לקחים מהמשבר הפיננסי של 2008

לפני מספר ימים מלאו שנה לנפילתה של לימן-ברדרס ולנפילה הגדולה בשווקים. בדיוק באותם ימים חזר תיק ההשקעות שלי לגודלו שמלפני המשבר. עכשיו כשנראה שהמפולת הגדולה כבר מאחורינו, הגיע הזמן להפקת לקחים מהמשבר.

לא להסיק מסקנות שגויות

הדבר הכי מסוכן הוא להסיק מסקנות שגויות. המסקנות צריכות להיות "מדעיות" ככל האפשר. כלומר הן צריכות להתבסס על הסטוריה ארוכה ככל האפשר ולא רק על המשבר הנוכחי. למשל – משקיעים רבים יכולים להחליט שלא להשקיע יותר בבורסה כי הבורסה "מסוכנת". זאת טעות חמורה בגלל שלאורך זמן השקעה בבורסה הוכיחה את עצמה כהשקעה הרווחית ביותר (רווחית יותר מנדל"ן או אג"ח).

עוד מסקנה ששמעתי ממשקיעם רבים, אשר אני חולק עליה, היא שתמיד צריך להחזיק מזומן. זוהי מסקנה אשר מבוססת על המשבר האחרון, ואינה לוקחת בחשבון את העובדה שברוב השנים הבורסה עולה, ומפולת כמו שחווינו ב-2008 היא אירוע מאוד נדיר. אם למשל הבורסה תעלה עכשיו במשך חמש שנים רצופות, מי שיחזיק מזומן, ישלם על כך ביוקר. אם הבורסה נותנת בממוצע תשואה הרבה יותר גבוהה מאשר מזומן, אז למה להשאיר בצד מזומנים?
למעשה, מבחינה לוגית אין שום הבדל בין הטענה שתמיד צריך להחזיק מזומנים לבין הטענה שאסור להשקיע בבורסה. שתי הטענות לא עוברות את מבחן המציאות שמראה שלאורך זמן שוק המניות נותן תשואה גבוהה יותר מאשר מזומן. (אני כמובן לא אומר שאסור להחזיק מזומנים. כל אחד צריך להשאיר כמות מסוימת של מזומנים לצרכים המיועדים לטווח הקצר. אבל אין שום סיבה להשאיר מזומנים כהשקעה לטווח ארוך).

טעות נוספת תהיה להתקבע על המחירים הזולים שהביאה איתה המפולת האחרונה. המשבר הנוכחי הביא מספר הזדמנויות שלא נראו שנים רבות – כמו למשל לקנות את WFC במכפיל רווח של 2. צריך לזכור שהזדמנויות כאלו הן מאוד נדירות. אל תצפו לכאלו הזדמנויות כל שנה!
מה שאני רוצה להגיד זה שזאת תהיה טעות לחכות למחירים נמוכים כל כך, ובגלל זה לפספס הזדמנויות השקעה פחות אטרקטיביות. למשל – כיום WFC נסחרת במכפיל 7 (לפי מחיר של 28$ למניה). זהו עדיין מכפיל מאוד זול, אבל יכול להיות שמשקיעים רבים יגידו – אני אחכה ש WFC תרד שוב למכפיל 2 לפני שאני אקנה. משקיע כזה יכול לחכות גם 30 שנה מבלי לראות את WFC נסחרת כל כך בזול.

זה מפחיד יותר ממה שנראה בטלביזיה

לא משנה כמה תכין את עצמך, כשבאה המפולת זה באמת מפחיד. זה מאוד קל להסתכל אחורה למפולות של העבר ולהגיד – איך כל המשקיעים מכרו כמו עדר בדיוק בתחתית?

כמו שכולנו ראינו בחודשים האחרונים – כשמגיעה המפולת היא באמת מפחידה. העיתונים והחדשות מלאים ברואי שחורות שמנבאים שאנחנו רק בתחילת המפולת, והגרוע מכול עוד לא התחיל. כן, הם אומרים, הבורסות בעולם כבר ירדו ב-40%, אבל ב-1929 המניות ירדו ביותר מ-90%. או – תסתכלו על יפן, לפני עשרים שנה הניקיי נסחר ב-30,000 נקודות ועכשיו הוא לא מגיע אפילו ל-10,000, כך שיש לנו עוד הרבה לאן ליפול.

זה באמת מפחיד. אתה מסתכל על תיק המניות שלך וחושב – מה יקרה אם הוא יפול בעוד 70%?
לא פלא שכל כך הרבה אנשים מוכרים בתחתית. כולם מפחידים אותנו כל כך עד שאנחנו מפחדים להפסיד את המעט שנשאר לנו.

אבל למה תמיד מנופפים לנו במשבר של 1929 או במשבר של יפן? כל פעם שיש משבר, מזכירים לנו את 1929, אבל מאז 1929 לא היה עוד אף פעם משבר כה גדול.

קל מאוד להכנס לפאניקה ולמכור את כל המניות. במקרים כאלו צריך לפעול נגד האינסטינקטים שלנו, ולא ללכת אחרי העדר. ההסטוריה הוכיחה פעם אחר פעם שמי שמכר בשיא הפאניקה, יצא מופסד.

היזהרו מנביאי שקר

כל פעם שמגיע משבר, צצים פתאום כל מיני מומחים "שחזו את המשבר". אנשים שעד לפני המשבר היו אנונימים לחלוטין נהפכים בין לילה לסלבריטאים. הם מתראינים תחת כל עץ רענן וזאת רק בזכות העובדה שהם "חזו את המשבר". הכוכבים הגדולים של המשבר הנוכחי הם נוריאל רוביני ומרדית וויטני

לפחות לפי הכתבה בוול סטריט ג'ורנל מרדית בכלל לא ניבאה את המפולת הכלכלית. היא רק טענה שסיטי בצרות. לעומת זאת היא צפתה שבר-שטרן (הבנק הראשון שפשט רגל) ירויח 11$ בשנת 2009. כמובן שרוב העיתונאים לא ממש בדקו בציציות של מרדית, וכולם הכריזו עליה כעל "זאת שחזתה את מפולת הבנקים". אבל האם מרדית באמת בורכה ביכולות נבואיות?

בואו נראה – ממש בשיא המשבר התראיינה וורדית ל CNBC, וחזתה שהמצב הכלכלי רק יחמיר. כאשר היא נותנת תחזית מאוד עגומה לגבי הצרכן האמריקאי, הבנקים וכרטיסי האשראי. שימו לב שהראיון נערך ממש בשיא המשבר כשהדאו נסחר ב 6800 נקודות (לעומת 9700 היום). מאז לא רק שמדדי המניות עלו חדות, אלא גם הכלכלה הראתה סימני שיפור. מדד אמון הצרכנים למשל עלה מ-26 במרץ ל 53 בספטמבר. הראיון הזה נערך אחרי 3-4 ימי עלייה די חדים במניות. מרדית קוראת לעלייה הזאת "Relief Raly" כלומר ראלי זמני שבא אחרי ירידות חדות.

היא אומרת "האם כדאי לקנות את GS ב-100$? לא! ב-70$ כן, אבל לא ב 100$". כיום GS נסחר ביותר מ 180$. WFC נסחרה ב-11$ כמעט שליש ממחירה כיום. אבל שימו לב כמה מרדית פסימית לגבי WFC לקראת סוף הראיון. היא מדברת על כך שהבנקים יצטרכו למכור נכסים רבים בשביל לפצות על ההפסדים שהיא צופה שיהיו ב 2009-2010.

עכשיו שימו לב לראיון הזה עם נוריאל יום אחרי שהדאו הגיע לתחתית. בזמן הראיון הדאו נסחר בפחות מ 7000. כלומר מאז הוא רשם עלייה של יותר מ-50%. מי שהקשיב לרוביני, וקיבל פיק ברכיים, הפסיד את הראלי הכי גדול בשוק המניות מזה שנים רבות.

 

כל מי שעסוק בניבוי בלתי פוסק של העתיד יקלע לפעמים, אבל זה לא אומר שיש לו יכולת ניבוי. קחו למשל את כל אלו שניבאו שהנפט יגיע ל-100$, ואז כשהוא הגיע ל-100$, הם ניבאו שהוא יגיע ל-200$. איפה כל הנביאים האלו היום?

אמור לא למינוף!

עקב התוצאות היפות שהשגתי ב 2006-2007, שאלו אותי מספר חברים למה אני לא לוקח הלוואות כדי למנף את ההשקעות שלי. האמת היא שבאמת שקלתי לקחת הלוואה בסוף 2007, ומזל גדול שלא עשיתי זאת. כל מי שנכנס למשבר עם הלוואות, ספג מכה מאוד קשה. אני מסכים שמינוף קטן של נניח 5% מתיק ההשקעות הוא לא בהכרח רעיון רע, אבל צריך להימנע ממינוף גבוה – כזה שישאיר אותך בלי כלום אם שוק המניות יפול ב-50%.

בנוסף לכך הוכיח המשבר פעם נוספת את הסכנה שבהשקעה בחברות ממונפות. שימו לב שכמעט כל החברות שפשטו את הרגל או נקלעו לקשיים בשנה האחרונה היו חברות מאוד ממונפות – בין אם זה הבנקים בארה"ב או חברת הנדל"ן אפריקה ישראל. למרות שתיק המניות שלי ירד חזק ב-2008, אף מניה בה החזקתי לא פשטה את הרגל – אפילו לא קרוב. למעשה חברות רבות בהן החזקתי הציגו רווחים יפים למרות המשבר. כל זאת בגלל שהקפדתי לקנות מניות עם מאזן כספי חזק מאוד.

להיזהר כשהבורסות יקרות

כשההאנג-סנג עבר את ה-32,000 נקודות ונסחר במכפיל רווח גבוה מ-20, הייתי צריך להיזהר יותר. למרות שידעתי ששוק המניות יקר מדי, הייתי בטוח שהעובדה שאני מחזיק במניות זולות, תציל אותי מהמפולת. מסתבר שטעיתי. לא רק שגם המניות שלי ירדו במפולת, הן ירדו אפילו יותר מהמדדים.

שום דבר לא מנע ממניות שנסחרו במכפיל רווח של 4 לרדת למכפיל רווח נמוך מ-2. המסקנה העיקרית היא שכשהבורסות נסחרות במחירים גבוהים, צריך להתחיל להיזהר.

למה אני קורה להיזהר?

1 – לא למנף. אם אני מצדיק מינוף קטן בתקופות רגילות, אז אני לחלוטין נגד מינוף כשהבורסה בשחקים.

2 – להתרחק מאופציות. למי שזוכר בשנת 2007 קניתי אופציות לטווח ארוך של יותר משנה (מה שנקרה LEAP). למרות שהאופציה הייתה מאוד זולה, ולמרות שהאופציה הייתה לטווח ארוך, זאת הייתה טעות לקנות אותה כששוק המניות גבוה. למזלי זאת הייתה השקעה קטנה כי הפסדתי עליה 100%.

3 – לשקול להחזיק מזומנים. כמו שאמרתי למעלה, אני נגד המנטרה שתמיד צריך להחזיק מזומנים, אבל כשמתפתחת בועה בשוק המניות, בהחלט כדאי לדלל קצת את תיק המניות, ולהחזיק יותר מזומנים.

4 – לחפש השקעות במקרים מיוחדים. זאת אולי המסקנה הכי חשובה שלי מהמשבר הנוכחי – לחפש השקעות במקרים מיוחדים. באפט בעברו חילק את ההשקעות שלו לשני סוגים – מניות ערך זולות ומקרים מיוחדים. מניות ערך זולות הן מניות של חברות שנסחרות בזול. מקרים מיוחדים אלו הן השקעות בחברות שבתהליכי פירוק, ארביטרז', חברות שעומדות להירכש ע"י חברות אחרות וכו'. היתרון שבהשקעה במקרים מיוחדים הוא שהשקעות כאלו אינן תלויות בשוק המניות – גם אם השוק יורד הוא לא משפיע על הביצועים של מניות אלו. קחו למשל את חברת FTAR שהייתה בתהליכי פירוק בשנת 2008, המניה חילקה דיבידנדים מאוד שמנים במשך השנה אשר לא הושפעו מהמצב בשוק.

אחת הסיבות שבאפט הצליח להכות את השוק בשנים של ירידות מחירים הייתה בזכות ההשקעות שלו במקרים מיוחדים.

בעברי השקעתי פעמים בודדות במקרים כאלו – למשל השקעתי ב ION שעמדה להירכש ע"י NBC, או ההשקעה שלי ב FTAR שהייתה בתהליכי פירוק. שתי השקעות אלו היו מאוד רווחיות. הבעיה עם סוג כזה של השקעות היא שמאוד קשה למצוא מקרים כאלו. את שתי ההשקעות הנ"ל, למשל, מצאתי בפורומים של השקעות.

לדעתי כששוק המניות מתחיל לרחף לו במחירים לא הגיוניים, צריך לעשות מאמץ רב למצוא הזדמנויות השקעה במקרים מיוחדים. זהו פתרון מאוד טוב שמצד אחד מאפשר להישאר מושקע (כלומר לא להחזיק מזומנים), אבל בד בבד לא להפסיד כשהבורסות נופלות.

העצלות מהשטן

כשראיתי את מחירי המניות יורדים ויורדים בלי להפסיק, נכנסתי לבונקר. כמעט כל המניות שלי ירדו חזק, ולכן לא רציתי למכור אף מניה. למשל, אמרתי לעצמי – אם נאן-יאנג הייתה זולה ב-20$, אז היום ב-10$ היא הרבה יותר זולה ואין סיכוי שאמכור אותה. זאת כנראה הייתה הטעות הכי גדולה שלי. תמיד צריך לחפש עוד הזדמנויות. תמיד צריך לבדוק האם ישנן מניות זולות יותר מאשר המניות בהן אני מחזיק.

העובדה שנאן-יאנג ירדה בחצי, ונסחרת ברבע מהערך שלה, לא אומרת שלא צריך למכור אותה. באותה תקופה היו מניות שירדו ביותר מ-90% ממחירי השיא שלהן, ונסחרו בעשירית ואף פחות מערכן.

אז זה נכון שעשיתי כמה שינויים בתיק – למשל מכרתי את ברקשייר כמו גם כמה מניות מהונג-קונג בשביל לקנות את WFC, אבל במבט לאחור הייתי צריך להיות הרבה יותר אקטיבי בחיפוש מציאות. זה מאוד קשה למכור מניה שאתה יודע שהיא נסחרת בזול. את ברקשייר למשל מכרתי תמורת 2300$ – מחיר מאוד זול. זה היה לי ברור שברקשייר שווה הרבה יותר, ולכן היה קשה למכור אותה. אבל במקום ברקשייר קניתי מניות של WFC בפחות מ-10$. אמרתי אז לעצמי – זה נכון שברקשייר מאוד זולה, אבל WFC יכולה בקלות לעלות פי 7-8 תוך שלוש שנים, ואילו לברקשייר אין סיכוי לעלות כל כך הרבה.

לצערי ההחלפה של ברקשייר ב WFC היתה מעשה חריג מצדי. הייתי צריך להחליף הרבה יותר.

פורסם בקטגוריה מניות, עקרונות השקעה | 17 תגובות

כסף – מה שלא לימדו אותך בבית-הספר – חיסכון

תתאר לך מליונר.

מה אתה רואה לפניך?

רוב האנשים יראו אדם לבוש יפה, עונד שעון יוקרתי, נוהג ברכב פאר, גר בבית גדול עם בריכה וכו'.
אם גם אתה חושב כך, כדאי לך לקרוא כמה ספרים בעניין, או לפחות להמשיך ולקרוא את הפוסט הזה.

המליונרים שאני מכיר

לא יודע למה, אבל משום מה אחרי שעברתי להונג-קונג יצא שמספר לא קטן מהחברים שרכשתי שם היו מליונרים. לא, לא מליונרים כבדים, אלא אנשים ששווים בין מליון לאולי עשר מליון דולר אמריקאי. אף אחד מהם לא תואם את הסטריאוטיפ של המליונר. הנה למשל הדוגמא של מר שו:

הפעם הראשונה בה פגשתי את מר שו הייתה בדירה שלנו כשהוא בא לתת לנו משהו מחבר משותף. באותה תקופה העבודה שילמה לי על הדירה (הטבה שהופסקה מאוחר יותר בגלל המפולת של 2001), כך שגרתי בדירה מאוד יקרה (הדירה עלתה יותר מהמשכורת שלי!). כשמר שו נכנס לדירה מיד הרגשתי לא נוח. הוא נראה כמו פלאח סיני עם חליפה שנראתה כאילו קנו אותה בשוק. הרגשתי לא נעים בגלל הדירה היקרה בה גרתי. רק שנתיים לאחר מכן למדתי שמר שו הוא כנראה האיש הכי עשיר שאני מכיר באופן אישי.

כשסיפרנו לו שאנחנו צריכים לעבור לדירה זולה יותר, כי תנאי התעסוקה שלי השתנו, הוא אמר לנו – לי יש דירה להשכרה, אולי תבואו לראות?
אז הלכנו לראות. הדירה הייתה ממוקמת באזור רועש ובבניין ישן, כך שהתלבטנו האם לשכור אותה (בסוף משיקולים כלכליים כן שכרנו אותה). הוא ראה שאנחנו מתלבטים, ואמר – יש לי עוד דירה במקום יותר יוקרתי, רוצים לראות? הסתבר שיש לו לפחות 4 דירות (שאני יודע עליהן). כאשר שתיים מהן ממוקמות באזור יוקרתי בהונג קונג. רק הדירות שלו שוות כמה מליוני דולרים. הסתבר לי שמר שו ואשתו סוחרים באומנות סינית, ועושים זאת בהצלחה רבה. אבל אם הייתם רואים אותם ברחוב, בחיים לא הייתם מנחשים שהם עשירים. הם לבושים מאוד צנוע, האשה לא עונדת תכשיטים, הם בכלל לא מחזיקים רכב ולרוב אוכלים אוכל מהבית.

האם זאת דוגמא לא מייצגת?

המליונר מהדלת הסמוכה

המחקר הכי גדול על דמותו של המליונר נערך ע"י שני פרופסורים אמריקאים שלאחר מכן פרסמו על כך ספר "The Millionaire Next Door". המחקר מראה בפרוש שמר שו הוא הכלל ולא היוצא מהכלל. אז נכון שהתקשורת מתמקדת ביאכטה של אריסון או בבית של לבייב. אבל כמה לבייבים ואריסונים יש? רוב המליונרים נהפכו למליונרים לא מעסקים חובקי עולם וגם לא מירושה (כן, אני אומר שוב, לא מירושה) ובטח שלא מהלוטו. רוב המליונרים הרוויחו משכורות די גבוהות (אם כי חלק לא מבוטל הרוויח משכורות ממוצעות), והם נהפכו למליונרים בעיקר בגלל שהם חסכו את מה שהם הרוויחו ואז השקיעו את הכסף.

פעמים רבות שאני מדבר על כך עם אנשים, הם אומרים אז מה? אתה רוצה שנהיה קמצנים?
התשובה היא שזה לא משנה כמה כסף אתם מרוויחים, אם אתם לא מצליחים לחסוך חלק נכבד מתוכו. תשאלו כל ילד בכיתה ג' כמה זה מליון פחות מליון והוא יידע שהתשובה היא אפס. אתם צריכים לזכור שזה לא משנה כמה אתם מרוויחים, אם אתם מבזבזים את הכל, בחיים לא תהיו עשירים. זה מאוד פשוט.

בפוסט הקודם בסדרה דיברתי על חשיבותה של הכנסה גבוהה, אבל כמה מאיתנו מרוויחים מליון דולר בשנה? או אפילו 300 אלף? או אפילו 100 אלף? כל מי שלא שייך למיעוט הזה שמרוויח פי כמה וכמה מהמשכורת הממוצעת, חייב להבין שיש לו רק דרך אחת להתעשר והיא לחסוך כמה שיותר.

אז מי הם כל אלו שקונים יאכטות, רכבים מפוארים ושעוני יוקרה? רובם המכריע אינם אנשים עשירים. זה נכון שחלקם הגדול מרוויח משכורות מאוד גבוהות, אבל הם לא מצליחים להתעשר בגלל חיי המותרות שלהם.

כמה צריך לחסוך?

ספרי מוטיבציה רבים נכתבו על נושא החיסכון. אני חושב שהפופולארי ביותר הוא כנראה Rich Dad Poor Dad. ספר לא רע, אם כי אני מעדיף את הספר The Richest Man In Babylon. בספר זה יש אנלוגיה מאוד יפה לכסף. הוא מציע לכם לחשוב על הכסף כעל עבד שלכם. אם הרווחתם כסף ובזבזתם אותו – נתתם את העבד למישהו אחר. לעומת זאת, אם תחסכו את הכסף, העבד יתחיל לעבוד בשבילכם. כלומר במקום שאתם תעבדו בשביל הכסף, הכסף יעבוד בשבילכם (אני אסביר זאת ביתר פירוט בפוסט הבא בסדרה). לא רק שהכסף הזה שחסכתם יעבוד בשבילכם עד יום מותכם אלא גם הילדים שלו, הנכדים שלו והנינים שלו יעבדו בשבילכם (כלומר גם הריבית תעבוד בשבילכם).

ניקח זוג בן 30 שמרוויח 10,000 שקל נטו בחודש. אם הוא מצליח לחסוך 1,000 ש"ח בחודש בתשואה של 9% בשנה, וחוסך עד גיל 65, הוא יצליח לחסוך 2.9 מליון ש"ח. אם הזוג יתאמץ קצת יותר, ויחסוך 1500 ש"ח בחודש, הוא יצליח לחסוך 4.4 מליון ש"ח. כלומר מליון דולר הוא דבר בר השגה לרבים מאיתנו. (לצורך החישוב השתמשתי במחשבון של MSN).

אז נכון שהאינפלציה תהרוס הרבה, ומליון של היום יהיה שווה הרבה פחות ממליון עוד שלושים שנה, אבל בחישוב שלי לא הבאתי בחשבון את הפנסיות שלהם, קרנות השתלמות, בונוסים וכו'. זאת אומרת שרבים מאוד מקרב תושבי ישראל יכולים (וצריכים) לחסוך מליון דולר בנוסף לפנסיות שלהם. מליון דולר בגיל 65 הוא לא דבר של מה בכך.

אני משוכנע שחלק גדול מהקוראים כאן יכול לחסוך הרבה יותר. תחשבו כמה כסף אתם מבזבזים על כל מיני שטויות שמצטברות לכסף גדול. קחו למשל מישהו שאוכל בחוץ כל יום. נניח שהוא מוציא על ארוחת צהריים 40 שקל כל יום – או 800 שקל בחודש. אם הוא יביא אוכל מהבית, רק החסכון הזה יכול להוסיף לו יותר משני מליון שקלים בפרישה. אם שני בני הזוג יפסיקו לאכול בחוץ כבר מדובר על כמעט 5 מליון שקלים נוספים.

המסקנה שלי היא שאחוז מאוד גבוה מתושבי ישראל יכולים להיות מליונרים, אם הם רק היו בוחרים בכך.

אני לא מטיף פה לחיי סגפנות (למרות שאני ממש לא נגד!). אבל אני כן ממליץ לקוראים לשחק קצת עם המחשבון של MSN, ולראות כמה כסף יכול להיות לכם בעתיד אם תחסכו קצת יותר, ואז לפי זה כל אחד יכול להחליט בשביל עצמו כמה כדאי לו לחסוך. המציאות היא שרוב האנשים לא מודעים לכמות הכסף שהם יכולים לחסוך אם הם היו מוותרים על חלק מתענוגות החיים. כמה מכם ידעו ש-40 שקל ביום במשך 35 שנה יביאו לחיסכון של יותר משני מליון שקלים?

כולנו חולמים להתעשר, אבל לחלום זה אף פעם לא מספיק – צריך לעשות משהו בנדון, ובשביל רוב רובנו – אלו שלא מרוויחים מאות אלפי דולרים בשנה, יש רק פיתרון אחד והוא לחסוך כמה שיותר. זאת האמת – בשביל להיות עשיר צריך לחסוך.

דחיית סיפוקים

מכירים את הניסוי הזה שמשאירים ילד קטן עם סוכריית מרשמלו לבד בחדר, ואומרים לו שאם לא יאכל את הסוכריה, הוא יקבל שתיים אח"כ?
לנו בתור מבוגרים זה נראה מגוכך לא לחכות 10 דקות בשביל עוד סוכריה, אבל רובנו מתנהגים באופן דומה כשמדובר בכסף – אנחנו מבזבזים היום למרות שכל כסף שנשקיע היום יהיה שווה הרבה יותר עוד כמה שנים.

תחשוב על כך שכל 1,000 שקל שאתה חוסך היום, יהפכו ל-20,000 שקל עוד 30 שנה (עם תשואה של 10% בשנה). אם למשל אתה מוותר על חופשה שעלותה 20,000 שקל היום, תוכל במקום זאת להנות ממספר רב של חופשות ופינוקים בעלות של 400,000 שקל עוד 30 שנה.

פעמים רבות שמעתי מבני +20 כי הם רוצים לטייל ולהנות היום כשהם עוד צעירים, כי עוד כמה שנים הם כבר יהיו מבוגרים מדי בשביל לטייל ולהנות. באופן מוזר, טיעונים דומים שמעתי גם מבני +30 וגם מבני +40. אבל המציאות היא שהיום גם בני +60, +70 ואפילו אנשים יותר מבוגרים מטיילים ונהנים מאוד מהחיים. אני רואה זאת בסביבה של ההורים שלי – רבים ממשיכים להיות אקטיבים מאוד גם בגיל מבוגר – מטיילים מיפן במזרח ועד לאלסקה במערב, צוללים, מטפסים על הרים ושטים ביאכטות. האמת היא שמי שחוסך היום (ומשקיע את הכסף בחוכמה) יוכל להנות הרבה יותר מהכסף כשהוא יהיה מבוגר יותר.

לאכול ולשתות כי מחר נמות?

אנשים רבים אומרים – תמיד ישנה אפשרות שמחר תעבור משאית ותדרוס אותי, אז לפחות היום אני נהנה מהחיים. הראייה שלי היא קצת שונה. התסריט הזה של המשאית היה אחת הסיבות שלי לחסוך יותר ולא לבזבז יותר.

הפחד הגדול שלי היה שאני אמות והמשפחה שלי תשאר ללא כלום. אני ממליץ מאוד על הסרט "כנפיים שבורות" שמתאר בדיוק מקרה כזה – סיפורה של אם חד הורית שנשארה עם 4 ילדים לאחר מות בעלה. המחשבה שאשתי וילדיי יצטרכו לחיות בעוני מחפיר רק בשביל שאני אהנה קצת יותר מהחיים נראית לי כחוסר אחריות.

בין אם תמותו צעירים ובין אם תחיו חיים ארוכים, חשוב מאוד לחסוך, וזאת הדרך היחידה שמאפשרת לרובנו להתעשר.

פורסם בקטגוריה כסף | 46 תגובות

אופניים חשמליים – העתיד כבר בסין

אופניים-חשמליות סין בייג'ין רכב-חשמלי תחבורה-ציבוריתאיך סיני שגר בבייג'ינג במרחק 20 ק"מ ממקום עבודתו מגיע כל יום לעבודה?
עד לפני מספר שנים, הסינים היו נוסעים באופניים, אבל ככל שבייג'ינג גדלה, אופציה זאת הפכה לפחות ופחות מציאותית. היה נדמה שלא תהיה ברירה, והסינים יעברו למכוניות, או לתחבורה ציבורית. אלא שבשנים האחרונות הגיע כלי תחבורה חדש לסין, ונראה שהוא מצליח להיקלט יפה מאוד – אופניים חשמליים.

ישר כשהגעתי לבייג'ינג שמתי לב ליצור החדש הזה. המספר של האופניים החשמליים מתקרב ואולי כבר עקף את מספר האופניים הרגילים. ניתן לראות אותם בכל הגדלים ומכל הסוגים משייטים להם בשקט מוחלט ובמהירות לא קטנה ברחבי העיר. החלטתי שאני חייב למצוא מישהו עם זוג אופניים כזה כדי שאוכל לראיין אותו לבלוג שלי. ואכן, לאחר מספר שבועות מצאתי מתנדב – אדון גוו (Guo). הנה הראיון לפניכם.

ראיון עם מר גוו

מר גוו – אני יכול להגיד שאופניים חשמליים הם דבר מדהים. אני מאוד מרוצה מהזוג שלי. קניתי אותם לפני שנה ואני משתמש בהם באופן יומיומי.

עדו – לאיזה מרחק אתה רוכב עליהם?

מר גוו – אני עובד בשי-דן. המרחק מהבית עד לעבודה הוא עשרים ק"מ, ולוקח לי 50 דקות להגיע. אם הייתי נוסע ברכב, היה לוקח לי יותר זמן בגלל הפקקים.

עדו – מהי המהירות המרבית של האופניים?

מר גוו – עד כמה שאני זוכר, המהירות המרבית של האופניים שלי היא 20 עד 25 קמ"ש. אני לא יכול לומר בוודאות כיוון שאין מד מהירות באופניים. אני חושב שהחוק מגביל ל 25 קמ"ש או אולי 30 קמ"ש. היצרנים המקומיים בונים אופניים שיכולים לנסוע מהר יותר. כשאתה קונה אופניים אתה צריך להוציא להם רישיון, ואז בודקים את המהירות שלהם. אבל אח"כ אתה יכול לחזור לחנות והם מנתקים איזה חוט שמחובר למנוע, וזה מאפשר לך לנסוע מהר יותר. ישנם אופניים שמגיעים ל 30 ואפילו 40 קמ"ש. אני קניתי אופניים של יצרנית מטאיוואן – ג'יאנט (Giant). זוהי יצרנית רצינית ולכן היא לא תאפשר מהירות מעל לחוק באופניים שלה.

עדו – כמה עלו לך האופניים?

מר גוו – אלפיים שלוש מאות יואן (כ 1250 ש"ח). מחיר יקר יחסית וזאת בגלל שקניתי אופניים מפירמה טובה. אני מעדיף פירמה טובה על פני אופניים גדולים יותר מפירמה מקומית. למרות שבעצם גם פירמות מקומיות טובות. המבנה המכאני של האופניים מאוד פשוט, והם לא מתקלקלים.

עדו – מה עם תיקונים? מהי העלות השנתית של התחזוקה?

מר גוו – אין כמעט תיקונים. האופניים מאוד פשוטים. כל בחור עם קצת חוש טכני יכול לתקן כמעט הכול.

עדו – מה עם המנוע, הוא לא מתקלקל לפעמים?

מר גוו – עוד לא שמעתי על מישהו שהתקלקל לו המנוע. הטעות היחידה שעשיתי היא שקניתי אופניים עם מנוע קדמי. רוב המשקל באופניים הוא בחלק האחורי – במיוחד אם מרכיבים מישהו או אם אתה סוחב משהו. בגלל שהמנוע מקדימה, קורה שהגלגל הקדמי מסתובב על ריק פעמים רבות, וגורם לשחיקה של הצמיג הקדמי. אתה יכול לראות ברחוב הרבה סוגי אופניים. לחלק מהאופניים יש מנוע הרבה יותר גדול משלי, וישנם גם אופניים עם שני מנועים – אחד קדמי ואחד אחורי. ישנם אנשים רבים שמשתמשים באופניים לסחוב ציוד וכלי עבודה, אז הם צריכים אופניים עם שני מנועים.

מנוע-אופניים-חשמליים סין בייג'ין רכב-חשמלי תחבורה-ציבורית

המנוע של האופניים נמצא באמצע הגלגל

עדו – אופניים כאלו בטח יותר יקרים.

מר גוו – יותר זולים. אופניים כאלו בד"כ לא יפים ועשויים בעיקר מפלסטיק, אז הם זולים יותר. עלות המנוע היא זניחה.

עדו – איך אתה מטעין את הסוללה?

מר גוו – הסוללה מספיקה לחמישים ק"מ. כל יום כשאני חוזר הביתה אני מעלה את האופניים ומחבר לחשמל. האופניים נכנסות למעלית, אז אין בעיה. אפשר גם להוציא את הסוללה ולהטעין אותה לבד. כל יום צריך להטעין את הסוללה 8 שעות. אתה יכול לראות שהסוללה לא מאוד כבדה.

– אני מנסה להרים את הסוללה כמו גם את האופניים. האופניים לא מאוד כבדים, אם כי יותר כבדים מאופניים רגילים – לפי הפרוספקט הם שוקלים 39 קילו. גם כשמוציאים את הסוללה, האופניים די כבדים ומרגישים את המשקל של המנוע מקדימה.

עדו – כשאתה מגיע למשרד, האם אתה מוציא את הסוללה? האם יש גניבות של סוללות?

מר גוו – הסוללה ננעלת כך שאין גניבות. בבייג'ינג יש כל הזמן אנשים ברחובות, אז אף אחד לא יגנוב סוללה באמצע היום.

עדו – כל כמה זמן צריך להחליף סוללה?

מר גוו – כל שנה וחצי. הסוללה מאוד זולה – היא עולה בערך 300-400 יואן. היום גם אפשר לקנות סוללות ליתיום. הן יותר קלות, לוקחות אותך רחוק יותר והבלאי שלהן איטי יותר, אבל הן יותר יקרות.

עדו – האם אתה יכול לקנות סוללה מכל יצרן, או שאתה חייב לקנות מג'אינט?

מר גוו – אני צריך לקנות מהיצרן המקורי, כיוון שיש הרבה סוגי סוללות, ולכן צריך לוודא שאתה קונה סוללה מתאימה.

מכסה-סוללה מנוע-אופניים-חשמליים סין בייג'ין רכב-חשמלי תחבורה-ציבורית

בשביל להוציא את הסוללה צריך להרים את המושב

סוללה-אופניים-חשמליים מנוע-אופניים-חשמליים סין בייג'ין רכב-חשמלי תחבורה-ציבורית

הסוללה בטעינה

עדו – האם צריך להוציא רשיון נהיגה לאופניים?

מר גוו – לא. הם בדיוק כמו אופניים רגילים. לא צריך שום רשיון. כל אחד יכול לרכב עליהם.

עדו – מה עם ביטוח?

מר גוו – לא צריך. הם כמו אופניים רגילים. אני גם יכול להשאיל אותם למי שאני רוצה.

עדו – מה עם ילדים? מותר להם לרכב על אופניים חשמליים?

מר גוו – מבחינת החוק אין הגבלה, כיוון שבחוק אופניים חשמליים הם בדיוק כמו אופניים רגילים. אבל לרוב ההורים לא יתנו לילדים לרכב על כאלו אופניים בגלל המהירות שלהם.

נסיעת מבחן

לאופניים יש שני מצבים – מצב אחד משלב מנוע ופדלים. המצב השני (שמצריך לחיצת כפתור) פועל על מנוע בלבד.
ניסיתי קודם לרכב עם המצב הראשון. כמה שניות לאחר שהתחלתי לפדל, המנוע נכנס לפעולה. עבודת הפידול נהפכה לקלה מאוד – כאילו סובבתי את הרגלים באוויר. לא הרגשתי שום התנגדות. האופניים נסעו במהירות גבוהה, ובכלל לא הייתי צריך להתאמץ. הקלות של הרכיבה הפתיעה אותי. עכשיו אני מבין למה אופניים אלו כל כך פופולארים כאן.

לאחר כחצי דקה של רכיבה החלטתי לנסות את המצב השני. המצב השני מזכיר קצת אופנוע. בשביל לקבוע את המהירות, צריך לסובב את הידית הימנית. ככול שמסובבים יותר כך המהירות גבוהה יותר. עכשיו אני מנסה לבדוק איך הם נוסעים כשמשתמשים בפדלים בלבד. בשביל כך צריך להפעיל את המצב השני, אך לא לסובב את הידית. גם במצב זה אני רוכב בקלילות. למרות שהאופניים אמורים להיות יותר כבדים מאופניים רגילים, אני לא מרגיש הבדל ברכיבה. זאת אומרת שגם כשנגמרת הסוללה, עדיין ניתן לרכוב על האופניים כמו על כל זוג אופניים רגיל.

מר גוו מציע לי להסיע אותו מאחורה, ולראות איך מגיבים האופניים. עכשיו אנחנו שני מבוגרים על האופניים. אני מפעיל את המצב השני, מסובב את הידית והאופניים שטים להם בלי בעיה בכלל. למען האמת, אני לא מרגיש שהם יותר איטיים מאשר כשרכבתי לבד.

נסיעת-מבחן מנוע-אופניים-חשמליים סין בייג'ין רכב-חשמלי תחבורה-ציבוריתשניים-על-אופניים מנוע-אופניים-חשמליים סין בייג'ין רכב-חשמלי תחבורה-ציבורית

לסיכום, זהו באמת כלי תחבורה מדהים. קשה לי להבין למה מישהו יעדיף קטנוע על פני אופניים חשמליים. אם הייתי גר בעיר גדולה, והייתי צריך לנסוע כל יום לעבודה, בהחלט הייתי שוקל לקנות זוג כזה.

תמונות של אופניים בבייג'ינג

התמונה הראשונה היא של אופניים בלי פדלים שנראים כמו קטנוע. מבחינת החוק, האופניים האלו הם בדיוק כמו האופניים של מר גוו. כלומר ניתן לרכב עליהם לכל מקום, לא צריך רישיון וכו'.

אופניים-כמו-קטנוע מנוע-אופניים-חשמליים סין בייג'ין רכב-חשמלי תחבורה-ציבורית

אופניים דומים לקטנוע

כאן אני מביא תמונות של שלושה סוגי תלת-אופן. אופניים רגילים, אופניים עם מנוע בנזין ואופניים חשמליים.

תלת אופן רגיל ללא מנוע:

תלת-אופן מנוע-אופניים-חשמליים סין בייג'ין רכב-חשמלי תחבורה-ציבורית

תלת אופן – דור א'

תלת אופן עם מנוע בנזין:

תלת-אופן-מנוע מנוע-אופניים-חשמליים סין בייג'ין רכב-חשמלי תחבורה-ציבורית

תלת אופן – דור ב'

תלת אופן חשמלי:

תלת-אופן-חשמלי מנוע-אופניים-חשמליים סין בייג'ין רכב-חשמלי תחבורה-ציבורית

תלת אופן – דור ג'

עוד תלת אופן חשמלי:

תלת-אופן-חשמלי-סין

העתיד נמצא בחשמל

המשימה הבאה שלי היא לבדוק מכונית חשמלית. BYD היא חברה סינית שמייצרת סוללות ומכוניות (ברקשייר של וורן באפט מושקעת במניה). החברה אמורה לצאת בשבועות הקרובים עם מכונית חשמלית ראשונה בסין, ואני מנסה לארגן לעצמי נסיעת מבחן.

פורסם בקטגוריה סין, רואים עולם | 32 תגובות

תיק המניות באוגוסט 2009

מתחילת השנה תיק ההשקעות שלי עלה ב-74.3%. הדאו ג'ונס, ה – S&P 500 וההאנג-סנג עלו מתחילת השנה ב 10.6%, 14.7% ו 38.7% בהתאמה.

עד עכשיו השנה הייתה מאוד טובה למשקיעים, אבל קיים פחד שהשווקים יירדו בספטמבר ואוקטובר. שני חודשים אלו ידועים כחודשים גרועים בשוק ההון. משום מה יש לי הרגשה שדווקא בגלל שכולם מצפים שהשוק יירד הרבה בחודשים אלו, אולי לא נראה ירידות רציניות. לא שהייתי מהמר על כך – זאת סתם הרגשה. בכל מקרה, אני לא מתכננן לבצע שינויים בתיק ההשקעות שלי רק בגלל שהסטורית חודש מסויים היה פחות טוב.

דיווחים

החודש היה שקט לחלוטין. גרייט-צ'ינה (141) ואסיה-סטנדרט (129) הודיעו כל אחת על קנייה של נכסים בהונג-קונג לצורך השקעה. סאונדוויל (878) פרסמה אזהרת רווח חיובית. המניה קצת עלתה בעקבות האזהרה, למרות שהודעה זו לא הפתיעה אותי כל כך. כבר היה ידוע שהחברה מכרה נכס בפברואר השנה, והרוויחה מכך יותר ממאה מליון דולר. רק רווח זה גבוה מהרווח בששת החודשים שבשנה שעברה. סיבה נוספת לאזהרה, לפי סאונדוויל, היא עלייה בשוויים של נכסי החברה. דבר זה מראה על חוזקו של הנדל"ן בהונג-קונג. רק לפני מספר חודשים רבו האנליסטים האם שוק הנדל"ן בהונג-קונג יירד ב-30% או ב-50%. בחודש ספטמבר לפני שנה טענתי כאן בבלוג שאני לא צופה ירידה כה חדה. טענתי כי לפי המחירים ההסטורים של הנדל"ן בהונג-קונג, הנדל"ן המסחרי והמשרדי צריכים ליפול בכ-25% ואילו הנדל"ן למגורים צריך לעלות. כמו כן טענתי כי הנדל"ן בהונג-קונג לא יכול לרדת יותר מדי בגלל שנים רבות של חוסר בנייה של נדל"ן למגורים.

מאז הנדל"ן למגורים והנדל"ן המסחרי הראו חוזקה, ואילו בנדל"ן המשרדי אכן היו ירידות. הסיבה שבניגוד לציפיות שלי הנדל"ן המסחרי מראה על חוזקה היא כנראה בגלל התיירות מסין. תיירות זאת כנראה שינתה לחלטין את מחירי הנדל"ן המסחרי בהונג-קונג. 15 מליון תיירים סינים בשנה הם לא דבר של מה בכך.

החודש אשתי נסעה להונג-קונג, אז שלחתי אותה במשימת ריגול לצלם את אתרי הבנייה של סאונדוויל.

הבניין הראשון הוא בואן-צ'אי – אזור שלאט לאט נהפך למנהטן של הונג-קונג. בניין כזה של ארבע קומות יכול להפוך לעשרים או יותר קומות.

בניין בואן-צ'אי

בניין בואן-צ'אי

בניין ברחוב טאנג-לונג שבקוסווי-ביי. לא יודע בדיוק מה הם מתכננים לעשות איתו. אולי הם ישתלטו גם על הבניין הסמוך.

בניין ברחוב טאנג-לונג

בניין ברחוב טאנג-לונג

הנה דוגמא יפה לערך שסאודוויל יוצרת למשקיעים. באתר הבנייה הזה היו ממוקמים מספר בניינים ישנים. הם נהרסו, ובמקומם נבנה קניון עם שטח רצפה של 10,500 מטר מרובע. הקניון ממוקם מאחורי סאונדוויל פלאזה במקום מאוד מרכזי בקוסווי-ביי. הוא אמור ליצור הכנסה שנתית של 50 מליון ומעלה.

קניון בהקמה ברחוב טאנג לונג

קניון בהקמה ברחוב טאנג לונג

הנה קומת החנויות של הפלאזה. גם במקום זה עמד לפני שנים רבות בית מגורים מוזנח.

סאונדוויל פלאזה

סאונדוויל פלאזה

הנה החלק השני של הפלאזה.

סאונדוויל פלאזה - חלק שני

סאונדוויל פלאזה - חלק שני

עכשיו נגיע לרחוב שסאונדוויל החלה להשתלט על כולו. רחוב היוון הוא באורך 100 מטר. סאונדוויל כבר השתלטה על מספרים 32-50 ועל 20% מ 2-30. אני לא אתפלה אם הם החלו לקנות גם בצד האי זוגי.

רחוב היוון 2-30

רחוב היוון 2-30

עוד תמונה.

רחוב היוון 2-30 - עוד תמונה

רחוב היוון 2-30 - עוד תמונה

הנה המשך הרחוב.

רחוב היוון 32-50

רחוב היוון 32-50

ברחוב וורן הם בונים בניין מגורים בשטח 7,500 מטר מרובע. להערכתי הם ירויחו פה לפחות 200 מליון.

רחוב וורן

רחוב וורן

פעולות בתיק

כמו שכתבתי כאן, בשבועות האחרונים קניתי שלוש מניות של חברות רדיו בארה"ב – רדיו-וואן, אנטרקום וסאלם. סך הכל שמתי 9% מהתיק שלי בשלושת חברות אלו – 5% באנטרקום ו-2% באסלם וברדיו-וואן. לא השקעה כל כך גדולה כיוון שאין לי מזומן. בכדי לבצע רכישות אלו, מכרתי חלק מההחזקה שלי בסון-הינג-ווישין בטווח המחירים של 3.23$-2.98$. להזכירכם, קניתי את המניה בסוף דצמבר שנה שעברה תמורת 1.5$, כך שיותר מהכפלתי את הכסף תוך פחות משנה. המניה עדיין נסחרת במכפיל רווח נמוך (בערך 7) מה גם שהיא יושבת על הר של מזומנים, ומחלקת דיבידנדים נכבדים, אבל מכפיל 7 הוא לא מאוד אטרקטיבי כיום, ומניות הרדיו נראות יותר מפתות. עדיין השארתי חלק מהמניות (כ-5% מהתיק). אם המניה תעלה עוד, אני אשקול להמשיך ולמכור.

כמו כן מכרתי החודש את כל שאר המניות בארט אופטיקלס.

ספטמבר הולך להיות מעניין כאשר חברות רבות תדווחנה על תוצאות החצי הראשון של 2009.

חודש שעבריי       ייחודש הבא

פורסם בקטגוריה מניות | 6 תגובות

מי החליף לי את בייג'ין?

אם היו זורקים אותי בתחתית של בייג'ין מבלי להגיד לי היכן אני, בחיים לא הייתי מנחש שאני בבייג'ין. למעשה אני עדיין לא ממש משוכנע שאני אכן בבייג'ין.
אז נכון, לקחנו מטוס מישראל והוא היה אמור לנחות בבייג'ין, אבל הרי החלפנו מטוס בקייב, אז אולי העלו אותנו על המטוס הלא נכון?

בייגין של פעם

את בייג'ין אני מכיר מעולה. גרתי שם מ-1994 עד 1999. התגוררתי בארבע דירות שונות בארבעה אזורים שונים, והייתי רוכב על אופניים לכל מקום – דרך מעולה להכיר את העיר. כבר אז בייג'ין הייתה עיר גדולה, בעצם לא גדולה – ענקית. אני אומר שזאת לא עיר זאת מדינה. אם תעלה על מונית במקום די מרכזי בבייג'ין ותסע, נגיד, 20 ק"מ לאיזה כיוון שתבחר עדיין תהיה בבייג'ין, ומסביבך יהיו מליוני סינים ובתים בגובה 10 עד 20 קומות.

הדבר הבולט ביותר בבייג'ין באותה תקופה היה זיהום האוויר והלכלוך. פחם – זה מה שהיית מרגיש ברגע שדרכה רגלך בעיר. פחם שחור בכל מקום ממש כמו באוליבר טוויסט. חולצות לבנות היו לגמרי מחוץ לתחום – בלי הגזמה – הן היו מצהיבות ואז משחירות אחרי מספר פעמים שלבשת אותן. שום אבקת כביסה שבעולם לא הייתה מורידה את הפחם הזה.

הדבר השני הבולט היו האופניים. הם אומנם התמעטו בחמשת השנים שגרתי בבייג'ין, אבל גם ב-99 הם היו כלי התחבורה העיקרי, ובבייג'ין כמו בערים אחרות בסין הייתה תופעה יחודית בעולם – פקקי תנועה של אופניים. אבל באמת מי יכול להאשים את הסינים, הרי המכוניות היו הרבה מעבר למה שסיני ממוצע יכול להרשות לעצמו, והאוטובוסים?

האוטובוסים של אז זה כבר נושא לפוסט נפרד. לא רק שהם בקושי זזו, מה היה הסיכוי שלך לעלות על אחד כזה? אתה עומד לך בתחנה ומחכה לאוטובוס. לאט לאט נאספים להם עוד ועוד מלוכסני עיניים. עוברות חמש דקות ובתחנה כבר כמה עשרות סינים. עכשיו כבר כולם מבינים שהולך להיות כאן מאבק לא קל. כל אחד מסתכל לצדדים לראות מי המתחרים שלו, ומה הסיכויים שלו לעלות על האוטובוס. האוטובוס מתקרב וכולם מתחילים לשפר עמדות. כמו באיגרוף תאילנדי כל החוקים כשרים חוץ מאגרופים לפנים ובעיטות לביצים. כל אחד מנסה לנחש איפה בדיוק האוטובוס יעצור. הנהגים אהבו לשחק את המשחק – לעצור כמה מטרים קדימה או אחורה, ולראות את כולם רצים. האוטובוס מפוצץ (אלא מה?). הוא עוצר, וכולם מתחילים לרוץ. עד שנחיל העולים מגיע לדלת, חמישה או שישה נוסעים הספיקו לרדת אבל יש עוד בערך 20 שצריכים לרדת, ואלה כבר נאבקים קשות עם זרם העולים. לבסוף לאחר מאבק לא קל כל היורדים יורדים וכל העולים עולים. סך הכל 20 ירדו ו-30 עלו. עכשיו אתה נדחס כמו סרדין בחום ובלחות של הקיץ בבייג'ין, ומודה לאלוהים שאתה באוטובוס עם סינים ולא הודים. הסינים אז, כמו ההודים היום, עוד לא גילו את הדאורדורנט, אבל המזל הגדול הוא שבניגוד להודים, הסינים עם שתי השערות וחצי שמתחבאות להן בגוף, לא ממש צריכים להתבשם. אחרי מספר דקות האוטובוס מגיע לתחנה הבאה, ואתה כבר ממש לא מבין איך אפשר לדחוס מישהו פנימה, אבל איכשהו שוב יורדים 20 ועולים 30. אבל הדבר הנורא מכל היא המחשבה שאתה צריך להחליף עוד שני אוטובוסים עד שתגיע הביתה.

אוטובוס-בבייג'ין תחבורה-ציבורית סין שנות-ה90 שינויים פיתוח

הסיבה מדוע האוטובוסים בבייג'ין כבר לא דחוסים

גם התחתית גדלה מאז 99.

רכבת-תחתית בייג'ין תחבורה-ציבורית הסעה-המונית פיתוח

התחתית ב-1999

מפה רכבת-תחתית היום בייג'ין הסעה-המונית תחבורה-ציבורית

התחתית היום

עכשיו ניתן להבין למה האוטובוסים כבר לא נראים כך:

אוטובוס בייג'ין תחבורה-ציבורית הסעה-המונית פיתוח

אלא כך:

אוטובוס-חדש-בייג'ין

באמת הייתי צריך לכתוב על התחבורה הציבורית בפוסט נפרד. עכשיו כבר לא נשאר לי מקום לכתוב על כל הדברים האחרים שכה אפיינו את בייג'ין – הרוכלים הרבים שמילאו את המדרכות, אלפי המזללות הקטנות, מתקני האופניים וכמובן על היריקות המפורסמות.

סרן שמועתי

ממש לא התגעגעתי לבייג'ין. במשך כל השנים שחייתי בהונג-קונג תמיד מצאתי תרוץ טוב להמנע מלהגיע לכאן, וזאת למרות החברים הרבים, המשפחה וכמובן המורה שלי לטאי-צ'י שגרים כאן. פשוט לא התחשק לי לחזור לעולם השלישי.

כל בייג'ינאי שפגשתי במשך השנים אמר לי – אתה חייב לנסוע לבייג'ין. העיר השתנתה פלאים, ואתה לא תכיר אותה. אני לא קניתי את הסיפורים האלו. יש לי ידידה סינית שאמרה – בסין רק החומרה משתפרת, אבל התוכנה נשארת פרמיטיבית – כלומר סין רק בונה יותר בניינים ויותר גשרים, אבל הרמה התרבותית של האנשים לא משתנה – הם עדיין דוחפים, יורקים ומלכלכים. זה גם בדיוק מה שאני חשבתי. הסינים אלופים בלבנות מבנים גדולים, אבל הרבה יותר קשה לשנות את האופי של האנשים.

איפה החולצות הכחולות?

מסתבר שטעיתי. השינוי בבייג'ין תפס אותי לא מוכן. מילא זה שהסינים כבר לא לובשים חולצות כחולות, אבל לאיפה נעלמו הפסלים של הצ'יר מן מאו?

עד לפני עשר שנים בחצר כל אוניברסיטה שמכבדת את עצמה ניצב פסל של המנהיג הדגול מאו. באורח פלא פסלים אלו נעלמו, ואני שואל את עצמי – מאיפה האומץ של מנהלי האוניברסיטאות להוריד פסלים אלו?

חזרתי למכללה בא למדתי. למדתי וגרתי שם במעונות במשך שנתיים, אבל בחיים לא הייתי מזהה את המקום. לא רק ששינו את השם של המכללה מ-"המכללה לעסקים של בייג'ין" ל "אוניברסיטה להנדסה ועסקים של בייג'ין", אלא גם כל התפאורה מסביב השתנתה. במקום שעמדו מוסלמים ממחוז שין-ג'יאנג ומכרו ששליק "כבש" (שהיה בעצם מבשר חזיר או עוף במקרה הטוב, ובמקרה הרע – עדיף לא לדעת), עומדת היום מסעדה של מקדונלד. במקום שהיו עומדים להם מתקני אופניים, ממוקמת לה סוכנות של לקסוס. אבל שיא השיאים זה מלון מריאט שממוקם מטרים ספורים מהאוניברסיטה.

זה לא המקום היחיד שהשתנה מהיסוד. כמעט כל מקום שביקרתי השתנה. העיר השתנתה כל כך שעד שאני כבר לא מכיר אותה. בייג'ין שהכרתי כל כך טוב נהפכה לעיר זרה. בייג'ין שהכרתי נעלמה וטוב שכך.

אז כן, החומרה בבייג'ין השתנתה – בניינים יותר מודרנים, כבישים רחבים יותר (למרות שהם תמיד היו רחבים), עצים רבים יותר, מערכת תחבורה משופרת וכבר לא מריחים יותר פחם באוויר.

אבל השינוי הגדול ביותר הוא דווקא באנשים. קשה להאמין שמדובר באותה האוכלוסיה שגרה בבייג'ין לפני עשר שנים. נכון, הסינים עדיין יורקים ועדיין מלכלכים, אבל הרבה פחות מבעבר. לפתע מחכים יפה לאוטובוס ולא נדחפים. הם אפילו קמים ומציעים לי מקום כשאני מחבק את התינוק שלנו.

הסינים התעשרו מאוד בשנים שלא הייתי כאן ורואים זאת בבגדים שהם לובשים, ובמכוניות שהם מחזיקים. אין ספק שלמרות שיש לי ביקורת על הממשל הסיני, מגיעות לו מחמאות רבות על השינוי הגדול שהוא חולל בסין.

בייג'ין של היום שונה לגמרי מהבייג'ין שאני מכיר. למעשה, כמו שכבר אמרתי, בהתחלה לא ממש השתכנעתי שאכן הגעתי לבייג'ין, אבל לאחר מספר ימים מצאתי את היוגורט שנהגתי לאכול בתור סטודנט. יוגורט בצנצנת חרסינה יש רק בסין!

יוגורט-סיני

כמה זה עולה? שאלתי. 4 יואן – ענתה המוכרת. אה? עניתי. פעם הקודמות ששאלתי זה עלה רק יואן וחצי!

פורסם בקטגוריה סין, רואים עולם | עם התגים | 21 תגובות

ימי הרדיו העגומים – ערוץ 7

פעמים רבות קורה שכשאתה מגלה חברה מעניינת וזולה, אתה גם מתחיל להסתכל על המתחרות שלה. כך שחברה אחת מובילה לחברה אחרת שמובילה לעוד חברה. כך יצא שלפני מספר שנים תיק ההשקעות שלי החל להתמלא בחברות נדל"ן מהונג-קונג, וזה גם מה שקורה עכשיו עם חברות הרדיו.

החברה החדשה שנכנסה לנבחרת היא סאלם (טיקר SALM). קניתי את המניה תמורת 1.8$ ותמורת 2$. הסיפור פה די דומה לשתי החברות האחרות שקניתי לא מזמן – אנטרקום ורדיו וואן, אם כי ישנם הבדלים מסויימים בין החברות.

סאלם על קצה המזלג

סאלם היא הערוץ 7 האמריקאי. זוהי רשת שמשדרת בעיקר שידורי דת, מוזיקה דתית ותכנים פוליטים מטעם הצד הימני של המפה הפוליטית. לחברה כמעט מאה תחנות רדיו, כמו גם מספר אתרי אינטרנט והוצאה לאור של ספרי דת. סאלם, כמו המתחרות שלה, מרוויחה בעיקר מהפרסומות שהיא משדרת בתחנות הרדיו שלה, אולם לחברה יש גם מקור הכנסה אחר – היא מוכרת זמני שידור לגופים חיצוניים – בעיקר לארגוני צדקה.

משכורות ההנהלה נמוכות יותר מאשר אלו אצל רדיו-וואן ואצל אנטרקום. כמו כן מראה ההנהלה מנהיגות נכונה בכך שהיא קיצצה לכל העובדים 5% במשכורות ולחברי ההנהלה 10%.

סאלם במספרים

שווי השוק של החברה הוא פחות מ-50 מליון דולר (לפי המחיר של 2$ למניה). גם כאן לחברה חוב ענק בסך 320 מליון דולר שמתוכו 90 מליון באג"ח. בחצי הראשון של השנה תזרים המזומנים של החברה עמד על 20 מליון דולר. חשוב לציין שזהו תזרים מזומנים של "ימי מלחמה" – כלומר החברה חתכה חזק מאוד בעלויות בגלל המצב הכלכלי הקשה. יכול להיות שחלק מהקיצוצים יישמרו גם לאחר שמצב הכלכלה ישתפר, אבל אין סיכוי שנראה תזרים מזומנים כה גבוה בעתיד. זה, דרך אגב, נכון גם לשתי חברות הרדיו האחרות שקניתי. מצד שני, כשהמצב הכלכלי ישתפר ההכנסות תעלנה, ולכן אני בהחלט רואה אפשרות שהחברה תרוויח יותר מ-20 מליון בשנה.

מה מושך אותי ברדיו

חלק מהקוראים לא אהב את ההשקעות שלי בחברות הרדיו. אני מבין את הסיבות לביקורת שלהם, ומסכים עם חלק ממנה, אבל למרות זאת אני עדיין מאוד אוהב את ההשקעה שלי בחברות אלו.

הקוראים מוטרדים בעיקר מהחוב הגדול של חברות אלו. אני אנסה להסביר למה אני לא מאוד מוטרד מהחובות של סאלם (כאשר המצב של ראדיו-וואן ושל אנטרקום די דומה למרות ההבדלים בין החברות). לסאלם חובות בסך 320 מליון דולר כאשר 90 מליון מתוכו הוא באג"ח הנושא ריבית של 7.75%.

השאלה הראשונה שצריך לשאול היא – האם החברה יכולה לשלם את תשלומי הריבית? תשלומי הריבית עומדים על כ-17 מליון דולר בשנה. כאמור החברה רשמה תזרים מזומנים של 20 מליון רק בחצי השנה הראשונה, וזאת אחרי תשלומי הריבית. לכן, לדעתי, צריך לקרות משהו מאוד קיצוני להכנסות החברה בכדי שהיא לא תוכל לעמוד בתשלומי הריבית.

השאלה השניה שחשוב לשאול היא – האם תוכל החברה לשלם את החוב? נראה שהבנקים לא כל כך נלחצים מהחוב של סאלם. ניתן לראות זאת בעיקר מהריביות הנמוכות שהם גובים על הלוואות אלו, ומכך שהם העניקו לחברה קו אשראי נוסף בסך של עד 50 מליון. האג"ח של החברה, לעומת זאת, הוא נושא קצת יותר בעייתי. מועד פקיעת האג"ח הוא בדצמבר 2010. בשנה וחצי שנותרה צריכה החברה לגייס 90 מליון דולר. האם היא תוכל לעשות זאת?

נתחיל בכך שלחברה כבר יש 20 מליון דולר במזומן, וזאת מתזרים המזומנים של החברה בששת החודשים הראשונים של השנה. כמו כן, הבנקים העמידו קו אשראי על סך 50 מליון לצורך תשלום האג"ח. זאת אומר שהחברה צריכה רק עוד 20 מליון. לא נראה לי שתהיה לה בעיה גדולה להשיג סכום זה תוך שנה וחצי. אבל…. וזה האבל הגדול – החברה כנראה לא תצטרך 90 מליון, וזאת בגלל שהאג"ח נסחר כיום במחיר נמוך מערך הפקיעה (מה שנקרה באנגלית PAR). שימו לב שברבעון הראשון של השנה החברה רכשה אג"ח בשווי מליון דולר ושילמה על כך רק 300 אלף – כלומר האג"ח נסחר בפחות משליש מערכו. אין לי שום דרך להעריך כמה תשלם החברה על האג"ח שנשאר. ההערכה שלי לגבי שווי החברה תהיה שונה אם החברה תשלם 90 מליון מאשר אם היא תשלם 30 מליון. אם נניח כי החברה תשלם כ-50 מליון בכדי לקנות את האג"ח, מצב החברה לא כל כך רע. תוך שנה וחצי החוב של החברה יכול לרדת ל-230 מליון.

הערכת השווי של החברה

משקיעים רבים יגידו (כמו שאמרו כאן קוראים אחדים) – טוב, אז עוד שנה וחצי החברה תרוויח 20 או 30 מליון דולר, אבל במשך עשר שנים כל הרווחים של החברה ילכו להחזרת החובות, לפני שהיא תתחיל לתגמל את המשקיעים. אני חולק על דעה זו.

קודם כל אף אחד לא אמר שהחברה צריכה להחזיר את כל החוב. רוב החברות בעולם חיות תחת נטל חוב תמידי. לאחר שהחברה תפדה את האג"ח, הוצאות הריבית של החברה תעמודנה על כ 10-12 מליון בשנה, אם נניח שהרווחים לפני הוצאות ריבית ולפני מס יעמדו על 50 מליון, נקבל מכפיל של חמש. זהו מכפיל סביר בהחלט, ויכול להיות שכבר בשלב זה החברה תחליט לא להחזיר יותר חובות.

נניח שעוד שנה מחיר המניה יישאר במחירו הנוכחי – החברה תוכל לחלק דיבידנדים בשווי עשרה מליון דולר, דבר שיניב למשקיע 20% תשואה.

אני לא אומר שחברות אלו תקפוצנה פי 5 בוודאות, אבל יש סיכוי לא קטן שזה אכן יקרה תוך כשנתיים. הסיכון שהחברות תפשוטנה רגל קטן בהרבה מאשר הסיכוי שהן תעלנה פי 5. זאת כמובן רק דעתי האישית, ואין כאן שום המלצה על קנייתן של מניות אלו. כל משקיע צריך לקרוא את הדוחות הכספיים, ולהחליט בעצמו. כמו כן אני מודע לסיכון פה, ולכן השקעתי רק 9% מהתיק שלי בשלושת מניות אלו. למרות שאם המחירים יישארו נמוכים, אני אשקול להגדיל את ההשקעה.

פורסם בקטגוריה מניות | 31 תגובות

ימי הרדיו העגומים – חלק ב'

מי שלא אהב את העובדה שקניתי את ETM, בוודאי יאהב עוד פחות את המניה החדשה מתעשיית הרדיו שקניתי.

לאחר שקניתי את ETM החלטתי לבדוק חברות נוספות מהתחום. מסתבר ש-ETM היא החברה הגדולה ביותר בתחום. שווי השוק של האחיות שלה קטן בהרבה, ועל פניו, רבות מהן נראות זולות מאוד. הבעיה הגדולה היא שמניות אלו מעלות עשן בזמן האחרון – כנראה שאני לא היחיד שחושב שמניות אלו זולות.

לצערי, פעלתי לאט מדי. הייתי צריך לבדוק את המתחרות של ETM מוקדם יותר, אבל קצת נרדמתי בשמירה, מה שעלה לי הרבה כסף. המניה שקניתי בשבוע שעבר היא רדיו-וואן (טיקר ROIAK). כשהתחלתי לחקור אותה, היא נסחרה תמורת 0.5$, אולם עד שלמדתי אותה ועד שזזתי, המחיר זינק, כך שקניתי אותה ביום שישי תמורת 0.7$. תכננתי לשים שם משהו בסביבות ה 4%-5% מהתיק שלי, אך הספקתי לקנות רק 1.5% לפני שמחיר המניה זינק עוד.

קצת על רדיו-וואן

רדיו-וואן היא חברה שברשותה כ-50 תחנות רדיו אשר מיועדות לקהילה השחורה בארה"ב. לחברה חוב מאוד גדול, ולכן ההשקעה בה אף יותר מסוכנת מההשקעה ב ETM. למעשה, קשה לי להאמין ש ETM תפשוט את הרגל, אבל ברדיו-וואן זאת אפשרות ממשית (אם כי לדעתי בסבירות נמוכה). שווי השוק של החברה הוא כ-50 מליון דולר. גם פה כמו ב-ETM המשקיע האינטיליגנטי צריך לחשוב בעצמו מה הסבירות שתעשיית הרדיו תתאושש. כמו שאמרתי בפוסט הקודם, אני מאמין שהסיבה לירידה ברווחים של חברות הרדיו נובעת בעיקר מהמצב הכלכלי ופחות מבעייתיות בתעשייה עצמה. במקרה ואני צודק, ובמקרה שהכלכלה תתאושש כבר בשנה הבאה, יש סיכוי שרדיו-וואן תרוויח 30 מליון דולר או יותר בשנה.

מחיר המניה לפני מספר שנים עבר את ה-20$ וזאת לעומת 0.8$ היום. בכדי לראות עד כמה מצב התעשייה עגום, מספיק להסתכל על הגרפים האלו:

רדיו-וואן מניה בורסה שוק ההון ניו-יורק מניות-תקשורת

הקו הכחול מייצג את מדד מניות הנאסד"ק, הקו בצבע תכלת מייצג את מניות הרדיו והקו החום מייצג את מניית רדיו-וואן (ישנן שתי דרגות של מניות – A ו D ולכן שני גרפים).

השאלה הגדולה היא האם תעשיית הרדיו באמת שווה 5% ממה שהייתה שווה רק לפני חמש שנים, או שהמצב הכלכלי הקשה שיבש את דעתו של מר שוק בקשר לתעשייה זו?

סיכונים

לרדיו וואן יש חוב ענק – כ-670 מליון – ובניגוד ל-ETM החברה לא הפחיתה השנה את החוב (אם כי לפני מספר שנים החוב עמד על יותר מ-900 מליון). במקום להפחית את החוב, ביצעה החברה רכישה עצמית של מניות בכמות שלא תיאמן. רק לפני כמה שנים לחברה היו יותר ממאה מליון מניות, ואילו כעת לחברה רק 60 מליון. כאשר רק בחצי הראשון של השנה רכשה החברה 20 מליון מניות!

פעילות זו יכולה לרמוז למשקיע עד כמה מחיר המניה זול. החברה תוך 6 חודשים רכשה רבע מהמניות שלה, וזאת רק מתזרים המזומנים שלה, ומבלי להגדיל את החוב. מאז מחיר המניה עלה, ולכן אני לא צופה רכישות בקצב כזה בעתיד. אולם גם במחיר המניה הנוכחי החברה יכולה לרכוש 10-20 מליון מניות בשנה.

נקודת החולשה העיקרית של החברה היא תוכנית הרכישות שלה. בשנים האחרונות רכשה החברה חברות מחוץ לענף הרדיו. החברה גם שותפה לתחנת טלוויזיה וגם קנתה מספר חברות אינטרנט. למשל, החברה קנתה חברת אינטרנט שפיתחה רשת חברתית לקהילה השחורה ורשת חברתית לקהילה האסייתית. מיזמים אלו רק שורפים מזומנים, וזאת בניגוד לתחנות הרדיו שמזרימות מזומנים.

פורסם בקטגוריה מניות | 19 תגובות

כסף וחיסכון

כסף – מה שלא לימדו אותך בבית-הספר

כסף – מה שלא לימדו אותך בבית-הספר- חיסכון

כסף – מה שלא לימדו אותך בבית-הספר- תשואה

כסף – מה שלא לימדו אותך בבית-הספר- זמן

השקעה בנדל"ן – האם זה כדאי

כמה כסף צריך בשביל לפרוש

פורסם בקטגוריה כסף | סגור לתגובות על כסף וחיסכון

כסף – מה שלא לימדו אותך בבית-הספר

לוח בית-ספר כסף חסכון להתעשר מליונר עשיר להרוויח משכורתמשום מה בבית הספר לא מלמדים על כסף. אין שום חינוך פיננסי. כנראה שהנושא הזה לא יאה. ניתן לחשוב שכסף הוא דבר שולי או גס מדי (כנראה יותר גס ממין, כיוון שחינוך מיני בבתי הספר קיים כבר זמן רב).

למרות שאין חינוך פיננסי מאורגן, המסר שרוב הילדים מקבלים הן בבית והן בבית הספר הוא כזה – תלמד קשה -> תמצא עבודה טובה -> תרוויח הרבה כסף -> תהיה עשיר.

הבעיה בנוסחה הזאת היא שהיא רק רבע נכונה. זה נכון שהכנסה גבוהה מהווה חלק חשוב ביצירת הון, אולם היא מהווה רק חלק מהתמונה. הכנסה גבוהה כשלעצמה לא יוצרת עושר. בנוסף להכנסה גבוהה ישנם עוד שלושה פרמטרים והם – רמת החיסכון, תשואה על ההון וזמן. כל אחד מארבעת הפרמטרים חשוב, ולכן אני מתכנן לכתוב פוסט נפרד על כל אחד.

משכורת – פרמטר חשוב

אין ספק – הסיכויים של בעל משכורת גבוהה להתעשר גדולים יותר מאשר של מי שמשכורתו נמוכה. מה גם שהוא יכול לעשות זאת בקצב מהיר יותר. זה ברור למשל שלמנכ"ל של חברה גדולה שמרוויח, נגיד, מליון שקל בשנה הרבה יותר קל להתעשר מאשר למזכירה שלו שמרוויחה, נגיד, 5000 שקל בחודש.

אני בטוח שאני לא מחדש כאן שוב דבר לאף אחד. אולם יש כאן כמה השגות קטנות. קודם, לחלק מבעלי המשכורות הגבוהות יותר ישנן גם הוצאות גדולות יותר מתוקף התפקיד. עו"ד, למשל, יצטרך להוציא יותר כסף על ביגוד מאשר אינסטלטור. במקרים רבים הוא ירצה גם לנהוג במכונית יקרה יותר, לענוד שעון יוקרה וכל זאת בשביל להציג סטטוס מסוים מול הלקוחות.

עוד עניין שצריך לשקול הוא הזמן הנדרש בכדי להשיג את המשכורת הגבוהה. לרופא, למשל, נדרשות שנים רבות של לימודים, ואז שנים רבות של משכורות נמוכות לפני שהוא מגיע להכנסה מכובדת. לעומתו, אינסטלטור יכול להתחיל לעבוד ישר אחרי שחרורו מהצבא.

אופציה טובה היא לעבוד בתעשיית ההייטק. מתכנתים לא רק שמרוויחים משכורות גבוהות יחסית, אלא הם גם יכולים להתחיל לעבוד בזמן הלימודים. מה גם שהעבודה בתעשייה זו לא דורשת לבוש יקר או סמלי סטטוס אחרים. אולי סיבות אלו הובילו לפופולאריות הרבה של מקצועות ההייטק בשנים האחרונות.

האופציה הטובה ביותר היא כנראה לעבוד בחברות הפיננסיות המובילות בעולם. עד שהגעתי להונג-קונג לא כל כך נחשפתי לעולם זה. עד אז חשבתי שמשכורות ההייטק גבוהות, אבל כשראיתי כמה מרוויחים עובדים בחברות כמו לימן ברדרס (ז"ל) או גולדמן סאקס, הייתי בשוק. אנשים קצת בכירים בתעשייה מרוויחים בקלות 300 או 400 אלף דולר בשנה – לפני בונוסים. עם הבונוסים המשכורות יכולות לעבור את המליון בשנה!
כך שאם מישהו באמת רוצה להרוויח משכורת גבוהה, הוא צריך לנסות להיכנס לאחת מחברות אלו, אם כי זה לא עניין קל – צריך לפחות תואר שני באחת מהאוניברסיטאות הטובות בארה"ב (כגון קולומביה, MIT וכו').
אולי המשבר הפיננסי האחרון והשינויים ברגולציה על ענף הפיננסים יובילו לירידה במשכורות בתעשייה זאת, אבל לא הייתי חותם על כך.

משכורת גבוהה היא לא הכרח!

אני רוצה להבהיר שבאופן עקרוני אני נגד בחירת מקצוע רק לפי רמת ההכנסה שלו. זאת גם בעצם אחת המטרות של שרשור הפוסטים הזה (וגם אולי של כל הבלוג). אני חושב שאנשים צריכים להנות מהעבודה שלהם, ואני רוצה להראות שניתן גם לעבוד בעבודה עם משכורת לא גבוהה וגם להגיע לגיל מבוגר עם סכום כסף לא מבוטל. בפוסטים הבאים אני אתמקד בשלושת הנקודות האחרות, ואראה כיצד מישהו עם משכורת לא גבוהה במיוחד יכול לצבור כמות יפה של הון.

הפוסט הזה יצא לי מאוד קצר, וזאת בעיקר בגלל שאין לי הרבה מה להגיד בעניין של שכר, כי השכר שלי לא היה מאוד גבוה. אני לא מתלונן – הרווחתי יפה. עבדתי בתור מתכנת. אולם הרווחתי פחות מהממוצע בתעשייה, אבל עדיין זאת הייתה משכורת של הייטק. למרות המשכורת הלא מאוד גבוהה, הצלחתי תוך מספר מועט של שנים לצבור הון רב יותר מאשר אנשים אחרים בחברה בה עבדתי. למעשה צברתי הון רב יותר מאשר אנשים שעבדו בתפקידים הרבה יותר בכירים ממני, הרוויחו הרבה יותר ממני ועבדו הרבה יותר שנים ממני. כל זאת עשיתי על ידי כך שהשקעתי את רוב מרצי בחיזוק שני פרמטרים אחרים של צבירת ההון – חסכון ותשואה על ההון.

פורסם בקטגוריה כסף | 10 תגובות

ימי הרדיו העגומים – ETM

אחרי שבחודש שעבר העברתי סיבוב מהיר על חברה מתחום העיתונות (LEE), החודש החלטתי להתקדם טכנולוגית, ולקנות מניות של חברת רדיו.

Entercom (טיקר – ETM) היא אחת מחברות הרדיו הגדולות בארה"ב, ובבעלותה יותר ממאה תחנות רדיו. מחיר המניה התרסק בשנים האחרונות מאזור ה-40$-50$ למחיר של כ-3 דולר כיום. הסיבה – לא ידועה.
בניגוד לעיתונים שם באמת ישנה ירידה בעסקים, תחום הרדיו הוא די יציב. עד כמה שאני יודע, אותו מספר של אנשים מאזין היום לרדיו כמו לפני ארבע או חמש שנים. הרדיו הוא כלי תקשורת פסיבי שאין לו למשל תחליף בזמן הנהיגה או בזמן העבודה. טוב, תמיד אפשר לשים דיסק במקום להאזין לרזי ברקאי, אבל אפשרות זאת היתה קיימת גם לפני חמש שנים, לא?

אני מודה שאני לא בקי בכל הטכנולוגיות כגון רדיו לוויני, אבל קשה לי להאמין שיש לרדיו המסורתי תחרות רצינית כמדיום פסיבי.

ETM במספרים

שווי השוק של ETM הוא בערך 150 מליון דולר. לפני המשבר הכלכלי החברה הביאה הביתה כמעט 100 מליון מתזרים מזומנים בשנה, והרוויחה בין 50 ל-70 מליון. כמות המזומנים שהחברה ייצרה היתה מדהימה. בשנים 2006 ו 2007 החברה שילמה יותר מ-50 מליון דולר דיבידנדים ועוד נשאר לה כסף לרכישה עצמית של מניות כמו גם לרכישות של תחנות רדיו. למעשה החברה רכשה כשליש מהמניות שלה בשנים האחרונות.

ב-2008 החברה רשמה הפסד אדיר של יותר מ-500 מליון דולר, אולם הסיבה העיקרית להפסד היא מחיקות מוניטין מהרכישות היקרות שהחברה ביצעה בשנים האחרונות. אם שמים את מחיקות המוניטין בצד, החברה הרוויחה יותר מ-50 מליון, וזאת בשנה כלכלית קשה.

סביר להניח שבשנה הבאה הכלכלה תשתפר, ובנוסף לכך צריך לזכור ש-2010 היא שנת בחירות לסנאט, ופוליטיקאים לא חוסכים על פרסום.

סיכונים

ל ETM יש חוב עצום, וזאת כנראה הסיבה לירידה החדה במחיר המניה. החוב שלה עומד על 800 מליון דולר, שמתוכו אג"ח בשווי 40 מליון. למעשה עד לפני שנה שווי האג"ח של החברה עמד על יותר ממאה מליון, אולם החברה רכשה כמות מכובדת של אג"ח, וכך הורידה את עלויות הריבית שלה. החברה ממשיכה להקטין את החוב שלה. רק ברבעון האחרון החברה קנתה אג"ח בשווי של 20 מליון. בקצב הזה החברה תקנה את כל האג"ח עד סוף השנה, ובשנה הבאה היא תוכל להקטין את חובה לבנקים. אולם אם המצב הכלכלי יורע וההכנסות תרדנה, החברה תתקשה להחזיר את החוב.

עמידה בתנאי החוב – אחד מתנאי החוב של החברה עם הבנקים הוא שתזרים המזומנים התפעולי חייב להיות גבוה משישית מהחוב. בסוף הרבעון השני סך החובות של החברה עמד על 800 מליון, ותזרים המזומנים השנתי ירד ל-141 מליון (מ-151 ברבעון הקודם). כך שמכפיל החוב לתזרים עומד על 5.6. ישנה כאן סכנה שתזרים המזומנים ייפול בקצב מהיר יותר מאשר החוב, ובמקרה כזה החברה תיאלץ ללוות בריבית גבוהה יותר.

סך הכל עד כאן הסיפור נראה מאוד מבטיח. נכון שיש סיכון מסוים שהחברה תיפול תחת החוב שלה, או שהפרסמות ברדיו לא תחזורנה לימים הטובים שלהן, אבל אני חושב שסיכונים אלו כבר מתומחרים יתר על המידה. נקודה שמאוד לא אהבתי בחברה היא ההנהלה הבעייתית. ETM נשלטת ע"י משפחת פילד כאשר היו"ר ובנו המנכ"ל לוקחים משכורות מנופחות. בשנה שעברה, עקב המצב הכלכלי הקשה, החליטה החברה לא להפריש כספים לתוכנית הפנסיה של העובדים (401K). אולם המנכ"ל קיבל העלאה בשכר בסך מליון דולר! זאת פשוט בושה. כמו כן החברה ביצעה תמחור מחודש לאופציות, שגם זאת לדעתי התנהגות בלתי מוסרית.

למרות חסרונות אלו, מחיר המניה נראה לי כל כך זול שגם הפעם קניתי מניות לפני שגמרתי לקרוא את הדוח השנתי האחרון. החלטתי לקנות קצת ואם אני עדיין אוהב את הסיפור, אקנה עוד. שלשום ישר לאחר פרסום תוצאות הרבעון השני קניתי תמורת 2.95$ למניה, והמניה ישר עפה למעלה. אתמול לפני פתיחת המסחר הייתי באטרף לגמור לקרוא את הדוח. עם פתיחת המסחר המניה עוד פעם עלתה חדות, והחלטתי לקנות עוד (בניגוד לאינסטינקט שלי). גם תמורת 3.75$ (המחיר ששילמתי אתמול), החברה עדיין נסחרת בשווי שוק של 150 מליון. אם החברה באמת תחזור להרוויח בין 50 ל-70 מליון בשנה, זה עדיין מחיר מציאה.

דרך אגב, לכל מי שמתעניין מאיפה הכסף – אז לא, לא חזרתי לעבוד, אלא מכרתי חלק מהמניות של סונג-הינג-ווישן. אומנם, כמו שציינתי בחודש שעבר, אהבתי את הדוח האחרון של החברה, אבל עקב העלייה החדה במחיר, החלטתי לממש חלק.

פורסם בקטגוריה מניות | 35 תגובות