וולס פארגו – דוחות של הרבעון השלישי 2010

פורסם בתאריך 7 בנובמבר 2010 מאת עדו מרוז

I get into the office about 5:30 and by quarter to six, I read the deposit report from the day before, and checking is such a big part of that

ג'ון סטמף – מנכ"ל וולס-פארגו בשיחת הועידה האחרונה.

מניות הבנקים התנהגו בעצבנות בחודש האחרון, וזאת בגלל מספר בעיות איתן הבנקים מתמודדים לאחרונה. בואו ננסה לעשות קצת סדר בבעיות אלו, וננסה לראות מה ההשפעה שלהן על וולס.

– רכישה חוזרת של משכנתאות – אחרי שבנקים נותנים משכנתאות ללקוחות שלהם, הם לפעמים מאגח"ים את המשכנתאות ומוכרים אותן לגורמים חיצוניים. ככה שלמרות שבד"כ הבנק נשאר זה שמשרת את הלקוח בכל מה שקשור למשכנתה, הסיכון בעצם עבר לגורם חיצוני, ובתמורה לכך הקונה החיצוני מקבל ריבית מהבנק. בשנים האחרונות בגלל משבר הנדל"ן, אחוז המשכנתאות שאינן מתפקדות עלה בצורה משמעותית, וכעת הקונים החיצוניים רוצים שהבנקים יקנו בחזרה את המשכנתאות שהם מכרו.

צריך להבין שהבנקים לא מחויבים לקנות את המשכנתאות אלא אם כן חלה טעות בתהליך המכירה או שהמסמכים שמתארים את איגוח המשכנתאות היו לא נכונים (למשל אם הבנק הבטיח משכנתאות פריים, אבל בעצם הוא מכר סב-פריים). מדובר כאן על כמה מאות מיליארדים של משכנתאות שחברות כמו פימקו דורשות מהבנקים לקנות בחזרה. אומנם החיצים מופנים כלפי בנק-אוף-אמריקה (סימול BAC), אבל בד"כ כשחברה אחת נמצאת בבעיה, השוק משליך לכל התעשייה.

קראתי את התעתיק של שיחת הוועידה של BAC, ונראה כי שם זה באמת עניין רציני, אבל אצל וולס זה עניין זניח לחלוטין. הסיבה העיקרית לכך היא שהם כמעט ולא איגחו משכנתאות, ומה שאוגח, נמכר בעיקר לרשויות הממשלתיות – פאני-מה ופרדי-מק.

מי שרוצה להתעמק בפרטים יכול לקרוא במצגת למשקיעים בעמוד 26 שמספר הבקשות לקנייה חוזרת של משכנתאות אפילו ירד הרבעון כאשר הרזרווה עומדת רק על 1.3 מיליארד. לפי עמוד 27 רוב המשכנתאות הן פריים ונכתבו לפני 2005. ובעמוד 30 יש פירוט שמראה בדיוק למה העניין הזה לגמרי לא משמעותי בוולס-פארגו.

– באזל III – מדובר על תקנות בין לאומיות שגובשו בגלל המשבר הכלכלי ומגבירות את הפיקוח על הבנקים. בשורה התחתונה עוד רגולציה משמעותה פגיעה ברווחים של הבנקים. השינוי המשמעותי הוא הגדלת יחס הלימות ההון (TIER ONE CAPITAL). הדרישה לפי באזל III היא ליחס הלימות הון של 8%. אומנם יחס הלימות ההון של וולס עומד כבר היום על 8%, אבל יש הבדל בהגדרות מושג זה בין הדרישה של באזל לבין חוקי החשבונאות. אני אסביר. יחס הלימות ההון זה בעצם – סך הנכסים חלקיי ההון. התקנות בבזאל מגדירות את הנכסים בצורה שונה מאשר חוקי החשבונאות. למשל, נכסי מס (בד"כ מדובר בהפסדים שחברות יכולות להתקזז מולם בעתיד מול רשויות המס). לפי חוקי החשבונאות מדובר בנכסים לכל דבר, אבל לצורך חישוב יחס הלימות ההון לפי באזל, לא מדובר בנכס. בעמוד 25 במצגת ניתן לראות שוולס מעריכה שלפי באזל יחס הלימות ההון שלה עומד כיום על 6.9%, ככה שחסר לה רק 1.1 נקודות האחוז בשביל לעמוד בדרישות המחמירות של באזל. כיוון שהבנק מגדיל יחס זה בקצב של 0.5 נקודות האחוז ברבעון, סביר להניח שתוך 2-3 רבעונים הוא יעמוד בתקנות.

– תקנון E – מדובר בחוק אמריקאי חדש שמסדיר את העמלות על אוברדרפט. תקנון זה הוריד 380 מליון מהרווחים של וולס-פארגו הרבעון. או 1.6 מיליארד בחישוב שנתי – וזה כבר כסף רציני. החברה תפצה חלקית על אבדן ההכנסות ממקורות אחרים. בנק-אוף-אמריקה כבר הודיע שהוא יעלה עמלות על מוצרים אחרים בשביל לפצות על אבדן ההכנסה עקב תקנון E. אני מניח שוולס-פארגו גם ימצאו חלופות – לפחות חלופות חלקיות.

– הקפאה של עיקולי בתים – זה כנראה היה הסיפור המרכזי בחודש האחרון. עלו חשדות כנגד הבנקים שתהליך הקפאת הבתים בוצע בצורה לא ראויה וכנגד החוק. בנק-אוף-אמריקה הודיע על הקפאה זמנית של עיקולי הבתים. וולס-פארגו טענו בעקביות שתהליך העיקול שלהם תקין ושהם לא מתכוננים להקפיא את העיקולים. למרות זאת השוק הפיל חזק את המניה. אפשר להגיד שהייתה מיני-פניקה בשוק לגבי כך שכל תהליך עיקול הבתים יעצור לזמן בלתי מוגבל. כמו תמיד בפניקה, העיתונאים ואנליסטים בגרוש הוסיפו הרבה שמן למדורה מבלי להכיר את העובדות. חלקם למשל טענו שבגלל כל האיגוחים של המשכנתאות והמכירה שלהם מחברה פיננסית אחת לאחרת, אין בעצם אף בעל בית למשכנתה – כלומר בעליי הבתים בעצם לא חייבים לאף אחד כסף. או למשל, דורון צור שטען שזאת בעצם מזימה סודית של הבנקים על מנת לא לעקל בתים. כמובן שאין שום בסיס לטענות אלו, והן דוגמאות קלאסיות לאיך אנשים נלחצים בשיא הפניקה.

אני מניח שבגזרה הזאת עוד יהיה די הרבה רעש, כיוון שאנחנו די רחוקים משיא עיקולי הבית. מתי יגיע השיא של העיקולים? וולס-פארגו מעקלים בית אחרי שתשלומי המשכנתה לא שולמו בממוצע במשך 18 חודשים. לפי עמוד 19 במצגת, שיא האי-תשלומים היה במרץ השנה, ולכן סביר להניח ששיא העיקולים יגיע בערך עוד שנה. זה, דרך אגב, גם הנתון שמנכ"ל בנק-אוף-אמריקה זרק – שיא העיקולים עוד 3-4 רבעונים.

אז אלו היו ארבעת הבעיות העיקריות איתן מתמודדים הבנקים. אני מצפה שמעכשיו הלחץ הרגולטורי על הבנקים קצת ייחלש. גם בגלל שכבר לחצו אותם די הרבה, וגם בגלל תוצאות הבחירות שהגדילו את הכוח של המפלגה הרפובליקאית.

עכשיו נעבור לדוח עצמו. אין כאן הרבה חדש ביחס למה שכתבתי לפני רבעון, ואני ממשיך להחזיק בדעה שהבנק ירוויח יותר מ-4$ למניה תוך 3 שנים בערך, ושהמניה יכולה לטפס למעל ל-60$.

לפי תוצאות הרבעון, רווח ה PTPP עמד על 8.6 מיליארד דולר שזה כמו ברבעון הקודם, אבל נמוך מאשר ברבעון המקביל.

רווח ה PTPP צריך לעלות ל-11 מיליארד דולר ברבעון בשביל שנראה רווח נקי של 4$ למניה. אני אסביר למה אני חושב שזה יקרה.

נתחיל בהוצאות זמניות שייעלמו בעוד מספר רבעונים:

– הוצאות מיזוג הרבעון עמדו על 480 מליון דולר.

– הוצאות שכרוכות בהסדרי חוב ללקוחות בעייתיים – 750 מליון.

– בנוסף לשני אלו, הוצאות הכרוכות בעיקול בתים תרדנה (אם כי זה לא יקרה לפחות עוד 3-4 רבעונים) – הרבעון וולס פארגו הוציאה 100 מליון דולר רק בטיפול בבתים מעוקלים (עמ' 24 בדו"ח).

ככה שהגענו להוצאות זמניות של 1.3 מיליארד דולר ברבעון שרובן מתקזזות עם הכנסות זמניות של כ-850 מליון – מהפרשה חוזרת של תיק ה PCI (הלוואות של ווקוביה שהחברה מחקה ועכשיו מחזירה) ומהפחתה של הרזרווה לחומ"ס. זה משאיר לנו תוספת נטו של 450 מליון דולר ברבעון לרווח לפני מס. ככה שנשאר לנו עוד 2 מיליארד דולר ברבעון שוולס פארגו צריכה להרוויח בשביל להגיע ליעד שלי.

חלק נכבד מהפרש זה יגיע כשהריבית תתחיל לעלות. ניתן לראות בעמוד 22 בדוח שלחברה יש 71 מיליארד דולר שמניבים 0.38% בשנה. כמה שורות מתחת לנתון זה ניתן לראות שהחברה מקבלת 5% על השקעה ב MBSים. וולס-פארגו מוותרת בכוונה על הכנסה גבוהה יותר מריבית, כיוון שהיא צופה שהריבית תעלה. כלומר היא מעדיפה להרוויח עכשיו פחות בשביל להרוויח יותר בעתיד. לפי המנכ"ל לחברה יש 100 מיליארד דולר ששוכבים בריבית נמוכה ומחכים. רק מזה החברה תרוויח עוד כ-5 מיליארד דולר בשנה. כלומר ה PTPP שלה יעלה ביותר ממיליארד דולר ברבעון. עכשיו חסר לנו עוד פחות ממיליארד דולר ברבעון בשביל להגיע ליעד שלי של 11 מיליארד.

לפי עמוד 24 בדוח- הכנסות ממשכנתאות ירדו ביותר מ-500 מליון ביחס לרבעון המקביל. שימו לב שאלו לא הכנסות מריבית אלא עמלות. ברגע שהכלכלה תשתפר וכמות הבתים הנמכרים תחזור לרמה נורמלית, ברגע שאנשים יחזרו לקחת הלוואת, יקנו רכבים, ישתמשו יותר בכרטיסי אשראי וכו', ההכנסות של החברה תעלנה, ומשם יגיעו עוד לפחות מיליארד דולר.

מצב החובות האבודים של הבנק גם ממשיך להשתפר (שוב, בניגוד לתחזיות כל המומחים מלפני שנה-שנתיים). בעמ' 37 בדוח ניתן לראות את מצב החובות האבודים של החברה. הרבעון החל עם רזרבה לחובות בלתי מסופקים בסך של 25 מיליארד דולר. הפשרות לחומ"ס הרבעון עמדו על 3.4 מיליארד לעומת 6.1 מיליארד ברבעון המקביל ו-4 מיליארד ברבעון הקודם.
מחיקת החובות עמדה על 4.6 מיליארד לעומת 5.5 מיליארד לפני שנה ו-5.1 ברבעון הקודם. ככה שנראה שמצב מחיקת החובות מתייצב ואף יורד.

נשאלתי כמה פעמים על בנק-אוף-אמריקה. ההעדפה שלי לוולס-פארגו נובעת מכך שהחברה מנוהלת בצורה טובה יותר מאשר בנק-אוף-אמריקה. למשל, כמו שכתבתי למעלה, נראה שבנק-אוף-אמריקה הסתבך עם הרכישה החוזרת ועם הקפאת המשכנתאות – דברים שלא מהווים בעיה רצינית בוולס-פארגו. עוד דוגמה טובה להעדפה שלי ניתן למצוא בעמוד 28 במצגת. תראו את ההבדל בין העיקולים ופשיטות הרגל של שני בנקים אלו – WFC מול BAC.

כמה נקודות לסיום:

– הבנק דיווח על עלייה משמעותית בבקשות למשכנתה בסוף הרבעון. עקב כך, אני מצפה לראות את רווח ה PTPP עולה בצורה די יפה ברבעון הרביעי.

– וולס פארגו קנו 540 מליון דולר של אופציות ה TARP מאז תחילת השנה (אותן אופציות בדיוק שאני קונה בימים אלו). את רוב האופציות הם קנו ברגע מכירתן ע"י הממשל האמריקאי. ליתר דיוק – במקור היו 110 מליון אופציות, ווולס קנו 70 מליון באפריל. ככה שנשארו רק 40 מליון. הרבעון וולס קנו עוד 4 מליון. בקצב כזה הם יקנו את כל האופציות תוך שנתיים-שלוש (כל האופציות חוץ מאלו שאני מחזיק כמובן :)).

– הגדלתי משמעותית את החשיפה שלי לוולס-פארגו בחודש האחרון ע"י קנייה די מסיבית של אופציות ה TARP (סימול WFC.WS או WFC.WT – תלוי בברוקר). כיום ההשקעה שלי בוולס-פארגו היא בערך בגודל של ההשקעה שלי בסאונדוויל.

– מעניין אם מישהו מהקוראים יודע מה משותף בין וולס-פארגו לסאונדוויל. רמז ניתן למצוא בטבלה שבכתבה הזאת ובכתבה הזאת על הנדל"ן בהונג-קונג.

– גם ככה הרשומה הזאת יצאה ארוכה מדי, ולכן לא פירטתי על חלק מהנושאים. אם מישהו לא הבין משהו או לא מכיר חלק מהמושגים, הוא מוזמן לשאול בתגובות למטה.

חשוב לציין שניתוח זה של וולס-פארגו הוא דעתי האישית בלבד, ואין זה אומר שהניתוח נכון או מדויק. כמו כן אני מחזיק במניה ובאופציה, אבל אני יכול למכור אותן בכל עת מבלי לדווח על כך כאן או בכל מקום אחר. ובשום פנים ואופן אין לראות בניתוח זה המלצה לקנות את המניה או את האופציה למניה (או כל מניה אחרת לצורך העניין).

פורסם בקטגוריה מניות | 51 תגובות

חוצה ישראל על גלגלים

פורסם בתאריך 22 באוקטובר 2010 מאת עדו מרוז

פוסט אורח של אחותי – מיכל מרוז (או רוזי) שחצתה לאחרונה את ישראל באופניים.

– בשביל להגדיל את התמונות, צריך ללחוץ עליהן.

יומן מסע

רוזי

15-29/9/2010

פרולוג 14/9

מנסה להיזכר מתי ולמה החלטתי לחצות את ישראל על אופניי שטח. השאלה הזו תטריד אנשים רבים במהלך המסע שלי ולי אין תשובה עליה. פשוט החלטתי.

בהתחלה גידי היה אמור להצטרף אליי, אך אבוי, הוא התאהב.. בצר לי פרסמתי מודעה בגרופי בנוסח כל כך לא מזמין שהיה ברור שאני לא באמת רוצה שותף. כל מי שמכיר אותי היה יכול להגיד את זה מראש– היא תצא לבד. לחברים לא סיפרתי, למשפחה סיפרתי רגע לפני ומהעבודה ביקשתי חופש בלי לפרט. מה לא עושים נגד עין הרע, טפו טפו…

התחלתי לחפש מידע, איפה כדאי לרכב, איזה ציוד צריך ובכלל, איך לעזאזל עושים דבר כזה? קראתי בנט הרבה סיפורים, כולם של גברים כמובן ורובם הסתיימו בניסיונות כושלים לחצות את הארץ. הסיפור היחיד שדיבר אליי היה של אריאל קירצ'וק. החלטתי לפנות אליו. אריאל התגלה כאדם עם לב ענק ולמרות שהייתה לי הרגשה שהוא לא באמת מאמין שהבחורונת שנפלה עליו עם שמלת מיני ולק אדום תצליח לחצות את הארץ בתנאי שטח קשים הוא ישב אתי על מסלולים, נתן לי טיפים והגדיל לעשות כשהשאיל לי סבל עם תיק ותיק גב נוסף. קירצ'וק ליווה אותי לאורך כל המסע במסלולים שלו (שאת רובם שיניתי או לא רכבתי), בציוד המעולה שלו והיה גם חברי הטלפוני בשעת מצוקה. אין מלים…

עכשיו היו לי מסלולים ותיקים, נו, התקדמנו. מומחים אמרו לי שכדאי להכין את הגוף למסע כזה. אוקיי.. אמצע יולי. חם. חודשי הקיץ עמוסים בכל חדרי הלידה, באוגוסט רמדאן (יותר לידות, פחות מיילדות) ואני נאלצת ליילד וליילד בלי סוף… מצאתי את עצמי מנהלת בית עם שתי בנות, עובדת משמרות נוספות ודוחפת שתיים שלוש רכיבות בשבוע בתנאי חום קיצוניים, 50-60 ק"מ עליות לרמת הגולן ב 45 מעלות, כיף לא נורמאלי. בתחילת ספטמבר נפלתי שבוע למיטה מסיבות בהן לא ידובר, קמתי מהמחלה שבוע לפני המסע והספקתי לרכב רכיבה בודדת. נו, שויין.

בחודש אוגוסט גם נעניתי סוף סוף להצעתו ותיקת– השנים של ידידי היקר נמרוד כהן מ"עז הרים" והצטרפתי לקורס שבילים מתקדם בהדרכתו של אדם חיות האחד והיחיד. הקורס, בנוסף להיותו חווייתי ומהנה, שיפר את היכולות הטכניות שלי ונתן לי כלים לשיפור הרכיבה.

כיוון שלא רציתי לרכב לבד הכנתי רשימת תפוצה של חברים רוכבים שגילו רצון ועניין להשתתף וביקשתי מכל חבר לשבץ עצמו ביום שמתאים לו. דברים התגלגלו כך שהתכנית המקורית התנפצה ומתוך ההריסות שלה צמחו ועלו דברים ספונטאניים ונפלאים. בעיית הלוגיסטיקה הציקה לי ולא נמצא לה פתרון, כיוון שהמסלולים לא מעגליים כל חבר שיצטרף אליי לרכיבה יצטרך הקפצה לרכב בסוף היום. סוג של בעיה. החלטתי לתת לדברים לקרות ולפתור כל יום לגופו כך ייצא שבמהלך המסע מצאתי את עצמי מתעסקת עם לוגיסטיקה יותר מכל דבר אחר. אז זהו, יש ציוד, יש מוטיבציה, יש מסלולים ויש רוכבת אחת שלא יודעת מה בדיוק הולך לקרות אבל היא בהחלט ששה להרפתקה. אפשר לצאת לדרך…

יום 0 זה מתחיל

יום שלישי, רגע לפני…

מתעוררת מוקדם בבוקר, נוסעת לאוניברסיטה בפקקים של הבוקר כדי לגלות שיום האוריינטציה לתואר שני הוא לא היום. עצבים! בזבזתי 4 שעות…

עוברת בשתי חנויות אופניים בחיפה ולא מוצאת בקבוקים של ליטר. כנראה זה לא היום שלי.

עוצרת בסופר– קניות שיספיקו לבנות לשבועיים שלמים. מסובך. מעמיסה בעגלה מכל טוב, דברים שבדרך כלל אין בבית– צורך לפצות אותן על שבועיים היעדרות. 16 שנה אני מגדלת אותן לבד באהבה, שמחה, קושי והרבה עבודה ומעולם לא עזבתי אותן לתקופה כל כך ארוכה. חששות מזדחלים, איך הן תסתדרנה? האם זה אחראי מצדי? ואיך יראה הבית כשאחזור??? בהתחלה הן שמחו להיות לבד, אבל אתמול סוף פתאום שאלה אותי– אמא, איך אני אתחזק בית שבועיים שלמים לבד? איך באמת..

בבית מכינה פסטה להיום ומחר, תולה על המקרר רשימת טלפונים למקרה חירום, אורזת תיקים– תיק הגב שאריאל נתן לי כבד מדי, מנסה להוציא דברים ומגלה שהכל נחוץ ואי אפשר לוותר על כלום. על הסבל תיק לא פחות כבד אשר יתגלה בהמשך גם כלא בטיחותי.

הילדות חוזרות מבית ספר ב 16.00, ארוחת צהריים, שיעור פסנתר, סוף נוסעת לחוג ריקוד ואני מבינה שלא אספיק להיפרד ממנה. אין דבר, מחר אני ישנה בבית..

שלומי, ידידי מקיבוץ עמיר מתקשר ומזמין את גידי ואותי לישון אצלו, נפתרה בעיית הלינה לתחילת המסע.

שעה 20.00 מעמיסה הכל, נפרדת מסמר תוך שאני ממלמלת הוראות אחרונות, אוספת את גידי מהזורעים, את יבגני מטבריה וצפונה לעמיר.

שלומי מקבל את פנינו בארוחת ערב ולימונדה ביתית מצוינת. התלבטויות על נקודת התחלת המסע, אמנם עמיר היא נקודה צפונית אבל אני מתעקשת על נקודה סמלית ומחליטה להוסיף 12 ק"מ ולהתחיל מהאריה בתל חי. אם כבר אז כבר. גידי לא מרגיש טוב. מארגנים ציוד נפרדים מיבגני שמקבל את הפרטנר שלי לשבועיים ונכנסים כל אחד למיטה המסודרת ששלומי הכין לו.

אני לא נרדמת, מוטרדת…

יום 1 תל חי– אילניה

יקיצה ב 4.30, שלומי מגיע ומקפיץ אותנו לתל חי. איזה נשמה גדולה. בדרך רואים שלטים לגבעת עגל, נקודת ההתחלה של אריאל קירצ'וק. התרגשות. זה באמת קורה.

תמונות עם האריה לאור הזריחה, פרידה משלומי ויציאה לדרך, כך נאה וכך יאה בשעה 5:55 (חמסה חמסה). רוכבים על כבישים ושבילים

בפאתי יישובים בגליל העליון בואכה קיבוץ עמיר, מנפנפים לשלום וממשיכים לכיוון עמק החולה מזרחית לאגמון בדרך לבנה ורחבה. עוצרים בפינת חמד בדן לסנדוויצ'ים ואני מנצלת את הזמן והמקום הפסטורלי לקרוא את השיר המרגש שכתב לי שלומי.

לרכיבה עם גידי יש טעם של בית, רכבנו יחד קילומטרים רבים, אנחנו מכירים כל אחד את הקצב, החולשות ונקודות החוזק של השני. נופי הגליל העליון והרמה מוכרים לנו והרכיבה עם חברי הטוב ביום הראשון למסע שלי מרגשת ומשמחת אותי. אנחנו מאלתרים דרכים מקבילות למסלול של קירצ'וק ונאלצים לחצות את הירדן פעמיים, אנחנו מחליטים לנסות לחצות את הנהר ברכיבה, מתעדים בוידיאו ומתגלגלים מצחוק והנאה. כיף!!

ממשיכים על הירדן ההררי בנופים עוצרי נשימה, מטפסים עד כרכום ועוצרים לתצפית מרהיבה. גולשים לכנרת בדרך חתחתים יפהפייה, פארה למסלול של קירצ'וק. הדרך זרועת אבנים והסבל המרקד מקפיץ ממנו את התיק שוב ושוב. כשאגיע הביתה אצטרך לפתור את הבעיה הזו.

מתחברים לכנרת צפונית מכפר נחום ונדהמים מכמות הצליינים העצומה ומה"סינגל" להולכי רגל שבנו להם לאורך הכנרת. ממשיכים על הכביש מקביל לכנרת. השעה אחת בצהריים, חם. גידי לא מרגיש טוב. מדוושים במרץ עד חוף חוקוק ועוצרים באלונית. מתנפלים על בקבוקי שתייה, חטיפים ואפילו סנדוויצ'ים ארוזים מאתמול.

ממשיכים עד טבריה, עוצרים בחנות של חיליק להגיד שלום. הימים לפני יום כיפור והחנות עמוסה. לאור מצבו של גידי יבגני מציע להקפיץ אותנו לפורייה, לאור החום הכבד אני מחליטה להצטרף. בפורייה חיבוקים ונשיקות, גידי הביתה למיטה ואני ממשיכה לבד בשבילים המוכרים עד הבית.

סיכום יומי 88 ק"מ 9 שעות רכיבה ברוטו

הבית נראה קטסטרופה, הכל הפוך, בלאגן. במקום לנוח ולעשות מתיחות כמו שתכננתי, אני מסדרת, מנקה, מבשלת. הבנות מגיעות ומתפלאות/ שמחות לראות אותי בבית. אני מארגנת מחדש את התיקים וקובעת עם צבי למחר בבוקר.

הולכת לישון ב 1.00

יום 2 אילניה– מדרך עוז

מזנקת מהמיטה ב 4.30. מכינה לבנות סנדוויצ'ים, נפרדת מהן ועולה על האופניים "לייט". לפי התכנית דינה, אשתו של צבי, תחזיר אותנו הביתה בסוף היום, כך שהציוד הכבד נשאר בבית.

צבי מתייצב אצלי ב 5.30 ואנו יוצאים מהשער האחורי של אילניה בשבילים המוכרים לבית קשת. ממשיכים בפאתי הכפרים המוכרים דבורייה ואיכסל. עוברים במרכזאיכסל ואני מתעקשת על תמונה לצד המסגד המוכר לי כל כך. צבי נלחץ, הכפר עמוס ילדים בדרכם לבית הספר ואני ליד המסגד עם תלבושת לא צנועה, אני מרגיעה את צבי ודוחפת לידיו את המצלמה, הוא נכנע בלית ברירה, מצלם אחת מהירה ומאיץ בי להמשיך.

ביציאה מאיכסל חוצים את כביש המנהרות החדש לנצרת וממשיכים בדרכים חקלאיות לכיוון תל עדשים. בתל עדשים מגלים שהיינו אמורים להמשיך למרגלות ההר וחוזרים כלעומת שבאנו. מחפשים דרכים נוחות ונתקלים שוב ושוב בגדרות של שטחים חקלאיים. בשדות צבי חוטף פנצ'ר בטיובלס, עוצרים לתקן.

ממשיכים בשבילים עד כפר ברוך. עוצרים לקפה ומאפה בתחנת דלק ומשם בכביש עד מאגר המים. עולים על שביל ידידותי המסומן לאופניים ונקרא סובב יוגב עד יוגב.

מאלתרים בדרכים חקלאיות עד מדרך עוז. נחים על הדשא בכניסה ליישוב ומחכים לדינה

סה"כ יומי 48 ק"מ 6 שעות רכיבה

חזרה הביתה ללילה אחרון. שוב מנקה, מבשלת ומתדרכת את הבנות.

מנסה לארגן את מחר– שי רוצה להצטרף אבל אני לא מצליחה לפתור לו הקפצה לרכב בסוף היום, זה ערב יום כיפור והיום קצר, אריאל מתקשר להתעדכן ומסדר לי שותף למחר– אודי קרני אחד. קובעת עם יבגני הקפצה ב 5 בבוקר למדרך עוז. זהו, המסע האמיתי מתחיל

יום 3 משמר העמק– בית ינאי

יקיצה ב 4.30. יבגני מאחר. מנצלת את הזמן ומושכת עוד את הפרידה מהבנות, מהבית, צביטה בלב שממשיכה להציק בשקט ובעקשנות במשך השבועיים הבאים. אודי מציע שנפגש במשמר העמק ונתחיל משם. יבגני מגיע ומתקין את הסבל, מחזק את התיקים. אין, אין על יבגני.

עוצרים בכניסה ליער, לחיצת יד והיכרות קצרה עם אודי, מעמיסה תיקים ונפרדת מיבגני ומהאוטו. תחושה של תחילת המסע.

אודי מוביל אותי בניווט חופשי בשבילים של רמות מנשה. תוך כדי דיווש הוא מספר לי על נפלאותיו. האיש, בן 60 +, חצה את ישראל 3 פעמים וחזר לא מכבר מהטראנס אלפ. ריספקט! השיחה מתגלגלת ותוך שעות בודדות אנו מגלים להפתעתנו שאודי רכב עם האקס שלי (נמרוד, באימונים לטראנס אלפ) ואני מכירה את האקסית שלו ואף רכבתי איתה בקבוצת סינט. כמה נפלא.

במעלה ההר אודי מציע שתי אפשרויות, המשך רכיבה במגמת ירידה או עלייה עד חירבת ראס לנקודת תצפית מרהיבה, "את הנסיכה" אומר לי אודי, "את מחליטה". אני בוחרת, איך לא, באפשרות הקשה והיפה. אודי מחלק לי טיפים ומציע לי לרדת מהאופניים בקטעים שרוכבים בהילוכים 1:1. אני מתעקשת לדווש ונשברת כמה מטרים לפני רום ההר. הנוף מרהיב ומצדיק את המאמץ הנוסף ואנו עוצרים לצלם ולהסדיר נשימה.

גולשים לעין נילי ופוגשים מקומיים שבאים להשקות את הסוסים וקבוצת רוכבות ממגידו. אודי משוויץ בי והבנות מתלהבות ומפרגנות.

ממשיכים לעמיקם תוך שיחה קלילה על פציעות של חברים ברכיבות. אודי עוקף אותי בטבעיות ואני מנסה ליישר עצמי, התנועה הפתאומית גורמת לסבל הכבד שלי לזרוק אותי הצידה, אני מנסה לבלום, פוגשת את האחורי של אודי ומתרסקת על הכביש. שיט!! אודי ניגש ועוזר לי לארגן הכל. מאחד הבתים יוצאת קשישה טובת לב, מכניסה אותי לחצר שלה ועוזרת לי לחבוש הפצע, אותו אחד שילווה אותי לאורך כל המסע.

ממשיכים בכבישים פנימיים עד פרדס חנה, עוצרים תחת "עץ איקליפטוס ענק" מהשיר של מאיר אריאל לארוחת הסנדוויצ'ים היומית ועוצרים שוב בבית אליעזר לקרטיב. אני מקשקשת עם המוכר על התמכרויות ומסיימת באיחולי שנה טובה והצלחה בגמילה מסיגריות.

ממשיכים דרך ברנדיס ועוצרים לתמונה בדמוקרטי שהיה בית הספר של הבנות במשך 9 שנים. מתקשרת לשמוליק, סגן המנהל וידיד ותיק בתקווה לפגוש אותו ולאחל שנה טובה אך הוא לא נמצא. ממשיכים לחרב לאת וגאולי תימן עד נחל אלכסנדר.

רכיבה לאורך הנחל עד לנקודת הפרידה מאודי שעולה על הרכב של בנו לאחר איחולי הצלחה בדרך. אני ממשיכה לדווש לחוף בית ינאי, שמחה וגאה שייצא לי להכיר ולרכב עם אדם כמו אודי אשר ימשיך ללוות אותי בעצותיו הטלפוניות לאורך המסע כולו.

סה"כ 65 ק"מ 4.5 שעות רכיבה נטו

מגיעה לחוף המוכר לי מזה שנים. נהנית מהשקט. ערב יום כיפור, החוף רגוע. המסעדה פתוחה עד 15.00 ואני מזמינה את עצמי ל "פיש אנד צ'יפס" ושני חצאי סטלה מהחבית. תחושת חופש וסיפוק. הכל רגוע.

יורדת לחוף ומתקשרת לנטע חברתי. היא מגיעה לשעה קלה, אנחנו רוחצות בים כמו בימים עברו ומקשקשות לנו.

נטע נוסעת ואני שוב לבד. שקיעה מדהימה, החוף מתרוקן לאטו.

יבגני מגיע עם הרכב והציוד שהעמסתי עליו מבעוד מועד, צידנית, שמיכות, אוהל וציוד לאופניים. את הגזייה הוציא בבית ושכח, את הצידנית מילא כל טוב, נקניקים, בירות, ממרחים.

מגיע פקח ואוסר עלינו לישון בחוף, אני מתעקשת והוא מתרצה– תוכלו לישון אבל בלי אוהל. אנחנו פורסים תחתינו את האוהל כמו שמיכה, עליו שמיכות ומקשקשים עד השעות הקטנות ב 4 מתעוררת לקול טפטוף.. תענוג.

יום 4 בית ינאי– מודיעין

מתעוררים ב 5 ומתפנים כל אחד למשימותיו, כאילו תאמנו מראש– אני מכינה סנדוויצ'ים ויבגני מארגן אופניים. מקפלים את כל הציוד חזרה לרכב. בהחלטה ספונטאנית אני מחליטה להשאיר הציוד ברכב ובערב להקפיץ את יבגני עם האוטו של אמא חזרה לבית ינאי ואז לקחת הציוד. התלבטות בקשר למסלול והחלטה שלי לרכב על כבישים עד לירקון משם לאורך הירקון וחזרה לכבישים עד מודיעין. בכל זאת, יום כיפור היום.

ממלאים אוויר בתחנת דלק, פסססס, פנצ'ר. יבגני מתקן ואני מחליטה לוותר גם על הסבל ומחזירה אותו לרכב, מעמיסה הכל על תרמיל הגב שהופך כבד מאד. בערך ב 8.30 מסיימים מנהלות ועולים על כביש 2, כביש החוף מעולם לא היה מאושר יותר, עשרות רוכבי אופניים מכל הסוגים, המינים והגילאים מדוושים עליו בהנאה. מרוכבי כביש מקצועיים ועד משפחות עם ילדים. בהרצלייה פוגשים 3 גברברים בגיל בר מצווה שדיוושו במרץ מנתניה, מצלמים את הגיבורים וממשיכים להרצלייה בטיילת עד תל אביב. רוכבים על הירקון ומגלים שכבר צהריים וחם. מחליטים על עצירה למנוחה ונשכבים תחת עץ איקליפטוס.

יבגני נרדם ואני מחשבת קילומטרים ושעות, הזמן קצר והדרך מרובה. השעה 14, לפנינו 40 ק"מ רכיבה על כבישים, יום כיפור יוצא בשעה 18. אני מעירה את יבגני ויוצאים ב 15.00. ממשיכים לאורך הירקון ברכיבה לייט ללא קסדות ומסתבכים בנקודה בה פירקו גשר לצורך שיפוצים, מנווטים לפי הג'יפיאס ומוצאים עצמנו בפאתי בני ברק, יום כיפור. לא טוב. אני שמה קסדה לכל מקרה. מצליחים להתחבר לכביש 4 עד גהה ממשיכים לגנות ומתחברים לכביש 1. הרכיבה בכבישים ריקים שמוכרים לי כשהם עמוסי רכבים, מופלאה בעיניי. אנו מגיעים לצומת מודיעין, חושך, מתחילים רכבים על הכבישים ויבגני מחליט שזהו, מספיק.

מתקשרת לאחי היקר נדב ומסכמים שיאסוף אותנו ב 18.30, צאת יום כיפור. נזרקים בצד הכביש ומחכים.

נדב מגיע ומקפיץ אותנו להורים לרעות, שם מחכה לנו ארוחת סטייקים ופסטה. יאמי. אוכלים בזריזות, אני שוטפת עצמי בקטנה ומקפיצה את יבגני עם הרכב של ההורים לבית ינאי. מארגנת ציוד ומעבירה מהאוטו שלי לרכב של ההורים, נפרדת מיבגני ויורדת לחוף לדייט שסידרתי לי ערב קודם. החיים הטובים…

סה"כ יומי 83 ק"מ 4.5 שעות רכיבה נטו

יום 5 יום מנוחה ברעות

יום המנוחה שנקבע מראש הפך ליום מנהלה מטורף. מתעוררת ב4 אחרי ערב בילוי שנמשך עד השעות הקטנות. חוזרת לישון עד 6 ושוב עד 10.

מארגנת תיקים ומנסה להוריד משקל. עושה רשימות מה חסר. מכניסה כביסה למכונה, מקפיאה בקבוקי מים ואיזוטון.

משאילה רכב ויוצאת לסיבוב–

נפגשת עם גיא ג'יפיאס ומנסה לסחוט קצת כלים שיעזרו לי להשתמש במכשיר. גיא זורק כמה עצמות ובעיקר מגלה שעד היום רכבתי בלי להקליט. מיד לוחץ על הקלטה ומהיום כל המסלולים שארכב יוקלטו. רוכשת ממנו בטריות רזרבה ומגן למכשיר. אני פוגשת בחור שמציג עצמו כדורון אמיץ, השם מוכר לי ואני שמחה להצעתו להצטרף אליי ליום רכיבה באזור באר שבע. מחליפים טלפונים והאסימון שהבנאדם הוא אחד מאלופי ישראל ורוכב– על נופל מאוחר מדי וטוב שכך כי בהמשך יהפוך דורון לא רק לרוכב נערץ אלא גם לאחד השותפים המשמעותיים במסע ולחבר קרוב.

ממשיכה בדרכי לסופר בחיפוש אחר אוכל קל ומזין לזמנים קשים. בבית מרקחת מתגברת את תיק העזרה ראשונה בהתחשב בפציעה החדשה. בחנות האופנים במודיעין מוצאת בקבוקי ליטר ומקבלת הרבה פינוקים אחרי שמספרת שאני באמצע חוצה ישראל.

בשעות הערב מגיעה לגיסתי, מאיה בת ה 7 מתלהבת מהצמות הרבות ואני מתנפלת על המחשב, מסדרת תמונות, קוראת מיילים מפרגנים ושואבת מהם עידוד, שולחת מיילים חזרה וכמעט לא מתפנה לדיירי הבית.

אצל אמא שוב מארגנת תיקים עם הקניות החדשות, מוותרת על שתי פנמיות (שתיים יספיקו), מצמצמת את האבקה האיזוטונית לחצי בקופסא קטנה, מחליטה לא לקחת את האוכל שקניתי ונשארת עם חטיפי אנרגיה, צנצנת דבש לחיץ ותמרים. מקפיאה סנדוויצ'ים עם דבש וחמאת בוטנים למחר (מתכון שהפך למתכון הבית בטיול). מדברת עם הבנות, הכל בסדר בבית, סוגרת עם רונן מנהלות למחר ונופלת למיטה בחצות.

 

 

 

יום 6 מודיעין– גת

מתעוררת ב4, אוכלת, מתארגנת וזוכה להקפצה לתחנת הרכבת ישפרו, נקודת המפגש עם רונן. רונן מאחר ואני קופצת לקניון להתפנק עם קפה בארומה. אכן מפנק.

את רונן הכרתי באחד הגלגולים שלי לקראת המסע. גידי פרש ונשארתי לבד. היה לי ברור שאסור לרכב לבד, בעיקר אם את בחורה. רונן פתח קבוצה בגרופי שבסופו של דבר לא הצטרפתי אליה אבל בכל זאת נפגשנו, התיידדנו ורונן החליט להצטרף אליי ממודיעין עד גת ולארח אותי בביתו. מלך.

רונן מגיע, לחיצות ידיים והפעלת ג'יפיאסים. לרונן יש ספורטיבה ולי אוונטורה "שלי יותר גדול". יציאה ב 7 על הכביש עד לנקודת חיבור לשביל ישראל. עוברים מתחת כביש 1 לכיוון שעלבים, דרך משמר איילון עד יער חולדה. ביער עברנו דרך גן אירועים הממתין לזוג המאושר, תפסתי לרונן ביד וסחבתי אותו תחת החופה לתמונה היסטורית, רונן הגדיל לעשות ונתן לי פרח ששרד, להבדיל מהכלה המזויפת, שעות בודדות בחום הנורא. ארוחת סנדוויצ'ים מסורתית בגן וצילום של בית הרצל.

רכבנו בכרמי היין ואני כמובן עצרתי לדשן כרסי, רונן החקלאי התרעם על הגניבה ואני התעקשתי שאפילו לפי היהדות מותר והמשכתי לעבר מטעי תאנים מטריפות– חושים. רונן התרצה וטעם מעט.

הסתבכנו בבסיס ליד צומת חולדה, ניסינו לאגף ונתקלנו בשערים זועמים, לבסוף מצאנו דרך העוברת ליד תחנת רכבת עתיקה ויפיפה של נחל שורק. המשכנו לכיוון תעש. חצינו שדות כותנה בקטיף ורונן התפעם למראה קטפת הכותנה של 4 שורות !! אני התפעמתי למראה צ'אנג העובד בשדות, והוא התפעם מהמצלמה ודפק פוזות.

המשכנו לקיבוץ רבדים, דרך מטעי זיתים ותאנים לכפר מנחם עד יער חרובית. בכניסה ליער חלף בי גל התרגשות, צילמתי בפלאפון תמונה שלי לצד השלט של היער ושלחתי לקירצ'וק בתקווה שגם הוא יתרגש לראות אותי בסינגל הבית שלו.

דיווח ממד החום של רונן– 42 מעלות בצל. שטויות, אני אומרת, זה מד חום פולני, שימשיך לקרוא בחושך, יש מקסימום 40 מעלות. אבל לא רק המדחום פולני, גם רונן ואני לא בדיוק ילידי אפריקה והחום מתחיל לתת אותותיו ועל כן החלטנו פה אחד לחסות תחת צלו של עץ חרוב ענק למנוחת צהריים של שעתיים. תוך בליסת סנדוויצ'ים התגלגלה שיחה מרתקת על מסעות, גילוי פנימי ותהליכי ריפוי וצמחיה, בפולנית כמובן.

השמש החלה לרדת ואנחנו ניערנו עצמנו ועלינו על האוכף. רכבנו לתל צפית וגילינו שאנחנו קצרים במים. מצאנו מאגר כלים חקלאיים של מושבי האזור ומילאנו מים מהצינור. חצינו את כביש 6 בגשר לכלים חקלאיים והמשכנו בשדות הבית של רונן. עברנו את נחלה וסגולה עד קיבוץ גת.

בחדרו הצנוע של רונן חיכתה לנו ארוחת חדר אוכל, חיממנו במיקרו וישבנו לטרוף.

סה"כ יומי 50 ק"מ 4.5 שעות רכיבה נטו.

רונן הכיר לי את החדר שלי לאותו לילה– יחידה נפרדת עם שירותים ומקלחון, פינוק אמיתי.

יותר מאוחר הגיעו יזהר ועירית, בני המקום שרצו להצטרף אליי למחרת. ישבנו על מפות ועירית התגלתה לא רק כנווטת מצוינת אלא גם כבקיאה בשבילים המקומיים, ליזהר, מיד ידעתי, יש ידי זהב והתעניינתי כמה יעלה לי להתקין אותו לסבל ולהשתמש בכישוריו במקרה הצורך…

בשעה 23.00 הגיעו שגיא והמלווה שלו גלית וכלבתה. לאחר התלבטויות לינה הקימו שגיא וגלית אוהל בדשא כדי להיות קרובים לכלבה. ארוחת ערב שנייה לאורחים, ניסיונות לצחוק ולהצחיק למרות העייפות הקשה ונפילה למיטה אחרי חצות.

יום 7 גת– מיתר

בשעה 5 אפס אפס הגיעו פועלי הגד"ש המסורים יזהר ועירית. שגיא ואני כבר היינו מוכנים, הציוד הכבד שלי ברכב של שגיא שיגיע בסוף היום לנקודה שנקבע. הדאגה שלי מאותו היום הייתה הר עמשא שנראה לי אכזרי, גלגולים והחלטות בדרך מנעו מאתנו את ההר הנורא.

יצאנו באור ראשון בשדות הקיבוצים עד לתצפית יפה על יישובי האזור, המשכנו מזרחית ליער המלאכים דרך שדות וכרמים עמוסי ענבים. הגענו לגן עדן– הבוסתן של סמדר. מבנה מרותך מצינורות ברזל אשר מטפסים פרחוניים חובקים אותו, מסביב צמחיי תבלין למכביר והנוף עוצר נשימה. במקום יזהר קושש עצים והצית מדורה, עירית קטפה צמחים, פתחנו שולחן עם תמרים, כריכים ומיני פירות יבשים וזכינו לסעודה מופלאה.

יצאנו מהבוסתן וגילינו שבזמן שחסינו תחת גפננו ותאנתנו השמש החלה קופחת מעל ראשינו. המשכנו בכביש המוביל לאמציה שם פגשנו את עדו שהוא גם הבן של עירית וגם הוכתר כמשתתף הצעיר ביותר במסע והוא בן 9.

כיאה לג'ינג'י אמיתי עדו גילה נחישות, רוח קרב ועקשנות. הוא סירב לחבוש קסדה, התעקש לעצור באמצע העלייה לאכול כריך וכעס על אמא עירית בעלייה הקשה. בואכה שקף החליטה השלישייה לפרוש ונפרדנו בידידות.

שגיא הרגיש כמו ציפור ששוחררה משבי והתחיל לפדל במרץ. אין יותר עצירות מים או מזון, הקצב הממוצע 16 קמ"ש. עלינו על דרך הפטרולים בדיווש מהיר עד שמריה. רכבנו באזורים של הרשות, השממה מסביב והידיעה שאנו קרובים ליישובים לא ידידותיים העסיקה אותי רק בסוף אותו היום, כרגע ניסיתי לשרוד את הקצב של שגיא. לבסוף הגענו לשטח שלנו, המשכנו מזרחה ללהב עד צומת שוקת ומשם למיתר, סוף היום.

סה"כ יומי 67 ק"מ 4.5 שעות נטו.

במיתר הגיעה גלית עם הרכב ונסענו כולנו לאכול סטייקים באווזי בבאר שבע.

טלפון לדורון, הוא נותן לי מספר של יונתן חבר שלו שיארח אותי עד שהוא ישוב לאזור בערב. אחרי הסטייקים מתקשרת ליונתן, הוא מציע שאבוא לבית של אמו בבאר שבע. שגיא מקפיץ אותי ואנחנו נפרדים בנשיקות.

יונתן מסיע אותי לבית של אמא, היכרות קצרה עם הבית המקלחת, המטבח והמיטה ואני נשארת לבד. מתקלחת ומתערסלת במרפסת. טלפונים לבית, הבנות מתרגשות מהתקדמות המסע ומבטיחות שהכל בסדר אצלן וגם לבית שלום.

בערב דורון מגיע ואוסף אותי ישר למסעדה של פירות ים ובירות. השיחה קולחת, צחוקים, אנרגיות בשמיים ומיד אני מרגישה בנוח, כאילו אנחנו מכירים שנים.

נוסעים אליו הביתה ומתכננים את מחר. יושבים על המחשב לבנות מסלול מיתר–דימונה. דורון מסמן מסלול שנפגש באמצע הדרך עם המסלול של קירצ'וק. הולכים לישון בשעות הקטנות.

יום 8 מיתר– דימונה

מתעוררת מוקדם ומתארגנת, לא מצליחה להעיר את דורון לפני 7. בחוץ קול טפטוף– היורה. באר שבע נראית שונה ומסתורית בגלימת ערפל אפורה.

נסענו עם הרכב עד צומת שוקת ויצאנו ברכיבה בשבילים דרומית לכפר חורה, עלייה נוראית להר בריח, שיוט חופשי בין כפרים בדואיים, חלקם בשבילים שסימן דורון וחלקם חותכים בהר. דרדרת, עליות ועליות כל היום. פתאום באמצע שומקום ראינו מכולה ונדהמנו לגלות שהיא בעצם מכולת מקומית. כמה שמחנו לשתות מיץ גויאבה קר, קשקשנו קצת עם המקומיים אבל החלטנו לא להתלהב, בכל זאת אנחנו תקועים בשממה ולא ברור כמה הבדואיים פה באמת ידידותיים.

ממשיכים לרכב בין גמלים וכבשים, ראשים של מקומיים צצים מדי פעם אבל מסביב בעיקר שממה. הגענו לבוסתן קטן שנוסף על היותו נקודת הצל היחידה באזור הוא גם ממוקם די קרוב לכביש– יתרון במקרה של מצוקה, ולכן נבחר כמזנון צהריים. ארוחת סנדוויצ'ים נעימה תחת עצי זית. לפתע מגיעה בעלת הבית, החיוך שלה מרגיע אותנו– אנחנו רצויים. אני נזכרת שבעצם אני מדברת ערבית ומקשקשת אתה קצת. היא מסבירה לי איך השיטפונות לפני שנה חיבלו לה במטע ואפילו מסכימה להצטלם איתי.

קטע כביש קצר וחזרה לשבילים, עולים בהר המתגלה במפה כהר דיה (מיילדת בערבית), ברום ההר פוגשים 3 מקומיים מבוגרים על חמורים, הם מבקשים כסף, ספק בעליצות ספק ברצינות. אנחנו מציעים להם החלפה של החמור תמורת אפנים, הם מחייכים אבל לא יותר מדי ואנחנו ממשיכים לדווש. מגיעים לשיא גובה, פודרה לבנה ודורון מתחיל להשתובב עם האופניים במופע ווילי מטורף. אני מוציאה מצלמה ומרביצה לבחור בוק בנוף מרהיב. בהמשך דיה התחברנו למסלול של קירצ'וק אתו המשכנו.

הג'יפיאס גילה לנו שטיפסנו 1100 מטר מצטבר, אז כנראה לא סתם היה לנו קשה.. בגובה 600 מטר נפרסה תחתינו דימונה שנראתה לנו כמו לאס וגאס אחרי יום שלם בין יישובי הבדואים. גלשנו לעיר, הספקנו לתפוס קיוסק לפני סגירה מוקדמת של ערב חג וגמענו מיץ ענבים קר.

דורון פנה אליי בהתרגשות ואמר שחייבים לרכב לראות את בית ילדותו עד שהטרמפ שלנו יגיע. שיטוט בעיר הוסיף 6 ק"מ לספידומטר עד שמצאנו את הבית. ההתרגשות הייתה רבה ודורון לקח אותי בדרכי ילדותו מהבית למכולת, מרחק שזכר כמסע נועז ואשר התגלה כדיווש קליל של כמה עשרות מטרים.

אח של יונתן הגיע לאסוף אותנו, אני נדחסת מאחורה עם האופניים המפורקים של דורון. הבחור זרק אותנו ליד הרכב של דורון בצ.שוקת אחרי שהזמין אותנו לארוחת חג אצל סבתא.

סה"כ יומי 55 ק"מ 5.5 שעות נטו

ליד הרכב אנחנו פוגשים זוג קנדים בטיול חוצה ישראל רכובים על אופניים בסיסיים ביותר, אני מתחקרת אותם על לינה, אוכל כביסות וכו, נותנת להם עצות ומזמינה אותם להתארח באילניה. אנחנו כל כך רעבים, איזה ארוחת חג ואיזה נעליים, אנחנו נכנסים לאוטו וטסים לכפר חורה הקרוב לטרוף אורז ומעורב במסעדת באב אל חארה.

נוסעים לדירה של דורון ויושבים על מסלולים. מעיינים באינטרנט בסיפורי המסע של קירצ'וק ושל עדו מזור ומגלים שאף אחד מהם לא רכב במכתש הגדול. אז מה , אנחנו נרכב. האמת, לא ידענו מה מחכה לנו אבל אחרי הכל, לא באנו לפה בשביל להנות…

מנסים למצוא הקפצה בבוקר לדימונה, נקודת הסיום של היום. ערב חג, אף אחד לא עונה ונהגי המוניות מדימונה עונים בעצלתיים ודורשים מחירים מופרזים, מזג האוויר של היום בלבל אותנו ונתן לנו אשליה שכך יהיה גם מחר. טעות. החלטנו להחליט מחר והלכנו לישון, איך לא, מאוחר מדי.

יום 9 ירוחם– שדה בוקר

אני מתעוררת ב5, מתארגנת ושוב לא מצליחה להעיר את שותפי לפני 7. אתמול היה קריר, היום לא. גוועלט! המוניות היום לא מועילות יותר מאתמול ואנחנו מחליטים לוותר על קטע הכביש דימונה ירוחם ולהתחיל מירוחם, שם דורון ישאיר את האוטו וידידו חנן יאסוף אותו.

השארנו את הרכב במרכז ירוחם ועלינו על האופנים לכיוון היציאה מהעיר למכתש הגדול. דורון טס בסרפנטינות המדהימות הגולשות למכתש ואני עצרתי לצלם. בתחתית התחברנו לשביל שחוצה את המכתש. יפהפה!! המכתש מתגלה במלוא הדרו והקרקע בשלל גווניה צהוב, אדום, כתום.. רכיבה בתוך המכתש בשביל המזדחל תוך שהוא תופר עליות בצורת קירות קטנים שכל אחד מהם זכה להיקרא בפינו– קירצ'וק. לאט לאט נהיה חם. המכתש כמו כבשן, אוגר חום ולחות ולדברי דורון רק אם אתה חיפושית תוכל למצוא צל, גם זה לא בטוח. אנחנו מבינים שחייבים לרכב את כל המכתש בלי עצירות ודורון מגלה ששכח למלא מים בשקית, נו נו נו. מתחילה משמעת מים.

הגענו ל"צד השני" והבטנו למעלה בחרדה בקיר האימתני שמעלינו, הקיר הזה ממש לא היה קירצ'וק הוא היה חתיכת קיר מניאק. טיפוס מטורף ומייגע בלי צל בעלייה שרובה טכנית וחלקה הגדול בלתי רכיב, גם דחיפת האופנים לצד הגוף מתגלה כמשימה קשה ומייגעת. דורון מפליא בכמה קטעים טכניים שבהחלט מצדיקים את המוניטין שיצא לו כרוכב– קצה משובח וגם כאן, במעלה אכזרי זה הוא מוצא מספיק אוויר להתבדח ולדבר שטויות. אנחנו מתחילים לסגל לנו שפה משלנו ובדיחות מסע שילוו אותנו בימי הרכיבה המשותפים. בסוף העלייה עמוד אבן המנציח את שם המעלה הנורא– מעלה אברהם. המעלה אולי גמר אותנו אבל העמוד נותן חצי מטר על מטר של צל– הראשונים שפגשנו באותו היום וכבר שעת צהריים. שני ג'יפים נראו במטושטש לידינו, גזלנו מהם מים וגמענו בשקיקה. המשכנו בדרכינו שהתגלתה כממשיכת דרכה הצנועה של המעלה– עליות עליות ושוב עליות. דורון מצא עץ אשל תמים והתנפלנו על צילו כמו כלבים המתנפלים על שאריות בשר. פרשנו שמיכה והכרזנו על הפסקה. חטיפי אנרגיה, סנדוויצ'ים וגביית "מס מעבר" מכל ג'יפ– בקבוקי מים, במבה, עוגיות וגם כמה קומפלימנטים. לאחר מנוחה ארוכה המשכנו בשבילים מדשדשים ועליות תלולות. בשיא הגובה הגענו למצפה יפיפה על המכתש. על הצוק ישבו שתי פרגיות נאות ודורון, תרנגול גאה, ניגש לצמד וחמד בתאווה אפרופו עם גבינה לבנה. אפרופו בנות, הוא גילה שהן נוסעות לכיוון ירוחם, שם כזכור נמצא הרכב שלו ואחרי כמה תמונות נוף, עלו הוא ואופניו ונעלמו עם הג'יפ לעבר השקיעה, אני המשכתי לבדי למדרשה.

סה"כ יומי 45 ק"מ 4 שעות נטו.

בכניסה למדרשה טלפונים לגלעד ולתמיר. אף אחד לא עונה. גלעד בחו"ל ותמיר באזור בלי קליטה. אני משיגה את המספר של אסף מגיאופן ומחייגת. הוא לא ידע שאני אמורה להגיע אבל ברור שאני יכולה לישון אצל גלעד והשותף המסתורי שלי מוזמן להצטרף. אני מגיעה אליו לדירה, פוגשת את מיכל אשתו אותה פגשתי לפני שנים ואסף לוקח אותי לחדר של גילי. החדר פתוח ועל הרצפה מחכה לי פתק מגילי– הבית לרשותי, העיקר שאיהנה ואצליח במסע. כפרה עליו. אסף מציע כל עזרה שאצטרך והמליץ על חוות נאות– מסעדת בשרים ארגנטינאית, עם המלצה כזו אי אפשר להתווכח. בהמשך למדתי בדרך הקשה שעם אף המלצה של אסף לא כדאי להתווכח.

דורון הגיע עם הרכב, מקלחת קצרה וטסים למסעדה ברעב כבד. הבשר אכן משובח, כל השאר פחות אבל למי אכפת. מחפשים בין הסלטים פחמימות, אני מוצאת אותן בדמות בטטה (ערך גליקמי גבוה דורון אומר, לא אכפת לי אני אומרת) ודורון מוצא סלט בורגול, בירת "הנגב" מתגלית כהפתעה נעימה.

בחדר של גלעד מארגנת ציוד כרגיל, שולחת מיילים, מנהלת את הבנות בבית מרחוק ונשפכת למיטה.

יום 10 יום מנוחה בשדה בוקר

קפצתי מהמיטה ב 6. למה??? קראתי ושלחתי מיילים ושוב, שאבתי מהם כוחות. ארגנתי ציוד, ספירת מלאי ורשימות קניות. עשיתי מתיחות (סוף סוף). הצלחתי להעיר את דורון ב 10.30 והחלטנו לקפוץ לעין עבדת לארוחת בוקר בארומה.

משם המשכנו לחנות של אסף שהופתע לגלות שהשותף האלמוני שלי הוא לא אחר מאשר דורון אמיץ. דורון מתקן פנצ'ר בטיובלס ואני פוגשת את הילה שהייתה חברתי הטובה בתיכון ואותה לא פגשתי 22 שנים (!!!). הילה מלווה ב 4 קטנטנים ואנחנו מקשקשות בנסיון להשלים פערים של שנים.

מיהרתי לסופר שתיכף נסגר, השלמות של אוכל, בירות לערב. בחדר מארגנת כביסה וקופצת למיכל למכונה. הבן בן ה 6 מסתכל על נרניה ואני מצטרפת אליו בהנאה, הוא מכבד אותי בעוגה ומתגלה כילד מקסים, גבר– גבר. מעניין מה הבנות עושות עכשיו לבד בבית, יום שישי, אני מתקשרת ומפריעה להן באמצע סרט, מאשרת להן להזמין פיצה (לא ידעתי שיש באזור שלנו) ונרגעת. חוזרת לחדר של גלעד לסדר תיקים– כמה בלאגן!!

דורון מגיע בערב, קופצים לתדרוך מפות קצר אצל אסף ומשם לפגוש את חברו חנן, אשתו, אביה ושני ילדיהם. הם מארחים אותנו לארוחה צמחונית בסוכה בחצר. הילדים בהתרגשות, קופצים, צוחקים, משתובבים. מעין סופרת לי צמות– 42.

חוזרים לחדר של גלעד מדושנים, מעלים את המסלול לג'יפיאס ושוב הולכים לישון מאוחר מדי.

 

יום 11 שדה בוקר– חאן בארות

חנן מגיע ב 5.30, סנדוויצ'ים וקפה ועלייה על האופניים. יציאה בכביש עד גן לאומי עבדת לרמת נפחה, דרך נבטית יפהפייה ומעוטרת שלל סתווניות. הדרך קלילה וזורמת והחברה נעימה. במצוק הצנים עצירה להתלבטות במסלול, ימינה לפי הג'יפיאס ושמאלה לפי דורון. דורון מנצח ואנו ממשיכים בשביל שנגמר במצוק תלול ביותר. אופניים על הגב, סתלבט על דורון ויאללה בלאגן.

 דורון עומד למעלה ומנציח את האירוע בסרטון, חנן ואני גולשים מטה בזהירות. באמצע הירידה עולים על האופניים וטסים בשביל למטה. השביל מתחבר לדרך המטפסת לאט ובמתינות עד מצפה רמון.

 באמצע העלייה אני נכנסת לדאון נפשי, הדיווש נעשה כבד, החיוך נמחק ודורון וחנן הרחק קדימה. בחצי השני של היום חנן ואני נחזור באותה דרך ואני אצחק ואגיד שהדיכאון שלי היה כי ידעתי שנצטרך לחזור כלעומת שבאנו.

רכיבה על הצוק עם נוף עוצר נשימה ודורש–תמונות של המכתש. בכניסה למצפה דורון פוגש את קרן אקשטיין (סגנית אלופת ישראל. כבוד) עם חברות, אנחנו נפגשים לבראנץ' משביע בקפה נטו, מחליפים חוויות וסיפורים. במהלך הארוחה דורון מגלה שקרן יכולה להקפיץ אותו חזרה לרכב במדרשה וחנן מחליט להמשיך אתי עד לחאן בארות, מה שנראה לנו כתוספת קטנה והתגלה כ– 35 ק"מ מייגעים אך יפים. ממלאים מים בבית הקפה ונפרדים מדורון והבנות.

עולים חזרה על "דרך הייאוש", הפעם במגמת ירידה. אודי קרני מתקשר ברגע של התלבטות. אסף ייעץ לנו לרדת למכתש דרך מיצד מחמל, ג'יפ שעבר בדרך מייאש אותנו–הדרך למיצד ארוכה ולא שווה את המאמץ, עדיף לרדת במעלה מחמל. אודי אומר שהמיצד יותר יפה אבל המעלה יותר מהיר. השמש מתחילה לשקוע, הדרך לפנינו ארוכה, החלטנו על הדרך הקצרה– מעלה מחמל. בסוף היום, כשנספר לאסף על בחירתנו, נחטוף ממנו ונשמע שהמיצד הוא אחת מהפנינות של הטיול שלי. רשמתי לפניי– "תמיד לשמוע לקולו של אסף".

הגענו לראש המצוק. נקודת תצפית מדהימה, סנדוויץ' זריז, השמש שוקעת. מעלה מחמל מתגלה כמורד אימה. הוא סגור לג'יפים ונראה כמעט בלתי עביר, אפילו ברגל. אופניים חזק לצד הגוף תפילה קטנה בלב וירידה עקב בצד אגודל בצד גלגל עם החלטה עקרונית שאם המורד מנצח וזה או אני או הם, אני מוותרת על האופניים, מסע אופניים או לא, אני רוצה להגיע הביתה בסופו. מסתכלת על השעון– 50 מטר של ירידה במשך 15 דקות. אבנים, סלעים, דרדרת, פודרה וכל טוב הקרקע. בסוף היה לזה סוף והגענו לציר הנפט– אוטוסטרדה עד לחאן בארות.

דורון מחכה לנו עם הרכב ומסיע את כולנו למדרשה. חנן נוסע הביתה לא לפני שהוא מחליט להצטרף אליי למחרת. יש!

דורון ואני חוזרים למסעדת הבית ויורדים על עוד פרה תמימה בחוות נאות. לחיי תאוות הבשרים.

סה"כ יומי 78 ק"מ 5.5 שעות נטו.

יום 12 חאן בארות– פארן

מתעוררת ב 5 ומתארגנת, חנן מגיע עם דורון אחרי 6, אני מכינה לכולם קפה וסנדוויצ'ים ויוצאים עם הרכב עד חאן בארות, אני שוב דחוסה מאחורה בקליאו עם זוג אופניים מפורקים. חוויה. נשיקות וחיבוקים לדורון שמחליט, למרות הכל, להצטרף לקטע שחרות– אילת.

מתחילים לדווש בסביבות 8 דרך ציר הנפט, עליות בדרכי ג'יפים רחבות עד שנכנסים לקטסטרופה הנקראת– נחל נקרות. ג'יפים שהגיעו לכניסה לנחל חוזרים בהם, ציפורים צווחות מעל ואני וחנן מביטים זה על זו באימה. בתוך הנחל מתגלה הזוועה במלוא דשדושה, החצץ מצרצר באימה תחת רגלינו וגלגלינו ואני מתחילה לחשוב שהחברים שלי שלחו אותי לפה כדי להיפטר ממני. רוב הדרך דוחפים את האופניים חזק ובקושי, מדי פעם עולים על האופניים ומדוושים בשיא הכוח כמה מאות מטרים. גונבים בצדדים במקומות בהם החול מעט הדוק. ימין ושמאל רק חול וחול ובאמצע דשדש.חנן בוחר קווים משלו ואני מתעקשת לבחור לי קווים עצמאית, לפעמים הבחירות שלו מוצלחות והוא מדווש כמה עשרות מטרים ולפעמים שלי יותר טובות. כך או כך הדרך קשה ומעייפת, חם ואין צל. לאחר שגמענו כ 10 ק"מ במשך כ 3 שעות אנחנו מגיעים ל"נקודת החילוץ" של אסף. בתדרוך ערב קודם אסף הבטיח לי שאם אמשיך בצומת זו בנחל נקרות, בוודאות אקרא לו לחילוץ. לאחר משבר "מיצד מחמל" החלטתי לשים מבטחי באסף. עצרתי ווידאתי שוב ושוב שזו הפנייה הנכונה. חירבה יפה משמאלנו ופתאום נגלה לפנינו מחזה מרהיב, או שמא זו פאטה מורגנה. מיכל מים ענק מוקף אוהלים צבאיים. אנחנו מתקרבים בתדהמה ומגלים לפנינו שני נערים נורבגים נטולי חולצות עסוקים בהכנת ארוחה. אני צוחקת עם חנן ואומרת לו שאם זו הייתה פאטה מורגנה הנורבגיים היו יותר חסונים, לא קטינים ואולי היו גם שתי בחורות בשבילו. הצעירים מתגלים כאמיתיים, מדריכים קבוצות נוער בסיכון, בלה– בלה, חם לנו ואנחנו רוצים רק מים. ממלאים שקיות וממשיכים בנחל קצרה, מעט דשדש אבל אוטוסטראדה לעומת נחל נקרות. עוצרים להצטלם בח'ירבת קצרה וממשיכים בסכין על גב ההר בדרך עם נוף מדהים.

מתחברים לדרך הבשמים היפה ומגיעים עד מואה. חנן מתרגש ואומר שזו העיר הנבטית היחידה בנגב בה לא ביקר, אני נדבקת בהתרגשות ומקבלת הסברים היסטוריים וארכיאולוגיים מפי המומחה.

מתחברים לדרך "סובב צופר", דרך יפה וייעודית לאופניים לכיוון המושב. מחפשים קצת ולבסוף מוצאים את חאן דרך הבשמים בצופר. מה אומר ומה אגיד, במדבר כל טיפת מים נראית כאוקיינוס והחאן נראה כמו אואזיס. עצרנו להשיב נפשנו, שתינו קולה וניגבנו חומוס (מה שהתגלה בהמשך כטעות). התייעצויות עם העורף (האישה והילדים של חנן) וחנן מציע להמשיך איתי עד פארן (קטע שהיה מתוכנן למחרת) אבל על הכביש. בעתה וחלחלה– חנן הוא כבישון. אם הוא היה חזק בשטח מה יהא עליי בכביש?! רחמים! אני מסכימה.

לפני שעוזבים אני מתקשרת לחאן אבירן בפארן, חול המועד סוכות והתפוסה מלאה, יש מיטה ב 270 ₪ אבל אם תגיע קבוצה איאלץ לפנות. המחיר יקר לי ואני מסכמת עם בעלת הבית שהיא תפתח לי את האוהל המשפחתי על הדשא ותמורת 70 ₪ אוכל לישון שם ולהתקלח במקלחות. מצוין.

עולים על הכביש וחנן מוביל אותי בגאון, אני בקוצר נשימה מצליחה לשיר– "חנן ורוזי יצאו לכביש, חנן הרועה ורוזי השה". כשחנן עובר את סף 30 הקמ"ש אני מבקשת רחמים. אני עם ציוד כבד על הגב וקשה לי וחם, ואני אומללה… חנן מנסה להאט אבל אחרי כמה עשרות מטרים הוא מאיץ בלי להרגיש, אני מנסה להדביק אותו ונכנסת בי רוח שטות. אני שרה שירים ומדברת שטויות. חנן שומע אותי ואומר שאם אני יכולה לשיר אני לא מדוושת מספיק חזק, אמר והאיץ. כשפארן נראית באופק אני מתחילה לשיר– "הפארן הקטן שכח לסגור הדלת". מגיעים לפאתי המושב ב 16.30 ומגלים שהאוטובוס בדיוק עבר והבא מגיע ב 18.00. אני מחכה עם חנן בתחנה ופוגשת שכנה מתימרת שמחכה עם בנה להסעה. אני מקשקשת איתה קצת ובעיקר עם חנן. מצב רוח שטותי. אני מצלמת את חנן בשקיעה. פתאום מגיע בחור צעיר ויושב בתחנה, אחרי כמה דקות אני מקשקשת איתו ומגלה שהוא מקיבוץ סמר. נזכרתי שאמרו לי שיש בסמר הרבה רוכבים, אני מתחקרת אותו והוא נותן לי את הטלפון של בחור בשם ירון שעוסק ברכיבה בצורה מקצועית (כך אמר). האוטובוס מגיע ואני נפרדת מחנן.

סה"כ יומי 68 ק"מ 5.10 שעות נטו

אני מחברת ומדליקה את הפנס פי-7 לראשונה ומדוושת לבדי בהנאה לתוך פארן. השילוט ברור ואני מגיעה בקלות לחאן אבירן, החאן יפה ומסודר, בהיקף מספר מבנים שנועדו לאכלס משפחות, במרכז דשא ופינות ישיבה. בצד אחד של המתחם ג'קוזי ושולחן פינג פונג ובצד השני מקלחות ומטבחון מאובזר. אני שמחה לגלות את האוהל שלי השתול על הדשא כנטע זר. פוגשת את בעלת הבית המדריכה אותי כיצד להגיע למכולת הקרובה. אני מחנה אופניים ויוצאת למכולת ברגל. בכניסה למכולת התפתיתי לחשוב שאני בעצם באמצע מסע חוצה תאילנד וישראל נראתה רחוקה מרחק שנות אור. עשרות התאילנדיים, שכנראה מעולם לא ראו בחורה עם 42 צמות ובגדי רכיבה כמו שאני מעולם לא ראיתי כ"כ הרבה תאילנדיים, ליוו אותי במבטיהם הנדהמים. בתוך המכולת התדהמה שלי רק גברה– כל המוצרים "מייד אין אסיה" ובפינה שוממת 2 מדפים שמורים למאכלים ישראליים. המחירים והמוצרים כתובים בתאילנדית והמוכרת, מושבניקית גאה מקשקשת עם החבר'ה, איך לא, בתאילנדית. הוצאתי מצלמה וביקשתי לצלם. פחדתי להסתכן במאכלים לא מוכרים אז הלכתי על בטוח וקניתי לחמנייה, טונה, גבינה משולשת ומנה חמה. זה מה יש.

חזרתי לחאן, התמקמתי, התקלחתי והתיישבתי לאכול. החברה מסביב מעמיסים בשרים על המנגלים, מנפנפים, הנשים עם סירים מלאי כל טוב. הילדים סביב השולחן מתחילים לקטר– אמא, אני לא יכול לאכול יותר מהסטייק הזה.. אני יושבת בצד עם הלחמנייה שלי ומזילה ריר. הכלב המקומי קיבל כמה קציצות בשר בודדות ואני הרגשתי אומללות ועייפות. המצב היה הרבה יותר טוב אם הנוכחים לא היו משפחות עם ילדים, אלא למשל, חבורת גברברים צעירים וחסונים, הם אולי היו זורקים איזו עצם. או קציצה..

מכבסת ביד ותולה על האופניים. בעל הבית מגיע ואני מתחקרת אותו בנוגע למסלולים. מסתבר שהוא פעיל ביחידת החילוץ וגם רוכב אופניים בעצמו. הוא יושב איתי על המסלול של קירצ'וק ומיד פוסל אותו– אחרי השיטפונות לפני שנה נחל פארן לא עביר, הדרך החלופית מוקפת שטחי אש והוא מאשר לי לרכב אותה רק עם שותף מקומי. הוא מתנצל שהוא לא יוכל להצטרף כי הוא לא בכושר, עושה טלפונים לכמה מקומיים, אבל זה לא מסתדר, כולם עסוקים וחג. קירצ'וק מנסה לעזור לי מהעורף וגם לא מצליח. אני מסכמת עם ירון מסמר על מחרתיים ונופלת באוהל מותשת בלי החלטה למחר.

מה שיהיה יהיה.

יום 13 פארן– שטים

התעוררתי ב 5 וחזרתי לישון עד 6, במילא ארכב כביש. ב– 6 התעוררתי מהר, הכנתי סנדוויצ'ים, ארגנתי ציוד והתחלתי לעבד נתונים מאתמול– המסלול שלי בג'יפיאס לא עביר, האזור מוקף שטחי אש, צפויה עלייה בחום ואני לבד. החלטתי לעלות על דרך מקבילה לכביש עד שטים ומשם להמשיך לנאות סמדר ולישון שם.

יצאתי מהמושב וירדתי למקביל– דרך רחבה לבנה לצד הכביש. המטען שלי כבד מאד ולא מסודר טוב. אני עוצרת ומשפצרת. כעבור כמה עשרות מטרים עוצרת שוב. לא נוח. הדרך קופצת ומשהו בתיקים לא מסתדר לי. המקביל מתחיל להתרחק מהכביש בעליות תלולות ואני מוותרת ועולה על הכביש.

עוצרת בפונדק ה 101, זה נחמד לי להגיע למקום המוכר אחרי כ"כ הרבה ק"מ בדרכים. הריח של אילת כבר באופק ואני במצב רוח טוב. שותה קפה ומקשקשת עם עובדי המקום שמתחקרים אותי בפליאה.

בכביש פונה מערבה לצומת צחור ממשיכה אתו דרומה. הדרך משעממת, הכבישים שוממים והמטען כבד. אני שמחה להגיע לשטים, נכנסת למתחם אשרם במדבר המתאושש מפסטיבל זורבה במדבר שאכלס כאלפיים איש ובדיוק הסתיים.

מסתכלת על הספידומטר– 35 ק"מ שעתיים רכיבה. אבוי לחרפה.

הכניסה לאשרם עמוסה שלטים לעייפה– עולם הפוקוס וההקשבה, עולם המודעות, עץ המשאלות… חיוך מתגנב לזווית הפה ואני נכנסת למתחם בחשש קל. מה מצפה לי פה? איך יקבלו אותי תושבי המקום?

אני נופלת על המקומיים בארוחת הבוקר שלהם, העיניים נפערות כשאני נכנסת למתחם, עמוסת ציוד, בגדי רכיבה ואנרגיות של ספורט. החברה, יחפים בשארוולים מברכים אותי חלושות וממשיכים לשוחח בניהם. אחד מהם מפתיע אותי כשפונה אליי ומציע לי ארוחת בוקר. אני מהנהנת ולא מבינה אם זו הצעה רצינית או בכלל.. תופסת פינה בקצה ומתיישבת לי עם התיקים שלי. מוציאה סנדוויצ'ים שהכנתי ומכרסמת בשקט. לא בא לי להישאר פה. המקום הזה מאיים עליי. אני נושמת עמוק ומחליטה לא להחליט. תזרמי..

אני מחייגת לנאות סמדר ומתבאסת לגלות שחג, אין להם מקומות אירוח, איאלץ ללון פה. אני נצמדת בחזקה למצלמה ועושה סיבוב במקום, כאילו בשביל לצלם אבל באמת כדי להבין מה פה קורה פה. בסביבות שעה 10 החברה מתאספים ל"מעגל בוקר" אני מבקשת לצלם ונענית בחיוב. לא משהו מעניין או חריג. כולם לבושים, נשברה הסטיגמה שזו כת של אנשים עירומים. אני הולכת למשרד ומבקשת להתקלח, אין בעיה. אני מוצאת בתיק שמלת שארוול שהבאתי בגלל המשקל הזעום שלה ולובשת אותה. כשאני מסתובבת במקום עם השמלה והצמות מפוזרות קורה הנס, אנשים מתחילים להתקרב אליי.

לאט לאט אני מתרככת, משהו בי נפתח למקום ואני מתחילה לתקשר, לאט ובזהירות. בהתחלה עם ניצן, בחור אנגלי שמגיע ממקום דומה באנגליה, הוא נראה שונה מהמקומיים ומסביר לי על המקום, האידיאולוגיה והאנשים. אחריו מגיע עוד בחור המתגלה כסטודנט לרפואה, השיחה בנינו ישר קולחת. הוא מתעניין בתמונות של המסע, עוצר בתמונה שצולמה ביער חולדה, מסתכל עליי ואומר– זה יער חולדה ב– 20/9, איך אתה יודע? התפלאתי. אני מכיר את הסטינג הזה, ניגנתי בחתונה הזו.. מה אומר ומה אגיד?? מופלאות דרכי המסע. לידי מתיישב שמוליק שמציג עצמו כצלם מקצועי, הוא נותן לי שיעור מרתק בצילום ואנחנו נסחפים לשיחה "חופרת" על משמעויות נסתרות. עד ארוחת הצהריים אני מתוודעת כבר לרוב המקומיים, מסכמת עם המשרד על לינה בשק"ש שלי, 3 ארוחות ומדיטציה תמורת 90 שקלים. טלפון לירון מסמר, קובעים ב5.30 בבוקר בכניסה לאשרם.

בארוחת הצהריים אני כבר יושבת עם כולם. הארוחה צמחונית וטעימה ביותר, מבית היוצר של אסף. אני נסחפת לשיחות שונות ומשונות עם החברה ובשעה 18 מזמין אותי תמיר לסדנת דמיון מודרך עם ניצן. למה לא… ניצן מנחה אותנו בקולו הרגוע לצלול למים עם דולפינים, המים משחררים הכל ואנחנו רגועים. אני מתרכזת בכאב בשורש כף יד שמאל שמלווה אותי מתחילת המסע בגלל העומס של התיקים ושעות הרכיבה הרבות ומחליטה להשאיר את הכאב הזה פה, במים עם הדולפינים. אני מרפה את כל השרירים בגוף וכשניצן קורא לנו לחזור, קשה לי להתחבר שוב לגוף שלי. נכנסתי למצב מדיטטיבי עמוק. לאט לאט אני חוזרת לעצמי אבל מחפשת שקט. אני יוצאת החוצה למדבר, הירח גורע, כמעט מלא, שקט ואין לי אף כאב בגוף. אני מרחפת.

אני מצטרפת לארוחת ערב שמתגלית כלא פחות טובה מארוחת הצהריים, מכינה כריכים למחר ומתיישבת בחוץ עם כולם. לשירה יש יומולדת וכולם חוגגים, עוגה, מוסיקה וריקודים. אין סמים, אין אלכוהול. כיף. אני משתלבת יפה בחגיגה, אבל בחצות מחליטה לפרוש, נפרדת מכולם שמבטיחים לי שעוד אשוב.. נמרוד "הרופא" מחליט להצטרף אליי למחר. אני נזרקת על מזרון בדום בקצה השני של המתחם הענק והולכת לישון. מתעוררת ב3 קפווואא! לובשת גרביונים וחולצה תרמית, זה מה יש, נהיה לי חם ונעים ואני ישנה עד 5.

יום 14 שטים–שחרות (סמר)

מתעוררת סופית ב 5 ומארגנת ציוד ל 2 אפשרויות– סחיבה על הגב או שינוע עם הטרמפ של ירון. אני אוכלת ושותה קפה, נמרוד מגיע לבשר לי שהוא חולה ולא יצטרף, נפרדים בחיבוק גדול ומחליפים טלפונים.

ירון מאחר קצת ומגיע לקראת 6. הכרות קצרה והחלטה על שינוע התיקים לסמר, רכיבה לייט ואחר כך נשבור את הראש.

נסיעת כביש קצרצרה וכניסה לשטח. אחרי כ-2 ק"מ פונים דרום מזרח לנחל צניפים בסמ"ש שחור, חוצים את הנחל לגדה הדרומית ורצים על סינגל יפיפה. מדשדשים קצת עד לשער צניפים. השער מרחוק נראה מדהים– אצבעות הר צבעוניות ומרשימות. ירון מגלה לי שבשער יש גב ולשם פנינו.

השיחה עם ירון מתחילה להתגלגל, אנחנו מגלים חברים משותפים בסמר וכשסמר מתקשרת לדווח לי מהטיול שלה, ירון מגלה שהבת שלי, כמו הקיבוץ קרויה על שם הצמח סמר. ירון מתגלה כחיית שטח מהזן המשובח, הוא מכיר כל עקבה בקרקע, כל שיח בשמו וכל סיפור בכל פינה. הדרך מתמשכת, מפליאה ביופייה ואני מגלה כי שותפי למסע הוא גם נווט משובח, הצצה קלה בג'יפיאס שלי בתחילת היום והמשך הדרך בניווט חופשי. ירון מספר לי שהוא שמח על ההזדמנות לרכב קטע דרך זה כיוון שהוא מדריך פה מסעות אופניים של 3 ימים במדבר וקטע הדרך הזה לא היה סגור.

בדרכינו אנו זוכים לפגוש עדרי צבאים, ארנבת והפתעת היום– ערוד!! ולא אחד אלא שניים. הערוד השני מתגלה ממש סמוך אלינו בכניסה לשער צניפים, אנחנו מתקרבים בשקט ומצליחים לצלם אותו מקרוב. ההתרגשות רבה. הגענו לשער צניפים, חנינו אופניים בצד וירדנו רגלית לגב– שלולית מים מיקרוסקופית כמעט אבל סלעים הנותנים צל מבורך. שתי ציפורים (במכה) באו לשתות מהמים. כבר אמרנו משהו על מים במדבר? על סלע בגב חרוטה כתובת בערבית "עין והיב"- מקור מים.

מהגב עלינו חזרה על האופניים בדרך אדומה לכיוון כביש 12, דרך מעלה הקוף, אני מתעניינת בשם המעלה וירון מספר לי שהבריטים בתקופת המנדט הסתובבו עם הבדואיים המקומיים למפות את האזור. הבדואיים קראו בשם כל מעלה והר ועד שהגיעו למעלה זה נגמרו השמות אז הם שלפו כלאחר יד את השם– מעלה הקוף. לרשות, אגב, יש גרסה אחרת לגמרי והם טוענים שהשם הוא "מעלה עקוף", אבל למי אכפת. כך או כך, קוף מי שהמציא את המעלה הזה– שעמום בעלייה, אני נכנסת לטראנס ומדוושת במרץ. בראש המעלה עלינו על כביש הרוס עד בקעת עובדה, ירידה מדושדשת שבתחתיתה גיליתי שאיבדתי בקבוק מים אחד. חצינו את הבקעה בדרך חולית למחצה עד לבסיס שם עלינו על כביש ישן. במפגש עם שביל ישראל ירון עוצר פתאום וקורא לי לבוא, אני מתקרבת ומגלה ציורי אבן עתיקים של גמלים ומלכודת נמרים. מרהיב. ממשיכים בשביל עד שחרות. בשחרות עצרנו בחאן לתכנון ההמשך– התיקים שלי בסמר, אני בשחרות ודורון וחנן שמצטרפים אליי מחר נמצאים בבאר שבע. מה עושים? אנדנדינו, ממשיכים לסמר לציוד ואז שוברים את הראש איך לחזור לשחרות.

עולים במעלה שחרות הנורא ואז גולשים מטה בירידה תלולה עד יוטבתה, ירון מגלה כישורים טכניים וטס את הירידה, אני מג'עג'עת.

למטה, מחכה חבר של ירון שאוסף אותנו +2 זוגות לסמר.

סה"כ יומי 70 ק"מ 5.20 שעות נטו

מגיעים לקיבוץ בסוף ארוחת הצהריים ואוכלים שאריות– פיתות חומוס וקצת אורז. אני רוצה לישון ולא מצליחה, אמה, הבת של ירון ישנה והסבתא הבלגית מקפיאה את החדר. אני מוותרת ויושבת על המחשב. אריאל מתקשר, הוא מתרגש, מחר היום האחרון, הוא שואל מה אעשה עם יומן המסע שלי ומציע לפרסם אותו באתר שלו, לדבריו עשיתי הסטוריה ואני האישה הראשונה שחצה את הארץ באופניי שטח. אריאל משביע אותי שאתקשר אליו מאילת ואדווח לו ב "לייב" על סיום המסע. תוך כדי השיחה אני מתחילה להיחלש, נפילת אנרגיה מטורפת וחששות שמתחילים להזדחל. מה אם לא אצליח לסיים? אשבר לפני אילת? אפול מהאופניים? מחר מחכה לי יום קשה– מעל 80 ק"מ במדבר, אני חלשה, הולך להיות חם…

ירון מדבר עם דורון בלי שאני יודעת והם מסכמים שדורון יגיע לסמר ונאכל יחד ארוחת ערב.

דורון מגיע, אמה בוכה, יעל, אשתו של ירון מגיעה וירון רוקח ארוחת ערב– פיתות, חומוס אורז ותבשיל עדשים, אני אוכלת אבל נשארת רעבה. מקשקשים קצת אחרי האוכל ודורון ואני פורשים אחרי שאני מודה לירון על יום מופלא וליעל ואמה על האירוח הנעים.

מגיעים לשחרות לחדרון שבפינתו זרוק מזרון. הכל מגעיל אותי ואני לא מרגישה טוב.  אני רוצה להשאר לנוח עוד יום ולהמשיך למחרת אבל דורון והחדר המוזנח משכנעים אותי שכדאי להמשיך. נרדמת לשינה טרופה.

יום 15 שחרות– אילת

מתעוררת מוקדם אחרי שנפלתי שדודה בלילה ביחידת הדיור בשחרות ומגלה שאני מרגישה לא מי–יודע– מה, החום, המאמץ וכנראה גם ההתרגשות נותנים אותותיהם.

יום אחרון למסע, מה קורה אתי? פתאום הכל נראה שולי, טפל. ציפיתי לזה, דברים גדולים צריך לבלוע במנות קטנות. אני מכבה את המוח ועובדת על אוטומט– קמה, מתארגנת, עושה כל מה שעשיתי יום יום בשבועיים האחרונים. לאט לאט אני חוזרת לתחושה הפנימית של התרגשות– בעוד כמה שעות אדווש לצד הים האדום אחרי שארכב את המסלול המהולל של דורון אמיץ שחרות– אילת, ולא סתם ארכב, אלא בליווי המלכותי של כבודו בונה השביל וחברו חנן.

בשעה 6.30 אנחנו מתגלגלים מטה משחרות. אני נדהמת לגלות שמרפי רדף אותי 800 ק"מ והספידומטר הפסיק לעבוד. ניסיונות נואשים לתקנו כשלו ותחושת הייאוש שוב מזדחלת. בעידודם של חנן ודורון אני מוותרת ואנו נכנסים לסינגל הראשון שמתחיל בחאן שחרות. חברים, מדהים!! 6 ק"מ של סינגל זורם ויפיפה במגמת עלייה קלה וכמעט לא מורגשת. הגלגלים יודעים לספר שהרבה ראשים השקיעו בסינגל הזה הרבה מחשבה.

דורון עוצר ליד ברם בנוי לתפארת ומרחיב בהסברים על הקושי בבנייתו– ריספקט חברים, אנשים קרעו פה את התחת. הסינגל נשפך לדרך לבנה בנחל זוגן, ממשיך לבאר מלחן שם מתחברים לנחל מלחן ומתפעמים מהתופעות הגיאולוגיות המרשימות.

בהמשך חותכים את שביל ישראל להולכי רגל במקום המוכיח שוב כמה מחשבה של רוכבים מיומנים הושקעה פה–השביל להולכי רגל חותך ישר בהר והסינגל זורם בעקלתון וממתן את העלייה.

בשלב זה הבנו ש 18 ליטר מים ל-3 אנשים, 80 ק"מ באמצע המדבר כנראה לא מספיקים– ילדים, אל תנסו בבית. בודקים בקבוקים ושקיות, מגלים שהמצב, איך לומר בעדינות, לא מי–יודע–מה ונכנסים למשמעת מים.

הבנות מתקשרות מהטיול של התנועה ומספרות שהם בונים שביל אופניים ביער חרובית, טלפונים לשטח לוודא שיפתח מפנק לי את הבנות וגאוות– אם על דור ההמשך הלוקח גם הוא חלק בקידום הענף. אנחנו ממשיכים בנחל מתק ומתחברים שוב לקטע סינגל המטפס בגאון להר ברך. ברום ההר קריר ונעים ואנו נותנים לרוח להוריד את טמפרטורת הגוף הגבוהה שלנו, הסינגל יורד בקו זורם ונפלא, 8 ק"מ של שכרון חושים. בבוטם מגיעים ל-3 מעברים שנבנו בכדי להפוך את הקטעים לעבירים ורכיבים– קסם אנושי ומדברי כאחד. מטפסים למעלה סיירים ונכנסים לדשדשת המייאשת של נחל עתק ונחל רחם. שוב, ייאוש קל. חם, אין הרבה מים והגוף שלי מתחיל להיחלש. דורון וחנן ממשיכים קדימה ואני מדשדשת מאחור. דה ז'ה וו קל של נחל נקרות שנגמר אחרי כמה קילומטרים.

ממשיכים בדרך ישנה לבאר אורה שם מתפצלות דרכינו– חנן עובר לצד השני של הכביש, ונוסע, מיובש למחצה, לרכב שלו ביטבתה, דורון ואני עוצרים רכב ומבקשים בקבוק מים. אילת הולכת ומתקרבת ולנו בקושי נותר כוח להתרגש.

מרחק של קילומטר מהמחסום אנו מגלים תחנת דלק, העיניים בורקות וקצוות השפתיים עולות קמעה– תחנת רענון בזמן הנכון ובמקום הנכון. אנו גומעים בשקיקה ליטר מיץ ענבים כל אחד, ממלאים שקיות במים קרים ומרגישים רעננות. הרוח שוב נושבת במפרשים והאופניים על הכביש טסות מעצמן עד לעיר הדרומית בארץ הנקראת אילת.

אני רואה את המלונות בקו הרקיע ומחניקה דמעה, אנו מדוושים במלוא המרץ ונעצרים מול שדה התעופה של אילת.

תחנה סופית. הגענו

סיכום יומי– 80 ק"מ

זהו חברים

עשיתי את זה

עליתי על אופניים

ורכבתי את ישראל

מדן ועד אילת

סה"כ 830 ק"מ, 15 ימים ברוטו, 13 ימים נטו, 2 גלגלים וארץ אחת

בשביל הכבוד שלי אחרי לילה במוטל באילת, עליתי על האופניים ורכבתי למעבר הגבול טאבה, בשמלת מיני וכפכפים.

אפילוג

סוד ההצלחה של מסע כזה, אמר לי קירצ'וק לפני שיצאתי, הוא הקפדה על תזונה נבונה ושינה. אף פעם לא הייתי תלמידה טובה ובמשך 13 ימי רכיבה, רכבתי בממוצע 64 ק"מ ביום וישנתי בממוצע כ– 4-5 שעות בלילה, לא בדיוק לפי ההנחיות, אבל כמויות האדרנלין המטורפות הצליחו להחזיק אותי בחיים עד הסוף. בנושא התזונה החלטתי, גם כאן, למרות ההמלצות, להסתמך על הידע שלי ועל תחושות הגוף שלי ולוותר על ייעוץ תזונאית. רכבתי כל יום עם שקית של 3 ליטר מים ושני בקבוקי משקה איזוטוני של ליטר כל אחד. במשך היום אכלתי 2 סנדוויצ'ים של לחם מחיטה מלאה עם דבש וחמאת בוטנים וחטיף אנרגיה אחד או שניים (LARABAR- שקיבלתי מדורון אמיץ, טבעי וטעים). בתיק סחבתי מלח ים למקרה חירום, תמרים וג'לים אבל לא נגעתי בהם. בסוף כל יום ניסיתי לאכול ארוחה טובה כשבאופן טבעי מצאתי את הגוף שלי נמשך בעיקר לפחמימות– פסטות, לחם, אורז..גם לסטייק טוב לא התנגדתי אבל ירקות שמהווים מרכיב עיקרי בתפריט הביתי שלי, ממש לא עשו לי את זה. לא השתמשתי במגנזיום, כדורי מלח ושאר תוספים מחסלי– משכורת.

אז מה סוד ההצלחה של המסע שלי? התשובה היא ללא ספק אנשים טובים באמצע הדרך. השותפים שלי למסע, בין אם רכבו אתי, תמכו בי מהעורף או סייעו בלוגיסטיקה, היו הדלק המניע של המסע.

כשהבנתי שאני יוצאת למסע הזה לבד, הכנתי רשימת תפוצה של חברים רוכבים ועדכנתי אותם ביומן מסע יומי + תמונות. ברשימה המקורית היו כ 12 מכותבים, לאט לאט במהלך המסע גדלה הרשימה ונסגרה עם קרוב ל– 30 איש, מה שמרמז על האופי הספונטני של המסע, חברים שהיו אמורים לרכב איתי ביטלו ורוכבים שלא הכרתי קודם, הצטרפו אליי במהלך המסע והוסיפו משב רוח רענן לאותו יום. היכרות עם רוכבים חדשים הפכה חלק בלתי נפרד מהמסע והעובדה שכל אחד מהם הצטרף אליי במגרש הביתי שלו הורידה את נחיצות הג'יפיאס וכך זכיתי בכל אזור לרכב עם מקומי המכיר את רזי ושבילי המקום תוך שאני מתוודעת לפינות חמד נסתרות. כיוון שכל שותף הצטרף ליום אחד או שניים כשהוא חזק ורענן נתנה את הטון והקצב המהיר יחסית של הרכיבה ( 13.5 קמ"ש בממוצע), לטוב ולרע.

כל השותפים שלי היו אנשים מופלאים, רוכבים חזקים ומוכשרים כמו גם אנשים מרתקים. כל אחד מהם הוסיף פן מיוחד לאותו יום, אם בידיעת הארץ, בכישורי ניווט מופלאים, בהיסטוריית רכיבה מרשימה או בסיפורים מרתקים מתחומים שונים. כולם היו גברים למעט עירית מקיבוץ גת שהצטרפה לכמה שעות. השותף המבוגר ביותר עבר את גיל 60 והצעיר ביותר, עדו, היה בן 9.

שבוע אחרי סיום המסע אני מנסה להעלות הכל על הכתב. הכל רץ בראש תמונות, חוויות, אנשים, מקומות.. איך אפשר לסכם טיול כזה, מה שלא אכתוב ומה שלא אגיד לא יוכלו לעולם לסכם שבועיים מופלאים, קשים, מצחיקים, מפתיעים ומטורפים שכאלה.

בשיחה עם רונן לפני היציאה הוא אמר שהוא בטוח שלא אחזור אותו אדם ממסע כזה. לא יודעת בקשר לזה אבל אין ספק שחוויתי חוויה חזקה ומעצבת. ואם מה שלא הורג אותך מחשל אותך אזי וודאי נעשיתי מחושלת.

אני מודה לכל השותפים המופלאים שלי, מכרים וותיקים וחברים חדשים. האנרגיות, התמיכה, העידוד והסיוע שלכם הפכו את המסע הזה למה שהוא.

פרויקט מסע חוצה ישראל תם ונשלם.

להתראות במסע הבא…

סיכום

יום מסלול קילומטראג'
1 תל חי – אילניה 88
2 אילניה – מדרך עוז 48
3 משמר העמק – בית ינאי 65
4 בית ינאי – מודיעין 83
5 מנוחה
6 מודיעין – קיבוץ גת 50
7 קיבוץ גת – מיתר 67
8 מיתר – דימונה 55
9 דימונה – שדה בוקר 45
10 מנוחה
11 שדה בוקר– חאן בארות (מכתש רמון) 78
12 חאן בארות – פארן 68
13 פארן – שטים 35
14 שטים – שחרות (סמר) 70
15 שחרות – אילת 80
16 אילת – מעבר גבול טאבה 13
סה"כ דן– מעבר גבול טאבה 845

ממוצע יומי– 64 ק"מ

זה המסלול של קירצ'וק, המסלול שלי היה שונה מעט אבל נמחק מהג'יפיאס לפני שהספקתי להעלות אותו

זה המסלול של קירצ'וק, המסלול שלי היה שונה מעט אבל נמחק מהג'יפיאס לפני שהספקתי להעלות אותו

פורסם בקטגוריה רואים עולם | 17 תגובות

אנדי שיה ראש בראש מול שון ראיין

פורסם בתאריך 7 באוקטובר 2010 מאת עדו מרוז

CNBC העמיד ראש בראש את אנדי שיה שמאמין שישנה בועת נדל"ן בסין מול שון ראיין שאינו חושב כך:

אני לא אבזבז פה דיו בשביל לסתור את הטיעונים של ראיין. לדעתי הם די מגוחכים – למשל, אחת הטענות שלו לכך שאין בועת נדל"ן היא שאפילו בוגרים של האוניברסיטאות הכי טובות בסין לא יכולים להרשות לעצמם דירה וחיים בשכירות – 5-6 אנשים בדירה. אתם מבינים, הסיבה לכך שאין בועת נדל"ן בסין היא שהמחירים של הנדל"ן גבוהים מדי.

הבנתם? כי אני לא!

לעומתו, הדברים של אנדי שיה דווקא מאוד מעניינים. הוא זרק שם כמה מספרים בקצב מסחרר, אז בואו נעבור עליהם:

– בעשר השנים האחרונות נבנו 10 מיליארד מ"ר של בתי מגורים.

– הסטוק של בתים עמד על 18-17 מיליארד מ"ר.

– כעת נבנים 3 מיליארד מ"ר.

– הרשויות הפרישו עוד 3 מיליארד מ"ר שייבנו בקרוב.

וסך הכל קיבלנו 24 מיליארד מ"ר. כמובן ששיה התבלבל בחישוב – והמספר האמיתי הוא 34 מיליארד מ"ר.

לטענת שיה, זה אומר שכבר יש מספיק דירות בסין ולא צריך לבנות יותר. האם הוא צודק?

האוכלוסיה העירונית של סין עומדת לפי הסטטיסטיקה הרשמית על פחות מ-700 מליון איש. אני לא מאמין למספרים האלו, ולדעתי היא הרבה יותר גדולה. אבל בכל אופן, כיוון ששוק הדיור כיום בסין צופה תהליך עיור מסיבי בשנים הקרובות. בואו נגיד שתוך 20 שנה 80% מהתושבים יגורו בערים (80% זה מספר העירוניים בארה"ב). זה אומר שהאוכלוסייה העירונית תעמוד על 1.1 מיליארד, ולכן כמות הדירות היום (כולל אלו בתהליך בנייה) תספק לכל סיני עירוני שטח מגורים של 31 מ"ר.

אם משווים זאת למקומות אחרים בעולם, נראה כי באמת יש מספיק דירות בסין. לא רק לאוכלוסיה העירונית הנוכחית אלא גם לכל אלו שיהגרו לערים ב-20 שנה הבאות!
(שימו לב שבטבלה מהלינק למעלה המספרים הם ברגל מרובעת. 400 רגלים מרובעות שוות ערך ל-37 מ"ר. כמו כן הטבלה כוללת גם בתים מחוץ לערים שם שטח המגורים לנפש גבוה יותר. לכן נראה ששטח המגורים בסין קרוב מאוד לזה שבאירופה).

הנתונים האלו הם לא סימן מעודד לכל מי שחושב שהבנייה המסיבית בסין יכולה להימשך. עוד 5-7 שנים של בנייה בקצב כזה, ובסין יהיה כזה עודף של בתים שיגרום לכך שסין לעולם לא תצליח להיפטר ממנו. אחת הסיבות לאופטימיות שלי כלפי הנדל"ן האמריקאי, היא שכל שנה נוספים כ-1.2 מליון בתי אב חדשים שצריכים לגור איפה שהוא (ולא, הם לא יגורו בקרוונים לאורך זמן). כך שבארה"ב עודף הבנייה משנים 2004-2007 ייספג מתישהו בשוק. אבל זה משהו שלא ייקרה בסין בגלל הדמוגרפיה השונה פה. הצמיחה באוכלוסיה הסינית היא מאוד איטית וממשיכה להאט משנה לשנה, וכנראה שבאזור 2026 האוכלוסיה הסינית תתחיל להצטמק. עודף בנייה זה חדשות מאוד רעות לכלכלה הסינית בטווח הארוך.

בנוסף לכך, אנדי שיה אומר שזמנם של השורים נגמר כיוון שהממשלה הסינית כבר החליטה לעשות הכל בשביל להפסיק את חגיגת הנדל"ן. אני מסכים אתו. נראה כי הממשלה החליטה לפוצץ את הבועה ויהי מה. בחודשים האחרונים היא יצאה בשורת צעדים לקרר את שוק הנדל"ן. לכאורה נראה כי צעדים אלו לא ממש עזרו, כיוון שלא נרשמה ירידה משמעותית במחירי הדירות. אולם אני מאמין שזאת תחילת הסוף של הבועה. מספר העסקאות נפל די חזק בחודשים האחרונים, וזה בד"כ הסממן הראשון לירידה במחירים. קודם יש נפילה במספר הבתים הנמכרים ורק אח"כ מתחילה ירידה במחירים.

בכל מקרה, הממשלה הסינית החלה לפוצץ את הבועה ואין סיכוי שהיא תיכשל בכך. בינתיים הצעדים שלה התמקדו בשוק המשכנתאות (הורדת שיעור המימון), אבל אם זה לא יעזור, הממשלה תשתמש בנשק יום הדין – קרי – מס רכוש. למעשה בימים האחרונים נתנה הממשלה הסינית אישור לשנחאי ושנג'ן להטיל מס רכוש של 0.3%-0.4% על נכסי נדל"ן. זה ללא ספק יהרוג את הבועה, כיוון שכל אלו שקנו מספר בתים ומשאירים אותם ריקים, יצטרכו פתאום לשלם אלפי שקלים כל חודש. אין לי ספק שחלק גדול מספקולנטים אלו ינסה להיפטר מנכסים שלא רק שלא מניבים אלא עולים להם ביוקר.

והנה סיפור קטן שמדגים את מה שקורה כאן. לפני מספר ימים נפגשתי עם זוג חברים שבדיוק קנה דירה בבייגי'נג. הם ללא ספק שייכים לאחד האחוזונים העליונים בסין מבחינת ההכנסה שלהם, כך שהם הצליחו לקנות דירה גם במחירים המופקעים של היום. מה שמעניין בסיפור שלהם הוא שהם לא לקחו משכנתה בשביל לקנות את הדירה (שעלתה להם קרוב ל-2 מליון ש"ח). הם היו צריכים מימון לדירה רק שבמקום להלוות מהבנק, הם לקחו הלוואה מחבר.

וזה פתאום הדליק לי נורה בראש. אחת הטענות של אלו שחושבים שבסין אין בועה היא שמי שקונה את הדירות בסין עושה זאת בלי מינוף (זאת גם אחת הטענות של ראיין). לפי הסטטיסטיקה היבשה, גם זוג החברים שלי לא לקח הלוואה. אצל הסינים קיים אמון מאוד גבוה בין חברים ובין קרובי משפחה בכל מה שקשור לכסף. זה משהו שתמיד הפתיע אותי. חברים יכולים להלוות אחד לשני סכומים אסטרונומים בלי להניד עפעף.

סיפרתי כאן בעבר איך ידידה שלי נתנה לי הלוואה של 100 אלף דולר. הבטחתי לה ריבית של 10% ושאני אחזיר לה את הכסף תוך שנה. היא בכלל לא חשבה על זה, ואפילו לא הייתה צריכה להתייעץ עם בעלה – למחרת היו לי 100 אלף דולר בבנק. זהו הוא משהו שלא נקלט אצל רוב הישראלים, אבל בסין זה מאוד מקובל. כששאלתי אותה אם היא לא פוחדת שאני לא אחזיר לה את הכסף, היא בכלל לא הבינה מה אני רוצה ממנה. היה לה ברור שהיא תקבל 110 אלף דולר עוד שנה.

מה שאני חושב זה שהרבה מאלו שקונים דירות במזומן, לא באמת לא ממונפים – הם פשוט מלווים ממשפחה וחברים (בחלק מהמקרים תמורת ריבית). כמובן שאי אפשר לדעת עד כמה תופעה זו נפוצה, אבל עד כמה שאני מכיר את הסינים, אני בטוח שזה די מקובל כאן. מוזר שלא חשבתי על זה עד שלא דיברתי עם זוג החברים.

עוד משהו מעניין – בפעם הקודמת שנפגשתי עם זוג-חברים זה, הם אמרו לי שהם קנו דירת נופש ליד הים (באזור של Yan Tai –  למי שמכיר). דירת נופש קטנה וזולה – עלתה להם בערך 200 אלף ש"ח – או אולי פחות – אני לא זוכר בדיוק את הסכום. במפגש האחרון שאלתי אותם איך מתקדמת הבנייה. מסתבר שכבר מזמן גמרו לבנות שם את השכונה, אבל הקבלן לא חיבר את השכונה לרשת המים והחשמל. הצעתי להם שאם הקבלן מסיר אחריות, יכול להיות ששווה להם להתאגד כל הדיירים ולשלם בעצמם את דמי החיבור. זה לא משהו שצריך לעלות הרבה. העניין הוא, לפי טענתם, שהשכונה בכלל לא מיושבת. כל הדירות שם נקנו למטרות נופש, ולאף אחד מהקונים לא ממש אכפת. הם מתכננים לנסוע לשם באפריל שנה הבאה לראות מה אפשר לעשות.

זה מה שקורה פה בסין. בונים כמויות של דירות שאף אחד לא גר בהן ולאף אחד לא אכפת מהן.

ולסיום, אם מדברים על הבועה הסינית, איך אפשר בלי כמה פנינים מבית היוצר של ג'ים צ'אנוס.

פורסם בקטגוריה כלכלה | 82 תגובות

תיק המניות בספטמבר 2010

פורסם בתאריך 1 באוקטובר 2010 מאת עדו מרוז

זוכרים שבחודש שעבר כתבתי שהפסימיות של המשקיעים הגיעה לשיא חדש ממרץ שנה שעברה? כמו כן כתבתי שזה סימן מעודד כי הזמן לקנות מניות הוא כשכולם פסימיים.

אז הנה הגיע חודש ספטמבר והבורסה האמריקאית עלתה. למעשה זה היה חודש ספטמבר הכי טוב מזה 71 שנה!

מה שמראה שוב שבעולם ההשקעות כדאי ללכת נגד הזרם. כשכולם פסימיים והעיתונים מלאים בנבואות זעם – זה הזמן להיות אופטימיים (או לפחות לא להצטרף למקלת הפסימיים).

ההתנהלות של העיתונים הכלכליים בארץ מאוד מאכזבת אותי. בעבר היו מספר כתבות בדה-מרקר (של מירב ארלוזורוב בין השאר) על כך שהציבור לא מרוויח מהבורסה בגלל שהוא כל הזמן נכנס ויוצא, ולא מצליח להשקיע לטווח ארוך. אבל האם לדה-מרקר ולגלובס אין חלק באחריות לכך שהציבור נלחץ כל שני וחמישי?

האם זה באמת תפקידה של העיתונות הכלכלית לצטט שלוש פעמים בשבוע את רוביני ופעם בשבוע את מרדיט וויטני?

בסוף אוגוסט קיבלתי מכתב מקרוב משפחה שלי ששאל אותי האם באמת כדאי להכניס כסף לבורסה כיוון שכל המומחים מנבאים נפילה של 50% בשוקי המניות. קרוב המשפחה הזה מנוי לעיתון דה-מרקר, ואני בטוח שהוא קיבל את הרעיון של נפילת שוקי המניות מעיתון זה. לרוב האנשים אין את הזמן (או את הרצון) לבצע בדיקת עומק לכל הנביאים והמומחים שמצוטטים בעיתונים. כך שאם כתוב בעיתון שמרדיט וויטני ניבאה את המשבר, הם יאמינו לכך (למרות שזה לא נכון).

האם העיתונות הכלכלית באמת צריכה לשמש במה לנביאי השקר?

האם לא היה עדיף שהם יבזבזו דיו על נושאים חשובים יותר?

עכשיו כשגמרתי להתלונן, הנה התשואות של המדדים השונים:

מתחילת השנה DIA עלה ב-5.2%, SPY עלה ב-3.9% ההאנג-סנג עלה ב-4.9% והתיק שלי עלה ב-25.9%.

התיק הממונף שלי ירד ב-3.2% (בגלל וולס-פארגו), כך שאם הייתי מחשיב גם את התיק הממונף, התשואה שלי הייתה נמוכה יותר.

דוחות ודיווחים

החודש היה שקט מאוד ללא שום דוח כספי.

באחד העיתונים בהונג-קונג הייתה ידיעה שסאונדוויל (סימול 878) ביקשה לפני מספר חודשים אישור לבניית בית-מלון במקום הנכס ברחוב Hing Wan. החברה מחזיקה את הנכס כבר מספר שנים, וזה יהיה נחמד אם היא תפתח אותו סוף סוף. הבקשה היא לבניית מלון בן 25 קומות (לעומת הבניין הנוכחי של 5 קומות)

הבניין ברחוב Hing Wan

בינתיים מספר התיירים שמבקרים בהונג-קונג ממשיך לשבור שיאים. אלו חדשות טובות מאוד להחזקות שלי בבתי-מלון – קרי אסיה-סטנדרט (סימול 129) ושון-הו-טק (סימול 219). אבל גם לסאונדוויל כיוון שתנועת תיירים ערה תעזור לדמי השכירות שהיא מקבלת. שימו לב שאוכלוסיית הונג-קונג עומדת על כ-7 מליון תושבים (בערך כמו ישראל), אבל היא מקבל יותר תיירים בחודש מאשר ישראל מקבלת בשנה. מכאן ניתן להבין את התרומה החשובה של התיירות לכלכלה ההונג-קונגית. מה גם שבעוד התיירות להונג-קונג היא בעיקר תיירות-שופינג, התיירות לארץ היא בעיקרה צליינית.

עסקי הרדיו בארה"ב ממשיכים להתאושש, כאשר באוגוסט נרשמה עלייה של 7% בהכנסות התעשייה ביחס לשנה שעברה. בנוסף לכך, עונת הבחירות המתקרבת תבטיח הכנסות גבוהות יותר מפרסום ברבעון הרביעי ביחס לשנה שעברה. הנה ציטוט מתוך כתבה בכלכליסט:

באופן מסורתי, כ־75% מהיקף הפרסום הפוליטי בבחירות האמצע יוצאים לדרך ב־30 הימים האחרונים של הקמפיין", מסביר איוואן טרייסי, אנליסט בקמפיין מדיה אנליסיס גרופ. "זו הולכת להיות פוליטיקה מחוף לחוף ומקיר אל קיר בטלוויזיה וברדיו בסתיו הקרוב", הוא מזהיר.

גם באפט רואה שיפור בעסקים אצל חברות הבת שלו והוא שולל את האפשרות של מיתון נוסף בארה"ב. ההבדל בין באפט לבין נביאי השקר הוא שבאפט מבסס את ההערכות שלו על הביצועים של החברות שלו. זה לא אומר בהכרח שהוא צודק, אבל אם הוא אומר שיש שיפור (אם כי אטי) בביצועים של חברות הבת של ברקשייר, אז זה אומר הרבה לגבי הכלכלה האמריקאית, כיוון שחברות הבת של ברקשייר מתעסקות במגוון מאוד רחב של תחומים – משוקולדים ועד לבתים טרומיים, מרשת מזון מהיר ועד למטוסים פרטיים.

פעולות בתיק

חודש פסיבי לגמרי מצידי. בתיק הרגיל שלי לא בצעתי שום פעולה. בתיק הממונף שלי קניתי קצת מאוד מניות של חברה קטנה.

אני מעדיף בינתיים שלא לחשוף את ההשקעה הזאת בגלל שיש סיכוי שאני אוסיף עוד למניה הזאת בחודשים הקרובים. כמו כן, כיוון שמדובר בחברה מאוד קטנה עם מחזור נמוך, אני מעדיף שלא תהיה לי תחרות בקנייה של המניה.

ההשקעה שלי במניה זו היא קצת שונה ממה שאני עושה בד"כ. זאת השקעה מהסוג שבאפט נוהג לכנות "Work outs" (למישהו יש רעיון לשם עברי?). מדובר בחברה שהולכת להירכש ע"י חברה אחרת. מחיר הרכישה עומד על יותר מפי 2 ממחיר המניה ביום ההודעה על הרכישה. המניה כמובן זינקה בעקבות ההודעה, אבל עדיין נשאר פער בין מחירה כיום לבין מחיר הרכישה. פער די גדול למען האמת – של כ-18%. כיוון שהעסקה אמורה להיסגר תוך חצי שנה, מדובר על תשואה של 18% תוך חצי שנה. (אני כמובן קניתי אחרי שההודעה יצאה. לא היה לי מידע פנימי או משהו כזה :)).

הסיכון כאן הוא שהעסקה לא תצא לפועל (העסקה צריכה לעבור אישור של בעלי המניות וישנן גם התניות אחרות). קראתי את החוזה בין הצדדים, ונראה לי שהסיכון משתלם. הסיכון השני הוא שהעסקה תדחה, ואז התשואה השנתית תהיה נמוכה יותר (אם אקבל 18% תוך חצי שנה, אז מדובר על תשואה שנתית של יותר מ-30%, אבל אם למשל ייקח לעסקה שנה עד הסגירה, אז התשואה תהיה רק של 18%).

בקיצור, לדעתי מדובר בהשקעה לא רעה בכלל. הסיבה ששמתי שם קצת מאוד כסף היא שאני מרושש לגמרי. אני מוכן להיכנס להשקעות שכאלו ע"י מינוף, כיוון שהתשואה שאני מקבל כאן הרבה יותר גבוהה מהריבית שאני משלם, אבל אני מתחיל להיות ממונף יותר מדי, אז אני מעדיף להיות זהיר יותר.

בימים הראשונים שאחרי ההודעה על הרכישה, המחזור במניה היה מאוד גדול, ואני קניתי בסכום קטן. בינתיים המחזור הצטמק משמעותית. אבל כיוון שיש עוד מספר חודשים עד לסגירה של הרכישה, אני מאמין שעד אז יתפנה לי כסף ואני אוסיף.

ברגע שאני אצבור מספיק מהמניה, או שאני אראה שאני לא מתכוון יותר לקנות, או שהמחזור במניה יגדל בצורה משמעותית, אני אחשוף את המניה כאן בבלוג.

עוד מניה שהסתכלתי עליה היא BNE. גם היא עומדת להירכש בקרוב. כאן ההפרש נמוך יותר. כשהסתכלתי עליה המחיר עמד על 11$ ומחיר הרכישה אמור להיות 11.5$, אבל כנראה שטווח הזמנים פה יהיה קצר יותר כיוון שהחברה כבר קיבלה את רוב האישורים לעסקה. עוד לא הספקתי להסתכל על כל האינפורמציה, ובינתיים המחיר עלה אתמול. שווה לשים עיין על המניה הזאת במקרה שהיא תרד. עם מחיר של 11$, התשואה היא של 4.5%. אבל אני רוצה להדגיש, שבניגוד למניה הראשונה ששם באמת קראתי את החוזה בין הצדדים, במקרה של BNE עוד לא עשיתי עבודת מחקר, ולכן יכול להיות שיש שם הרבה לוקשים.

התחום הזה של Workouts הוא משהו שאני כנראה אכנס אליו יותר בעתיד. חשוב גם להדגיש שהתשואה כאן אינה תלויה במצב הכלכלה. לכן מי שמודאג מכיוון הכלכלה או כיוון הבורסה, יכול תמיד להתמקד בתחום הזה של Workouts.

אני רוצה להזכיר לקוראים שהבלוג הזה מיועד לתעד את ביצועי ההשקעות שלי, ולחלוק מניסיוני כמו גם מהטעויות שלי. אני לא ממליץ על אף אחת מהמניות המוזכרות כאן. כמו כן, אני עלול למכור (או לקנות) מניות זמן קצר לאחר שקניתי (או מכרתי) אותן, וזאת מבלי לדווח על כך כאן.

חודש שעבריי      ייחודש הבא

פורסם בקטגוריה מניות | 143 תגובות

שנה שנייה לחופש – סיכום

פורסם בתאריך 30 בספטמבר 2010 מאת עדו מרוז

בראשון באוגוסט עברו שנתיים מאז שעזבתי את עבודתי בתור מתכנת, והתחלתי להשקיע במשרה מלאה. אז הנה, קצת באיחור, החלטתי לכתוב את הסיכום השנתי.

השינוי העיקרי השנה היה המעבר שלנו לבייג'ינג. למרות שקצת חששתי מחזרה לסין, מצאתי בייג'ינג אחרת לגמרי ממה שהכרתי, וסך הכל טוב לי פה. קשה לי להאמין שאני אצליח לשרוד בסין הרבה שנים, כי הרבה דברים מפריעים לי אצל הסינים – למשל שהם מעשנים כמו קטרים,או שהילדים פה עושים פיפי וקקי בכל מקום.

מצד שני יש לבייג'ינג הרבה יתרונות שגורמים לי להישאר כאן. מעבר לעלות המחיה היחסית זולה, החיים פה די נוחים – ניתן לקנות כמעט הכל במרחק הליכה קטן מהבית, אני גר ליד פארק מאוד גדול, יש שבילי אופניים בכל הכבישים, האוכל פה מעולה, יש חוגים מאוד טובים לילדים וכמובן – הקרבה למשפחה של אשתי. ככה שאני מנסה להתעלם מהחסרונות וסך הכל טוב לי פה. התכנית היא להעביר פה עוד שנה לפחות, ואז נראה.

הנה סיכום השנה השנייה שלי:

שוק ההון

בניגוד לשנה הראשונה שהייתה פשוט אסון פיננסי, השנה הנוכחית הייתה הרבה יותר טובה. התאוששתי לגמרי מהנפילה של 2008 מה שאיפשר לי קצת להירגע. למעשה כיום ההון שלי גדול בערך ב-70% מאשר הוא היה כשעזבתי את קומברס ובערך פי 3 ממה שהוא היה בשיא המשבר במרץ 2009. כך שאם סוף 2008 – תחילת 2009 הייתה תקופה מאוד לחוצה מבחינה כלכלית, מאז קיץ 2009 אני מרגיש הרבה יותר רגוע, וקשה לי להאמין שאני אי פעם אלחץ יותר מכסף.

המטרות שלי לשנה היו לשנן את כל הסימונים שלי בספר Security Analysis ולקרוא לפחות 100 דוחות כספיים. נראה לי שעמדתי בשתי המשימות. לא ממש ספרתי את כמות הדוחות שקראתי, אבל השנה ללא ספק עברתי על יותר רעיונות מאשר בכל שנה בעבר. אני מאוד מרוצה שעברתי ברצינות על הספר Security Analysis – זה בהחלט היה שווה את הזמן הרב שהשקעתי בו.

תקציב

2010 אומנם עוד לא הסתיימה, אבל נראה כי לא תהיה לי בעיה לעמוד בתקציב שלי – שהוא עומד על 2% מסך ההון שלי. טוב, זאת לא ממש חכמה כי אני די קמצן וגם העובדה שאני גר בסין עוזרת, אבל בכל זאת הצלחתי לטייל חודשיים ביפן וגם ניסע לביקור בהונג-קונג בנובמבר.

ב-2011 יהיה לי יותר קשה לעמוד בתקציב של 2% וזאת למרות שנראה כי הרווח שלי השנה מהבורסה יעבור את ה-20%. הסיבה העיקרית לכך היא עלייה בהוצאות הדיור והחינוך לילדים. למרות זאת גם ב-2011 נוכל להרשות לעצמנו טיול קטן. הפעם זה כנראה יהיה ביקור של כחודש בארץ.

אני חושב ברצינות להעלות את התקציב שלי ל-3% מההון, כדי להרגיש קצת פחות לחוץ בהוצאות. נראה לי שגם 3% זה שמרני מספיק.

השכלה כללית

כאן לא עמדתי בתכניות שלי. רציתי לעבוד יותר ברצינות על טכניקות הזיכרון של ערן כץ, ולא עשיתי את זה. אני בינתיים מסתפק ברמה די נמוכה של טכניקות הזיכרון שלו. זה מאפשר לי לזכור כמה מספרי טלפון – שזה הרבה יותר מאשר הייתי מסוגל לעשות לפני שקראתי את הספר שלו סוד הזיכרון המצויין. גם לא שיפרתי את היכולות המתמטיות שלי.

ללא ספק השקעתי הרבה מאוד זמן בקריאת דוחות כספיים מה שלא השאיר לי הרבה זמן לדברים אחרים. היום גם יותר מעניין אותי לקרוא קצת ספרי פסיכולוגיה. לאחרונה קראתי את הספר של דן אריאלי לא רציונלי ולא במקרה. דווקא הספר הספציפי הזה לא כל כך טוב ולא הייתי ממליץ עליו, אבל זה הכיוון שיותר מעניין אותי עכשיו.

בריאות

בתחום הזה כן השתפרתי, אבל אני רחוק מאוד מאיפה שהייתי רוצה להיות. השנה אפילו עשיתי בדיקה רפואית (פעם הקודמת שנבדקתי הייתה בגיל 23), והתוצאות היו בסדר גמור. אני גם מרגיש ממש טוב. ובעיות שהיו לי בעבר (כמו מגרנות) עברו לגמרי אחרי ששיניתי את התזונה שלי. אבל אני עדיין שמן (83 קילו על 1.82 מטר). המטרה שלי היא לרדת ל-74 קילו ולהישאר שם.

השנה אומנם התאמנתי יותר בטאי-צ'י, אבל זה עדיין רחוק מאוד מהשעתיים ביום שאני רוצה להקדיש לזה.

התכנית לשנה הבאה

השנה הבאה תהיה מוקדשת יותר לעניין הבריאות. זה המקום שאני רוצה לתת בו דגש חזק יותר. אני מרגיש שעכשיו, כשהמצב הכלכלי שלי השתפר והתאוששתי מהמפולת של 2008, הגיע הזמן לתת יותר דגש לבריאות. סך הכל יש לי את הזמן ואין לי שום תירוץ מדוע שלא להתאמן שעתיים-שלוש ביום. אז זאת המטרה העיקרית שלי. כמו כן אני אמשיך לשמור על תזונה בריאה. כבר היום אני אוכל קצת בשר, וכמעט ולא אוכל בכלל מוצרי חלב וביצים. כל מה שנשאר לי זה קצת לחתוך בדגנים ובמתוקים, שזה לא נראה לי קשה מדי.

בתחום הפיננסי אני מתכנן להמשיך לקרוא הרבה דוחות. כמו כן אני מתכנן לקרוא שוב את הספר Common Stocks and Uncommon Profits ולקרוא את  הספר You Can Be a Stock Market Genius

בתחום ההשכלה הכללית אני כנראה אקרא ספרים מתחום הפסיכולוגיה – את הספר של דניאל כהנמן "רציונליות, הוגנות, אושר" ואולי ספרים נוספים.

שנה ראשונה

פורסם בקטגוריה work | 81 תגובות

לא לרחם על עצמך ולא לקנא באחרים

פורסם בתאריך 16 בספטמבר 2010 מאת עדו מרוז

אלו שתי העצות שמחלק צ'ארלי מנגר למאזיניו.

למי שלא מכיר – צ'ארלי מנגר הוא השותף של וורן באפט ויד ימינו מזה שנים רבות. מנגר החל את הקרירה שלו בתור עו"ד. בגיל 37-38 הוא פגש את וורן באפט, והבין שהוא לא בעסק הנכון. הוא פתח שותפות השקעות דומה לזו של באפט, וכמה שנים לאחר מכן הצטרף לברקשיר האת'ווי. בעבר הוא טען שהוא רוצה להיות מאוד עשיר אבל לא להיכנס לרשימה של 500 האנשים העשירים ביותר, כך שהוא יוכל להישאר מחוץ לאור הזרקורים. זה לא עזר לו – עקב הצמיחה המרשימה של ברקשייר, נכנס מנגר לרשימה.

כיום מנגר הוא אומנם אחד מהאנשים העשירים בעולם, אבל זה לא אומר שהחיים שלו היו תמיד דבש. לפני גיל 30 הספיק מנגר לאבד את אחד מילדיו למחלת הלוקמיה – ולכן כשמנגר אומר בראיון "אף פעם על תרחם על עצמך – אפילו אם הבן שלך מת מסרטן, אל תרחם על עצמיך", הוא יודע על מה הוא מדבר.

טענה מעניינת של מנגר בראיון היא שקוסקו (רשת סופרמרקטים) עושה יותר טוב לאנושות מאשר קרן הצדקה של רוקפלר. זאת נקודה מאוד מעניינת שאני בטוח שהרבה יחלקו עליה, אבל כשאני רואה לאיפה הולכים כספי הצדקה של באפט וגייטס (שלא נדבר על סורוס), אז אני די נוטה להסכים אתו.

האם אנשים כמו רמי לוי שהוריד מחירים למליוני צרכנים, תורמים לאנושות פחות מאשר קרנות הצדקה?

למרות שהראיון די ארוך (כמעט שעתיים), אני ממליץ בחום לראות אותו – במיוחד לאלו שלא ממש מכירים את הרעיונות של מנגר.

הנה הלינק

פורסם בקטגוריה כלכלה | 127 תגובות

תיק המניות באוגוסט 2010

פורסם בתאריך 2 בספטמבר 2010 מאת עדו מרוז

מתחילת השנה ה SPY ירד ב-4.6%, ה DIA ירד ב-2.4% וההאנג-סנג ירד ב-4.5%. התיק שלי עלה ב-17%.

שוק המניות נכנס למיני פניקה החודש – במיוחד בסוף החודש. זה היה חודש אוגוסט הכי גרוע בבורסה האמריקאית מזה 9 שנים. נתוני המאקרו קצת מבלבלים את המשקיעים. נראה שיש האטה מסוימת בכלכלה האמריקאית מאז יוני. האטה זו מאוד מלחיצה את המשקיעים שפוחדים ממיתון נוסף. משקיעי הערך צריכים לנצל כל פניקה שכזאת בכדי לקנות מניות זולות.

אני לא חושב שהנתונים בהכרח מצביעים על מיתון קרב. מצד אחד נתוני הנדל"ן לא נראים טוב כאשר מכירת הבתים ביולי הגיעה לשפל חדש. גם נתוני התעסוקה לא במצב טוב, והצמיחה הכלכלית ברבעון השני עודכנה כלפי מטה ל 1.6%. מצד שני אחד הנתונים הכי חשובים – תעבורת הרכבות מראה שיפור ניכר השנה. שיפור שממשיך גם בשבועות האחרונים. מי שעוקב אחרי תעבורת הרכבות לא היה צריך להיות מופתע מנתוני מדד מנהלי הרכש שהקפיץ את שוק המניות אתמול. בקיצור, הנתונים די מבלבלים – מצד אחד יש צמיחה בתעשייה, מצד שני מצב הדיור והתעסוקה עדיין חלש.

למרות שנראה כי התאוששות המשק האמריקאי תהיה איטית, אני מאוד אופטימי לגבי שוקי המניות. יש לכך שתי סיבות – האחת היא שהמחירים פשוט לא יקרים – ובמקרים מסוימים ממש זולים. הסיבה השנייה היא שרמת הפסימיות של המשקיעים הגיעה לשיא מאז מרץ 2009 (שזה היה החודש שבו הבורסה האמריקאית הגיעה לתחתית). כשכולם פסימיים – זה הזמן לקנות מניות.

בניגוד לכלכלה האמריקאית, אני ממשיך להיות פסימי לגבי עתיד הכלכלה הסינית. עיינתי לאחרונה בדוחות כספיים רבים של חברות נדל"ן ותשתיות סיניות, ואין לי ספק שהרכבת הסינית הולכת להתנגש בקיר. זה ממש מדהים לראות את זה קורה. כשאני קורא את הדוחות של החברות האמריקאיות זה די מדהים כמה תעשיות מסוימות נפגעו (מישהו למשל עיין בדוחות של הקבלנים האמריקאים? זה פשוט מדהים לקרוא). מה שקרה בארה"ב, יקרה בקרוב בסין אבל בעצמה הרבה יותר גדולה. זה כמובן ייקח כמה שנים. הרכבת אומנם תתנקש בקיר, אבל אנחנו נראה את זה קורה בהילוך מאוד אטי.

בארה"ב מפולת הנדל"ן החלה בשנת 2006, ורק ב-2008 המדינה נכנסה למיתון, ויש תעשיות מסוימות שרק היום חוות את המשבר. גם בסין זה ייקח כמה שנים עד שהקבלנים, הבנקים וחברות תומכות הבנייה ירגישו את המפולת בנדל"ן.

דוחות ודיווחים

מטה (סימול CASH) פרסמה את הדוח לרבעון השלישי של שנת הכספים שלה. החברה הרוויחה 3.5 מליון דולר הרבעון – או 14 מליון בחישוב שנתי. עם שווי שוק של 100 מליון דולר, לא פלא שמחיר המניה לא מפסיק לעלות. כשיש לך חברה שצומחת ב-30% בשנה ונסחרת במכפיל נמוך מ-10, אתה יודע שעלית על מניה מנצחת.

אני חושב שזאת המניה שעלתה השנה הכי הרבה מכל המניות בתיק שלי. אבל אני עדיין ממשיך להחזיק אותה. המניה עלתה ב-55% מתחילת השנה, וכמעט הכפילה את עצמה מאז שקניתי בתחילת פברואר תמורת 18$.

נאן יאנג (סימול 212) הרוויחה כ-48 מליון דולר מפעילות שוטפת בחצי השנה הראשון. מה ששם את הרווח השנתי שלה על יותר מ-90 מליון. הרווחים שלה עלו חזק בגלל שהם הגדילו את ההחזקה שלהם בבנק טייוואני. נשים מכפיל 15 על רווחים אלו, ונקבל שהחברה צריכה להיות שווה 1.3 מיליארד דולר – כלומר כפול ממחירה כיום. למרות הדוח הטוב, מכרתי החודש את כל המניות שלי בחברה, וזאת  בשביל לקנות מניות של ETM.

סאונדוויל (סימול 878), כצפוי, ממשיכה להציג תוצאות טובות. הרווח שלה לחצי השנה הראשונה עמד על 65 מליון דולר – או 130 בקצב שנתי. רווח זה כמעט ולא כולל רווח ממכירת נכסים. כך שאפילו ללא מכירה של נכסים (שזאת פעילות משמעותית אצל סאונדוויל), החברה נסחרת במכפיל 10. לפי הדוח, הבנייה ברחוב טאנג-לונג תסתיים בשנת 2013 ולא ב-2011 כמו שתוכנן בעבר. אם אני מבין נכון מהדוח, הסיבה לכך היא שינוי בתכנית הבנייה – מבניין בסגנון גינזה לקניון מסחרי. שינוי זה הוא חיובי ביותר ויגדיל את רווחי החברה משכירות.

מידע נוסף שחשפה מנכ"ל החברה לאחר פרסום הדוח הוא שהם גמרו להשתלט על הנכס ברחוב היוון 32-50, והם יבנו שם בניין מגורים בגודל של כ-100,000 רגל מרובעת. המכירה של הפרויקט תתחיל בתחילת השנה הבאה. החברה קנתה את הנכס תמורת 512 מליון. נוסיף עוד 150 מליון בערך לעלות הבנייה, ונקבל סף עלות של 700 מליון. לפי השוק היום אין מצב שבעולם שהם יקבלו פחות מ-15,000 לרגל מרובעת – או 1.5 מיליארד לכל הפרויקט. זאת אומרת רווח לפני מס של לפחות 800 מליון דולר.

מהפרויקט הזה ומהדירות שהם מכרו בתחילת השנה (וורן-וודס), סאונדוויל תקבל כ-2 מיליארד דולר לאורך שלושת השנים הבאות. זה הרבה מאוד כסף לחברה קטנה כמו סאונדוויל. עם מינוף, החברה יכול לגדול משמעותית. רמז לכך קיים בדוח האחרון – החברה קנתה נכסים בשווי של 400 מליון בחצי השנה האחרונה. איך אני יודע את זה? הנה המאזן של החברה:

העיגול השחור מראה לנו ששווי הנכסים להשקעה של החברה צמח ב-880 מליון.

העיגול הכחול מראה ששווי הנכסים לפיתוח עלה ב-20 מליון.

לפי העיגול הכתום שווי הנכסים שעומדים למכירה ירד. הסיבה לכך היא שהחברה מכרה לפני מספר חודשים נכס אחד, לכן אפשר להתעלם מנתון זה.

העיגול הירוק מצביע על צמיחה בשווי הנכסים בפיתוח. סביר להניח שחלק נכבד מצמיחה זאת נובע מהבנייה של וורן-וודס (החברה מוסיפה את עלויות הבנייה לשווי הנכס). לכן, גם פה נתעלם מנתון זה.

לפי העיגול הצהוב, החברה שילמה 50 מליון דולר כמקדמה על רכישת נכס.

קיבלנו ששווי הנכסים של החברה צמחו ב-950 מליון דולר. עכשיו נבדוק כמה מתוך זה נובע משיערוך נכסים וכמה מתוספת של נכסים חדשים.

לפי דוח הרווח/הפסד, החברה הוסיפה 565 מליון דולר לשווי הנכסים כתוצאה משיערוך. כלומר קיבלנו שסאונדוויל רכשה נכסים בשווי של כמעט 400 מליון דולר בחצי השנה הראשונה.

הנה הטבלה שהכנתי בעבר בשביל הרשומה על השבחת הנכסים של סאונדוויל:

[table id=23 /]

ניתן לראות שהקצב הנוכחי יכול להביא אותנו לרמת הרכישות של שנת 2007 – שנת שיא מבחינת הרכישות של החברה. בשנת 2007 רכשה החברה חלק נכבד מהנכס ברחוב היוון 32-50. נקווה שגם הרכישות השנה יניבו תשואה יפה.

שון הו טק (סימול 129) יצאה עם דוח טוב מאוד. החברה הרוויוחה 35 מליון מפעילות שותפות – כלומר 70 מליון בחישוב שנתי. כמו שציינתי בעבר, הרווח אמור לעלות בצורה משמעותית בשנים הקרובות.

יהונתן, אתה בטח תאהב את השורה הבאה מהדוח

The increase of revenue for the period was due to substantial hotel improvement in hotel revenue and reduction of operating costs

תרגום: לאור הדירוגים הגבוהים של 2-3 כוכבים שמקבלת החברה מהמבקרים במלונות, החליטה שון-הו-טק לצמצם את ההוצאות השוטפות עד שהקירות יתקלפו והמזגנים יפסיקו לעבוד.

סך הכל זה לא מפתיע שהרווחים של החברה עולים לאור העובדה שתיירים ממשיכים להציף את הונג-קונג בקצב שיא. ברשומה שלי על החברה צפיתי שהרווחים של המלונות יתחילו לעלות השנה. לפי מה שהחברה כותבת, כמו גם לפי נתוני התיירים מיולי, נראה שהמחצית השנייה תהיה אף טובה יותר.

טאי-פינג (סימול 146) כצפוי דיווחה על הפסד. כמו דקה (סימול 997) גם היא סובלת מההאטה בתעשיית האירוח בארה"ב. אני כנראה אחכה שנתיים שלוש לראות האם השיפור שאני צופה בכלכלת ארה"ב תחזיר את הרווחים שלה לשנות השיא.

אנטרקום (ETM) – בסוף החודש ובראשון לספטמבר קנה יו"ר החברה מניות בסכומים משמעותיים. ב-30 באוגוסט הוא קנה 94,000 מניות במחיר ממוצע של 5.29$. ובראשון לספטמבר הוא קנה 134,000 מניות תמורת 5.7$. מדובר בהצבעת אמון גדולה במניה.

שינויים בתיק

היה לי קשה לעמוד בצד ולראות את אנטרקום (סימול ETM) יורדת כל כך הרבה החודש. ועם קצת ניעור מצד יוני, ששאל כאן מדוע אני לא קונה ETM, ומצד לירון, ששאל אותי למה אני לא מוכר מניות אחרות בשביל לקנות ETM, החלטתי לקנות את מניות החברה. ככל שהמניה ירדה יותר, כך  חשבתי יותר מה כדאי למכור כדי לקנות עוד ETM. במשך כמה ימים פשוט ישבתי כל היום, גירדתי בראש וחשבתי – מה לעזאזל אני יכול למכור כדי לקנות ETM?

לדעתי ETM יכולה לעלות ל 15$-20$ תוך מספר שנים (או אולי אפילו חודשים). לא יכולתי להסביר את הירידה במחיר המניה מעבר לפניקה הזמנית בשוקי המניות. וכשיש פניקה זה הזמן הטוב ביותר לקנות מניות.

בפעם הראשונה קניתי ETM במחירים של  6.47$-6.52$. בשביל לממן רכישה זאת, מכרתי את כל המניות של רדיו-ואן (סימול ROIAK) תמורת 0.81$. רדיו-ואן נכנסה לתסבוכת לא קלה עם החוב שלה, ואני פחות ופחות מבין מה החברה עושה. למשל, למה החברה צריכה עכשיו להחליף אג"ח שפג עוד שנתיים?

ETM נראית לי הימור טוב יותר במחיר הנוכחי.

בפעם השנייה קניתי ETM תמורת 5.15$-5.39$. בשביל לממן זאת, מכרתי נאן-יאנג (סימול 212) תמורת 15$. נאן-יאנג זולה וצריכה לעלות פי 2 ממחירה הנוכחי, אבל ETM יכולה לעלות פי 3 ואולי אפילו יותר, אז החלטתי להחליף בין השתיים. את נאן-יאנג קניתי לפני שלוש שנים או אפילו יותר תמורת 13.5$. כך שזאת לא הייתה השקעה כל כך כדאית. המסקנה העיקרית שלי מהשקעה זאת (כמו גם מהשקעות אחרות בתחום הנדל"ן) היא שלא צריך להתייחס כל כך ל NAV של החברה, אלא לרווחים שלה. למרות שה NAV של נאן-יאנג עמד על יותר מ-20$ כשקניתי את המניה, מכפיל רווח של 15 על הרווחים שלה, לא הצדיק מחיר שכזה.

טעות נוספת הייתה שלא מכרתי את המניה ב-2008 כשהיא עברה את ה-20$. אלו שני לקחים חשובים שלקחתי מההשקעות שלי בנדל"ן ההונג-קונגי. למרות שסך הכל אין לי מה להתלונן, כי ההשקעות שלי במניות הנדל"ן הניבו לי תשואה לא רעה בכלל – במיוחד בהשוואה לשוק המניות בשנים האחרונות.

כמו כן מכרתי חלק מהאג"ח של סירס (סימול SSRAP) תמורת 17.78$. זאת הייתה פשוט השקעה מדהימה. קניתי את האג"ח כשהוא הניב 30%-40% במחיר של 5$-6$. סירס (סימול SHLD) כמובן לא פשטה רגל, ובינתיים הרווחתי תוך שנה וחצי פי יותר מ-3, ובנוסף לכך קיבלתי דיבידנד של 1.8$ בשנה! חבל שזאת הייתה השקעה קטנה.

חוץ מזה, לא יכולתי לעמוד בפיתוי והגדלתי את המינוף שלי על מנת לקנות עוד מניות של ETM.

אני רוצה להזכיר לקוראים שהבלוג הזה מיועד לתעד את ביצועי ההשקעות שלי, ולחלוק מניסיוני כמו גם מהטעויות שלי. אני לא ממליץ על אף אחת מהמניות המוזכרות כאן. כמו כן, אני עלול למכור (או לקנות) מניות זמן קצר לאחר שקניתי (או מכרתי) אותן, וזאת מבלי לדווח על כך כאן.

חודש שעבריי      ייחודש הבא

פורסם בקטגוריה מניות | 95 תגובות

אפשר להירשם גם לתגובות

פורסם בתאריך 17 באוגוסט 2010 מאת עדו מרוז

לפני מספר ימים החלטתי להסיר את אחד הפידים (Feed) עליהם אני מנוי בגוגל-רידרס (Google Readers). להפתעתי גיליתי שכאשר אני מסיר את הפיד, גוגל-רידרס מודיע לי כמה מנויים יש לפיד זה. אני מתאר לעצמי שמדובר רק במנויים דרך גוגל-רידרס, וזה לא כולל נותני שרותים אחרים – כמו למשל My Yahoo.

לשם העניין, החלטתי להסיר את הפיד לבלוג שלי בכדי לראות כמה מנויים יש, וגיליתי שישנם 237 מנויים. אח"כ הורדתי את הפיד לתגובות לבלוג, וגיליתי שישנם רק שישה מנויים לתגובות.

כיוון שחלק מהרשומות ממשיכות להתפתח ע"י תגובות מעניינות של הקוראים, מפליא אותי שיש כזה הבדל בין המנויים לבלוג לבין המנויים לתגובות.

יכול להיות שאחת הסיבות היא שחלק מהקוראים לא מודע לכך שניתן לקבל עידכונים גם על התגובות בבלוג. ובכן, מי שמעוניין לקבל עידכונים גם על התגובות, יכול להוסיף אפשרות זאת ע"י לחיצה על "הרשם להזנת תגובות" כאן, או על האיקון הנמצא בתחתית כל דף בבלוג.

לא צריך ללחוץ על כל עמוד בנפרד. מספיק להוסיף את הפיד פעם אחת בכדי לקבל עדכונים על התגובות בכל העמודים בבלוג.

פורסם בקטגוריה Blog | 6 תגובות

מי צודק מרטין ויטמן או אני?

פורסם בתאריך 9 באוגוסט 2010 מאת עדו מרוז

לפני מספר שבועות קראתי את הדוח האחרון של ת'ירד-אווניו (3rd Avenue). קצת הופתעתי שהם עדיין מחזיקים באותה הדעה לגבי שוק הנדל"ן בסין. למי שלא יודע, 3rd Avenue מושקעים מזה מספר שנים במספר חברות נדל"ן בהונג-קונג. מדובר ב-4 חברות – כולן מאוד גדולות עם רשימה מרשימה של נכסים בהונג-קונג. לכול החברות יש מאזן כספי מעולה ונסחרות בהנחה על ה NAV שלהן. קצת דומה לחברות הנדל"ן שאני מחזיק, רק פחות זולות.

הבעיה שלי עם חברות נדל"ן אלו היא שהן נכנסו לסין בשנים האחרונות, וכשהבועה תתפוצץ, הן ללא ספק ירגישו את הריקושטים. קראתי את הדוח האחרון של 3rd Avenue והתפלאתי שהם כמעט ולא מדברים על בועת הנדל"ן בסין. מרטין ויטמן, מנהל ומייסד הקרן, כבר מתקרב לגיל 90, ולכן נראה שהוא העביר את המושכות למשקיע צעיר יותר העונה לשם איין לפאי (Ian Lapey). איין מפרט את ארבעת ההשקעות שלהם בהונג-קונג, ומספר שהוא אפילו ביקר לאחרונה בהונג-קונג ושנחאי וניפגש עם ההנהלות.

מה שמפריע לי במכתב שלו למשקיעים הוא שנראה כאילו הוא מדקלם את המנטרות שמנהלי החברות סיפרו לו מבלי לבדוק את העובדות. למשל, הוא טוען שהחברות בהן הקרן מושקעת פעילות יותר בערים מדרגה שנייה (TIER TWO) בהן הבתים נקנים ע"י הדיירים ולא ע"י ספקולנטים. לדעתי טענה זאת לא נכונה.

אחת החברות בהן הקרן מושקעת היא ווילוק (סימול 20). אני קצת מכיר את החברה כי גם אני הייתי מושקע בה עד לא מזמן. ווילוק השקיעה כספים עצומים בשנתיים שלוש האחרונות בסין. אחת הערים בהן היא מאוד פעילה היא טיאן-ג'ין. כתבתי כבר על העיר הזאת מספר פעמים בחודשים האחרונים, וזאת בגלל שביקרתי שם לפני כשנה ונשארתי פעור פה מעודף הבנייה בעיר. ישנתי שם לילה אצל קרובי משפחה באזור הנמל. זהו אזור רחוק ממרכז טיאן-ג'ין, אבל בגלל הקרבה לנמל, הוא מתפתח מאוד מהר. רק באזור בו לנתי בנו כמה עשרות בניינים – כל אחד בסביבות ה 30-50 קומות. אני חושב שאף פעם לא ראיתי בנייה כה מסיבית. אולי בביקור שלי בשנחאי בשנת 1995. אבל טיאן-ג'ין זאת לא שנחאי, וסין של היום זאת לא סין של 1995 – כלומר רוב האוכלוסיה העירונית כבר שיפרה מאז את תנאי המגורים שלה, ועברה לגור מדירות בגודל קופסת גפרורים לדירות של כ-100 מ"ר.

ביומיים האחרונים הדאגה שלי לגבי הנדל"ן בסין קיבלה חיזוק מערוץ 2 הסיני. זהו ערוץ כלכלי של הטלוויזיה הממלכתית. השבוע היא פרסמה שתי כתבות – אחת על  מצב הנדל"ן בבייג'יג והשנייה על טיאן-ג'ין. אלו כתבות חובה לכל מי שמבין סינית. אבל גם לשאר הקוראים אני ממליץ להעיף מבט בכתבות. למרות שלא תביני את המלל, המראות של כמות הבתים שעומדים ריקים תהמם אותכם – כמו שאומרים, טוב מראה עיניים. הנה סיכום קצר שלי משתי הכתבות:

מצב הנדל"ן בבייג'יג


פרויקט ראשון

מצב הפרויקט – דירות החלו להימכר ב-2004. ב-2005 כל הבתים נמכרו. הפרויקט מורכב אך ורק מווילות.

שטח – 38,000 מ"ר.

גודל – 1,100 בתים (כלומר מתאים בערך ל 4,000-5,000 תושבים).

תפוסה – הקבלן סירב להתראיין, אז אין נתונים רשמיים, אבל לפי עובדי הניקיון בשכונה ובעלי עסקים באזור, המתחם עומד כמעט ריק. בעל המכולת טוען שגרים שם בערך 20 משפחות. ניתן לראות את העזובה החל מדקה 1:45 בסרטון. ברור שרוב הבתים עומדים ריקים.

פרויקט שני

מצב הפרויקט – דירות החלו להימכר ב-2007. תוך 3 שעות נמכרו 88 וילות. הפרויקט חולק לשלושה שלבים. לפי מתווכת של הפרויקט, כל הבתים נמכרו, ועכשיו הם מוכרים רק בתים יד שנייה. הרבה אנשים העמידו את הבית למכירה ישר אחרי שהם קנו אותו. איך שהם קיבלו מפתח, הם לא נכנסו לבית, וישר העבירו את המפתח לסוכנות תיווך.

תפוסה – מאוד נמוכה. לפי סוכנת התיווך 60% מבעלי הבתים לא מוכרים את הבית, לא גרים בו ולא משכירים אותו. כלומר 60% מבעלי הבתים משאירים את הבית לעמוד בפני איתני הטבע. כיוון שיש עוד הרבה שהעמידו את הבית למכירה, ניתן להבין שאחוזי התפוסה נמוכים בהרבה מ-40%.

בדקה 5:45 ניתן לראות עד כמה הפרויקט ריק במשך היום, ובדקה 7:50 ניתן לראות את המצב בערב. העיתונאי נסע ברחוב הראשי של השכונה ביום שישי בערב וראה רק אור אחד דולק.

פרויקט שלישי

שטח – 5 מליון מ"ר.

גודל – 30,000 דירות (מספיק בערך ל 120,000 איש).

מצב הפרויקט – כל הדירות נמכרו ב-2008.

תפוסה – ניתן לראות בדקה 9:45 שברוב הדירות אפילו לא התקינו מזגן. הדיירים באזור טוענים שפחות משליש מאוכלס. העיתונאית בדקה כניסה אחת בבניין אחד. סך הכל מספר הדירות עומד על 71 כאשר מתוכן ל-40% אפילו לא התקינו את העינית בדלת.

מה שמעניין בפרויקט הזה הוא שבניגוד לפרויקטים האחרים בכתבה (וגם בכתבה הבאה), פה מדובר על פרויקט עממי ולא על וילות במגרש גולף. למשל, אני יודע שפקידת הקבלה בבריכה אצלנו קנתה דירה באותו אזור (היא ובעלה מרוויחים ביחד כ-3,000-4,000 ש"ח בחודש).

העיתונאית הלכה לסוכנות תיווך ונאמר לה שבשנים 2007-2008 רק באזור הזה נבנו 68 פרויקטים, כאשר כיום פחות משליש מהדירות באזור זה מאוכלסות. זה כמובן לא הפריע לקבלנים להמשיך לבנות וכיום, בשנה 2010, כבר יש באזור 93-94 פרויקטים.

המתווך אמר להם שיש פרויקט אחד באזור שבו התפוסה אמורה להיות גבוהה, אבל כשהעיתונאי נסע בערב לבדוק הוא גילה שמספר הדירות המוארות בלילה נמוך מאוד.

אחד הטיעונים של אלו שמאמינים שאין בועת נדל"ן בסין הוא שישנה הגירה מאוד גדולה מהכפרים לערים, ולכן יש ביקוש לדירות. אבל הבעיה עם הטיעון הזה הוא שאם אכן הביקוש הוא מצד הכפריים שמהגרים לעיר, אז למה בונים וילות שעולות יותר מחצי מליון דולר? המהגרים מהכפר מרוויחים באזור ה 1000-2500 ש"ח בחודש. האם הם יכולים להרשות לעצמם בית פרטי שעולה חצי מליון דולר?

מה שמעניין באזור הזה של בייג'ינג זה שהבניה כאן היא יותר עממית, ומתאימה למשפחות מהמעמד הנמוך יותר. אבל אפילו כאן התפוסה מאוד נמוכה. אם באמת יש כזאת הגירה מהכפרים, אז למה הדירות האלו עומדות ריקות?

פרויקט רביעי

גם כאן מדובר על דירות יותר עממיות. כאשר על הדירות בפרויקט זה קיימת 4% הנחה לסגל אקדמי.

הפרויקט נבנה ב-2008 והתפוסה עומדת על בערך שליש.

לפי מתווך באזור, יש להם כרגע 1,200 דירות יד שנייה למכירה. גם הוא טוען שרק כשליש מהדירות באזור מאוכלסות. הרבה קונים רק בשביל להשקיע. משקיע אחד קנה 7 דירות כאשר כולן עומדות ריקות – הוא לא מעמיד אותן למכירה, ולא משכיר אותן.

העיתונאי הלך לפרויקט ליד – גם שם בערך שליש מאוכלס.

אם אתם חושבים שהמצב בבייג'ינג בועתי, כדאי לכם לקרוא מה קורה בעיר השכנה – טיאן-ג'ין.

מצב הנדל"ן בטיאן-ג'ין


כאן הם הלכו לבדוק שלושה פרויקטים.

פרויקט ראשון

שטח – מורכב ממספר שכונות. שטחה של כל שכונה עומד על כ-1,600 דונם.

גודל – 20,000 דירות – נבנה לאכלס 60-70 אלף תושבים.

מצב הפיתוח – לפני 7 שנים החלו למכור דירות. כל הדירות נמכרו חוץ מדירה אחת.

מסחרי – שטח של 30,000 מ"ר. רובו עומד ריק חוץ ממספר קטן של חנויות קטנות.

בדקה 3:30 בכתבה ניתן לראות את בית החולים של הפרויקט. הוא נבנה על מנת לספק מקום עבודה ל-70 רופאים. מספר המטופלים עומד היום על 20-30 ביום. (ע.מ. – לדעתי רוב המטופלים הם עובדי המקום ולא דיירים – עובדי ניקיון, בנייה וכו').

תפוסה – כמעט ריק לגמרי. העיתונאי הסתובב חצי שעה ולא ראה כמעט אף דייר או רכב. האנשים היחידים שהוא פגש היו עובדי הניקיון. בלילה (דקה 6:40 בסרטון) כמעט אין בתים מוארים. נראה כי התפוסה בפרויקט כמעט אפסית. רוב הבתים נקנו "להשקעה" ולא למגורים.

פרויקט שני

גודל – 30,000 דירות – נועד לאכלס כ-150,000 איש (ע.מ – זה לפי הקבלן. לדעתי מספר כזה של דירות נועד לאכלס בערך 120,000).

מצב הפיתוח – נבנה לפני כ 6-7 שנים. כל הדירות נמכרו. יש הרבה דירות למכירה (יש שנייה) – לפחות כמה מאות.

תפוסה – לפי סוכנת נדל"ן – בערך 35%. לפי אחד הדיירים – בערך 20%. לפי דיירת אחרת – רוב מוחלט של הדירות עומד ריק. רוב האנשים קנו דירות בשביל להשקיע ולא בשביל לגור. בגלל שהתפוסה כל כך נמוכה, חברת הגז לא חיברה את הפרויקט לרשת הגז, כך שלדירים אין גז בדירות!

למרות התפוסה הנמוכה, קבלנים אחרים ממשיכים לבנות במסיביות באזור. (דקה 11:45 בסרטון)

מסחרי – רוב שטחי המסחר עומדים ריקים. יש פחות מ-20 חנויות. מספר חנויות נפתחו בעבר ונסגרו לאחרונה.

פרויקט שלישי

שטח – 260 קמ"ר.

גודל – 8,000 וילות.

מצב הפיתוח – הפרויקט כולל מעינות חמים, מועדון סוסים, מגרש גולף, כפר נופש, מלון 5 כוכבים. התכנון הוא לבנות פי 15 ממה שקיים היום (למשל עכשיו יש מלון אחד, התכנון הוא ל-5 מלונות). בדקה 17:35 מראים את המלון המפואר – יותר מ-700 חדרים. המלון נפתח לפני 3 שנים. התפוסה לא הצליחה לעבור את ה-15%. ניתן לראות עד כמה הוא עומד מוזנח.

תפוסה – לפי הקבלן 40%. אבל לפי הפועלים בשטח, התפוסה הרבה יותר נמוכה. למשל, אחד הפועלים אומר שבאזור בו הוא עובד עכשיו ישנם 40 בתים, ורק אחד מהם מאוכלס. בשטח אחר יש 370 בתים וגרים שם בערך 20 משפחות. לפי העיתונאים, האזור נראה ריק לחלוטין הן ביום והן בלילה

כנראה שזה לא מספיק לסינים. פרויקטים נוספים רבים מתוכננים בעיר. כל אחד יותר גרנדיוזי מהשני. מה שקרה בדובאי נראה כאין וכאפס לעומת מה שהולך בסין.

הכתבה הזאת סוטרת באופן גורף את הטענות של 3rd Avenue. נראה כי גם בערים מדרג שני בתים רבים נרכשים ע"י ספקולנטים ולא ע"י אנשים שבאמת רוצים לגור בדירות. אני מאוד מאוכזב ממנהלי הקרן. נראה לי שהם לא עשו עבודת מחקר מספקת, והסתמכו רק על טענותיהם של טיקוני הנדל"ן ההונג-קונגים. לפי הכתבות וגם לפי מה שאני ראיתי, המצב בטיאן-ג'ין הרבה יותר גרוע מאשר בבייג'ינג.

מסקנות

חשוב להזכיר שלא כל השכונות בסין נראות ככה. יש מקומות רבים עם תפוסה מלאה או כמעט מלאה (כמו למשל במקום בו אני גר). אבל כמות הבתים הריקים היא מדהימה. אני יודע בוודאות שיש עוד הרבה מאוד שכונות שעומדות ריקות. כבר תארתי בעבר שכונה אחת ליד הבית שלי. ממה שאני קורא ושומע מאנשים שביקרו במקומות אחרים בסין, נראה שעודף בנייה קיים במקומות רבים בסין. סיפרתי כאן בעבר שבטיול שלי במונגוליה הפנימית גם ראיתי בנייה מסיבית מאוד של בתים, אבל עוד לא סיפרתי על המעבר שלי ביאן-טאי – הייתה לנו נחיתת ביניים בעיר זאת, ורק מהמטוס ראיתי בנייה מאוד מסיבית של רבי-קומות באזור שדה התעופה.

לפני מספר שבועות יצאה ידיעה שהחברה שאחראית על רשת החשמל בסין דיווחה על כך שישנן 65 מליון דירות שלא גרו בהן חצי שנה או יותר (דירות בהן מונה החשמל לא זז במשך חצי שנה). אח"כ החברה הכחישה דיווח זה, אבל אני מפקפק בהכחשה זאת.

אין לי דרך לדעת האם הנתון נכון או לא, אבל אני בטוח ב-100% שיש בסין עודף בנייה מסיבי. לדעתי קורה כאן משהו שלא קרה אי פעם בהיסטוריה האנושית – נבנים עשרות מליוני דירות שאף אחד לא יגור בהן. מאות ואולי אלפי ערי רפאים נבנות בסין. בטווח הקצר זה עוזר לנפח את נתוני התל"ג של סין, יוצר תעסוקה ומעשיר את קופת המדינה, אבל בטווח הארוך אין שום דבר חיובי בבנייה מסיבית של בתים שאף אחד לא יגור בהם. בטווח הארוך בתים אלו יהוו עול כלכלי על הממשלה הסינית ועל משלם המסים.

אני יודע שרבים לא מסכימים איתי לגבי בועת הנדל"ן בסין. אחד הטיעונים שלהם הוא שכמות האנשים בסין מצדיקה בנייה מסיבית. לדעתי המספר האסטרונומי של אוכלוסיית סין מצליח לבלבל אותם, אז בואו נבודד את הנתונים למספרים קטנים יותר.

למשל טיאן-ג'ין – מדובר בעיר עם אוכלוסיה של 15-20 מליון איש. אז אפשר לראות את טיאן ג'ין כישראל פי שתיים או ישראל פי שלוש. הפרויקט הראשון מהכתבה על העיר מיועד ל-60-70 אלף איש – כלומר הוא בערך בגודל של העיר מודיעין. הפרויקט השני מיועד בערך ל-120 אלף תושבים – כלומר בערך כמו רמת-גן. הפרויקט השלישי הוא בערך בגודל של עפולה (רק מבחינת מספר התושבים, בתכל"ס מדובר על פרויקט הרבה יותר גדול). צריך לזכור שיש בטיאן-ג'ין עוד מספר ערי רפאים שכאלו, ושהבנייה המסיבית עדיין נמשכת. אז תחשבו שהייתם מסתובבים בארץ ורואים עיר כמו מודיעין עומדת ריקה, ואח"כ עיר בגודל של רמת-גן עומדת כמעט ריקה לגמרי, ואח"כ עפולה וכו'. ובנוסף לכך הבנייה מסביב הייתה ממשיכה בקצב מטורף, מה הייתם חושבים על מצב הנדל"ן בארץ?

פורסם בקטגוריה כלכלה | 75 תגובות

תיק המניות ביולי 2010

פורסם בתאריך 1 באוגוסט 2010 מאת עדו מרוז

החודש התחיל חלש, כאשר השוק המשיך עם מומנטום הנפילות מהחודש שעבר. לאחר כמה ימים בתוך החודש הייתי בטוח שהתיק שלי נכנס לטריטוריה שלילית, והחלטתי להציץ באקסל ולבדוק. להפתעתי עדיין הייתי מורווח ביותר מ-8%. ההרגשה שלי, לאחר מספר חודשים של ירידות, שהתיק שלי מופסד, ולכן פחדתי שאולי עשיתי טעות באקסל. ידעתי שאני מורווח על המניות בהונג-קונג –  לפחות על רובן, אבל הפליא אותי שהתיק בארה"ב עדיין בטריטוריה חיובית, וזאת למרות הירידות החדות במניות הרדיו, וולס-פארגו וסטיוארט.

בדקתי שוב את האקסל, והסתבר לי שהוא בסדר גמור – אין שום טעויות. אז החלטתי לבדוק את הסיבה לכך שאני עדיין מורווח השנה. התגלית הייתה מעניינת. סיבה עיקרית לתשואה היפה שלי השנה הייתה שביצעתי מספר החלפות בין ההחזקות שלי. סביר להניח שהייתי מורווח גם ללא שינויים אלו בתיק, אבל השינויים שיפרו את התשואה שלי.

למי שזוכר, אחת המסקנות שלי מהמפולת של 2008-2009 הייתה שלא חיפשתי מניות זולות יותר מאלו שהחזקתי. כתבתי אז שזאת הייתה טעות לשבת על מניות שנסחרות ברבע מהשווי האמיתי שלהן, ולא לקנות מניות שירדו ל-10% או פחות מהשווי האמיתי שלהן. השנה אני כל הזמן חושב איך לשפר את התיק שלי. האם ניתן להחליף מניה שנסחרת במכפיל 7 במניה שנסחרת במכפיל רווח של 5?

להחליף מניה זולה במניה זולה יותר זה אחד הדברים הכי קשים. הסיבה לכך היא שיש סיכוי שאחרי שמכרת מניה עם מכפיל רווח של 7, השוק יגלה מניה זו, ומחירה יוכפל תוך מספר שבועות ויגיע לשווי הוגן, ואילו המניה החדשה שקנית עדיין תדשדש. למרות זאת, אני חושב שבטווח הארוך זאת אסטרטגיה משתלמת.  השנה, לפחות, נראה שהשינויים פעלו לטובתי. למשל, אחת מההשקעות הכי רווחיות שלי בינתיים השנה היא מטה (סימול CASH). אבל בתחילת השנה מניה זו דווקא ירדה בעוד מניות הרדיו שלי עלו מאוד יפה, לכן מכרתי מניות של אנטרקום (סימול ETM) תמורת 8.3$, וקניתי CASH תמורת 18.5$. כמו כן מכרתי חלק נכבד ממניות הרדיו במחירים גבוהים בהרבה ממה שהם היום, וקניתי מניות של סטיוארט (סימול STC). אומנם סטיוארט ירדה די הרבה מאז שהתחלתי לקנות, אבל הירידה בחברות הרדיו הייתה חדה יותר. שינויים אלו עזרו קצת לשפר את התשואה שלי.

החודש החל כאמור בנפילה לא קטנה של המניות בארה"ב, ואילו המניות בהונג-קונג דווקא שמרו על ערכן. כמו שתראו בהמשך, ניצלתי הזדמנות זאת בשביל להחליף מניות הונג-קונגיות באמריקאיות. אני מקווה שהחלפה זאת תשתלם. בהמשך החודש שוקי המניות התאוששו קצת, וכך גם התיק שלי.

מתחילת השנה ה SPY ירד ב-0.14%, ה DIA עלה ב-1.6% וההאנג-סנג ירד ב-2.2%. התיק שלי עלה ב-21.6%.

תשואה זו לא כוללת מינוף. התיק הממונף שלי עלה מתחילת השנה ב-5.5% (בלי להתחשב בהוצאות הריבית), כך שאם הייתי מחשיב גם את התיק הממונף, התשואה שלי לא הייתה משתנה בהרבה.

דוחות ודיווחים

החדשות הטובות הן שנראה שהכלכלה מתאוששת מהמיתון הקשה שתקף אותה לפני כשלוש שנים. כל החברות הסיניות בהן אני מחזיק (חוץ מדקה) מדווחות על התאוששות בהזמנות הן מאירופה והן מהארה"ב. גם המצב בארה"ב נראה קצת יותר טוב מאשר לפני שנה. השווקים שנשארו בעייתיים הם שוק הדיור ושוק העבודה בארה"ב. שם ההתאוששות איטית יותר.

על הדוחות של וולס-פארגו כבר כתבתי לפני מספר יומים, אז נעבור לדוחות האחרים.

מאן-סאנג (סימול 938) היא כנראה הנחליאלי הראשון שמבשר על בוא הסתיו בשוק הנדל"ן הסיני. למי שזוכר, החברה הקימה "עיר פנינים" אשר כוללת שוק פנינים, בתי-מלון ובנייני מגורים. מאן-סאנג אומנם הרוויחה השנה, אבל פרויקט הנדל"ן שלה לא מצליח להתרומם. אחד הדברים המדאיגים ביותר מהדוח היה שהחברה צופה שקונים רבים שכבר חתמו על חוזה יחזרו בהם, ויבטלו את הרכישה. הקוראים כאן כבר יודעים מה דעתי על ענף הנדל"ן בסין, והפרויקט הזה מתחיל להיראות כמו עוד פיל לבן מיני רבים שנבנה בסין בשנים האחרונות. עקב ההזדמנויות האחרות בשוק, החלטתי לצאת מהשקעה זאת – מכרתי את כל המניות שלי תמורת 0.48$. סך הכל הרווחתי על השקעה זו – קניתי את  המניות בנובמבר 08 תמורת 0.198$.

צ'יני (סימול 216) היא עוד חברת נדל"ן שפעילה בסין. כצפוי, החברה דיווחה על רווחים גבוהים מאוד השנה, אבל למרות זאת החלטתי למכור את כל המניות, וזאת בגלל 3 סיבות:

1 – בועת הנדל"ן בסין. ברגע שהבועה תתפוצץ, כל חברות הנדל"ן בסין ירגישו זאת בצורה זו או אחרת. אפילו החברות שמחזיקות נכסים טובים, תראנה ירידת מחירים וירידה בתפוסה.

2 – עד עכשיו החזקתי במניה בגלל שהיא נסחרת בהנחה משמעותית על ה NAV שלה. ובנוסף לכך, היא נכנסה מוקדם לסין, ולכן היא קנתה נכסים במחירים נמוכים ממחירי השוק היום. אבל נראה שהחברה ממשיכה לקנות נכסים בסין גם היום כאשר המחירים גבוהים מדי. זאת סיבה לדאגה. החברה נסחרת בשליש מה NAV שלה, אבל כיום היא קונה נכסים במחירים גבוהים מדי, ולכן ההנחה שהיא נסחרת ביחס ל NAV מצטמקת.

3 – הירידות בתחילת החודש בבורסה האמריקאית, הניבו הזדמנויות השקעה. כמו שכתבתי למעלה, החלטתי להחליף מניות זולות במניות זולות יותר, וצ'יני הייתה אחת מהקרבנות שלי.

קרבן נוסף להחלפה שביצעתי הייתה סונג-הינג-וישן (סימול 125). החברה דיווחה על ירידה חדה בהכנסות וברווחים, אבל זה היה צפוי לאור המצב הכלכלי. שווי השוק של החברה עומד על כ-800 מליון והחברה הרוויחה 80 מליון השנה. אבל רווחי השיא שלה ב-2008 עמדו על 140 מליון. אם החברה תחזור לרווחים אלו, אז היא עדיין זולה. העניין הוא שהחברה מייצאת מסגרות משקפיים לאירופה וארה"ב. המשכורות בסין נמצאות בתהליך עלייה, מה שיכול לפגום בשולי הרווח שלה.

זאת הייתה החלטה לא קלה למכור. אני חושב שהמניה עדיין זולה, והסיבה היחידה שמכרתי היא בשביל לקנות מניות אמריקאיות (בעיקר רדיו-ואן וסטיוארט).

דקה (סימול 997) דיווחה על הפסד השנה – די צפוי לאור המצב הקשה של ענף המלונאות (גם טאי-פינג עומדת לדווח על הפסד השנה). אולם אני חושב שהמניה עדיין זולה – גם אם נחשיב את ההפסד של החברה השנה, נקבל מכפיל רווח של 6.3 על ממוצע הרווחים ב-5 השנים האחרונות.

טימברלנד (סימול TBL) – ההכנסות עלו ב-5%. החברה הפסידה הרבעון, אבל זה נורמלי לרבעון השני שהוא החלש ביותר. הרווחים של טימברלנד מתרכזים בעיקר בתקופת החגים – כלומר ברבעון השלישי והרביעי של השנה. ההפסד גדל השנה לעומת זה של השנה שעברה, אבל מתוך זה 13 מליון באו ממחיקות מוניטין. ללא הפסד חד פעמי זה, ההפסד היה כמעט חצי לעומת זה של השנה שעברה. נתון חשוב מאוד הוא שהחברה רכשה 1.3 מליון מניות הרבעון. נראה שיש סיכוי שהשנה החברה תקנה כ-4 מליון מניות – לעומת ממוצע של כ-3 מליון בעשור האחרון. ההשקעה שלי בטימברלנד עדיין קטנה מאוד. אני מקווה מאוד שהמחיר ימשיך לדשדש בשנה הקרובה כדי שאני אוכל להגדיל את ההחזקה.

תוצאות הרבעון השני של סטיוארט (סימול STC) היו טובות יותר מאשר ציפיתי. החברה דיווחה על רווח הרבעון, אבל אני מעדיף לחכות עוד שני רבעונים לפני שאני פותח בקבוק שמפניה, ולראות שמגמה זאת ממשיכה. החברה דיווחה על רווח של 9.4 מליון דולר, אבל 6.3 מליון מתוך רווח זה אינו רווח אמיתי, אלא קפיטליזציה של תוכנה שפותחה בחברה. אבל גם אם מורידים רווח זה, החברה עדיין הרוויחה, ואלו חדשות בהחלט טובות. אומנם ההכנסות של החברה ירדו עקב המצב הקשה של ענף הנדל"ן, אבל סטיוארט הפרישה פחות לחומ"ס, ומכאן הרווח הרבעוני. סיבה נוספת היא העלייה בהכנסות מחטיבת הייעוץ של החברה. שיפור אמיתי יגיע רק כשמצב הנדל"ן יתחיל להראות סימנים של חזרה לחיים. צריך לחכות בסבלנות, אבל אני נוטה להאמין שהגענו לתחתית, או שאנחנו מאוד קרובים לתחתית.

השוק הגיב באגרסיביות לדוח הרבעוני של קומולוס (סימול CMLS), והוריד את המניה בכ-10% ביום פרסום הדוח, אבל אני דווקא חושב שהדוח היה לא רע בכלל.

ההכנסות עלו בכמעט 6% משנה שעברה. לאחר הדוחות של ETM ציפיתי למספר נמוך יותר אצל קומולוס, וזאת בגלל שלקומולוס יש יותר תחנות מקומיות – בהן ההכנסות מפרסום מתאוששות לאט יותר. ניתן לראות שהרווח לפני מס ירד ברבעון הנוכחי לעומת הרבעון המקביל. זאת בעיקר בגלל 3 סיבות – ברבעון המקביל היה לחברה רווח חד פעמי בסך 7 מליון דולר. תשלומי מניות לעובדים התרכזו השנה ברבעון השני, ואילו בשנה שעברה הם התרכזו יותר ברבעון הראשון וסיבה אחרונה היא העלייה בהוצאות ריבית – זה היה צפוי בגלל שינוי בהסכם החוב עם הבנקים באוגוסט שעבר.

ביוני החברה שילמה 25 מליון דולר מהחוב שלה, ולכן החל מהרבעון הבא הוצאות הריבית תרדנה. כמו כן סמנכ"ל הכספים צופה שהם יחזירו עוד 25 מליון בתחילת השנה הבאה – דבר שיפחית את הריבית ב-0.5% נוספים.

קומולוס הרוויחה הרבעון 13 מליון דולר. נכפיל זאת ב-3 (3 רבעונים, כי הרבעון הראשון תמיד חלש), ונקבל רווח שנתי של 40 מליון דולר. הקורא, יניב, הזכיר לי שמדובר ברווח לפני מס, והוא צודק. הרווח הנקי צריך לעמוד על כ 25 מליון דולר. לאור זאת אני חושב שהחברה שווה לפחות 300 מליון דולר. אני מניח שבשנה הבאה ההכנסות תעלנה והוצאות הריבית תרדנה. בנוסף לכך צריך לזכור שתזרים המזומנים של החברה עוד גבוה יותר. החברה תרשום השנה פחת של כ-9 מליון, אבל מצפה ל CAP EX של 3 מליון בלבד. זה עוד 6 מליון לרווח הנקי של החברה!

פעולות בתיק

מכרתי את צ'יני תמורת 1.2$ ו 1.15$, מאן-סאנג תמורת 0.48$ ואת סונג-הינג-וישן תמורת 3.05$. את סונג-הינג-וישן קניתי באזור ה-1.5$ לפני כשנה וחצי. אז אפילו אם נתעלם מהדיבידנדים, הכפלתי את הכסף שלי. גם במאן-סאנג יותר מהכפלתי את הכסף שלי – קניתי ב-0.198$ לפני כמעט שנתיים. ההשקעה בצ'יני הייתה פחות מוצלחת כיוון שקניתי אותה באזור ה-80 סנט לפני כשנתיים.

קניתי קצת מניות של דקה תמורת 1.1$. הוספתי עוד לאסיה-סטנדרט (סימול 129) תמורת 1.34$. חיזקתי את ההשקעה בסטיוארט תמורת 8$ ו 8.14$. קניתי עוד מניות של קומולוס תמורת 2.73$-2.8$, טיפ-טיפה טימברלנד תמורת 16.66$ ודי הרבה מניות של רדיו-ואן (סימול ROIAK) במחירים של 0.85$-0.9$.

כיוון שלפני מספר חודשים מכרתי את רוב המניות של קומולוס ורדיו-ואן במחירים הרבה יותר גבוהים ממחירם היום, זה היה נחמד לשוב ולאסוף אותן במחירים זולים.

אני רוצה להזכיר לקוראים שהבלוג הזה מיועד לתעד את ביצועי ההשקעות שלי, ולחלוק מניסיוני כמו גם מהטעויות שלי. אני לא ממליץ על אף אחת מהמניות המוזכרות כאן. כמו כן, אני עלול למכור (או לקנות) מניות זמן קצר לאחר שקניתי (או מכרתי) אותן, וזאת מבלי לדווח על כך כאן.

חודש שעבריי      ייחודש הבא

פורסם בקטגוריה מניות | 99 תגובות