זכור לי יום עבודה בהונג-קונג בו הבוס שלי ניגש אלי ושאל אותי – עדו, כמה כסף אתה חושב שצריך בשביל לפרוש. אני זרקתי – מליון דולר.
התברר שיום לפני הם ישבו כמה חברה ישראלים, והשיחה התגלגלה לה לנושא זה. רובם גם כן חשבו על מליון דולר, אלא שאז אחד מהם אמר להם שמליון זה לא מספיק, אלא צריך 3 מליון.
כנראה שנושא זה מעסיק אנשים רבים. האם זה אומר שאנשים רבים סובלים בעבודתם?
אני לא בטוח בכך, אבל זאת עובדה שבמשך השנים יצא לי לדבר עם די הרבה אנשים, ומסתבר שהנושא מעסיק רבים מהם, ולחלקם יש אפילו איזה שהוא מספר בראש. ישנם אנשים שאמרו לי שאפילו עם 500 אלף דולר הם יפסיקו לעבוד. לעומתם, בקרב החברים היותר עשירים שלי יש קונצנזוס על המספר – 15 מליון שקלים (שאלוהים ישמור).
הסיבות להבדלים בסכום
איך זה שלחלק מספיק חצי מליון וחלק צריכים 4 מליון?
האם אנחנו כל כך שונים, או אולי חלק מהחברים שלי פשוט אינם מחשבים נכון?
כן, אנחנו שונים
הצרכים הפיננסים של כל אחד מאיתנו שונים. ישנן משפחות שחיות מעשרת אלפים ברוטו בחודש, וישנן משפחות שבקושי מסתדרות עם מאה אלף. זוג חברים שלי שטען שהם צריכים 15 מליון שקל בשביל לפרוש, חי בדירת פאר בהונג-קונג, יש להם 3 ילדים שכולם הולכים לבתי ספר פרטיים ויש להם שתי עוזרות פיליפיניות בבית. לעומתם יש לי חבר שטוען שגם 500 אלף דולר יספיקו לו. חבר זה הוא רווק שחי די בצמצום.
ברור שהרווק צריך הרבה פחות כסף מאשר הזוג הנשוי בשביל לחיות ברווחה מבלי לעבוד.
לא חושבים על העניין עד הסוף
סיבה נוספת להבדל בין המספרים שקיבלתי מאנשים שונים, היא שרבים מהם לא ממש חשבו על הנושא הזה עד הסוף. מספר הקסם שהם נתנו היה יותר שליפה מהמותן מאשר סכום שהגיעו אליו אחרי מחשבה מעמיקה.
אני בספק רב אם החבר, שחושב ש -500 אלף מספיקים, ממש חשב על העניין, למעשה אני יודע שהוא לא חשב על כך. אם הוא היה חושב על כך לעומק, הוא כנראה היה מגיע למסקנה שגם בשביל רווק, 500 אלף דולר זה סכום נמוך מדי בשביל לחיות באושר ועושר מבלי לעבוד.
אז כמה באמת צריך
ישנם מספר פרמטרים בהם צריך להתחשב כאשר אנחנו באים לחשב כמה כסף אנחנו צריכים בשביל להפסיק לעבוד לצמיתות.
רמת החיים
כמו שכבר אמרתי למעלה, לכל אחד מאיתנו יש סגנון חיים שונה, וכך גם הציפיות שלנו לחיים שאחרי הפרישה הן שונות.
בחור רווק שחושב לפרוש בעיירה קטנה בהודו יצטרך הרבה פחות מאשר איש משפחה שחושב לגור בתל-אביב, להחזיק שתי מכוניות, ולנסוע שלוש פעמים בשנה לחו"ל.
כך שחשוב שקודם תחשוב טוב כמה כסף אתה צריך כל חודש. סביר להניח שמה שאתה מבזבז כיום זה מה שתבזבז גם ללא עבודה. שימו לב לא לשכוח את כל ההוצאות החד פעמיות. למעשה בשביל לא להשמיט הוצאות חשובות, הייתי מציע לחשב כמה בזבזתם בשנה האחרונה, ולהתבסס על כך. רבים מאיתנו לא בטוחים כמה הם בזבזו, וישנה נטייה לעגל כלפי מטה את ההוצאות. לאלו מבינכם שלא בטוחים כמה הם הוציאו, הייתי ממליץ לחשב מה הייתה ההכנסה השנתית המשפחתית נטו שלכם. מהכנסה זו הייתי מוריד את הכסף שחסכתם ו… וואלה – מה שנשאר הוא מה שבזבזתם.
בתור חסיד גדול של המושג "טווח ביטחון", הייתי ממליץ לכם גם להוסיף למספר זה כמה אחוזונים קטנים, בואו נגיד 10%-15%.
רמת התשואה
נניח שחישבת וגילית שאתה צריך 150 אלף שקל בשנה. זאת אומרת שאתה יכול לשים את כל הכסף שלך בתוכנית חיסכון שנותנת נגיד 4% בשנה, ולחיות מהריבית. כלומר אתה צריך 150 אלף כפול 25 שזה יוצא 3.75 מליון שקל כדי לפרוש, נכון?
ממש לא!
את החישוב הזה שמעתי ממספר לא קטן של אנשים, וזאת טעות חמורה שחשוב מאוד להסביר אותה. ישנן שלוש טעויות בחישוב הזה – הריבית יכולה להשתנות, התעלמות מאינפלציה והתעלמות מעלייה ברמת החיים.
– הריבית – בטח רובכם יודעים שהריבית לא תמיד כל כך גבוהה. כיום, למשל, בשנת 2009, הריבית היא פחות מעשירית האחוז. כך שאם פרשת עם 3.75 מליון, תקבל השנה רק 3700 ש"ח או 310 שקל לחודש. מה שאומר שאתה בצרות!
מסקנה – אי אפשר להסתמך על כל שהריבית תישאר גבוהה.
– אינפלציה – בואו נניח שמצאת מסלול חסכון שמבטיח לך ריבית של 4% ל-50 שנה (ניתן למשל לקנות אגרות חוב כאלו). במקרה זה תוכלו להבטיח לכם הכנסה שנתית של 150 אלף ש"ח. אולם גם כאן תתמודדו עם בעיה מאוד קשה, והיא כוח הקניה של הכסף. הכסף שלכם יאבד כל שנה מערכו, וזאת בגלל האינפלציה. האינפלציה היא האויב מספר אחד של החוסכים. כל שקל היום יהיה שווה הרבה פחות עוד עשר שנים שלא לדבר על שלושים שנה או יותר.
נניח שאתה פורש בגיל 50, ועקב אורך חיים בריא אתה מאריך חיים ומגיע לגיל 90. לאחר 40 שנה עם אינפלציה ממוצעת של 4% בשנה, כוח הקניה של ה-150 אלף יהיה שקול ל-31 אלף בלבד. לא מספיק בשביל לממן אורח חיים סביר, אפילו לא בבית-אבות.
– עלייה ברמת החיים – מעבר לאינפלציה אסור לשכוח שרמת החיים שלנו עולה עם הזמן. אולי אתה אומר לעצמך עכשיו – "אני לא צריך להעלות את רמת החיים שלי, טוב לי איך שאני חי היום". אז תחשוב טוב שוב.
בואו נחזור שלושים שנה אחורה, ונבדוק איך חי אדם ממוצע, והאם יכולת לחיות כמוהו. לפני 30 שנה אנשים לא החזיקו טלפון סלולארי, לא היו מחוברים לכבלים או לאינטרנט, מי שהיה צמא היה שותה מים (מהברז) או מקסימום תה/קפה וחופשות היו מעבירים באוהל בכינרת או באילת. אלו הן רק דוגמאות על קצה המזלג. בכול תחום בחיינו נרשמה עלייה דרסטית ברמת החיים.
מי שלא רוצה למצוא את עצמו מתנזר מההמצאות שטומן לנו העתיד, חייב לדאוג לכך שההכנסה שלו תגדל בקצב העלייה ברמת החיים.
החיפוש אחר ההשקעה האולטימטיבית
בשני פוסטים קודמים ניסיתי לבדוק את ההחזר שמקבלים מהשקעה בתעודת סל ומהשקעה בנדל"ן. גילנו כי קצב הגידול בדיבידנדים של תעודת סל כמו גם קצב הגידול של שכר הדירה אינם מדביקים את קצב העלייה ברמת החיים. כלומר, אם אתה רוכש מספר דירות להשקעה שביחד מניבות 150 אלף ש"ח בשנה, הכנסה זו לא תוכל לכלכל אותך לעולמים, וזאת בגלל שהעלייה בשכר הדירה מפגרת אחרי העלייה ברמת החיים בשתי נקודות האחוז בשנה (ראה הפוסט השקעה בנדל"ן – האם זה כדאי). כמו כן גילינו כי הגידול בדיבידנדים מפגר אחרי העלייה ברמת החיים ב-1.5 נקודות האחוז בשנה (ראה הפוסט איך להתפרנס מדיבידנדים בבורסה).
הקורא דורון הציע השקעה באג"ח צמוד מדד, אולם גם כאן צריך לזכור שבממוצע כל שנה רמת החיים עולה בכשלוש נקודות האחוז יותר מהאינפלציה, כלומר שמי שמשקיע באג"ח צריך להוסיף להון המושקע שלו 3% כל שנה (כלומר להגדיל את תיק האג"ח שלו ב-3% בשנה).
המסקנה היא שבין אם אתה משקיע בנדל"ן, באג"ח, בתעודת סל או בשילוב של השלושה, הריבית/דיבידנדים/שכר-דירה לא יספיקו לך, כיוון שהגידול השנתי שלהם אינו מדביק את קצב העלייה ברמת החיים, ולכן תצטרך כל שנה להשקיע מחדש חלק מהריבית/דיבידנדים/שכר-דירה שקיבלת.
בואו נחזור לשאלה המקורית – אז כמה כסף צריך בשביל לצאת לפנסיה?
כמו שאתם רואים אין כאן מספר קסם – הסכום תלוי ברמת החיים שלכם, באפיק ההשקעה ובתזמון ההשקעה. בפוסט על תעודות הסל גילינו, למשל, כי מי שפורש היום ושם את כל כספו בתעודת הסל SPY, צריך כעשרה מליון ש"ח בשביל לקבל הכנסה חודשית נטו של עשרת-אלפים שקלים. מי שמשקיע בנדל"ן או אג"ח לרוב יצטרך יותר, אבל עוד פעם, זה תלוי בעיתוי ההשקעה.
הדבר הכי חשוב שהייתי רוצה שתזכרו מפוסט זה הוא שהחישוב שלכם תמיד צריך להביא בחשבון את העלייה ברמת החיים. אם החלטת להשקיע באג"ח צמוד מדד, אז כל שנה תצטרך להוסיף 3% להון המושקע, ואם החלטת להשקיע ב-SPY, תצטרך להוסיף כל שנה 1.5% להון המושקע.
המסקנה היא שצריך בוכטה לא קטנה בשביל לפרוש – הרבה מעבר לסכום שאפילו אדם בעל הכנסה גבוהה יכול לחסוך.
אולם עם כמה פשרות, ניתן לפרוש גם עם פחות.
הקלות לפנסיונר
גיל – הקלה ראשונה ניתן לתת לפנסיונר המבוגר. ככל שגיל הפרישה מאוחר יותר, כך צריך פחות הון, וזאת בתנאי שהפנסיונר מוכן לבזבז גם חלק מהקרן ולא רק את הריבית (היינו לא להשאיר ירושה גדולה במותו). כמובן שצריך להיות זהיר ולא לבזבז את כל הכסף לפני המוות.
פנסיה חלקית – האמת היא שרוב האנשים שמפנטזים על פנסיה מוקדמת לא באמת מדמיינים את עצמם יושבים כל היום מול הטלוויזיה או יושבים עם כוס בירה מול הים. טוב, אולי חלקנו כן מפנטז על חיי זולה, אבל במציאות חיים כאלו נמאסים די מהר. רוב האנשים שחולמים לעזוב את עבודתם היו רוצים לעבוד בעבודה אחרת אבל משיקולים פיננסים הם נמנעים מכך, או שהם אוהבים את עבודתם אבל היו רוצה לעבוד פחות כדי להקדיש יותר זמן לעיסוקים אחרים. במקרה כזה הפנסיונר צריך פחות כסף – ההון שהוא השקיע ישמש רק כהשלמת הכנסה.
משקיע אקטיבי – האפשרות אחרונה היא האפשרות בה אני בחרתי, והיא להיות משקיע אקטיבי. משקיע שמקדיש זמן רב בלימוד שוק ההון, מסוגל להרוויח יותר מאשר תעודת סל, ולכן צריך פחות הון בשביל לפרוש.
צאלון, אכן אם תהיה צמיחה משמעותית בעושר והיא תתרכז דווקא בחברות פרטיות ולא ציבוריות, הצדק איתך. עם זאת, תסריט כזה כנראה אינו צפוי לקרות.
יהונתן, אני לא יודע כמה התסריט הזה צפוי או לא, וכמה אנחנו יכולים לצפות מה יקרה בעשרות השנים הבאות.
אבל כדי שהשקילות שלך תופר, אין צורך שהצמיחה תתרכז בחברות פרטיות (= לא נסחרות בבורסה).
תאר לך שמנפיקים 20 חברות טכנולוגיה, ורוב ההון מושקע ב-18 מתוכן, שפושטות רגל.
ב-2 הנותרות מושקע הון מצומצם יחסית, של מספר קטן של משוגעים לדבר מן המעמד הבינוני, ודווקא הן משגשגות בצורה מדהימה, ומעשירות את בעליהן.
התוצאה: שוב השקילות שלך לא מתקיימת. (רמת החיים עולה, ההון הישן נשחק, ההון החדש משמר או מגדיל את הפערים).
לדעתי כדאי להיזהר מלהתייחס אל קבוצות סטטיסטיות מבוססות דירוג (כמו למשל "המאיון העליון") כאל קבוצות טבעיות וקבועות.
בקיצור: החשיבה הסוציאליסטית פורטת על הרגש אבל הרבה היגיון אין בה. 😉
אגב, ההתעשרות מהיי-טק היא לא רק של משקיעים אלא גם של עובדים מקבלי אופציות וכו', כך שאפקט ההתעשרות החדשה יכול להתקיים גם אם החברה מונפקת.
יהונתן מאיפה הנתונים על האינפלציה והשכר?
ממה שאני זוכר מאיזה ויכוח רחוק האינפלציה הייתה גבוהה או שווה לעליית השכר בעשור האחרון, מה שאומר שהאדם הממוצע חי פחות טוב בהתחשב בעליית רמת החיים.
ליהונתן:
בניסוח אחר, כדי שהשקילות שלך תתקיים עלינו להניח גם שכל ההון מושקע באותו האופן, למשל, בתעודת סל על מדד כללי.
במציאות כמובן זה לא מתקיים: יש הבדלים עצומים באופן ההשקעה ובתשואות. אחד קונה נדל"ן שני מניות בחו"ל וכו'.
אם בעלי ההון משקיעים באופן שונה זה מזה אז יתכן תרחיש שחלקם יורדים מנכסיהם וחלקם מתעשרים פי כמה ורמת החיים עולה, ושוב: השקילות שלך מופרת.
עדו
אני לא בטוח שאתה יכול לקנות דירה במקום יקר לדוגמא עם גליה מאור ב-10 מליון שח
במגדל אסותא בתל אביב וזה דרך אגב מחיר מציאה ולא נחשב ברמות האלה
להכי גבוה.זאת דירה רגילה לא פנטאוז.
כך שלקנות דירה בישראל כיום זה מאד יחסי תלוי איפו.
דרך אגב גם אני לא יכול.
אני חושב שהכוונה של רונית הייתה לדירה סבירה ולא דירת פאר. בהונג-קונג בתים מגיעים גם למאות מליוני דולרים – ברור שזה לא רק מחוץ לטווח של זוגות צעירים אלא אפילו לא בטווח מחירים שגליה מאור יכולה להרשות לעצמה.
הכוונה כאן הייתה לדירה עממית. אני מכיר שני זוגות צעירים שקנו לאחרונה דירות – זוג אחד בתל-אביב וזוג אחר בראשון. שנייהם קנו ללא עזרת הורים.
עמיחי, נתוני השכר נמצאים בקישורים שנתתי לעיל. מחשבון אינפלציה יש כאן http://www.bankrate.co.il/site/banking_madad.asp
לידיעתך היתה כתבה בנושא של רכישת דירות בארץ לפני שבועים בערך
ושם דובר על דירות במרכז שההורים תומכים בלפחות 30 אחוז ממחיר
הדירה כך שדירה צנועה מאד עולה 1 וחצי מליון ההורים תומכים בממוצע
בחצי מליון ויש עלויות נוספות רהוט וכדומה בנוסף לחתן ילד/ילדה עולה
בערך 150-200 אלף שח אני במקרה בקטע הזה. כך שזוג צעיר ממוצע לא יכול לעמוד
לבד בעלויות לפחות כאן במרכז.
מה זה לא יכולים לעמוד?
ואם הזוג הממוצע לא היה טס לחו"ל ואוכל במסעדות, הוא גם לא היה יכול לקנות דירה?
הזוג הממוצע נעזר בהורים, לא בגלל שהוא לא יכול לקנות דירה, אלא בגלל שההורים נותנים!
קח זוג שמרוויח 20 אלף ברוטו בחודש. זה נותן יותר מ-10 נטו. הם יכולים לחסוך בקלות 4 אלף בחודש – או 50 אלף בשנה. כפול ב-10 שנים ותקבל 500 אלף ש"ח (וזה עוד לפני ריבית). זה מספיק בשביל לקנות דירה עם משכנתה.
מי שמרוויח פחות, עדיין יכול לחסוך לפחות 2000 ש"ח בחודש או 250 אלף תוך עשר שנים ולקנות דירה מחוץ לגוש דן.
שלא תבינו לא נכון, אני לא מתנגד לגמרי לעזרה מהורים. גם אני קיבלתי עזרה מהמשפחה שלי (לדעתי פחות מאשר הזוג הממוצע מקבל, אבל עדיין קיבלתי משהו). מה שאני רוצה להגיד זה שמי שעובד קשה ולא מבזבז, יכול גם בלי עזרה. אני מכיר כאלו זוגות, ואני בטוח שכל אחד מהקוראים כאן מכיר מקרים כאלו. יש הרבה אנשים שההורים פשוט לא יכולים לעזור להם.
במקרה של הילדים שלי, אני אהיה מוכן לעזור רק אם אני אראה שזה מרים אותם ולא מוריד אותם. יש הבדל בין עזרה לבין פיתוח תלות. אם אני אראה שהילדים שלי עובדים קשה וחוסכים כסף, אז בכיף אני אתן להם סכום ראשוני קטן לעזור להם לפתוח את החיים במצב קצת יותר טוב. אבל אם אני אראה שהכסף שלי ממן להם נסיעות לחו"ל ומסעדות, אז לא נראה לי שהם יקבלו ממני כסף. קשה לי להאמין שזה יהיה המצב, כי אני מחנך אותם מגיל קטן לא לבזבז.
אני לא מההורים שקונה לילדים שלי פלאפון בגיל 10 ובגדים במאות שקלים. את הבגדים אני קונה בחנויות זולות – 30 שקל לג'ינס וכו'.
הדבר היחידי שאני מוכן להוציא עליו הרבה זה חינוך ותרבות. תמיד יהיה לי כסף בשביל לשלוח אותם למופע בלט או לחוג ציור ואנחנו קונים להם הרבה ספרים. אבל הילדים שלי לא לבושים במותגים ואין להם מחשב או פלאפון.
אני אקח את הדוגמא שלך זוג שמרוויח 20 אלף ברוטו. קודם כל הוא צריך להשכיר
דירה ולשלם ארנונה מים וטלפון ונניח שנתים שלש אין להם ילדים בטח לא 10 שנים
אתה יודע מה אספר לך הבת שלי מתחתנת בשנה הבא היא וחבר שלה היום מרוויחים
בערך עשרת אלפים נטו. היא ארכיטקטית והוא עושה דוקטורת במחשבים בירושלים
ושתבין הוא מקבל משכורת ואני יכול לומר לך שהם לא חוסכים אגורה אין להם
רכב ואנחנו וגם הוריו עוזרים. אז צריך קודם כל להרוויח 40 אלף ברוטו כדי
שזוג צעיר עם ילדים יוכל להתקדם. ואני לא מכיר הרבה זוגות צעירים שמרווחים
סכום כזה.
מה זה, אף אחד לא מסכים איתי בוויכוח הזה? למה אף אחד לא עוזר לי 🙂
בנימין אני ואשתי בני 38, ככה שעד לפני כמה שנים גם אנחנו נחשבנו "זוג צעיר" וכך גם החברים שלנו. אז אני לא מדבר מווקום. המשכורת ההתחלתית שלי בקומברס עמדה על 8 אלף ש"ח. אשתי לימדה קצת בברליץ', וזה לא הגיע לסכום רציני. כשעברתי להונג-קונג המשכורת שלי עמדה על בערך 20 אלף ש"ח בחודש. אשתי הולידה עוד שני ילדים בתקופה זאת, ככה שהיא לא עבדה הרבה שנים. בזמן שהיא עבדה, השיא של השכר שלה הגיע ל-10 אלף ש"ח. בשנתיים הראשונות בהונג-קונג העבודה שילמה לנו על הדירה, אבל אח"כ זה הפסיק.
אומנם 20 אלף ברוטו בהונג-קונג זה בערך 17-19 אלף נטו (עושים חיים בהונג-קונג :)), אבל הדיור שם הרבה יותר יקר, ככה שזה כמעט מתקזז. בתקופה שגרתי בהונג-קונג חסכנו יותר מ-50% מהשכר שלנו!
לשם כך ויתרנו על המון דברים שזוגות צעירים אחרים לא מוכנים לוותר – לא היו לנו כבלים, לאשתי לא היה פלאפון במשך כמה שנים, לא טילנו בחו"ל (חוץ מגיחות לסין וישראל), הייתי מביא אוכל לעבודה, לא היה לנו רכב ועוד ועוד.
אני מכיר מספיק אנשים בארץ ויודע טוב טוב איך זוגות צעירים חיים. זוג ממוצע יכול בקלות לחסוך לפחות 2000 ש"ח בחודש (אני מדבר על זוג במרכז, ולא בפריפריה).
הנה דוגמאות – כבלים – כמה זה עולה בחודש? בטח 100-200 ש"ח, לא? זה 1,500 בשנה.
ארוחה עסקית – 50 ש"ח? כפול שני בני זוג כפול 20 ימים – 2,000 ש"ח בחודש!
טיול לחו"ל? צימר בצפון? בית קפה פעם בשבוע? סרט פעם בחודש?
צריך להמשיך?
אם אני חסכתי יותר מ-50% מהמשכורת שלי ועוד גידלתי שלושה ילדים, אני בטוח שכמעט כל זוג צעיר יכול לחסוך 10%-20% מהמשכורת שלו.
עדו
המציאות בשלש שנים האחרונות השתנתה מאד בארץ המחירים עלו בטרוף ולכן
אתה שומע המון קיטורים של הדור הצעיר. (מצטער אבל אתה כבר לא).
היכולת שלך לחסוך בצורה אישית מזכירה לי את עצמי עד שהתחתנתי (בגיל 32
שאז היה זקן היום אולי פחות).
אתה צריך להבין אתה מאד מאד חריג בכל ההתנהגות שלך ולכן אתה לא ממוצע
דרך אגב גם אני לא.
אתה דורש מהצעירים שיהיו נזירים כמעט במונחים שלהם ותאמין לי אני רואה
אצל הצעירים שלי והחברים שלהם ואתה יודע מה כיום הצעירים לא רוצים להתחתן
ולקחת מחויבות למה להם חיים קשים?
ההורים שבכל אופן רוצים לראות נכדים עוד בחייהם עושים כל מאמץ לעזור לילדים
ואפילו על חשבון הכייף שלהם אני יכול לא לנסוע לחול אבל הילדים לא מוותרים
ויכול מאד שאנחנו מפנקים אותם אבל זה עושה לנו טוב.
אני מאחל לך שתוכל לעזור לילדיך ושגם תהנה מכך.
אם אתה שמח לעזור לילדים שלך, אין בזה שום דבר רע.
מה שאני אומר זה שזה לא נכון שלזוגות צעירים קשה לגמור את החודש, או שהם לא יכולים לקנות דירה. הם פשוט מעדיפים לחיות חיי מותרות – לטייל בעולם ולאכול במסעדות במקום לחסוך.
יש גם אנשים שמרוויחים מאות אלפי דולרים בשנה שמתלוננים על כך שקשה להם לגמור את החודש. לא משנה כמה אתה מרוויח, אנשים תמיד רוצים עוד.
חיסכון זה עניין של אופי ולא קשור כל כך לרמת ההכנסה. מי שלא חוסך עם משכורת של 10,000 ש"ח, בד"כ גם לא יחסוך עם משכורת של 100,000 ש"ח.
אשתי ואני חסכנו (בתור זוג צעיר ללא ילדים) 50% מהמשכורת (היחידה שלי) – אמנם היא היתה די גבוהה – אבל פחות משתי משכורות של זוג הי-טק. זה היה בישראל, וגרנו ברעננה, החזקנו שתי מכוניות (ישנות), ואכלנו בחוץ מדי פעם.
הכל יחסי אני חושב שזה נכון שחיסכון זה באופי אבל לא מסכים
עם המשפט האחרון שלך אני חושב שלחסוך מ-10000שח אינו דומה
לפי 10 משכורת . תראה אני עוד מקווה להוכיח לך בעזרת הצעירים
שלי שהיום אינם חוסכים אבל יש להניח שהבחור של בתי עוד יפתיע
בענק כוון שבתחום שלו הקולגות בעתיד שלו מרווחים סכומים של שש ספרות
בנימין, אני לא רוצה להפוך את זה לוויכוח אישי, כי אני לא מכיר את הבת שלך, וכל מקרה שונה.
מהבחנה שלי – של האנשים שקרובים אלי, חיסכון זה הרגל. בד"כ מי שלא חוסך ממשכורת של 10,000 לא חוסך גם כשהמשכורת גבוהה יותר. זה הכלל – אבל תמיד יש יוצאי מן הכלל.
אצל הרבה אנשים יש עלייה די מרשימה במשכורות בטווח הגילאים בין 30 ל 40, אז ראיתי שזוגות שהרוויחו נגיד 8000 ש"ח לפני עשר שנים והיו בטוחים שאם הם רק יכפילו את המשכורת הם יוכלו לגמור את החודש בקלות. אבל ככל שהמשכורת שלהם עלתה ככה הם גם בזבזו יותר. מי שמרוויח עשר אלפים בטוח שעשרים אלף יספיקו לו, ומי שמרוויח 20 אלף רוצה 40 אלף. כמה שלא תרוויח תמיד יש דרך לבזבז.
הקפיצה מטיול פעם בשנה ליוון או טורכיה (ז"ל) לשניים-שלושה טיולים בשנה למקומות כמו אלסקה ונורווגיה היא לא כל כך גדולה. מי שאוכל פעם בשבוע בחוץ כשהוא מרוויח 10 אלף, בקלות יכול לאכול כל יום בחוץ כשהמשכורת עולה ל-20 אלף, ועדיין לא לחסוך כלום. עם האוכל בא התיאבון.
מייק טייסון הצליח לבזבז 200 מליון דולר תוך כמה שנים. גם אנשים עשירים כמו לארי קינג או ניקולס קייג' נקלעו לקשיים כספיים. אפשר לבזבז כל סכום. אפילו משכורת של 100 אלף ש"ח בחודש זה לא הרבה אם אתה משווה את עצמך לאנשים מסויימים ורוצה לחיות כמוהם.
החוכמה היא לחסוך גם כשאתה לא מרוויח הרבה. לאמץ את ההרגל הזה כמה שיותר מוקדם בחיים, ככה אפשר לחסוך ממש יפה כשהמשכורת עולה. אני תמיד חסכתי – גם כשהרווחתי 500 דולר בחודש באל-על לפני 15 שנה – מימנתי לגמרי את הלימודים שלי בסין כולל הכל ועוד הצלחתי לחסוך. גם בתור ילד חסכתי מעבודות מזדמנות ועבודות קיץ. חיסכון זה עניין של הרגלים נכונים ולא כל כך שאלה של רמת ההכנסה שלך.
מסכים עם עדו.
מבין את בנימין.
אני חי פה בארץ ומכיר הרבה זוגות כמו הבת שלך בנימין , כך הרוב חיים , מפרנסים את הבנקים על חשבון האובר דרפט.
אבל יש גם הרבה שחיים אחרת , כמו שהבלוג של עזרא הטיף באדיקות :
חיים נהנים אבל , גם חוסכים.
בכל מצב ניתן לחסוך ולוותר.
זה עניין של בחירה , פשוט בוחרים בין הסיפוק להרגע לבין אחר כך .
אני מעדיף את האחר כך.
אישתי ואני עובדים מאוד קשה למחייתנו + מגדלים ארבעה קטנטנים וחוסכים אחוז ניכר מהמשכורות שלנו.
לטעמי יכולנו לחסוך יותר…
גבי ועדו
אין לי שום ויכוח על נושא החיסכון ותמיד טוב המוקדם מהמאוחר.
רק ניסיתי לומר שזה לא הכלל.
גבי כוון שצינתה שיש לך 4 ילדים מסקרן אותי לדעת איזה אחוז
מהמשכורת אתם חוסכים והאם המשכורת ממוצעת או גבוהה ביחס למשק.
האם אתה גר במרכז בדירה שלך ויש לך משכנתא ורכשתה אותה בלי עזרת הורים.
וזקוק גם למטפלות / השגחה בתשלום על הילדים.
האם אתה עומד ברמת החיסכון של עדו.
Ok. I will join the debate. I agree with Ido that you can save in Israel even if you live in the center. However most people will not do that because the "consuming" culture is ruling. Today most young people believe that enjoying life is equal to spending money on expensive restaurants, shopping, and gurme food, special trips with extreme activities, etc. My brother earn much more money than the "high-tech" couple, but at the age of 40+ he barely managed to buy a small house in the periphery. he was always like this. I consider myself, as someone who always liked to enjoy life and until the age of 40 I did not care much about earning big money, but still I managed to save. why ? because my big enjoyment is trekking and nature and it is pretty cheap hobby. I traeled for over one year in Asia. Had a lot of fun and spent 5,000 USD including flights. I met back-packers who lived on much less money per month compared with me. Yet, I do recognize that Ido and I are not normal people and most people are much more influenced by today's society. I think this is what this blog is trying to change. to make one think for himself, based on logic and knowledge, rather than be not based on societies trends. another thing is that in some points of my life i had a higher standard of living, but when my economic situation worsen I cut my expenses a lot. For most people its easy to improve their life standards when they earn more but it is very hard to reduce it back when things change. I plan to stop working next year and i my wife and I are clearly aware that at least in the beginning we will have to reduce our living standards. I hope I can do it again after I got used to the very very good lives is Beijing. "
עידו אני התחתנתי בגיל 25 וילדי יתחתנו כנראה בשנים הקרובות…מהמצב אצלינו ואצל החברים שלנו דומה למצב אצל בנימין.זוגות צעירים שצריכים ללמוד תוך כדי עבודה ונאלצים לממן שכר דירה ומחייה לא יכולים לחסוך לדירה את הסכום הדרוש.דירה ישנה שעולה היום 1.5 מיליון ויש צורך ב-40% כדי לקבל משכנתה.עם סיום הלימודים לקראת גיל 30 הם מתחילים בעבודה ראשונה לרוב במשכורות לא גבוהות (לא כולם עובדים בקומברס)ומתקדמים עם השנים.אבל אז מגיעים הילדים וההוצאות גדלות .ללא עזרה של ההורים אין להם סיכוי להגיע לדירה.אני מאפשרת לילדי ובני זוגם לגור אצלי בבית בשלב הראשון תוך כדי לימודים ולחסוך את שכר הדירה .אחר כך אעזור בסכום ראשוני לדירה .תאמין לי שגם עם עזרה כזו יהיה עליהם לעבוד מאוד קשה כדי להתקדם.
נראה לי שזה מאוד קיצוני לא לתת לילד בגיל 10 מחשב ופלפון ילד באזור השרון במצב כזה יהיה מנותק חברתית .היום זה כלי תקשורת בסיסי בין הילדים.הילדים חיים בסביבה חברתית וזה חריג ולא מקובל.זה כמעט כמו להגיד להם לא לראות טלוויזיה או לא ללכת לסרט.
אני בתפיסה שאדם צריך לחיות בהתאם למצבו הכספי ולכן מעולם לא נכנסתי למינוס בבנק.חינכתי את ילדי לעבוד מגיל צעיר בכל עבודה.אך יחד עם זאת אני אמא מפנקת – זה לא הופך אותם לתלותיים.
חיים טובים לא דורשים התהוללות ובזבוז כספי אך גם לא לחיות בקמצנות וזגפנות.
עידו בעסק שלי החברה הצעירים מביאים אוכל מהבית לצהריים ומי שלא קיבל כסף מההורים לא הצליח לקנות דירה ונשאר בשכר דירה גם בגיל 45.זה נכון שהצעירים של היום מבלים יותר וחיים את הרגע למול הדור שלי או של בנימין. יחד עם זאת חלקם עובד קשה מאוד עבור הפרנסה – שני בני הזוג כדי לממן את הדירה והקטנטנים.
אבל אין מה להשוות להונג קונג הדיור יקר אבל המחייה זולה מאוד מאוד.לדוגמה מלון ברמת 5 כוכבים בסין יכול לעלות 25 ש"ח ללילה .בהונג קונג שהיא יותר יקרה ב-30 ש" אתה אוכל ארוחה זוגית מעולה במסעדה – כמובן אוכל סיני.
אני אתרום לדיון את המשפט החביב עליי – הדרך הכי פחות כיפית לבזבז כסף היא לחסוך אותו
🙂
עדו, באתי לעזרה 🙂
אני כמו כמה כאן מפרנס משפחה ממשכורת הי טק. בשנה החולפת אישתי היתה בחופשת לידה (9 חודשים ללא תשלום) והצלחנו לסחוב בקלות ואני שוכר במרכז של המרכז ב 4K ש"ח לחודש. גם אנחנו בני 38 (אישתי כמה חודשים גדולה יותר 🙂
זה ענין של גיל וגם של אופי. שנינו מאוד חסכנים. כשהייתי רווק רק באשראי הייתי משלם מדי חודש 7-8K ש"ח עוד לפני שכירות ואוכל ומסים. הכל ענין של סדרי עדיפויות. היו לי מנויים על עיתונים שלא קראתי – גלובס יומי שהצטבר לערימות
הכל ענין של החלטה
יונתן- אהבתי
א.לוי – אם אתה שוכר אני מבינה שלא רכשתם דירה שלכם….מה קרה לחסכון…האם יכולת לקנות דירה ללא עזרת ההורים?
עדו אני שם לב שיש כאן חלוקה בעד ונגד כנראה גם בגלל הגיל
הצעירים יותר מתחת לגיל 40 חושבים קצת אחרת מגיל 50 ומעלה
וזה עקב ניסיון החיים הנצבר וגם הקשיחות היחסית מתפוגגת
כנראה מה שרואים מכאן לא רואים משם.
שוב, אני לא נגד עזרה של ההורים, אבל אי אפשר לטוס לחו"ל פעם בשנה, לאכול בחוץ, להיות מנוי לכבלים, ואז להגיד שאי אפשר לגמור את החודש!
אתם אומרים שזוג צעיר לא יכול לקנות לבד דירה, אבל אני מכיר זוגות שקנו דירה בלי עזרה ובלי משכורות שמנות. זאת עובדה! ומדובר באנשים שלא חיו בחסכנות קיצונית כמוני, ולמרות זאת הם הצליחו לחסוך.
למשל יש לי זוג חברים שהתחיל לעבוד בערך לפני עשר שנים, והרוויח בערך 11-12 אלף ש"ח ברוטו בחודש, ועדיין הצליח לחסוך מאוד יפה. הם גרו בשכירות במרכז, וטסו מדי פעם לחו"ל וגם אכלו מדי פעם בחוץ – למרות זאת הם הצליחו לחסוך יפה מאוד כי הם וויתרו על דברים אחרים (כמו בגדים ורהיטים חדשים). הם לא קיבלו עזרה מההורים, כי ההורים של שנייהם ממש לא במצב כלכלי שיכול לעזור. לא מזמן הם קנו דירה – ללא עזרה מההורים.
יש כאן את הדוגמה של אלי, ככה שאי אפשר להגיד שזה בלתי אפשרי.
עוד משהו שצריך לזכור זה שהמשכורות עולות עם הגיל. זוג שמתחיל עם 11 אלף ברוטו, ירוויח יותר אחרי עשר שנים. זה מה שעמיחי מתעלם בטיעון שלו. אני ואשתי התחלנו עם משכורת ברוטו משותפת של כ-10 אלף ש"ח, אבל זה עלה עם השנים. כשהתחלתי לעבוד לא נראה שאי פעם אני אצליח לחסוך סכום כסף רציני, אבל עם השנים השכר עולה. אני חושב שזאת אחת הבעיות המרכזיות של אנשים צעירים (ואני רואה את זה לא רק בארץ) – הם בטוחים שאיך שהם ייצאו מהאוניברסיטה הם יחיו ברמת החיים של ההורים שלהם. זאת הטעות שלהם. אי אפשר לצאת מהאוניברסיטה ולחיות ברמת חיים של מישהו בגיל 50 או 60. בגיל צעיר המשכורות נמוכות, עוד לא הספקת לצבור הון, ולכן אתה צריך להיות ריאלי בקשר לרמת החיים שלך.
מי שריאלי לגבי איך זוג צעיר צריך לחיות, תמיד יכול לחסוך. להורים שלי היו שכנים שהרוויחו ביחד אולי 8-10 אלף ברוטו ועדיין שרדו וגידלו 3 ילדים. השכבות החלשות במדינה חיות מסכומים מאוד נמוכים, ועדיין מצליחים להתקיים. אז לזוג אקדמאי אין שום בעיה לחסוך לפחות 10%-20% מהמשכורת שלו. זה בדוק. תביאו לי כל זוג שכירים אקדמאים, ואני אראה לכם איפה אפשר לחתוך בהוצאות. אלון גל עושה את זה כל פעם בתוכנית שלו, ומראה בפירוש שכל זוג "שלא גומר את החודש" יכול לגמור את החודש בכיף, אם הוא רק עושה את ההחלטות הנכונות.
לקבל קיצבה חודשית מההורים זה מאוד דומה לקבלת דמי אבטלה (או קבלת צדקה אצל החרדים). זה משהו שגורם לך לפתח תלות בגורם שלילי במקום ללמוד לדאוג לעצמך. מי שמקבל סיוע כספי חודשי קבוע מההורים, בד"כ יצליח פחות בחיים וזה בגלל שהוא נהפך לתלותי, הביטחון העצמי שלו נפגע והוא פשוט לא לומד להסתדר לבד בחיים. זה קצת דומה לילד שההורים מכינים במקומו שיעורי בית. הם חושבים שהם עוזרים לו, אבל במציאות הם פוגעים בו.
בספר "The Millionaire Next Door“ הכותבים מראים בפירוש שאנשים שמקבלים סיוע קבוע מההורים מצליחים פחות בחיים מכאלו שלא מקבלים סיוע. הם משווים אנשים ממקצועות דומים. למשל – שני אנשים גמרו ללמוד משפטים. שנייהם ישר מתחילים לעבוד (עם משכורת התחלתית נמוכה). הראשון מקבל עזרה מההורים והשני לא. אחרי 10 שנים השני מרוויח הרבה יותר מהראשון. תקראו את הספר – הם מראים את זה שם בצורה מאוד יפה.
אני מדבר כאן על עזרה קבועה, ולא על עזרה חד פעמית ברכישת דירה. יש הבדל בין סכום חד פעמי שנותנים לילד בשביל לקנות דירה, לבין תמיכה חודשית קבועה.
ומשהו אחרון לגבי קניית דירה בארץ. אנשים כאן שוכחים שעד לפני 4-5 שנים מחירי הדירות היו הרבה יותר נמוכים מאשר היום. לכן מי שהגיע לגיל 45 (כמו הקולגות של רונית) ולא מחזיק בבית, לא עשה זאת מסיבות כלכליות, אלא פשוט החלטה השקעתית שגויה. אין מצב שבעולם שהוא לא יכל להרים בית לפני 10 שנים. אני קניתי לפני 10 שנים בית (ולא דירה) באזור מודיעין. הוא עלה 180 אלף דולר (והיו גם בתים ב-160 אלף). דירות במודיעין אז היו הרבה יותר זולות. יש לי חבר שבאותה תקופה קנה דירה חדשה מהנילון בבניין מאוד חמוד ביפו תמורת 120 אלף דולר (או משהו כזה).
אם הקולגה של רונית היה מתחיל לחסוך בגיל 25, אין מצב שבגיל 35 הוא לא היה מצליח להגיע לחיסכון של 30-40 אלף דולר. הוא רק היה צריך לחסוך 200-300 דולר בחודש. אתם רוצים להגיד לי שזוגות צעירים לא יכולים לחסוך כזה סכום?
זה בדיוק מה שאני רוצה להגיד בבלוג הזה – רוב האנשים לא מצליחים לצבור הון משמעותי בחיים שלהם בגלל שתי סיבות – האחת היא שהם לא חוסכים מספיק והשנייה היא החלטות שגויות בהשקעות. בן אדם בן 45 שלא קנה דירה לפני 10 שנים, יכול לבוא בטענות רק לעצמו.
היום מחירי הדירות הרבה יותר גבוהים, וזה רק מראה שזה לא הזמן האידיאלי לקנות דירה.
זה בהחלט עיניין של אופי וגם עיניין של רמת החיים אבל אתם קצת משלים את עצמכם.
רוב עם ישראל לא צריך לוותר על ארוחה עיסקית וטיסות לחול בשביל לחסוך 20% מהמשכורת – הוא צריך לוותר על הרבה יותר (בריאות, חינוך לילדים, מיקום המגורים ועוד הרבה).
ולמען הסר ספק אנחנו שנינו מהנדסים שמרוויחים סביר – מנסים לא לבזבז כסף מיותר – רוכשים יד 2, אין לי כבלים גר בשכירות ועוד ועוד, וחוסכים יפה מאוד.
עם זאת אם היינו מרוויחים 10 נטו ומטה (שיש חלק גדול מהעם שמתפרנס ממשכורות כאלו) היה מאוד קשה לחסוך ובאופן כללי החסכון היה כמעט חסר משמעות (אני מניח שנסכים שמי שחוסך 300 שח בחודש לא יתקדם כמו מי שחוסך 5000 שח).
רונית, הייתה לנו דירה במודיעין שנקנתה בכספינו (אני הבאתי את הרוב:) ללא שום עזרה מההורים. לקחתי משכנתא גדולה יחסית ולקח לי 6 שנים לסלק אותה באופן מלא תוך כדי הקפדה על חסכון וניצול משאבים נכון. ב 2009 השוכרים קנו לעצמם דירה אז העדפנו למכור (הדירה נקנתה מקבלן ולא רצינו שתתבלה) ורצינו לשדרג לדירה במרכז רק שהמחירים במרכז הרקיעו שחקים (גם הדירה במודיעין נמכרה ברווח הון) אז שמנו את הרעיון בהולד לעת עתה.
אתה טוען שמשפחה צעירה שמכניסה 10 נטו חיה עם 6 באזור מרכזי בארץ?
ונניח שהם מצליחים לעשות את מה שכתבת למה לשם שמיים שהם יחסכו שקל לשקל יעבדו כמו משוגעים במשך עשור רק בשביל לקחת הלוואה של מיליון שח לעוד 30 שנה בשביל דירה של ארבעה חדרים במודיעין? שתהיה שלהם באמת רק בגיל 70??? מה עוד שהמחיר הזה רלוונטי להיום אי אפשר לדעת מה יהיה המחיר בעוד עשור שהוא יקחו את המשכנתא.
לצורך ההשוואה אם מישהו התחיל את התוכנית הזאת לפני עשור בשנת 2000 שדירה ממוצעת עלתה הרבה הרבה פחות היום דופק את הראש בקיר- למעשה הוא יותר רחוק מדירה ממה שהוא היה בתחילת הדרך.
יותר הגיוני שהוא יגור בשכירות, יחייו ברמה סבירה מבלי להכנס למינוסים וילמדו להשקיע בבורסה או ליצור מקורות הכנסה נוספים במקום לעבוד 60 שעות בשבוע לא לראות את הילדים ולאכול טוסטים מי אמר שצריך לקנות בכלל בית?
שוב אני ממש חושב שאתה צודק בכללי ואני מיישם הרבה מהדברים שנאמרים פה אבל צריך גם הגיון, מי שמרוויח את המספרים שכתבת ללא עזרה מבחוץ לא צריך ולא יכול להכנס להרפתקאות בדמות הלוואות ענק כאלו.
רונית, היכן מצאת מלון 5 כוכבים בסין שעולה 25 שקלים (בערך 50 יואן) ? ב 50 יואן בקושי אפשר לקנות פה 2 קרטונים של חלב 🙂
אני מאד מסכים עם עדו בנושא התמיכה מההורים.
מבחינת הסביבה הקרובה שלי אני יכול להעיד שהיותר "מוצלחים פיננסית" בסביבתי הם אלה שלא קיבלו שום תמיכה מההורים ולפעמים אפילו היו צריכים לתמוך בהורים. זה הוביל אותם לפרוץ מסגרות, ליזום ולקבל החלטות בצורה אחראית, שקולה ומתוך ראייה לעתיד.
לעומת זאת אלה שקיבלו\מקבלים תמיכה שוטפת מההורים הם לרוב נהנתים, לא אוהבים לעבוד קשה ומבזבזים המון כסף דברים לא הכרחיים בעליל, בין אם אלה בגדים ממותגים ובין אם זה העדפה לצאת לאכול במסעדה על פני אוכל ביתי. שמעתי לא פעם על זוגות צעירים שקצת לחוצים כספית וסרבו לקבל עגלת תינוק יד שנייה במצב טוב כי "לילד שלהם מגיע חדש", יש עוד הרבה דוגמאות אבסורדיות. תמיד יהיו להם הסברים משכנעים ורובם סגלו יכולות הסברה מצויינות למצבם ולסיבות מדוע הבזבוז האחרון היה כה נחוץ ואי אפשר היה בלעדיו, אבל בשורה התחתונה קשה שלא לראות את ההבדלים בין שתי ה"קבוצות" לאורך זמן.
כמובן שיש יוצאי דופן, אבל מניסיון החיים הצנוע שלי, הנ"ל נכון ברוב המקרים.
בעיני לא מקובל שכל זוג צעיר שמתחיל את הדרך רוצה לקנות דירה עם עזרה מההורים או בלי ולמשכן את חייו .ההתחלה צריכה להיות בשכירות ואולי גם ההמשך ,נראה לי שרק בארץ רוצים להיות בעלים של דירה .
אני מכירה כאלו שלא עמדו במשכנתה ועברו לגור עם ההורים וכו.
חיסכון זה דבר טוב אבל לא כשהוא מוגזם כי אפשר להפוך לקמצנים בלי להרגיש.
אני אישית כן אעזור לילדי ככל שיתאפשר לי ,נתינה היא דבר חשוב בחיים ואני מאמינה שככל שניתן יותר כך נקבל יותר.
אני אישית לא אוכל להנות מנסיעות לחו"ל אם לילדי יחסר משהו.
עדו, אני חושב שרוב האנשים פה לא מדברים על לתת לילדים קצבה חודשית אלא עזרה חד פעמית ברכישת דירה, וגם פה, אני משער שאנשים מדברים בממוצע על רבע מערך הדירה או חצי מההון העצמי הדרוש. אני בטוח שאתה מסכים שאם אתה נותן לילדך רבע דירה אתה לא הופך אותו לנתמך סעד. לעומת זאת, אתה מאפשר לו חיים קצת יותר שפויים מבחינת החזר המשכנתא ואפשרות להתחיל לחסוך מוקדם יותר.
אין איש מחבריי שמקבל תמיכה ישירה וקבועה מההורים (אלא אם אתה מדבר על סבתא שעוזרת עם הילדים אחרי הצהריים שזה חוסך מטפלת, אבל אני משער שלא על זה דיברת) ולעומת זאת כל חברי קנו דירה בעזרה כזו או אחרת של ההורים (מקניה מלאה של דירה דרך מגרש במחיר נמוך ועד להלוואה מאוד חלקית כתחליף למשכנתא). אגב, גם כאלה שיכלו בלי, ההורים בחרו לעזור כדי שתהיה פחות משכנתא או בלי משכנתא בכלל. אני לא מרגיש שזה גרם למישהו מחבריי להיות פחות שאפתן או להיות יותר עצלן.
כמובן שזה לא מדגם מייצג אלא רק לתת לך תמונה על האנשים שבסביבתי.
סתם מעניין אותי, ואני באמת חושב הרבה על זה, עם כל השלושים מליון דולר שלי, מה אני יעשה איתם כשאני יילך מהעולם? מאוד הייתי שמח אם מישהו בפורום יציע לי הצעה טובה. או אולי באמת כדאי כשאני בשיא לחלק את כל הכסף לנצרכים או ארגונים חברתיים תומכים וכדו'?
נראה לי שהאידיאל, בהנחה ויש מספיק כסף, הוא לקיחת משכנתא מההורים ללא ריבית. כך התמיכה שלהם תתבטא בחיסכון בריבית על הקרן (או לחילופין בהפסד של הריבית על השקעה באג"ח ממשלתי לטווח זמן מקביל). בצורה כזו הזוג לא נחשף לחבות לבנק וחוסך גם קצת ריבית, ואילו ההורים נדרשים לתת פחות מכפי שהיה יוצא להם אילו היו נותנים סכום משמעותי מההון העצמי כמתנה. לא בדקתי את המתמטיקה של העניין אבל נראה לי שזה יוצא נכון, בטח ברמת הריביות היום.
ארנב – מענין שווה בדיקה…לכל הכלכלנים שבנינו מה דעתכם?
עידו – העובד שלי בן ה-45 , קרה לו מה שקורה להרבה זוגות צעירים כיום – הוא התחתן בגיל 35 אחרי שהוא טייל בעולם ולמד 4 שנים וגם התחיל לעבוד אבל בהתחלה לא מרוויחים טוב.אחרי הנשואים הגיעו מייד הילדים ושוב לא הצליחו לחסוך הרבה עם שתי משכורות נמוכות וילדים ואז הוא מצא את עצמו בגיל 45 עדיין בשכירות ועם סיכוי אפסי להגיע לדירה בחייו.
אחת הטעויות הנפוצות היום של זוגות צעירים הוא מריחת הזמן בין 20 ל30 מתחתנים בגיל 30+ ואז הפסידו שנים טובות של שכר וחסכון לפני בוא הילדים.
הורה שנותן הקצבה חודשית לילדו – שוגה בעיני.הורה שנותן עזרה חלקית לדירה – כל הכבוד לו הרי השקיע את מיטב שנותיו בעבודה קשה כדי להקל במעט על תחילת חיי ילדיו.
כיום הרבה יותר קשה להגיע לדירה מאשר לפני 30 שנה או אפילו 10 שנים.ככל שמחכים יותר ויותר קשה לרכוש דירה.עם כל זוג הורים נותן שליש דירה והזוג לוקח משכנתה של שליש – זו הקלה עצומה לזוג הצעיר אבל מה קורה כאשר רק זוג אחד של הורים נותן את השליש שלו?
האם לעשות הסכם ממון??
רונית
גם אני שואל את עצמי מה קורה רק עם צד אחד נותן?
הסכם ממון מצד אחד מבטיח את ילדך אבל מצד שני הצד השני
יכול להרגיש אנטי כבר בתחילת הנשואים ואת זה אנחנו בטח
לא רוצים.
יתכן ועדיף לתת לזוג במצב כזה לחיות בשכר דירה תקופה
לתת להם טוב להתאמץ כדי שיאריכו כל שקל שהם חוסכים
ואפילו שיהיו להם ילדים כדי לראות האם שכר הדירה שהם
משלמים יכסה את המשכנתא ורק אז להחליט בהתאם למאמץ האישי
שלהם. ואז הסיכון היחסי שהם יתגרשו ואת הפסדת את הכסף
שנתת לילדך ירד מאד וגם יהיו לך נכדים שזה ישנה אצלך
את החשיבה אבל בהחלט את צודקת כיום היחס לגרושים
הוא 1 ל- 3 .
מסכים לחלוטין עם עידו.
עם כל הכבוד לזוגות הצעירים שהוזכרו כאן, אף אחד לא אמר שחייבים לגור דווקא במרכז. אנשים שעבדתי איתם בארה"ב נוסעים גם שעה-שעה וחצי למקום העבודה בלי לקטר. עדיין לא קשה מדי לקנות דירות בפריפריה. גם לא חייבים להתחיל ישר עם דירה של 5 חדרים, אפשר להתחיל גם עם דירה של שלושה חדרים ולהתקדם בהמשך.
אנשים היום מעדיפים את תרבות הצריכה על פני המחשבה לעתיד, לקנות מותגים על חשבון האוברדרפט, לקנות דירה ענקית מיד ולהשתעבד למשכנתא ולבנק לכל החיים. בקיצור, העדר אוהבים להיות עבדים לבנקים, ואולי זה מגיע להם. כל אחד וסדר העדיפויות שלו בחיים.
עידו,
כמה שאני יותר חושב על "תרבות הצריכה" ורואה את זה אצל רוב האנשים מסביבי, כך באה לי יותר להיות מ"צד השני של הדלפק". זאת אומרת, להיות בנק, הגוף שמאפשר את תרבות הצריכה ואת ה"חיים רק פעם אחד"…
כך, באה לי יותר לקנותת את WFC 🙂
דפני, יש הבדל בין קמצנות לחסכנות. חסכן הוא מי שחוסך מעצמו, וקמצן הוא מישהו שחוסך מאחרים.
למרות שתמיד חייתי בצניעות, לא חסכתי במתנות שנתתי, צ'קים לחתונות וכו'. עזרנו להורים של אשתי לקנות דירה (פעמיים!) ומימננו להם טיול לארץ.
חייתי בחסכנות קיצונית, ואני לא מתבייש בזה. המוטו שלי בהונג-קונג היה – לא לקחת מונית אם אפשר לנסוע בתחתית, לא לנסוע בתחתית אם אפשר לקחת אוטובוס, ולא לעלות על אוטובוס אם אפשר ללכת ברגל 🙂
ברגע שקומברס הפסיקה לממן לי את הדירה, עברתי לגור בדירה זולה. גרתי באזור מרכזי בהונג-קונג אבל בבית ישן ומעל למסעדה שעבדה מ 4:45 בבוקר ועד ל 23:30 בלילה. זה לא היה תענוג גדול, אבל יכולתי ללכת לעבודה ברגל, וחסכתי הרבה כסף. עשיתי את זה כי הייתה לי מטרה להגיע לעצמאות כלכלית כמה שיותר מוקדם.
אז נכון שהקרבתי הרבה, אבל לא חסכתי כלום מהילדים שלי. אני ואשתי עבדנו מאוד קשה, בהונג-קונג גידלנו 3 ילדים בלי עזרה מההורים – לא רק עזרה כספית, אלא גם לא היה מי שישמור לנו על הילדים. אז היו לנו כמה שנים קשות, אבל זה היה שווה את זה, כי היום אני במצב כלכלי טוב, הגעתי למצב של עצמאות כלכלית ובגדול אני חי איך שאני רוצה. אז נכון, אני בטוח שהרבה אנשים חושבים שאני קמצן (יש לי רק ג'ינס אחד שקניתי לפני 10 שנים), אבל ממש לא איכפת לי מה חושבים עלי. מבחינתי לא עשיתי שוב דבר שיש בו מה להתבייש. כל מה שחסכתי, חסכתי מעצמי ולא מאחרים. בעתיד אני מאמין שאני אהיה יותר בזבזן – אבל זה תלוי במצבי הפיננסי. החלטתי לבזבז 2%-4% מההון שלי כל שנה, ככה שהבזבוזים שלי תלויים היום במצב הבורסה.
בקשר לנתינה לילדים. זה משהו שחשבתי עליו די הרבה. בערך לפני 5 שנים נפל לי האסימון שאני כנראה אהיה עשיר, והתחלתי לחשוב מה הדרך הנכונה לחנך ילדים כדי שהם לא יהיו מפונקים מדי. אני די בטוח שעוד 10 שנים כשהגדולה שלי תהיה אחרי צבא, יהיה לי מספיק כסף לקנות לכל אחד מהילדים שלי דירה בלי שזה יפגע יותר מדי במצבי הפיננסי. העניין הוא שאני לא חושב שזה נכון לעשות משהו כזה. יכול להיות שאני עוד אשנה את דעתי עד אז, אבל צריך לחשוב איך לעזור לילדים מבלי להפוך אותם לתלויתיים. האמת היא שלא כל כך יפריע לי אם הילדים שלי קצת יאבקו בתחילת החיים שלהם. לא יקרה שום דבר אם הם יקרעו את התחת. בניגוד לדפני, לא יפריע לי לטייל בעולם ולחיות ברמת חיים גבוהה, בזמן שהילדים שלי חיים בצמצום. גם היום הם נאבקים בשיעורי בית שאני יכול לפתור בשניות, אז מה, אני צריך להכין להם את שיעורי הבית כדי שיהיה להם קל?
מאוד קל לתת הכל לילדים ולחשוב שזאת עזרה, אבל עודף נתינה זה לא תמיד דבר טוב.
רונית ,
כל אחד מחליט איך הוא רוצה לחיות ואיפה הוא רוצה לחיות. חשוב שזוגות הצעירים ידעו והבינו שיש לזה מחיר. גם זה, שאת לא יכולה לטוס לחו"ל וליהנות מכספים שהרווחת בעבודה קשה עקב זה שאת עוזרת לילדיך, אמורה לתת להם הרגשה לא טובה, לרצות לתת להורים שלהם להיות את החיים המלאים ולא לבקש או לקבל מהורים עזרה.
אני מתכוון עזרה קבועה…
אם זה עזרה לדירה של 10-20% חד פעמי, אני חושב זה OK, בתנאי שזוג חי כבר קמה שנים והצליח לחסוך לבד 20% מערך הדירה.
אני מכיר כמה זוגות שכבר לא צעירים (40 גילי).התחתנו לפני 12-15 שנה. מיום הראשון קיבלו עזרה לדירה ענקית במרכז, אוטו חדש בניילון. הם המשיכו לקבל עזרה משני הצדדים של הורים במהלך 12 שנים האלו… שלא תבינו לא נכון, ב 12 שנים האלו כל אחד התקדם במקצוע שלו והכפיל את המשכורת כמה פעמים. מעבר לזה, כל אחד מנהל עסק קטן ועובד כשכיר.
לפי דעתי, סך הכנסה נטו שלהם ביחד מגיעה ל 30-40 אלף בשקט כל חודש.
3 ילדים יש להם..
עם כל העזרה מהורים שלהם והכנסה מצוינת, הם כל החיים במינוס!!!
כל הזמן בוכים להורים ומבקשים לפחות עזרה קטנה, לפחות שקל 1000 מתנה לחג..
למה?
כי הם חיים את "החיים הצרכניים". לכל אחד ,כולל 2 ילדים , יש IPHONE , כל מיני גדגיטים אחרים ומסכי ענק ,3 מכוניות…
אז למה זה קורה?
זה פשוט!!
מהילדות שניהם קיבלו תמיד כל דבר שהם רצו מהורים. רק תבקש. כמו כספומט.. ותאמינו לי, תמיד יש להם הסבר ותירוץ..
ההא, עוד דבר מעניין,
הורים של זוג אחד מבוססים היטב, אנשי עסקים לשעבר.. אז יש להם כסף. הם עוזרים לילדים ועדיין נוסעים לחו"ל.
אך הורים של זוג השני מרוויחים ביחד 10,000 שקל. הם בגיל 60-64, ועדיין ילדים רוצים עזרה…
ההורים חיים בדירה קטנה וזולה, עוזרים לילדים שחיים בדירה שמחירה בשוק פי 8 או יותר , והם לא יכולים לטוס לחו"ל. למה? כי צריכים לעזור לילדים…
לפי דעתי, חוצפה!! מצד שני, זה החינוך שהם קיבלו בבית…
סיפור ארוך יצא לי… 🙂
עידו,
מסכים עם כל מילה שלך, למרות שבמשך 10 שנים היו לי הרבה גינסים 🙂
טעיתי בתגובתי הקודמת:
דפני ולא רונית
שבת שלום!!!!
אני גם לא בעד נתינה אין סופית לילדים ואצלי עדיין הכל בתאוריה כי הילדים שלי בני 15 ו 11 ,כך שיש לי עוד זמן להספיק לנסוע לחו"ל לפני שיגדלו (חחח).
אני גם בעד צניעות ומעדיפה להשקיע כסף פנוי במניות ולא בבגדים או שטויות.
בכל מקרה לגדל ילדים בארץ זה עסק די יקר ולמי שאין עדיין ילדים לא יכול להבין כמה כספים זורמים לכוון שלהם כך שזמן טוב להתחיל לחסוך זה לפני שהילדים מגיעים.
חסכון זה דבר חשוב ועדיין לא הצלחתי להעביר לילדי את המסר.
אגב בתוך תיק המניות שלי אני מנהלת עוד שני תיקים קטנים שלהם ,החסכונות שלהם במניות.
דפני,
אז זה תיק שלהם? הם מודעים לחיסכון הזה? יש להם השפעה על החלטות בתיק?
או שאת חוסכן בשבילם והם לא יודעים כלום?
דניאל,
הם מודעים מאד לחיסכון הזה ומידי פעם הם בודקים בתיק האקסל שלי מה המצב ,
אין להם השפעה על התיק כי כשהם רואים רווחים הם מייד רוצים לממש .
אני כמובן מסבירה להם אבל הם עדיין לא מעוניינים.
אגב להשקיע עבורם זה הרבה יותר קשה מאשר עבורי ,ההחלטות יותר קשות ויותר סולידיות.
דפני,
מעניין מאוד.. אני מנסה גם להסביר לילדים שלי על חיסכון ארוך תווח והשקעות.. לא פשוט..
כל הכבוד לך!
עדו,
הדבר היחיד שהקפיץ אותי בעיקר לאור רמת מחירי הנדלן של היום זה שאמרת שכל אחד יכול לרכוש דירה גם ללא עזרה, ישנם מקרים שזה פשוט לא נכון או הרפתקה פיננסית מסוכנת. יש הבדל תהומי בין ניסיון לחסוך 200 אלף לבין ניסיון לחסוך 800 אלף כמו שיש הבדל בין לקחת הלוואה של 500 אלף לבין לקחת הלוואה של מיליון וזה תלוי הרבה מאוד ברמת ההכנסה ובתנאים עתידיים אותם אף אחד לא יכול לצפות.
אני רואה יותר מידי אנשים שלוקחים הלוואות עתק לעשרות שנים בשביל ארבעה קירות ואתה כותב שכל אחד יכול לצבור הון ראשוני רק בשביל לקחת הלוואות מטורפות שלא יקרבו אותם בשום אופן לעצמאות כלכלית???
אתה צודק בכך שאתה אומר שבעבר רכישת דירה הייתה אפשרית וזה בהחלט נכון ולראיה העובדה שישנם רבים שכבות חלשות יחסית ובעלי מקצועות לא מכניסים במיוחד ואחוזים נכרים מהם הגיעו לדירות יפות מאוד, כפי שאמרתי יש הבדל בין לחסוך 600 אלף לבין לחסוך 1.5 מיליון. מה שהיה בעבר לא יתקיים תמיד בעתיד – מה לעשות.
אני נגד עזרה קבועה כיוון שבחלק גדול מהמיקרים זה בהחלט יכול לפתח תלות מצד שני אני לא רואה שום בעיה בעזרה חד פעמית. אני נחרד שאני קורא את הסיפור של דניאל ולצערי שמעתי על מקרים דומים.
שוב אני חסכן מטבעי ואכן תמיד הייתי בפלוס ותמיד הצלחתי לחסוך משהו (יש לי הרגשה שכל הקוראים פה כאלו 🙂 ) אבל המטרה היא עצמאות כלכלית ולא שעבוד ל30 שנה. ואגב רק מהרגע שהחתלתי לנסות להבין איך משקיעים ומקבלים תשואה סבירה זה באמת התחיל להתקדם לאיפה שהוא, כנראה מפקמ ועבודה קשה – קשה מאוד להגיע לעצמאות כלשהיא.
אני כמעט בטוח שלא אמרתי שכל אחד יכול לקנות דירה.
אבל אני בטוח שכמעט כל אחד יכול לקנות דירה אם הוא מפוקס על כך. גם לא אמרתי שכל אחד צריך לקנות דירה. לי למשל אין כיום דירה, ואני מרוצה מזה.
מי שבאמת חשוב לו לקנות דירה, לרוב יצליח – אבל כמו בכל דבר בחיים, צריך להתפקס על המטרה. אתה לא יכול להתעורר בגיל 40 אחרי ששיחקת כל החיים.
אפשר להתחיל לעבוד ישר אחרי צבא (ולוותר על טיול לחו"ל). בשלב זה של החיים רובנו עדיין רווקים, לכן אפשר לגור עם ההורים ולחסוך ממש יפה. אני מכיר בחורים צעירים שישר אחרי הצבא הלכו לעבוד באבטחה בחו"ל – אפשר לחסוך המון ככה ולהתחיל את החיים ברגל ימין. יש כאלו שדגים באלסקה, או נוטעים עצים בקנדה. גם כאן במזרח אפשר לראות הרבה חברה צעירים שמלמדים אנגלית ומרוויחים ממש יפה. אפשר גם להשאר בארץ ולהרוויח יפה. כולנו בטח עבדנו בעבודות פשוטות אחרי צבא, ויודעים שאפשר לחסוך יפה מאוד בשלב הזה של החיים.
אני רואה כל כך הרבה חברה צעירים שמשחקים הרבה שנים. לא נכנסים לפוקוס ומבזבזים גם את הקצת שיש להם. תלך לבית קפה תל-אביבי ותראה. הקפה הזה של הבוקר שקונים בבית קפה במקום להכין בבית או בעבודה, מצטבר להרבה כסף – וזאת רק דוגמה אחת.
גם אני שיחקתי הרבה שנים. נסעתי לסין וחייתי שם יותר מ-5 שנים, בלי לחסוך יותר מדי (אבל תמיד חסכתי קצת). ככה מצאתי את עצמי בגיל 27 נשוי+1 בלי הרבה כסף. אבל לא בכיתי לאף אחד שאי אפשר לקנות בית או דופקים אותי. היה לי ברור שאני במצב הזה בגלל החלטות שלי. לא הצטערתי על החיים שחייתי עד גיל 27, אבל ידעתי שיש לזה מחיר. אז קיבלתי עזרה מהמשפחה לקנות בית ליד מודעין. אבל אם לא הייתי "משחק" כל השנים, הייתי מצליח לחסוך לבד את הסכום הזה שקיבלתי.
למשל, יש לי חבר שהתחיל לעבוד ישר אחרי צבא (הוא אף פעם לא למד). הוא לא הרוויח אף פעם משכורת של היי-טק – ממש לא. אחרי כמה שנים הוא קנה דירה בעפולה ועד היום הוא נוסע כל יום מעפולה לתל-אביב לעבודה. אין לו משכורת היי-טק ו-90% מעם ישראל יכל לעשות מה שהוא עושה. אני לא אומר שזה מה שצריך לעשות, אני רק אומר שפיננסית זה אפשרי, ושכמעט כל מי שרוצה לקנות דירה יכול.
ודבר אחרון, זה שהיום קשה יותר לקנות דירה, זה לא בגלל שהשתנה משהוא בעולם הזה. מחירי הדירות הם כמו בורסה – לפעמים הם למעלה ולפעמים למטה. מי שיש לו סבלנות, צריך לחכות כמה שנים, לחסוך ומתישהו מחירי הדירות יחזרו שוב לטווח נורמאלי. בשנים 2001-2003 אמרתי לכמה חברים שלי שעכשיו זה זמן מעולה לקנות דירה. מחירי הדירות לא עלו כמעט במשך 10 שנים ומספר התחלות הבנייה היה בשפל. חלק מהם אמר לי – "מה לקנות דירה – מחירי הדירות בארץ אף פעם לא עולים". בדיוק כמו שהרבה אנשים היום אומרים על הבורסה בארה"ב. החוכמה היא לקנות נכס בזמן שכולם פסימים וחושבים שהמחיר אף פעם לא יעלה. זה נכון גם לבורסה וגם לנדל"ן.
אתה צודק שמפק"מ ועבודה קשה קשה להגיע לעצמאות כלכלית. חבל שרוב הציבור לא מבין את זה. מצד שני, רוב האנשים עושים החלטות כל כך גרועות בכל מה שקשור לניהול הכסף שלהם, שעם הזמן אני יותר ויותר מגיע למסקנה שאצל רובם – עדיף היה שהם ישאירו את הכסף בפק"מ. לרוב האנשים יש נטייה להשקיע איפה שהעדר משקיע ולאבד פעם אחר פעם את התחתונים מבלי ללמוד כלום לפעם הבאה. אני רואה את זה בסביבה שלי וזה פשוט מדהים – אנשים שהוציאו את הכסף בתחתית של המפולת ב-2008, אנשים שלא קנו דירה ב-2003 אבל קונים היום ולוקחים משכנתה מטורפת וכו'. לא משנה כמה אני מסביר להם, זה פשוט לא נכנס להם למוח. זה ממש עצוב, אבל רוב האנשים פשוט לא בנויים לנהל את הכסף שלהם. בנטו – ההשקעות שלהם מרוששות אותם ולא מעשירות אותם.
אה, ועמיחי – אני מסכים עם מה שאמרת על קניית דירה היום. גם לי יש חברים שקנו דירות לא מזמן ולקחו משכנתאות מטורפות. אני לא בטוח שכולם ייצאו מזה בשלום, או שהם מבינים ממש מה המשמעות שהפריים יתחיל לעלות.
זה מתקשר לתגובה הקודמת שלי – שרוב האנשים לא בנוייים לבצע החלטות פיננסיות חכמות.
הרי מה אנחנו עושים כאן בעצם? אנחנו הרי מרוויחים מהטיפשות של משקיעים אחרים. מי שמכר לי את סאונדוויל ב 3$-4$ או את וולס-פארגו ב 10$, לא ממש הבין מה הוא עושה. עם כמה שזה עצוב, אנשים תמיד יבצעו החלטות פיננסיות מפגרות. זה משהו שלא ישתנה אף פעם. אני רואה את זה בסביבה הקרובה אלי. אפילו על האנשים הכי קרובים אלי – חברים ומשפחה אני הרבה פעמים לא מצליח להשפיע, אז אין סיכוי שהציבור הרחב יחכים. לכן תמיד תהינה בועות ותמיד תהינה תקופות שפל. מי שחכם ינצל את זה.
– לא נעים להגיד אבל – הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם.
בנימין , הסכם ממון הוא לא פשוט למערכת היחסים הזוגית בתחילת דרכו אבל מצד שני אנחנו כהורים חייבים להגן על ילדנו ועל הכסף שהרווחנו בעבודה קשה.הפתרון לפי מה שהבנתי הוא לתת הלוואה לזוג ולהחתים אותם על הסכם להחזרת ההלואה.הלוואה מבטיחה את הכסף ולא יוצרת אי נעימות בתחילת הדרך.
עידו כדי לתת לכל אחד מילדיך מיליון וחצי – אתה צריך 5 מיליון ש"ח רק כדי לתת ללא כסף שאתה משאיר לפנסיה שלך והיום אנשים חיים עד גיל 84 ואפילו יותר…שלא נדבר על זה שאולי תרצה לגור במגדלי גיל הזהב כשתהייה זקן.כלומר אתה צריך כ-20 מיליון ש"ח חסכון.
עם כל הכבוד לחסכנות שלך אבל היא נראית לי מוגזמת .בסופו של דבר חלק מההנאות בחיים זה לשבת לקפה עם חברים או לקנות בגד חדש או לטייל בחו"ל ואתה מונע זאת מעצמך וממשפחתך.אנחנו לא חיים בשביל לקנות דירה ולעשות כסף – אנחנו חיים כדי להנות.
דפני אני גם חוסכת לילדים על שמם בנירות ערך – דווקא בחסכון הזה שהוא לטווח ארוך את יכולה לקחת יותר סיכון בודאי בשנים הקרובות.סולידי צריך להיות כשאת קרובה לפנסיה.
הרבה מהפנסיונרים שאני מכירה מצליחים להגיע לחסכון של 1-2 מיליון ש"ח דירה ופנסיה מעבודה של 10 אלפים ש"ח זוגית ממקום עבודה.זה לא מאפשר עזרה ממשית לילדים.
עידו חשבתי שיש לך בית במודיעין או שאולי מכרת אותו ונשארת בלי דירה.ככל שמחכים עם קניית דירה הסיכוי להגיע אליה נהיה יותר קשה לפחות בארץ. לכן אני חושבת שצריך כן לקנות ולהשכיר אם לא משתמשים.
כשהילדים קטנים ההוצאות קטנות כשהילדים גדולים ההוצאות גדולות….
צודק.
הנה כתבה על מה שקורה היום באירלנד. ממש קורע את הלב. אנשים לא חישבו נכון את מצבם הפיננסי כשהם קנו דירה, ועכשיו הם משלמים. אני מקווה שלא נגיע למצב הזה בארץ, אבל יש לי הרגשה שהרבה קונים בשנה האחרונה לא ממש חישבו מה יקרה כשהפריים יעלה. למזלנו פישר וחזקיהו התערבו במצב, אבל יש לי הרגשה שלחלק מהציבור זה בא מאוחר מדי.
פשוט עצוב לראות איך אנשים עובדים קשה כל החיים, אבל בגלל החלטות פיננסיות שגויות, לא מגיעים לשום מקום.
רונית, אני לא אומר לאף אחד איך לחיות ואיך לבזבז את הכסף שלו, אבל אנשים צריכים להיות מודעים לכך שלבזבוזים שלהם יש משמעות פיננסית ארוכת טווח. אני לא מרגיש שחסכתי מעצמי יותר מדי. פשוט דחיתי סיפוקים. יש הרבה דרכים להנות גם מבלי לבזבז כסף.
כשעבדתי בהונג-קונג הייתה לנו מכונת אספרסו משוכללת במשרד (לא שאני מבין בזה יותר מדי). אבל עדיין היו עובדים שהיו קונים כל בוקר קפה למטה בבית-קפה ובאים עם כוס הקפה למשרד. יום אחד עמדנו כמה חברה בפינת קפה והגיע אחד העובדים (ישראלי) עם כוס סטארבקס ביד. המזכירה שאלה אותו – למה אתה קונה קפה כשאפשר לעשות כאן במכונה. אז הוא ענה שהוא אוהב קפה סטארבקס, ושזה יותר טעים מהקפה במשרד. ואז המזכירה ענתה שאנחנו קונים פולי קפה מסטארבקס!
זה היה ממש מבדר. הוא לא ידע מה לענות.
אני לא נגד ישיבה מדי פעם בבית-קפה. לדעתי לא הבנת אותי נכון. אבל מי שקונה כל יום קפה בחוץ במקום לעשות קפה במשרד מבזבז הרבה יותר ממה שצריך (אלא אם כן יש לו איזה עשר מליון ש"ח בבורסה). שוב, בגלל זה אני אוהב את התוכנית של אלון גל. הוא מראה לאנשים שכל אחד יכול לגמור את החודש ושכל אחד יכול לחסוך. העניין הוא שיותר מדי אנשים עסוקים בלעשות שוויץ ולחיות מעל לפופיק.
כיום אני מכיר די הרבה אנשים עשירים. למעשה רוב החברים החדשים שלי מהשנים האחרונות הם מליונרים. לא יודע איך זה יצא, אבל משום מה כיום אני מכיר יותר ויותר מליונרים. ואני יכול להגיד שמה שמיחד אותם מהלא מליונרים שאני מכיר זה שהם חיים הרבה יותר צנוע. כל אחד מהם מתלבש ומתנהג מאוד צנוע. בחיים לא היית מנחשת שהם מליונרים אם היית רואה אותם ברחוב. מי שבזבז בלי הכרה על בתי-קפה ובגדים יקרים הם לרוב אנשים שאין להם יותר מדי כסף בחשבון הבנק.
האיש הכי עשיר שאני מכיר הוא חבר של דוד של אשתי. הוא איש עסקים מאוד מצליח בהונג-קונג. רק הנדל"ן שהוא מחזיק בהונג-קונג שווה הרבה יותר מ-10 מליון דולר אמריקאי. בפעם הראשונה שפגשתי אותו לא ידעתי שהוא עשיר. הוא הגיע לדירה שלנו כדי שנעביר משהו לדוד של אשתי. אז גרנו בדירה שקומברס ממנה – דירה של 5,000 דולר שכירות בחודש. כשהוא בא אלינו היה לי ממש לא נעים. הוא נראה כמו איזה פלח סיני עם חליפה שנראה היה כאילו נקנתה בשוק הפשפשים. היה לי לא נעים שיראה באיזה דירה אני חי. רק שנים אח"כ התברר לי עד כמה הוא עשיר.
בד"כ מי שבאמת יש לו כסף לא רואים את זה עליו והוא לא מנפנף בכסף שלו. דווקא אלו שאין להם, חיים באגדה כאילו הם מליונרים – חיים מעל הפוקיק ורוצים לחיות חיים של העשירון העליון למרות שהם לא.
רונית, מניסיון של הורים של חבר טוב שלי צריך מאוד להזהר עם חשבון על שם הילדים כי את לעולם לא יודעת למה הם ישתמשו בזה כשיגיעו לגיל המתאים. חבר שלי השתמש בכסף לממן לימודים וכחלק מהדירה שהוא קנה, אבל אחיו משתמש בכסף לטיולים מסביב לעולם כבר 10 שנים, ואני די בטוח שזו לא הייתה כוונת המשורר, אבל בשלב הזה ל"משורר" אין כל כך מה לעשות כי החשבון על שם "ילד" בגיר.
אני מסכים ב100% עם הגישה של עדו (ובאפט אגב) שהכסף לילדים צריך להיות למטרה ולא באופן כללי.
סתם חומר למחשבה..
לירון, רונית!
אך אפשר לחסוך על שם הילד?
אני מתכוון טכני. הבנתי שבבנק אפשר לפתוח חשבון בנק על שם הילד אך ורק איתי ביחד.
אך נאמר לי בפירוש, שבחשבון הזה לילד אסור להחזיק ניירות ערך. רק למבוגר (18+).
אז אך אתם מנהלים את זה?
אני החלטתי לפני מספר שבועות להתחיל לתת לילדים שלי דמי-כיס. העסקה שלי איתן זה שמה שהן רוצות לחסוך הן נותנות לי ואני משקיע להן את זה בבורסה. על כל שקל שהן נותנות לי אני מוסיף עוד שקל. אבל בכסף הזה הן לא יכולות לגעת עד גיל 18. ככה אני מעודד אותן לחסוך לטווח ארוך, וגם מקווה שזה קצת ימשוך אותן להתעניין בשוק ההון – למרות שבינתיים זה לא קורה.
אני לא בטוח עד כמה זה חכם, אבל זה מה שאני עושה.
רבותי עד עכשיו דנתם בגיל הראשון השני ותחילת הגיל השלישי אבל יש לכם
עוד תפקיד בעתיד שלכם גיל סוף הגיל השלישי ויש שקוראים לו הגיל הרביעי
אין כאן אף אחד אפילו בגיל השלישי שמתחיל בגיל 65-67 וכוון שאני חשוף
לגיל אימי 86 ולצרכים בגיל הזה אז רק לידיעה בלבד עם אתם לא רוצים ליפול
על ילדכם בבוא היום יש להתחיל לחשוב בגיל יותר צעיר על העלות הכוללת.
בית אבות עלוב מתחיל ב-12 אלף שח לחודש בית אבות סביר 16 אלף ועם האדם
לא סיעודי רגיל אלה מורכב העלות מגיע גם ל-20 אלף לחודש. אמי נמצאת אצלי
כך שחסכתי 13שנה עלויות אלה אבל אין אפילו גבר אחד שאני מכיר שמחזיק את
אמו אצלו ולכן תעשו חשבון כמה אתם צריכים לחסוך ולעשות ביטוחי סיעוד
כל זה כתבתי רק לידיעה. רק תחשבו היום מה אתם רוצים עבור עצמכם מחר?
רונית
לא שמתי לב שענית לי כאשר כתבתי אבל מעניין את אפילו נגעת בגיל השלישי/רביעי
חייב לציין שאת כתבת על הלוואה לילדים וזה נשמע מאד מעניין לא חשבתי על כך.
אני בהחלט חושב שהסכומים שאנו נצרוך בעולם הזה עבור היקרים לנו ועבור
עצמינו הם פשוט עצומים והידיעה המוקדמת לכל בעיה היא חצי פתרון.
עידו,
גם אני נותן דמי כיס..
ואם ילדים מנהלים רישום(הוצאות\הכנסות) אז אני מוסיף להם עוד 50% שבועי…לא עושים – לא מקבלים טוספת.זה מאלץ לנתח את השבוע הקודם: לאן ביזבזו הכסף…
ההסכם שלי איתם: הם מחליטים לבד מה הם עושים עם הכסף…
זה עובד טוב עד עכשיו…
גם אני התחלתי להשקיע בישבילם את הכסף שלהם בבורסה… אך זה על שמי…
אני מתחיל לחשוב על נכדים עתידים ומעניין אותי לדעת מי איזה
גיל אתם מתחילים לתת דמי כיס ?
ומאיזה גיל מתחילים להשקיע בבורסה ולערב את הילדים?
דניאל, ההורים של חבר שלי חסכו דרך קופת גמל בימים שזה היה ניתן לפידיון אחרי 15 שנה ואז יכלת לרשום את זה על שמם. אני אישית לא חוסך לילדי, אלא שם את כל ההשקעות בפול אחד. אני לא בטוח שאני מבין את היתרון בחשבונות נפרדים ואני לא רואה מניה שטובה לילדי אך לא לי ולהיפך. רונית, אשמח אם תגידי לי מה אני מפספס כי הילדים שלי קטנים משמעותית משלך.
גם אצלי ההשקעות של הילדים דרך התיק שלי במגדל ,אבל בתיק האקסל המניות שלהם תחת השם שלהם והם יכולים לבדוק מה קורה.
בתיק שלי אני מחזיקה גם מניות חלום או מניות קטנות ותנודתיות ,אצל הילדים אני משתדלת לקנות מניות יותר יציבות ובאלו שמחלקות יותר דיביד.ואני ממש יותר קפדנית בבחירה.