לפני מספר שבועות קראתי את הדוח האחרון של ת'ירד-אווניו (3rd Avenue). קצת הופתעתי שהם עדיין מחזיקים באותה הדעה לגבי שוק הנדל"ן בסין. למי שלא יודע, 3rd Avenue מושקעים מזה מספר שנים במספר חברות נדל"ן בהונג-קונג. מדובר ב-4 חברות – כולן מאוד גדולות עם רשימה מרשימה של נכסים בהונג-קונג. לכול החברות יש מאזן כספי מעולה ונסחרות בהנחה על ה NAV שלהן. קצת דומה לחברות הנדל"ן שאני מחזיק, רק פחות זולות.
הבעיה שלי עם חברות נדל"ן אלו היא שהן נכנסו לסין בשנים האחרונות, וכשהבועה תתפוצץ, הן ללא ספק ירגישו את הריקושטים. קראתי את הדוח האחרון של 3rd Avenue והתפלאתי שהם כמעט ולא מדברים על בועת הנדל"ן בסין. מרטין ויטמן, מנהל ומייסד הקרן, כבר מתקרב לגיל 90, ולכן נראה שהוא העביר את המושכות למשקיע צעיר יותר העונה לשם איין לפאי (Ian Lapey). איין מפרט את ארבעת ההשקעות שלהם בהונג-קונג, ומספר שהוא אפילו ביקר לאחרונה בהונג-קונג ושנחאי וניפגש עם ההנהלות.
מה שמפריע לי במכתב שלו למשקיעים הוא שנראה כאילו הוא מדקלם את המנטרות שמנהלי החברות סיפרו לו מבלי לבדוק את העובדות. למשל, הוא טוען שהחברות בהן הקרן מושקעת פעילות יותר בערים מדרגה שנייה (TIER TWO) בהן הבתים נקנים ע"י הדיירים ולא ע"י ספקולנטים. לדעתי טענה זאת לא נכונה.
אחת החברות בהן הקרן מושקעת היא ווילוק (סימול 20). אני קצת מכיר את החברה כי גם אני הייתי מושקע בה עד לא מזמן. ווילוק השקיעה כספים עצומים בשנתיים שלוש האחרונות בסין. אחת הערים בהן היא מאוד פעילה היא טיאן-ג'ין. כתבתי כבר על העיר הזאת מספר פעמים בחודשים האחרונים, וזאת בגלל שביקרתי שם לפני כשנה ונשארתי פעור פה מעודף הבנייה בעיר. ישנתי שם לילה אצל קרובי משפחה באזור הנמל. זהו אזור רחוק ממרכז טיאן-ג'ין, אבל בגלל הקרבה לנמל, הוא מתפתח מאוד מהר. רק באזור בו לנתי בנו כמה עשרות בניינים – כל אחד בסביבות ה 30-50 קומות. אני חושב שאף פעם לא ראיתי בנייה כה מסיבית. אולי בביקור שלי בשנחאי בשנת 1995. אבל טיאן-ג'ין זאת לא שנחאי, וסין של היום זאת לא סין של 1995 – כלומר רוב האוכלוסיה העירונית כבר שיפרה מאז את תנאי המגורים שלה, ועברה לגור מדירות בגודל קופסת גפרורים לדירות של כ-100 מ"ר.
ביומיים האחרונים הדאגה שלי לגבי הנדל"ן בסין קיבלה חיזוק מערוץ 2 הסיני. זהו ערוץ כלכלי של הטלוויזיה הממלכתית. השבוע היא פרסמה שתי כתבות – אחת על מצב הנדל"ן בבייג'יג והשנייה על טיאן-ג'ין. אלו כתבות חובה לכל מי שמבין סינית. אבל גם לשאר הקוראים אני ממליץ להעיף מבט בכתבות. למרות שלא תביני את המלל, המראות של כמות הבתים שעומדים ריקים תהמם אותכם – כמו שאומרים, טוב מראה עיניים. הנה סיכום קצר שלי משתי הכתבות:
מצב הנדל"ן בבייג'יג
פרויקט ראשון
מצב הפרויקט – דירות החלו להימכר ב-2004. ב-2005 כל הבתים נמכרו. הפרויקט מורכב אך ורק מווילות.
שטח – 38,000 מ"ר.
גודל – 1,100 בתים (כלומר מתאים בערך ל 4,000-5,000 תושבים).
תפוסה – הקבלן סירב להתראיין, אז אין נתונים רשמיים, אבל לפי עובדי הניקיון בשכונה ובעלי עסקים באזור, המתחם עומד כמעט ריק. בעל המכולת טוען שגרים שם בערך 20 משפחות. ניתן לראות את העזובה החל מדקה 1:45 בסרטון. ברור שרוב הבתים עומדים ריקים.
פרויקט שני
מצב הפרויקט – דירות החלו להימכר ב-2007. תוך 3 שעות נמכרו 88 וילות. הפרויקט חולק לשלושה שלבים. לפי מתווכת של הפרויקט, כל הבתים נמכרו, ועכשיו הם מוכרים רק בתים יד שנייה. הרבה אנשים העמידו את הבית למכירה ישר אחרי שהם קנו אותו. איך שהם קיבלו מפתח, הם לא נכנסו לבית, וישר העבירו את המפתח לסוכנות תיווך.
תפוסה – מאוד נמוכה. לפי סוכנת התיווך 60% מבעלי הבתים לא מוכרים את הבית, לא גרים בו ולא משכירים אותו. כלומר 60% מבעלי הבתים משאירים את הבית לעמוד בפני איתני הטבע. כיוון שיש עוד הרבה שהעמידו את הבית למכירה, ניתן להבין שאחוזי התפוסה נמוכים בהרבה מ-40%.
בדקה 5:45 ניתן לראות עד כמה הפרויקט ריק במשך היום, ובדקה 7:50 ניתן לראות את המצב בערב. העיתונאי נסע ברחוב הראשי של השכונה ביום שישי בערב וראה רק אור אחד דולק.
פרויקט שלישי
שטח – 5 מליון מ"ר.
גודל – 30,000 דירות (מספיק בערך ל 120,000 איש).
מצב הפרויקט – כל הדירות נמכרו ב-2008.
תפוסה – ניתן לראות בדקה 9:45 שברוב הדירות אפילו לא התקינו מזגן. הדיירים באזור טוענים שפחות משליש מאוכלס. העיתונאית בדקה כניסה אחת בבניין אחד. סך הכל מספר הדירות עומד על 71 כאשר מתוכן ל-40% אפילו לא התקינו את העינית בדלת.
מה שמעניין בפרויקט הזה הוא שבניגוד לפרויקטים האחרים בכתבה (וגם בכתבה הבאה), פה מדובר על פרויקט עממי ולא על וילות במגרש גולף. למשל, אני יודע שפקידת הקבלה בבריכה אצלנו קנתה דירה באותו אזור (היא ובעלה מרוויחים ביחד כ-3,000-4,000 ש"ח בחודש).
העיתונאית הלכה לסוכנות תיווך ונאמר לה שבשנים 2007-2008 רק באזור הזה נבנו 68 פרויקטים, כאשר כיום פחות משליש מהדירות באזור זה מאוכלסות. זה כמובן לא הפריע לקבלנים להמשיך לבנות וכיום, בשנה 2010, כבר יש באזור 93-94 פרויקטים.
המתווך אמר להם שיש פרויקט אחד באזור שבו התפוסה אמורה להיות גבוהה, אבל כשהעיתונאי נסע בערב לבדוק הוא גילה שמספר הדירות המוארות בלילה נמוך מאוד.
אחד הטיעונים של אלו שמאמינים שאין בועת נדל"ן בסין הוא שישנה הגירה מאוד גדולה מהכפרים לערים, ולכן יש ביקוש לדירות. אבל הבעיה עם הטיעון הזה הוא שאם אכן הביקוש הוא מצד הכפריים שמהגרים לעיר, אז למה בונים וילות שעולות יותר מחצי מליון דולר? המהגרים מהכפר מרוויחים באזור ה 1000-2500 ש"ח בחודש. האם הם יכולים להרשות לעצמם בית פרטי שעולה חצי מליון דולר?
מה שמעניין באזור הזה של בייג'ינג זה שהבניה כאן היא יותר עממית, ומתאימה למשפחות מהמעמד הנמוך יותר. אבל אפילו כאן התפוסה מאוד נמוכה. אם באמת יש כזאת הגירה מהכפרים, אז למה הדירות האלו עומדות ריקות?
פרויקט רביעי
גם כאן מדובר על דירות יותר עממיות. כאשר על הדירות בפרויקט זה קיימת 4% הנחה לסגל אקדמי.
הפרויקט נבנה ב-2008 והתפוסה עומדת על בערך שליש.
לפי מתווך באזור, יש להם כרגע 1,200 דירות יד שנייה למכירה. גם הוא טוען שרק כשליש מהדירות באזור מאוכלסות. הרבה קונים רק בשביל להשקיע. משקיע אחד קנה 7 דירות כאשר כולן עומדות ריקות – הוא לא מעמיד אותן למכירה, ולא משכיר אותן.
העיתונאי הלך לפרויקט ליד – גם שם בערך שליש מאוכלס.
אם אתם חושבים שהמצב בבייג'ינג בועתי, כדאי לכם לקרוא מה קורה בעיר השכנה – טיאן-ג'ין.
מצב הנדל"ן בטיאן-ג'ין
כאן הם הלכו לבדוק שלושה פרויקטים.
פרויקט ראשון
שטח – מורכב ממספר שכונות. שטחה של כל שכונה עומד על כ-1,600 דונם.
גודל – 20,000 דירות – נבנה לאכלס 60-70 אלף תושבים.
מצב הפיתוח – לפני 7 שנים החלו למכור דירות. כל הדירות נמכרו חוץ מדירה אחת.
מסחרי – שטח של 30,000 מ"ר. רובו עומד ריק חוץ ממספר קטן של חנויות קטנות.
בדקה 3:30 בכתבה ניתן לראות את בית החולים של הפרויקט. הוא נבנה על מנת לספק מקום עבודה ל-70 רופאים. מספר המטופלים עומד היום על 20-30 ביום. (ע.מ. – לדעתי רוב המטופלים הם עובדי המקום ולא דיירים – עובדי ניקיון, בנייה וכו').
תפוסה – כמעט ריק לגמרי. העיתונאי הסתובב חצי שעה ולא ראה כמעט אף דייר או רכב. האנשים היחידים שהוא פגש היו עובדי הניקיון. בלילה (דקה 6:40 בסרטון) כמעט אין בתים מוארים. נראה כי התפוסה בפרויקט כמעט אפסית. רוב הבתים נקנו "להשקעה" ולא למגורים.
פרויקט שני
גודל – 30,000 דירות – נועד לאכלס כ-150,000 איש (ע.מ – זה לפי הקבלן. לדעתי מספר כזה של דירות נועד לאכלס בערך 120,000).
מצב הפיתוח – נבנה לפני כ 6-7 שנים. כל הדירות נמכרו. יש הרבה דירות למכירה (יש שנייה) – לפחות כמה מאות.
תפוסה – לפי סוכנת נדל"ן – בערך 35%. לפי אחד הדיירים – בערך 20%. לפי דיירת אחרת – רוב מוחלט של הדירות עומד ריק. רוב האנשים קנו דירות בשביל להשקיע ולא בשביל לגור. בגלל שהתפוסה כל כך נמוכה, חברת הגז לא חיברה את הפרויקט לרשת הגז, כך שלדירים אין גז בדירות!
למרות התפוסה הנמוכה, קבלנים אחרים ממשיכים לבנות במסיביות באזור. (דקה 11:45 בסרטון)
מסחרי – רוב שטחי המסחר עומדים ריקים. יש פחות מ-20 חנויות. מספר חנויות נפתחו בעבר ונסגרו לאחרונה.
פרויקט שלישי
שטח – 260 קמ"ר.
גודל – 8,000 וילות.
מצב הפיתוח – הפרויקט כולל מעינות חמים, מועדון סוסים, מגרש גולף, כפר נופש, מלון 5 כוכבים. התכנון הוא לבנות פי 15 ממה שקיים היום (למשל עכשיו יש מלון אחד, התכנון הוא ל-5 מלונות). בדקה 17:35 מראים את המלון המפואר – יותר מ-700 חדרים. המלון נפתח לפני 3 שנים. התפוסה לא הצליחה לעבור את ה-15%. ניתן לראות עד כמה הוא עומד מוזנח.
תפוסה – לפי הקבלן 40%. אבל לפי הפועלים בשטח, התפוסה הרבה יותר נמוכה. למשל, אחד הפועלים אומר שבאזור בו הוא עובד עכשיו ישנם 40 בתים, ורק אחד מהם מאוכלס. בשטח אחר יש 370 בתים וגרים שם בערך 20 משפחות. לפי העיתונאים, האזור נראה ריק לחלוטין הן ביום והן בלילה
כנראה שזה לא מספיק לסינים. פרויקטים נוספים רבים מתוכננים בעיר. כל אחד יותר גרנדיוזי מהשני. מה שקרה בדובאי נראה כאין וכאפס לעומת מה שהולך בסין.
הכתבה הזאת סוטרת באופן גורף את הטענות של 3rd Avenue. נראה כי גם בערים מדרג שני בתים רבים נרכשים ע"י ספקולנטים ולא ע"י אנשים שבאמת רוצים לגור בדירות. אני מאוד מאוכזב ממנהלי הקרן. נראה לי שהם לא עשו עבודת מחקר מספקת, והסתמכו רק על טענותיהם של טיקוני הנדל"ן ההונג-קונגים. לפי הכתבות וגם לפי מה שאני ראיתי, המצב בטיאן-ג'ין הרבה יותר גרוע מאשר בבייג'ינג.
מסקנות
חשוב להזכיר שלא כל השכונות בסין נראות ככה. יש מקומות רבים עם תפוסה מלאה או כמעט מלאה (כמו למשל במקום בו אני גר). אבל כמות הבתים הריקים היא מדהימה. אני יודע בוודאות שיש עוד הרבה מאוד שכונות שעומדות ריקות. כבר תארתי בעבר שכונה אחת ליד הבית שלי. ממה שאני קורא ושומע מאנשים שביקרו במקומות אחרים בסין, נראה שעודף בנייה קיים במקומות רבים בסין. סיפרתי כאן בעבר שבטיול שלי במונגוליה הפנימית גם ראיתי בנייה מסיבית מאוד של בתים, אבל עוד לא סיפרתי על המעבר שלי ביאן-טאי – הייתה לנו נחיתת ביניים בעיר זאת, ורק מהמטוס ראיתי בנייה מאוד מסיבית של רבי-קומות באזור שדה התעופה.
לפני מספר שבועות יצאה ידיעה שהחברה שאחראית על רשת החשמל בסין דיווחה על כך שישנן 65 מליון דירות שלא גרו בהן חצי שנה או יותר (דירות בהן מונה החשמל לא זז במשך חצי שנה). אח"כ החברה הכחישה דיווח זה, אבל אני מפקפק בהכחשה זאת.
אין לי דרך לדעת האם הנתון נכון או לא, אבל אני בטוח ב-100% שיש בסין עודף בנייה מסיבי. לדעתי קורה כאן משהו שלא קרה אי פעם בהיסטוריה האנושית – נבנים עשרות מליוני דירות שאף אחד לא יגור בהן. מאות ואולי אלפי ערי רפאים נבנות בסין. בטווח הקצר זה עוזר לנפח את נתוני התל"ג של סין, יוצר תעסוקה ומעשיר את קופת המדינה, אבל בטווח הארוך אין שום דבר חיובי בבנייה מסיבית של בתים שאף אחד לא יגור בהם. בטווח הארוך בתים אלו יהוו עול כלכלי על הממשלה הסינית ועל משלם המסים.
אני יודע שרבים לא מסכימים איתי לגבי בועת הנדל"ן בסין. אחד הטיעונים שלהם הוא שכמות האנשים בסין מצדיקה בנייה מסיבית. לדעתי המספר האסטרונומי של אוכלוסיית סין מצליח לבלבל אותם, אז בואו נבודד את הנתונים למספרים קטנים יותר.
למשל טיאן-ג'ין – מדובר בעיר עם אוכלוסיה של 15-20 מליון איש. אז אפשר לראות את טיאן ג'ין כישראל פי שתיים או ישראל פי שלוש. הפרויקט הראשון מהכתבה על העיר מיועד ל-60-70 אלף איש – כלומר הוא בערך בגודל של העיר מודיעין. הפרויקט השני מיועד בערך ל-120 אלף תושבים – כלומר בערך כמו רמת-גן. הפרויקט השלישי הוא בערך בגודל של עפולה (רק מבחינת מספר התושבים, בתכל"ס מדובר על פרויקט הרבה יותר גדול). צריך לזכור שיש בטיאן-ג'ין עוד מספר ערי רפאים שכאלו, ושהבנייה המסיבית עדיין נמשכת. אז תחשבו שהייתם מסתובבים בארץ ורואים עיר כמו מודיעין עומדת ריקה, ואח"כ עיר בגודל של רמת-גן עומדת כמעט ריקה לגמרי, ואח"כ עפולה וכו'. ובנוסף לכך הבנייה מסביב הייתה ממשיכה בקצב מטורף, מה הייתם חושבים על מצב הנדל"ן בארץ?
כמו תמיד, פשוט מרתק. נראה שבית סיני הופך להיות כמו צבעוני בהולנד בימים עברו. משהו כמעט חסר ערך כשלעצמו, שבועה הופכת אותו ללהיט. נראה שהשוק הסיני מגיע לקיצוניות שלא הייתה בארצות הברית או בשום מקום אחר. האם זה נובע מהחסכנות של הסינים? הם ממעטים להוציא כסף על מוצרי צריכה ולכן צריכים למצוא אפיק אחר לשים בו את כספם, לא משנה כמה מופרך הוא הופך להיות?
זה מפחיד, כי כשבועה בסדר גודל כזה תתפוצץ, אין לדעת לאיזה רדיוס יגיע ההרס.
עוד שאלה: מאיפה מגיעות המתכות והלבנים לכל מפעל הבנייה האדיר הזה? אוסטרליה? ברזיל? מישהו הולך לחטוף שם בגדול.
עידו, האם יש לך יכולת להעריך מה המצב באמת בTIER 2? כי אם הבועה היא מאסיבית גם בערים הגדולות וגם בבינוניות אז ההשפעות של הפיצוץ יהיו חזקות במיוחד, ובעולם גלובלי כמו שלנו זה יתפשט די מהר גם מחוץ לסין.
יהונתן, אני מסכים עם ההשוואה לצבעוני. כמובן שיש הבדל קטן, כי לבתים עדיין יש ערך, ורוב הבתים בסין עדיין משמשים למגורים, אבל אתה צודק שחלק נכבד מהבתים נקנה לאותה המטרה לשמה נקנו צבעונים – פשוט מתוך המחשבה שהערך שלהם יעלה. עוד בעיה עם בתים היא שבניגוד לצבעונים, יש להם עלות תחזוקה ובלאי. אני חושב שיש לבועה קשר לחסכנות של הסינים כמו גם לחוסר באפיקי השקעה.
היה לי ויכוח על הנושא הזה בפורום של לונג לפני מספר שבועות. אני טענתי שחוב זה לא בהכרח דבר רע כל עוד הוא בא במידה סבירה. חוב של אחד הוא נכס של השני. למשל, אם לממשלה יש חוב אז היא צריכה להנפיק אג"ח, והאג"ח הוא נכס בשביל אלו שחוסכים. אם אתה גר במדינה שבה לממשלה וגם לחברות אין חוב, אז אפשרויות ההשקעה שלך מאוד מצומצמות. בסין הריבית היום היא שלילית, כלומר האינפלציה יותר גבוהה מאשר הריבית בבנק. אז לאנשים יש שתי אופציות – בורסה או נדל"ן. כיוון שהבורסה ירדה כאן מספר פעמים בעבר, הרבה אנשים נרתעים ממנה. הנדל"ן, לעומת זאת, רק עלה בעשר השנים האחרונות, אז ההרגשה היא שהוא השקעה בטוחה.
לדעתי זאת לא מקריות ששתי הבועות הכי גדולות בעשורים האחרונים היו בשתי המדינות עם שיעור החיסכון הכי גבוה – יפן וסין. עודף חיסכון הוא בעיה מאוד רצינית. אם בסין היה שוק אג"ח מפותח, לדעתי הממדים של הבועה היו קטנים יותר, כי למשקיעים היו אופציות אחרות.
הרבה מחומרי הגלם באים מסין, אבל אני חושב שגם מברזיל, רוסיה ואוסטרליה. לא ממש בדקתי את הנושא הזה, אבל אני חושב שסין מיבאת הרבה מחומרי הגלם. לכן ג'ים צ'אנוס עושה שורט על חברות הקומודטיס. הוא מניח שהתרסקות הבועה בסין תביא לירידה במחירי הברזל, אלומניום וכו'.
ארנב, רק כדי להבהיר – גם ערים TIER 2 בסין הן ערים מאוד גדולות. בד"כ ב TIER 1 הכוונה היא ל 3-4 ערים – בייג'ינג, שנחאי, גואנג-ג'וו ואולי שנג'ן. כך ש TIER 2 אלו עדיין ערים מאוד גדולות עם יותר מעשרה מליון תושבים –
ערים כמו טיאן-ג'ין, חאנג-ג'וו, צ'ונג-צ'ינג וכו'. אני חושב שבד"כ שמדברים על ערים TIER 2 מתכוונים לכ 10-20 ערים גדולות. אח"כ זה כבר TIER 4, TIER 3 וכו'.
עד כמה שאני יודע ממה שאני רואה כאן בטלויזיה וממה שאני שומע מאנשים שמסתובבים קצת יותר ממני בסין, נראה לי שיש עודף בנייה כמעט בכל עיר בסין. בעבר הזכרתי כאן את עיר הרפאים ליד קונמיג. הנה כתבה ממשהו שביקר בעיר לאחרונה:
http://blogs.worldbank.org/transport/rise-of-the-chinese-ghost-town
יש כל כך הרבה סיפורים כאלו, למשל, לפני מספר חודשים נמכרו בתים בחאנג-ג'וו. הטלוויזיה דיווחה שקונים באו מכל סין כמה ימים לפני שהפרויקט הושק. הם באו לעיר רק בשביל לקנות שם דירות (למרות שאני די בטוח שרובם לא מתכוון לעבור דירה לחאנג-ג'וו). בקיצור, יש המון המון סיפורים כאלו.
בנימין, אני לא יודע מה יקרה כששיגעון הנדל"ן יירגע. אני מניח שתהיה ירידה במחירי חומרי הגלם – שזה דווקא דבר חיובי לדעתי (חוץ מלמדינות כמו אוסטרליה וברזיל). מצד שני, בטח גם הביקוש למיכון כבד יירד. אני מניח שזה ייפגע בחברות גרמניות, יפניות ואמריקאיות שפועלות בתחום. כיוון שסין היא בעיקר יצואנית ולא צרכנית, סביר להניח שההשפעה של התפוצצות הבועה על העולם המערבי לא תהיה כל כך גדולה, אבל אי אפשר לדעת.
כתבה מצויינת
עדו פשוט מדהים. אני פשוט שואל את עצמי איך פיצוץ בסין
יכול להשפיע עלינו? מה לדעתך יקרה האם הפסקה פתאומית
של רכישת חומרי גלם בסין מהעולם יגרום למיתון עולמי?
או שהבעיה תהיה בעקר בסין עצמה. כוון שסין בעקר מייצרת
עבור העולם כולו.
נראה לי שהפתרון לבעיות של הסינים זה שבמקום יואן הם יעברו להשתמש בתווי קניה, כמו התווים של מגה או שופרסל, עם תאריך פקיעת תוקף של שנים עשר חודש. מישהו צריך להכריח אותם לצרוך!
יהונתן, אחלה רעיון, אבל למה להשתמש בתווים כאשר אפשר להנפיק כרטיס מגנטי?
ועדיף שיעשו זאת בעזרתה הנדיבה של מטה (סימול CASH) 🙂
יהונתן, לצערי ברור לי שאתה לא מתבדח, ולשמחתי ולמזלו של העם הסיני אתה לא שליט סין (אם כי יש לציין שהמדיניות המוניטרית הסינית לא כל כך רחוקה מרוח דבריך).
כתבה מרתקת!
גם אני משתכנע בקיומה של בועת נדל"ן בסין ומתלבט איך אפשר להרויח מכך.
הבעיה הידועה היא שלמשקיע זר אין אפשרות לסחור במרבית הני"ע סינים.
עדו הזכיר קודם את ג'ים צ'אנוס בהקשר לשורט על חברות הקומודטיס.
חיפשתי ברשת קצת מידע על הגישה שלו, ומצאתי את המאמר המעניין הזה:
http://www.businessinsider.com/qa-with-jim-chanos-part-ii-china-is-a-property-bubble-2010-4
צ'אנוס מסביר את הגישה שלו, אבל לא מפרט על איזה חברות הוא עשה שורט.
אשמח לרעיונות נוספים.
תודה קובי,
מיותר לציין שאני מסכים לגמרי עם ג'ים צ'אנוס. עד לפני מספר חודשים לא שמעתי עליו, אבל נראה לי שמעכשיו אני אעקוב בקפידה אחרי דבריו.
השתעשעתי קצת ברעיונות שורט על הנדל"ן בסין, אבל שורט זה לא ממש כוס התה שלי, אז ויתרתי. בינתיים רק הקטנתי באופן משמעותי את החשיפה שלי לחברות נדל"ן שפעילות בסין.
יכול להיות שדרך לשחק על המשבר הצפוי (לדעתי) בסין, היא לעשות שורט על מספר מניות שנסחרות בהונג-קונג – חברות נדל"ן סיניות, חברות מלט וכו'. אני לא אציין פה שמות (למרות שיש לי כמה בראש), בעיקר בגלל שאני לא מכיר אותן לעומק, וגם אין לי כוונה לעשות עליהן שורט. אבל אני די בטוח שצ'אנוס עשה שורט על חלקן.
כבר דיברתי כאן קצת על תפוקת המלט בסין. ייצור המלט בסין עולה על 50% מכלל הייצור בעולם, והתפוקה רק עומדת לעלות בשנים האחרונות.
מקור מעולה לאינפורמציה הוא דוחות כספיים של חברות. בד"כ אני מוצא שם נתונים על סין שקשה למצוא ממקורות אחרים. קח למשל את הדוח האחרון של חברת מלט סינית שנסחרת בהונג-קונג – אסיה סמנט (סימול 743) – בשום פנים ואופן זאת לא המלצה על שורט על המניה. זאת רק דוגמה על מצב תעשיית המלט בסין!
אפשר לראות כאן שצריכת המלט העולמית עומדת על כ-2.7 מיליארד טון. לפי הדוח של אסיה סמנט, הצריכה בסין עומדת על כ 1.6 מיליארד – כלומר יותר מ-50% מהצריכה העולמית. (וזאת למרות שאוכלוסיית סין עומדת על כחמישית מאוכלוסיית העולם). אבל מה שמדהים זה שלפי מנכ"ל אסיה סמנט, כאשר כל מפעלי המלט שבתהליכי בנייה כיום בסין יכנסו לפעולה, תפוקת המלט בסין תעלה ללא פחות מ….. 2.7 מיליארד טון! כלומר סין תייצר מלט כמעט פי 3 יותר מאשר כל שאר העולם שמחוץ לסין צורך.
אם זאת לא בועה אז אני לא יודע מה זאת בועה.
מי שימשיך לקרוא את דברי מנכ"ל החברה ייראה שהוא מודאג מעודף התפוקה בסין. לאור דאגה זאת, מה תוכניות החברה לעתיד? כמובן – להגדיל את התפוקה של המפעלים שלהם!
לסיכום, ככה רואה מנכ"ל אסיה סמנט את המצב:
1 – סין כבר היום צורכת יותר מחצי מכל המלט בעולם.
2 – תוך שנתיים שלוש, התפוקה הסינית תעלה בערך ב-60%.
3 – זה יגדיל עוד יותר את עודף התפוקה של מלט בסין.
4 – לאור כל זאת, החברה חושבת שזה נכון להגדיל את התפוקה במפעלים שלה.
האם אני היחידי שחושב שזה מתכון בטוח לאסון (במיוחד שאותה תופעה קיימת גם בחומרי גלם אחרים)?
צאלון, אכן שנינו שייכים לאסכולות שונות. אני שותה בצמא את דבריו של פול קרוגמן, ואתה כמדומני ליברטריאני-אוסטרי. מי צודק? כנראה שגם העתיד לא יוכיח, כי בכלכלה, כמו בדת, אפשר לפרש כמעט כל דבר איך שרוצים (למעט תופעות מובהקות במיוחד כמו כישלונו המהדהד של הקומוניזם).
Hi Ido. Maybe your analysis is correct but regarding Tianjin there could be a specific explanation. As you may heard the central government put Tianjin as the next big thing and huge amount of money is invested there in infrastructure industry etc.Therefore many developers and property buyers may build and invest based on the assumption that the boom of Tianjin will come sooner or later. It will be interesting to know if similar phenomena happens in second tier cities such as Dalian, Qingdao and Xiamen which are considered very attractive and I heard that in those cities the situation is much better
הי גל, אתה צודק – אכן ממשלת סין מנסה לקדם את טיאן-ג'ין כדבר הבא בסין. עדיין זה לא מסביר, לדעתי, מדוע צריך לבנות כל כך הרבה בתים ריקים. מה משרתת בנייה כה מסיבית של ערי רפאים?
התופעה לא מוגבלת אך ורק לטיאן-ג'ין. כמו שרואים בכתבה הראשונה, בנייה מיותרת קיימת גם בבייג'נג. באחת התגובות שלי למעלה דיברתי על עיר רפאים ליד קונמינג (וקונמינג זאת ממש לא עיר שתהפוך לאיזה שהוא מרכז רציני בסין). אני מוכן להרים את הכפפה ולנסות לראות מה קורה בשיה-מן, צ'ינג-דאו וכו'. עוד מקום בו קיים עודף בנייה מאוד מסיבי הוא האי חאי-נאן. אולי אתה יכול להגיב על זה, אם הסתובבת שם קצת.
לכל בועה יש בסיס מסויים של אמת בתוכה, אחרת היא לא הייתה מתפתחת מלכתחילה. למשל, בארה"ב באמת באמת קיים שינוי דמוגרפי שדור הבייבי-בום מתחיל בשנים אלו לצאת לפנסיה, וחלק גדול מהם רוצה לפרוש במקום חם וקרוב לים. לכן מחירי הבתים בפלורידה עלו. הבעיה הייתה היקף העלייה שהיה מוגזם. גם בספרד היה ביקוש אמיתי מצד עשירים אירופאים לדירות נופש, אבל גם שם הבנייה הייתה מוגזמת ביחס לביקוש. אותו הדבר לגבי דובאי – מדינות המפרץ הסובבות אותה התעשרו מאוד מנפט וכו'.
אין ספק שישנה הגירה גדולה מכפרים לערים בסין. כמו כן אין ספק שסין עוברת תהליך צמיחה מאוד מסיבי, ולכן יש סיבה טובה לבנייה של נדל"ן בסין. העניין הוא שהבנייה נופחה מעל ומעבר לצורך שקיים. אם באמת הייתה צמיחה אמיתית בטיאן-ג'ין והגירה מסיבית לעיר, אז למה כל הבתים עומדים ריקים?
אני מכיר באופן אישי מספר אנשים בסין (כולל קרובי משפחה שלי) שמחזיקים מספר דירות, כאשר חלקן ריקות. כשאני מדבר על הנושא הזה עם חברים שלי, כמעט כולם מכירים מקרים שכאלו בסביבה הקרובה אליהם – אנשים שקונים דירות ומשאירים אותן ריקות. זוהי לא תופעה טבעית.
ארנב, אני מסכים איתך שכמעט אף אחד לא ציפה שההשלכות של משבר הסב-פריים יהיו כל כך קשות. אפילו אנשים שראו את הבועה ואת הבעיה בשוק הנגזרות, לא חשבו שהיא תגרום לכל כך הרבה נזק (למשל – באפט). אבל אני לא חושב שהיו הרבה אנשים שטענו שמיתון בארה"ב לא ישפיע על כל העולם. הרי קיימת האימרה – כשארה"ב מתעטשת, כל העולם חוטף נזלת.
הסיבה שאני חושב שהאטה (או אולי אפילו מיתון) בסין תשפיע יותר מדי על העולם היא בגלל שסין היא בעיקר יצואנית. אתה יכול לראות דוגמאות מהעבר – המיתון ביפן לא ממש השפיע על המערב. גם המשבר הפיננסי הקשה מאוד באסיה בשנת 1998, כמעט ולא השפיע על המערב.
אסקובאר, תגובה יפה. אני מסכים מאוד עם כל מה שכתבת. אולי אני קצת חורג מהדעות שהצגת, אבל אי חושב שגם כל התיאוריות הכלכליות לא שוות הרבה. כלכלה זה לא מדע מדוייק, ואני לא קונה את זה שאם כולם יאמצו את הגישה האוסטרית, קומוניסטית, סוציאליסטית (מחק את המיותר), כל הבעיות של העולם תפטרנה.
צאלון, דווקא הלינק ששלחת אומר שחוב זה דבר טוב. לפי השקף האחרון במצגת הראשונה "עכשיו טל הרוויח מההלוואה, וכך גם מיקי ודני".
צריך להבין שאין דבר כזה חיסכון בלי חוב. אלו שני הצדדים של אותו מטבע. החוב של האחד הוא החיסכון של השני. בחברה בה לאף אחד אין חוב, אף אחד גם לא יכול לחסוך, כי הוא לא יוכל לקבל ריבית. כבר היה לי ויכוח על זה בפורום אחר ושם לא קיבלתי תשובה לטיעון הזה – שאין חיסכון בלי חוב.
חברה שאין בה חוב, לא תוכל לממן את הריבית לחוסכים. זה המצב שהיה ביפן וכיום בסין. במקרה כזה, לחוסכים אין ברירה והם חייבים לקנות נכסים, ולכן יוצרים בועות. לסינים אין שום דרך לקבל תשואה נורמאלית על הכסף שלהם, ולכן יש להם שתי אפשרויות – נדל"ן או בורסה. זאת אחת הסיבות שהתפתחה כאן בועת גדולה בבורסה עד ללפני שנתיים, וכיום התפתחה בועת נדל"ן.
עידו, בקשר ל"ההשפעה על העולם המערבי לא תהיה גדולה כל כך", אני חייב להזכיר שזה אחד לאחד מה שאמרו על משבר הסאב פריים ב-2007. החזקת חוב ונגזרים על חוב יוצרים רשת מאוד סבוכה שמקשרת את כל העולם כיום. אפקט הפרפר מעולם לא היה רלבנטי יותר מהיום.
ארנב, אפקט הפרפר איננו מתייחס לגלובליזציה במובן הגיאוגרפי שלה (מה שקורה בסין משפיע על המערב וההיפך), אלא לעובדה שלא ניתן לחזות את ההתפתחות של מערכת שהאבולוציה שלה מוכתבת ע"י משוואות דיפרנציאליות לא ליניאריות (כאוס, בפי העם), אם לא ניתן למדוד את תנאי ההתחלה בדיוק אינסופי. מה שכן, כנראה מבלי שהתכוונת לכך באמת, נגעת בנקודה נכונה – הכלכלה היא דוגמה מובהקת למערכת מהסוג הזה, ולכן מגוחכים כל כך כל אותם "מומחים" שחושבים שיש להם יתרון כלשהו בניבוי של מקרו כלכלה. בתחום הזה, ובלי להתלוצץ, הניחוש של בן-שלום ברננקי בקשר לעתיד המשק האמריקאי איננו שווה הרבה יותר מזה של פול התמנון, למשל.
ובפרט, לטובת כל חסידי הניתוח הטכני למיניהם, הוויכוח בשאלה האם הגרפים של מדדי מניות למיניהם מייצגים הילוך מקרי או לא, הרי שהתשובה היא שהוויכוח עקר, מכיוון שלכל צורך מעשי וחישובי לא ניתן להבדיל, ולעולם לא ניתן יהיה להבדיל, בין הגרפים האלה לבין הפלט של מכונה שמטילה מטבעות מקריים (גם הטלת מטבע, בפני עצמה, היא מערכת דטרמיניסטית אבל כאוטית, ולא ניתן לנבא על איזה צד ייפול המטבע כי לא ניתן למדוד את תנאי ההתחלה של ההטלה בדיוק אינסופי).
עד כאן 60 שניות על כאוס, כלכלה ופסאודו אקראיות …(-:
הנה קומיקס שמראה בצורה פשוטה ויפה שחיסכון חיוני לצמיחה ואינו אויב שלה.
(מיועד לשוחרי היגיון וידע ולא לקיינסיאנים שסבורים שכלכלה היא דת).
http://www.kav.org.il/100994/comics
עדו, ניתן לצבור דגים כחיסכון באמצעות ייבוש או עישון שמונע מהם להתקלקל, וזה מה שטל עושה, לדעתי.
החסכונות של טל, כלומר הדגים המעושנים שהוא צבר, אינם חוב של אף אחד, ויש להם ערך רב גם אם טל הוא האדם היחיד באי.
כמובן שאחת האפשרויות שעומדות בפני טל היא להלוות את הדגים המעושנים למיקי ודני תמורת ריבית, ובהנחה שההלוואה משמשת לצורך השקעה נבונה, כולם ירוויחו מכך.
הלוואה היא הסכם שמאפשר לאדם אחד להשתמש בחסכונותיו של השני, תמורת ריבית.
חסכונות מאפשרים מתן הלוואות, אבל הם יכולים להתקיים גם בלי מתן הלוואות, כל עוד טל מסוגל לייבש או לעשן את הדגים והביריון של האי אינו מונע ממנו לעשות זאת.
ברגע שהבריון של האי יאסור על עישון דגים, זה יפעיל על טל לחץ גדול לאכול אותם מהר לפני שיתקלקלו או להלוות אותם מהר ואפילו בתנאים גרועים ובסיכון גבוה. התוצאה לא תהיה השקעה נבונה וצמיחה אלא בזבוז מהיר של החסכונות.
ההלצה-למחצה של יונתן מבטאת היטב את אופן מחשבתו של הבריון:
"נראה לי שהפתרון לבעיות של הסינים זה שבמקום יואן הם יעברו להשתמש בתווי קניה, כמו התווים של מגה או שופרסל, עם תאריך פקיעת תוקף של שנים עשר חודש. מישהו צריך להכריח אותם לצרוך!".
צאלון, אכן אפשר לחסוך בעולם ללא הלוואות, אבל אז לא תקבל ריבית, ובמצב של אינפלציה, הכסף שלך יאבד מערכו. זה בדיוק מה שקורה בסין, וזאת ללא ספק בעיה.
בקשר להלצה של יהונתן, לחברה יש זכות לחייב יחידים. ברגע שאתה שייך לחברה מסויימת, יש לך לא רק זכויות אלא גם חובות. הטענה שמי שהתעשר עשה זאת רק בזכות עצמו ולא בעזרת המדינה/חברה היא שטות מוחלטת. כל מי שטוען שהוא התעשר בזכות עצמו, שילך לגור בלב ג'ונגל בברזיל, ונראה אם הוא מצליח להתעשר גם שם ללא עזרתה של הציביליזציה.
עדו, לגבי האינפלציה ששוחקת את החסכונות, כשדיברתי על הבריון של האי שאוסר על עישון דגים התכוונתי בדיוק לכך.
לגבי החוק של יונתן שמחייב את טל להיפטר מהדגים שלו תוך X ימים, אני מקווה שתסכים איתי שהחוק הזה הוא הרסני מבחינה כלכלית (אני עצמי סבור גם שהוא פסול מבחינה מוסרית).
צאלון, לא ממש הבנתי מה קשור הבריון לאינפלציה. אבל בלי כל קשר לאינפלציה, אם אתה מודע שיש כזה בריון, ושהוא מפריע לתאוריה הכלכלית שלך, זה רק אומר שהתאוריה שלך שגויה, כי היא מתעלמת מהאופי האנושי. זאת בדיוק הבעיה גם בקומוניזם – אם האנשים לא היו אנוכיים ותאווי בצע, אז זה היה עובד מצויין. אבל מה לעשות שהאופי האנושי כן אנוכי. אותו דבר לגבי הגישה האוסטרית – אם לא היו בריונים, ואם ואם. אבל מה לעשות שיש בירונים שתמיד ירצו לקחת את מה שיש לך? לכן כל התאוריה לא שווה הרבה, כי היא עובדת מעולה במעבדות אבל לא במציאות.
לגבי הג'ונגל, לא התכוונתי לכך שהוא צריך עובדים וספקים, אלא שהוא חייב איזה שהיא תשתית שהחברה יצרה בשבילו בשביל להתעשר – כמו חוק, סדר, חינוך, תשתיות ועוד ועוד. החברה נתנה ליזם את כל אלו, ולכן אין שום סיבה שהיא לא תבקש משהו בתמורה. אולי אתה חושב שאתה לא צריך לממן קיצבאות לנכים, או תמיכה כלכלית ביתומים או אם חד הורית, אבל החברה חושבת שאתה כן צריך, וכיוון שהיא מספקת לך כל כך הרבה דברים, יש לך הזכות גם לבקש משהו בתמורה.
מה שאתה חושב למוסרי, בעיניי האחר הוא לא מוסרי, ולהיפך. אתה חושב שלקחת מהעשיר ולתת לנכה זה לא מוסרי. אבל בעיניי זה לא מוסרי שמישהו שבגלל חוסר מזל נולד נכה יחיה בעוני מחפיר. הייתי מאוד ממליץ לך לקרוא את הספר "Talent Is Overrated". אין דבר כזה שמישהו צמח מואקום והצליח. כלומר כל מי שהצליח בחיים היה מאחוריו מישהו שתמך בו, וסביבה שעזרה לו לצמוח. הגאון הכי גדול, אם הוא היה נולד בכפר אידיאני בברזיל, לא היה מגיע לשום דבר בחיים שלו. אם הייתי נותן לך לבחור לפני הלידה בין שתי אפשרויות – להיוולד עם איי-קיו 180 בלוב, או עם איי-קיו 120 בישראל, אני בטוח שהיית בוחר באפשרות השנייה. אני גם בטוח שאם הייתי נותן לך לבחור בין שתי האפשרויות – להיוולד בישראל עם איי-קיו 180 לאם חד הורית מכורה לסמים, או להיוולד עם איי-קיו 120 בישראל לזוג הורים תומכים, היית בוחר באפשרות השנייה.
בספר המחבר מראה בפרוש איך כל הגאונים הגדולים קיבלו תמיכה מגיל מאוד צעיר וחייו בסביבה מעודדת. למשל הוא מראה איך לביל גייטס הייתה גישה למחשבים מגיל צעיר יחסית, וזאת בתקופה שכמעט ולא היו מחשבים. ביל גייטס היה מאוד חרוץ – הוא התגנב כל יום באמצע הלילה מהבית והלך לבית חולים באזור מגוריו כדי לתכנת שם על מחשב. באותה תקופה כמעט ולא היו מחשבים – גם לא בבתי חולים או במוסדות אחרים. לכן לסביבה שביל גייטס גדל בה הייתה השפעה מכרעת על העושר העתידי שלו. כמובן שגם העובדה שהוא עבד מאוד מאוד קשה היא קריטית, אבל ללא הסביבה, כל החריצות שלו לא הייתה שווה כלום.
אני חושב שאנשים כמו באפט וגייטס מבינים את זה טוב מאוד, וזאת הסיבה שהם חושבים שהעשירים הגדולים צריכים להחזיר חלק נכבד מכספם בחזרה לחברה.
אה, ושכחתי: המדינה אכן מעניקה שרותים שחלקם ציבוריים מובהקים ולא ניתן או קשה מאוד לספקם בדרך אחרת (צבא, משטרה ובתי משפט), ולכן אני מסכים שיש לממנם על ידי גביית מסים.
ניתן, אם כך, לגבות חלק מהדגים של טל כמס מוצהר וגלוי.
אך אין הצדקה לומר לטל מה לעשות בדגים הנותרים, ובפרט, לאסור עליו לעשן אותם.
אה, ועוד תוספת: ייתכן שהסינים אוגרים דירות מכיוון שהם לא יכולים לאגור יואנים (שהשלטון שוחק את ערכם במהירות).
אה, ועוד נקודה לגבי הג'ונגל:
היצרן משלם לעובדים לספקים שלו. השאלה היא לא אם הוא היה יכול לייצר את מה שייצר בלי העובדים והספקים, אלא אם הוא חייב להם משהו מעבר לסכומים ולתנאים שהוסכמו, ואני סבור שלא.
לגבי השרותים הממשלתיים, ראה תגובתי לעיל.
צאלון, פעם החשיבה הכלכלית שלי הייתה דומה לשלך. אבל היום אני יותר מפוכח, גם בעקבות המשבר הפיננסי האחרון. היום אני מבין שמה שחשוב באמת בכלכלה זה לתת לאנשים את התמריצים הנכונים, תמריצים לעשות דברים פרודוקטיביים. לפעמים חופש כלכלי מניב תמריצים גרועים ואילו התערבות ממשלתית מניבה תמריצים נכונים (כמו הגבלת שכר בכירים או שבירת קרטלים). ולפעמים ההיפך. ברוב הפעמים החופש הכלכלי מניב תמריצים טובים יותר מאשר מניבה ההתערבות הממשלתית, ומכאן השם הרע שיצא להתערבות הממשלה. אבל זה לא חוק טבע.
עוד הערה, כמו שהליברטריאנים לא הצליחו לפתור את בעיית הצבא והמשטרה ללא קיום ממשלה, כך אין להם פתרון סביר לבעיית הכסף. הפתרון של בסיס זהב הוא פתרון גרוע ביותר. הוא במידה מסוימת תוחם את הצמיחה האנושית לכמויות הזהב שהטבע מספק, ובכך חותר תחת המטרה הראשונה של התרבות האנושית – לנתק את האדם מהתלות בשרירותיות של הטבע, חירות בסיסית וחשובה אפילו יותר מהחירות להימנע מהתערבות ממשלתית.
Hi Ido. Since developers and house purchasers expect the FUTURE boom in Tainjin they invest now and obviously too much at the moment. the question is whether the future development of Tianjin will bring enough new people who can purchase these apartments for actual living. I don't know the answer but I can see the logic behind the developers that "Makdimim Trufa La'maka".
Regarding Hainan I've been there 3 times and I know quite a lot of people who bought their apartments for investment. My wife was playing with this idea as well, but we decided not to do it. However, people buy in Hainan also for vacation (using it 2-3 weeks per year) and there are quite a lot of "Time Sharing" / Service apartment". In this aspect Hainan is very unique due to it's nature resource in China (the only real tropical island with beautiful beach and sea)
Therefore people assume, with certain logic, that since this resource is limited then prices must increase in the future when more demand shall arrive. in one aspect it is already happening and since Maggie has many hotel projects their she knows it is very hard to get land for new projects. basically all the good places are occupied and / or belong to nature reserves, military or villages.
גל, אכן השאלה היא האם העתיד יביא איתו מספיק מהגרים וצמיחה כלכלית מספקת אשר יתמכו בבנייה הנוכחית בטיאן-ג'ין. אבל צריך לזכור שאם מישהו משקיע כסף רב, הוא מצפה שתהיה תשואה סבירה על ההשקעה תוך זמן די קצר. כלומר, אנשים בטח מצפים שמחירי הדירות שהם קונים יעלו בעשר השנים הקרובות (ולא נגיד עוד 100 שנה). מחירו של כל בית כזה שנראה בכתבה עומד על לפחות חצי מליון דולר. עובד ממוצע שבא מהכפר לעיר מרוויח באזור ה 1500-3000 יואן לחודש. אז נגיד ששני בני זוג מרוויחים 1,000$ בחודש (במציאות זה פחות, אבל בוא נהיה לארג'ים). נניח שהמשכורת ימשיכו לעלות בקצב בהם הן עלו בעשר-עשרים שנה האחרונות – כלומר 10% (למרות שאני לא מאמין שזה יקרה). זאת אומרת שההכנסה של שני בני הזוג עוד עשר שנים תהיה 2,700$ בחודש. בוא נהיה לארג'ים, ונעגל מספר זה ל-3000$ – ונעגל שוב ל-40,000$ לשנה לשני בני זוג.
אפילו אחרי כל ההנחות השוריות שלי לגבי סין, ואחרי כל העיגולים כלפי מעלה, עדיין יוצא ששני בני זוג צריכים יצטרכו לעבוד 12 שנים בשביל לממן בית שכזה. ניחוש שלי – מי שקנה את הבתים האלו, לא יצור תשואה חיובית על ההשקעה גם בטווח של 15 ואולי 20 שנה. אם חס וחלילה סין תקלע למיתון (וזה כמעט ודאי שזה יקרה במשטר קפיטליסטי כל 5-10 שנים), אז יכול להיות שההשקעה הזאת לא תהיה רווחית במשך זמן ארוך מאוד מאוד.
בקשר לחאי-נאן, אכן יש סיבה מדוע מחירי הבתים עולים שם. גם דודה שלי קנתה שם דירה, והם נודדים לשם כל חורף. אבל בדיוק אותו הדבר אמרו גם על פלורידה, ספרד ודובאי, וראינו איך זה נגמר….
עדו,
כתבת: "לא ממש הבנתי מה קשור הבריון לאינפלציה".
כשכתבתי על "הבריון" לא התכוונתי לעבריין מזדמן אלא למשטר טוטליטרי בנוסח יהונתן ("להכריח אותם לצרוך").
שלב א': מכריחים את האזרחים להשתמש אך ורק בשטרות שהמשטר מנפיק ("הילך חוקי").
שלב ב': מדפיסים כמויות הולכות וגדלות של השטרות הללו, מה שחייב לאורך זמן ליצור אינפלציה.
כתבת: "אם אתה מודע שיש כזה בריון, ושהוא מפריע לתאוריה הכלכלית שלך, זה רק אומר שהתאוריה שלך שגויה, כי היא מתעלמת מהאופי האנושי".
כאמור, הבריון הוא המשטר הכוחני, ושחיקת החסכונות היזומה לא מפריעה לתיאוריה אלא לצמיחה ולשגשוג.
התיאוריה האוסטרית לא מסתפקת בהסברת המצב הרצוי, אלא גם מסבירה מדוע וכיצד המדיניות השגויה של המשטר גורמת לנזקים שהיא גורמת.
כתבת: "אתה חושב שלקחת מהעשיר ולתת לנכה זה לא מוסרי".
אתה בטוח ששחיקת כוח הקנייה של הכסף פוגעת בעשירים יותר מאשר בעניים? יש סיבות לחשוב שלהיפך, כי העשירים יודעים להתגונן טוב יותר.
בכל מקרה מה זה בכלל קשור? יונתן חושב שהמשטר צריך לכפות על האזרחים לצרוך כי זה יביא צמיחה, ואת הדעה הזאת ניסיתי להפריך.
רוצה לארגן תשלומי העברה כפויים? אז תגבה מיסים ותחלק, אבל אל תהרוס את יחידת הבסיס של הכלכלה: הכסף, מה שמביא לאינפלציה והמון בעיות אחרות כמו בועות נדל"ן.
שחיקת החסכונות תדלדל את הארץ ותקטין את היכולת של המשטר לתמוך באלה שבהם הוא מעוניין לתמוך.
ולגבי מוסריות, צריך להבדיל בין שלושה מצבים:
1. אדם א' נותן חלק מכספו לנכה.
2. אדם א' גונב חלק מכספו של אדם ב' ונותן אותו לנכה.
3. אדם א' בוחר פוליטיקאי שמחוקק חוק שמחרים חלק מכספו של אדם ב' ונותן אותו לנכה.
מצב #1 מוסרי בעיני, והשניים האחרים לא.
(אני לא רואה הבדל מוסרי בין #2 ו-#3).
יהונתן, כשאתה אומר "בסיס זהב" אתה בטח מתכוון למשהו כמו:
1. המשטר מנפיק מטבע על בסיס זהב.
2. האזרחים חייבים להשתמש במטבע שהמשטר מנפיק ("הילך חוקי").
3. אסור לאף אחד אחר להנפיק מטבעות מכל סוג שהוא.
ואתה בטח חושב שזה מה שהכלכלנים האוסטרים היו רוצים לראות? זה ממש לא נכון.
הכלכלנים האוסטרים (לפחות לודוויג פון מיזס) היו רוצים שגופים פרטיים יוכלו להנפיק מטבעות כרצונם, ואנשים יהיו רשאים להשתמש או לא להשתמש במטבעות הללו.
מן הסתם חלק מן המטבעות הללו יהיו על בסיס זהב או מתכת אחרת או סחורה כלשהי, ואולי ללא כל בסיס.
וכך השוק החופשי יבחר באיזה מטבע או מטבעות הוא רוצה להשתמש.
ובקיצור, לפתוח את שוק המטבעות לתחרות.
יהונתן, בהנחה שמשתמשים בשטרות או כרטיסים מגנטיים מבוססי זהב, אין כמות זהב שהיא גדולה או קטנה מדי.
הצמיחה בכלל לא קשורה לכמות הזהב אלא למשאבים שעומדים לרשות היזמים.
מה שחשוב זה לא כמות הזהב שהיזם גייס אלא כמות ימי העבודה, המשרדים וכו' שהוא יכול לקנות בזהב שגייס.
הערה: כיום הריבית על הלוואות צריכה לפצות גם על אינפלציה וגם על סיכון.
בהיעדר אינפלציה, הריבית תצטרך לפצות רק על הסיכון, ולכן היא תרד.
בניגוד למה שאולי השתמע מדברי, אין יחס ישר בין הגדלת המשאבים שעומדים בפני היזמים ובין צמיחה. מה שחשוב זה לא רק כמות ההשקעות אלא גם איכותן.
מדיניות של ריבית נמוכה ושחיקת כוח הקנייה של הכסף גורמת לאנשים לחפש השקעות באופן נואש, מה שגורם לכך שגם הפרוייקטים המפוקפקים יותר יזכו למימון, דבר שמסתיים בדמעות.
ואינך חושש שהכשהבועה תתפוצץ זה ישפיע מאד על גם על חברות כמו סאונדוויל למשל?
גם אם היא אמידה יחסית מבחינת נכסיה וההשקעות שלה בנדל"ן בסין אינן בשמיים, כשיורד גשם כולם נרטבים. במיוחד חברות קטנות.
בגדול מסכים עם ההערות שלך. עובד מול אנשים בסין, למרות שסין היום היא הרבה יותר יצואנית מאשר צרכנית, הדברים משתנים ולא כל כך לאט. (ולא רק בענייני מלט. אם הזכרנו כאן בעבר נפט למשל וכו') אני חושש שהתפוצצות הבועה שם תשפיע מאד על העולם.
אנחנו בכל זאת מדברים על כלכלה מפלצתית בגודלה.
גיא, לסאונדוויל אין הרבה פעילות בסין, ולכן אני לא מאוד דואג לגבי החברה. בהונג-קונג מצב הנדל"ן הרבה יותר שפוי ממה שקורה בסין. חוץ מזה, היא נסחרת בהנחה כל כך גדולה על ה NAV שלה, שגם אם ערך הנכסים שלה יירד ב 10%-20%, היא עדיין תהיה מאוד זולה.
ארנב, אם סין תקלע למשבר כלכלי, אז עודפי היצוא שלה דווקא ייגדלו, אז אני לא רואה בעיה עם האג"ח האמריקאי.
צאלון, אף בנק לא מלווה ביחס של 1:10. בנקים מלווים ביחס של קצת פחות מ 1:1.
בכלל, אני לא מסכים עם הדעות שהצגת, ולא עם המעט שקראתי באתר ששלחת. אני גם לא מסכים איתך בדוגמה המוסרית שאין הבדל בין #2 לבין #3. אבל זה מה שיפה בדמוקרטיה. כל אחד יצביע עבור הדעות בהן הוא מאמין. אני כנראה אמשיך לתמוך "בבריונים".
– שלא תבין נכון, אני מגדיר את עצמי כקפיטליסט, ותומך בשוק חופשי ובהתערבות מאוד נמוכה של המדינה. אבל יהונתן ניסח את זה הרבה יותר טוב ממני, ואני מסכים עם מה שהוא כתב – לפעמים גם השוק טועה, ולמדינה יש חובה להתערב ולסדר את הבלגן שהאנשים עשו.
הטענה שאם הממשלה לא תתערב אז הכלכלה תעבוד כמו שעון שווצרי, מזכירה לי את הטענה ששוק ההון הוא יעיל. מה, אנשים ככלל לא עושים טעויות? אנשים לא מתנהגים בצורה לא רציונאלית?
צאלון, אם אתה מדבר על שוק חופשי של מטבעות, אני לא רואה מה ההבדל הגדול בין זה לבין המצב הנוכחי. כל אדם במערב יכול להשקיע את רכושו בנפט, במניות, בזהב, בהלוואת צמודות מדד, על פי רצונו. מה ההבדל בין מצב שבו היה בשוק מטבע שהיה צמוד לביצועי המניה החביבה על עדו, סאונדוויל, ואנשים היו מקבלים משכורת בסאונדווילים – לבין המצב היום שבו אדם יכול לקבל משכורת ומייד להשקיע אותה בסאונדוויל (רצוי להתווכח קודם עם הברוקר על עמלות).
עידו, מספיק שסין לא תשקיע את עודפי היצוא שלה באג"ח של ממשלת ארה"ב כדי לייבא את המשבר גם לשם. אם מצב הכלכלה של העולם המפותח היה טוב הייתי מסכים איתך, אבל במצב כיום צריך פוש קטן מאוד כדי לדחוף את העולם המפותח למיתון. זו בדיוק הנקודה המרכזית של המאמרים שאני מתכנן לפרסם בלונג.
יהונתן, אם עסק עובד ומדווח בדולרים אז גם המסים שהוא משלם הם בדולרים, נכון? כולל מס רווח הון, אני מניח.
תאר לך עסק שעובד ומדווח במטבע של מנפיק פרטי מסויים על בסיס זהב, ומשלם מסים על בסיס זה.
בשביל לגבות מהעסק הזה עוד מס המשטר יצטרך להעלות מסים בגלוי. הוא לא יוכל לגבות את המס בגניבה על ידי הדפסת שקלים, שכן העסק אינו עובד בשקלים.
יש להניח שתוך פרק זמן מסויים חלק ניכר מהשוק יעבוד במטבעות של מנפיקים פרטיים, וההשפעה ההרסנית (לדעתי) של "המדיניות המוניטרית" של הבנק המרכזי תקטן.
מי שיקבע את התמהיל הרצוי בין צריכה, חיסכון והשקעה לא יהיה ועדת מומחים או נגיד, אלא השוק החופשי.
הערה: נפילת הקומוניזם הוכיחה שוועדות מרכזיות גורמות נזק גדול כאשר הן מנסות לקבוע את המחיר הנכון או הכמות הנכונה של מוצר או שרות. אין שום סיבה לחשוב שועדת המומחים של בנק ישראל, שמתיימרת לקבוע את כמות הכסף ואת המחיר הנכון של ההלוואות במשק (=ריבית), מסוגלת לעשות עבודה טובה יותר.
אה, ושכחתי עוד משהו:
כיום המשטר קובע לא רק את כמות הכסף והריבית, אלא גם את יחס הרזרבה של הבנקים.
יחס רזרבה של 10:1 מקנה לבנקים יתרון אדיר ולא מוצדק בשוק ההלוואות.
(אם שקל אחד מופקד בבנק ושקל אחד מופקד בקרן אג"ח, לבנק יש 10 ש"ח להלוות ולקרן רק 1 ש"ח).
בשוק חופשי של מטבעות אני מניח שלפחות חלק מהמטבעות יהיו עם גיבוי של 100%, כלומר יחס רזרבה של 1:1.
במצב כזה, היתרון הלא מוצדק של הבנקים במתן הלוואות מתבטל, וכוחם של גופים שאינם בנקים ושל משקיעים בודדים גדל.
כתוצאה מכך, הקצאת ההלוואות תהיה טובה יותר, דבר שיתרום אף הוא לצמיחה יציבה.
עדו, בדקתי וגיליתי שאתה צודק לגבי הרזרבה, טעות שלי.
הבנק שומר נניח 10% כרזרבה ומלווה 90%, וההכפלה פי 10 של כמות הכסף תתרחש רק אם הכסף שהבנק מלווה יופקד שוב באיזשהו בנק וחוזר חלילה.
שורה תחתונה: מה שאמרתי לגבי היתרון שזה מקנה לצוות ההשקעות של הבנק לא נכון.
אז למדתי משהו, וכבר היה שווה… 🙂
***
לא השתמשתי בביטוי "שעון שוויצרי".
כמשקיע ערך, כמובן שאני לא מאמין שהשוק תמיד צודק.
אבל אני מאמין שהוא צודק יותר מאשר טועה, וגם יודע לתקן, בניגוד לנגיד שנצמד לטעויותיו מתוך אגו ופוליטיקה.
בקיצור, השוק רחוק משלמות, אבל לאורך זמן הוא טוב בהרבה מכל פוליטיקאי, מומחה או נגיד.
אני מאמין שכל ועדה מרכזית שתנסה לקבוע את מחירי המוצרים והשרותים תעשה טעויות הרסניות בהרבה מהטעויות שעושה השוק, כפי שהוכיח הקומוניזם הרוסי.
כמות הכסף ומחירו אינם קלים לוויסות יותר ממוצרים אחרים, להיפך.
לסיכום: אני סבור שנסיונו של הבנק המרכזי לווסת את כמות הכסף ומחירו גורם לחוסר יציבות ומשברים.
גל, אשתי עשתה גוגל על מצב הנדל"ן בדה-ליאן (Da Lian). תוך דקה היא מצאה שתי כתבות (בסינית) על כך שיש הרבה דירות ריקות בעיר:
http://news.xinhuanet.com/house/2007-11/16/content_7084830.htm
הכתבה הראשונה היא מ-2007. כבר אז הייתה בעיה של דירות ריקות (מאז הבעיה רק הוחמרה). הכתבה מדברת על מתחם מגורים חדש של 9,000 דירות. מתוך ה-9000 יותר מ 3,000 ביקשו לא לשלם הסקה בחורף (כלומר יותר מ-3000 בכלל לא גרים שם). המאמר מדבר על כך שדירות חדשות רבות נשארות ריקות. הוא מספר על אישה מעיר אחרת שקנתה בדה-ליאן 4 דירות, היא ביקשה להוריד את ההסקה מהדירות שלה, כדי לא לשלם חימום.
הכתבה השנייה היא מלפני מספר ימים. בתחילת הכתבה מוזכר האי חאי-נאן, בו מספר הדירות הריקות במתחמים רבים מגיע ל 80%-90%. אח"כ הוא מדבר על דה-ליאן ואומר שגם שם יש הרבה דירות ריקות – במיוחד דירות יוקרה עם נוף לים.
שוב, זה רק מבדיקה של 2 דקות. מכל מה שאני קורא, התופעה של דירות ריקות נפוצה בכל סין והממדים שלה מפחידים.
צאלון, אני מסכים הממשלה לא צריכה לקבוע את מחירי השרותים או מוצרים. ראינו מה קרה למדינות שהתנהלו כך. אני מודה שאני לא מבין כמוך במקרו כלכלה. לא קראתי הוגי דעות כלכליים. בגדול, אני מאמין בפרגמטיזם – לעשות מה שעובד. למשל, די ברור לי שזה נכון להפריט את שרותי התעסוקה ובתי הכלא בארץ, אבל בשאלות גדולות יותר, כמו להצמיד את המטבעות לזהב וכו' – אין לי דיעה.
עדו, בפוסט אחר טענת שאתה קפיטליסט יותר מרוב האנשים, ורק עכשיו אני רואה את זה ("די ברור לי שזה נכון להפריט את שרותי התעסוקה ובתי הכלא בארץ").
אני לא מחשיב את עצמי כמבין אלא כמתעניין.
לעשות מה שעובד נשמע טוב בתנאי שאתה מוקף באנשים או מדינות שכן מוכנים לנסות דברים חדשים ומההתנסות שלהם אתה יכול ללמוד מה עובד ומה לא.
פרגמטיזם עלול להוביל לנוקשות מחשבתית בנוסח:
"ברור שאפשר להפריט נעליים אבל מגפיים?? זה עדיין לא נוסה".
ובעיני זה דומה מאוד ל:
"ברור שהשוק צריך לקבוע את כמות הנעליים המיוצרות. אבל את כמות הכסף המונפק?? זה עדיין לא נוסה".
כן, אני מסכים איתך. אפשר לנסות גם דברים שלא נוסו במקומות אחרים, אבל צריך גם תוכנית ב' למקרה של כישלון. וגם אז עדיף לעשות מעבר איטי ולא שינויים ע"י מהפכות.
אני קפיטליסט במובן שאני חושב שהמדינה צריכה לצאת מפעילויות רבות ולהעביר אותן לשוק הפרטי. אבל אני עדיין בעד פיקוח ממשלתי (למרות החסרונות הגדולים שלו), ואני עדיין בעד רשת סוציאלית לחלשים בחברה (לאלו שבאמת נזקקים).
לא הייתי מוכן לגור במדינה שבה נכה 100% לא זכאי לשום דבר מהמדינה, אלא רק נתון לחסדי העשירים.
לדעתי להונג-קונג (וכנראה גם סינגפור) יש את השיטה הכלכלית הכי טובה. לפחות ביחס למדינות אחרות בהן גרתי – קרי ישראל וסין. בהונג-קונג הממשלה ממש קטנה, ורוב השירותים פרטיים – תחבורה, נמלים, חשמל וגם חלקים גדולים מהחינוך והבריאות. זה מאפשר לממשלה לגבות מס מאוד נמוך (מס הכנסה המקסימלי הוא 16.5%, אבל כמעט אף אחד לא מגיע לסכום כזה. אני למשל הרווחתי בערך 20 אלף ש"ח בחודש, ואחוז המס שלי היה פחות מ-10%).
עוד משהו שאהבתי בהונג-קונג הוא הפשטות של חוקי המס. אין לך מליון הטבות למליון קבוצות לחץ שונות.
עדו, אסור לשכוח שאין להונג קונג הוצאות ביטחון, וזה יתרון גדול. בטח בהשוואה לישראל. הייתי שמח לשמוע ממך יותר על שיטת ביטוח הבריאות בהונג קונג ועל מערכת הבריאות שם.
צאלון, אפשר להיות קפיטליסט ולא להגיע לקיצוניות שמתנגדת למטבע ממשלתי. מי לנו קפיטליסט כמילטון פרידמן והוא ראה את הסיבה לשפל הגדול בכך שהבנק הפדרלי לא דאג שיהיה מספיק כסף, ולא האמין שבסיס זהב הוא רעיון פרקטי.
יהונתן, תקציב הביטחון בישראל תופס בערך 15% מכלל תקציב המדינה, אז זאת לא הסיבה היחידה למיסוי הגבוה בארץ. לדעתי, אם בהוג-קונג המס המקסימלי עומד על 16%, בארץ הוא יכול להגיע ל-20%, אם היו מפריטים חלק מהחברות הממשלתיות, והיו מפסיקים עם כל הסובסידיות וההקצבות.
בהונג-קונג לא צריך לשלם ביטוח לאומי או כסף לקופות חולים, ולמרות זאת הוצאות הבריאות מסובסדות. מה שטוב בשיטה בהונג-קונג זה שיש הרבה מאוד בתי חולים וקליניקות פרטיים.
מי שיש לו כסף יעדיף לרוב ללכת לבית חולים פרטי, כי לא צריך לחכות הרבה זמן בתור. אבל מי שבאמת זקוק, יכול ללכת לבית חולים ציבורי. מה שקורה בתכלס זה שהרבה חברות משלמות ביטוח פרטי לעובדים שלהן. למשל בקומברס היה לכל העובדים ביטוח בריאות, כך שאם הייתי חולה ורציתי ללכת לרופא, הייתי לרוב הולך לבית חולים פרטי, וחברת הביטוח הייתה משלמת לי החזר. אבל הכיסוי היה מאוד נמוך, ככה שאם הייתי חוטף משהו רציני, הייתי צריך ללכת לבית חולים ממשלתי. בכלל, בד"כ למחלות רציניות, עדיף ללכת לבית חולים ציבורי כי הציוד שם יותר טוב, ורמת הרפואה לא נופלת מבתי החולים הפרטיים.
מה שטוב בשיטה הזאת, זה שתקציב הבריאות של הממשלה לא כל כך גדול, כי חלקים גדולים מאוד מהאוכלוסיה מטופלים בסקטור הפרטי. דבר דומה קורה גם בחינוך – ישנם הרבה בתי ספר פרטיים, אבל לצידם יש גם מערכת חינוך בחינם. בארץ אני תמיד שומע טענות מצד הסוציאליסטים, שמנגנון שכזה ייצור אפליה, כיוון שהעשירים יזכו לחינוך טוב יותר מהעניים. אבל אני יכול להגיד מנסיון שזה פשוט לא נכון. בתי למדה גם בבית-ספר פרטי ואח"כ עברה לבית ספר ציבורי, והרמה בבית הספר הציבורי לא הייתה נמוכה מזו שבבית ספר הפרטי, אולי אפילו להיפך. אפשר גם להשוות בין המיקום של התלמידים ההונג-קונגים לאלו של הישראלים במבחנים הבין-לאומיים, ולראות איזה שיטה טובה יותר.
בתי הייתה לומדת 5 ימים בשבוע מ-8 עד 3 אחה"צ (כולל ארוחת צהריים), ואחרי 3 היו בבית ספר חוגים מסובסדים עד בערך 5-6 אחה"צ.
ככה שלמרות המס הנמוך בהונג-קונג ולמרות שרוב השירותים הממשלתיים מופרטים, עדיין יש רשת סוציאלית נרחבת ורמת החינוך והבריאות גבוהות. גם המשכורות שם של רופאים ומורים הרבה יותר גבוהות מאשר בארץ. מצד שני עובדי הנמל וחברת חשמל מרווחים שם פחות מאשר בארץ. כל מדינה וסדר העדיפויות שלה 🙂
(רק מראה למי באמת דואגים הסוציאליסטים).
צאלון, כנראה שאנחנו חלוקים בעניין של רשת סוציאלית. אם תסתכל על ההיסטוריה תראה שלא תמיד הבאפטים והגייטסים דאגו לעניים. הסוציאליזם והקומוניזם לא צמחו מואקום. היו סיבות הסטוריות שבמידה מסויימת הצדיקו את צורת המחשבה של קרל מרקס.
אני תומך יותר בשיטה ההונג-קונגית (וכנראה שסינגפור ושוויץ מאוד דומות) – מגזר ציבורי קטנצ'יק, מיסוי נמוך אבל רשת סוציאלית מספקת.
ידידיה, אכן רכישות רבות של דירות נעשות במזומן בלבד (אבל לא כל הרכישות), כמו כן אתה צודק שבסין נהוג בד"כ למכור את הדירות עוד לפני תחילת הבנייה. (גם הרבה קבלנים בארץ עושים זאת אם אני לא טועה). למרות זאת אני חושב שמפולת בנדל"ן כן תשפיע על הכלכלה הסינית – אפילו תשפיע מאוד.
יש לכך מספר סיבות:
1 – אולי רוכשי הדירות לא כל כך ממונפים, אבל הקבלנים כן ממונפים – אפילו ממונפים מאוד. לכן אני צופה פשיטות רגל של קבלנים.
2 – בניגוד לארה"ב, בסין אין שוק אג"ח מפותח לכן רוב ההלוואות של הקבלנים באו מהבנקים. אני צופה שהבנקים הסינים יסבלו מאוד מנפילה בשוק הנדל"ן.
3 – אכן קונים רבים רכשו דירות כשהן היו עוד על הנייר. אבל אני מעריך שאם מחירי הדירות יירדו, קונים רבים פשוט יעלמו, ולא ישלמו על הדירה. אם תביא בחשבון את העובדה שקונים רבים באים מערים או פרובינציות אחרות, אז תבין שיהיה ממש קשה לרדוף אחריהם לכבד את החוזה. (אני לא רואה את הקבלנים בבייג'ינג מתחילים לרדוף אחרי קונים מסיצ'ואן).
4 – הקבלנים אומנם מקבלים חלק מהכסף לפני תחילת הבנייה, אבל הם ישר משתמשים בכסף לקנות אדמות חדשות. ברגע שמחירי הדירות יירדו, הם יהיו במצב לא טוב.
5 – אני לא זוכר בדיוק את המספרים, אבל הקבלנים הם היום מעסיקים מאוד גדולים (אני חושב שבחלק מהערים מדובר על כך שיותר מ-10% מכוח העבודה עובד בבניין). זאת אומרת – אבטלה גבוהה.
6 – חברות המלט, ברזל, פלדה, זכוכיות, רהיטים, דלתות, עץ, תובלה, תיווך (שכחתי משהו?) יסבלו קשות אם הבנייה בסין תאט.
7 – אחוז גבוה מההכנסות של הממשלות המקומיות מגיע ממכירת אדמות (משהו באזור ה-30% מההכנסות). כלומר תהיה ירידה מסיבית בגביית מסים.
הונג-קונג היא אכן דוגמא מקובלת למשטר של חירות כלכלית.
זה נשמע אחוז מס מאוד נמוך.
לגבי התמיכה בנכים: ומה אם הבאפטים והגייטסים של אותה מדינה היו מקימים קרן תמיכה בנזקקים, מתחרים זה בזה מי יתרום לה יותר, ומספקים את אותה מידת תמיכה לנכה שלך לאורך שנים (הקרן אוגרת חלק מהכספים כדי לאפשר תמיכה קבועה לאורך זמן) – האם גם אז לא היית מוכן לגור באותה מדינה?
מבחינה מסויימת זאת מדינה נעלה יותר כי אנשים תרמו את כספם ולא את כספם של אחרים.
האמת שיש לי פחות התנגדות לסיוע ממשלתי לנכים כשלעצמו. ההתנגדות שלי נובעת מכך שיש כאן מדרון חלקלק שבו בסוף כולם יוצאים זקוקים להטבות: הצעירים כי הם צעירים והזקנים כי הם זקנים וכו', מה שקראת: "מליון הטבות למליון קבוצות לחץ שונות".
לגבי הפרטות ומהפכות, מעבר איטי הוא אכן פחות מסוכן.
לפעמים אפשר להתחיל בכך שמרשים לאלטרנטיבה הפרטית להתקיים במקביל לממשלתית, ורק לאחר שהוכיחה את עצמה מפריטים או סוגרים את הממשלתית.
אני מאמין שזה נכון גם בתחום המטבעות.
מדינה שרוצה לעבור למטבעות של השוק החופשי יכולה בשלב הראשון להותיר את המטבע שלה על כנו ופשוט לבטל את האיסור על הנפקה ושימוש במטבעות מתחרים.
לאחר שצצו מטבעות כאלה ונעשה בהם שימוש ניכר, המדינה יכולה לחייב את כולם לשלם לפחות אחוז מסויים מהמסים שלהם באחד או יותר מהמטבעות הללו.
וכך המדינה מתחילה לצבור רזרבה של המטבעות הללו, וגם מעודדת את השימוש בהם.
בשלב מסויים ניתן לשקול המרה של המטבע הישן לאחד או יותר מהפרטיים.
במקרה שמבצעים המרה יש היגיון מסויים לקבוע טבלת המרה לפי תאריכים ולא שער המרה יחיד, כאשר סכום שאמור להיות משולם כעבור עשר שנים (לא צמוד) צריך להיות מומר בשער נמוך יותר מסכום שצריך להיות משולם כעבור שנה.
הסיבה לכך היא שההתחייבויות ניתנו במטבע ממשלתי מודפס שהיה צפוי להישחק עם השנים, ולא במטבע פרטי קשה. השחיקה היתה צפויה להשפיע יותר על ההלוואה הלא צמודה הארוכה יותר, ולכן היא צריכה להיות מומרת בשער נמוך יותר.
(אין כאן מטרה לצ'פר את הלווים על חשבון המלווים או להיפך, אלא עד כמה שאפשר לשמר את ההסכם ביניהם).
יהונתן, מילטון פרידמן נפלא בעיני ואני אוהב לשמוע את דבריו.
מותר לי ולכל אחד אחר לחלוק עליו בנוגע לכסף.
אם אני לא טועה הוא הטיף להרחבה כמותית בשיעור קבוע של 3%.
כלומר, "מדיניות מוניטרית" שהיא בעצם היעדר מדיניות אלא רק גביית מס אינפלציה בשיעור ידוע מראש.
האמת? אם הייתי חושב שהמדינה מסוגלת לאמץ מדיניות כזאת ולדבוק בה לאורך זמן ויהי מה, אז אולי זה היה נראה לי מספיק טוב. אבל אני לא מאמין. הפיתוי להדפיס גדול מדי.
צאלון, הפיתרון שאתה מציע נשמע מסובך להפליא, ופתח תעסוקה להמוני עורכי דין לענייני מסים, מקצוע פרזיטי שמתפרנס מכל סבך חקיקתי. בנוסף, קרוב לוודאי שמטבעות שינפיקו גופים פרטיים יסתמכו על רזרבות של סחורות כמו נפט, זהב או סחורות חקלאיות, דבר שיוביל לביקושים מלאכותיים ועיוות מחירי השוק של אותן סחורות.
אם הדבר המרכזי שמטריד אותך הוא שימוש באינפלציה כדי לנפח באופן מלאכותי מיסים, מה רע במס רק על רווחים ריאליים, כמו שמקובל במיסוי ההון בישראל?
עדו, אם אינני טועה סיפרת לא אחת על פרויקטים של נדל"ן שנמכרים מראש. כמו כן, לפעמים אתה כותב שאנשים קונים דירות בלי משכנתאות.
האם מאפיינים אלה לא יעזרו למתן את האפקט של ירידת מחירי הדירות? אם כל מה שיקרה בפועל הוא שאנשים יאבדו ממחיר הדירה "על הנייר", אבל קבלנים ובנקים לא יפשטו רגל באופן נרחב, אז הנזק צריך להיות פחות מאשר בהתפוצצות הסאב-פריים, למשל.
יהונתן, הפתרון לא מסובך, מה שמסובך זה המעבר מהמצב הנוכחי למצב המוצע, בלי לפגוע בהמשכיות, כלומר, תוך כיבוד החסכונות וההתחייבויות שנקובים במטבע הישן.
אני בעד חוקי מיסוי פשוטים. למשל: מס בשיעור קבוע על כל תשלום, כאשר המס נגבה במטבע בו בוצא התשלום. משכורת היא כמובן תשלום. זה בכלל לא נראה לי מסובך.
לגבי מדד המחירים לצרכן, הוא לא מספיק אמין בעיני. קל מדי לסלף אותו, ובארה"ב כבר עושים זאת במידה רבה, ובארץ קצת פחות. זה נושא לדיון נפרד.
לגבי ביקושים לסחורות, תן לשוק להחליט מה השימוש הרצוי בכל סחורה ובאיזו כמות.
בעולם ללא גנבים יכולנו להימנע ממנעולים כבדים לאופניים שגוזלים המון פלדה. אבל בעולם *יש* גנבים, ולכן אנשים בוחרים להשתמש במנעולים.
ובאותו האופן, לא היתה בעיה להשתמש בכסף מודפס בעולם שבו לא קיים פיתוי לממן גרעונות, הטבות פופוליסטיות ומענקים מושחתים על ידי הדפסה. אבל בעולם שלנו כן קיים הפיתוי הזה, ולכן אם תינתן לאנשים האפשרות אני מניח שהם יעדיפו מטבעות מגובים.
באיזו מתכת או סחורה לגבות, האם בכלל לגבות ובאילו תנאים? בוא ניתן לשוק להחליט.
אגב, הכלכלנים האוסטרים סבורים שברגע שיהיה שוק חופשי של מטבעות, הזהב ישחק תפקיד מרכזי, כך שאין לך מה לדאוג, לא נראה לי שישתו לך את כל הנפט ויאכלו לך את כל החיטה… 🙂
* בוצע, כמובן. אוי לבושה…
עדו, בהנחה שיהיה "מגזר ציבורי קטנצ'יק" ו"מיסוי נמוך", לא מפריע לי שתהיה "רשת סוציאלית מספקת".
השאלה היא האם ניתן לשמור על המצב הזה לאורך זמן, לאור הלחצים הפופוליסטיים במדינה דמוקרטית.
למשל, בארה"ב החוקה לא ממש עזרה, והמגזר הציבורי תפח עם השנים.
שורה של צעדים להאטת צמיחת המחירים בהונג-קונג –
http://www.bloomberg.com/news/2010-08-13/hong-kong-government-to-supply-more-land-target-mortgages-to-avert-bubble.html
חיפשתי קצת מידע על הכלכלה האוסטרלית ופגיעותה לבועה הסינית וראיתי בלוג של בחור אוסטרלי שנראה שהוא כותב ממש לעניין – http://www.unconventionaleconomist.com/.
עוד סיבה שהנדל"ן הסיני הוא השקעה רעה – http://seekingalpha.com/article/214487-the-capital-trap-that-is-chinese-real-estate
I think people in China, for obvious reasons, don't often think long term. People are more worried about things that may happen tomorrow or in the next two or three years, than they are about what may happen in 50 years. But at some stage in the future, people will start to think more about the long term.
The quickly built but cheaply made buildings in Beijing will not literally fall down, but will deteriorate. Wall paint will peel and elevators won't work. Buildings will become uncomfortable because they will not have been properly maintained. That's when people will start to realize they've paid a lot of money to buy a place in the Central Business District and they've paid management charges, but nothing works and everything looks really poor. But the developers will probably be long gone by then, so I'm not sure what people will do.
Many buildings in Beijing are built with the cheapest materials available, which tend to degrade quickly. This is a worryingly common phenomenon. There are many buildings here that appear as if they are 10 or 15 years old, but are really just five years old. That's a little bit sad.
I have a 75-year-old apartment in New York, but it's still in great condition. You don't see that here. Fast and cheaply built apartment complexes dominate the property market here and there will be future consequences for this. And it might be apartment owners who end up paying them.
@יהונתן
ההרגשה שלי היא שמה שציטטת פה בקשר לאיכות הבנייה מאד נכון. ההתרשמות שלי מאד דומה. בימים האחרונים ביקרתי בלא מעט בניינים בשנחאי והרבה פעמים התברר לי שבניין שנראה בן 50 או 60 (ואני לא מגזים) הוא בן 6 או 8 שנים. הבלאי פה אכן מאד גבוה וכנראה שזה קשור לאיכות החומרים ואיכות העבודה.
לדעתי זאת נקודה מאד חשובה שאני לא בטוח אם נלקחת בחשבון בהערכות השווי.
כשאורך החיים של בניין פה הוא דיי קצר, חייבים להכניס זאת בחישוב הערך של הדירות, למשל להוון הכנסות שכירות במשך כ 8 שנים ואז חייבים לנכות הוצאה גדולה לשיפוץ מסיבי או לחילופין, החל מהשנה השמינית, להוון תשלומי שכירות נמוכים מהותית שכן הדירה כבר תהיה במצב דיי רעוע. שינוי כזה בהערכת השווי יראה שהמחירים אפילו יותר מנופחים ממה שזה נראה.
כנראה שאם בעיית האיכות קיימת בשנחאי ובבייג'ינג, אז בערים קטנות יותר הבעיה עשוייה להיות חמורה בהרבה.
בדרך כלל כשמחשבים תשואה על דירה, מניחים סדרה אינסופית של תשלומי שכירות (הכנסת שכירות שנתית לחלק לערך הדירה..). נראה שבסין צריך להעריך שווי של דירות באותו אופן בו מעריכים מכוניות 🙂
מחזק את דברי יניב. אני גר בבניין בן 5 והוא נראה כמו בן 15. זה לא רק האיכות של הבנייה, אלא גם העובדה שהסינים לא שומרים טוב על הרכוש.
המצב בטח חמור הרבה יותר במתחמים עם אחוזי תפוסה נמוכים. קראתי בעיתון סיני שהרבה מאלו שקנו בתים ולא גרים בהם, גם לא משלמים דמי ניהול (קרי – ועד בית). אז בטוח התחזוקה של הדירות במתחמים עם אחוזי תפוסה של 20%-50% במצב לא טוב.
השוואה מעניינת בין חיים בישראל לחיים בסין:
http://cafe.themarker.com/post/1726445/?utm_source=rss&utm_medium=feed&utm_campaign=default
אולי אני לא מעודכן, אבל מהנדסים בארץ לא מרוויחים 10-20 אלף בחודש. אני לא חושב שיש הרבה שמרווחים 10 אלף, והרף העליון הוא באזור ה-30 אלף בחודש. הרוב מרווחים באזור ה-20 אלף. זה לפחות מה שאני יודע.
הוא גם טועה לגבי המשכורות בסין, מהנדסים מרווחים פחות מ 10-20 אלף יואן. אני לא שמעתי על אף מהנדס שמרוויח 20 אלף. אולי יש כאלו, אבל זה בקצה. אולי מנהלי פרוייקטים או מנהלי פיתוח. בקומברס למשל המהנדסים בסין הרוויחו באזור ה-10 אלף יואן בחודש, ואף אחד מהם לא עזב (כלומר הם נשארו לעבוד הרבה שנים בחברה), וזה אומר שהמשכורות שלהם היו די גבוהות יחסית לשוק. אבל זה היה נכון לעד לפני שנתיים.
בן דוד של אשתי למד מדעי המחשב באוניברסיטה וכעת הוא עובד במחלקת ה IT של אחת מהחברות הכי גדולות בסין. הוא מרוויח 4,000-5,000 יואן בחודש.
להגיד שהמעמד הבינוני בסין חי יותר טוב מאשר בארץ זה פשוט לא נכון. למרות שרמת החיים פה עלתה מאוד בשנים האחרונות, עדיין המעמד הבינוני בארץ חי טוב יותר.
להגיד שהעשירון השלישי מלמעלה מרוויח 10-20 אלף יואן בחודש זאת פשוט שטות.
הבעיה עם הרבה זרים שבאים לסין שהם נחשפים רק לפלח הממש עליון של המשכורות בסין – אולי ל-5% העליונים. העשירון העליון חי טוב בכל מדינה – לא רק בסין.
בעבר חשבתי לצאת כאן עם סידרה של רשומות עם ראיונות של סינים מהרחוב. לראיין פקידת קבלה, פרופסור באוניברסיטה, עובד בנק, שומר וכו'. לשאול אותם על רמת ההכנסה, מאיפה הם באו, מה הם למדו, מצב משפחתי וכו'.
בסוף ויתרתי על זה כי חשבתי שזה לא משהו שיעניין את הקוראים. אם זה משהו שיעניין את הקוראים, אני אשקול לעשות זאת.
עדו, מה שתכננת לעשות זה מאוד מעניין! (כמו כל דבר שאתה כותב חוץ מהקטע של היאכטות שאליו אני לא כל כך מחובר). לגבי משכורות בהייטק בישראל, אני חושב שבקרב בוגרי מכללות טריים ובפריפריה משכורת באזור של 10 למתכנת היא לא נדירה. אבל 20 הוא בטח לא הקצה העליון.
דרך אגב, אתמול הסתפרתי תמורת 12 יואן (בערך 7 ש"ח). זה מראה כמה פחות או יותר מרוויח כאן המעמד הבינוני.
עדו, האם גם כוח הקניה של הסינים נמוך בהרבה? אני לא יודע למה אתה מתכוון בדיוק ב"חי טוב יותר". כתבת כמה פעמים על סינים (מהמעמד הבינוני?) שיוצאים לפנסיה לפני גיל חמישים, לי זה נראה כמו חיים יפים מאוד 🙂
ידידיה, גיל הפנסיה בסין הוא 55 לנשים ו 60 לגברים. אבל הרבה יוצאים לפנסיה לפני כן.
לא ממש הבנתי את השאלה שלך לגבי כח הקנייה של הסינים. המשכורות בסין נמוכות משמעותית מאלו בארץ.
ברור שיש בסין שכבה שמרוויחה הרבה מאוד, והם חיים טוב. אבל זה קיים בכל מדינה. מי שמרוויח 10,000 ש"ח בחודש, היה חי יותר טוב בסין מאשר בישראל. העניין הוא שהמשכורות פה הרבה יותר נמוכות, לכן המעמד הבינוני לא חי בסין יותר טוב מאשר בארץ.
זה מזכיר לי שנסעתי להודו מטעם העבודה. זה היה ב-2002 או 2003. לאחד העובדים שלנו שם היו ארבע משרתים בבית. הוא היה מהנדס פשוט – תמיכה טכנית. כלומר הוא לא היה בכיר, אלא בתחתית הפירמידה בקומברס. למרות זאת הוא חי שם כמו מלך. באותה נסיעה עבדתי גם עם מהנדס שלנו מסרי לנקה, ולפי מה שהוא תיאר לי, הוא חי ממש כמו מלך. העניין הוא שזאת טעות להתייחס לעובדים אלו כמו מעמד בינוני. זאת טעות שהרבה זרים עושים.
רוב ההודים לא חיים יותר טוב מהישראלים ואותו כנ"ל לגבי הסינים.
צריך להבין שרוב הזרים פה (אפילו אלו שחיים פה 20 שנה) חיים באיזה שהוא מגדל שן – הם נפגשים ביום יום עם האליטה בסין, ולא ממש רואים איך רוב האנשים חיים. למשל, מי שכתב את המאמר מהלינק של יהונתן דיבר על כך שבסין יש רכבת תחתית ובישראל אין. אני מוכן להתערב שהוא בכלל לא נסע פה בתחתית. וגם אם הוא נסע, זה לא היה יותר מאשר כמה תחנות. כלומר הוא אף פעם לא לקח את התחתית מצד אחד של העיר לצד השני והחליף 2-3 קווים בדרך. אם הוא היה עושה זאת, הוא לא היה מתלהב כל כך, כי התכנון של התחתית פשוט מזעזע. כל פעם שאתה צריך להחליף קו, אתה צריך לצעוד 10 דקות (אולי אפילו יותר). זאת רכבת חדשה. הסינים יכלו ללמוד מכל העולם, אבל הם בנו רכבת בלי מחשבה מינימאלית על הנוחות של הנוסע. הייתי בהוג-קונג והייתי ביפן, והרכבות שם ברמה אחרת לגמרי. וזאת למרות שהן נבנו לפני הרבה יותר שנים. היפנים בנו את תשתית הרכבות בשנות ה 70-80 והתשתית שם הרבה הרבה יותר חכמה מאשר בסין.
אבל מי שיש לו נהג צמוד, ונפגש רק עם אנשים מהאחוזון העליון, רואה את סין אחרת – אפילו אם הוא גר פה עשרות שנים.
שלום עידו,
הייתי מעוניין לדעת מה דעתך על הנפילה החדה של רדיו – וואן ROAIK והאם לפי דעתך היא שווה קנייה ברמות אלו.
כרגע מחירה עומד על 0.58 $
בנוסף – מה לדעתך יקרה לחברה? תצלח את המשבר או לא?
תודה.
אבי, האם החברה תצלח את המשבר או לא – זאת בדיוק שאלת המליון דולר.
דיברנו על החברה די הרבה בתגובות לפוסט החודשי שלי של יולי. אתה יכול לקרוא שם את הדיון ואת דעתי על החברה.
עדו שלום רב
בנושא רדיו וואן ROAIK צינתה שאתה לא חושב כי יש כוונה לחסל
את החברה כוון שיכלו לעשות זאת במחירים הרבה יותר זולים
ולכן מכאן מובן שגם כיום אנחנו נמצאים באותו מצב והסיכוי סיכון
במצב הנוכחי נוטה יותר לסיכוי הצלחה לחברה תקן אותי עם כיום
אתה חושב אחרת
מנכ"ל החברה ואימו מחזיקים נתח נכבד מהחברה, ולכן האינטרס שלהם די דומה לזה של בעלי המניות האחרים – קרי לשמור על החברה, וליצור ערך לבעלי המניות.
אני נוטה להאמין שהחברה תגיע להסדר חוב סביר בטווח הקצר, ושהמניה זולה, אבל אני מאוכזב מהדוח הרבעוני האחרון ומהתנהלות ההנהלה בחודשים האחרונים.
אני מרגיש הרבה יותר בטוח עם CMLS ו ETM – שגם הן ירדו הרבה בימים האחרונים. למעשה, אני כנראה אקנה עוד ETM היום (תלוי במחיר). כמו שכתבתי כאן לפני מספר ימים, מכרתי את כל המניות של ב ROIAK, ואני אסתכל מהצד על ההתפתחויות בחברה בשבועות הקרובים.
עדו שלום
הצתרפתי אליך עם ETM בשער 5.32 מנה ראשונה
מעניין איך המניה תמשיך. האם קנית היום?
כן, קניתי אתמול – תמורת 5.41 ו 5.35.