התפתחויות בסין בסוף 2010

אני מניח שרוב הקרואים מודעים לצמיחה הכלכלית המרשימה שסין הראתה ב-2010, כמו גם למספר צעדי הריסון שנקטה המפלגה הקומוניסטית על מנת לצנן את הכלכלה המתחממת.

ובכל זאת הנה כמה נקודות מעניינות מסין:

– האינפלציה עלתה בנובמבר ב-5.1% דבר שגרם לממשל הסיני להעלות את שערי הריבית בפעם השנייה השנה, ולהעלות את מכסת הרזרבות של הבנקים.

– 60% מההכנסות של בייג'ינג, שנחאי ושן-ג'ן הגיעו בשנת 2010 ממכירות קרקעות. לאור זאת, לא פלא ש-

– ביום אחד בסוף דצמבר הרכבת התחתית בבייג'ינג גדלה ב-50% – מ 220 ק"מ של מסילות ל 330 ק"מ.

– בסוף נובמבר הושק בסין קו הרכבת הכי קשה לבנייה בעולם. 377 ק"מ שכולל 159 מנהרות ו-253 גשרים.

– החל מהראשון בינואר 2011 עיריית בייג'ינג החלה להגביל את מספר רשיונות הרכב שיחולקו (קרי – מספר המספרים) ל-240 אלף בשנה. ב-2010 נקנו בבייג'ינג כ-750 אלף כלי רכב חדשים. כלומר השנה תהיה צניחה חופשית במספר כלי הרכב שימכרו. מעניין מה חושבים על כך סוכני הרכב.

– הסינים ממשיכים להציף את הונג-קונג. בחג המולד וראש השנה האזרחית הונג-קונג הוצפה בסינים צמאי קניות. אבל, לפחות לפי אחת מחנויות התכשיטים, ישנה האטה משמעותית ברכישות של תכשיטי יוקרה (תכשיטים באזור ה-100 אלף דולר).

– בשנת 2010 מחירי הנדל"ן בסין עלו בכ-7%, אבל מצד שני הייתה ירידה של כ-30% במספר הדירות החדשות שנמכרו.

הסעיף האחרון מביא אותי לנושא הזה:

עדכון על הנדל"ן בסין

אתמול ביקרנו זוג חברים שלנו. הבעל עובד בתחום הנדל"ן, אז זאת הייתה הזדמנות מצוינת להתעדכן.

לטענתו, מרגישים שצעדי הקירור מתחילים להשפיע על שוק הנדל"ן. הוא כרגע עובד בפרויקט בטיאן-ג'ין (עיר ענק במרחק של כ-150 ק"מ מבייג'ינג). הם קנו את הקרקע (שנמצאת במרכז העיר) בכ-7,000 יואן למ"ר בשנת 2008. בשנה שעברה קרקעות דומות נרכשו ב-15,000 יואן. לטענתו מחירי הדירות החדשות בטיאן-ג'ין ירדו קצת. הם הגיעו ל-30,000 למ"ר במרכז העיר וכעת הם ירדו ל-20 פלוס. עובדה זו מלחיצה את הקבלנים, כיוון שמי שקנה אדמות ב-15,000 ירוויח קצת מאוד אם בכלל. ככה שמתחילים להרגיש לחץ בתעשייה.

עוד הוא סיפר לי – הם השיקו לאחרונה שלושה פרויקטים בבייג'ינג. האחד בדרום הטבעת החמישית. שם הדירות מאוד זולות 11-12 אלף יואן למ"ר. הם השיקו 600 דירות וכבר ב-6 בבוקר עמדו 6,000 קונים בתור. הדירות נחטפו כמו לחמניות.
פרויקט שני – בצפון הטבעת הרביעית במקום מאוד טוב הושק פרויקט, ושם הדירות נמכרות בקצב נורמלי.
פרויקט שלילי – ממוקם במזרח הטבעת החמישית. מיקום לא מי יודע מה, ומדובר בפרויקט של וילות. שם הם לא מצליחים להזיז את הבתים. כמעט ואין קונים.

מה זה אומר?
ממש קשה לדעת. האינסטינקט הראשוני שלי אומר שיש ביקוש אמיתי לדירות זולות ולדירות במיקומים מאוד טובים, אבל המגבלה על קנייה של דירה שלישית כנראה מונעת מכל הספקולנטים שקנו וילות בכל מני חורים רק בשביל להשאיר אותן ריקות, להמשיך לקנות. זאת דעתי, ואם זה נכון, תהיה לכך השפעה מאוד גדולה על ענף הנדל"ן השנה.
אבל צריך לקחת את זה בערבון מוגבל כיוון שאלו רק סימנים ראשונים וקשה לקבוע לפיהם. ההיסטוריה מוכיחה שבועות ממשיכות לבעוט בכל הכוח הרבה מאוד זמן, אז ממש קשה לדעת מה ייקרה, אבל אני אמשיך לעדכן.

בינתיים, שוק הדירות מיד שנייה ממשיך לשעוט בכל הקצב. למשל, במתחם בו אני גר נמכרה בשבוע שעבר דירה במחיר של 36 אלף יואן למ"ר. כבר ציינתי שאני גר באזור די רחוק מהמרכז בקומפלקס רגיל ולא יוקרתי.

התפוסה עדיין נמוכה

זוכרים את הכפר האולימפי שדיברתי עליו כאן?
הכפר בו גר צוברי בזמן האולימפיאדה?
ציינתי אז שדירות שם ריקות. בחודשים האחרונים ראיתי את מתווכי הדירות עובדים שעות נוספות על מנת למכור את הדירות שם. עברתי מספר פעמים בשעות הערב בשביל לבדוק מה קורה במתחם היוקרתי הזה. ובכן – שנתיים וחצי אחרי האולימפיאדה, אני מעריך שהתפוסה של הדירות במתחם עומדת על כ-30%.

מצב דומה קיים גם במתחם של זוג החברים שביקרנו אתמול. הם גרים במתחם חדש במיקום מעולה (המיקום הכי טוב מכל החברים שלי בבייג'ינג). הם יושבים ממש על צפון הטבעת השנייה ובמרחק הליכה קצר מהתחתית. זה מיקום מעולה. הם קנו את הדירה ב-2008 (כשהיא עוד הייתה רק תכנון על הנייר) תמורת 20 אלף יואן למ"ר, וכיום המחיר שם עומד על כ-45 אלף. הם קיבלו את המפתח לפני שנה, ועברו לגור שם באוגוסט (אחרי שהם שיפצו את הדירה). היום, כשנה לאחר סיום הבנייה, ולמרות המיקום המעולה של הפרויקט, האכלוס שם עומד רק על כ-50%. אפשר לראות שכ-50% מהדירות לא שופצו בכלל. סתם עומדות להן ריקות. פשוט מדהים. בעל הדירה צריך לשלם יותר מ-3 יואן למ"ר דמי ניהול, וכמובן על חימום בחורף. ועדיין הדירות עומדות ריקות.

פורסם בקטגוריה כלכלה | 34 תגובות

שנת הארנבת יוצאת לדרך

אחרי שנתיים מעולות בבורסה, אני מצפה שהתיק שלי השנה לא יככב. אני לא אופתע אם התיק שלי יפגר השנה אחרי המדדים. אומנם אי אפשר לדעת, אבל זאת ההרגשה שלי. סאונדוויל היא עדיין ההחזקה הכי גדולה אצלי, ואם אכן שוק הנדל"ן בסין יתקרר, קשה לי להאמין שזה לא ישפיע על מחיר המניה של סאונדוויל.
אתם בטח שואלים, אם ככה מדוע אני לא ממש את סאונדוויל ואת חברות הנדל"ן האחרות שאני מחזיק בהונג-קונג. התשובה לכך היא שאני לא פועל לפי הרגשות. זה שיש לי הרגשה שהתיק שלי יפגר השנה ושסאונדוויל תרד, לא אומר שזה באמת מה שיקרה.

הדרך היחידה להשקיע זה לפי הראש ולא לפי הלב. והראש אומר לי שסאונדוויל עדיין זולה, ולכן, לעת עתה, אני משאיר אותה אצלי בתיק.

השנה חילקתי את ההשקעות שלי בצורה קצת שונה. בגלל השורט על ואלי (סימול VALE), החלטתי להכניס את ואלי כהשקעה בתיק הרגיל שלי, וכנגדה להעמיד עוד מניות מצד הלונג. על כן יצא שהצד של הלונג מתחבר ל-106% וואלי ל – 6%-.

ככה נראה התיק שלי בתחילת השנה:

[table id=25 /]

שני דברים בולטים מאוד בתיק – האחד הוא שהתיק הרבה יותר מרוכז מאשר בעבר. יש לי רק 12 החזקות, ואם מחשיבים את WFC ו WFC-WT כרעיון אחד – אז 11 החזקות.
דבר שני זה שאין כמעט מניות חדשות בתיק לעומת שנה שעברה. אם לא מחשיבים את WFC-WT אז יש לי רק מניה אחת חדשה – סטיוארט (סימול STC) והשורט על ואלי (סימול VALE). האם זה אומר שאני נח על זרי הדפנה?
לא יודע, אבל זה בהחלט נותן לי פוש רציני להתחיל ולהסתכל על דברים חדשים. אולי קצת נרדמתי בחודשים האחרונים, ואני צריך לעבוד יותר קשה ולבדוק יותר רעיונות.

בנוסף לתיק הרגיל שלי, יש לי גם את התיק הממונף, וככה הוא נראה בתחילת השנה:

[table id=26 /]

תחזיות לשנת הארנבת

גם השנה אני אמשיך לשחק במשחק הזה של תחזיות מקרו, למרות שלמדנו כבר שזה לא משהו שאני טוב בו. אבל זה עדיין כיף 🙂
בקיצור – לגזור ולשרוף!

– השנה תמשיך ההתאוששות בכלכלה האמריקאית. הנדל"ן יגיע לשפל והמחירים יתחילו לטפס מתי שהוא השנה. קצב התחלות הבנייה יעבור את ה 700-800 אלף לקראת סוף השנה.
– אחרי שיהיה ברור לכולם שהכלכלה האמריקאית ממשיכה להתאושש, חברות תתחלנה לגייס עובדים, ונראה ירידה ברמת האבטלה.
– הבנקים יתחילו להלוות יותר. אני מצפה שוולס פרגו תככב השנה.
– כשיהיה ברור שאמריקה לא נופלת ושאירופה מתייצבת, תשומת הלב תופנה מזרחה לבעיות בסין.
– השנה תהיה ירידה בפעילות הנדל"ן בסין וכמו גם במחירים. הסינים ינסו לעשות הכל כדי למנוע משבר, אבל לדעתי זה לא כל כך יעבוד. אני לא צופה שתהיה השנה מפולת בסין כיוון שלוקח זמן לדברים האלו להתגלגל, אבל מחירי הנדל"ן יירדו וזה יהיה סימן ראשון לשנים הבאות שיהיו קשות יותר לכלכלה הסינית.

אני רוצה להזכיר לקוראים שהבלוג הזה מיועד לתעד את ביצועי ההשקעות שלי, ולחלוק מניסיוני כמו גם מהטעויות שלי. אני לא ממליץ על אף אחת מהמניות המוזכרות כאן. כמו כן, אני עלול למכור (או לקנות) מניות זמן קצר לאחר שקניתי (או מכרתי) אותן, וזאת מבלי לדווח על כך כאן.

שנה שעברהיי      ייחודש הבא

פורסם בקטגוריה מניות | 49 תגובות

תיק המניות בדצמבר 2010

הנה נגמרה לה עוד שנה. דבר ראשון צריך לבדוק את הנבואות שלי מתחילת השנה. האמת שזה כבר מתחיל להיות מביך מעד כמה טעיתי:

"יהיה מאוד קשה להגיע לתשואה של יותר מ-20% או אפילו 10%" – התשואה שלי הייתה הרבה יותר גבוהה. אבל כאן באמת אין לי מה לבכות.

"אחרי שנה מאוד טובה בשוקי המניות, סביר להניח ש-2010 תהיה פחות טובה" – כאן צדקתי, אבל זאת לא באמת חכמה גדולה אחרי שנה כמו 2009.

"נראה כי המשבר הפיננסי כבר לגמרי מאחורינו" – צדקתי.

"לקראת אמצע השנה יגיעו המחיקות בבנקים לשיא, ואח"כ תחל ירידה – עובדה שתתן דחיפה יפה לרווחים של הבנקים. אני צופה שהמגזר הפיננסי יציג תשואה יפה מאוד השנה" -צדקתי לגבי המחיקות של הבנקים, אבל הרווחים לא עלו. הסיבה לכך היא החולשה המתמשכת בשוק הדיור ובכלל החולשה בכלכלה האמריקאית – בגדול טעיתי בנבואה הזאת.

"אני מהמר שהכלכלה האמריקאית תפתיע את כולם והתל"ג יעלה ביותר מ-4% – אפילו הייתי מעז ומהמר על 5%" – עוד אין נתונים סופיים, אבל זה ברור שפספסתי בענק. התל"ג יעלה בפחות מ-3% – זה לפחות מה שנראה כרגע.

"סביר להניח שהתל"ג בסין, גם השנה, יעלה ביותר מ-8%, אבל זאת לא תהיה עלייה בריאה. מחירי הנדל"ן – במיוחד בבייג'ין ובשנחאי – יירדו. בשביל להמשיך ולפמפם את הכלכלה המקומית, הסינים ישקיעו יותר בתשתיות. הסינים פה מתחילים לשחק במשחק מסוכן, ומתחילים להזכיר את היפנים שבנו גשרים לשום מקום רק בשביל לפמפם את הכלכלה" –  התל"ג אכן עלה ביותר מ-8%, אבל טעיתי מאוד לגבי הנדל"ן. הנדל"ן לא ירד השנה אלא עלה בכ-7%.

מה מלמדות הנבואות שלי?

קודם כל הן מלמדות שאין לי שום מושג מה יקרה לכלכלה – בטח לא בטווח של שנה. מה שעוד ניתן ללמוד מהכישלון שלי בניבוי, זה שלא צריך לדעת מה יקרה במקרו כלכלה בשביל לעשות כסף בבורסה.
כל מי שחושב שהוא יותר טוב ממני במשחק הזה של ניבויי מקרו, אני ממליץ לו לעשות את התרגיל שעשיתי כאן. לכתוב כל תחילת שנה מה הוא חושב שיקרה, ואז בסוף השנה לראות האם הוא צדק. לדעתי זה תרגיל מאוד טוב בהלכי צניעות.

בנוסף לכישלון הנבואי שלי, היו לי גם כמה כישלונות בהשקעות. הכואבת מביניהן הייתה מטה-פיננס (סימול CASH), אבל חוץ ממנה היו גם את טרוול-סנטרס (TA) ואת RGCI. אבל לפני שנגיע לזה, בואו נעבור על התשואות:

בשנת 2010 מדד ההאנג-סנג הניב תשואה של 8.1%. התשואה של ה DIA הייתה 13.3% ושל ה SPY עמדה על 14.9%.
התיק שלי הצליח לשבור את המדדים בהפרש ניכר, והניב השנה תשואה של 55.7%.

תשואה זו לא כוללת את התשואה של התיק הממונף שלי שעלה בכמעט 30%. אם הייתי כולל אותו, התשואה הייתה גבוהה יותר.
הנה הטבלה המעודכנת עם התשואות שלי מאז שהקמתי את הבלוג:

[table id=24 /]

מה לא עבד השנה

ההשקעה שגרמה להפסד הכי גדול השנה הייתה מטה פיננס (סימול CASH). הסיבה לכך היא שהרגולטור התלבש על החברה וחיסל לה את הפעילות ממנה הגיעה עיקר הצמיחה של מטה. אם מסתכלים מה הייתה הטעות שלי כאן, אז אני חושב שזאת הייתה השקעה גדולה מדי בחברה שלא ממש הייתי סגור על איך שהיא עובדת.
התחום הפיננסי זה תחום מאוד מסובך, ובד"כ אני נמנע מלהשקיע בחברות בתחום. במקרה של מטה התלהבתי מאוד מתחום כרטיסי הפרה-פייד (ובצדק), אבל אף פעם לא הייתי סגור לגמרי על אופי הפעילות של החברה. גם זה בסדר, אני לא מהמשקיעים שצריכים לדעת כל פיפס בחברה לפני שהם שמים בה את הדולר הראשון. אין לי בעיה להשקיע בחברה שאני לא מאוד מבין, אם המחיר נמוך מספיק. העניין במטה הוא ששמתי שם יותר מדי כסף (יותר מ-10% מהתיק שלי) על רעיון שלא ממש הבנתי.

עוד שני רעיונות שלא עבדו השנה הם טרוול-סנטרס (סימול TA) ורדיו-ואן (סימול ROIAK). אומנם השורה התחתונה ב ROIAK הייתה חיובית והרווחתי הרבה כסף על ההשקעה הזאת, אבל היה לי כאן הרבה מאוד מזל שיצאתי לפי שהמניה ירדה. בגלל זה אני מכניס אותה כאן – לרשימת הטעויות.

המשותף ל TA ול ROIAK הוא ששתי ההשקעות האלו צלעו השנה בגלל ההנהלות שלהן. וזה מראה עד כמה אסור לזלזל בטמטום של מנהלים. מנהלים מטומטמים יכולים להרוס חברות די מהר. גם כאן אני מרגיש חובה לציין שאני לא מסוג המשקיעים שמשקיע רק בחברות עם ההנהלה הכי איכותית שבעולם. הרבה מההשקעות הכי רווחיות שלי היו בחברות עם מנהלים לא מוכשרים במיוחד. אם המחיר נמוך מספיק, אני מוכן להתפשר על הציציות של ההנהלה. אבל יש גבול מסוים שכדאי לא לחצות אותו – אם ההנהלה מושחתת או ממש ממש גרועה, עדיף להימנע מלהשקיע בחברה – לא משנה עד כמה המניה זולה.

האמת שזה משהו שלמדתי על בשרי טוב טוב בשנים האחרונות, והיום אני כבר הרבה יותר זהיר. למשל, לפני מספר שבועות החלטתי לא להיכנס להשקעה רק בגלל ההנהלה. מדובר בחברה הונג-קונגית קטנה בשם צ'יינה-סטאר (סימול 326). זאת אחת החברות הכי זולות שראיתי אי פעם, אבל ההנהלה שם לא מובנת לי בכלל, ועל כן החלטתי שלא להשקיע.

מה עבד השנה

מה שעבד הכי טוב השנה היה סאונדוויל. המניה הניבה תשואה של יותר מ-90%. דיברתי כאן אין ספור פעמים על המניה הזאת בשנים האחרונות, אז אני לא אפרט שוב את הסיפור מאחורי החברה. אני רק רוצה להגיד שזה משתלם להמר בגדול על רעיון שמאמינים בו מאוד. סאונדוויל הייתה המניה האהובה עלי בתחילת השנה (ואפילו כתבתי על כך בדה-מרקר). האמנתי שאני מכיר מאוד טוב את הפעילות של החברה, הבנתי שהחברה נסחרת מאוד בזול וידעתי גם למה השוק לא מבין את החברה. כל אלו העניקו לי ביטחון להשקיע חלק ניכר מכספי בחברה אחת.

ככה שלמרות שדובר בחברה קטנה (שווי שוק של כ 100 מליון דולר אמריקאי) שמתי שם כ-25% מהכסף שלי. כשאחוז כל כך גדול מהתיק עולה ביותר מ-90%, ההשפעה על התשואה הכוללת של התיק מאוד משמעותית. אומנם ללא סאונדוויל התיק שלי עדיין היה מככב עם תשואה של בערך 42%, אבל סאונדוויל לבדה הוסיפה עוד יותר מ-10 נקודות האחוז לתשואה שלי השנה.

רדיו היה עוד רעיון שעבד מצוין השנה. בסופו של דבר כל הנבואות של רוביני וחבריו לא התממשו, הכלכלה האמריקאית לא נכנסה למיתון שני. חברות הרדיו המשיכו להרוויח יפה מאוד וההכנסות שלהן אפילו עלו השנה. ETM  ו CMLS המשיכו להפחית את החוב שלהן והמניות הגיבו בהתאם. קומולוס עלתה השנה בכ-90%. זה שוב מוכיח שעדיף לשים את כל מומחי המקרו על MUTE ופשוט להשקיע בחברות זולות.

דבר נוסף שעבד לא רע השנה היו ההחלפות שביצעתי בין השקעות שונות. כבר רשמתי כאן בעבר שאחד החסרונות הגדולים שלי הוא שאני לפעמים יושב זמן רק מדי על השקעה מסוימת. השנה ביצעתי מספר החלפות שבממוצע העלו לי את התשואה – למשל יצאתי מהשקעות בהונג-קונג וקניתי את וולס-פארגו ו ETM. או ההחלפה של וולס-פארגו באופציה WFC-WT. אני עדיין מרגיש שיש לי מקום להשתפר בתחום הזה. המטרה צריכה להיות – לחפש כל הזמן את המניות הכי זולות ולהשקיע בהן. לא לשבת יותר מדי זמן על מניה שעלתה וכבר לא כל כך זולה. או במילים פשוטות יותר – צריך להחליף מניה עם מכפיל רווח של 7 במניה עם מכפיל רווח של 5.

מה השתנה השנה

בעבר כבר קניתי אופציות (וזה נגמר בהפסד של 100%!), אולם השנה לקחתי את זה למקום אחר לגמרי. ההשקעה שלי באופציות של וולס-פארגו תופסת היום חלק גדול מאוד מהתיק שלי. אני מתכוון להמשיך ולהשקיע מדי פעם באופציות לטווח ארוך, אבל בסכומים די קטנים. הסיבה לכך שההשקעה באופציות של וולס כה גדולה, היא שתאריך המימוש שלהן מאוד רחוק – סוף 2018. ככול שתאריך המימוש רחוק יותר כך הסיכון קטן יותר.

השנה גם התנסיתי פעם ראשונה בשורט. לקראת סוף השנה ביצעתי שורט בואלי (סימול VALE) עקב האמונה שלי שמחירי הברזל כמו גם כמות הברזל שברזיל מייצאת יירדו. אני רואה בזה השקעה לטווח ארוך של 3 שנים ואולי אף יותר, ומצפה להרוויח 50% או יותר על ההשקעה הזאת.

זה לא היה קל להחליט לעשות שורט. משקיעי ערך רבים, ביניהם באפט, מתנגדים לעשיית שורטים. יש לכך מספר סיבות, ולדעתי העיקרית שביניהן היא שהמקסימום שניתן להרוויח על שורט זה 100% (אם החברה פושטת רגל) אך במקרה הגרוע ניתן להפסיד מאות אחוזים. זה הופך את ההשקעה בשורט למאוד מסוכנת. היתרון הגדול בשורט זה שהמשקיע מקבל כסף כשהוא מבצע שורט במקום להוציא כסף (כמו כשהוא קונה מניות). לכן, באופן תאורטי, ניתן להרוויח כאן מבלי להשקיע גרוש.

הדעה שלי לגבי שורט היא שכדאי מאוד לעשות שורט אבל זה רק במקרה שבטוחים מאוד בהשקעה, כאשר האפשרות להפסד גדול מוגבלת וגם אז לא לעשות שורט על סכום גדול. אני אסביר את זה על ואלי:

1 – אני מאוד בטוח בהימור הזה על ואלי. לדעתי החברה תרוויח הרבה פחות כסף עוד 3 או 4 שנים.

2 – האפשרות להפסד גדול מאוד בואלי לא גבוהה. הרווחים של ואלי יכולים לעלות רק ע"י שני כוחות – האחד הוא גידול בתפוקה והשני הוא עלייה במחירי הברזל. ואלי תגדיל את תפוקת הברזל ביותר מ-50% בחמשת השנים הקרובות. אין לה אפשרות להגדיל את התפוקה כמה שהיא רוצה, בגלל מגבלות הטבע. זה לא כמו אפל שיכולה להכפיל פי 3 או 4 את המכירות שלה. מחירי הברזל כבר היום נמצאים בשיא של כל הזמנים – 150$, ככה שאני לא מאמין שיש עוד אפשרות לעלייה רצינית במחירי הברזל. כבר היום, עקב המחירים הגבוהים, חברות רבות מגדילות את קיבולת הכרייה שלהן.
עקב כך, אני מאמין שבמקרה הגרוע ואלי תעלה ב-100%. אין סיכוי שהמניה תעלה פי 10 או אפילו פי 5. כבר היום ואלי היא אחת החברות הכי גדולות בעולם עם שווי שוק של כ-160 מיליארד דולר. עלייה של פי 2 במחיר המנייה, תביא את שווי השוק שלה קרוב מאוד לזה של החברה הכי גדולה בעולם – אקסון-מובייל. עלייה של פי 10, תביא את שווי השוק שלה לטריליון וחצי דולר. אין סיכוי שזה ייקרה.

3 – ההשקעה שלי בואלי עומדת על כ-5% מסך תיק ההשקעות שלי.

מעבר לשורט בואלי, לא בצעתי שום פעילות בתיק החודש. עוד מספר ימים אני אדווח על הרכב התיק שלי בתחילת השנה.

שתהייה לכולם שנה טובה!

אני רוצה להזכיר לקוראים שהבלוג הזה מיועד לתעד את ביצועי ההשקעות שלי, ולחלוק מניסיוני כמו גם מהטעויות שלי. אני לא ממליץ על אף אחת מהמניות המוזכרות כאן. כמו כן, אני עלול למכור (או לקנות) מניות זמן קצר לאחר שקניתי (או מכרתי) אותן, וזאת מבלי לדווח על כך כאן.

חודש שעבריי      יישנה הבאה

פורסם בקטגוריה מניות | 113 תגובות

מקנזי – הצחקתם אותי

עיור בסין

זהו שקף מתוך מצגת של ביליטון המבוסס על נתונים של חברת הייעוץ מקנזי. (ניתן ללחוץ על התמונות בשביל להגדיל אותן).
לטענתם האוכלוסייה העירונית בסין מונה פחות מ-600 מליון תושבים, וב-2025 היא תעמוד על יותר מ-900 מליון. כבר אמרתי כאן בעבר שהנתונים על האוכלוסייה העירונית בסין נמוכים משמעותית ממה שקורה במציאות. למשל, הסינים טענו עד לא מזמן שבבייג'ינג גרים 15 מליון תושבים. אני תמיד טענתי שזה שטויות. בייג'ינג גדולה בהרבה. ביססתי את ההנחה הזאת על שתי הבחנות. הראשונה היא שהסטטיסטיקה הרשמית אמרה שמתוך ה-15 מליון 10 מליון הם מקומיים ו-5 מליון הם מהגרי עבודה. אבל ראיתי בעין שמספר מהגרי העבודה גבוה משמעותית מאשר אלו שרשומים כתושבי בייג'ינג. לא רק שכל המלצרים, טבחים, עובדי בניין, עוזרות הבית וכול שאר עבודות הצווארון הכחול מאוישות ע"י תושבי חוץ (כלומר לא-בייג'ינאים), אלא גם הרבה מעבודות הצווארון הלבן. למשל, אשתי עבדה בזמנו במשרד עו"ד ואפילו שם רוב העובדים היו תושבי חוץ. גיסי חי בבייג'ינג במשך יותר מעשר שנים תחת סטטוס של תושב חוץ, וזאת למרות שהוא עבד כאן כאיש שיווק היה נשוי למקומית ונולד להם ילד.

כלומר היה לי ברור שכמות תושבי החוץ עולה משמעותית על המקומיים.

סיבה שנייה היא שביקרתי בערים אחרות, ויכולתי להשוות. למשל, בהונג-קונג יש 7 מליון תושבים, וזה ברור לי שבייג'ינג הרבה יותר גדולה מאשר הונג-קונג – לא פי 2 אלא לפחות פי 4 יותר גדולה.

 

המרחק האווירי בין הבית שלי לפאנג-שאן (אזור בו נחטפו דירות חדשות לפני מספר ימים) הוא 40 ק"מ. 40 ק"מ שכמעט כולם מיושבים. יש פה ושם שטחים ירוקים, אבל בגדול השטח בנוי בצפיפות. פאנג-שאן נמצאת בדרום בייג'ינג ואני בצפון העיר, אבל מצפון לדירה שלי יש עוד קילומטרים רבים של עיר. ככה היא בייג'ינג – עיר ששרויה על עשרות ק"מ מצפון לדרום ועשרות ק"מ ממזרח למערב. המרחק מפאנג-שאן למרכז בייג'ינג הוא של כ-30 ק"מ. אני בספק אם יש עוד עיר בעולם שהגודל שלה מתקרב לזה של בייג'ינג. קחו למשל את יפן, המרחק מיוקוהמה לטוקיו – שתי הערים הגדולות ביפן – הוא פחות מ-40 ק"מ, ככה שברור שטוקיו קטנה בצורה מאוד משמעותית מבייג'ינג, ובטוקיו יש 12 מליון תושבים.

אז כבר שנים שאני אומר שבבייג'ינג גרים לפחות 30 מליון תושבים וכולם צוחקים עלי. החברים שלי אומרים לי שהשיטות שלי אינן מדעיות, והם כמובן צודקים, אבל אני מעדיף את השיטות האלו על פני הסטטיסטיקה המעוותת של הסינים. פשוט ראיתי בעיניים שהרבה בייג'ינאים לא נכללים בסטטיסטיקה פה. הנה עוד דוגמה – יש לנו חברה מכפר בסיצ'וואן שגרה בבייג'ינג יותר מעשר שנים ועבדה בעבודות משרדיות שונות לאורך כל התקופה, אבל הסטטוס שלה היה "כפרית". לפי הסטטיסטיקה הסינית היא הייתה כפרית לכל דבר, למרות שלמעשה היא הייתה עירונית. מבחינת הסינים היא עדיין גרה בכפר שלה בסיצ'ואן וגידלה שם פלפל חריף – למרות שהיא עזבה את הכפר בגיל 17. זאת הסיבה שצריך לקחת את הנתונים הסינים לגבי רמת העיור של המדינה עם המון המון מלח, וצריך לעשות להם התאמה מאוד גבוהה כלפי מעלה.

בימים אלו נערך מפקד אוכלוסין בסין, אז לדעתי עוד חצי שנה הסינים יעשו התאמות לנתוני העיור. למעשה הם כבר הקדימו את המפקד, ובתחילת השנה הם עשו התאמה גדולה בנתונים. למשל הם העלו את מספר תושבי בייג'ינג מ-15 מליון ליותר מ-22 מליון. זה קצת יותר קרוב למציאות, אבל לדעתי המספרים שלהם עדיין נמוכים מדי.

בכל מקרה, לאור הנתון החדש הזה, ולאור העובדה שיש עוד לפחות חמש ערים עם מעל ל-10 מליון תושבים (שנחאי, טיאן-ג'ין, וו-חאן, גוונג-ג'וו, שן-ג'ן ואולי גם צ'ונג-צ'ין), ההנחה של מקנזי שבערים אלו (של מעל ל-10 מליון תושבים) ישנם רק 34 מליון איש, היא ממש מגוחכת. המספר האמיתי הוא כנראה 80-100 מליון – לא כל כך רחוק מה-120 מליון שהם צופים ב-2025. אני מניח שהנתונים שלהם על הערים היותר קטנות גם כן מעוותים.

לדעתי מספר התושבים העירוניים קרוב יותר ל-800 מליון מאשר ל-600 מליון – ואם אני צודק יש לכך השפעה גדולה מאוד על תהליך הפיתוח של סין ב-20 שנה הבאות, ועל צריכת הברזל העתידית של סין.

אבל הטעות הזאת של מקנזי מתגמדת לעומת הטעות שלהם לגבי הבנייה העתידית בסין.
בשביל לעבוד במקנזי צריך לפחות תואר שני מאחת האוניברסיטאות המובילות בעולם, אבל כנראה שלא צריך ידע בסיסי בכפל וחילוק – אחרת איך אפשר להסביר את הטעות שלהם בקשר לבנייה בסין?
הם טוענים שהאוכלוסייה העירונית ב-2005 עומדה על פחות מ-600 מליון, ותגיע ליותר מ-900 מליון ב-2035. בואו נהיה לארג'ים עם מקנזי ונגיד שיתווספו 400 מליון תושבים לערים הסיניות. איך מזה הם מגיעים למסקנה שצריך לבנות 40 מיליארד מ"ר של נדל"ן?
לפי מקנזי, הסיני הממוצע צריך שטח מגורים של 100 מ"ר!
או, אם נציג את זה בצורה אחרת, מקנזי חושבים שהסיני הכפרי שבא מהכפר לעיר ומרוויח 1000-2000 יואן בחודש (150-300 דולר), יתחתן, יוליד ילד אחד ויקנה דירה בגודל של 300 מ"ר. נו באמת!

טוב, אז אתם בטח תאמרו – אבל מה עם כל העירוניים שישפרו את תנאי הדיור שלהם?
התשובה היא פשוטה – אפילו אם כל הסינים העירוניים  – כל ה-900 מליון – יעברו לגור באוהלים, ונבנה להם את כל הערים מחדש. כלומר, אפילו אם נבנה את כל הערים בסין מחדש, עדיין נקבל ש-40 מיליארד מ"ר ייתן לנו 44 מ"ר לכל סיני – שזה יותר גדול מהשטח שהיפני, הקוריאני ואפילו האירופאי העירוני גר.
ואל תגידו לי – "מה עם השטח המסחרי?" – כי שטח מסחרי זה חלק קטן מאוד מהנדל"ן. מצידי תורידו 10 מ"ר שטח מסחרי לכל סיני (שגם זה מוגזם מאוד), ועדיין תקבלו שהמספרים של מקנזי מצוצים לגמרי מהאצבע.

אבל למרות שכל ילד בכיתה ו' היה מגלה ש 40 מיליארד חלקי 400 מליון נותן לנו שטח של 100 מ"ר, משום מה מנהליה הנכבדים של ביליטון (שמקבלים משכורות של מליונים), לא גילו את הטעות הזאת, ומשתמשים בנתונים של מקנזי כתורה מסיני. על סמך זה הם וברוניי-הברזל האחרים מתכננים להכפיל את תפוקת הברזל שלהם.

אם זה נשמע לכם שאני עצבני, אז – ממש ממש לא. ההיפך – הטמטום הזה של מקנזי וברוניי-הברזל יגרום לי להרוויח הרבה כסף. אני מאושר כשאני רואה כזה טמטום, או כמו שמרק טווין אמר –
"Let us be thankful for the fools. But for them the rest of us could not succeed"

תיקון טעות

ברשומה הקודמת שלי על VALE כתבתי שרוב הפלדה בעולם משרתת שתי תעשיות – הבנייה והרכב, ומסתבר שטעיתי. הנה הפילוג של השימוש בפלדה בסין:

ניתן לראות שהחלק הארי הולך לבנייה כאשר הנתח השני הכי גדול הוא מיכון ורק אחר כך מכוניות ואניות. כמו כן יש חלק מאוד גדול של "שונות" – לדעתי מדובר בקופסאות שימורים, פחיות שתייה, ריהוט וכו'. אבל, לדעתי, "השונות" כולל גם דברים כמו פסי רכבת, עמודי חשמל וצינורות ביוב שהם חלק מהבום הזמני של תשתיות בסין – אבל אני לא בטוח בכך. אני גם די בטוח שחלק גדול מהמיכון קשור לבום בתשתיות בסין – צריך הרבה מנופים, דחפורים ומכבשים בשביל כל הבנייה הזאת. לכן גם תחום זה יכול להיות פגיע מאוד בשנים הקרובות.

הנתונים כאן לא מדויקים, כי אנחנו כבר יודעים שייצור הפלדה השנתי בסין עומד על יותר מ-600 מליון טון בשנה. בכל מקרה, אני צופה שהחלק של הבנייה יירד בצורה מאוד משמעותית – כנראה אל מתחת ל-100 מליון טון בשנה. זה ייקח כמה שנים, אבל זה יקרה. זה ימחוק יותר מ-200 מליון טון בשנה מהצריכה הסינית.

העניין הוא שהתחומים האחרים יכולים לגדול בצורה שתפצה על הירידה הגדולה בבנייה, לא?
אז זהו, שיש משהו קריטי בכל הסיפור הזה של ברזל ופלדה ששכחתי ממנו לגמרי. הגורם הזה משנה את התמונה, ומחזק עוד יותר את הדוביות שלי לגבי ענף הברזל העולמי.

מיחזור!

איך לא חשבתי על כך?

כשחקרתי את נושא הברזל, לא הבנתי איך ארה"ב לא מייבאת בכלל ברזל, וזאת למרות שהיא צורכת 60-100 מליון טון של פלדה כל שנה. הנחתי שהיא מסתמכת על מחצבי-ברזל מקומיים. יכול להיות שזה נכון, אבל בנוסף לכך התברר לי שרוב ייצור הפלדה בארה"ב מגיע ממיחזור – למעשה בערך 75% מהפלדה בארה"ב ממוחזרת, וזאת לעומת פחות מ-20% בסין.

מיחזור של ברזל ופלדה הוא כדאי מאוד בגלל שאיכות המתכת לא נפגעת בכלל בתהליך המיחזור. ניתן למחזר פלדה כמה פעמים שרוצים, ועדיין איכות הפלדה תישאר באותה הרמה. בנוסף לכך, מיחזור של פלדה הוא זול משמעותית, זולל פחות אנרגיה והרבה יותר ידידותי לסביבה מאשר כרייה של ברזל.

הסיבה לכך שהמיחזור בסין אינו מגיע לרמה של המערב היא שחלק גדול מהפלדה הולך לבנייה – והרי לא יפרקו בניינים בשביל למחזר את הברזל. סיבה נוספת היא הצמיחה הגדולה בצריכת הברזל תוך זמן כה קצר – כמות הבלאי של הפלדה לא מתקרבת לרמת הצריכה הנוכחית. למשל ניקח את תעשיית הרכב – נגיד שבממוצע רכב נשאר על הכביש 15 שנה לפני שמפרקים אותו. לפי ויקיפדיה, בשנת 2009 ייצרו בסין כ-14 מליון רכבים ואילו ב-1994 המספר עמד על בערך 1.5 מליון. אבל בעתיד קצב הצמיחה יואט, ולכן חלק גדל והולך של הפלדה בסין תהיה ממוחזרת.

זאת גם אחת הסיבות שצריכת הברזל בסין כל כך גבוהה לעומת מדינות אחרות. זה לא רק העניין של בנייה מואצת, אלא גם החלק הקטן של המיחזור. אין בכלל ספק שזה ישתנה בשנים הקרובות.

השילוב של ירידה בבנייה בסין עם עלייה במיחזור ועלייה בכמות כריית הברזל תהווה מכה קשה מאוד לתעשיית כריית הברזל. זאת לפחות דעתי.

מי שרוצה לקרוא קצת על מיחזור פלדה וברזל הנה כמה מקומות:

ערך בויקיפדיה על מיחזור ברזל ופלדה

עוד על מיחזור בעולם

מיחזור פלדה בסין

פורסם בקטגוריה כלכלה | 28 תגובות

VALE – השורט הראשון שלי

כבר כמעט שנה אני מבלבל לכם את המוח על הבועה הסינית. במשך כל הזמן הזה למדתי המון על מה שקורה בסין, וככל שהתעמקתי בנושא הבנתי שהבועה כבר מזמן גלשה מעבר לנדל"ן הסיני.

האינסטינקט הראשון שלי היה לא לנסות לשחק על הבועה הזאת. כלומר, לא ניסיתי לחשוב איך אני יכול להרוויח מכך שהבועה תתפוצץ. המטרה שלי הייתה יותר למנוע נזקים לתיק שלי מאשר להרוויח כאשר הבועה תתפוצץ, ולכן מכרתי בשנה האחרונה כמה חברות נדל"ן עם חשיפה גדולה לשוק הסיני.

אבל ככל שקראתי יותר ולמדתי יותר על המצב בסין, הבנתי שישנם ארבעה תחומים שהולכים לחטוף חזק מאוד בשנים הבאות:
1- חברות נדל"ן עם חשיפה גבוהה לסין – במיוחד חברות נדל"ן סיניות ממונפות.
2 – תעשיית המלט בסין.
3 – תעשיית הספנות של סחורות (אניות צובר).
4 – תעשיית הברזל והפלדה.

ההימור הכי בטוח זה כמובן ללכת על מספר 1, ולעשות שורט על כמה מניות נדל"ן סיניות שנסחרות בהונג-קונג. יש כמה חברות די ממונפות שנסחרות במכפילים די מכובדים, ושורט עליהם זה הימור די בטוח. קצב התחלות הבנייה בסין עומד על יותר ממיליארד מטר מרובע כל שנה. זה אומר שהסינים בונים בתים לבערך 30 מליון אנשים כל שנה. הבעיה עם קצב הבנייה הזה היא שאוכלוסיית סין צומחת בערך בקצב של 5 מליון אנשים בשנה – וזה נתון שיורד כל שנה. הטיעון של השורים הוא שישנה הגירה מאוד גדולה מהכפרים לערים, ולכן הבנייה העודפת מוצדקת. רק שמה שהשורים שכחו לבדוק הוא כמה כפריים באמת מהגרים לערים.

כמו רוב הנתונים בסין, אין מידע מדויק על מספר המהגרים, אבל לפי הלשכה לסטטיסטיקה בסין, המספר עומד על כ-15 מליון בשנה. מה שאומר שהסינים בונים פי 2 יותר משצריך. כמה שנים ניתן לבנות פי 2 יותר משצריך? בארה"ב זה קרה בערך 3 שנים לפני שהבועה התרסקה. סין כבר שברה את השיא הזה, ולכן הסוף נראה קרוב מתמיד. לאור זאת, ברור לי שהקבלנים הסינים הולכים לחטוף חזק. בום הבנייה שסין ראתה בשנים האחרונות הולך להסתיים בקרוב והוא לעולם לא יחזור יותר (בגלל הדמוגרפיה הסינית). הבעיה היא שאני לא יכול לעשות שורט על מניות בהונג-קונג אז אפשרויות 1 ו 2 נופלות.

אפשרות 3 היא אופציה שאני עוד צריך לחשוב עליה, אבל בינתיים לא נכנסתי לעובי הקורה של ענף הספנות. מה גם שהחברות בתחום כבר נסחרות מאוד בזול, דבר שמוריד מכדאיות השורט שם. ככה שמה שנשאר זה להסתכל על ענף הברזל.

על הברזלים

ענף כריית הברזל קשור בטבור לענף הפלדה. 98% מהברזל שנכרה מומר לפלדה. כאשר לפלדה יש בגדול שני שימושים – בנייה ומכוניות. הפלדה משמשת לבניית בתים ולייצור מכוניות. יש לה גם שימושים אחרים כמו למשל בניית אניות. אבל בגדול שתי התעשיות ששואבות את החלק הארי של הפלדה בעולם הן הנדל"ן והמכוניות.

דבר נוסף שחשוב לדעת על הברזל זה שזאת לא מתכת נדירה בכלל. העולם מפוצץ בברזל. הבעיה היחידה היא שבד"כ ריכוז הברזל באבן לא כל כך גבוה. ככל שהריכוז נמוך יותר, ככה תהליך הפקת הברזל יקר יותר ודורש יותר אנרגיה. זאת למעשה הבעיה של הברזל הסיני. סין עשירה מאוד בברזל, רק שהאיכות שלו נמוכה, ועומדת בממוצע על 33%. הברזל מהודו, אוסטרליה וברזיל איכותי יותר, כאשר הריכוז עומד על יותר מ-60%. לפי מה שהבנתי, הברזל מברזיל הוא האיכותי יותר.

לאורך השנים תעשיית כריית הברזל נחשבה למשעממת. שולי הרווח היו נמוכים וכמעט שלא הייתה צמיחה. כמו שניתן לראות מהגרף בראש העמוד, מחירי הברזל כמעט ולא זזו במשך 20 שנה, ועמד על כ-30$ לטון. כל זה השתנה בשנת 2004. לפתע החל זינוק עצום במחיר הברזל, עד שהוא הגיע כיום לשיא של כ-150$ לטון.

אז מה קרה ב-2004 שהקפיץ ככה את מחיר הברזל?
מן הסתם לעלייה במחיר האנרגיה הייתה תרומה קטנה לעלייה זו, אבל זה לא מסביר את הזינוק הגבוה במחיר המתכת.
התשובה היא פשוטה – סין!

בתחילת שנות ה-2000 סין החלה לשפוך כספים רבים על תשתיות ונדל"ן וזה הביא לביקוש חסר תקדים למתכת הזאת. סין דרשה כל כך הרבה ברזל בשביל כל המגדלים ופסי הרכבת שהם בונים שהם פשוט שתו את כל הברזל שקיים בעולם. כל תפוקה חדשה, נשלחה ישר לסין. זהו דבר די מדהים. הרי גם לאורך ה-20 שנה שקדמו ל-2004 העולם צמח. מזרח אירופה השתחררה מהקומוניזם, יפן חוותה צמיחה מרשימה, קוריאה פרחה, דרום מזרח אסיה הצמיחה מספר נמרים ואפילו סין צמחה בקצב מסחרר. חייתי בסין בשנות ה-90, ואני יכול להעיד ממקור ראשון שכבר אז סין הייתה בפריחה כלכלית מרשימה מאוד ואתרי בנייה נראו תחת כל עץ רענן. ובכל זאת לאורך כל התקופה הזאת הברזל המשיך להיסחר באזור ה-30$ לטון.

בתחילת שנות ה-2000 סין התחרפנה בעוד הצריכה בשאר העולם די קבועה

מה שקרה זה שבתחילת שנות ה-2000 סין התחרפנה לגמרי והחלה להשקיע בתשתיות בלי שום פרופורציה לצורך האמיתי של המדינה. כבר דיברתי על כך רבות בעבר, אז אני לא רוצה לחזור יותר מדי על מה שכבר אמרתי. אני רק אוסיף שבימים האחרונים בדקתי טוב טוב איפה נמצאת סין מבחינת ההשקעות בנדל"ן ותשתיות, ולדעתי לסין כבר אין הרבה לאן לצמוח בתחום הזה. השיא של ההשקעות הסיניות מאוד קרוב. ככה שאם מסתכלים על צד הביקוש של הברזל, אנחנו די קרובים לשיא לדעתי. רוב הפלדה הסינית הולכת לענף הבנייה, וכבר הסברתי מדוע קצב הבנייה בסין לא יכול להמשיך עוד הרבה זמן במהירות הנוכחית. שאר הפלדה הולכת לתעשיית הרכב, אניות וכמובן לתשתיות. האם מקומות אלו יכולים להחליף את הנפילה הצפויה מהנדל"ן?

התשובה היא – לא!

בשביל להבין למה התשובה היא לא, צריך ללמוד קצת על רמת הצריכה של ברזל בסין לעומת מדינות אחרות.

יצור פלדה עולמי

סין מייצרת יותר מ-600 מליון טון של פלדה בשנה. לעומת זאת ארה"ב מייצרת רק 70 מליון טון בשנה. אפילו בשנות בועת הנדל"ן בארה"ב, כשבנו פי 2 יותר בתים ממה שהיה צריך, הייצור עמד רק על כ-100 מליון טון בשנה. בסין יש פי 4 יותר תושבים מאשר בארה"ב, ככה שאין שום סיבה שסין תייצר יותר מ-400 מליון טון בשנה. לדעתי המספר צריך להיות נמוך מ-400 מליון טון כיוון שצריכת הרכב בסין פר בן-אדם נמוכה משמעותית מאשר בארה"ב.

כן, בסין ישנה הגירה של 15 מליון אנשים כל שנה מהכפרים לערים – או הגירה של קצת יותר מ-1% מכלל האוכלוסיה כל שנה, אבל האוכלוסיה האמריקאית גדלה בקצב של כ-1% בשנה, ועדיין צריכת הפלדה לנפש קטנה מאשר בסין. מדינות כמו ישראל והודו חוות צמיחה של 1.8% באוכלוסיה, ועדיין צריכת הפלדה לנפש נמוכה משמעותית מזאת של סין. אין שום סיבה שסין תצרוך יותר מ-400 מליון טון של פלדה בשנה. לדעתי המספר יכול להגיע אפילו ל-300 מליון, ובשנות משבר כלכלי אף מתחת לכך. כלומר, אני מאמין שיצור הפלדה בסין צריך לרדת לכמחצית אם לא פחות.

הרי הצריכה לנפש של מכוניות בסין לא תגיע לרמה של הצריכה בארה"ב (לפחות לא בעשר השנים הקרובות), והבנייה של נדל"ן לנפש לא צריכה לעבור את הבנייה בארה"ב כי בשתי המדינות יש ביקוש לבנייה בקצב של 1% מהאוכלוסיה, אז אין שום סיבה שצריכת הפלדה לנפש תהיה גבוהה מזאת בארה"ב.

ומה עם שאר צרכני הפלדה – קרי תשתיות, אניות וכו'?
דבר ראשון, מדובר כאן על נתח קטן מצריכת הפלדה בסין, אבל גם את זה בדקתי קצת. למשל ההשקעה במסילות ברזל כנראה נמצאת עכשיו בשיאה. פרויקטים גדולים כמו הרכבת המהירה מבייג'ינג לשנחאי עומד להסתיים ב-2011 והרכבת המהירה להונג-קונג תסתיים ב-2012, ככה שרוב המסילה מונחת בימים אלו. אם עדיין לא הגענו לשיא כאן, אז השיא קרוב מאוד – הוא יגיע לכל המאוחר ב-2012, ומאז תחל ירידה בהשקעות של תשתיות.

בקשר לאניות, מה שמצחיק זה שחלק נכבד מהאניות שנבנות כיום מיועדת לשילוח של הברזל מאוסטרליה וברזיל לסין. ככה שברגע שבום הבנייה בסין יגמר, גם יצטרכו לבנות פחות אניות.

שוק הברזל העולמי

מהטבלה הזאת ניתן לראות שסין היא היבואנית הגדולה של ברזל והיצואניות הגדולות הן ברזיל ואוסטרליה. כל מי שמשקיע בשתי יצואניות אלו, או קנה דולר אוסטרלי לאחרונה, צריך לחשוב טוב טוב מה יקרה להשקעות שלו כסין תפסיק לקנות ברזל. מה שלא מובן לי משתי הטבלאות הנ"ל זה לאיפה נעלם הברזל הסיני. גם סין כורה ברזל – בערך 300 מליון טון בשנה, אז איך זה שהיא מייצרת רק 600 מליון טון של פלדה בשנה ולא 900 (300 מברזל מקומי ו-600 מיבוא). זה משהו שלא הצלחתי להבין.

בכל מקרה כשבום הבנייה בסין יגמר או יאט, הביקוש לברזל מסין ייפול חזק. השאלה עכשיו היא האם ישנן מדינות אחרות שיפצו על הנפילה מהביקוש בסין?
לדעתי התשובה היא לא. למשל, הביקוש לברזל מארה"ב נפל מ-100 מליון בשיא ל-60 מליון כיום. ככה שגם אם הביקוש יחזור לרמות השיא, מדובר סך הכל בעוד 40 מליון טון בשנה, וגם זה בטח יגיע ממחצבות מקומיות. ככה שה-40 מליון האלו לא יצליחו לפצות על נפילה של 200-300 מליון טון בסין.

ומה עם הודו?
הודו כורה בערך 200 מליון טון של ברזל בשנה. למעשה עד לפני מספר שנים, הודו הייתה היצואנית העיקרית של ברזל לסין בגלל הקרבה הגאוגרפית בין השתיים, העלות הזולה של הברזל ההודי והאיכות הגבוהה שלו. רק בשנים האחרונות עקב עלייה בביקוש לברזל הן בסין והן בהודו נכנסו ברזיל ואוסטרליה לתמונה.

עד לפני מספר שנים ברזיל כמעט ולא יצאה ברזל לסין

בעבר הודו השתמשה בכ-100 מליון טון ברזל בשנה וייצאה לסין 100 מליון. כיום, בגלל שהביקוש בהודו גדל, היצוא לסין קטן לכ-60 מליון טון בשנה.
השאלה היא האם הביקוש בהודו ימשיך לעלות. סביר מאוד להניח שהתשובה היא – כן, אבל קשה לי להאמין שזה יהיה בקצב ובמהירות שיצליחו לפצות על הנפילה בסין. מה גם שההודים מגדילים מאוד את קצב כריית הברזל שלהם. למעשה לא רק הם מגדילים את כריית הברזל, ובאמת אחרי שכיסיתי את צד הביקוש לברזל, הגיע הזמן להגיע לצד ההיצע.

העלייה של מחירי הברזל לא הזיקה לרווחים של חברות הכרייה. אם תסתכלו על שולי הרווח של חברות המחצבים – כמו ריו-טינטו (סימול RIO) או ואלי (סימול VALE), תגלו ששולי הרווח שלהם עצומים. למשל שולי הרווח של ואלי עומדים על כ-30%, וזה אחרי מסים, ריבית ותרומות נדיבות שהחברה מחלקת לקהילה הברזילאית (נגיע לזה בהמשך). עלות כריית הברזל בהודו למשל עומדת על כ-7$-15$ לטון. בגלל שהודו כל כך מפגרת, עלות המשלוח מהמחצבה לנמל עולה עוד כ-30$ לטון (תלוי כמובן במיקום המחצבה). עם מחיר לטון של כ-150$, הכורים ההודים עדיין נשארים עם הרבה מאוד כסף ביד.

אבל מה קורה לתעשייה ששולי הרווח שלה פתאום מזנקים ככה?
כל מי שלמד כלכלה צריך לדעת את זה (ואפילו בורים כמוני שלא למדו כלכלה) – אם יש ביקוש גבוה, ההיצע יגיע. כלומר אם שולי הרווח בכריית הברזל כל כך גבוהים,  ויש כל כך הרבה ברזל בעולם, אז כל חברות הכרייה יתחילו להגדיל את התפוקה שלהן. וזה אכן מה שקורה היום. תפוקת הברזל העולמית הולכת להכפיל את עצמה תוך 4-5 שנים. מה שברוניי-הברזל חושבים זה שהצמיחה בסין תמשיך, הודו תלך בעקבות סין והביקוש ממדינות כמו אינדונזיה יעלה גם הוא.

בקיצור ברוניי-הברזל חיים להם בארץ של אליס בארץ הפלאות. הם מאמינים שהביקוש לברזל יכפיל את עצמו ולכן הם מתכננים להכפיל את התפוקה.
כמובן שאם הביקוש העולמי לברזל יירד (כמו שאני צופה) והתפוקה תעלה פי 2, חברות הכרייה תכנסנה לצרות.

אז למה עשיתי שורט?

ועוד יותר גרוע, למה עשיתי הימור מאקרו?

הרי זה סותר לגמרי את כל מה שאמרתי כאן בשנים האחרונות.
טוב, אז התשובה הראשונה היא שזכותי לשנות את דעתי :). לעשות שורט על מניה זה בהחלט עסק מסוכן (ולא הייתי ממליץ לאף אחד מהקוראים לחקות אותי בהשקעה זו). החיסרון הגדול בשורט זה שהרווח מוגבל ל-100% – וגם זה רק במקרה שהחברה פושטת את הרגל. מצד שני, ההפסד יכול להסתכם במאות אחוזים. לכן צריך להיזהר מאוד בבחירת המניה שעושים עליה שורט. אני, למשל, לא הייתי מעז לעשות שורט על מניית חלום. למשל לא הייתי עושה שורט על מניית היי-טק רק בגלל שהיא נסחרת במכפיל רווח של 50. הסיבה לכך היא שאם יש מספיק מטומטמים בעולם שמוכנים לקנות מניית חלום במכפיל 50, יש גם מספיק מטומטמים שיהיו מוכנים לקנות אותה במכפיל 200 (לא אני המצאתי את האמירה החכמה הזאת – אני חושב שזה היה פיטר לינץ').

המקרה של ואלי הוא שונה, כיוון שלא מדובר במניית חלום. איך שלא מסתכלים על זה, אין שום סיכוי שבעולם שצריכת הברזל העולמית תעלה פי 3 או פי 4, ולכן ההפסד שלי מאוד מוגבל.

בקשר להימור המקרו – ההימור כאן הוא מאוד ממוקד. למשל, לא הייתי מעז לעשות שורט על הריאל הברזילאי, כיוון שיש מספר גדול של גורמים שקובעים את ערך המטבע הברזילאי ולא רק ייצוא הברזל. זאת גם הסיבה שאני נמנע מלנחש מה תהיה האינפלציה או הריבית או מחירי הנפט העולמיים. ישנם הימורי מאקרו שהם פשוט קשים מדי. אבל, לדעתי, להבין את הגורמים לביקוש והיצע של הברזל, זה דבר מאוד פשוט. אני די בטוח שאני צודק בהימור הזה. השאלה היחידה היא האם התזמון שלי היה נכון. אבל זה לא דבר שמדאיג אותי, כי אין לי שום בעיה לשבת על השורט הזה במשך שנתיים ואפילו שלוש. עד אז אני בטוח שהשיגעון בסין ירגע, ועמו גם שיגעון הברזל.

למה בחרתי בואלי?

1 – קודם כל הגעתי למסקנה שתעשיית הברזל העולמית הולכת להיכנס לצרות. זאת מהסיבות שהסברתי למעלה – הביקוש יירד וההיצע יעלה.

2 – מעבר לכך שכמות הברזל שהעולם צורך תרד, גם מחירי הברזל ירדו כיוון שיהיה עודף תפוקה. כלומר חברות הכרייה גם יחצבו פחות ברזל וגם יקבלו מחיר נמוך יותר על כל טון שהן מוכרות.

3 – אם אכן תהיה ירידה גדולה בביקוש הסיני לברזל כמו שאני צופה, הסינים יפסיקו כמעט לגמרי את יבוא הברזל שלהם. הרי יש להם תפוקה מקומית, אז ברור שהם יעדיפו להשתמש בברזל המקומי. במקרה שכל חברות הברזל בעולם יסבלו, סביר מאוד להניח שהממשלה הסינית תתן הוראה ליצרניות הפלדה לקנות ברזל מקומי.
אני אפילו לא פוסל את האפשרות שסין תהפוך מיבואנית ברזל ליצואנית ברזל (למשל לקוריאה וליפן). אם זה אכן יקרה, זה יהרוג לגמרי את תעשיית הברזל העולמית.

4 – ברזיל נמצאת במצב הכי גרוע משאר יצואניות הברזל בגלל המרחק שלה מסין (ומהודו אם אכן הביקוש יעלה שם). אם סין עוד תייבא קצת ברזל, להודו ואוסטרליה יש יתרון ברור על ברזיל בגלל הקרבה הגאוגרפית.

5 – ואלי ממוקדת בברזל. אם למשל תיקחו את ריו-טינטו או את ביליטון (סימול BHP), תראו שהפעילות שלהן הרבה יותר רחבה. הן גם כורות אורניום, זהב, כסף וכו'. לואלי ישנן גם פעילויות אחרות, אבל הן מאוד קטנות והרוב הנכבד של הרווחים שלהם מגיעים מברזל.

6 – ואלי הולכת להכפיל את קצת כריית הברזל שלה בחמשת השנים הקרובות. החל מ-2012 קצב כריית הברזל יזנק, דבר זה יביא לגידול ניכר בהוצאות החברה. למעשה כבר היום ואלי הרבה יותר גדולה מאשר היא הייתה עד לפני מספר שנים. מספר העובדים בחברה עלה מ-11 אלף ב-1997 ל-60 אלף היום. אם תהיה ירידה בצריכת הברזל, החברה תתקשה להתמודד עם העלויות הגבוהות שלה.

7 – ואלי השקיעה וממשיכה להשקיע סכומי עתק בצמיחה של החברה. חלק ארי מהשקעות אלו הולך לפיתוח מחצבות ברזל, אבל החברה גם מתפשטת לתחומים אחרים שלא כולם כל כך רווחיים. למשל – היא הולכת לפתוח מפעלי פלדה שישמשו את השוק הברזילאי. או הכי מצחיק – החברה בונה מערך לוגיסטי ענק בשביל לתמוך ביצוא הברזל העתידי. ואלי בונה נמלים ומרכזי לוגיסטיקה בברזיל, אפריקה אינדונזיה ועוד. בנוסף לכך החברה בונה מסילות ברזל בשביל לשנע את הברזל וקונה צי אניות כיוון שהיא מאמינה שאם היא תשנע בעצמה את הברזל, זה יחסוך לה הוצאות. מה הם יעשו עם כל האניות האלו כשהיצוא יקטן?

8 – ואלי היא חברה ממשלתית. הממשלה הברזילאית מחזיקה ברוב מניות החברה והיא למעשה נותנת הטון בואלי. לא צריך להזכיר שמדובר בממשלה סוציאליסטית שדאגה לבעלי המניות לא ממש עומדת בראש מעיינה. הממשלה היא זאת שאילצה את ואלי להקים מפעלי פלדה בברזיל. בנוסף ואלי תורמת כספים רבים לפרויקטים חברתיים בברזיל.

לאור כל זאת, אני מעריך שואלי נמצאת ממש בעין הסערה. לא ייקח עוד זמן רב עד שהרווחים שלה ירדו בצורה חזקה. החיסרון הגדול של השורט הזה הוא שמכפיל הרווח של ואלי לא כל כך גבוה – משהו באזור ה-10. מכפיל זה מבוסס לדעתי על רווחים מנופחים, אז זה לא משהו שממש מדאיג אותי.
אני חושב שבמקרה הטוב (מבחינת החברה), ואלי תרוויח 4-5 מיליארד דולר בשנה – מה שהיא הרוויחה ב-2005. וזה תרחיש מאוד אופטימי מבחינת החברה (בשנים 2000-2004 החברה הרוויחה מיליארד עד שני מיליארד דולר בשנה).

כיוון ששולי הרווח של התעשייה יפלו וכך גם תחזיות הצמיחה, אני חושב שמכפיל רווח של 12 זה מכובד מאוד לחברה כזאת. כלומר קשה לי להצדיק שווי שוק גבוה מ-60 מיליארד דולר – או פחות מחצי משווי השוק כיום. בתסריט האופטימי מבחינתי, שווי השוק של ואלי יכול לרדת גם ל 30 מיליארד דולר ופחות.

בינתיים פתחתי פוזיציית שורט קטנה במחיר 33.84$, ואני חושב להגדיל אותה בעתיד.

חשוב לציין שניתוח זה של ואלי הוא דעתי האישית בלבד, ואין זה אומר שהניתוח נכון או מדויק. אין לי מושג כמה החברה תרוויח בעתיד, והניחוש שלי לגבי הרווח של החברה הוא ספקולטיבי. כמו כן עשיתי שורט על המניה, אבל אני יכול לסגור את השורט בכל עת מבלי לדווח על כך כאן או בכל מקום אחר. ובשום פנים ואופן אין לראות בניתוח זה המלצה לעשות שורט על מניה זו (או על כל מניה אחרת לצורך העניין).

פורסם בקטגוריה מניות | 200 תגובות

סטיוארט – הרצאה עם מקום לאופטימיות

אני ממליץ לכל מי שמחזיק ב STC או עוקב אחרי המניה להקשיב להרצאה של החברה שנערכה לפני משקיעים לפני כמה ימים.

הנה כמה נקודות מההרצאה:

– העמלה של רוב הסוכנים תרד מ-83% השנה ל-80% – מדובר בעוד משהו כמו 15 מליון דולר לרווח לפני מס. כמו כן השינוי כבר התבצע החל מחג-ההודיה.

– אחוז הפסדי הביטוח מסך ההכנסות יירד מ-9% השנה ל-7.5% בשנה הבאה ול-5% ב-2012.

– שיפור בסוכנים – החברה העיפה את הסוכנים הבעייתיים – אלו שהפסידו הרבה כסף. כיום החברה הרבה יותר בררנית בבחירה של סוכנים, אני חושב שיש סיכוי שאחרי 2012 אחוז הפסדי הביטוח יירד אפילו אל מתחת ל-5% מסך ההכנסות.

– החברה ממשיכה לקצץ בהוצאות.

– הם צופים שנה קשה לנדל"ן האמריקאי ב-2011. לדעתם ההכנסות שלהם תהיינה יותר נמוכות מאשר השנה. אני קצת יותר אופטימי מהם, אבל נחייה ונראה.

– סיבות להפסדים הגדולים בשנים הארונות – רמאויות של סוכנים, עקב לחץ עבודה גדול בשנות הבועה (כלומר הרבה רכישות של בתים) – הרבה סוכנים לא עשו עבודה טובה, ורשויות הממשלה לא סיפקו אינפורמציה נכונה.

סך הכל, למרות הפסימיות של ההנהלה לגבי השנה הבאה, אני הרבה יותר אופטימי לגבי סטיוארט מאשר הייתי לפני שהקשבתי למפגש הנ"ל. לדעתי, יש סיכוי גדול שהחל מ-2013, ואולי אפילו לפני, החברה תחזור להרוויח 40 מליון דולר בשנה (ואולי אפילו יותר).

חשוב לציין שניתוח זה של סטיוארט הוא דעתי האישית בלבד, ואין זה אומר שהניתוח נכון או מדויק. אין לי מושג כמה החברה תרוויח בעתיד, והניחוש שלי לגבי הרווח של החברה הוא ספקולטיבי. כמו כן אני מחזיק כיום במניה, אבל אני יכול למכור אותן בכל עת מבלי לדווח על כך כאן או בכל מקום אחר. ובשום פנים ואופן אין לראות בניתוח זה המלצה לקנות את המניה (או כל מניה אחרת לצורך העניין).

פורסם בקטגוריה מניות | 2 תגובות

תיק המניות בנובמבר 2010

מתחילת השנה ה DIA עלה ב-7.8%, ה SPY עלה ב-7.7%, ההאנג-סנג עלה ב-8.1%. התיק שלי עלה ב-33.2%.

התיק הממונף שלי עלה בכ-10%, כך שאם הייתי מחשיב את המינוף שלקחתי, התשואה שלי הייתה יותר גבוהה.

דוחות ודיווחים

אסיה סטנדרט (סימול 129) הפציצה שוב עם דוח מרשים מאוד. אני שמח שלא מכרתי את המניה לפני מספר חודשים כשהיא נסחרה בשמונים ומשהו סנט. המנכ"ל ממשיך לעצבן אותי עם הדוחות המינימליים שאינם כוללים הסברים מפורטים על מצב החברה, אבל לפחות בינתיים, המספרים מדברים בעד עצמם. תוך חצי שנה ההון העצמי של החברה עלה ב-20%. ההון העצמי עומד על כ-8$ למניה – לעומת מחירה הנוכחי של המניה של כ-1.4$. פשוט מגוחך. שווי השוק של החברה עומד על 1.8 מליארד דולר, כאשר רק מריבית ודיבידנדים הם מקבלים בערך משהו כמו 200 מליון דולר בשנה. כלומר רק החטיבה הפיננסית שלהם צריכה להיות שווה 2.5 מיליארד דולר. לפני שבכלל התחלנו לחשב את הערך של המלונות והנדל"ן בהם החברה מחזיקה.

דקה (סימול 997) ממשיכה להפסיד. החדשות הטובות הן שהחברה מדווחת על שיפור ניכר במספר ההזמנות. אני עדיין מאמין שהחברה תצליח לחזור לרווחיות שלה מלפני המשבר, ואם זה אכן יקרה, אז המחיר שלה היום באמת זול.

אי-בון (סימול 599) דיווחה על ירידה של כ-50% ברווחים (!). ציפיתי לדוח חלש כי הניסיון בחברה הזאת מלמד שהרווחים שלה מאוד תנודתיים, אבל לא ציפיתי לירידה שכזאת. המניה הגיבה לדוח בירידה חדה. חשבתי בחודשים האחרונים למכור את המניה, ואני עדיין מתלבט.  מצד אחד המצב בסין יותר ויותר מדאיג אותי. מצד שני, התחום הזה של מטבחים, מקלחות ובתי-שימוש יוקרתיים של מותגים מאירופה הוא תחום שלדעתי ימשיך לצמוח יפה בהונג-קונג ובסין. ככה שאני עדיין מתלבט. בכל מקרה זאת לא השקעה גדולה אצלי.

וולס פארגו (סימול WFC) כנראה תתחיל לחלק דיבידנדים בתחילת השנה הבאה. אלו חדשות טובות מאוד והן כנראה הסיבה לכך שהמניה עלתה קצת ביומיים האחרונים למרות שהשוק ירד. הנה שתי כתבות בעניין:

http://www.thestreet.com/story/10932709/1/wells-fargo-dividend-may-hit-in-1q-analyst.html

http://www.bloomberg.com/news/2010-11-18/fed-requires-capital-plans-as-banks-seek-dividend-increases.html

סאונדוויל (סימול 878) יצאה החודש עם שתי הודעות לעיתונות. הראשונה היא שהיא סיימה את המכירה של הנכס ברחוב Sun Wai (אני לא בטוח שככה כותבים את השם באנגלית – אבל מדובר בנכס שבקאולון שהחברה מכרה בתחילת השנה). הם יקבלו 325 מליון דולר הונג-קונגי עד סוף השנה.

ההודעה השנייה הרבה יותר משמעותית ומגיעה ישר מהתנור היום בבוקר (אולי בגלל זה המניה ממשיכה לעלות היום). הם השתלטו על שני נכסים נוספים – רחוב Sharp מספרים 11 ו 13 ורחוב Matheson מספרים 1 ו 1A- הנכסים כמעט וצמודים כאשר אחד מהם נמצא ממש מול טיים-סקוור (אם כי לא ליד סאונדוויל פלאזה אלא בצד השני). הנכסים ממוקמים קרוב לכניסה האחורית לטיים-סקוור ולא מול הכניסה הראשית (כמו הפלאזה), אבל עדיין מדובר במיקום מעולה, ואני די בטוח שהנכסים עלו לחברה די ביוקר. סאונדוויל מתכננת להרוס את שני המבנים ולבנות במקום שני בניינים מסחריים חדשים עם שטח רצפה של 48,000 רגלים מרובעות. שתי הקומות הראשונות ישמשו לחנויות ולמעלה יהיו משרדים בסגנון גינזה. לדעתי הם יצליחו לקבל שם דמי שכירות שנתיים בסך של לפחות 40 מליון דולר.

מעניין כמה מהקוראים מצליח לעקוב אחרי כל השתלשלות האירועים בסאונדוויל. בשנים האחרונות החברה צמחה בצורה ממש מרשימה. רק בשנה האחרונה הם השתלטו על 4 נכסים לפחות – בקאולון (sun wai street – נכס שנמכר), ברחוב אלקטריק – יפותח כנראה לבית-מלון, ברחוב סקול – כנראה יימכר או יפותח לבית מגורים והאחרון זה שדיווחתי עליו למעלה – יפותח לנכס מסחרי ויוחזק ע"י החברה לטווח ארוך.

פעילות בתיק

מכרתי חלק מהמניות של בוולס-פארגו (סימול WFC) תמורת 26.88$ וקניתי את האופציה WFC.WS על המניה במחיר ממוצע של 8.46$. כמו כן הגדלתי את המינוף שלי בשביל לקנות עוד אופציות. אני מתכנן למכור עוד מניות של WFC כשהן תעלנה קצת על מנת להוריד את המינוף שלי אל מתחת ל-20% מההון.

אני רוצה להזכיר לקוראים שהבלוג הזה מיועד לתעד את ביצועי ההשקעות שלי, ולחלוק מניסיוני כמו גם מהטעויות שלי. אני לא ממליץ על אף אחת מהמניות המוזכרות כאן. כמו כן, אני עלול למכור (או לקנות) מניות זמן קצר לאחר שקניתי (או מכרתי) אותן, וזאת מבלי לדווח על כך כאן.

חודש שעבריי      ייחודש הבא

פורסם בקטגוריה מניות | 70 תגובות

הונג-קונג – נובמבר 2010

סירת ג'אנק על רקע מערב קאולון

חצינו את הגבול היבשתי בין שן-ג'ן להונג-קונג בשש וחצי בבוקר יחד עם עוד אלפי סינים. היה מפתיע לראות את הכמות הגדולה של האנשים שחוצים את הגבול בשעה כה מוקדמת. זה לא מעבר הגבול היחידי בין סין להונג-קונג, מה שמראה עד כמה הונג-קונג מחוברת באינפוזיה לסין, ועד כמה עתידה הכלכלי תלוי בסין.

רוב אלו שחצו את הגבול הם בעלי דרכון הונג-קונגי. אני מעריך שמדובר באנשים שגרים בשן-ג'ן ועובדים בהונג-קונג. שן-ג'ן היא העיר הסינית שגובלת בהונג-קונג. עד שנות ה-80 זה היה כפר דייגים קטן. אבל אז דאנג-שיאו-פינג (נשיא סין באותה תקופה), החליט לעשות רפורמות כלכליות בסין ושן-ג'ן הייתה דגל החלוץ ברפורמות. הכפר הפך לעיר משגשגת של כ-10 מליון תושבים. כיום מדובר באחת הערים העשירות בסין.

למרות זאת, המעבר משן-ג'ן להונג-קונג הוא חד מאוד. ההבדלים בין השתיים עדיין גדולים. הדבר הראשון שמרגישים כשעוברים את ביקורת הגבולות הסינית זה מיזוג האוויר בחלק ההונג-קונגי של הגבול. אם יש מיזוג – זאת אומרת שהגענו להונג-קונג. זה לא ההבדל היחידי בין סין לבין הונג-קונג. התורים לביקורת הגבולות מסודרים יותר, הפקידים בצד ההונג-קונגי הרבה יותר מהירים והכל נראה נקי יותר בחלק ההונג-קונגי. השבוע שביליתי בהונג-קונג רק הזכיר לי עד כמה סין רחוקה מלהיות מדינה מפותחת, ועד כמה המרחק בין בייג'ינג להונג-קונג גדול.

זה בולט כמעט בכל תחום – עישון במסעדות, ניקיון הרחובות, רמת השירות, הביורוקרטיה, מבחר החנויות, הבנקים ועוד ועוד. אחד המגיבים כאן בבלוג כתב פעם שאין שום סיבה שמחירי הדיור בהונג-קונג יהיו גבוהים יותר מאשר אלו בשנחאי. מבחינתי זה כמו להגיד שאין סיבה שמחירי הדיור בתל-אביב יהיו יקרים יותר מאלו בעזה. אני יכול לתת כאן אין ספור דוגמאות להבדלים בין סין להונג-קונג, אבל אני אסתפק בדוגמה אחת – הרכבת התחתית בבייג'ינג לעומת הונג-קונג.

מאוד קל להתלהב מהרכבת בבייג'ינג (וזה גם קרה לי כשבאתי לכאן). הרכבת כאן התפתחה מאוד בשנים האחרונות והיא סך הכל מודרנית ונקייה, אבל כשמתחילים לנסוע בה באופן יותר קבוע, מגלים עד כמה התכנון שלה לקוי. הדבר הבולט ביותר הוא המעבר בין רכבות. כל פעם שצריך להחליף רכבת, צריך להצטייד בכובע ומימייה, כי הדבר מצריך הליכה של לפחות 5 דקות, כולל עליות וירידות במדרגות. בהונג-קונג התחתית בנויה כך שצריך רק לחצות את הרציף בכדי להחליף רכבת – כלומר הליכה של 20 מטר בקו ישר. זה אומר שנסיעה של שעה בתחתית בבייג'ינג תתארך לשעה ועשרים רק בגלל ההליכות המיותרות. בשביל מי שצריך ללכת כל יום לעבוד, מדובר בתוספת זמן משמעותית. הרכבת בבייג'ינג חדשה יותר מאשר זאת בהונג-קונג, ולמרות זאת התכנון שלה גרוע. כנראה שזה מה שקורה כשרוצים לבנות הכל מהר מהר – לא ממש חושבים על תכנון נכון.

עוד דוגמה קטנה – זה המכשיר האוטומטי לקניית כרטיסים שבבייג'ינג, משום מה, הוא מקבל רק מטבעות ולא שטרות! כדי לפתור בעיה זו, העמידו עובדת ליד אחד המכשירים שתפרוט כסף. מה כל כך קשה להצטייד במכשירים נורמליים? אבל אלו רק שתי דוגמאות קטנות שמראות עד כמה סין רחוקה מהעולם המודרני ומהונג-קונג.

בכלל, הונג-קונג הוא מקום מאוד מיוחד. רק מי שחי שם תקופה, או עשה שם עסקים יכול להבין את זה. לא סתם היא זוכה שנה אחרי שנה בתואר "הכלכלה החופשית בעולם". מעבר לביורוקרטיה המינימלית בהונג-קונג, מה שמיוחד בעיר הזאת הוא שניתן להשיג שם כמעט הכל, והכל נגיש וקרוב. זה לא משנה אם אתה רוצה אוכל תאילנדי או שווארמה או שוקולד גודיבה, סביר להניח שיש חנות במרחק 20 דקות מהבית שלך.

סיז קנדיז בקאולון-טאון

הכלכלה בהונג-קונג

לא משנה לאיזה חנות נכנסנו או באיזה מסעדה אכלנו, נראה היה שהקופות-הרושמות עובדות שעות נוספות. וזה כנראה בניגוד גמור למה שקורה היום באירופה או ארה"ב – בהונג-קונג הכלכלה משגשגת. באחת מחנויות האלקטרוניקה שאלתי את המוכר על המצב, והוא אמר שהם מוכרים בטירוף – בעיקר לסינים.

הרבה מהשגשוג של הונג-קונג נובע מהפריחה הכלכלית של סין. לכן ברור לי שברגע שסין תכנס לצרות (כנראה מתי שהוא ב 2-5 שנים הבאות), הונג-קונג תסבול. אבל בטווח הארוך יותר אני מאוד אופטימי לגבי הונג-קונג. בכל זאת מדובר בכלכלה החופשית בעולם. הונג-קונג ידעה הרבה משברים בעבר, והיא הוכיחה שהיא יודעת לצאת יפה ממשברים אלו. הונג-קונג תמשיך להיות מרכז פיננסי, תיירותי, מסחרי ואולי בעתיד גם תרבותי. זאת יחד עם משטר תקין, מס נמוך ומערכת חוק מפותחת, ימשיכו למשוך להונג-קונג סינים כמו גם זרים (או כמו שאמר לי חבר ישראלי שעובד בסין, אבל חוזר כל סוף שבוע להונג-קונג – "בא לי לחזור לציביליזציה בסוף השבוע – לחזור למקום שאפשר למצוא בקלות סנדוויץ' טוב ולראות סרטים ביו-טיוב"). האמת היא שהגיחה הזאת עשתה לי חשק לחזור להונג-קונג, והסיבה היחידה שאני לא עושה זאת היא כלכלית. אם היה לי מספיק כסף בשביל לשלם 20 אלף ש"ח בחודש על שכירות, הייתי עובר להונג-קונג בלי לחשוב יותר מדי.

הנדל"ן בהונג-קונג

כותרות בעיתונים לחוד ומציאות לחוד!

לפי העיתונים ניתן לחשוב שיש בועת נדל"ן בהונג-קונג. המציאות קצת יותר מורכבת לדעתי. ראשית, יש להבדיל בין השוק למגורים לבין השוק המסחרי. בשוק המסחרי אין שום בועה, מחירי השכירות לא גבוהים מדי, התפוסה בבניינים גבוהה ואני צופה שדמי השכירות יעלו בשנים הקרובות (אלא אם כן יהיה משבר פיננסי גדול בסין).

בנדל"ן למגורים צריך להבדיל בין שוק היוקרה לבין השוק העממי. בשוק היוקרה יש כנראה בועה. המחירים עלו מאוד בשנים האחרונות. בחלק מהבתים הם עלו פי 4 מאז השפל של 2003. אין לי ממש הסבר לעלייה הגדולה במחירים של בתי היוקרה. יכול להיות שזה נובע מההתפתחות של הונג-קונג כמרכז פיננסי. הבורסה ההונג-קונגית התפתחה מאוד בשנים האחרונות. גם הבנקאות הפרטית בהונג-קונג פורחת, כאשר סינים רבים מעדיפים לעבוד מול בנקים בהונג-קונג בגלל הגמישות שבהעברת כספים אל ומחוץ להונג-קונג. סיבות אלו משכו הרבה אנשי כספים לעבור לגור בהונג-קונג (למשל מנכ"ל HSBC שעבר לפני שנה מלונדון להונג-קונג). יכול להיות שזה גרם למחסור זמני בדירות יוקרה.

בשוק הדירות העממי המצב שונה. נפגשתי עם חבר שקנה לפני 3 שנים דירה חדשה בפרויקט מגורים גדול (ב TSEUNG KWAN O). הפרויקט כולל מספר גורדי שחקים שמתחתם קניון גדול, קנטרי-קלאב ותחנת רכבת-תחתית. מרחק הנסיעה למרכז הונג-קונג הוא של כ-30 דקות. מחיר הדירה עמד על 5,000 דולר הונג-קונגי לרגל מרובעת, ומאז המחיר לא עלה. מדובר בכ-250 ש"ח למ"ר – כלומר לא הרבה יותר יקר מדירה חדשה בת"א. אם מביאים בחשבון שמס ההכנסה בהונג-קונג נמוך מאוד, ושאין צורך להחזיק רכב, ניתן לראות שהמחירים בהונג-קונג בשוק הדירות העממי לא כל כך גבוהים.

חבר אחר שלי קנה לפני כשנה דירה ממש במרכז האי הונג-קונג ושילם 6,700 דולר לרגל מרובעת. הוא משלם משכנתה בסך 12,000 דולר ומשכיר את הדירה תמורת 15,000 – עוד הוכחה שמחירי הדירות סבירים.

מחירי הדירות ב TSEUNG KWAN O הפתיעו אותי. עכשיו אני מבין איך סאונדוויל מצליחה לקנות בתים כל כך בזול. היא קונה דירות ישנות במרכז הונג-קונג במחיר של דירה חדשה מחוץ למרכז. הקונים מקבלים עסקה לא רעה – הם עוברים מדירה ישנה לבניין חדש עם ברכה, מרכז מסחרי וסופר גדול מתחת לבית. סאונדוויל הורסת את הבניין, מוציאה עוד 1500-2000 דולר לרגל מרובעת, בונה בניין יוקרה במיקום מרכזי ומוכרת ביותר מ-10,000 דולר לרגל. נראה ששני הצדדים מרוויחים.

סאונדוויל!

– אשה זקנה עולה במדרגות של בניין ישן ונאנחת. לפתע נשמע קול של קריין – "נמאס לך לגור בבניין ישן? נמאס לך לטפס במדרגות? טלפן לריץ' פילד – מס' טלפון XXX".

פרסומת זאת רצה כיום בתחנות הכבלים בהונג-קונג. ריץ' פילד (סימול 8136) היא מתחרה של סאונדוויל בתחום של פינוי-בינויי. היא נסחרת במכפיל הון של כ-4 לעומת מכפיל הון של כ 0.3 של סאונדוויל. אף פעם לא הבנתי מדוע ריץ' פילד כל כך יקרה, למרות שעל פניו נראה שסאונדוויל חברה טובה יותר. כששמעתי על הפרסומת הזאת הבנתי. למרות ששתי החברות עושות פחות או יותר את אותו הדבר, מסביב לריץ' פילד יש הרבה בז (רעש). החברה יותר מוכרת והמשקיעים מאמינים שהיא בתחום צומח – תחום הפינוי-בינוי. את סאונדוויל, לעומת זאת, הם רואים כחברת נדל"ן משעממת.

אי אפשר להעביר ביקור בהונג-קונג בלי לעבור דרך אתרי הבנייה של סאונדוויל. חצי יום הסתובבתי באזור קוסווי-ביי בשביל לבדוק מה מצב הבניינים שהם קנו לאחרונה.

הנה התמונות מהאתרים:

הראשון הוא הבניין שהם קנו לאחרונה ברחוב אלקטריק. אם אני זוכר נכון, התכנון הוא להפוך בניין זה לבית מלון קטן:

The building in electric road

Another photo of this building

באזור יש הרבה בניינים ישנים:

Some other old buildings in that area

עכשיו נעבור לאזור Tai Hang. סאונדוויל הייתה פעילה שם מאוד בשנים האחרונות. הנה שני אתרי בנייה באזור. שניהם היו שייכים לסאונדוויל ונמכרו תמורת רווח יפה.

Two construction sites in Tai Hang that were sold by Soundwill

באזור Tai Hang ישנם עוד הרבה בניינים ישנים:

Many old buildings in Tai Hang

Old buildings next to a new building in Tai Hang

More Old buildings in Tai Hang

Old Buildings in Tai Hang - Just near Warren Woods

והנה בניין המגורים שהם בונים ב Tai Hang – בשם Warren Woods

Warren Woods

Warren Woods

Warren Woods

הבניין החדש עליו הם השתלטו (ברחוב School 18-21) נמצא ממש מאחורי Warren Woods:

Just Behind Warren Woods is the new building they bought - School Street 18-21

School street 18-21

School street 18-21

ועכשיו נעבור לבניין המגורים השני שנמצא בתכנוני בנייה. התפלאתי לראות שכל הדיירים כבר פונו ושהתחילו להרוס את הבניין.

Haven Street

Haven 32-50 - under demolition

תראו באיזה מצב רע נמצא הרחוב. בצד השני יש תחנות מחזור אשפה. אבל המיקום של הבניין מצוין כמו שתראו בתמונות בהמשך. אני מצפה שהקונים יסתכלו על הטווח היותר ארוך, והם יבינו שהמראה של הרחוב ישתנה מאוד תוך 2-3 שנים. לדעתי סאונדוויל תצליח למכור כאן במחיר של לפחות 12,000 לרגל מרובעת.

Recycling centre in the other side of Haven Street

במרחק של פחות משתי דקות הליכה מרחוב Haven נמצא אזור קניות מרכזי בהונג-קונג.

Less than two minutes walk from Haven Street - Lee Garden

Less than two minutes walk from Haven Street

Less than two minutes walk from Haven Street - Lee Garden

Lee Garden

Lee Garden

לא רחוק מלי-גרדן נמצא הטיים-סקוור ולידו הסאונדוויל-פלאזה.

Soundwill Plaza

Soundwill Plaza on the Right. Time Square on the left

Time Square - Tuesday Noon - Many People

Soundwill Plaza

Soundwill Plaza

Soundwill Plaza

Time Square

Time Square

אני מניח שעכשיו הקוראים מבינים מדוע דמי השכירות של החנויות בסאונדוויל-פלאזה גבוהים כל כך. הפלאזה יושבת ממש מול הטיים-סקוור. האזור תמיד מפוצץ בתיירים ובמקומיים. טיים-סקוור עורכת פעילויות רבות בכדי למשוך קונים – תערוכות, מופעים והקרנות. סאונדוויל פלאזה מרוויחה מפעילויות אלו מבלי לבזבז גרוש.

מאחורי הפלאזה נמצא רחוב Tang Lung. הרחוב הרבה יותר צר וצפוף מאשר זכרתי, וכעת אני בספק עד כמה הקניון שבונה שם סאונדוויל יכול להצליח. הרחוב עמוס במיניבוסים, ולא נשאר שם הרבה מקום למעבר של הולכי רגל. כמו שתראו בתמונות, הרחוב עובר מתיחת פנים רצינית.

הנה מעבר צר ומוזנח מהטיים-סקוור לרחוב Tang Lung:

Small alley from Time-Square to Tang Lung Street

Tang Lung Street

Tang Lung Street

Soundwill's new mall in Tang Lung Street

Soundwill's new mall in Tang Lung Street

This building in Tang Lung Street also belongs to Soundwill

The new mall on the left. Another construction site on the right

Tang Lung street No. 1 & 3 - two shops that Soundwill allegedly bought

Tang Lung street No.2 - looks like this building will soon be renovated

שונות

בנוסף גם ביקרתי במלון החדש של שון-הו-טק (סימול 219). הוא היה אמור להיפתח בנובמבר, אבל נראה שיש עוד לפחות חצי שנה עד שהבנייה שם תסתיים. המלון ממש ענק ונבנה בצורה של בית מגורים. אין לי מושג מה הולך שם. זה אמור להיות מלון של כ-300 חדרים, אבל זה לא נראה כך. הקומות הראשונות לא מיועדות לחדרים – מדובר בכ-5-6 קומות שנבנו לגובה של כ-10 קומות. נראה לי שזה שטח שמיועד למסעדות, ברכת שחייה וכו'. מעל קומות אלו יש כ-30 קומות של חדרים. ונראה שבכל קומה יכולים לדחוס הרבה יותר מ-10 חדרים, אז זה נראה קצת מוזר.

גם בהלוך וגם בחזור עברנו דרך שן-ג'ן וגרנו מספר לילות אצל זוג חברים. העיר עוברת מתיחת פנים רצינית. כמו ערים רבות בסין גם שם מרחיבים את הרכבת התחתית. שאלתי את החבר שלי על מצב הדיור בעיר. לטענתו אין הרבה דירות ריקות באזור בו הוא גר. אבל הוא גר בלואו-חו שזה ממש מרכז העיר. גם במרכז בייג'ינג אין הרבה דירות ריקות. אבל כשנסענו לשדה תעופה בשעות הערב, ניתן היה לראות בברור שיש בנייה מאוד מסיבית של בתים חדשים, וככל שמתרחקים מהמרכז רואים יותר ויותר דירות חשוכות.

פורסם בקטגוריה רואים עולם | 20 תגובות

סינון תגובות

בימים האחרונים הבלוג הזה חווה מתקפת ספאם. בכדי להתמודד עם בעיה זו, הוספתי מנגנון מניעת ספאם לתגובות.

נראה כי המנגנון החדש גם חסם כמה תגובות רגילות, ואני מתנצל על כך. שיניתי את המנגנון כך שעכשיו תגובות חשודות יעברו סינון קפאצ'ה.

אם מישהו עדיין לא מצליח להגיב, נא לדווח לי על כך.

פורסם בקטגוריה Blog | 3 תגובות

תיק המניות באוקטובר 2010

I make plenty of mistakes…That's part of the game. You just got to make sure that the right things overcome the wrong ones

וורן באפט בראיון ל CNBC במרץ 2009

החודש חטפתי מכה די חזקה. אחת מההחזקות הכי גדולות שלי – מטה (סימול CASH) הסתבכה עם הרגולטור של הבנקים, דבר שהפיל את המניה ביותר מ-50% תוך מספר ימים. ככה נהפכה מטה מאחת ההשקעות הכי רווחיות שלי השנה להשקעה הכי גרועה שלי. תוך 3 ימים נחתכה התשואה השנתית שלי במשהו כמו 5 נקודות האחוז. לשמחתי, בדיוק כמו בציטוט של באפט, ההשקעות שלי בסאונדוויל וב ETM עלו במקביל ופיצו על האבדן במטה. כמובן שזה תמיד כואב להפסיד כסף – במיוחד שזאת הייתה השקעה כל כך גדולה אצלי, וההפסד הכספי היה גדול במיוחד.

אחרי הפסד שכזה חייבים להמשיך להביט קדימה. הפסדים בבורסה הם חלק מהמשחק וצריך לדעת להתמודד איתם. הדרך שלי להתמודד עם הפסד גדול (וזאת לא הפעם הראשונה ולא האחרונה שאני אפסיד הרבה כסף), היא למצוא השקעה חדשה שתפצה על הכסף שהפסדתי. למשל החודש השקעתי את הכסף ממטה באופציות ה TARP של וולס-פארגו. ככה שאמרתי לעצמי – בסדר, הפסדתי בערך 30% על מטה, אבל אני אקח עכשיו את הכסף, אשים אותו באופציות ואשלש אותו תוך 3-5 שנים. זה יותר מיפצה על האבדן במטה.

כמובן שאף אחד לא יכול להבטיח לי שאני באמת ארוויח על האופציות, אבל זאת דרך טובה לנחם את עצמי ולחשוב קדימה, במקום לחפור יותר מדי בעבר. מן הסתם, חייבים גם להסיק מסקנות ולבדוק איפה טעיתי. בכל השקעה ממנה יצאתי בהפסד, ניסיתי להסיק מסקנות. אני חושב שהמסקנה שלי ממטה היא להיזהר יותר מחברות פיננסיות. האמת היא שחברות פיננסיות תמיד הרתיעו אותי, ודי נמנעתי מלהשקיע בהן לאורך השנים. הרבה משקיעים שאני מאוד מעריך נפלו במגזר הפיננסי. אפילו באפט נפל עם סלומון. זה קצת מצחיק שאני אומר את זה ובאותה נשימה מגדיל את ההשקעה שלי בוולס-פארגו. אני יודע שזה נשמע קצת מוזר, אבל תמיד יש יוצאי מן הכלל. כרגע יש לי החזקה בשתי חברות פיננסיות – סטיוארט (סימול STC) ווולס-פארגו. אני מרגיש בטוח לגבי שתי השקעות אלו, ומתכוון להמשיך ולהחזיק אותן. בעתיד אני אחשוב טוב טוב לפני שאכנס שוב להשקעה בחברה פיננסית.

אני לא ארחיב כאן על מה שקרה במטה, כיוון שכבר דשנו בנושא זה בתגובות לפוסט החודשי הקודם.

כיוון שהמחשב שלי התרסק בדיוק בסוף אוקטובר, לא יכולתי לחשב את התשואה שלי מתחילת השנה. אני מעריך שהיא הייתה באזור ה-25%, אבל אין לי מספר מדויק.

כמה מילים על מאקרו

אין ספק שאני הולך לאכול את הכובע עם התחזיות שלי מתחילת השנה. חשבתי שהכלכלה האמריקאית תתאושש הרבה יותר מהר, ואפילו ניבאתי צמיחה של יותר מ-4% בתל"ג השנה. מן הסתם, אין סיכוי שהצמיחה תתקרב למספר זה. אני לא היחידי שצריך לאכול את הכובע. גם כל רואי השחורות טעו בתחזיות שלהם. הכלכלה האמריקאית לא נכנסה למיתון חוזר, האבטלה לא עברה את ה-10% ובנקים גדולים לא התרסקו. הכלכלה האמריקאית מתאוששת, אפילו אם מדובר בהתאוששות אטית.

תסתכלו על הגרף הבא, שמציג את ההון הנדל"ני של האמריקאי הממוצע (כלומר שווי הנכס פחות המשכנתה).

תראו איזה נפילה ענקית התרחשה תוך שנתיים – מ 2006 עד ל-2008. לא פלא שהצרכן האמריקאי הפסיק לעשות שופינג.

בשבועות האחרונים הכלכלה ממשיכה להתאושש באטיות, והדרך הטובה לראות זאת היא דרך תעבורת הרכבות.

בינתיים הפדרל ריזרב בראשותו של ברננקי הודיעו על רכישת אג"ח בשווי של 600 מיליארד. מה שזה אומר בעצם זה הדפסת כסף. ארה"ב פועלת כיום תחת גירעון תקציבי ענק – בערך 8% מהתל"ג. ישנן שתי דרכים לממן את הגירעון הזה – או לגייס כספים (כלומר גיוס חוב ע"י אג"ח) או להדפיס כסף. מה שברננקי אמר בעצם בהודעה שלו מלפני שבוע זה שהפדרל ריזרב ידפיס עוד כסף כדי שהממשל לא יצטרך לגייס עוד חוב. לכל אחת מהדרכים (אג"ח או הדפסת כסף) יש חסרונות. החיסרון הגדול של הדפסת כסף הוא כמובן יצירת אינפלציה גבוהה. ברננקי טוען שהוא לא רואה סימנים של אינפלציה, ולכן הוא מעדיף להדפיס כסף. המבקרים שלו טוענים שמהלך זה יביא בהכרח לאינפלציה גבוהה אי שם בעתיד הלא רחוק.

דבר זה הביא משקיעים רבים לחפש תחלופות לדולר והשקעות שיגנו עליהם מפני אינפלציה. וזאת הסיבה לעלייה החדה בזהב וכסף בימים האחרונים כמו גם לירידה בערך של הדולר. בהקשר זה אפשר לראות גרף מעניין דווקא מארצנו הקטנטונת. אפשר לראות איך הבורסה הצליחה להדביק את קצב האינפלציה בתקופת ההיפר-אינפלציה של שנות ה-80. ככה שמי שמנסה להגן על עצמו מפני אינפלציה, גם הבורסה נראית כמפלט לא רע. (שלא נדבר על האופציות של וולס, שבמקרה כזה בכלל יכולות לעוף לשמיים).

אם כי אני בכלל לא כל כך בטוח בתסריט הזה של אינפלציה גבוהה. כרגע ממש קשה לדעת לאיפה דברים יתגלגלו. אם ניקח שוב את ארצנו כדוגמה, ניתן לראות שהצלחנו לצאת מאוד יפה מהגירעון הגדול בתחילת העשור הקודם וזאת ע"י קיצוצים בתקציב וללא אינפלציה. כרגע כשהקונגרס נתון בשליטה רפובליקאית, בהחלט ישנו סיכוי לריסון תקציבי שיכול למנוע תסריט של אינפלציה גבוהה.

הונג-קונג, בניגוד לרוב ארצות המערב, ממש פורחת. התיירים (במיוחד מסין) ממשיכים להציף את העיר – עם עלייה של 30% במספר התיירים הסינים בחג הלאומי השנה ביחס לשנה שעברה. אלו חדשות מעולות לאסיה-סטנדרד (סימול 129), שון-הו-טק (סימול 219) וכמובן סאונדוויל (סימול 878). גם כאן התסריט שצפיתי של פיצוץ בועת הנדל"ן בסין לא התממש (לפחות בינתיים), והכלכלה ההונג-קונגית כמו גם הבורסה המקומית מראים חוזקה מרשימה מאוד השנה.

דוחות ודיווחים

כיוון שכבר כתבתי רשומה מיוחדת על הדוחות של וולס-פארגו, אני אתחיל עם ההשקעה הגדולה האחרת שלי – סאונדוויל.
החברה השתלטה על עוד נכס – הפעם ברחוב School  מספרים 18, 19, 20 & 21. מדובר על אותו אזור כמו הנכס WarranWoods.
סאונדוויל השתלטה על לפחות חמישה נכסים באזור זה בשנים האחרונות. שטח האדמה של הנכס עומד על 2,250 רגלים מרובעות, ולפי אנשי נדל"ן מקומיים ניתן לבנות שם לפחות 18,000 רגלים מרובעות של דירות מגורים. לפי סאונדוויל, ניתן לבנות בשטח בניין מגורים עם נוף לים (בקומות הגבוהות), אבל יכול להיות שהחברה תחליט למכור את הנכס ולא לפתח אותו בעצמה. זהו כאמור נכס מאוד קטן, אבל הוא בטח יכניס לחברה לפחות כמה עשרות מליוניי דולרים. כבר הפסקתי לספור כמה נכסים קנתה החברה השנה, אבל זה ברור שהיא תרוויח עליהם הרבה יותר מ-100 מליון דולר – שזה היה המספר המקורי שלי כשטענתי שהחברה שווה לפחות 15$ למניה.

סטיוארט (סימול STC) פרסמה את הדוח הרבעוני שלה, כאשר הצבע האדום חזר לשלוט. אף על פי כן, אני לא מאוכזב מהדוח. מספר הבתים הנמכרים נמצא היום בשפל, וכשהמצב ישתפר, סטיוארט תחזור להרוויח יפה. בינתיים יש לה כרית מזומנים מספיקה בשביל לשרוד את המשבר, ולי יש את הסבלנות לחכות שלוש או ארבע שנים. החברה הולכת להגדיל את העמלה שהיא גובה מהסוכנים החיצוניים איתם היא עובדת. בנוסף לכך, לפי המספרים האחרונים של מכירות הבתים ולפי הדוח של וולס-פארגו, אני מצפה לראות צמיחה בהכנסות החל מהרבעון הרביעי של השנה.

חברות הרדיו אנרטרקום (סימול ETM) וקומולוס (CMLS) פרסמו את התוצאות הרבעוניות שלהם.
קומולוס פרסמה דוח מרשים מאוד, והמניה הגיבה בהתאם. המניה של אנטרקום התרסקה עם פרסום התוצאות למרות שהדוח היה לא רע. שתי החברות דיווחו על צמיחה של כ-4% בהכנסות לעומת הרבעון המקביל. זהו מספר נמוך משמעותית ממה שציפיתי שיקרה לפני שנה (דיברתי אז על צמיחה של 10% בהכנסות), אבל עדיין מדובר בצמיחה. מה שמפתיע אותי לטובה זה המשמעת התקציבית של שתי חברות אלו. ההוצאות התפעוליות שלהן ממש נמוכות. הייתי מצפה לזינוק בהוצאות השנה, אבל שתיהן מבזבזות הרבה פחות מאשר הפחת אותו הן רושמות, ויותר חשוב – הן צופות שהן תצלחנה לשמור על הוצאות דומות בשנים הקרובות. עובדה זאת גורמת לכך שהחברות מדווחות על תזרים מזומנים חופשי גבוה משמעותית מהרווח הנקי. הן עומדות בקלות בתשלומי הריבית שלהן, וחותכות את החוב בקצב יפה.

תזרים המזומנים של קומולוס, אפילו אם נתאים אותו לתשלום מס נורמלי (כי כעת החברה לא משלמת מסים) עומד היום על כ-25 מליון דולר בשנה. וזה עוד לפני שיפור בכלכלה. לכן אני מעריך שהחברה שווה לפחות 300 מליון דולר או 7$ למניה. התזרים של ETM עומד על 80 מליון דולר בשנה! אפילו אם נתאים אותו למסים, נקבל בערך 50 מליון. מדוע החברה לא נסחרת בשווי של 700-800 מליון דולר?

התוצאות של ETM הפילו את המניה כנראה משתי סיבות, הראשונה היא שההכנסות עלו רק בקצב חד ספרתי נמוך, והשנייה היא כנראה תשלום המס הגבוה. אולם בשיחת הוועידה אמר סמנכ"ל הכספים כי מדובר באירוע חשבוני בלבד, ושהחברה (בגלל הפסדי העבר) לא משלמת מסים ואיינה צפויה לשלם מסים בעתיד הקרוב. ככה שבזמן הקרוב החברה תמשיך להקטין את החוב של בקצב של לפחות 80 מליון דולר בשנה. עוד 3-4 שנים חברות אלו תהיינה ממונפות הרבה פחות ורווחיות יותר.

פעולות בתיק

אני אתחיל דווקא מהפעולה הכי פחות משמעותית מבחינה כספית – מכרתי את כל ההשקעה שלי ב MAJC. למי שזוכר בחודש שעבר דיברתי על השקעת ארביטרז' קטנה שביצעתי, ובגלל המסחר הנמוך במניה, לא חשפתי את שם החברה. ובכן, מדובר במג'יסטיק-קפיטל (סימול MAJC). החברה דיווחה על הסכם עם חברת השקעות פרטית למכירת החברה תמורת 45 סנט. אני קניתי את המניה תמורת 36-38 סנט. ציפיתי לקבל 45 סנט עוד בערך חצי שנה כשהעסקה תיסגר – כלומר בערך 19% לפני עמלות ומס. שזאת תשואה מאוד יפה בשביל חצי שנה. יש לי מזל גדול שחלק מהקוראים דואג לי ומצ'פר אותי מדי פעם, ואחד הקוראים שגם קנה את המניה כתב לי אימייל בשבוע שעבר שהמניה עולה. מיד מכרתי את המניה תמורת 43 סנט. עשיתי 12% תוך פחות מחודשיים לפני עמלות. מה שעוד יותר מתוק בעסקה הזאת היא שהיא הייתה בחשבון הממונף שלי ככה שעשיתי כסף מכלום. מה שלא היה כל כך מתוק הוא שמדובר בסכום מאוד קטן – רווח של כמה מאות דולרים בלבד.

הסיבה שאני רוצה להרחיב על השקעה זו היא שלדעתי זהו תחום שצריך לעניין יותר משקיעים קטנים כמוני וכמו רוב הקוראים כאן. אני שומע (וקורא) הרבה פעמים על כך שהיום כבר אין יותר הזדמנויות השקעה כמו שהיו בשנות ה-50 כשבאפט הרוויח תשואות מדהימות. אף פעם לא הסכמתי עם הטענות האלו. וההשקעה ב MAJC (כמו גם כמה השקעות דומות שעשיתי בשנים האחרונות) מוכיחה זאת. אחרי שפורסם הסכם הרכישה של MAJC במשך ימים היה מסחר מאוד גדול של מניות במחירים 36-38 סנט. אח"כ המסחר אומנם נרגע, אבל במשך חודש שלם עדיין היה ניתן לאסוף מניות באזור ה 39 סנט ולפעמים 38 סנט. נכון שתמיד יש סיכוי שעסקאות שכאלו לא תצאנה לפועל, אבל בממוצע ההחזר על השקעות כאלו הוא גבוה מאוד. ולמעשה לא צריך הרבה פעולות ארביטרז' שכאלו כל שנה בשביל להשיג את ה-20% תשואה. מן הסתם צריך לקרוא את חוזה הרכישה ולהעריך את הסיכויים. במקרה של MAJC האמנתי שהסיכויים שהעסקה תיסגר הם גבוהים מאוד כיוון שהצד הקונה הוא קרן פרטית אשר לא צריכה אישור מבעלי המניות, ההנהלה של MAJC תמכה ברכישה ובעלי המניות מקבלים מחיר כפול מהמחיר בו נסחרה המניה לפני ההסכם. היו עוד כל מני התניות בחוזה, אבל כולן נראו לי סבירות.

פעולות נוספות החודש – מכרתי את כל ההשקעה שלי במטה תמורת יותר מ-15$ למניה. הפסד כואב של כ-30%. כמו כן מכרתי את כל ההשקעה שנשארה לי ב SSRAP תמורת 19.1$. למי שלא זוכר מדובר באג"ח של חברת סירס. קניתי אותו לפני כשנתיים תמורת 4$-5$. לאורך תקופה זאת קיבלתי ריבית שנתית של 1.8$, ובנוסף הרווחתי יותר מפי 4 על הקרן. מכרתי גם את כל מה שנשאר לי בסון-הינג-וישן תמורת 3.33$. אני עדיין מאמין שהחברה שווה לפחות 5$, אבל אני מעדיף לקנות בכסף זה את WFC.WS. קניתי החודש כמות די רצינית של WFC.WS במחיר ממוצע של פחות מ 8.3$. אני כנראה אוסיף לקנות בימים הקרובים, ככה שהמחיר הממוצע שלי צפוי לעלות משמעותית.

שוב, אני לא רוצה לנפח את הרשומה הזאת יותר מדי. מי שרוצה לפתח דיון פרטני על אחת החברות, מוזמן לעשות זאת בתגובות למטה.

אני רוצה להזכיר לקוראים שהבלוג הזה מיועד לתעד את ביצועי ההשקעות שלי, ולחלוק מניסיוני כמו גם מהטעויות שלי. אני לא ממליץ על אף אחת מהמניות המוזכרות כאן. כמו כן, אני עלול למכור (או לקנות) מניות זמן קצר לאחר שקניתי (או מכרתי) אותן, וזאת מבלי לדווח על כך כאן.

חודש שעבריי      ייחודש הבא

פורסם בקטגוריה מניות | 57 תגובות