הבנק המרכזי בסין הודיע היום על העלאה נוספת בריבית של 0.25%. ההימור שלי זה שהעלאה זו באה בגלל שהנתונים הראשוניים על האינפלציה בחודש יוני לא מעודדים.
אני לא אתפלא לראות שהאינפלציה עלתה ביותר מ-6% ביוני, אחרת קצת קשה להסביר העלאת ריבית זו. ראש ממשלת סין, ואן ג'יה באו, כבר חצי שנה מדבר על כך שהממשלה מצליחה לנצח את האינפלציה, אבל בינתיים זה לא נראה ככה.
הסינים ממשיכים לנסות לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, כאשר הם ממשיכים למנף את הכלכלה עם פרויקטים רבים של תשתיות ונדל"ן, אבל מצפים שהאינפלציה תרד. לאט לאט הם מבינים שאי אפשר לרקוד על שתי החתונות, והם יצטרכו לוותר על אחד מהשניים. איך שזה נראה עכשיו, האינפלציה זאת העדיפות הראשונה שלהם, ולכן אני מצפה שנראה צמיחה כלכלית נמוכה ממה שהתרגלנו בשנים האחרונות.
בשביל לרסן את האינפלציה, סין תהיה חייבת למתן את הצמיחה.
סיבה נוספת לכך שאני חושב שהצמיחה בסין תאט זה הדיווחים האחרונים על החובות ההולכים ונערמים מחוץ למאזנים של ממשלת סין. הממשלה הסינית החליטה לבדוק מה המצב של הממשלות המקומיות (קרי – הממשלות המחוזיות), וגילו שם חוב של לפחות 14 טריליון יואן (אם כי אני לא אתפלא אם זאת רק התחתית של החבית). אפילו 14 טריליון זה לא כסף כיס לסין שהתל"ג שלה עומד על כ-40 טריליון.
אומנם חלק מהמומחים חושבים שזה שסין מתחילה לבדוק מה הולך במחוזות השונים זהו סימן טוב, ושהממשלה תתחיל לטפל בבעיה. טענה זו אומנם נכונה, הבעיה היא שהטיפול הולך להיות כואב. חוב כה גדול מראה שהטענות כאילו הצמיחה בסין לא נבעה ממינוף יתר אינן נכונות. אם סין תתחיל לרסן את הממשלות המקומיות, ולא תרשה להן למנף עצמן לדעת, זה עוד משהו שיקרר מאוד את הכלכלה.
הסיבה האחרונה היא שלדעתי בועת הנדל"ן בסין כבר התפוצצה (ואני אכתוב על כך בקרוב). אם אני צודק, אז יהיה מאוד קשה לסין לצמוח כאשר הקטר העיקרי שלה בשנים האחרונות מקרטע.
ההימור שלי (והימורי מקרו זה לא משהו שהצלחתי בו יותר מדי בעבר) זה שהימים בהם סין צמחה בקצב של 10% בשנה נגמרו וכנראה לא ישובו יותר לעולם (או לפחות להרבה שנים). אולי השנה צמיחה כה גבוהה עוד אפשרית, אבל זאת תהיה השנה האחרונה שזה יקרה.
