השנה התחילה על רגל שמאל. בתחילת השנה הבנתי שעשיתי טעות בכך שמכרתי קולים על ואלי (סימול VALE). למרות שאני מאמין שואלי תרד הרבה בשנתיים הקרובות, למכור קולים (במיוחד קולים ערומים) זה דבר טיפשי. לכן בימים הראשונים של השנה סגרתי את הפוזיציה הזאת בהפסד – דבר שעלה לי בכאחוז מערך התיק. לפתוח את השנה בהפסד של אחוז זה לא דבר נעים. נכון שעד היום התשואות שלי סך הכל היו גבוהות, אבל זה די ברור שהתשואות יתחילו לרדת, ולכן חשוב להילחם על כל אחוז.
אם הייתי מחכה כמה שבועות עם הפוזיציה הזאת, הייתי יכול לצאת ברווח יפה. אבל את זה אני אומר רק בדיעבד. ההחלטה שלי לסגור את הפוזיציה בהפסד הייתה החלטה נכונה. ברגע שמגלים טעות, חייבים לתקן אותה כמה שיותר מהר. ממה שאני רואה אצל משקיעים אחרים, אחת הטעויות הגדולות שהם עושים זה שהם לא מחסלים השקעות גם כאשר ברור להם שהם עשו טעות, וזאת בגלל שקשה להם לספוג (פסיכולוגית) את ההפסד, ועל כן הם מחכים שההשקעה תהפוך לרווחית ורק אז לצאת. זאת טעות גדולה. אם עשית טעות, צריך לצאת ממנה כמה שיותר מהר – אפילו בהפסד. אסור לצפות לאלת המזל שתבוא ותציל אותך.
למרות ההפסד הזה, בינתיים השנה נראית טוב מאוד, וזאת הרבה בזכות גולדמן-זאקס (סימול GS). בשנה שעברה כשהמניה נסחרה מתחת ל-100$ לקחתי הימור בגודל של כ-5% מהתיק שלי על שתי אופציות קול לינואר 2014. האחת עם סטרייק של 150$ והשנייה בסטרייק של 135$. גולדמן-זאקס נסחרה ממש בזול. אני מעריך שהשנה הרווח הנקי שלה יעמוד על כ-20$ למניה. מה שאומר שמחיר של 100$ שיקף לה מכפיל רווח של 5. פשוט מגוחך. לאור זאת, נראה לי שכדאי לקחת הימור קצת יותר מסוכן על החברה. במקרה הגרוע הייתי מאבד 5% מהתיק – לא נעים, אבל הייתי יכול לחיות עם זה. מצד שני, המקרה הטוב נראה מפתה ביותר. המניה עלתה די מהר אחרי שלקחתי את ההימור הזה והאופציות יותר מהכפילו את עצמן עד לסוף דצמבר שנה שעברה. זינוק זה הביא לכך שאופציות אלו כבר תפסו כ-10% מהתיק בתחילת השנה.
הרווח הנקי של גולדמן זאקס ברבעון הרביעי עמד על 5.6$ למניה – הרבה מעל לציפיות השוק, דבר שגרם למניה להמשיך לעלות. עלייה זו משכה גם את האופציות בהן החזקתי, וההשפעה של אלו על התשואה שלי הייתה די משמעותית.
המדדים השנה הלכו בשני כיוונים שונים. מדד ההנג-סאנג סגר את הרבעון הראשון עם תשואה שלילית של 1.1%. לעומתו, הבורסה האמריקאית רצה יפה מאוד כאשר ה SPY הניב 10.3% והתשואה על ה DIA עומדת על 11.7%.
התשואה שלי מתחילת השנה עומדת על 34.5%.
אבל צריך לזכור שזה הרבה בזכות האופציות על גולדמן. אם מחיר המניה של גולדמן יסחר מתחת ל-150 דולר בסוף השנה, התשואה שלי כנראה תרד חזק.
העלייה במחיר האופציות העמידה אותי בפני דילמה. מצד אחד לקחתי את ההימור הזה בשבילי הסיכוי לעשות פי-10 או יותר, אבל מצד שני האופציות כבר החלו לתפוס חלק יותר ויותר גדול מהתיק. עיקר ההימור שלי היה על האופציות עם סטרייק של 150$. קניתי אותן במחיר 2.55$. כשהמחיר עלה לאזור ה-14$, האופציות כבר תפסו יותר מ-15% מהתיק שלי. היה לי קשה לחיות עם המחשבה שאני עלול לאבד 15% מהתיק תוך שנה, ולכן החלטתי לדלל קצת, ולמכור כ-20% מהקולים. את הקולים של 135$ מכרתי תמורת 23.2$, ואת הקולים של 150$ מכרתי תמורת 14.4$. מהלך זה החזיר לי את ההשקעה המקורית ועוד קצת. לאחר שמכרתי האופציות המשיכו לעלות, והחלטתי למכור עוד 10% מההחזקה שם – את הקולים של 135$ מכרתי כבר תמורת 27.9$ ואת אלו של 150$ תמורת 17.7$.
מאז מחיר האופציות ירד די הרבה. אין לי ממש תכנית בראש לגבי מימושים עתידיים. לדעתי, למרות הירידה בשבועות האחרונים במחיר המניה, עדיין ישנו סיכוי לא קטן שגולדמן תיסחר צפונית ל-200$ עד לסוף השנה. לכן בינתיים אני לא ממהר לממש את האופציות שנותרו.
הימור נוסף שהולך טוב בינתיים השנה הוא ההימור נגד הין היפני. בתחילת השנה החזקתי אופציות פוט על FXY (סימול FXY Jan 17 '15 $100 Put) בכ-0.6% מהתיק. עם תחילת השנה הכפלתי הימור זה במחירים 2.8$ ו 2.85$. אופציות אלו עלו בכ-90% מתחילת השנה. למרות שאני לא איש של מאקרו, החלטתי לקחת הימור שהוא לגמרי מאקרו. אני אנסה להסביר למה.
ניצחון במגרש חוץ
לאחרונה יצא לי לראות כמה פרקים בסדרה אמריקאית שנקראת "Storage Wars“. הסדרה עוקבת אחרי מספר אנשים שהעבודה שלהם היא לקנות תכולות של מחסנים. אם מישהו לא משלם שכירות במשך מס' חודשים על מחסן שהוא שכר, בעל המחסן מעמיד את התכולה למכירה פומבית. הקונים לא מורשים להיכנס למחסן. יש להם כמה דקות לבחון את המחסן מבחוץ ואז המכירה הפומבית מתחילה. ישנם כמה קווי דמיון בין תהליך זה לבין השקעות בבורסה. למשל, לפעמים הסחורה במחסן גלויה לחלוטין, ולכן ההימור הוא לא כזה מסובך. מה שמעניין הוא שיש אחד שכמעט תמיד מצליח לעשות יותר כסף מהאחרים. למשל, באחת התכניות פתחו מחסן שהיה מלא במכונות של אוכל ושתייה (vending machine). הסחורה הייתה גלויה ובקלות אפשר היה לראות שמדובר בסחורה חדשה לגמרי שעדיין עטופה בניילונים.
אני לא זוכר בדיוק את המספרים, אבל פחות-או-יותר הבחור חטף את הסחורה ב-1,500 דולר ומכר ביותר מ-20 אלף דולר. גם בבורסה לפעמים הכסף ממש נמצא על הרצפה וכל מה שצריך זה להתכופף ולהרים. לפעמים ההשקעות ממש ברורות, אבל משום מה, כמעט אף אחד לא אוסף את הכסף – כמו למשל מה שהיה בסאונדוויל או ב PSPI (עליה אני אדבר מאוחר יותר).
אחרי שראיתי את הפרק, ניסיתי לחשוב למה אף אחד לא ניסה לקחת את המחירים גבוה יותר. הרי אפילו לי, שאין לי בכלל מושג בדברים האלו, היה ברור שהשווי במחסן היה גבוה משמעותית מ-1,500 דולר. אז איך יכול להיות שהקונים האחרים, שזאת העבודה שלהם, לא ראו זאת?
יש לכך מספר תשובות לדעתי. קודם כל, חלק מהאנשים פשוט לא טובים בעבודה שלהם. ישנם קונים שפשוט לא מבינים יותר מדי מהחיים שלהם ואין להם באמת מושג כמה דברים עולים. אבל זה לא מסביר את כל שאר הקונים, שלרובם יש ידע לא רע לגבי העלות של מוצרים שונים. ובמקרה שלהם אני חושב שהסיבה שהם לא ניסו לקנות הייתה שזה לא התאים לרובריקה שלהם. לחלקם, למשל, יש חנות למוצרים יד שנייה, ולכן הם מחפשים מוצרים שמתאימים לחנות – רהיטים, כלי מטבח וכו'. חלק מהם אולי פשוט התעצל להרים את הסחורה או שבאותו היום הם לא הביאו משאית או סבלים וכו'. כלומר המחסן לא התאים למה שהם חיפשו, אז הם ויתרו עליו. בהתחשב בזה שבד"כ הרווח שלהם על מחסן עומד על בין הפסד של כמה מאות דולרים לבין רווח של כמה אלפים בודדים, ההחלטה לוותר על המחסן רק בכלל שהוא לא מתאים לתחום הצר של העסק שלך, נראית לי שגויה. זה קצת כמו ללכת ברחוב ולראות טבעת יהלום גדולה מונחת על הרצפה ואז לא להרים אותה כי "אני לא יהלומן ולא מבין בזה" (לצורך הדוגמה התעלמתי מכך שהמעשה הנכון זה להביא אותה למשטרה).
אני חושב שלפעמים בחיים ישנן הזדמנויות פז שפשוט צריך לדעת לקחת אותן אפילו אם הן לא ממש מתאימות לתחום העיסוק הצר שלנו. אז במקרה שלי, באמת התחום שאני מרגיש איתו הכי בנוח זה חברות שנסחרות ממש בזול – במכפילים נמוכים על ההון ו/או על הרווח. זה המגרש הביתי שלי, וזה בטח מה שאני אמשיך לעשות בשנים הקרובות. אבל… בדרכי צצה הזדמנות חד פעמית לעשות כסף מהימור על מטבעות. נכון שזה משהו שאין לי בו הרבה מושג, אבל מה שקורה ביפן הוא כל כך קיצוני, שברור לי ב-100% שהין הולך לקרוס. לא צריך להיות גאון גדול בכלכלה כדי להבין את זה. לכן, למרות שזה לא המגרש הביתי שלי, הכסף כאן מונח על הרצפה, וזאת תהיה טעות לא להתכופף.
עוד השקעה שהייתה לא טריוויאלית מבחינתי היא השורט שעשיתי על ואלי. עד אז אף פעם לא ביצעתי שורט על אף מניה, ויכול להיות שאף פעם בעתיד אני לא אעשה יותר שורט, אבל ברור לי ששוק הברזל הולך להתרסק, וזאת תהיה טעות לעמוד בצד ולא להרוויח מזה. בינתיים ואלי ממשיכה לרדת. מתחילת השנה היא ירדה בעוד 17%. הדוח של הרבעון האחרון היה חלש במיוחד. העלויות של החברה ממשיכות לטפס כל הזמן, ואם מחירי הברזל לא יעלו, החברה תדמם. לקחתי הימור על הברזל כי האמנתי שאני מכוסה הן מצד ההיצע והן מצד הביקוש. בינתיים, צד הביקוש (כלומר הביקוש לברזל) לא הולך כמו שחשבתי, והבנייה המסיבית בסין ממשיכה. אבל היצע הברזל ממשיך לגדול. לדעתי השוק הפיל את ואלי בעיקר בגלל עניין ההיצע. פתאום אנשים מתחילים לראות את כל הגידול שהולך לצאת לשוק בשנים הקרובות, ולכן הוא מעניש את חברות הכרייה. השוק, לדעתי, עדיין לא מסכים איתי על הצד של הביקוש. אבל לפי מה שאני רואה יש לנו כאן מקסימום שנתיים עד שהביקוש לברזל יתרסק (בגלל ירידה בבנייה בסין).
כיוון שיש לדעתי רק עוד שנתיים עד להתרסקות שוק הברזל, וכיוון שואלי קיצצה חזק בדיבידנד שלה, אני רוצה להגדיל את השורט באופן משמעותי. מתחילת השנה הוספתי לשורט על ואלי במחיר של 19.74$ ובמרץ שוב ב-19.1$ וב-17.25$. מה שקרה זה שבשנתיים האחרונות המניות שלי עלו הרבה ומנגד ואלי ירדה, ככה שהשורט כחלק מהתיק ירד מיותר מ-20% לפחות מ-10%. אם ואלי תחזור שוב לאזור ה-18$-19$, אני מתכנן להגיד עוד את השורט.
קטנות ויפות
בתיק שלי ישנן מספר השקעות קטנות שלא הסכמתי לחשוף את זהותן. מדובר בחברות קטנות עם מסחר דל במיוחד, ולכן אני מעדיף שלא לשתף את הקוראים ברעיונות אלו כדי לא ליצור לי תחרות. שניים מהרעיונות הגיעו אלי דרך לירון מנור מקאפרה קפיטל, תוך כדי הבנה בשעתו שלא לחשוף את שמות המניות.
שתי השקעות אלו היו רווחיות ביותר. הראשונה הייתה SEAOF. מדובר היה בחברת לוגיסטיקה שהחלה להנזיל את הנכסים שלה (שמורכבים בעיקר ממכולות). לפני מספר ימים הודיעה החברה על דיבידנד גבוה, בעקבות זאת המניה זינקה ואני מכרתי תמורת 0.078$. השקעה זו הניבה לי 62% תוך כשנה. אחרי שמכרתי, המניה המשיכה לעלות והמחיר היום כבר עבר את ה-0.1$.
חברה שנייה הייתה ALJJ – שם היה מדובר ב Tender Offer. עשיתי עליה יותר מ-10% בכחודשיים.
רעיונות מסוג זה (למה שבאפט קרה Workouts) דורשים המון עבודה, אבל הרווחים יכולים להיות יפים מאוד. כמו כן מניות אלו אינן תלויות בשוק. כלומר, התשואה שם מובטחת גם בשוק יורד. למרות שלאורך השנים השתתפתי בכמה השקעות כאלו, וכולן יצאו רווחיות ביותר, אני לא מאוד אקטיבי באיתור הזדמנויות שכאלו כיוון שהדבר כרוך בעבודה סיזיפית. צריך לעבור על המון רעיונות בכדי למצוא כמה יהלומים, ואז אחרי כמה חודשים ההשקעה נסגרת. זאת בניגוד לרוב ההשקעות שלי שמחזיקות מעמד 3-4 שנים. לכן, בגלל שאני עצלן, אני מעדיף לחפש מניות עם טווחי השקעה ארוכים יותר. אבל אם רעיון טוב מגיע אלי דרך חבר או דרך פורום, אני תמיד שמח להשקיע.
חשוב להגיד שלירון משתף אותי ברעיונות רק אחרי שהוא סיים לקנות את המניות לשותפים שלו בקרן ורק בגלל שהוא יודע שאני אשמור על חשאיות מוחלטת. אני גם מניח שאם מדובר בסחירות מאוד נמוכה, הוא בכלל לא משתף אותי. הסידור הזה עובד מצוין בשבילי. ובינתיים אני נהנה מהנדיבות של לירון.
למרות שמדובר בעבודה קשה, התחום הזה של Workouts יכול להיות רווחי ביותר, ומפליא אותי שכמות המשקעים שמתעסקת עם זה כל כך נמוכה. כנראה שאני לא העצלן היחידי.
מניה קטנה אחרת בה אני מחזיק היא Public Service Properties (סימול בלונדון – PSPI). גיליתי את החברה הזאת בדצמבר שנה שעברה. מדובר בחברת נדל"ן קטנה שנסחרה בכחמישית מההון העצמי שלה (P/B <5). המינוף של החברה לא היה גבוה מאוד, ולכן זה היה מוזר שהיא נסחרה כל כך בזול. החברה מחזיקה בעיקר נדל"ן בתחום הבריאות – בתי-אבות, בתי מחסה וכו'. תשואת השכירות על הנכסים עמדה על 8% או יותר. לחברה היו נכסים בעיקר באנגליה ובגרמניה, אבל גם מספר קטן של נכסים בשווייץ. כמו כן החברה החזיקה במספר נכסים בארה"ב אותם היא השכירה לרשות הדואר. הסיפור כאן היה ממש פשוט, וזאת חברה מהסוג שאני מכיר ומרגיש בנוח. הבעיה הייתה שהסחירות הייתה מזערית. קניתי בתחילת דצמבר תמורת 12.5 פני ואז בסוף דצמבר תמורת 14 פני. כאשר יותר משני שליש מהרכישה התבצעה ב-12.5 פני ופחות משליש תמורת 14 פני. למעשה מאז הרכישה שלי בתחילת דצמבר הייתה לי הוראת קנייה פתוחה במשך כל החודש, אבל בגלל המסחר הדליל, לא הצלחתי לאסוף. בסופו של דבר, אחרי חודש שלם שניסיתי לקנות, ההחזקה תפסה קצת פחות מאחוז מהתיק שלי. קצת מתסכל. כשאני אוסף מניות כאלו, אני מרגיש כאילו אני מרוקן אמבטיה עם כפית. מאז החברה דיווחה על מכירה של חלק מהנכסים ובעקבות כך המניה זינקה. כיום המחיר שלה כבר עומד על כ-25 פני. מה שאומר שתוך 3-4 חודשים כמעט הכפלתי את הכסף שלי.
זה לא מפסיק להדהים אותי איך תמיד אפשר למצוא מציאות. את המניה הזאת גיליתי ע"י סקרינר שהרצתי – כל המניות באנגליה עם מכפיל הון נמוך מ-0.5. יצאו לי כמה עשרות חברות, והתחלתי לעבור עליהן אחת אחת. אני לא חושב שהיה מקרה אחד שבו ישבתי על איזה שהוא סקרינר במשך כמה ימים ולא מצאתי חברה ששווה השקעה. לצערי, אני עצלן ולא עושה זאת לעתים תכופות יותר. מי שעובד קשה ויושב כל הזמן ומחפש מניות יכול תמיד למצוא מציאות כמו PSPI ולעשות הרבה כסף.
זה למעשה מה שבאפט עשה כשהוא היה צעיר (רק שאז לא היו סקרינרים ולכן העבודה הייתה קשה יותר). בעבר באפט אמר מספר פעמים שאם היה לו סכום כסף קטן (פחות מ-10 מליון דולר) הוא היה עושה יותר מ-50% בשנה. הרבה אנשים מפקפקים באמירה הזאת של באפט, אבל אני בטוח ב-100% שהוא היה מצליח. הוא היה יושב כל הזמן על סקרינרים ומוצא 4-5 חברות כמו PSPI בשנה. זה לא נורא מסובך. תוסיפו לזה שלבאפט איי-קיו גבוה מאוד, זיכרון מדהים והבנה עסקית שאין למשקיעים רבים, ודי ברור לי שהוא היה בקלות מדלג מעל ל-50% בשנה.
כיום אני מחזיק עוד שתי השקעות קטנות שאני לא מוכן לחשוף את זהותן. לגבי האחת – אני מחזיק אותה כבר די הרבה זמן והייתה לי הוראת קנייה פתוחה במשך חודשים, ובקושי הצלחתי לאסוף. לאחרונה ההשקעה החלה לעלות, אז יש מצב שאני אחשוף אותה בקרוב. ההחזקה השנייה היא החזקה חדשה, ואני עדיין בונה שם פוזיציה. אני מניח שבימים הקרובים אני אסיים לקנות ולכן אני בטח אחשוף אותה בעדכון הבא. אומנם אני לא מוכן לחשוף את שם המניה, אבל כיוון שאחת המטרות של הבלוג היא לשתף את הקוראים, אני מוכן לחשוף את הסקרינר שהרצתי כדי למצוא אותה – מכפיל הון נמוך מ-1 ותשואה על ההון גבוהה מ-15%.
בוא אלינו לים
סקרינר נוסף שהרצתי לפני יותר מחודש היה – מניות עם תשואה על ההון מעל ל-15% ומכפיל רווח נמוך מ-7. ככה מצאתי את קונרד (סימול CNRD). מדובר בחברת מספנות אשר בונה בעיקר דוברות, אבל גם ספינות לתעשיית הגז/נפט, מעבורות וספינות למשמר החופים האמריקאי. בארה"ב ישנו חוק האוסר על ספינות ששטות בין שני נמלים פנימים במדינה להיות מיוצרות בחו"ל, לכן החברה מוגנת מפני תחרות זרה זולה.
לפני מספר ימים יצא הדוח השנתי ל-2012. הרווח הנקי עמד על 20.8 מליון דולר, ההון העצמי – 101 מליון (כלומר ROE של 20%). מזומן – 55 מליון. שווי השוק היום הוא כ-140 מליון. קונרד נכנסת בקלות לרובריקה של "חברה מעולה וזולה (אבל לא סופר זולה)". השווי ההוגן שלהם הוא לפחות פי 2, ולדעתי אפילו פי 3. קניתי את המניות תמורת 21$, 21.25$, 22.2$ ו 22.25$.
קונרד עלתה אצלי ברדאר כבר כשהיא נסחרה באזור ה-19$. רק שאז לא היו לי מזומנים, ולכן נאלצתי לעמוד בצד ולראות אותה עולה. רק בפברואר נכנס לי מספיק כסף בשביל להתחיל לקנות. כיום המניה תופסת משהו כמו 4% מהתיק שלי – שזה ממש קצת מדי בשביל חברה כזאת. עשיתי כאן טעות גדולה שלא בניתי פוזיציה גדולה יותר. אני מקווה שהשוק ייתן לי הזדמנות להוסיף.
אחרי שהתחלתי לקנות את המניה שיתפתי חלק מהחברים שלי ברעיון. ביניהם, סיפרתי גם לעמיחי. למי שזוכר, לעמיחי יש את זכויות היוצרים על השקעה אחרת שלי שהצליחה מאוד – פינסבורי (סימול באנגליה FIF). דקות אחרי ששלחתי לו את המייל על קונרד, הוא החזיר לי מייל שהוא כתב לי מזמן בו הוא סיפר לי על קונרד. עמיחי קנה מניות של החברה כשהיא נסחרה מתחת ל-10 דולר והוא סיפר לי עליה כשהיא הייתה רק ב-10-11 דולר. משום מה לא בדקתי את הרעיון הזה אז ושכחתי ממנו לגמרי.
העצלות שלי עולה לי בהרבה כסף.
פעולות אחרות בתיק
טעות דומה לטעות שעשיתי בקונרד הייתה בדארט-גרופ (סימול בלונדון DTG). גם שם הייתי צריך לבנות פוזיציה גדולה יותר. הרבעון תיקנתי חלקית את הטעות והוספתי מניות תמורת 1.28 פאונד.
בינואר קניתי עוד קצת כתבי אופציה של וולס-פארגו (סימול WFC-WT) תמורת 10.65$ ו-10.66$. בפברואר תמורת 11.12$ ועוד קצת תמורת 11.36$ ובמרץ תמורת 11.65$.
אחרי שדיללתי קצת את האופציות שהיו לי בגולדמן-זאקס, החלטתי לפתוח פוזיציה דומה בוולס-פארגו. כבר יש לי קצת ליפים לינואר 2014 עם סטרייק של 35$. לדעתי השוק מפספס לגמרי כמה גבוהים עומדים להיות הרווחים של הבנק מפה והלאה, ולכן החלטתי לבנות פוזיציה בגודל של כ-2% מהתיק באופציות קול של וולס-פארגו לינואר 2015 עם סטרייק של 45$. קניתי תמורת 0.77$ ו-0.75$.
בנוסף קניתי כתבי אופציה של ג'יי-פי-מורגן (סימול JPM-WT) תמורת 14.59$ ויום לאחר מכן תמורת 14$ (תודה למר שוק שהפיל את השוק בדיוק כשהייתי קצת נזיל).
דוחות ודיווחים
סטיוארט (סימול STC) יצאה עם דוח שנתי טוב מאוד לדעתי, אבל מר שוק לא הסכים איתי והפיל את המניה. הרווח לפני מס ב-2012 עמד על 89 מליון דולר. אם הפסדי הביטוח מסך הכנסות הביטוח יירדו ל-5% (ואני די בטוח שזה ייקרה), רק זה יעלה את הרווח לפני מס בעוד 52 מליון דולר. אפילו אם נתעלם משיפור בשוק הנדל"ן, הרווח הנקי של סטיוארט יגיע לאזור ה-90-100 מליון דולר. מה שאומר שהמניה צריכה להיסחר לפחות פי 2 ממחירה היום.
שון הו טק (סימול בהונג-קונג – 219) הרוויחה בערך 170 מליון דולר לפני הערכת שווי של הנכסים שלה. מה שאומר שהיא נסחרת במכפיל רווח של 5. פשוט מגוחך. וזה עוד לפני שכל המלונות שלה פעילים. אם לא הייתי מפחד מהבועה בסין, הייתי בונה פה פוזיציה של 10%. בינתיים אני מסתפק בפוזיציה של כ-1%.
פינסבורי מכרה את חטיבת הלחמים-ללא-גלוטן שלה תמורת 21 מליון פאונד. זאת החטיבה הפחות רווחית של החברה. למי שלא זוכר, קניתי את מניות החברה כששווי השוק שלה עמד על 12 מליון פאונד. עכשיו החברה מוכרת חטיבה אחת בכמעט פי-2 מאשר אני שילמתי עבור כל החברה. זה רק מראה עד כמה פינסבורי הייתה זולה. הדוח החצי שנתי שלה יצא לקראת סוף מרץ, והוא הצביע על רווח נקי של כ-33 פני למניה – וזה עוד החצי הפחות רווחי. החצי השני של השנה הפיננסית תמיד טוב יותר, כיוון שעוגות נמכרות טוב במהלך חג הפסחא.
גם לאנטרפרייז אינס (סימול בלונדון – ETI) מגיע לזכות בחדשות טובות מדי פעם – הפרלמנט הבריטי הוריד השנה את המס על הבירה. זמן לצאת ולחגוג!
אני רוצה להזכיר לקוראים שהבלוג הזה מיועד לתעד את ביצועי ההשקעות שלי, ולחלוק מניסיוני כמו גם מהטעויות שלי. אני לא ממליץ על אף אחת מהמניות המוזכרות כאן. כמו כן, אני עלול למכור (או לקנות) מניות זמן קצר לאחר שקניתי (או מכרתי) אותן, וזאת מבלי לדווח על כך כאן.
.
