2012 הולכת להיות שנה קשה לכלכלה הסינית

כש-2012 בפתח המצב בסין נראה רע מיום ליום.
באוקטובר כתבתי שאני מרגיש בעצמות שהמצב בסין מתדרדר די מהר, וככל שעובר הזמן אני הולך ומשתכנע ש-2012 תהיה שנה די קשה לכלכלה הסינית.

כבר ברור שהנדל"ן הסיני בנפילה חופשית. קבלנים לא מצליחים למכור דירות אם הם לא מציעים הנחות של עשרות אחוזים. ישנה ירידה חדה בספר הבתים שנמכרים וגם ירידה במספר הקרקעות שנמכרות לקבלנים – מה שהוביל לירידה בהכנסות של הממשלות המקומיות.
בעבר, כשדיברתי על בועת הנדל"ן בסין, רבים טענו שהבועה קיימת רק בשלושת-ארבעת הערים הגדולות, ואילו בערים הקטנות יותר המצב נורמלי (גם משקעים גדולים שאני די מכבד טענו זאת – כמו למשל ג'ים רוג'רס ומרטין ויטמן). אבל לפחות ממה שאני קורא נראה שמצב בערים הקטנות קשה לא פחות אם לא יותר. ערים כמו – Wen Zhou, Hang Zhou, Qing Dao, Dong Guan כמו גם הערים באי חאינן ועוד ערים רבות אחרות חוות מפולת נדל"נית. הנה למשל רשומה של זר שגר בעיר צ'ינג דאו שמתאר את מפולת הנדל"ן בעיר זו. (מי שעוד מפקפק בכך שהנדל"ן בסין הולך לצנוח בגדול, צריך לקרוא את הכתבה המשובחת של בלומברג).

היה לי ברור שמשבר בענף הנדל"ן יזלוג לתחומים אחרים של הכלכלה הסינית, אבל ציפיתי שזה ייקרה רק ב-2013, כי לדברים האלו לוקח זמן להתפשט. אבל ממה שאני שומע וקורא, נראה שהזליגה כבר החלה. לפני כמה ימים נפגשתי עם חבר שמוכר יהלומים בסין. הוא הקים אופרציה ממש גדולה בסין. הוא החל לשווק כאן יהלומים לפני כעשור, והפך את סין לשוק השני הכי גדול בחברה בה הוא עובד. תמיד שאני מדבר אתו אני שואל איך העסקים, ותמיד התשובה היא שהשוק פורח, שהוא מגייס עוד עובדים ושהשנה תהייה עוד שנת שיא במכירות.

הפעם כשנפגשנו התשובה שלו הייתה שונה. זאת הפעם הראשונה שהוא אמר לי שיש האטה משמעותית בעסקים. לטענתו, מאוגוסט ישנה ירידה במכירות היהלומים בסין כאשר עיקר הנפילה היא באבנים היקרות והגדולות יותר. ידוע לי שיש משבר נזילות בסין – כלומר שלאנשי עסקים קשה יותר להשיג הלוואות מהבנקים, לכן חשבתי שהסיבה לירידה במכירות היא שללקוחות שלו קשה לקבל אשראי, אבל לטענתו הבעיה נמצאת גם אצל לקוחות הקצה. לקמעונאים באמת קשה להשיג אשראי היום. רבים מהלקוחות שלו לוו כספים רבים בשנים האחרונות (בעיקר מקרובי משפחה ומחברים) בשביל לפתוח עוד ועוד חנויות, וזאת למרות שרבות מהחנויות מפסידות. עכשיו המלווים רוצים את הכסף בחזרה – דבר המקשה על הלקוחות.
אבל מעבר לכך, גם אצל לקוחות הקצה – כלומר אצל הצרכן הסיני – ישנה האטה. צרכנים החלו לקנות פחות יהלומים.

כמובן שמקרה אחד אצל יהלומן אחד לא מוכיח כלום (למרות שלחבר שלי יש עשרות לקוחות שסך הכל מחזיקים אלפי חנויות בכל רחבי סין), אבל הוכחה נוספת להתדרדרות המהירה בכלכלה הסינית ניתן לקרוא בבלוג של דן הריס (עו"ד זר שעובד בסין) אשר מדווח על גל של מכתבים שהוא מקבל לאחרונה מאנשי עסקים זרים בסין שמדווחים על פשיטות רגל של לקוחות.

בעשור האחרון השקעה בנכסים קבועים (בעיקר נדל"ן ותשתיות) היה הקטר שהוביל את המשק הסיני. הציפייה של ההנהגה הסינית הייתה שהצרכן הסיני יתפוס את מקום ההשקעות, ויוביל את המשק הסיני בשנים הקרובות. הבעיה עם צפייה זו היא שצריכה לא יכולה לצמוח בווקום. אם תהיה האטה בנדל"ן הסיני זה בהכרח יביא להאטה במשק כולו מה שיביא גם לירידה בצריכה – והירידה במכירות של יהלומים כנראה מוכיחה זאת.

אז מה אני צופה?
היום, כשכבר ברור ששוק הנדל"ן נופל ושאכן הייתה בועה, הדעות לגבי עתיד סין חלוקות. ישנו את המחנה האופטימי שצופה נחיתה רכה לכלכלה – קרי צמיחה של כ-8% בשנה בתל"ג (לעומת כ-10% בעשור האחרון). ויש את המחנה הפסימי יותר שחושב שסין הולכת לנחיתה קשה – או צמיחה של כ-5% בתל"ג. לדעתי שני המחנות אופטימיים מדי. קודם כל, עוד לא שמעתי על מצב בו שוק הנדל"ן מתרסק והכלכלה חווה רק נחיתה רכה. התפוצצות של בועת-נדל"ן היא אירוע קשה שמביא תמיד לנפילה קשה בכלכלה. על כן אני לגמרי לא מקבל את תסריט הנחיתה הרכה. אבל גם התסריט "הקשה" של צמיחה של כ-5% בשנה נראה לי אופטימי מדי.
ההימור שלי הוא שב-2013 במקרה הטוב הכלכלה הסינית תצמח ב-2% ובמקרה הגרוע יותר יהיה מיתון. ל-2012 אני צופה צמיחה נמוכה מ-8%.

ב-2008, כשסין נכנסה למיני-מיתון שערך כחודשיים, הממשלה הסינית הציגה תכנית תמריצים, הדפיסה הרבה כסף, הורתה לבנקים להלוות וע"י כך הוציאה את סין מהמיתון. הפעם אני חושב שתסריט זה לא ייקרה. שלוש ידיעות שקראתי לאחרונה מאששות השערה זו:
1 – ראש ממשלת סין, וון ג'יה באו, קרא לפני כשבועיים למגזר הפרטי לקחת חלק גדול יותר בהמרצת המשק הסיני. זה שינוי של 180 מעלות מהמדיניות הסינית בשנים האחרונות אשר עודדה את התפתחותו של המגזר הציבורי על חשבון המגזר הפרטי (למה שהסינים קראו "国进民退"). הסיבה לכך לדעתי היא שלממשלה הסינית נגמרו הקלפים מתחת לשרוול. הם כבר מינפו את הרשויות המקומיות יותר מדי וכבר לא יכולים להוסיף עוד מינוף למערכת. על כן הם רוצים שהמגזר הפרטי ימריץ עכשיו את הכלכלה. כמובן, שגם המגזר הפרטי עמוס בחובות, ולכן זה לא ייקרה.

שתי הנקודות הבאות מראות עד כמה הממשלה הסינית נאלצת להוריד את הרגל מהגז בגלל שהיא כבר ממונפת יותר מדי.

2 – ההשקעות בתשתית הרכבות עומדות לרדת ב-15% בשנה הבאה.

3 – לפני כשנה חבר שאל אותי האם קראתי את תכנית החומש החדשה של ממשלת סין ועניתי לו שלא קראתי כי אין סיכוי שהם יצליחו לעמוד ביעדים שהם הציבו לעצמם. והנה כשנה לאחר פרסום התכנית הסינים כבר נסוגים מאחת מגולות הכותרת של התכנית – הבנייה הציבורית. לפי תכנית החומש סין עמדה לבנות 36 מליון דירות ציבוריות ב 2011-2015. 10 מליון בכל אחת מהשנים 2011 ו 2012 ואז 16 מליון בשלושת השנים האחרונות. ב-2011 אכן החלו לבנות 10 מליון דירות (לפחות לפי הדיווחים הרשמיים שקשה לדעת עד כמה הם אמינים), אבל כבר לקראת סוף השנה משרד השיכון הסיני הודיע שהוא מתכוון להוריד את היעד לשנה הבאה. השוק ציפה ל-8 יחידות דיור אבל לפני מספר ימים ייצאה הודעה רשמית שמספר הדירות הציבוריות שיחלו להיבנות ב-2012 יעמוד על 7 מליון – ירידה משמעותית משנה שעברה.

אומנם צריך לזכור שמתחילת בנייה עוברות כשנתיים עד שהבנייה מסתיימת ולכן אם אכן יחלו להיבנות 7 מליון יחידות בשנה הבאה, סך ההשקעה בשנה הבאה תהיה גבוהה יותר מאשר ב-2011 בגלל שהבנייה שהחלה ב-2011 תיגרר ותימשך גם לאורך 2012. אבל ההפחתה במספר התחלות הבנייה לעומת תכנית החומש מראה עד כמה סין מתחילה להרגיש את מצוקת האשראי.

מעניין אותי לדעת אם אנשים שעובדים עם סין שומעים סיפורים דומים על התקררות המשק הסיני, על כן החלטתי לפתוח את הרשומה לתגובות.