תיק המניות בנובמבר 2009

החודש נפטרתי משתי מניות – אחת ותיקה ואחת חדשה יותר. אבל לפני שאפרט, הנה התשואות שלי ושל המדדים מתחילת השנה:

הדאו ג'ונס עלה ב-21.1%, ה – S&P 500 עלה ב-23.6% וההאנג-סנג עלה ב 54.4%. תיק ההשקעות שלי ממשיך לככב ביחס למדדים ועלה ב-123.7%. למרות שלא חישבתי זאת, אני מאמין של ROIAK היה חלק נכבד בתשואה היפה שלי בחודשיים האחרונים. עובדה זו יכולה להמחיש שאפילו מניה אחת יכולה לעשות נפלאות לתיק ההשקעות. למרות שהמניה זינקה ביותר מפי 3 מאז שקניתי אותה לפני כשלושה חודשים, אני עדיין מחזיק בה, ואפילו לא דיללתי את ההשקעה. המניה תופסת כרגע כ-15% מהתיק שלי. כמו שציינתי כאן בעבר, החברה מאוד ממונפת ולכן עדיין יש סיכוי לא קטן שמחיר המניה יתרסק – דבר שישפיע מאוד על ביצועי התיק שלי.

המצב הכלכלי בארה"ב מתחיל להתייצב. למרות שהמכירות הקמעוניות ביום שישי השחור לא הפתיעו לטובה, כמות המשלוחים ברכבות ממשיכה לעלות. כאשר יתחילו למכור יותר רכבים, אז אני אהיה יותר אופטימי. בהונג-קונג, לעומת זאת, חגיגת הקניות נמשכת – כאילו לא שמעו שם על מיתון עולמי. אלו חדשות מאוד טובות לסאונדוויל.

אם נחזור לתיק ההשקעות שלי, לא רק ROIAK כיכבה בזמן האחרון. גם מספר חברות מהונג-קונג הראו ביצועים יפים – ביניהן הניסון (סימול 0896) וסונג-הינג-וויזן (סימול 0125). הניסון, כאמור, היא חברת בנייה הונג-קונגית. אני יושב על המניה כבר מספר שנים. הממשלה בהונג-קונג מתכוונת להשקיע כספים רבים בתשתיות בשנים הקרובות, ולכן אני חושב שיש סיכוי לשיפור משמעותי ברווחי החברה. כמו כן החברה מחזיקה בקרקעות חקלאיות ובמבנים תעשייתיים. לפני מספר ימים החברה קיבלה אישור להפשיר חלקת קרקע ולהקים שכונת ווילות עם שטח בנוי של כ-25 אלף מ"ר. אני מעריך שהיא תרוויח לפחות 400 מליון מבתים אלו. בנוסף לכך, החברה החלה למכור נכס אחר הכולל 14 דירות. בינתיים הם מכרו דירה אחת והרוויחו 12 מליון דולר הונג-קונגי. לא רע לחברה עם שווי שוק של בערך 500 מליון. למרות זאת, לאור העליות החדות במחיר המניה בזמן האחרון, הניסון כבר לא כל כך זולה ביחס לחברות אחרות בהן אני מחזיק, ואני שוקל למכור.

RGCI ממשיכה בנפילה חופשית. כמו שכתבתי כאן בעבר, יש סיכוי לא קטן שהחברה תפשוט רגל. לשמחתי זאת השקעה מאוד קטנה בשבילי, כמו כן בינתיים אני לא מתכוון לקנות עוד ממניה זו.

היי שלום סאלם

סאלם (סימון SALM) הודיעה על הסדר חוב – החברה מגייסת 300 מליון דולר בריבית של 9.6%, ומחזירה את כל החוב הישן שלה. אני לגמרי לא מבין מדוע החברה הייתה צריכה להנפיק חוב בריבית כל כך גבוהה. אפילו קומולוס, שכאמור ממונפת יותר מסאלם, הצליחה להשיג תנאים הרבה יותר טובים כשפנתה לבנקים להסדר החוב. כעת סאלם תשלם כ-30 מליון דולר בשנה הוצאות ריבית, דבר שיאכל לה את כל הרווחים.

למחרת ההודעה החלטתי למכור את כל המניות שלי בסאלם תמורת 5.2$. בכסף מהמכירה קניתי עוד מניות של TA תמורת 4.1$.

כמו כן מכרתי החודש את כל המניות שלי בפוק-פו-לאם (סימול 225) תמורת 5.58$ ו 5.8$. החברה פרסמה את התוצאות לשנה הפיננסית. למרות שהחברה נסחרת הרבה מתחת להון העצמי שלה, הרווחים שלה אינם גבוהים וכיוון שהיא כמעט ולא ממונפת, קשה לי לראות אותה צומחת. סך הכל ההשקעה שלי בחברה זו הייתה טעות. כעת כשאני בודק חברות נדל"ן, אני לא מסתפק בחברות שנסחרות מתחת להון העצמי שלהן, אלא מנסה לבדוק גם את הרווחיות שלהן.

דקה (סימול 997) פרסמה אזהרת רווח. זה היה די צפוי לאור המצב הכלכלי. המסחר במניה כבר כמעט ולא קיים. אני חושב שבחצי השנה האחרונה סך כל המסחר היה בסך כמה עשרות אלפי שקלים. לפעמים המניה לא נסחרת במשך יותר מחודש. אולם דווקא לאחר פרסום אזהרת הרווח המניה קצת עלתה.

לפני מספר שבועות כבר כתבתי על הדוחות הרבעונים של החברות האמריקאיות, אז אני לא אחזור על דברים אלו.

חודש שעבריי       ייחודש הבא

פורסם בקטגוריה מניות | 33 תגובות

המניה שאני הכי אוהב

לא פעם אנשים שואלים אותי: "כיצד אתה מוצא את המניות שבהן אתה משקיע?". יש לי לכך כמה דרכים. הנה אחת מהן.

מדי פעם אני אוהב לעבור בצורה מכנית על המניות שנסחרות בבורסה בהונג קונג.  אני סוקר חברה חברה, ומחפש מציאות. הנתונים שמושכים את תשומת לבי הם אלו: מכפיל רווח נמוך, מכפיל הון נמוך או מכפיל מכירות נמוך. כאשר אני מגלה אחד או יותר מהפרמטרים הללו, אני ניגש לניתוח יותר מעמיק של החברה.

באופן הזה גיליתי בשנת 2007 את חברת סאונדוויל הולדינגס (קוד מסחר  בהונג-קונג – 878). סאונדוויל איננה חברת ביו-טק מבטיחה. היא גם לא מצאה דרך למכור מקלות אכילה חדשים לסינים. למעשה זו חברת נדל"ן די משעממת שעיקר הפעילות שלה הוא השבחת נכסים בהונג-קונג.

התחלתי לקנות את המניה כשהיא נסחרה באזור ה-3 דולר הונג קונגי. כיום המחיר עומד על קצת יותר מ-5 דולר. לדעתי עדיין מדובר בחברה מאוד זולה.

מדוע זולה? משום שהחברה הזו נסחרת עמוק מתחת להון העצמי שלה. נכון להיום, במחיר של 5 דולר, שווי השוק של סאונדוויל עומד על כ-1.2 מיליארד דולר הונג קונגי (כ-155 מיליון דולר אמריקאי). זאת בשעה שההון העצמי של החברה עומד על 4.5 מיליארד דולר הונג קונגי (כ-570 מיליון דולר אמריקאי). במילים אחרות, סאונדוויל, שהיא חברה רווחית למדי כפי שאפרט בהמשך, נסחרת היום בפחות משליש מההון העצמי שלה.

מדוע היא נסחרת כך? סיבה אחת היא שכל הענף הזה של חברות נדל"ן הונג-קונגיות קטנות נסחר כיום בחסר. זאת משום שהנכסים של חברות אלו מחושבים לפי מכפיל של 20-25 על דמי השכירות השנתיים שלהם. זוהי הערכה נדיבה מדי, ולכן ישנה הצדקה מסוימת שחברות אלו תסחרנה מתחת להון העצמי שלהן.

אולם במקרה של סאונדוויל השוק מפספס פה את הסיפור. החברה עומדת ליצור הכנסה מאוד גבוהה הן משכירות והן מהשבחת נכסים תוך מספר שנים. המשקיעים לא שמים לב לסיפור הצמיחה המדהים של חברה קטנה זו.

סאונדוויל היא מסוג המניות הקטנות שמשקיעים כמו בנג'מין גראהם או וורן באפט בצעירותו אהבו לאסוף בנחת, ולהמתין עד שמשקיעים אחרים יגלו אותה.

סאונדוויל פלאזה – העוגן של החברה

בשלוש השנים האחרונות סאונדוויל התרחבה ורכשה נכסים משמעותיים רבים, אבל העוגן המרכזי שלה היה ונותר נכס מרכזי אחד – סאונדוויל פלאזה.

הפלאזה הוא בניין שמושכר לצרכים מסחריים. שטח הרצפה שלו ברוטו עומד על 22.5 אלף מ"ר. חשיבותו נובעת מהמיקום שלו – מול הטיים-סקוור. זהו אזור קניות מאוד פופולרי  בקרב התיירים מסין, ויש 17 מליון מהם כל שנה.

הבניין בנוי בסגנון שנקרא "גינזה". לכאורה זהו בניין משרדים, אבל אלו מושכרים בעיקר לצרכים מסחריים. הפלאזה מיתג את עצמו כמרכז לבריאות ויופי, כאשר רוב הקומות העליונות מושכרות למכוני יופי, ספא, יוגה וכדומה.

הכסף הגדול מגיע משתי הקומות הראשונות שמושכרות לחנויות. דמי השכירות לחנויות באזור זה של הונג-קונג הם מהגבוהים בעולם – מעל 500 דולר אמריקאי למ"ר בחודש. סך הכול דמי השכירות מהפלאזה מגיעים ל-200 מליון דולר הונג-קונגי בשנה (כ-25 מליון דולר אמריקאי).

ההכנסות מהפלאזה יציבות, וכנראה יעלו בקצב מתון לאורך השנים. השנה החברה העלתה את מחירי השכירות בבניין בכ-15%.

השבחת נכסים

היתרון הגדול של סאונדוויל מול חברות נדל"ן אחרות מצוי ביכולתה להשביח נכסים. החברה נוהגת להשתלט על בנייני מגורים ישנים באי הונג-קונג. כשהיא משלימה קנייה של כל הדירות בבניין, היא מוכרת אותו תמורת רווח גבוה. בשלוש השנים האחרונות הרוויחה סאונדוויל מפעילות ההשבחה שלה יותר ממאה מליון דולר הונג-קונגי בשנה (כ-13 מליון דולר אמריקאי).

כעת כשמצבה הכלכלי של החברה טוב יותר, היא החלה לפתח בעצמה חלק מבניינים אלו, על מנת ליהנות מתזרים מזומנים קבוע. לחברה יש כעת שני נכסים שמצויים בבנייה. הראשון הוא בניין מסחרי מאחורי הפלאזה שאמור להגיע לגודל של 10 אלף מ"ר. הבניין יוסיף לה הכנסות של כ- 80 מליון דולר הונג-קונגי בשנה מדמי שכירות (כ-7.5 מליון דולר אמריקאי).

הבניין השני מיועד למגורים. החברה מתכוונת למכור את כל הדירות תוך שלוש שנים תמורת כ-900 מליון דולר הונג-קונגי. מכירה זאת תיצור רווח של יותר מ-300 מליון דולר הונג-קונגי (כ-40 מליון דולר אמריקאי).

ישנם שני נכסים נוספים עליהם משתלטת החברה בחודשים האחרונים. אם החברה תפתח אותם בעצמה, אני מעריך כי דמי השכירות מהם יכולים להגיע לכ-170 מליון דולר הונג-קונגי בשנה (כ-22 מליון דולר אמריקאי).

השבחת הנכסים היא מה שהופכת את סאונדוויל לכל כך סקסית. מנהלי החברה עושים זאת כבר יותר מ-20 שנה והם מאוד מקצועיים בתחום זה. החברה מעסיקה כמה עשרות עובדים באיתור וקנייה של נכסים ישנים שמיועדים להשבחה. האזור בו מתמקדת סאונדוויל מאוד קטן – בצפון מרכז האי הונג-קונג.

החברה רוכשת נכסים במחיר נמוך מ-3000 דולר הונג-קונגי לרגל מרובעת, עלות הפיתוח עומדת על פחות מ-2000 דולר ומחירו של הנכס החדש עובר את ה-7000 דולר. כיוון שהחברה ממנפת את העסקאות שלה, ההחזר על ההון המושקע גבוה מאוד.

בשנה האחרונה החלה סאונדוויל להיכנס גם לתוך סין והיא בונה שני מבני מגורים בעיר ג'ו-חאי שבדרום סין. כמו כן היא עוסקת בפרוייקטים של תשתיות בסין, ומנהלת נכסים בהונג-קונג.

מבחינת מבנה המאזן, סאונדוויל היא חברה די שמרנית. סך הנכסים שלה עומד על כ-7.4 מיליארד דולר הונג-קונגי, וחובותיה מסתכמים בכ-2.1 מיליארד דולר הונג קונגי. סאונדוויל מנסה לשמור על יחס הון לחוב של כ-50%.

אז כמה שווה סאונדוויל?

משקיעים רבים אוהבים להעריך חברות נדל"ן על ידי חישוב הערך הנכסים הנקי (NAV),  שזה סיכום של כל הנכסים פחות כל החובות. לפי חישוב זה, שוי החברה צריך להיות 5.3 מיליארד דולר הונג-קונגי שהם כ- 21$ למניה – פי ארבעה ממחירה הנוכחי. בחישוב ה NAV, אני מתעלם מרוב חוב המס של החברה. חוב זה נובע מהעלייה בשווי נכסי החברה, אבל לפי חוקי המס בהונג-קונג, לא צריך לשלם מס על רווחי הון, ולכן זהו לא חוב אמיתי.

אני מעדיף להעריך את החברה לפי תחזית הרווחים שלה בשנים הבאות ולא לפי ה NAV. אני עושה זאת משום שהערכת שווי הנכסים של החברה עלולה להיות מנופחת ולא לשקף את ערכם האמיתי של הנכסים.

אז בואו נבדוק כמה תרוויח החברה בעתיד.

צד ההכנסות: ב-2008 וב-2007 הסתכמו ההכנסות של סאונדוויל ב-339 מיליון דולר הונג קונגי וב-464 מליון בהתאמה. הרווח הנקי שלה הסתכם ב-159 מיליון דולר הונג קונגי ובמיליארד דולר בהתאמה. הכנסות החברה מושפעות מתזמון המכירה של נכסים, ואילו הרווחים מושפעים מעלייה בערך נכסי החברה. בשנת 2007 החברה רשמה רווח גבוה עקב העלייה בשווי הנכסים שלה. על מנת להעריך את שווי החברה צריך לנרמל את ההכנסות והרווחים שלה, כלומר עלינו לבדוק כמה תרוויח החברה בשנה נורמאלית.

סאונדוויל אמורה לקבל מדי שנה 200 מליון דולר הונג קונגי כדמי שכירות מהפלאזה, ותוך כשנתיים עוד כ-80 מליון דולר הונג קונגי מהבניין שמאחרי הפלאזה. אם החברה תחליט לפתח את שני הבניינים האחרים, אז ההכנסות יעלו בעוד כ-170 מליון דולר הונג-קונגי בשנה. בסך הכול אמורות ההכנסות מנכסים אלו להגיע לכ-450 מליון דולר הונג-קונגי בשנה. זה יקרה בתוך כ-4 או 5 שנים. כמובן, ייתכן שהיא תחליט לממש חלק מהנכסים בדרך.

בשנים האחרונות החברה הצליחה להרוויח יותר מ-100 מליון דולר הונג קונגי בממוצע לשנה מהשבחת נכסים. אני מניח שהרווח הזה יישמר גם בעתיד. ייתכן שזו הערכה שמרנית משום שרק מבניין המגורים שהיא בונה כעת מצפה סאונדוויל להרוויח כ-300 מליון דולר הונג קונגי.

הכנסות החברה משאר התחומים קטנות, ולכן אתעלם מהן. על פי תחשיב זה, בעוד כחמש שנים יעמדו ההכנסות השנתיות של החברה על כ-550 מליון דולר הונג-קונגי.

ומה קורה בצד ההוצאות? תשלומי הריבית של החברה עומדים היום על פחות מ-30 מליון דולר הונג-קונגי בשנה. אבל צריך לזכור שהריביות היום מאוד נמוכות. אם נניח שהריבית על ההלוואות תעלה ל-5% בשנה, נקבל שהוצאות הריבית תעלנה ל-100 מליון בשנה. שאר ההוצאות עומדות כיום על כ-70 מליון דולר הונג קונגי בשנה. אני אוהב להיות שמרני ולכן אני מניח שסכום זה יעלה ל-100 מליון בשנה. סך ההוצאות יעמוד איפוא על כ-200 מיליון דולר הונג קונגי בשנה, מכאן שהרווח של החברה לפני מס צפוי לעמוד בתוך חמש שנים על כ-350 מליון דולר הונג קונגי שהם כ-300 מליון דולר אחרי מס.

אם שמים על הרווח הזה מכפיל של 12-15, נקבל שתוך 4-5 שנים שווי החברה צריך לעמוד על 3.5- 4.5 מיליארד דולר הונג קונגי שהם כ- 14 – 18 דולר למניה. לדעתי זו עדיין הערכה שמרנית שאינה מביאה בחשבון נכסים נוספים שהחברה תרכוש ותשביח בשנים הקרובות.

סיכונים

השקעה בסאונדוויל איננה נטולת סיכונים. בשנה האחרונה החלה החברה להתרחב וקנתה נדל"ן בחבל גוואנג-דונג שבדרום סין. לדעתי, קיימת בועת נדל"ן לא קטנה בסין וכל חברת נדל"ן שנכנסת כעת לסין מדאיגה אותי. הייתי מעדיף שסאונדוויל תמשיך להתמקד בפעילות המאוד רווחית של השבחת נכסים בהונג-קונג במקום ללכת אחרי העדר ולהשקיע בסין. בכל מקרה, שווה לפקוח עין על נפח הפעילות שלה בסין.

גילוי נאות – הכותב מחזיק במניה. אין לראות במאמר משום המלצה לקנות או למכור מניות.

הטור פורסם גם בעיתון דה-מרקר.

פורסם בקטגוריה מניות | 22 תגובות

כסף – מה שלא לימדו אותך בבית-הספר – תשואה

אחרי שדיברנו על החשיבות של הכנסה גבוהה ושל חיסכון, הגיע הזמן לדבר על הסוד הגדול של העשירים – תשואה.

איינשטיין אמר שהכוח הכי חזק ביקום הוא ריבית דריבית. אבל מה שאיינשטיין ידע כבר אז, רבים גם היום עוד לא מבינים (תיקון – מסתבר שהאמרה הזאת של איינשטיין היא אגדה אורבנית). הבורות של האדם הרגיל לגבי הכוח הגדול של התשואה תמיד מפתיעה אותי. אני זוכר שכשרק נכנסתי לתחום של השקעות ערך וקראתי את פיטר לינץ', התלהבתי מאוד מהעובדה שניתן להרוויח תשואה של עשרה אחוזים או יותר בשנה. יום אחד דיברתי עם עובד בכיר בחברה. העובד היה מנהל פיננסי בתפקיד די בכיר, וסיפרתי לו על הספר של פיטר לינץ'. הפתיעה אותי מאוד העובדה שלמרות שעובד זה מרוויח משכורת מאוד גבוהה, הוא פשוט שם את הכסף שלו בתכנית חיסכון בבנק. כששאלתי אותו מדוע הוא לא משקיע בבורסה (במיוחד לאור העובדה שהוא שוחה בכל העניין של כספים ודוחות כספיים), הוא ענה לי "מה כבר ההבדל הגדול אם אני ארוויח 4% בשנה או 8% בשנה". אני כמעט נפלתי מהכיסא.

למרות שבאותה תקופה לא הבנתי כלום בשוק ההון, הכרתי טוב מאוד את הכוח של התשואה. הייתי יושב שעות, משחק במחשבון של MSN ומחשב כמה כסף יהיה לי בעוד מספר שנים, אם אשיג תשואה שנתית של 10%, 12% או יותר טוב – 15%. כבר אז ידעתי שההבדל בין 4% בשנה לבין 8% בשנה הוא עצום.

בואו נעזור למנהל הכספים, ונחשב בשבילו כמה כסף הוא מפסיד בגלל הבורות שלו. (בחישוב הנ"ל כמו בכל החישובים פה אני מתעלם ממסים). נניח שבאותה תקופה הוא כבר הצליח לשים בצד מאה אלף דולר, וכל חודש הוא מסוגל לחסוך עוד 4,000$ (סכום סביר לעובד בכיר כמוהו). עם תשואה של 4% בשנה, עוד 30 שנה לאיש הכספים יהיו 3 מליון דולר, אבל עם 8% בשנה, הוא ישב על 6.4 מליון דולר. יחי ההבדל הקטן!

העצלות שלו או הבורות שלו גורמים לו להפסד של כ-3.4 מליון דולר. למעשה הריבית שהוא ירוויח אם הוא ישיג תשואה של 8% בשנה, תגיע לסכום אגדי של 4.9 מליון דולר. וזאת בהשוואה ל-1.5 מליון בלבד שהוא יחסוך באותה תקופה. יתרה מזאת – סביר להניח שה 4.9 מליון הוא סכום גבוה יותר מאשר תהיה המשכורת שלו לאורך אותה תקופה של 30 שנה. כלומר איש הכספים הנכבד מוכן לעבוד קשה מאוד כל יום מצאת החמה עד צאת הנשמה, אבל הוא אינו מוכן לבצע כמה פעולות פשוטות אשר יניבו לו סכומי כסף גדולים יותר.

זה משהוא שאף פעם לא הבנתי. איך אנשים מוכנים לעבוד כל כך קשה בשביל הכסף – פעמים רבות בעבודות שהם שונאים, אבל הם לא מוכנים להשקיע פרומיל מזמנם בשביל לנהל את הכסף שלהם. וזאת למרות שניהול הכסף יכול להוות הכנסה לא קטנה בכלל, אולי אפילו יותר גדולה מההכנסה מעבודה.

העשירים חושבים אחרת

אני תומך נלהב של חסכנות. כמו שציינתי בפוסט הקודם, חסכנות היא דבר הכרחי בשביל רובנו על מנת לצבור הון סביר. כמו כן גם משכורת גבוהה יכולה לעזור. אבל האמת היא שאנשים עשירים לא הגיעו לאן שהגיעו בגלל משכורת גבוהה או בגלל חסכון.

כמה מעשירי העולם היו שכירים שחסכו חלק נכבד ממשכורתם, ושמו את הכסף בתכנית חסכון?

רוב העשירים מבינים טוב מאוד את עניין התשואה. בשביל להתעשר צריך למקסם כמה שיותר את התשואה. עשירי העולם משקיעים את כספם בעסק שלהם, בבורסה או בנדל"ן. אתם לא תמצאו הרבה עשירים שיושבים על תכניות חיסכון, או שמים מליוני דולרים בפק"ם.

אני רוצה לשתף אותכם בשיחה שהייתה לי לפני מספר שבועות עם חברה טובה שלנו. בעלה של החברה הוא בכיר בחברה תעשייתית אירופאית, ומרוויח משכורת מאוד גבוהה. שני בני הזוג הם סינים שכילדים, כמו כל הדור ההוא, גדלו בתנאי עוני. השניים הצליחו יפה מאוד לאורך השנים. לא רק שהם הרוויחו משכורות יפות אלא שהם גם ידעו לחסוך יפה, ולכן הגיעו לסכום די נכבד של כסף. בשיחה שלי עם החברה (נקרה לה גב' צ'ן), סיפרתי לה ששמתי לי מטרה להגיע לסכום כספי מסוים תוך 10 שנים או פחות. הסכום הזה הוא בערך פי 5 ממה שהיה לי באותו זמן, ובערך פי 2.5 מהכסף שיש לגב' צ'ן.

גב' צ'ן אמרה – וואו זהו סכום מאוד נכבד.
הפתיע אותי שהיא חשבה כך, במיוחד לאור העובדה שיש לה פי 2 יותר כסף מאשר לי. אבל לאחר מכן חשבתי על כך, והבנתי מדוע גב' צ'ן התלהבה מהסכום. קו המחשבה של גב' צ'ן הוא כזה – בעלי עבד קשה מאוד במשך עשרים שנה בשביל שנגיע לאן שהגענו. לאורך רוב התקופה הזאת לא היו לנו ילדים, אז הצלחנו לחסוך יפה. עכשיו בשביל להכפיל את הכסף הזה, בעלי צריך לעבוד עוד 20 שנה, וגם זה לא בטוח, כי אנחנו עוד צריכים לשלוח את הילדים שלנו לאוניברסיטה.

קו המחשבה של גב' צ'ן שונה מאוד משלי. אני חושב במושגים של תשואה ולא במושגים של חסכון. כשחושבים במושגים של תשואה, העולם נראה אחרת לגמרי. קו המחשבה שלי הוא – עם 20% תשואה שנתית אני צריך פחות מ-9 שנים להכפיל את הכסף שלי פי 5. לכן זה אפשרי לעשות זאת תוך 10 שנים.

מי שחושב במושגים של תשואה אינו מתייחס לסכום הכספי אלא רק לאחוזי התשואה. כלומר, מבחינתו להגדיל את הכסף מעשרת אלפים שקל למאה אלף שקל, זה בדיוק אותו הדבר כמו להגדיל את הכסף ממילון לעשרה מליון. פי עשר זה פי עשר, והסכום הנדון אינו רלוונטי. רוב האנשים, לעומת זאת, חושבים במונחים של חסכון, ולכן מבחינתם להגדיל את הכסף ממליון לשני מליון, הרבה הרבה יותר קשה מאשר להגדיל את הכסף ממאה אלף למאתיים אלף.

דוגמה ריאלית

למרות שאני חושב במושגים של 20% בשנה, אני מודע לכך שיכול להיות שאני מכוון גבוה מדי, כמו כן זה ברור לי שתשואה שכזאת היא מחוץ לתחום בשביל הרוב המוחלט של הקוראים. אז בואו נחזור לקרקע המציאות, וניתן דוגמה ריאלית.

בני הזוג כהן הם בני 30 ולמרות גילם הצעיר, הם הצליחו להתברג בתפקידים בכירים, להרוויח יפה ולחסוך 12 אלף שקלים כל חודש. לעומתם בני הזוג לוי עובדים בתפקידים פחות בכירים. גם הם בני שלושים, אבל בגלל שהמשכורות שלהם נמוכות יותר, הם מצליחים לחסוך 4,000 ש"ח כל חודש.

לכהנים אין כוח להתעסק עם הכסף, הם שמים אותו בתכנית חיסכון ומקבלים 4% בשנה. אחרי 35 שנים של עבודה קשה וחיסכון מרשים, הכהנים צברו חיסכון נאה מאוד של 10.6 מליון ש"ח. בהחלט חיסכון מרשים. הלוים עבדו פחות קשה ובתפקידים פחות בכירים, אבל הם קראו בצעירותם על כך שניתן להשקיע בצורה די בטוחה בבורסה ע"י השקעה חודשית קבועה בתעודת סל. לכן הלוים שמו חודש אחרי חודש את כספם בתעודת סל, וזאת בלי להשקיע דקת מחקר או מאמץ. בזכות זאת הם הצליחו להשיג תשואה שנתית של 9% בשנה. למרות שהם חסכו רק רבע מהכהנים כל חודש, בגיל 65 הם הצליחו לחסוך סכום מרשים מאוד של 10.4 מליון ש"ח.

כלומר למרות משכורות נמוכות משמעותית מהכהנים, הצליחו הלוים, בלי כל מאמץ מצידם, כמעט ולהדביק את כמות ההון של הכהנים.

עכשיו בואו נגיד שהלוים החליטו להשקיע חלק מזמנם הפנוי בלימוד שוק ההון. הם קראו ספרים, למדו לנתח חברות, קראו הרבה דוחות כספיים וע"י השקעות חכמות לאורך השנים הם הצליחו להשיג תשואה שנתית של 12%.

כמה חסכו הלוים אחרי 35 שנה?

הם חסכו סכום מדהים של 20.7 מליון ש"ח, ובכך השאירו את הכהנים הרבה הרבה מאחור. וזאת למרות שהם חסכו שליש ממה שחסכו הכהנים.
למעשה מצבם של הלוים אפילו יותר טוב, וזאת כיוון שהחיים אינם מפסיקים בגיל 65. הפער בינם לבין הכהנים רק ילך ויגדל.

הנה טבלה אשר מסכמת את התשואות השונות לחסכון למשך 30 שנה:
[table id=19 /]

תשואה היא הפרמטר החשוב ביותר

דוגמה זאת מראה לנו בברור שתשואה חשובה הרבה יותר מאשר הכנסה או חסכון. מי שמצליח להשיג תשואה גבוהה יותר, בד"כ ידו תהיה על העליונה. זה נכון שבתחילת דרכנו, כשעוד אין לנו ממון רב, נראה כי התשואה היא חסרת משמעות. למשל, אם למישהו יש 10,000 ש"ח, זה נראה לו חסר משמעות אם הוא ישיג תשואה של 4% או 10%, אבל מה שרוב האנשים אינם מבינים הוא את הכוח המדהים של הריבית דריבית. כוח זה הוא מה שהופך את התשואה לכל כך חשובה.

הכוח של ריבית דריבית הוא עצום, ולא צריך להיות איינשטיין בשביל להבין זאת. מי שמבין את הכוח הזה יכול לשפר את מצבו הכלכלי בצורה משמעותית גם אם הכנסתו לא גבוהה. עובדה זאת נכונה במיוחד אם אתה עדיין צעיר, אבל את זה אני אשאיר לפרק האחרון בסדרה…

פורסם בקטגוריה כסף | 65 תגובות

עדכון מהיר – דוחות מהרבעון השלישי של 2009

מספר חברות יצאו עם דוחות רבעוניים בשבוע האחרון, וחשבתי לנכון לסכם כמה מהם בקצרה.

רדיו

נתחיל מהבעייתית ביותר – ריג'נט (טיקר RGCI). החברה בצרות רציניות. יש סיכוי לא קטן שהיא תפשוט רגל. לפני הפסדים חד פעמיים על נגזרות ריבית, ה-EBIT של החברה עמד על 3.6 מליון דולר. כאשר הוצאות הריבית עמדו על 3 מליון דולר. כלומר החברה בקושי מצליחה לשלם את הריבית על ההלוואות שלה, וזאת עוד לפני שהחשבתי את ההפסדים החד פעמיים.

למעשה, מבחינת הבנקים, החברה כבר נמצאת בדיפולט. למרות שריג'נט מנהלת כבר כמעט שנה משא ומתן עם הבנקים, הצדדים עדיין לא הגיעו להסכם. קצת קשה לי לראות מה יהיה הפתרון פה. ריג'ינט היום (אחרי קנסות בגלל מצב הדיפולט) משלמת ריבית שנתית של 6% בשנה. הסיכויים שהבנקים יסכימו לריבית נמוכה יותר אינם גבוהים.

זה נכון שאני מאמין שמצב הכלכלה ישתפר בשנה הבאה, אבל לריג'נט אין הרבה זמן. בשיחת הוועידה, מנכ"ל החברה לא נשמע מעודד מהרבעון הנוכחי (כלומר הרביעי), וידוע שהרבעון הראשון בשנה הוא תמיד הגרוע ביותר אצל תחנות הרדיו, אז לחברה לא נשאר הרבה אוויר בראות.

הפתרון כנראה ייסלל ע"י מכירה של חלק מתחנות הרדיו של החברה, אבל זה לא זמן טוב למכור. השורה התחתונה היא שהחברה לא במצב טוב. אני לא מתכוון לקנות עוד ממניות החברה (אלא אם כן המניה ממש תתרסק). יש סיכוי שאני אפילו אמכור.

המצב באנטרקום (טיקר ETM) נראה הרבה יותר טוב.
החברה הרוויחה 28 סנט למניה ברבעון השלישי (לא כולל רווח חד פעמי מקנייה עצמית של חובות החברה). כלומר, רווח שנתי של כדולר למניה (צריך לזכור שהרבעון הראשון תמיד יותר חלש). הרווח הזה לא כולל מסים, ולכן הרווח אחרי מסים יהיה בסביבות ה-60-70 סנט.

הרווח EBIT ברבעון עמד על יותר מ-23 מליון, והוצאות הריבית עמדו על פחות מ-8 מליון. כלומר החברה מסוגלת לשלם את הריבית ללא שום בעיה. בנוסף לכך תוך שנה הם הורידו 100 מליון דולר מהחוב – מ 880 מליון דולר ל 780 מליון דולר. בפוסט הראשון שכתבתי על החברה, טענתי שהחברה תצליח לקנות את כל האג"ח שלה עד סוף השנה, ואכן לחברה נשאר אג"ח בשווי של 24 מליון, כאשר לחברה יש 20 מליון דולר במזומן, וצריך לזכור שלכך יתווספו עוד הרווחים מהרבעון האחרון של השנה.

בסך הכל אני חושב שהעננה מסביב לחברה התפוגגה. אני לא רואה כמעט שום סיכון של פשיטת רגל כאן.

למי שלא שמע את שיחת הועידה של החברה, הנה תקציר:

1 – הם נשמעו אופטימיים מאוד, וזאת בניגוד לשיחה בתחילת השנה.

2 – המצב משתפר וניתן לראות בברור עלייה בפרסום. ספטמבר היה החודש הכי טוב ברבעון.

3 – בשנה הבאה יש סיכוי לעלייה בהכנסות בסדר גודל של 10% או אפילו 15%.

4 – ההוצאות תשארנה נמוכות. הם מרגישים בנוח עם הקיצוצים שהם עשו, ולא צופים עלייה גדולה בהוצאות.

5 – התכנית כסף תמורת גרוטאה לא עזרה להכנסות שלהם, אולי אפילו הפריעה, כיוון שסוכני מכירות של מכוניות שתכננו לפרסם, מכרו את המלאי שלהם מאוד מהר, ולא נזקקו לפרסום. (זאת נקודה מאוד חשובה לדעתי, ויכולה לשפוך קצת אור על שאר חברות הרדיו. כולן דיווחו על ירידה חדה בפרסומות על כלי רכב. עכשיו כשהתכנית כסף תמורת גרוטאה הסתימה, יש סיכוי לעלייה בהכנסות מתחום זה).

6 – הם מרגישים נוח עם רמת החוב הנוכחית שלהם (האם זה אומר שבשנה הבאה הם ישלמו דיבידנדים?).

מחיר המניה הכפיל את עצמו מאז שקניתי, ועל פניו, עם רווח של 60-70 סנט למניה, החברה כבר לא כל כך זולה. מחיר המניה עומד על 6.6$, כלומר מכפיל רווח של עשר. אבל בואו נסתכל קדימה – אם הכנסות החברה אכן תגדלנה ב-10% או יותר בשנה הבאה, אנחנו מדברים על עוד כ-35 או 40 מליון דולר שיתווספו לשורה העליונה. אני מעריך שכיוון שרוב ההוצאות של החברה הן הוצאות קבועות, חלק גדול מהסכום הזה ילך לשורה התחתונה. נניח עוד 30 מליון דולר רווח לפני מס, או 18 מליון אחרי מס. אם בנוסף לכך נניח שהחברה תשלם עוד 80 מליון דולר מהחובות שלה, זה יוריד לה עוד 3 מליון דולר או יותר מתשלומי הריבית. אז בואו נעגל את המספר, ונניח שהחברה תרוויח עוד 20 מליון בשנה הבאה, או עוד 54 סנט למניה. אז עכשיו אנחנו מדברים על רווח של יותר מדולר למניה.

כמובן שמדובר כאן בספקולציה מצידי – הן לגבי ההכנסות והן לגבי כך שחלק גדול מההכנסות יגיע לשורה התחתונה. אבל ההמחשה הזאת מראה איך עלייה של 10%-20% בהכנסות, יכולה לגרום לעלייה של 70%-80% ברווחים. כל אחד יכול לשחק איך שהוא רוצה עם המספרים האלו. אני עדיין מחזיק בדעה (אותה העליתי בפוסט הראשון בנושא), שהחברה יכולה להרוויח 50 מליון דולר או יותר בשנה החל מ-2010 או החל מ-2011.

נעבור כעת לשופר של המפלגה הרפובליקאית – סאלם (טיקר – SALM)

ה EBIT של החברה עמד על 8.5 מליון דולר, כאשר תשלומי הריבית הגיעו ל-4.3 מליון. גם כאן, החברה מצליחה לשלם בקלות את הריבית. החוב של החברה עומד על 320 מליון דולר, ולחברה מזומנים בשווי 30 מליון. כלומר החברה יכולה להחזיר 10% מהחוב כבר מחר.

שווי השוק של החברה עומד על 100 מליון דולר (לפי מחיר מניה של 4$). בואו נעשה כאן את אותו התרגיל שעשינו עם אנטרקום:

הכנסות החברה עומדות על כמעט 200 מליון בשנה. אם הן תעלנה ב-10%, כמעט הכל ילך לרווח לפני מס. בואו נוסיף עוד 15 מליון לרווח הנוכחי של 16 מליון ועוד 2 מליון חסכון מריבית (בהנחה שהם יורידו את החוב ב-10%). מקבלים רווח לפני מס של יותר מ-30 מליון או כמעט 20 מליון אחרי מס. כלומר בהחלט יכול להיות שהחברה נסחרת לפי מכפיל רווח עתידי של 5. אם כי אני מדגיש שוב שיש הרבה מלאכת ניחוש במספרים שהצגתי למעלה.

בזבזתי הרבה מילים על שלוש חברות שסך ההשקעה שלי בהן די קטן. את ההימור הגדול שלי בעתיד הרדיו שמתי ברדיו-ואן (ROIAK), ואת ההימור השני הכי גדול שלי שמתי בקומולוס (CMLS). בינתיים ההימור הגדול שלי הצליח, כאשר רדיו-ואן כמעט ושילשה את עצמה, וההימור השני הכי הגדול שלי לא הצליח (לפחות בינתיים). כיוון שעל רדיו-ואן כבר כתבתי בתחילת החודש, בואו נבדוק את הדוחות של קומולוס.

ה EBIT של החברה (ללא מחיקות חד פעמיות) עמד על 16 מליון ברבעון, והוצאות הריבית עמדו על 11 מליון – מתוכם 3 מליון כתוצאה מהפסד על גידור ריבית. רווח כזה יניב רווח שנתי של כ-12 מליון דולר אחרי מס, או אם מורידים את ההפסדים מהגידור – 20 מליון. כמו בשאר חברות הרדיו, תזרים המזומנים גבוה בהרבה מהרווח הנקי, מה שאפשר לחברה להוריד את החוב מתחילת השנה ב-80 מליון דולר ל-605 מליון, כאשר במגביל המזומן ירד ב-30 מליון. בסוף הרבעון נשארו בקופת החברה 20 מליון מזומן. לפי שיחת הוועידה החברה החזירה עוד 7 מליון דולר מהחוב בחודש אוקטובר.

אם החברה תחזיר בשנה הקרובה עוד 50 מליון מהחוב, אז לפי ההסכם של קומולוס עם הבנקים, הריבית תרד בחצי נקודת האחוז. כך שהחזר של חמישים מליון דולר, יחסוך לחברה יותר מ-5 מליון דולר בשנה על הוצאות ריבית. אם נעשה פה את אותו התרגיל כמו שעשינו עם שאר מניות הרדיו, ונניח עלייה של 10% בהכנסות בשנה הבאה, החברה יכולה להרוויח 30 מליון דולר או יותר.

לסיכום, חוץ מריג'נט אני חושב שכל חברות הרדיו בהן אני מחזיק עדיין זולות. אומנם אנטרקום היא היציבה והבטוחה מכולן, אבל דווקא רדיו-ואן וקומולוס נראות יותר אטרקטיביות במחירים הנוכחים. זאת גם הסיבה שאני מושקע עמוק יותר בשתי אלו (למרות שלמעשה ההשקעה שלי ברדיו-ואן היא בערך פי 2 מאשר בקומולוס).

משאיות או לא להיות

טרבל-סנטר-אמריקה (טיקר TA) היא חברה אשר מספקת שירותים למשאיות בארה"ב. החברה שוכרות שטחים בשולי כבישים ראשיים ומתפעלת תחנות דלק, שירותי מוסך, מסעדות וחנויות. ברק, שהגיב לאחד הפוסטים הקודמים שלי, סיפק לינק לסיקור יפה (בין 4 חלקים) על פעילות החברה.

מה שמושך אותי בחברה הזאת הוא דווקא מה שנראה כחסרון הגדול שלה. אני יודע שזה נשמע מבלבל, אז אני אסביר.

TA התפצלה מחברה אחרת – HPT. בזמן הפיצול נחתם בין השתיים חוזה שכירות ארוך טווח. כאשר HTP (שהיא בעצם REIT) משכירה את השטחים שלה ל TA. הנה ציטוט חלקי להסכם בין השתיים. (זהו לא ההסכם המלא, אלא רק החלק שלדעתי חשוב. בדוח השנתי של החברה ישנם פרטים נוספים):

נעזוב לבינתיים את הסכם השכירות, ונבדוק מה מצבה הפיננסי של TA. החברה מייצגת מקרה בדיוק הפוך מאשר חברות הרדיו. אם חברות הרדיו מציגות רווחים יפים, אבל שקועות בחובות, הרי TA מפסידה תפעולית משהו בסדר גודל של 50 מליון דולר בשנה, אבל יש לה כ-100 מליון דולר מזומן ואין לה חובות.

אני מעדיף שלא לתת שום ערך למזומן של החברה. אני יוצא מתוך הנחה שהחברה תשרוף חלק נכבד ממנו לפני שהכלכלה תשתפר. מה שאני מנסה לבדוק זה את הרווחים העתידיים של החברה. אין ספק שהסיבה העיקרית להפסדי החברה היא המצב הכלכלי הקשה. כאשר אנשים קונים פחות, פוחת גם הצורך במשאיות שמובילות מוצרים ממקום אחד לשני. הירידה בתנועת המשאיות פוגעת ישירות ברווחים של TA. כשהמצב הכלכלי ישתפר, גם תנועות המשאיות תעלה. למעשה, בראיון שנתן באפט לפני מספר שבועות הוא אמר שהדבר הראשון שיקרה כשהכלכלה תשתפר יהיה עלייה בכמות השינוע של סחורות.

השנה החברה תמכור בסביבות ה-1.8 מיליארד גלון של דלק. בשנת 2007 החברה מכרה בערך 2.1 מיליארד, וזאת בלי להחשיב חמישה חודשים של מכירות בתחנות הדלק של פטרו (אותה TA רכשה במאי 2007). אם נניח ש TA תחזור למכור 2.1 מיליארד גלון בשנה, עם רווח של 13 סנט לגלון, נקבל רווח נוסף של 40 מיליון. כלומר רק העלייה בכמות הדלק שתמכור החברה יכולה לכסות כמעט את כל ההפסדים. אבל צריך לזכור שאת הרווחים TA עושה מהעסקים הנלווים – קרי מוסכים ומסעדות. כך שאני מאמין שהחברה תוכל לחזור לרווחיות כשהכלכלה תשתפר.

אני לא יודע בדיוק כמה החברה תרוויח, אבל עם שווי שוק נוכחי של כ-90 מליון דולר (לפי מחיר מניה של 4.6$), החברה לא צריכה להרוויח הרבה בכדי שהמניה תעלה.

עכשיו נחזור להסכם השכירות של החברה עם HPT. ההסכם נחתם ב-2007 כאשר הונפקה החברה. השכירות חושבה עפ"י תשואה של 10% על הנכסים של HPT. זוהי תשואה מאוד גבוהה, מה גם שהיא חושבה בשיא בועת הנדל"ן. לכן השכירות שמשלמת TA גבוהה בצורה לא הגיונית – דמי השכירות עולים על 200 מליון דולר בשנה. אם השכירות הייתה מותאמת למחירי השוק, TA הייתה חברה רווחית.

הסכם השכירות השערורייתי של TA עם HPT הוא אחד החסרונות הגדולים של החברה, אולם, כמו שציינתי למעלה, דווקא הסכם זה יכול להיות סיבה טובה לקנות את המניה במחירה הנוכחי – הסיבה לכך היא אינפלציה.

בהסכם השכירות הנ"ל מסוכם שדמי השכירות יישארו קבועים (עם גידור מסוים להכנסות החברה) עד לסוף שנת 2022. ככול שתהיה אינפלציה גבוהה יותר בארה"ב בעשור הקרוב, כך הסכם זה יהיה כדאי יותר מבחינת TA. זאת בגלל שההכנסות תעלנה (נניח) בקצב האינפלציה, אבל השכירות תישאר קפואה.

קנייה של מניות TA יכולה להיות הימור די בטוח אם מצב הכלכלה ישתפר, ובמיוחד אם האינפלציה תרים ראש.

מהצד של החסרונות, צריך לציין את התחרות הקשה של תעשיית הרכבות עם חברות התובלה. לא סתם באפט רכש את חברת הרכבות BNI. שליחת מטען ע"י רכבות הרבה יותר כלכלית מאשר ע"י משאיות, וחברות הרכבות נוגסות כבר שנים בנתח העסקים של המשאיות.

לאחר פרסום תוצאות הרבעון השלישי, מניית TA התרסקה (ואח"כ החזירה חלק מההפסדים). אני לא בטוח אם הירידה באה בעקבות פרסום הדוח או בעקבות שיחת הוועידה. TA הגיעה להסכם עם HPT על דחיית תשלומי דמי שכירות בסך של 5 מליון דולר כל חודש, וכאשר מתחילת שנת 2010, תוטל ריבית של 12% על תשלומים דחויים אלו. כנשאל מנכ"ל החברה אם הוא מתכוון לשלם את השכירות, הוא ענה שאם הוא היה צריך לקבל את ההחלטה היום, הוא היה מעדיף לא לשלם את השכירות, ובעצם לשלם קנס של 12% בשנה.

TA יושבת על הר של מזומנים. כמו כן, במצבה הפיננסי היא יכולה ללכת לכל בנק, ולקבל הלוואה בריבית של 5% או פחות, אז למה לשלם 12% ריבית?

אני רואה שתי אפשרויות – האחת היא שהמנכ"ל פשוט צריך לחזור לבית-ספר יסודי וללמוד שוב על אחוזים, והאפשרות השנייה היא שהמנכ"ל מעדיף את האינטרסים של HPT על פני אלו של TA. בכל מקרה השיחה הבהירה של TA יש הנהלה בעייתית ביותר.

קיוויתי שמחיר המניה יירד אל מתחת ל-3$, אבל זה לא קרה, ובינתיים לא קניתי עוד ממניה זאת.

אני רוצה להזכיר לקוראים שהבלוג הזה מיועד לתעד את ביצועי ההשקעות שלי, ולחלוק מניסיוני כמו גם מהטעויות שלי. אני לא ממליץ על אף אחת מהמניות המוזכרות כאן. כמו כן, אני עלול למכור (או לקנות) מניות זמן קצר לאחר שקניתי (או מכרתי) אותן, וזאת מבלי לדווח על כך כאן.

פורסם בקטגוריה מניות | 51 תגובות

נביא קם בישראל – ג'ורג' סורוס

לאחר שקטלתי את מרדית וויטני ואת רוביני, הגיע הזמן לבדוק נביא אחר – ג'ורג' סורוס.

לסורוס אני ניגש ביראת כבוד. בניגוד לשני הליצנים שלא עשו גרוש מהנבואות שלהם, סורוס הרוויח הרבה מאוד כסף מכמה השקעות שהוא עשה על בסיס התפתחויות כלכליות אותן הוא ניבא. במיוחד זכור לו ההימור הנכון נגד הלירה שטרלינג בשנת 1992. למרות ההצלחות של סורוס, חשוב לבדוק עד כמה הנבואות שלו מתגשמות, במיוחד לאור העובדה שיש לו נטייה לנבא בכל הזדמנות, ולאור העובדה שהנבואות שלו מצוטטות ונלקחות ברצינות ע"י מספר רב של משקיעים.

בנאום שלו מלפני שבוע, סורוס מנבא שב-2010 או ב-2011 יגיע מיתון נוסף. האם זה אומר שכדאי לנו למכור את המניות ולחכות?

נבואות העבר

לפני שאנחנו ממהרים למכור את כל המניות שלנו ולהיכנס לבונקר השקעות, בואו נבדוק מה הוא אמר בעבר. נתחיל מנובמבר 2007 – קצת לפני שהחל המשבר הכלכלי. סורוס פסימי לגבי מצב הכלכלה. הוא טוען שהמצב יהיה יותר גרוע ממה שברנאנקי מצפה. אם כי שימו לב שסורוס לא מדבר על מיתון אלא על האטה. כלומר זה נכון שסורוס היה פסימי לגבי מצב הכלכלה, אבל בדיעבד הוא היה אופטימי מדי.

נקפוץ שני וחצי קדימה למאי 2008 – קצת אחרי שפרץ המשבר הכלכלי. סורוס אומר כאן מספר דברים. בואו נבדוק אותם בדיעבד:

– משבר האשראי נגמר. טעות – משבר האשראי עוד בקושי החל. השיא שלו היה באוקטובר 2008 עם נפילת לימן ברדרס, WM וכו'.
– מיתון בארה"ב ובאנגליה הוא בלתי נמנע. צדק – רק שנה וחצי אחרי נבואה זו הסתיים (כנראה) המיתון.
– הרע ביותר מאחורינו – טעות. במאי 2008 המשבר עוד בקושי החל.
– המיתון ילווה באינפלציה גבוהה – טעות. האינפלציה בכל העולם הייתה אפסית.

למרות שהוא צדק בגדול שמיתון גדול ישרור בארה"ב ובאנגליה, הוא טעה לגבי מהות המיתון. במיוחד בולטת הטעות שהמיתון ילווה באינפלציה גבוהה. אני רוצה לציין שלא רק סורוס טעה בנקודה זו. באותם חודשים כולם דיברו על סטגפלציה – שילוב של מיתון ואינפלציה. משום מה אף אחד לא חשב שמיתון עולמי כבד יפגע במחירי הסחורות.

עכשיו נעבור עוד חצי שנה קדימה לנובמבר 2008. כאן אנחנו מדברים על חודשיים אחרי נפילת לימן-ברדרס וכשהעולם היה בשיא הפאניקה. סורוס מדבר על מיתון חריף מאוד ואולי אף Depression (כלומר נפילה של יותר מ-10% בתל"ג). אולם עוד מוקדם לדעת אם הנבואה הזאת תתגשם, אבל, לפחות בינתיים, נראה כי הוא טעה, והמיתון היה הרבה פחות גרוע.

לפי הניתוח הזה של הנבואות של סורוס בשנתיים האחרונות, נראה כי הוא נפל במלכודת של – להיות יותר מדי פסימי כשכולם פסימים. אבל מה עם העובדה שסורוס ניבא את המשבר הנוכחי בכלכלה האמריקאית?

הבעיה עם הנבואה הזאת היא שהוא ניבא את המפולת כבר מ 1987. כלומר כבר עשרים שנה שהוא מדבר על מפולת בכלכלה האמריקאית, ומי שנבהל מנבואות הזעם שלו, הפסיד הרבה כסף. הבעיה הגדולה של סורוס לדעתי היא שהוא אידאליסט וסוציאליסט. הוא מערב את תפישת העולם הפוליטית-חברתית שלו בנבואות שלו. הצפייה שלו שהכלכלה הקפיטליסטית תיפול מושפעת מהדעות הסוציאליסטיות שלו.

אנשים כאלו נוטים לטעות הרבה בגלל שהם משלבים שאיפות-לב עם ניתוחים כלכליים.

למרות זאת, אני עדיין מוכן להקשיב לדבריו של סורוס, אם כי אני לוקח אותם עם הרבה הרבה מלח. חלק מהנבואות שלו הגיוניות וחלקן תתגשמנה. לאור ניסיון העבר המוצלח שלו, מעניינת במיוחד הנבואה שהדולר לא יכול ליפול יותר מדי בגלל שהיואן מוצמד אליו. זאת אמירה שסותרת קשות את קו המחשבה הנפוץ בין כל המומחים שטוענים שהדולר הולך ליפול חזק. מכל הנבואות שלו, יש לי הרגשה שדווקא זאת תתגשם.

אבל מה אני מבין? אני לא נביא!

פורסם בקטגוריה מניות | 39 תגובות

תיק המניות באוקטובר 2009

לפני שאני אחשוף את התשואה שלי מתחילת השנה, אני רוצה להזכיר לקוראים שהתשואה שלי השנה מגיעה אחרי תשואה של מינוס 55% בשנת 2008, ולכן צריך לקחת את העליות החדות בתיק שלי השנה בפרופורציות.

מתחילת השנה הדאו ג'ונס עלה ב-13.15%, ה – S&P 500 עלה ב-16.5% וההאנג-סנג נתן תשואה יפה של 53.3%. תיק ההשקעות שלי לא אכזב ועלה ב-109.3%.

הנה טבלת ההחזרים שלי מאז שהקמתי את הבלוג הזה:
[table id=3 /]

וולס פארגו

החברה הודיעה על תוצאות הרבע השלישי של השנה. התוצאות היו יפות מאוד, אולם המניה לא הגיבה טוב וירדה. בשורה התחתונה החברה דיווחה על רווח של 0.56$ ברבעון, או 2.24$ בחישוב שנתי. שימו מכפיל 15, ותקבלו שווי של 33$ למניה. אבל הרווחים האלו מוטים למטה בגלל המצב הכלכלי הקשה וההפרשות הרבות שרושמת החברה על חובות אבודים. המספר האמתי שעליו צריך להסתכל הוא ה PTPP – או רווח לפני מס ולפני הפרשה לחובות אבודים. ה PTPP של החברה עולה בצורה מעוררת השתאות – מ-9.2 מיליארד ברבעון הראשון של השנה ל-10.8 מיליארד ברבעון השלישי. זאת צמיחה מאוד מרשימה. באפריל השנה כתבתי שהחברה תרוויח 40 מיליארד רווח PTPP, ומזה גזרתי שבעוד מספר שנים הרווח הנקי של החברה יגיע ל-20 מיליארד דולר בשנה (אחרי 10 מיליארד הפרשה לחובות אבודים ועוד 10 מיליארד תשלומי מסים). עכשיו נראה שהחברה תרוויח בקלות 44 מיליארד רווח PTPP, ולכן הרווח הנקי יהיה באזור ה-22 מיליארד, או 4.7 דולר למניה. עם מכפיל רווח של 15, נקבל שווי של 70$ למניה.

אני לא יודע למה משקיעים אחרים מפספסים את החישוב הפשוט הזה. זה נכון שהמצב הכלכלי לא טוב, ושהחברה מוחקת ותמשיך למחוק נכסים רבים. אבל מתי שהוא המצב ישתפר (החברה צופה שבחצי השנה הראשונה של 2010 האשראי הצרכני יגיע לתחתית ומס' חודשים לאחר מכן האשראי העסקי יגיע לתחתית). ברגע שהכלכלה תחזור לעצמה, החברה תרוויח יותר מ-4.5$ למניה. אני לא יודע אם זה יקרה ב-2011 או ב-2012, אבל גם אם אני אצטרך לחכות שלוש שנים, זאת נראית כהשקעה כדאית – יותר מפי שתיים תוך שלוש שנים.

רדיו-ואן

הסנונית הראשונה של חברות הרדיו פרסמה את הדוח הרבעוני שלה בסוף החודש. שאר חברות הרדיו יפרסמו את התוצאות בשבוע הבא. התוצאות של הסנונית הראשונה היו מאוד טובות, אבל האם הן מבשרות על תחילת האביב?

רדיו ואן הרוויחה 25 סנט למניה ברבעון האחרון. בגלל קיזוזם של הפסדים מהעבר, החברה לא שילמה מסים הרבעון. אם נכפיל 25 סנט בארבעה רבעונים, ונוריד את תשלומי המס, עדיין נקבל שהחברה יכולה להרוויח ב-2010 60 סנט לפחות. קצת קשה להאמין שרק לפני מספר שבועות קניתי את המניה הזאת תמורת 64 סנט. החברה המשיכה ברכישה העצמית של המניות, וקנתה 1.9 מליון מניות ברבעון האחרון. לדעתי, בגלל העלייה החדה במחיר המניה, החברה תפסיק לרכוש מניות בצורה אגרסיבית, ותתחיל לשלם את החובות שלה.

סך הכל אני מרוצה מאוד מכך שהחברה קנתה את המניות. לדעתי זה היה ניצול מאוד חכם של הון החברה, והיה עדיף על החזר של החוב. נניח שהחברה הייתה בוחרת להחזיר את החוב, אז היא הייתה מחזירה אולי 30 מליון דולר השנה במקום ה-15 מליון שהיא החזירה – כלומר תוספת של 15 מליון. סך הכל מדובר כאן על 2%-3% מסך החוב של החברה. סכום שכזה לא היה מועיל למצבה הפיננסי. במקום זאת, החברה קנתה יותר מרבע מהמניות שלה, וזה מהלך משמעותי מאוד אשר הוסיף ערך רב לבעלי מניות החברה.

אם החברה אכן תצליח להרוויח 60 או יותר סנט למניה בעתיד, והיא תתחיל להחזיר את החובות שלה, תוך מספר שנים החברה יכולה להיסחר בקלות במכפיל רווח של 10 או יותר, כלומר במחיר של 6$-10$ למניה. האם זאת תהיה המניה הראשונה שלי שתעלה פי 10?

אני מקווה מאוד שכן, כי המניה תופסת בערך 13% מתיק ההשקעות שלי. אם המניה תגיע ל-6$, מצבי הכלכלי ישתפר מאוד.

תנודות בתיק

החודש קניתי מניות של חברה נוספת מתחום הרדיו – ריג'נט (טיקר RGCI) במחיר של 48 ו 49 סנט. הסיפור כאן די דומה לארבעת החברות האחרות. ריג'נט אפילו יותר מסוכנת מהחברות האחרות, והודבקה לה אזהרת עסק-חי ע"י רואי החשבון החיצוניים של החברה. אזהרה זו גרמה לכך שהחברה לא עומדת בתנאי האשראי שלה, ולכן היא החלה לשלם ריבית גבוהה יותר על ההלוואות שלה. בכל מקרה זאת השקעה מאוד קטנה בשבילי.

לקראת סוף החודש מחיר המניה של ETM עלה בעוד ש CMLS ירדה, ולכן מכרתי חצי מההחזקה שלי ב ETM תמורת 9.6$, וקניתי CMLS תמורת 2.73$.

מינוף

החודש לראשונה מזה מספר שנים החלטתי למנף את עצמי. כמו שאמרתי, אני מאמין שוולס-פארגו תכפיל את עצמה תוך מקסימום שלוש שנים. כלומר אני יכול לקבל תשואה שנתית של יותר מ-20% מהשקעה במניה של החברה. אני מאמין שצריך להיות שמרני, ולכן אני לא רוצה למנף את עצמי יותר מדי. אני חושב לשמור על מינוף של 10% מסך התיק שלי או פחות.

ברוב הכסף מהמינוף השתמשתי בשביל לקנות מניות של וולס-פארגו תמורת 28.6$. כמו כן קניתי כמות קטנה יותר של מניות של סאונדוויל תמורת 4.64$ ו 4.69$, וגם מניות של קומולוס תמורת 2.65$ ו 2.85$.

את תיק המניות הממונף שלי אני מנהל בנפרד, ולא מחשיב את התשואה שלו בדיווחים פה באתר – כלומר התשואה שאני מפרסם כל חודש, לא תכלול את התיק הזה.

השאיפה שלי היא שהרווחים מהתיק הזה יממנו לי את רוב המחיה בשנתיים הקרובות, כך שאני לא אצטרך להשתמש בכסף רב מתיק המניות הרגיל שלי.

אני רוצה להזכיר לקוראים שהבלוג הזה מיועד לתעד את ביצועי ההשקעות שלי, ולחלוק מניסיוני כמו גם מהטעויות שלי. אני לא ממליץ על אף אחת מהמניות המוזכרות כאן. כמו כן, אני עלול למכור (או לקנות) מניות זמן קצר לאחר שקניתי (או מכרתי) אותן, וזאת מבלי לדווח על כך כאן.

חודש שעבריי       ייחודש הבא

פורסם בקטגוריה מניות | 46 תגובות

מסביב לעולם

אורחים

חוצה ישראל על גלגלים

סין 2009

אופניים חשמליים – העתיד כבר בסין

מי החליף לי את בייג'ין?

סין ומספרי מזל – או איך למכור דירה בקומה 88 בבניין בין 46 קומות

מונגוליה הפנימית – מקום שמחוץ לגוגל

2010 – סין, יפן והונג-קונג

כמה עובדות מהירות על יפן

טלוויזיה תלת-ממדית

הונג-קונג נובמבר 2010

2012 – סין

טיול לחאנג-ג'וו ושנחאי

 

פורסם בקטגוריה רואים עולם | סגור לתגובות על מסביב לעולם

סין ומספרי מזל – או איך למכור דירה בקומה 88 בבניין בן 46 קומות

בשביל ללמוד איך למכור דירה בקומה 88 כאשר בבניין יש רק 46 קומות, תצטרכו לחכות לסוף הפוסט. בינתיים קצת רקע על מספרי מזל בסין.

הקישור בין מספרים לבין מזל אינו נחלתם הבלעדית של הסינים. אצלנו, היהודים, למשל, המספרים שבע ושלוש נחשבים למספרי מזל. בעולם המערבי המספר 13 נחשב כמביא מזל רע, ובמיוחד יום שישי בשלוש עשרה בחודש. אבל נראה שהסינים לקחו את העניין למחוזות רחוקים מאוד.

מספרים בסין

המשמעות של המספרים בסין נקבעת לפי הצליל שלהם. הספרה אחת, למשל, נשמעת כמו המילה – "הולך להתרחש", הספרה 4 – כמו "מוות", הספרה 5 – כמו "אני" והספרה 8 – כמו "להתעשר". כך שברור שהספרה 4 נחשבת לספרה שמביאה מזל רע, ואילו הספרה 8 מביאה מזל טוב.

אבל מעבר לספרות עצמן גם למספרים המורכבים מספרות אלו יש משמעות. למשל, המספר 518 אומר "אני עומד להתעשר". לפני כעשר שנים זוג חברים שלנו התחתן פה בבייג'ין. החתונה נערכה, לא במקרה, ב 18.5, ובאותו היום כמות האנשים שהתחתנו הייתה גדולה במיוחד. כל רחובות בייג'ין התמלאו במכוניות מקושטות של זוגות שעמדו להתעשר מכיוון שבחרו להתחתן ביום מיוחד זה.
נשים סיניות רבות קובעות את תאריך הניתוח הקיסרי שלהן כך שייצא ביום עם מספר מזל.

שמונה היא הספרה האהובה ביותר על הסינים, וזה די ברור למה – מי לא רוצה להתעשר?
מספרי טלפון עם רצף ספרות של 8 מבוקשים ביותר, בתים בקומה 8 ימכרו במחיר גבוה יותר ואירועים יערכו בשמיני או בשמונה-עשר בחודש. שמתם לב למשל שהאולימפיאדה בבייג'ין נפתחה ב 08.08.2008?

אבל לא תמיד הספרה 8 מביאה מזל טוב. תקראו למשל את הסיפור הזה על כנופיה שניסתה לקבל את לוחית הרישוי "8888" תוך שימוש באלימות קשה, וגמרה את דרכה עם עונש מאסר של שנה.

כמה שהספרה 8 פופולארית, כך הספרה 4 מוקצת. בניינים חדשים שנבנים בהונג-קונג מדלגים על הקומות עם הספרה 4 – ובטח על קומה 14, אשר אומרת – "הולך למות".
המספר הגרוע ביותר הוא כמובן 514 אשר אומר – "אני הולך למות". הוא כל כך מוקצע עד שחברות הסוללר לא מקצות מספרים עם רצף שכזה. עד לפני מספר שנים בבייג'ין היה קיים בית-חולים בשם – "בית-החולים הצבאי מספר 514". מי לעזאזל מוכן להתאשפז בבית-חולים בשם – "אני הולך למות"?
לא פלא שהחליפו לו את השם למספר 306.

נזכרתי בעניין הזה של המספרים כאשר קראתי היום את אחת הכתבות הכי מבדרות שקראתי מזה זמן רב. אולי חלק מכם קרא שלפני שבוע נמכרה בהונג-קונג הדירה הכי יקרה בעולם – תמורת בערך 9,000 דולר אמריקאי לרגל מרובע. הדירה ממוקמת בקומה ה-68, והקבלן (הנדרסון – טיקר 12) מבטיח שהדירה בקומה ה-88 תמכר במחיר גבוה יותר. אלא שבבניין רק 46 קומות. אז איך מוכרים דירה בקומה 88 בבניין בן 46 קומות? כדאי לכם לקרוא את הפרטים.

פורסם בקטגוריה General | 19 תגובות

מונגוליה הפנימית – מקום שמחוץ לגוגל

סוסים-מונגוליה-הפנימיתמסתבר שמונגוליה הפנימית עדיין לא כל כך מתויירת. די ניתן להבין מדוע היא לא נכללת במסלול הרגיל של התיירים הזרים – סין היא מדינה מאוד גדולה ומונגוליה נמצאת בצפון, כלומר רחוק מאוד משאר האטרקציות בסין. אבל בגלל הקרבה היחסית לבייג'ינג ולעוד מספר ערים גדולות בסין, הייתי מצפה שלפחות הסינים יטיילו שם בהמוניהם.

הכנות לטיול

לאחר שהסברנו לבת הקטנה שלי שהאנשים הרעים מ"מולן" כבר מתו מזמן, החלטנו לנסוע לסוף שבוע למונגוליה הפנימית. נכון, זהו זמן די קצר למקום כזה גדול, אבל מה לעשות שלא כולם בחופש תמידי כמונו – המשפחה של אשתי הצטרפה אלינו כך שהיינו תלויים בלוחות הזמנים שלהם.

הדבר הראשון שעשיתי הוא לחפש מידע על מונגוליה הפנימית, ואיזה אופציה יותר טובה מאשר לחפש בגוגל?
אז מסתבר שכמעט ואין אינפורמציה באנגלית (שלא נדבר על עברית) על איזור זה. אפילו בסינית חלק זה של סין כמעט ולא מוזכר. אז החלטנו ללכת לחנות ספרים. מאז שהסינים החלו לקנות מכוניות כמו משוגעים, התיירות הפנימית בסין התפתחה מאוד, וכבר כמעט אין מקום בסין שלא מפוצץ במליוני תיירים סינים, ואכן בחנות הספרים (חמש קומות סך הכל) מוקדשת כחצי קומה לספרי טייולים ומתוכם אולי 3 או 4 ספרים על מונגוליה הפנימית. זה הכל.
רק שתבינו, מונגוליה היא הפרובינציה השלישית הכי גדולה בסין (אחרי טיבט ושינג'יאנג). היא משתרעת על שטח של יותר מ 1.1 מליון ק"מ מרובעים (או יותר מפי שלוש משטחה של גרמניה), ובכל זאת היא נשארה גלמודה ולא מתויירת.

למונגוליה דווקא יש הרבה מה להציע. מערב מונגוליה הוא בעיקר מדברי, אבל ככול שנוסעים מזרחה, מתחלף הנוף לירוק יותר. כאשר צפון מזרח מונגוליה הוא כבר אזור מיוער אשר דומה מאוד לסיביר (אזור זה אכן גובל בסיביר). למרות שהאזור הצפון מזרחי אמור להיות מדהים, בגלל המרחק הרב, החלטנו לטייל באזור הקרוב יותר לבייג'ינג.

יום שישי 29 באוגוסט

יצאנו מאוחר מהבית – קצת אחרי 4 אחה"צ. נסענו צפונה מהר ככל האפשר על מנת להגיע מוקדם לתחנה הראשונה שלנו. מי שהיה בבייג'ינג יודע שמצפון לעיר ממוקמת החומה הגדולה, ואכן עברנו אותה בדרכנו. הפעם האחרונה שביקרתי בחומה הייתה בסוף שנות ה-90. הכביש הפתלתל שהיה פעם הוחלף באוטוסטרדה מהירה עם מספר מנהרות אשר מקצרות מאוד את הנסיעה. אחרי החומה עוזבים בעצם את בייג'ינג ונכנסים למחוז אחר – חביי (He Bei), ואחרי חביי מגיעים למונגוליה הפנימית. עוד לפני שהגענו למונגוליה היום החשיך, ורק יכולתי לדמיין לעצמי שמצידי הדרך פרוסות הערבות המפורסמות של מונגוליה.

את הלילה הראשון בילינו במלון קטן כמה קילומטרים מדרום לעיירה באו-צ'אנג (Bao Cheng). הגענו לשם אחרי 9 בערב. מסתבר שזאת שעה מאוחרת במושגים המוקומיים, ונאלצנו להעיר את בעלי המלון. כבר בשעה זו הטמפרטורה בחוץ ירדה לשש מעלות. בלילה הטמפרטורות בטח התקרבו לאפס, וזה בסוף אוגוסט. בחורף הטמפרטורות פה מגיעות גם למינוס 30. בינתיים הדבר היחידי שיכולתי להנות ממנו היו הכוכבים בשמיים. כבר הרבה שנים לא ראיתי שמיים עם כל כך הרבה כוכבים.

 

יום שבת 30 באוגוסט

בונגלו מונגולי

המלון של הלילה הראשון

ארוחת בוקר מונגולית

ארוחת בוקר מונגולית

התעוררנו בבוקר לגלות שאכן עזבנו את העיר הגדולה. מסביבנו הסתובבו להן פרות וכבשים שרעו להן באחו. מונגוליה היא שטח המרעה של סין. לאורך כל הדרך ראינו – פרות, כבשים וסוסים, לכן לא פלא שהדיאטה המקומית מבוססת על חלב ובשר. ארוחת בוקר של תה עם חלב וגבינות זה בדיוק הטעם שלי, והסתפקתי באפרסקים ומלפפונים שהבאנו מהעיר הגדולה. אחרי ארוחת הבוקר עלינו על הרכבים והמשכנו צפונה.

בתחילה הנוף היה מאוד חולי, ומאוד הזכיר לי את ישראל. בשביל זה באתי למונגוליה? בשביל לראות את הנופים של ראשון?

חולות במונגוליה

חולות ראשון במונגוליה

אך ככול שהמשכנו צפונה הנוף נהפף ירוק יותר ויותר. והזכיר אולי יותר את רמת הגולן בחורף, מאשר את ראשון. רק שהעוצמה של המרחבים הייתה מדהימה. מאות קילומטרים של ערבות ירוקות עם סוסים, כבשים ופרות. אני אשאיר אותכם להנות קצת מתמונות.

מלון דרכים מונגולי

מלון דרכים מונגולי

קילומטרים על קילומטרים של טורבינות רוח

קילומטרים על קילומטרים של טורבינות רוח

טורבינות רוח במונגוליה

אוהל מונגולי

כבשים במונגוליה הפנימית

לאחר נסיעה ארוכה של מספר שעות הגענו לעיר הגדולה של האיזור – שילינחאוטה (xilihaote). בדרך כלל ערים ועיירות קטנות בסין ממש לא נראות כמו עיירות בשוויץ. עיירות אלו מאוד מוזנחות ומלוכלכות. אולם שיליחאוטה הפתיעה את כולנו בניקיון המופתי שלה. הנה כמה תמונות מעיירה מונגולית קטנה זו.

שילינחאוטה

שילינחאוטה - פארק

שילינחאוטה מונגוליה הפנימית

בכל מקום ניתן לראות פסלים של ג'ינג'ינסחאן

בכל מקום ניתן לראות פסלים של ג'ינג'ינסחאן

המשכנו במסענו לכיוון צפון מזרח. אחת ההפתעות הגדולות שלי בטיול זה הייתה האיכות המדהימה של הכבישים. ציפיתי שאת רוב הטיול נבלה בשבילי עפר או במקרה הטוב בכבישים מוזנחים מלאי בורות. אולם להפתעתי הרבה את רוב הדרך בילינו בנסיעה על כבישים מהירים שלא היו מבישים אף מדינה מפותחת. התנועה בכבישים באזור זה של סין מאוד דלילה – הייתי אומר – משהוא דומה לתנועה בכביש 12 בארץ, ולמרות זאת הכבישים פה מתוחזקים ברמה גבוהה. רשת הכבישים המפותחת הוכיחה לי שוב כמה כספים שפכה סין על תשתיות בשנים האחרונות.

מונגולים

ערבות מונגוליה

מצאנו נפט!

מצאנו נפט!

עצירת התרעננות

עצירת התרעננות

פרות במונגוליה הפנימית

בשעות אחר הצהריים המאוחרות הגענו לדונגוו (או בקיצור – Dongwuzhumuqin). עיירה קטנה זו קרובה לגבול עם מונגוליה (החיצונית), ולכן בנוסף לכתובות במונגולית ובסינית, השלטים פה מודפסים גם ברוסית. עצרנו כאן לארוחת צהריים-ערב מהנה וטעימה במיוחד.

כתובות ברוסית

זולה במונגוליה

זולה במונגוליה

אופניים במונגוליה

במונגוליה הפנימית ישנם עשרה סינים על כל מונגולי

במונגוליה הפנימית ישנם עשרה סינים על כל מונגולי

מונגולי בדונגוו

נפרדו מדונגוו לשלום ודהרנו לכיוון אחותה – שיוו (הידועה גם בשם – Xiwuzumuqin).

מה קורה אם באה עוד אחת כזאת ממול?

מה קורה אם באה עוד אחת כזאת ממול?

ירוק בעיניים

ירוק בעיניים

סוסים חוצים את הכביש

סוסים חוצים את הכביש

משיוו נסענו בחזרה לשילינחאוטה (העיר היפה עם הפסלים של הג'ינג'י). אומנם אני לא הייתי מתנגד לעוד לילה באוהל או בונגלו מונגולי, אבל הסינים  פתאום החליטו שקר מדי והם רוצים להתפנק במלון. הגענו לשילינחאוטה בשעות הערב המאוחרות, ולא היה לנו זמן או כח לחפש מלון. התפשרנו על מלון שמבחוץ אומנם נראה נחמד אבל מבפנים היה מזעזע. המחירים הקבועים בקיר הם רק מחירים מומלצים (או מה שהפראיירים משלמים). לאחר התמקחות קצרה המחיר ירד ל-100 יואן לחדר (כמו ששילמנו בבונגלו). החדר היה כל כך ג'יפה שהחלטנו לא להתקלח ולישון עם הבגדים.

יום ראשון 31 באוגוסט

קמנו למחרת ליום גשום – טפטוף קטן – לא משהו רציני. הייתי בטוח שנדהר ישר הבייתה, כי בייג'ין כל כך רחוקה, ומחר הפועלים שביננו צריכים לעבוד, אולם להפתעתי הסינים החליטו לעשות עיקוף קטן של איזה 300 קילומטר בשביל לראות את אגם דאלי. אני המשכתי בתפקיד הפסיבי שלקחתי על עצמי מתחילת הטיול – שהגויים יחליטו.

לבסוף הסיבוב הוכיח את עצמו, כיוון שזכינו גם ברכיבה על סוסים וגם בנסיעה של יותר ממאה קילומטר בדרכי עפר.

דרכי עפר במונגוליה

מאהל מונגולי

הר הסדן (Zhenzi Shan)

הר הסדן (Zhenzi Shan)

רכיבה על סוסים במונגוליה

tent3

uri&zk

ג'אנג קה ואורי

אורי על הסוס

אורי על הסוס

עדי - בוקרת אמיתית

עדי – בוקרת אמיתית

טלי ואורי

טלי ואורי

zhen & tent

עדו ומונגולי

ארוחה במאהל מונגולי

ארוחה במאהל מונגולי

צואה של פרות - משמשת לחימום ובישול

צואה של פרות – משמשת לחימום ובישול

לאחר יום ארוך התחלנו להתקדם לכיוון בייג'ין בנסיעה מאוד ארוכה. בייג'ין אוסרת על משאיות להיכנס לעיר במהלך היום, ולכן משעות הערב המאוחרות כל הכבישים המובילים לבייג'ין עמוסים במשאיות. ככול שהתקרבנו יותר לעיר, כך התנועה נהפכה לפקוקה יותר, עד שבערך בשלוש בלילה נתקענו בפקק שלא זז. הלכנו כולנו לישון, ורק בחמש בבוקר התחדשה התנועה.

פקק בכניסה לבייג'ין

פקק בכניסה לבייג'ין

מונגוליה – סיכום

למרות שהטיול שעשינו הוא לא ממש בסגנון שלי. אני אוהב יותר להתמקם הרבה זמן במקום אחד ולזוז לאט. אבל הסיבוב הגדול שעשינו (יותר מ-2,000 קילומטר) דווקא פרס בפנינו את הגודל והיופי של חבל ארץ זה – מאות קילומטרים של ערבות שלא נגמרות.

נסענו בסוף הקיץ שזוהי סוף עונת התיירות למונגוליה. הערבות כבר לא היו כל כך ירוקות, כיוון שבעלי החיים כבר כרסמו במשך חודשיים את הצמחייה. מי שרוצה להנות מנוף ירוק יותר, כדאי לו לנסוע ביולי – אפילו תחילת יולי. מצד שני, בגלל שנסענו שלושה ימים לפני תחילת שנת הלימודים, כל התיירים הסינים כבר חזרו לביתם, מה שהשאיר אותנו לבד עם הערבות. לכל מקום שהגענו היינו לבד או כמעט לבד. לפי המקומיים, שבוע לפני שהגענו הכל היה עוד מפוצץ.

פורסם בקטגוריה סין, רואים עולם | עם התגים | 6 תגובות

תיק המניות בספטמבר 2009

מתחילת השנה תיק ההשקעות שלי עלה ב-83.4%. הדאו ג'ונס, ה – S&P 500 וההאנג-סנג עלו מתחילת השנה ב 13.2%, 18.8% ו 47.7% בהתאמה.

נראה כי בניגוד לצפיות חודש ספטמבר היה לא רע בכלל למשקיעים. גם כלכלות העולם מראות סימנים ראשונים של התאוששות. כאשר הקונצנזוס היום הוא שהרע כבר מאחורינו, ומעכשיו הכלכלה תתחיל להתאושש אם כי בקצב מאוד איטי. לעומת הקונצנזוס, כתב ג'ימס גראנט מאמר מעניין בוול סטריט ג'ורנל בו הוא טוען כי אנחנו לפני התאוששות מהירה. במאמר הוא טוען כי ההסטוריה הוכיחה כי מהירות הצמיחה הכלכלית הולכת יד ביד עם עומק המיתון שקדם לה. כלומר ככול שהמיתון חריף יותר, כך הצמיחה שבאה אחריו מהירה יותר. אני נוטה להסכים עם המאמר הזה. אנשים תמיד מצפים לשינויים איטיים, אבל המציאות היא שהכלכלה תמיד הולכת ממצב קיצוני אחד למצב קיצוני אחר. אני לא אופתע אם התל"ג האמריקאי יצמח ב-2010 ב-4% ואולי אפילו ב 5%.

בועה בסין?

דווקא סין מדאיגה אותי יותר מאשר ארה"ב. כמו שכתבתי כאן בחודשים האחרונים, הכלכלה הסינית נמצאת בבעיה – קטר הצמיחה שלה (היינו היצוא) הואט מאוד. אומנם המשבר העולמי תרם רבות להאטה זו, אבל הסיבה האמיתית להאטה היא העלייה הגדולה בעלות הייצור בסין. הייצור הזול בסין נעלם לאט לאט, והוא כבר לא יחזור לימי הגדולה שלו. זוהי התפתחות טבעית שעברה גם על מדינות אחרות במזרח – כגון טאיוואן וקוריאה. הבעיה בסין היא פוליטית.

הממשלה הסינית רואה במספר 8 מספר קסם. היא מאמינה שאם התל"ג הסיני יצמח בפחות מ-8% בשנה, הדבר יערער את היציבות הפוליטית במדינה. ברור שאין שום סיכוי שהכלכלה תצמח ב-8% כל שנה. מתי שהוא הקטר הסיני יהיה חייב להאט, והזמן הזה הגיע כבר לדעתי. אלא שהממשלה עושה הכל כדי לשמור על צמיחה גדולה, ולכן היא החלה לנפח את הכלכלה הסינית – הורידה את הריבית, הקפיאה את התחזקות היואן, הורידה את הלימות ההון והכי גרוע – הזרימה מאות מיליארדי דולרים "בתוכנית הצלה" למשק. בניגוד למדינות אחרות, הכלכלה הסינית לא באמת נקלעה למשבר כלכלי, ולכן הזרמת ההון לכלכלה הייתה לדעתי מעשה לא חכם אשר יגרום לבועה בכלכלה המקומית. כספי סיוע רבים זרמו למפעלים ממשלתיים  על מנת שאלו יגדילו את הייצור. אבל אם אין ביקוש, אז מה הטעם להגדיל את הייצור?

לא פחות גרוע, מפעלים רבים השתמשו בכספי הסיוע להשקעה בנדל"ן. כיוון שהם קיבלו את הכסף במתנה מהממשלה, הם היו מוכנים לקנות אדמות במחירים מופקעים. מחירי הנדל"ן בסין עלו יותר מדי בשנתיים האחרונות. קחו למשל את המקום שאני גר בו בבייג'ין – זהו מקום מרוחק מהמרכז, ולכן לא אמור להיות יקר. אבל אפילו כאן מחירי הדירות הגיעו לכ-10,000 ש"ח למטר מרובע – כמעט כמו המחירים בתל-אביב, אלא שהמשכורות פה נמוכות באופן משמעותי מאלו בישראל.

בעבר בועות הוכיחו פעם אחר פעם שהן יכולות להתנפח שנים רבות לפני שהן מתפוצצות. לכן בהחלט יכול להיות שמחירי הדירות כאן ימשיכו לעלות בשנים הקרובות, אבל אני מתכוון לפקוח עין על חברות הנדל"ן בהן אני מושקע, ולהיזהר מחברות שקונות היום אדמות בסין.

דוחות – נתחיל בסאונדוויל

כמו תמיד, נתחיל בסאונדוויל. החברה פרסמה את הדוח החצי שנתי שלה. הדו"ח היה לא רע בכלל, מה שלא הפריע למניה לצנוח בצניחה חופשית מ-5.5$ לפני פרסום הדוחות לקצת יותר מ-4$ תוך מספר ימים. ה NAV של החברה צמח מאוד יפה ועומד כעת על 21$ למניה. מהדוח עולה כי החברה האטה בצורה משמעותית את קצב הרכישות של דירות ישנות, וזאת עקב העלייה החדה במחירי הדירות בחודשים האחרונים. לדעתי החברה שווה לפחות 15$ למניה, ואני אסביר למה. בואו נעזוב את ה NAV ונתבונן ברווחים העתידיים של החברה. (כל המספרים הם בדולר הונג-קונגי).

הפלאזה מכניס 200 מליון דולר בשנה, והבניין שהם בונים כעת ברחוב טאנג-לונג יכניס עוד לפחות 50 מליון בשנה החל משנת 2011. החישוב כאן הוא מאוד פשוט – הבניין יהיה בגודל של 113,000 רגל מרובע. דמי שכירות לנדל"ן מסחרי באזור זה (קוסווי-ביי) עומד היום על כ-40$ לחודש. או בחישוב שנתי – כ-51 מליון דולר. לדעתי ההכנסה מהשכירות תהיה הרבה יותר גבוהה, כיוון שחישוב זה אינו מביא בחשבון את החנויות שתוקמנה בקומה הראשונה. דמי השכירות מחנויות בקומת הרחוב מאוד גבוהים באזור זה – באזור ה-200 דולר לרגל מרובע. בנוסף לכך, החברה מתכוונת להשכיר את הבניין למסעדות אשר משלמות דמי שכירות גבוהים יותר מאשר משרדים. אני לא אתפלה אם ההכנסה מהבניין תגיע גם ל-70 מליון בשנה.

בנוסף לשני בניינים אלו רכשה החברה שטח גדול ברחוב היוון (מספרים 32-50), בו רשאית החברה לבנות בניין מסחרי בגודל של 180 אלף רגל מרובע. כמו כן רכשה סאונדוויל 20% מהדירות שבמספרים 2-30 באותו רחוב. סביר להניח שתוך מקסימום שנתיים תרכוש החברה את כל הדירות במספרים 2-30. השטח ב 2-30 גדול יותר מאשר ב 32-50. אבל בואו נניח שגם כאן תהיה החברה רשאית לבנות בניין בשטח של 180 אלף רגל. אם עוד פעם נחשב לפי דמי שכירות של 40$ לרגל, ונתעלם מקומת הרחוב – נקבל עוד הכנסה של כ-172 מליון דולר בשנה בערך משנת 2015. זאת אומרת שתוך 5 שנים הכנסות החברה משכירות תגענה לבערך 450 מליון בשנה.

בנוסף להכנסות משכירות, החברה הצליחה בשנים האחרונות להרוויח יותר ממאה מליון בשנה מפעילות השבחת הנכסים שלה. כמו כן סאונדוויל החלה לבנות בתי מגורים בסין, ולהתעסק בפרויקטים של תשתית.

עכשיו נסתכל על ההוצאות. הוצאות המימון של החברה מאוד נמוכות כיום, ועומדות על פחות מ-30 מליון בשנה. אולם עוד מספר שנים סביר להניח שהריבית תעלה, ולכן אם נחשב לפי 5% ריבית בשנה, הוצאות המימון של סאונדוויל תעמודנה על כ-100 מליון בשנה (זאת לפי חוב נוכחי של שני מיליארד דולר). שאר ההוצאות של החברה עומדות היום על 70 מליון בשנה. בואו נהיה שמרנים ונניח שהן תגדלנה ל-100 מליון תוך מספר שנים.

קיבלנו שהחברה תרוויח 350 מליון דולר לפני מס בשנה או 300 מליון אחרי מס. עם מכפיל רווח של 15, נקבל שהחברה שווה 18$ למניה. קשה לי להבין מדוע החברה נסחרת בהנחה כה משמעותית. עברתי על החישוב שלמעלה מספר רב של פעמים, ואני משוכנע שהוא נכון. יכול להיות שאני טועה, אבל אני מוכן להמר על כך שאני צודק. אם מחיר המניה ימשיך לרדת, אני מתכוון להגדיל את ההחזקה שלי במניה (וזאת למרות שכבר היום היא מהווה 30% מהתיק שלי).

דוחות נוספים

הירידה בעלות השילוח הימי עזרה מאוד לגרייט-צ'יינה (טיקר 141). החברה דיווחה על רווח אורגני (שאינו כולל את העלייה בערך הנדל"ן) של 30 מליון דולר בששת החודשים הראשונים של השנה. עם שווי שוק של 180 מליון, החברה נסחרת במכפיל רווח של 3.

טאי-פינג (טיקר 146) הפתיעה לרעה עם ירידה משמעותית ברווחים. עיקר הירידה נבעה מהמיזם המשותף שלהם בסין.

צ'וק-נאן (טיקר 131) ממשיכה לפקשש. נראה כי החברה מסתבכת איפה שרק ניתן. בניין המגורים שלה במקאו עדיין לא אושר. בהאנג-ג'וו החברה מנסה לקבל הנחה על קרקע שקנתה מהממשלה המקומית. בשן-ג'ן החברה תבעה את חברת הבנייה, והפרוייקט תקוע. בהונג-קונג פרוייקט המגורים הגדול של החברה מעוכב בגלל וויכוח עם הממשלה על כריתת עצים. החברה מאוד זולה, אבל אני מתחיל לאבד את הסבלנות שלי.

נאן-יאנג (טיקר 212) לא עשתה שום דבר מיוחד בחודשים האחרונים מעבר לקנייה ומכירה של מניות. מפריע לי שהחברה משחקת בבורסה עם כספי המשקיעים. אומנם החברה נסחרת ברבע מה NAV שלה, אבל אני מתחיל להאמין שהיא לא שווה הרבה יותר מחצי NAV – כלומר מ-20$ למניה. עשיתי טעות שלא מכרתי אותה לפני שנה וחצי.

פעולות בתיק

לא נחתי החודש. מניות הרדיו פיתו אותי מאוד. כל יום ישבתי וחשבתי אילו מניות כדאי למכור בשביל לקנות את מניות הרדיו. בשלב מסוים אפילו כמעט ומכרתי קצת מ WFC, אבל התחרטתי ברגע האחרון. בסופו של דבר מכרתי חלק נכבד מהמניות בנאן-יאנג ובהניסון (טיקר 896). למרות ששתי מניות אלו זולות, מניות הרדיו פשוט מפתות מדי.

הכוכבת החדשה שנכנסה לנבחרת הרדיו היא קומולוס (טיקר CMLS). הסיפור כאן די דומה לשלושת החברות האחרות, כך שאני לא ארחיב בפרטים – החברה מאוד ממונפת, אבל זולה מאוד, וממשיכה לייצר מזומנים רבים גם בתקופה קשה זו. קניתי מספר פעמים בטווח המחירים של 1.62$-1.8$.

זמן קצר לאחר שרכשתי את מניות הרדיו, אנטרקום (ETM) וסאלם (SALM) עלו חדות, ואילו רדיו-וואן (ROIAK) ירדה. ניצלתי הזדמנות זאת – דיללתי באופן משמעותי את ההחזקות שלי באנטרקום ובסאלם, וקניתי מניות רבות של רדיו-וואן במחיר של 0.64$. בינתיים נראה כי ההימור הצליח, ורדיו-וואן עלתה ליותר מדולר.
עקב העובדה שקניתי עוד מניות מהמגזר, כמו גם העלייות החדות במניות אלו, ההשקעה שלי במניות הרדיו תופסת כ-17% מתיק ההשקעות שלי. רדיו-וואן – כמעט 10%. אנטרקום – 4%. סאלם – 1%. קומולוס – 3%. אני שוקל לקנות עוד אם המחירים יהיו מתאימים.

כמו כן הגדלתי את ההחזקה שלי בטאי-פינג תמורת 1.7$, וגם הוספתי קצת סאונדוויל תמורת 4.56$. מניה נוספת שקניתי החודש היא טראוול סנטר אמריקה (טיקר TA). ההשקעה שלי שם מאוד קטנה. אם אגדיל את ההשקעה, אפרט יותר על מניה זו.

מילים אחרונות על WFC

בשבועות האחרונים נכתבו מספר כתבות בעיתונות האמריקאית על WFC אשר טענו שהחברה נמצאת במצב הרבה פחות טוב ממה שהיא מדווחת, כמו גם שהיא לא מספקת מספיק פרטים בדוחות שלה. אחד המשקיעים שאני יותר מעריך בדק את העובדות, ומצא כי אין יסוד להאשמות אלו. אני ממליץ בחום לקרוא את שלושת התגובות המלומדות שלו – כאן, כאן וכאן.

חודש שעבריי       ייחודש הבא

פורסם בקטגוריה מניות | 28 תגובות