הדימום אינו מפסיק. מחירי הפלדה ועופרת הברזל ממשיכים לרדת. מחירי עופרת הברזל כבר מתחת ל-110$ לטון.

מחירי הברזל נמצאים כבר כחודש מתחת ל-120$ – המחיר שלפי הבכירים בואלי, ריו טינטו ו-BHP, אמור להיות הרצפה, כי מתחת ל-120 דולר רוב הכורים הסינים אינם רווחיים. טענה מגוחכת כי:
1 – לא סוגרים מכרה ישר כשהוא מתחיל להפסיד, ופותחים אותו יום אחרי שהמחיר חוזר ל-120$.
2 – אולי לסינים אין בעיה לפעול בהפסד? כמו שכל תעשיית הפלדה בסין מייצרת עכשיו בהפסד.
3 – אולי הביקוש יירד כל כך שגם אם הסינים יסגרו את המכרות, עדיין יהיה עודף היצע?

בימים אלו יש לנו הזדמנות נדירה לצפות בתאונת הרכבת הגדולה בהיסטוריה, וכל זאת בהילוך אטי. הילוך מאוד מאוד אטי. כל כך אטי עד שרוב האנשים לא מצליחים לראות את זה, ובטוחים שבדקה ה-90 הרכבת תצליח להתעופף והתאונה תמנע.

טוב, אולי אני מגזים. אולי זאת לא תהיה התאונה הגדולה בהיסטוריה, אבל ללא ספק היא תהיה אחת מהגדולות. והיא מתרחשת פה בסין, ולא הרבה רואים את זה.

אלו שלא רואים את זה בוחרים להתעלם מהעובדות שמצביעות בבירור כבר יותר משנה שהתאונה היא כמעט בלתי נמנעת. הם בטוחים שהתחתית של הכלכלה תגיע עוד חודש או עוד רבעון, ואז בא החודש הבא או הרבעון הבא ושוב "הנתונים גרועים יותר ממה שחזו המומחים".

אז אולי המומחים לא כאלו מומחים אם הם מופתעים כל פעם מחדש. אולי הם כבר צריכים להחליף תקליט?

בשבוע שעבר פרסמה סין את הנתונים הכלכליים לחודש יולי, ובצורה לא מפתיע הם שוב הפתיעו את המומחים (לרעה כמובן). הסיבה שהמומחים מפספסים את התאונה היא שהם מסתכלים מתחת לפנס – ושם לא נמצא הפתרון. הפנס הוא הממשלה הסינית. כולם בטוחים שהממשלה כמו סופרמן תציל את המצב ותרים את הרכבת שנייה לפני התאונה. כי ממשלת סין היא גיבור על כל יכול – יותר חזק מגרינספן ומברננקי וממרקל ביחד. אבל לפני שנבדוק את הכוח האמתי של הסופרמן המלוכסן, בואו נראה מה קרה ביולי שנראה לי כל כך מפחיד.

כאמור המומחים ציפו שהתחתית של הכלכלה הסינית תירשם בחצי השנה הראשונה (וזאת אחרי שבמאי הם היו בטוחים שהתחתית הגיעה במאי, ובפברואר הם היו בטוחים שהתחתית הייתה ברבעון הראשון, ובדצמבר שנה שעברה הם היו בטוחים שהתחתית הייתה ברבעון הרביעי של 2011). אבל הנה הגיע לו יולי והנתונים מצביעים על המשך מגמת ירידה בכלכלה הסינית.

היצוא צמח רק באחוז אחד מסכן בחודש יולי, והעודף המסחרי אפילו הצטמק ביחס לשנה שעברה. הצריכה הפרטית צמחה ב-13.1% ביחס לשנה שעברה – שזה עדיין מספר גבוה אבל נמצא במגמת ירידה. צריך לזכור שרבים ציפו שהצריכה הפרטית תבוא ותציל את המצב כאשר תירשם ירידה בהשקעות. אבל צריכה לא חיה לה בוואקום, ואם ההשקעות יורדות זה גם משפיע על הצריכה.

מה שאני טוען כבר הרבה זמן זה שישנם שלושה דברים שעליהם צריך להסתכל בשביל לדעת מה קורה בכלכלה הסינית – נדל"ן, נדל"ן ונדל"ן. אחרי שמסתכלים על שלושת אלו אפשר להשתעשע בנתונים פחות חשובים ולבדוק מה רמת המינוף במשק, כמות ההלוואות של הבנקים, צריכת מכוניות וכו'. אבל הנתון החשוב ביותר הוא הנדל"ן. כמעט כל משבר כלכלי בהיסטוריה המודרנית של האנושות החל ממשבר נדל"ן. זה מה שקרה ביפן בתחילת שנות ה-90, במזרח אסיה בסוף שנות ה-90 וכמובן בשנים האחרונות בארה"ב וגם בספרד ואירלנד.

עודף הבנייה בסין עליו כתבתי בשנתיים האחרונות צריך להיפסק מתישהו. זאת הייתה התזה שלי – אם יש ביקוש ל-5-7 יחידות דיור בשנה, אבל בונים 20 מליון, נוצר עודף היצע עצום, וזה משהו שלא יכול להמשיך לעד. מתישהו זה ייפסק וכשזה ייקרה, שום דבר לא יוכל למנוע מהכלכלה הסינית מלהאט. כמה להאט? ממש ממש אין לי מושג. אני רק יודע שהכלכלה תאט בצורה שתפתיע את רוב העולם (שוב, וזה בגלל שאנשים לא מסתכלים במקום הנכון).

והנה הנתון שהפחיד אותי החודש, ולדעתי צריך להפחיד עוד יותר את כל מי שעדיין שורי על סין – סך התחלות הבנייה בסין ירד בחודש יולי בכ-27% לעומת השנה שעברה. כאשר הירידה בהתחלות הבנייה של נדל"ן למגורים עמדה על כ-30%. צריך לזכור שעד מרץ עדיין נרשמה עלייה בהתחלות הבניה שנה-ביחס-לשנה, ורק באפריל החלה הירידה. כאשר עכשיו הירידה כבר מתקרבת ל-30% – וזה אומר שהדברים קורים כאן די מהר.

לדעתי, אבל יכול להיות שאני טועה כאן בגדול, הבנייה צריכה לרדת עוד הרבה הרבה יותר. לכאורה אנחנו צריכים לרדת מ-20 מליון יחידות לכ-6 מליון – או ירידה של איזה 70%, אבל בגלל שכבר יש כזה עודף של דירות בסין – במיוחד דירות יד שנייה, אני לא אתפלא אם נראה ירידה של 90%. ירידה שכזאת תהיה מאוד משמעותית לכלכלה הסינית. תהיה פגיעה עצומה בענפים רבים כגון – פלדה, מלט, ספנות, ריהוט ועוד. כבר היום רואים סימנים לכך בסין – במיוחד בתעשייה הפלדה והספנות.

כתמונת מראה להתחלות הבנייה, מכירות הבתים דווקא עולות – 27% עלייה בשטח הנדל"ן שנמכר ביולי השנה לעומת השנה שעברה (30% עלייה בנדל"ן למגורים). אז למרות העלייה ברכישות הבתים (ולפי דעתי הצנועה – מדובר בעלייה זמנית בלבד), הקבלנים מתחילים לבנות פחות וגם קונים פחות קרקעות – צניחה של כמעט 55% לעומת יולי שעבר. הסיבה לכך היא שלמרות העלייה במכירות, הן עדיין לא מצליחות להדביק את היצע הדירות שמגיע מהקבלנים.

כמובן שצריך לקחת את כל הסטטיסטיקות האלו עם הרבה מלח. כמעט כל סטטיסטיקה שיוצאת מסין אינה מדויקת – וזה בלשון המעטה. אבל המגמה כאן די ברורה, ובזה אפשר להיות די בטוחים – הכלכלה הסינית מאטה מאוד.

בגלל הבעייתיות שבסטטיסטיקה הסינית ישנם כאלו שאוהבים להסתכל על שני מדדים אחרים – צריכת החשמל ושילוח ברכבות. לפי שני אלו סין כמעט ולא צומחת השנה בכלל, אבל אני לא בטוח גם כמה שני מדדים אלו משקפים את מה שקורה במדינה. לדעתי עוד מדד לא רע  הוא ייצור הפלדה במדינה – וגם שם העלייה מול שנה שעברה די אנמית – באזור ה-1% – וגם זה בא על חשבון עלייה במלאי הפלדה, ככה שבכלל לא בטוח שצריכת הפלדה עלתה השנה. ובגלל הירידה בהתחלות הבנייה, אני מניח שהשנה נראה ירידה בצריכת הפלדה בסין, ואם זה ייקרה, זאת תהיה הפעם הראשונה מזה 31 שנה שזה קורה.

בינתיים, מאז אפריל, מחירי הפלדה נמצאים בצניחה חופשית וכך גם מחירי עופרת הברזל שבימים האחרונים כבר ירדו אל מתחת ל-115$ לטון – המחירים הנמוכים ביותר מאז דצמבר 2009!

אז עכשיו כשמספר התחלות הבניה במדינה ירד, וזה רק שאלה של זמן עד שירידה זו תשפיע על סך הבניה בסין, מה צופן לנו העתיד?

האמת היא שאני לא יודע. רבים עדיין מאמינים שממשלה תבוא ותציל את המשק עם עוד תכנית תמריצים נוסך 2009, בעבר טענתי שאני בספק האם זה יקרה. הסיבה לסקפטיות שלי היא שלפי מה שנראה, לממשלה הסינית אין את הנזילות שהייתה לה לפני ארבע שנים. בחודשים האחרונים כמות החובות הבעייתיים בסין מזנקת וזאת בגלל שתעשיות רבות קורסות תחת החוב שהן לקחו על עצמן בשנים האחרונות וגם עקב עודף היצע.

אני לא רוצה להפוך את הרשומה הזאת לגדולה מדי אז אני רק אגיד שמספר רק של תעשיות נמצא במצוקת נזילות קשה ביניהן – נדל"ן, פלדה, מספנות, ספנות וכמובן הרשויות המקומיות. ככה שהממשלה צריכה עכשיו לגייס כספים רבים רק בשביל להציל את הקיים, ולכן יהיה לה קשה למצוא עוד כספים כדי להמריץ את הכלכלה. זאת התאוריה שלי, אבל יכול להיות שאני טועה והממשלה כן תצליח לעשות הוקוס-פוקוס ולהציל את המצב. אבל אם זה ייקרה אז זה יהיה כמו מסומם שמנסה להתגבר על תסמיני הגמילה ע"י לקיחה של עוד מנת סם. במוקדם או במאוחר סין צריכה להיגמל מהתלות שלה בהשקעות בתשתיות ובנדל"ן. לעודד עוד בום של תשתיות, ואחרי כמה שנים כשהכלכלה מאטה – עוד בום, זה בדיוק כמו בשיר של פורטיס – "עוד מנה ועוד מנה, ייתכן שזאת הפעם האחרונה". אולי זה יביא להקלה זמנית, אבל ללא ספק זאת תהיה המנה האחרונה – זאת תהיה הפעם האחרונה שסין תצליח להמריץ את הכלכלה, וזה יגבה מחיר הרבה יותר כבד עם תסמיני גמילה חזקים בהרבה עוד שנתיים או שלוש.

בעיה נוספת עם תכנית תמריצים נוספת היא שבשביל לחזור לצמיחה של 8% או יותר, סין תצטרך הפעם להשקיעה הרבה הרבה יותר כסף מאשר היא עשתה ב-2009 וזאת בגלל שתי סיבות – הראשונה היא שהתל"ג היום יותר גדול והשנייה היא שהתשואה על ההשקעות ירדה מאוד. בכדי להבין למה התשואה על ההשקעות יורדת, אפשר להביא דוגמה מישראל. נניח שהממשלה בארץ רוצה להגדיל את התל"ג. הדרך הקלה לעשות זאת היא להשקיע בתשתיות. אז הממשלה בונה רכבת בין תל-אביב לירושלים – השקעה גדולה, אבל בגלל ששתי הערים האלו גדולות ומרכזיות, התשואה על ההשקעה סבירה. ברגע שעבודת הבניה מסתיימת הממשלה חושבת איך להמשיך ולהגדיל את התל"ג, ואז היא מחליטה להמשיך לבנות קווי רכבת – נגיד עוד קו לאילת, ולאשקלון ולקריית שמונה. התשואה על קוים אלו כבר הרבה יותר נמוכה – אבל ההשקעה גדולה. נגיד, קו לקריית שמונה מחיפה יעלה יותר מהקו מתל-אביב לירושלים, אבל התשואה שהוא יניב תהיה הרבה יותר נמוכה. אחרי מספר שנים גם הבנייה של קוים אלו הסתיימה, אבל הממשלה עדיין רוצה להקפיץ את התל"ג, אז מחליטים לבנות עוד קוים – נגיד קו בין בית-שאן לקצרין. קו כזה שוב יעלה בערך כמו קו מתל-אביב לירושלים אבל התשואה שלו תהיה שלילית.

זה מה שקורה בסין היום. הממשלה השקיעה כל כך הרבה בתשתיות בעשור או שניים האחרונים שכבר אין לה הרבה מקומות להשקיע בהם התשואה על ההון סבירה. כל הערים המרכזיות עומדות להתחבר לרכבת המהירה בעתיד הקרוב, בכל הערים המרכזיות יש כבר לפחות שדה תעופה ענק אחד, כמה עשרות ערים בונות כיום רשת של רכבות תחתית וכו'. ככול שעובר הזמן ההשקעות של המדינה מנותבות לאפיקים פחות כדאיים מבחינה כלכלית.

אלו הן הסיבות שסין לפחות בינתיים לא יצאה עם תכניות תמריצים, למרות שכלכלה מאוד מאטה ובניגוד לצפיות של מומחים רבים. זה לא שממשלת סין לא רוצה להמריץ את הכלכלה, אלא שהיא לא יכולה!

לסיכום, אני עדיין ממשיך להחזיק בדעה שהיום בגלל שבועת הנדל"ן כבר התפוצצה, סין לא תצליח לשמור על צמיחה גבוהה. אני ממשיך להאמין שהשנה נראה צמיחה בתל"ג נמוכה מ-8% ובשנה הבאה נמוכה מ-6% (ואני לא פוסל את האפשרות שיהיה מיתון בעוד שנה או שנתיים). אבל אם הממשלה תבוא ותציל את המצב, אז הנחות אלו לא תתממשנה, אבל אז בעוד שנתיים או שלוש סין תכנס למיתון מאוד קשה עם משבר חובות ענק.

העיר שן-יאנג (Shen yang) שבצפון מזרח סין נהפכה לעיר הרפאים הגדולה בעולם – וזאת תוך ימים ספורים.

העיר שמונה כ-8 מליון תושבים (אבל היא בטח עוד עיר סינית שרוב הקוראים לא שמע עליה מעולם) היא בירת חבל ליאו-נינג (Liao Ning). הפעם לא מדובר על עוד עיר עם בנייה עודפת של דירות מגורים (למרות שאני בטוח שגם זה קיים שם), אלא השבתה כמעט מלאה של המסחר בעיר.

תוך מספר ימים רוב החנויות בעיר נסגרו בגלל שמועות שעובדי עירייה החלו לגבות קנסות מעסקים בעיר על עניינים פעוטים. העיר אמורה לארח את אירוע הספורט הלאומי בשנה הבאה (מעין אולימפיאדה מקומית). נראה שלעיר חסר כסף, אז היא מצאה פתרון יצירתי – להתנכל לבעלי עסקים קטנים. לפי השמועות, מסעדה קיבלה כנס של 10,000 יואן כי נמצא שם זבוב, חנות נקנסה בגלל שלא היה להם אישור למכור קיסמי-שיניים ורוכלת שמוכרת טופו ברחוב נקנסה כי היא לא שמה מסכה על הפה.

השמועות האלו בין אם נכונות או לא (או נכונות חלקית אבל מוגזמות) הצליחו להלחיץ את הרוכלים הקטנים שגם ככה לא מרוויחים הרבה. ורוב שטחי המסחר בעיר סגורים כבר מספר ימים – בטח לא התוצאה לה פיללו קברניטי העיר. עכשיו הפקידים מנסים להרגיע את הרוחות ולהחזיר את העיר לשגרה כמה שיותר מהר.

אם השמועות נכונות, הן מראות עד כמה ההאטה הכלכלית במדינה מתחילה להשפיע על הכנסות השלטון המקומי. חלק נכבד מהכנסותיו של זה היו תלויות במכירת קרקעות (עד 50% מההכנסה בערים רבות), עכשיו כשהנדל"ן מתקרר, הערים מתחילות להרגיש חולשה בגביית מסים. לפי הכתבה כאן, שן-יאנג הגדילה השנה את הגבייה שלא ממסים (קרי – מקנסות) ביותר מ-50%. ככה שנראה שיש אמת בשמועות.

עוד על עניין זה (כולל כמה תמונות) ניתן לקרוא כאן וכאן.

באוקטובר שנה שעברה מחירי עופרת-הברזל ירדו מאוד מהר מאזור ה-170$-180$ לטון לתחתית של 116$ לטון. ברשומה שכתבתי אז הנחתי שהירידה זמנית. מאז החלו מחירי הברזל לעלות עד שבסוף הרבעון הראשון של השנה המחיר התקרב ל-150$, ומאז הוא יורד. כיום המחיר עומד על בערך 125$.

מעבר לעונתיות מסוימת אשר גורמת למחיר הברזל להגיע לפסגה באזור האביב, ישנם גורמים נוספים שמפילים את המחיר.

מחיר עופרת-הברזל נובע מהחוק הכלכלי הפשוט של היצע וביקוש.התאוריה שלי כשהימרתי שמחיר הברזל ייפול הייתה שהביקוש לברזל יירד (בעיקר בגלל שהבנייה בסין תאט), וההיצע יגדל – כי חברות הכרייה תגדלנה את קצב כריית העופרת. לכאורה ההימור שלי נגד חברת הכרייה ואלי (סימול VALE) היה הימור מאקרו-כלכלי, אבל למעשה זה היה יותר הימור פשוט של היצע מול ביקוש. ההיצע הולך לעלות בצורה חדה בשנים הקרובות והביקוש יירד. הצד של הביקוש הוא בעצמו משוואה פשוטה של היצע וביקוש. הביקוש העיקרי לעופרת-הברזל מגיע מסין, כאשר הוא נובע בעיקר מבום הבנייה במדינה. אבל הבום ייפסק כי היצע הבנייה עולה על הביקוש.

קחו למשל את ענף הבנייה למגורים בסין (שכשלעצמו אחראי על חלק נכבד מהביקוש העולמי לברזל). בחצי השנה הראשונה מספר התחלות הבנייה של הקבלנים הסינים עמד על כ-5 מליון יחידות דיור – או 10 מליון בחישוב שנתי. על כך צריך להוסיף עוד כ-5 מליון דירות ציבוריות (למרות שלדעתי המספרים מזויפים והבנייה הציבורית קטנה יותר) ועוד כמה מליוני דירות שנבנות לא ע"י הקבלנים (כגון בתים פרטיים, בנייה של מקומות עבודה ומפעלים לסגל שלהם, בנייה של מעונות לסטודנטים וכו'). כך שסך קצב התחלות הבנייה השנה יעמוד על בערך 15-20 מליון יחידות דיור. בעבר הראתי כאן שביקוש האמיתי עומד על בערך 5-7 מליון יחידות דיור בשנה. ככה שהסינים בונים הרבה יותר ממה שצריך. הבנייה העודפת הזאת היא הסיבה לכך שבבייג'ינג כשליש מהדירות עומדות ריקות (וזאת עוד בלי להחשיב את הדירות אצל הקבלנים), שבאורדוס לכל משפחה יש בממוצע 4 או 5 דירות, שבעיר כמו Yinkou שבצפון מזרח המדינה לכל משפחה יש 3 דירות או שבאי חאינאן 80% מהדירות ריקות – וזה רק מה שקורה בשוק היד-שנייה. מלאי הדירות אצל הקבלנים גם צומח מהר, ואפילו הדירות הציבוריות שמסובסדות ע"י הממשלה לא מצליחות להתאכלס במהירות.

ללא ספק יש הרבה מאוד מלאי במערכת. מתישהו הקבלנים יהיו חייבים להפסיק לבנות כל כך הרבה. למעשה זה כבר מתחיל לקרות – וזאת למרות שבחודשים האחרונים ישנה עלייה די מרשימה ברכישות בתים בסין.

למרות התחלה חלשה השנה בשוק הנדל"ן, מחודש אפריל חלה התעוררות די מרשימה ומאי ויוני היו ממש חזקים – עם עלייה מרשימה מאוד במספר יחידות הדיור שנקנו. ההתאוששות הזאת לא מרשימה אותי, וזאת מכמה סיבות – קודם כל, אני מאמין שזה ראלי של טיפשים. לדעתי (ואולי אני טועה), הבועה התפוצצה לפני כשנה, אבל תמיד כשבועה מתפוצצת, הנפילה היא לא ישרה – אלא עם הרבה עליות באמצע שמתעתעות במשקיעים ומובילות אותם לחשוב שהחולשה נגמרה ושוב מתחיל שוק שורי.

סיבה נוספת היא שלמרות ההתאוששות האחרונה עדיין נרשמה ירידה של כ-10% במספר רכישות הדירות בחצי השנה הראשונה. אבל גם ללא הירידה, הקבלנים בונים יותר מדי ובחודשים האחרונים הם החלו להוריד את קצב הבנייה. ביוני מספר התחלות הבנייה ירד ב-16% לעומת שנה שעברה. סך הבנייה עדיין גדל ביחס לשנה שעברה וזאת בגלל צמיחה בהתחלות הבנייה בשנים האחרונות. ייקח כמה זמן עד שהירידה בהתחלות הבנייה תביא לירידה בסך הבנייה – ואז נראה נפילה בביקוש לברזל.

בינתיים הביקוש לא קטן. בחמשת החודשים הראשונים של השנה תפוקת הפלדה בסין עלתה בקצב שנתי של כ-2%. לאור זאת זה קצת מוזר שמחירי הברזל יורדים בזמן האחרון בצורה כה חדה. במיוחד שההיצע גם עוד לא גדל בצורה משמעותית. אז למה הירידה?

קודם כל, ההיצע אומנם לא גדל הרבה אבל הוא גדל כל הזמן. רק פורטסקיו הוסיפה בערך 20 מליון טון ברבעון האחרון. זה רק המתאבן. פורטסקיו הולכת להוסיף עוד כ-80 מליון טון תוך 12 חודשים. אז נראה שאפילו התוספת הקטנה בהיצע גורמת לאיבוד שיווי המשקל בשוק הברזל ולירידה במחירים.

אבל אם נשים זכוכית מגדלת על הביקוש, נראה שהמצב שם קצת יותר מסובך. אומנם בחמשת החודשים הראשונים של השנה נרשמה עלייה של כ-2% בייצור הפלדה בסין, אבל העלייה התמתנה ל-0.6% ביוני. בנוסף, אם מסתכלים על שוק הפלדה הגלובלי – ביוני נרשמה ירידה של 0.1% בייצור. סיבה אחת היא המשבר באירופה, וסיבה נוספת היא עלייה ביצוא פלדה סינית. נראה שסין מתחילה להציף את שוק הפלדה העולמי בסחורה זולה (דבר שהיה די צפוי לדעתי).

בחצי השנה הראשונה תעשיית הפלדה בסין רשמה הפסדים. יותר גרוע, בשבועות האחרונים מחירי הפלדה בסין יורדים ממש מהר – וזה אומר רק דבר אחד – יש עודף תפוקה של פלדה בסין.

לכן סביר מאוד שהכיוון של מחירי עופרת-הברזל ימשיך להיות דרומה. כמו לפני שנה, גם השנה אני מאמין שהנפילה האחרונה היא זמנית ואגרסיבית מדי. לדעתי מחירי עופרת הברזל יעלו, אבל התקרה תהיה נמוכה יותר הפעם – אולי באזור ה 130$-140$. בתווך הבינוני של שנה-שנתיים, אני מאמין שנראה נפילה אגרסיבית יותר במחירים. אני עדיין ממשיך לצפות לכך שמחירי הברזל יירדו אל מתחת ל-100$ לטון.

הביקוש יתחיל לרדת ברגע שהירידה במספר התחלות הבנייה תתחיל להשפיע על סך הבנייה בסין.
ההיצע עומד לעלות מאוד בשנים הקרובות. תחשבו רק על ה-100 מליון טון שפורטסקיו מוסיפה תוך שנה וחצי. 100 מליון טון של עופרת ברזל מספיקים לייצור של כ-60 מליון טון פלדה. מה אפשר לעשות עם 60 מליון טון פלדה?
גורד שחקים צריך משהו כמו 20-40 אלף טון פלדה. ואני לא מדבר כאן על מיני-גורד כמו עזריאלי, אלא על מגה-גורד. בורז'-כליפה, הבניין הגבוה בעולם, צרך כ-40 אלף טון של פלדה.  לבנות את השלד של גורד-שחקים כזה לוקח איזה 3 שנים. כלומר עם 100 מליון טון של ברזל, סין יכולה כל שנה להתחיל לבנות בערך 3,000-4,000 גורדי שחקים בגובה 500-600 מטר (כיום יש בעולם פחות מ-20 מגדלים בגובה של יותר מ-400 מטר ופחות מ-100 מגדלים בגובה של יותר מ-300 מטר).

מכונית משפחתית דורשת כטון פלדה. כלומר עם 100 מליון טון ברזל, סין יכולה לייצר עוד כ-60 מליון מכוניות משפחתיות בנוסף ל-17 מליון מכוניות בשנה שהם מייצרים היום.

בקיצור, 100 מליון טון זה כמות רצינית ביותר – וזה רק מה שפורטסקיו מוסיפה בשנה וחצי. חברות אחרות הולכות להציף את השוק בכמות נוספת של עופרת בשנים הקרובות.

הנעלם הגדול במשוואה הזאת הוא הממשלה הסינית. מה היא תעשה כדי לא לתת לכלכלה ליפול. לדעתי הם יעשו הכל – או כל מה שהם יכולים – בין אם מדובר בהורדות ריבית או בהשקעות מסיביות בתשתיות. אבל גם הממשלה הסינית לא תצליח לגבור על חוקי הכלכלה הפשוטים של היצע-וביקוש. אולי הם יצליחו לדחות את הקץ בשנה-שנתיים – אבל לא ביותר.

באפט לא אוהב השקעות שורט. הוא טוען שהשוק יכול להיות אי-רציונלי לאורך זמן רב יותר מאשר המשקיע יכול להישאר נזיל. לי אין בעיה של נזילות, ולא אכפת לי לחכות עוד שנתיים-שלוש עד שמחירי הברזל יתמוטטו סופית (למרות שכמו שטענתי כאן בעבר, אני עדיין מאמין שהמפולת תגיע ב-2013).
בשנה שעברה ממוצע מחירי הברזל עמדו על כ-170$ לטון. בחצי השנה הראשונה של 2012 הם עמדו על 142$. כיום המחיר הוא 125$ – לכן סביר מאוד להניח שהמחיר הממוצע השנה יעמוד על 140$ או פחות.

ואלי כורה כ-300 מליון טון ברזל בשנה. הכנסות החברה ב-2011 עמדו על כמעט 60 מיליארד דולר והרווח הנקי עמד על כמעט 23 מיליארד דולר. ירידה של 30$ לטון ברזל פרושה פגיעה של 9 מיליארד דולר בשורה העליונה. כיוון שואלי לא ממש יכולה לחתוך הוצאות רק בגלל שמחיר הסחורה שהיא מוכרת יורד, חלק די גדול מה-9 מיליארד יגיעו לשורה התחתונה. אני מניח שהרווח הנקי שלה השנה יהיה נמוך מ-16 מיליארד דולר. ירידה של מחירי הברזל ל-100 דולר יביאו את הרווח הנקי כבר אל מתחת ל-10 מיליארד דולר. אם זה ייקרה, פתאום מחיר של יותר מ-30$ למניה (המחיר בו עשיתי שורט על המניה) פתאום לא ייראה כה זול כמו שהוא נראה כשהחברה הרוויחה 4.3$ למניה.

גילוי נאות – אני מחזיק בפוזיציית שורט גדולה על ואלי. אין לראות ברשומה זו המלצה לקנות או למכור מניות שקשורות לענף הברזל העולמי, או כל מניה אחרת (או סחורה אחרת) לצורך העניין.

כדי להתמודד עם המשבר של 2009, השיקה ממשלת סין תכנית תמרוץ מסיבית ביותר. זאת הביאה לצמיחה מרשימה מאוד בסין בשנים האחרונות, אבל, לדעתי (ולדעת רבים אחרים) הביאה גם לבעיות – כמו אינפלציה, בועת נדל"ן והרבה אשראי רע במערכת.

כיום הכלכלה הסינית שוב מאטה, ועולה השאלה האם סין תמריץ שוב את הכלכלה כמו שעשתה ב-2009.
בינתיים עושה רושם שזה לא יהיה הכיוון. סין עושה מאמצים רבים להמריץ את הכלכלה (כמו למשל שתי הורדות הריבית בחודש האחרון. או – הגדלת ההשקעה ברשת הרכבות), אבל עושה רושם שהממשלה מפחדת לעשות צעדים דרסטיים כמו ב-2009. לפחות בינתיים.

באותו העניין, הופתעתי מאוד לקרוא היום את גילוי הלב של אחד מבכירי התעשייה בסין לגבי תכנית התמרוץ ועסקי החברה בעתיד. חברת סאני היא המובילה בסין בייצור מיכון כבד – משהו כמו קטרפילר – אבל סינית. תראו מה אמר סגן נשיא החברה:

“Many people think our industry will see a substantial decline, which I think is reasonable,” Xiang said in the interview, adding that the government’s past stimulus measures had provided a growth opportunity that was “abnormal” and “irrrational.”

אז סגן נשיא החברה חושב שזה סביר להניח שתעשיית המיכון הכבד הולכת להאט בצורה רצינית. מממ. מעניין.

מה זה אומר על הפלדה? ברזל? בנייה?

אני מקווה מחר לתת עדכון על מצב שוק עופרת-הברזל.