כיוון שבדיוק פרסמתי כאו רשומה על וולס-פארגו הנתונים עדיין היו טריים במוח הסנילי שלי, וישר קלטתי את הטעות בכתבה – מספר הבתים החדשים שנמכרו ביוני עמד על קצב שנתי של 330 אלף. יחי ההבדל. ניתן לראות את הכתבה המקורית בבלומברג.
טעויות שכאלו מוכיחות לי יותר ויותר מדוע עדיף לקרוא נתונים כמה שיותר קרוב למקור. אם הנתונים באים מארה"ב – עדיף לקרוא את בלומברג או וול-סטריט ג'ורנל, או לגשת ישר לפרסומים הממשלתיים. סך הכל, הדיווחים בעיתונים הרבה פעמים שגויים. פעמים רבות עיתונאים פשוט מעתיקים מעיתונים אחרים ולא בודקים את המקור בעצמם.
אם נחזור לנתון, אז מדובר בעלייה יחסית לחודש שעבר, שאלו חדשות טובות בשביל וולס-פארגו וכמובן סטיוארט (סימול STC). קצת ציפיתי לכך שהנתונים יעלו בהדרגה מהשפל של מאי. הרי ברור שבחודש שאחרי שהסתיימה הטבת המס תהיה נפילה במספר הבתים שנמכרו.
בנוסף לכך ניתן לראות מהכתבה של בלומברג שהמלאי של בתים חדשים עומד רק על 210,000 ושזהו המספר הנמוך ביותר מאז 1968. אני חושב שזה נתון מעולה לכלכלה האמריקאית, אבל לפני שאני אסביר מדוע, בואו נעבור על עוד מספר נתונים.
אז אמרנו שישנם 210,000 דירות חדשות שעומדות ריקות. מספר זה שוב הדליק לי כמה נורות בראש, כי זכרתי שרק לפני מספר ימים קראתי בבלוג מסויים שמספר הדירות הריקות בארה"ב עומד על המספר העצום של 12 מליון. מהי הסיבה להפרש בין שני הנתונים?
הבלוגר טוען שיש 12 מליון בתים ריקים בארה"ב ע"י כך שהוא מחבר שני נתונים – הראשון הוא מספר הבתים הקיימים הריקים (כולל בתים חדשים וישנים). מספר זה עומד על 3.89 מליון בתים. המספר השני הוא מה שנקרא – בתים מוחבאים, והכוונה היא לבתים שעוקלו ע"י הבנקים. מספר זה עומד על 8 מליון.
נתחיל דווקא מהנתון השני. נתון זה הוא הערכה של מורגן-סטנלי (דבר שכבר אמור להדליק נורות אדומות). בהערכה זאת מורגן סטנלי לא הסתפקו רק בבתים שעוקלו, אלא הוסיפו להם אחוז נכבד מהבתים אשר בעליהם מתקשים בתשלומי המשכנתה. הם כללו בחישוב את כל בעלי הבתים שמאחרים 90 יום או יותר בתשלומי המשכנתה, ואת רוב בעלי הבתים שמאחרים ב 30-60 יום. ישנם מקרים רבים בהם אנשים יכולים להתעכב 30 יום או יותר בתשלומי המשכנתה – למשל גרושה שלא קיבלה מזונות, הוצאה חד פעמית על בריאות, איבוד זמני של מקום העבודה, עצמאי שלקוחותיו מאחרים בתשלומים ועוד ועוד. להגיד שרובם יפשטו רגל זוהי הגזמה פראית.
בעיה נוספת עם המחקר של מורגן-סטנלי היא שהם טוענים שהדירות המעוקלות תשארנה ריקות. בואו נניח שיעקלו 8 מליון בתים. איפה יגורו 8 מליון המשפחות שפונו מהבתים? האם באמת מורגן-סטנלי מאמינים ש-8 מליון משפחות יעברו לגור ברחוב?
ברור שלא. רובן המוחלט של המשפחות תעבורנה לגור בדירה אחרת – סביר להניח שהם יגורו בשכירות, אבל עדיין הם יצטרכו קורת-גג. לא רק שאני חושב שהנתון של מורן סטנלי מנופח מאוד, אלא שאני חושב שההשפעה של עיקולי הבתים על מספר הדירות הריקות יהיה שולי. אנשים פשוט יעברו לגור מדירה אחת לדירה אחרת.
כך שנשארנו עם המספר הראשון – הנתון כנראה נכון, אבל השאלה היא כמה מספר זה גבוה יחסית להיסטוריה. השקעתי הרבה זמן בחיפוש אחר נתונים היסטוריים ולא מצאתי. אז חסר לי חלק בפזל. צריך לזכור שתמיד יש איזה שהוא מלאי של בתים. אף פעם אין תפוסה מלאה. היתרון הגדול של ארה"ב על פני מדינות רבות הוא שהאוכלוסיה שלה צומחת כל הזמן. צמיחה זאת יוצרת ביקוש אמיתי של כ-1.2 מליון בתים בשנה (לפי באפט בדוח השנתי האחרון).
מספר התחלות הבנייה בארה"ב עומד כעת על כ-0.5-0.6 מליון – כלומר כחצי מהביקוש. לכן, כל עוד מספר התחלות הבנייה יישאר נמוך, מלאי הבתים לאט לאט יתרוקן. מתי שהוא הקבלנים האמריקאים יצטרכו לחזור ולבנות 1.2 מליון בתים, דבר שיעזור מאוד לכלכלה האמריקאית. אני לא יודע מתי זה יקרה, אבל באפט טען במכתב האחרון שלו למשקיעים שזה יקרה בסוף השנה או תחילת 2011.
לסיכום, אני צופה שני קטליזטורים שיעזרו לכלכלה האמריקאית להתאושש:
1 – מספר הבתים החדשים הנמכרים יעלה מתישהו משפל של 330 אלף ל 1.2 מליון (כמה שנים כבר אפשר לגור עם ההורים?)
2 – מספר התחלות הבנייה יעלה מקצב של 0.6 מליון ל 1.2 מליון.
וולס פארגו פרסמה את התוצאות לרבעון השני של השנה. יש כמה נתונים מעניינים בדוח אז החלטתי לכתוב עליו (אבל על תצפו שאני אעשה זאת כל רבעון).
הרווח הרבעוני עמד על 3 מיליארד דולר – קצת פחות מהרבעון המקביל. מי שזוכר, כל הזמן טענתי שהמספר שצריך להסתכל עליו הוא ה PTPP (רווח לפי הפרשות לחומ"ס ולפני מס) ולא על הרווח הנקי. עקב המצב הכלכלי הקשה, אנשים רבים הגיעו למצב של פשיטת רגל, ולכן וולס-פארגו נאלצת למחוק הלוואות רבות. מתי שהוא (סביר להניח שתוך שנה-שנתיים) מצב פשיטות הרגל יחזור לרמה נורמלית, ואז הרווחים יעלו בצורה חדה.
ברבעון האחרון רווח ה PTPP עמד על 8.6 לעומת 9.8 לפני שנה.
מה קורה פה? הרווח יורד!
ירידה של 1.2 מיליארד דולר ברבעון היא עניין די משמעותי. יש לכך מספר סיבות – למשל – עלויות המיזוג עם ווקוביה שעמדו הרבעון על כ-500 מליון. אבל הסיבה העיקרית (והמדאיגה) היא הנפילה במספר המשכנתאות. ניתן לראות זאת בעמוד 24. הייתה ירידה של כמיליארד דולר ברווחים כתוצאה מהנפקת משכנתאות ברבעון הנוכחי לעומת זה של השנה שעברה.
זוהי תוצאה ישירה של הנפילה במספר הבתים הנמכרים בארה"ב. כחלק מתכנית התמריצים הציע הממשל זיכוי בסך של עד 8,000 דולר לכל מי שקונה דירה בפעם הראשונה. תכנית זאת פגה באפריל, דבר שגרם לירידה משמעותית במספר הדירות שנמכרו ממאי. במאי, למשל, מספר הדירות החדשות שנמכרו עמד על קצב שנתי של 300,000 – המספר הנמוך ביותר מזה 14 שנה.
סך הכל זה די ברור שחודש אחרי שהטבת המס פגה, תהיה ירידה במכירות הבתים, אולם רבים דואגים שמספר הדירות הנמכרות יישאר נמוך, דבר שיפגע קשות בכלכלה.
נצטרך לחכות ולראות כמה זמן ייקח עד ששוק הדיור יתאושש. צריך לזכור שאוכלוסיית ארה"ב גדלה בכ-3 מליון אנשים בשנה. זאת אומרת שיש צורך בכמליון בתים חדשים כל שנה. מתישהו הביקוש יתאושש. אני לא יודע האם זה ייקח חצי שנה או שלוש שנים, אבל כשזה יקרה הרווחים של וולס-פארגו יחזרו לעלות.
הסיבה העיקרית לכך שרווח ה PTPP יורד אבל הרווח הנקי לא השתנה היא הירידה בהפרשה לחומ"ס. סיבה נוספת היא שהחברה מתחילה לצמצם את הרזרווה שלה. המחיקות של חובות אבודים (Net Charge-Offs) הסתכמו הרבעון ב-4.5 מיליארד דולר – ירידה של יותר מ-800 מליון ביחס לרבעון הקודם. בעבר החברה נבאה ששיא המחיקות יתרחש ברבעון השני או השלישי השנה, אבל בסופו של דבר השיא היה ברבעון הרביעי של 2009, ומאז המחיקות יורדות. בעקבות כך החלה החברה לראשונה לצמצם את הרזרווה שלה (Allowance For Credit Losses). ברבעון הנוכחי החברה צמצמה את הרזרווה בכ-500 מליון – סכום שהועבר לרווח לפני מס.
נראה כי וולס-פארגו ממשיכה לוותר על הכנסות ריבית. ניתן לראות בעמוד 22 שהחברה הגדילה את הפיקדונות לטווח קצר מ-20 מיליארד דולר לפני שנה ל-67 מיליארד. פיקדונות אלו מחלקים ריבית מאוד נמוכה – כשליש אחוז. החברה הייתה יכולה להשקיע את הכסף הזה בפיקדונות לטווח ארוך (אג"ח מדינה או MBS למשל). זה היה מוסיף לה מאות מליונים להכנסות כל רבעון. הסיבה שוולס-פארגו לא עושה זאת היא שהיא חושבת שהריבית תעלה, ולכן היא מעדיפה לחכות. כלומר היא מעדיפה להקריב את הרווחים בטווח הקצר בשביל לקצור רווחים גבוהים יותר בטווח הארוך (אם כמובן הריבית אכן תעלה בשנים הקרובות).
ההשפעות של החקיקה החדשה על תוצאות החברה עדיין לא ידועות. לפי מנכ"ל החברה, וולס-פארגו תיפגע פחות מהמתחרות, אבל הוא עוד לא יודע עד כמה החברה תיפגע אם בכלל.
לסיכום ישנם מספר גורמים שיביאו לעלייה ברווחי החברה החל מ-2011 או 2012:
1 – הפחתות נמוכות יותר לחומ"ס – תחזורנה לכ-1.2% מההלוואות. או בערך 10 מיליארד דולר בשנה (תלוי בגובה ה PTPP).
2 – עלייה בכמות המשכנתאות – תביא לגידול של לפחות מיליארד דולר ברווח PTPP ברבעון.
3 – עלייה בריבית – תביא לגידול ברווחים לפני מס של כמה מאות מליונים ברבעון.
4 – שיפור בכלכלה יביא לעלייה בעסקי החברה – הלוואות לקבלנים, הלוואות לרכישת מכוניות וכו'.
לסיכום, אני חושב שהרווח הנקי יכול בקלות לעבור את ה-20 מיליארד דולר תוך כשנתיים.
חשוב לציין שניתוח זה של וולס-פארגו הוא דעתי האישית בלבד, ואין זה אומר שהניתוח נכון או מדויק. כמו כן אני מחזיק במניה, אבל אני יכול למכור אותה בכל עת מבלי לדווח על כך כאן או בכל מקום אחר. ובשום פנים ואופן אין לראות בניתוח זה המלצה לקנות את המניה (או כל מניה אחרת לצורך העניין).
מתחילת השנה ה SPY ירד ב-6.4%, ה DIA ירד ב-5.2% וההאנג-סנג ירד ב-6.2%. התיק שלי עלה ב-10.5%.
תשואה זו לא כוללת מינוף. התיק הממונף שלי ירד מתחילת השנה ב-3.2% (בלי להתחשב בהוצאות הריבית), כך שאם הייתי מחשיב גם את התיק הממונף, התשואה שלי הייתה יותר נמוכה.
סך הכל התיק שלי עבר חודשיים מאוד קשים – במיוחד המניות בארה"ב. אומנם התשואה שלי חיובית, אבל ההרגשה היא כאילו אני בהפסד השנה.
דוחות ודיווחים
אי-בון (סימול 599) פרסמה את הדוח השנתי לשנת הכספים של 2009. התוצאות היו יפות מאוד עם עלייה יפה בהכנסות וברווח. הרווחים עמדו על 41 מליון דולר, כאשר שווי השוק של החברה עומד על 280 מליון. אי-בון היא אחת מהחברות הכי קטנות בהן השקעתי. הצמיחה שלה לאורך התקופה הייתה די מרשימה. כיום החברה מתחילה להיכנס לשוק בשנחאי. נראה איך זה יעבוד.
חברה נוספת שפרסמה תוצאות לשנה שנגמרת ב-30 במרץ היא אסיה סטנדרט (סימול 129). תהיה לי חוות דעת מלאה על החברה רק אחרי שהיא תפרסם את הדוח המלא, אבל מהתוצאות ניתן לראות שהחברה הרוויחה סכום היסטרי מהשקעה במניות השנה. שווי השוק של החברה עומד על 1.6 מיליארד דולר (הונג-קונגי כמובן) כאשר החברה הרוויחה השנה כמעט 2.4 מיליארד. כן, זאת לא טעות – שווי השוק נמוך מהרווחים שלה השנה.
ואיך השוק הגיב לדוח הזה? כמובן שהמניה ירדה!
חשוב לציין שרוב הרווחים נבעו מרווחי הון – הן ממניות והן מנדל"ן, אבל עדיין החברה נראית זולה מדי. אפשר לראות זאת בברור ממאזן החברה:
ההון של החברה עומד על 7.3 מיליארד ומורכב ברובו ממניות, מלונות ונדל"ן. שווי השוק כאמור הוא רק 1.6 מיליארד.
הנה דוח הרווח/הפסד של החברה:
רדיו-ואן (סימול ROIAK) דיווחה על הסכם מימון חדש ורכישה של חלק נוסף מטי-וי-ואן. לא אהבתי את ההודעה הזאת – הוצאות הריבית של החברה תעלנה בצורה משמעותית מ-9.2 מליון ברבעון ל 16.5 מליון. קשה לי להעריך עד כמה ההכנסות מטי-וי-ואן תכסנה על הוצאות הריבית, ולכן מכרתי חלק מהמניות ביום ההודעה.
פעילות בתיק
כמו שציינתי, ביום ההודעה על הסכם המימון החדש של רדיו-ואן, מכרתי חלק נכבד מההשקעה שלי שם במחיר ממוצע של 2.8$, וקניתי במקום מניות של וולס-פארגו (סימול WFC) במחיר ממוצע של 27.66$ ועוד מניות של סטיוארט (סימול STC) במחיר של 9.44$.
כמו כן קניתי כמות קטנה של מניות של טימברלנד (סימול TBL) תמורת 18.03$. בעברי הרחוק כבר החזקתי במניה זאת, ואפילו הצלחתי להרוויח על השקעה זו (זה היה בשנים 2003-2004). המניה נסחרת היום בפחות מאשר היא נסחרה אז, וזאת למרות שמספר המניות של החברה קטן בצורה די משמעותית. ללא ספק המשבר הכלכלי פגע בעסקי החברה, ובנוסף לכך היו לטימברלנד כמה קשיים נקודתיים. החברה עברה ארגון מחדש בשנים 2006-2007 אשר פגעו ברווחים שלה.
שווי השוק של טימברלנד עומד על מיליארד דולר (לפי המחיר שאני שילמתי. כיום שווי השוק עוד יותר נמוך). בשלושת השנים האחרונות החברה הרוויחה כ 40-50 מליון דולר בשנה. בשנים 2005-2006 החברה הרוויחה 100-150 מליון דולר. אני מאמין שהחברה תחזור להרוויח 150 מליון דולר וצפונה כשהמשבר ייגמר. לחברה אין חובות והיא יושבת על כרית מזומנים בעובי של יותר מ-200 מליון דולר. בנוסף, החברה רוכשת כ-3 מליון מניות בשנה. כיום מספר המניות של החברה עומד על כ-55 מליון. כאשר לפני עשר שנים היו לחברה 85 מליון מניות. בקצב שכזה החברה תקצץ בחצי את מספר המניות שלה תוך 10 שנים.
אם נניח שתוך 3 שנים לחברה יהיו 45 מליון מניות והחברה תרוויח 150 מליון דולר, עם מכפיל רווח של 12 – המניה צריכה להגיע למחיר של 40$. אם החברה תרוויח 180 מליון ומכפיל רווח של 15 – המניה תגיע למחיר של 60$. במקרה הגרוע יותר, החברה תרוויח 100 מליון ותסחר במכפיל של 12, ואז מחיר המניה יגיע ל-26$ – אבל זה נראה לי כתרחיש פסימי מדי.
מדובר בחברה עם מותג מאוד חזק והרכישה העצמית של המניות מאוד מושכת אותי. החיסרון הגדול בחברה זו היא המשכורות המנופחות להנהלה. בינתיים מדובר בהשקעה מאוד קטנה בשבילי – פחות מ-1% מהתיק.
שונות
אני מאוד רוצה להכין שורה של רשומות על הכלכלה הסינית. נראה אם יהיה לי כוח לכך. בינתיים אני הופך ליותר ויותר פסימי בקשר לכלכלה כאן בטווח הבינוני-ארוך, אבל גם בטווח הקצר יותר יש סימנים די ברורים להאטה בצמיחה של סין.
לפני מספר ימים פטריק-צ'וונאק פרסם מאמר על ביקורו בעיר צ'אנג-צ'ון בצפון מזרח סין. הוא מתאר איך תעשיית הרכב בסין פורחת, וחוזר על הדאגה שלו משוק הנדל"ן. כמה ימים לאחר פרסום כתבה זו, יצא לי להיפגש עם בן-דוד של אשתי. הוא די קרוב לתעשיית הרכב, ועד כמה שהוא יודע יש דווקא האטה משמעותית ברכישות הרכב בסין. לטענתו, רכבים מתחילים להיערם בסוכנויות הרכב. כנראה שמדובר בתופעה חדשה, ולכן המפעלים עדיין עובדים בתפוקה מלאה.
ענף הרכב עד עכשיו צמח בצורה מאוד מרשימה, אם גם כאן יש סימני האטה, כנראה שההאטה מגיעה לסין בקצב מהיר יותר מאשר ציפיתי. צריך לזכור, אבל, שלממשלה הסינית יש הרבה מאוד תחמושת להילחם בהאטה כלכלית (הן אם מדובר בהורדת ריבית או העלאת הגירעון), לכן לא הייתי מהמר על כך שבשנתיים הקרובות נראה צמיחה נמוכה מ-8% בשנה, אבל מתישהו התחמושת שלהם תיגמר, ואז הבלתי נמנע ייקרה, והכלכלה של סין תקלע לצרות.
אני לא מקנא בממשלה החדשה שתיכנס לתפקידה ב 2012-2013. הם יצטרכו להתמודד עם צרות שסין לא ראתה מזה עשורים רבים.
אני רוצה להזכיר לקוראים שהבלוג הזה מיועד לתעד את ביצועי ההשקעות שלי, ולחלוק מניסיוני כמו גם מהטעויות שלי. אני לא ממליץ על אף אחת מהמניות המוזכרות כאן. כמו כן, אני עלול למכור (או לקנות) מניות זמן קצר לאחר שקניתי (או מכרתי) אותן, וזאת מבלי לדווח על כך כאן.
לפני הנסיעה שלי ליפן הבטחתי לנתח את שון-הו-טק (סימול 219), אז הנה לפניכם באיחור קל הניתוח.
אני מודע לכך שרוב הקוראים שלי לא משקיעים בהונג-קונג, אבל אני חושב שהניתוח הזה יכול להועיל לחלקם – במיוחד לאלו שחדשים בתחום ההשקעות. בנוסף לכך, מהתכתבויות שלי עם משקיעים, אני יודע שהרבה מהם נרתעים מחברות נדל"ן. כיוון שבשנים האחרונות השקעתי בהרבה חברות נדל"ן בהונג-קונג, אני מאמין שרחשתי קצת ניסיון בתחום.
בגדול, אני לא חושב שזה כל כך מסובך לנתח חברת נדל"ן, ואני מקווה שהרשומה הזאת תפיג קצת את פחד הנדל"ן אצל חלק מהמשקיעים.
שון-הו-טק היא למעשה חברת החזקות. כאשר יש מעליה חברת אם ומתחתיה חברת בת. אני חושב שמבנה שכזה קיים גם בהרבה חברות בארץ, כך שבטח חלקים מהניתוח יהיו רלוונטים לחברות רבות בארץ.
על החברה
שון-הו-טק היא חברת החזקות כאשר עיקר הערך שלה מגיע מחברת הבת שלה מגניפיסנט (סימול – 201). מגניפיסנט מחזיקה ארבעה בתי-מלון – שניים בהונג-קונג, אחד במאקו ואחד בשנחאי. כמו כן מחזיקה מגניפיסנט שני בנייני משרדים בהונג-קונג ובונה כעת עוד ארבעה בתי מלון בהונג-קונג.
שווי השוק של החברה עומד היום (לפי מחיר מניה של כ-0.9$) על כ-500 מליון דולר.
הנה תמצית הרווחים של החברה בחמשת השנים האחרונות:
חוץ מבשנת 2007, הרווחים של שון-הו-טק עמדו על 50-80 מליון דולר בשנה. על פניו נראה כי החברה נסחרת במכפיל רווח נמוך מ-10, אבל נצטרך אח"כ לבדוק את מקור הרווחים, וכמובן לבדוק את הסיבה לרווח הגבוה ב-2007 (מבדיקה זאת תגלו שהרווחים היו גבוהים עקב שיערוך נכסים שעשתה החברה בשנה זו).
הנה תמצית המאזן של החברה בחמשת השנים האחרונות
ניתן לראות שהחברה נסחרת בהנחה משמעותית על ההון.
האם החברה זולה?
בואו נבדוק יותר לעומק את הדוח של השנה האחרונה.
נתחיל מהשורה שמוקפת בעיגול אדום. זאת השורה שמציינת את הרווח הנקי. ב-2009 החברה הרוויחה 144 מליון דולר, וב-2008 היא הרוויחה 128 מליון. אם תעלו מספר שורות למעלה, תראו שורה שמוקפת בעיגול שחור. אלו הם רווחים שנובעים מעלייה בערך הנכסים של החברה. כיוון שהחברה לא מרוויחה ממכירת נכסים, אלא רק משכירה אותם, צריך להוריד רווח זה מהרווח לפני מס.
החברה הרוויחה 170 מליון דולר לפני מס (135 מליון בשנת 2008). נוריד מרווח זה את הרווח משיערוך נכסים, ונקבל שהחברה הרוויחה בערך 100 מליון לפני מס (110 בשנת 2008). למרות, שלפי הדוח, הרווח של החברה עלה השנה, אם מבצעים את ההתאמה שאני בצעתי, מגלים שהרווח בעצם ירד – עובדה לא מפתיעה לאור כך ש-2009 הייתה שנה רעה לתיירות העולמית, וששפעת החזירים בתחילת השנה השפיעה על התיירות מסין.
כעת נוריד 17% מס (זה שיעור המס בהונג-קונג), ונקבל שהרווח הנקי עמד השנה על בערך 80 מליון דולר, ו-90 מליון בשנה שעברה. רווחים אלו כוללים את הרווחים של בעלי המיעוט (כלומר רווחים של בעלי מניות המיעוט במגניפיסנט). אם נרד לסוף הדוח נראה שמתוך 144 מליון רווח, 84 שייכים לבעלי המניות של שון-הו-טק – או 58% מהרווחים. את נחשב את אותו היחס כלפי הרווחים האמיתיים, נקבל שהחברה הרוויחה 58 מליון דולר ב-2009 ו 64 מליון ב 2008. למען האמת, החישוב הזה הוא לא כל כך מדויק, וזאת בגלל שבעוד כל הרווחים הנובעים משיערוך הנכסים שייכים למגניפיסנט, יש לשון-הו-טק רווחים משל עצמה (כלומר לא דרך מגניפיסנט). כלומר הרווחים של שון-הו-טק יהיו קצת יותר גבוהים. אפשר לחשב בדיוק את הרווחים של שון-הו-טק ע"י השוואה בין הרווחים שלה מול הרווחים של מגניפיסנט. כיוון שההפרש לא גדול, אני לא מרגיש צורך לעשות זאת.
עוד דבר שחייבים לבדוק לגבי הרווחים של החברה הוא את הסעיף "Other Income". מדובר בכ-15 מליון דולר בשנה – סכום לא מבוטל.
ניתן לראות שרוב הרווחים האחרים נובעים מפעילות ניהול הנכסים של החברה. לשון-הו-טק חברות בת שעוסקות בניהול נכסים (שירותי ועד בית). כלומר ההכנסות האחרות הן לגיטימיות ואמיתיות, וצריך להוסיף אותן לשורה התחתונה של החברה.
הרווחים של שון-הו-טק מגיעים בעיקר מהמלונות ומהשכרת שני בנייני משרדים. אלו רווחים יציבים יחסית ועומדים על כ-60 מליון דולר בשנה. אין כאן שום "שטיקים" ברווחים, רווחים חד פעמיים או משהו שנראה מסריח. לכאורה, מדובר בחברה מאוד פשוטה להבנה עם מכפיל רווח של 9.
אבל מכפיל 9 זאת לא כזאת מציאה – בטח לא היום כשכל כך הרבה חברות נסחרות בזול. מן הסתם יש סיבות אחרות בגללן אני אוהב את המניה.
קטליזטור ראשון
קודם כל, הרווחים של 2009 נמוכים יחסית לכוח הרווח של החברה בגלל ששנה זאת הייתה שנה כלכלית קשה ורווחי המלונות הושפעו מכך. בואו נראה זאת בחלק המפרט את ההכנסות לפי החטיבות השונות:
הרווחים של החברה מהמלונות מסומנים באדום. ניתן לראות כי הרווחים ירדו מ-75 מליון דולר ל-40 מליון דולר. אם נניח שהרווחים יחזרו לרמה של 2008, אז מדובר בתוספת של כ – 12-15 מליון דולר לרווח הנקי (אחרי שהגדלתי ב-5-10 מליון את ההוצאות, הפרשתי 44% לבעלי המיעוט והורדתי את תשלומי המס).
אם כך, מדוע החברה הרוויחה 58 מליון ב-2009 ורק 64 מליון ב-2008 ולא 70-75 מליון?
הסיבה לכך תמונה בכך שהכנסות השכירות שלה ב-2008 היו נמוכות יותר. גם בגלל שדמי השכירות ב-2009 בהונג-קונג עלו, אבל בעיקר בגלל העלייה בדמי השכירות מהבניין ברחוב קינג. סימנתי את ההכנסות משכירות בירוק, ואפשר לראות שהן עלונה מ-48 מליון ב-2008 ל 61 מליון ב-2009. הסיבה לכך היא שבניית הבניין ברחוב קינג הסתיימה רק ב-2007 ולקח זמן עד שהוא אוכלס. למעשה גם בשנת 2009 הבניין לא היה מושכר במלואו. כיום דמי השכירות כבר מגיעים ל-71 מליון דולר בשנה (לפי עמוד 5 בדוח השנתי).
שאלה לקוראים – למה בדקתי את הרווחים של המלונות, אבל את ההכנסות (ולא הרווחים) של בנייני המשרדים?
ניתוח זה מביא אותי למסקנה שאפשר להוסיף לרווחים של 2009 עוד 12 מליון דולר כתוצאה מעלייה בהכנסות המלונות ועוד 8 מליון כתוצאה מעלייה בדמי השכירות של הבניין ברחוב קינג.
זה כבר מביא אותנו לרווחים של 80 מליון בשנה.
קטליזטור שני
בימים אלו בונה מגניפיסנט עוד ארבע בתי מלון בהונג-קונג. כלומר היא הולכת להכפיל את מספר בתי-המלון שלה. כיום לחברה יש 1,000 חדרים, ובימים אלו נבנים עוד 1,300 חדרים. כל המלונות נבנים בהונג-קונג ושלושה מתוך הארבעה באי הונג-קונג – איפה שהלינה במלונות יקרה יותר. אפילו אם נהיה שמרנים, אפשר להניח שהרווחים מהמלונות יכפילו את עצמם כתוצאה מבנייה זו. כלומר – יתווספו עוד 75 מליון דולר בשנה לפני הוצאות ולפני מסים. או לפחות עוד 25 מליון דולר של רווח נקי – אחרי שהורדתי כ-20 מליון דולר הוצאות, 10 מליון מסים והורדתי 20 מליון רווח של בעלי המיעוט במגניפיסנט.
כבר הגענו לרווח של 105 מליון דולר הונג-קונגי בשנה.
קטליזטור שלישי
כיום ההחזקה של שון-הו-טק במגניפיסנט עומדת על 56%, אולם מגניפיסנט הנפיקה לפני כשנה אג"ח להמרה, כאשר שון-הו-טק רכשה חלק נכבד ממנו. בעקבות כך ההחזקה של שון-הו-טק במגניפיסנט תעלה מ-56% ל 71% – כלומר 15% נוספים מהרווחים של מגניפיסנט יעברו לשון-הו-טק. דבר זה יתרום עוד כ-30 מליון לרווח הנקי של שון-הו-טק
זאת אומרת שתוך 3-4 שנים הרווחים של שון-הו-טק יעמדו על כ-135 מליון דולר הונג-קונגי. עם שווי שוק נוכחי של 500-550 מליון, אנחנו מקבלי שמכפיל הרווח עומד על בערך 4.
שימו לב שכל הרווחים עליהם תדווח שון-הו-טק יהיו רווחים מדמי-שכירות והשכרת חדרי מלון. לא מדובר כאן על רווחים חד-פעמיים מפעילויות פיננסיות מסובכות, אלא רווחים די קבועים מעסק פשוט. אני בטוח שכשרווחים קבועים אלו יגיעו עוד מספר שנים, המניה תסחר במחיר הרבה יותר גבוה ממחירה היום. כמו כן, בניתוח הזה שלי התעלמתי לחלוטין מהחזקה נוספת של שון-הו-טק – החברה מחזיקה כ-20% משון-הו-ריזורס (סימול 253). בגלל שההחזקה בשון-הו-ריזורס קטנה מ-50%, החברה לא מחשיבה את חלקה ברווחים של שון-הו-ריזורס, אלא מדווחת על רווח או הפסד בחברה לפי עלייה או ירידה במחיר המניה של שון-הו-ריזורס.
למשל, אם שון-הו-ריזורס הרוויחה 40 מליון דולר בשנת 2009, ובאותה שנה מחיר המניה של ירד ב-10%, אז שון-הו-טק תדווח על הפסד של 10% מההשקעה שלה בשון-הו-ריזורס, ולא על רווח של 8 מליון דולר (20% של 40 מליון). אם נחשיב את הרווח היחסי של שון-הו-טק בשון-הו-ריזורס, נקבל עוד כמה מליוני דולרים של רווח בשנה.
רוב הרווחים של שון-הו-ריזורס מגיעים מההשקעה שלה בשון-הו-טק ובמגניפיסנט. יש פה בעצם מבנה החזקה מעגלי כאשר שון-הו-טק מחזיקה במניות של שון-הו-ריזורס ובמגניפיסנט, מגניפיסנט מחזיקה מניות בשון-הו-טק ושון-הו-ריזורס מחזיקה מניות בשון-הו-טק ובמגניפיסנט. יכול להיות שאחת הסיבות לתמחור החסר של שון-הו-טק הוא המבנה המסובך הזה.
הערה חשובה – במקרה כזה, שחברת בת אחראית לרוב הרווחים של חברת האם (ואפילו במקרה שחברת הבת אחראית לחלק יותר קטן מהרווחים), חייבים לקרוא גם את הדוח של חברת הבת. אפשר לדלג על חלק מהעמודים כי הרבה דברים חוזרים על עצמם מהדוח של חברת האם, אבל בד"כ יש אינפורמציה נוספת ומעניינת בדוחות של חברת הבת.
חשוב לציין שניתוח זה של שון-הו-טק הוא דעתי האישית בלבד, ואין זה אומר שהניתוח נכון או מדויק. כמו כן אני מחזיק במניה, אבל אני יכול למכור אותה בכל עת מבלי לדווח על כך כאן או בכל מקום אחר. ובשום פנים ואופן אין לראות בניתוח זה המלצה לקנות את המניה (או כל מניה אחרת לצורך העניין).
מדי פעם אני מקבל פה וגם באופן פרטי תגובות מהסוג "למה אתה אוהב את חברה X? הרי כל האנליסטים חושבים שצריך למכור אותה" או "למה אתה לא קונה את חברה Y? כל הגורואים טוענים שצריך לקנות". כנראה שמגיבים אלו לא קראו את עמוד הבית של בלוג זה בו אני מסביר בפרוש שאחת מהמטרות של הבלוג היא לעודד ניתוח עצמאי של העובדות, ולא להסתמך על "מומחים" אלו או אחרים.
מהניסיון שלי, רוב האנליסטים לא עושים עבודה רצינית, ואפשר להתעלם לחלוטין מדעתם. מי שמניח שאנליסטים קוראים את הדוחות הכספיים של חברה מסוימת לפני שהם חווים עליה דעה, טועה.
נזכרתי בתגובות האלו בגלל שבדיוק סיימתי לקרוא את הספר של דויד איינהורן –
דויד איינהורן הוא מנהל קרן הגידור גרין-לייט-קפיטל ויו"ר החברה גרין-לייט-קפיטל-רה (סימול GLRE). בניגוד לרוב משקיעי הערך שאני מכיר, איינהורן מחזיק בתיק השקעות אשר מורכב מהשקעות לונג ושורט. למשל, כיום, הוא מחזיק בהשקעות לונג על הזהב ובהשקעת שורט על מודיס (סימול MCO).
בספר מתאר איינהורן את ההשקעה שלו באלייד-קפיטל (השקעת שורט!). הסיפור שהוא מגולל בספר הוא סיפור מדהים כיצד אלייד-קפיטל מצליחה להונות באופן קבוע לא רק את המשקיעים שלה, אלא גם את האנליסטים שמכסים את החברה ויותר חמור – את רשויות האכיפה והחוק.
אלייד קפיטל היא BDC, או חברת השקעות אשר מחויבת לחלק את רוב הרווחים שלה לבעלי המניות (כמו REIT, אלא שהיא משקיעה בחברות ובאג"חים ולא בנדל"ן). הדיבידנדים שאלייד חילקה שימשו כמסך עשן שכיסה על כל הבעיות שלה. החברה השתמשה בכל טריק חשבונאי על מנת לנפח את הרווחים שלה, כאשר המשקיעים התעלמו מכל סימני השאלה והקריאה שעלו מהחברה כל עוד הם קיבלו את הדיבידנד היפה שחילקה החברה.
מבלי להיכנס לפרטים, אני אציין שההונאה של אלייד היא הונאת פירמידה – החברה גייסה כספים מדי כמה שנים, וכספים אלו שימשו לחלוקת הדיבידנדים לבעלי המניות. כלומר, הרווחים האמיתיים של החברה היו נמוכים בהרבה מהרווחים אליהם היא דיווחה, ולכן בשביל להמשיך ולחלק דיבידנדים, החברה הנפיקה מניות חדשות, והכסף מהנפקות אלו מימן את הדיבידנדים.
החברה עיוותה את הרווחים שלה בדרכים רבות. למשל, אם החברה החזיקה באג"ח של חברה שפשטה רגל, אלייד עדיין רשמה את מחיר האג"ח בפאר (כלומר במחיר מלא), וזאת למרות שמחיר האג"ח נסחר בשוק במחיר נמוך משמעותית מהפאר. כך החברה דיווחה באופן קבוע על רווחים גבוהים מדי, דבר שגרם למניה שלה להיסחר במחיר גבוה – מה שאיפשר לחברה לגייס עוד כספים.
עובדות אלו כמובן לא מנעו מהאנליסטים לתת המלצות קנייה למניה. מי שחושב שאנליסטים עושים איזו שהיא עבודת שטח לפני שהם ממליצים על מניה מסוימת, כדאי לו לקרוא את הספר. אולי הוא ישנה את דעתו.
לא פחות חמור מדיווח שקרי לבעלי המניות, הייתה ההתנהגות של אלייד מול רשויות ממשלתיות – כמו למשל הונאות חוזרות ונשנות של ה SBA. אלייד הייתה נותנת הלוואת לבעלי עסק בידיעה שהכסף לא ישולם (וחלק מההלוואה מומנה ע"י ה SBA). למשל, החברה הלוותה כספים "למשקיע" בשביל לקנות תחנות דלק. בעצם היה מדובר בחורבה ששווה במקרה הטוב 100 אלף דולר, אבל המשקיע טען שהנכס שווה חצי מליון ועל בסיס זה הוא קיבל חצי מליון דולר הלוואה. החורבה מעולם לא שופצה ועמדה ריקה. המשקיע מעולם לא החזיר את ההלוואה ודיווח על פשיטת רגל. אלייד, במקום לדווח על הפסד של חצי מליון דולר, מצאה "משקיע" אחר, נתנו לו הלוואה והוא קנה את הנכס. ככה הם הצליחו להחזיק הלוואת שהיו בעצם אבודות במאזנים שלהם.
איינהורן דיווח ל SBA על הונאות רבות מצד אלייד, אבל SBA התעלמה שנים מתלונות אלו (הרי מדובר בכסף של הממשלה, אז מה אכפת להם שהם מלווים אותו לנוכלים?)
הסיפור מתגולל כמו ספר מתח בו מתאר איינהורן איך לאט לאט הוא גילה עוד ועוד רמאויות מכיוונה של אלייד, ואיך החברה נלחמה בו בכל האמצעים. בשלב מסוים בספר מציין איינהורן שהוא דיבר על מניה זו עם באפט, ובאפט אמר לו – אני לא הייתי עושה שורט על מניה שמנוהלת ע"י נוכלים, כי בשבילי מדובר רק בחלק קטן מתיק ההשקעות, אבל בשביל מנהלי החברה מדובר בחיים שלהם, ולכן הם ישתמשו בכל האמצעים בשביל להילחם בי.
זה מדהים עד כמה באפט צדק. מהרגע שנודע לאלייד שאיינהורן עשה שורט על המניה, הם נלחמו בו בצורה שצריכה להדאיג כל אחת ששלטון החוק חשוב לו. איינהורן לא רק זכה להשמצות חריפות ושקריות מצד החברה, אלא גם היה נושא לכתבות מאוד לא מחמיאות בעיתונים, אשתו פוטרה מעבודתה, הוא נחקר ע"י ה SEC וע"י התובע הכללי של ניו-יורק והשיא היה כאשר אלייד השתמשו בזהות בדויה של אשתו בשביל לקבל את תרשים שיחות הטלפון של איינהורן.
למרות שבסופו של דבר ה FBI גילה שאכן אלייד הם אלו שגנבו את תרשים השיחות של איינהורן, ולמרות שה SEC בסופו של דבר גילה שהחברה רימתה באופן קבוע את המשקיעים, עד היום לא הוגש שום כתב אישום כנגד אף אחד ממנהלי החברה. לקרוא ולא להאמין.
מי שאוהב תאוריות קונספירציה ומי שמחזיק בדעות ימניות-קפיטליסטיות יאהב מאוד את הספר. אנליסטים, עיתונאים, רשויות שלטוניות והממשל האמריקאי יוצאים רע מאוד מספר זה.
זהו לא ספר השקעות, ולכן מי שעוד לא קרא את ספרי החובה של השקעות הערך, יכול לדלג על הספר. בשבילי, בתור אחד שאף פעם לא עשה שורט על מניה, היה מאוד מעניין לקרוא על צד זה של השקעות, כמו כן הספר חשף אותי לעולם המופלא של הנוכלים. לא רק למנהליה הנוכלים של אלייד אלא גם לכל אלו שלווים כסף על מנת לא להחזיר, מרמים את חברות האשראי וכו'. הספר נותן הצצה מעניינת לעולם שלא הייתי כל כך חשוף אליו, ואני בטוח שהוא גם יעלה אצלי את רמת החשדנות בעתיד לגבי חברות ציבוריות.
בראשון ביוני נערכה אספה כללית לבעלי המניות של סאונדוויל. אני בדיוק חזרתי לבייג'ינג, אז לא נסעתי לשם כך להונג-קונג. לאחר האספה החברה ענתה לשאלות עיתונאים, והנה עיקרי הדברים שדליתי מהעיתונות הסינית:
השבחת נכסים – סאונדוויל תגמור להשתלט על הנכס ברחוב היוון 32-50 עד אוגוסט. סך הכל העלות של הנכס עמדה על כ-400 מליון דולר הונג-קונגי. בסיכום החודשי האחרון דיברתי על דיווח לא מאושר לפיו חברה הסכימה לשלם 1.2 מיליארד דולר תמורת היוון 2-30 שהוא באותו הגודל כמו היוון 32-50. נראה לי קצת מוזר שהחברה מוכנה לקנות את 2-30 במחיר כה גבוה, אם כי גם במחיר זה, כנראה שהפרויקט יהיה רווחי. מה שבטוח זה שהיוון 32-50 יהיה מאוד רווחי.
בקשר לנכס ברחוב אלקטריק, החברה כנראה ירדה מהרעיון לפתח אותו לפרויקט מגורים. היא חוזרת לרעיון המקורי של בית-מלון. הנכס מוערך בכ-170 מליון דולר. בשבועות האחרונים החברה קיבלה מספר הצעות לקנות ממנה את הנכס, והיא שוקלת לעשות זאת.
נכסים חדשים – החברה מכה בכל הצילינדרים. מסתבר שהדיווח עליו דיברתי כאן נכון. החברה אכן רכשה את הנכס ברחוב סון-ואי שבקאוולון. הנכס מיועד לבנייה למגורים. בנוסף, באחד מהעיתונים היה רשום שהחברה מתכננן לרכוש נכס סמוך לקניון שהיא בונה כעת ברחוב טאנג-לונג. הם חושבים לבנות שם קומפלקס של דירות מגורים ומלון 5 כוכבים. בסיכום החודשי האחרון שלי ציינתי שהחברה רכשה שתי חנויות ליד הקניון. יכול להיות שמדובר בחלק מההשתלטות שלה על כל הנכס בשביל לבנות את המלון.
סין – לפני כחודש סאונדוויל מכרה חלק מהדירות באחד מהפרויקטים שלה בג'ו-חאי. תוך שלושה ימים כל הדירות שהיא הציעה נמכרו. החברה בונה בסין דירות בטווח מחירים של 3,000-5,000 יואן למ"ר – אלו הם מחירים מאוד עממיים, לכן החברה מאמינה שהתקררות שוק הנדל"ן לא תשפיע עליה. בכל מקרה מנכ"ל החברה ציינה שהמחירים בסין תנודתיים מדי, ולכן הם לא מתכננים לבצע שם הרבה השקעות, אלא להתמקד בהונג-קונג.
הנפקת חטיבת התשתיות – כיום ההנפקה עדיין בשלב התכנון. הם מקווים שהיא תתקיים ברבעון השלישי השנה.
שכירות – השנה כ-20% מהמשרדים בפלאזה יאריכו את החוזה שלהם. החברה מעלה מחירים ל 35-40 דולר לרגל מרובעת. בעקבות כך, ההכנסה מהשכירות השנה תעלה ביותר מ-10%.
מתחילת השנה ה SPY ירד ב-1.3%, ה DIA ירד ב-1.8% וההאנג-סנג ירד ב-8%. התיק שלי עלה ב-19.5%.
תשואה זו לא כוללת מינוף. התיק הממונף שלי עלה מתחילת השנה ב-9.7%, כך שאם הייתי כולל אותו בחישוב, התשואה שלי הייתה טיפ טיפה יותר גבוהה.
דוחות ודיווחים
רדיו-ואן (סימול ROIAK) פרסמה דוח די מאכזב לרבעון הראשון של השנה. ההכנסות של החברה ירדו ביחס לשנה שעברה, וזאת בעיקר בגלל שינוי בחוזה עם ריץ'-מדיה. שינוי זה נפל עלי די בהפתעה, וקשה לי להעריך איך זה ישפיע על הרווחים של החברה בעתיד. החברה טוענת שבטווח הארוך השינוי יהיה לטובה. אני מקווה שהם צודקים, אבל אין לי שום דרך לדעת, אלא פשוט לחכות לרבעונים הבאים.
אני מצפה שהרבעון הבא יהיה משמעותית יותר טוב. הרבעון הראשון הוא תמיד החלש ביותר. כמו כן, לחברה יש אירוע שנתי שבד"כ נערך ברבעון הראשון, אך השנה הוא נדחה לרבעון השני – מה שיוסיף עוד קצת לרווחים של הרבעון הבא.
סיבות נוספות לרווחים המאכזבים הרבעון הן הוצאות הקשורות להסדר החוב החדש של החברה והוצאות יעוץ לחברה חיצונית שמנסה למצוא פתרון לחוב של החברה. רדיו-ואן צריכה לשלם 100 מליון דולר עד לסוף השנה, ואין סיכוי שהם ישיגו סכום שכזה מהפעילות השוטפת. אני מעריך שהם יגיעו להסדר עם הבנקים להגדלת החוב תמורת ריבית גבוהה יותר. ההשפעה של הסדר שכזה על הרווחים לא תהיה משמעותית לדעתי, כיוון שההלוואה מהבנק תממן את האג"ח של 2011 אשר החברה משלמת עליו ריבית של כ-8.9%.
עוד סיבה להפסד הרבעוני היא תזמון הבונוסים לעובדי החברה. בשנה שעברה הבונוסים נפלו על הרבעון האחרון של השנה, ואילו השנה הם יתחלקו לאורך כל השנה – רק שינוי זה בתוספת חלוקת אופציות לעובדים אחראים על כ-3 מליון דולר הוצאות אשר לא היו קיימות ברבעון המקביל. כל הסיבות האלו הביאו לרבעון חלש יחסית. מהצד החיובי צריך לציין שההכנסות מפרסומות עולות מאוד יפה השנה. כמו כן הפתיעה אותי העובדה שהחברה ממשיכה לרשום פחת נמוך משמעותית מההשקעות שלה (קרי CAP EX). אני די בטוח שהרבעונים הבאים ייראו הרבה יותר טוב, אולם נשארת הבעיה של החוב של החברה. לדעתי החברה עדיין יכולה להרוויח השנה כ 0.5$-0.7$ למניה אם כי יש קצת סמני שאלה לגבי הפעילות של ריץ'-מדיה.
מטה (סימול CASH), לעומת זאת, הפציצה עם דוח מרשים במיוחד. החברה הרוויחה 1.7$ ברבעון ו 2.3$ בחצי השנה הראשונה. לא רע בכלל לחברה שמחיר המניה שלה עומד על 30$. הסיבה לעלייה ברווח היא, שכמו בעבר, ההכנסות מתחום הכרטיסים ממשיכות לצמוח בקצב יפה, אבל סוף סוף ההוצאות הכרוכות בפעילות זו הפסיקו לעלות גם הן בקצב מטורף. ציפיתי שזה יקרה מתישהו אבל לא ציפיתי שזה יגיע כל כך מהר. בהחלט הפתעה נעימה. צריך לזכור שהרווחים היפים של CASH הגיעו למרות שהבנק עדיין מפסיד והריבית בארה"ב עדיין בשפל. אני מזיל ריר רק מהמחשבה איך ייראו הרווחים של החברה כאשר הריבית תתחיל לעלות והבנק יפסיק לדמם. אבל אולי אני מפנטז יותר מדי. נחיה ונראה. בינתיים, כמו שתראו בשורות למטה, הגדלתי את ההחזקה שלי במניה.
סאונדוויל (סימול 878) רכשה חנות ברחוב טאנג-לונג מס' 3 תמורת 50 מליון דולר. כיום ממוקמת שם מסעדה יפנית שמשלמת 80,000 דולר בחודש. כלומר, התשואה על הנכס היא רק 1.9%. כמו כן יש ידיעה לא מאושרת שהחברה רכשה גם את החנות ברחוב טאנג-לונג מס' 1 תמורת 60 מליון. אז למה החברה קונה נכסים שמניבים תשואה כה נמוכה?
הסיבה לכך היא שהחברה מאמינה שברגע שהיא תגמור לבנות את הקניון ברחוב, התעבורה הרגלית תעלה, וכך גם השכירות של החנויות. החנויות ברחוב טאנג-לונג 1-3 הן בגודל של 900 רגל מרובעות כל אחת. כך שדמי השכירות עומדים על פחות מ-100 דולר הונג-קונגי לרגל מרובעת לחודש. זאת לעומת ממוצע של כמעט 500 דולר לאזור של קוסווי-ביי, ולעומת יותר מ-1,000 דולר לחנויות בסאונדוויל פלאזה (שממוקם ברחוב מקביל). כך שאם השכירות ברחוב תעלה ל-400 דולר לרגל או צפונה, ההשקעה לא תראה כל כך נוראית.
בעיתונות ההונג-קונגית היה גם דיווח לא מאושר שהחברה הגיעה להסכם עם 80% מבעלי הבתים ברחוב היוון (HEAVEN) מספרים 2-30 על רכישת הדירות תמורת 10,000 דולר לרגל מרובעת. סכום גבוה מאוד – וגבוה משמעותית מהסכום שהם שילמו על הדירות באותו רחוב אבל מספרים 32-50. אין לי ספק שעם סכום כזה, החברה מתכננת לבנות בניין מגורים. עלות הבנייה תגיע מקסימום לעוד 2,000 דולר לרגל מרובעת. כך שכל מחיר מעל ל-12 אלף יביא את הפרויקט לרווחיות.
את הדירות ברחוב וורן החברה מכרה במחיר ממוצע של 14 אלף לרגל מרובעת. אני די בטוח שהמיקום של רחוב HEAVEN טוב יותר, מה גם שלדעתי הם יפתחו את כל הצד המזרחי של הרחוב לפרויקט אחד (קרי כל המספרים מ 2-50). זה יביא לפרויקט בגודל של יותר מ-300,000 רגל מרובעות. פרויקט בגודל שכזה יאפשר לבנות קלאב-האוס יפה מה שיעלה את הערך של הנכס. בקיצור, אם המחירים בהונג-קונג לא יירדו בשנתיים-שלוש הבאות, סביר להניח שהחברה תצליח למכור את הפרויקט לפחות ב-14 אלף דולר, והפרויקט יהיה רווחי. אם כי שולי הרווח כאן לא היסטרים כמו בפרויקטים אחרים של החברה, ויש תמיד את הסיכון שמחירי הדירות בהונג-קונג יירדו. בכל מקרה לא היה אישור רשמי לידיעה זו (על היוון מס' 2-32) ולכן צריך לקחת את הידיעה בערבון מוגבל.
פעולות בתיק
אחרי הריצה היפה במניות הרדיו בחודשים האחרונים, מניות אלו כבר לא זולות כל כך – במיוחד אם משווים אותן להזדמנויות אחרות בשוק. לאור זאת החלטתי לצמצם את ההחזקות שלי ברדיו-ואן ובקומולוס (CMLS). בתחילת החודש ההחזקה שלי בשתי מניות אלו עמדה על כ-30% מהתיק, וכיום היא עומדת על כ-15%. כך שגם היום החשיפה שלי לשתיים די גדולה. החודש מכרתי מניות של ROIAK תמורת 4.5$. המפולת בשווקים הפילה את ROIAK יותר מאשר את CMLS, ולכן החלטתי למכור יותר CMLS – מכרתי כמות מאוד משמעותית תמורת 4.6$ ועוד קצת תמורת 4.72$. אבל גם מכרתי ROIAK תמורת 4.06$-4.26$. מאוחר יותר – לקראת סוף החודש – המחיר של ROIAK ו CMLS התקרב, והחלטתי למכור קצת ROIAK בשביל לקנות CMLS. מכרתי RIOAK תמורת 4.1$ וקניתי CMLS תמורת 4.12$.
בצד הקניות, הוספתי עוד מניות של CASH תמורת 30.8$. כמו כן בניתי החזקה מאוד משמעותית בסטיוארט-אינפורמשיין-סרוויס (סימול STC) בטווח המחירים של 10.6$-11.14$. כיום ההחזקה שלי ב STC תופסת יותר מ-10% מהתיק שלי.
STC היא חברת ביטוח ל TITLE. אין לי ממש מושג איך מתרגמים זאת לעברית. מה ש STC עושה זה בעצם פרוצדורה שדומה לרשם המשכנתאות ולטאבו בארץ – לפני שרוכשים דירה STC מוודה שהדירה אכן שייכת למוכר, שאין עליה עיקולים, שאין עליה משכנתה, מה בדיוק הגודל של הדירה, השטח וכו'. ברגע ש STC מוודה את כל אלו, היא מאשרת זאת במסמך, אשר מהווה בעצם פוליסת ביטוח. במקרה ו STC סיפקה נתונים שגויים, היא תצטרך לשאת בהוצאות.
בניגוד לחברות ביטוח רגילות אשר מבטחות על אירועים שיתרחשו בעתיד, STC מבטחת על אירועי העבר. למעשה במובן זה STC דומה יותר לחברה שמספקת אחריות מאשר לחברת ביטוח. התחום הזה של ביטוח TITLE מפוקח באופן קפדני ע"י הרשויות האמריקאיות ולכן חלות על החברה הרבה הגבלות. סך הכל התחום נשלט ע"י 3 חברות אשר STC היא הקטנה מביניהן.
בגלל המפולת בנדל"ן, החברה מפסידה כספים כבר שלוש שנים ברציפות. הנה שתיים מהסיבות לקשיים הזמניים של החברה:
1 – ההכנסות של החברה קשורות באופן ישיר לכמות הבתים שנמכרים. ברגע שיש ירידה בכמות הבתים שנמכרים, ההכנסות של החברה יורדות.
2 – תשלומי הביטוח של החברה עולים כאשר מספר העיקולים עולה. הנה דוגמה – נניח שבעל נכס החליט לקחת משכנתה שנייה על הבית שלו. הוא לא דיווח על המשכנתה הראשונה, ו STC לא גילתה זאת בבדיקה. תחת מצב כלכלי נורמלי, בעל הנכס היה ממשיך לשלם את שתי המשכנתאות, ולכן STC לא הייתה צריכה לשלם כלום. אולם, אם בגלל המצב הכלכלי, בעל הנכס לא מצליח לשלם את המשכנתאות ופושט רגל. כעת מתגלה התרמית ו STC צריכה לשלם לבנק שהעניק את המשכנתה השנייה.
ברגע שמספר העיקולים יירד, והמצב הכלכלי ישתפר, אני מצפה שהחברה תחזור לרווחיות. אני אפילו מאמין ש STC תוכל לחזור לרווחיות שלה מהשנים 2002-2003 – לפני שיא הבועה. בשנים אלו החברה הרוויחה כ-50 מליון דולר בשנה (שווי השוק של החברה עומד היום על כ-250 מליון דולר). בינתיים החברה גייסה כספים בשנה שעברה, ונראה שהיא תצליח לצלוח את המשבר.
סך הכל, בגלל הדילול המסיבי שלי במניות הרדיו, בצעתי החודש הרבה מאוד קניות ומכירות. בטעות (כנראה בגלל שלא ממש היה לי זמן לבדוק את התיק כשהייתי ביפן) קניתי הרבה יותר מאשר מכרתי. בנוסף לקניות שציינתי למעלה, קניתי גם זהב (סימול GLD) תמורת 116$, עוד מניות של סאונדוויל תמורת 5.75$, מניות של שון-הו-טק (סימול 219) תמורת 0.82$ ומניות של וולס-פארגו תמורת 30.81$ ותמורת 29.34$. בדיעבד התברר לי שכל הרכישות האלו נעשו בתיק הממונף שלי (בגלל שכבר לא היה לי מזומן – דבר שלא ידעתי כשביצעתי את הרכישות). בהמשך החודש כשהבורסות החלו ליפול קיבלתי בפעם הראשונה מרג'ין-קול, והייתי חייב למכור משהו. החלטתי למכור GLD תמורת 117$ – גם ככה לא הייתי מאוד שלם עם ההשקעה הזאת. את החודש גמרתי יותר ממונף מאשר התחלתי אותו. סך הכל התיק הממונף שלי הוא בסדר גודל של כ-15% מהתיק הרגיל שלי.
אני רוצה להזכיר לקוראים שהבלוג הזה מיועד לתעד את ביצועי ההשקעות שלי, ולחלוק מניסיוני כמו גם מהטעויות שלי. אני לא ממליץ על אף אחת מהמניות המוזכרות כאן. כמו כן, אני עלול למכור (או לקנות) מניות זמן קצר לאחר שקניתי (או מכרתי) אותן, וזאת מבלי לדווח על כך כאן.
מתחילת השנה ה SPY עלה ב-7%, ה DIA עלה ב-6.1% וההאנג-סנג ירד ב-3.4%. התיק שלי עלה ב-36.3%.
תשואה זו לא כוללת מינוף. התיק הממונף שלי עלה מתחילת השנה ב-27.7%, כך שאם הייתי כולל אותו בחישוב, התשואה שלי הייתה יותר גבוהה.
אז מה היה לנו החודש?
משבר אשראי חמור ביוון שהולך ומתפשט לשאר מדינות ה PIGS (פורטוגל, אירלנד, יוון וספרד), תביעה משפטית נגד GS, הר געש איסלנדי ששיתק את התעופה באירופה למשך כמה ימים, צעדים סינים נגד בועת הנדל"ן, החרפה בעימות מול איראן וממשל אמריקאי אנטי-עסקי. לא יודע אם שכחתי משהו, אבל למרות כל אלו, הבורסה בארה"ב ממשיכה לעלות.
התל"ג האמריקאי עלה ב-3.5% ברבעון הראשון של השנה, ונראה כי ישנה התאוששות משמעותית בכלכלה האמריקאית. תראו למשל מה אמר באפט בראיון אתמול:
– עד מרץ העסקים זחלו למעלה, אבל ממרץ החל שיפור משמעותי. איפה כל המומחים שדיברו על מיתון שני, והתמוטטות של עוד בנקים?
אם אכן הכלכלה האמריקאית תתחיל לרוץ, אני לא רוצה להישאר מחוץ לבורסה. כבר כתבתי כאן על כך מספר פעמים בחודשים אחרונים, אבל אני חושב שחשוב לכתוב זאת שוב – הרבה משקיעים נכוו חזק במשבר של 2008, והחוויה הזאת נצרבה להם חזק בזיכרון. הסכנה בכך היא שהם יחכו כל פעם למפולת הבאה, למרות שזאת יכולה לבוא רק עוד 20 או 30 שנה. בינתיים הם ישבו על מזומנים ויפסידו ראלי שיכול להימשך זמן רב.
רוב המשקיעים הצעירים לא יודעים כיצד נראה ראלי של 10-20 שנה. הם רגילים לשוק שכבר לא זז יותר מ-10 שנים, ולכן כל תזוזה חזקה למעלה מלחיצה אותם. בדיוק כמו שהדור שהתחיל להשקיע בשנות ה-80 או ה-90 לא ידע איך נראה שוק דובי, כך הדור הצעיר היום (ואני בתוכו) לא יודע איך נראה שוק שורי ארוך. דהירה שוורית ארוכה היא רק שאלה של זמן, ולדעתי יש סיכוי שהיא תתחיל עוד שנתיים עד חמש שנים, אבל אולי היא תתחיל קצת יותר מוקדם, ואולי קצת יותר מאוחר. אני בכל אופן לא הולך לשבת על מזומנים ולהפסיד את הראלי!
בינתיים אפשר להרוויח גם בשוק יציב. המניות שלי בהונג-קונג מראות על תשואה חיובית יפה מתחילת השנה, למרות שהשוק הסיני וההונג-קונגי במצב שלילי מתחילת ינואר.
דוחות ודיווחים
טאי-פינג (סימול 146) פרסמה את הדוח לשנת 2009. רווחי החברה ירדו ב-52%, שזה יותר טוב מאשר ציפיתי. היה לי ברור שעסקי השטיחים יסבלו קשות השנה, ואני שמח שהחברה הצליחה להרוויח בשנה קשה זו. הרווח עמד על כ-40 מליון דולר ושווי השוק הוא 400 מליון. מה שאומר שהחברה נסחרת במכפיל 10 בשנה הכלכלית הכי קשה, כך שלדעתי המניה זולה. טאי-פינג החליטה לחלק דיבידנד זהה לזה שבשנה שעברה. מה שאומר תשואה של כ-4.5% – דמי כיס נחמדים בהתחשב בעובדה שיש לי שם החזקה לא קטנה.
נאן-יאנג (סימול 212) פרסמה את הדוח השנתי לשנת 2009. שום דבר מיוחד ומפתיע בתוצאות. ה NAV של החברה עומד על 43$ למניה, לעומת מחיר של כ-14$ כיום. בדיעבד כנראה שעשיתי טעות כשלא מכרתי ב20$+. אני לא אחזור על הטעות הזאת, ואם המניה תעלה בעוד 50%, אני כנראה אמכור.
סאונדוויל גם כן פרסמה את הדוח השנתי שלה. גם כאן לא היה שום דבר מיוחד. נראה כי ההשקעות שלה בסין יותר גדולות מאשר חשבתי. קשה להגיד שזה משמח אותי, אבל לפי הנתונים שהם סיפקו, נראה כי הם שילמו מחירים סבירים על ההשקעות שם. אני מקווה שהם יצליחו להרוויח על פרויקטים אלו, אם כי אם תהיה מפולת נדל"ן, היא יכולה ליצור מצב של "מוכרים בלבד" ולפגוע גם בנכסים של סאונדוויל. בינתיים לחברה יש בסין תיק נדל"ן בגודל של יותר ממליון רגל מרובעת.
סאונדוויל ביצעה השקעות מרובות בסין בשנה שעברה, אבל ההשקעות שלה בהונג-קונג היו מינימליות, וזה קצת חבל. לפי רשימת הנכסים בסוף הדוח נראה כי הם קנו רק נכס אחד קטן (ברחוב אלקטריק 118), אולם לפי העיתונות הסינית, החברה כנראה רכשה נכסים נוספים מתחילת השנה. לפחות לגבי רחוב אלקטריק מנכ"ל החברה אמרה בראיון לתקשורת כי החברה רכשה את כל המבנה ברחוב אלקטריק 118-120, וקיבלה אישור לבנות שם מלון בשטח של 30,000 רגל מרובעת. לאור הצלחת פרויקט המגורים ברחוב וורן, החברה שוקלת לבנות שם בניין מגורים במקום מלון. כמו כן אמרה המנכ"ל כי החברה קרובה מאוד להשלמת קניית הנכס ברחוב היוון (HEAVEN). הם מתכוונים לפנות לבית-המשפט בקרוב על מנת לאלץ את הדיירים האחרונים למכור את דירותיהם. במקור החברה חשבה לבנות שם בניין משרדי, אבל שוב, לאור הצלחת הפרויקט ברחוב וורן, החברה חושבת לבנות גם פה בניין מגורים. כאן יש חלק שלא ממש הבנתי – במקור החברה הודיעה שהיא תבנה בניין משרדי בשטח של 180,000 רגל מרובעת, אבל עכשיו מנכ"ל החברה אמרה שהם ביקשו אישור לבנות בניין מגורים בשטח של 110,000 רגל מרובעת וקלאב-האוס. לא הבנתי אם הקלאב כלול ב-110,000 רגל. בכל מקרה אין לי ספק שהפרויקט יהיה מאוד רווחי.
עד היום עלות הרכישה של הדירות עמדה על 400 מליון דולר. בואו נהיה שמרנים ונניח שהם צריכים עוד 100 מליון בשביל שאר הדירות. עלות הפיתוח לבניין מגורים יוקרתי עומדת על 1500-2000 דולר לרגל מרובעת. אז נניח שהעלות הכוללת תהיה 800 מליון דולר. האזור הזה יותר טוב מרחוב וורן, כמו כן הבניין יכלול מועדון, ולכן אם המחירים לא יירדו בשנתיים הקרובות, אין לי ספק שהדירות שם תימכרנה באזור ה-15,000 דולר לרגל מרובעת (במקרה הגרוע) – אבל יש אפילו סיכוי לקבל 20,000 לדעתי. סאונדוויל יכולה להרוויח במינימום 500 מליון מהפרויקט הזה, אבל יש סיכוי אפילו למיליארד (זאת שוב בהנחה שמחירי הדירות בהונג-קונג לא יירדו).
חשוב להדגיש שהחברה כבר רשמה רווח על הדירות ברחוב היוון כשהיא שיערכה אותן לפני שנה. להערכתי השווי שלהן כבר היום עומד על כמיליארד דולר, לכן מבחינה חשבונית יכול להיות שנראה כאן רווח קטן מאוד אם בכלל. זה כמובן לא משנה את העובדה שהשבחת הנכס תהיה רווחית בצורה קיצונית.
ההחלטה של סאונדוויל לבנות דירות מגורים במקום נכסים להשקעה לטווח ארוך, קצת משנה את תמונת הניתוח שלי על החברה. ההכנסות משכירות תהינה יותר נמוכות ממה שחשבתי, אבל מצד שני ההכנסות מהשבחת נכסים תהינה גבוהות יותר. בואו נבדוק את שווי החברה. נתחיל בניתוח לפי NAV:
נכסים-
הפלאזה – להערכתי הוא רשום בספרים בשווי של 4-4.5 מיליארד. הוא מכניס כ-200 מליון דולר בשנה (שכירות + שילוט). לפי תשואה של 6% בשנה – נקבל שווי של 3 מיליארד. (או שווי של 2.4 מיליארד לפי תשואת שכירות של 8%)
הנכס ברחוב טאנג-לונג – להערכתי הוא רשום בשווי של 1-1.5 מיליארד. הוא צפוי להכניס 80 מליון בשנה. לפי תשואה של 6% נקבל שווי של 1.2 מיליארד. (מיליארד לפי 8%)
בניין המגורים ברחוב וורן – זה קל – ידוע לנו שהוא נמכר ביותר ממיליארד דולר.
הבניין ברחוב היוון – להערכתי הוא רשום בספרים בשווי של מיליארד דולר. אם נניח שיבנה בניין מגורים בשטח 110,000 רגל – עם שווי של 15 אלף לרגל, נקבל שווי של 1.6 מיליארד.
הבניין ברחוב אלקטריק – 30,000 רגל כפול 10,000 דולר לרגל – נקבל 300 מליון דולר.
כל שאר הנכסים בהונג-קונג – 500 מליון דולר.
ביחד כל הנכסים – 7.5 מיליארד (או 6.7 לפי תשואת שכירות של 8%).
חובות – 2 מיליארד דולר. עלות הבנייה של כל הפרויקטים – 500 מליון.
קיבלנו שווי של 5 מיליארד דולר, או 20 דולר למניה. זוהי הערכה שמרנית מכמה סיבות – חישבתי את הנכס ברחוב היוון לפי שטח של 110,000 רגל אבל יכול להיות שהוא יהיה גדול יותר, לא החשבתי בכלל את הנכסים בסין ויש סיכוי ששאר הנכסים בהונג-קונג שווים יותר מ-500 מליון.
עד היום העדפתי לנסות להעריך את הרווחים העתידיים של החברה, ולא להשתמש ב NAV, אבל בגלל שהחברה החליטה למכור את הנכסים אותם היא משביחה, קשה להעריך מה יהיו הרווחים שלה. השכירות תעמוד על 280 מליון דולר בשנה משני הנכסים שלה (הפלאזה והנכס ברחוב טאנג-לונג). מה שאומר שרוב הרווחים יגיעו מהשבחת הנכסים ומהפעילות בסין. מנכ"ל החברה אמרה לפני שבוע שהם מתכוונים להשביח 2-3 נכסים כל שנה. אני לא מצפה שכל נכס יביא לרווח של 500 מליון כמו מוורן-וודס, אבל אפילו רווח של 70 מליון לנכס, יביא לרווח של 150-200 מליון בשנה.
יש הבדל מאוד גדול בין הנכס ברחוב היוון (שטח של 180,000 רגל מרובעת) לבין זה ברחוב אלקטריק (שטח של 30,000). מה שאני עושה זה מנסה לראות את כוח הקנייה של החברה, ואז אני אעריך איך יראו עסקי ההשבחה של החברה. בשנתיים הקרובות סאונדוויל הולכת להתמודד עם בעיה חדשה – הולכות ליפול עליה כמויות גדולות של כסף. רק ממוורן-וודס היא תקבל יותר ממיליארד דולר בשנה וחצי הבאות. השאלה היא מה היא תעשה עם כל הכסף.
אם נניח שהיא תנתב אותו להשבחת נכסים, זה יאפשר לה (בתוספת מינוף) לרכוש נכסים בסך מיליארד וחצי בשנתיים הקרובות – או 700 מליון דולר בשנה.
עד היום החברה רכשה נכסים מאוד בזול, אבל השוק התייקר מאז. הנחה פרועה שלי היא שהיא תרכוש נכסים בשווי 5,000 דולר לרגל מרובעת, תשביח בעלות של 2,000 דולר ותמכור במחיר של 10,000 (שזאת הערכה שמרנית). כאמור זה הימור פרוע, אז אל תיקחו את זה כתורה מסיני. לפי חישוב זה, החברה יכולה לרכוש כל שנה משהו באזור ה-100-150 אלף רגל מרובעת, ולהרוויח כ-300-400 מליון מפעילות ההשבחה.
זה כמובן תלוי מאוד בתנאי השוק כמו גם במדיניות של החברה. יכול להיות שהחברה תחליט להשקיע יותר בסין, ואז יכול להיות שהרבה מהכסף ילך לטמיון. יש כאן הרבה מאוד סימני שאלה, ולכן בשלב הזה אני מעדיף לחזור ולהשתמש בחישוב לפי NAV, ולא לנסות לנחש מה יהיו רווחי החברה בעתיד.
מאוד אהבתי את ההחלטה של סאונדוויל לפצל את עסקי התשתיות של החברה בסין. אפילו אם שווי החלק הזה יוערך רק ב-25 מליון דולר, זה עדיין אומר שאני אקבל דיבידנד של עשרה סנט למניה. כיוון שעד היום התעלמתי לחלוטין מחטיבה זו, כל סכום שאני אקבל יתקבל בברכה. אם החטיבה תונפק בשווי 50-100 מליון, אני בכלל אהיה מאושר.
וולס-פארגו פרסמה את הדוח הרבעוני הראשון לשנה. במבט ראשון הוא היה קצת מאכזב – עם רווח של 0.45$ למניה ו PTPP של 9.3 מיליארד דולר. (PTPP זה הרווח לפני מיסוי ולפני הפרשות לחובות אבודים. הסיבה שאני משתמש ב PTPP היא שבשנתיים האחרונות ההפרשות לחובות אבודים היו גבוהות מאשר בשנים נורמליות. לכן בשביל להעריך את הרווחים בשנים הבאות, כדאי להשתמש ב PTPP). אני ציפיתי שה PTPP השנה כבר יעלה על ה-40 מיליארד דולר. אבל במבט שני, הדוחות לא היו כל כך נוראיים. ישנן שלוש סיבות עיקריות ל PTPP הנמוך:
1 – עלויות של יותר מ-300 מליון דולר אשר קשורות למיזוג עם ווקוביה.
2 – עלויות רבות הקשורות למצב הנדל"ן בארה"ב – עלויות הקשורות בהחזקת נדל"ן ומציאת פתרונות לפשיטת רגל של לקוחות.
3 – הסיבה העיקרית היא הריבית הנמוכה. וולס-פארגו לא מוכנה להיכנס להלוואות ארוכות טווח או להשקעות באג"ח כאשר הריבית כל כך נמוכה. זה דבר שפוגע ברווחים שלהם בטווח הקצר, אבל בטווח הארוך זאת אסטרטגיה נכונה.
בסיכומו של דבר אני עדיין עומד מאחורי האומדן הראשון שלי מלפני כשנה שהחברה תרוויח 4$ או יותר למניה החל מ-2011 או 2012 לכל המאוחר, ולכן מחיר המניה צריך להיות באזור ה 60$-70$.
שון-הו-טק (סימול 219) גם פרסמה דוח שנתי. התוצאות היו מעולות לדעתי. ההכנסות מהמלונות ירדו רק ב-22%. הייתי בטוח שהירידה תהיה יותר חדה. למרות שנה כלכלית מאוד קשה, המלונות עדיין שמרו על רווחיות. לדעתי החברה מאוד זולה היום, ואני שוקל לחזק השקעה זו.
מדי פעם פונים אלי קוראים ושואלים אותי שאלות על חברות שונות, או כיצד להעריך חברה ואיך לזהות אם חברה זולה. למרות שאני שמח לשתף משקיעים אחרים בהשקעות שלי ולתרום מזמני ומהידע שלי, אני קצת פחות אוהב לתת "שיעורים פרטיים" – בעיקר בגלל בעיית זמן – אם אני אסביר לכל קורא בנפרד, זה יגזול הרבה מזמני. יותר מזה – אין תשובה פשוטה לאיך להעריך חברות.
יכול להיות שברשומות שלי אני לא כולל מספיק ניתוחים מקיפים על החברות שאני קונה, אז אני אשתדל לעשות זאת יותר בעתיד. אני מקווה שזה יוסיף ערך לקוראים שלי. אני אנסה בקרוב להעלות לבלוג ניתוח של שון-הו-טק. אני בספק אם זה יקרה החודש, כי אני עדיין ביפן.
פעולות בתיק
כמו שכתבתי ברשומה על הבועה בסין, חיסלתי את ההשקעה שלי בצ'וק-נאן (סימול 131) תמורת 2.64$. גם ככה ההנהלה של החברה מעצבנת אותי, אז העובדה שהם קנו שני שטחים בסין במחירי בועה, רק הקלה על ההחלטה לצאת מהמניה. קניתי את המניה בסוף 2008 תמורת 1.08$.
חיזקתי בצורה די משמעותית את ההחזקה שלי באסיה-סטנדרט (סימול 129) תמורת 1.36$ ו 1.4$.
מכרתי קצת מניות של ROIAK ושל CMLS (פחות מעשר אחוז מההחזקה במניות אלו) תמורת 4.17$ ו 5$ בהתאמה.
חיזקתי עוד את ההשקעה שלי בטאי-פינג (סימול 146) תמורת 1.96$.
את דקה (סימול 997) קניתי לפני 3 שנים תמורת 1.4$. המניה עלתה ל-4 דולר בשנת 2007, ומאז החלה להתרסק. שנה שעברה מימשתי חלק תמורת 1.6$ בשביל לרכוש WFC. מאז מחיר המניה המשיך לרדת לאזור הדולר למניה. זה מחיר זול מאוד לדעתי. דקה מייצרת ריהוט בעיקר לבתי-מלון וחנויות יוקרה – בעיקר יצוא לארה"ב. המיתון הקשה פגע בה, והשנה החברה כנראה תרשום הפסד. לחברה 200 מליון מניות, ולכן שווי השוק שלה (לפי דולר למניה) היה 200 מליון דולר. ב-2007 החברה הרוויחה 80 מליון דולר וב-2006 64 מליון. כך שהחברה נסחרה לפי מכפיל רווח של 3 על רווחי השיא שלה. לדעתי כשמצב הכלכלה ישתפר, החברה יכולה לחזור לרווחיות זו, ולכן החלטתי לקנות מניות.
הבעיה היא שהסחירות במניה זו כמעט ולא קיימת. הצלחתי לקנות קצת מאוד מניות תמורת 1.2$, ואז תוך יומיים שלושה המחיר כבר לגמרי ברח לי. כיום מחיר המניה עומד על 1.6$. חבל!
מניה נוספת שחיזקתי החודש היא מטה (סימול CASH). קניתי תמורת 28.43$. ההחזקה שלי במניה זו כבר עומדת על כ-7% מהתיק שלי.
שונות
בועת הנדל"ן בסין כנראה מתפוצצת בימים אלו ממש. כל הסימנים מראים שהצעדים האחרונים של הממשל הצליחו סוף סוף לגרום לירידת מחירים. בדיוק קראתי מאמר מעניין מאוד בסינית על כך. אם יהיה לי זמן אני אכתוב על כך. נתון אחד מעניין מהמאמר הוא שהממשלה ערכה סקר ב-660 ערים בסין ומצאה שישנן 65 מליון דירות שעומדות ריקות יותר מ-6 חודשים. כן – יותר מ 65 מליון דירות ריקות. כנראה נתון זה הלחיץ את הממשלה וגרם לשורת הצעדים בה היא נקטה על מנת לקרר את שוק הנדל"ן.
הבועה מתפוצצת מהר יותר מאשר ציפיתי אבל צריך לזכור שזה יכול לקחת די הרבה זמן את שכל קוביות הדומינו תיפולנה. בועת הנדל"ן בארה"ב החלה להתפוצץ ב-2006 ורק ב-2008-2009 המשבר הגיע לשיאו. כל מה שנותר לנו הוא לשבת ולצפות איך העניינים יתפתחו בסין – יהיה מאוד מעניין.
אנחנו לקראת סגירה של הטיול בקיוטו – היה מדהים, וביום רביעי אנחנו זזים לחווה אורגנית. אני בספק אם יהיה לי שם זמן אינטרנט כמו שהיה לי פה, אז כנראה שאני אהיה הרבה פחות זמין לתגובות בבלוג.
אני רוצה להזכיר לקוראים שהבלוג הזה מיועד לתעד את ביצועי ההשקעות שלי, ולחלוק מניסיוני כמו גם מהטעויות שלי. אני לא ממליץ על אף אחת מהמניות המוזכרות כאן. כמו כן, אני עלול למכור (או לקנות) מניות זמן קצר לאחר שקניתי (או מכרתי) אותן, וזאת מבלי לדווח על כך כאן.
