז תעשה עוד 100% על ההשקעה ועם עוד יותר הון!

אם אתה עושה את זה לא פעם אחת, אלא מוסיף בעקביות מדי פעם ככול שהמניה יורדת, אז הרווח מהשורט יכול להיות לא קטן בכלל. זה למעשה מה שעשיתי עם ואלי – שם הוספתי כל הזמן עוד ועוד ככול שהמניה ירדה. נכון, זה יכול להיות משחק מאוד מסוכן, וצריך מאוד להיזהר פה. נניח שעשית שורט על מניה כשהיא הייתה ב-30$ ואתה חושב שהמניה שווה מקסימום 8$. עכשיו המניה יורדת ל-15$ ואתה רוצה להכפיל את ההימור (כדי שההימור ישמור על אותו היחס בתיק). מי מבטיח לך שהמניה לא תעלה פתאום ל-30$ או ל-60$? צריך לזכור שככל שהמניה יורדת, אז מרווח הביטחון שלנו גם כן יורד, לכן צריך להיזהר מאוד.

צריך להוסיף לשורט רק כאשר ברור לך שיש סיבה טובה לירידה במניה, כלומר כשהשוק מתחיל לעכל את הבעיות של החברה וכשהמצב של החברה מצביע בצורה ברורה מאוד על התדרדרות. אם נחזור למקרה של ואלי – אז שם היה לי את האומץ להוסיף לשורט כל הדרך למטה בגלל שהמצב של שוק הברזל העולמי התדרדר בצורה מאוד ברורה, והיה לי ברור שמכאן הדרך תמשיך להיות דרומה, לכן הסבירות שהשוק יקפיץ את המניה היה מזערי.

לסיכום, מי שמשחק נכון ומוצא שורט מאוד טוב, יכול להוסיף לשורט בדרך למטה, מה שיביא לרווח לא קטן בכלל.

2 – טעות אחת מוחקת אותך. זה בהחלט הפחד הגדול של כל שורטיסט – עשית הימור אחד על מניה שעולה פי 10 או יותר ונמחקת. יש לדעתי מספר דרכים להוריד את הסיכון הזה בצורה מאוד משמעותית, ואני אפרט אותן למטה בעצות לשורטיסט המתחיל. בינתיים אני אציין שיש לא מעט שורטיסטים בעולם שפעילים בתחום הרבה מאוד שנים מבלי שהם נמחקו.

3 – אתה יכול להיות צודק בטווח הארוך, אבל המניה יכולה לעלות לפני כן במאות אחוזים. זה אחד הטיעונים של באפט. אפשר להימנע מהסיכון הזה בצורה משמעותית אם אתה לא הופך שורט אחד לחלק גדול מדי מהתיק. דרך אחרת היא לעשות שורטים על מניות אשר הטריגר לירידות מאוד קרוב (זה מה שהיה לי בואלי למשל או בשורטים האחרונים שעשיתי על המניות בסין. החדשות מסין הולכות להיות כל כך רעות שאין מצב שהמניות האלו תעלנה פתאום פי 2-3).

4 – בטווח הארוך מניות עולות. ספרו את זה לנוחי דנקנר, לב לבייב, משקיעי אנרון וכו'. החכמה היא להיות חכם ולדעת על איזה מניה להמר, כי לא כולן מגיעות לשמיים.

מספר עצות לשורטיסט המתחיל

אני לא רואה את עצמי כמומחה גדול לשורטים. אני ממש בתחילת דרכי כמשקיע שורט, ולומד תוך כדי. קשה לי לתת המון עצות, כי עדיין אין לי את הביטחון שיש לי בהשקעות לונג, אבל בכל זאת, הנה כמה דברים שלמדתי בינתיים:

דיפנס, דיפנס, דיפנס

הצד הלונגי של תיק ההשקעות שלי הוא מאוד אגרסיבי. כשמדובר בהשקעות לונג – שם המשחק הוא התקפה. זה נכון שבאפט אומר שהחוק הראשון הוא לא להפסיד והחוק השני הוא לא לשכוח את החוק הראשון, אבל במציאות גם באפט מוכן להפסיד לפעמים אם הסיכוי/סיכון שווה זאת (כמו למשל ההשקעה שלו במניות קוריאניות).

כל עוד התיק לא ממונף מדי, אז הסיכון בלונגים קטן – במיוחד אם בוחרים מניות מאוד זולות. כדי לעשות טוב בהשקעות לונג צריך לחפש מניות מאוד מאוד זולות. המטרה היא להחזיק כל הזמן בתיק מניות שיכולות לעלות פי כמה תוך מספר שנים, ולכן התיק שלי בד"כ עמוס בחברות קטנות, ומן הסתם אין מצב שאני ארוויח על כל רעיון. אני מוכן להפסיד פה ושם – מה שחשוב זה שבסך הכל התיק יעלה.

בשורט, לעומת זאת, שם המשחק הוא הגנה. איך שאני רואה את זה זה שאת הכסף הגדול עושים בלונגים – קונים מניות שעושות פי 2-3 תוך שנתיים-שלוש, ואז מחליפים במניות חדשות. ככה עושים את הכסף הגדול בהשקעות. שורט, מבחינתי, זה רק בונוס. זהו כסף חינם שנופל עלי מהשמיים, ולכן אני אומר תודה על כל שקל שאני מרוויח בשורטים. הרבה פחות חשוב לי לעשות אלפא גבוהה בשורטים. חשוב לי לעשות משהו – אפילו גרושים – העיקר להרוויח משהו כי מדובר בכסף חינם.

בנוסף לכך הסיכון בשורטים הוא עצום. כשמדובר בהשקעות לונג, אין לי בעיה לקחת מדי פעם הימורים שאני יודע שאני אפסיד עליהם בסבירות מאוד גבוהה. למשל, זה חכם לקחת הימור עם, נגיד, 2% מהתיק על מניה שיש סבירות של 20% שהיא תימחק, 30% שהיא תעלה פי 2 ו-50% שהיא תעלה פי 10. אבל בשורטים המצב שונה לגמרי. הימור אחד שגוי, וכל התיק יכול להימחק.

לכן בשורטים חשוב מאוד מאוד קודם כל לוודא שאין מצב להפסיד, ואם להפסיד, אז שאין מצב שההפסד יהיה ענק. זה החוק הראשון בהשקעות שורטים – לא להפסיד. מכאן והלאה, כל רווח הוא בונוס שיתקבל בברכה.

הנקודות הבאות יסבירו איך להקטין את הסיכון שבהפסד.

לך על גדול

זוכרים את סיכון מס' 2 מלמעלה? דרך מעולה להימנע ממנו הוא ללכת על חברות מאוד גדולות. חברות עם שווי שוק של, נגיד, מעל ל-100 מיליארד דולר. אם בחרת חברה גדולה אז הסיכון שהיא תעלה פי 10 מאוד נמוך. (כמובן שהמניה צריכה להיות מאוד יקרה. לעשות סתם שורטים על חברות גדולות זה מתכון לאסון). בינתיים כל השורטים שלי הם על חברות גדולות. ואלי הייתה אחת מ-20 החברות הכי גדולות בעולם כשעשיתי עליה את השורט. איטואה (הבנק הברזילאי) עם שווי שוק של בערך 100 מיליארד דולר. ICBC הוא הבנק הכי גדול בעולם. וכו'.

למעשה, אני חושב שבעתיד סקרינר ממש טוב לחפש מעומדות לשורט הוא פשוט – 20 החברות הכי גדולות בעולם. אני די בטוח שמתוך ה-20 האלו תמיד אפשר למצוא אחת או שתיים שנסחרות ביוקר. הסיכון בשורטים שכאלו די קטן.

הימנע מחברות חלום

כמה שבא לי לעשות שורט על טסלה. ומי יודע, אולי אני בסוף אעשה את זה – אבל עקרונית חברות מהסוג הזה הן הכי מסוכנות לשורטים. חברות חלום יכולות לעלות המון לפני שהן מתרסקות, ולכן גם אם צדקת בטווח הארוך, הן בינתיים יכולות למחוק אותך. עד היום נמנעתי מלעשות שורטים על חברות חלום.

זוכרים מה שכתבתי למעלה? בשורטים – קודם כל לחשוב על ההגנה. לעשות שורט על חברות חלום לא עומד במבחן הזה.

לך על בטוח

באפט, כידוע, השווה לא אחת השקעות ערך עם בייסבול. הוא אומר שמשקיע טוב צריך לחכות לחבטה המושלמת. בהשקעות, בניגוד לבייסבול, אין רק שלושה ניסיונות. משקיע יכול לעבור על פני עשרות או מאות רעיונות ולא ללחוץ על ההדק על אף אחד מהם. משקיע טוב צריך לחכות לחבטה המושלמת. הדבר נכון על אחת כמה וכמה בשורטים.

אני עובר על המון רעיונות לשורטים, ומוותר כמעט על כולם, וזאת למרות שאני די בטוח שהם רעיונות טובים. זאת בגלל שאני מכה רק בדברים שאני בטוח בהם לא ב-99% אלא ב-99.99%, וגם אם יקרה ה-0.01 אחוז – גם אז אני לא אפול (כלומר – גם אז המניה לא תעלה כל כך הרבה שאני אמחק).

זוכרים למשל את הזהב המלכותי? המניה עכשיו ב-42$ – כלומר היא ירדה בחצי מאז שכתבתי עליה לפני כשנה, ובכל זאת אני לא מצטער שלא מכרתי אותה בחסר. ברגע שהבנתי שמדובר באופציה על מחיר הזהב, החלטתי שזה לא הימור שאני מוכן לקחת. למרות שהמניה נראתה לי מאוד יקרה, זה לא היה משהו שהייתי בטוח בו ב-99.99%.

הנה עוד דוגמה מהזמן האחרון. חבר שלי העביר לי רעיון לשורט – נוח (סימול NOAH). מדובר בחברה סינית שמשווקת מוצרים פיננסיים. למרות שאני בטוח ב-90% שהמניה לפני התרסקות, אין לי את הביטחון שהיא לא תעלה פי 100 ותהפוך לפידלטי הסינית. 90% ביטחון זה אחלה בשביל לונג, אבל לא בשביל שורט.

עקרונית, אני גם מוכן לשבת שנים בלי לעשות אף שורט.

הצנע לכת!

כולם שונאים משקיעי-שורט. מקללים אותם, מאיימים עליהם, תובעים אותם – ומה לא?

לדעתי, זאת הסיבה העיקרית שבאפט נמנע משורטים. חשוב לו להיות אהוב. למה הוא צריך ליצור אויבים?

אנחנו כאן, לפחות רובנו, לא דמויות ציבוריות, ולכן התדמית שלנו לא ממש חשובה. גם אף אחד לא באמת יודע מה אנחנו עושים בכסף הפרטי שלנו, אז אין לנו סיבה להימנע משורטים. למרות זאת, אני מאמין שרוב האנשים כן משתפים חברים ומשפחה ברמה זו או אחרת בהשקעות שלהם. לפעמים זה יוצא בשיחות סלון.

כשמדובר בשורטים, הייתי ממליץ להיזהר מחשיפה. אפילו אני קצת התלבטתי האם לחשוף כאן את השורטים שעשיתי על סין. יש לי כל כך הרבה חברים שהעתיד שלהם כרוך בהצלחה הכלכלית של סין, ולכן זה לא נראה לי חכם להתחיל להתרברב בשורטים שאני עושה נגדם!

אבל אם אני אתחיל להסתיר כאן חלק מההשקעות שלי, אז כל הפואנטה של הבלוג הזה נעלמת. אין כל טעם לבלוג הזה אם אני לא אחשוף את ההשקעות שלי, אז החלטתי להמשיך במסורת השקיפות של הבלוג. אבל… לחברים ולמשפחה שלי כאן בסין לא סיפרתי על כך שעשיתי שורטים נגד סין. זה נראה לי ממש לא לעניין.

כל הסינים שאני מכיר יפגעו במידה זו או אחרת בשנים הקרובות. חלק מהחברים הטובים שלי, אני די בטוח, יאבדו את מקומות העבודה שלהם. שלא לדבר על כך שההון העצמי של כולם הולך להיחתך ב-60% או יותר. איך זה יראה להם אם כשהם כולם מפסידים וכואבים, אני מרוויח כסף?
אפילו אם הם אנשים נעלים ללא הרגשות קנאה, עדיין זה לא נראה לי נכון לנפנף בהצלחות שלי מול הפנים שלהם.

אני יודע, אני יודע, אני מנפנף כאן בבלוג הזה לא מעט בהצלחות שלי, אבל זה רק בגלל שככה בנוי הבלוג הזה. אם אני לא אחשוף את התיק שלי, אז כל הפואנטה כאן נעלמת. מחוץ לבלוג הזה, אני מעדיף להצניע לכת – ובמיוחד כשמדובר בשורטים.

זאת גם ההמלצה שלי לקוראים.

פורסם בקטגוריה מניות, עקרונות השקעה | 53 תגובות

אפילוג לרבעון השני של 2013

אב ובנו היו מהלכים בדרך וחמורם עימם.
רכב האב, והבן הלך אחריו.
ראה אותם אדם אחד ואמר לאב : "איך לא תחוס על הנער הרך?"
ירד האב, והרכיב את הבן.
ראה אותם אדם שני ואמר לבן : "איך לא תחוס על רגלי אביך הזקן?"
עלה גם האב. ורכבו שניהם יחדיו.
ראה אותם אדם שלישי ואמר : "הוי, אכזרים, שאינכם חסים על החמור ורוכבים עליו בשניים!"
ירדו שניהם, והלכו בצידי החמור.
ראה אותם אדם רביעי, לגלג עליהם ואמר : "שלושה חמורים מהלכים זה בצד זה – ואין אחד רוכב על השני!"
אמרו הבן והאב :"מה לעשות לצאת ידי הכל?"
הלכו שניהם ברגל – ואת החמור הרכיבו על גביהם.

מאז שהתחלתי את דרכי כמשקיע ערך – אי שם בסביבות 2003, תמיד היו אנשים שמתחו ביקורת על השקעה זו או אחרת:
איך זה שאני מעז להיכנס לבורסה בהונג-קונג דווקא כשהסארס תוקף את האזור? מה אני לא מבין שלהונג-קונג אין שום עתיד? שהונג-קונג בחיים לא תצליח להתמודד עם העלייה של שנחאי ובייג'ינג?

כששמתי 30% מהכסף שלי במניה קטנה ואנונימית שמחזיקה נדל"ן באי, אמרו לי שאני מטורף שאני מהמהר עם 30% מהכסף שלי על מניה אחת, ושסביר להניח שמדובר בחברה שמנוהלת ע"י נוכלים. ובכלל, איך זה ש-70%-80% מהתיק שלי מרוכז במניות נדל"ן הונג-קונגיות?

כשהתחלתי להעביר יותר ויותר כסף לארה"ב – איפה שהוא באזור 2009, היו לא מעט שחשבו שאני מתאבד שיעי, אם אני מוכן להיכנס לבורסה האמריקאית שתי דקות לפני שהכלכלה האמריקאית נכנסת למיתון נוסח 1929, ובכלל – איך זה שאני כל כך טיפש וקונה מניות של וולס-פארגו? מה, אני לא רואה שהיא הולכת לפשוט רגל בדיוק כמו לימן-ברדרס?

כשקניתי מניות של חברות רדיו, אמרו לי שזאת טעות לקנות חברות כה ממונפות. עד אז הרי הייתי שמרן, קניתי חברות עם מאזן יציב, אז מה קרה לי שאני מתחיל להמר על חברות ממונפות?

כשעשיתי את השורט הראשון שלי, השתמשו נגדי בנשק הכי יעיל – "הרי גם באפט נגד שורטים".

ועכשיו, יורדים עלי שאני קונה אופציות.

טוב, זאת חצי הכוס הריקה. יש גם צד שני לסיפור. חלק מהעצות שקיבלתי היו טובות. מחלקן התעלמתי למרות שהן היו עצות נכונות בדיעבד. למשל, אמרו לי לא להיכנס לחברות סיניות כי אי אפשר להאמין להנהלות שלהן (ואת זה שמעתי רק מסינים!). נכנסתי, ונכוותי.

חלק גדול מהעצות שאני מקבל הן עצות חכמות. חלקן ממש עוזר לי להיות משקיע טוב יותר. כשלירון מנור אומר לי שאני צריך להיזהר מהמינוף, אני שומע, ובאמת ניזהר שלא להשתולל עם מינוף יתר. כשגל פורר אומר לי שאני צריך להיזהר מתסמין ההיבריס, אני מקשיב לו, וחושב שיש המון במה שהוא אומר. אני חושב על כך לא מעט – האם אני מתחיל להאמין יותר מדי ביכולות שלי, וזה גורם לי לעשות שטויות?

ככה שאני לא נגד ביקורת, אבל בסופו של דבר אני הבוס של עצמי, ואני מקבל את ההחלטות שלי לבד. אין מצב שאני אתנהג כמו האב והבן מהסיפור. זה ממש לא האופי שלי. אני מוכן לקבל עצות והערות, אבל אני די בטוח שאני אתעלם מרובן המכריע. קשה לי להאמין שאפשר להרכיב תיק השקעות טוב ע"י קונצנזוס. חלק מההשקעות הכי טובות אצלי היו כאלו שרבים לא הבינו את הפואנטה שבהן. כמו למשל – השורט על ואלי – שאנשים שאני ממש מעריך לא הבינו מה אני מחפש שם. לדעתי אנשים גם ממש לא מבינים את הפואנטה שבליפים שאני קונה (או למה אני לא מממש אותם אחרי שהם עלו פי 2-3).

באותה מידה, דרך אגב, אני לא מבין השקעות של אחרים. השקעות שממש מצליחות למרות שאין מצב שאני הייתי נכנס אליהן. לכן זה לא שאני מתעלם מהביקורת כי אני חושב שאני טוב יותר ממשקיע זה או אחר, אלא בגלל שאני מאמין שהשקעה טובה לא נובעת מקונצנזוס אלא מביטחון עצמי בתזה שלך. אני יכול לתת את הדוגמה הכי טובה שבעולם – ברור לי שאם הייתי נפגש עם באפט הוא היה קוטל אותי על השורט שעשיתי על ואלי, ו-(ברור ברור ברור) שבאפט הוא משקיע גדול ממני בכמה מידות טובות, אבל עדיין הייתי מתעלם מהעצה הספציפית הזאת שלו, ועדיין הייתי חושב שאני צודק והוא טועה.

תראו למשל איך נראה התיק שלי בתחילת 2012:

[table id=29 /]

כל התיק היה בעצם שלוש השקעות – וולס-פארגו (שכשלעצמה הייתה מורכבת רק מאופציות וכתבי-אופציה), סטיוארט ושורט על ואלי. מי המפגר שבונה ככה תיק?

והתיק ב-2011:

[table id=25 /]

כל התיק כולו – רק 11 רעיונות. 30% במניה אנונימית וקטנה מהונג-קונג.

מה עם 2010:

[table id=21 /]

בגדול, תיק שמפוצל בין מניות רדיו ממונפות ביותר לבין חברות נדל"ן קטנות בהונג-קונג. אני יכול להמשיך, אבל נראה לי שהבהרתי את הנקודה.

אם הייתי מעמיד את התיקים האלו להצבעה כל תחילת שנה, אני די בטוח שיותר מ-90% מהקוראים לא היו מאשרים. וזה לא עניין של מי משקיע יותר טוב, אלא שלכל אחד יש את הסגנון שלו. זאת גם הסיבה שבאפט לא מתערב בכלל בהחלטות של שני המשקיעים שלו – טוד וטד, אני חושב שאם הוא היה מתחיל להתערב להם בהחלטות, התשואות שלהם היו יורדות. ברור שזה לא אומר שבאפט משקיע פחות טוב מהם, אבל מי שמחפש קונצנזוס צריך לעבור לפוליטיקה, כי בהשקעות קונצנזוס רק מזיק.

אז אין לי בעיה לשמוע מה אחרים אומרים, אבל בסופו של דבר את ההחלטות אני מקבל לבד מול המחשב שלי בפינת העבודה שלי. ברור לי שההחלטות שלי לא יזכו בתחרות פופולריות, אבל בסופו של דבר מה שחשוב זה התשואות שאני משיג ולא הפופולריות של ההשקעות שלי. (אני יודע שזה נשמע שחצני, אבל זאת האמת).

חמש שנים בריקודים

עוד חודש ימלאו חמש שנים ליום בו עזבתי את העבודה שלי כמתכנת. אז עוד לא ידעתי, אבל הזמן בו עזבתי את העבודה היה בין פשיטת הרגל של בר-סטרנס ופשיטת הרגל של לימן-ברדרס. עזבתי את עוז המבטחים בדיוק חודשיים לפני הטלטלה הפיננסית הכי גדולה שידע העולם מאז 1929. אני שמח שלא ידעתי מה הולך לקרות, כי אם הייתי יודע, אני בספק רב אם הייתי מעז לעזוב את העבודה.

בזמן שעזבתי את עבודתי תיק המניות שלי כבר ירד משיאו בכ-30%. אחרי שעזבתי את העבודה הוא ירד בעוד כ-40%. אבל שרדתי את המשבר ונהניתי מאוד מהראלי שבא אחריו.

מהיום בו עזבתי את העבודה ועד היום תיק המניות שלי עלה ביותר מפי-7. כלומר עשיתי יותר מפי 7 תוך 5 שנים, וזה עוד למרות המפולת הגדולה ולמרות שרק משכתי כספים מהתיק (כדי לממן את המחיה שלי). אפילו אם מסתכלים על התשואה שעשיתי מנקודת השיא של לפני המשבר – כלומר מהשיא בו הייתי בדצמבר 2007, אז עדיין עשיתי מאז פי 5.4 תוך 5.5 שנים, שזה גם מכובד ביותר. אם מסתכלים על נקודת השפל של 2009, אז עשיתי פי 12 תוך ארבע וקצת שנים.

למרות שיש לי וגם היה לי ביטחון די גדול ביכולת שלי להשיג תשואות יפות, לא הייתי חולם על כך שאני אעשה פי 7 תוך 5 שנים. במבט קדימה אני יודע שגם אין מצב שזה יחזור על עצמו. ביום שבת, אחרי שסיכמתי את הפעולות שעשיתי החודש, אמרתי לאשתי שאני ממש מרוצה מאיך שהתיק שלנו נראה עכשיו, אז היא ענתה לי שאני תמיד אומר לה את זה, ושמאז שהתחלתי להשקיע אני תמיד מבסוט מהתיק שלנו, וזה נכון.

כשאני מסתכל על התיק שלנו עכשיו, אני די בטוח שהוא אומנם לא יעלה פי 7 תוך 5 שנים, אבל לדעתי הוא יעשה פי 3 תוך 5 שנים, וזה לגמרי יספק אותי.

פורסם בקטגוריה מניות | 37 תגובות

תיק המניות ברבעון השני של 2013

לפני שבוע בפרולוג לרבעון השני כתבתי שהתשואה שלי תהיה גבוהה "אם לא יקרה שום דבר קיצוני בתקופה הזאת". ביום שני הבורסות בעולם ירדו חזק מאוד, כנראה בגלל חדשות רעות מסין. לא הייתי קורא לאירוע הזה "משהו קיצוני" כי אנחנו חווים מספר ירידות כאלו כל שנה, כאשר כל פעם הסיבה שונה. מה שקצת הפתיע, לפחות אותי, זה שהשוק מגיב כל כך חזק לחדשות רעות מסין, וזה עוד לפני שהבלגן האמתי בכלל התחיל שם. כנראה שבשנתיים-שלוש הקרובות תהיינה לנו הרבה נפילות כאלו, כי החדשות הרעות מסין רק מתחילות. האם סין תחליף את אירופה ככבשה השחורה שכל פעייה שלה תגרום למיני-מפולות בשווקי המניות?

אבל מספיק עם הברברת, בואו נעבור לתשואות.

עם כל מה שקורה בסין, לא פלא שההאנג-סנג לא סוחב בעלייה. המדד מציג תשואה שלילית של 5.9%. אני שמח שהעברתי את רוב הכסף שלי לבורסות האנגלו-סקסיות. המדדים האמריקאים, כמו שאנו יודעים, עושים יפה. ה SPY מציג תשואה של 13.3% וה DIA תשואה של 15%. ממש שוק שורי.

התיק שלי, כאמור, רץ חזק מאוד השנה, עם תשואה של 72.7%.

משחקים ספקולטיביים

לפני שאתחיל בתיאור הפעילות היותר רצינית שלי הרבעון, אני אתחיל דווקא בשטויות ספקולטיביות שעשיתי עם כסף קטן. הדוח הרבעוני של גולדמן זאקס שיצא באפריל היה ממש חזק. אבל משום מה השוק החליט להעניש את המניה, לי זה נראה הזוי לגמרי. הייתה לי הרגשה שזה מסוג הדברים שוול-סטריט עושה לפעמים – "למכור בחדשות" וכל מיני אמונות מוזרות. הנחתי שהרבעון החזק ישקע לאט לאט לתוך התודעה של וולס-סטריט, ושהמשקיעים ייקחו את המניה למעלה. כאמור – ספקולציה טהורה. למרות שזה ספקולטיבי לחלוטין החלטתי להמר על זה עם 1.5% מהכסף שלי וקניתי אופציות קול של גולדמן-זאקס לינואר 2015 עם סטרייק של $190 תמורת $3.7 ואח"כ הוספתי עוד תמורת $4. ההימור כאן היה ספקולטיבי לחלוטין. החלטתי לקנות את האופציות ולהחזיק אותן רק חודש או יותר – עד שאני ארוויח 10%, ואז לצאת. במקרה הגרוע, אמרתי לעצמי, אני "אתקע" עם האופציות ליותר זמן. זה לא מפחיד אותי לאור האהבה הגדולה שלי למניה. ככה שזאת הייתה ספקולציה אבל לא 100% ספקולציה.

איך שלחצתי על הכפתור, התחרטתי על כך. ולא, לא התחרטתי על הספקולציה, אלא על היישום שלה. דבר ראשון, ישר נבהלתי ממבנה התיק שלי. גם ככה אני ממונף באיזה 20% וגם ככה כבר יש לי אופציות על גולדמן, ומצד שני ואלי כבר ירדה כל כך הרבה שהשורטים בתיק אצלי לא תופסים כל כך הרבה כמו פעם. חשבתי שהיה עדיף להגדיל את השורט במקום להגדיל את הלונגים. הטעות השנייה שעשיתי הייתה לקנות אופציות ל-2015. הסחירות של האופציות הרחוקות הרבה יותר נמוכה מהסחירות של האופציות הקרובות, מה שאומר שהייתי צריך לשלם פרמיום-סחירות על ההימור הזה – גם בכניסה וגם ביציאה. אם כבר לעשות ספקולציה לטווח קצר, אז צריך לעשות זאת עם נייר סחיר יותר (למשל האופציות ל-2014). אז החלטתי לצאת, וזה מה שעשיתי אחרי מס' ימים במחיר $4. עם העמלות ששילמתי, יצאתי ברווח זניח.

אחרי שמכרתי, עשיתי ישר שורט גדול על ואלי, והייתי מוכן לבאות. והנה, אחרי מס' ימים השוק שוב הפיל את גולדמן, וגם הפעם בלי סיבה טובה שנראית לעיין, כי השוק לא ירד. אז החלטתי לקחת את מה שלמדתי בסיבוב א' ונכנסתי לסיבוב ב'. קניתי אופציות של גולדמן זאקס לינואר 2014 עם סטרייק של $150 בערך בשווי של 1% מהתיק תמורת $7.2, וישר שמתי הוראת מכירה ל-$8.2, כדי להרוויח 10% ועוד קצת אחרי עמלות. למחרת באו אלי אורחים אז בכלל לא הסתכלתי מה קורה מעבר לאוקיינוס. רק אחרי שלוש שעות מפתיחת המסחר העפתי מבט, וראיתי שגולדמן עלתה ממש יפה. אופס…

למזלי הברוקר מכר לי אותן תמורת $8.55, אבל הן סגרו את היום מעל ל-$9. סך הכל עשיתי כאן יותר מ-10% על 1% מהתיק שזה ממש שטויות, אבל למדתי לקח נוסף בסיבוב ב' – כשמתעסקים עם נייר כל כך תנודתי זאת טעות לתת הוראת מסחר מבלי לראות מה קורה בשוק.

ארבע השקעות חדשות

ברבעון הקודם כתבתי שהתחלתי לקנות מניה חדשה ולא רציתי לחשוף את השם שלה – ובכן מדובר באמרסון-רדיו (סימול MSN). בניגוד למה שהשם של החברה מרמז, לא חזרתי לימי-הרדיו-העליזים. החברה היא יבואנית של מוצרי-חשמל לארה"ב (תחשבו על מיקרוגל, מקררים קטנים וכו'). מדובר במקרה מאוד מיוחד. החברה היא נט-נט. אפילו נט-נט עמוק, אבל יש כאן טוויסט בסיפור. אפילו כמה טוויסטים.

טוויסט ראשון, החברה נשלטת ע"י חברה הונג-קונגית בשם גראנדה (סימול 186) המחזיקה יותר מ-50% מהמניות. אני בטוח שרוב הקוראים יהיו בשוק לשמוע שהחברה ההונג-קונגית נוהלה ע"י נוכלים – שיקרה בדוחות שלה וניהלה עסקות רבות עם בעלי עניין. גראנדה נכנסה לפשיטת רגל והחל מ-2011 היא מנוהלת ע"י מפרק שמונה ע"י בית המשפט בהונג-קונג. (קרי – כבר אין חשש לרמאויות בחברה).

טוויסט שני, ישנן שתי תביעות משפטיות נגד החברה. שתי התביעות קשורות לדיבידנד מיוחד שהחברה שילמה ב-2010. התביעה הראשונה היא של ה IRS. כשאמרסון שילמה דיבידנד היא עשתה איזה שהוא טריק שגראנדה לא תצטרך לשלם מס בארה"ב על הדיבידנד הזה. עכשיו ה-IRS דורש את הכסף. עקרונית גראנדה צריכה לשלם את זה, אבל בגלל אי היכולת של גראנדה לשלם, יש סיכוי שזה ייפול על אמרסון. (הסתכלתי על הדוחות של גראנדה. החברה במצב סופני, ואין סיכוי שהיא תשרוד).
התביעה הזאת לא אמורה, לפי חישוב שלי, לשנות את המאזן מקצה לקצה. אבל התביעה השנייה – כן. התביעה השנייה היא של ספקים של גראנדה שתובעים את אמרסון על כך שהיא שיתפה פעולה עם גראנדה על מנת להעביר כסף מארה"ב לחו"ל. הדיבידנד נועד להעביר כספים אל מחוץ לארה"ב ככה שלספקים לא תהיה גישה אליהם.

אם הם ינצחו בתביעה הזאת, הפיצוי הכספי יהיה שווה ערך פחות-או-יותר לכמות המזומנים בהם מחזיקה אמרסון – וזה הסיכון היחידי שאני רואה בהשקעה הזאת, אבל גם אז עדיין נשאר עם חברה רווחית וזולה. מניסיון שלי, השקעות שכאלו בד"כ משתלמות.

טוויסט שלישי, המשקיע האקטיביסט לויד מילר אוסף מניות בקצת מרשים ומתחיל ללחוץ על החברה לשחרר ערך לבעלי המניות.

את המניות קניתי תמורת $1.62-$1.65, ויש לי שם רק כ-2% מהתיק שלי. מצד אחד אני לא מעז להמר פה עם המון כסף, מצד שני, יש כאן טווח ביטחון מאוד גדול כי מדובר בנט-נט שעוד מרוויח כסף, אז אני די בטוח שאני אתחרט על כך שלא שמתי כאן יותר.

ההחזקה החדשה השנייה אצלי בתיק היא VSE קורפ (סימול VSEC). מדובר בחברה שנותנת שירותי חוץ לממשל האמריקאי – בעיקר לצבא – ובעיקר לחיל הים. למשל, החברה ממירה ספינות ישנות של הצבא לשימושם של צבאות זרים, מלווה את חיל הים הזר ומדריכה אותו. הקיצוצים בתקציב הצבא, היציאה מאפגניסטן ומעיראק – כולם פגעו ברווחים של החברה. לאור זאת, VSEC רכשה חברה שנותנת שירותי-חוץ לדואר האמריקאי (מוכרת לו חלקי חילוף לרכבים) – ופעילות זו תופסת היום חלק נכבד מהרווחים של VSEC.

אז מה אהבתי כאן? ממש פשוט – החברה נסחרה במכפיל רווח של איזה 5. קניתי מניות תמורת $25.17, אבל ממש קצת – רק 1% מהתיק. עקרונית, הייתי מוכן לשים כאן בכיף 5% או יותר מההון שלי. הסיכוי להפסיד בסוג כזה של השקעות הוא ממש נמוך. אבל אין לי כסף פנוי, וזה מתסכל. יש לי הרבה יותר רעיונות מכסף. לצערי, המניה פשוט טסה אחרי שקניתי והיא כבר עלתה באיזה 60% (תוך חודשיים!), מה שכבר הופך אותה לפחות אטרקטיבית.

לפני מספר ימים התחלתי לאסוף מניות של חברה חדשה. הסחירות במניה מאוד נמוכה ואני אוסף בכפית. איך שהדברים נראים נכון להיום, אני לא אצליח לאסוף סכום משמעותי. אבל אם כן, אז אולי אני אחשוף את זהותה של החברה בפעם הבאה. בינתיים יש לי שם בערך 2% מההון.

ההשקעה הרביעית היא כתבי האופציה של ג'יי-פי-מורגן (סימול JPM-WT). פה הרבצתי בלי רחמים, ובניתי פוזיציה ממש גדולה – של בערך 10% מהתיק. על פניו כתבי האופציה של ג'יי-פי נראים הרבה יותר זולים מאלו של וולס-פארגו. אני לא מכיר את החברה טוב כמו שאני מכיר את וולס, וזאת הסיבה גם שאני לא מעז לבנות פוזיציה גדולה כמו זאת שבניתי בכתבי האופציה של וולס. מבלי להיכנס לעומק, ההון העצמי המוחשי למניה עומד על $40. שוב, מבלי להעמיק, ג'יי-פי, אני חושב, צריכה להיסחר באזור מכפיל הון של 2, אבל במינימום – מכפיל הון של 1.5 – מה שאומר שווי הוגן של $60-$80 – וזה השווי היום לפני שאני בכלל מדבר על צמיחה בחברה.
מחיר הסטרייק של כתבי-האופציה הוא $42.42. מה שאומר שכתבי האופציה צריכים להיסחר כבר עכשיו בין $25-$45 דולר. על פניו הם נראים זולים יותר מאלו של וולס. אז למרות שאני לא מכיר את החברה לעומק, ואין לי את הביטחון שיש לי בוולס, אני מוכן לשים כאן 10% מהכסף שלי. לדעתי הסיכון כאן מאוד נמוך ויש לי סיכוי מאוד גבוה לעשות פי 3 או יותר תוך 3 שנים. קניתי מספר פעמים והמחיר הממוצע שלי הוא $15.3. אפילו קניתי קצת במחיר של $14.14 לפני מספר ימים כשהשוק ירד, אבל מכרתי 2/3 מרכישה זו ב-$15.76 כדי להוסיף למניה האנונימית עליה דיברתי למעלה.

בשביל לממן מסע רכישות זה, מימשתי חלק מההחזקות האחרות שלי – כתבי אופציה של וולס-פארגו ב-$13.72 ו $13.76, גולדמן זאקס ב-$162 וסטיוארט ב-$29.96. כמובן שאני עדיין מחזיק בהרבה מאוד מהשלושה. בנוסף מימשתי גם חלק מפינסבורי (כמעט חצי מההחזקה) תמורת 0.525 ו-0.53 פאונד.

שורטים חדשים

אני כנראה מתחיל להיות סנילי, כי אני לא זוכר אם כתבתי כאן בעבר על השורט שפתחתי כנגד הבנק הברזילאי איטואה (סימול – ITUB). פתחתי שם שורט במחיר $16.44 (עם בערך 0.5% מההון שלי) ואח"כ הכפלתי אותו ב-$15.09. הבנק נסחר במכפיל הון של 2, ויש לו תיק נכסים בעייתי ביותר. תוסיפו לזה את הבעיות בברזיל (אני לא מדבר על ההפגנות שהחלו אחרי שפתחתי את השורט, אלא על הממשלה הסוציאליסטית במדינה והתלות של ברזיל בייצוא ברזל). חוץ מזה בברזיל הייתה צמיחה אדירה באשראי בשנים האחרונות, וזה לא סימן טוב. אני גם מקווה להרוויח כאן מירידה בערך הריאל הברזילאי.

על ההימור שפתחתי נגד הין ונגד הדולר האוסטרלי כבר כתבתי כאן, ועל השורטים החדשים נגד סין כתבתי כאן. מאז הוספתי עוד שורט עם בערך 1.5% מההון שלי. השורט הוא על חברת התשתיות CCCC (סימול 1800). כנראה שיש לי נטייה לעשות שורטים על חברות זולות, כי מכפיל הרווח שלה עומד על כ-6. אבל כשמסתכלים לעומק, החברה לא נראית זולה בכלל. מכפיל ההון שלה עומד על 1. ועכשיו תראו איך מבנה ההון שלה נראה:

הון עצמי 86 מיליארד יואן.
מזומן 67 מיליארד.
נכסים לא מוחשיים (בעיקר חוזי BOT) – בערך 36 מיליארד.
סך הכל חוב – 145 מיליארד.

הדעה שלי לגבי עודף ההשקעות של סין בתשתיות ידועה. אחד החברים שלי אמר לי שהוא לא היה מעז לעשות שורט על חברה כזאת, כי קשה לדעת מה הממשלה הסינית תעשה. יכול להיות שכדי להימנע ממיתון, הם יתחילו להשקיע עוד יותר בתשתיות. אני מסכים שזה סיכון, אבל לדעתי ישנה הגזמה אצל רבים בקשר ליכולות של הממשלה הסינית. CCCC בונה הכל מהכול – נמלים, כבישים, מסילות ברזל ועוד – או בקיצור היא בונה עוד מכל מה שגם ככה יש עודף. קחו למשל את רשת הכבישים בסין. אורך הכבישים המהירים במדינה יעבור השנה את זה שבארה"ב וזאת למרות שבסין יש פחות משליש ממספר המכוניות שיש בארה"ב. זה שהחברה נכנסה בשנים האחרונות לפרויקטים של BOT מעלה מאוד את הסיכון שבהשקעה במניה הזאת.

עוד משהו שאני חייב להגיד בקשר לשורטים שפתחתי על סין. אם יש משהו שאני שומע שוב ושוב ושוב – בעיקר מחברים שלי שגרים כאן בסין, זה שסין לא תיתן לחברות ממשלתיות ליפול. כולם כאן חיים באמונה שהממשלה הסינית תפתח את הארנק ותציל את כל החברות שעשו דברים סופר-מפגרים בשנים האחרונות. אני חושב שהאמונה הזאת מראה הרבה יותר לגבי האופי האנושי מאשר לגבי אופי הממשל בסין. אנשים לפעמים מאמינים בכל מיני סיפורי אגדות מבלי לבדוק את העובדות. אם הם היו מסתכלים קצת אחורה ולומדים את המורשת המופלאה של ג'ו-רונג-ג'י, אולי הם היו משנים את דעתם.

אני חייתי אז בבייג'ינג וזוכר טוב איך ג'ו-רונג-ג'י נתן לאלפי חברות ליפול ולהשאיר מליוני סינים ללא פרנסה. ואז היה מדובר בחברות שהיו 100% בבעלות ממשלתית. עוד לא היו בעלי מניות מיעוט שספגו חלק מההפסד. מי שמאמין שסין בחיים לא תיתן לחברות ממשלתיות ליפול, צריך להסתכל 15 שנה אחורה ולראות מה קרה אז.

חיזוקים וביצורים

במשך הרבעון חיזקתי חלק מההחזקות שלי. האחת היא קונרד (סימול CNRD). שם הוספתי עוד תמורת $24.75 ו $25, וכחודש אח"כ הוספתי עם בערך 1% מהתיק עוד מניות תמורת $27.5. נכון, המניה עלתה באיזה 15%, או אולי קצת יותר מאז שהתחלתי לקנות. אז מה? באזור ה-$25 המניה עדיין לא יקרה, היא צומחת ממש יפה והתשואה שלה על ההון מרשימה ביותר, אז אין סיבה שלא לחזק. הרווח של החברה ברבעון הראשון עמד על כמעט $1 למניה. עם המספנות החדשות שהחברה בונה, אני חושב שלא מדובר על רווחי שיא. לכן, כאמור, המניה עדיין זולה. לא זולה כמו שהיא הייתה ב-$20, אבל מה זה חשוב?

צריך לזכור את אחד החוקים הכי חשובים בהשקעות, וזה – לא להטיל עוגן. כלומר – אסור לנו להימנע מקנייה של מניה רק בגלל שהיא עלתה. זאת טעות לחכות שהיא תחזור למחיר המקורי שלה. תמיד צריך להסתכל קדימה ולא אחורה. לדעתי קונרד תגיע ל $50-$75 תוך 2-3 שנים – וזה בדיוק סוג ההשקעות שאני מחפש – לעשות פי 2-3 תוך שנתיים-שלוש.

כמו כן הכפלתי את ההחזקה בכתבי האופציה של AIG תמורת $18.82, אבל עדיין מדובר בהשקעה קטנה.

גם את השורט על ואלי חיזקתי בהרבה מאוד בטווח המחירים של $16-$18. לחברה יש עוד לאן ליפול מרמת המחירים הזאת.

חיסולים

חיסלתי הרבעון שלוש החזקות. מכרתי את כל המניות בפורד תמורת $12.82 ואת כל המניות בווסטרן-דיג'יטל בערך ב-$50.90. לגבי שתי ההשקעות האלו לא הייתי סגור ב-100%. החלטתי לנצל את הרווחים שלי ולצאת. לגבי ווסטרן, קצת קשה לי לעמוד עד כמה תהיה גדולה הנפילה בדיסקים הקשיחים, ולאור כמות המציאות היום בשוק המניות, החלטתי לשים את הכסף במקום אחר. לגבי פורד אני מאוד לא מרוצה מההשקעות שהחברה עושה. החברה זורקת לפח חלק גדול מהרווחים שלה כשהיא בונה מפעלים במקומות כמו סין או ברזיל. לדעתי עדיף כבר לשים את הכסף בחברה כמו גולדמן-זאקס, שם אני יודע שהם ישקיעו את הרווחים בחכמה.

ממשתי את רוב מה שנשאר לי מ-ALJJ תמורת 84 סנט. זה היה אחלה מקרה מיוחד (Workout), אבל כבר לא נשאר פה הרבה מיץ, וצריך לעבור הלאה. נשארו לי שם רק 83 מניות שלא שווה לי לממש.

ועכשיו נעבור לנושא הכואב ביותר – מכרתי את כל המניות שהיו לי בהאצ'ינסון (סימול HTCH) ב-$5.8. למה מדובר בנושא כואב? כיוון שזאת המניה שעשתה אצלי את התשואה הכי טובה השנה – 190%! אבל לצערי הרב, הקטנתי את ההחזקה הזאת בשנה שעברה במחירים הרבה יותר נמוכים מהמחיר היום. בתחילת השנה האצ'ינסון תפסה רק 0.13% מהתיק שלי. פספסתי כאן ובגדול.

לנושא קצת יותר משמח – קיבלתי כסף מהתביעה של מטה (סימול CASH). בזכות התביעה שהגישו החברה מעדן-פרטנרשיפס קיבלתי הרבעון צ'ק עם סכום נחמד, שמבלי לבדוק יותר מדי, אני חושב כיסה לי פחות או יותר את ההפסד שהיה לי במניה הזאת. למי שזוכר, מטה הייתה אחת ההשקעות הגדולות שלי ב-2010 – עם יותר מ-10% מהתיק, והפסדתי שם כ-30%. כלומר סך הנזק לתיק שלי היה בערך 3%. עכשיו כשקיבלתי את הצ'ק, מן הראוי שאני אוסיף סכום זה לתשואה השנה, וזה אכן מה שעשיתי, אבל בגלל אפקט הריבית-דריבית, הסכום כבר לא נראה כל כך גדול כמו שהוא נראה ב-2010. התרומה שלו לתיק שלי השנה נמוכה מ-1%.

עוד על נפלאות הריבית-דריבית תוכלו לקרוא באפילוג על הרבעון.

אני רוצה להזכיר לקוראים שהבלוג הזה מיועד לתעד את ביצועי ההשקעות שלי, ולחלוק מניסיוני כמו גם מהטעויות שלי. אני לא ממליץ על אף אחת מהמניות המוזכרות כאן. כמו כן, אני עלול למכור (או לקנות) מניות זמן קצר לאחר שקניתי (או מכרתי) אותן, וזאת מבלי לדווח על כך כאן.

פורסם בקטגוריה מניות | 83 תגובות

פרולוג לרבעון השני של 2013

כמו הרשומה הקודמת, גם רשומה זו באה על מנת לצמצם במגילה שתפרט את התיק שלי ברבעון השני. עשיתי די הרבה פעולות ברבעון, ואני רוצה לפרט ולהסביר מה ולמה קניתי או מכרתי. אם הרשומה תהיה ארוכה מדי, לא לי ולא לקרואים יהיה כוח לכך. אז עדיף לכתוב את הדברים הכלליים יותר כאן, ופירוט על ההשקעות ברשומה הבאה.

יש עוד שבוע עד לסיום הרבעון, אבל אם לא יקרה שום דבר קיצוני בתקופה הזאת, אז התשואה שלי תהיה גבוהה מאוד. חשוב להדגיש שהתשואה הגבוהה השנה היא משהוא חד פעמי ונובעת משתי סיבות עיקריות. הראשונה היא שכל הקוביות נפלו לי במקום הנכון השנה – וזה דבר מאוד נדיר. מה שצריך לעלות, עלה, ומה שצריך לרדת, ירד. לדוגמה, מכל המניות שיש לי בתיק, רק אחת ירדה השנה – ואלי (סימול VALE). כלומר המניה היחידה שירדה השנה היא המניה עליה עשיתי שורט.

סיבה נוספת לתשואה הגבוהה השנה היא שהתיק שלי עובד על סטרואידים. וזה קצת גורם לי להרגיש שרימיתי השנה. אם ניקח אנלוגיה מעולם משחקי המחשב אז אני מרגיש כאילו אני משחק בבורסה עם Cheat Mode. חלק ענק מהתיק מורכב מכתבי-אופציה ואופציות-קול ובנוסף לכך יש לי גם מינוף. לכן זה קצת לא הוגן להשוות תיק שכזה עם תיק של פליין-ואנילה השקעות ערך (כמו למשל התיק שהיה לי עד לפני שנתיים-שלוש). ברור שבתקופה שהכול עולה, תיק ממונף שמורכב מאופציות רבות יעלה יותר.

אם הבורסה לא הייתה עולה השנה, אז כמעט בוודאות הייתי עושה השנה פחות מהמדדים. מי שעוקב אחרי מספיק זמן יודע שמאז שהתחלתי לכתוב כאן תמיד התיק שלי עלה יותר מהמדדים בתקופות טובות, אבל ירד יותר בזמנים רעים. זאת בניגוד לרוב משקיעי הערך – אצלם עיקר האלפא נוצרת בתקופות רעות. אז משום מה הדרך בה אני משקיע גורמת לתשואות שלי להיראות יותר מדי טוב בתקופות שוריות. אבל השנה זה בא לידי ביטוי באופן קיצוני יותר בגלל הסיבות שמניתי למעלה.

שלא תבינו לא נכון אני ממש מרוצה מהתשואה שלי ושמח שהיה לי את האומץ ללכת על תיק אגרסיבי מאוד בתחילת השנה. בעתיד לעולם לא יהיה לי כזה תיק אגרסיבי. ההזדמנות הזאת של כתבי-האופציות היא חד פעמית, ואני שמח שקפצתי עליה בכל הכוח. או כמו שסורוס אומר – "הלכתי על היגואר". לפעמים צריך לדעת מתי להיות אגרסיבי, ואני ממש ממש מרוצה מכך שלא נתתי לעובדה שכתבי האופציה של וולס תקועים שנתיים לבלבל אותי. הבנתי שהסבירות שהם יקפצו השנה מאוד גבוהה, והרבצתי שם בכל הכוח. כנ"ל לגבי אופציות הקול של גולדמן זאקס.

אופציות הקול על גולדמן ועל וולס תרמו המון לתשואה שלי, אבל לא סגרתי שם את הפוזיציות, אז כל עוד השנה לא נגמרה, יש סיכוי שהתשואה שלי תהיה הרבה יותר נמוכה. ההימור היחסית קטן שלקחתי כאן גדל בצורה מפחידה.

לא רק האופציות וכתבי האופציות עשו חייל. תסתכלו למשל על כמה השקעות קטנות יותר (הכל נכון לשבוע לפני סגירת הרבעון אז יש עוד מצב שזה ישתנה) – שלוש מניות אנגליות (מתוך 4 שאני מחזיק בתיק) – דארט-גרופ (סימול – DTG), פאבליק-סרוויס (סימול PSPI) ופינסבורי (סימול – FIF) עלו ב-60%, 63% ו 65% בהתאמה. ההשקעה הטובה ביותר השנה הוא הפוט על הין היפני שהניב לי 175%. כמובן, לא הכל ורוד בתיק, סטיוארט (סימול STC) שהייתה ההחזקה השלישית בגודלה בתיק כמעט ולא עלתה וכך גם אנטרפרייז-אינז (סימול ETI). אבל כמו שכתבתי, על אף השקעה אני לא מופסד השנה. על השורט על ואלי אני מורווח השנה ב-32%. זה שהשורטים שלי מורווחים בשנה של עליות, עוזר המון לתשואה של התיק.

אבל באמת, אני חושב שהסיפור המעניין השנה זה האופציות, ועליהן אני אתעכב בפרולוג הזה.

רכבת הרים באופציות

אפילו המלך מהשיר של כוורת כבר ידע שיש עליות בירידה, אבל האם הוא גם ידע שיש ירידות בעלייה?

כי זה בדיוק מה שקרה כאן. הכיוון של השוק השנה הוא ללא ספק של עלייה (לפחות בינתיים), אבל זה לא אומר שלא היו ירידות באמצע. במיוחד אצל החביבה התורנית שלי – גולדמן זאקס. השנה היא שנה מאוד טובה למניה, אבל התנודתיות שלה יכולה לגרום בעיות לבעלי לב חלש. ואם התנודתיות אצל גולדמן גדולה, אז הדבר נכון שבעתיים באופציות על המניה.

בתחילת השנה היו לי החזקות משמעותיות באופציות קול של המניה. כזכור, השקעתי באופציות אלו כ-5% מהכסף שלי, אבל בגלל שגולדמן החלה לרוץ כבר בסוף שנה שעברה, יצא שהאופציות היוו כבר כ-10% מהתיק שלי בתחילת השנה. ואז ברבעון הראשון המניה החלה לטוס והאופציות איתן. מצאתי את עצמי עם חלק גדל והולך מהתיק באופציות, וכל תזוזה בהן לכאן או לכאן הייתה מוחקת או מוסיפה לי די הרבה להון האישי. החלטתי שהתנודתיות הזאת לא בשבילי ומכרתי בערך 30%. אבל אז החלטתי שזהו, שבינתיים אני לא מממש עוד – ומה שיהיה יהיה.

אני זוכר שאמרתי אז לאשתי – מה שלא יהיה אני אכעס על עצמי. אם המניה תרד, אז אני אכעס שלא מכרתי הכל. אם המניה תעלה, אכעס שמימשתי 30% מההחזקה. כמובן שאין בזה שום הגיון, אבל הרבה פעמים אני עושה את זה לעצמי (ושמתי לב שאני לא היחיד). אחרי שחשבתי על זה כמה ימים, הבנתי שבעצם אין שום הגיון בזה. הרי קיבלתי את ההחלטה שנראתה לי באותו הרגע הכי נכונה, ואני צריך להיות שלם איתה. אז באמת הגעתי לשלמות עם ההחלטה הזאת, ואמרתי לעצמי שמה שלא ייקרה לגולדמן, אני לא אתבאס. ובאמת, למרות שהאופציה הייתה תנודתית ביותר הרבעון, הייתי רגוע באופן מוזר. האופציה ירדה מאזור ה-$18 לבערך $6, וזה בכלל לא הזיז לי. אח"כ היא החלה שוב לזנק וטיפסה מעל ל-20 דולר עד שבשבוע האחרון שוב ירדה למחיר הנוכחי של $14.95. ללא ספק – רכבת הרים.

יש לציין כי ישנם משקיעים שהרוגע הזה הוא בילט-אין אצלם. הם יכולים להרוויח או להפסיד המון ובכלל לא למצמץ. אני באופי שלי לא כזה, וזה חיסרון אדיר. עכשיו אני מנסה לעבוד על החיסרון הזה. אני יודע שאני אף פעם לא אהיה קר כקרח, אבל אני חושב שאני כן משתפר. מה שמאוד עוזר לי זה לחשוב מה יקרה אם כל ההשקעה תמחק לי. זה מה שעשיתי עם גולדמן. אמרתי לעצמי: אוקיי, בוא נניח שהאופציה תגיע ל-0. במצב כזה ההון שלי יירד ל-X. האם החיים שלי ישתנו מאוד כתוצאה מזה? התשובה היא – לא. אני עדיין אוכל את אותו האבטיח בבוקר ואשתה את אותו התה. המחשבה הזאת עזרה לי מאוד לקבל את ההחלטה הכי רציונלית שיכולתי. ניסיתי לנקות את ההחלטה מרגשות ולהגיע להחלטה שנראתה לי הכי הגיונית.

האם גולדמן עדיין זולה ב-150-160 דולר? – כן, מאוד זולה.
האם קניתי את האופציה כדי לעשות עליה רק פי 10? – לא, מלכתחילה בניתי על האפשרות שאני אולי אעשה פה יותר מפי 10. אז למה למכור אותה עכשיו? למה לא לחכות?

נכון, יכול להיות שאני אפסיד כאן את כל ההימור (או ליתר דיוק את ה-70% שהשארתי, כי כבר מימשתי חלק), אבל הסיכוי/סיכון עדיין משתלם ואני מוכן לקחת אותו עם חלק מהתיק שלי. ברור שלא הייתי יכול לקבל את אותה ההחלטה אם הייתי מנהל כסף לאנשים אחרים. אף מנהל קרן לא היה יכול להחזיק 15% מהתיק באופציות שהוא יודע שיכולות להגיע ל-0 תוך בערך חצי שנה. אבל זאת הפריבילגיה שלי. זה היתרון הגדול שלי – שאני לא מנהל כסף לאף אחד ולא צריך לתת דין וחשבון לאף אחד. ההחלטות שאני מקבל משפיעות רק עלי (ועל המשפחה שלי כמובן), אז קל לי יותר לקבל החלטות שנראות לי נכונות מבלי להתחשב במה אחרים חושבים.

אני מבין את זה לגמרי שלחלק גדול מהקוראים זה נראה הזוי להחזיק 15% מהתיק באופציות קול שיתממשו תוך חצי שנה. כבר בתחילת השנה קיבלתי תגובות שליליות רבות, ואז ההחזקה הייתה קטנה יותר. כל אחד ורמת הסיכון שהוא מוכן לקחת על עצמו. אני לקחתי סיכון של 5% מהתיק שלי בשביל האפשרות לעשות מכה רצינית, ולא בא לי לסגת עכשיו אחרי שזה עלה פי 6 או פי 10. אני יודע שלחלק זאת נראית החלטה הזויה, אבל זאת ההחלטה שלי, ואני שלם איתה. אני חושב שזאת החלטה רציונלית, אבל אין כאן אמת מוחלטת.

ועוד לא דיברתי בכלל על האופציות שאני מחזיק על וולס פארגו 🙂

בינתיים ההימורים שעשו לי את השנה הם ההימורים שלקחתי על אופציות-ליפ. היו ארבעה כאלו בתחילת השנה – שניים על גולדמן, אחד על וולס ופוט אחד על הין היפני. ארבעתם עשו יותר מ-100% ותרמו הרבה לתשואה שלי. במשך השנה הוספתי עוד ליפ על וולס שגם הוא עשה יפה מאוד בינתיים.

השנה עוד לא נגמרה. אפילו הרבעון השני לא. וכמו שיוגי ברה אמר – זה לא נגמר עד שזה לא נגמר. עם תיק כזה, אני צופה תנודתיות חזקה. אני יודע שזה לא מתאים לרוב המשקיעים, אבל אני מאוד מרוצה מהרכב התיק שלי.

סביר להניח שברבעון הבא התיק כבר יהיה הרבה יותר פליין-ואנילה ושחלק מהאופציות ימומשו.

עוד שבוע פלוס-כמה-ימים אני אפרסם את הרשומה עם הפעולות שעשיתי במשך הרבעון.

אני רוצה להזכיר לקוראים שהבלוג הזה מיועד לתעד את ביצועי ההשקעות שלי, ולחלוק מניסיוני כמו גם מהטעויות שלי. אני לא ממליץ על אף אחת מהמניות המוזכרות כאן. כמו כן, אני עלול למכור (או לקנות) מניות זמן קצר לאחר שקניתי (או מכרתי) אותן, וזאת מבלי לדווח על כך כאן.

פורסם בקטגוריה מניות | 23 תגובות

שורט סין – פרק ב'

עוד כמה ימים מסתיים לו החצי הראשון של 2013. מה שאומר שבקרוב אני אעדכן ברשומה חדשה על מצב התיק שלי.
הרבה מאוד קרה בתיק מאז סוף הרבעון הראשון, ולכן הרשומה הולכת (כנראה) להיות ארוכה ביותר. וזה לא טוב. על כן החלטתי להעביר נושא אחד לרשומה מיוחדת ובכך לחסוך דיו עוד כמה ימים.

מזמן כבר לא כתבתי על סין. זה לא בגלל שאין מה לכתוב או בגלל ששיניתי את דעתי לגבי מצבה הכלכלי של המדינה. בעבר כתבתי על נושא זה מספיק ולא ראיתי צורך להמשיך ולפמפם שוב ושוב את אותם הדברים – את זה אני עושה בטוויטר, ומי שעוקב אחרי שם, יכול להיות די מעודכן לגבי כל ההתרחשויות האחרונות בסין (כמו למשל לגבי הקפיצה הענקית בריבית בין הבנקים שהגיעה אתמול ל-25% – סימן ברור למשבר אשראי רציני במדינה).

הפסימיות שלי לגבי סין החלה איפה שהוא באזור 2009-2010. עד שנים אלו לא הייתי פסימי. נכון, אף פעם לא קניתי את התאוריה שרבים מאמינים בה (כולל באפט ומנגר) שסין תחליף תוך עשור או שניים את ארה"ב כמעצמה הכלכלית הגדולה בעולם. אני מכיר מספיק טוב את סין בשביל לדעת שזה לא ייקרה (לא ב-50 שנה הבאות בכל אופן). אבל מפה ועד לפסימיות לגבי הכלכלה, המרחק עדיין רב.

רק לקראת סוף 2009 – תחילת 2010 התחלתי להרגיש שהמצב בסין מתחיל להיות לא טוב. ראיתי איך מחירי הנדל"ן עולים בלי שום הגיון והתחלתי להיכנס יותר ויותר לעניין ולקרוא יותר על הכלכלה (עשיתי זאת גם לפני, אבל לא באותו העומק). ככול שקראתי יותר, כך הבנתי שהמצב פה לא טוב. למרות שבהתחלה זה לא השפיע על תיק המניות שלי – עדיין היה לי תיק לא קטן של מניות בהונג-קונג – כולל אהובתי – סאונדוויל. ההכרה שהסיכון שקיים בסין חייב לבוא לידי ביטוי במבנה התיק שלי באה מאוד לאט. האסימון אצלי תמיד יורד לאט, אבל, למזלי, בועות מתפוצצות עוד יותר לאט.

השלב הראשון אצלי היה מכירה של מניות הונג-קונגיות. מכרתי אפילו מניות שאני יודע בוודאות שהן זולות (כמו למשל שון-הו-טק (סימול 219)). דיללתי מאוד את התיק בהונג-קונג כדי להתרחק ממפולת. לא חשבתי איך להרוויח מפיצוץ הבועה. יותר חשבתי איך להימנע מהפסדים.

ככול שעבר הזמן וחשבתי על הנושא הזה יותר ויותר, הבנתי שזאת תהיה טעות שלא להרוויח. הרי זה דבר שאני בטוח בו ב-100%, אז למה לא להרוויח מזה?

ואז נכנסתי לשלב ב' – שורט על ואלי (סימול VALE). זה היה בערך לפני שנתיים וחצי, ומאז לא עשיתי הרבה חוץ מלחזק כל הזמן את השורט. למרות שידעתי שישנן מספר לא קטן של מניות שנסחרות בהונג-קונג שהייתי מוכן לעשות עליהן שורט, לא פעלתי בכיוון כי לא הייתה לי אפשרות טכנית לעשות זאת. עכשיו הבעיה הזאת נפתרה, ונכנסתי לשלב ג' – עם שורט גדול על מניות סיניות שנסחרות בהונג-קונג.

הבאסה היא שאני נכנס למסיבה קצת באיחור – למרות שהמפולת אותה אני צופה בכלכלה הסינית עוד לא הגיעה, המניות הסיניות ירדו לא מעט בשנתיים-שלוש האחרונות. אבל למרות זאת יש עדיין הזדמנויות, ומבחינת הזמן, אנחנו הרבה יותר קרובים למפולת מאשר היינו לפני שנתיים וחצי, אז לא בטוח ששורט עכשיו הוא רעיון פחות טוב משורט לפני שנתיים.

קחו למשל את מה שעשיתי בואלי. התחלתי את השורט לפני בערך שנתיים וחצי כשהמניה נסחרה ב-32-33 דולר. מאז היא ירדה די הרבה ועכשיו היא כבר נסחרת ב-13 ומשהו דולר. למרות זאת אני הוספתי לשורט כל הזמן בדרך למטה. למשל, לפני מספר שבועות הוספתי הרבה מאוד לשורט בתווך מחירים של 16$-18$. ההיגיון כאן היה כזה – לדעתי ואלי תרד אל מתחת ל-10$ למניה. תוך שנתיים וחצי המניה ירדה בחצי מ-32$ לבערך 16$, אבל יש לה עדיין לרדת בערך בחצי וגם זה ייקח לדעתי בערך שנתיים-שלוש (ואולי פחות), אז שורט היום ב-16 או 18 דולר זה לא רעיון פחות טוב מאשר שורט לפני שנתיים וחצי ב-32$. זאת הסיבה שהוספתי השנה הרבה מאוד כסף לשורט על ואלי. זאת גם הסיבה שאני חושב שעדיין לא מאוחר להיכנס לשורט גדול יותר על סין.

כמו בחור חרמן בהרמון

אני מניח שלא מעט קוראים מכירים את המשפט המפורסם הזה של וורן באפט שבא לתאר איך הוא הרגיש בשנת 1974 כשהבורסה האמריקאית הייתה מוצפת במניות זולות. ככה בדיוק הרגשתי בשבועיים האחרונים כשעברתי על החברות הסיניות בהונג-קונג. כמות השורטים הפוטנציאליים שם גבוהה ביותר, ושוב – זאת למרות שרוב המניות כבר ירדו לא מעט. ישנן גם מניות שלא ממש ירדו וישנן גם מניות שנסחרות בכפילי רווח נאים, אבל רוב המניות ירדו לא מעט ונסחרות במכפילי רווח (רשמיים) נמוכים עד נמוכים מאוד. לא שזה משהו שימנע ממני לעשות עליהן שורט.

אז עברתי על לא מעט חברות בניסיון לבחור את השורטים הטובים יותר. אני מניח שאפילו אם לא הייתי עושה את העבודה הקשה הזאת, והייתי במקום בונה תיק אקראי די מפוזר של חברות מהתחומים הבאים – פיננסים, נדל"ן, קבלנים, תשתיות וחומרי בניין הייתי עושה יפה – אולי אפילו יותר טוב מאשר בחירת מניות עם פינצטה. כל המגזרים האלו ייפלו. אין לי בכלל ספק בזה. בינתיים בחרתי בשלוש מניות. על שתיים עשיתי שורט גדול ועל אחת שורט קטן. סך הכל השורט על שלושת אלו עומד על כ-13% אחוז מההון העצמי שלי (פלוס מינוס). בכל אחד מהשורטים האלו יש סיכוי לא קטן להרוויח אבל ישנם גם סיכונים.

בנק

השורט הקטן יותר היה על ICBC (סימול 1398) שהוא הבנק עם שווי השוק הגדול בעולם (והרשו לי לגחך על כך). עם מכפיל הון של 1.3 בערך והפרשות לחומ"ס של פחות מ-1% (והרשו לי גם לגחך על כך). בתכלס הבנקים הסינים כולם (או לפחות הבנקים הגדולים) הם בנקים שבורים. לדעתי הם במצב של חדלות-פרעון. הסיכון כאן הוא שהממשלה לא תתן לבנק ליפול. טוב, זה לא באמת סיכון תאורתי. זה עניין ודאי – ICBC לא ייפול. נקודה. לא רק שהוא לא ייפול, גם קשה לי להאמין שהממשלה תלחץ עליו להפריש לחומ"ס באמת מה שצריך. לכן הבנק לא ידווח על ההפסדים האמתיים שלו. למרות זאת, השוק לא טיפש. הבנק לא שווה כל כך הרבה, ואני מאמין שהשוק יתמחר את זה.

פתחתי שורט נגד הבנק במחיר של 5.25$ אבל כבר הספקתי לשלם דיבידנד של כ-5%, אז הרווח שלי כאן הוא קטן יותר ממה שנראה במבט מהיר.

דרך אגב, הסינים צוחקים שראשי התיבות של ICBC הם – Ai Cun Bu Cun או בסינית 爱存不存 שזה אומר פחות או יותר: אם בא לך לחסוך – סבבה. לא בא לך – לא צריך. מה שאומר לא מעט על רמת השירות בבנק.

נדל"ן

מי שלא שמע על Evergrande Real Estate Group (סימול 3333) שירים את היד!
סתם. אני יודע שהרבה לא שמעו. החברה הזאת יחסית מפורסמת בגלל דוח של סיטרון שיצא לפני שנה וקצת ותיאר את הרמאויות שבחברה. זאת לא הסיבה לשורט. ההפיך, הייתי מעדיף שהמנכ"ל לא יהיה רמאי. כי נוכלים יכולים למשוך את הרמאויות שלהם לאורך זמן (כמו שכל מי שקרא את Fooling Some of the People All of the Time יודע). אני מאוד אוהב את השורט הזה לא בגלל שהמנכ"ל לכאורה נוכל. או בגלל הפרויקטים הגרנדיוזיים שהמנכ"ל בונה מהכסף של בעלי המניות (למשל בית הספר לכדורגל הגדול בעולם עם 10,000 תלמידים) – למרות שזה לא רעיון רע לעשות שורט על מניה רק על בסיס זה.

אני מאוד אוהב את השורט הזה בגלל תיק הנכסים של החברה. Evergrande פעילה בעיקר בערים מדרגה שנייה ושלישית. כל שוק הנדל"ן בסין מנופח, אבל הבעיה הגדולה ביותר נמצאת דווקא בערים הקטנות יותר. כל מני ערים עם אוכלוסייה של כמליון תושבים, ודירות שמספיקות לשלושה מליון. הערים האלו גם לא כל כך הולכות לצמוח דמוגרפית (זאת הדעה שלי, אבל היא מנוגדת למה שרוב האנשים חושבים). חלק מהערים בהן ל-Evergrande יש אדמות הן ערים עם בעיה חמורה מאוד של עודף היצע, ועל חלקן כבר כתבתי בעבר (למשל – Dan Dong, Gui Yang או Jia Xing).

נקודה מאוד מעניינת שקשורה למצב של חברות הנדל"ן הגדולות במדינה היא כמות האדמות שהן מחזיקות. בנק-האדמות שלהן מספיק לכ-10 שנים. וזה משהו שראיתי אצל מספר חברות גדולות, אז אני מניח שזה הסטנדרט. זה גם המצב אצל Evergrande. ואם נוסיף לזה את העובדה שהאדמות שלה נמצאות בפרברים של ערים מדרגה 2-3 ושגם ככה יש שם עודף בנייה, אז מה שייקרה לדעתי (ואני קצת מגזים, אבל תרשו לי) – מה שיקרה זה שהם משלמים היום על אדמות במחיר של אדמות לנדל"ן אבל בסופו של דבר, מקסימום, הם יגדלו באדמות האלו כרוב (או פוק-צ'וי).

מכפיל הרווח של החברה נמוך מאוד. אבל זה ממש לא חשוב, וזה משתי סיבות. האחת היא שהרווחים מוטים מעלה עקב הערכות שווי של נדל"ן. והסיבה השנייה היא שאת כל הכסף שהם מקבלים ממכירה של נדל"ן הם לוקחים וקונים איתו עוד אדמות. אם הם מוכרים 15 מליון מ"ר של נדל"ן בשנה (וזה פחות או יותר המספר האמיתי), אז הם לוקחים את הכסף וקונים אדמות עם התרי בנייה ל-20 מליון מ"ר. אז מה אכפת לי מהרווח שלהם?

עדיף להסתכל על מכפיל הון – והוא עומד על בערך 1. שזה הרבה יותר מדי. במיוחד אם נתחשב ב-3 דברים:
– איכות האדמות שהם מחזיקים כמו שהסברתי למעלה.
– העובדה שהנכסים שלה שמוחזקים להשקעה משוערכים לפי תשואה של פחות מ-1% על השכירות.
– שההון העצמי שלה כולל את כל פרויקטי השעשועים של המנכ"ל (בית ספר לכדורגל וכו'), שאין איש יודע איך וכמה מתבצעת הערכת השווי שלהם.

אז כמה עלה לי התענוג הזה? נכנסתי לשורט במחיר של 2.98$.

הסיכון הגדול ביותר כאן הוא הפסקת מסחר. לבורסה בהונג-קונג יש חיסרון ענק אחד וזה שברגע שמתגלים אי-סדרים בחברה מסוימת, מפסיקים את המסחר במניה. לפעמים הפסקת המסחר נמשכת שנים. לפעמים שנים רבות. וזאת הסיבה שאני פחות מתלהב מלעשות שורט על חברות שמנוהלות ע"י רמאים. אם יתגלו אי סדרים בחברה (ולדעתי הסיכוי ענק), אז יכולים לעשות לי הפסקת מסחר לכמה שנים, ובמשך תקופה זו אני אמשיך לשלם את הריבית על השורט – בערך 4% בשנה. עדיין, אני מוכן לקחת את הסיכון הזה. נגיד שתהיה לי הפסקת מסחר של 4 שנים – זה יעלה לי 16%. המניה, לדעתי, תרד בהרבה יותר.

מלט

קחו את ואלי, תעשו Copy-Paste למה שכתבתי עליה בשנתיים האחרונות, רק תשנו את המילה "ברזל" ב-"מלט" וקיבלתם את כל התאוריה שלי לגבי Anhui Conch Cement (סימול 914). טוב, רוצים קצת יותר פרטים?
– תפוקת המלט השנתית של סין עומדת על כ-2.2 מיליארד טון בשנה.
– תפוקת המלט של כל שאר העולם עומדת על כ-1.3 מליארד טון.

האמת שלא צריך יותר משתי הנקודות הנ"ל בשביל השורט הזה. אבל בכל זאת, הנה עוד כמה נקודות:
– המדינה השנייה בעולם מבחינת תפוקת מלט היא הודו – עם תפוקה של כ-200 מליון טון (פחות מעשירית מהתפוקה של סין!).
– סין לא עובדת בתפוקה מלאה. קיבולת התפוקה של ייצור המלט בסין עומדת על 3 מיליארד והיא תגדל ל-3.5 מיליארד טון עד 2015 – שזה הרבה יותר ממה שכל העולם צריך.
– Anhui Conch היא יצרנית המלט הגדולה בסין (וכמובן – בעולם). התפוקה שלה עומדת על 220 מליון טון בשנה (יותר מכל התפוקה של הודו).
– מלט זה מוצר זול (כמה עשרות דולרים לטון) אז לא משתלם לייצא אותו למקומות רחוקים. אפילו בתוך סין זה בעיה לשנע אותו יותר מדי. זאת הסיבה שמלט היא בד"כ תעשייה די מקומית. (או במילים אחרות, למי שלא הבין את הרמז – Anhui Conch לא תוכל לייצא את עודף המלט לשאר העולם).

עשיתי שורט ב-21.25$. זה נותן לי מכפיל רווח של 13.8 על הרווח של 2012 ושל 7.5 על הרווח של 2011 שהייתה שנת שיא. מכפילי מכירות והון של כ-2. אולי רבים חושבים שזה זול, אבל אם שוק המלט בסין ירד לרמה של 500 מליון טון או פחות, אז קשה לראות איך החברה תתקרב אפילו לרווח של 2012. דרך אגב לפני 12 שנה מחיר המניה היה 20 ומשהו סנט. מי שהתיישב על הקונכייה הזאת ועבר את כל הגאויות והשפלים – עשה פה פי 100.

הסיכון כאן הוא התערבות ממשלתית בשוק המלט. ל Anhui Conch יש שליטה ב-10% מהשוק, מה שמראה עד כמה השוק מפוזר. ישנן המון חברות קטנות והן מן הסתם יעילות פחות ומזהמות יותר, אז יש מצב שהממשלה תסגור את השלטר לחברות הקטנות יותר ככה שהגדולות כמו Anhui Conch לא ממש תפסדנה. זה לא ממש מדאיג אותי. בינתיים מה שקורה זה שבאמת הממשלה רוצה להגדיל את הגדולות על חשבון הקטנות, ולפחות בינתיים זה לא כל כך חיובי ל Anhui Conch כי במקום לסגור את הקטנות, הגדולות רוכשות את הקטנות. בשנה שעברה Anhui Conch רכשה שלוש חברות מלט קטנות.
האם החברות הקטנות תכנסנה לצרות גדולות יותר מהגדולות אם השוק יקטן? אין לי ספק שכן, אבל לדעתי לא יקרה מצב בו הקטנות תדממנה והגדולות תתחזקנה. כולן יפסידו רק שהקטנות יפסידו יותר.

השפעות השורטים על התיק

השורטים האלו שפתחתי שווים לכ-13% מההון שלי, אבל לחלק הרבה יותר קטן מסך התיק שלי וזה בגלל המינוף. עד לפני שבועיים שמרתי על רמת מינוף של פחות מ-30% מסך הנכסים – או בערך 20% מסך ההון. כאשר בערך חצי מזה היה מחוסה ע"י שני השורטים הברזילאים – ואלי ואיטואה (סימול ITUB). זה נראה לי מינוף סביר ביותר, אבל כל זה השתנה מאוד בעקבות ההשקעות החדשות – גם המט"ח וגם שורט-סין. לשתי השקעות אלו השתמשתי במינוף רב. למעשה אני מתחיל להיות דומה לקרן הון גידור, כי המינוף שלי בברוקר החדש הוא ביחס של 1-6 בערך.

אני יודע שזה נראה המון. לפחות לי זה נראה ככה, אז עשיתי לעצמי מבחני לחץ לראות איפה אני עומד בכל מני תרחישים. אז דבר ראשון, למרות שהתיק בברוקר החדש (אולי אני אקרא לו "תיק-סאקסו" וזהו?) ממונף מאוד, מדובר בחלק קטן מההון שלי – בערך 3%-4% – אז גם אם אני אתאפס בברוקר הזה, זה לא יהיה סוף העולם. אבל, אני לא חושב שזה ייקרה. כאמור, התיק מורכב משתי השקעות עיקריות – מט"ח ושורט-סין.

המט"ח זה לא משהו שזז כל כך הרבה. צריך להיזהר באמירה הזאת, כי מט"ח יכול לזוז בצורה מאוד אגרסיבית – כמו שהאינדונזים למשל למדו ב-1998. אבל מה שאני רוצה להגיד זה שהדולר לא יכול לרדת חזק ביחס למטבעות אחרים. אני יודע, אני יודע, תמיד יש פעם ראשונה ותמיד צריך להיות זהיר. אבל, באמת, צריך גם להיות ריאלי ולא להיות יותר מדי שמרן. אני לא רואה את הדולר האמריקאי נופל תוך לילה ב-50% מול הדולר האוסטרלי (ואפילו ירידה כזאת כנראה לא תמחק לי את תיק הסאקסו).

המינוף על המט"ח תופס בערך 50% מהמינוף בתיק-סאקסו שחצי ממנו זה מינוף מהדולר האוסטרלי וחצי מהין היפני. בנוסף, אין קורלציה בין שני המטבעות הללו, אז זה גם משהו שמוריד לי מהסיכון.

החצי השני של המינוף הוא השורט על סין. כלומר, המינוף הנוסף שלקחתי הוא מינוף שמכוסה ע"י מט"ח וע"י שורטים ולא ע"י לונגים. כיוון שיחס הלונג-שורט בתיק שלי הוא עדיין משהו כמו 1-4 או 1-5 (כלומר הלונג גדול פי 4-5 מהשורט), אז השורט סין לא יכול להפיל אותי.

הדבר היחידי שיכול להזיק לי מאוד זה אם המניות הסיניות והברזילאיות תזנקנה באיזה 20%-30% ובאותו הזמן המניות בארה"ב תרדנה ממש חזק. אז אני אהיה בבעיה. אני לא רואה מצב שזה ייקרה. הכלכלה הסינית במצב ממש ממש קשה. ואת זה אני אומר על סמך שיחות שאני עושה כאן עם אנשים וגם על סמך דברים שאני קורא. החדשות הרעות מסין ימשיכו לטפטף ולהפתיע את רוב הכלכלנים. תחת אוירת מאקרו שכזו, אני לא רואה חגיגות במסדרונות הבורסות הסיניות. למעשה אני כל כך בטוח בכך שהשורט על סין יעבוד ושזה יקרה די מהר שאני הולך להוסיף עוד.

בינתיים השורט שפתחתי על סין דווקא מאוד איזן לי את התיק. ביומיים האחרונים בהם ראינו נפילות גדולות בשווקים, אז השורטים שלי גם נפלו, מה שדווקא הוריד לי את הסיכון. נכון, יש מצב שגם הלונג וגם השורט ילכו נגדי, אבל זה צריך להיות אגרסיבי מאוד כדי שאני אתחיל להזיע.

אני רוצה להזכיר לקוראים שהבלוג הזה מיועד לתעד את ביצועי ההשקעות שלי, ולחלוק מניסיוני כמו גם מהטעויות שלי. אני לא ממליץ על אף אחת מהמניות המוזכרות כאן. כמו כן, אני עלול למכור (או לקנות) מניות זמן קצר לאחר שקניתי (או מכרתי) אותן, וזאת מבלי לדווח על כך כאן.

פורסם בקטגוריה מניות | 34 תגובות

בנקאות פרטית

מאמר אורח של דני רוטמן. דני עובד מזה 6 שנים כחוקר בחברת מחקרי שוק ישראלית, תוך התמקדות בשוק הבנקאות הפרטית העולמי. בזמנו הפנוי הוא השלים לימודי רפואה ומתחיל בימים אלו לעבוד כרופא בבית חולים, וכן משקיע חובב.

כיוון שבבלוג הזה ישנו בשנה האחרונה עיסוק רב בעולם הבנקאות, בעיקר בארה"ב, חשבתי לנצל את הבמה ולהאיר תחום אחר בעולם הבנקאות אשר נמצא כיום בנקודה קריטית בהיסטוריה שלו: הבנקאות הפרטית.

שירותי בנקאות פרטית הינם שירותי בנקאות ללקוחות עשירים. כמה עשירים? זה משתנה בין בנק לבנק, אולם רף הכניסה לניהול חשבון עומד בדרך כלל על נכסים נזילים בשווי מינימלי של 1-5 מליון דולר, ומקסימלי של 50 מליון דולר (מעבר לכך הלקוח נופל תחת סגמנט ה-Ultra High Net Worth ופועל בדרך כלל באמצעות family Office). בנקאות פרטית עוסקת בליבה בניהול השקעות – זה הצורך העיקרי של בעלי הון – וכן שירותי בנקאות קלאסים: פיקדונות, הלוואות, וכו', וכל זאת במסגרת של שירות איכותי ואישי.

באופן קלאסי תעשיית הבנקאות הפרטית נחשבה תעשייה משעממת, בדומה אולי לבנקים קמעונאים לפני כמה עשרות שנים – מודל עסקי פשוט שכלל הכנסות מהמרווח הבנקאי + עמלה מניהול השקעות הביאו לשולי רווח יציבים יחסית. אולם מספר תהליכים שהתרחשו מאז המשבר הפיננסי הביאו לכך ששולי הרווח בתעשייה נמצאים כיום בשפל היסטורי, והתעשייה כולה נאלצת לעבור שינויים חסרי תקדים.

הסיבות לשולי הרווח הנמוכים:

1.    משבר אמון עם הלקוחות – לפני המשבר הכלכלי בנקים פרטיים רבים, בעיקר השחקנים הגלובליים הגדולים, פעלו על מנת לממש מודל של בנק אחוד – שילוב של בנק פרטי ובנק השקעות. הסינרגיה הייתה אמורה להיות מועילה – לקוחות הבנקאות הפרטית ייהנו ממוצרי השקעה שהיו שמורים בעבר ללקוחות מוסדיים בלבד, ובעלי החברות שעשו שימוש רב בשירותי בנקאות השקעות יוכלו ליהנות כעת גם משירותי בנקאות פרטית in house. בפועל, הבנקים הגדילו במהירות את מספר הלקוחות שלהם תוך שימוש ציני בלקוחות על מנת לבצע cross selling, בו לקוחות הבנקאות הפרטית רכשו מוצרי השקעה מסוכנים ויקרים שיצרו בנקאי השקעות. רבים מהלקוחות שנכוו במשבר הכלכלי אינם סומכים עוד על תעשיית הבנקאות הפרטית, נוטים יותר להחליף בנקים, להתמקח על עלויות ולהציב דרישות גדולות לבנק.

2.    ריבית נמוכה ובהלה למזומן – הריבית הנמוכה פוגעת במרווח הבנקאי, וזה קורה בכל תחומי הבנקאות. אבל בבנקאות הפרטית צריך להוסיף לכך גם את הפגיעה שנובעת מכך שבעקבות המשבר הכלכלי מרבית הלקוחות מחזיקים נתח גדול מאוד של התיק שלהם במזומן או פיקדונות. כמובן שעל מזומן הבנק כמעט ואינו מרוויח, ומעבר לכך – הירידה בפעילות המסחר של הלקוחות גם מקטינה את הכנסות הברוקראז' של הבנקים.

3.    הוצאות רגולציה – כחלק מהמאבק העולמי בהעלמות מס, המובל על ידי ארה"ב וחוק ה-FACTA, הבנקים צריכים להתמודד עם דרישות רגולטוריות להעברת מידע, דבר שמכריח אותם להוציא סכומים ניכרים על תשתיות מחשוב. לדוגמה, הוצאות הקשורות לרגולציה בבנק Credit Suisse עלו בשנת 2012 ב-49 מליון פרנק שווייצרי ביחס ל-2011.

4.    הלקוח המשתנה – באופן קלאסי לקוחות הבנקאות הפרטית הגיעו ממשפחות עשירות, בהן ההון עבר בירושה וללקוח לא היה עניין בניהול ההשקעות, כך שהבנק נהנה מדמי ניהול השקעות גבוהים הנובעים מניהול מלא של התיק. כיום מרבית הלקוחות החדשים הינם יזמים אשר בנו את הונם בשתי ידיהם, והם אינם מעוניינים בניהול השקעות, אלא בשירותי ברוקראז' בלבד, אשר כמובן רווחיים הרבה פחות. מעבר לכך, גם כאן הבנקים מוצאים את עצמם נאלצים להוציא סכומים ניכרים על מנת לפתח תשתיות מחשוב ובעיקר ערוצי שירות כמו אפליקציות מסחר למכשירים ניידים ללקוחות החדשים.

5.    תחרות עזה באסיה – כיוון שיצירת העושר כמעט נעצרה באירופה בשנים האחרונות, הבנקים הפרטיים הגדולים פונים לאסיה על מנת לנסות להציג צמיחה. מסיבה זו יש כיום באסיה (בעיקר הונג קונג וסינגפור) תחרות עזה בין הבנקים הזרים והמקומיים בשוק הבנקאות הפרטית, דבר שהביא לעליה מטאורית במשכורות הבנקאים הפרטיים ולשולי רווח נמוכים ביותר – למעשה רוב הבנקים הפרטיים מפסידים כיום בפעילות שלהם באסיה, כחלק מהמלחמה על נתח שוק, ומתוך תקווה שכשהשוק יתייצב שולי הרווח יעלו.

לכל אלו חשוב להוסיף התייחסות לנושא בנקי ה-Offshore – תעשיית הבנקאות הפרטית במדינות אשר נחשבו "מקלטי מס". הלחץ הבין לאומי למנוע העלמות מס מאלץ את הבנקים הללו לדווח על לקוחותיהם ולגבות מהם מסים. וכך, בנקים בשווייץ, לוקסמבורג, איי התעלה וכו', אשר עד כה יכלו לגבות סכומים גבוהים מלקוחותיהם כיוון שאלו נהנו מערך רב בזכות העלמת המס, נאלצים כיום לשנות לחלוטין את המודל העסקי שלהם, וכמובן גם לגבות סכומים נמוכים הרבה יותר. אגב – גלי ההדף של מהלך זה הגיעו עד לארץ, כשהבנק השווייצרי השני בגדולו Credit Suisse נפל בחוזקה, ולקח איתו את אי.די.בי ונוחי דנקנר.

כפי שניתן לראות, מעבר לגורמים שפוגעים בכל תעשיית הבנקאות והביאו בנקים רבים לתמחור נח, ישנם מספר גורמים אשר פוגעים ספציפית בתעשיית הבנקאות הפרטית בתקופה זו. מסיבה זו, רבים בתעשייה מגדירים את הנעשה בה כ"סערה המושלמת" אשר פוגעת במודל העסקי שלה מכל כיוון. רק כדי לקבל מושג עד כמה השינויים הללו דרמטיים – לפי חברת המחקר Scorpio, עלה יחס ההוצאות להכנסות של הבנקים הפרטיים באירופה במהלך חמש השנים האחרונות מ-62.8% ל-80.6%, ובארה"ב מ-66.6% ל-77.2%. שום תעשייה לא יכולה לעמוד בעליה של 20-30% בהוצאות ביחס להכנסות מבלי לחטוף חזק.

רבים וטובים מנסים כיום לחזות מה יהיה העתיד של תעשיית הבנקאות הפרטית, אולם בשלב זה קשה מאוד להעריך. סביר להניח שאם הכלכלה העולמית תתאושש והריביות יעלו גם המצב בתעשייה זו ישתפר, אבל כמובן שאיש אינו יודע מתי זה יקרה. בינתיים סביר להניח שתתרחש קונסולידציה בתחום, כיוון שהוצאות מחשוב ורגולציה גדולות מספקות יתרון לגודל.

אולם למרות המצב העגום שתיארתי, חשוב להדגיש שתי נקודות:

1.    התעשייה אמנם במשבר, אבל בבסיסה עומד מודל עסקי טוב ויציב. עשירים תמיד יהיו, והם יצטרכו מישהו שינהל עבורם את ההון שלהם ויספק להם שירות אישי. באופן היסטורי תעשייה זו סיפקה תשואה נאה על ההון, ובזכות עליית העושר בעולם גם צפויה לה צמיחה מעבר לצמיחת הכלכלה העולמית. לא בכדי בנקי ההשקעות האמריקאים (גולדמן זאקס ומורגן סטנלי) מנצלים את המשבר כדי להיכנס לתחום הזה.

2.    בכל תעשייה במשבר יש פוטנציאל למצוא מציאות. מי שישכיל לברור את המוץ מהתבן יכול לנצל את התקופה הנוכחית כדי (ואני מצטט את עדו): לרכוש רולס רויס במחיר של סוסיתא.

אשמח לענות על שאלות או להפנות למקורות מידע רלוונטיים למי שמתעניין.

 

פורסם בקטגוריה מניות | 18 תגובות

מה זה היה? שורט סקוויז? על הין??

אני מניח שכל מי שלא בילה חופשה באנטרקטיקה בשבוע האחרון או היה קבור מדי בעבודה שלו, קרא ושמע על הנפילה הגדולה שהייתה לין היפני.

הין נפל משיא של כ-103.5 (ין לדולר) לפני כשבועיים ל-95. סך הכל נפילה של 8% ועוד טיפ-טיפה. לא משהו שהיה מדיר שינה ממשקיעים במניות, אבל כנראה מספיק נורא בשביל משקיעי מט"ח. אני חושב שזה היה פיטר לינץ' שכתב באחד הספרים שלו שמניה ממוצעת זזה בכ-50% כל שנה! כלומר, ישנו הבדל של בערך 50% מנקודת השפל של מניה לנקודת השיא שלה בשנה נתונה. אתם יכולים לבדוק את זה על איזה מניה שתרצו, ותראו שזה די נכון. (האמת שתכננתי לצטט את לינץ' בעניין זה בפוסט על אופציות שאני חושב לכתוב כבר הרבה זמן, אבל יצא לי לכתוב את זה כאן. אז תסלחו לי כשאני אחזור על עצמי בפוסט על האופציות).

בכל אופן, אם נחזור לנושא…
מניות זה דבר תנודתי מאוד, אבל מט"ח – הרבה פחות, לכן הנפילה הזאת בין עשתה הרבה גלים והיא, לדעת רבים, גם הייתה אחראית במידה מסוימת לתנודתיות הרבה בשווקים בשבועיים האחרונים.

כזכור, גם לעבדכם הנאמן יש הימור נגד הין. אני הימרתי נגד הין דרך אופציית פוט על תעודת סל שמחזיקה ינים (סימול – FXY). בהימור שכזה אין שום חשיבות לתנודתיות של הין. מה שחשוב זה מה ייקרה קרוב לפקיעה (במקרה שלי – ינואר 2015). הין, מצידי יכול להתחזק, וזה לא יזיז לי.  מה שחשוב זה שבעוד שנה וחצי הדולר-ין ייסחר במחיר גבוה מ-100.

אבל רוב משקיעי המט"ח קונים ישירות חוזה USDJPY, ועוד בצורה מאוד ממונפת.

המינוף מהשטן

הנפילה הזאת בדולר-ין הולידה לדעתי הזדמנות לחזק את הפוזיציה. אני מעריך שחלק גדול מהנפילה נבע משורט-סקוויז. שוב, קצת קשה לנו – למי שרגיל למניות – לחשוב על שורט סקוויז אחרי נפילה של 8%, אבל עולם המט"ח הוא עולם אחר לגמרי.
המינוף ששחקני מט"ח מקבלים יגרום לשיער של משקיע ערך נורמלי לסמור.

אתמול החלטתי להגדיל את ההימור נגד הין, והפעם עשיתי זאת בדרך ישירה של קניית חוזה USDJPY. סך הכל קניתי ב-3% מערך הנכסים שלי בשער של 97.0125. אבל מה שהפתיע אותי זה המינוף שקיבלתי. מדובר בחשבון ברוקר חדש שפתחתי. העברתי לשם סך הכל פחות מ-1% מהנכסים שלי, ועם זה פתחתי פוזיציה של 3%. למעשה יכולתי לפתוח פוזיציה הרבה יותר גדולה. אני מקבל שם מינוף של 1-200, אז, עקרונית, יכולתי עם 1% מהתיק לפתוח פוזיציה של פי 2 מהתיק שלי.

לא פלא שכל כך הרבה אנשים נגררים לעולם הזה של הימורי מט"ח. מדובר בקזינו לכל דבר. קחו למשל מישהו שיש לו 1,000 דולר. הוא יכול לקנות USDJPY בסך של 200,000 דולר. כל קפיצה קטנה יכולה למחוק אותו, אבל מצד שני, הוא יכול להכפיל את הכסף תוך מס' דקות. כל משקיע קטנצ'יק יכול לשחק עם סכומים גדולים – מה שנותן לו הרגשה שהוא פתאום שייך לעולם של הגדולים. קשה לי להבין איך הרגולטורים מרשים לזה לקרות.

עם כזה מינוף שמקבלים שחקני מט"ח לא פלא שבעולם המט"ח שורט-סקוויז מגיע גם אחרי נפילה יחסית קטנה. מי שממונף למשל פי 50 (שזה, כפי שנראה, לא מינוף גבוה בעולם המט"ח) יכול להימחק אחרי נפילה של 2%. אני מניח שהרבה ספקולנטים נמחקו מהנפילה האחרונה הזאת של הדולר-ין.

לכן המסקנה חייבת להיות שאסור להתמנף יותר מדי. אני יודע שזה ברור כאן לרוב המוחלט של הקרואים, אבל בכל זאת חשבתי שכדאי לציין זאת שוב. הפיתוי להתמנף הוא מאוד גדול, כי קל לראות את האפ-סייד, אבל תמיד חשוב שנסתכל גם על הדאון-סייד. קל מאוד להיגרר במחשבות ופנטזיות מה נעשה אחרי שהפוזיציה הממונפת שלקחנו תעשיר אותנו ולשכוח את הסכנות שאורבות לנו (וזה דרך אגב גם משהו שראיתי אצל אנשים מהשורה שפתאום מחליטים לפתוח מסעדה או פאב וכו'). ועוד משהו…

הנ"ל חשוב במיוחד כאשר מדובר בהימור צפוף. הרי אני לא "הגאון" היחיד שמבין שהין הולך ליפול. מדובר בהימור שכל העולם ואחותו לקחו. אני לא היחיד ששמע את קייל בס. יש עוד רבים כמוני שהחליטו להצטרף לחגיגה ולעשות "כסף קל". נכון, זה שכל העולם חושב שהין הולך ליפול צריך דווקא להדליק נורות אזהרה אצלנו, משקיעי הערך. משקיעי הערך הם, לרוב, נון-קונפורמיסטים שהולכים נגד העדר. למרות זאת, לפעמים אולי כל העולם ואחותו דווקא צודקים. ואני חושב שבמקרה הזה של הין – הם צודקים. לא צריך להיות נון-קונפורמיסט בפרינציפ. צריך לבדוק כל מקרה לגופו של עניין.

אז העובדה שכולם נגד הין כשלעצמה לא מונעת ממני להיכנס להימור הזה, אבל היא כן אומרת לנו שצריך להיזהר כי ההימור צפוף. וכשההימור צפוף צריך עוד יותר להיזהר ממינוף. הימור צפוף יכול לגרום בקלות לשורט-סקוויז, כי כשהין יתחיל ליפול (כמו שקרה לאחרונה) אז כל העולם ואחותו ינסה לברוח כמה שיותר מהר – תופעה שתעצים את הנפילה. או לסיכום – אם צריך להימנע כמה שיותר ממינוף יתר, אז הדבר נכון עוד יותר כשמדובר בהימור צפוף.

אז, כמו שכתבתי למעלה, הגדלתי את ההימור נגד הין. גם אני לקחתי מינוף די גדול – פי 6. מה שאומר שאני צריך נפילה של 16% בדולר-ין כדי להימחק. נכון שיחסית לשחקני מט"ח אחרים לא מדובר במינוף גבוה, אבל בשבילי זה גם יותר מדי, ובימים הקרובים אני אעביר עוד כסף לברוקר וככה אקטין את המינוף. מדובר בחשבון חדש שפתחתי בעיקר בשביל לסחור במניות (יש שם אופציה לקנות מניות וגם לעשות שורטים בהרבה שווקים שעד היום הייתי מוגבל בהם), וזה יתרון ענק מבחינת הימור המט"ח שלי. אני הולך להחזיק בחשבון בעיקר מניות, ואלו ישמשו לי כבטחונות על הדולר-ין. לכן אני צופה שהמינוף שלי בהימור הזה ימשיך ויירד בשבועות-חודשים הקרובים.

גילוי נאות – אני מחזיק בהימור נגד הין היפני, אבל אני יכול לסגור אותו בכל עת מבלי לדווח על זה כאן (או בכל מקום אחר). אין לראות ברשומה זו המלצה להמר נגד הין או לעשות הימורי מט"ח אחרים.

פורסם בקטגוריה כלכלה | 26 תגובות