האם לגדולי המשקיעים היה מזל או יכולת?

באחת התגובות לרשומה יש עולם שלם מעבר לגראהם ובאפט עלתה השאלה האם גדולי המשקיעים ניחנו במזל או ביכולת מיוחדת?
לא רק מתן העלה את הנקודה. גם רבים וטובים אחרים מתחבטים בשאלה זו. כאשר רוב העולם האקדמאי משוכנע כי למזל חלק ניכר (אם לא בלעדי) להצלחה בבורסה. נאסים טאלב, למשל, טוען שלהכות את השוק זה כמו משחק הימור בהטלת מטבע. כמו שאפשרי (במזל) לנחש נכונה את צד נפילת המטבע עשר פעמים ברציפות, כך ישנם משקיעים שמצליחים לשבור את השוק במשך 10 שנים ברציפות. טענה זו שגויה. יש לה שתי בעיות לוגיות רציניות.

האחת היא שמשקיע ממוצע מהמר הרבה יותר מפעם אחת כל שנה. לרוב המשקיעים יש מספר רב של החזקות – לרוב כמה עשרות השקעות, וכמעט תמיד יותר מעשר. ולכן, המשקיע הממוצע מהמר הרבה יותר מפעם אחת כל שנה. ככול שמהמרים יותר, הסבירות הסטטיסטית להצליח יורדת. קחו למשל מישהו שהימר לפני עשור על השקעה אחת במניה אחת – נגיד אפל – במקרה זה אפשר להגיד שאולי היה לו מזל (למרות שגם אז אי אפשר להיות בטוח בכך). אבל ככול שתיק המניות של משקיע מסוים מגוון יותר, הסבירות שהמזל האיר לו פנים יורדת בצודה חדה. למשל, לפיטר לינץ' היו עשרות רבות של החזקות. אי אפשר להשוות משקיע ששם את כל כספו במניה אחת עם משקיע שהחליף מאות מניות לאורך הקריירה שלו. כל מי שלקח קורס הכי בסיסי בהסתברות יודע זאת, אבל משום מה טאלב ודומיו מתעלמים מכך לגמרי. הסבירות של כל משקיע להכות את השוק משתנה לפי מספר המניות בהן הוא מחזיק.

הטעות השנייה של טאלב – וזאת טעות הרבה יותר משמעותית מהראשונה – היא שהוא משווה בין הטלת מטבע לשוק המניות. מדוע הוא חושב שהסבירות להכות את השוק שווה לסבירות לנחש נכונה הטלת מטבע? מדוע הסבירות להכות את השוק לא שווה לסבירות לזכות בלוטו? טאלב ואחרים מניחים שהסבירות להכות את השוק שווה לניחוש בהטלת מטבע, אבל הם מעולם לא ביססו הנחה זו.

למעשה, אין שום דמיון בין הטלת מטבע לבין הכאת השוק. הטלת מטבע היא פעולה בוליאנית – כלומר פעולה עם שתי אפשרויות בלבד – עץ ופלי. לכן, הסבירות לנחש נכונה כל הטלה היא 50% בדיוק. לעומת זאת, השקעה בשוק המניות היא לא פעולה בוליאנית. אין כאן רק שתי אפשרויות – להכות את השוק, או לא להכות את השוק. ישנה קשת ענקית של אפשרויות – החל מהפסד של 100% ועד (תאורטית) תשואה כמעט אין סופית. הסבירות בשנה מסוימת להכות את השוק ב-0.01 נקודות האחוז אינה זהה בכלל לסבירות להכות את השוק בשנה מסוימת ב-100 נקודות האחוז. למרות שלא בדקתי זאת, אני מניח שהתפלגות התשואות של המשקיעים בשנה מסוימת דומה יותר להתפלגות נורמלית (כלומר גרף בצורת פעמון) – אך עם זנב מאוד ארוך מימין וזנב שמסתיים ב-0 משמאל.

אני בטוח שהקוראים יסכימו איתי שההסתברות להכות את השוק בנקודת האחוז בשנה מסוימת אינה זהה להסתברות להכות את השוק בשמונים נקודות האחוז. ככל שהאלפא מול השוק גבוהה יותר – כך ההסתברות שלה נמוכה יותר. לכן זה ממש לא נכון להכניס את כל המשקיעים ששוברים את השוק לסל אחד ולהגיד שלכל אחד מהם הייתה סבירות של 50% לעשות זאת.

השאלה היא מה באמת ההסתברות כאן. למשל, מה ההסתברות להכות את השוק ב-10 נקודות האחוז? אם נניח למשל שההסתברות היא 1-37, אז זאת כבר הסתברות שדומה לרולטה ולא להטלת מטבע. אולי זה אפשרי לנחש הטלת מטבע עשר פעמים ברציפות, אבל האם אתם מכירים מישהו שהצליח לזכות ברולטה 10 פעמים ברציפות?

אפילו אם נניח שהסבירות להכות את השוק בעשר נקודות האחוז היא 1-10. כלומר שרק אחד מעשרה משקיעים כל שנה עוקף את המדדים בעשר נקודות האחוז (ואני די בטוח שההסתברות יותר נמוכה. אפילו – הרבה יותר נמוכה), אבל בואו נהיה שמרנים ונניח שההסתברות היא 1-10. אז ההסתברות לעשות זאת במשך 20 שנה היא אחת-לעשר מיליארד. מאז קום האנושות לא היו עשרה מיליארד אנשים במצטבר שהשקיעו את כספם בבורסה, ולכן, תאורטית לא אמור להיות אף אדם שהכה את הבורסה בעשר נקודות האחוז במשך עשרים שנה, אבל למעשה ישנם רבים כאלו – בטוח כמה מאות ואולי כמה אלפים.

דרך אגב, אם נמשיך בקו דומה אז הסבירות להכות בעשר נקודות האחוז במשך 21 שנה היא כבר אחת-למאה מיליארד – כלומר העולם היה יכול להיחרב ולקום מחדש 10 פעמים ועדיין לא היה אמור להיות אפילו אדם אחד שיעשה זאת. והסבירות לעשות זאת במשך 22 שנה היא כבר אחת לטריליון וכו'.

כיוון שיש בקרבנו מאות אם לא אלפים של משקיעים ששברו את השוק ביותר מעשר נקודות האחוז במשך תקופות ארוכות מאוד, אז ברור שלא יד המזל בעניין.

פורסם בקטגוריה מניות, עקרונות השקעה | 60 תגובות

יש עולם שלם מעבר לגראהם ובאפט

תמונה של ג'יימס סימונס מויקיפדיה

תמונה של ג'יימס סימונס מויקיפדיה

אין הרבה ספרים בעולם שלוקחים לך את העולם והופכים אותו לגמרי. אבל More Money Than God
הוא מין ספר שכזה. בחיים לא הייתי חושב לקנות אותו. לא יודע. מה כבר יכול להיות מעניין בקרנות גידור?
למזלי, את חבר שלי זה כן עניין, ומצאתי את עצמי משאיל ממנו את הספר. כבר יומיים אח"כ הצטערתי שהשאלתי את הספר. היו כל כך הרבה מקומות שרציתי לסמן ולהדגיש, אבל אז כבר היה מאוחר מדי. More Money Than God הוא ללא ספק ספר שמצריך מקום של כבוד בארון הספרים.

ראשית, הספר כתוב ממש טוב. למחבר, סבסטיאן מלאבי, יש כישרון כתיבה. אין בכך ספק. בנוסף, רואים שהוא עשה עבודה מחקרית מעמיקה ביותר על הנושא. שתי סיבות אלו גרמו לי כבר להזמין מאמזון את הספר השני שלו על הבנק העולמי – The World's Banker.

לפני שאמשיך להלל ולפרט יותר על הספר, אני אציין באג אחד שפוגע בהנאה. שני הפרקים האחרונים עמוסים בשגיאות, חצאי-אמיתות ושגיאות לוגיות. בפרקים אלו מהלל המחבר את תעשיית קרנות הגידור ובאותה נשימה מכפיש את הבנקים. נראה שהמחבר התאהב יותר מדי בנושא הסיפור שלו מה שגרם לו להיסחף ולאבד קצת את ההיגיון. הוא טוען שלא צריך להגביר את הפיקוח על קרונות הגידור, ושאלו, בניגוד לבנקים, לא מהווים סיכון לכלכלה. אני לא אתווכח עם הטיעונים שלו. כל אחד יכול לשפוט בעצמו. אני מצאתי בהם הרבה סתירות ואי דיוקים.

בכל מקרה, חוץ משני פרקים אלו, הספר ממש טוב, והוא מקבל אצלי 5 כוכבים (מתוך 5). למשל, הוא מספר בפרוטרוט על מעללי סורוס בהימורים שלו נגד הפאונד והבאט. מה שהפתיע אותי היה שהימורים אלו בכלל לא יצאו מראשו הקודח של סורוס, אלא היו של דראקנמילר. סורוס פרש יחסית בגיל צעיר והקדיש את חייו לכתיבה ולפילנתרופיה. זה היה דראקנמילר שהחליט להמר נגד הפאונד. נכון, סורוס ידע על כך וגם היה מעורב ברמה מסוימת בשלבים האחרונים של ההימור, אבל הרעיון היה כולו של דראקנמילר – וכך גם רעיון הבאט. עוד נקודה מעניינת היא שלאחר הרווח מנפילת הפאונד, דראקנמילר רץ וקנה פרנקים צרפתיים ובכך עזר לצרפת כנגד הספקולנטים שתקפו אותו. גם בהימור בעד הפרנק, הצליח דראקנמילר. לעומת זאת, לאחר ההימור המוצלח נגד הבאט, הוא רץ להמר בעד הרופי האינדונזי – והימור זה מחק לו את כל הרווח שהוא עשה בבאט.

מעבר לסיפורים הפיקנטיים, מה שמעניין הוא כמה כסף אנשים עשו ובדרכים – איך לנסח את זה – בואו נגיד שהם לא ממש ממשיכי דרכו של בנג'מין גראהם. קחו למשל את אלפרד ג'ונס שהיה האבא של קרנות הגידור. בן אדם עם עבר קומוניסטי שפתח את קרן הגידור שלו רק כשהיה בגיל 49. בנוסף, הוא לא הבין כלום בהשקעות ובכלל האמין בניתוח טכני. למרות זאת הוא השיג במשך 20 שנות פעילותו תשואות קרובות מאוד לאלו של וורן באפט. איך הוא עשה זאת? מי שרוצה לדעת יצטרך לקרוא על כך בעצמו. אני רק אגיד שזה לא היה מניתוח טכני – שיטה שרק הניבה לו הפסדים.

אז מה יש שם בספר? איך האנשים האלו שיש להם יותר כסף מאשר לאלוהים, איך הם עשו כל כך הרבה כסף?
– הם השתמשו במינוף. לפעמים בהמון מינוף.
– הם לא התביישו לעשות שורטים.
– קריאות מאקרו? – חופשי. למה לא? – הימורים על הריבית או על משכנתאות או על מטבעות לא חסרים בספר.
– כך גם הימורים על סחורות – זהב, נפט וכו'.
– וכן, שאלוהים ישמור, כן, חלקם גם השתמש בניתוח טכני. (אם כי, לפי מה שהבנתי, הניתוח הטכני היחידי שממש עבד זה השקעות מומנטום. וזה דבר שאני כבר יודע שעובד מאז שקראתי את אושנסי).

או בקיצור, הם עשו את כל מה שבאפט אומר לנו שאסור לעשות.

כמובן שיש אסטרטגיה אחת שבשום אופן לא ניתן להרוויח ממנה. דרך שכתבתי עליה כאן בעבר וכבר אז פסלתי אותה – הדרך המתמטית. כל גאוני המתמטיקה שחושבים שהם יכולים להביס את השוק ע"י נוסחאות מסובכות וע"י חישובים סטטיסטיים לא מבינים מהחיים שלהם. זוהי דרך שמובילה לאבדון כמו שגאוני LTCM למדו על בשרם. כן, אין שום סיכוי להרוויח מנוסחאות מתמטיות/סטטיסטיות. כל זה נכון אם לא קוראים לך ג'יימס סימונס – האיש שעשה 39% בשנה משימוש בנוסחאות סודיות – וזה על סכומי כסף מאוד גדולים. תשואה הרבה יותר גבוהה מזו של באפט. בשנת 2008 בזמן שאני דיממתי תשואה שלילית של 55%, הוא עשה 80% לפני עמלות – או כמעט 160% לפני עמלות.

אז כשרואים מישהו כמו סימונס שעושה כל כך הרבה כסף לאורך כל כך הרבה שנים מטכניקה שעד היום פסלתי על הסף, זה מעלה המון תהיות. לא פלא שאחרי כל כמה עמודים עצרתי לחשוב על מה שקראתי.

לפעמים ספרים צריכים ליפול עלינו בתזמון הנכון. מי שעוקב אחרי הבלוג הזה, יודע שבשנתיים האחרונות נסחפתי יותר ויותר לכיוונים שהם לא באפטיים קלסיים. בין אם זה השורט שלקחתי על ואלי או ההימור נגד הין. מהבחינה הזאת אני מרגיש שהספר נפל עלי כמו פרי בשל בדיוק בזמן שהייתי מוכן אליו. הוא גרם לי לראות את העולם שמאחורי באפט – עולם שלם וגדול של משקיעים לא פחות טובים (אם כי הרבה פחות מפורסמים).

האם זה אומר שאני הולך לנטוש את הדרך של באפט ולהיות מיני-סורוס?
ממש לא. אני חושב שלמשקיעים קטנים כמוני הדרך של באפט היא דרך מעולה. מהיום שקראתי את הספר של גראהם, המשקיע הנבון, ידעתי שאני הולך לעשות המון כסף בבורסה. ההיגיון הזה – של לקנות דולר בחמישים סנט – הסתדר לי כל כך יפה במוח שידעתי – פשוט ידעתי שאני אעשה הרבה כסף. אני עדיין מאמין שאני יכול להמשיך בדרך של באפט ולעשות יותר מ-20% בשנה בעתיד הנראה לעין. זאת דרך ממש קלה למי שיש לו פחות מ-10 או 20 מליון דולר או אפילו 100 מליון.

אבל, כל אחד הוא מאוד שונה. המוח של כל אחד מאיתנו עובד אחרת. וזה לדעתי משהו שבאפט מפספס כשהוא פוסל על הסף השקעות מסגנון שונה משלו. למשל, יש סיכוי מאוד גדול שסימונס לא היה מצליח בתור משקיע ערך. הוא איש של מספרים ולכן הוא פיתח שיטה שעבדה בשבילו. צ'אנוס שמצליח בצורה ממש מפחידה בתור שורטיסט, גרוע מאוד בבחירת מניות ללונג. כל אחד צריך להכיר את עצמו וללכת בדרך שמתאימה לו. היום, אחרי שקראתי את הספר הזה, אני הרבה יותר פתוח לשמוע רעיונות ודרכים של משקיעים אחרים. למרות שאני בטוח שאני אמשיך להיות בעיקר "באפט" בסגנון ההשקעות שלי, אין לי שום בעיה לפזול לפינות שהגורו מתנגד להן, אם הן נראות לי הגיוניות.

ואם נחזור לספר, הבעיה הכי גדולה היא שאחרי שקוראים אותו מרגישים כמו פשפש. או אם נשבש קצת את אריאל זילבר – "יש מליון מנהלי כספים שעושים 40%-50% בשנה. ואני? מי אני? מה אני?"

פורסם בקטגוריה ספרים | 33 תגובות

עתיד הבנקים לאחר באזל III

לפני כשבוע הצגתי כאן חידה – ביקשתי מהקוראים לנחש את שמות החברות שמאחורי שלושה גרפים. להפתעתי הגרפים פוענחו די מהר.

הגרף הראשון היה של מניית וולס-פארגו שעלתה ב-56%

A

הגרף השני ייצג את מניית הבנק האוסטרלי ווסטפאק שעלתה ב-239%

B

והגרף השלישי מתאר את מניית הבנק הברזילאי איטאו, והיא עלתה ב-614%

C

הגרפים האלו ממחישים, לדעתי, עד כמה בנקים יכולים להיות רווחיים בתקופות כלכליות טובות. בעוד שהעשור האחרון לא הטיב עם הכלכלה האמריקאית, המצב באוסטרליה ובברזיל היה שונה לגמרי, והבנקים המקומיים הרוויחו מאוד מפריחה זו.

כמובן, צריך להגיד, שהמבט החטוף הזה בגרפים של המניות יכול להטעות. יכולות להיות סיבות נוספות לעלייה במניות הבנקים הברזיסטרלים. אפילו מבלי לבדוק לעומק, אפשר לדעת שכ-40% מעלייה זו נובעת מהתחזקות המטבעות המקומיים ביחס לדולר, ומן הסתם, יכולות להיות סיבות נוספות.

אבל עדיין, אני מעז להגיד שבתקופות כלכליות טובות, בנקים הם עסק נהדר. יש לכך מספר סיבות. בין השאר:
1 – הבנקים מציעים מוצרים נחוצים. אי אפשר לחיות בלי חשבון בנק, פנקס צ'קים, כרטיס אשראי, משכנתה וכו'. כל אחד חייב להחזיק בכמה ממוצרים אלו.

2 – אין הרבה תחרות בין הבנקים. זה קצת מוזר לאור העובדה שבכל מדינה יש מספר די רב של בנקים. למרות זאת רוב הלקוחות נאמן לבנקים ולא נוטה להחליף בנק רק בגלל שמציעים לו ריבית קצת יותר גבוהה אצל המתחרים, דבר שדי מונע תחרות אגרסיבית.

3 – הבנקים מכוונים לתשואה על ההון גבוהה (ROE). האמת שזה משפט שאין לי ממש דרך להוכיח, אבל ממה שאני רואה אצל הבנקים שאני עוקב אחריהם, הם מאוד מודעים לנושא הזה של תשואה על ההון – יותר מודעים מאשר חברות בתעשיות אחרות. אז נכון שלא מדובר על תשואה של 20% או 30% על ההון, אבל הבנקים די מצפים להרוויח באזור ה-15% על ההון או יותר.

לאור כל זאת זה לא מפתיע שבזמנים טובים הבנקים חוגגים. הבעיה היא כשהזמנים הטובים נגמרים – והם תמיד נגמרים. אז הבנקים (כמעט) תמיד סובלים, וזה בעיקר בגלל המינוף הגבוה שלהם, אבל גם בגלל חוסר אחריות במתן אשראי בתקופות הטובות.

עד כאן, אני מניח, שלא גיליתי את אמריקה לאף אחד מהקוראים. כל הדברים הנ"ל הם די ברורים. הטענה היא שאחרי המפולת האחרונה והחקיקות שבאו בעקבותיה, מצבם של הבנקים השתנה. היום, אחרי באזל III ואחרי הקשחות רגולטוריות אחרות, הבנקים כבר לא יהיו מסחטות כספים כמו שהם היו בעבר, ולכן הם גם לא יסחרו במכפילים נאים כמו בעבר. זאת הטענה המרכזית שאני שומע ממספר לא קטן של אנשים, וזאת, מן הסתם, גם הדעה של רוב המשקיעים – אחרת מדוע הבנקים בארה"ב נסחרים במכפיל הון של כ-1?

אבל, רגע!, מה עם הבנקים הברזיסטרלים? הרי גם הם כפופים לתקנות באזל III, והם נסחרים במכפילי הון גבוהים מ-2 – בדיוק כמו שנסחרו הבנקים האמריקאים לפני המשבר הפיננסי.

איך זה יכול להיות?
הרי אם באזל III שינה לגמרי את עולם הבנקאות, אז איך זה שהבנקים הברזיסטרלים עדיין מרוויחים תשואות על ההון של 16%-20% ונסחרים במכפילי הון של 2 או יותר?
חוסר העקביות הזה בתמחור הבנקים ממדינות שונות רק מראה לנו עד כמה השוק לא רציונלי. בנוסף, זה מראה לנו שאו שהבנקים האמריקאים זולים מדי, או שהבנקים הברזיסטרלים יקרים מדי, או – שניהם.
כמובן, כמובן – למסקנה הזאת אני מגיע רק מהצצה מהירה בבנקים הברזיסטרלים. יכול להיות שישנן סיבות טובות לחוסר העקביות הזאת של השוק. למשל, נראה שהרעש הרגולטורי בארה"ב גבוה יותר מאשר בברזיסטרליה. לכן, על פניו זה שטחי מדי להגיע למסקנה כה מהירה.

למרות זאת, אני די בטוח, וזאת, שוב, מבלי להיכנס יותר מדי לעומק, שהשוק כאן לא עקבי וגם שהשוק טועה בגדול בתמחור שלו של הבנקים האמריקאים. אני די בטוח בכך שכשהכלכלה האמריקאית תחזור לאיתנה, הבנקים יתומחרו שוב במכפילי הון של כ-2. התמחור של הבנקים הברזיסטרלים מוכיח שבאזל לא שינתה הרבה. סך הכל, מה שהיה זה מה שיהיה – הבנקים ילכו יד ביד עם הכלכלה. בתקופות טובות הם ירוויחו יפה ויתומחרו ביוקר, ובתקופות רעות הם יסבלו וכך גם התמחור שלהם.

לכן אני גם די בטוח שכשהכלכלה הברזיסטרלית תכנס למיתון, הבנקים שם יסחרו במכפילי הון הרבה יותר נמוכים מאשר היום.

זה קצת מצחיק שהבנקים בארה"ב נסחרים במכפיל הון נמוך וזה בזמן שההון שלהם מאוד איכותי (כי הוא עבר מחיקות רבות בשנים האחרונות), ואילו הבנקים הברזיסטרלים נסחרים במכפילי הון גבוהים על הון שהוא כנראה לא איכותי. ונקודה זו רק מראה שההבדל התמחורי בין השנים רק גדול יותר.

אני מוכן להתערב שבעשר השנים הקרובות המניות של הבנקים האמריקאים יציגו תשואות הרבה יותר גבוהות מעמיתיהם הברזיסטרלים, ושהגרפים שלהם בעשור הקרוב ייראו שונה לגמרי מהגרפים שלמעלה. למעשה, עם הכסף שלי כבר הימרתי על כך – בנוסף לחשיפה הגדולה שלי לבנקים אמריקאים, פתחתי פוזיציית שורט קטנה על איטאו (סימול ITUB) לפני מספר ימים.

למה בחרתי דווקא באיטאו? אין ממש סיבה. זאת בינתיים פוזיציה קטנה מאוד – של בערך 1% מההון שלי. פוזיציה כזאת קטנה לא תשנה לי הרבה בתיק, אבל היא תגרה אותי להתחיל לעקוב אחרי הבנקים בברזיל וללמוד עליהם יותר. ככה שאולי בעתיד אני אגדיל יותר את השורט.
למרות שגם הבנקים בברזיל וגם הבנקים האוסטרלים פרחו בשנים האחרונות (ולא מעט בגלל סין), ישנם גם לא מעט הבדלים בין השניים. למשל, ההלוואות בברזיל הן יותר לכרטיסי-אשראי ורכב, ובאוסטרליה ישנן יותר משכנתאות.

על פניו נראה שהבנקים בברזיל פרחו מאוד בשנים האחרונות לא רק בגלל הצמיחה הכלכלית במדינה, אלא גם מהירידה החדה בריבית. ירידה זו הביאה למבול של אשראי צרכני. למרות הירידה, הריבית שם עדיין גבוהה מאוד (אג"ח ממשלתי מניב כ-9% בשנה). בזכות זאת, הפרשי הריבית (NIM) של איטאו עומדים על כ-9%. כל זאת מעמיד אותה עכשיו בפינה מאוד מתוקה – הריבית ירדה המון והביאה לפריחה של אשראי צרכני, אבל היא עדיין מאוד גבוהה – מה שמאפשר לבנק להרוויח המון מהפרשי הריבית. ניסיתי לשחק בראש עם תסריטים שונים – מה יקרה אם יהיה מיתון? האם הריבית תעלה או תרד? אם היא תרד – מה יקרה? אם היא תעלה, מה יקרה?

ומהמסקנה שלי היא – שאין לי מושג בגרוש. אני לא יודע אם הריבית תעלה או תרד ומה יקרה. התזה, נכון לעכשיו, בנויה רק על כך שאני חושב שהכלכלה הברזילאית הולכת להיכנס לתקופה הרבה יותר קשה בשנים הקרובות, ובתקופות קשות, הבנקים סובלים. בנוסף, מבנה ההון של הבנק בעייתי מאוד כי הוא בנוי על הלוואות לטווח קצר. לבנק תיק אשראי ענק של הלוואות-רכב והלוואות לכרטיסי אשראי – ואלו הלוואות ללא בטחונות.

אני מניח שנכנסתי לשורט הזה קצת מוקדם מדי ושזה ייקח די הרבה זמן עד שהתזה תתממש (אם בכלל). גם אחרי שהכלכלה בברזיל תסבול (ולא בטוח בכלל שזה ייקרה בקרוב), גם אחרי שזה ייקרה, קשה לי להאמין שמניות הבנקים תתרסקנה מהר, לשוק ייקח הרבה זמן לעכל את זה. לכן, גם אם יש בשר בשורט הזה, יש עוד הרבה זמן לשחק איתו.

לשם הגילוי הנאות, אני רוצה להזכיר לקוראים שיש לי השקעה גדולה מאוד גם בוולס-פארגו וגם בגולדמן-זאקס. כמו כן יש לי השקעה קטנה יותר בג'יי-פי-מורגן. וכאמור, יש לי שורט קטן באיטאו.

מי שרוצה לקרוא יותר על הבנקים האוסטרלים, יכול למצוא עניין בדיון הרולוונטי בלונג.

פורסם בקטגוריה מניות | 11 תגובות

מאיפה התמונה

אחרי שמספר קוראים הצליח באופן מפתיע לפענח את החידה הקודמת, הנה עוד חידה לקוראים – אולי קצת יותר קשה.

נראה אם תצליחו לנחש של איזו עיר התמונה הבאה. תרגישו חופשי לנחש. לא צריך להתבייש (גם אם תטעו). אם תלחצו על התמונה, תראו את העיר בצורה ברורה יותר.

Where

(אני יודע שאני עוד חייב לכם רשומה בקשר לגרפים מהחידה הקודמת. לא לדאוג, היא תגיע בימים הקרובים).

פורסם בקטגוריה כלכלה | 9 תגובות

שלושה גרפים משלוש מדינות

למטה תוכלו למצוא שלושה גרפים של שלוש מניות שונות משלוש מדינות שונות.

שלושת החברות שייכות לאותה התעשייה (אבל, כאמור, פועלות במדינות שונות). נראה אם הקוראים יצליחו לנחש מיהן שלושת החברות.

כל אלו שדיברתי איתם או התכתבתי איתם בימים האחרונים על נושא זה (אסף, יניב, לירון וכו'), נא לשמור על דממת אלחוט ולא לחשוף.

בעוד מספר ימים אני אחשוף את שם החברות ואפרט מדוע גרפים אלו מעניינים.

(ניתן ללחוץ על הגרפים בכדי להגדילם).

אז הנה מניה א', אשר עלתה בכ-56% במשך העשר השנים האחרונות:

A

מניה ב' עשתה הרבה יותר טוב, ועלתה בעשר השנים האחרונות בכ-239%:

B

ומניה ג' רצה בצורה מרשימה בעשר השנים האחרונות עם עלייה של כ-614%:

C

 

 

פורסם בקטגוריה מניות | 9 תגובות

השוורים באים

בתחילת השנה ביצעתי סקר בקרב הקוראים לגבי עתידו של שוק המניות האמריקאי בעשר השנים הבאות. להפתעתי גילית שרוב הקוראים די אופטימיים, וכמעט כולם מאמינים שהדאו-ג'ונס יטפס אל מעל ל-20,000 נקודות תוך עשר שנים.

את הסקר ביצעתי אחרי קריאת הספר Bull: A History of the Boom and Bust, 1982-2004
אשר מתאר את השוק השורי בין השנים 1983-1999. ההגדרה היבשה של שור שורי – היא שוק שעולה, וההגדרה של שוק דובי – היא שוק שיורד. מן הסתם, שוק מניות לא יכול לעלות כל יום במשך 17 שנה, ולכן המחברת, מגי מאהר, הרחיבה את ההגדרה ותחמה שוק שורי למשך מספר השנים בהן סך הכל הכיוון הכללי של המניות הוא למעלה. אפילו אם לא בכל יום, כל חודש או אפילו כל שנה המניות עולות – היא עדיין כללה תקופה זאת בתוך ההגדרה של שוק-שורי – כל עוד לאורך התקופה המניות עלו. כך גם לגבי שוק דובי – הרי גם בתקופות של חולשה בשווקים ישנם ימים, חודשים או אפילו שנים של עליות, אבל אם סך התקופה מתאפיינת בשוק סטטי או יורד – היא הגדירה את אותה התקופה כשוק דובי.

לפי הגדרה זו היא חילקה את השנים לתקופות בהן השוק עולה, ולתקופות בהן לאורך שנים רבות השוק סטטי. הנה מה שיצא:

Cycles

ניתן לראות את המחזוריות – אחרי מספר שנים של שוק חזק – בהן התשואה השנתית היא דו-ספרתית, מגיעה תקופה די ארוכה עם תשואה מאוד נמוכה עד אפסית. יש לכך כמובן הסבר טוב מאוד: השוק מונע מפסיכולוגית המונים, ולכן מתאפיין בתקופות ארוכות של אופוריה ובתקופות ארוכות של סקפטיות. דרך אגב, תופעה דומה מתרחשת גם בשווקים אחרים – בין אם זה סחורות, זהב, נדל"ן או אג"ח – תקופות ארוכות של שוק שורי מוחלפות בתקופות ארוכות של שוק דובי ולהפיך.

אבל הספר לא עוסק במחזוריות הזאת ולא מדבר על דובים. המחברת מתרכזת באופוריה ששלטה בשוק המניות האמריקאי במשך תקופה של כמעט שני עשורים. תקופה בה מילה מאבי-ג'וזף-כהן יכלה להקפיץ את הדאו. תקופה שהחלה בסקפטיות גדולה, אך הסתיימה בספר ששמו היה "דאו 36,000" (ספר שניבא שהדאו יגיע ל-36,000 נקודות תוך מספר שנים).

כמו כל שוק שורי, הזינוק במניות החל רק לאחר שאחרוני השוורים מתו. רק אחרי שכמעט כולם מאמינים שעידן חדש מגיע בו המניות לא יעלו, רק כשכולם דובים, רק אז השוק השורי מתחיל. ואם הציבור לא מוכן להיכנס, אז איך המניות החלו לטפס?
ב-1983 השוורים החלו לדהור לא בגלל שהדודה מחדרה החלה לקנות מניות, אלא בגלל גל מסיבי של מיזוגים וחברות שהופרטו (כלומר קנו את דרכן אל מחוץ לבורסה). כך יצא שבחצי הראשון של השוק השורי – משנת 1983 ועד 1992 – השור דהר מבלי שהציבור רכב עליו. רק בתחילת-אמצע שנות ה-90 הציבור החל להאמין שהבורסה גם יכולה לעלות ורק אז הוא החל להצטרף לחגיגה. כאשר הנהירה הגדולה של הציבור החלה בעיקר אחרי שנת 95. כיוון שהבורסה הגיעה לשיאה ב-99, הציבור הרחב, כמו תמיד, הגיעה למסיבה שתי דקות לפני כיבוי האורות.

סף הכל הספר מתאר יפה מאוד את הלך הרוחות של אותה תקופה. אני עוד זוכר ימים עליזים אלו, ושמות כמו אבי-ג'וזף-כהן אינם זרים לי. אבל לצעירים יותר זה יכול להיות מוזר לקרוא על תקופה כל כך שונה מאשר השנים האחרונות. תקופה בה השוורים שלטו. הספר מקבל אצלי 4 כוכבים (מתוך 5). מה שאומר שאני ממליץ עליו בחום. מאוד מעניין לקרוא על התקופה הזאת. לדעתי הספר חשוב במיוחד לסקפטיים שבננו – אלו שלא מאמינים שהשוורים שוב ישלטו בשוק המניות.

אז מה צופן העתיד?

אנחנו כיום נמצאים בתקופה שונה לגמרי מהתקופה עליה נכתב הספר. היום, אחרי יותר מעשור של שוק מניות מת, הגיבורים התחלפו וכך גם העלילה. אם פעם הכוכבים של התקשורת היו השוורים (כמו כהן), אז היום מי שמככב הם דובים כמו רוביני. אבל דווקא זה מרמז שהשוק הדובי מגיע לקיצו. אין לי מושג מתי הוא יסתיים, אבל אני בטוח שעשר השנים הבאות תהיינה הרבה יותר טובות מאלו שחלפו. כיום יותר ויותר משקיעים (ועיתונאים, ובלוגרים וגם הציבור הרחב) סקפטיים. יותר ויותר אנשים מאמינים שאנחנו נכנסים לתקופה חדשה בה המניות תמשכנה לדשדש במשך שנים רבות. או, אם להציג זאת באופן שונה, ש-"הפעם זה אחרת" וישנן סיבות "אמתיות" לכך שהשוק הדובי ימשיך לשלוט בשווקים לאורך תקופה ארוכה.

ככול שיותר אנשים פסימיים, כך סביר להניח שהסוף של השוק הדובי קרוב. למעשה, יכול להיות שהוא כבר נגמר. אף אחד לא יבוא ויבשר לנו שהשוורים החליפו את הדובים. זהו משהו שנדע רק בדיעבד בעוד מספר שנים. יכול להיות שהשפל של 2009 או השפל של 2011 בישרו את סופו של השוק הדובי. אבל גם אם לא, מה שבטוח הוא שאנחנו הרבה יותר קרובים לתחילתו של השוק השורי מאשר היינו לפני 10 או 5 שנים 🙂

כמו תמיד, גם הפעם הציבור הרחב יישאר מחוץ לחגיגה. מעטים ירוויחו מהריצה בשווקים כשהיא תבוא. אצל רוב האנשים הזיכרון של המפולת האחרונה בשווקים טרי מדי. אלו שעברו את השוק הדובי האחרון שייכים לדור המדבר, יהיה להם קשה להתרגל למציאות החדשה. כל פעם כשהשוק יעלה, הם יהיו בטוחים שהמפולת הבאה בפתח.

מדד הדאו-ג'ונס הגיע לשיא של 11,700 בינואר 2000. בספט' 2011 הדאו ירד אל מתחת ל-11,000 – כלומר חווינו שוק דובי של לפחות 11 שנה.

הדאו בשוק דובי

אם היו מכריחים אותי להמר, הייתי שם את הכסף על כך שהשוק ייפול עוד פעם אחת לפני שנראה את השוורים באים. אבל באמת שזה רק ניחוש, ואין לי באמת מושג. יכול להיות שהשוורים הגיעו ב-2011, אבל יכול להיות גם שהדובים יעזבו אותנו באופן רשמי רק עוד 5 או 7 שנים. מה שבטוח זה שהם יבואו. וכשהם יבואו רוביני וחבריו הדובים יאבדו את מעמדם לכוכבים חדשים, מן הסתם – צעירים יותר ואופטימיים יותר.

פורסם בקטגוריה ספרים | 13 תגובות

קצת כיף

שתי ההחזקות הגדולות שלי – וולס-פארגו וגולדמן-זאקס עומדות לפרסם את הרווחים של הרבעון הראשון בימים הקרובים.

בשביל הכיף, הנה ההימור שלי לגבי הרווחים:

אני מהמר שוולס-פארגו תדווח על רווח של 94 סנט למניה. הכוונה שלי היא לרווח החשבונאי שהיא תדווח. הרווח האמיתי יעמוד, כמו ברבעון הקודם, על מעל דולר למניה.
וולס מנהלת את הרווחים שלה. היא יכולה לדווח על רווח גבוה יותר ולא עושה זאת. לדעתי וולס-פארגו רוצה להראות צמיחה קבועה כל רבעון, ולכן היא מכינה איזה שהיא רזרבה לרבעונים חלשים יותר. הרווח ברבעון הקודם עמד על 91 סנט.

בעוד אני די בטוח שהרווח של וולס יהיה באזור של 93-96 סנט, אין לי מושג איך ייראה הרווח של גולדמן זאקס. לגולדמן יש היסטורית רווחים הרבה יותר תנודתית. אז אני סתם אזרוק הימור פרוע שהרווח שלה יעמוד על 5.3 דולר למניה. למעשה, כל רווח בין 4-5.5 דולר לא יפתיע אותי.

עוד הימור שלי הוא שמהרבעון וולס תעלה את הדיבידנד שלה בכל רבעון.

פורסם בקטגוריה מניות | 35 תגובות

תשואה על ההון או על ההון המוחשי?

בחודשים האחרונים יצא לי להתווכח פעמיים עם חברים שונים על החשיבות של תשואה על ההון הכולל. לדעתי, כשבאים לבדוק את האיכות של חברה מסוימת, צריך לחשב את התשואה על ההון המוחשי (Return On Tangible equity) שלה ולא את התשואה על ההון הכולל (ROE). החברים שלי לא הסכימו איתי בנושא זה.

לדעתי, באפט מסכים איתי כיוון שהוא תמיד מדבר על תשואה על ההון המוחשי. יש לכך מספר רב של דוגמאות. למשל, במכתב למשקיעים של 2003 הוא מדבר על התשואה על ההון המוחשי של חברות הבת של ברקשיר-האת'ווי.

אפשר להביא דוגמה מההיסטוריה של באפט כדי להסביר למה אפשר להתעלם מנכסים לא מוחשיים כשבאים לחשב את התשואה על ההון. לשם כך ניקח את חברת השוקולד סיז-קנדיס שבאפט רכש ב-1972. אני אפשט את הדוגמה, ואניח שלבאפט לא היו שום החזקות בחברות לפני הרכישה. נניח שברקשיר הייתה חברת-שלד ללא שום פעילות וכל מה שהיה לה זה 25 מליון דולר במזומן. עכשיו באפט בא וקנה את סיז. באותה שנה לסיז היה הון עצמי של 8 מליון דולר והיא הרוויחה 2 מליון דולר בשנה.

אז מה קיבלנו – יצא לנו שעכשיו ברקשיר התאווי מחזיקה בחברה אחת שמרוויחה 2 מליון דולר בשנה. ההון העצמי של ברקשיר עומד על 25 מליון דולר שמתוכו 8 מליון של נכסים מוחשיים ו-17 מליון של נכסים לא מוחשיים.

נגיד שברקשיר נסחרה במכפיל הון של 1 לאחר הרכישה, האם תקנו את המניה או לא?
לכאורה מדובר בחברה שעושה תשואה על ההון של 8% בשנה. מכפיל הון של 1 מרמז שבאפט שילם מחיר די הוגן על סיז. אבל באפט בעצמו טוען שהוא קנה את סיז בזול.

עוד שאלה, נניח שממנים אותכם לשבת בדירקטוריון של ברקשיר ואתם צריכים להחליט על צורת תגמול הוגנת למנהלים של ברקשיר, האם תתגמלו אותם לפי התשואה על ההון שהם משיגים, או לפי התשואה על ההון המוחשי? האם זה הוגן לצפות שברקשיר תצליח ליצור תשואה של, נגיד, 15% על ההון? תשואה שכזו תביא לרווח של 3.75 מליון דולר שפירושה שסיז צריכה להרוויח 47% על ההון שלה.

דרך אגב, אני לא טוען שצריך להתעלם לגמרי מה-ROE. אם נתעלם לגמרי, אז אין שום חשיבות למחיר שברקשיר שילמה על סיז. אני רק טוען שזאת טעות גדולה להסתכל על ברקשיר החדשה כחברה עם תשואה על ההון של 8% בשנה. ברקשיר החדשה היא בעצם סיז הישנה – חברה שעושה 25% על ההון.

מי שמתלבט האם לרכוש את ברקשיר במכפיל הון של 1, לא צריך לשאול את עצמו – האם אני מוכן לשלם מכפיל הון של 1 על חברה שעושה 8% על ההון. אלא הוא צריך לשאול את עצמו – האם אני מוכן לשלם מכפיל הון של 3 על חברה שעושה 25% על ההון.

נ.ב. – כשאני מדבר על ההון המוחשי – אני מתכוון להון בניטרול נכסים לא מוחשיים שהגיעו למאזן כתוצאה מרכישות – כגון מונטין. אם מדובר בנכסים לא מוחשיים אחרים – כמו למשל תוכנות, זכויות יוצרים וכו' – אלו חלק "אמיתי" מהמאזן, ולא צריך להתעלם מהם כשמחשבים את התשואה על ההון.

פורסם בקטגוריה מניות, עקרונות השקעה | 32 תגובות

תיק המניות ברבעון הראשון של 2013

השנה התחילה על רגל שמאל. בתחילת השנה הבנתי שעשיתי טעות בכך שמכרתי קולים על ואלי (סימול VALE). למרות שאני מאמין שואלי תרד הרבה בשנתיים הקרובות, למכור קולים (במיוחד קולים ערומים) זה דבר טיפשי. לכן בימים הראשונים של השנה סגרתי את הפוזיציה הזאת בהפסד – דבר שעלה לי בכאחוז מערך התיק. לפתוח את השנה בהפסד של אחוז זה לא דבר נעים. נכון שעד היום התשואות שלי סך הכל היו גבוהות, אבל זה די ברור שהתשואות יתחילו לרדת, ולכן חשוב להילחם על כל אחוז.

אם הייתי מחכה כמה שבועות עם הפוזיציה הזאת, הייתי יכול לצאת ברווח יפה. אבל את זה אני אומר רק בדיעבד. ההחלטה שלי לסגור את הפוזיציה בהפסד הייתה החלטה נכונה. ברגע שמגלים טעות, חייבים לתקן אותה כמה שיותר מהר. ממה שאני רואה אצל משקיעים אחרים, אחת הטעויות הגדולות שהם עושים זה שהם לא מחסלים השקעות גם כאשר ברור להם שהם עשו טעות, וזאת בגלל שקשה להם לספוג (פסיכולוגית) את ההפסד, ועל כן הם מחכים שההשקעה תהפוך לרווחית ורק אז לצאת. זאת טעות גדולה. אם עשית טעות, צריך לצאת ממנה כמה שיותר מהר – אפילו בהפסד. אסור לצפות לאלת המזל שתבוא ותציל אותך.

למרות ההפסד הזה, בינתיים השנה נראית טוב מאוד, וזאת הרבה בזכות גולדמן-זאקס (סימול GS). בשנה שעברה כשהמניה נסחרה מתחת ל-100$ לקחתי הימור בגודל של כ-5% מהתיק שלי על שתי אופציות קול לינואר 2014. האחת עם סטרייק של 150$ והשנייה בסטרייק של 135$. גולדמן-זאקס נסחרה ממש בזול. אני מעריך שהשנה הרווח הנקי שלה יעמוד על כ-20$ למניה. מה שאומר שמחיר של 100$ שיקף לה מכפיל רווח של 5. פשוט מגוחך. לאור זאת, נראה לי שכדאי לקחת הימור קצת יותר מסוכן על החברה. במקרה הגרוע הייתי מאבד 5% מהתיק – לא נעים, אבל הייתי יכול לחיות עם זה. מצד שני, המקרה הטוב נראה מפתה ביותר. המניה עלתה די מהר אחרי שלקחתי את ההימור הזה והאופציות יותר מהכפילו את עצמן עד לסוף דצמבר שנה שעברה. זינוק זה הביא לכך שאופציות אלו כבר תפסו כ-10% מהתיק בתחילת השנה.

הרווח הנקי של גולדמן זאקס ברבעון הרביעי עמד על 5.6$ למניה – הרבה מעל לציפיות השוק, דבר שגרם למניה להמשיך לעלות. עלייה זו משכה גם את האופציות בהן החזקתי, וההשפעה של אלו על התשואה שלי הייתה די משמעותית.

המדדים השנה הלכו בשני כיוונים שונים. מדד ההנג-סאנג סגר את הרבעון הראשון עם תשואה שלילית של 1.1%. לעומתו, הבורסה האמריקאית רצה יפה מאוד כאשר ה SPY הניב 10.3% והתשואה על ה DIA עומדת על 11.7%.
התשואה שלי מתחילת השנה עומדת על 34.5%.

אבל צריך לזכור שזה הרבה בזכות האופציות על גולדמן. אם מחיר המניה של גולדמן יסחר מתחת ל-150 דולר בסוף השנה, התשואה שלי כנראה תרד חזק.
העלייה במחיר האופציות העמידה אותי בפני דילמה. מצד אחד לקחתי את ההימור הזה בשבילי הסיכוי לעשות פי-10 או יותר, אבל מצד שני האופציות כבר החלו לתפוס חלק יותר ויותר גדול מהתיק. עיקר ההימור שלי היה על האופציות עם סטרייק של 150$. קניתי אותן במחיר 2.55$. כשהמחיר עלה לאזור ה-14$, האופציות כבר תפסו יותר מ-15% מהתיק שלי. היה לי קשה לחיות עם המחשבה שאני עלול לאבד 15% מהתיק תוך שנה, ולכן החלטתי לדלל קצת, ולמכור כ-20% מהקולים. את הקולים של 135$ מכרתי תמורת 23.2$, ואת הקולים של 150$ מכרתי תמורת 14.4$. מהלך זה החזיר לי את ההשקעה המקורית ועוד קצת. לאחר שמכרתי האופציות המשיכו לעלות, והחלטתי למכור עוד 10% מההחזקה שם – את הקולים של 135$ מכרתי כבר תמורת 27.9$ ואת אלו של 150$ תמורת 17.7$.

מאז מחיר האופציות ירד די הרבה. אין לי ממש תכנית בראש לגבי מימושים עתידיים. לדעתי, למרות הירידה בשבועות האחרונים במחיר המניה, עדיין ישנו סיכוי לא קטן שגולדמן תיסחר צפונית ל-200$ עד לסוף השנה. לכן בינתיים אני לא ממהר לממש את האופציות שנותרו.

הימור נוסף שהולך טוב בינתיים השנה הוא ההימור נגד הין היפני. בתחילת השנה החזקתי אופציות פוט על FXY (סימול FXY Jan 17 '15 $100 Put) בכ-0.6% מהתיק. עם תחילת השנה הכפלתי הימור זה במחירים 2.8$ ו 2.85$. אופציות אלו עלו בכ-90% מתחילת השנה. למרות שאני לא איש של מאקרו, החלטתי לקחת הימור שהוא לגמרי מאקרו. אני אנסה להסביר למה.

ניצחון במגרש חוץ

לאחרונה יצא לי לראות כמה פרקים בסדרה אמריקאית שנקראת "Storage Wars“. הסדרה עוקבת אחרי מספר אנשים שהעבודה שלהם היא לקנות תכולות של מחסנים. אם מישהו לא משלם שכירות במשך מס' חודשים על מחסן שהוא שכר, בעל המחסן מעמיד את התכולה למכירה פומבית. הקונים לא מורשים להיכנס למחסן. יש להם כמה דקות לבחון את המחסן מבחוץ ואז המכירה הפומבית מתחילה. ישנם כמה קווי דמיון בין תהליך זה לבין השקעות בבורסה. למשל, לפעמים הסחורה במחסן גלויה לחלוטין, ולכן ההימור הוא לא כזה מסובך. מה שמעניין הוא שיש אחד שכמעט תמיד מצליח לעשות יותר כסף מהאחרים. למשל, באחת התכניות פתחו מחסן שהיה מלא במכונות של אוכל ושתייה (vending machine). הסחורה הייתה גלויה ובקלות אפשר היה לראות שמדובר בסחורה חדשה לגמרי שעדיין עטופה בניילונים.

אני לא זוכר בדיוק את המספרים, אבל פחות-או-יותר הבחור חטף את הסחורה ב-1,500 דולר ומכר ביותר מ-20 אלף דולר. גם בבורסה לפעמים הכסף ממש נמצא על הרצפה וכל מה שצריך זה להתכופף ולהרים. לפעמים ההשקעות ממש ברורות, אבל משום מה, כמעט אף אחד לא אוסף את הכסף – כמו למשל מה שהיה בסאונדוויל או ב PSPI (עליה אני אדבר מאוחר יותר).

אחרי שראיתי את הפרק, ניסיתי לחשוב למה אף אחד לא ניסה לקחת את המחירים גבוה יותר. הרי אפילו לי, שאין לי בכלל מושג בדברים האלו, היה ברור שהשווי במחסן היה גבוה משמעותית מ-1,500 דולר. אז איך יכול להיות שהקונים האחרים, שזאת העבודה שלהם, לא ראו זאת?

יש לכך מספר תשובות לדעתי. קודם כל, חלק מהאנשים פשוט לא טובים בעבודה שלהם. ישנם קונים שפשוט לא מבינים יותר מדי מהחיים שלהם ואין להם באמת מושג כמה דברים עולים. אבל זה לא מסביר את כל שאר הקונים, שלרובם יש ידע לא רע לגבי העלות של מוצרים שונים. ובמקרה שלהם אני חושב שהסיבה שהם לא ניסו לקנות הייתה שזה לא התאים לרובריקה שלהם. לחלקם, למשל, יש חנות למוצרים יד שנייה, ולכן הם מחפשים מוצרים שמתאימים לחנות – רהיטים, כלי מטבח וכו'. חלק מהם אולי פשוט התעצל להרים את הסחורה או שבאותו היום הם לא הביאו משאית או סבלים וכו'. כלומר המחסן לא התאים למה שהם חיפשו, אז הם ויתרו עליו. בהתחשב בזה שבד"כ הרווח שלהם על מחסן עומד על בין הפסד של כמה מאות דולרים לבין רווח של כמה אלפים בודדים, ההחלטה לוותר על המחסן רק בכלל שהוא לא מתאים לתחום הצר של העסק שלך, נראית לי שגויה. זה קצת כמו ללכת ברחוב ולראות טבעת יהלום גדולה מונחת על הרצפה ואז לא להרים אותה כי "אני לא יהלומן ולא מבין בזה" (לצורך הדוגמה התעלמתי מכך שהמעשה הנכון זה להביא אותה למשטרה).

אני חושב שלפעמים בחיים ישנן הזדמנויות פז שפשוט צריך לדעת לקחת אותן אפילו אם הן לא ממש מתאימות לתחום העיסוק הצר שלנו. אז במקרה שלי, באמת התחום שאני מרגיש איתו הכי בנוח זה חברות שנסחרות ממש בזול – במכפילים נמוכים על ההון ו/או על הרווח. זה המגרש הביתי שלי, וזה בטח מה שאני אמשיך לעשות בשנים הקרובות. אבל… בדרכי צצה הזדמנות חד פעמית לעשות כסף מהימור על מטבעות. נכון שזה משהו שאין לי בו הרבה מושג, אבל מה שקורה ביפן הוא כל כך קיצוני, שברור לי ב-100% שהין הולך לקרוס. לא צריך להיות גאון גדול בכלכלה כדי להבין את זה. לכן, למרות שזה לא המגרש הביתי שלי, הכסף כאן מונח על הרצפה, וזאת תהיה טעות לא להתכופף.

עוד השקעה שהייתה לא טריוויאלית מבחינתי היא השורט שעשיתי על ואלי. עד אז אף פעם לא ביצעתי שורט על אף מניה, ויכול להיות שאף פעם בעתיד אני לא אעשה יותר שורט, אבל ברור לי ששוק הברזל הולך להתרסק, וזאת תהיה טעות לעמוד בצד ולא להרוויח מזה. בינתיים ואלי ממשיכה לרדת. מתחילת השנה היא ירדה בעוד 17%. הדוח של הרבעון האחרון היה חלש במיוחד. העלויות של החברה ממשיכות לטפס כל הזמן, ואם מחירי הברזל לא יעלו, החברה תדמם. לקחתי הימור על הברזל כי האמנתי שאני מכוסה הן מצד ההיצע והן מצד הביקוש. בינתיים, צד הביקוש (כלומר הביקוש לברזל) לא הולך כמו שחשבתי, והבנייה המסיבית בסין ממשיכה. אבל היצע הברזל ממשיך לגדול. לדעתי השוק הפיל את ואלי בעיקר בגלל עניין ההיצע. פתאום אנשים מתחילים לראות את כל הגידול שהולך לצאת לשוק בשנים הקרובות, ולכן הוא מעניש את חברות הכרייה. השוק, לדעתי, עדיין לא מסכים איתי על הצד של הביקוש. אבל לפי מה שאני רואה יש לנו כאן מקסימום שנתיים עד שהביקוש לברזל יתרסק (בגלל ירידה בבנייה בסין).

כיוון שיש לדעתי רק עוד שנתיים עד להתרסקות שוק הברזל, וכיוון שואלי קיצצה חזק בדיבידנד שלה, אני רוצה להגדיל את השורט באופן משמעותי. מתחילת השנה הוספתי לשורט על ואלי במחיר של 19.74$ ובמרץ שוב ב-19.1$ וב-17.25$. מה שקרה זה שבשנתיים האחרונות המניות שלי עלו הרבה ומנגד ואלי ירדה, ככה שהשורט כחלק מהתיק ירד מיותר מ-20% לפחות מ-10%. אם ואלי תחזור שוב לאזור ה-18$-19$, אני מתכנן להגיד עוד את השורט.

קטנות ויפות

בתיק שלי ישנן מספר השקעות קטנות שלא הסכמתי לחשוף את זהותן. מדובר בחברות קטנות עם מסחר דל במיוחד, ולכן אני מעדיף שלא לשתף את הקוראים ברעיונות אלו כדי לא ליצור לי תחרות. שניים מהרעיונות הגיעו אלי דרך לירון מנור מקאפרה קפיטל, תוך כדי הבנה בשעתו שלא לחשוף את שמות המניות.

שתי השקעות אלו היו רווחיות ביותר. הראשונה הייתה SEAOF. מדובר היה בחברת לוגיסטיקה שהחלה להנזיל את הנכסים שלה (שמורכבים בעיקר ממכולות). לפני מספר ימים הודיעה החברה על דיבידנד גבוה, בעקבות זאת המניה זינקה ואני מכרתי תמורת 0.078$. השקעה זו הניבה לי 62% תוך כשנה. אחרי שמכרתי, המניה המשיכה לעלות והמחיר היום כבר עבר את ה-0.1$.

חברה שנייה הייתה ALJJ – שם היה מדובר ב Tender Offer. עשיתי עליה יותר מ-10% בכחודשיים.

רעיונות מסוג זה (למה שבאפט קרה Workouts) דורשים המון עבודה, אבל הרווחים יכולים להיות יפים מאוד. כמו כן מניות אלו אינן תלויות בשוק. כלומר, התשואה שם מובטחת גם בשוק יורד. למרות שלאורך השנים השתתפתי בכמה השקעות כאלו, וכולן יצאו רווחיות ביותר, אני לא מאוד אקטיבי באיתור הזדמנויות שכאלו כיוון שהדבר כרוך בעבודה סיזיפית. צריך לעבור על המון רעיונות בכדי למצוא כמה יהלומים, ואז אחרי כמה חודשים ההשקעה נסגרת. זאת בניגוד לרוב ההשקעות שלי שמחזיקות מעמד 3-4 שנים. לכן, בגלל שאני עצלן, אני מעדיף לחפש מניות עם טווחי השקעה ארוכים יותר. אבל אם רעיון טוב מגיע אלי דרך חבר או דרך פורום, אני תמיד שמח להשקיע.

חשוב להגיד שלירון משתף אותי ברעיונות רק אחרי שהוא סיים לקנות את המניות לשותפים שלו בקרן ורק בגלל שהוא יודע שאני אשמור על חשאיות מוחלטת. אני גם מניח שאם מדובר בסחירות מאוד נמוכה, הוא בכלל לא משתף אותי. הסידור הזה עובד מצוין בשבילי. ובינתיים אני נהנה מהנדיבות של לירון.

למרות שמדובר בעבודה קשה, התחום הזה של Workouts יכול להיות רווחי ביותר, ומפליא אותי שכמות המשקעים שמתעסקת עם זה כל כך נמוכה. כנראה שאני לא העצלן היחידי.

מניה קטנה אחרת בה אני מחזיק היא Public Service Properties (סימול בלונדון – PSPI). גיליתי את החברה הזאת בדצמבר שנה שעברה. מדובר בחברת נדל"ן קטנה שנסחרה בכחמישית מההון העצמי שלה (P/B <5). המינוף של החברה לא היה גבוה מאוד, ולכן זה היה מוזר שהיא נסחרה כל כך בזול. החברה מחזיקה בעיקר נדל"ן בתחום הבריאות – בתי-אבות, בתי מחסה וכו'. תשואת השכירות על הנכסים עמדה על 8% או יותר. לחברה היו נכסים בעיקר באנגליה ובגרמניה, אבל גם מספר קטן של נכסים בשווייץ. כמו כן החברה החזיקה במספר נכסים בארה"ב אותם היא השכירה לרשות הדואר. הסיפור כאן היה ממש פשוט, וזאת חברה מהסוג שאני מכיר ומרגיש בנוח. הבעיה הייתה שהסחירות הייתה מזערית. קניתי בתחילת דצמבר תמורת 12.5 פני ואז בסוף דצמבר תמורת 14 פני. כאשר יותר משני שליש מהרכישה התבצעה ב-12.5 פני ופחות משליש תמורת 14 פני. למעשה מאז הרכישה שלי בתחילת דצמבר הייתה לי הוראת קנייה פתוחה במשך כל החודש, אבל בגלל המסחר הדליל, לא הצלחתי לאסוף. בסופו של דבר, אחרי חודש שלם שניסיתי לקנות, ההחזקה תפסה קצת פחות מאחוז מהתיק שלי. קצת מתסכל. כשאני אוסף מניות כאלו, אני מרגיש כאילו אני מרוקן אמבטיה עם כפית. מאז החברה דיווחה על מכירה של חלק מהנכסים ובעקבות כך המניה זינקה. כיום המחיר שלה כבר עומד על כ-25 פני. מה שאומר שתוך 3-4 חודשים כמעט הכפלתי את הכסף שלי.

זה לא מפסיק להדהים אותי איך תמיד אפשר למצוא מציאות. את המניה הזאת גיליתי ע"י סקרינר שהרצתי – כל המניות באנגליה עם מכפיל הון נמוך מ-0.5. יצאו לי כמה עשרות חברות, והתחלתי לעבור עליהן אחת אחת. אני לא חושב שהיה מקרה אחד שבו ישבתי על איזה שהוא סקרינר במשך כמה ימים ולא מצאתי חברה ששווה השקעה. לצערי, אני עצלן ולא עושה זאת לעתים תכופות יותר. מי שעובד קשה ויושב כל הזמן ומחפש מניות יכול תמיד למצוא מציאות כמו PSPI ולעשות הרבה כסף.

זה למעשה מה שבאפט עשה כשהוא היה צעיר (רק שאז לא היו סקרינרים ולכן העבודה הייתה קשה יותר). בעבר באפט אמר מספר פעמים שאם היה לו סכום כסף קטן (פחות מ-10 מליון דולר) הוא היה עושה יותר מ-50% בשנה. הרבה אנשים מפקפקים באמירה הזאת של באפט, אבל אני בטוח ב-100% שהוא היה מצליח. הוא היה יושב כל הזמן על סקרינרים ומוצא 4-5 חברות כמו PSPI בשנה. זה לא נורא מסובך. תוסיפו לזה שלבאפט איי-קיו גבוה מאוד, זיכרון מדהים והבנה עסקית שאין למשקיעים רבים, ודי ברור לי שהוא היה בקלות מדלג מעל ל-50% בשנה.

כיום אני מחזיק עוד שתי השקעות קטנות שאני לא מוכן לחשוף את זהותן. לגבי האחת – אני מחזיק אותה כבר די הרבה זמן והייתה לי הוראת קנייה פתוחה במשך חודשים, ובקושי הצלחתי לאסוף. לאחרונה ההשקעה החלה לעלות, אז יש מצב שאני אחשוף אותה בקרוב. ההחזקה השנייה היא החזקה חדשה, ואני עדיין בונה שם פוזיציה. אני מניח שבימים הקרובים אני אסיים לקנות ולכן אני בטח אחשוף אותה בעדכון הבא. אומנם אני לא מוכן לחשוף את שם המניה, אבל כיוון שאחת המטרות של הבלוג היא לשתף את הקוראים, אני מוכן לחשוף את הסקרינר שהרצתי כדי למצוא אותה – מכפיל הון נמוך מ-1 ותשואה על ההון גבוהה מ-15%.

בוא אלינו לים

סקרינר נוסף שהרצתי לפני יותר מחודש היה – מניות עם תשואה על ההון מעל ל-15% ומכפיל רווח נמוך מ-7. ככה מצאתי את קונרד (סימול CNRD). מדובר בחברת מספנות אשר בונה בעיקר דוברות, אבל גם ספינות לתעשיית הגז/נפט, מעבורות וספינות למשמר החופים האמריקאי. בארה"ב ישנו חוק האוסר על ספינות ששטות בין שני נמלים פנימים במדינה להיות מיוצרות בחו"ל, לכן החברה מוגנת מפני תחרות זרה זולה.

לפני מספר ימים יצא הדוח השנתי ל-2012. הרווח הנקי עמד על 20.8 מליון דולר, ההון העצמי – 101 מליון (כלומר ROE של 20%). מזומן – 55 מליון. שווי השוק היום הוא כ-140 מליון. קונרד נכנסת בקלות לרובריקה של "חברה מעולה וזולה (אבל לא סופר זולה)". השווי ההוגן שלהם הוא לפחות פי 2, ולדעתי אפילו פי 3. קניתי את המניות תמורת 21$, 21.25$, 22.2$ ו 22.25$.

קונרד עלתה אצלי ברדאר כבר כשהיא נסחרה באזור ה-19$. רק שאז לא היו לי מזומנים, ולכן נאלצתי לעמוד בצד ולראות אותה עולה. רק בפברואר נכנס לי מספיק כסף בשביל להתחיל לקנות. כיום המניה תופסת משהו כמו 4% מהתיק שלי – שזה ממש קצת מדי בשביל חברה כזאת. עשיתי כאן טעות גדולה שלא בניתי פוזיציה גדולה יותר. אני מקווה שהשוק ייתן לי הזדמנות להוסיף.

אחרי שהתחלתי לקנות את המניה שיתפתי חלק מהחברים שלי ברעיון. ביניהם, סיפרתי גם לעמיחי. למי שזוכר, לעמיחי יש את זכויות היוצרים על השקעה אחרת שלי שהצליחה מאוד – פינסבורי (סימול באנגליה FIF). דקות אחרי ששלחתי לו את המייל על קונרד, הוא החזיר לי מייל שהוא כתב לי מזמן בו הוא סיפר לי על קונרד. עמיחי קנה מניות של החברה כשהיא נסחרה מתחת ל-10 דולר והוא סיפר לי עליה כשהיא הייתה רק ב-10-11 דולר. משום מה לא בדקתי את הרעיון הזה אז ושכחתי ממנו לגמרי.

העצלות שלי עולה לי בהרבה כסף.

פעולות אחרות בתיק

טעות דומה לטעות שעשיתי בקונרד הייתה בדארט-גרופ (סימול בלונדון DTG). גם שם הייתי צריך לבנות פוזיציה גדולה יותר. הרבעון תיקנתי חלקית את הטעות והוספתי מניות תמורת 1.28 פאונד.

בינואר קניתי עוד קצת כתבי אופציה של וולס-פארגו (סימול WFC-WT) תמורת 10.65$ ו-10.66$. בפברואר תמורת 11.12$ ועוד קצת תמורת 11.36$ ובמרץ תמורת 11.65$.

אחרי שדיללתי קצת את האופציות שהיו לי בגולדמן-זאקס, החלטתי לפתוח פוזיציה דומה בוולס-פארגו. כבר יש לי קצת ליפים לינואר 2014 עם סטרייק של 35$. לדעתי השוק מפספס לגמרי כמה גבוהים עומדים להיות הרווחים של הבנק מפה והלאה, ולכן החלטתי לבנות פוזיציה בגודל של כ-2% מהתיק באופציות קול של וולס-פארגו לינואר 2015 עם סטרייק של 45$. קניתי תמורת 0.77$ ו-0.75$.

בנוסף קניתי כתבי אופציה של ג'יי-פי-מורגן (סימול JPM-WT) תמורת 14.59$ ויום לאחר מכן תמורת 14$ (תודה למר שוק שהפיל את השוק בדיוק כשהייתי קצת נזיל).

דוחות ודיווחים

סטיוארט (סימול STC) יצאה עם דוח שנתי טוב מאוד לדעתי, אבל מר שוק לא הסכים איתי והפיל את המניה. הרווח לפני מס ב-2012 עמד על 89 מליון דולר. אם הפסדי הביטוח מסך הכנסות הביטוח יירדו ל-5% (ואני די בטוח שזה ייקרה), רק זה יעלה את הרווח לפני מס בעוד 52 מליון דולר. אפילו אם נתעלם משיפור בשוק הנדל"ן, הרווח הנקי של סטיוארט יגיע לאזור ה-90-100 מליון דולר. מה שאומר שהמניה צריכה להיסחר לפחות פי 2 ממחירה היום.

שון הו טק (סימול בהונג-קונג – 219) הרוויחה בערך 170 מליון דולר לפני הערכת שווי של הנכסים שלה. מה שאומר שהיא נסחרת במכפיל רווח של 5. פשוט מגוחך. וזה עוד לפני שכל המלונות שלה פעילים. אם לא הייתי מפחד מהבועה בסין, הייתי בונה פה פוזיציה של 10%. בינתיים אני מסתפק בפוזיציה של כ-1%.

פינסבורי מכרה את חטיבת הלחמים-ללא-גלוטן שלה תמורת 21 מליון פאונד. זאת החטיבה הפחות רווחית של החברה. למי שלא זוכר, קניתי את מניות החברה כששווי השוק שלה עמד על 12 מליון פאונד. עכשיו החברה מוכרת חטיבה אחת בכמעט פי-2 מאשר אני שילמתי עבור כל החברה. זה רק מראה עד כמה פינסבורי הייתה זולה. הדוח החצי שנתי שלה יצא לקראת סוף מרץ, והוא הצביע על רווח נקי של כ-33 פני למניה – וזה עוד החצי הפחות רווחי. החצי השני של השנה הפיננסית תמיד טוב יותר, כיוון שעוגות נמכרות טוב במהלך חג הפסחא.

גם לאנטרפרייז אינס (סימול בלונדון – ETI) מגיע לזכות בחדשות טובות מדי פעם – הפרלמנט הבריטי הוריד השנה את המס על הבירה. זמן לצאת ולחגוג!

אני רוצה להזכיר לקוראים שהבלוג הזה מיועד לתעד את ביצועי ההשקעות שלי, ולחלוק מניסיוני כמו גם מהטעויות שלי. אני לא ממליץ על אף אחת מהמניות המוזכרות כאן. כמו כן, אני עלול למכור (או לקנות) מניות זמן קצר לאחר שקניתי (או מכרתי) אותן, וזאת מבלי לדווח על כך כאן.

תחילת השנה..      ..רבעון שני

פורסם בקטגוריה מניות | 61 תגובות

מדוע אני עדיין אוהב את סטיוארט ווולס-פארגו?

בגלל הרוח הגבית

תודה ל-"Calculated RISK“  – הבלוג הכי טוב למאקרו-כלכלה בארה"ב.

פורסם בקטגוריה כלכלה | 22 תגובות