יוהנתן, אני אולי אכתוב על כך כשאחזור מהונג-קונג.
בינתיים אני יכול להגיד שלמכשיר יש הרבה מאוד חסרונות שממש עיצבנו אותי, ואני מאוד שמח שלא קניתי איי-פד.
הנה שלושה חסרונות ממש גדולים:
1 – אין פלאש – כלומר אתה לא יכול להיכנס להרבה מאוד אתרים (כמו למשל לאתר של הרשות המטאורולגית בבייג'ינג), או לראות גרפים בהרבה אתרים פיננסים או לראות סרטים באתרים כמו נענע או מאקו.
2 – אין תמיכה בכתיבה בעברית!
3 – אין מולטי-טסקינג. שזה משהו ממש ממש מעצבן, ואפילו אם המכשיר היה מושלם (והוא לא!) אבל זאת הייתה הבעיה היחידה שלו – לא הייתי קונה אותו. זה מתחיל מדברים קטנים ומעצבנים – כמו למשל שאתה לא יכול לשמוע מוזיקה בזמן שאתה גולש באינטרנט. ומגיע לדברים שמאוד הפריעו לי בעבודה היום יומית. למשל אם אתה פותח דפדפן אחד, ואז מקטין אותו כדי לפתוח דפדפן שני, הדפדפן הראשון לא עובד ברקע. כלומר, כשאתה רוצה לחזור לדפדפן הראשון, הוא נטען מהתחלה. אז נגיד שאני קורא דוח כספי, ורוצה לבדוק בגוגל משהוא שכתוב בדוח, אז אני פותח דפדפן נוסף. ברגע שאני רוצה לחזור לדוח, הוא נטען מחדש, ולא חוזר לעמוד בו הייתי. אם תוסיף לכך את העובדה שאי אפשר לקפוץ לעמוד מסויים או לבצע חיפוש בקורא ה PDF של אפל, זה הפך את הקריאה לסיוט. אותה בעיה מנעה ממני להשתמש בגוגל רידרז.
היו למכשיר עוד הרבה בעיות קטנות יותר. לדעתי מדובר במכשיר נחות טכנולוגית. הרגשתי כאילו אני בחזרה בשנות ה-80 של המאה הקודמת. משום מה לא ראיתי את החסרונות של המכשיר מתוארים באף ביקורת (חוץ מעניין הפלאש). לדעתי או שממש מדובר בכת של אוהבי אפל, או שאנשים פשוט משתמשים בו בתור צעצוע להוריד כל מיני אפליקציות ולשחק איתן. אני צריך כלי עבודה שיאפשר לי לגלוש בצורה סבירה באינטרנט ולא צעצוע, לכן המכשיר לא התאים לי, והוא לא מתאים לכל מי שרוצה לגלוש באינטרנט.
יהונתן, בשבילי בעיה מס' 3 היא כל כך קריטית שרק בגללה אין סיכוי שאני אקנה איי-פד.
חוץ מזה כשאני קונה משהו לא בא לי לבזבז עשרות שעות (לפחות) בשביל להתחיל לפרוץ אותו ולנסות לעקוף את כל המגבלות של המכשיר. למה לעשות זאת, אם אני יכול לקנות משהו יותר טוב, יותר בזול ובלי לבזבז עשרות שעות מזמני היקר?
יש למכשיר עוד מספר לא קטן של בעיות שאני ארחיב עליהם בעתיד.
אני ממש לא מבין למה לקנות איי-פד ב-2500 ש"ח כשאני יכול לקנות מחשב נייד של דל ב-1800 ש"ח. לא ראיתי אף יתרון ברור לאיי-פד חוץ מהגודל שלו (שזה גם חסרון) ומכך שהתצוגה מסתובבת ביחד עם המכשיר (שזה מגניב אבל לא מעבר).
טדי
14 years ago
קצת לא קשור, אני משתמש בלנובו 350U כבר שנה, למרות שהביקורות קטלו אותו, אני מפסוט עליו, במאפיינים קצת יותר טובים מאלו שאני קניתי, הוא עולה 485US ( שלי הוא מסך 13.3, WIN7, 160G,3RAM )
אין לו את המשקל של Ipad ואת הפוזה, אבל הוא לא נשבר תוך 5 דקות.
מרבית השימוש שלי זה קריאה, מעט גרפיקה ( תוכנת קורל, שרצה עליו כמו שצריך ) והשימושים הרגילים.
יהונתן
14 years ago
עדו, בשבילי היתרון שבגללו אני שוקל לקנות אייפד הוא שהרבה יותר נוח לקרוא ממנו, מאשר ממחשב נייד. אפשר לקרוא אפילו במיטה. ניסיתי קינדל, אבל קינדל בעייתי מאוד עד בלתי אפשרי בשימוש עם PDF, וחוץ מזה שאם האייפד היה נדמה לך כמו חזרה לשנות השמונים, הקינדל עוד יותר ארכאי. אין מסך מגע, ואם רוצים ללחוץ על מילה מסוימת, צריך לעשות מסע סיזיפי עם הכפתורים עד שמגיעים אליה.
עם זאת, לקינדל יש שני יתרונות גדולים, חלק גדול מהספרים אפשר להקריא בקול בצורה מאוד טובה וברורה, וגם ניתן לקרוא את הפרקים הראשונים של כל ספר שהוא בחינם.
יהונתן
14 years ago
נזכרתי. לקינדל יש עוד יתרון מעניין – יש לו דפדפן טקסטואלי, משהו שממש לקוח משנות התשעים המוקדמות. פשוט מביך, אבל הגלישה היא בחינם בהרבה מקומות בעולם. מאחר שתעריפי הגלישה בנדידה הם מטורפים בחו"ל, אפשר לקחת את המכשיר איתך ולהיות מחובר לאינטרנט בחינם מהרבה מקומות בעולם, רק בלי שום דבר גרפי. רק תפריטי טקסט, שהניווט ביניהם מתסכל להחריד.
יהונתן, לא מצאתי דרך באייפד לקפוץ לעמוד מסויים או לבצע חיפוש. יכול להיות שפספסתי משהו, אבל אם זה באמת ככה, אז האייפד הוא לא מכשיר כל כך טוב לקריאת ספרים.
חוץ מזה ש 2500 ש"ח זה המון כסף – אפשר לקנות בכסף הזה הרבה מאוד ספרים. ספרים בחנויות יד שניה עולים 20-40 ש"ח לספר. בהונג-קונג הייתי קורא הרבה מאוד כי יש שם ספריה מעולה וגם חנות טובה לספרים יד שניה. בבייג'ינג אין לי את האפשרות הזאת, אז אני כנראה אקנה יותר מאמזון.
ידידיה
14 years ago
יהונתן, לי יש קינדל רגיל, ובאמת מאוד מתסכל לקרוא ממנו PDF, כי בדרך כלל הכתב יראה זערורי, וה-ZOOM אינו שמיש בכלל. מצד שני, נראה לי שאולי DX כן יתאים (אבל המחיר שלו הוא כבר בקטגורית האייפד). אני מאוד אוהב את הקינדל, אבל הוא מתאים רק לקריאה של ספר כסדרו (זאת אומרת, הניווט הוא זוועתי, אז לא כדאי לתכנן שימוש לספר מתכונים). ברור שלצרכים של עדו הקינדל לא מתאים, במיוחד בהתחשב בזה שהוא עובד מהבית.
יהונתן
14 years ago
לדעתי יש קורא קינדל לאייפד שמאפשר את זה. אני יודע שהקינדל לסלולר מאפשר חיפוש וקפיצה
גיא א
14 years ago
כן, מסכים באשר לדעה על אפל. זו אחת הסיבות שתורמות לכך שאני חושב שהחברה מוערכת במחיר לא זול בכלל למרות מריתיה הרבים.
אין ספק שיש לה מוצרים טובים מאד, חלקם פורצי דרך מבחינת העיצוב ונוחות השימוש, אבל לא כל מוצר עונה על כך.
את בעיית הפלאש דווקא שמעתי שתיקנו, אבל עדיין, היתרון על פני המוצרים שהמתחרים מציעים אינו גדול. אין כאן פריצות דרך טכנולוגיות יוצאות דופן, אע"פ שלהרבה מאד חברות יש עוד כברת דרך ארוכה עד שיציעו מוצרים טובים יותר.
בשבוע האחרון פליי בוי פרסמו ראיון שהם ערכו עם סטיב ג'ובס ב1985 עם צאת המקינטוש.
למי שלא מבין מה עומד מאחורי ההצלחה הפנומנלית שלו, הראיון הזה לדעתי יתן תשובה מוחצת.
לאורך הראיון המחכים,ניתן לראות שישנם אנשים שבתחומי הגאונות שלהם רואים את הנולד 30 שנה ויותר קדימה.
בזמן שאצל רוב האנשים מחשב אישי היה משהו כמו מדע בדיוני ג'ובס[בגיל 29] ראה בבירור את עוצמת המהפכה ואת המקומות שאליו המהפכה הזו תביא אותנו.
לדעתי זהו ראיון חובה למי שמעוניין לקבל תובנות על החיים ועל עסקים מאחד האנשים הנבונים ביותר החיים כיום.
חבר'ה,אני מקוה שתצליחו לקרוא את הראיון הזה ב play boy בלי לחרוש את כל האתר בדרך(:
האם הספר Security Analysis של בנג'מין גראהם עדיין רלוונטי בימינו וכדאי לקרוא אותו.
תודה,
גבי
יהונתן
13 years ago
טוב, אז קניתי אייפד. עברית כבר יש. החסרונות מבחינתי הן שמקלדת וירטואלית פחות נוחה לכתיבת טקסטים ארוכים ושאין פלאש. גם יש הרבה אתרים שהתמיכה בהם מוגבלת. היתרונות? זה כלי עבודה מצוין להתנייד איתו בבית ובחוץ. כיף לקרוא איתו במיטה או בכורסא. אפשר לראות סרטים ולקרוא מסמכים בצורה מאוד נוחה. המחיר בארץ באמת סביר ועומד על 2249 שח
רונן קאראסיק
13 years ago
למישהו יש נסיון במקרה עם הגלאקסי טאב?
נראה כאילו טכנולוגית הוא עליון על האייפד, אבל קצת מטריד אותי הגודל שלו, שהוא משהו בין סמארטפון לאייפד…
אשמח לשמוע ממישהו שיש לו את המכשיר, אבל אסתפק גם במישהו שבא איתו במגע פיזי.
לדעתי, זהו הספר הכי טוב שקראתי על מקרו-כלכלה בחיי. קרוגמן הוא אמנם איש השמאל הכלכלי (וגם המדיני. בהזדמנויות המעטות שבהן הוא מתייחס לכך, הוא מבקר את מדיניות ישראל בחריפות.), ואני ימני בדעותיי בכל התחומים, אבל כשכותבים דברים שהם כל כך נכונים לוגית, קשה להתווכח, לא משנה מאיזה צד של המפה אתה מגיע. הרבה פעמים הרגשתי שהוא מסדר לי מחשבות שעברו לי במוח בצורה לא ברורה ולא מסודרת. אמנם אני כבר זמן רב עוקב אחרי הבלוג שלו, אבל בספר הדברים מוצגים בצורה הרבה יותר שיטתית.
המסר העיקרי של קרוגמן הוא שלשפל הכלכלי הנוכחי יש סיבה שהיא טכנית בעיקרה, סיטואציה שבה יש שפל בביקושים. מאחר שלא ניתן להוריד את הריבית מתחת לאפס – אין דרך לנגיד הבנק המרכזי לפתור את השפל. הדרך היחידה נותרת התערבות של הממשלה שתגדיל את הגירעון. זאת בניגוד לאינטואציה, שאומרת שאם הגרעון הוא בעיה מרכזית כיום, אז צריך להקטינו ולא להרחיבו.
אף על פי שקרוגמן, כאיש שמאל, מתעב את אי השוויון שנפער בכלכלה והוא מקדיש לנושא מספר עמודים, הוא מדגיש שהקשר בין אי השוויון לבין המשבר הכלכלי הוא עקיף ולא הכרחי. אפשר לפתור את המשבר הכלכלי גם מבלי להתמודד עם אי השוויון. בכך הוא נמנע מליפול למלכודת שבה הוא מאשים את יריביו – קשירת המשבר בקשר הדוק מדי עם השקפותיהם האידיאולוגיות, במקום להתמקד בסיבות שיכולות להיות טכניות בעיקרן.
חשבתי על ההשלכות של מה שקרוגמן כותב לגבי סין. לדעתי הן די דרמטיות. כאמור, שתי בעיות מונעות את פתרון השפל במערב: סירוב של הממשלות להגדיל את הגרעונות, והעדר יכולת של הבנקים המרכזיים להוריד את הריבית עוד כי מחסום האפס חוסם זאת. בנוסף, בגוש האירו מדינות כמו יוון ופורטוגל אינן יכולות לפחת מטבע שאינו שלהן, ואינן יכולות לעסוק בהקלה כמותית, כי אינן בבעלות על האירו שתאפשר להן להדפיס כסף. כל הבעיות האלו נראות לי לא רלוונטיות לסין. הסינים לא יהססו להגדיל את הגרעון הממשלתי עוד ועוד (כפי שיפן עושה 20 שנה, ונראה שהשמים הם הגבול), ואילו הריבית בסין גבוהה, ויש עוד הרבה מאוד מה להוריד (בניגוד לסיטואציה ביפן כיום). גם אין לסינים מחסום שימנע אותם מפיחות או מהקלה כמותית.
כפי שאני מבין את מה שקרוגמן אומר, אם כל המכשולים האלו לא יעמדו בפני סין, היא תוכל להמריץ את הכלכלה גם בסיטואציה שאחרי התפוצצות בועת הנדל"ן ולצאת ממנה בקלות יחסית.
יהונתן, אני דווקא מסכים עם מה שמנגר אמר על קרוגמן. קרוגמן לא מעריך נכון על איזה שטויות ממשלות סוציאליסטיות תהיינה מוכנות לבזבז כספי תמריצים.
אם צנע לא עוזר, אז איך התכנית הכלכלית של נתניהו בתחילת העשור הקודם הצילה את ישראל?
ואיך תכנית התמריצים ביפן לא הצליחה להוציא את המדינה ממשבר של כבר 20 שנה?
לדעתי זה ממש תלוי בטיב הצנע וטיב התמריצים. למשל, אם אתה מעלה את גיל הפנסיה מ-65 ל-67, אז אתה גם מוריד את הגירעון של המדינה וגם ממריץ את הכלכלה.
אותו דבר אם אתה מפריט חברות – אתה גם מוסיף כסף לקופת המדינה וגם ממריץ את הכלכלה. או אם אתה עושה רפורפות חשובות בתחומים כמו פתיחת השוק לתחרות, הסרת מחסומי ייבוא או רפורמה בפנסיה. אלו צעדים שנתניהו עשה ולכן הם היו מאוד יעילים בהוצאת ישראל מהמפולת הכלכלית. באותה שורה נתניהו גם קיצץ בקיצבאות ילדים ותקציבים להתנחלויות – אלו לכאורה היו אמורים להחמיר את המיתון, אבל זה לא קרה בגלל ששאר הצעדים תמרצו מאוד את המשק.
אני לא יודע בן כמה אתה ואם אתה זוכר את הוויכוח שהיה אז במדינה, אבל הרבה מבית מדרשו של קרוגמן ביקרו את נתניהו (כמו למשל אבישי ברוורמן) וטענו שהתכנית הכלכלית רק תחמיר את המיתון בארץ, אבל בדיעבד הם טעו ונתניהו צדק.
תכניות "תימרוץ" כמו זו שמציע כיום הולנד שרוצה להוריד את גיל הפנסיה בצרפת, לא יעזרו לכלכלה. ספרד העבירה לאחרונה חוק שעושה רפורמה מקיפה בשוק העבודה (מאפשר יותר בקלות לפטר עובדים וכו') – אלו צעדים נכונים לדעתי. מצד שני תכניות של השקעה גבוהה בתשתיות יכולות להמריץ את הכלכלה. ככה שזה ממש תלוי באופי של הצנע או התמרוץ.
לחלק עוד תלושי מזון, להגיד דמי אבטלה, להוריד את גיל הפנסיה – ועוד דברים שחביבים על ממשלות סוציאליסטיות לא יועילו להמריץ את המשק. השקעות בתשתיות או כל מיני מענקים לתחומים מסויימים (כמו עידוד תעסוקה וכו') יכולים להועיל, אבל ההשפעה שלהם אחרי כמה זמן מתחילה להתפוגג. וזאת הבעיה למשל עם התמריצים ביפן – הם עוזרים בהתחלה אבל אתה מוצא את עצמך בונה עוד גשר ועוד מנהרה וכבר אין איפה להשקיע, אז אתה מתחיל לבנות גשרים לשום מקום ושדות-תעופה בערים של 20 אלף תושבים, וזה גם מגדיל את הגירעון וגם לא עוזר בכלל להמריץ את הכלכלה.
סין, לדעתי, כבר די קרובה לשלב שהם בונים גשרים לשום מקום (למשל בנייה של גורד שחקים בגובה 300 מטר בעיירה עם כמה עשרות אלפי תושבים, או בנייה של ערי רפאים), ולכן התמריצים שלהם פחות ופחות יעילים. המפולת בדרך…
יהונתן
12 years ago
עדו, קודם כל – אני מסכים כמעט עם כל מה שאתה אומר. הייתי תומך נלהב של ביבי ב-2003 (ועד היום). הצבעתי לו בבחירות שלאחר מכן כשהעם שנא אותו על הקיצוצים. אבל אני חושב שאתה מפספס את החשיבות של מחסום ריבית האפס. זה נושא טכני, אבל נושא טכני לפעמים הופך לכה מרכזי שהוא מגמד את העיקרונות האידיאולוגים (כמו שבויכוח אחר לגמרי – השאלה האם לתקוף באירן תלויה בראש ובראשונה ביכולות הטכניות של חיל האוויר).
בסוף שנת 2002 ריבית בנק ישראל הייתה באזור ה-9%. בסוף שנת 2004 היא עמדה בפחות מ4%.
מה קרה כאן? המדיניות של ביבי הורידה את הלחץ האינפלציוני בגלל הקיצוצים ולכן בנק ישראל יכל להרשות לעצמו להוריד ריבית, ובכך לאפשר לסקטור הפרטי לפעול באווירה נוחה יותר. אין ספק שמה שביבי עשה היה הדבר הנכון בזמן הנכון. לעומת זאת, תוכניות צנע כשהריבית היא באפס הן אסון, כי אין מי שיתן תמריץ למשק כנגד הקיצוץ. תיאורטית, יש פעולות אגרסיביות שניתן לעשות גם כשהריבית היא אפס, ובן ברננקי ציין אותן במאמר ביקורת מפורסם לגבי הבנק של יפן ומחדליו. בעיקר קנייה אגרסיבית של נכסים למיניהם. בפועל גם ברננקי עצמו לא מעז לנקוט בהן היום. להגנתו, הוא אומר היום שיש אינפלציה בארה״ב, אמנם קלה, ולכן אין מקום לצעדים שהתאימו לסיטואציה הקיצונית שהייתה ביפן, שהגיעה עד דפלציה ממשית. מרווין קינג עושה את מיטב יכולתו בבריטניה, אבל כנראה שזה לא מספיק לעת עתה.
בקיצור, כשהריבית באפס והמשק באבטלה, צנע לא מתאים. אמנם גם כשמוותרים על צנע ומחליטים להגדיל את הגרעון, אפשר לעשות זאת על ידי הקטנת מסים, זה היה עיקר התמרוץ של אובמה ב-2009 ולא אופתע אם לבסוף רומני יעשה משהו דומה, אם ייבחר.
יהונתן, בקשר להורדות הריבית בארץ, אתה צודק, זה משהו שלא חשבתי עליו.
בגדול מה שרציתי להגיד, שזה מאוד תלוי באופי של התמריצים ובאופי של הצנע. לפי התגובה שלך יש לי הרגשה שאנחנו סך הכל מסכימים.
דרך אגב, לדעתי ממש קשה להגיד שיש איזה שהיא מדינה בעולם היום שעוברת תהליך צנע. כל הממשלות לא מפסיקות להדפיס כספים. גם הבנק האירופאי הדפיס המון בשנים האחרונות. רוב המדינות משלבות צעדי צנע עם תמריצים. חלקן עושות את זה יותר בחוכמה וחלקן פחות. אבל תמריצים או לא תמריצים, בסופו של דבר מדינות אירופה תצטרכנה להתמודד עם הבעיה המרכזית שלהן – מדינות סוציאלית נדיבה מדי. אם הן לא תשננה כיוון, יהיה להן מאוד קשה לפרוח במאה הנוכחית. האוכלוסייה מזדקנת ולכן מדינות תהיינה חייבות לקצץ בתקציבי הרווחה שלהן.
והכי חשוב – אני רואה שמזמן לא עדכנתי את טבלת הספרים שקראתי. הגיע הזמן להפסיק להתעצל…
מהטמה במבי
12 years ago
צריך להזהר מלייחס שינויים מאקרו כלכליים לאנשים ולתוכניות מסויימות. ההשפעה של התוכניות הללו גם כשהיא קיימת היא בדיליי של כמה שנים. למשל אני מאוד מחבב את סטנלי פישר אבל הוא לא האחראי המרכזי לכך שהבנקים הישראלים לא גגרו אותנו עמוק לתוך המשבר העולמי, האחראיות על כך היא ברגולציה שהתקיימה שנים לפני סטנלי. כשהייתי באקדמיה בקורס כלכלת ישראל לימדו אותנו על תוכנית הייצוב הכלכלית של 1985 ששמה קץ לתקופה ארוכה של היפראינפלציה. סיפרו לנו שזו תוכנית שנחשבה להצלחה גדולה ונלמדת גם בחו"ל. מה ששכחו להזכיר הוא שב-1985 האינפלציה לא נרגעה רק בישראל אלא ברחבי העולם כולו. האם התוכנית הכלכלית של ישראל שמה קץ לאינפלציה עולמית או שמא קץ האינפלציה העולמית סייעה לסיומה בישראל? מה שאני מנסה להגיד הוא שצריך להזהר כשאנחנו מנסים לחבר סיבה ותוצאה ביחד בנושאי מאקרו כלכלה כי לעיתים גם בדיעבד אנחנו לא רואים את הסיבות האמיתיות.
לגבי ה"משבר" ביפן, הלוואי עלינו משבר שכזה. אבטלה נמוכה, תל"ג גבוה לנפש, רמת חיים גבוהה, ואפילו שיוויון ההכנסות בין הגבוהים בעולם. ה"משבר" הזה הוא לא של יפן אלא של כלכלנים שאינם מסוגלים להתמודד עם ניתוח נתונים של כלכלה שאינה אינפלציות.
דור
12 years ago
מה שמדהים אותי ביפן הוא שהשוק כבר יורד יותר מ-20 שנה! איך זה יכול להיות? הרי התזה המרכזית של השקעה במניות היא שבטווח הארוך זו תמיד ההשקעה המנצחת. אומנם היה משבר גדול ביפן ב-99. אבל הניקי היום 20% יותר נמוך מאשר ב-1984 ?! איך מסבירים את זה? זה נוגד את כל התזה של השקעה בשוק ההון לטווח ארוך. זה נוגד את כל התמריץ להשקיע הון בחברות. ועם זה יכול לקרות ביפן, זה יכול לקרות גם במקומות אחרים. מה אם זה מה שיקרה ב-26 השנים הבאות בארה"ב או בישראל?
מהטמה במבי
12 years ago
זה חלק ממה שמבלבל את כולם. הכלכלה היפנית היא כלכלה דיפלציונית מה שאומר שבניגוד לשאר העולם ערך המטבע עולה לאורך זמן ולא יורד (וזה קורה כתוצאה ממדיניות מכוונת). נומינלית המדדים היפניים כל הזמנים יורדים אבל אם לדוגמא תמיר את המדד הזה לדולרים אמריקאיים תראה שהוא עולה כמו בכל שאר העולם. ובכל זאת העובדה שנומינלית הוא יורד אומרת לנו שביפן אם ברצונך לחסוך לעת זקנה לא חייבים לשלם עמלות לבנקים וקרנות פנסיה אפשר פשוט לחסוך כסף ולשים מתחת לבלטות.
דור, כשקונים מניות במכפילי רווח של כמה מאות בכלכלה מתכווצת והמכפיל לא יורד מספיק מהר, זה מה שמקבלים..
יהונתן
12 years ago
עדו, אכן, אנחנו די מסכימים. השאלה המעניינת היא לגבי סין – האם נראה אותה מדרדרת למצב של שפל שכולל אבטלה גדולה כמו בדרום אירופה או במידה פחותה בארה"ב כיום (אבל במידה רבה מאוד בשנות השלושים). על פניו, לפי התזה של קרוגמן, קשה לצפות לאבטלה כשהממשלה מוכנה לתת תמריצים בלי חשבון (במידה שאכן תהיה מוכנה לתת תמריצים כאלו. ומי ימנע ממנה – מדפסות היואנים שרירות וקיימות). אינפלציה כן. אבטלה לא.
אלו שחולקים על קרוגמן מדברים על בעיות מבניות שגורמות לאבטלה. אם ניקח את הדוגמה של סין והמשבר הצפוי שם, אולי בסין תהיה הרבה תעסוקה אפשרית בענף יצור האייפדים, אבל ענף הבנייה יהיה במשבר, ואנשים הוכשרו לבניה ולא יהיה להם את הידע לעסוק באייפדים. כמו קרוגמן אני די ספקן לגבי הטענה הזו באופן כללי. אם יש בום כלכלי ודרישה עצומה, אפשר לגייס עובדים כמו שגייסו עובדים להייטק בשנות הבועה, כאלו שגמרו רבע קורס בג'ון ברייס. וגם יזמים יודעים להתנייד במהרה מתחום לתחום. לכן, במידה שממשלת סין אכן תמנע מחנק באשראי ותזרים כספים בלי חשבון, אולי לא נראה אבטלה שם, גם אחרי ההתפוצצות.
ובאופן דומה לגבי אירופה, על פניו הטבות סוציאליות נדיבות אמורות להתבטא באינפלציה, תוצאה של מצב שבו מסתובב בשוק יותר מדי כסף, אבל פחות מדי ידיים עובדות שיהיו מוכנות לעשות משהו תמורתו, אבל זה אינו נראה שורש המשבר הנוכחי באירופה. ייתכן כמובן שיהיה משבר אחר בעתיד.
וכמובן שמעניין מאוד לראות אילו ספרים הרשימו אותך..
מהטמה, אני ממש לא חושב שהבנק של יפן חותר לדיפלציה. דפלציה חוסמת את היכולת להפחית את הריבית. אני מעריך שהם נאבקו בדיפלציה באופן לא אפקטיבי, לא שהם רצו בה.
מהטמה במבי
12 years ago
כולם חותרים ליציבות מחירים. ההבדל הוא שרוב העולם חותר ליציבות מחירים אך מוכן לקבל שיעורי אינפלציה נמוכים, בזמן שהבנק היפני חותר ליציבות מחירים ומוכן לקבל דיפלציה בשיעורים נמוכים. זה קשה לגרום למעבר מדיפלציה לאינפלציה או להיפך בטווח של חודשים אך זה בלתי אפשרי שמדינה לא תצליח לייצר אינפלציה בטווח של 20 שנה. כפי שאתה יכול לקרוא בציטוט המובא בהמשך הבנק המרכזי של יפן יצא שוב ושוב בהצהרות לציבור שהוא לא יאפשר אינפלציה. בכל פעם שהם מתקרבים לאינפלציה הבנק נוקט במדיניות מוניטרית מצמצמת (מעלה את יחס הלימות ההון) וגורם שוב לדיפלציה. http://www.themoneyillusion.com/?p=7337
In the late 1990s Japanese prices were falling at an unacceptable rate. The BOJ cut rates close to zero, and did a bit of QE. By 2000 the deflation ended, and the BOJ tightened monetary policy. This succeeded in preventing any significant inflation from occurring. Soon after policy was tightened, Japan fell back into deflation. By 2002 the rate of deflation was unacceptable, and the BOJ again cut rates to zero, and did an even larger QE. Of course large monetary injections would be highly inflationary, unless the central bank indicates they are temporary. The BOJ did this by promising not to allow inflation. When inflation threatened to occur in 2006, the BOJ again tightened monetary policy, raising rates and sharply reducing the monetary base (by roughly 20%.) This again tipped Japan back into mild deflation. Because the rate of deflation is once again unacceptably high, the BOJ just announced a series of steps including rate cuts and QE. As they said, deflation will last another “three or four years”. When deflation stops, they’ve promised to tighten monetary policy again, and thus create a new bout of deflation.
רועי
12 years ago
מהטמה במבי,
מעניין מאוד. האם זה נכון שהם "כלואים" עם הריבית הנמוכה בגלל החוב האדיר שלהם?
ולרשימת הספרים, ספר מומלץ:
Competition Demystified: A Radically Simplified Approach to Business Strategy
Bruce Greenwald
מהטמה במבי
12 years ago
לדעתי כן, ואני מאמין שבמידה רבה הדבר נכון גם לארה"ב
יהונתן
12 years ago
בינתיים די ברור שהבעיה באירופה אינה אינפלציונית, והידיעה המדהימה למדי הזו ממחישה זאת.
אגב ספרים, ומכיוון שאני מתעניין באייפד בין השאר ככלי לקריאה, האם תוכל לפרט ביקורתך על המכשיר?
יוהנתן, אני אולי אכתוב על כך כשאחזור מהונג-קונג.
בינתיים אני יכול להגיד שלמכשיר יש הרבה מאוד חסרונות שממש עיצבנו אותי, ואני מאוד שמח שלא קניתי איי-פד.
הנה שלושה חסרונות ממש גדולים:
1 – אין פלאש – כלומר אתה לא יכול להיכנס להרבה מאוד אתרים (כמו למשל לאתר של הרשות המטאורולגית בבייג'ינג), או לראות גרפים בהרבה אתרים פיננסים או לראות סרטים באתרים כמו נענע או מאקו.
2 – אין תמיכה בכתיבה בעברית!
3 – אין מולטי-טסקינג. שזה משהו ממש ממש מעצבן, ואפילו אם המכשיר היה מושלם (והוא לא!) אבל זאת הייתה הבעיה היחידה שלו – לא הייתי קונה אותו. זה מתחיל מדברים קטנים ומעצבנים – כמו למשל שאתה לא יכול לשמוע מוזיקה בזמן שאתה גולש באינטרנט. ומגיע לדברים שמאוד הפריעו לי בעבודה היום יומית. למשל אם אתה פותח דפדפן אחד, ואז מקטין אותו כדי לפתוח דפדפן שני, הדפדפן הראשון לא עובד ברקע. כלומר, כשאתה רוצה לחזור לדפדפן הראשון, הוא נטען מהתחלה. אז נגיד שאני קורא דוח כספי, ורוצה לבדוק בגוגל משהוא שכתוב בדוח, אז אני פותח דפדפן נוסף. ברגע שאני רוצה לחזור לדוח, הוא נטען מחדש, ולא חוזר לעמוד בו הייתי. אם תוסיף לכך את העובדה שאי אפשר לקפוץ לעמוד מסויים או לבצע חיפוש בקורא ה PDF של אפל, זה הפך את הקריאה לסיוט. אותה בעיה מנעה ממני להשתמש בגוגל רידרז.
היו למכשיר עוד הרבה בעיות קטנות יותר. לדעתי מדובר במכשיר נחות טכנולוגית. הרגשתי כאילו אני בחזרה בשנות ה-80 של המאה הקודמת. משום מה לא ראיתי את החסרונות של המכשיר מתוארים באף ביקורת (חוץ מעניין הפלאש). לדעתי או שממש מדובר בכת של אוהבי אפל, או שאנשים פשוט משתמשים בו בתור צעצוע להוריד כל מיני אפליקציות ולשחק איתן. אני צריך כלי עבודה שיאפשר לי לגלוש בצורה סבירה באינטרנט ולא צעצוע, לכן המכשיר לא התאים לי, והוא לא מתאים לכל מי שרוצה לגלוש באינטרנט.
בעיות 1 ו-2 ניתנות לפיתרון חלקי כיום.
1) פיתרון לבעיה 1 – http://www.downloadsquad.com/2010/11/02/skyfire-browser-brings-flash-transcoding-to-iphone-ipad-and-ip/
2) פיתרון לבעיה 2 יגיע בקרוב במלואו, כשהאייפד יושק רשמית בישראל. אבל גם בינתיים יש אפשרות לפרוץ את האייפד ולהתקין לו מקלדת עברית – http://www.ipadisrael.co.il/apps/484-p228-264/
יהונתן, בשבילי בעיה מס' 3 היא כל כך קריטית שרק בגללה אין סיכוי שאני אקנה איי-פד.
חוץ מזה כשאני קונה משהו לא בא לי לבזבז עשרות שעות (לפחות) בשביל להתחיל לפרוץ אותו ולנסות לעקוף את כל המגבלות של המכשיר. למה לעשות זאת, אם אני יכול לקנות משהו יותר טוב, יותר בזול ובלי לבזבז עשרות שעות מזמני היקר?
יש למכשיר עוד מספר לא קטן של בעיות שאני ארחיב עליהם בעתיד.
אני ממש לא מבין למה לקנות איי-פד ב-2500 ש"ח כשאני יכול לקנות מחשב נייד של דל ב-1800 ש"ח. לא ראיתי אף יתרון ברור לאיי-פד חוץ מהגודל שלו (שזה גם חסרון) ומכך שהתצוגה מסתובבת ביחד עם המכשיר (שזה מגניב אבל לא מעבר).
קצת לא קשור, אני משתמש בלנובו 350U כבר שנה, למרות שהביקורות קטלו אותו, אני מפסוט עליו, במאפיינים קצת יותר טובים מאלו שאני קניתי, הוא עולה 485US ( שלי הוא מסך 13.3, WIN7, 160G,3RAM )
אין לו את המשקל של Ipad ואת הפוזה, אבל הוא לא נשבר תוך 5 דקות.
מרבית השימוש שלי זה קריאה, מעט גרפיקה ( תוכנת קורל, שרצה עליו כמו שצריך ) והשימושים הרגילים.
עדו, בשבילי היתרון שבגללו אני שוקל לקנות אייפד הוא שהרבה יותר נוח לקרוא ממנו, מאשר ממחשב נייד. אפשר לקרוא אפילו במיטה. ניסיתי קינדל, אבל קינדל בעייתי מאוד עד בלתי אפשרי בשימוש עם PDF, וחוץ מזה שאם האייפד היה נדמה לך כמו חזרה לשנות השמונים, הקינדל עוד יותר ארכאי. אין מסך מגע, ואם רוצים ללחוץ על מילה מסוימת, צריך לעשות מסע סיזיפי עם הכפתורים עד שמגיעים אליה.
עם זאת, לקינדל יש שני יתרונות גדולים, חלק גדול מהספרים אפשר להקריא בקול בצורה מאוד טובה וברורה, וגם ניתן לקרוא את הפרקים הראשונים של כל ספר שהוא בחינם.
נזכרתי. לקינדל יש עוד יתרון מעניין – יש לו דפדפן טקסטואלי, משהו שממש לקוח משנות התשעים המוקדמות. פשוט מביך, אבל הגלישה היא בחינם בהרבה מקומות בעולם. מאחר שתעריפי הגלישה בנדידה הם מטורפים בחו"ל, אפשר לקחת את המכשיר איתך ולהיות מחובר לאינטרנט בחינם מהרבה מקומות בעולם, רק בלי שום דבר גרפי. רק תפריטי טקסט, שהניווט ביניהם מתסכל להחריד.
יהונתן, לא מצאתי דרך באייפד לקפוץ לעמוד מסויים או לבצע חיפוש. יכול להיות שפספסתי משהו, אבל אם זה באמת ככה, אז האייפד הוא לא מכשיר כל כך טוב לקריאת ספרים.
חוץ מזה ש 2500 ש"ח זה המון כסף – אפשר לקנות בכסף הזה הרבה מאוד ספרים. ספרים בחנויות יד שניה עולים 20-40 ש"ח לספר. בהונג-קונג הייתי קורא הרבה מאוד כי יש שם ספריה מעולה וגם חנות טובה לספרים יד שניה. בבייג'ינג אין לי את האפשרות הזאת, אז אני כנראה אקנה יותר מאמזון.
יהונתן, לי יש קינדל רגיל, ובאמת מאוד מתסכל לקרוא ממנו PDF, כי בדרך כלל הכתב יראה זערורי, וה-ZOOM אינו שמיש בכלל. מצד שני, נראה לי שאולי DX כן יתאים (אבל המחיר שלו הוא כבר בקטגורית האייפד). אני מאוד אוהב את הקינדל, אבל הוא מתאים רק לקריאה של ספר כסדרו (זאת אומרת, הניווט הוא זוועתי, אז לא כדאי לתכנן שימוש לספר מתכונים). ברור שלצרכים של עדו הקינדל לא מתאים, במיוחד בהתחשב בזה שהוא עובד מהבית.
לדעתי יש קורא קינדל לאייפד שמאפשר את זה. אני יודע שהקינדל לסלולר מאפשר חיפוש וקפיצה
כן, מסכים באשר לדעה על אפל. זו אחת הסיבות שתורמות לכך שאני חושב שהחברה מוערכת במחיר לא זול בכלל למרות מריתיה הרבים.
אין ספק שיש לה מוצרים טובים מאד, חלקם פורצי דרך מבחינת העיצוב ונוחות השימוש, אבל לא כל מוצר עונה על כך.
את בעיית הפלאש דווקא שמעתי שתיקנו, אבל עדיין, היתרון על פני המוצרים שהמתחרים מציעים אינו גדול. אין כאן פריצות דרך טכנולוגיות יוצאות דופן, אע"פ שלהרבה מאד חברות יש עוד כברת דרך ארוכה עד שיציעו מוצרים טובים יותר.
http://www.haaretz.co.il/captain/spages/1200076.html
אייפד מפתח ילדים קטנים
בשבוע האחרון פליי בוי פרסמו ראיון שהם ערכו עם סטיב ג'ובס ב1985 עם צאת המקינטוש.
למי שלא מבין מה עומד מאחורי ההצלחה הפנומנלית שלו, הראיון הזה לדעתי יתן תשובה מוחצת.
לאורך הראיון המחכים,ניתן לראות שישנם אנשים שבתחומי הגאונות שלהם רואים את הנולד 30 שנה ויותר קדימה.
בזמן שאצל רוב האנשים מחשב אישי היה משהו כמו מדע בדיוני ג'ובס[בגיל 29] ראה בבירור את עוצמת המהפכה ואת המקומות שאליו המהפכה הזו תביא אותנו.
לדעתי זהו ראיון חובה למי שמעוניין לקבל תובנות על החיים ועל עסקים מאחד האנשים הנבונים ביותר החיים כיום.
חבר'ה,אני מקוה שתצליחו לקרוא את הראיון הזה ב play boy בלי לחרוש את כל האתר בדרך(:
http://www.playboy.com/articles/playboy-interview-steven-jobs/index.html?page=1
ועוד הרצאה מרתקת מג'ובס על איך לחיות את החיים:
שלום עידו,
האם הספר Security Analysis של בנג'מין גראהם עדיין רלוונטי בימינו וכדאי לקרוא אותו.
תודה,
גבי
טוב, אז קניתי אייפד. עברית כבר יש. החסרונות מבחינתי הן שמקלדת וירטואלית פחות נוחה לכתיבת טקסטים ארוכים ושאין פלאש. גם יש הרבה אתרים שהתמיכה בהם מוגבלת. היתרונות? זה כלי עבודה מצוין להתנייד איתו בבית ובחוץ. כיף לקרוא איתו במיטה או בכורסא. אפשר לראות סרטים ולקרוא מסמכים בצורה מאוד נוחה. המחיר בארץ באמת סביר ועומד על 2249 שח
למישהו יש נסיון במקרה עם הגלאקסי טאב?
נראה כאילו טכנולוגית הוא עליון על האייפד, אבל קצת מטריד אותי הגודל שלו, שהוא משהו בין סמארטפון לאייפד…
אשמח לשמוע ממישהו שיש לו את המכשיר, אבל אסתפק גם במישהו שבא איתו במגע פיזי.
תודה.
ספר גדול שקראתי לא מזמן:
The Dhandho Investor
http://www.amazon.com/The-Dhandho-Investor-Method-Returns/dp/047004389X
מתבסס על העקרונות של באפט וגרהם, אבל בצורה מאוד קריאה עם מנטרה אחת שממש נתקעה לי בראש:
"Make few bets, big bets, infrequent bets"
נדב
קראתי השבוע את הספר של פול קרוגמן – End This Depression Now.
http://www.amazon.com/End-This-Depression-Paul-Krugman/dp/0393088774
לדעתי, זהו הספר הכי טוב שקראתי על מקרו-כלכלה בחיי. קרוגמן הוא אמנם איש השמאל הכלכלי (וגם המדיני. בהזדמנויות המעטות שבהן הוא מתייחס לכך, הוא מבקר את מדיניות ישראל בחריפות.), ואני ימני בדעותיי בכל התחומים, אבל כשכותבים דברים שהם כל כך נכונים לוגית, קשה להתווכח, לא משנה מאיזה צד של המפה אתה מגיע. הרבה פעמים הרגשתי שהוא מסדר לי מחשבות שעברו לי במוח בצורה לא ברורה ולא מסודרת. אמנם אני כבר זמן רב עוקב אחרי הבלוג שלו, אבל בספר הדברים מוצגים בצורה הרבה יותר שיטתית.
המסר העיקרי של קרוגמן הוא שלשפל הכלכלי הנוכחי יש סיבה שהיא טכנית בעיקרה, סיטואציה שבה יש שפל בביקושים. מאחר שלא ניתן להוריד את הריבית מתחת לאפס – אין דרך לנגיד הבנק המרכזי לפתור את השפל. הדרך היחידה נותרת התערבות של הממשלה שתגדיל את הגירעון. זאת בניגוד לאינטואציה, שאומרת שאם הגרעון הוא בעיה מרכזית כיום, אז צריך להקטינו ולא להרחיבו.
אף על פי שקרוגמן, כאיש שמאל, מתעב את אי השוויון שנפער בכלכלה והוא מקדיש לנושא מספר עמודים, הוא מדגיש שהקשר בין אי השוויון לבין המשבר הכלכלי הוא עקיף ולא הכרחי. אפשר לפתור את המשבר הכלכלי גם מבלי להתמודד עם אי השוויון. בכך הוא נמנע מליפול למלכודת שבה הוא מאשים את יריביו – קשירת המשבר בקשר הדוק מדי עם השקפותיהם האידיאולוגיות, במקום להתמקד בסיבות שיכולות להיות טכניות בעיקרן.
חשבתי על ההשלכות של מה שקרוגמן כותב לגבי סין. לדעתי הן די דרמטיות. כאמור, שתי בעיות מונעות את פתרון השפל במערב: סירוב של הממשלות להגדיל את הגרעונות, והעדר יכולת של הבנקים המרכזיים להוריד את הריבית עוד כי מחסום האפס חוסם זאת. בנוסף, בגוש האירו מדינות כמו יוון ופורטוגל אינן יכולות לפחת מטבע שאינו שלהן, ואינן יכולות לעסוק בהקלה כמותית, כי אינן בבעלות על האירו שתאפשר להן להדפיס כסף. כל הבעיות האלו נראות לי לא רלוונטיות לסין. הסינים לא יהססו להגדיל את הגרעון הממשלתי עוד ועוד (כפי שיפן עושה 20 שנה, ונראה שהשמים הם הגבול), ואילו הריבית בסין גבוהה, ויש עוד הרבה מאוד מה להוריד (בניגוד לסיטואציה ביפן כיום). גם אין לסינים מחסום שימנע אותם מפיחות או מהקלה כמותית.
כפי שאני מבין את מה שקרוגמן אומר, אם כל המכשולים האלו לא יעמדו בפני סין, היא תוכל להמריץ את הכלכלה גם בסיטואציה שאחרי התפוצצות בועת הנדל"ן ולצאת ממנה בקלות יחסית.
יהונתן, אני דווקא מסכים עם מה שמנגר אמר על קרוגמן. קרוגמן לא מעריך נכון על איזה שטויות ממשלות סוציאליסטיות תהיינה מוכנות לבזבז כספי תמריצים.
אם צנע לא עוזר, אז איך התכנית הכלכלית של נתניהו בתחילת העשור הקודם הצילה את ישראל?
ואיך תכנית התמריצים ביפן לא הצליחה להוציא את המדינה ממשבר של כבר 20 שנה?
לדעתי זה ממש תלוי בטיב הצנע וטיב התמריצים. למשל, אם אתה מעלה את גיל הפנסיה מ-65 ל-67, אז אתה גם מוריד את הגירעון של המדינה וגם ממריץ את הכלכלה.
אותו דבר אם אתה מפריט חברות – אתה גם מוסיף כסף לקופת המדינה וגם ממריץ את הכלכלה. או אם אתה עושה רפורפות חשובות בתחומים כמו פתיחת השוק לתחרות, הסרת מחסומי ייבוא או רפורמה בפנסיה. אלו צעדים שנתניהו עשה ולכן הם היו מאוד יעילים בהוצאת ישראל מהמפולת הכלכלית. באותה שורה נתניהו גם קיצץ בקיצבאות ילדים ותקציבים להתנחלויות – אלו לכאורה היו אמורים להחמיר את המיתון, אבל זה לא קרה בגלל ששאר הצעדים תמרצו מאוד את המשק.
אני לא יודע בן כמה אתה ואם אתה זוכר את הוויכוח שהיה אז במדינה, אבל הרבה מבית מדרשו של קרוגמן ביקרו את נתניהו (כמו למשל אבישי ברוורמן) וטענו שהתכנית הכלכלית רק תחמיר את המיתון בארץ, אבל בדיעבד הם טעו ונתניהו צדק.
תכניות "תימרוץ" כמו זו שמציע כיום הולנד שרוצה להוריד את גיל הפנסיה בצרפת, לא יעזרו לכלכלה. ספרד העבירה לאחרונה חוק שעושה רפורמה מקיפה בשוק העבודה (מאפשר יותר בקלות לפטר עובדים וכו') – אלו צעדים נכונים לדעתי. מצד שני תכניות של השקעה גבוהה בתשתיות יכולות להמריץ את הכלכלה. ככה שזה ממש תלוי באופי של הצנע או התמרוץ.
לחלק עוד תלושי מזון, להגיד דמי אבטלה, להוריד את גיל הפנסיה – ועוד דברים שחביבים על ממשלות סוציאליסטיות לא יועילו להמריץ את המשק. השקעות בתשתיות או כל מיני מענקים לתחומים מסויימים (כמו עידוד תעסוקה וכו') יכולים להועיל, אבל ההשפעה שלהם אחרי כמה זמן מתחילה להתפוגג. וזאת הבעיה למשל עם התמריצים ביפן – הם עוזרים בהתחלה אבל אתה מוצא את עצמך בונה עוד גשר ועוד מנהרה וכבר אין איפה להשקיע, אז אתה מתחיל לבנות גשרים לשום מקום ושדות-תעופה בערים של 20 אלף תושבים, וזה גם מגדיל את הגירעון וגם לא עוזר בכלל להמריץ את הכלכלה.
סין, לדעתי, כבר די קרובה לשלב שהם בונים גשרים לשום מקום (למשל בנייה של גורד שחקים בגובה 300 מטר בעיירה עם כמה עשרות אלפי תושבים, או בנייה של ערי רפאים), ולכן התמריצים שלהם פחות ופחות יעילים. המפולת בדרך…
עדו, קודם כל – אני מסכים כמעט עם כל מה שאתה אומר. הייתי תומך נלהב של ביבי ב-2003 (ועד היום). הצבעתי לו בבחירות שלאחר מכן כשהעם שנא אותו על הקיצוצים. אבל אני חושב שאתה מפספס את החשיבות של מחסום ריבית האפס. זה נושא טכני, אבל נושא טכני לפעמים הופך לכה מרכזי שהוא מגמד את העיקרונות האידיאולוגים (כמו שבויכוח אחר לגמרי – השאלה האם לתקוף באירן תלויה בראש ובראשונה ביכולות הטכניות של חיל האוויר).
בסוף שנת 2002 ריבית בנק ישראל הייתה באזור ה-9%. בסוף שנת 2004 היא עמדה בפחות מ4%.
מה קרה כאן? המדיניות של ביבי הורידה את הלחץ האינפלציוני בגלל הקיצוצים ולכן בנק ישראל יכל להרשות לעצמו להוריד ריבית, ובכך לאפשר לסקטור הפרטי לפעול באווירה נוחה יותר. אין ספק שמה שביבי עשה היה הדבר הנכון בזמן הנכון. לעומת זאת, תוכניות צנע כשהריבית היא באפס הן אסון, כי אין מי שיתן תמריץ למשק כנגד הקיצוץ. תיאורטית, יש פעולות אגרסיביות שניתן לעשות גם כשהריבית היא אפס, ובן ברננקי ציין אותן במאמר ביקורת מפורסם לגבי הבנק של יפן ומחדליו. בעיקר קנייה אגרסיבית של נכסים למיניהם. בפועל גם ברננקי עצמו לא מעז לנקוט בהן היום. להגנתו, הוא אומר היום שיש אינפלציה בארה״ב, אמנם קלה, ולכן אין מקום לצעדים שהתאימו לסיטואציה הקיצונית שהייתה ביפן, שהגיעה עד דפלציה ממשית. מרווין קינג עושה את מיטב יכולתו בבריטניה, אבל כנראה שזה לא מספיק לעת עתה.
בקיצור, כשהריבית באפס והמשק באבטלה, צנע לא מתאים. אמנם גם כשמוותרים על צנע ומחליטים להגדיל את הגרעון, אפשר לעשות זאת על ידי הקטנת מסים, זה היה עיקר התמרוץ של אובמה ב-2009 ולא אופתע אם לבסוף רומני יעשה משהו דומה, אם ייבחר.
יהונתן, בקשר להורדות הריבית בארץ, אתה צודק, זה משהו שלא חשבתי עליו.
בגדול מה שרציתי להגיד, שזה מאוד תלוי באופי של התמריצים ובאופי של הצנע. לפי התגובה שלך יש לי הרגשה שאנחנו סך הכל מסכימים.
דרך אגב, לדעתי ממש קשה להגיד שיש איזה שהיא מדינה בעולם היום שעוברת תהליך צנע. כל הממשלות לא מפסיקות להדפיס כספים. גם הבנק האירופאי הדפיס המון בשנים האחרונות. רוב המדינות משלבות צעדי צנע עם תמריצים. חלקן עושות את זה יותר בחוכמה וחלקן פחות. אבל תמריצים או לא תמריצים, בסופו של דבר מדינות אירופה תצטרכנה להתמודד עם הבעיה המרכזית שלהן – מדינות סוציאלית נדיבה מדי. אם הן לא תשננה כיוון, יהיה להן מאוד קשה לפרוח במאה הנוכחית. האוכלוסייה מזדקנת ולכן מדינות תהיינה חייבות לקצץ בתקציבי הרווחה שלהן.
והכי חשוב – אני רואה שמזמן לא עדכנתי את טבלת הספרים שקראתי. הגיע הזמן להפסיק להתעצל…
צריך להזהר מלייחס שינויים מאקרו כלכליים לאנשים ולתוכניות מסויימות. ההשפעה של התוכניות הללו גם כשהיא קיימת היא בדיליי של כמה שנים. למשל אני מאוד מחבב את סטנלי פישר אבל הוא לא האחראי המרכזי לכך שהבנקים הישראלים לא גגרו אותנו עמוק לתוך המשבר העולמי, האחראיות על כך היא ברגולציה שהתקיימה שנים לפני סטנלי. כשהייתי באקדמיה בקורס כלכלת ישראל לימדו אותנו על תוכנית הייצוב הכלכלית של 1985 ששמה קץ לתקופה ארוכה של היפראינפלציה. סיפרו לנו שזו תוכנית שנחשבה להצלחה גדולה ונלמדת גם בחו"ל. מה ששכחו להזכיר הוא שב-1985 האינפלציה לא נרגעה רק בישראל אלא ברחבי העולם כולו. האם התוכנית הכלכלית של ישראל שמה קץ לאינפלציה עולמית או שמא קץ האינפלציה העולמית סייעה לסיומה בישראל? מה שאני מנסה להגיד הוא שצריך להזהר כשאנחנו מנסים לחבר סיבה ותוצאה ביחד בנושאי מאקרו כלכלה כי לעיתים גם בדיעבד אנחנו לא רואים את הסיבות האמיתיות.
לגבי ה"משבר" ביפן, הלוואי עלינו משבר שכזה. אבטלה נמוכה, תל"ג גבוה לנפש, רמת חיים גבוהה, ואפילו שיוויון ההכנסות בין הגבוהים בעולם. ה"משבר" הזה הוא לא של יפן אלא של כלכלנים שאינם מסוגלים להתמודד עם ניתוח נתונים של כלכלה שאינה אינפלציות.
מה שמדהים אותי ביפן הוא שהשוק כבר יורד יותר מ-20 שנה! איך זה יכול להיות? הרי התזה המרכזית של השקעה במניות היא שבטווח הארוך זו תמיד ההשקעה המנצחת. אומנם היה משבר גדול ביפן ב-99. אבל הניקי היום 20% יותר נמוך מאשר ב-1984 ?! איך מסבירים את זה? זה נוגד את כל התזה של השקעה בשוק ההון לטווח ארוך. זה נוגד את כל התמריץ להשקיע הון בחברות. ועם זה יכול לקרות ביפן, זה יכול לקרות גם במקומות אחרים. מה אם זה מה שיקרה ב-26 השנים הבאות בארה"ב או בישראל?
זה חלק ממה שמבלבל את כולם. הכלכלה היפנית היא כלכלה דיפלציונית מה שאומר שבניגוד לשאר העולם ערך המטבע עולה לאורך זמן ולא יורד (וזה קורה כתוצאה ממדיניות מכוונת). נומינלית המדדים היפניים כל הזמנים יורדים אבל אם לדוגמא תמיר את המדד הזה לדולרים אמריקאיים תראה שהוא עולה כמו בכל שאר העולם. ובכל זאת העובדה שנומינלית הוא יורד אומרת לנו שביפן אם ברצונך לחסוך לעת זקנה לא חייבים לשלם עמלות לבנקים וקרנות פנסיה אפשר פשוט לחסוך כסף ולשים מתחת לבלטות.
דור, כשקונים מניות במכפילי רווח של כמה מאות בכלכלה מתכווצת והמכפיל לא יורד מספיק מהר, זה מה שמקבלים..
עדו, אכן, אנחנו די מסכימים. השאלה המעניינת היא לגבי סין – האם נראה אותה מדרדרת למצב של שפל שכולל אבטלה גדולה כמו בדרום אירופה או במידה פחותה בארה"ב כיום (אבל במידה רבה מאוד בשנות השלושים). על פניו, לפי התזה של קרוגמן, קשה לצפות לאבטלה כשהממשלה מוכנה לתת תמריצים בלי חשבון (במידה שאכן תהיה מוכנה לתת תמריצים כאלו. ומי ימנע ממנה – מדפסות היואנים שרירות וקיימות). אינפלציה כן. אבטלה לא.
אלו שחולקים על קרוגמן מדברים על בעיות מבניות שגורמות לאבטלה. אם ניקח את הדוגמה של סין והמשבר הצפוי שם, אולי בסין תהיה הרבה תעסוקה אפשרית בענף יצור האייפדים, אבל ענף הבנייה יהיה במשבר, ואנשים הוכשרו לבניה ולא יהיה להם את הידע לעסוק באייפדים. כמו קרוגמן אני די ספקן לגבי הטענה הזו באופן כללי. אם יש בום כלכלי ודרישה עצומה, אפשר לגייס עובדים כמו שגייסו עובדים להייטק בשנות הבועה, כאלו שגמרו רבע קורס בג'ון ברייס. וגם יזמים יודעים להתנייד במהרה מתחום לתחום. לכן, במידה שממשלת סין אכן תמנע מחנק באשראי ותזרים כספים בלי חשבון, אולי לא נראה אבטלה שם, גם אחרי ההתפוצצות.
ובאופן דומה לגבי אירופה, על פניו הטבות סוציאליות נדיבות אמורות להתבטא באינפלציה, תוצאה של מצב שבו מסתובב בשוק יותר מדי כסף, אבל פחות מדי ידיים עובדות שיהיו מוכנות לעשות משהו תמורתו, אבל זה אינו נראה שורש המשבר הנוכחי באירופה. ייתכן כמובן שיהיה משבר אחר בעתיד.
וכמובן שמעניין מאוד לראות אילו ספרים הרשימו אותך..
מהטמה, אני ממש לא חושב שהבנק של יפן חותר לדיפלציה. דפלציה חוסמת את היכולת להפחית את הריבית. אני מעריך שהם נאבקו בדיפלציה באופן לא אפקטיבי, לא שהם רצו בה.
כולם חותרים ליציבות מחירים. ההבדל הוא שרוב העולם חותר ליציבות מחירים אך מוכן לקבל שיעורי אינפלציה נמוכים, בזמן שהבנק היפני חותר ליציבות מחירים ומוכן לקבל דיפלציה בשיעורים נמוכים. זה קשה לגרום למעבר מדיפלציה לאינפלציה או להיפך בטווח של חודשים אך זה בלתי אפשרי שמדינה לא תצליח לייצר אינפלציה בטווח של 20 שנה. כפי שאתה יכול לקרוא בציטוט המובא בהמשך הבנק המרכזי של יפן יצא שוב ושוב בהצהרות לציבור שהוא לא יאפשר אינפלציה. בכל פעם שהם מתקרבים לאינפלציה הבנק נוקט במדיניות מוניטרית מצמצמת (מעלה את יחס הלימות ההון) וגורם שוב לדיפלציה.
http://www.themoneyillusion.com/?p=7337
In the late 1990s Japanese prices were falling at an unacceptable rate. The BOJ cut rates close to zero, and did a bit of QE. By 2000 the deflation ended, and the BOJ tightened monetary policy. This succeeded in preventing any significant inflation from occurring. Soon after policy was tightened, Japan fell back into deflation. By 2002 the rate of deflation was unacceptable, and the BOJ again cut rates to zero, and did an even larger QE. Of course large monetary injections would be highly inflationary, unless the central bank indicates they are temporary. The BOJ did this by promising not to allow inflation. When inflation threatened to occur in 2006, the BOJ again tightened monetary policy, raising rates and sharply reducing the monetary base (by roughly 20%.) This again tipped Japan back into mild deflation. Because the rate of deflation is once again unacceptably high, the BOJ just announced a series of steps including rate cuts and QE. As they said, deflation will last another “three or four years”. When deflation stops, they’ve promised to tighten monetary policy again, and thus create a new bout of deflation.
מהטמה במבי,
מעניין מאוד. האם זה נכון שהם "כלואים" עם הריבית הנמוכה בגלל החוב האדיר שלהם?
ולרשימת הספרים, ספר מומלץ:
Competition Demystified: A Radically Simplified Approach to Business Strategy
Bruce Greenwald
לדעתי כן, ואני מאמין שבמידה רבה הדבר נכון גם לארה"ב
בינתיים די ברור שהבעיה באירופה אינה אינפלציונית, והידיעה המדהימה למדי הזו ממחישה זאת.
http://www.businessinsider.com/germany-announces-new-bond-that-will-literally-pay-you-nothing-2012-5