אם היו זורקים אותי בתחתית של בייג'ין מבלי להגיד לי היכן אני, בחיים לא הייתי מנחש שאני בבייג'ין. למעשה אני עדיין לא ממש משוכנע שאני אכן בבייג'ין.
אז נכון, לקחנו מטוס מישראל והוא היה אמור לנחות בבייג'ין, אבל הרי החלפנו מטוס בקייב, אז אולי העלו אותנו על המטוס הלא נכון?
בייגין של פעם
את בייג'ין אני מכיר מעולה. גרתי שם מ-1994 עד 1999. התגוררתי בארבע דירות שונות בארבעה אזורים שונים, והייתי רוכב על אופניים לכל מקום – דרך מעולה להכיר את העיר. כבר אז בייג'ין הייתה עיר גדולה, בעצם לא גדולה – ענקית. אני אומר שזאת לא עיר זאת מדינה. אם תעלה על מונית במקום די מרכזי בבייג'ין ותסע, נגיד, 20 ק"מ לאיזה כיוון שתבחר עדיין תהיה בבייג'ין, ומסביבך יהיו מליוני סינים ובתים בגובה 10 עד 20 קומות.
הדבר הבולט ביותר בבייג'ין באותה תקופה היה זיהום האוויר והלכלוך. פחם – זה מה שהיית מרגיש ברגע שדרכה רגלך בעיר. פחם שחור בכל מקום ממש כמו באוליבר טוויסט. חולצות לבנות היו לגמרי מחוץ לתחום – בלי הגזמה – הן היו מצהיבות ואז משחירות אחרי מספר פעמים שלבשת אותן. שום אבקת כביסה שבעולם לא הייתה מורידה את הפחם הזה.
הדבר השני הבולט היו האופניים. הם אומנם התמעטו בחמשת השנים שגרתי בבייג'ין, אבל גם ב-99 הם היו כלי התחבורה העיקרי, ובבייג'ין כמו בערים אחרות בסין הייתה תופעה יחודית בעולם – פקקי תנועה של אופניים. אבל באמת מי יכול להאשים את הסינים, הרי המכוניות היו הרבה מעבר למה שסיני ממוצע יכול להרשות לעצמו, והאוטובוסים?
האוטובוסים של אז זה כבר נושא לפוסט נפרד. לא רק שהם בקושי זזו, מה היה הסיכוי שלך לעלות על אחד כזה? אתה עומד לך בתחנה ומחכה לאוטובוס. לאט לאט נאספים להם עוד ועוד מלוכסני עיניים. עוברות חמש דקות ובתחנה כבר כמה עשרות סינים. עכשיו כבר כולם מבינים שהולך להיות כאן מאבק לא קל. כל אחד מסתכל לצדדים לראות מי המתחרים שלו, ומה הסיכויים שלו לעלות על האוטובוס. האוטובוס מתקרב וכולם מתחילים לשפר עמדות. כמו באיגרוף תאילנדי כל החוקים כשרים חוץ מאגרופים לפנים ובעיטות לביצים. כל אחד מנסה לנחש איפה בדיוק האוטובוס יעצור. הנהגים אהבו לשחק את המשחק – לעצור כמה מטרים קדימה או אחורה, ולראות את כולם רצים. האוטובוס מפוצץ (אלא מה?). הוא עוצר, וכולם מתחילים לרוץ. עד שנחיל העולים מגיע לדלת, חמישה או שישה נוסעים הספיקו לרדת אבל יש עוד בערך 20 שצריכים לרדת, ואלה כבר נאבקים קשות עם זרם העולים. לבסוף לאחר מאבק לא קל כל היורדים יורדים וכל העולים עולים. סך הכל 20 ירדו ו-30 עלו. עכשיו אתה נדחס כמו סרדין בחום ובלחות של הקיץ בבייג'ין, ומודה לאלוהים שאתה באוטובוס עם סינים ולא הודים. הסינים אז, כמו ההודים היום, עוד לא גילו את הדאורדורנט, אבל המזל הגדול הוא שבניגוד להודים, הסינים עם שתי השערות וחצי שמתחבאות להן בגוף, לא ממש צריכים להתבשם. אחרי מספר דקות האוטובוס מגיע לתחנה הבאה, ואתה כבר ממש לא מבין איך אפשר לדחוס מישהו פנימה, אבל איכשהו שוב יורדים 20 ועולים 30. אבל הדבר הנורא מכל היא המחשבה שאתה צריך להחליף עוד שני אוטובוסים עד שתגיע הביתה.
הסיבה מדוע האוטובוסים בבייג'ין כבר לא דחוסים
גם התחתית גדלה מאז 99.
התחתית ב-1999
התחתית היום
עכשיו ניתן להבין למה האוטובוסים כבר לא נראים כך:
אלא כך:
באמת הייתי צריך לכתוב על התחבורה הציבורית בפוסט נפרד. עכשיו כבר לא נשאר לי מקום לכתוב על כל הדברים האחרים שכה אפיינו את בייג'ין – הרוכלים הרבים שמילאו את המדרכות, אלפי המזללות הקטנות, מתקני האופניים וכמובן על היריקות המפורסמות.
סרן שמועתי
ממש לא התגעגעתי לבייג'ין. במשך כל השנים שחייתי בהונג-קונג תמיד מצאתי תרוץ טוב להמנע מלהגיע לכאן, וזאת למרות החברים הרבים, המשפחה וכמובן המורה שלי לטאי-צ'י שגרים כאן. פשוט לא התחשק לי לחזור לעולם השלישי.
כל בייג'ינאי שפגשתי במשך השנים אמר לי – אתה חייב לנסוע לבייג'ין. העיר השתנתה פלאים, ואתה לא תכיר אותה. אני לא קניתי את הסיפורים האלו. יש לי ידידה סינית שאמרה – בסין רק החומרה משתפרת, אבל התוכנה נשארת פרמיטיבית – כלומר סין רק בונה יותר בניינים ויותר גשרים, אבל הרמה התרבותית של האנשים לא משתנה – הם עדיין דוחפים, יורקים ומלכלכים. זה גם בדיוק מה שאני חשבתי. הסינים אלופים בלבנות מבנים גדולים, אבל הרבה יותר קשה לשנות את האופי של האנשים.
איפה החולצות הכחולות?
מסתבר שטעיתי. השינוי בבייג'ין תפס אותי לא מוכן. מילא זה שהסינים כבר לא לובשים חולצות כחולות, אבל לאיפה נעלמו הפסלים של הצ'יר מן מאו?
עד לפני עשר שנים בחצר כל אוניברסיטה שמכבדת את עצמה ניצב פסל של המנהיג הדגול מאו. באורח פלא פסלים אלו נעלמו, ואני שואל את עצמי – מאיפה האומץ של מנהלי האוניברסיטאות להוריד פסלים אלו?
חזרתי למכללה בא למדתי. למדתי וגרתי שם במעונות במשך שנתיים, אבל בחיים לא הייתי מזהה את המקום. לא רק ששינו את השם של המכללה מ-"המכללה לעסקים של בייג'ין" ל "אוניברסיטה להנדסה ועסקים של בייג'ין", אלא גם כל התפאורה מסביב השתנתה. במקום שעמדו מוסלמים ממחוז שין-ג'יאנג ומכרו ששליק "כבש" (שהיה בעצם מבשר חזיר או עוף במקרה הטוב, ובמקרה הרע – עדיף לא לדעת), עומדת היום מסעדה של מקדונלד. במקום שהיו עומדים להם מתקני אופניים, ממוקמת לה סוכנות של לקסוס. אבל שיא השיאים זה מלון מריאט שממוקם מטרים ספורים מהאוניברסיטה.
זה לא המקום היחיד שהשתנה מהיסוד. כמעט כל מקום שביקרתי השתנה. העיר השתנתה כל כך שעד שאני כבר לא מכיר אותה. בייג'ין שהכרתי כל כך טוב נהפכה לעיר זרה. בייג'ין שהכרתי נעלמה וטוב שכך.
אז כן, החומרה בבייג'ין השתנתה – בניינים יותר מודרנים, כבישים רחבים יותר (למרות שהם תמיד היו רחבים), עצים רבים יותר, מערכת תחבורה משופרת וכבר לא מריחים יותר פחם באוויר.
אבל השינוי הגדול ביותר הוא דווקא באנשים. קשה להאמין שמדובר באותה האוכלוסיה שגרה בבייג'ין לפני עשר שנים. נכון, הסינים עדיין יורקים ועדיין מלכלכים, אבל הרבה פחות מבעבר. לפתע מחכים יפה לאוטובוס ולא נדחפים. הם אפילו קמים ומציעים לי מקום כשאני מחבק את התינוק שלנו.
הסינים התעשרו מאוד בשנים שלא הייתי כאן ורואים זאת בבגדים שהם לובשים, ובמכוניות שהם מחזיקים. אין ספק שלמרות שיש לי ביקורת על הממשל הסיני, מגיעות לו מחמאות רבות על השינוי הגדול שהוא חולל בסין.
בייג'ין של היום שונה לגמרי מהבייג'ין שאני מכיר. למעשה, כמו שכבר אמרתי, בהתחלה לא ממש השתכנעתי שאכן הגעתי לבייג'ין, אבל לאחר מספר ימים מצאתי את היוגורט שנהגתי לאכול בתור סטודנט. יוגורט בצנצנת חרסינה יש רק בסין!
כמה זה עולה? שאלתי. 4 יואן – ענתה המוכרת. אה? עניתי. פעם הקודמות ששאלתי זה עלה רק יואן וחצי!
תמיד תענוג לקרוא אותך ,
מסקרן לשמוע על הרקע שלך, מה בדיוק מביא ישראלי להיות סטודנט בסין של פעם ?
מה נסגר עם חלום היאכטה וטיול בעולם באמצעותה ?
תענוג של פוסט 🙂
שבת שלום!
פוסט יפה ומענין
נהניתי לקרוא כמו ספר טוב
אם לחזור לרגע לנושא הכלכלי – נרמזת אינפלציה בבייג'ין?
יופי של פוסט
פוסט מצויין עדו.
חידשת לי כמה דברים ונחמד לשמוע על ההתפתחות של העיר מראיה בת כמה שנים.
אני מכורח להודות שאחרי הרבה מאוד טיולים במזרח וביבשות נוספות בייג'ין תפסה אותי לא מוכן לגמרי.
הי הייתה הרבה יותר מודרנית מכפי שניתן היה לצפות, התשתית של התחבורה הציבורית התפחה כל כך מהר ובצורה כל כך יעילה נקייה וזולה שהייתי מופתע מאוד. מעניין מה צופה ההמשך…
פוסט נהדר
מצטער על האיחור בתגובה. חזרתי מטיול מדהים במונגוליה הפנימית.
ניר, אחרי צבא החלטתי לנסוע לסין ללמוד במקום לעשות את המסלול הקבוע של טיול במזרח. חשבתי ללמוד רק שנה שנתיים, ולא חשבתי שאשאר כאן כל כך הרבה שנים. היאכטה עדיין בתכנון, אבל זה תלוי בהרבה דברים כמו למשל המצב הפיננסי שלנו.
אלי, אני לא יודע האם יש נתונים נפרדים לגבי בייג'ין, אבל בסין האינלציה לא הייתה גבוהה בשנים האחרונות.
http://www.indexmundi.com/china/inflation_rate_(consumer_prices).html
עמיחי, לפחות לגבי התחבורה הציבורית, העתיד עוד צופן לנו התפתחויות רבות. בייג'ין מתכננת לפתח מאוד את הרכבת התחתית בשנים הבאות. מי שהיה בטוקיו יודע שבייג'ין רחוקה מאוד ממה שקורה ביפן.
עדו) עדיין לא שכנעת אותי שאפשר כבר לחזור לבייג'ינג. כיוון שאני כבר לא אגור בעיר, התפתחות התחבורה מבורכת ומשמחת, אך אינה במיוחד מעניינת אותי. יש להם אוטובוסים וקרונות חדשים, וואו! אז מה? לא אסע לשם כדי לנסוע על אחד כזה. אעדיף את ניו-יורק, לונדון או הונג-קונג במקרה הגרוע. התייחסת בפוסט, אני חייב לציין ה-קצת מרענן שלך))), בנושא התרבות, אך התרבות אצלך תמיד מתחילה ונגמרת ביריקות, נודים וריח מבתי שחי. הייתי רוצה שתרחיב את הנושא לתחומים התרבותיים באמת. האם יש הצגות בעיר?) כמה תיאטראות חדשים נפתחו? מאילו סוגים? התפתחה בעיר איזו ברודויי קטנה? לי כמערבי יהיה לאן ללכת לראות איזה מיוזיקל? מה לגבי מוזיאונים?
אנו נוסעים לחו"ל בעיקר כדי לצרוך תרבות, לראות ארכיטקטורה ונופים יפים, לאכול טוב ולעשות קניות. אשמח אם תכתוב כבלוגר וחוקר מעולה וכבעל נסיון חיים בעיר איזה מדריך לבייג'נג שכולל את כל המצויין לעיל.
היי מיקי
התפקיד של העיר הוא קודם לשרת את הגרים בה ואח"כ לדאוג לתיירים. מבחינה זו בייג'ין עשתה קפיצת מדרגה, כאשר היא עיר הרבה יותר נעימה למגורים – זיהום מופחת, יותר נקיון, תחבורה משופרת וכו'.
בייג'ין איננה וכנראה לא תהייה עיר בין לאומית כמו הונג-קונג או לונדון, כך שאני לא בטוח אם אי פעם יהיה פה ברודווי. אני חושב שיחסית לערים סיניות אחרות יש כאן לא קצת תרבות אם כי היא מיועדת לסינים – תאטראות בסינית תמיד היו כאן כמו גם קרקס סיני. בשנים האחרונות נפתחו כאן מוזיאונים רבים – אסטרונומיה, גאוגרפיה, מוזיאון לטבע, מוזיאון לחיות, מוזיאון המדע ועוד. עוד לא ביקרתי בהם, כי חיכיתי שתיגמר חופשת הקיץ.
אני גם יודע שמגיעות לכאן הופעות מכל העולם. שמעתי למשל מחברים שהם לקחו את הילדה שלהם לקרקס הרוסי.
את התאטרון החדש שפתחו בבייג'ין ראית? תאטרון הביצה:
http://images.businessweek.com/ss/05/12/china_wonders/image/national_theater.jpg
מבחינת בילויים ואוכל לבייג'ין יש המון מה להציע. את האוכל הסיני תמיד אהבתי ובבייג'ין ניתן למצוא את כל סוגי המטבחים הסינים. היום יש גם דרכים רבות להתפנק פה – בשבוע שעבר הלכנו לספא שלא היה מבייש שוב ספא במדינה מפותחת, והמחיר היה מצחיק – בופה, סאונה (5 סוגים שונים), ג'קוזי גדול (מחולק לחלקים לפי הטמפרטורה) ובריכת שחייה – הכל ביחד – 30 שקלים לאדם מבוגר. קינחתי ב-45 דקות מסז לרגליים – 45 שקלים. שלא נדבר על רמת השירות שקיבלנו…
כמו כן לתייר יש הרבה מה לראות בבייג'ין – ארמון הקיץ, העיר האסורה, החומה הגדולה ועוד. תן לי עוד כמה חודשים פה ואני אכתוב מדריך קצר על מקומות מעניינים בעיר.
עדו שלום,
אני מעריץ חדש. אתה חיי את החלום שלי. הייתי בכל העולם. בסין כבר בשנת 1992. אני מתכנן ערים ותחבורה. יופי של פוסט. ולשאלתי: עדו, האם אתה חי את החלום שלך? בת כמה הילדה ואיך אתם מסתדרים בנושא?
היי ארנון ותודה על התגובה.
יש לנו שלושה ילדים בני – 11, 7 ו 2. שתי הגדולות לומדות בבית. יש לכך יתרונות אך גם חסרונות, אבל בנתיים זה הולך טוב.
אני מכין עכשיו פוסט על אופניים חשמליות בסין, ומקווה שזה יעניין אותך.
נהנה לקרוא אותך.
רציתי לשאול האם זה אפשרי לעשות רילוקיישן עם המשפחה לסין לא למטרת לימודים? (מבחינת ויזה וכו')
אם אתה מוצא עבודה או פותח עסק, אז זה אפשרי. אני נשוי לסינית, אז אין לי בעיה של ויזה.
אני דרך אגב גם מתעסק בשוק ההון, עם נסיון בעיקר בשוק האמריקאי(מומחה לאופציות) אני מאד מאמין בדרך ההשקעה שלך , ואני משקיע כמעט באותו דרך , רק בשילוב של אופציות. (מכירת אופציות באופן קבוע על מניות שברשותי) , זה אפשרי כמובן רק בשוק האמריקאי ולא הישראלי.
מעניין אם חשבת על אפיק השקעה מעניין זה היכול לספק הכנסה חודשית קבועה.
דרך אגב האם יש מצב לפתוח בסין חברת הדרכה בשוק ההון המלמדת סינים כיצד להשקיע?
אלון, אם אני מבין נכון, אז אתה עושה מאין ארבטירז על המניות. אני לא ממש מבין באופציות מה גם שלא ניתן לסחור בהן דרך הברוקר שלי. אם יש מניה שאני ממש אוהב, אז אני מעדיף להנות מהעלייה שלה, ולא לגדר את הרווחים.
בטח יש הרבה חברות הדרכה בסין, אבל אני לא בטוח. אני מסופק אם הם יסכימו ללמוד על כך מזרים. הם בטוחים כל כך שהשוק הסיני שונה, ושזרים לא מבינים אותו. (כמו שהיפנים היו בטוחים שהזרים לא מבינים את השוק היפני כשזה נסחר במכפילי רווח של 80 ויותר).
מעניין.
בכל מקרה אופציות זה שונה מארביטראז', אני הייתי ממליץ לך ללמוד על הנושא כי זה יעשיר את הכלים שלך על שוק ההון.
ההשקעה באופציות יכולה להיות מצד אחד מסוכנת מאד, אך מן הצד השני כשאתה מוכר ומחזיק את נכס הבסיס, במקרה שלנו מניות, ההשקעה נהיית סולידית למדיי ואף יותר בטוחה מלהחזיק את נכס הבסיס לבדו. (כמובן שהנושא הזה הוא הכי מורכב בשוק ההון וצריך ידע נרחב והרבה נסיון)
בהצלחה.
עידו 你好
רציתי לשאול אם יש לך המלצה לגבי בית ספר ללימודי סינית (בסין). כיום אני חי ועובד בסינגפור ויש לי ידע בסיסי בסינית. אני מתעתד לעבור לסין בשנה הבאה ומתכנן להקדיש את ה 3-6 חודשים ראשונים ללימודי סינית. אספתי מידע באינטרנט בנוגע לכמה בתי ספר אבל אני אשמח לקבל המלצה ממך, בתור אחד שמכיר את המקום וחווה את זה בעצמו. בנוסף, האם אתה ממליץ ללמוד בבייג'ינג שם הרוב מדברים 普通话 או שאפשר ללמוד גם במקום כמו שנחאי, שם אמנם כולם מדברים 普通话 אבל גם הרבה 上海话 …
תודה..
אני למדתי באוניברסיטה בסין מ-1994 עד 1996, אז אני לא כל כך מעודכן. את הסמסטר הראשון שלי למדתי דווקא בקונמינג שהיא העיר בירה של חבל יונאן. אני חושב שתהנה שם יותר מאשר בעיר גדולה, אבל זה מאוד תלוי באופי שלך. קונמינג היא עיר מדהימה (אבל לא הייתי שם כבר 15 שנה). מזג האוויר שם הוא אביבי במשך כל השנה, ויש באזור הרבה מקומות לראות. אני למדתי שם באוניברסיטה למיעוטים. היא נקראת בסין – 云南民族学院
אתה יכול לחפש באינטרנט.
אם אתה באמת הולך ללמוד שם, אז אל תשכח לאכול שם 乳饼 (אלא אם כן אתה שומר על כשרות). בכלל האוכל שם הוא מהטעימים ביותר בסין.
אחד הדברים שלומדים בפסיכולוגיה של תרבויות על ההבדל בין התרבות המערבית (בפרט האמריקנית) לתרבות המזרח אסייתית הוא שהתרבות המערבית מדגישה את העצמי, את האינדיבדואל שעומד בזכות עצמו, אחראי לעצמו, עקבי במעשיו והחלטותיו. ואילו התרבות המזרחית מדגישה את האדם כחלק מהמשפחה והחברה המתאים את עצמו ואת מעשיו להקשר התרבותי. יש פחות הערכה לאדם ש"עומד על שלו" ויותר הערכה לאדם שמנסה ליצור הרמוניה עם סביבתו. מעניין אותי אם כמי שחווה את שתי התרבויות אתה מרגיש את ההבדלים האלו.
זה נכון שהאסיתים פחות אינדבידואליסטים מהמערביים, אבל גם הם לא עשויים ממקשה אחת. כמו שיש הבדל גדול מאוד בין הגרמנים לאמריקאים או בין האיטלקים לרוסים, ככה יש גם הבדל גדול מאוד בין היפנים לסינים ולקוראנים.
ההומר של הסינים הוא פחות ישיר, והרבה בדיחות כאן בנויות על משחקי מילים. הם לא יבינו הרבה בדיחות שלנו. מצד שני סרטים אמריקאים כן מצליחים פה, וגם ג'קי צ'ן מאוד הצליח במערב, אז אנחנו לא עד כדי כך שונים.
ועוד שאלה שמעניינת אותי לגבי הבדלי תרבויות היא מה מצחיק את הסינים. איזה סגנון של הומור יש להם. למשל, אירוניה וציניות אמריקניות טיפוסיות מדברות אליהם?