לפעמים כשאני מדבר עם אנשים על בועת הנדל"ן הסינית, אחת מטענות הנגד שמשמיעים בפני היא שאי אפשר לראות את סין כשוק אחד. דין דירה בעיירה קטנה בדרום חבל יונאן אינו כדין מחסן בעיר ווחאן. מדובר במדינה ענקית ולכן לא ניתן לדבר על "שוק נדל"ן בסין" כי למעשה מדובר בעשרות ומאות תתי-שווקים.
אומנם יש משהו בטענה הזאת, אבל במה סין נבדלת ממדינות אחרות? אפילו בארץ קטנה כמו ישראל – שוק הנדל"ן של משרדי יוקרה בתל-אביב אינו דומה לשוק הדירות להשכרה בעיר אילת. גם בארה"ב ניתן היה לפלח את השוק לעשרות ומאות תתי-שווקים, אז מה? האם זה אומר שאי אפשר להגיד בוודאות על מדינה מסוימת שיש בה בועה?
אני לא מתיימר לדעת ולהכיר כל עיר וכל כפר בסין. אולי שוק המחסנים להשכרה בחבל אנחווי אינו בועתי. מאיפה לי לדעת? אבל אני יכול להגיד בוודאות שהתמונה הגדולה בסין מצביעה שיש במדינה עודף בניה עצום. אפילו אם זה לא נכון לגבי 100% מסין, זה נכון לגבי רובה המוחלט.
פשוט אני שומע מכל כך הרבה מקורות, וקורא מספיק ורואה מספיק בעיניים שלי כדי לדעת שזה המצב.
הבאתי בעבר הרבה דוגמאות בבלוג הזה, ועכשיו אביא עוד שתי דוגמאות קצת יותר "פיקנטיות".
סיפור ראשון
בסוף מרץ עלה לרשת בסין הסרט "מתחת לכיפה" של העיתונאית צ'אי-ג'ינג. הסרט מדבר על הזיהום בסין. אני מתכנן לכתוב על הנושא הזה בקרוב, ולכן לא ארחיב כאן על הסרט. רק אגיד שבכדרך אגב העיתונאית סיפרה בסרט על ביקור שלה בעיר מולדתה בחבל שאנשי. צ'אי סיפרה שכשהיא נכנסה לעיר היא ראתה כמות בלתי נגמרת של מנופים ובניינים בתהליכי בנייה. עיר מולדתה היא עיר קטנה (ולפי דעתי, כמעט בוודאות עם דמוגרפיה שלילית), ולמרות זאת הייתה שם בנייה עצומה.
קרוב משפחה שלה סידר לה חדר במלון וכשהיא הגיעה לעיר, הוא אמר לה שהוא הזמין לה סוויטה-נשיאותית במלון "חמישה כוכבים". צ'אי הופתעה ואמרה למארח שזה היה מיותר לגמרי לתת לה טיפול VIP שכזה, אבל המארח אמר לה – "אל תדאגי הסוויטה עלתה רק 200 יואן" (כ-30 דולר).
היא הגיעה למלון בשעות הערב החשוכות. החניה של המלון הייתה ריקה לגמרי וחשוכה. היא נכנסה ללובי החשוך, והבל-בוי ליווה אותה עם פנס לסוויטה שלה. המלון היה ריק לגמרי.
חשוב להדגיש שצ'אי לא באה לדבר על בועת הנדל"ן בסין. היא לא מבינה בזה. היא לא עיתונאית כלכלית. אין לה שום אינטרס בנושא. היא רק סיפרה לנו כדרך אגב מה ראו עיניה בביקור בעיר מולדתה.
אני שומע הרבה מאוד סיפורים שכאלו על סין. אף פעם בחיים שלי לא שמעתי סיפור אפילו דומה לזה ממישהו שביקר באירופה, ישראל, ארה"ב או כל מקום אחר בעולם. אז אני רק יכול להניח….
סיפור שני
לפני מספר ימים דיברתי בטלפון עם חבר טוב שלי. איש שיווק בסין שמסתובב המון במדינה. דיברנו קצת על סין ועל המצב, וכשסיפרתי לו על עיר הרפאים שבנו ליד העיר טיאנג'ין, הוא ישר פלט – "בא לך לפנק את אשתך?".
לפני שאספר על ההצעה שלו, רק כמה מילים למי שלא זוכר את העיר טיאנג'ין – זאת עיר נמל שנמצאת כ-100 ק"מ דרום מזרחית לבייג'ינג. מדובר על אחת הערים הגדולות ביותר בסין (אוכלוסיה של מעל ל-10 מליון תושבים).
בכל אופן, הוא סיפר לי שלא מזמן בנו בעיר מלון של ריץ' קרלטון. מלון מפואר מאוד. הוא לא ראה הרבה מלונות כל כך יפים (והוא מסתובב המון). לטענתו המלון ממש זול – עולה 1,000 ומשהו יואן (פחות מ-200 דולר ללילה) ושכדאי לי מאוד לקחת לשם את אשתי לאיזה סוף שבוע להתפנק.
אז תוך כדי השיחה איתו נכנסתי לאתר של המלון. לא דרך AGODA או אתר דומה. ישר לאתר המלון. ותראו את המחירים:
המחירים הם ללילה לזוג. החדר הזול ביותר ללא ארוחת בוקר. הסוויטה היוקרתית (100 מ"ר) כוללת ארוחת בוקר, משקאות, משקאות אלכוהוליים, ועוד כל מני מטעמים במשך היום. החדר הזול עולה קצת פחות מ-200 דולר, והסוויטה עולה קצת יותר מ-300 דולר ללילה.
לשם השוואה, ריץ' קרלטון בהרצליה מתחיל ב-500 דולר לחדר הזול וסוויטה של 100 מ"ר עולה 1,660 דולר! (אתם יכולים לראות את המחירים של טיאנג'ין כאן והרצליה כאן).
אז אפשר לפקפק עד כמה "חמישה כוכבים" היה המלון בה בילתה גברת צ'אי, אבל ריץ' קרלטון זה ריץ' קרלטון.
האם זה לא אומר משהו?
האם לדעתכם הקבלן קיבל החזר סביר על ההשקעה שלו? (אדמות במרכז טיאנג'ין אינן זולות בכלל, ולתפעל ריץ' קרלטון זה לא כמו לתפעל אכסניה).
