משבר חובות בסין מתקרב?

בעוד העיניים של העולם נשואות למשבר החובות באירופה, אותי דווקא מדאיג החוב של סין (וגם של יפן).

לאחרונה קראתי את הספר This Time Is Different אשר מתאר את ההיסטוריה של משברי האשראי בכמה מאות השנים האחרונות.

קשה שלא לראות איך סין נופלת ממש יפה לתוך חלק מהסממנים אשר מופעים לפני משבר אשראי – הרבה כסף חם שנכנס למדינה בשנים האחרונות, עלייה חדה באשראי במדינה, שימור מלאכותי של שער מטבע נמוך וכמובן – עלייה מטורפת במחירי הנדל"ן. כך שבעוד העולם מודאג מהמשבר באירופה ובארה"ב, אותי סין מדאיגה יותר.

ארה"ב ואירופה

אי אפשר להכחיש שאירופה נמצאת בבעיה רצינית. פשיטת רגל יוונית היא כבר עובדה די מוגמרת, ויש חשש שיוון תדביק מדינות אחרות – למשל ע"י כך שבנקים אירופאים שחשופים לחובות יוונים יכנסו לבעיית נזילות ויעצימו את המשבר. לא בדקתי את הדוחות של הבנקים האירופאים, אז אין לי מושג מה הסיכוי להדבקות. על פניו החוב של יוון נראה קטן מדי בשביל לגרום למפולת גורפת של בנקים אירופאים, ומה שייקרה זה שכנראה הבנק האירופאי ידפיס כספים והממשלות יהנדסו פתרון בנוסך ה TARP האמריקאי.

הבעיה עם אירופה היא שהאיחוד מורכב מ-17 מדינות וכל החלטה צריכה לעבור אישור אצל כל אחת ואחת מהמדינות. ככה שעקרונית מדינה כמו סלובקיה יכולה להפיל תכנית הצלה לבנקים. למרות שקשה לדעת מה ייקרה, אני נוטה להאמין שהממשלות בסופו של דבר תעשנה את הדבר הנכון ולא תתנה לאף בנק ליפול.

אין כמעט ספק בכך שיוון במצב סופני. לעומת זאת המצב של שאר מדינות ה PIIGS נראה יותר טוב. לאיטליה יש את החוב הגדול מבין הארבע – כ 120% מהתל"ג, אבל הגירעון שלה עומד רק על 3% בשנה, והממשלה עושה מאמצים להוריד אותו עוד ולעבור לאיזון תקציבי. לספרד יש גירעון גדול בהרבה, אבל החוב שלה עומד רק על כ-60% מהתל"ג ככה שיש לה מספיק שנים לטפל בבעיה.

העתיד של אירופה תלוי בהתנהלות של הממשלות – האם הן תחתוכנה בהוצאות. בינתיים נראה שהממשלות מטפלות ברצינות בבעיות שלהן, ולכן אני מאמין שהמשבר לא יגלוש מעבר ליוון, אבל פוליטיקה זה דבר בלתי צפוי, ולכן קשה לדעת בוודאות מה ייקרה.

בארה"ב יש גירעון של כ-10% בשנה והחוב עומד על כ-100% מהתל"ג. גם כאן נראה שהפוליטיקאים רציניים בכוונות שלהם להפחית את הגירעון. כיום כשהקונגרס בידי הרפובליקאים סביר להניח שהכוונות תתורגמנה למעשים.

סך הכל אני מאמין שאירופה וארה"ב יטפלו בבעיות הפיננסיות שלהם ויורידו את הגירעונות. זה לא אומר שלא תהיה תקופה כלכלית קשה באירופה, ושלא יהיה מחיר לקיצוצים, אבל לפחות לפי איך שהדברים נראים היום, אני לא מאמין שבנוסף ליוון מדינות אחרות תגענה למצב של חדלות-פירעון.

סין

לכאורה סין נמצאת במצב פיננסי מעולה – רשמית הגירעון שלה עומד רק על כ-20% מהתל"ג. הבעיה היא שסין מסתירה חובות רבים מחוץ למאזן. למשל, כמו שכתבתי בעבר, למשרד הרכבות יש חוב של 2 טריליון יואן (ששקול לכ-5% מהתל"ג). למועצות המקומיות יש חוב של 10-20 טריליון יואן (או 25%-50% מהתל"ג!!). בנוסף, לחברות ממשלתיות רבות יש חובות גבוהים שהממשלה ערבה להם. ככה שלסין כבר יש חובות רבים עוד לפני ההתרסקות הצפויה בשוק הנדל"ן.

מבלי להיכנס יותר מדי לפרטים שבספר This Time Is Different, אפשר להגיד שאחד הגורמים העיקריים לחלק גדול ממשברי האשראי במאות השנים האחרונות הוא בועת נדל"ן.

בגדול, התהליך הוא כזה – כסף חם רב שנכנס למדינה ו/או צמיחה גדולה באשראי במדינה מובילים לבועת נדל"ן. כשבועת הנדל"ן מתרסקת, מתחיל משבר בנקאי ואז המדינה מצילה את הבנקים ובכל מגדילה מאוד את הגירעון שלה, מה שמביא למשבר אשראי של המדינה.

סין מתאימה למודל הזה כמו כפפה. בשנים האחרונות לא רק שנכנס הרבה כסף חם למדינה אלא גם כמות האשראי במשק גדלה מאוד מה שהביא לבועת נדל"ן ענקית. כיום נראה שהבועה התפוצצה ככה שמשבר בבנקים יהיה השלב הבא.

שתי סיבות מדוע הפעם בסין זה כן אחרת (או שלא)

שתי טענות עיקריות עולות מבית-המדרש של אלו שטעונים שהפעם זה (באמת) אחרת. הראשונה היא העובדה שיחס החוב לתל"ג בסין עומד רק על 20%. לכך יש לי שתי תשובות הראשונה היא, כמו שציינתי למעלה, שהחוב למעשה הרבה יותר גבוה רק שהוא נמצא מחוץ למאזנים של הממשלה. לפי ג'ים צ'אנוס היחס עומד על 200% – שזה הרבה יותר גבוה מאשר ביוון. קשה לי לראות איך הוא מצליח להגיע למספר כל כך גבוה – מה שמראה שהוא כנראה מכניס גם את חובות הבנקים למשוואה. בכל אופן מדובר בחוב גבוה בהרבה מ-20%. רק החוב של משרד הרכבות מעלה את היחס ל-25% ועם החוב של הראשויות המקומיות מדובר על יותר מ-50%.

התשובה השנייה היא שיחס החוב לתוצר הולך לקפוץ בצורה חדה ברגע ששוק הנדל"ן יתרסק – וזאת בגלל שיתרחש התהליך אותו תיארתי למעלה. ברגע שממשלת סין תצטרך להציל את הבנקים, החוב יצמח בצורה מפחידה. למעשה זה מה שקרה באירלנד. אירלנד הייתה במצב פיננסי מעולה לפני המשבר הפיננסי הנוכחי – עם יחס חוב לתל"ג נמוך מאוד. אבל היא נאלצה להציל את הבנקים במדינה מה שהעלה מאוד את הגירעון שלה. בסין המצב יהיה עוד יותר חמור, כיוון שהממשלה לא רק שתצטרך להציל את הבנקים, אלא גם חברות ממשלתיות רבות אחרות. בניגוד לאירופה וארה"ב, חברות רבות בסין נמצאות בבעלות (לפחות חלקית) של הממשלה. לממשלה יש בעלות על חלק מחברות הנדל"ן, וגם בעלות חלקית בתעשיות התומכות – פלדה, מלט, ספנות וכו' (שלא לדבר על כל החברות האחרות שאינן קשורות לנדל"ן אבל נכנסו לתחום זה בשנים האחרונות). הממשלה לא תיתן לאלו ליפול, מה שיעלה לה בהרבה מאוד כסף.

הטענה השנייה של סנגורי-סין היא שלסין יש רזרבות מטבע חוץ של 3 טריליון דולר, והיא תמיד יכולה להשתמש בכסף הזה בכדי להציל את המשק. טענה זו שגויה לחלוטין. הסיבה לכך היא ששלושת הטריליון כבר מזמן נכנסו לשימוש. כסף זה הוא מה שהביא לצמיחה המטורפת באשראי במדינה (וכבר הסברתי זאת כאן בעבר). על כל דולר שמוחזק בבנקים, הבנקים הנפיקו תמורתו כמה יואנים טובים והלוו אותם ללקוחות. כלומר על כל נכס בערך דולר שיושב בבנקים יש כמעט דולר (במטבע מקומי) של חוב. ככה שזה לא נכון להגיד שלבנקים יש 3 טריליון דולר של נכסים. מול נכסים אלו עומדים חובות.

 המשבר קרוב מאוד

אני ממש מרגיש את זה בעצמות שמשבר האשראי ממש ממש קרוב – כנראה שזה יתחיל תוך 12 חודשים. הרגשה זו לא בנויה על תחושת-בטן אלא נובעת מהדברים שאני קורא בעיתונות המקומית. נראה כי הדברים בסין מתדרדרים בקצב די מהיר. קודם כל הנדל"ן – שם יש נפילה ברורה מאוד וגם על זה כבר כתבתי. למעשה זה הגורם הכי משמעותי בכלכלה הסינית ועליו צריך להסתכל יותר מכל. כל בוקר אני מתחיל את היום עם סריקה של כתבות על שוק הנדל"ן בסין, והתמונה לא יפה בכלל.

ספטמבר ואוקטובר אמורים להיות שני החודשים הכי טובים בשנה לקבלנים. הם נקראים – "תשע הזהב עשר הכסף" (九金十银), כלומר ספטמבר הוא חודש הזהב לשוק הנדל"ן ואוקטובר הוא חודש הכסף. אבל המצב כל כך רע שהשנה כבר מכנים חודשיים אלו "תשע הברזל עשר הנחושת" (九铁十铜). אוקטובר נפתח כל שנה עם עשרה ימי חופשה לציון יום המהפכה. ימים אלו הם בד"כ סעודת-מלכים לקבלנים. אבל השנה המצב היה עגום ביותר עם נפילה של עשרות אחוזים במספר העסקות שנחתמו בערים הגדולות. וזה בא אחרי חודש ספטמבר עגום במיוחד, ונראה שגם בימים האחרונים המצב לא משתפר, אפילו ההפך. למשל, בבייג'ינג, כמו שכתבתי לפני כחודשיים, נבנות כל יום כ-500 דירות חדשות. לפני כחודשיים כתבתי שהמצב נראה רע מאוד כיוון שכל יום נמכרות בממוצע רק כ-250 מתוך ה-500 דירות שנכנסות לשוק. לפני כשבועיים כתבתי שמספר הדירות הנמכרות כבר ירד מתחת ל-200, ובשבועיים האחרונים נראה כי המספר כבר ירד מתחת ל-150 (למשל, ב-11 לחודש נמכרו רק 111 דירות חדשות, וב-12 לחודש 98 – כאמור בכדי להגיע לאיזון, צריכות להימכר כ-500 דירות ביום).

השאלה היא כמה זמן הקבלנים יוכלו להחזיק מעמד. לי נראה שאנחנו קרובים מאוד לשלב שקבלנים יתחילו לפשוט רגל. בזמן האחרון היו מספר דיווחים על כך שקבלנים החלו להלוות בשוק האפור בריבית של עשרות אחוזים. אם זה אכן המצב, פשיטת רגל של קבלנים אינה רחוקה.

הגזרה השנייה ממנה מגיעות חדשות רעות היא משרד הרכבות. לא מזמן כתבתי כאן על המצב הפיננסי הקשה של משרד זה, אבל גם אני לא תיארתי לעצמי שתחול הרעה כה מהירה. ימים ספורים אחרי הרשומה שכתבתי על משרד-הרכבות, שתי הספקיות הגדולות של רכבות הודיעו שמשרד הרכבות פשוט הפסיק לשלם להן ולכן הן מפסיקות את הייצור. בנוסף, הוקפאו פיתוחים עתידיים של מסילות לרכבות המהירות. עד כמה גרוע צריך להיות המצב הפיננסי של המשרד, על מנת לגרום למשרד ממשלתי להפסיק לשלם לספקים שלו?

הגזרה השלישית היא Wen Zhou. גם על עיר זאת כתבתי לפני מספר ימים, ונראה שמצב הנזילות בעיר אינו משתפר. תושבי העיר נאלצים להנזיל גם דירות מחוץ לעיר – למשל ב-Chong Qing כמו גם בשנחאי וב Hangzhou.

בנוסף, הממשלה הסינית מתכננת הנפקת אג"ח בסך של 35 מיליארד יואן בתקופה הקרובה על מנת לממן פעילות של מספר רשויות מקומיות. חדשה זו כשלעצמה לא נראית מדאיגה, אבל השילוב של כל התהליכים שציינתי למעלה גורמים לי להרגיש בעצמות שמשהו רע מתקרב.

אני לא יודע האם משבר האשראי יגיע בעוד חודשיים או בעוד שנה, אבל נראה שהמצב מתדרדר די מהר.

פורסם בקטגוריה כלכלה | סגור לתגובות על משבר חובות בסין מתקרב?

תיק המניות באוגוסט-ספטמבר 2011

מתחילת השנה התשואה של ה SPY עומדת על מינוס 8.6%. התשואה של ה DIA עומדת על מינוס 3.9%. התשואה של מדד ההאנג-סנג עומדת על מינוס 21.2%, והתשואה של התיק שלי היא מינוס 14.1%.

התיק הממונף ירד באיזה 23%, אז אם הייתי מחשיב אותו, התשואה שלי הייתה עוד יותר נמוכה.

חודשיים קשים מאוד עברו על שוקי המניות ובמיוחד על השווקים הסינים. נראה לי שהירידות האחרונות בהונג-קונג אינן קשורות רק למשבר באירופה אלא נובעות בעיקר מהמצב הפיננסי המחמיר בסין, ואני אחזור לזה בהמשך.

המניות שלי בהונג-קונג התרסקו לגמרי לאחרונה, ואני שמח שהעברתי את רוב הכסף לארה"ב ובריטניה. סאונדוויל (סימול 878), למשל, נחתכה בכחצי תוך חודשיים-שלושה. כך שהיא כבר לא עונה להגדרה "ההשקעה הטובה שלי השנה", ולשמחתי מכרתי בערך 90% מהחזקה זו. סך הכל התיק ההונג-קונגי שלי קטן מאוד השנה, והוא תופס רק כ-15% מסך ההשקעות שלי. לשמחתי נפטרתי מרוב הכסף בהונג-קונג, אבל אני כבר מתחרט שלא מכרתי הכל.

את המקום של סאונדוויל, בתור ההשקעה הכי טובה השנה, תפס השורט על ואלי (סימול VALE). אפילו אחרי הדיבידנדים הקטלניים שאני משלם, אני עדיין מורווח בכ-25%. בלי השורט הזה, המצב שלי היה יותר גרוע. הנפילה של ואלי כמו גם של המניות בהונג-קונג נובעת לדעתי מכך שיותר ויותר משקיעים מכירים בבעיות של סין והם מתחילים לראות מה שאני רואה. מניות הנדל"ן הסיניות וכל התעשיות התומכות התרסקו לגמרי השנה (לפחות ב-60%-70%!). לצערי, למרות שצפיתי זאת, לא עשיתי עליהן שורט בגלל שהברוקרים שלי בהונג-קונג לא מאפשרים שורט. זאת הייתה עצלות לשמה מבחינתי לא לפתוח חשבון ברוקר נוסף ולעשות שורט על מניות אלו.

כמובן, תמיד ניתן להסתכל על חצי הכוס הריקה. החצי המלא הוא כמובן שיצאתי מרוב ההשקעות שלי בהונג-קונג ושלראשונה פתחתי פוזיציית שורט. ללא צעדים אלו מצבי השנה היה הרבה יותר גרוע. אם נחזור שוב לחצי הכוס הריקה, אז הירידה במחיר המניה של ואלי לא משמחת אותי במיוחד. אמרתי פה מספר פעמים שהשורט על ואלי זאת ההשקעה הכי בטוחה שהייתה לי מעולם, ולכן תכננתי לקנות אופציות פוט לינואר 2014 כשהן תצאנה. עכשיו, בגלל שהמניה ירדה, נראה שהפסדתי את ההזדמנות הזאת וחבל, כי לדעתי הייתי יכול לעשות על אופציות אלו פי 10.

בכל מקרה אין לי מה לבכות אני עדיין ארוויח סכום סביר על ואלי, ובינתיים היא מצילה אותי ממרג'ין-קול קטלני!

סיפורם של שלושה ברוקרים

הכסף שלי מפוזר בין שלושה ברוקרים. ההשקעות בבריטניה כמו גם חלק מאלו בהונג-קונג מוחזקים ע"י HSBC. שם אין לי בכלל מרג'ין. הברוקר השני שלי הוא BOOM – שם אני מחזיק חלק מהמניות ההונג-קונגיות וחלק מהאמריקאיות. לפני כחודשיים קיבלתי מרג'ין קול בחשבון שם. הסיבה העיקרית למרג'ין-קול היא לא הירידות במחירי המניות אלא בגלל שהברוקר חתך לי את המרג'ין על חלק מהמניות. למשל, בעבר הייתי יכול לקחת מרג'ין של 30% על סאונדוויל, ופתאום הברוקר חתך את זה ל-10%. ככה נוצר מצב שלמרות שהמרג'ין בבום אינו גדול (בערך 20% מהנכסים שלי שם), קיבלתי מרג'ין-קול. זה מאוד עצבן אותי שהברוקר ככה מחליט להוריד לי את המרג'ין, ומאלץ אותי למכור מניות דווקא כשהן זולות. עשיתי מה שכל ישראלי חצוף היה עושה – פשוט התעלמתי מהמרג'ין-קול. בינתיים הם לא פונים אלי, ואני כבר חודשיים עם מרג'ין-קול בחשבון.

בכל מקרה המרג'ין-קול שם לא גדול, וגם אם הם יאלצו אותי לסגור אותו, זה לא משהו שישפיע כל כך על התשואה שלי, אבל זה עדיין מעצבן.

בחשבון ב ETRADE אני מחזיק את שאר ההשקעות האמריקאיות שלי – במיוחד את האופציות והשורט. שם יש לי מרג'ין יותר גדול מאשר בבום אבל לא קיבלתי מרג'ין-קול – גם בגלל שהם לא משנים כל שני וחמישי את אחוזי המרג'ין (כמו בום) אבל בעיקר בגלל השורט על ואלי שמאוד איזן לי את התיק. אבל – וזה "אבל" מאוד גדול – צריך להודות שהיה לי כאן מזל מאוד גדול שואלי ירדה ביחד עם השוק (ואפילו יותר מהשוק). בהחלט יכול היה להיות מצב שואלי הייתה עולה בשוק יורד, ואז הייתי נכנס לאמא של המרג'ין קולים.

המסקנה שלי מהמיני-מפולת הזאת היא שלא הייתי שמרן מספיק עם המרג'ין שלקחתי. נכון, עדיין לא נאלצתי למכור מניות בגלל המרג'ין שלקחתי, אבל בכל זאת עשיתי כאן טעות נוראית ורק במזל לא קיבלתי כוויה רצינית. חשבתי שמרג'ין של 20%-25% מהנכסים הוא שמרני מספיק (במיוחד לאור העובדה שרובו מכוסה ע"י שורט), אבל טעיתי בגדול. בעתיד אני מתכוון להוריד את המרג'ין ולא לקחת אותו למעבר ל-15% מהתיק, ובנוסף לכך לדאוג לפצל אותו באופן הגיוני יותר בין הברוקרים השונים.

אין ספק שמינוף הוא עסק מסוכן ביותר. אפילו המינוף שאני לקחתי, שלא היה גדול במיוחד, גורם לי לכאב ראש וזה, חייבים לציין, כששוק המניות לא ירד באופן דרסטי. המצב היה יכול להיות הרבה יותר נורא (ואולי הוא עוד יתדרדר – אי אפשר לדעת). אני מקווה שגם הקרואים יילמדו מהלקח שלי ויזהרו מאוד ממינוף.

אם נשים את בעיית המינוף שלי בצד, הירידות האחרונות אינן בהכרח דבר רע. קודם כל הן הזדמנות טובה לעשות קצת שינויים בתיק ושנית הן מורידות את עלות הרכישה החוזרת של מניות שמבצעות החברות השונות. לדעתי, אחת הסיבות לירידות בחודשים האחרונים היא שאנשים מתחילים לפחד מחזרה על הסרט של 2008. למרות שאני לא מסכים שהעולם קרוב לאיפה שהוא היה ב-2008, לפחות לגבי הבדל אחד בין אז להיום אין ויכוח – והוא שהיום המאזנים של החברות השונות טוב בהרבה מאז ורבות מהן מבצעות רכישה עצמיות של מניות. אפילו באפט הודיע שברקשיר תבצע לראשונה רכישה חוזרת של מניות.

בתיק שלי ישנה רק חברה אחת שקונה מניות של עצמה – וולס פארגו (סימול WFC). הירידות במחיר המניה מורידות מאוד את עלות התכנית ולכן ירידות אלו (במחיר המניה) דווקא טובות לבעלי המניות בטווח הארוך. לדעתי, וולס נסחרת בהנחה של לפחות 20$ למניה. אבל אפילו אם נניח שהמחיר שלה היה רק עשר דולר יותר מהיום (מחיר שוולס נסחרה בו רק לפני מס' חודשים), זאת אומרת שעלות התכנית הייתה יקרה בכ-2 מיליארד דולר מהעלות היום. (כי וולס מתכוונת לקנות 200 מליון מניות). שני מיליארד דולר זה כסף רציני.

הנפילות הגדולות במניות הפיננסים משאירות אחריהן לא מעט פצועים בשטח, ואחד הבולטים שביניהם הוא ברוס ברקוביץ' מנהלה של אחת הקרנות המצליחות בעולם – פיירהולם. שנה קשה עוברת עליו בגלל החשיפה הגדולה שלו לפיננסים, אבל כל מי שממהר להספיד אותו בגלל שנה אחת לא מוצלחת, צריך לקרוא את הראיון איתו ב OID שנערך ב-1992. אז הימר ברקוביץ' על וולס-פארגו ונראה היה שההימור נכשל. המניה צנחה בגלל החשיפה של וולס לבועת הנדל"ן בקליפורניה.

השאלות של OID דומות מאוד לדאגות היום בקשר לוולס – האם הבנק ישרוד את המשבר עם כל החובות האבודים? האם בנקים יחזרו אי פעם להיות מה שהם היו בעבר?
המפולת בנדל"ן של קליפורניה הייתה כה גדולה שרוב המשקיעים חשבו שההון של הבנק שלילי (טענות דומות עלו לגבי וולס ב-2009 וכתבתי אז שטענה זו היא שטות מוחלטת). תוך כ-5 שנים מהראיון וולס עלתה בערך פי 4!

דוחות ודיווחים

בנק-אוף-אמריקה התחיל לגבות 5$ דמי שימוש חודשיים על דביט-קרד. כאמור, הרשויות החליטו לבטל את העמלות שגובים הבנקים מהקמעוניים על שימוש הצרכנים בכרטיסי דביט. בשביל לפצות על אבדן ההכנסה, הבנקים מתחילים לגבות את העמלות ישירות מהצרכנים. גם וולס בטח תמצא דרך להחזיר (לפחות חלק) מההכנסות האבודות.

לפי הדוח האחרון של סאונדוויל (סימול 878) ניתן לראות שהחברה רכשה נכסים בסך של כ-650 מליון דולר בששת החודשים הראשונים של השנה. קצב מרשים במיוחד. בקרוב החברה מתכננת להתחיל לשווק את הנכס ברוחב Haven (שם הפרויקט הוא Park Haven). למי שזוכר, האמנתי שהדירות בפרויקט זה, בגלל מיקומו המעולה, אמורות להיות יקרות יותר מאשר אלו של Warren Woods, ודיברתי על כך שהם ימכרו את הדירות לפחות ב-15,000 דולר הונג-קונגי לרגל מרובעת. מסתבר שהחברה מתכוונת לתמחר את הדירות בטווח של 23-25 אלף לרגל מרובעת – מחירים גבוהים בהרבה ממה שציפיתי. צריך לזכור שהחברה רכשה את הדירות במחירים של כ-5,000 דולר לרגל (ואולי אפילו פחות) ועלות הבניה לא אמורה לעבור את ה-2,000 דולר לרגל. זאת בדיוק הסיבה שלאורך השנים כל כך התלהבתי מהחברה הזאת. עלויות הבניה שלה (ביחד עם עלויות הקרקע) הן הזולות ביותר ביחס לכל שאר חברות הנדל"ן בהונג-קונג – ובהפרש ענק. הפרויקט יכניס לחברה לפחות 2 מיליארד דולר – שזה בערך שווי השוק שלה היום! לא להאמין שכשקניתי את המניות של סאונדוויל, שווי השוק שלה עמד על אזור המיליארד דולר. רק הרווחים שלה מ Park Haven יעברו את המיליארד!

פינסברי (סימול בלונדון FIF) הציגה צמיחה מרשימה הן בשורה העליונה והן בתחתונה. הרווח הנקי בשנה הפיננסית שהסתיימה בראשון ביולי עמד על 4 מליון פאונד. החברה גם צמצמה את החוב שלה בכ-10%. לא רע לחברה עם שווי שוק של כ-13 מליון פאונד.

כצפוי, שון-הו-טק (סימול 219) הראתה צמיחה מרשימה ברווחים שלה בחצי השנה הראשון. לפני כשנה כתבתי רשומה על החברה והסברתי מדוע הרווחים שלה הולכים לזנק. הבאתי שלושה קטליזטורים לעליה ברווחים. שני קטליזטורים החלו להשפיע כבר השנה – ההחזקות בחברת הבת מגניפיסנט (סימול 201) עלו לכ-70%, וההכנסות במלונות עלו. הקטליזטור השלישי – ארבעת בתי המלון שהחברה בונה – ישפיע על הרווחים לאט לאט בשנתיים הקרובות. אחד מבתי המלון כבר נפתח בראשון ביולי והתוצאות טובות מאוד בינתיים. ממבט בדוחות של חברת הבת – מגניפיסנט, ניתן לראות שההכנסות זינקו עוד יותר ביולי ובאוגוסט.

הרווחים עומדים כבר על יותר מ-90 מליון דולר בשנה, ושווי השוק של שון-הו-טק הוא רק כ-500 מליון דולר. הבעיה שלי עם החברה היא כמובן אותה הבעיה שיש לי עם רוב החברות בהונג-קונג וזאת ההשפעה של התפוצצות בועת הנדל"ן בסין על רווחי החברה. בגלל זאת מכרתי כחצי מההחזקות בחברה.

טאי פינג (סימול 146) ממשיכה לאכזב. במיוחד התאכזבתי מכך שהרווחים של חברת הבת שלה בסין ירדו בצורה כה חדה. מספר המלונות שנבנים כל יום בסין הזוי לחלוטין ולמרות זאת החברה הציגה ירידה בהכנסות. אבדתי את הסבלנות, ומכרתי חלק מהמניות בחברה זו.

פעולות בתיק

מכרתי יותר משליש מההחזקה בטאי פינג תמורת 1.5$-1.3$. כמו כן מכרתי כחצי מההחזקות בשון-הו-טק תמורת 1.2$-1.19$.

בכסף קניתי עוד מניות של אנטרפרייז אינס (סימול באנגליה ETI) תמורת 44 פני.

פתחתי פוזיציה קטנה באופציות קול של וולס פארגו לינואר 2014 עם מחיר מימוש של 35$. קניתי תמורת 2.12$.

בנוסף, הגדלתי את ההחזקה שלי בהצ'ינסון (סימול HTCH) במחירים 2.07$-2.37$. הצ'ינסון היא חברה שמייצרת תופסנים לראשים של דיסקים קשיחים. בשנים האחרונות החברה דיווחה על הפסדים גבוהים. סף הכל התעשייה נשלטת ע"י 3 חברות כאשר בעבר הצ'ינסון הייתה הגדולה מביניהן, אבל בגלל שהיא הייתה היקרה מבין השלוש, היא איבדה נתח שוק והפכה לשחקנית הקטנה מהשלוש.

החברה חתכה בעלויות והעבירה את הייצור לתאילנד – ככה גם ההוצאות קטנות וגם היא קרובה יותר ללקוחות (רוב הדיסקים הקשיחים מיוצרים בתאילנד). מעבר לעלויות שהחברה תחסוך, כיום היא נהפכה ליצרנית הזולה ביותר ועל כן סביר מאוד להניח שהם יגדילו את נתח השוק שלהם. לפי הנהלת החברה, הם יעברו לתזרים מזומנים חיובי ברבעון הראשון של השנה הבאה. בנוסף, התופסן החדש של החברה – TSA+ מתחיל לתפוס נתח שוק – עלות הייצור של תופסן זה נמוכה יותר, אך מחירו גבוה יותר.

השורה התחתונה היא שהחברה עומדת לפני Turn-around. לא בטוח שזה יצליח, אבל אם כן, לדעתי יש סיכוי שהחברה תרוויח 20-30 מליון דולר בשנה כאשר כיום שווי השוק שלה עומד על 40 מליון.

לסיכום ישנם שלושה גורמים שלדעתי ישנו את מצב החברה:

1 – החיסכון בעלויות (בגלל סגירת מפעלים בארה"ב, השלמת המעבר לתאילנד וירידה בהפסדים של החטיבה הרפואית של החברה).

2 – מהפך בעלויות הייצור שיביא את החברה להיות הספקית הזולה בתחום. מה שיביא לצמיחה בהכנסות.

3 – מעבר של השוק מתופסני ה TSA ל TSA+.

אני רוצה להזכיר לקוראים שהבלוג הזה מיועד לתעד את ביצועי ההשקעות שלי, ולחלוק מניסיוני כמו גם מהטעויות שלי. אני לא ממליץ על אף אחת מהמניות המוזכרות כאן. כמו כן, אני עלול למכור (או לקנות) מניות זמן קצר לאחר שקניתי (או מכרתי) אותן, וזאת מבלי לדווח על כך כאן.

חודש שעבר..      ..חודש הבא

פורסם בקטגוריה מניות | סגור לתגובות על תיק המניות באוגוסט-ספטמבר 2011

שלוש דירות לכל פועל

את החודש האחרון ביליתי בישראל, וכמו תמיד כשאני בארץ, אין לי כמעט זמן לעבוד, וזאת הסיבה שלא כתבתי את הסיכום החודשי לחודש אוגוסט. הסיכום יצטרך לחכות ולהתאחד עם זה של ספטמבר.

בטיסה חזרה לבייג'ינג ישבתי ליד פועל בניין סיני, וקצת דיברתי איתו. הוא התגורר בארץ 8 שנים ועבד בבניין. אני לא אפרט איך הוא הצליח לתחמן את המערכת בארץ בשביל להישאר כל כך הרבה שנים, אבל בגלל שהוא גר זמן כה רב בארץ, הוא למד קצת עברית מה שעזר לו לפתוח עסק קבלנות קטן משל עצמו, ובכך להרוויח יותר.

את הכסף שהוא חסך הוא (כמובן) שלח למשפחה בסין. מהכסף הזה הוא בנה בית בן 5 קומות בכפר שלו שבמחוז Fu Jian, קנה דירה בעיר שליד הכפר ועוד דירה בבירת המחוז – Fu Zhou. סך הכל מחזיק פועל הבניין בשלושה נכסים. מי שקצת עוקב אחרי הנדל"ן הסיני לא יתפלא לשמוע שרק דירה אחת מתוך השלוש מאוכלסת. המשפחה שלו גרה עכשיו בעיר כאשר הבית בכפר (בן ה-5 קומות) עומד ריק וכך גם הדירה שהוא קנה ב Fu Zhou. הוא לא מעוניין להשכיר את הדירה כיוון שהוא לא רוצה "שיהרסו אותה", וזאת למרות שהוא יכול לקבל איזה 1,000 ש"ח הכנסה בחודש מהנכס – סכום לא קטן בכלל לעובד סיני פשוט. בינתיים הוא מרוצה מאוד מההשקעה שלו – המחיר למ"ר מרובע עלה מ-10,000 יואן כשהוא קנה את הדירה לכ-13,500 היום.

מי שקצת קרא היסטוריה כלכלית בטח יבחין שזאת התנהגות קלסית לתקופה של בועה – אנשים קונים נכסים כמו עדר רק בגלל שהמחירים שלהם עולים.

 הבועה ממשיכה להתפוצץ

לפני מספר שבועות כתבתי שלדעתי הבועה בסין כבר התפוצצה, וממה שאני קורא, המצב רק הולך ומחמיר. שוק הנדל"ן הסיני ממשיך להתקרר, וזה קורה בקצב מהיר יותר מאשר ציפיתי. הירידה במספר הדירות הנמכרות נמשכת וגם מתפשטת ליותר ויותר ערים. בבייג'ינג המצב מחמיר בקצב מדאיג. כל יום יוצאות לשוק כ-500 דירות חדשות, אבל נמכרות פחות מ-200 (למי שזוכר רק לפני חודש, מספר הדירות שנמכרו היה בקצב של כ-250 ביום). זה גורם לעלייה מהירה במלאי הדירות החדשות ולירידה במחירים. המצב רק יחמיר בחודשים הקרובים – במיוחד לאור העובדה שבקרוב יתחילו לצאת לשוק גם הדירות של הבניה הציבורית.

בערים אחרות המצב לא נראה הרבה יותר טוב. למשל העיר Wen Zhou אשר ידועה באנשי העסקים הממולחים שלה. אנשי Wen Zhou ידועים כתעשיינים מצליחים, אבל בשנים האחרונות יותר ויותר אנשי תעשייה החלו להשקיע בנדל"ן. לפני מספר שבועות לפתע החלה מפולת במחירי הנדל"ן בעיר. לפי העיתונים הירידות החלו בגלל בעיית נזילות. מסתבר שרבים מתושבי העיר שיחקו בשוק הנדל"ן עם כסף שהם לוו מהבנקים. ההלוואה ניתנה למפעל שברשותם ובמקום להגדיל את היצור, הם השקיעו את הכסף בנדל"ן.

תמיד הייתי סקפטי לגבי התאוריה שרוב הסינים קונים דירות במזומן וללא הלוואות. הסיפור על Wen Zhou הוא דוגמה נוספת למינוף שקיים בשוק הנדל"ן, רק שמינוף זה הוא ניסתר. כלומר ההלוואות לכאורה ניתנו לעסק ולא כמשכנתאות לנדל"ן, אבל במציאות ההלוואות הלכו לספקולציות נדל"ניות. לפני מספר שבועות בגלל ההידוק המוניטרי בסין, תעשיינים רבים נאלצו למכור מהר את הנכסים שלהם (כי הבנקים מקשים מאוד על קבלת הלוואות), מה שגרם למיני-מפולת בעיר.

הנפילה של שוק הנדל"ן הסיני ממשיכה, ולדעתי אנחנו רק בתחילתה. החודשים והשנים הקרובות יהיו קשים מאוד לכלכלה הסינית.

כמה מילים על האוהלים

כשדיברתי עם הפועל הסיני לא יכולתי שלא לחשוב על המחאה "החברתית" בארץ. אנשים מתלוננים שלא ניתן לקנות בארץ דירה, אבל הנה בא פועל סיני ותוך 8 שנים של עבודה בישראל מצליח לרכוש שלושה נכסים בסין שהשווי הכולל שלהם לא נופל ממחירה של דירה סבירה בתל-אביב.

וזה מראה שמי שמארגן נכון את סדר העדיפויות שלו (ולמשל, לא קונה שטויות או נוסע לחופשה שנתית וכו'), יכול די מהר לארגן לעצמו קורת גג סבירה.

פורסם בקטגוריה כלכלה | סגור לתגובות על שלוש דירות לכל פועל

אגרות חוב של בתי קזינו בבעלות שבטים אינדיאנים

זוהי רשומת-אורח של אלי ברעם. לבקשתו של אלי, הרשומה פתוחה לתגובות.

במאמר הזה אדון באג"חים של שני בתי-קזינו בשני שבטים אינדיאנים – River Rock ו- Mohegan Tribal. בהתחלה אסקור את המצב הפיננסי של כל קזינו ואז אעבור לדון בבעיות המיוחדות שמאפיינות אג"חים של בתי-קזינו אינדיאנים.

היקף החוב של שמורות אינדיאניות מגיע כיום ל- 20 מיליארד דולר (כולל בנקים ואג"ח), כך שמדובר בשוק משמעותי ומדובר באחד מסוגי החוב המעניינים יותר לדעתי. לאחרונה חלה ירידה משמעותית מאוד במחירים של האג"חים של בתי-הקזינו הללו, והם כיום נסחרים בתשואות אפילו יותר גבוהות ממה שהן נסחרו לפני מספר חודשים.

אני מפנה את תשומת לב הקוראים לאזהרה המשפטית ולסיכון הגבוה מאוד בהשקעה באג"חים של בתי-הקזינו הללו שבסוף המאמר.

River Rock Entertainment Authority

עסקים

מדובר ברשות ממשלתית בבעלות שבט אינדיאני ה- Dry Creek Rancheria Band of Pomo Indians היושב בקליפורניה. הגוף מפעיל את הקזינו בשם River Rock הכולל כ- 35 אלף רגלים מרובעות של שטח עם ציוד משחקים רב.

פיננסיים

תזרים המזומנים של הקזינו לפני הוצ' מימון עמד על-

2011 (על בסיס שנתי) – 53 מיליון דולר

2010 – 54

2009 – 54

2008 – 55

2007 – 65

2006 – 61

חובות הקזינו-

לקזינו סדרת אג"ח אחת שהונפקה במקור ב- 21.6.04 בריבית נקובה של 9.75% ובסכום כולל של 200 מיליון דולר, כאשר הסכום שימש להחלפת סדרת אג"ח קודמת שהונפקה למשקיעים פרטיים. הוצ' הריבית של הסדרה הן 19.5 מיליון דולר (9.75% * 200 מיליון) בכל שנה. הריבית משולמת בפועל פעמיים בשנה ב- 1.5 וב- 1.11.

סדרת האג"ח אמורה להיפרע ב- 1.11.11, כלומר עוד חודשיים בערך.

סדרת האג"ח נסחרת היום במחיר של בערך 80 סנט לדולר, ולכן נותנת תשואה לפדיון על בסיס שנתי של 159% (בהנחה של פירעון לפי ערך פארי)

מספר ה- CUSIP של סדרת האג"ח הוא-

768369AB6

הוצ' המימון של הקזינו אם כן הן כ- 20 מיליון דולר קבוע כל שנה, מה שמשאיר אותנו עם יחס כיסוי הוצ' מימון של 2.7-2.8 בשנים 2008-2011, ומעל 3 בשנים 2006-2008, וזה על ריבית של 9.75% שהיא מלכתחילה די גבוהה. כלומר לקזינו יש אפשרות לספוג גם ריבית של 15% ועדיין לעמוד בלי בעיה גדולה בהוצ' המימון ולייצר תזרים חופשי.

מניות הקזינו כמובן אינן נסחרות מאחר והבעלים שלו הוא השבט ולא מדובר בחברה בע"מ. בגלל שהאג"ח כן נסחר הקזינו מדווח ל- SEC.

תשלומים לא סבירים בגין תכנית הרחבה שלא יצאה לפועל

אחד הדברים הראויים לציון כאן הוא שבמאזן של הקזינו יש נכס בסך 67 מיליון דולר בשם קטגוריית Construction in Progress. בפועל מדובר ב"נכס" שנרשם בגין תשלומים מצטברים בסך 67 מיליון דולר ששילם הקזינו לשבט עבור שירותי תכנון של תכנית החברה, שב- 2009 בגלל המשבר הכלכלי הוקפאה לחלוטין. לא מדובר באיזה שהיא בנייה בפועל אלא רק בתשלום שנראה לי מופרז מאוד בגין תכנון ובנייה. הדבר הזה לא מעיב אמנם על המצב הפיננסי של הקזינו ולא משנה הרבה מהתמונה אבל כן שווה התייחסות לדעתי לסוג עסקאות לא תקינות בין הקזינו לשבט.

קזינו מתחרה הנבנה על ידי שבט אינדיאנים Graton Rancheria

הבעייתיות המרכזית של הקזינו והיכולת שלו לעשות refinance לאג"ח היא קזינו מתחרה שנבנה על ידי אינדיאנים משבט Graton Rancheria. כפי שניתן לראות מהמפה הקזינו עתיד להיבנות בדיוק באמצע הדרך מאזור סן פרנסיסקו (שמן הסתם משם באים רוב הלקוחות של River) ואליו. ככה שיש סיכוי טוב שהוא יביא לפגיעה קשה מאוד אם לא אנושה בקזינו River. הקזינו הנ"ל עדיין לא נבנה כלל. ב- 3.6.10 נדחתה בביהמ"ש העליון לערעורים עתירה של תושבים במקום נגד הקזינו וב- 1.10.10 הכניסה המחלקה הפדרלית לענייני פנים את האזור לנאמנות פדרלית לצורך הכנתו לבניית קזינו. נכון להיום עדיין יש לשבט ה- Graton אישור לתפעול משחקי מזל ברמה 1 ו- 2 בלבד תחת ה- NIGC (יובהר בהמשך), יש להם צורך להשיג מימון לקזינו מה שמהווה אתגר יותר גדול כיום וכמובן לבנות אותו, כך שבכל מקרה מדובר ב- 1-2 שנים לפחות עד שהקזינו הנ"ל יתחיל לפעול, סביר להניח שקצת יותר.

Mohegan Tribal Gaming Authority

עסקים

מדובר בקומפלקס קזינו ענק (הרבה יותר גדול מ- River Rock) שבבעלות שבט ה- Mohegan Tribe of Indians היושב במדינת Connecticut.

פיננסיים

תזרים המזומנים לפני הוצ' מימון של הקומפלקס הוא-

2011 (בסיס שנתי) – 295 מיליון דולר

2010 – 270

2009 – 276

2008 – 266

2007 – 380

2006 – 342

חובות הקזינו

לקזינו הרבה חובות, להלן סיכום שלהם-

קו אשראי בנקאי-

נלקח בדצמבר 2008 ושונה באוקטובר 2009 מול אוסף של מוסדות פיננסית בארגון האדמיניסטרטיבי של BAC. מספק קו אשראי של עד 675 מיליון דולר. קו האשראי פג שנה הבאה ב- 9.3.12 בבת אחת.

הריבית על קו האשראי מורכבת אבל בגדול על החלק המנוצל הריבית היא Base Rate/Eurodollar Rate בתוספת 1.25%-4%, ועל היתרה הלא מנוצלת חלה ריבית של 0.2%-0.5%.

קיים משכון ראשון על כל נכסי הקזינו לטובת קו האשראי הבנקאי והוא קודם לכל חוב אחר.

קיימים Covenants שונים של קו האשראי (שהקזינו עומד בהם)

סדרות האג"ח הבכירות-

אלו שתי סדרות אג"ח שיש להן עדיפות על כל סדרות האג"ח האחרות (הזוטרות) על נכסי הקזינו.

2009 11.5% Notes-

סדרת האג"ח הונפקה באוקטובר 2009 בסך של 200 מיליון דולר לפירעון ב- 1.11.17. הונפקה בניכיון של 96 סנט לדולר כך שבפועל התקבל רק 192 מיליון דולר. הריבית הנקובה של הסדרה הייתה 11.5% אבל בפועל עקב הניכיון הריבית האפקטיבית הייתה 12.25%.

השבט יכול להתחיל פירעון מוקדם של הסדרה החל מה- 1.11.13.

לסדרת האג"ח משכון שני (אחרי קו האשראי של הבנקים) על כל נכסי הקזינו + היא בכירה לכל סדרות האג"ח הזוטרות.

2005 6.125% Notes-

הסדרה הונפקה בפברואר 2005 בסך של 250 מיליון דולר לפירעון ב- 15.2.13, ריבית נקובה של 6.125%.

הסדרה באותה רמת בכירות כמו הקודמת אבל אין לה משכון כלשהו על הנכסים לכן בפועל היא ברמת בכירות נמוכה מהסדרה הקודמת אבל גבוהה מכל שאר סדרות האג"ח הזוטרות.

הסדרה נסחרת נכון להיום בסביבות ה- 72 סנט על הדולר, מה שנותן תשואה מגולמת שנתית של 32%. מספר ה- CUSIP של הסדרה הוא-

608328AT7

סדרות האג"ח הזוטרות-

כל הסדרות האלו גם חסרות משכון כלשהו וגם בעדיפות אחרונה על נכסי הקזינו אחרי קו האשראי ואחרי שתי הסדרות הבכירות שלעיל.

2002 8% Notes-

הסדרה הונפקה בפברואר 2002 בסך של 259 מיליון דולר, לפירעון בשנה הבאה ב- 1.4.12 (קצת אחרי קו האשראי). הריבית הנקובה היא 8%, לשבט יש זכות פירעון מוקדם (לפי פר) מה- 1.4.07.

לסדרה אין כל ביטחונות והיא אחרונה יחד עם כל הסדרות הזוטרות בעדיפות לנכסים.

הסדרה נסחרת נכון להיום בסביבות ה- 63 סנט על הדולר, מה שנותן תשואה מגולמת שנתית של 122%. מספר ה- CUSIP של הסדרה הוא-

608328AK6

2004 7.125% Notes-

הסדרה הונפקה באוגוסט 2004 בסך של 225 מיליון דולר, והיא פוקעת ב- 15.8.14. הריבית הנקובה על הסדרה היא 7.125%. לשבט זכות לפירעון מוקדם לפי פר החל מה- 15.8.09.

לסדרה אין כל ביטחונות והיא אחרונה יחד עם כל הסדרות הזוטרות בעדיפות לנכסים.

הסדרה נסחרת נכון להיום בסביבות ה- 50 סנט על הדולר, מה שנותן תשואה מגולמת שנתית של 36%. מספר ה- CUSIP של הסדרה הוא-

608328AP5

2005 6.875% Notes-

הסדרה הונפקה בפברואר 2005 בסך של 150 מיליון דולר, והיא פוקעת ב- 15.2.15. ריבית נקובה של 6.875%. לשבט זכות פירעון מוקדם לפי פר החל מה- 15.2.10.

לסדרה אין כל ביטחונות והיא אחרונה יחד עם כל הסדרות הזוטרות בעדיפות לנכסים.

הסדרה נסחרת נכון להיום בסביבות ה- 50 סנט על הדולר, מה שנותן תשואה מגולמת שנתית של 32%. מספר ה- CUSIP של הסדרה הוא-

608328AR1

הוצ' המימון של השבט-

הוצ' המימון של השבט אינן קבועות לחלוטין והיו-

2011 (על בסיס שנתי) – 110 מיליון דולר

2010 – 99

2009 – 106

2008 – 95

2007 – 94

2006 – 91

יחס כיסוי הוצ' המימון נע בשנים 2008-2011 על 2.6-2.8, ובשנים שלפני כן על 3.5-4.5.

סך החוב שלהם נכון ל- 31.3.11 עמד על כ- 1.6 מיליארד דולר, מה שמעמיד את הריבית הממוצעת שלהם על בערך 6.5-7%, כלומר גם בריבית ממוצעת של 15% על כל החוב (דבר שלא סביר לאור העובדה שמעל שליש ממנו זה קו אשראי עם משכון ראשון) הקזינו יכול לעמוד בזה.

מתוקף מה פועלים משחקי הימורים בשמורות אינדיאניות – רקע קצר

ה- The Indian Gaming Regulatory Act of 1988 (ה- IGRA)

מדובר בחוק שנחקק ב- 1988 ומסדיר את הפעלת משחקי מזל בתחומי שבטים אינדיאנים (בניגוד למה שאולי אפשר לחשוב למרות שמדובר ברשות ריבונית עצמאית לכאורה הם כן כפופים לפיקוחים שונים).

כעיקרון החוק יוצר שלושה קטגוריות של משחקי מזל-

קטגוריה 1

קטגוריה הראשונה וה"קלה" ביותר כוללת משחקים המוגדים כמשחקים אינדיאנים מסורתיים ומשחקים חברתיים עם ערך כספי זניח. קטגוריה זו היא תחת סמכותו הבלעדית של השבט.

קטגוריה 2

כוללת את המשחק בינגו ועוד רשימה של משחקים מסוימים. לא כוללת משחקים המאפיינים בתי קזינו כגון מכונות מזל, רולטה, בלאק ג'ק וכדומה. קטגוריה זו אף היא תחת סמכותו של השבט אבל בתנאי שלפי חוקי המדינה בה השבט נמצא מותר לשחק במשחקים מסוג זה והשבט אימץ מדיניות של משחקי הימורים המאושרת על ידי ה- National Indian Gaming Commission (או NIGC) שהיא גוף ממשלתי פדרלי הפועלת תחת ה- IGRA ותפקידה לפקח ולאשר משחקי הימורים בשמורות אינדיאניות.

קטגוריה 3

כולל את כל שאר המשחקים שאינם נכללים לעיל, ובפרט כאמור משחקים המאפיינים בתי קזינו. בכדי שהשבט יוכל לנהל משחקי הימורים מסוג זה צריכים להתקיים מספר תנאים מצטברים, בין היתר שהמשחק מאושר לשימוש במדינה בה ממוקם השבט, גורמים בכירים בשבט מורשים להפעיל משחקי הימורים אלו (על ידי ה- NIGC) והדרישה המרכזית שהשבט והמדינה בה הוא נמצא מגיעים להסכם מיוחד שנקרא Tribal-State Compact).

תחת ההסכם הנ"ל נקבעים הסדרים מיוחדים לגבי היכולת של המדינה להפעיל דין פלילי ואזרחי בקשר למשחקי הקזינו בתחומי השבט, שיעורי מס מיוחדים שתיקח המדינה מהשבט, תנאים לתפעול הקזינו ועוד. כל Compact מוגבל בזמן ולרוב נחתם לעשרות שנים.

הבעייתיות המשפטית בחובות שבטים אינדיאנים

בעייתיות משפטית ראשונה – חסינות ריבונית של השבט מבימ"ש פדרלי

בתי-הקזינו מנפיקי אגרות החוב הם לא חברה מאוגדת, וגם אינם בבעלות הישירה של השבט אלא נחשבים כסוג של רשות מקומית בתחומי השבט, ולכן מהצד הפיננסי הם כמו חברה בע"מ למטרות רווח אבל בצד המשפטי הם כמו רשות מקומית לכל דבר.

מעבר לזה אבל, מאחר ומדובר ברשות מקומית שבתחומי השבט שהוא בעל ריבונות נפרדת ועצמאית, במצב הדברים הרגיל לא ניתן לתבוע את הרשות המקומית, כלומר את הקזינו, בבימ"ש פדרלי בלי הסכמה של השבט. לכן בלי הסכמה מראש מיוחדת של השבט ליכולת של בעלי האג"ח ובנקים לתבוע אותם על מנת לממש זכויות משפטיות כנושים לאף בטוחה לא הייתה כל חשיבות ובעלי החוב היו תלויים אך ורק ברצונו הטוב של השבט. הפתרון לזה הוא וויתור מוגבל של השבט על החסינות המשפטית שלו, שקיים גם במקרה של River Rock וגם במקרה Mohegan Tribal. למשל להלן מובא הציטוט הרלוונטי מדוח ה- 10K האחרון של River Rock-

Unincorporated instrumentalities of Indian tribes formed pursuant to tribal law, such as the Authority, have sovereign immunity under federal law and may not be sued without their consent. We have granted a limited waiver of sovereign immunity on behalf of the Tribe and expressly consented to legal proceedings by the Trustee to interpret or enforce the terms of the Indenture or the Senior Notes as against any of our assets and revenues and against the revenues of our casino and related amenities. Express waivers of tribal sovereign immunity generally are valid if properly made, and if such waivers of sovereign immunity are held to be ineffective investors may not be able to enforce their rights and remedies under the Senior Notes or exercise any remedy for violations of federal securities laws.

למרות הוויתור הזה, קיימת אפשרות משפטית שבימ"ש פדרלי יפסוק בכל זאת על חוסר סמכות שלו כנגד כל רשות שהיא בתחומי השבט ועל חוסר יכולת של השבט לבטל את החסינות הריבונית שלו גם בהסכמה מפורשת. במקרה כזה הפנייה היחידה של בעלי החוב תהיה למערכת המשפטית שבתחומי השבט, כשבמקרה של River Rock הם מציינים למשל שלא קיימת אצלם מערכת משפטית מתפקדת (אלא רק קוד חקיקה שלא ברור מה הוא מכסה).

ככה שהסיכון המרכזי הראשון שלוקחים בעלי החוב הוא לחוסר יכולת משפטית לפנות לבימ"ש פדרלי לאכוף את זכויותיהם. עם זאת הוויתור המפורש של השבט על החסינות לו מפחיתים משמעותית לדעתי מהסיכון הזה אבל אין פסיקה רבה בנושא ככה שהסיכון הזה קיים.

בעייתיות משפטית שנייה – חוסר יכולת של הקזינו לעבור דרך קוד פשיטת הרגל הפדרלי

במערכת המשפטית הפדרלית של ארה"ב קיים ה- Bankruptcy Code המכיל מספר פרקים המטפלים בפשיטת רגל של יחיד, חברות, רשויות מוניציפליות רגילות ועוד. שני פרקים נוגעים לפשיטת רגל של תאגיד הם Chapter 7 שדן בהנזלה מיידית של נכסי החברה והעברתם לבעלות הנושים ו- Chapter 11 היותר פופולרי שדן בארגון מחדש של מבנה ההון של החברה יחד עם הנושים תוך השארת העסק כעסק חי (כך שבד"כ בעלי המניות הנוכחיים נמחקים והחוב מאורגן מחדש בצורה כלשהי תוך קבלת בעלות).

קיימת בעיה משפטית שלא ידוע כיצד ביהמ"ש הפדרליים יטפלו בה, גם לעצם הכניסה של רשות מקומית בשטח אינדיאני להליך תחת ה- Bankruptcy Code שהוא קוד חקיקה פדרלי, ובמיוחד ליכולת של הנושים לקבל בעלות על נכסי הקזינו (תחת Chapter 7) או על הקזינו כולו כעסק חי (תחת Chapter 11) מאחר ורק אינדיאנים בשבט יכולים להיות הבעלים החוקיים של משחקי הימורים מהסוג הזה. למשל להלן מובא הציטוט הרלוונטי מדוח ה- 10K האחרון של River Rock-

It is also uncertain whether an Indian tribe or an unincorporated instrumentality of Indian tribe may be a debtor in a case under the U.S. Bankruptcy Code, meaning that creditors of Indian tribes or their unincorporated instrumentalities could be treated differently than under a bankruptcy court proceeding.

המקרה שהפחיד את המשקיעים – Foxwoods Casino

Fooxwoods Casino הוא מהגדולים שבבתי-הקזינו האינדיאנים, יותר גדול מ- Mohegan Tribal שגם הוא די גדול. הקזינו הוא בבעלות ה- Mashantucket Piquots ויש לו חובות חיצוניים גם לבנקים וגם בצורה של אג"ח.

החוב המקורי של הקזינו היה בהיקף של 2.3 מיליארד דולר. במהלך 2009 הודיע המנכ"ל השכיר של הקזינו כי הוא על סף אי עמידה בהתחייבויות שלו, ובהמשך נודע כי המנכ"ל הבטיח לשבט כי הוא יעדיף להמשיך לשלם את העברות לשבט קודם כל ורק אח"כ עם היתרה לשלם את הריביות על האג"ח. בהמשך בעקבות דבריו על העדפת ההעברות לשבט פוטר המנכ"ל על ידי השבט ומונה מנכ"ל חדש, עם זאת הקזינו בכל זאת הגיע למצב של חדלות פירעון באותה שנה ולאף אחד לא היה ברור מה יהיו התוצאות של חדלות הפירעון הזו וכמה יקבלו הנושים אם בכלל. העניין הזה השפיע על כל שוק החוב האינדיאני לרעה ולראשונה התעוררו הבעיות שמשקיעים התעלמו מהן בעבר.

בסופו של דבר רק לאחרונה באוגוסט 2011 הצדדים קרובים להגיע להסכם. בניגוד לחששות מסוימים שעלו השבט לא "הלך" פשוט מהחוב אלא הם הגיעו להסדר שהיה סביר גם לחברה בע"מ עם נושים. תחת ההסכם 500 מיליון דולר מהחוב בסך 2 מיליארד דולר של הקזינו ימחקו ותאריכי פירעון קרן יידחו, כשנושים שונים סופגים "תספורת" בהיקף שונה החל מהבנקים שלא סופגים כמעט כלום ועד לאג"חים הלא מבוטחים שקיבלו תספורת שהגיעה עד ל- 65% מערכם המקורי (כלומר 35 דולר לפאר).

כאמור מדובר בקזינו שבדומה לכל חברה בע"מ היה בבעיות פיננסיות ולא עמד בהתחייבויות שלו, ובכל זאת ההסדר שהם הגיעו אליו עם הנושים היה סביר גם לחברה בע"מ. זה לא המקרה של River Rock ולא של Mohegan Tribal לדעתי כאמור.

מילת אזהרה

סדרות האג"ח של שני השבטים מדורגות מאוד מאוד נמוך על ידי סוכנויות הדירוג (במקרה של Mohegan דרגה אחת בלבד מעל Default). בנוסף התשואות שלהם מאוד מאוד גבוהות ברמה שמשקפת ציפייה של משקיעים לאיזשהו אירוע. תיארתי כאן את הבעיות המיוחדות שקיימות עם העובדה שמדובר ברשויות בשבטים אינדיאנים ולא בחברות בע"מ. כך שקיים כאן סיכון אמיתי שיתרחש הסדר חוב\הארכה בכפייה של מועדי פירעון אג"חים קיימים ויש לקחת את זה בחשבון. כל מי שמשקיע באג"חים עושה זאת על אחריותו הבלעדית בלבד. אין לראות במאמר הזה ייעוץ השקעות מסוג כלשהו.

הפניות

לדוחות של River Rock

לדוחות של Mohegan Tribal

לנתוני האג"חים אפשר להיכנס ללינק הבא ולהקיש את מספר ה- CUSIP של האג"ח – FINRA BONDS

פורסם בקטגוריה מניות | 22 תגובות

רכבות בסין

אין הרבה חדש תחת השמש בסין – האינפלציה ממשיכה לעלות והממשלה עדיין לא החליטה מה היא רוצה – להוריד את האינפלציה או להמשיך לשפוך כסף על תשתיות ונדל"ן. כיוון שאין הרבה חדש ואני לא רוצה להישמע כמו תקליט שבור, החלטתי שבמקום הדיווח החודשי על סין אני אכתוב קצת על תשתית הרכבות בסין. בחודשים האחרונים היו התפתחויות מאוד מעניינות ואין כמעט יום שמשרד הרכבות (כן יש משרד כזה בסין) לא מככב בחדשות.

קצת רקע על הרכבות בסין

לסין יש את רשת הרכבות השלישית באורכה בעולם (אחרי רוסיה וארה"ב). סך הכל יש בסין יותר מ-90,000 ק"מ של מסילות ברזל שמתוכן כמעט 10,000 ק"מ של מסילות לרכבות מהירות (200 קמ"ש ומעלה). כמו כל דבר בסין, בשנים האחרונות היה פיתוח מואץ של תשתית הרכבות. המסילה הראשונה של רשת הרכבות המהירות נפתחה רק ב-2007, והיום ישנם כבר 10,000 ק"מ – מה שהופך את סין למדינה עם מספר הק"מ הגבוה ביותר של מסילות לרכבות מהירות.

בשנתיים האחרונות סין הניחה כל שנה יותר מ-5,000 ק"מ של מסילות ברזל כאשר התכנית היא שעד 2020 יהיו בסין 120,000 ק"מ של מסילות ברזל שמתוכן 16,000 מיועדות לרכבות מהירות.

בסין, שלא כמו בארה"ב, הרכבת מיועדת בעיקר להובלת נוסעים ופחות להובלת סחורה. התחבורה המסילתית בסין מאוד פופולרית וגם זולה מאוד. לאורך מסילות הברזל ישנה העדפה לרכבות הנוסעים על פני רכבות המסע – דבר שגורם לסוחרים להעדיף משאיות על פני רכבות. זאת אחת הסיבות מדוע מחירי המזון בסין גבוהים – משאיות, באופן כללי, הן כלי תחבורה הרבה פחות יעיל מרכבות. ניקח למשל חקלאי בדרום סין שרוצה לשלוח אננס לבייג'ינג. הם מעמיס את הסחורה על משאית. למשאית לוקח, נגיד, 3-4 ימים להגיע לבייג'ינג. נסיעה זו התייקרה מאוד בשנים האחרונות עקב עלייה בשכר, במחירי הדלק ובאגרה של הכבישים. בנוסף לכך, המשאית תחזור ריקה מבייג'ינג. מה שהופך את הנסיעה לכלכלית עוד פחות. אם הייתה רשת לוגיסטיקה מפותחת בסין, אז המשאית הייתה חוזרת מלאה, אבל זה לרוב לא המצב היום בסין. סיבות אלו הופכות את הרכבת לכלי טוב בהרבה – זאת כמובן אם לא הייתה העדפה כל כך ברורה לרכבות נוסעים.

תכנית הפיתוח של מסילות הברזל בסין כוללת שני חלקים:

1 – הגדלת אורך המסילות.

2 – פיתוח רשת רכבות מהירות.

לאור החשיבות הגדולה של הרכבות בסין כאמצעי תחבורה, הגדלת אורך המסילה היא צעד חשוב, אבל בנייה של רשת רכבות מהירות היא דבר הרבה פחות חכם.

רכבות מהירות אינן רווחיות

דבר ראשון, אין שום מקום בעולם בו הרכבות המהירות רווחיות – הן תמיד מסובסדות ע"י המדינה. כל העסק של רכבות מהירות הרבה יותר יקר מרכבות רגילות – החל מבניית התשתית דרך ההוצאות התפעוליות ועד לתחזוקה.

בנוסף לכך צריך לזכור שסין היא עדיין מדינה ענייה, ולכן אם במדינות עשירות יותר (כמו למשל יפן או צרפת) הרכבות המהירות לא מצליחות לייצר רווחים, על אחת כמה וכמה בסין.

גודל הפרויקט

נניח שישנה הצדקה להקמת מסילות רכבת מהירה בסין, ואכן זה הגיוני לחבר את הערים הגדולות והעשירות – כמו למשל הרכבת בין שנחאי לבייג'ינג, אבל נראה כי סין הגזימה מאוד בגודל הרשת. למשל, האם באמת ישנה הצדקה לרכבת מהירה בין Lanzhou ל Urumqi? חיבור פרובינציית שינג'יאנג המוסלמית והענייה לרשת רכבות מהירה ויקרה אינו הגיוני ובטח שלא כלכלי. הרחבת רשת הרכבות המהירה לצפון מזרח ולמערב המדינה מונעת משיקולי יוקרה וגם על מנת להקפיץ את התל"ג המקומי. אין בכך שום הגיון כלכלי.

מהירות ההקמה והעלויות היקרות

סין בנתה מאפס תוך 5 שנים את רשת הרכבות המהירות הגדולה בעולם, ועדיין ממשיכה לבנות מסילות חדשות באותו קצב מטורף. שוב, אי אפשר שלא לחשוב שמעורבים כאן שיקולים של יוקרה וניפוח הכלכלה יותר מאשר שיקולים כלכליים ארוכי-טווח. המהירות בה בנתה סין את רשת הרכבות פירושה שנעשו פשרות רבות על איכות העבודה (ואני אחזור לנושא זה אח"כ). הרבה יותר הגיוני להקים כמה קווים ולהריץ אותם במשך כמה שנים – לראות את העלויות, לתקן בעיות, ללמוד לקחים והכי חשוב – לראות את הכדאיות הכלכלית של הפרויקט.

בנייה כה מהירה של רשת תחבורה יקרה ומסובכת גם גורמת לבעיות איכות ובטיחות וגם עולה המון כסף.

המחיר היקר של הכרטיסים

בגלל העלויות הגדולות של ההקמה והתחזוקה של הרכבות המהירות, גם מחירי-הכרטיסים של רכבות אלו יקרים בהרבה מאשר רכבות רגילות. צריך לזכור שרוב אוכלוסיית סין עדיין ענייה מאוד, ועל כן קשה לה לשלם את מחיר הנסיעה היקר ברכבות המהירות. כשנפתח קו חדש של רכבת מהירה, רוב הרכבות האטיות מפסיקות את הפעילות באותו קו אל מנת לרוקן את הקו ולאפשר להגדיל את מספר רכבות המסע על הקו. מה שקורה זה שהעניים מתקשים לקנות כרטיסים לרכבות החדשות. דבר זה יצר כעס רב אצל השכבות החלשות. ניקח למשל פועל שגר במחוז סיצ'וואן ועובד בשנחאי. פעם בשנה (בראש השנה הסיני) הוא רוצה לחזור הביתה, אבל פתאום כרטיס נסיעה יעלה לו 400 יואן במקום 150 יואן. נסיעה הלוך חזור תעלה לו 800 יואן – שזה בערך משכורת חודשית של פועל פשוט.

בראש השנה הסיני הטלוויזיה בסין הראתה את הפועלים הסינים מתלוננים – הם טענו – לא אכפת לנו לנסוע ברכבת יומיים במקום 10 שעות, ולא אכפת לנו אפילו לעמוד כל הדרך, מה שחשוב לנו זה לשלם מחיר נמוך ככל האפשר.

מה שקרה זה שפועלים רבים נסעו באוטובוסים במקום ברכבת. היו אפילו מקרים של כאלו שרכבו באופניים או הלכו הביתה ברגל כדי לא לקנות כרטיסי רכבת (כשדובר במרחק של כמה עשרות ק"מ). מי שכן יוכל לשלם את מחירי הכרטיסים היקרים הם המעמד הבינוני. אלו העדיפו עד היום לטוס, אבל רבים מהם היום מעדיפים לקחת רכבת – דבר שפוגע מאוד בחברות התעופה.

ככה שאם במצב נורמלי של התפתחות כלכלית של מדינה נוסעי האוטובוסים משתדרגים לרכבת, ונוסעי הרכבת משתדרגים למטוסים, בסין קרה ההפיך – הטסים עברו לרכבות, ונוסעי הרכבות עברו לאוטובוסים. אבל למרות המעבר של הטסים לרכבות, המעבר של נוסעי הרכבת לאוטובוסים גדול יותר, ולכן סך הכל התפוסה ברכבות המהירות נמוכה.

אין רכבות ליליות

התחזוקה של רכבות מהירות הרבה יותר מסובכת מאשר רכבות רגילות. על כן בלילה אין נסיעה של רכבות מהירות ובחלון זמן זה נעשים טיפולי תחזוקה במסילות. מצב זה לא קיים במסילות רגילות שם יש תנועה של 24 שעות ביממה. קחו למשל את הקו החדש שנפתח בין בייג'ינג לשנחאי. זמן הנסיעה בין שתי הערים קוצר מכ-13 שעות לכ-5 שעות. זה באמת הבדל גדול, אבל ברכבות האטיות היה שירות לילי. ככה שהיה אפשר לצאת בלילה של יום אחד ולהגיע למחרת בבוקר מבלי להפסיד זמן יקר. הרבה נוסעים התלוננו על ביטול הקווים הליליים.

רכבת בין מקומות קרובים

היתרון של הרכבת המהירה קטן ככול שמרחק הנסיעה קצר יותר. בכל מדינה רוב הנסיעות הן בטווחים קצרים. למשל בארץ הרבה יותר אנשים נוסעים כל יום מפתח-תקווה לתל-אביב מאשר מעפולה לתל-אביב. אני חושב שזה די ברור. ככה גם בסין, רוב הנסיעות הן למרחקים קצרים, וכאן היתרון של הרכבת המהירה כמעט ונעלם. הנה דוגמה:

אחד הקווים שבבניה כיום הוא הקו מהונג-קונג ל Gui Yang (בירת מחוז Gui Zhuo). התמונה למעלה מראה את החלק של הקו מהונג-קונג ועד לGui Lin.
Gui Lin היא עיר תיירות חשובה בסין. אני בטוח שתיירים רבים ישמחו על הקמת הקו הזה, במיוחד שישנה תחנה גם בעיירה Yang Shuo – עוד יעד תיירותי מאוד פופולרי. למרות שאני בטוח שתיירים רבים ישמחו על הקמת קו זה, עדיין רוב התעבורה ברכבת אמורה לשרת את האוכלוסייה המקומית ולא את התיירים (שמהווים אחוז זניח מסך הנוסעים). המטרה של הרכבת אמורה לשרת את תושבי האזור יותר מאשר את התיירים שמגיעים מהונג-קונג, וכאן לרכבת המהירה אין שום יתרון. למשל הנסיעה בין Yang Shuo לבין Gui Lin – מדובר במרחק של כ-60 ק"מ. נניח שהנסיעה ברכבת מהירה תיקח 20 דקות. לרכבת רגילה היה לוקח נגיד 40 דקות, אבל הכרטיס ברכבת המהירה יהיה פי 3 יותר יקר מברכבת הרגילה.

לי נראה שרוב האוכלוסייה המקומית הייתה מעדיפה שהיו מקימים רכבת רגילה ולא מהירה. במיוחד לאור העובדה שמדובר באזור עני. בנוסף, רכבת רגילה הייתה יכולה לעשות עוד 2-3 עצירות בדרך ולשרת עוד מספר עיירות בסביבה, בעוד שהרכבת המהירה משרתת רק את Yang Shuo.

הריחוק של התחנות ממכרז העיר

אחד הדברים המוזרים בתכנון של רשת הרכבות המהירות הוא שמשום מה שמו את תחנות הרכבת במרחק די גדול ממרכז העיר. אולי בערים ענקיות כמו שנחאי ובייג'ינג זה לא ממש משנה כי בכל מקרה אין ממש מרכז עיר, אבל בערים הקטנות זה מאוד מוריד מהכדאיות שבנסיעה ברכבת. נחזור לדוגמה שנתתי למעלה. אם ייקח 20 דקות להגיע מ Yang Shuo ל Gui Lin אבל נצטרך עוד 20 דקות בשביל להגיע לתחנת הרכבת של Gui Lin ועוד 20 דקות בשביל להגיע מהתחנה של Yang Shuo למרכז העיירה, אז מי יבחר לנסוע ברכבת כשאפשר לקחת אוטובוס ולהגיע תוך פחות משעה ממרכז Gui Lin למרכז Yang Shuo?

ההיגיון הסיני

מה שהסינים טוענים ובצדק זה שהמצב היום שבו הסחורות מובלות ע"י משאיות ולא ע"י רכבות אינו יכול להמשך. אני בטוח שהרבה מהקוראים שמעו על פקקי הענק בסין שלפעמים מגיעים לכמה ימים. הסיבה לכך היא תנועת המשאיות הענפה. לפני שנתיים כתבתי על הפקק הענק שהיה בכניסה לבייג'ינג כשחזרתי מהביקור במונגוליה הפנימית. הפקק ברובו הגדול היה של משאיות.

על כן אין לי ספק שהרצון הסיני להפריד את רכבות המשא והנוסעים מוצדק. ומה שהסינים טוענים זה שאם כבר משקיעים ברשת חדשה של מסילות ברזל, אז עדיף כבר לבנות רשת של רכבות מהירות. אם כבר בונים רשת חדשה אז עדיף שהיא תהיה הכי טובה בעולם ושתספק את הצרכים של סין בעשורים הקרובים. ככל שהסינים יתעשרו יותר, ככה הם יוכלו להרשות לעצמם את הנסיעה היקרה ברכבות המהירות.

הבעיה עם הטיעון הזה היא שההוצאה הכספית גבוהה מדי, והרכבת לא מכניסה מספיק כסף. זה יוצר מצב שהחוב של משרד הרכבות עלה לרמה מפחידה של 2.1 טריליון יואן, וממשיך לעלות כל יום. 2 טריליון יואן זה כ-5% מהתל"ג הסיני, ועל כן מדובר על סכום משמעותי מאוד. מה גם שהוא הולך לגדול עוד ככול שהסינים ימשיכו בתכנית הגרנדיוזית שלהם.

אפילו במדינות עשירות בהרבה כמו יפן ומדינות אירופה הרכבות המהירות אינן רווחיות, זאת אומרת שכנראה לפחות ב-30 השנה הבאות הרכבות המהירות בסין תפסדנה כסף. ועוד 30 שנה מי יודע מה יקרה. אולי כבר יהיה פתרון תחבורתי אחר? אולי ימציאו כלי תחבורה חדשים?
לבנות עכשיו משהו מאוד יקר כדי שאולי בעוד כמה עשרות שנים הוא יהיה כדאי, נראה לי טעות.

אני מניח שכל מדינה הייתה שמחה אם הייתה לה רשת רכבות מהירות, כמו שכל אדם היה שמח אם היה לו מטוס פרטי. הבעיה היא שהעלויות של אלו גבוהות מדי.
הנה למשל התשובה של באפט כשנשאל על הכדאיות של רכבות מהירות בארה"ב:

Joe, let me give you an interesting fig— let me give you an interesting figure. The 800-and-some miles of rail they're talking about in California, high-speed rail, I think they've talked about a cost of 43 billion for that. We bought the Burlington with 23,000 miles of main route railroad and tens of thousands in sidings and all of that, 6,000-plus locomotives, how many cars I don't know, tunnels, bridges— we bought the whole thing, counting debt, for about 43 billion. So as you can see, there's— it's pretty expensive to build that stuff

יותר מאשר תכנון לזמן הרחוק נראה כי הבנייה של רשת הרכבות המהירות היא על מנת להקפיץ את הכלכלה הסינית, ולהעלות את התל"ג. זה מה שמאפיין היום את הצמיחה הסינית באופן כלכלי – צמיחה תלוית תשתיות ומאוד ממונפת. במקום לעשות שינויים מבניים חשובים כמו למשל להפריט את חברות הרכבות, לפרק את המונופול וכו', הסינים מעדיפים לבנות עוד גשר ועוד מנהרה. בטווח הקצר זה נראה כדבר הנכון כי זה מעלה מאוד את נתוני התל"ג, אבל בטווח הארוך זה יעלה לסינים ביוקר.

הרכבת הסינית ירדה מהפסים

הרעש והבלגן במשרד הרכבות החלו לפני מספר חודשים (בפברואר השנה) כאשר פיטרו את שר הרכבות בחשד לשחיתות. מאז משרד הרכבות לא יורד מהכותרות. מצד אחד נמתחת עליו כל הזמן ביקורת גם בגלל השחיתויות אבל גם בגלל עלויות הפיתוח הגבוהות, מחירי הכרטיסים היקרים והחוב הגדל והולך. כבר לפני התאונה הקטלנית (אליה אני אגיע עוד מעט), נמתחה ביקורת על כך שהסינים בונים מהר מדי. מהנדסים יפנים וגרמנים הזהירו שהבניה של מסילות הברזל מהירה מדי ונעשות פשרות רבות הנוגעות לבטיחות הנוסעים.

מצד שני רבים בסין רואים ברכבת המהירה כמקור לגאווה לאומית, והוכחה שסין הופכת לאט לאט לאימפריה הבאה. במיוחד לאור המצב הכלכלי הקשה באירופה ובארה"ב.

השיא של אופוריית הרכבת הגיע ב-30 ליוני כאשר נפתח קו הרכבת המהירה משנחאי לבייג'ינג. זמן הנסיעה קוצר מכ-13 שעות לכ-5 שעות. ראש ממשלת סין, וון-ג'יה-באו, אפילו הצטרף לחלק מהנסיעה של הרכבת הראשונה בקו והעניין סוקר בהרחבה בתקשורת הסינית. דובר הרכבת אף טען שהרכבת הסינית טובה יותר מאשר השינקאנסן היפנית (השינקאנסן פועלת כבר יותר מ-40 שנה ללא אף תאונה קטלנית). כמו כן נעשו השוואות על הכדאיות של הנסיעה ברכבת לעומת מטוס. כאשר אחת הטענות המרכזיות היו שהרכבות אינן מתעכבות (סין ידועה ברמה הגבוהה של עיכובים בטיסות), ושמזג-אוויר גרוע לא משפיע על הרכבות.

טיסה מול רכבת קו שנחאי-בייג'ינג

אבל אז קרה משהו מוזר. אחת הרכבות בקו בין שנחאי לבייג'ינג נעצרה פתאום באמצע המסילה וגרמה לעיכובים רבים. לאחר מספר ימים קרה מקרה דומה, ואז שוב – סך הכל 3 פעמים תוך מספר ימים. כל פעם תנועת הרכבות התעכבה למשך שעות רבות. הסתבר שברקים שפוגעים ברכבות משתקים אותן. כיוון שהקיץ זאת העונה הגשומה בסין, יצא שימים ספורים לאחר פתיחת הקו התרחשו מספר כה רב של תקלות.

עכשיו, אל תזלזלו בתקלות האלו. הרכבות הסיניות הן חשמליות וקצר חשמלי משתק את כל המכשירים ברכבת. מה שקרה זה שבלב הקיץ הלוהט מצאו עצמם נוסעי הרכבת תקועים בתוך רכבת סגורה על גשר בגובה עשרות מטרים, בלי אור, בלי מיזוג, בלי אוכל ושתייה ובלי אף אחד שיסביר להם מה קורה – וכמובן בלי אפשרות לפתוח חלון או דלת. בהחלט חוויה מפחידה ולא נעימה. נוסעים רבים אמרו שכבר עדיף להיתקע בשדה תעופה – שם לפחות יש מיזוג ושתייה.

התקלות האלו לא רק שהביכו את משרד הרכבות אלא גם מאוד הלחיצו אותו. המצב הפיננסי שלו כבר ככה בעייתי מאוד, והוא לא צריך פניקה שתדיר את רגלי הנוסעים מהרכבות. בלי להתבלבל הרבה יצאו הסינים בהכרזות שהרכבת בטוחה מאוד. מספר ימים לאחר מכן קרתה התאונה.

רכבת אחת התנגשה בחלק האחורי של רכבת שנסעה מקדימה לה.

סך הכל נהרגו לפחות 40 איש ועוד עשרות נפצעו. הסיבות לתאונה עדיין לא לגמרי ברורות, אך לפי הדיווחים הראשוניים שוב תקלה חשמלית גרמה לרכבות לעצור, אבל הפעם ניתנה הוראה לרכבות להמשיך לנסוע "על עיוור" – כלומר בלי מערכת הביטחון שמדווחת על המיקום של כל רכבת.

הטיפול של הרשויות באסון היה לא פחות חמור מהתאונה עצמה. משרד הרכבות מיהר מאוד לחדש את תנועת הרכבות (מן הסתם גם בגלל הבעיות הפיננסיות שלהם). אנשי משרד הרכבות זרזו את פעולות החילוץ ולחצו על המשטרה לפנות את המסילה במהירות. בשלב מסוים הם דרשו להפיל את הקרונות מהגשר, אבל המשטרה סירבה ובסריקה נוספת שנערכה נתגלתה תינוקת חיה. בסוף הרכבת נזרקה מהמסילה למטה כאשר גופות נצפו נופלות מתוכה.

תמונות אלו זעזעו את הסינים. גם הימצאות תינוקת לאחר שניתנה הוראה להפסיק את החילוץ וגם הגופות שנפלו מהרכבת. בנוסף, לאחר שהרכבת הופלה מהגשר היא נקברה במקום יחד עם הגופות וכבודת הנוסעים.

אחרי התאונה

ישר לאחר התאונה יצא דף הנחיות לעיתונאים אשר מפרט מה מותר ומה אסור להגיד. אבל יום לאחר מכן נערכה מסיבת עיתונאים עם דובר הרכבת, והעיתונאים התעלמו לגמרי מדף ההנחיות. מעולם לא ראיתי עיתונאים סינים מדברים ככה אל פקיד ממשלתי בכיר. הייתה הרגשה שהותרו כל הרסנים. העיתונאים זעמו על הטיפול של משרד הרכבות בתהליך החילוץ. לאחר מסיבת העיתונאים שוב הוציאה הממשלה הסינית הנחיות לתקשורת וכמו כן פוטרו מספר עיתונאים ומגישי חדשות שהרשו לעצמם להתבטא ביתר חופשיות.

דף ההנחיות החדש כלל למשל דרישה מהתקשורת להדגיש בדיווחים את סיפורי הגבורה של ההצלה, התורים לתרומת דם וכו'. נאסר על העיתונאים לראיין ניצולים, או משפחות הרוגים או למתוח ביקורת על משרד הרכבות. נראה כי הפעם העיתונאים התחילו לציית אבל דפי ההנחיות לתקשורת הודלפו לאינטרנט, מה שגרם לעוד כעס בציבור.

כיום נראה שהזעם הציבורי נעלם (תודות לתקשורת שבלית ברירה מצייתת למפלגה). עכשיו תורה של המפלגה להתחיל לחפור במה שקורה במשרד הרכבות.

התגובה הראשונית הייתה לפטר כמה פקידים מדרגת ביניים. אבל בימים האחרונים, כמעט כל יום, יוצאות חדשות נוספות. בין השאר:

1 – הוחלט על הפסקת בניית רכבות באחת משתי החברות שמייצרות רכבות מהירות.

2 – כמה עשרות רכבות מהירות תוחזרנה למפעלים לבדיקה ותיקון.

3 – המספר היומי של הרכבות המהירות בין שנחאי לבייג'ינג יופחת ל-66 זוגות מ-90 זוגות.

4 – המהירות של הרכבות תרד ב-50 קמ"ש. רכבות שנסעו ב-350 קמ"ש תסענה ב-300 קמ"ש ורכבות שנסעו ב-300 קמ"ש תסענה ב-250 קמ"ש.

5 – מוקפאים אישורים לבניית מסילות ברזל מהירות חדשות. העבודות שבמסילות שכבר אושרו יימשכו כרגיל, אבל בינתיים אין אישורים חדשים.

צעדים אלו רק יחמירו עוד את המצב הכלכלי הקשה של משרד הרכבות. כבר לפני התאונה נכשל המשרד לגייס אג"ח. הוא ניסה לגייס 20 מיליארד יואן והצליח לגייס 18.7 מיליארד. לפני מספר ימים המשרד ניסה שוב לגייס 20 מיליארד והפעם הצליח. אבל הוא העלה את הריבית ל 5.5% – שזאת עדיין ריבית נמוכה מאוד. האינפלציה בסין עומדת על יותר מ-6%, אז למה שמישהו יסכים להלוות בהפסד?

הסיבה לכך שהמלווים גם הם חברות ממשלתיות – בנקים, חברות ביטוח וקרנות פנסיה. ככה שסין בעצם מעבירה כסף מכיס אחד לכיס השני. קרנות הפנסיה ממנות מכספי העמיתים את שיגעון הרכבת. הרכבת בעצם מסובסדת ע"י הממשלה, ועכשיו גם ע"י קרנות הפנסיה והבנקים – ולמרות זאת החוב של משרד הרכבות ממשיך לעלות. בטווח הקצר הבנייה המסיבית של מסילות ברזל מעלה מאוד את התל"ג הסיני, אבל ברגע שמפסיקים לבנות, למסילות אין שום תרומה לעלייה בתל"ג ומה שנשאר זה החוב הגדול במאזן של חברת הרכבות, ריבית נמוכה שמקבלים הבנקים וקרנות הפנסיה (כלומר בניית הרכבת פוגעת קשות ברווחי הבנקים ובקרנות הפנסיה) ונוסעים רבים שנשארים ללא פתרון תחבורתי זול.

קשה לראות שלסיפור הזה יהיה סוף טוב. החובות הגדולים יהוו משקולת גדולה על משרד הרכבות ואח"כ על ממשלת סין בשנים ואולי בעשורים הקרובים.

פורסם בקטגוריה כלכלה | סגור לתגובות על רכבות בסין

תיק המניות ביולי 2011

מתחילת השנה התשואה של ה SPY עומדת על 3.8%. התשואה של ה DIA עומדת על 6.1%. התשואה של מדד ההאנג-סנג עומדת על מינוס 0.9%, והתשואה של התיק שלי היא פלוס 0.9%.

התיק הממונף ירד באיזה 10%, אז אם הייתי מחשיב אותו, התשואה שלי הייתה עוד יותר נמוכה.

זאת בהחלט שנה לא קלה, ונראה שאני לא משקיע הערך היחידי שסובל השנה מתשואות נמוכות. גם משקיעים אחרים איתם אני מתכתב מפגרים אחרי השוק השנה, ואפילו משקיעי ערך מפורסמים יותר נאבקים השנה. למשל, קרן גרינלייט של דויד איינהורן השיגה תשואה שלילית של כ-5% בחצי השנה הראשונה. הקרנות בניהולו של ג'ון פולסון ירדו ב 12%-18% במשך אותה תקופה.

ישנן פשוט שנים כאלו וצריך להשלים עם זה. אני לא כל כך מתרגש מזה – גם אם אסגור את השנה בפיגור אחרי המדדים. הסיבה העיקרית שהתשואה שלי עוד איכשהו חיובית היא בגלל האחוזים הגדולים שהיו לי בסאונדוויל (סימול 878) בתחילת השנה. בלי השקעה זו, הייתי מפגר עוד הרבה יותר.

אם סאונדוויל היא הכוכבת הגדולה שלי, אז אנטרפרייז-אינס (סימול בלונדון ETI) מתגלה בינתיים כאכזבה הגדולה – עם הפסד של כ-50% מהמחיר הממוצע בו קניתי את המניה רק לפני מספר חודשים. זה לא מן הנמנע, וכל שנה ישנן מניות שמאכזבות אותי. בשנה שעברה אלו היו מטה-פיננס (סימול CASH) וטרוולס-סנטרס (סימול TA). מה ששונה הפעם זה שהשנה שאר המניות לא מצליחות לפצות על הירידה הגדולה באנטרפרייז.

בניגוד לשנה שעברה בה הבנתי בדיוק מדוע CASH ו TA ירדו, וגם מכרתי את השתיים עקב הרעה בסביבה העסקית שלהן, לגבי אנטרפרייז אני ממש מגרד את הראש ומתקשה להבין את הירידות. בינתיים אני ממשיך להחזיק במניה. אני מניח שאחת הסיבות לירידות היא התסבוכת אליה הגיעה החברה עם חברי הפרלמנט הבריטי. כאשר האחרון תוקף את המודל העסקי של הפאבקו (קרי – חברות הפאבים). עיקר הבעיה של הוועדה הפרלמנטרית הרלוונטית היא עם חוזי הטיי (Tie) של החברה – חוזים בהם השוכרים של הפאבים מחויבים לקנות את הבירה מאנטרפרייז.

האמת היא שלא התעמקתי יותר מדי בדיונים הרלוונטיים בפרלמנט. ויש לכך שתי סיבות עיקריות:

1 – אני מתקשה להאמין שהפרלמנט יוכל לכפות איזה שהוא שינוי על החוזים של החברה. סך הכל מדובר על חוזי שכירות, ולפרלמנט אין ממש זכות להתערב בכאלו חוזים. החוזים של הפאבקו לא שונים מהותית מחוזים של זכיינים (שגם הם מחויבים לקנות את הסחורה מחברת האם). אנטרפרייז היא לא מונופול. מי שלא מתאים לו, יכול לפתוח פאב עצמאי – אף אחד לא מכריח אותו לעבוד מול אנטרפרייז. בקיצור, יש גבול לרמה שבה למדינה יש זכות להתערב בחוזים בין שני צדדים כאשר אף אחד מהם אינו מונופול.

2 – פוליטיקאים אוהבים לעשות רעש, אבל מאוד קשה לדעת מה באמת הולך מאחורי הקלעים. יכול להיות שישנם כמה חברי פרלמנט צעקנים שנובחים על אנטרפרייז, אבל הכוח הפוליטי שלהם לא כל כך גדול. כלומר, יכול להיות שמתוך כמה עשרות חברי הפרלמנט יהיו שניים שלושה חברים שיעשו הרבה רעש בוועדה, אבל הרוב השקט דווקא יתמוך בפאבקו. זה בלתי אפשרי לדעת מה יחסי הכוחות בפרלמנט מבלי להיכנס ממש חזק לעובי הקורה של הפוליטיקה הבריטית – וזה לא משהו שאני מתכוון לבזבז את הזמן שלי עליו.

השורה התחתונה היא שאני בטוח ביותר מ-99% שלא יהיה שום שינוי חוקתי מהותי שישפיע על היחסים שבין הפאבקו לשוכרים. כמובן שיכול להיות שאני טועה, אבל במחיר המניה הנוכחי אני חושב שיחס הסיכון-סיכוי אטרקטיבי ביותר.

דוחות ודיווחים

על הדוח האחרון של וולס-פארגו (סימול WFC) כבר כתבתי לפני מספר ימים.

סטיוארט (סימול STC), כמו יו-יו, חזרה להרוויח. כבר כתבתי על החברה מספיק בעבר, אז אני לא אוסיף יותר מדי. המצב מאוד פשוט לדעתי – החברה הרוויחה יותר מ-5 מליון ברבעון האחרון. תוך שנה-שנתיים היחס שבין כמות המחיקות לבין ההכנסות מביטוח יירד ל-5%. זה יוסיף עוד בערך 15 מליון דולר לרווח לפני מס (ברבעון האחרון המחיקות עמדו על כ-35 מליון דולר – שזה יותר מ-9% מההכנסות. לכן כשמספר זה ייחתך בחצי, יתווספו לפחות 15 מליון דולר לרווח לפני מס). זאת אומרת שהרווח השנתי הנקי של החברה יעמוד על בערך 50 מליון דולר – וזה עוד בלי להחשיב את השיפור הכמעט וודאי בשוק הנדל"ן. שימו על זה מכפיל רווח סביר של 12-15, ונקבל שמחיר המניה צריך להיות פי-3 ממה שהוא היום.

זה החישוב שלי. מאוד פשוט.

ואלי (סימול VALE) ביאסה אותי לגמרי כשהיא הודיעה על העלאה חדה בדיבידנד. זה אומר שעכשיו העלות שלי על השורט תעלה מאוד (בגלל שעשיתי שורט על המניה, אני צריך לשלם את הדיבידנדים שהחברה מחלקת). כשעשיתי שורט על המניה, החברה חילקה דיבידנד נמוך מאוד, מה שעודד אותי להיכנס לשורט הזה. אבל עכשיו החברה מתחילה להחזיר כסף למשקיעים – ביג טיים – הן ע"י דיבידנד והן ע"י רכישה חוזרת של מניות.

למרות זאת, אני חושב שעדיין אני אשיג תשואה סבירה על השקעה זו. אם החברה תמשיך לשמור על רמת הדיבידנדים הנוכחית, מדובר על כ-6% בשנה. לדעתי, ההימור על החברה הזאת יתחיל להשתלם עוד שנתיים או מקסימום שלוש (כלומר עוד שנתיים-שלוש הביקוש הסיני לברזל יתרסק, ואתו גם מחיר המניה של ואלי). זאת אומרת שיעלה לי בערך 20%-10% להחזיק את השורט הזה, לפני שאני ארוויח עליו. אני מצפה שמחיר המניה יירד אל מתחת ל-15$, ולכן אני ארוויח יותר מ-30%. ככה שהשקעה זו עדיין כדאית לדעתי – במיוחד לאור העובדה שאני לא צריך לשים כסף משלי על השולחן – ההפך, אני עוד מקבל כסף, ומאמין שכסף זה גם יעשה תשואה יפה מאוד בשנתיים הקרובות.

הרווח של ואלי ברבעון האחרון עמד על 1.22$ למניה – או כמעט 5$ רווח שנתי. לכאורה, עם תג מחיר של כ-33$, המניה נראית זולה מאוד, אבל נחיה ונראה מה ייקרה לרווחים של החברה כשהביקוש הסיני לברזל יירד ב-20% או יותר, והמחיר לטון ברזל יירד לאזור ה-70$. זה מה שאני מאמין שייקרה.

 פעולות בתיק

מכרתי עוד מניות של סאונדוויל תמורת 12.04$. כיום מספר המניות של סאונדוויל בהן אני מחזיק מהווה רק כעשירית מהכמות בה החזקתי בתחילת השנה. כמו תמיד, זה לא קל למכור את המניות של החברה בגלל שאני ממש אוהב את המודל העסקי שלה, וחושב שהיא עדיין מאוד זולה. לפני מספר שבועות השכירה החברה את אחת החנויות שבסאונדוויל-פלאזה ללואי-ויטון במחיר שיא של כ-3,500 דולר אמריקאי למ"ר – זהו מחיר השכירות השני הכי גבוה בעולם!

הפלאזה זאת פשוט מכונה שמשפריצה מזומנים. למרות זאת מכרתי חלק מהמניות לאור הזדמנויות אחרות שאני רואה בשוק.

בתחילת החודש, לפני שוולס פרסמה את התוצאות לרבעון השני, מכרתי עוד אופציות של 2018 תמורת 8.85$-8.55$ ותמורתן קניתי אופציות 2013 (אופציות CALL 35$) בטווח מחירים של 1.38$-1.18$. כרגע האופציות של 2018 תופסות כ-50% מהתיק שלי ואלו של 2013 כ-6%. המחיר הממוצע בו קניתי את האופציות של 2013 הוא 1.33$.

אני רוצה להזכיר לקוראים שהבלוג הזה מיועד לתעד את ביצועי ההשקעות שלי, ולחלוק מניסיוני כמו גם מהטעויות שלי. אני לא ממליץ על אף אחת מהמניות המוזכרות כאן. כמו כן, אני עלול למכור (או לקנות) מניות זמן קצר לאחר שקניתי (או מכרתי) אותן, וזאת מבלי לדווח על כך כאן.

חודש שעבר..      ..חודש הבא

 

פורסם בקטגוריה מניות | סגור לתגובות על תיק המניות ביולי 2011

וולס-פארגו – דוח רבעון שני 2011

וולס פארגו פרסמה לפני יומיים את הדוח לרבעון השני של השנה. הדוח היה יותר טוב מאשר ציפיתי, ולפי העלייה במחיר המניה בימים האחרונים – כנראה שגם השוק ציפה לדוח פחות טוב. הסיבה שציפיתי לדוח פחות טוב היא כמות החדשות הרעות על ענף הנדל"ן בחודשיים האחרונים. עם שפל גדול בנדל"ן ובשוק המשכנתאות, ציפיתי לראות ירידה ברווחים ביחס לרבעון הקודם.

אבל הסתבר שוולס הצליחה לפצות על שוק הדיור החלש ע"י רווחים יפים מתחומים אחרים – בעיקר הלוואות למגזר העסקי, כרטיסי אשראי והשקעות.
בואו נעבור כל כמה נקודות מעניינות בדוח.

נתונים חיוביים ושליליים בדוח

אחת ה-"בעיות" שהיו לאנליסטים עם הדוחות האחרונים של וולס, היא שהחברה הפרישה לחובות אבודים פחות מאשר היא מחקה (רק להזכיר לקוראים – הפרשה לחובות אבודים מתרחשת כאשר החברה חוששת שהכסף אותו היא הלוותה לא יחזור אליה, ולכן היא מפרישה סכום זה לרזרבה – ואז היא גם רושמת את ההפסד בדוח הכספי. כלומר ההפסד נרשם לפני שהחוב נמחק. מחיקה של חובות אבודים מתבצעת כאשר ברור לחברה שהכסף אבוד, אבל מחיקה לא בהכרח מובילה להפסד, כי יכול להיות שההפסד נרשם כבר בעבר כשהסכום הופרש לרזרבה). ברבעון האחרון מדובר על הפרש של מיליארד דולר בין ההפרשות לבין המחיקות. כפי שניתן לקרוא בעמוד 5:

Reflecting the improved overall portfolio performance, the provision for credit losses was $1 Billion less than net charge off

הסיבה לכך היא שבעבר החברה הפרישה יותר מדי, ובנתה רזרבה גדולה. עכשיו הם משתמשים ברזרבה זו בשביל חלק מהמחיקות. לכן, לטענת האנליסטים, בעתיד הרזרבה תיגמר, ולכן הרווח של החברה יקטן במיליארד דולר ברבעון (אותו מיליארד אותו הם לוקחים היום מהרזרבה). טענה זו לא מדויקת. הסיבה לכך היא שאנליסטים אלו שכחו שכיום רמת המחיקות גבוהה מהרמה הנורמלית. אפשר לראות זאת בטבלה שבעמוד 5:

סך כל המחיקות שלהם עומדים על כ-1.5% מהנכסים מסך ההלוואת. אם זה יירד לרמה ההיסטורית של 1% (ואין לי ספק שזה ייקרה), אז מדובר על עוד מיליארד דולר שיתווספו לרווח לפי מס. כלומר, היום המחיקות שלהם גבוהות במיליארד דולר מרמה נורמלית. ככה שההפחתה ברזרבה בסך הכל מפצה על הרמה הגבוהה מהנורמה של מחיקות. בתקופה נורמלית לא יפחיתו את הרזרבה מצד אחד, אבל מצד שני גם המחיקות תהיינה נמוכות יותר, ולכן המיליארד של זה יתקזז עם המיליארד של ההוא.

לעומת זאת, ניתן לקרוא בעמוד 4 למעלה שהחברה צופה שההוצאות (שאינן הוצאות ריבית) תקטנה בכמיליארד וחצי דולר לרבעון תוך שנה וחצי (הוצאות המיזוג תעלמנה, פחות הוצאות משפטיות ועוד כל מיני חסכונות מתהליכי ייעול שונים – קרי, תכנית "מצפן"). בחישוב שנתי מדובר על 6 מיליארד דולר – או אחרי מס – 4 מיליארד דולר. הודעה זו, לדעתי, היא כנראה הסיבה המרכזית לזינוק במחיר המניה בימים האחרונים. הרי לא קשה לעשות את החישוב:

אפילו בלי שהכלכלה תשתפר, וולס הולכת להרוויח את ה-16 מיליארד שהיא מרוויחה היום (כי הרווח הרבעון עמד על כמעט 4 מיליארד דולר) פלוס 4 מיליארד שיתווספו מתכנית הייעול – או בסך הכל רווח של 20 מיליארד דולר – שזה בערך 3.7$ למניה. וזה, כאמור, עוד לפני שהכלכלה משתפרת שלא לדבר על עלייה אפשרית בריבית. אם נשים מכפיל רווח של 15 – נקבל שמחיר המניה צריך לעמוד על 55$ כבר היום. אפילו עם מכפיל 12, מחיר המניה צריך לעמוד על 45$.

זאת הפעם הראשונה שוולס כתבה בצורה כה ברורה כמה כסף הם יחסכו ברגע שכל הבלגן המשפטי והבירוקרטי ייגמר, והשוק לא יכל להתעלם מזה.

כמובן שצריך לזכור שרווחים אלו יתקזזו קצת עם כל החוקים והתקנות האחרונות שמגבילים את הבנקים. למרות שנראה כי גם חוקים אלו לא יפגעו בוולס בצורה קשה מדי. בשיחת הוועידה טען סמנכ"ל הכספים כי התקנות החדשות על חיוב כרטיסי-הדביט יפגעו ברווחי החברה בכ-250 מליון דולר ברבעון, אבל הם מצפים שהם יצליחו לפצות על לפחות חצי מסכום זה ע"י העלאת עמלות אחרות. ככה שהפגיעה לפני מס לא תהיה כה גדולה.

עוד חדשות טובות הרבעון היו העלייה הראשונה מזה זמן רב בכמות האשראי שהחברה הלוותה הרבעון. מה שמראה שלפחות במגזר העסקי כן יש שיפור בכלכלה האמריקאית.

בנוסף על כך, השיפור המתמיד באיכות האשראי נמשך – פחות חובות אבודים, פחות מחיקות, פחות הפרשות לחובות אבודים, פחות חובות עם פיגור של 90 יום או יותר וכו'. למעשה האשראי מתנקה במהירות הרבה יותר מהירה מאשר ציפיתי. עושה רושם שאנחנו מאוד מאוד קרובים לשיא העיכולים של בתים – דבר חיובי מאוד לכלכלה האמריקאית בכלל ולוולס פארגו בפרט.

האכזבה הרבעון הייתה מהכמות הקטנה של מניות שוולס רכשה בחזרה  – רק 35 מליון מניות, שזה הרבה פחות ממש שציפיתי. זאת כמות שאפילו לא מספיקה בשביל לקנות בחזרה את המניות שוולס מנפיקה לעובדים. הייתי מצפה מהם לקנות באגרסיביות – במיוחד לאור המחירים הזולים בהם המניה נסחרה לאחרונה.

סך הכל – רבעון טוב. והחדשות לגבי החיסכון העתידי בהוצאות הן חדשות מעולות – כאשר החיסכון יהיה הרבה יותר גדול ממה שחלמתי.

מתחילת החודש ועד לפרסום הדוח מניית וולס-פארגו ירדה די בחדות. ניצלתי ירידות אלו בשביל להחליף עוד אופציות של 2018 עם הליפים לינואר 2013 במחיר מימוש של 35$. חלק קניתי אפילו יום לפני פרסום הדוח במחיר של 1.17$ ו 1.18$.

חשוב לציין שניתוח זה של וולס-פארגו הוא דעתי האישית בלבד, ואין זה אומר שהניתוח נכון או מדויק. כמו כן אני מחזיק במניה ובאופציות על המניה, אבל אני יכול למכור אותן בכל עת מבלי לדווח על כך כאן או בכל מקום אחר. ובשום פנים ואופן אין לראות בניתוח זה המלצה לקנות את המניה או את האופציות על המניה (או כל מניה אחרת לצורך העניין).

פורסם בקטגוריה מניות | סגור לתגובות על וולס-פארגו – דוח רבעון שני 2011

בועת הנדל"ן בסין ה-ת-פ-ו-צ-צ-ה

בשנה-שנתיים האחרונות בכל פעם שדיברתי עם חברים על בועת הנדל"ן בסין, תמיד עלתה השאלה – אז מתי לדעתך תתפוצץ הבועה?

עד לא מזמן הייתי אומר – בין 2012 ל 2015, וזאת בגלל שלבועות יש מומנטום מאוד חזק, ולוקח להן הרבה שנים עד שהן מתפוצצות (אם כי תמיד האמנתי שזה יהיה יותר באזור של 2012 מאשר 2015).
עכשיו כששואלים אותי את אותה השאלה, התשובה שלי היא – אולי לא שמת לב, אבל הבועה כבר התפוצצה.

בום

קשה לדעת בדיוק מתי בועה מתפוצצת. לרוב יש להן נטייה לעשות סימנים של נסיגה, ואז להמשיך ולהתנפח. והסימנים הראשוניים של ההתפוצצות הם אף פעם לא חד משמעיים. למרות כל זאת, אני מוכן לקחת הימור ולקבוע שהבועה התפוצצה.
זה לא משהו שמודיעים בטלוויזיה או כותבים עליו בעיתון. ההתפוצצות של בועת נדל"ן מתחילה בשקט בשקט. זה לא כמו התפוצצות של בועה בבורסה – שם המניות יכולות לרדת בקלות ביותר מ-5% ביום אחד, כשזה זה מגיע לנדל"ן, אף אחד לא קם בבוקר, פותח עיתון ורואה שמחיר הבית שלו ירד ב-5%.

התפוצצות של בועות נדל"ן הן הרבה יותר איטיות, אבל כשהן קורות הן נמשכות בד"כ הרבה שנים. למשל, מחירי הדיור בארה"ב הגיעו לשיאם במרץ או אפריל 2006. אבל רק ב-2008 הכלכלה האמריקאית נכנסה לסחרור, ועד היום, חמש שנים לאחר פיצוץ הבועה, המחירים עוד לא הגיעו לתחתית.
גם בהונג-קונג בועת הנדל"ן התפוצצה בשנת ב-1998 והתחתית הגיעה רק בסוף 2003. ביפן מחירי הדיור ירדו במשך כ-20 שנה.

שלב ראשון – שלב ההכחשה

השלב הראשון בפיצוץ הבועה הוא שלב ההכחשה. זה השלב שמתחילים סימנים של נסיגה בנדל"ן, אבל הם לא מאוד חד משמעיים, והשחקנים בשוק מעדיפים להתכחש אליהם.

בסין זה קרה במרץ לאחר שהממשלה הקשיחה מאוד את התנאים לרכישת דירות בערים הגדולות. אומנם כבר בתחילת 2010 הממשלה הסינית החלה בניסיונות לקרר את שוק הנדל"ן הרותח, אבל ככול שעינו את הבועה, ככה היא המשיכה להתנפח ולגדול. אבל כמו בסיפור על חמשת הבלונים, גם סופה של כל בועה להתפוצץ. השאלה היא העיתוי. הבועה הסינית הייתה מתפוצצת בכל מקרה מתישהו, רק שבגלל ההתערבות הממשלתית, הבועה התפוצצה קצת יותר מוקדם.

אז במרץ החל השלב הראשון בפיצוץ הבועה. בשלב הזה חלה ירידה חדה במכירת בתים בערים הגדולות. זה התחיל בארבעת ערי ה-TIER 1 – עם ירידה של עשרות אחוזים במכירת בתים.

הערה בקשר לחלוקה של הערים בסין – אין ממש הגדרה אחידה איזו עיר שייכת לאיזה קטגוריה. כשאני כותב על הערים בסין, אני מחלק אותן ככה:

TIER 1 – ארבעת הערים הגדולות והעשירות בסין – בייג'ינג, שנחאי, Guangzhou ו Shenzhen.

TIER 2 – בערך 20-30 ערים עם אוכלוסייה של 5 מליון תושבים ומעלה. ערים כגון – Tianjin, Chongqing, Shenyang, Wuhan וכו'.

TIER 3 – עוד כמה עשרות ערים עם אוכלוסייה של מליון ומעלה.

TIER 4 – כל שאר הערים בסין.

בשלב זה הקבלנים סירבו לקבל את העובדה שכללי המשחק השתנו. הם אמרו לעצמם – כבר היינו בסרט הזה לפני שנה ולפני שלוש שנים ולפני חמש שנים. כל ירידה בביקוש היא ירידה זמנית. נחכה חודש-חודשיים והביקוש יחזור. לכן הם נמנעו מלשחרר פרויקטים בערים הגדולות, ובמקום מכרו יותר בערים הקטנות – שם השוק המשיך לפרוח. ההכחשה הזאת התקיימה גם אצל מוכרי הדירות מיד שנייה, כאשר שוק הדירות הישנות התייבש כמעט לגמרי.

שלב ההתפכחות החלקית

לאט לאט חלק מהשחקנים הבינו שמשהו באמת השתנה הפעם. זה קרה בערך במאי-יוני כאשר הביקוש בערים הגדולות לא חזר. לא רק שהביקוש בערי TIER 1 לא חזר, אלא נראה שהחולשה התפשטה גם לערי TIER 2. אם כי המצב בערי TIER 2 קצת יותר מורכב. למשל ב Fu Zhou מספר הדירות מיד שנייה שנמכרו ירד ממוצע של כ-3,000 בחודש לפני שנה לכ-1,000 בחודש כיום. אבל ב Dong Guan ישנה פריחה בשוק הנדל"ן. אבל לפי מה שאני קורא, עושה רושם שברוב ערי TIER 2 ישנה ירידה משמעותית במכירת בתים.

בערי TIER 3 ו 4 השוק עדיין פורח. קונים רבים שלא יכולים לקנות בערים הגדולות, הולכים לערים הקטנות יותר שם המחירים זולים יותר. חלק גדול מהספקולנטים עזב את הערים הגדולות, והחל להשקיע בערים הקטנות יותר. שלב ההתפכחות החלקית הוא השלב שבו אנו נמצאים היום. בשלב זה השוק עדיין בהכחשה חלקית – מוכרי הדירות מיד שנייה עדיין לא מורידים מחירים, וקונים רבים מחפשים הזדמנויות בערים קטנות יותר.

השוק עוד לא קולט שהבועה למעשה התפוצצה. מצד שני הקבלנים כבר מבינים שהשוק לא הולך להתאושש בקרוב. אם במרץ-אפריל כולם חיכו לראות מי ימצמץ ראשון – הקבלנים, הקונים או הממשלה, אז במאי-יוני כבר היה ברור שהקבלנים מצמצו ראשונים. הן בגלל שהם חייבים את המזומנים בשביל להמשיך לפתח את הפרויקטים והן בגלל שחלקם נסחרים בבורסה, ולכן הם מרגישים לחץ להראות רווחים. בגלל הסיבה השנייה הייתה קפיצה די גדולה בפרויקטים ששוחררו בשבועיים האחרונים של יוני – היה ברור שהקבלנים משחררים דירות בכדי "לסגור את הרבעון".

ככה שהקבלנים מתחילים לשחרר פרויקטים מחוסר ברירה, וע"י כך גם מתחילים להוריד מחירים. גם זה תהליך שקרה בהדרגתיות. בהתחלה ההנחות עמדו על 1%-2%, אבל היום הקבלנים כבר מציעים הנחות של 5%-10%. מצד שני בעלי הדירות עדיין לא משלימים עם הירידה בשוק, ולכן שוק דירות יד-שנייה חלש באופן קיצוני. ישנם מקומות בהם דירות יד-שנייה מוצעות במחירים גבוהים מאשר דירות חדשות.

בבייג'ינג למשל מספר המכירות של דירות יד שנייה ירד מממוצע של כ-700 דירות בשנה שעברה לאזור ה-200 דירות היום. הדירות החדשות ירדו בצורה חדה פחות – מבערך 500 דירות ביום לפני כחצי שנה לבערך 250 דירות היום. זה יצר מצב שמספר הדירות החדשות שנמכרות עולה על מספר הדירות מיד-שנייה.

גם במכירת אדמות אפשר לראות שהשוק לא החלטי. ההכנסה ממכירת האדמות בחצי השנה הראשונה ירדה בצורה חדה בערי TIER 1. בשנחאי מדובר על ירידה של של כ-80% ובבייג'ינג 50%. אבל בערים הקטנות הייתה עלייה, כך שבכל סין נרשמה ירידה רק של 5%.

כאמור, זהו המצב בו אנחנו נמצאים היום – הנדל"ן בערים הגדולות (גם TIER 1 וגם TIER 2) סובל קשות, אבל בערים הקטנות יותר, השוק עדיין פורח ברובו.

מכאן והלאה קשה לדעת מה יקרה. אבל לדעתי המצב רק יחמיר, והבועה תמשיך להתפוצץ בחודשים הקרובים. כמו תמיד כשבועות מתפוצצות, יהיו רגעים של עלייה פתאומית שתתעתע בכולם, ורבים יחשבו שהנדל"ן מתאושש, אבל התאוששויות שכאלו תהיינה זמניות, והשוק ימשיך ליפול כנראה במשך כמה שנים. הנה ההימור שלי לגבי השלבים הבאים:

שלב ההכרה

השלב הקודם של התפכחות חלקית יהיה שלב די ארוך. לדעתי הוא ייקח לפחות חצי שנה אם לא שנה. לאט לאט מחירי הדירות בערים הגדולות ימשיכו לרדת, והחולשה תתפשט לערים הקטנות יותר. ההכרה בכך שהבועה התפוצצה תגיע כשגם בערים בהן אין הגבלה על קניית דירות, תירשם ירידה חדה במספר הבתים שנמכרים כמו גם ירידות מחירים.

כשהשוק יכיר בעובדה שהבועה התפוצצה, העצמה של ההתפוצצות תגדל. בעלי דירות יד-שנייה יכנסו לשוק המוכרים – דבר שיאיץ את הירידות. תחשבו למשל מה יקרה אם מספר הדירות מיד-שנייה שנמכרות בבייג'ינג יעלה מ-200 היום לכ-400 – זה יהרוג לגמרי את הקבלנים בעיר. מלאי הדירות אצל הקבלנים בבייג'ינג עולה כבר במשך שנה. במאי שנה שעברה מלאי הדירות עמד על 90 אלף. תוך 10 חודשים הוא עלה ל-100 אלף, ומאפריל השנה עד ליולי – תוך שלושה חודשים – הוא עלה ל-110 אלף. בגלל שהקבלנים הגדילו בצורה משמעותית את מספר הפרויקטים שהם שחררו לשוק רק בחודש האחרון, אני צופה שנראה עלייה חדה יותר במלאי הדירות בחודשים הקרובים.

עלייה במלאי הבתים החדשים, עם התעוררות המוכרים של בתים מיד-שנייה יאיצו את ירידות המחירים.

שלב הדובים

אחרי שכבר יהיה ברור שהנדל"ן התרסק וכבר אף אחד לא יפקפק בכך שהייתה בועת נדל"ן ענקית בסין, הייאוש יתחיל להתפשט. מחירי הדירות לא יפסיקו לרדת, קבלנים יתחילו לפשוט רגל וכולם יהיו מודאגים מכמות הדירות והאדמות שהקבלנים מחזיקים, כמו גם מהכמות העצומה של בתים שנקנו בעבר אבל עומדים ריקים.

אני מעריך שבשלב זה הממשלה תעשה הכל כדאי לחמם שוב את שוק הנדל"ן. הם יבטלו את כל ההגבלות ויורידו ריבית, אבל בשלב זה כבר כלום לא יעזור. מצב הרוח הלאומי ישתנה מאוד עד אז והפסימיות תשלוט.

שלב זה ייקח כמה שנים טובות – לפחות 5, אבל כנראה הרבה יותר. בד"כ עודף ההיצע נקלט לאט לאט בשוק, ואחרי כמה שנים, שוק הנדל"ן מתאושש. אבל במקרה של סין, ישנן כמה סיבות להיות פסימי במיוחד:

1 – כמות הבתים הריקים – כתבתי על כך כבר רבות – בסין ישנן המון דירות שנקנו אבל עומדות ריקות. בשנים האחרונות עודף הבנייה היה עצום. אני לא חושב שבמדינות אחרות היה אי פעם כזה עודף היצע.

2 – כמות האדמות אצל הקבלנים – גם הקבלנים השתוללו מאוד בשנים האחרונות, וקנו כמות מאוד גדולה של אדמות. למשל, פולי (סימול 119), שהיא אחת מחברות הנדל"ן הגדולות בסין, מכרה ב-2010 דירות בשטח כולל של 1.4 מליון מ"ר, אבל היא מחזיקה בסך הכל קרקעות עם פוטנציאל פיתוח של 17 מליון מ"ר. כלומר יש לה רזרבות שמספיקות ליותר מ-10 שנים. אם שוק הנדל"ן יתקרר כמו שאני צופה, מי יודע כמה שנים ייקח לה להיפתר מכל הקרקעות האלו. אולי 15 אולי 20 אולי יותר.

כמות זאת של קרקעות תכביד מאוד על התאוששות שוק הנדל"ן.

3 – דמוגרפיה – מה שעוזר למדינות כמו ארה"ב או בריטניה להתאושש מהמפולת בנדל"ן זה גידול מתמיד בכמות האוכלוסייה. אוכלוסיית ארה"ב צומחת בכ-1% בשנה, ככה שמתישהו עודף הבנייה ייקלט ע"י התושבים החדשים. גם בהונג-קונג ישנה צמיחה עקבית באוכלוסייה בגלל ההגירה מסין, מה שעזר מאוד לנדל"ן להתאושש מהמפולת של שנות ה-90 (אז אוכלוסיית הונג-קונג צמחה ביותר מ-1% בשנה). לעומת זאת, אוכלוסיית סין צומחת רק ב-0.5% בשנה, וקצב זה רק מאט משנה לשנה. ככה שלא יהיה כוח דמוגרפי שיניע את ההתאוששות.

כמובן שבסין ישנו תהליך עיור מסיבי של כ-10 מליון אנשים בשנה – או 0.8% מאוכלוסיית סין. זה משהו שיכול לעזור לספוג את עודף הבנייה, אבל מי שמרוויח מתהליך זה אלו בעיקר הערים הגדולות – TIER 1 ו TIER 2. עודף הבנייה בבייג'ינג ובשנחאי ייקלט עם הזמן (גם אם זה ייקח 10 או 15 שנה, זה ייקרה), אבל העתיד של הערים הקטנות יותר בעייתי מאוד. אני מניח שערים רבות בסין (כמו למשל אלו בחאינאן) ייראו כמו דטרויט.

4 – בנייה ציבורית – הטעות הכי גדולה שממשלת סין עושה היום (והיא עושה המון טעויות) זאת הבנייה הציבורית המסיבית. למרות שאני מבין את המצב של הממשלה הסינית. חשוב לספק איזה שהוא מינימום של תנאי מחייה לשכבות החלשות. יש היגיון בבנייה ציבורית, אבל העיתוי הנוכחי והעצמה של הבנייה יעשו נזק אדיר לשוק הנדל"ן ולכלכלה.

אי אפשר גם להתעלם מכך שאחת המטרות של ממשלת סין בשיגעון הבנייה הציבורית היא להקפיץ את נתוני התל"ג. מספרי תל"ג גבוהים הם ממש אובססיה כאן בסין, והממשלה תעשה הכל בשביל להריץ את הכלכלה על סטרואידים. הגישה של ממשלת סין מאוד מזכירה את זאת של מנהלים כושלים שיעשו הכל כדי לסדר את המספרים לרבעון, גם אם זה אומר נזק בטווח הארוך.

הבנייה הציבורית ללא ספק תמריץ את הכלכלה באופן זמני, ותשפר את נתוני התל"ג, אבל בטווח הארוך היא תגרום נזק עצום לכלכלה. תהליך דומה עבר על הונג-קונג לפני כ-10 שנים. אחרי המפולת באסיה בשנת 1998, החליט שליט הונג-קונג דאז, טונג צ'י חוה, להמריץ את הכלכלה המקומית ע"י בנייה של דירות מגורים. הממשלה מכרה הרבה אדמות לקבלנים. זה גרם לעלייה מאוד גדולה במלאי הדירות בשנים 2000-2002, דבר שעיכב בכמה שנים את ההתאוששות של שוק הנדל"ן המקומי.

בסין עודף הבנייה הוא כה גדול שכל בנייה נוספת תוסיף קרח לשלג. אם שוק הנדל"ן אכן נופל, אז כל הדירות הציבוריות שתכנסנה לשוק עוד 2-3 שנים, יהוו משקולת כבדה על תהליך ההתאוששות.

לסיכום – הבועה בסין החלה להתפוצץ, ולשוק הנדל"ן ייקח המון שנים להתאושש. למחירי הדירות בערים הגדולות ייקח לפחות עשור (וכנראה הרבה יותר) בשביל לחזור לרמות הנוכחיות. כמות הבנייה לעולם לא תחזור לרמה של היום.

פורסם בקטגוריה כלכלה | סגור לתגובות על בועת הנדל"ן בסין ה-ת-פ-ו-צ-צ-ה

מגורים בטאיוואן ונדל"ן בחאי-נאן

בעקבות הרשומה "מדוע העיור בסין חשוב פחות ממה שחושבים לשוק הנדל"ן המקומי" קיבלתי אימייל שטוען שההשוואה בין סין לאירופה לא נכונה בגלל ההבדלים התרבותיים בין השתיים. למעשה באותה רשומה כבר טענתי שאי אפשר להשתמש בטיעון התרבותי בכדי להצדיק את עודף הבנייה בסין. אני עדיין חושב שהסיבה המרכזית לשטח מגורים גבוה הוא העושר של המדינה. כל שאר הסיבות הן משניות לגמרי. כמו כן גם הבאתי נתונים מקוריאה שמראים שגם ביחס למדינה זו, סין בונה יותר מדי.

ובכל זאת החלטתי לבדוק מה קורה בטאיוואן. טאיוואן היא המדינה שהכי דומה לסין מכל מדינה אחרת בעולם. האוכלוסייה שם היא סינית והיא (בניגוד להונג-קונג או סינגפור) איננה מדינת-עיר, אלא מדינה המורכבת ממספר ערים, עיירות וכפרים. לכן היא דומה מאוד לסין. לקח לי איזה חצי יום למצוא את הנתונים על תנאי המגורים בטאיוואן, אבל בסוף הצלחתי.

לפי הסטטיסטיקה הרשמית של המדינה שטח המגורים לנפש בטאיוואן עומד על כ-44 מ"ר. אומנם זה נתון גבוה בהרבה מזה של סין (שעומד על כ-33 מ"ר), אבל צריך לזכור שטאיוואן הרבה יותר עשירה מסין. התל"ג לנפש בטאיוואן עומד על 18 אלף דולר לעומת 4,000 דולר בסין.

בואו נניח שסין תצמח בקצב של 10% בשנה (7% צמיחה בתל"ג + 3% אינפלציה) – וזאת לדעתי הערכה מאוד אופטימית. נקבל שהתל"ג לנפש יצמח בערך פי 2 כל 7 שנים. או יגיע לרמה של טאיוואן עוד למעלה מ-15 שנים. כלומר, עוד 15 שנים סין צריכה להגיע לרמה של 44 מ"ר של שטח מגורים לנפש. כלומר הם צריכים לבנות בקצב של כ-0.7 מ"ר לנפש כל שנה, שזה פחות מחצי מהקצב בו הם בונים היום. ככה ששוב הגענו לאותה מסקנה – שסין בונה הרבה יותר ממה שהיא צריכה. כמובן שאם הצמיחה בסין תאט, אז גם קצב בנייה של 0.7 מ"ר בשנה יהיה מהיר מדי.

אני מניח שגם כאן יבואו אלו שינסו לחפש בנרות את ההבדלים בין סין לטאיוואן, ולטעון שהסיני הממוצע צריך לגור בדירה גדולה יותר מאשר הטאיוואני הממוצע בגלל סיבה זו או אחרת. למשל, ניתן לטעון שטאיוואן יותר קטנה ויותר צפופה מסין. לכך יש לי תשובה:

1 – תמיד יהיו הבדלים בין מדינה אחת לשנייה. אין שתי מדינות שזהות ב-100%.

2 – גם מערב אירופה יותר צפופה ממזרח אירופה, אבל עדיין במערב אירופה שטח המגורים לנפש גבוה מזה שבמזרח. אני עדיין ממשיך לטעון שהגורם החשוב ביותר לתנאי המגורים של האוכלוסייה זה העושר של המדינה.

3 – רוב האוכלוסייה בסין מצטופפת במזרח המדינה. במערב סין כמו גם בצפון כמעט ולא גרים אנשים, וגם מרכז סין הרבה פחות צפוף. ביקרתי בטאיפיי מספר פעמים, ועל פניו העיר נראית הרבה פחות צפופה מאשר הערים הגדולות במזרח סין. אם משווים את טאיוואן למזרח סין, אני לא בטוח שיש הבדל גדול בצפיפות של שני אזורים אלו.

4 – גם בסין וגם בטאיוואן רוב האוכלוסייה מתגוררת במגדלים. אז מה ההבדל בין לבנות מגדל של 7 קומות למגדל של 10 קומות?

5 – אני ממשיך לטעון שיש בסין עודף בנייה עצום. אחת הסיבות לכך ששטח המגורים לנפש בסין כה גבוה, היא שיש הרבה בתים ריקים, ואלו מעלים את הממוצע של שטח המגורים. אם באמת הסינים צריכים שטח מגורים לנפש כל כך גבוה, למה יש כל כך הרבה דירות ריקות בסין?

הסיבה האחרונה מביאה אותי לחלק השני של רשומה זו.

ההוואי של סין

האי חאי-נאן (Hainan), למי שלא מכיר, הוא אי גדול בדרום סין – איפה שהוא בין הונג-קונג לווייטנאם. הסינים קוראים לו ה-"הוואי של סין" בעיקר בגלל מזג האוויר הסאב-טרופי וגם עקב הצפייה שהוא יהפך לאתר תיירות מרכזי.

אבל לדעתי מה שקרה שם בשנים האחרונות מזכיר יותר את פלורידה של 2003-2007 מאשר את הוואי. כמו בפלורידה באמצע העשור הקודם, כך גם בסין התפתחה לה בועת נדל"ן גדולה באי חאינאן. והסיבות לבועה דומות לאלו שבפלורידה – מזג אויר חם, וציפייה שמליוני פנסיונרים יעברו מהצפון הקר למגורים באזור הסאב-טרופי.

בפלורידה זה נגמר רע מאוד עם עודף גדול של בתים שאף אחד לא גר בהם, אבל הסינים לקחו את שיגעון הפנסיה כמה צעדים קדימה, והמצב היום באי גרוע בהרבה ממה שהיה בפלורידה.

כבר כתבתי כאן בעבר שדודה של אשתי מחזיקה בדירת חורף באי. בחאינאן יש שתי ערים מרכזיות – חאיקוו וסאניה (Haikou & Sanya) – וכמובן עוד מספר ערים, עיירות וכפרים. הדודה של אשתי קנתה דירת חורף בעיר חאיקוו, וכל שנה הם יורדים לשם בחורף וגרים בדירה במשך כחצי שנה. לטענתה האזור בו הם גרים נמצא בתפוסה של כ-20% בתקופת השיא (כלומר בשיא החורף). רוב הדירות פשוט עומדות ריקות במשך כל השנה.

לכן הדיווח האחרון בקשר לנדל"ן בעיר השנייה באי – סאניה – לא הפתיע אותי בכלל. לפי שני סקרים שנערכו בעיר – האחד בחורף (בראש השנה הסיני) והשני בסוף יוני – נמצא כי 85% מהדירות בעיר ריקות!
סך הכל נבדקו באופן אקראי 7,333 דירות, ככה שאני מניח שהמדגם די מייצג את מה שקורה בעיר, וכנראה גם מייצג את מה שקורה בחאיקוו.

כמו כן חשוב לשים לב שהמדגם הראשון נערך בראש השנה הסיני שזאת אמורה להיות תקופת השיא בתפוסה באי. גם כי מדובר בשיא החורף וגם כי זהו חופש ארוך של כעשרה ימים.

בעבר כבר כתבתי כאן על עיר הרפאים אורדוס, אבל נראה שהמצב באי חאינאן לא הרבה יותר טוב. כל אחת משתי הערים הגדולות באי מאוכלסת בכחצי מליון תושבים, ככה שמדובר בהרבה מאוד דירות ריקות.

אם מחברים את מה שקורה באורדוס, עם מה שקורה בחאי-נאן, עם מה שקורה בערי חוף אחרות בסין (כמו למשל באזור Yan Tai), עם מה שקורה בפרברים של הערים הגדולות ועם הנתון לגבי שטח המגורים של הסיני הממוצע, אי אפשר שלא להגיע למסקנה שיש עודף בנייה עצום בסין. כל הנתונים מצביעים על כך.

פורסם בקטגוריה כלכלה | סגור לתגובות על מגורים בטאיוואן ונדל"ן בחאי-נאן

סין שוב מעלה את הריבית

הבנק המרכזי בסין הודיע היום על העלאה נוספת בריבית של 0.25%. ההימור שלי זה שהעלאה זו באה בגלל שהנתונים הראשוניים על האינפלציה בחודש יוני לא מעודדים.

אני לא אתפלא לראות שהאינפלציה עלתה ביותר מ-6% ביוני, אחרת קצת קשה להסביר העלאת ריבית זו. ראש ממשלת סין, ואן ג'יה באו, כבר חצי שנה מדבר על כך שהממשלה מצליחה לנצח את האינפלציה, אבל בינתיים זה לא נראה ככה.

הסינים ממשיכים לנסות לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, כאשר הם ממשיכים למנף את הכלכלה עם פרויקטים רבים של תשתיות ונדל"ן, אבל מצפים שהאינפלציה תרד. לאט לאט הם מבינים שאי אפשר לרקוד על שתי החתונות, והם יצטרכו לוותר על אחד מהשניים. איך שזה נראה עכשיו, האינפלציה זאת העדיפות הראשונה שלהם, ולכן אני מצפה שנראה צמיחה כלכלית נמוכה ממה שהתרגלנו בשנים האחרונות.

בשביל לרסן את האינפלציה, סין תהיה חייבת למתן את הצמיחה.

סיבה נוספת לכך שאני חושב שהצמיחה בסין תאט זה הדיווחים האחרונים על החובות ההולכים ונערמים מחוץ למאזנים של ממשלת סין. הממשלה הסינית החליטה לבדוק מה המצב של הממשלות המקומיות (קרי – הממשלות המחוזיות), וגילו שם חוב של לפחות 14 טריליון יואן (אם כי אני לא אתפלא אם זאת רק התחתית של החבית). אפילו 14 טריליון זה לא כסף כיס לסין שהתל"ג שלה עומד על כ-40 טריליון.

אומנם חלק מהמומחים חושבים שזה שסין מתחילה לבדוק מה הולך במחוזות השונים זהו סימן טוב, ושהממשלה תתחיל לטפל בבעיה. טענה זו אומנם נכונה, הבעיה היא שהטיפול הולך להיות כואב. חוב כה גדול מראה שהטענות כאילו הצמיחה בסין לא נבעה ממינוף יתר אינן נכונות. אם סין תתחיל לרסן את הממשלות המקומיות, ולא תרשה להן למנף עצמן לדעת, זה עוד משהו שיקרר מאוד את הכלכלה.

הסיבה האחרונה היא שלדעתי בועת הנדל"ן בסין כבר התפוצצה (ואני אכתוב על כך בקרוב). אם אני צודק, אז יהיה מאוד קשה לסין לצמוח כאשר הקטר העיקרי שלה בשנים האחרונות מקרטע.

ההימור שלי (והימורי מקרו זה לא משהו שהצלחתי בו יותר מדי בעבר) זה שהימים בהם סין צמחה בקצב של 10% בשנה נגמרו וכנראה לא ישובו יותר לעולם (או לפחות להרבה שנים). אולי השנה צמיחה כה גבוהה עוד אפשרית, אבל זאת תהיה השנה האחרונה שזה יקרה.

פורסם בקטגוריה כלכלה | סגור לתגובות על סין שוב מעלה את הריבית