בשעה טובה בראשון במאי משרד הבריאות הסיני העביר לראשונה תקנות האוסרות על עישון במקומות ציבוריים. מדובר רק בתקנות ולא בחוק, ולא נקבעה דרך לאכוף את התקנות או מה העונש הצפוי למי שעובר עליהן – זה מה שנקרה חוק בלי שיניים. אבל עדיין יש כאן התקדמות מסוימת. כשסין הצטרפה לפני מספר שנים לארגון הבריאות העולמי היא הבטיחה לאסור על עישון במקומות ציבוריים עד תחילת 2011. סין לא עמדה בהבטחה זו מה שגרם לה לאבד-פנים.
לסין יהיה קשה מאוד להילחם בעישון לא רק בגלל שזה משהו שטבוע כאן חזק בתרבות, אלא גם בגלל שחלק ניכר מהכנסות המדינה מגיע מהרווחים על מכירת סיגריות. כל חברות הטבק בסין כולל יבוא של טבק וסיגריות מחו"ל מנוהל ע"י חברת הטבק הלאומית – גוף רווחי מאוד ולכן גם חזק מאוד פוליטית. למרות זאת, אני מאמין שסין, בתור מדינה שרואה את עצמה כמעצמה עולה, לא תרצה להישאר מאחור במאבק העולמי בעישון, ולכן אני מאמין שכן נראה החמרה מסוימת בחקיקה נגד עישון בשנים הקרובות.
עוד מלחמה בה פתחה ממשלת סין בחודש שעבר היא המלחמה נגד נהיגה בשכרות, וכאן הסינים לא הלכו על חקיקה רכה כמו נגד הסיגריות. כאן סין הראתה עד כמה היא יכולה להיות קשוחה כשהיא מעוניינת בכך. שתיית אלכוהול בזמן הארוחה – במיוחד במסעדות, היא תופעה מאוד נפוצה בסין (בעיקר אצל הגברים). זה ממש חלק מהתרבות כאן. וכמו שכל מי שעשה עסקים בסין יודע, חלק בלתי נפרד מעשיית עסקים עם סיני היא ללכת איתו לארוחת ערב ולהשתכר ביחד. זה משהו מאוד חזק בתרבות כאן, אבל תופעה זו הביאה עמה גם הרבה תאונות דרכים מן הסתם. לפני כמה שבועות הממשלה הסינית החליטה שהגיעו מים עד נפש, וחוקקה חוק שקבע כי נהיגה בשכרות היא עבירה פלילית!! והעונש על עבירה זו הוא מאסר בפועל של חודש עד חצי שנה!!!
בימים הראשונים לאחר שעבר החוק הטלוויזיה לא הפסיקה לשדר תמונות של נהגים שנשלחים לכלא, תמונות אלו הפחידו לגמרי את עברייני התנועה הפוטנציאלים מה שהביא לירידה דרסטית במספר תאונות הדרכים.
הלוואי שבישראל היו עוברים חוקים דרקונים שכאלו.
החוק החדש הביא גם לפריחה בשרותי-נהיגה. זהו משהו שגם ראיתי ביפן – אם יוצאים ביחד לאכול במסעדה, כולם שותים, בסוף הארוחה מחייגים לחברת שירותי נהיגה אשר שולחת נהג שינהג על הרכב של השתיין ויחזיר אותו הביתה ביחד עם רכבו.
ועכשיו כלכלה
אתמול הממשלה הסינית ממש הצליחה להפתיע אותי כשהיא העלתה שוב את הרזרבות של הבנקים. אז נכון שהאינפלציה ממשיכה לדהור בקצב של 5.5%, אבל ציפיתי שהממשלה תפסיק ללחוץ חזק על הבלמים ותחכה עוד חודש-חודשיים לראות אם הכלכלה מאטה. זאת הפעם השישית שרמת הרזרבות עולה מתחילת השנה. והעלאות אלו כבר מתחילות להשפיע חזק על האשראי במשק. לבנקים יש פחות כסף להלוות, וחברות רבות נאנקות לקבל אשראי. כאשר לבנקים מותר לתת פחות אשראי, הם הרבה יותר בררנים בחלוקת הלוואות. אבל הבעיה בסין היא שהבררנות לא בא לביטוי רק לפי החוזק הפיננסי של הלווה, אלא גם לפי מעמדו הפוליטי. כלומר, הבנקים מעדיפים לחלק אשראי לחברות הממשלתיות שמקושרות פוליטית. אז מי שסובלים הם בעיקר העסקים הקטנים-בינוניים הפרטיים.
עסקים אלו פונים לשוק האפור לקבל כסף והריבית שהם משלמים גבוהה מאוד. הנה דוגמה מעניינת למצוקת האשראי בסין – חברות השקעות סיניות לוות כסף מבנקים בהונג-קונג בריבית של 10% (ומשאירות כפיקדון מניות בחברות סיניות גדולות), ומלוות לחברות בסין בריבית של עשרות אחוזים. ריבית של עד 60% – שזאת כבר ריבית שטוני סופרנו וחבריו נוהגים לגבות. זה מראה עד כמה מצב האשראי בסין קשה. ולכן הופתעתי מאוד לראות שהממשלה מקווצת עוד יותר את שוק-האשראי.
הרושם שממשלה נותנת עכשיו לשוק הוא – לא מעניין אותי שמפעלים קטנים ב ZheJiang או חברות נדל"ן יפשטו רגל. מה שמעניין אותי עכשיו זה לחסל את האינפלציה, ואני אעשה זאת בכל מחיר!
הקטר של סין ממשיך להיות ההשקעות בנכסים קבועים, אשר עלו ב-25%, כאשר ההשקעות בנדל"ן למגורים עלו בכמעט 40% במאי השנה לעומת השנה שעברה. מה שזה אומר זה שהתלות של כלכלת סין בבועת הנכסים ממשיכה לגדול, וזאת למרות שממשלה הסינית מתכננת לנתב את הכלכלה לכיוון של תלות בצריכה מקומית.
הצריכה עלתה "רק" בכ-17% וזאת למרות מאמצים גדולים מצד הממשלה לעודד צריכה ע"י תכניות שונות כמו סבסוד מוצרי חשמל לאכלוסיה הכפרית.
שוק המכוניות מתחיל לקרטע עם עלייה מינימלית במכירות של רכבים חדשים. התעשייה ציפתה לצמיחה דו-ספרתית השנה, וזה כנראה לא יקרה. בשביל לעודד את תעשיית הרכב, חידשה הממשלה את התכנית "כסף תמורת גרוטאה".
בסיכום החודשי האחרון כתבתי שהממשל האמריקאי לא ממש סגור על עצמו, כי מצד אחד הוא מנסה לתמרץ את הכלכלה אבל מצד שני הוא מגביל את הפעילות של הבנקים וע"י כך מפריע לכלכלה להשתקם.
הסינים גם כן אמביוולנטיים בהתנהגות שלהם. מצד אחד הם רוצים לקרר את הכלכלה כדי להוריד את האינפלציה ולכן הם לוחצים חזק על הבלמים – מעלים ריבית, חיזוק הרזרבות של הבנקים וכו'. אבל מצד שני הם לוחצים חזק על הגז – מסבסדים מוצרים חשמל ומכוניות, משקיעים סכומי עתק בתשתיות וכו'.
מעבר לאינפלציה שהתמריצים האלו יצרו (למרות שאני חושב שבועת התשתיות כאן מגיע לשיא, ולכן סין צריכה לדאוג מדיפלציה ולא מאינפלציה, אבל זה נושא אחר לגמרי), הבעיה שנוצרת כאן היא כמות החובות שהממשלה לוקחת על עצמה. חברת הרכבות הממשלתית נמצאת בגרעון של 2 טריליון יואן (והחוב ממשיך לצמוח כל יום), הממשלות המחוזיות חייבות יותר מ-12 טריליון יואן (ואני לא אתפלא אם בשנים הקרובות יתברר שהמספר גבוה פי כמה), הדיור הציבורי יעלה רק השנה כ-1.3 טריליון יואן וכו'.
כל החובות האלו נערמים להם וכשסין תכנס למשבר כלכלי, החובות יקשו עליה לאמץ תכניות תמרוץ.
