היית משלם 190 מליון ש"ח על אחת מהוילות עם הגג הירוק?
בשנת 2001 כשהגעתי להונג-קונג העבודה שילמה לי את השכירות על הדירה בסך של כ-30 אלף הונג-קונג דולר (כ-15 אלף ש"ח). אז, כבחור צעיר שרק בא מישראל והרוויח פחות מעשרת אלפים ש"ח בחודש, זה נראה לי סכום הזוי לחלוטין, אבל מהר מאוד גיליתי שבשביל הונג-קונג זה לא סכום כל כך גבוה.
אמרתי אז שאני לא מבין את בעל הבית שלי. אם היה לי נכס שמניב לי 15 אלף ש"ח בחודש, הייתי עוזב את העבודה שלי וחי לי כמו מלך בסין. מאז סין כמובן התייקרה מאוד, אבל גם למדתי שלהרבה אנשים שווה לגור בהונג-קונג למרות מחירי הנדל"ן הגבוהים. אפילו רק מבחינה כלכלית גרידא, זה דבר כדאי להרבה מאוד אנשים בגלל המיסוי הנמוך בהונג-קונג. למעשה אני מכיר הרבה מאוד אנשים שעובדים בסין, אבל בוחרים לגור בהונג-קונג כאשר מיסוי הוא אחד השיקולים העיקריים שלהם.
כמובן שכדאיות כלכלית היא לא הסיבה היחידה לאטרקטיביות של הונג-קונג, אבל המיסוי הנמוך בהחלט עוזר להונג-קונג למשוך אליה עובדים מכל העולם.
נזכרתי בדילמת הדיור שלי מ-2001 כשנברתי אתמול בדוחות הכספיים של צ'ונגס-אינטרנשיונל (סימול 367) וגיליתי את המחירים האסטרונומים בהם החברה מכרה שתיים מתוך ארבעת הווילות מהתמונה למעלה. וילות אלו ממוקמות באחד האזורים היוקרתיים באי הונג-קונג – Deep Water Bay. שתיים מהווילות בגודל 250 מ"ר והשתיים האחרות בגודל 300 מ"ר. לכל אחת יש ברכת שחייה ונוף מרהיב לאוקיינוס.
אבל תג מחיר של 190 מליון ש"ח נראה קצת גבוה, לא? צריך להיות מיליארדר בשביל לקנות בית במחיר שכזה, ואני די בספק אם יש מספיק מיליארדרים בהונג-קונג בשביל לקנות את כל הנכסים שמוצאים היום במחירים כה גבוהים.
אז מי קונה את כל הווילות האלו?
מנכ"ל HSBC עבר לפני כשנה מלונדון להונג-קונג, ואני לא אתפלא עם חברה בסדר גודל של HSBC מממנת למנכ"ל שלה דיור בסדר גודל שכזה. ג'ים רוג'רס עזב את ניו-יורק ועבר לסינגפור לפני מספר שנים, ואני מניח שהוא לא היחידי מהקהילה הפיננסית שעשה צעד שכזה. כיום יש מספר לא קטן של מנהלי קרנות הון-סיכון שמרוויחים מאות מליוני דולרים בשנה וצפונה. בשבילם מעבר לסינגפור או הונג-קונג יכול להיות מאוד כלכלי למרות מחירי הדיור.
ומה עם הסינים?
מסתבר שהעשירים הכבדים בסין מאוד מעוניינים להגר מחוץ למדינה "הקומוניסטית". לפי סקר שנערך לאחרונה, 60% מהעשירים (כאלו שברשותם נכסים נזילים בסך 5 מליון ש"ח ומעלה) שוקלים לעזוב את סין או כבר עזבו את המדינה. התמונה לא מאוד שונה בקרב אלו שברשותם למעלה מ-50 מליון ש"ח – 27% מתוכם כבר עזבו את סין ו-47% נוספים שוקלים זאת. שתי סיבות לעזיבה המסיבית הזאת הן – החינוך של הילדים והכנה לפנסיה מחוץ לסין. שתי סיבות זניחות לדעתי (למשל, לרוב הסינים העשירים אין בעיה לשלוח את הילד שלהם לפנימיה בחו"ל, לכן חינוך נראה כסיבה זניחה). הסיבה העיקרית להגירה היא "דאגה מביטחון הנכסים שלהם".
הכתבה מביאה שתי סיבות לדאגה לעתיד הנכסים, ואני מסכים עם הפרשנות הזאת. הסיבה הראשונה היא:
their connections with authorities make them easy victims of corruption charges and become targets of the public
כלומר, למי שלא הבין, הם דואגים שיכניסו אותם לכלבוש. הרבה מהמתעשרים הסינים לא תמיד הקפידו על שמירת החוק בדרך לצבירת הונם. שימון של פקיד פה או שר שם עזרו לרבים מהם להעשיר את חשבון הבנק שלהם. בעניין הזה יש דמיון גדול בין סין לרוסיה, שגם שם אוליגרכים רבים עזבו את מפחד השלטון. גם בסין חלק לא קטן מאלו שמככבים ברשימת העשירים של פורבס, מוצאים עצמם אחרי שנה-שנתיים מאחורי סוגר ובריח כאשר לפעמים רכושם מוחרם ע"י השלטון.
הסיבה השנייה שמציין המאמר:
the yawning gap between the rich and poor has also fueled anti-rich sentiment in society, thus making billionaires feel even more unsafe
כלומר, העשירים מפחדים מכעס ההמון. איש עסקים סיני שעבר לגור בהונג-קונג מצוטט בכתבה כשהוא אומר שהוא מודאג מהבועה בסין. האם העשירים הסינים מפחדים ממשבר פיננסי שיביא בעקבותיו פגיעה בעשירים או בנכסים שלהם?
בהחלט יכול להיות.
סיבות אלו כמו גם מיסוי נמוך גורמים להונג-קונג למשוך אליה חלק מעשירי סין, דבר שגורם לבועה בנדל"ן היוקרה.
