אני מתחיל לצייץ

מי שמעוניין לעקוב אחרי בטוויטר, מוזמן. האיות הלטיני לשם שלי הוא Ido Meroz.

פעמים רבות אני קורא דברים מעניינים, אבל אין לי כוח לכתוב עליהם כאן בבלוג באריכות, אז אני פשוט אצייץ אותם.

אני מתכוון לצייץ בעיקר על כתבות מעניינות שאני קורא, נתונים סטטיסטים (בטח בעיקר מסין) ודברים מעניינים שקראתי בדוחות כספיים. חלק מהכתבות שאני קורא הן בסינית – דברים שלא תמיד מגיעים לעיתונות בארץ, אבל יכולים לעניין חלק מהקוראים כאן.

בניגוד לבלוג הזה, הציוצים יהיו באנגלית.

שני הציוצים הראשונים שלי היו על הדוח האחרון של טאי-פינג. הציוצים הבאים יהיו על סאונדוויל.
[follow_me]

פורסם בקטגוריה Blog | 9 תגובות

מחירי עופרת הברזל מתחת ל-110 דולר

הדימום אינו מפסיק. מחירי הפלדה ועופרת הברזל ממשיכים לרדת. מחירי עופרת הברזל כבר מתחת ל-110$ לטון.

מחירי הברזל נמצאים כבר כחודש מתחת ל-120$ – המחיר שלפי הבכירים בואלי, ריו טינטו ו-BHP, אמור להיות הרצפה, כי מתחת ל-120 דולר רוב הכורים הסינים אינם רווחיים. טענה מגוחכת כי:
1 – לא סוגרים מכרה ישר כשהוא מתחיל להפסיד, ופותחים אותו יום אחרי שהמחיר חוזר ל-120$.
2 – אולי לסינים אין בעיה לפעול בהפסד? כמו שכל תעשיית הפלדה בסין מייצרת עכשיו בהפסד.
3 – אולי הביקוש יירד כל כך שגם אם הסינים יסגרו את המכרות, עדיין יהיה עודף היצע?

פורסם בקטגוריה כלכלה | סגור לתגובות על מחירי עופרת הברזל מתחת ל-110 דולר

תאונת הרכבת הגדולה בהיסטוריה

בימים אלו יש לנו הזדמנות נדירה לצפות בתאונת הרכבת הגדולה בהיסטוריה, וכל זאת בהילוך אטי. הילוך מאוד מאוד אטי. כל כך אטי עד שרוב האנשים לא מצליחים לראות את זה, ובטוחים שבדקה ה-90 הרכבת תצליח להתעופף והתאונה תמנע.

טוב, אולי אני מגזים. אולי זאת לא תהיה התאונה הגדולה בהיסטוריה, אבל ללא ספק היא תהיה אחת מהגדולות. והיא מתרחשת פה בסין, ולא הרבה רואים את זה.

אלו שלא רואים את זה בוחרים להתעלם מהעובדות שמצביעות בבירור כבר יותר משנה שהתאונה היא כמעט בלתי נמנעת. הם בטוחים שהתחתית של הכלכלה תגיע עוד חודש או עוד רבעון, ואז בא החודש הבא או הרבעון הבא ושוב "הנתונים גרועים יותר ממה שחזו המומחים".

אז אולי המומחים לא כאלו מומחים אם הם מופתעים כל פעם מחדש. אולי הם כבר צריכים להחליף תקליט?

בשבוע שעבר פרסמה סין את הנתונים הכלכליים לחודש יולי, ובצורה לא מפתיע הם שוב הפתיעו את המומחים (לרעה כמובן). הסיבה שהמומחים מפספסים את התאונה היא שהם מסתכלים מתחת לפנס – ושם לא נמצא הפתרון. הפנס הוא הממשלה הסינית. כולם בטוחים שהממשלה כמו סופרמן תציל את המצב ותרים את הרכבת שנייה לפני התאונה. כי ממשלת סין היא גיבור על כל יכול – יותר חזק מגרינספן ומברננקי וממרקל ביחד. אבל לפני שנבדוק את הכוח האמתי של הסופרמן המלוכסן, בואו נראה מה קרה ביולי שנראה לי כל כך מפחיד.

כאמור המומחים ציפו שהתחתית של הכלכלה הסינית תירשם בחצי השנה הראשונה (וזאת אחרי שבמאי הם היו בטוחים שהתחתית הגיעה במאי, ובפברואר הם היו בטוחים שהתחתית הייתה ברבעון הראשון, ובדצמבר שנה שעברה הם היו בטוחים שהתחתית הייתה ברבעון הרביעי של 2011). אבל הנה הגיע לו יולי והנתונים מצביעים על המשך מגמת ירידה בכלכלה הסינית.

היצוא צמח רק באחוז אחד מסכן בחודש יולי, והעודף המסחרי אפילו הצטמק ביחס לשנה שעברה. הצריכה הפרטית צמחה ב-13.1% ביחס לשנה שעברה – שזה עדיין מספר גבוה אבל נמצא במגמת ירידה. צריך לזכור שרבים ציפו שהצריכה הפרטית תבוא ותציל את המצב כאשר תירשם ירידה בהשקעות. אבל צריכה לא חיה לה בוואקום, ואם ההשקעות יורדות זה גם משפיע על הצריכה.

מה שאני טוען כבר הרבה זמן זה שישנם שלושה דברים שעליהם צריך להסתכל בשביל לדעת מה קורה בכלכלה הסינית – נדל"ן, נדל"ן ונדל"ן. אחרי שמסתכלים על שלושת אלו אפשר להשתעשע בנתונים פחות חשובים ולבדוק מה רמת המינוף במשק, כמות ההלוואות של הבנקים, צריכת מכוניות וכו'. אבל הנתון החשוב ביותר הוא הנדל"ן. כמעט כל משבר כלכלי בהיסטוריה המודרנית של האנושות החל ממשבר נדל"ן. זה מה שקרה ביפן בתחילת שנות ה-90, במזרח אסיה בסוף שנות ה-90 וכמובן בשנים האחרונות בארה"ב וגם בספרד ואירלנד.

עודף הבנייה בסין עליו כתבתי בשנתיים האחרונות צריך להיפסק מתישהו. זאת הייתה התזה שלי – אם יש ביקוש ל-5-7 יחידות דיור בשנה, אבל בונים 20 מליון, נוצר עודף היצע עצום, וזה משהו שלא יכול להמשיך לעד. מתישהו זה ייפסק וכשזה ייקרה, שום דבר לא יוכל למנוע מהכלכלה הסינית מלהאט. כמה להאט? ממש ממש אין לי מושג. אני רק יודע שהכלכלה תאט בצורה שתפתיע את רוב העולם (שוב, וזה בגלל שאנשים לא מסתכלים במקום הנכון).

והנה הנתון שהפחיד אותי החודש, ולדעתי צריך להפחיד עוד יותר את כל מי שעדיין שורי על סין – סך התחלות הבנייה בסין ירד בחודש יולי בכ-27% לעומת השנה שעברה. כאשר הירידה בהתחלות הבנייה של נדל"ן למגורים עמדה על כ-30%. צריך לזכור שעד מרץ עדיין נרשמה עלייה בהתחלות הבניה שנה-ביחס-לשנה, ורק באפריל החלה הירידה. כאשר עכשיו הירידה כבר מתקרבת ל-30% – וזה אומר שהדברים קורים כאן די מהר.

לדעתי, אבל יכול להיות שאני טועה כאן בגדול, הבנייה צריכה לרדת עוד הרבה הרבה יותר. לכאורה אנחנו צריכים לרדת מ-20 מליון יחידות לכ-6 מליון – או ירידה של איזה 70%, אבל בגלל שכבר יש כזה עודף של דירות בסין – במיוחד דירות יד שנייה, אני לא אתפלא אם נראה ירידה של 90%. ירידה שכזאת תהיה מאוד משמעותית לכלכלה הסינית. תהיה פגיעה עצומה בענפים רבים כגון – פלדה, מלט, ספנות, ריהוט ועוד. כבר היום רואים סימנים לכך בסין – במיוחד בתעשייה הפלדה והספנות.

כתמונת מראה להתחלות הבנייה, מכירות הבתים דווקא עולות – 27% עלייה בשטח הנדל"ן שנמכר ביולי השנה לעומת השנה שעברה (30% עלייה בנדל"ן למגורים). אז למרות העלייה ברכישות הבתים (ולפי דעתי הצנועה – מדובר בעלייה זמנית בלבד), הקבלנים מתחילים לבנות פחות וגם קונים פחות קרקעות – צניחה של כמעט 55% לעומת יולי שעבר. הסיבה לכך היא שלמרות העלייה במכירות, הן עדיין לא מצליחות להדביק את היצע הדירות שמגיע מהקבלנים.

כמובן שצריך לקחת את כל הסטטיסטיקות האלו עם הרבה מלח. כמעט כל סטטיסטיקה שיוצאת מסין אינה מדויקת – וזה בלשון המעטה. אבל המגמה כאן די ברורה, ובזה אפשר להיות די בטוחים – הכלכלה הסינית מאטה מאוד.

בגלל הבעייתיות שבסטטיסטיקה הסינית ישנם כאלו שאוהבים להסתכל על שני מדדים אחרים – צריכת החשמל ושילוח ברכבות. לפי שני אלו סין כמעט ולא צומחת השנה בכלל, אבל אני לא בטוח גם כמה שני מדדים אלו משקפים את מה שקורה במדינה. לדעתי עוד מדד לא רע  הוא ייצור הפלדה במדינה – וגם שם העלייה מול שנה שעברה די אנמית – באזור ה-1% – וגם זה בא על חשבון עלייה במלאי הפלדה, ככה שבכלל לא בטוח שצריכת הפלדה עלתה השנה. ובגלל הירידה בהתחלות הבנייה, אני מניח שהשנה נראה ירידה בצריכת הפלדה בסין, ואם זה ייקרה, זאת תהיה הפעם הראשונה מזה 31 שנה שזה קורה.

בינתיים, מאז אפריל, מחירי הפלדה נמצאים בצניחה חופשית וכך גם מחירי עופרת הברזל שבימים האחרונים כבר ירדו אל מתחת ל-115$ לטון – המחירים הנמוכים ביותר מאז דצמבר 2009!

אז עכשיו כשמספר התחלות הבניה במדינה ירד, וזה רק שאלה של זמן עד שירידה זו תשפיע על סך הבניה בסין, מה צופן לנו העתיד?

האמת היא שאני לא יודע. רבים עדיין מאמינים שממשלה תבוא ותציל את המשק עם עוד תכנית תמריצים נוסך 2009, בעבר טענתי שאני בספק האם זה יקרה. הסיבה לסקפטיות שלי היא שלפי מה שנראה, לממשלה הסינית אין את הנזילות שהייתה לה לפני ארבע שנים. בחודשים האחרונים כמות החובות הבעייתיים בסין מזנקת וזאת בגלל שתעשיות רבות קורסות תחת החוב שהן לקחו על עצמן בשנים האחרונות וגם עקב עודף היצע.

אני לא רוצה להפוך את הרשומה הזאת לגדולה מדי אז אני רק אגיד שמספר רק של תעשיות נמצא במצוקת נזילות קשה ביניהן – נדל"ן, פלדה, מספנות, ספנות וכמובן הרשויות המקומיות. ככה שהממשלה צריכה עכשיו לגייס כספים רבים רק בשביל להציל את הקיים, ולכן יהיה לה קשה למצוא עוד כספים כדי להמריץ את הכלכלה. זאת התאוריה שלי, אבל יכול להיות שאני טועה והממשלה כן תצליח לעשות הוקוס-פוקוס ולהציל את המצב. אבל אם זה ייקרה אז זה יהיה כמו מסומם שמנסה להתגבר על תסמיני הגמילה ע"י לקיחה של עוד מנת סם. במוקדם או במאוחר סין צריכה להיגמל מהתלות שלה בהשקעות בתשתיות ובנדל"ן. לעודד עוד בום של תשתיות, ואחרי כמה שנים כשהכלכלה מאטה – עוד בום, זה בדיוק כמו בשיר של פורטיס – "עוד מנה ועוד מנה, ייתכן שזאת הפעם האחרונה". אולי זה יביא להקלה זמנית, אבל ללא ספק זאת תהיה המנה האחרונה – זאת תהיה הפעם האחרונה שסין תצליח להמריץ את הכלכלה, וזה יגבה מחיר הרבה יותר כבד עם תסמיני גמילה חזקים בהרבה עוד שנתיים או שלוש.

בעיה נוספת עם תכנית תמריצים נוספת היא שבשביל לחזור לצמיחה של 8% או יותר, סין תצטרך הפעם להשקיעה הרבה הרבה יותר כסף מאשר היא עשתה ב-2009 וזאת בגלל שתי סיבות – הראשונה היא שהתל"ג היום יותר גדול והשנייה היא שהתשואה על ההשקעות ירדה מאוד. בכדי להבין למה התשואה על ההשקעות יורדת, אפשר להביא דוגמה מישראל. נניח שהממשלה בארץ רוצה להגדיל את התל"ג. הדרך הקלה לעשות זאת היא להשקיע בתשתיות. אז הממשלה בונה רכבת בין תל-אביב לירושלים – השקעה גדולה, אבל בגלל ששתי הערים האלו גדולות ומרכזיות, התשואה על ההשקעה סבירה. ברגע שעבודת הבניה מסתיימת הממשלה חושבת איך להמשיך ולהגדיל את התל"ג, ואז היא מחליטה להמשיך לבנות קווי רכבת – נגיד עוד קו לאילת, ולאשקלון ולקריית שמונה. התשואה על קוים אלו כבר הרבה יותר נמוכה – אבל ההשקעה גדולה. נגיד, קו לקריית שמונה מחיפה יעלה יותר מהקו מתל-אביב לירושלים, אבל התשואה שהוא יניב תהיה הרבה יותר נמוכה. אחרי מספר שנים גם הבנייה של קוים אלו הסתיימה, אבל הממשלה עדיין רוצה להקפיץ את התל"ג, אז מחליטים לבנות עוד קוים – נגיד קו בין בית-שאן לקצרין. קו כזה שוב יעלה בערך כמו קו מתל-אביב לירושלים אבל התשואה שלו תהיה שלילית.

זה מה שקורה בסין היום. הממשלה השקיעה כל כך הרבה בתשתיות בעשור או שניים האחרונים שכבר אין לה הרבה מקומות להשקיע בהם התשואה על ההון סבירה. כל הערים המרכזיות עומדות להתחבר לרכבת המהירה בעתיד הקרוב, בכל הערים המרכזיות יש כבר לפחות שדה תעופה ענק אחד, כמה עשרות ערים בונות כיום רשת של רכבות תחתית וכו'. ככול שעובר הזמן ההשקעות של המדינה מנותבות לאפיקים פחות כדאיים מבחינה כלכלית.

אלו הן הסיבות שסין לפחות בינתיים לא יצאה עם תכניות תמריצים, למרות שכלכלה מאוד מאטה ובניגוד לצפיות של מומחים רבים. זה לא שממשלת סין לא רוצה להמריץ את הכלכלה, אלא שהיא לא יכולה!

לסיכום, אני עדיין ממשיך להחזיק בדעה שהיום בגלל שבועת הנדל"ן כבר התפוצצה, סין לא תצליח לשמור על צמיחה גבוהה. אני ממשיך להאמין שהשנה נראה צמיחה בתל"ג נמוכה מ-8% ובשנה הבאה נמוכה מ-6% (ואני לא פוסל את האפשרות שיהיה מיתון בעוד שנה או שנתיים). אבל אם הממשלה תבוא ותציל את המצב, אז הנחות אלו לא תתממשנה, אבל אז בעוד שנתיים או שלוש סין תכנס למיתון מאוד קשה עם משבר חובות ענק.

פורסם בקטגוריה כלכלה | 38 תגובות

עיר הרפאים הגדולה בעולם

העיר שן-יאנג (Shen yang) שבצפון מזרח סין נהפכה לעיר הרפאים הגדולה בעולם – וזאת תוך ימים ספורים.

העיר שמונה כ-8 מליון תושבים (אבל היא בטח עוד עיר סינית שרוב הקוראים לא שמע עליה מעולם) היא בירת חבל ליאו-נינג (Liao Ning). הפעם לא מדובר על עוד עיר עם בנייה עודפת של דירות מגורים (למרות שאני בטוח שגם זה קיים שם), אלא השבתה כמעט מלאה של המסחר בעיר.

תוך מספר ימים רוב החנויות בעיר נסגרו בגלל שמועות שעובדי עירייה החלו לגבות קנסות מעסקים בעיר על עניינים פעוטים. העיר אמורה לארח את אירוע הספורט הלאומי בשנה הבאה (מעין אולימפיאדה מקומית). נראה שלעיר חסר כסף, אז היא מצאה פתרון יצירתי – להתנכל לבעלי עסקים קטנים. לפי השמועות, מסעדה קיבלה כנס של 10,000 יואן כי נמצא שם זבוב, חנות נקנסה בגלל שלא היה להם אישור למכור קיסמי-שיניים ורוכלת שמוכרת טופו ברחוב נקנסה כי היא לא שמה מסכה על הפה.

השמועות האלו בין אם נכונות או לא (או נכונות חלקית אבל מוגזמות) הצליחו להלחיץ את הרוכלים הקטנים שגם ככה לא מרוויחים הרבה. ורוב שטחי המסחר בעיר סגורים כבר מספר ימים – בטח לא התוצאה לה פיללו קברניטי העיר. עכשיו הפקידים מנסים להרגיע את הרוחות ולהחזיר את העיר לשגרה כמה שיותר מהר.

אם השמועות נכונות, הן מראות עד כמה ההאטה הכלכלית במדינה מתחילה להשפיע על הכנסות השלטון המקומי. חלק נכבד מהכנסותיו של זה היו תלויות במכירת קרקעות (עד 50% מההכנסה בערים רבות), עכשיו כשהנדל"ן מתקרר, הערים מתחילות להרגיש חולשה בגביית מסים. לפי הכתבה כאן, שן-יאנג הגדילה השנה את הגבייה שלא ממסים (קרי – מקנסות) ביותר מ-50%. ככה שנראה שיש אמת בשמועות.

עוד על עניין זה (כולל כמה תמונות) ניתן לקרוא כאן וכאן.

פורסם בקטגוריה כלכלה | סגור לתגובות על עיר הרפאים הגדולה בעולם

ההיסטוריה של המדע, של גולדמן זאקס ושל קרן גידור

אני מוסיף שלושה ספרים חדשים לרשימת הקריאה שלי.

הראשון מדבר על ההיסטוריה של המדע.

בתחילת המאה ה-20 הגה מטאורולוג גרמני בשם אלפרד ואגנר רעיון קצת מוזר. הוא טען שהיבשות של כדור הארץ זזות. באותה תקופה היה נהוג לחשוב שהעולם כמו שהוא הוא סטטי – ללא תזוזות. גדולי הגאולוגים של התקופה התעלמו לגמרי מואגנר. היה קל להתעלם ממנו – קודם כל הוא היה גרמני, ואז בריטניה שלטה בחקר הגאולוגיה. חוץ מזה הוא בכלל היה מטאורולוג, אז מי הוא שילמד גאולוגים על תנועת יבשות.

הבעיה החלה כאשר יותר ויותר עובדות תמכו בתאוריה של ואגנר – למשל – נמצאו מאובנים של חלזונות מאותה התקופה גם באפריקה וגם בדרום אמריקה. האם חלזונות יכולים לחצות את האטלנטי?
המדענים עשו מה שאנשים בד"כ נוהגים לעשות כאשר העובדות מפריכות את התאוריה שלהם – או שהם התעלמו לחלוטין מהעובדות (כמו למשל מהעובדה שבצפון נורווגיה יש פחם למרות שפחם יכול להיווצר רק במקומות טרופיים), או שהם המציאו תאוריות מגוחכות לחלוטין בשביל להסביר את הדוגמה (Dogma) שלהם. התאוריה המופרכת שלהם טענה שגשר יבשתי חיבר בין אפריקה לבין דרום-אמריקה (כן כן – גשר). כשהתגלו יותר ויותר מקרים כמו החלזון האפרו-אמריקאי, הגאולוגים בנו עוד ועוד גשרים דמיוניים בין היבשות עד שהעולם כבר באמת נראה כמו גשר צר מאוד.

תאוריית הגשרים מלכה בעולם האקדמי במשך כ-50 שנה – עד לאמצע המאה ה-20. זה לא שגאולוג אחד או שניים האמינו בשטות הזאת, אלא כל העולם האקדמי – זה מה שלימדו באוניברסיטאות במשך תקופה ארוכה. בסוף העובדות הכניעו את תאוריית הגשרים, והיום אנחנו יודעים שהיבשות זזות (יש אפילו GPS שיכול לאמת זאת). היום התאוריה החדשה מדברת על כך שפעם היבשות היו מחוברות ונפרדו לאט לאט. הבעיה היא שגם התאוריה הזאת לא נתמכת במציאות (תקראו את הספר בשביל לראות למה), אבל זה שוב לא מפריע למדענים להתעלם מהעובדות.

הספר, A Short History of Nearly Everything, מביא לנו את ההיסטוריה של הגילויים המדעיים במשך ה-400 שנה האחרונות, אבל יותר ממה שהוא מראה לנו מה גילינו בתקופה המודרנית, הוא מראה לנו עד כמה אנחנו לא יודעים עדיין כמעט כלום על העולם. מי שעוקב אחרי זמן מה יודע שאני ממש לא "דתי" של המדע. כלומר אני מפקפק בהרבה דברים שהמדענים מציגים לנו כעובדה – בין אם זה ברפואה או התחממות כדור הארץ. אבל אפילו אני הופתעתי מעד כמה המדע לא יודע כמעט כלום – וזה לא משנה אם זה בפיזיקה או ביולוגיה או כימיה או גאולוגיה – המידע שלנו על מה שקורה מסביבנו הוא אפסי. יותר מזה, כל פעם שאנחנו עושים צעד קדימה ומגלים משהו חדש, מתגלים לנו עוד שני דברים חדשים שאין לנו עליהם שום מושג. או יותר גרוע, פתאום מגיעות הוכחות שכל מה שידענו עד היום כנראה לא נכון (או לפחות לא שלם) – כמו למשל איך פיזיקת הקוונטים הפכה לגמרי את עולם הפיזיקה והראתה שכל מה שגילינו מניוטון ועד לאיינשטיין כנראה לא נכון (או בכל מקרה – לא מדויק).

אבל שלא תטעו, לא מדובר על ספר שמטרתו לנגח את עולם המדע. ממש ממש לא. הספר בא ללמד אותנו על ההתפתחויות המדעיות במאות השנים האחרונות, וזאת גם הסיבה העיקרית לקרוא אותו. מי שמעניין אותו לדעת איך גילו את גיל כדור הארץ, את כוח המשיכה, את ה DNA, את הדינוזאורים ועוד הרבה, כדאי לו לקרוא את הספר. אני חשוב שמכל עמוד למדתי הרבה דברים (אבל אולי זה בגלל שבאמת הייתי בור במדעי הטבע). אני מתכוון לקרוא שוב את הספר בעוד מספר חודשים והפעם לסכם אותו וללמוד אותו כמו ספר לבחינה באוניברסיטה. זאת דרך מעולה להקנות ידע בסיסי על כל הגילויים המשמעותיים במדע במאות השנים האחרונות.

רק שעל הדרך הסופר מציג את המציאות כמו שהיא ומראה לנו שהמדע, עם כל הגילויים שלו וההתפתחות המרשימה ב-400 השנים האחרונות עוד לא יודע כמעט כלום על העולם. ושמדעי הטבע הם הרבה דברים אבל מה שבטוח זה שהם ממש לא "מדויקים". אתם חושבים שהמדע באמת יודע משהו על האבולוציה או על הגנים? על איך נראה תוך כדור-הארץ? איך נוצרים הרי-געש או למה כוח המשיכה לא עובד בתוך האטום? – ובכן, תחשבו שוב, כי למדע אין הרבה מושג (רק ממש ממש טיפ-טיפונת). האם באמת המדענים יודעים משהו כשהם מדברים על המפץ-הגדול או על הקוונטים, או שהם שוב בונים תאוריות של גשרים דמיוניים?

הספר כתוב בצורה יפה מאוד וגם די מבדרת. הסופר מראה איך לא אחת התעלמו מגילויים חשובים – או בגלל שהמגלה היה דמות לא כריזמטית, או בגלל שהוא דיבר את השפה הלא נכונה או שהוא לא ידע לכתוב יפה או לדבר יפה או סתם בגלל שלא אהבו אותו. שלא לדבר על כך שפעמים רבות הקרדיט לגילויים ניתן לאדם הלא נכון (או בגלל שהוא גנב את הרעיון או בגלל שהמדענים התעלמו מהמגלה המקורי). או כמו שמדען אחד מצוטט בסוף הספר – כשמדען מגיע עם רעיון חדש, המדענים בתחילה מכחישים אותו, אח"כ טוענים שהוא בכלל לא חשוב ובסוף נותנים את הקרדיט למישהו אחר.

הספר מקבל אצלי בקלות חמישה כוכבים (מתוך חמישה). כמו כן קניתי עותק בסינית לאשתי, ואת העותק הסיני של A Really Short History of Nearly Everything לילדים שלי.


הספר השני מספר על גולדמן זאקס.

אפילו מספר יותר מדי. החיסרון הגדול ביותר של הספרThe Partnership: The Making of Goldman Sachs הוא האורך הבלתי סביר שלו והכניסה המיותר שלו לפרטים לא חשובים. בנוסף, הסופר מתאר את החברה בצורה אוהדת מדי לטעמי, ומתעלם מנקודות יותר בעייתיות בהיסטוריה שלה.

ואני עוד מאלו שחושבים שהביקורת על החברה מוגזמת ביותר. בימים אלו נראה כי גולדמן מסומנת כשטן הפיננסי, ואני מאוד לא מסכים עם הביקורת שמופנית כלפי החברה. מה גם שדי ברור שלאנטישמיות יש חלק לא קטן כמקור לביקורת. החברה מסומנת כחברה "יהודית" ולכן לא פלא שהביקורת כלפיה דומה מאוד לביקורת כלפי יהודים – "חברה גלובלית שמנסה להשתלט על העולם כמו תמנון", "החברה שולטת בפוליטיקה האמריקאית", "תאבי בצע" וכו'.

אפילו ביקורות יותר ענייניות – כמו למשל שהחברה פועלת נגד הלקוחות שלה, הן מופרכות בעיני. טענה אחת למשל שמועלת נגד החברה בהקשר זה היא שהחברה מכרה ללקוחות שלה אג"ח-משכנתאות וזאת למרות שהחברה ידעה שיש בועת נדל"ן.
ובכן, קודם כל, גולדמן לא "ידעה" שיש בועת נדל"ן וששוק המשכנתאות יתפרק. אפשר, אולי (וגם זה לא נכון כמו שאסביר בהמשך), להגיד שהחברה חשבה שיש בועת נדל"ן, אבל היא לא "ידעה" כלום על מה שייקרה בעתיד. כמו שאף אחד (שהוא לא שליח של האלוהים עלי אדמות) לא יודע בוודאות של 100% מה ייקרה בעתיד. להגיד שגולדמן הם נוכלים כי הם מכרו ללקוחות שלהם משהו שהם יודעו בוודאות שהוא יירד, זה בדיוק כמו להגיד על מישהו שהוא נוכל כשהוא מוכר את הבית שלו כשהוא חושב שמחירי הנדל"ן הולכים לרדת – אם הוא חושב שהמחירים יירדו, למה הוא מוכר את הדירה שלו? זאת רמאות!

באותה מידה אפשר להגיד שאני נוכל בגלל שמכרתי מניות של ואלי למרות "שידעתי" שמחירי הברזל בעולם יירדו.

דבר שני שהביקורת מפספסת הוא שגולדמן לא הימרו נגד שוק המשכנתאות, אלא בסך הכל גידרו את החשיפה הגדולה שלהם לשוק זה. יש הבדל בין "חברת השקעות" לבין "בנק השקעות". גולדמן הוא בנק השקעות ולא חברת השקעות. כלומר, אפשר לחשוב על גולדמן יותר כמו על ברוקר מאשר על מישהו כמו באפט. גולדמן לא מנסים לנצח את השוק או להשקיע בחכמה (חוץ מעם סכומים קטנים מאוד). רוב ההחזקות שלהם הן יותר בשביל לגדר החזקות אחרות. המטרה שלהם היא להרוויח מהפרשי הספרד (spread) ומעמלות. בראיון שראיתי לא מזמן עם מנכ"ל גולדמן, בלקפיין, הוא אמר שלפעמים באים אליו עובדים ואומרים לו משהו כמו – אני חושב שהריבית הולכת לעלות, אז צריך לעשות כך וכך, אז בלקפיין אומר להם – לא מעניין אותי מה אתה חושב על הריבית. אז לפעמים הם שואלים אותו – טוב, אז מה אתה חושב שהריבית תעשה, ואז הוא עונה – גם לא מעניין אותי מה אני חושב על הריבית.

כלומר, גולדמן לא מנסה לנחש מה ייקרה בעתיד ולהרוויח מזה. הרווח שלהם מגיע ממכירה וקנייה של נכסים ללקוחות שלה – היא מרוויחה מעמלות ומהספרד בין המכירה לקנייה. לפעמים קורה מצב שהחברה מחזיקה בחלק מהנכסים אצלה בתיק – כי לא תמיד היא מוצאת צד שני לעסקה, אבל אז היא מגדרת את הסיכון. וזה בגדול מה שקרה עם המשכנתאות. החברה גילתה שיש לה חשיפה גדולה מדי למשכנתאות, ולכן היא קנתה ביטוח נגד נפילה במשכנתאות.

דבר שלישי שהביקורת מפספסת זה את המושג "לקוחות". אם הלקוחות עליהם מדובר היו כאלו שנתנו לגולדמן כסף כדי לנהל להם אותו (כמו למשל קרן גידור או קרן נאמנות), וגולדמן לקחה צד אחד לעצמה ואת הצד השני ללקוחות שלה, אז זה באמת לא היה תקין. אבל זה לא המקרה כאן. הלקוחות הם לא לקוחות להם ניהלה גולדמן תיק השקעות, אלא לקוחות שקונים ממנה נכסים פיננסים. גולדמן לא מייעצת להם מה לקנות ולמכור אלא רק משמשת להם כברוקר.

כמובן שעובדות אלו לא משנות הרבה לאנשים בכיכר שרוצים למצוא "אשם" למשבר הכלכלי. ומי יותר קל לשרוף בלב הכיכר מאשר חברה "יהודית". ציד-מכשפות הוא לא רק חלק מההיסטוריה העתיקה (למרות שלפחות עכשיו הצייד הומני יותר).

אם נחזור לספר, אז כמו שאמרתי, אפילו לי – ואני לא משונאי גולדמן, הספר נראה לי אוהד מדי וכמובן ארוך מדי. לסופר יש נטייה להתעמק ולחפור בנקודות שוליות מאוד. מצד שני אני אוהב ספרים כאלו שמראים לנו איך חברה קטנה הצליחה וצמחה למרות כל המכשולים בדרך (והיו לגולדמן המון מכשולים). בהחלט מעניין לקרוא איך החברה צמחה במשך השנים מהימים לפני כ-140 שנה כשמרקוס גולדמן החל לשווק אג"חים לטווח קצר (Commercial Papers), והפכה לענק הפיננסי של היום.

ישנה התלבטות האם לתת לספר שנים או שלושה כוכבים, אבל הלב היהודי הרחמן שבי החליט על שלושה כוכבים.

הספר השלישי מספר על הכישלון של LTMC (יש עליה גם דף בויקיפדיה בעברית).

על הכישלון של LTMC שמעתי וקראתי כבר ממזמן, אבל אף פעם לא הייתי ממש בקיא במה באמת קרה שם, ולמה הגאונים הצליחו להביא את החברה לפשיטת רגל. תמיד הנחתי שמינוף גבוה הפיל אותם, אבל הסיפור כפי שהוא מתואר בספר When Genius Failed: The Rise and Fall of Long-Term Capital Management מראה שהמציאות מורכבת יותר. למעשה, המינוף שלהם (לפני שהחלה המפולת) עמד על כ 1:30 – שזה אומנם הרבה, אבל לא יותר מהרבה חברות פיננסיות אחרות. הבעיה העיקרית שלהם לא הייתה מינוף יתר (למרות שהוא בהחלט הוסיף), אלא חוסר הבנה בסיסי בניהול סיכונים. הקרן נוהלה ע"י גאונים – ממש הטופ של המתמטיקאים – כולל שני זוכי פרס נובל (אחד מהם הוא שולס – אותו אחד ממודל בלאק-שולס של האופציות), אבל איי-קיו גבוה וגאונות מתמטית אינם ערובה להגיון בריא. אני לא רוצה להרוס לקוראים את הספר, אז אני רק אגיד שהטעויות שהם עשו פשוט מדהימות. פעם אחר פעם מצאתי את עצמי אומר – אני פשוט לא מאמין שהם עשו את זה – אני לא מאמין שהם היו כאלו טיפשים. הכשלים הלוגיים שלהם וחוסר ההבנה שלהם בפיננסים פשוט זעקו.

הספר מקבל אצלי ארבע כוכבים.

פורסם בקטגוריה ספרים | 33 תגובות

הישראלים חצופים?

מי שמגיע לביקור בסין ורוצה לראות משהו מעבר לאטרקציות התיירותיות, צריך לשקול לבקר בחנות איקאה.

אם יש מיזוג בחינם, שולחנות וספות, למה לא להביא אוכל ולבלות את היום בחנות?
בשעות הצהריים החנות מתמלא באנשים שבאים לישון את שנת הצהריים במיטות שבחנות.

שווה מאוד לראות כאן את התמונות.

פורסם בקטגוריה סין, רואים עולם | סגור לתגובות על הישראלים חצופים?

מחירי הברזל שוב יורדים

באוקטובר שנה שעברה מחירי עופרת-הברזל ירדו מאוד מהר מאזור ה-170$-180$ לטון לתחתית של 116$ לטון. ברשומה שכתבתי אז הנחתי שהירידה זמנית. מאז החלו מחירי הברזל לעלות עד שבסוף הרבעון הראשון של השנה המחיר התקרב ל-150$, ומאז הוא יורד. כיום המחיר עומד על בערך 125$.

מעבר לעונתיות מסוימת אשר גורמת למחיר הברזל להגיע לפסגה באזור האביב, ישנם גורמים נוספים שמפילים את המחיר.

מחיר עופרת-הברזל נובע מהחוק הכלכלי הפשוט של היצע וביקוש.התאוריה שלי כשהימרתי שמחיר הברזל ייפול הייתה שהביקוש לברזל יירד (בעיקר בגלל שהבנייה בסין תאט), וההיצע יגדל – כי חברות הכרייה תגדלנה את קצב כריית העופרת. לכאורה ההימור שלי נגד חברת הכרייה ואלי (סימול VALE) היה הימור מאקרו-כלכלי, אבל למעשה זה היה יותר הימור פשוט של היצע מול ביקוש. ההיצע הולך לעלות בצורה חדה בשנים הקרובות והביקוש יירד. הצד של הביקוש הוא בעצמו משוואה פשוטה של היצע וביקוש. הביקוש העיקרי לעופרת-הברזל מגיע מסין, כאשר הוא נובע בעיקר מבום הבנייה במדינה. אבל הבום ייפסק כי היצע הבנייה עולה על הביקוש.

קחו למשל את ענף הבנייה למגורים בסין (שכשלעצמו אחראי על חלק נכבד מהביקוש העולמי לברזל). בחצי השנה הראשונה מספר התחלות הבנייה של הקבלנים הסינים עמד על כ-5 מליון יחידות דיור – או 10 מליון בחישוב שנתי. על כך צריך להוסיף עוד כ-5 מליון דירות ציבוריות (למרות שלדעתי המספרים מזויפים והבנייה הציבורית קטנה יותר) ועוד כמה מליוני דירות שנבנות לא ע"י הקבלנים (כגון בתים פרטיים, בנייה של מקומות עבודה ומפעלים לסגל שלהם, בנייה של מעונות לסטודנטים וכו'). כך שסך קצב התחלות הבנייה השנה יעמוד על בערך 15-20 מליון יחידות דיור. בעבר הראתי כאן שביקוש האמיתי עומד על בערך 5-7 מליון יחידות דיור בשנה. ככה שהסינים בונים הרבה יותר ממה שצריך. הבנייה העודפת הזאת היא הסיבה לכך שבבייג'ינג כשליש מהדירות עומדות ריקות (וזאת עוד בלי להחשיב את הדירות אצל הקבלנים), שבאורדוס לכל משפחה יש בממוצע 4 או 5 דירות, שבעיר כמו Yinkou שבצפון מזרח המדינה לכל משפחה יש 3 דירות או שבאי חאינאן 80% מהדירות ריקות – וזה רק מה שקורה בשוק היד-שנייה. מלאי הדירות אצל הקבלנים גם צומח מהר, ואפילו הדירות הציבוריות שמסובסדות ע"י הממשלה לא מצליחות להתאכלס במהירות.

ללא ספק יש הרבה מאוד מלאי במערכת. מתישהו הקבלנים יהיו חייבים להפסיק לבנות כל כך הרבה. למעשה זה כבר מתחיל לקרות – וזאת למרות שבחודשים האחרונים ישנה עלייה די מרשימה ברכישות בתים בסין.

למרות התחלה חלשה השנה בשוק הנדל"ן, מחודש אפריל חלה התעוררות די מרשימה ומאי ויוני היו ממש חזקים – עם עלייה מרשימה מאוד במספר יחידות הדיור שנקנו. ההתאוששות הזאת לא מרשימה אותי, וזאת מכמה סיבות – קודם כל, אני מאמין שזה ראלי של טיפשים. לדעתי (ואולי אני טועה), הבועה התפוצצה לפני כשנה, אבל תמיד כשבועה מתפוצצת, הנפילה היא לא ישרה – אלא עם הרבה עליות באמצע שמתעתעות במשקיעים ומובילות אותם לחשוב שהחולשה נגמרה ושוב מתחיל שוק שורי.

סיבה נוספת היא שלמרות ההתאוששות האחרונה עדיין נרשמה ירידה של כ-10% במספר רכישות הדירות בחצי השנה הראשונה. אבל גם ללא הירידה, הקבלנים בונים יותר מדי ובחודשים האחרונים הם החלו להוריד את קצב הבנייה. ביוני מספר התחלות הבנייה ירד ב-16% לעומת שנה שעברה. סך הבנייה עדיין גדל ביחס לשנה שעברה וזאת בגלל צמיחה בהתחלות הבנייה בשנים האחרונות. ייקח כמה זמן עד שהירידה בהתחלות הבנייה תביא לירידה בסך הבנייה – ואז נראה נפילה בביקוש לברזל.

בינתיים הביקוש לא קטן. בחמשת החודשים הראשונים של השנה תפוקת הפלדה בסין עלתה בקצב שנתי של כ-2%. לאור זאת זה קצת מוזר שמחירי הברזל יורדים בזמן האחרון בצורה כה חדה. במיוחד שההיצע גם עוד לא גדל בצורה משמעותית. אז למה הירידה?

קודם כל, ההיצע אומנם לא גדל הרבה אבל הוא גדל כל הזמן. רק פורטסקיו הוסיפה בערך 20 מליון טון ברבעון האחרון. זה רק המתאבן. פורטסקיו הולכת להוסיף עוד כ-80 מליון טון תוך 12 חודשים. אז נראה שאפילו התוספת הקטנה בהיצע גורמת לאיבוד שיווי המשקל בשוק הברזל ולירידה במחירים.

אבל אם נשים זכוכית מגדלת על הביקוש, נראה שהמצב שם קצת יותר מסובך. אומנם בחמשת החודשים הראשונים של השנה נרשמה עלייה של כ-2% בייצור הפלדה בסין, אבל העלייה התמתנה ל-0.6% ביוני. בנוסף, אם מסתכלים על שוק הפלדה הגלובלי – ביוני נרשמה ירידה של 0.1% בייצור. סיבה אחת היא המשבר באירופה, וסיבה נוספת היא עלייה ביצוא פלדה סינית. נראה שסין מתחילה להציף את שוק הפלדה העולמי בסחורה זולה (דבר שהיה די צפוי לדעתי).

בחצי השנה הראשונה תעשיית הפלדה בסין רשמה הפסדים. יותר גרוע, בשבועות האחרונים מחירי הפלדה בסין יורדים ממש מהר – וזה אומר רק דבר אחד – יש עודף תפוקה של פלדה בסין.

לכן סביר מאוד שהכיוון של מחירי עופרת-הברזל ימשיך להיות דרומה. כמו לפני שנה, גם השנה אני מאמין שהנפילה האחרונה היא זמנית ואגרסיבית מדי. לדעתי מחירי עופרת הברזל יעלו, אבל התקרה תהיה נמוכה יותר הפעם – אולי באזור ה 130$-140$. בתווך הבינוני של שנה-שנתיים, אני מאמין שנראה נפילה אגרסיבית יותר במחירים. אני עדיין ממשיך לצפות לכך שמחירי הברזל יירדו אל מתחת ל-100$ לטון.

הביקוש יתחיל לרדת ברגע שהירידה במספר התחלות הבנייה תתחיל להשפיע על סך הבנייה בסין.
ההיצע עומד לעלות מאוד בשנים הקרובות. תחשבו רק על ה-100 מליון טון שפורטסקיו מוסיפה תוך שנה וחצי. 100 מליון טון של עופרת ברזל מספיקים לייצור של כ-60 מליון טון פלדה. מה אפשר לעשות עם 60 מליון טון פלדה?
גורד שחקים צריך משהו כמו 20-40 אלף טון פלדה. ואני לא מדבר כאן על מיני-גורד כמו עזריאלי, אלא על מגה-גורד. בורז'-כליפה, הבניין הגבוה בעולם, צרך כ-40 אלף טון של פלדה.  לבנות את השלד של גורד-שחקים כזה לוקח איזה 3 שנים. כלומר עם 100 מליון טון של ברזל, סין יכולה כל שנה להתחיל לבנות בערך 3,000-4,000 גורדי שחקים בגובה 500-600 מטר (כיום יש בעולם פחות מ-20 מגדלים בגובה של יותר מ-400 מטר ופחות מ-100 מגדלים בגובה של יותר מ-300 מטר).

מכונית משפחתית דורשת כטון פלדה. כלומר עם 100 מליון טון ברזל, סין יכולה לייצר עוד כ-60 מליון מכוניות משפחתיות בנוסף ל-17 מליון מכוניות בשנה שהם מייצרים היום.

בקיצור, 100 מליון טון זה כמות רצינית ביותר – וזה רק מה שפורטסקיו מוסיפה בשנה וחצי. חברות אחרות הולכות להציף את השוק בכמות נוספת של עופרת בשנים הקרובות.

הנעלם הגדול במשוואה הזאת הוא הממשלה הסינית. מה היא תעשה כדי לא לתת לכלכלה ליפול. לדעתי הם יעשו הכל – או כל מה שהם יכולים – בין אם מדובר בהורדות ריבית או בהשקעות מסיביות בתשתיות. אבל גם הממשלה הסינית לא תצליח לגבור על חוקי הכלכלה הפשוטים של היצע-וביקוש. אולי הם יצליחו לדחות את הקץ בשנה-שנתיים – אבל לא ביותר.

באפט לא אוהב השקעות שורט. הוא טוען שהשוק יכול להיות אי-רציונלי לאורך זמן רב יותר מאשר המשקיע יכול להישאר נזיל. לי אין בעיה של נזילות, ולא אכפת לי לחכות עוד שנתיים-שלוש עד שמחירי הברזל יתמוטטו סופית (למרות שכמו שטענתי כאן בעבר, אני עדיין מאמין שהמפולת תגיע ב-2013).
בשנה שעברה ממוצע מחירי הברזל עמדו על כ-170$ לטון. בחצי השנה הראשונה של 2012 הם עמדו על 142$. כיום המחיר הוא 125$ – לכן סביר מאוד להניח שהמחיר הממוצע השנה יעמוד על 140$ או פחות.

ואלי כורה כ-300 מליון טון ברזל בשנה. הכנסות החברה ב-2011 עמדו על כמעט 60 מיליארד דולר והרווח הנקי עמד על כמעט 23 מיליארד דולר. ירידה של 30$ לטון ברזל פרושה פגיעה של 9 מיליארד דולר בשורה העליונה. כיוון שואלי לא ממש יכולה לחתוך הוצאות רק בגלל שמחיר הסחורה שהיא מוכרת יורד, חלק די גדול מה-9 מיליארד יגיעו לשורה התחתונה. אני מניח שהרווח הנקי שלה השנה יהיה נמוך מ-16 מיליארד דולר. ירידה של מחירי הברזל ל-100 דולר יביאו את הרווח הנקי כבר אל מתחת ל-10 מיליארד דולר. אם זה ייקרה, פתאום מחיר של יותר מ-30$ למניה (המחיר בו עשיתי שורט על המניה) פתאום לא ייראה כה זול כמו שהוא נראה כשהחברה הרוויחה 4.3$ למניה.

גילוי נאות – אני מחזיק בפוזיציית שורט גדולה על ואלי. אין לראות ברשומה זו המלצה לקנות או למכור מניות שקשורות לענף הברזל העולמי, או כל מניה אחרת (או סחורה אחרת) לצורך העניין.

פורסם בקטגוריה כלכלה | סגור לתגובות על מחירי הברזל שוב יורדים

תכנית תמרוץ מוגזמת

כדי להתמודד עם המשבר של 2009, השיקה ממשלת סין תכנית תמרוץ מסיבית ביותר. זאת הביאה לצמיחה מרשימה מאוד בסין בשנים האחרונות, אבל, לדעתי (ולדעת רבים אחרים) הביאה גם לבעיות – כמו אינפלציה, בועת נדל"ן והרבה אשראי רע במערכת.

כיום הכלכלה הסינית שוב מאטה, ועולה השאלה האם סין תמריץ שוב את הכלכלה כמו שעשתה ב-2009.
בינתיים עושה רושם שזה לא יהיה הכיוון. סין עושה מאמצים רבים להמריץ את הכלכלה (כמו למשל שתי הורדות הריבית בחודש האחרון. או – הגדלת ההשקעה ברשת הרכבות), אבל עושה רושם שהממשלה מפחדת לעשות צעדים דרסטיים כמו ב-2009. לפחות בינתיים.

באותו העניין, הופתעתי מאוד לקרוא היום את גילוי הלב של אחד מבכירי התעשייה בסין לגבי תכנית התמרוץ ועסקי החברה בעתיד. חברת סאני היא המובילה בסין בייצור מיכון כבד – משהו כמו קטרפילר – אבל סינית. תראו מה אמר סגן נשיא החברה:

“Many people think our industry will see a substantial decline, which I think is reasonable,” Xiang said in the interview, adding that the government’s past stimulus measures had provided a growth opportunity that was “abnormal” and “irrrational.”

אז סגן נשיא החברה חושב שזה סביר להניח שתעשיית המיכון הכבד הולכת להאט בצורה רצינית. מממ. מעניין.

מה זה אומר על הפלדה? ברזל? בנייה?

אני מקווה מחר לתת עדכון על מצב שוק עופרת-הברזל.

פורסם בקטגוריה כלכלה | סגור לתגובות על תכנית תמרוץ מוגזמת

תיק המניות בחצי הראשון של 2012

עדכון התיק האחרון היה באפריל, ואז התשואה שלי עמדה על מעל ל-40%. אבל אז הגיע חודש מאי, והתיק שלי התרסק לגמרי, כאשר התשואה שלי ירדה אל מתחת ל-20%. בימים הראשונים של יוני התיק המשיך להתרסק, ותוך 3-4 ימים כבר ירדתי לתשואה חד-ספרתית. אח"כ התיק החל להתאושש ואת יוני סגרתי עם תשואה של 21%. התשואה שלי אומנם ירדה בחצי, אבל היא עדיין עוקפת את המדדים שמניבים בינתיים תשואה חד-ספרתית גבוהה.

ההאנג-סנג הניב מתחילת השנה 8.3%, ה SPY השיג תשואה של 9.6% וה DIA – הניב 6.8%.

התיק שלי תמיד היה מאוד תנודתי בגלל שהוא תמיד היה מאוד מרוכז. ככה שהשנה לא מאוד חריגה. ביום שישי בצהריים כשעדכנתי את האקסל עם כל הפעולות, דיבידנדים, ריבית (על המרג'ין) וכו' – התשואה שלי עמדה רק על 15.5% – אבל זה היה לפני המסחר באנגליה ובארה"ב. והנה בבוקר יום שבת התשואה כבר עלתה ל-20.5%. התיק שלי יכול בקלות לרדת או לעלות בכמה אחוזים ביום. אם כי בד"כ כשהוא יורד, הוא יורד מהר יותר, ובעליות הכל לוקח לאט יותר. בנוסף לריכוזיות הגבוהה של התיק שלי, העובדה שיותר מ-50% מהתיק מושקעים בכתבי-אופציות או אופציות רק מוסיפה לתנודתיות. גם המינוף מוסיף לתנודתיות, אך זה קצת מתאזן עם השורט על ואלי (סימול VALE), אשר בד"כ הולכת באותו הכיוון של השוק.

תיק שכזה בהחלט לא מתאים לבעלי לב חלש, אבל אני מאוד מרוצה מאיך שהוא מורכב היום, ואני מאוד אופטימי לגבי השנים הקרובות (במיוחד לאחר השינויים שעשיתי בחודשיים האחרונים).

כתבי האופציה של וולס פארגו (סימול WFC-WT) הם אחת הסיבות המרכזיות לנפילה הגדולה בתשואה שלי בחודשיים האחרונים – וזאת למרות שוולס-פארגו עצמה דווקא לא ירדה. כל פעם כשוולס ירדה, כתבי האופציה ירדו בצורה חדה יותר, אבל כשוולס עלתה, כתבי-האופציה עלו פחות. ככה שבסוף יוני שוב נפתחה דלתא גדולה בין המניה לכתבי-האופציה שלה. מאז תחילת השנה וולס עלתה ב-21%, ואילו כתבי-האופציה עלו רק ב-3%. ברור שיש כאן כשל-שוק. בשבועות או בחודשים הקרובים הדלתא תיסגר. אם היא תיסגר כלפי מעלה ולא כלפי מטה, רק זה יוסיף לי כ-10 נקודות האחוז לתשואה של התיק כולו.

דוחות ודיווחים

שני הפסדים מהעבר עשו קמ-בק מעניין בחודשיים האחרונים, ואני עשוי להחזיר חלק מההפסדים שרשמתי בעבר. אני אתחיל דווקא מההפסד הקטן מהשניים.

ב-2008 קניתי מניה סינית בשם נורסטאר (סימול 2339) מדובר בחברה שמייצרת חלקי חילוף לרכב ונסחרה (על פניו) במחיר מגוחך. בניתי שם פוזיציה לא קטנה, אבל אחרי מספר חודשים החברה הקפיאה את הדיבידנד (למרות שהיא לכאורה הייתה רווחית והיו לה הרבה מאוד מזומנים), וכמה ימים לאחר מכן סמנכ"ל הכספים התפטרה. זה ישר הדליק לי נורות אדומות ונפטרתי מ-90% מההשקעה. השארתי קצת מניות כדאי להמשיך לעקוב אחרי החברה. כמה שבועות לאחר שמכרתי, המסחר במניה הופסק והסתבר שהדוחות היו מזויפים. בעקבות מקרה זה (שהיה אחרון בשורה של רמאויות בחברות סיניות) פרסמתי את הרשומה מושחתים נמאסתם.

ההשקעה שלי שם הייתה מאוד קטנה, אבל זה בכל זאת היה מעצבן. מאז המניה אינה נסחרת יותר. כבר ב-2009 הנחתי שאני לא אקבל את הכסף בחזרה, ומחקתי את ההשקעה שם ל-0 (גם בחישוב ההון העצמי שלי וגם בחישוב התשואה ל-2009). והנה נראה כי נורסטאר חוזרת מהמתים. אחרי שלוש שנים של דיונים בבתי-משפט נראה שבכל זאת היה איזה שהוא בשר בחברה. כמובן שהדוחות היו מזויפים. לחברה היו לווים שכנראה יקבלו עכשיו חלק מההחזקה בחברה, אבל בקרוב החברה חוזרת להיסחר בבורסה, ונראה שאני אצליח להחזיר חלק מההפסד כאן. אבל שוב, כבר ב-2009 היה מדובר בהשקעה קטנה, והיום היא ממש פצפונת ביחס לתיק שלי.

הקמ-באק השני בא מהשקעה שהייתה הרבה יותר משמעותית מבחינתי – מטה-פייננס (סימול CASH). למי שזוכר זאת הייתה השקעה מאוד גדולה בתיק שלי ב-2010, אבל הם הסתבכו עם הרגולטור מה שהביא לירידה במחיר המניה, ואני החלטתי לצאת בהפסד של כ-30%. בעקבות תביעה נגד החברה הושגה פשרה בה בעלי המניות בתקופה הרלוונטית יקבלו כשליש מההפסד שלהם. זהו כסף יותר משמעותי בשבילי מאשר זה שבנורסטאר. וכיוון שלא ציפיתי לקבל כאן כלום, זה מאוד נחמד. מה גם שמדובר בסכום לא קטן בשבילי.

מי שהחזיק את המניה בתקופה הרלוונטית, יכול לקבל פיצוי ע"י מילוי הטופס כאן בצירוף הוכחה שהוא אכן היה בעל מניות. כיוון שמדובר על החזר של כ-30% מההפסד (וכנראה שזה יהיה פחות כי גם עו"ד יקבלו נתח), לא בטוח שכאב הראש שווה למי שהחזיק מספר קטן של מניות. כל אחד צריך להחליט בשביל עצמו.

בחודש יולי אמורים לצאת הדוחות של הרבעון השני של רוב החברות בהן אני מחזיק, אז זה יהיה חודש מעניין יותר מהחודשיים האחרונים. אני צופה רווח של יותר מ-80 סנט למניה אצל וולס-פארגו. הרבעון הקודם היה חזק מאוד בגלל המשכנתאות, אבל אני חושב שהרבעון השני יהיה לא פחות חזק. שוק הדיור בארה"ב מתחיל להראות סימנים רציניים של התאוששות. זאת בתוספת לריבית שיא-שלילית יעזרו מאוד לרווחים של וולס. וכמובן, שהחיסכון מתכנית מצפן גם יתרום את חלקו.

ברבעון הקודם, בפעם הראשונה, הרווח למניה של וולס עלה על הרווח למניה של ואלי, וציפיתי שזה יתהפך בשלושת הרבעים שנשארו השנה. אבל בסוף הרבעון הראשון מחירי עופרת-הברזל עמדו על כ-150 דולר לטון, ואילו כיום הם באזור ה-135$, אז אני מניח ששוב הרווחים של וולס יעלו על אלו של ואלי. לדעתי ואלי תציג רווח די דומה לרווח ברבעון הקודם (כלומר באזור ה-74 סנט למניה). מצד אחד מחירי עופרת-הברזל הרבעון היו קצת יותר נמוכים מהמחיר הממוצע ברבעון הראשון (שעמד על 143$) ובנוסף נרשמה הרבעון ירידה די גדולה במחירי המחצבים האחרים אותם כורה ואלי – נחושת, ניקל ופחם. אבל מצד שני העונה הגשומה בברזיל נגמרה – לכן נפח המכירות של החברה יעלה וגם היחלשות המטבע הברזילאי תעזור לה. ככה שסך הכל אני מנבא רווח דומה לרווח ברבעון הקודם – אולי קצת יותר נמוך.

האצ'ינסון (סימול HTCH) הודיעה ביום רביעי בסיום המסחר על תוצאות ראשוניות לרבעון (שמסתיים אצלה ב-24 ליוני). התוצאות היו מאכזבות מאוד, ואני מתחיל להבין את באפט למה הוא לא אוהב חברות Turn-Around. כמו שאני אפרט בהמשך, החלטתי לחתוך את ההפסד כאן ולמכור חלק מההחזקה בהפסד של יותר מ-30%. הנחמה היחידה שלי היא שלא היה מדובר בהשקעה גדולה, ושאת הכסף מהמכירה שמתי במקום שיחזיר לי את ההפסד די מהר (או שלא).

פעולות בתיק

החודש נכנסה לתיק שלי נציגה חדשה – מורסון גרופ (סימול בלונדון MRN). על החברה שמעתי מלירון מנור מקאפרה קפיטל כבר לפני כמה חודשים, אבל אף פעם לא מצאתי את הזמן (כלומר – סתם התעצלתי) להסתכל עליה. בסוף הגעתי אליה ואהבתי – אכן מדובר בחברה זולה מאוד שבקלות יכולה להיסחר ב-2 פאונד למניה. קניתי מניות תמורת 41 פני, ושמתי שם בערך 3% מהתיק. תוך פחות מחודש מזמן הקנייה, מנהלי החברה הגישו הצעת רכש לחברה לפי 50 פני. גם לירון וגם אני חושבים שמדובר בגנבה לאור היום, אבל אין לי כאן הרבה ברירות, כי אם המנהלים יצליחו לרכוש 75% מהמניות הם יכולים להוציא את החברה ממסחר בבורסה. החלטתי שאני לא איש של מלחמות, וגם בגלל שעשיתי כאן רווח די מהיר וגם בגלל שלא מדובר בהשקעה גדולה אצלי – לקבל את ההצעה. יש היום הרבה הזדמנויות בשוק המניות, אז לא אכפת לי להנזיל השקעה זו ולהשקיע את הכסף במקום אחר (כמו למשל בפינסברי – סימול FIF באנגליה – שנראית זולה באופן מגוחך).

את הרעיון למורסון-גרופ קיבלתי מלירון, ועל הרעיון הבא (שהפך לי לגמרי את הרכב התיק) שמעתי מיניב אוליאל מעדן פרטנרשיפס.

גולדמן זקס – הזדמנות נדירה – חברה גדולה במכפיל חד ספרתי נמוך

על גולדמן זאקס שמעתי המון במשך השנים (איך אפשר לגור במרכז פיננסי כמו הונג-קונג ולא לשמוע על גולדמן?). בנוסף, בתקופה האחרונה נכתב עליה די הרבה באחד הפורומים אותו אני קורא באופן קבוע. למרות כל זאת התעצלתי לבדוק אותה – בין השאר בגלל שלא בא לי על עוד חברה פיננסית שכל דוח שנתי שלה זה משהו באזור ה-200 עמודים. אבל, לשמחתי הרבה, יניב פמפם לי מספר פעמים שמדובר בחברה זולה מאוד, ובסוף החלטתי לבדוק אותה לעומק. וכמה אני מרוצה שעשיתי זאת, כי כיום גולדמן היא כבר ההשקעה השנייה בגודלה אצלי.

כבר בעדכון הקודם כתבתי שהתחלתי לבנות פוזיציה במניה – וזאת עוד לפני שהתחלתי לקרוא את הדוחות (עם כי זאת הייתה פוזיציה קטנה). איך שהסתכלתי עליה, הבנתי שמדובר בחברה זולה מאוד, ולכן פתחתי שם פוזיציה. אח"כ ישבתי והתחלתי לקרוא את הדוח השנתי של 2011. זה לקח לי ברוטו – שבועיים, וככל שהתקדמתי בדוח, כך אהבתי יותר את מניה הזאת, וזה שמחיר המניה לא הפסיק לרדת הביא אותי להגדיל עוד ועוד את ההחזקה. כשהגעתי לקריאת מסמך הפרוקסי, וראיתי כיצד מתוגמלים מנהלי החברה, החלטתי להגדיל עוד את ההשקעה ולהפוך אותה להשקעה השנייה בגודלה אצלי בתיק (אחרי כתבי-האופציה של וולס ולפני סטיוארט – סימול STC).

קניתי גולדמן זקס מ-115.5 דולר כל הדרך למטה עד ל-$90.96. המחיר הממוצע שלי במניה זו הוא בערך $100. אח"כ מכרתי קצת תמורת $94.29 ותמורת $93.2 – מכרתי כדי לקנות אופציות-ליפים של גולדמן כמו שאני אפרט בהמשך. סך הכל השקעה זו תופסת היום יותר מ-20% מהתיק שלי.

יצא לי לדבר עם כמה אנשים שגם מושקעים או מתעניינים בגולדמן בזמן האחרון, ושמתי לב שחלק מהם מנסה לפרק את החברה לפי החטיבות שלה ולנסות לראות איך הרווחים של כל חטיבה ייראו בעתיד. אני מסתכל על החברה בצורה אחרת. אפשר להגיד – בצורה הוליסטית יותר. אבל לפני שאני אפרט, הנה עיקרי הסיבות לקנייה של גולדמן זקס:

– מאז ההנפקה ב-1999 ההון העצמי למניה צמח ב-16% בשנה.

– הסעיף הנ"ל מרמז על כך שהתשואה על ההון (ROE) של החברה הייתה גבוהה מ-16% (כי החברה גם חילקה דיבידנדים).

– מכפיל ההון של החברה עומד על כ-0.8.

– לחברה יש צוות הנהלה משובח שמתוגמל בצורה שמעודדת אותו ליצור תשואה גבוהה על ההון ולהגדיל את ההון העצמי למניה.

– צורת התגמול של ההנהלה (כלומר המשכורות והבונוסים) היא ההוגנת ביותר שראיתי אי פעם (חוץ, אולי, מאשר אצל ברקשייר), ושמה את מנהלי החברה ואת בעלי המניות באותה הסירה.

עכשיו בואו נלך חזרה לשנת 1999 – השנה בה גולדמן-זקס הונפקה לציבור. אלו היו ימי שיא בועת ההיי-טק, המניות בארה"ב עלו כבר במשך כ-15 שנה, ומכפילי הרווח היו בשיא. כמו כן באותה תקופה החלה מהפיכת האינטרנט, והתחום הרווחי ביותר אצל גולדמן היה עשיית-שוק של מניות.

נניח שמישהו מהעתיד, משנת 2012, היה מבקר אותכם בשנת 99 ומספר לכם את הדברים הבאים – האינטרנט הולך לשנות את העולם בעשור הבא. אנשים יתחילו לסחור בבורסה ע"י האינטרנט וכמעט לא ישתמשו בברוקרים אנושיים. דבר זה יגרום לירידה חדה במרווחים בין הצעת הקנייה למכירה (BID ASK) במניות – כלומר שולי הרווח של עושי השוק ישחקו. בעוד כשנה בועת הנסד"ק תתפוצץ והמדד יירד מ-5,000 נקודות לאזור ה-1,000 נקודות. באמצע העשור הבא תתפוצץ בועת נדל"ן בארה"ב ובחלקים גדולים מאירופה. פיצוץ הבועה יביא למיתון החמור ביותר בארה"ב מאז 1929. בנקים רבים יפשטו את הרגל, ורוב אלו שישרדו ידללו מאוד את בעלי המניות שלהם. באירופה המצב יהיה חמור בהרבה והאיחוד יעמוד על סף פירוק. כמו כן בעשור הקרוב יהיו מלחמות, מגיפות והתקפת טרור קטלנית על אדמת ארה"ב.

אה, ודבר אחרון לפני שאני חוזר לעתיד – ב-13 השנים הבאות התשואה משוק המניות תהיה מזערית. ב-2012 הנסד"ק והדאו-ג'ונס יסחרו בערך במחירים של היום.

עם כל "המידע הפנימי" הזה הייתם מסתכלים על גולדמן זאקס, והייתם, מן הסתם, אומרים – אפילו אם גולדמן תהיה אחת מהחברות הפיננסיות שתשרודנה את המשבר הקרב, ואפילו אם הם לא ידללו את בעלי המניות, אין סיכוי שהחברה תצמח בעשור בו מדדי המניות לא עולים. סביר אפילו להניח שהחברה תצטמק מאוד כי האינטרנט יגזול את הרווחים מהתחום הכי רווחי של גולדמן. הרי זה ברור שב-2012 גולדמן תראה כמו הצל של גולדמן ב-1999.

אבל המציאות הוכיחה ההפך. אם תפתחו את הדוח השנתי של 1999 או 2000, תראו שגולדמן היום גדולה בהרבה ממה שהיא הייתה אז. לא רק שהחברה צמחה ב-16% בשנה, אלא שמאז ההנפקה היא לא רשמה אפילו שנה אחת של הפסדים. זאת הסיבה שאני לא אוהב להסתכל על גולדמן כמו כירורג שמחלק את החברה ל-4 חלקים ומנסה לנתח כל חלק בנפרד. היום החלק הרווחי ביותר בגולדמן-זאקס הוא תחום עשיית השוק בסחורות, מטבעות וריביות. תחום זה כמעט ולא היה קיים בזמן ההנפקה.

אין לי שום יכולת לחזות איך יראה תחום עשיית השוק של סחורות עוד 5 או 10 שנים. אין לי מושג כמה נכסים גולדמן תנהל תחת הקרנות שלה, או איך רגולציה עתידית תשפיע על הנפקות ומיזוגים. ולכן אני בכלל לא מנסה לנחש איך ייראו הרווחים של כל חטיבה וחטיבה. מבחינתי מה שחשוב זה האם גולדמן תצליח להמשיך לייצר תשואה גבוהה על ההון, ולדעתי הם יצליחו. אם תחום מסוים יפסיק להיות רווחי או אם הרגולציה (כמו למשל חוק וולקר) יחסמו בפני החברה תחומים מסוימים, גולדמן פשוט תצא מתחומים אלו ותשקיע את הכסף במקומות בהם התשואה על ההון תהיה גבוהה יותר, או שהם יעשו קנייה-חוזרת של מניות.

נניח למשל שהיו לוקחים היום את וורן באפט, מצליחים להחזיר אותו לגיל 23 והיו נותנים לו לנהל מליון דולר, אבל עם מגבלה אחת – שאסור לו להשקיע בחברות אמריקאיות עם שווי שוק מעל למיליארד דולר. האם זה היה פוגע משמעותית בתשואות שלו?

לדעתי, לא. באפט היה פשוט מתפתח לכיוונים אחרים. הוא היה משקיע יותר בשווקים מחוץ לארה"ב, או היה נכנס חזק יותר להשקעות באג"ח זבל או אולי הוא היה אפילו מתחיל לעשות שורט על מניות. אני לא יודע מה בדיוק הוא היה עושה, אבל הוא היה מסתגל. הוא היה מסתגל לסביבה החדשה ולהגבלות שהטילו עליו, ועדיין מצליח ליצור תשואה גבוהה על ההון שלו. וזה לדעתי מה שהרבה אנשים מפספסים כשהם מסתכלים על גולדמן זאקס. חוק וולקר או המעבר של מסחר בסחורות לאינטרנט לא ימחקו את גולדמן-זאקס. החברה תצטרך להסתגל לסביבה החדשה ולהתפתח לכיוונים רווחים אחרים. אני די בטוח שבעשורים הקרובים עדיין יהיה ניתן להרוויח הרבה מאוד כסף בתחום הפיננסי, ואם יש מישהו שימצא דרך להרוויח בתחום זה, אני די בטוח שגולדמן זאקס יהיו מהראשונים שיעשו זאת.

כשמרקוס גולדמן הקים את החברה בשנת 1869, הפעילות שלה התרכזה בשיווק אג"ח לטווח קצר (Commercial paper). מאז כמעט כל עשור גולדמן המציאה את עצמה מחדש. גולדמן של היום שונה לחלוטין מגולדמן של 1999 וגולדמן של לפני 10 שנים שונה לחלוטין מזאת של לפני 20 שנה וכו'. השאלה היא לא איך כל חטיבה וחטיבה שקיימת היום תראה עוד כמה שנים, אלא איך החברה ככלל תראה עוד 5 או 10 שנים.

נכון, זה שחברה צריכה להמציא את עצמה מחדש כל כמה שנים זה חיסרון גדול. עדיף להשקיע בחברה כמו וולס-פארגו שלא השתנתה כל כך הרבה לאורך השנים, או אפילו יותר טוב – בחברה כמו קוקה-קולה – שמוכרת את אותו הזבל שהיא מכרה לפני 100 שנה. אבל שתי אלו לא נסחרות במכפיל רווח של 5. אם היו מגישים לי את וולס-פארגו ואת קוקה-קולה על מגש הכסף עם מכפיל רווח של 5, אני בטוח שהייתי שם 50% המכסף שלי בכל אחת מהשתיים. אבל זה לא המצב. העתיד של גולדמן אולי בהיר פחות מאשר חברה כמו וולס-פארגו, אבל התמחור שלה זול היום בצורה לא הגיונית.

לחברה כמו גולדמן מגיע מכפיל הון של בערך 3 ולא 0.8. למעשה, לפני ההנפקה, כשהחברה עוד הייתה שותפות, גולדמן קנתה את המניות של השותפים שעזבו או פרשו לפי מכפיל הון של 3. גם מחיר ההנפקה היה לפי מכפיל הון קרוב ל-3. אבל אפילו אם נהיה שמרנים ונניח שלחברה מגיע מכפיל הון של 2, זה עדיין שם את מחיר המניה מעל ל-200$.

אני מניח שהרבה לא יסכימו איתי עם הניתוח הזה כי הוא שם יותר מדי ערך באיכות ההנהלה של החברה – וזה בסדר. אבל אי אפשר להשקיע בחברה כמו גולדמן אם אין לך אמון מלא ביכולת וביושרה של ההנהלה. מי שאין לו את הביטחון הזה, באמת לא צריך להשקיע בחברה.

בשביל לממן את הקניות של מניות-גולדמן, הייתי צריך לדלל או להיפטר מכמה השקעות אחרות, וזאת למרות שאני עדיין חושב שמדובר בחברות זולות. אחת המסקנות שלי מהמשבר של 2008-2009 הייתה שזאת הייתה טעות לא להחליף מניות זולות במניות זולות אף יותר. אומנם המיני-נפילה של החודשיים האחרונים רחוקה מהמגה-נפילה של 2008, אבל תמיד שווה לרכז את הכסף במניות הזולות יותר. ולכן מכרתי חלק מההשקעה בסטיוארט (סימול STC) בעיקר תמורת $13.7 אבל גם תמורת $14.5 ותמורת $13.4. סטיוארט עדיין השקעה גדולה מאוד אצלי. אבל אני חושב שגולדמן זולה יותר, ולכן גולדמן היא ההשקעה השנייה בגודלה וסטיוארט השלישית. בנוסף, מכרתי כמעט את כל המניות באסיה-סטנדרד (סימול 129) תמורת $1.21 ו $1.12, מכרתי בערך שליש ממה שנשאר לי בסאונדוויל (סימול 878) תמורת $11.4 ומכרתי בערך 15% מהמניות של טאי-פינג תמורת $1.71.

כמו כן, כמו שכתבתי למעלה, מכרתי מניות של האצ'ינסון ב-$1.61 ו-$1.5 ועוד קצת ב-$1.48.

כמו תמיד, כשכתבי-האופציה של וולס יורדים, קשה לי להביט מהצד, ולכן קניתי עוד WFC-WT תמורת $8.26 ו $8.27 ו $8.05.

למי שזוכר, לפני כמה חודשים מכרתי (כלומר – כתבתי) אופציות-קול לואלי. הפעם החלטתי לעשות הימור על כך שוולס לא תרד ומכרתי (כלומר – כתבתי) אופציות פוט על וולס-פארגו (WFC Jan 18 '14 $30 Put) במחיר של $4.1. לדעתי הפעולה הזאת די קרובה להדפסת כסף, כי קשה לי מאוד לראות את וולס-פארגו נסחרת במחיר נמוך מ-26$ עוד שנה וחצי. אבל כיוון שהבלתי-צפוי תמיד יכול לבוא ולהפתיע, הגבלתי את ההשקעה לכ-1.5% מההון שלי – ככה שגם אם אני טועה, ההפסד לא יכביד עלי.

כיוון שרציתי לפתוח פוזיציה באופציות קול של גולדמן (על כך עוד מעט), ולא רציתי להגדיל יותר מדי את סך האופציות בתיק שלי, החלטתי למכור חלק מהאופציות שקניתי בעבר על וולס-פארגו לשנת 2013  (WFC Jan 19 '13  $35 Call) – מכרתי חצי תמורת $1.5, רבע תמורת $1.4 ורבע תמורת $1.3. לא מכרתי את כל האופציות – אלא פחות מחצי מהפוזיציה. מכרתי ברווח קטן.

אופציות על גולדמן – רק למי שמוכן להפסיד את כל ההשקעה

הנה לכם מסחר ספקולטיבי מאוד, שיכול להניב רווחים גבוהים מאוד בסבירות לא נמוכה לדעתי, אבל בקלות אפשר להפסיד עליו את כל הכסף – אופציות-קול לשנת 2014 על גולדמן-זאקס. כיוון שאני מאמין שגולדמן שווה לפחות פי 2 או פי 3 ממחירה היום, מצאתי עניין באופציות וקניתי GS Jan 18 '14 $150 Call במחיר ממוצע של $2.55. כמובן שישר אחרי שקניתי האופציות ירדו מתחת ל-2$, אבל ככה זה בחיים.

כמו שכתבתי, אני מאמין שגולדמן שווה כבר היום יותר מ-200$ למניה, וסביר מאוד שהערך שלה יעלה עוד עד ינואר 2014. אם המניה תגיע ל-200$ האופציות שקניתי ב-2.55$ תגענה למחיר של 50$ – או כמעט פי 20 על ההשקעה. אפילו אם גולדמן תסחר רק במכפיל הון של 1.5, עדיין אני ארוויח כאן בערך פי 10 על ההשקעה. קל מאוד להתלהב מהימור שכזה, אבל צריך לזכור שישנו סיכוי סביר מאוד שהמניה לא תגיע ל-150$ תוך שנה וחצי, ואז אפסיד את כל הכסף בהשקעה הזאת. מחיר המניה היום הוא באזור ה-90$, ככה שהמניה צריכה לעלות ביותר מ-65% כדי שההשקעה תתחיל להניב רווחים.

אני שמתי בהימור זה בערך 5% מהכסף שלי. אבל אני נכנס כאן עם עיניים פקוחות ובידיעה שיש סיכוי מאוד גבוה שאני אפסיד את ה-5% האלו. זה הפסד שאני מוכן לקחת. אני חושב שיש סיכוי לעשות כאן פי 10 אולי פי 20 ואולי אפילו פי 30 על ההשקעה – כלומר אני יכול להגדיל משמעותית את ההון שלי מהשקעה קטנה זו, ולכן אני מוכן לקבל עלי את הסיכון של ההפסד. עוד משהו שחשוב לציין זה שאפילו אם המניה תגיע ל-175$ או יותר, הרווח של פי 10 הוא תאורטי, ואפילו אם המניה תזנק, אני כנראה לא ארשום רווח כה גדול, כי סביר להניח שאני אדלל מאוד את ההשקעה ככול (ואם) (ש)המניה תעלה. ככה שבכול מקרה, גם אם המניה תזנק, סביר שהרווח שלי כאן לא יהיה כה גדול.

בנוסף קניתי גם GS Jan 18 '14  $135 Call במחיר ממוצע של $3.3. זהו הימור דומה להימור הקודם אבל עם הרבה פחות כסף. כאן שמתי קצת פחות מ-1% מההון שלי.

עדכון התיק הבא יהיה כנראה בתחילת השנה הבאה, אבל אם יהיו הרבה התפתחויות מעניינות, אני עשוי לעדכן לפני.

אני רוצה להזכיר לקוראים שהבלוג הזה מיועד לתעד את ביצועי ההשקעות שלי, ולחלוק מניסיוני כמו גם מהטעויות שלי. אני לא ממליץ על אף אחת מהמניות המוזכרות כאן. כמו כן, אני עלול למכור (או לקנות) מניות זמן קצר לאחר שקניתי (או מכרתי) אותן, וזאת מבלי לדווח על כך כאן.

עדכון שעבר..      ..חצי השנה השני

פורסם בקטגוריה מניות | סגור לתגובות על תיק המניות בחצי הראשון של 2012

מי שלא מסוגל להפסיד 50% מהכסף, שלא ייכנס לבורסה

מי שלא מסוגל להפסיד 50% מהכסף, שלא ייכנס לבורסה

הוא אחד המשפטים המפורסמים יותר של באפט.

הרשומה הזאת מגיעה בעקבות תגובה שקיבלתי שטוענת שבמשבר הגדול ירדתי ב-50% בגלל שהייתי מושקע רק במניות (בלי חשיפה לאג"ח), הייתי ממונף ומושקע באופציות.

אז קודם, זה לא נכון שירדתי ב-50%. ירדתי בהרבה יותר. מנקודת השיא של התיק שלי בסוף 2007 עד לשפל במרץ 2009 התיק שלי התרסק ביותר מ-60% (אין לי מספר מדויק כי אני תמיד מחשב מתחילת שנה עד לסוף שנה).
עכשיו בקשר לטענות – אני מודה באשמה הראשונה – אכן התיק שלי היה מושקע כולו במניות. אבל שתי הטענות האחרות אינן נכונות. כבר מספר אנשים אמרו לי שהתרסקתי חזק במשבר בגלל שהייתי ממונף, או בגלל שהשקעתי בחברות ממונפות או בגלל שהייתי חשוף למגזר הפיננסי או שאם היה מיתון שני בארה"ב הייתי בכלל פושט רגל.

כל הטענות האלו אינן נכונות.

קודם כל לא הייתי ממונף אז. למעשה עד ללפני שנה וחצי בערך בכלל לא החזקתי בחשבון מרג'ין. דבר שני, לא הייתה לי חשיפה בכלל למגזר הפיננסי. בכלל החשיפה שלי לארה"ב הייתה מזערית. כמו כן, כמעט ולא החזקתי באופציות. היה ברשותי רק כתב-אופציה אחד שעמד על 1.7% מהתיק שלי – אבל את חלקו קיבלתי כמשקיע במניות החברה. החברה (0131 בהונג-קונג) נהגה לחלק כתבי-אופציה לבעלי המניות, אז החזקתי את האופציות שקיבלתי וקצת הוספתי להן ע"י קנייה בשוק. אבל בכל מקרה זאת הייתה החזקה קטנה.

אתם יכולים לראות איך נראה התיק שלי בתחילת 2008:

[table id=2 /]

לא רק שלא הייתי ממונף, אלא כל החברות בהן החזקתי לא היו ממונפות. ההפיך, רובן, לדעתי, היו שמרניות מדי. כל החברות התעשייתיות בתיק הנ"ל היו ללא חוב בכלל וחלקן החזיק בהר מזומנים. חברות הנדל"ן בתיק היו מאוד שמרניות ביחס לחברות נדל"ן. יחס החוב להון בחברות אלו עמד על בין 0% ל-50% – שזה נמוך מאוד. בנוסף, החשיפה שלי ב-2008 הייתה כמעט רק לסין ולהונג-קונג. ואז, צריך לזכור, המצב שם היה שונה מאוד מהיום. שוק הנדל"ן אז היה בריא (כלומר לא הייתה בועה). הכלכלה בשתי מדינות אלו הייתה חזקה, והמשיכה להיות חזקה לאורך כל המשבר הפיננסי.

אף אחת מהמניות שהחזקתי לא הפסידה כספים לאורך המשבר (חוץ אולי משתי החברות האמריקאיות בתיק – אבל ההחזקה שם הייתה מזערית). רק חברה אחת מהנ"ל נכנסה לקשיים (0572 בהונג-קונג) – אבל זה היה בגלל שחיתות של ההנהלה, ובכל מקרה יצאתי ממנה לפני הקשיים כי זיהיתי סימנים מחשידים. ככה שסך הכל החברות בהן החזקתי הראו תוצאות פיננסיות חזקות מאוד לאורך כל המשבר – עם רווחים חזקים ועולים. אבל למרות זאת המניות שלהן התרסקו. מה שקרה זה שחברות עם מכפיל רווח של 5 יירדו ונסחרו במכפיל רווח של 2. זה הכל.

למעשה, התיק שלי לא ירד הרבה יותר מההאנג-סנג. שימו לב שהתיק שלי אז היה כמעט כולו מושקע בהונג-קונג. ההאנג-סנג ירד באותה תקופה משיא של 30,400 לשפל של 11,900 – כלומר ירידה של כ-60% – שזה רק קצת פחות גרוע מהתיק שלי. ככה שגם אם הייתי שם את כספי בתעודת סל על ההאנג-סנג, עדיין הייתי מפסיד 60%.

וזה מביא אותי למשפט של באפט. הבורסה היא לא מקום לכל אחד. מי שלא מסוגל להפסיד 50% מהכסף שלו, שלא ייכנס לבורסה, כי סביר להניח שיום אחד הוא יפסיד 50% מהכסף שלו.

אם התיק שלי, שהיה סופר-שמרני – בלי מינוף, בלי חשיפה למגזרים שנפגעו במשבר, בלי חשיפה בכלל לארה"ב או לאירופה ועם חברות לא ממונפות, אם תיק כזה ירד ביותר מ-60%, זה רק מראה שבבורסה הכל יכול לקרות. תנודתיות זה חלק מהמשחק, ומי שלא יכול לעמוד בזה, שלא ישקיע בבורסה.

דרך אגב, במשבר הגדול של 1929 גראהם ספק הפסדים מאוד מאוד גבוהים – ושוב, זאת למרות שהתיק שלו היה מאוד שמרני (מורכב ממניות נט-נטס וכו').

לחברות שרבים מייחסים סיכון גבוה, נכנסתי רק אחרי שיא המשבר. לוולס התחלתי להיכנס במרץ 2009 (במחיר 9.88$) ולחברות הרדיו הממונפות נכנסתי בספטמבר 2009 – הרבה אחרי שיא המשבר, וגם אז חברות אלו לא היוו חלק משמעותי מהתיק שלי.

חשוב לא לבלבל בין סיכון לבין תנודתיות. התיק שלי לא היה מסוכן בכלל אלא תנודתי.

ומה קרה מאז?

ההון העצמי שלי היום הוא בערך פי 2 ממה שהוא היה בשיא של 2007 – וזאת למרות שבאמצע התרחש המשבר הפיננסי הכי חמור מאז 1929. למרות המשבר הכפלתי את הכסף תוך פחות מ-5 שנים. ההון העצמי שלי היום הוא בערך פי 2.7 ממה שהוא היה באוגוסט 2008 אז הפסקתי לעבוד כשכיר (ומאז הפסיק להיכנס כסף חדש. מאז כסף רק יוצא מהתיק שלי). ההון העצמי שלי היום הוא פי 4.4 ממה שהוא היה בשפל של 2009.

פורסם בקטגוריה מניות, עקרונות השקעה | 27 תגובות