הפוסט מדבר על שני מנהיגים אמריקאים וכיתרתי אותו בשם – ברבא-שריר וברבא-נבון. למרות תיוג זה, ברבא-שריר לא היה סתם הבריון השכונתי, אלא איש חריף במיוחד עם הרבה מאוד מוח, למעשה, לדעתי, במובנים רבים המוח שלו פעל הרבה יותר טוב מאשר מוחו של ברבא-נבון. כמו כן, ברבא-נבון לא היה החנון התורן. כשהיה צעיר היה מאוד ספורטיבי, ושהתבגר היה איש חברותי מאוד (אפילו חברותי בצורה קיצונית).
רשימת ספרים מלאה יותר, ניתן למצוא ברשימת-הקריאה שלי.
ברבא נבון
וולטר אייזקסון עשה עבודה מעולה בביוגרפיה שלו על בנג'מין פרנקלין – Benjamin Franklin: An American Life
מה עוד הוא המציא? תנור חימום, שכלל את מנורות הרחוב, עשה ניסויים על טמפ' האוקיינוס ועוד כמה דברים שכנראה שכחתי.
בתחום הבירוקרטיה הוא שיפר מאוד את כוח השיטור, את רשות הדואר האמריקאית, הקים את הספרייה הציבורית הראשונה בעולם ואת הקולג' הראשון בעולם (ועוד כמה דברים ששכחתי).
בפוליטיקה – הוא האמריקאי היחידי שחתום על ארבעת המסמכים שהביאו לעצמאות ארה"ב – מסמך ההבנות עם צרפת, הסכם השלום עם אנגליה וצרפת, החוקה והכרזת העצמאות. בנוסף, אין ספק שהדיפלומטיה אותה ניהל מול הצרפתים עזרה מאוד לאמריקאים לנצח במלחמה מול הבריטים.
ישנם הסבורים שאם הוא לא היה כה מבוגר וחולה בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-18, הוא היה נבחר לנשיא הראשון, אבל, לפחות לפי מה שקראתי, אני מפקפק בכך. לפרנקלין היו חסרונות רבים (הוא לא היה ישר כסרגל) ואויבים רבים. וושינגטון היה בנוי הרבה יותר טוב למשימה.
למרות התנהגות לא מוסרית בתחומים רבים (גם המשפחתי וגם הציבורי), פרנקלין הייתה אישיות מרשימה ביותר והביוגרפיה של אייזקסון היא ספר חובה.
ברבא-שריר
אם הייתי צריך להשתמש במילה אחת כדי לתאר את ג'ורג'-וושינגטון, הייתי משתמש ב-"הרקולס". האיש היה בריון אמתי – גבוה, שרירי וחזק. כמו כן הוא היה לוחם אמיץ ביותר – הוא לא מצמץ גם כשפגזים נחתו לרגליו. גם העובדה שהוא נראה מעולה על סוס עזרה לא מעט לדימוי שלו כמנהיג.
אבל אם אלו היו התכונות החיוביות היחידות של וושינגטון, הוא לא היה מגיע לאן שהגיע. וושינגטון נולד לבית עני ואביו מת כשהיה צעיר. אין לי כמעט ספק שהיה לו איי-קיו גבוה מאוד, ולכן, למרות שהוא לא זכה לחינוך רשמי, הוא התקדם מאוד במשך חייו – הרבה בזכות הרצון והיכולות שלו ללמוד.
למשל, כבר בגיל צעיר הוא הבין שהוא צריך להתברג למעמד העליון וכדי לעשות זאת הוא קנה ספר נימוסים צרפתי – שכלל בין היתר הוראות כמו – לא לאכול בפה פתוח, לא לתופף עם האצבעות ליד אנשים או לא לדבר קרוב מדי לבן השיחה. זה די מרשים שבן למעמד נמוך הבין עד כמה נימוסים והליכות חשובים בשביל להתברג בחלונות הגבוהים (דבר שאפילו היום אנשים רבים לא מבינים). במובן הזה וושינגטון מזכיר קצת את פרנקלין שגם לו היו מנטרות-נימוסין אשר היו חוזר עליהן ללא הרף (כמו למשל – לא לדבר יותר מדי). היכולת של השניים להבין את החשיבות של כישורים חברתיים עזרה להם מאוד להתקדם בחיים.
וושינגטון התגלה במלא גדולתו בזמן מלחמת העצמאות בה הוא מונה לרמטכ"ל "הצבא" האמריקאי – שהיה בעצם קובץ איכרים עניים שרבים מהם נלחמו ללא חולצות וללא נעליים! אז נכון שברוב הקרבות הצבא האמריקאי הפסיד, אבל בסופו של דבר צבא האיכרים הזה הביס את המעצמה הכי גדולה באותה התקופה. ההישג הגדול של וושינגטון היה שהצבא שלו לא התפורר. כל מה שהוא היה צריך לעשות זה למנוע עריקה המונית ולהמשיך להכות בבריטים עד שלאלו ימאס. הוא הצליח לעשות זאת בגלל שהיה כל כך פופולרי.
מעולם לא היה לארה"ב מנהיג כה פופולרי כמו וושינגטון, ולכן אני לא חושב שפרנקלין היה מקבל את כס המלוכה. בכל מקום שוושינגטון הגיע אליו, חיכו לו המונים ברחובות שצעקו "הוד מלכותו" "הוד מלכותו" – כבוד שאף מנהיג אחר של המהפכה לא זכה לו.
אז למה הוא זכה לכבוד הזה? ממספר רב של סיבות – אני מניח שזה שהוא היה גבר אלפא עזר, אבל גם בגלל שהוא היה פשוט "איש טוב". וושינגטון הקריב את חייו למען המלחמה. הוא שילם על כך מחיר אישי וכלכלי כבד. בזמן שירותו כרמטכ"ל המהפכה הוא לא קיבל משכורת. אפילו כשהוא מונה לנשיא, הוא רצה לוותר על משכורת (למזלו לא אישרו לו). הוא לא ניצל את מעמדו לרעה ולא ניסה להרוויח כלכלית ממעמדו (מה, שלמשל, פרנקלין כן עשה). הוא לא מינה קרובים וחברים. כל המינויים שלו היו מקצועיים לגמרי. בזמן המלחמה, הוא נשאר וישן עם החיילים ולא פרש למגורי קצינים. וכו' וכו'. בקיצור הוא היה איש צנוע או במילים אחרות "איש של העם".
גם אחרי שמונה לנשיא, וושינגטון מינה שרים, שופטים ופקידים רק על בסיס מקצועי. הוא לעולם לא מינה חברים או קרובים. יותר מזה, הוא לא מינה לפי דעות פוליטיות, והממשלה שלו הייתה מורכבת משרים משתי המפלגות הגדולות. השיקולים שלו היו מקצועיים לגמרי. הוא בחר אנשים לתפקיד רק לפי הכישורים שלהם, דבר שהביא לממשלה מקצוענית ביותר. וושינגטון ידע לבחור את האנשים הכי טובים לתפקידים המתאימים. דבר שאני חושב אף מנהיג אחר לא עשה אי פעם במדינה דמוקרטית אחרת. (תחשבו על כך, שנגיד, נתניהו ימנה את אחמד טיבי לשר הבריאות).
וושינגטון היה כנראה הנשיא הטוב ביותר שארה"ב ידעה. (והיה היחידי שנבחר פה אחד כנשיא – ועוד פעמיים). מבלי להיכנס ליותר מדי פרטים (הרי בכל מקרה, אתם חייבים לרוץ ולקנות את הספר), הסיבה שארה"ב עובדת כמו שהיא עובדת, היא הרבה מאוד בזכותו. החוקה האמריקאית רק הניחה תשתית לדמוקרטיה הראשונה בעולם, אבל איך בדיוק הדמוקרטיה תתנהל – את זה הינדס וושינגטון – למשל – מי ממנה שרים? מי ממנה שופטים? מה התפקיד של סגן הנשיא? מי מאשר חוקים? ועוד ועוד…
וושינגטון קבע והחליט כמעט הכל, ובכך הניח את התשתית של הדמוקרטיה הראשונה בעולם. התשתית הזאת כמעט שלא שונתה עד היום – דבר המראה יותר מכל עד כמה איכותית הייתה התשתית שבנה וושינגטון. זאת הייתה הגדולה האמתית של ג'ורג' וושינגטון – הוא היה גאון פוליטי.
באמת שהבן-אדם כמעט מושלם, אבל גם לו היו חסרונות – הגדול ביותר הוא כמובן היחס שלו לעבדות. אני תמיד טוען שצריך לשפוט אדם ביחס לתקופה, ולכן, לאור זאת, החיסרון הזה נראה קטן יותר כשמבינים איך העולם נראה במאה ה-18, אבל אני אשאיר לקוראים לשפוט בעצמם. החיסרון השני הוא חוסר משמעת פיננסית. וושינגטון היה מסוג האנשים שמרוויחים שקל וישר מבזבזים שניים. זה שהוא הקדיש את חייו למהפכה לא ממש עזר למצבו הפיננסי העגום, אבל גם במציאות אחרת, אני מאמין שכל מי שחי ללא משמעת פיננסית, לעולם יחיה בדוחק.
קשה שלא לחשוב על כך שאם השניים היו חיים היום, הם כנראה לא היו מצליחים להגיע לגדולה אליה הגיעו לפני עידן המדיה המודרנית. גם פרנקלין וגם וושינגטון היו נואמים גרועים. למזלם, בתקופה ההיא זה לא היה חשוב.
הספר Washington: A Life, לצערי, מקבל רק ארבעה כוכבים, וזאת בגלל שרון צ'רנוב קצת פישל כאן. הספר ארוך מדי. האם באמת כל פורטרייט וכל פסל של וושינגטון זקוק לעמוד וחצי של תיאורים?
חוץ מזה, הספר הוא ספר חובה.
