השוורים באים

בתחילת השנה ביצעתי סקר בקרב הקוראים לגבי עתידו של שוק המניות האמריקאי בעשר השנים הבאות. להפתעתי גילית שרוב הקוראים די אופטימיים, וכמעט כולם מאמינים שהדאו-ג'ונס יטפס אל מעל ל-20,000 נקודות תוך עשר שנים.

את הסקר ביצעתי אחרי קריאת הספר Bull: A History of the Boom and Bust, 1982-2004
אשר מתאר את השוק השורי בין השנים 1983-1999. ההגדרה היבשה של שור שורי – היא שוק שעולה, וההגדרה של שוק דובי – היא שוק שיורד. מן הסתם, שוק מניות לא יכול לעלות כל יום במשך 17 שנה, ולכן המחברת, מגי מאהר, הרחיבה את ההגדרה ותחמה שוק שורי למשך מספר השנים בהן סך הכל הכיוון הכללי של המניות הוא למעלה. אפילו אם לא בכל יום, כל חודש או אפילו כל שנה המניות עולות – היא עדיין כללה תקופה זאת בתוך ההגדרה של שוק-שורי – כל עוד לאורך התקופה המניות עלו. כך גם לגבי שוק דובי – הרי גם בתקופות של חולשה בשווקים ישנם ימים, חודשים או אפילו שנים של עליות, אבל אם סך התקופה מתאפיינת בשוק סטטי או יורד – היא הגדירה את אותה התקופה כשוק דובי.

לפי הגדרה זו היא חילקה את השנים לתקופות בהן השוק עולה, ולתקופות בהן לאורך שנים רבות השוק סטטי. הנה מה שיצא:

ניתן לראות את המחזוריות – אחרי מספר שנים של שוק חזק – בהן התשואה השנתית היא דו-ספרתית, מגיעה תקופה די ארוכה עם תשואה מאוד נמוכה עד אפסית. יש לכך כמובן הסבר טוב מאוד: השוק מונע מפסיכולוגית המונים, ולכן מתאפיין בתקופות ארוכות של אופוריה ובתקופות ארוכות של סקפטיות. דרך אגב, תופעה דומה מתרחשת גם בשווקים אחרים – בין אם זה סחורות, זהב, נדל"ן או אג"ח – תקופות ארוכות של שוק שורי מוחלפות בתקופות ארוכות של שוק דובי ולהפיך.

אבל הספר לא עוסק במחזוריות הזאת ולא מדבר על דובים. המחברת מתרכזת באופוריה ששלטה בשוק המניות האמריקאי במשך תקופה של כמעט שני עשורים. תקופה בה מילה מאבי-ג'וזף-כהן יכלה להקפיץ את הדאו. תקופה שהחלה בסקפטיות גדולה, אך הסתיימה בספר ששמו היה "דאו 36,000" (ספר שניבא שהדאו יגיע ל-36,000 נקודות תוך מספר שנים).

כמו כל שוק שורי, הזינוק במניות החל רק לאחר שאחרוני השוורים מתו. רק אחרי שכמעט כולם מאמינים שעידן חדש מגיע בו המניות לא יעלו, רק כשכולם דובים, רק אז השוק השורי מתחיל. ואם הציבור לא מוכן להיכנס, אז איך המניות החלו לטפס?
ב-1983 השוורים החלו לדהור לא בגלל שהדודה מחדרה החלה לקנות מניות, אלא בגלל גל מסיבי של מיזוגים וחברות שהופרטו (כלומר קנו את דרכן אל מחוץ לבורסה). כך יצא שבחצי הראשון של השוק השורי – משנת 1983 ועד 1992 – השור דהר מבלי שהציבור רכב עליו. רק בתחילת-אמצע שנות ה-90 הציבור החל להאמין שהבורסה גם יכולה לעלות ורק אז הוא החל להצטרף לחגיגה. כאשר הנהירה הגדולה של הציבור החלה בעיקר אחרי שנת 95. כיוון שהבורסה הגיעה לשיאה ב-99, הציבור הרחב, כמו תמיד, הגיעה למסיבה שתי דקות לפני כיבוי האורות.

סף הכל הספר מתאר יפה מאוד את הלך הרוחות של אותה תקופה. אני עוד זוכר ימים עליזים אלו, ושמות כמו אבי-ג'וזף-כהן אינם זרים לי. אבל לצעירים יותר זה יכול להיות מוזר לקרוא על תקופה כל כך שונה מאשר השנים האחרונות. תקופה בה השוורים שלטו. הספר מקבל אצלי 4 כוכבים (מתוך 5). מה שאומר שאני ממליץ עליו בחום. מאוד מעניין לקרוא על התקופה הזאת. לדעתי הספר חשוב במיוחד לסקפטיים שבננו – אלו שלא מאמינים שהשוורים שוב ישלטו בשוק המניות.

אז מה צופן העתיד?

אנחנו כיום נמצאים בתקופה שונה לגמרי מהתקופה עליה נכתב הספר. היום, אחרי יותר מעשור של שוק מניות מת, הגיבורים התחלפו וכך גם העלילה. אם פעם הכוכבים של התקשורת היו השוורים (כמו כהן), אז היום מי שמככב הם דובים כמו רוביני. אבל דווקא זה מרמז שהשוק הדובי מגיע לקיצו. אין לי מושג מתי הוא יסתיים, אבל אני בטוח שעשר השנים הבאות תהיינה הרבה יותר טובות מאלו שחלפו. כיום יותר ויותר משקיעים (ועיתונאים, ובלוגרים וגם הציבור הרחב) סקפטיים. יותר ויותר אנשים מאמינים שאנחנו נכנסים לתקופה חדשה בה המניות תמשכנה לדשדש במשך שנים רבות. או, אם להציג זאת באופן שונה, ש-"הפעם זה אחרת" וישנן סיבות "אמתיות" לכך שהשוק הדובי ימשיך לשלוט בשווקים לאורך תקופה ארוכה.

ככול שיותר אנשים פסימיים, כך סביר להניח שהסוף של השוק הדובי קרוב. למעשה, יכול להיות שהוא כבר נגמר. אף אחד לא יבוא ויבשר לנו שהשוורים החליפו את הדובים. זהו משהו שנדע רק בדיעבד בעוד מספר שנים. יכול להיות שהשפל של 2009 או השפל של 2011 בישרו את סופו של השוק הדובי. אבל גם אם לא, מה שבטוח הוא שאנחנו הרבה יותר קרובים לתחילתו של השוק השורי מאשר היינו לפני 10 או 5 שנים 🙂

כמו תמיד, גם הפעם הציבור הרחב יישאר מחוץ לחגיגה. מעטים ירוויחו מהריצה בשווקים כשהיא תבוא. אצל רוב האנשים הזיכרון של המפולת האחרונה בשווקים טרי מדי. אלו שעברו את השוק הדובי האחרון שייכים לדור המדבר, יהיה להם קשה להתרגל למציאות החדשה. כל פעם כשהשוק יעלה, הם יהיו בטוחים שהמפולת הבאה בפתח.

מדד הדאו-ג'ונס הגיע לשיא של 11,700 בינואר 2000. בספט' 2011 הדאו ירד אל מתחת ל-11,000 – כלומר חווינו שוק דובי של לפחות 11 שנה.

אם היו מכריחים אותי להמר, הייתי שם את הכסף על כך שהשוק ייפול עוד פעם אחת לפני שנראה את השוורים באים. אבל באמת שזה רק ניחוש, ואין לי באמת מושג. יכול להיות שהשוורים הגיעו ב-2011, אבל יכול להיות גם שהדובים יעזבו אותנו באופן רשמי רק עוד 5 או 7 שנים. מה שבטוח זה שהם יבואו. וכשהם יבואו רוביני וחבריו הדובים יאבדו את מעמדם לכוכבים חדשים, מן הסתם – צעירים יותר ואופטימיים יותר.