זכור לי יום עבודה בהונג-קונג בו הבוס שלי ניגש אלי ושאל אותי – עדו, כמה כסף אתה חושב שצריך בשביל לפרוש. אני זרקתי – מליון דולר.
התברר שיום לפני הם ישבו כמה חברה ישראלים, והשיחה התגלגלה לה לנושא זה. רובם גם כן חשבו על מליון דולר, אלא שאז אחד מהם אמר להם שמליון זה לא מספיק, אלא צריך 3 מליון.
כנראה שנושא זה מעסיק אנשים רבים. האם זה אומר שאנשים רבים סובלים בעבודתם?
אני לא בטוח בכך, אבל זאת עובדה שבמשך השנים יצא לי לדבר עם די הרבה אנשים, ומסתבר שהנושא מעסיק רבים מהם, ולחלקם יש אפילו איזה שהוא מספר בראש. ישנם אנשים שאמרו לי שאפילו עם 500 אלף דולר הם יפסיקו לעבוד. לעומתם, בקרב החברים היותר עשירים שלי יש קונצנזוס על המספר – 15 מליון שקלים (שאלוהים ישמור).
הסיבות להבדלים בסכום
איך זה שלחלק מספיק חצי מליון וחלק צריכים 4 מליון?
האם אנחנו כל כך שונים, או אולי חלק מהחברים שלי פשוט אינם מחשבים נכון?
כן, אנחנו שונים
הצרכים הפיננסים של כל אחד מאיתנו שונים. ישנן משפחות שחיות מעשרת אלפים ברוטו בחודש, וישנן משפחות שבקושי מסתדרות עם מאה אלף. זוג חברים שלי שטען שהם צריכים 15 מליון שקל בשביל לפרוש, חי בדירת פאר בהונג-קונג, יש להם 3 ילדים שכולם הולכים לבתי ספר פרטיים ויש להם שתי עוזרות פיליפיניות בבית. לעומתם יש לי חבר שטוען שגם 500 אלף דולר יספיקו לו. חבר זה הוא רווק שחי די בצמצום.
ברור שהרווק צריך הרבה פחות כסף מאשר הזוג הנשוי בשביל לחיות ברווחה מבלי לעבוד.
לא חושבים על העניין עד הסוף
סיבה נוספת להבדל בין המספרים שקיבלתי מאנשים שונים, היא שרבים מהם לא ממש חשבו על הנושא הזה עד הסוף. מספר הקסם שהם נתנו היה יותר שליפה מהמותן מאשר סכום שהגיעו אליו אחרי מחשבה מעמיקה.
אני בספק רב אם החבר, שחושב ש -500 אלף מספיקים, ממש חשב על העניין, למעשה אני יודע שהוא לא חשב על כך. אם הוא היה חושב על כך לעומק, הוא כנראה היה מגיע למסקנה שגם בשביל רווק, 500 אלף דולר זה סכום נמוך מדי בשביל לחיות באושר ועושר מבלי לעבוד.
אז כמה באמת צריך
ישנם מספר פרמטרים בהם צריך להתחשב כאשר אנחנו באים לחשב כמה כסף אנחנו צריכים בשביל להפסיק לעבוד לצמיתות.
רמת החיים
כמו שכבר אמרתי למעלה, לכל אחד מאיתנו יש סגנון חיים שונה, וכך גם הציפיות שלנו לחיים שאחרי הפרישה הן שונות.
בחור רווק שחושב לפרוש בעיירה קטנה בהודו יצטרך הרבה פחות מאשר איש משפחה שחושב לגור בתל-אביב, להחזיק שתי מכוניות, ולנסוע שלוש פעמים בשנה לחו"ל.
כך שחשוב שקודם תחשוב טוב כמה כסף אתה צריך כל חודש. סביר להניח שמה שאתה מבזבז כיום זה מה שתבזבז גם ללא עבודה. שימו לב לא לשכוח את כל ההוצאות החד פעמיות. למעשה בשביל לא להשמיט הוצאות חשובות, הייתי מציע לחשב כמה בזבזתם בשנה האחרונה, ולהתבסס על כך. רבים מאיתנו לא בטוחים כמה הם בזבזו, וישנה נטייה לעגל כלפי מטה את ההוצאות. לאלו מבינכם שלא בטוחים כמה הם הוציאו, הייתי ממליץ לחשב מה הייתה ההכנסה השנתית המשפחתית נטו שלכם. מהכנסה זו הייתי מוריד את הכסף שחסכתם ו… וואלה – מה שנשאר הוא מה שבזבזתם.
בתור חסיד גדול של המושג "טווח ביטחון", הייתי ממליץ לכם גם להוסיף למספר זה כמה אחוזונים קטנים, בואו נגיד 10%-15%.
רמת התשואה
נניח שחישבת וגילית שאתה צריך 150 אלף שקל בשנה. זאת אומרת שאתה יכול לשים את כל הכסף שלך בתוכנית חיסכון שנותנת נגיד 4% בשנה, ולחיות מהריבית. כלומר אתה צריך 150 אלף כפול 25 שזה יוצא 3.75 מליון שקל כדי לפרוש, נכון?
ממש לא!
את החישוב הזה שמעתי ממספר לא קטן של אנשים, וזאת טעות חמורה שחשוב מאוד להסביר אותה. ישנן שלוש טעויות בחישוב הזה – הריבית יכולה להשתנות, התעלמות מאינפלציה והתעלמות מעלייה ברמת החיים.
– הריבית – בטח רובכם יודעים שהריבית לא תמיד כל כך גבוהה. כיום, למשל, בשנת 2009, הריבית היא פחות מעשירית האחוז. כך שאם פרשת עם 3.75 מליון, תקבל השנה רק 3700 ש"ח או 310 שקל לחודש. מה שאומר שאתה בצרות!
מסקנה – אי אפשר להסתמך על כל שהריבית תישאר גבוהה.
– אינפלציה – בואו נניח שמצאת מסלול חסכון שמבטיח לך ריבית של 4% ל-50 שנה (ניתן למשל לקנות אגרות חוב כאלו). במקרה זה תוכלו להבטיח לכם הכנסה שנתית של 150 אלף ש"ח. אולם גם כאן תתמודדו עם בעיה מאוד קשה, והיא כוח הקניה של הכסף. הכסף שלכם יאבד כל שנה מערכו, וזאת בגלל האינפלציה. האינפלציה היא האויב מספר אחד של החוסכים. כל שקל היום יהיה שווה הרבה פחות עוד עשר שנים שלא לדבר על שלושים שנה או יותר.
נניח שאתה פורש בגיל 50, ועקב אורך חיים בריא אתה מאריך חיים ומגיע לגיל 90. לאחר 40 שנה עם אינפלציה ממוצעת של 4% בשנה, כוח הקניה של ה-150 אלף יהיה שקול ל-31 אלף בלבד. לא מספיק בשביל לממן אורח חיים סביר, אפילו לא בבית-אבות.
– עלייה ברמת החיים – מעבר לאינפלציה אסור לשכוח שרמת החיים שלנו עולה עם הזמן. אולי אתה אומר לעצמך עכשיו – "אני לא צריך להעלות את רמת החיים שלי, טוב לי איך שאני חי היום". אז תחשוב טוב שוב.
בואו נחזור שלושים שנה אחורה, ונבדוק איך חי אדם ממוצע, והאם יכולת לחיות כמוהו. לפני 30 שנה אנשים לא החזיקו טלפון סלולארי, לא היו מחוברים לכבלים או לאינטרנט, מי שהיה צמא היה שותה מים (מהברז) או מקסימום תה/קפה וחופשות היו מעבירים באוהל בכינרת או באילת. אלו הן רק דוגמאות על קצה המזלג. בכול תחום בחיינו נרשמה עלייה דרסטית ברמת החיים.
מי שלא רוצה למצוא את עצמו מתנזר מההמצאות שטומן לנו העתיד, חייב לדאוג לכך שההכנסה שלו תגדל בקצב העלייה ברמת החיים.
החיפוש אחר ההשקעה האולטימטיבית
בשני פוסטים קודמים ניסיתי לבדוק את ההחזר שמקבלים מהשקעה בתעודת סל ומהשקעה בנדל"ן. גילנו כי קצב הגידול בדיבידנדים של תעודת סל כמו גם קצב הגידול של שכר הדירה אינם מדביקים את קצב העלייה ברמת החיים. כלומר, אם אתה רוכש מספר דירות להשקעה שביחד מניבות 150 אלף ש"ח בשנה, הכנסה זו לא תוכל לכלכל אותך לעולמים, וזאת בגלל שהעלייה בשכר הדירה מפגרת אחרי העלייה ברמת החיים בשתי נקודות האחוז בשנה (ראה הפוסט השקעה בנדל"ן – האם זה כדאי). כמו כן גילינו כי הגידול בדיבידנדים מפגר אחרי העלייה ברמת החיים ב-1.5 נקודות האחוז בשנה (ראה הפוסט איך להתפרנס מדיבידנדים בבורסה).
הקורא דורון הציע השקעה באג"ח צמוד מדד, אולם גם כאן צריך לזכור שבממוצע כל שנה רמת החיים עולה בכשלוש נקודות האחוז יותר מהאינפלציה, כלומר שמי שמשקיע באג"ח צריך להוסיף להון המושקע שלו 3% כל שנה (כלומר להגדיל את תיק האג"ח שלו ב-3% בשנה).
המסקנה היא שבין אם אתה משקיע בנדל"ן, באג"ח, בתעודת סל או בשילוב של השלושה, הריבית/דיבידנדים/שכר-דירה לא יספיקו לך, כיוון שהגידול השנתי שלהם אינו מדביק את קצב העלייה ברמת החיים, ולכן תצטרך כל שנה להשקיע מחדש חלק מהריבית/דיבידנדים/שכר-דירה שקיבלת.
בואו נחזור לשאלה המקורית – אז כמה כסף צריך בשביל לצאת לפנסיה?
כמו שאתם רואים אין כאן מספר קסם – הסכום תלוי ברמת החיים שלכם, באפיק ההשקעה ובתזמון ההשקעה. בפוסט על תעודות הסל גילינו, למשל, כי מי שפורש היום ושם את כל כספו בתעודת הסל SPY, צריך כעשרה מליון ש"ח בשביל לקבל הכנסה חודשית נטו של עשרת-אלפים שקלים. מי שמשקיע בנדל"ן או אג"ח לרוב יצטרך יותר, אבל עוד פעם, זה תלוי בעיתוי ההשקעה.
הדבר הכי חשוב שהייתי רוצה שתזכרו מפוסט זה הוא שהחישוב שלכם תמיד צריך להביא בחשבון את העלייה ברמת החיים. אם החלטת להשקיע באג"ח צמוד מדד, אז כל שנה תצטרך להוסיף 3% להון המושקע, ואם החלטת להשקיע ב-SPY, תצטרך להוסיף כל שנה 1.5% להון המושקע.
המסקנה היא שצריך בוכטה לא קטנה בשביל לפרוש – הרבה מעבר לסכום שאפילו אדם בעל הכנסה גבוהה יכול לחסוך.
אולם עם כמה פשרות, ניתן לפרוש גם עם פחות.
הקלות לפנסיונר
גיל – הקלה ראשונה ניתן לתת לפנסיונר המבוגר. ככל שגיל הפרישה מאוחר יותר, כך צריך פחות הון, וזאת בתנאי שהפנסיונר מוכן לבזבז גם חלק מהקרן ולא רק את הריבית (היינו לא להשאיר ירושה גדולה במותו). כמובן שצריך להיות זהיר ולא לבזבז את כל הכסף לפני המוות.
פנסיה חלקית – האמת היא שרוב האנשים שמפנטזים על פנסיה מוקדמת לא באמת מדמיינים את עצמם יושבים כל היום מול הטלוויזיה או יושבים עם כוס בירה מול הים. טוב, אולי חלקנו כן מפנטז על חיי זולה, אבל במציאות חיים כאלו נמאסים די מהר. רוב האנשים שחולמים לעזוב את עבודתם היו רוצים לעבוד בעבודה אחרת אבל משיקולים פיננסים הם נמנעים מכך, או שהם אוהבים את עבודתם אבל היו רוצה לעבוד פחות כדי להקדיש יותר זמן לעיסוקים אחרים. במקרה כזה הפנסיונר צריך פחות כסף – ההון שהוא השקיע ישמש רק כהשלמת הכנסה.
משקיע אקטיבי – האפשרות אחרונה היא האפשרות בה אני בחרתי, והיא להיות משקיע אקטיבי. משקיע שמקדיש זמן רב בלימוד שוק ההון, מסוגל להרוויח יותר מאשר תעודת סל, ולכן צריך פחות הון בשביל לפרוש.
גם אני עומד בפני החלטה דומה ואני תוהה איך נכון לעשות את זה, ואני ישמח לשמוע דעות נוספות.
חשבתי בשלב ראשון להתחיל לאגור את הקצבה לילד עם תוספת ראשונית משמעותית ולהשקיע אותם.
הצעות?
אני התחלתי לתת בגיל 9.
זה תלוי בילד וכמה הוא כבר מספיק גדול ומוכן נפשית(אין זה סוד שילדים מתפתחים שונה אחד משני…).
קראתי באיזה ספר שזה הגיל.. אפשר לנסות גם לפני זה..
מה שטוב , בספר כתבו בפירוש שבהתחלה ילדים מייד מבזבזים את הכל ואז עם הזמן מתחילים לחשוב…
לפי הניסיון שלי וחברים שלי, שני ילדים מאותם הורים ואותו חינוך עושים החלטות אחרות והתנהגות שונה לחלוטין, לגבי כסף גם כן…
אינני רואה הבדל בין בחירת המניות לתיק שלי או לתיק של ילדיי אך אני בעד לתת לילד להרגיש אחראיות ועצמאות.. כך ילדים מתחילים להתעניין בהשקעות ולא רק ללמוד מ TV על ביזבוזים ו GLAMOUR LIFE 🙂
עמיחי, נכון יש בעיה עם הבנק.אני פתחתי חשבון על של הילד ועל שמי – ואני משקיעה עבורו על שמו.מכיון שסניף הבנק מכיר אותי באופן אישי וברור להם שאני פועלת למען הילד ולא לרעתו הם די מעלימים עין מהחוקים המיושנים שלהם כמו שילד עד גיל 16 לא יכול להפעיל נירות ערך. הילדים יודעים שלכל אחד יש חשבון חסכון עבורו ושאסור להם לגעת בכסף כי הוא כספי ואני אחליט מתי לתת ולאיזו מטרה. אבל נכון ששניים מהם מעל גיל 18 ובתיאוריה יכולים להוציא את הכסף….אני לא מאמינה שזה יקרה.
דפני – אני לא משקיעה כספים בבתי השקעות – אני מעדיפה להשקיע בבנק.אני רוצה להיות שותפה לכל החלטה של השקעה וזה ניתן לעשות רק בבנק.בתי השקעות משקיעים עבורך את הכסף ורק נותנים לך דיווח.
אני לא נהגתי לתת דמי כיס.אני נוהגת עד היום לשוחח עם הילדים על השקעות כספים ,על הבורסה,על עבודה , על חסכון והוצאות – כל ילד בהתאם לגילו ומצבו.כל ילד הוא שונה וצריך לעבוד איתו יותר על נושא אחר שקשור לכספים.
בנימין – שני הפתרונות האפשריים במקום הסכם ממון הוא הלוואה לילדים או לקנות דירה על שמך – אבל זה דורש הרבה כסף כי צריך לשלושה ילדים שלוש דירות.
עידו אתה צודק תופעה מענינת אצלינו בחברים מי שאין לו כסף מתעקש לקנות מותגים ומי שיש לו כסף קונה בגדים רגילים.מי שיש לו כסף פשוט לא מרגיש צורך להוכיח שיש לו.
בענין הבזבוזים אני פשוט לא חושבת שצריך להיות קיצוני ולקנות גינס פעם ב-10 שנים נשמע לי קיצוני לפחות כנראה לא עלית במשקל…חחח
בנימין – עשית ביטוח סיעודי ובריאות פרטי?
עידו דרך אגב גם אני נתקלתי באיש עשיר מאוד בסין שהיה לבוש בגדי סחבות והיה נראה כמו הומלס והתברר שהוא בעל המפעל בו ביקרתי לעסקים.אבל בסין זה מאוד קיצוני.
המלון שדיברתי עליו נמצא במחוז יונאן.וחלב אכן מאוד יקר בסין כי לא מקובל לשתות חלב.זה רק לתיירים.בסין שותים תה.עד לפני 10 שנים לא היו בתי קפה אפילו בהונג הקונג.
ראית עידו כמה הסינים השמינו ב-10 שנים האחרונות המערביים מקלקלים להם את התזונה.
רונית,
בביתי השקעות היום את מנהל את ההשקעותיך בדיוק כמו בבנק, רק משלמת פחות עמלות.בדוק.
רונית ,
אני משקיעה בצורה עצמאית דרך בית ההשקעות .
אינני מקבלת יעוץ או משהו כזה ,פשוט העמלות הן 0.1% מהקניה או מכירה ,
אין דמי החזקה ,התשלום לרבעון 15 ש"ח.
כמובן שהקניה דרך תוכנת מסחר ,אם את מקבלת את התנאים האלו בבנק אז זה בסדר,
רוב האנשים מן השורה לא מקבלים כאלו תנאים דרך הבנק וכמובן כל מזומן בחשבון זוכה לריבית קטנה.
רונית יש לי בטוח סעודי של 5 שנים דרך מכבי מגן זהב ויש לי עוד בטוח סעודי דרך מערכת
אחרת כך של עוד 5 שנים כאשר בכל אחד מהביטוחים אני מכוסה בערך 12000שח בבית אבות
אני שוקל להרחיב את הביטוח השני ל8 שנים אבל כמובן צריך לקחת בחשבון שאני יכול גם
להשכיר את הבית בו אני גר לפי דעתי כל עוד שאתה לא לבד עדיף לקחת עובדת זרה ואז
העלות הרבה יותר נמוכה אולם שוב תלוי מה מצבך סעודי או סעודי מורכב אלה מונחים שאת
צריכה להתחיל ללמוד.
רונית אני מוסיף חיזוק לדפני ודניאל בתנאים שניתן לקבל בבנק מול בית השקעות לניהול עצמאי של תיק ניירות ערך הבית השקעות מנצח בכל סעיף כמעט, אני ממליץ לך בחום להשתחרר מהכבלים של הבנק ולהתחיל לחסוך הרבה מאוד כסף שנעלם על כלום.
אני משלם 30 שח לחודש אבל יכול להזדכות עליהם כנגד פעולות קניה ומכירה בכל רבעון (ויש גם אפשרות לשלם 15 שח מבלי להתקזז) – וכל זה ללא תלות בגודל החשבון אפשר גם להחזיק שם מיליונים ולהשאר עם אותם עמלות.
העמלות קניה ומכירה גם ללא ממש תחרות כך שאני לא רואה סיבה הגיונית לנהל את זה מתוך חשבון הבנק.
אני תוהה אם ניתן לפתוח חשבון בבית השקעות על שם ילד – או לפצל חשבון קיים מישהו ניסה?
היי עידו ראשית רציתי להודות לך על הבלוג הנפלא זה הדבר שאני קורא כל בוקר
ביחד עם קפה(הוא לא מסטארבאקס).שנית בתור אחד שמכיר את הציבור החרדי רציתי
לחדד כמה דברים שקשה למי שלא מכיר את המגזר הזה להבין,נכתב פה שהציבור הזה
קונה דירות לילדיו ומתאבד על זה ,לדעתי דבר זה נכון עד לתקופה האחרונה אבל
ישנם כמה שינויים אשר גורמים שמה שהיה בעשרות שנים האחרונות לא ימשיך ואני
יסביר :עד לפני כמה שנים דירה רגילה(3 חדרים )בערים של המגזר(קרית ספר,אלעד,
ביתר)עלתה כ400 אלף שח כאשר זוג היה מתחתן ההורים היו לוקחים כל צד כ150 אלף
שח והזוג לוקח את היתר (מי יותר מי פחות) וקונים בית ,היום אין דירה במקומות הנ"ל
בפחות מ850 אלף שח(וזה גם בקושי)ולכן רק בניי ובנות העשירים קונים במקומות הנ"ל.
אבל ישנם לדעתי עוד שתי סיבות שקשורות ממש למגזר שמקשות כפליים בקנית דירה:
א.בשנת 2003 ביבי קיצץ את קיצבאות הילדים דבר שפגע אנושות במישפחות ברוכות
ילדים לדוגמא(אני כותב פה בערך )(למישפחה בת 10 נפשות קיבלו באזור 10 אלף שח
והיום פחות מחצי)ואני יודע שהרבה מאוד חיתנו וקנו דירות מהכסף הנ"ל ב.הרבה משפחות
בכל חתונה קיבלו מהסבא(בדרך כלל אנשים שעברו את השואה)הרבה כסף (באזור 10 אלף$)
והדור המיוחד הזה שנתן ונתן ולא ביקש תמורה כבר בסופו, ולכן קשה מאוד היום
למשפחות מהמגזר לקנות דירות ,וקל וחומר במחירים הלא שפויים שהם כיום.
נגזרת מהמצב שכיום לאט לאט הרבה צעירים שאין להורים כסף לעזור בקנית דירה
יוצאים לעבוד מיד לאחר החתונה .(מי שיסתובב היום במגזר יראה כמויות גדולות
של חיילים עם כיפות דבר שלא היה מעולם,וגם הרבנים שהתנגדו בתוקף ליציאה לעבודה
מעלימים עין ממי שיוצא).
בני בן השש מקבל ממני 3 דולר בשבוע שהוא חוסך בקופסה מפח, וזה עובד יפה. כמובן שבגיל הזה החיסכון הוא לא לטווח ארוך ממש, אלא לצעצועים וכו' – אבל ממצב שבו הוא כל הזמן ביקש "תקנה לי" עברנו למצב שבו הוא חסך חצי שנה בלי לבזבז כדי לקנות את הלגו שרצה.
דניאל,דפני ועמיחי מהפגישות שערכתי עם בתי השקעות לפני כשנתיים – שלוש הם היתנו את ההשקעה בא. מינימום חצי מיליון ב. הם מנהלים את החשבון לחלוטין (קונים ומוכרים על דעת עצמם) ורק נותנים לי דיווח חודשי מה המצב.
על אלו בתי השקעות אתם מדברים? מיטב? בטוחה? פסגות? או חברות שבמקורן חברות ביטוח כמו מגדל או כלל?
מה ההסכם? אתם קונים ומוכרים בלי יעוץ בכלל? או החלטות משותפות בזמן פגישה? האם יש התניה לסכום הכסף?
תודה על העצות בנושא העמלה – אני אבדוק …
לרונית שלום רב לי יש תיק במגדל נראה לי מינימום תיק זה 50 אלף שח(אולי פחות)
אתה קונה ומוכר בלי יעוץ כלל. לגבי עמלות אני זוכר רק עמלות חו"ל-מינימום 5דולר לפעולה
מקסימום 9דולר פלוס 0.1 משווי העסקה(המינימום ומקסימום נגזרים מכך סנט למניה ,עד 500מניות
5 דולר מעל 500 מניות זה עולה עד שמגיע ל900 מניות שאז זה המקסימום 9דולר אפילו תקנה 5000 מניות 9דולר)ואם אתה קונה דרך חדר מסחר כל פעולה 10 דולר פלוס 0.1 משווי העסקה(הם מרווחים עליך בין דולר ל5 דולר שיהיה להם לבריאות) בהצלחה
לעידו שלום רב אני יתחיל את השאלה מהסוף .לפני כמה תגובות ראיתי שכתבת שיש לך
דירה במודעין ועד שמצאתי זמן לשאול ראיתי שכבר אין לך שאלתי היא כזאת (אני עדין מניח
שיש לך את הדירה ,לפי ההנחה הזאת השאלה שלי יותר רלוונטית) מדוע לא למכור את הדירה לאור המחירים המטורפים ולמשקיע סולידי לקנות SPY לחיות בשכירות והסיכוי לרווח לדעתי הרבה יותר גדול?(עד לפה זה ההקדמה).אני בחור יחסית צעיר תמיד חושב הפוך מכולם ,קניתי דירה גדולה
בשנת 2003 מחיר הדירה היה אז יקר 700 אלף שח (כבר אז אמרו לי שאני לא מאה)כיום מחירה
1.5 (במינימום )אני מתענין בשוק משנת 2007 ואמרו לי שכל כמה שנים יש משבר(לא היה לי מושג מה זה בורסה בזמנו)ואני חכיתי לו במרץ 2009 נכנסתי לשוק (בפעם הראשונה עם כסף אמיתי אבל כבר היה לי קצת יותר ידע והבנה )עם 300 אלף שח אנשים בסביבה שלי חשבו שירדתי מהפסים
(אני זוכר שיחה עם מנהלת השקעות בכירה במזרחי שאמרה לי תוך חצי שנה לא נשאר לך שקל)ואנחנו יודעים מה קרה מאז.לא באתי לכתוב כמה אני מוצלח ( גם אני לא כל הזמן הרווחתי)אבל אני כותב זאת להסביר לך שאני ישן טוב מאוד בלילה גם שהתיק יורד ב250 אלף(וזה קרה)לאחר כל ההקדמה הארוכה מדוע לאור המחירים המטורפים של הנדלן (אני לא רואה את עצמי למרות שאני מרוויח יפה קונה דירה במליון וחצי פלוס ומחזיר משכנתא מטורפת כדי שעוד 30 שנה יהיה לי 4 קירות)לא למכור את הבית לקנות תעודות SPY לחיות בשכירות ושהכסף יעבוד בשבילי(הרי לדעתי וזה אפשר להתווכח מחירי הדיור לא ימשיכו לעלות לנצח)בקיצור זה הזמן לדעתי להחליף דיור בתעודות יחסית סולדיות וצאת לפנסיה(אני צוחק אני עוד לא באמצע הדרך אני צוציק)מה דעתכם?
אבי, כבר מכרתי את הבית שלי לפני מספר שנים. כל ההון שלי מושקע בבורסה. אם אני אמשיך להצליח להשיג תשואה של יותר מ-20% בשנה, אז אין שום סיבה כלכלית להחזיק בית.
רונית את ביררת לגבי אפשרות שהם עצמם ינהלו לך את התיק השקעות (אגב הם בדרך כלל משתמשים בכסף בשביל לקנות את הקרנות נאמנות של עצמם בתוספת עמלה). עם זאת יש עוד אפשרויות- בכל בית השקעות יש אפשרות לנהל את התיק בצורה עצמאית לחלוטין וזה משמעותית הרבה יותר זול מהבנק. הכוונה היא שאין להם שום קשר או הרשאה לעשות משהו עם הכסף שלך – את ורק את מחליטה.
הבנקים לא ממש יכולים להתחרות בתנאים הללו ובתי ההשקעות מצידם מעדיפים לנהל תיקים בעצמם ולגזור עמלות מאשר להציע לך לסחור דרכם בתעריפים ובעמלות נמוכות מאוד. הבנתי גם שבכדי לא להכנס לעימות עם הבנקים הם מציעים בדרך כלל לנהל תיקים בעצמם אבל לתת לך גישה לתיק דרך חשבון הבנק – וכך הבנק ממשיך לגבות דמי ניהול על הכסף שכביכול יושב אצלו הלקוח משלם גם דמי ניהול לבית ההשקעות שקונה את הקרנות של עצמו וכולם מרוצים (חוץ מהמשקיע שלא מודע למצבו מעורר הרחמים).
אם עדו יוכל לקשר בינינו אני יכול לשלוח לך הצעות מחיר שעדיין שמורות לי בדואר.
לאבי
רוב הפעמים דברים הולכים לקיצוניות, בעקר בגלל זיכרון קצר של אנשים והתערבות ממשלתית.
אבל אי אפשר לסמוך על זה, אם קניתה את הדירה בשביל לעשות סיבוב, עכשיו זה זמן טוב לצאת בגלל שהממשלה מעלה חוקים בכדי להקטין את התשואה מרכישת דירות, לאחר שהחוקים יתבססו ניתן להניח שהם יובילו ליציבות מחירים או ירידה.
אם אתה יוצא מחליט לצאת מהדירה, כדאי לך לחלק את הכסף בין אג"ח משלתיות ( מפוזרות על צמודות ולא צמודות) באחוז שאתה רוצה שישאר לך גם אם הבורסה תרד ב 90 אחוז, לפי דעתי לפחות 50 אחוז אג"ח מדינה והשאר במניות לפי רמת הביטחון והידע.
אם אתה לא בטוח ולא יודע, לך על ת"א 100 ועל S&P, אלו מאה החברות הטובות ביותר בשוק בישראל ו500 החברות הטובות בארה"ב.
ככול שאתה לומד יותר, אתה יכול להבדיל בין ספקולציה להשקעה ולבחור חברות ספציפיות שאתה רוצה להשאר איתן.
* אני לא יועץ השקעות, יש יתרון בללכת ליועצים שיתאימו לך את ההשקעה, או יתנו לך רעיונות, הם אמורים להיות בלתי תלויים.
רונית, את צריכה להפריד בין תיק מנוהל לברוקראז'. תיק מנוהל = תיק שיש לך מנהל שבו את קובעת את אחוז הסיכון והמנהל קונה לך בהתאם לכך נירות ערך. המינימום הוא בד"כ ברוב החברות הגדולות 250 אלף ש"ח לפחות!
ברוקראז' = חבר בורסה בד"כ שמאפשר קניה ומכירה של נירות ערך. חלק מהחברות מציעות. אפשר ממש לחלוב אותן ולשלם מחירים מגוחכים יחסית לבנקים.
עמלת קניה/מכירה מניות = 0.09%, אג"ח 0.08%. דמי ניהול חודשיים כ 14-15₪.
קחי לדוגמא תיק של מיליון ש"ח. בבנק תשלמי בד"כ 0.6% דמי משמרת לנירות ערך שרק זה שווה 6000₪ בשנה! בבית השקעות תשלמי 14-15 ש"ח לחודש. הבדל מטורף! אין בכלל בבית השקעות דמי משמרת. זה המצאה ארכאית של הבנק מהתקופה שבה פיסית שמרו נירות ערך.
בכלל, יש בורות גדולה בעניין בתי השקעות שמציעות אלטרנטיבות לבנקים השודדים. פעם בדקתי את העניין קצת יותר לעומק. מתברר שהעלות לחבר בורסה לבצע קניה או מכירה של נירות ערך היא 5 ש"ח לכל 100 אלף ש"ח. זוהי עמלה של 5 אלפיות האחוז. זה לא מונע מהבנק לקחת ממך הרבה הרבה יותר 0רבע אחוז נדמה לי?). הבנקים בונים על זה שאנשים מפחדים להעביר את כספם לבית השקעות כי:
1. זה מסובך. זה בכלל לא. פגישה אחת וכל הכסף עבר
2. אולי בית ההשקעות יתמוטט. לא סביר ןגם אם כן, אם יש לי מניות של חברה מסוימת, אז אני בעל מניות שם ולא בבית ההשקעות. יש סייג מסוים של האם החברה היא חברת בורסה כן או לא, וגם בנקים יכולים להתמוטט
3. עצלנות. זה נכון הרוב די עצלנים
4. אנשים משום מה מעדיפים שיהיה להם חשבון אחד במקום הפרדה לחשבון השקעות. לי יש חשבון השקעות שפתחתי לפני 5 שנים ואני מעביר כל חודש את "החסכון" החודשי שלי לשם דרך האינטרנט. ככה גם אם יש לי הכנסות של דיבדבנד זה לא עובר לעו"ש ונעלם…
תעשו טובה לעצמכם, תצאו מהבנקים או שתשקיעו בהם. הם שודדים! שימו לב כמה מהרווחים שלהם בארץ הם מעמלות ולא ממרווחי ריבית.
כן, אלו פחות או יותר התנאים לחשבון עצמאי-יכול להגיד שזה כך גם במגדל וגם בגאון/מיטב.
יש סימן שהבנקים מתחילים להתעורר-יש מבצעים ופרסומות לגבי חשבון להשקעות גם בבינלאומי וגם באוצר החייל השייך לקבוצה שלהם.
הנה כאן למשל:
http://www.fibi.co.il/fibinew/site/he/fibi.asp?pi=1858&doc_id=5156
מישהו ברר מה התנאים שהם מציעים? קשה לי להאמין שיצליחו להיות נמוכים יותר מבתי ההשקעות.
Ronit – I already said it. not everyone have pleasure from the same things. I also enjoy drinking coffee in a Cafe but I the things i like most do not cost much (hiking). I do not rate my pleasure based on the amount it cost and unfortunately I have the feeling that many of the young generations do feel this way. Regarding the debate that it is "very hard / impossible to buy an apartment in the center. It is quite a strange debate considering that this blog is focusing on making the right economic decision. It is very clear to see how for most people there is a non-rational limit in making right economic decisions. If we look at it purely from economic perspective than if the price of Apartment in the center is so high we should buy the apartment in the periphery and if required move our job and other aspect to the periphery. Moreover, now the price of real-estate in the USA is ridiculous and you can get a beautiful villa in Phoenix in a good location at 100,000 USD (or 50,000 USD for good 3 bedroom apt in a gated community). Even more so, I always dreamed to retire in Daramsala in India where for 600 USD (from renting one of my apartments in Beijing or Israel) you can leave like a king. and for those who do not know Daramsala is at altitude of around 2,000m surrounded by mountains of 4-5k, many western restaurants, western sponsored hospital, etc (its the home of the Dalai Lama) . great environment.
Ido – my father is the same like your wife uncle also looks like "Phalach". He drives a car which is over 20 years old and he takes this "saving" to the other extreme. he helped us in university and fixed amount for the first apartment (which in my case in Jerusalem it was enough for about 20% of the value. for my brother who bought in Moshav in the Negev it was about 40%. then he gave loans attached to the CPI and with low interest (1.5%) for the rest of the money that we needed to the apartment. what do you think about that ?
well, in other aspects he is really living like a ascetic which my mother suffer from. He also ruined his relations with the children partly because he gave too little (but not about the apartment. more important on the small things such as buying Ice-cream etc.)
גל, אביך שייך לדור אחר. מאוד קשה לשפוט אותם כיוון שמדובר באנשים שחיו בתקופה קשה. הרבה מהדור הזה מאוד שמרן בכספים. כמו שאבי אמר כאן על החרדים – הרבה מהדור הזה חי מאוד בצמצום ועזר לילדים שלו לקנות דירות. החבר של דוד של אשתי מתלבש מאוד צנוע – אבל אני חושב שזה פשוט בגלל שבגדים לא עושים לו את זה. גם אין לו רכב ובטח לא נהג, אבל חוץ מזה הוא חי טוב. הם גרים בדירת גג (מזכיר לך מישהו ?) בבניין יוקרתי בהונג-קונג. הם מטיילים לחול והילדים שלהם ממש מושקעים – הלכו לטופ של בתי הספר הפרטיים בהוג-קונג, מורים פרטיים וכו'. כיום שני הילדים שלהם לומדים בארה"ב ב Ivy League. זה לא שהם חיים בעוני פשוט הם לא מנפנפים בכסף שלהם – כלומר אין להם בגדים יקרים, שעון רולקס, יגואר ונהג פרטי – למרות שהם היו יכולים להרשות לעצמם את כל אלה.
שלא תבינו לא נכון, אין לי בעיה שמי שיש לו כסף יפנק את עצמו ויקנה לעצמו דברים יקרים. פשוט ציינתי עובדה שמקרב האנשים שאני מכיר אלו שיש להם כסף לא מבזבזים כל כך על מוצרי יוקרה, ודווקא כאלו שלא מאוד עשירים, יותר אוהבים לעשות שופינק. זה גם משהו שמחברי הספר "The Millionaire next door" מראים בספר שלהם.
אני חייתי מאוד בצמצום בעיקר בגלל שרציתי לעזוב את העבודה כמה שיותר מהר. לדעתי זה היה שווה את זה, אבל ברור שזה אורך חיים שלא מתאים לכל אחד. היום כשהשגתי מטרה זו, אין לי בעיה לבזבז יותר ככל שיש לי יותר כסף. אבל עדיין אני חי על תקציב – מבזבז 2%-3% מההון שלי כל שנה. אולי בעתיד אני אעלה ל-4% אם תהיה סיבה מיוחדת (כמו למשל טיול ארוך בארה"ב). אני לא מרגיש שאני חוסך מעצמי יותר מדי היום. טיילנו השנה חודשיים ביפן והייתי בהונג-קונג. בקרוב ניסע לביקור בארץ. יש דברים שפשוט לא עושים לי את זה, ולכן אני לא מבזבז עליהם הרבה כסף – למשל בגדים ואוכל. אני אוכל מדי פעם בחוץ – כמעט תמיד זה עם חברים, ומסעדות פשוט לא עושות לי את זה. גם אם יהיה לי מיליארד דולר, אני לא אלך יותר למסעדות, כי אני לא מאוד נהנה מלאכול בחוץ. כנ"ל לגבי בגדים – כשעזבתי את העבודה, אחד הדברים ששימחו אותי זה שאני לא אצטרך יותר ללבוש חליפה ועניבה. מבחינתי ג'ינס וטי שירט זה אידיאלי.
בקשר לפנסיה, כדאי לך לשקול גם את תאילנד. ניתן לקבל שם ויזת פנסיונר ולגור שם אם אתה מעל גיל 50.
לטדי ועידו תודה רבה על התגובה.
עידו אני שואל (אין פה המלצה)במצב של היום שמחירי הדיור עלו בצורה מטורפת(זוג צעיר ממעמד הביניים מאוד יתקשה לקנות דירה נורמאלית לדעתי זה דבר לא נורמאלי)האם חלופה של 10%-9% בשנה (בהנחה שמשקעים את הדיוידנד חזרה) האם לדעתך (שוב אין פה המלצה כל אחד יעשה בכסף שלו מה שהוא רוצה)זה עדיף מדירה ?(אני לא רואה את מחירי הדירות עולים בעשרות אחוזים בשנים הבאות ,ואולי אני טועה.)(ברור עידו שאם הייתי עושה 20% בשנה הייתי מעיף את הבית ממזמן,אני לומד הרבה ממך ומאתר הזה ועוד אתרים ומשקיע חלק מכספי במניות ,כמובן אחרי בדיקה אבל השליטה שלי באנגלית מקשה עלי מאוד ולכן חשבתי שאת הכסף הגדול אני ישים הSPY
כולל דיוידנד ועוד 10-15 שנה אני מאמין שיהיה לי סכום יפה לפרישה)בתודה מראש ויום טוב
אבי, הבעיה בבורסה היא שאתה יכול למצוא את עצמך עוד 10 שנים עם אותו הסכום כמו שיש לך היום. זה משהו שאתה צריך להיות מודע אליו. אין לי כוונה להמליץ לך לכאן או לכאן. היסטורית, השקעה במדד כמו ה SPY הוכיחה את עצמה כעדיפה על קנייה של דירה, ואני מאמין שזה גם מה שיקרה בעתיד – אבל מדובר על טווך ארוך של יותר מ-20 שנה.
בגלל שהנדל"ן בארץ עשה יפה מאוד לאחרונה, ואילו הבורסה האמריקאית לא כל כך זזה כבר עשור, אני מניח שהעשור הקרוב יהיה יותר טוב לבורסה מאשר לנדל"ן, אבל ממש אי אפשר לדעת בוודאות. יכול גם להיות שחמשת השנים הבאות תהינה גרועות לבורסה, אבל אח"כ הבורסה פתאום תזנק.
מי ששם את כספו בבורסה צריך המון סבלנות וגם יכולת להתעלם מכל רואי השחורות, ולא למכור עם כל סימן של פאניקה בשוק. מהבחנה שלי, רוב האנשים פשוט לא מסוגלים לזה – כלומר הרוב המוחלט לא יכול פשוט לשבת על תעודת סל, ולא לעשות כלום. רוב האנשים ינסו לתזמן את השוק. זאת הסיבה שלמרות שמבחינה כלכלית קרה, SPY עדיף על נדל"ן, בתכלס, בשביל רוב האנשים, דווקא האופציה של דירה עדיפה.
רונית, לדעתי עשיר זה מי שיש לו מספיק נכסים בשביל לחיות מההכנסה מהנכסים ברמת חיים של העשירון העליון או אפילו החמישיון העליון. כלומר מי שיש לו הכנסה פסיבית (או לא פסיבית אם הוא משקיע כמוני) בסכום של כ 20-30 אלף ש"ח בחודש. כיוון שלדעתי צריך לבזבז בין 2%-4$ מהנכסים, אז מדובר על סכום של בערך 300 אלף ש"ח כפול (נגיד) 30 – או 10 מליון ש"ח – אולי אפילו מי שיש לו מעל 8 מליון ש"ח.
אבל לא ממש לזה התכוונתי בתגובה הקודמת שלי, אלא שכשהבנתי שיהיה לי הרבה כסף, זה לא היה בגלל שישבתי עם מחשבון והגעתי למסקנה שהיה לי ככה וככה כסף ואני אהיה עשיר. אלא, פשוט הבנתי שאני אעשה הרבה כסף בבורסה ויהיה לי מספיק בשביל לחיות ברמת חיים גבוהה (אבל לא ברמה של טייקון או משהו כזה). בגלל זה התחלתי לחשוב איך אני אחיה בצורה כזאת שיהיה לי הרבה כסף אבל שהוא לא יקלקל את הילדים.
עידו,
כתבת שאתה תהיה עשיר…
עשיר זה בעל איזה סכום לדעתך?
אם יש לך 10 מיליון אתה עשיר?
מי שיש לו מיליון שקל אבל גר בהרצליה פיתוח – מרגיש עני.אם הוא גר בשכונת עוני הוא מרגיש עשיר.
עשיר מבחינתי זה מי שיש לו יותר כסף ממה שהוא צריך.
אני שמעתי על מישהו שיש לו פנסיה של 70000 ש"ח לחודש אבל הוא תמיד נכנס למינוס.הוא עני.
כמה כסף צריך בשביל לפרוש? שאלה טובה, התשובה מאוד פשוטה.
למי שאין כסף אין לו את השאלה הזו, כי אין לו. פשוט מאוד. ומי שיש לו וממשיך להרויח לא יפרוש. והסיבה פשוטה, כשיש כסף ואתה ממשיך לעשות כסף אף פעם לא תסתפק במה שיש לך, וכמו שכבר אמר החכם "יש לו מנה רוצה מאתיים" וזה לא משנה באיזה גיל ובאיזה מצב.
הכי חשוב לדעת מה לעשות עם הכסף, כמובן שרק דברים טובים למען אחרים, כשנותנים לאחרים אז גם הנותן יש לו יותר סיפוק בעצמו, שהוא לא הולך להיקבר יחד עם הכסף הגדול שעשה .
אבינו, אני מסכים עם מה שאמרת, וזאת למרות שאני מכיר אנשים שפרשו לגמרי כשהם הגיעו לסכום כסף מסויים. אבל אלו מקרים נדירים. אצל רוב האנשים – כמה שלא יהיה להם זה לא יספיק.
למי שיש, נגיד, 100 אלף דולר, סכום של 2 או 3 מליון דולר נראה סכום דמיוני לגמרי, והוא בטוח שזה יספיק לו. אבל כשהוא יגיע לסכום הזה זה פתאום לא יראה לו הרבה בכלל. אני מכיר מספיק אנשים עם כמה מליונים כדי לדעת שכמעט אף אחד מהם לא חושב שהוא עשיר. הם ישר משווים את עצמם עם אלו שמרוויחים יותר.
אני מניח שרק הממש ממש כבדים מרגישים עשירים – אלו עם 100 מליון דולר ויותר.
שוב, יש כאלו שמרגישים עשירים גם עם 1-2 מליון דולר – אבל הם בודדים.
אני גם מסכים איתך בקשר לנתינה. בינתיים אין לי סכום רציני, אבל אם אני אגיע בזיקנה לסכום רציני, אני די בטוח שאני אתרום חלק גדול ממנו – אבל זה משהו מאוד רחוק ממני עכשיו, אז לא חשבתי על זה כל כך. דרך אגב, מחקרים גם מראים שמי שתורם או מתנדב, חי חיים מאושרים יותר וארוכים יותר.
עדו שלום
כוון שצינתה מספרים 8 מליון מינימום לפנסיה האם אתה מדבר על הסכום הזה רק בכסף
או שווה כסף לדוגמא בית שווה 3 מליון שח האם הוא נכלל בתחשיב הכולל שלך.
כלומר 3 מליון רכוש + 3 מליון מניות+ 2 מליון מזומן. או הכוונה שלך 8 מליון
במניות.
בנימין, לא טענתי שצריך 8 מליון לפנסיה.
בנימין,
לדעתי הסכום שצריך הוא 17 מיליון – 2 מיליון עזרה לילדים,3-4 מיליון הבית שלך ,11-12 מיליון לפנסיה שלכם.הפנסיה מושקעת בבורסה או נדל"ן להשקעה ומניבה.
אבל רמת חיים היא מאוד סוביקטיבית ואני חושבת שלעידו למשל יש צורך בפחות כסף.
אבינו,
אני חושבת שלמי שיש 15 מיליון לא בהכרח רוצה עוד ועוד כסף.אני מכירה הרבה קולגות שלי שבגיל 50 פרשו מהעסק שלהם לפנסיה מוקדמת.הכסף שלהם אומנם מושקע – בורסה ודירות אבל הם עזבו את מקום העבודה וממלאים את החיים בתוכן אחר מאשר לעשות כסף.
אם לי היו 30 מיליון דולר הייתי עסוקה כמו 'המיליונר הסודי' באיתור עמותות ואנשים שאני רוצה לתת להם כדי שיוכלו ליצור למען אחרים. איתור האנשים האלו זו עבודה מרתקת בפני עצמה.(הרבה יותר מלעשות כסף).
מצטער על האופטופיק, אבל רק רציתי לתקן את עמיחי: לאמא שלי יש חשבון מנוהל בפסגות. הכסף יושב בבנק אבל הוא מנוהל ע"י פסגות. עמלות הקניה והמכירה הן העמלות הנמוכות של פסגות ולא של הבנק, ובנוסף יש עמלה של 0.4-0.5% על הניהול עצמו. זה עדיין משתלם עשרות מונים יותר מניהול הכסף עצמאית בבנק, ואין שום דמי ניהול נוספים שמשולמים לבנק.
בקשר לעני ועשיר, חז"ל אמרו זאת בצורה הטובה ביותר: איזהו עשיר? השמח בחלקו.
רונית
עדו ציין שצריך לדעתו בין 20000-30000 שח לחודש אז נניח שניקח את המינימום 20000שח
עכשיו תלוי בן כמה אתה ועד נניח 90 במקרה שלי 28 שנה ובחשבון פשוט 6.72 מליון שח
לפנסיה בלבד והבית והעזרה לילדים בנוסף.
לפני לא זוכר בדיוק מתי כתבתי שאצלי לדוגמא אני מגיע קצת מעל המינימום הזה בצורה
אחרת ולפי חשבוני עם פחות כסף מושקע ועם לקחת בחשבון שצריך להוריד כל חודש 7%
לשמירת ערך הפנסיה.
מה שנותר לי כיום לייצר כסף עבור הילדים/נכדים/בזבוזים עודפים
כוון שאת הרבה יותר צעירה ורוצה לתת לילדים סכום נכבד ופנסיה של 30000שח לחודש
ולצאת לפנסיה בגיל 50 הסכום שציינת כנראה יותר קרוב לרצונותיך.
עדו לעניות דעתי חריג ביותר קודם כל ברמה של סגפנות אישית הדוגמא של מכנס גינס
ב-10 שנים רק מרמזת על כך אני אישית לא הכרתי בימי חיי משהו יותר קמצן/חסכן ממני
אבל לפי מה שקראתי בבלוג אני פזרן. ודרך אגב אני מעריך מאד את יכולתו לעמוד
בפיתוים חומרים זה פשוט ערך נדיר. ואולי עדו הוא המניה בעלת הערך הגבוה ביותר
בהשקעותיו. עדו קבל זאת כמחמאה אתה זן נדיר.
בנימין, תודה. יש לי הרגשה שאני אקנה ג'ינס חדש בשבוע הבא, כדי שתפסיקו לרדת עלי 🙂
תמיד חשבתי שאני מאוד חסכן, אבל פגשתי כבר כמה שחיים יותר צנוע ממני. יש דברים שעליהם אני מבזבז די הרבה (לא על בגדים מן הסתם). למשל, כשלמדתי בסין בשנים הראשונות היו ממש קצת טיסות לארץ, אז היינו מרוויחים בערך 500 דולר בחודש. וזה היה צריך להספיק לנו להכל – לימודים, מגורים וכלכלה. למרות זאת הוצאתי 80 דולר בחודש על מורה פרטי לטאי-צ'י. יכלתי בקלות למצוא מורה בקבוצה ולשלם 20 דולר ופחות, על דברים כאלו אף פעם לא חסכתי. גם היום אני משלם די הרבה (יחסית לסין) לחוגים לבנות שלי. יש להן מורה פרטי לציור – פרופסור פנסיונר, ובהונג-קונג שלחתי אותן לחוג ציור יקר.
ישנם דברים שאני מוציא עליהם די הרבה. עוד דוגמה זה ברוקר. היה פה פעם דיון על ברוקרים זולים – לי אף פעם לא הפריע לשלם 20$ לפעולה במקום 5$ – למרות שזה עולה לי בלפחות כמה מאות דולרים בשנה (אם לא יותר). הרבה יותר חשוב לי שהשירות של הברוקר יהיה טוב מאשר המחיר שאני משלם. בקיצור, אם משהו חשוב לי, אני מוכן לשלם עליו הרבה. בדברים אחרים אני מאוד חסכן, אם כי ככל שאני מזדקן, אני מבזבז יותר. בגיל 20+ חייתי ממש צנוע, היום הרבה פחות ועוד עשר שנים אני מניח שאני אהיה יותר פזרן.
שים לב שלא אמרתי שצריך לחיות על 20-30 אלף ש"ח בחודש, רק טענתי שזאת רמת החיים של החמישיון העליון.
רונית,
אם הכסף של הקולגות שלך לא היה מושקע ומניב רווחים לא היית רואה אותם דקה אחת במנוחה.
ובכלל, מאוד חשוב לזכור שהדם היהודי זורם בחוזק במשך שעות נוספות ביממה.
מספרים בדיחה (ותסלחו לי על המקום שבחרתי להביא קצת הומור), כפי שכולם יודעים שבדרך כלל חג החנוכה יוצא פחות או יותר בתאריך של חג המולד. הגיע מטוס אלעל שהמריא ממינכן לתל אביב, מיד בנחיתה הכריז הטייס, חג מולד שמח לכל היושבים וחג חנוכה שמח לכל אלו שנעמדו. כן, ככה זה, היהודי לא נח ולא שקט. רוצה עוד ועוד והרבה, וכלום לא יספק אותו.
עדו מבטיח לא להזכיר לך את הגינס יותר. אין כאן כוונה אפילו קטנה שתרגיש
לא בנוח. אלה הצדעה ליכולת שלך לוותר.
המטרה שלי להגיע מינימום לרמת חיים שצינתה כוון שבחיים מתכננים ואלוהים יכול
לשנות אז ככול שאתה ברמת חיים גבוהה יותר יש לאן לרדת.
אני שמח לקרוא שאתה גם מטפל בצרכים שלך ומסוגל גם לשחרר עבור עצמך. עם השנים
גם אני למדתי שלא צריך רק לחסוך כל החיים . על תשכח המצרך הכי יקר הוא הזמן.
לי דווקא עזר שהתחלת לציין סכומים זה עוזר לבן אדם להגדיר את מצבו לעצמו.
חברים,
אם אתם כבר מדברים על חסכון לעתיד, אסור לשכוח את נושא הביטוחים. מי שישקיע את כספו בתבונה לעת פרישה, אבל לא ידאג כבר בגיל צעיר לביטוחים רלוונטיים – עלול לאכול אותה בענק בבוא היום.
מי שדואג לעתידו הכספי, חייב לדאוג לא רק להשקעת כספו בתבונה, אלא גם לביטוחים. אחרת – הוא עושה רק חצי עבודה והוא חשוף מאוד.
על אילו ביטוחים אני מדבר? ביטוח סיעודי, ביטוח אבדן כושר עבודה, ביטוח חיים, ביטוח תרופות מחוץ לסל (אם אתם חיים בישראל), וכדאי גם ביטוח בריאות (אבל לא הכרחי, אם לא אכפת לכם להיות מטופלים בבית חולים ציבורי).
בעקרון, הביטוחים צריכים להיות מהסוג היקר והמקיף ביותר – עם כמה שפחות חריגים והגבלות (אם כבר יקרה מקרה הביטוח – אתם לא רוצים לגלות שאינכם מכוסים, או לא מכוסים מספיק).
כמו כן חלק מהביטוחים צריכים להיות לא רק עבורכם, אלא גם עבור יקיריכם (למשל: אם כשאתם תהיו בגיל 70, הבן שלכם בן 40 ייכנס למצב סיעודי – ייתכן שהנטל הכספי הכרוך בכך ייפול עליכם. במקרה כזה – הלכה הפנסיה שתיכננתם עליה. לכן מחובתכם לדאוג שיש לו ביטוח סיעודי. כנ"ל כמובן ביחס להוריכם).
זה נשמע אולי הזוי אבל אני באמת עשיתי לשני הילדים שלי ביטוח סיעודי פרטי(בני 11 ו15),משלמים כ85 ש"ח לחודש למשך 25 שנה וזהו.
היתרון בגלל שהם צעירים העלות נמוכה ועדיף בעיני ביטוח פרטי על זה שבקופה כי הפרטי הוא לכל החיים .
למבוגרים שביננו עם סיעודי דרך הקופה אסור להחליף קופ"ח כי מפסידים את הסיעודי.
לגבי אובדן כושר עבודה בעיני עדיף להשקיע את הכספים בבורסה כי לשלם אין בעיה אבל לקבל אובדן כושר עבודה זה סיוט מניסיון אישי.
עדו, קראתי את הדיון ורציתי לדעת מה ההבדל בין ברוקר טוב לגרוע,
אני מבין שיש בעיה שברוקרים מסוימים לא מחזיקים את הנירות ערך בחשבון על שמך, רציתי לדעת איזה עוד הבדלים קיימים בין ברוקרים ?
טדי, למשל שמעתי שמגדל לא טובים בקנייה של מניות מתחת לדולר ושהאתר שלהם די גרוע.
כל ברוקר שונה – יש ברוקרים שיותר טובים במסחר במניות פני ויש כאלו שפחות. יש כאלו שלא טובים בארביטרז' (צריך לחכות המון זמן בשביל שהכסף ממיזוג יכנס לחשבון).
אני למשל נשאר בבום למרות העמלות הגבוהות בגלל שזה מאפשר לי לסחור גם בהונג-קונג וגם בארה"ב. לא אכפת לי לשלם כמה מאות דולרים בשנה בשביל זה.
בעניין הביטוחים אני מסכים יותר עם רונית. לדעתי, לרוב המעמד הבינוני בארץ יש יותר מדי ביטוחים.
ממש מדינה של לחוצים 🙂
אני לא יודע אם זה עדיין המצב אבל לפני 10 שנים להרבה אנשים היה ביטוח על מכשיר הפלאפון שלהם. בשביל רוב האנשים גם הביטוח על תכולת הדירה הוא מיותר.
כשגרתי בארץ לפני 10 שנים קיבלתי כל שני וחמישי טלפון מקופת חולים כללית בשביל לקנות את הביטוח המקיף שלהם. לא רכשתי את הביטוח הזה בגלל שהוא לא כולל בכלל תאונות, אלא רק מחלות. לבחור צעיר בן 27, אין שום סיבה לקנות ביטוח כזה. כמעט לכל החברים שלי היה ביטוח משלים, ואף אחד מהם לא ידע שהוא לא כולל תאונות. אני כמעט בטוח שהקופות מרוויחות טונות של כסף ממכירה של ביטוח מקיף לחברה צעירים.
צריך לקנות ביטוח רק בשביל אסון שיפיל אותך מבחינה כלכלית. כלומר, אם למשל אתה מרווחים 20 אלף ש"ח בחודש ונוהג באוטו שעולה 50 אלף ש"ח, אין שום סיבה לקנות ביטוח מקיף. צריך גם לזכור שסך הכל כל אזרח ישראלי כבר מבוטח ע"י ביטוח לאומי וקופת חולים, ולהרבה עובדים יש ביטוח נוסף ממקום העבודה.
כיום לי ולמשפחתי אין שום ביטוח, אבל זה בגלל שאני חשוב שיש לי מספיק כסף בשביל לטפל במצב חירום. גם לטיול ביפן לא קנינו ביטוחים.
אה, ולעשות ביטוח סיעודי לילד?
למה לשים את הכסף ב SPY במקום? זה ביטוח הרבה יותר טוב.
שימי את הכסף ב SPY שלמי 25 שנה 85 ש"ח כל חודש. אח"כ הכסף ימשיך לעבוד עוד 40 שנה. אפילו אם נניח שה SPY יעלה רק ב-7% בשנה (עם השקעה חוזרת של דיבידנדים), תקבלי יותר ממליון ש"ח. סביר להניח שהם לא יצטרכו עזרה סיעודית בגיל 75 אז הכסף ימשיך לעבוד.
נגיד שהם יצטרכו עזרה בגיל 85 (שזה גם די מוקדם), אז כבר יהיו להם יותר משני מליון ש"ח.
בנוגע לעמלות כמובן שהעמלות הם של בית ההשקעות ולא הבנק, בקשר לדמי הניהול שמשולמים לבנק על ניירות ערך אתה מפתיע אותי וראיתי מספיק פעמים שהבנק לא שינה את עמדתו גם בסכומים גדולים. עם זאת אני מניח שזה עיניין של משא ומתן במיוחד אם מגיעים עם סכומים גדולים יותר.
עדיין לא הבנתי מה המציאה הגדולה – הם קונים בכסף קרנות של פסגות בדיוק בצורה בה משקיע חיצוני יכול (ומי אמר שדווקא הקרנות שלהם הם המוצלחות?) בצורה עצמאית. 0.5% על חצי מיליון עדיין עולה 2500 בשנה… עם זאת כנראה שזו אופציה טובה יותר לאנשים שלא רוצים להתעסק בזה.
מיהו המיליונר? פעם קראתי שמי שמצליח לחסוך לפחות 20% מההכנסה ולהשיג תשואה נאה על ההון שיש לו בצד (נניח שנתי 10%) נמצא בדרך אם הוא לא כבר שם, בכל מקרה יש לו יותר ממה שהוא צריך לחיות והוא בדרך לעשות עוד.
עמיחי, הם ממש לא קונים רק קרנות של פסגות. מה שכן, אין שום עמלות על קניה של קרנות של פסגות, וכמדומני שגם אין דמי ניהול נפרדים עליהן (דמי הניהול כבר נלקחים בקרן עצמה). אני חושב שרוב האחזקות, כפי שהוגדר מראש, הם באג"ח ממשלתי זה או אחר.
ברור שהתיק מורכב (לרוב האנשים) כ30-70 ,20-80 10-90 וכיו"ב.
אבל בשביל מה הניהול בשביל לקנות אגח מדינה? מה שמעניין תכלס זה בחירת המניות הנכונות, בחירת האגח המששלתי קל בהרבה.
יש רבים שחושבים שבית ההשקעות ממש ממנה מנהל אישי לכל תיק, שבפועל הוא פשוט עושה תמהיל בין קרנות שונות שיש לבית ההשקעות שהלקוח יכול לרכוש גם בלעדיו.
אגב אני לא בטוח שאתה צודק בקשר לחלק הסולידי – יש להם קרנות רבות סולידיות ואני די בטוח שהם דוחפים אותם פנימה. יהיה מעניין אם תיתן הצצה לתיק 🙂
ארנב, למיטב ידיעתי הם גם מרוויחים על עמלות הביצוע בחשבון וזה מעודד אותם לייצר יותר פעולות ממה שאובייקטיבית דרוש. מעניין תבדוק מהי כמות הפעולות שהם מבצעים בחודש (ועוד בתיק שעיקרו אג"ח ממשלתי ושלא אמורות להיות בו תזוזות כמעט).
ASAFREN,
מי שיש לו כסף – 10-15 מיליון לא צריך ביטוח מקיף לרכב ,לא צריך ביטוח חיים או אובדן כושר עבודה, אני ממש לא חושבת שיש צורך בביטוח סיעודי או ביטוח בריאות לילדים וגם לא למישהו בן 40.חבל על הכסף…היה עדיף להשקיע בבורסה…בדקתם סטטיסטית כמה ילדים מנצלים את הביטוח הסיעודי שלהם….
נראה לי שאתה פשוט סוכן ביטוח שמנסה לשווק.
רונית,
אל תעליבי. אני לא סוכן ביטוח.
מי שיש לו 15 מיליון אכן לא זקוק לביטוחים. אבל מי שעדיין לא הגיע ליעד הזה – כן.
עדו, אבל כמה יהיו שווים מליון השקלים האלה בעוד ששים וחמש שנים? אני מנחש שלא הרבה, בטח לא מספיק כדי לכסות קטסטרופה (אלא אם התכוונת ל-7% צמודים).
חוץ מזה, נראה לי שהחשש שהוזכר על ידי asafren הוא מקטסטרופה בגיל 40, לא בגיל 75. בחור בן 40 שעלול להיות סיעודי ארבעים שנה באמת נשמע דבר יקר מאוד (מצד שני, אני מנחש שזה נדיר במיוחד).
בהתאמה לאנפלציה מדובר על 200 אלף ש"ח שזה באמת לא הרבה, אבל בד"כ אנשים לא צריכים עזרה סיעודית בגיל 75 ובנוסף לכך, סביר להניח שהתשואה של ה SPY תהיה גבוהה מ-7% בשנה.
השורה התחתונה היא שאין סיכוי שחברת הביטוח תצליח להשיג תשואה של יותר מ-7% בשנה – בטח לא אחרי הוצאות. לכן אם מדובר על ביטוח לטווח ארוך – כמו ביטוח סעודי, עדיף להשקיע לבד את הכסף. בד"כ אנשים לא צריכים סיעוד לפני גיל 90, ויש הרבה כאלו שלא צריכים סיעוד בכלל.
סיעוד בגיל 40? נראה לי סביר רק במקרה של תאונה, ואז ביטוח רגיל יכסה את זה, לא?
אני עדיין חושב שרוב הישראלים מבוטחים יותר מדי. בנוסף לכך, חברות הביטוח מתנערות הרבה פעמים מההסכמים ע"י פרצות בחוזה כמו למשל המקרה המדהים הזה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3986039,00.html
אנשים משלמים הרבה כסף על הביטוחים האלו, ובהרבה מקרים לא מקבלים תמורה זהה. זאת הסיבה שאני מעדיף לסמוך על עצמי כמה שיותר ופשוט לחסוך הרבה כסף שיהיה לי לחרום. זה עדיף מלבזבז מאות שקלים בחודש על ביטוחים. כמובן שיש סיכון כאן שיקרה לי משהו לפני שההון יהיה גדול מספיק, לכן כשאתה צעיר צריך ביטוחים מסויימים לתאונות וכדומה, אבל בד בבד צריך לחסוך הרבה כדי לכסות לבד מקרי חרום בגיל מבוגר יותר.
אני תמיד הסתפקתי בביטוח הבריאות הרגיל שיש בארץ (והכיסוי הלאומי החינמי בהונג-קונג) ובביטוח הנוסף שנתנו לי בעבודה. אף פעם לא שילמתי על ביטוח נוסף מכספי הפרטי.
עדו,אני לא הייתי מזלזלת כל כך בביטוחים .
לי אישית יש ביטוח פרטי לניתוחים וכבר ניצלתי אותו פעמיים ,יכולתי לבחור את המנתח וגם את המרדים וכשעשיתי את הביטוח ממש לא ידעתי שאזדקק לניתוח.
מבחינתי הביטוח הסיעודי לדעתי זה חובה לכל אחד כדי שבשעת הצורך לא יפול על הקרובים אליו.
אמא של חברה שלי בת 87 סיעודית כבר הרבה שנים ,את ה5 שנים שקיבלה דרך הקופה היא סיימה מזמן ,הדירה שנמכרה משמשת לתשלום בית האבות ולא ברור אם זה יספיק.
זה הביטוח היחיד שאני מוכנה לשלם גם אם לא אזדקק לו.
דפני, אני לא מזלזל. אבל חשוב להבין את הפוליסה שאת קונה ולהבין האם יש תחליפים יותר טובים (כמו למשל לחסוך לבד).
כל אחד צריך להחליט בשבילו כמה סיכון הוא מוכן לקחת וכמה הוא מוכן לשלם לכיסויים שונים. ההחלטה צריכה להיות מושכלת – אבל אצל רוב המבוטחים ההחלטה היא לא מושכלת (כמו הדוגמה של הצעירים הרבים שקונים ביטוח משלים).
עדו, ברוב הביטוחים אתה צודק ראה למשל כתבה מאתמול בדה-מרקר
http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=/ibo/repositories/stories/m1_2000/skira20101130_1201300.xml
בגרסא המודפסת היה פירוט רב יותר והשוואה בין הקופות.
בהנחה שאדם מתנהל פיננסית נכון אז רוב הביטוחים מיותרים. אפילו ביטוח סיעודי דפני אם הגעת ל8-10 מליון לא תהיה לך בעיה גם אם תחיי עד 120. הבעיה שרוב האנשים לא ינצלו את הכסף שמשתחרר מפרמיות ביטוח עליהן ויתרו לחיסכון אלא לצריכה.
אני חושב שבעתיד הלא מאוד רחוק אוותר על רוב הביטוחים שיש לי חוץ מאלו למקרים רפואיים קיצוניים. זה יכול לחסוך אלפי שקלים בשנה. בינתיים יש נוחות מסויימת בהתנהלות פיננסית שאתה יודע מה רמת ההוצאות שלך על תאונות רכב / פריצות הביתה / שריפה / וכו'
חברים,
אני אהיה טיפה בוטה. אבל זה רק בגלל שאני אהב מאוד את הבלוג הזה ואתם חשובים לי:
אתם פשוט מדברים שטויות. שום חסכון אינו תחליף לביטוח. שום חסכון. אני חוזר: שום חסכון. מדוע? כי ביטוח נכנס לתוקף יום לאחר ששילמתם את הפרמיה הראשונה ואילו החסכון מתחיל לספק כרית בטחון רק אחרי כמה עשרות שנים.
זה כמובן הבדל עצום. ולכן מאוד חשוב לי שמי מכם שחושב שדי בכך שהוא חוסך או משקיע את כספו בתבונה, ולכן אין לו צורך בביטוחים – ירוץ לבטח עצמו. וכמובן שהוא יכול לעשות את זה רק כל עוד הוא בריא וצעיר. וכמובן גם שבניגוד לאינטואיציה שלכם הוא זקוק לזה כבעיקר כשהוא צעיר, ולא רק כשהוא זקן! כי כשהוא יהיה זקן אולי כן יהיו לו 15 מיליון ש״ח, ואז מה שאני קורא לו ״קטסטרופה״ כלל לא יהיה קטסטרופה מבחינתו.
דבר חשוב נוסף: שימו לב לסוגי הביטוחים שציינתי לעיל. לא מדובר על ביטוח מקיף לרכב, או ביטוח לסלולר ואפילו לא בביטוח לתכולת הבית. דיברתי על ביטוחים אחרים לגמרי: ביטוחים נגד קטסטרופות. ביטוחים שחלים במקרה שבו הנזק הכספי כל כך גדול עד שהוא עלול למוטט אתכם מבחינה כספית.
ושוב אני מדגיש: לדבר על ״לחסוך״ את תשלומי הפרמיה ולהשקיע אותם בעצמכם זה פשוט לא רציני: כי אם מחר יקרה מקרה הביטוח הכסף שהספקתם לחסוך לא יעזור לכם, וייתכן שעד סוף חייכם לא תהיו עוד מסוגלים לקרוא דוח כספי אחד, כך שממילא גם לא תוכלו לעבוד או להרוויח כסף בדרך אחרת. בכלל: אין דבר כזה ״ביטוח עצמי״. ביטוח יכול להתקיים רק כשאוספים קבוצה גדולה של אנשים, ורק למיעוטם הקטן קורה מקרה הביטוח. אדם לא יכול ״לבטח״ עצמו מבלי להיזקק לחברת ביטוח.
שורה תחתונה: יש הבדל עצום בין ביטוח לבין חסכון או השקעה. אל תבלבלו ביניהם ואל תשכחו לדאוג לשניהם.
ואגב,
היום בבוקר שמעתי בחדשות שתוחלת החיים של גברים בישראל היא 79.5, ושהיא הגבוהה ביותר במדינות ה- oecd. אז אל תחשבו על גיל 90 … זה מגיע מוקדם יותר בממוצע.
Asafren, אני די בטוח שגם אתה לא מבוטח נגד כל הסיכונים בעולם. תמיד יש סיכונים שמחוץ לפוליסות – כמו שהראתי בכתבה למעלה. עוד דוגמה לכך היא מקרה שכבר דיברתי עליו בעבר של ילד מהקהילה היהודים בהונג-קונג שההורים שלו היו צריכים להביא מכשיר רפואי מגרמניה בעלות של מליון דולר אמריקאי בשביל להציל את החיים שלו. אף פוליסה כמעט לא מכסה מקרים כאלו.
לזוג עם שלושה ילדים שרוצה לבטח נגד כל סיכון אפשרי – בטח מדובר על אלפי שקלים רבים כל חודש אם לא יותר. ככה שאף אחד לא מבוטח נגד כל הסיכונים – כולל אתה.
לכן נשאר לבחור עד כמה אתה רוצה להיות מבוטח וכמה להוציא על זה. רוב האנשים קונים ביטוחים שחברות הביטוח דוחפות להם ולא ממש חושבים על העניין בצורה כלכלית – ביטוח משלים של קופות החולים וביטוח סיעודי שעושים לילד – אלו דוגמאות מעולות לשיקול לא כלכלי ולא רציונלי בבחירת ביטוח.
אין שום הגיון בכך שבחור בן 25 קונה ביטוח נגד סרטן ואלצהיימר, אבל לא קונה ביטוח נגד תאונות בבית. אלו החלטות לא נכונות שעולות לאזרח הפשוט המון כסף.
לעומת זאת, מי שיש לו מספיק כסף, מבוטח נגד כל סיכון קיים.
צריך לזכור שבתור תושב ישראל יש לך כבר ביטוח מעולה דרך קופות החולים (הביטוח הרגיל לא המשלים), ובנוסף לכך הרבה מקומות עבודה עושים ביטוח נוסף (ככה זה היה לפחות בקומברס), ובמקרה של חירום העבודה לפעמים משלמת לפנים משורת הדין גם אם המחלה לא נכללת בביטוח.
אני לא נגד ביטוח, שכל אחד יעשה חושבים בעצמו. אבל ההחלטה צריכה להיות הגיונית ולא לפי מה שחברות הביטוח דוחפות לנו.
לי אין שום ביטוח היום, כי אני די מכוסה לכל צרה, ובעבר הסתפקתי בקופת חולים + ביטוח מהעבודה.
אם אתה מודע לדעות שלי על הרפואה המערבית, אז אתה צריך להבין יותר למה אני לא כל כך מתלהב מהביטוחים. לדעתי רוב ההתערבות של הרפואה (כולל רוב הניתוחים) לא מועילים לחולה אלא מזיקים לו. כיוון שרוב האנשים לא מסכימים איתי בעניין הזה, סביר להניח שהם יהיו יותר פתוחים לרכישה של ביטוחים משלימים למיניהם, אבל צריך לעשות זאת באופן מושכל.
עדו,אני לא מסכימה איתך שביטוח סיעודי לילד איננו כלכלי.
הביטוח תחום ל25 שנה מיום שהתחלת לשלם והוא לכל החיים.
אני משלמת לעצמי 250 ש"ח לחודש על אותו ביטוח שמישהו חדש בגיל 40 בערך ישלם 600 ש"ח על אותו ביטוח .
דוקא בגלל שהילדים צעירים הם נכנסים בסכום נמוך של 85 ש"ח וכמובן זה יחסוך מהם את הביטוח הסיעודי והנחות שרוב האנשים עושים דרך קופ"ח בצורה אוטומטית מבלי לדעת מה הם מקבלים עבורו.
עדו,
אין קשר לדעותיך בעניין הרפואה המערבית. נראה לי שאתה לא יורד לסוף דעתי בעניין סוגי הביטוחים שעליהם אני מדבר.
ביטוח סיעודי ייתן לך (וליקיריך) גמלה חודשית קבועה אם תהיה במצב סיעודי חלילה (לא שולט על הסוגרים, לא מסוגל ללכת, לא מסוגל לאכול בכוחות עצמך וכו'). הגמלה הזו נועדה לממן עזרה של מטפל קבוע.
ביטוח אבדן כושר עבודה נועד לשלם לך גימלה חודשים קבועה כתחליף למשכורת חודשית, במקרה שבו תגיע חלילה להמצב שבו לא תוכל לעבוד (באופן מלא או חלקי). אגב, אני מתייחס לאלו שיש להם עבודה "מסודרת", לא יודע אם אתה יכול לבטח עצמך – אבל אני מאמין שכן.
ביטוח חיים נועד לתת ליקירך סכום חד פעמי גדול, או גמלה חודשית, במקרה ואתה תמות חלילה, כך שהם יאבדו מקור פרנס החשוב.
ביטוח תרופות במדינת ישראל נועד לאפשר לך לממן תרופות שהמדינה לא כללה בסל הבריאות – רק זה אולי לא רלוונטי לך, אבל מי שמשתמש בתרופות מערביות צריך לדעת שבמקרה צרה מדובר בתרופות שעולות עשרות אלפי שקלים לחודש.
כמו שאומרת דפני, ביטוח סיעודי לילד זה הדבר הכי כלכלי בעולם. אני לא סגור מה התעריף לילד, אבל אספר לך שאני ואשתי מבוטחים בביטוח סיעודי שמבטיח גמלה חודשית של 13,000 ש"ח לכל אחד לכל החיים במידה וחלילה אחד מאיתנו יהיה במצב סיעודי. הפרמיה משתנה כל חמש שנים (דפני כנראה מדברת על פרמיה קבועה לכל החיים, ולכן כיום היא גבוהה יותר, אבל בעתיד היא תמשיך לשלם אותו סכום, שכבר ייראה מגוחך), וכיום היא עומדת על 17 ש"ח לחודש לכל אחד. (וזה כמובן חוץ מהביטוח הסיעודי של קופות החולים שלא שווה הרבה). זאת אומרת שאתה בטח יכול לבטח את הילדות שלך בפחות מ- 10 ש"ח לחודש. זה בזבוז? זה לדעתי ההוצאה הכי משתלמת שיכולה להיות לבן אדם. נכון שאי אפשר לבטח עצמך נגד כל האסונות שעשויים לקרות, אבל נגד האסון הספציפי הזה כן – ולכן במקומך הייתי רץ לבטח את הילדות.
ביטוח משלים של קופת חולים לא קשור לנושא שאני מדבר עליו.
מקומות עבודה עושים לפעמים חלק מהביטוחים הללו, אבל לא את כולם, ולאו דווקא את הביטוחים המקיפים ביותר. לכן כל אחד חייב לקחת אחריות על עצמו ועל משפחתו ולבדוק טוב טוב איזה ביטוח עליו להוסיף בעצמו ועל חשבונו.
חברות הביטוח הן לא קרנות צדקה. הן מרוויחות על כל ביטוח שהן מוכרות.
אם למשל אתה מבטח את הילדים שלך בביטוח סיעודי, חברות הביטוח מרווחיות עליך וזאת בנוסף לעובדה שיש להן הוצאות רבות ושהתשואה שהן משיגות על הכסף (שלך) יותר נמוכה מאשר התשואה של ה SPY. כלומר אם אתה שם את הכסף ב SPY, זה הרבה יותר כלכלי. על עובדה זו אין בכלל ויכוח. העניין הוא שאתה לוקח כאן איזה שהוא סיכון שהילד שלך יצטרך עזרה סיעודית בגיל 20 במקום בגיל 90. זה העניין בביטוח. כל אחד צריך לעשות את החושבים שלו, ולהחליט איזה ביטוח הוא רוצה. בסופו של דבר כולנו לוקחים סיכונים כל יום. אתה בוחר לנהוג לעבודה במקום לקחת רכבת, או נוסע לטיול במזרח במקום באירופה וכו'. כמו שאתה לוקח סיכונים בחיים היום יומיים שלך, אתה גם לוקח סיכונים באיזה ביטוח אתה קונה ואיזה לא.
תחשוב על זה שאם אתה קונה הרבה מאוד ביטוחים, אז אתה גם לוקח סיכון מאוד גדול כיוון שלא ישאר לך הרבה כסף לחסוך, ואז אם יקרה לך אסון שהביטוח לא מכסה, הפסדת, ובדיעבד היה לך עדיף לחסוך ולבטח את עצמך. בקיצור, כולנו לוקחים סיכונים ברמה זו או אחרת.
אתה יכול לבטח את עצמך נגד כל אסון ולא רק ביטוח סיעודי. אבל התשלום יהיה מאוד גבוה. השאלה היא למה לבטח סיעודי ולא על נפילה במדרגות בבית או על טביעה בבריכה וכו' וכו'.
עדו,
התשובה לשאלה האחרונה שלך נורא ברורה: כי נפילה במדרגות לא גורמת לך לנזק כספי. אבל אם הנפילה במדרגות מביאה אותך למצב סיעודי – אתה מכוסה בביטוח הסיעודי, ואם היא מביאה אותך למצב שאתה כבר לא יכול לעבוד – אז אתה מכוסה בביטוח אבדן כושר עבודה.
הכל נכון, בשינויים המחוייבים, גם ביחס לטביעה בבריכה.
לכן, נכון שאני לא מכוסה נגד כל אירוע, אבל אני כן מכוסה כנגד 90% מהאסונות שיכולים לקרות לי. ("מכוסה" במובן זה שלא ייגרם לי אסון פיננסי בעקבות האסון).
כי כל אסון שיביא אותי למצב סיעודי – יש לי פתרון לנזק הכלכלי הקשה הנלווה לכך. וכל אסון שיביא אותי לכך שלא אוכל עוד לעבוד – יש לי פתרון לנזק הכלכלי הקשה הנלווה לכך. וכל אסון שיביא למותי – יש למשפחתי פתרון לנזק הכלכלי הקשה הנלווה לכך.
נכון שכל אחד לוקח סיכונים בחיים שלו, אבל אם יש לך דרך לבטח את הקטסטרופה הכלכלית הנובעת מחלק מהם – אתה צריך לעשות ביטוח. ושוב: אני מדבר אך ורק על ביטוח מפני נזקים כספיים שיכולים לשנות כליל את הרווחה הכלכלית שלך.
מי שלא קונה ביטוח מתאים – לוקח על עצמו (לדעתי) סיכון בלתי סביר.
גם אם תחצה את הכביש בעיניים עצומות – רוב הסיכויים שלא תידרס, כי המכוניות יעצרו לך. אבל למרות זאת אתה לא לוקח את הסיכון, ומסתכל לצדדים טוב טוב לפני שאתה חוצה. לכן גם אל תעצום עיניים בפני הסיכון הכרוך במותך, באבדן כושר העבודה שלך או בהגעה למצב סיעודי.
כן, אבל פקיחת עיניים בכביש לא עולה לך כלום, וביטוח עולה לך.
אבל יש משהו במה שאתה אומר. אני לא מכיר פוליסות ביטוח לעומק, אז בהחלט יכול להיות שאתה צודק.
מה למשל קורה אם כתוצאה מנפילה במדרגות אתה מתעוור?
האם במקרה שכזה אתה נחשב לסיעודי?
אם כתוצאה מנפילה במדרגות אתה צריך השתלת כבד (כי הכבד נפגע בנפילה), אז הביטוח הסיעודי לא עוזר לך (וגם לא הביטוח המשלים – לפחות כפי שהוא היה בשנת 2000 – כי הוא לא כולל תאונות). בטח יש עוד הרבה דוגמאות שלא חשבתי עליהם. אבל, שוב, יש משהו במה שאתה אומר. כל אחד צריך לבדוק ביטוחי בריאות לגופו של עניין וביחס למצבו.
אני בכל מקרה לא צריך ביטוח. זה לפחות מה שאני חושב. ברור שיכול להיות מקרה שאני וכל המשפחה שלי נקבל כוויות רציניות כתוצאה נניח משריפה, ואז כולנו נצטרך סיוע לאורך כל החיים – ודבר כזה אני כנראה לא אוכל לממן. אבל אלו ממש מקרי קיצון. אני די בטוח שאני יכול לממן היום הרבה יותר מ-90% ממקרי החירום.
בזמן שעבדתי, היה לי ביטוח מהעבודה שכלל בין השאר אובדן עבודה, אבל גם לביטוחים האלו יש תקרה וגם הם לא מכסים הכל.
עידו, הנקודה של אסף (תקן אותי אם אני טועה בשם) היא שדווקא כשאתה צעיר אתה זקוק לביטוחים כדי להגן מפני קטסטרופה שהמשאבים הנוכחיים שלך לא יכולים לכסות, וזה עובד טוב מכיוון שהחברות מתמחרות את הביטוחים נמוך יותר לגילאים צעירים. ככל שהגיל עולה, ובהתאם למצב הכלכלי שלך, אתה יכול לקצץ בביטוחים מתוך ידיעה שהסכום הנזיל שלרשותך יעמוד לך לטובת הקטסטרופות. התפקיד של הביטוח הוא לכסות את ה"ברבורים השחורים" של העולם, בעיקר מבחינה בריאותית.
ASAFREN
יש לך גם ביטוח סיעודי פרטי וגם ביטוח סיעודי של קופת חולים? זה לא כפילות?
הבעיה עם הביטוח הסיעודי שהאדם צריך לעמוד בכל כך הרבה תנאים (כמו שליטה על הסוגרים) כדי לקבל את הקיצבה…רוב האנשים לדעתי לא מקבלים בסוף את הקיצבה כי חסר להם חלק מהתנאים.
שלא נדבר על זה שחברות הביטוח מנסות לא לשלם וצריך להאבק בהם כדי לקבל את הקיצבה.
למרות זאת כן עשיתי ביטוח סיעודי בגובה של 10000 ש"ח לכל החיים.
שאלת הגיל היא קריטית – אם חוסכים מספיק כסף עד גיל 50 אפשר לצמצם את כמות הביטוחים כמו ביטוח חיים או אובדן כושר עבודה.
יש לי הרגשה שכמו שעידו קיצוני ואין לו ביטוחים בכלל אתה קיצוני לצד השני ומשלם הרבה על ביטוחי קטסטרופות במקום לחסוך.מציעה לך לשקול שנית את הביטוחים.
דפני חברות הביטוח לא טיפשות – כדאי להם לקבל את הכסף עבור סיעודי לילדים כבר עכשיו ולעשות הרבה כסף, לאורך עשרות שנים עד שילדיך יקבלו קיצבה אם בכלל.
עידו אני חייבת לציין שהתרופות הסיניות יעילות מאוד לגבי מחלות סיניות.שני הילדים שלי שקיבלו 40 מעלות חום כשעברנו מביג'ין להונג קונג לא הצליחו להוריד את החום בעזרת תרופות מערביות .כשנתנו להם תרופות סיניות תוך 12 שעות היתה הטבה משמעותית ביותר.התרופות שם עובדות על הסימפטומים – לכל סימפטום יש כדור.כאב ראש – כדור,כאב בטן – כדור כך שכל ילד קיבל 8 כדורים למחלה אבל זה עבד….חבל על הזמן.
דרך אגב מזל שהחלטת לקנות עוד ג'ינס כי כבר חשבתי לערוך התרמה בין כל חובבי הפורום כדי לקנות לך מתנה ג'ינס. ח..ח…ח…
לגבי הביטוח הסיעודי: יש שש פעולות בסיסיות שמוגדרות על פי חוק (חברת ביטוח לא יכולה לתת הגדרה משל עצמה). אם אתה לא מסוגל לבצע שתיים או שלוש מתוכן – אתה נחשב במצב סיעודי. אתה זקוק למטפלת צמודה ולכן אתה מקבל פיצוי. אגב, את הפיצוי תקבל גם אם בפועל לא שכרת מטפלת, אלא נניח קרוב משפחה מטפל בך.
יש לי אכן ביטוח כפול, אבל זה לא בדיוק כפול, אלא מצטבר. אני אקבל גם מכאן וגם מכאן. הביטוח של המשלים נחות הרבה יותר: למשל אם אתה במצב סיעודי תקבל את הגמלה החודשית רק למשך מספר שנים ולא לכל החיים.
עדו – הפגיעה בכבד לא כ״כ רלוונטית לכאן. כלומר: אם כתוצאה מהפגיעה בכבד אתה תהיה במצב סיעודי – אז יש ביטוח סיעודי, ואם לא תוכל בעקבות זה לעבוד – אז יש לך ביטוח אבדן כושר עבודה. את הטיפול הרפואי עצמו אפשר לקבל מהמדינה ללא תשלום. רוצה לבחור מנתח ידוע שם? תעשה ביטוח משלים או ביטוח בריאות פרטי. אבל זה בעיני לא ביטוח קטסטרופה, אם אתה מוכן להסתפק בשירותי הרפואה הציבורית (שבישראל היא לא כל כך רעה). כאמור, ביטוח בריאות בכלל לא קשור לנושא שהעליתי כאן, אבל רק מכיון שהנושא עלה אציין (כפי שבטח ניחשתם) שגם לזה יש לי ביטוח: אני יכול לבצע כל ניתוח, מכל סוג, בכל בית חולים בעולם לפי בחירתי עד עלות של מיליון דולר. אבל כאמור זה לא ביטוח הכרחי. שאר הביטוחים שציינתי – הכרחיים!
עדו, מכיווון שאני אוהב אותך אני מאחל לך שבלילות הקרובים תישן גרוע, מכיוון שתתמלא במחשבות על כמה המשפחה שלך חשופה אם יקרה למי מכם אסון, ותבין שגם אתה חייב ביטוחים מהסוג שציינתי. המשפט ״אני לא זקוק לביטוח״ הוא טעות ענקית. אין אדם שלא זקוק לביטוח. יש רק אנשים שלא מודעים לזה שהם זקוקים לביטוח או אנשים שלא יכולים להרשות לעצמם ביטוח כי הם חיים מהיד אל הפה.
רק בריאות!
Asafren, אני לא צריך ביטוח בגלל מצבי הפיננסי. חשבתי שהבהרתי את העניין הזה. יש לי מספיק כסף בשביל לממן בעצמי מצבי חירום.
התשובות שלך לגבי נפילה במדרגות לא נראות לי נכונות. אם למשל אתה מתעוור כתוצאה מנפילה – זה דבר שיכול לקרות, אז הביטוח לא עוזר לך. אם הכבד שלך נפגע, אתה לא נהפך לסיעודי, וכמו שאמרתי, ביטוח משלים לא יעזור לך כי הוא לא כולל תאונות. נכון, אפשר לעשות ניתוח בארץ – ולחכות כמה שנים עד שימצא תורם אם בכלל. אבל יכולות להיות פגיעות אחרות – כמו פגיעות ראש מסויימות, או עוד אלף ואחת פגיעות אחרות, שלא יכניסו אותך למצב סיעודי, אבל עדיין יצטרכו ממך להוציא כספים רבים על טיפולים שונים (בארץ או בחו"ל).
אתה טוען כאילו כל פגיעה או שהיא לא גורמת נזק בכלל או תביא אותך למצב סיעודי, וזה פשוט לא נכון. אתה חושב שאתה מבוטח ל-90% ממקרי החירום, ולדעתי אתה טועה. אתה מבוטח להרבה פחות מזה. וזאת בדיוק טעות של הרבה מאוד אנשים – הם משלמים סכומי עתק בשביל להיות מבוטחים לחלק קטן מהסיכונים, והם פשוט לא מבינים את זה.
עדו,
מה שאתה כותב לא נכון.
אם אני מתעוור, אז אני לא יכול לעבוד ולכן מופעל ביטוח אובדן כושר עבודה שייתן לי גמלה חודשית כתחליף למשכורת.
הביטוח המשלים בכלל לא שייך לעסק, כפי שכבר ציינתי. הוא בסך הכל מאפשר לך לבחור מנתח ובית חולים מתוך רשימה.
לא קשור לנושא. ובכל מקרה, רק לידיעה, הביטוח המשלים מכסה כל צורך רפואי בביצוע ניתוח, לא משנה מה הסיבה (לרבות תאונה).
לגבי תרומת כבד – על פי החוק בישראל וגם ברוב המדינות אסור לקנות אברים. לכן הביטוח לא מכסה את זה. כל אדם שפועל בצורה חוקית צריך לחכות בסבלנות לתרומת אברים ולא לקנות אותם.
למה שאצטרך להוציא כסף על פגיעות ראש? כל הטיפולים ניתנים חינם על ידי קופות החולים.
לדעתי אתה מתבלבל במשהו בסיסי: אני לא עשה ביטוח כדי להרוויח כסף במקרה ש״יתמזל״ מזלי ואחטוף פגיעת ראש, הרס הכבד או סרטן. אני עושה ביטוח כדי שאם ההכנסה שלי תפגע (ולא משנה ממה!) – אקבל פיצוי כספי כתחליף. זה הכול. ולכן כן יש כאן איזושהי דיכוטומיה: לא מעניין אותי מה חטפתי, מעניין אותי אם זה פוגע ביכולת ההשתכרות שלי. ואם אני גם במצב סיעודי חלילה – יש בנוסף גם כסף למטפלת צמודה. לכן אני כן חושב שנכון לומר שאני מכוסה כמעט בפני כל פגיעה שגורמת לקטסטרופה כלכלית.
אני חושב שאתה עדיין לא מבין את הטענות שלי.
– יכולות להיות פגיעות שיביאו אותך לידי מצב סיעודי או לאבד את היכולת לעבוד, אבל הם לא יוכרו ככאלו ע"י הביטוח. הדוגמה שהבאתי בכתבה מ YNET מוכיחה זו – למרות שלמבוטח היה מגיע פיצוי על איבוד איבר, הוא עדיין לא קיבל פיצוי כשהעורק שלו הוחלף.
למשל אם אתה מתעוור, אז אתה צריך עזרה, אבל אולי הביטוח לא מכיר בעיוורון כמקרה סיעודי. אז יופי, תקבל הבטחת הכנסה, אבל חוץ מזה עדיין תצטרך לשלם אלפי שקלים כל חודש על עזרה סיעודית.
או אולי קיבלת מכה בראש ואתה שומע כל הזמן זימזומים ולכן לא מסוגל לעבוד, אבל הביטוח מתנער מאחריות.
– לא כל ניתוח ניתן לעבור בארץ. יש לי חבר שטס לגרמניה כדי לעבור ניתוח בראש. הביטוח לא יממן לך את זה. כלומר אתה יכול להיפצע מתאונה כאשר את הטיפול הטוב ביותר אפשר לעבור רק בחו"ל, אבל הביטוח לא יממן לך את זה.
– ועוד דבר – האם גמלת הבטחת הכנסה מוצמדת לשכר הממוצע במשק או לאינפלציה? אם היא מוצמדת לאינפלציה, זה מאוד בעייתי.