חצינו את הגבול היבשתי בין שן-ג'ן להונג-קונג בשש וחצי בבוקר יחד עם עוד אלפי סינים. היה מפתיע לראות את הכמות הגדולה של האנשים שחוצים את הגבול בשעה כה מוקדמת. זה לא מעבר הגבול היחידי בין סין להונג-קונג, מה שמראה עד כמה הונג-קונג מחוברת באינפוזיה לסין, ועד כמה עתידה הכלכלי תלוי בסין.
רוב אלו שחצו את הגבול הם בעלי דרכון הונג-קונגי. אני מעריך שמדובר באנשים שגרים בשן-ג'ן ועובדים בהונג-קונג. שן-ג'ן היא העיר הסינית שגובלת בהונג-קונג. עד שנות ה-80 זה היה כפר דייגים קטן. אבל אז דאנג-שיאו-פינג (נשיא סין באותה תקופה), החליט לעשות רפורמות כלכליות בסין ושן-ג'ן הייתה דגל החלוץ ברפורמות. הכפר הפך לעיר משגשגת של כ-10 מליון תושבים. כיום מדובר באחת הערים העשירות בסין.
למרות זאת, המעבר משן-ג'ן להונג-קונג הוא חד מאוד. ההבדלים בין השתיים עדיין גדולים. הדבר הראשון שמרגישים כשעוברים את ביקורת הגבולות הסינית זה מיזוג האוויר בחלק ההונג-קונגי של הגבול. אם יש מיזוג – זאת אומרת שהגענו להונג-קונג. זה לא ההבדל היחידי בין סין לבין הונג-קונג. התורים לביקורת הגבולות מסודרים יותר, הפקידים בצד ההונג-קונגי הרבה יותר מהירים והכל נראה נקי יותר בחלק ההונג-קונגי. השבוע שביליתי בהונג-קונג רק הזכיר לי עד כמה סין רחוקה מלהיות מדינה מפותחת, ועד כמה המרחק בין בייג'ינג להונג-קונג גדול.
זה בולט כמעט בכל תחום – עישון במסעדות, ניקיון הרחובות, רמת השירות, הביורוקרטיה, מבחר החנויות, הבנקים ועוד ועוד. אחד המגיבים כאן בבלוג כתב פעם שאין שום סיבה שמחירי הדיור בהונג-קונג יהיו גבוהים יותר מאשר אלו בשנחאי. מבחינתי זה כמו להגיד שאין סיבה שמחירי הדיור בתל-אביב יהיו יקרים יותר מאלו בעזה. אני יכול לתת כאן אין ספור דוגמאות להבדלים בין סין להונג-קונג, אבל אני אסתפק בדוגמה אחת – הרכבת התחתית בבייג'ינג לעומת הונג-קונג.
מאוד קל להתלהב מהרכבת בבייג'ינג (וזה גם קרה לי כשבאתי לכאן). הרכבת כאן התפתחה מאוד בשנים האחרונות והיא סך הכל מודרנית ונקייה, אבל כשמתחילים לנסוע בה באופן יותר קבוע, מגלים עד כמה התכנון שלה לקוי. הדבר הבולט ביותר הוא המעבר בין רכבות. כל פעם שצריך להחליף רכבת, צריך להצטייד בכובע ומימייה, כי הדבר מצריך הליכה של לפחות 5 דקות, כולל עליות וירידות במדרגות. בהונג-קונג התחתית בנויה כך שצריך רק לחצות את הרציף בכדי להחליף רכבת – כלומר הליכה של 20 מטר בקו ישר. זה אומר שנסיעה של שעה בתחתית בבייג'ינג תתארך לשעה ועשרים רק בגלל ההליכות המיותרות. בשביל מי שצריך ללכת כל יום לעבוד, מדובר בתוספת זמן משמעותית. הרכבת בבייג'ינג חדשה יותר מאשר זאת בהונג-קונג, ולמרות זאת התכנון שלה גרוע. כנראה שזה מה שקורה כשרוצים לבנות הכל מהר מהר – לא ממש חושבים על תכנון נכון.
עוד דוגמה קטנה – זה המכשיר האוטומטי לקניית כרטיסים שבבייג'ינג, משום מה, הוא מקבל רק מטבעות ולא שטרות! כדי לפתור בעיה זו, העמידו עובדת ליד אחד המכשירים שתפרוט כסף. מה כל כך קשה להצטייד במכשירים נורמליים? אבל אלו רק שתי דוגמאות קטנות שמראות עד כמה סין רחוקה מהעולם המודרני ומהונג-קונג.
בכלל, הונג-קונג הוא מקום מאוד מיוחד. רק מי שחי שם תקופה, או עשה שם עסקים יכול להבין את זה. לא סתם היא זוכה שנה אחרי שנה בתואר "הכלכלה החופשית בעולם". מעבר לביורוקרטיה המינימלית בהונג-קונג, מה שמיוחד בעיר הזאת הוא שניתן להשיג שם כמעט הכל, והכל נגיש וקרוב. זה לא משנה אם אתה רוצה אוכל תאילנדי או שווארמה או שוקולד גודיבה, סביר להניח שיש חנות במרחק 20 דקות מהבית שלך.
הכלכלה בהונג-קונג
לא משנה לאיזה חנות נכנסנו או באיזה מסעדה אכלנו, נראה היה שהקופות-הרושמות עובדות שעות נוספות. וזה כנראה בניגוד גמור למה שקורה היום באירופה או ארה"ב – בהונג-קונג הכלכלה משגשגת. באחת מחנויות האלקטרוניקה שאלתי את המוכר על המצב, והוא אמר שהם מוכרים בטירוף – בעיקר לסינים.
הרבה מהשגשוג של הונג-קונג נובע מהפריחה הכלכלית של סין. לכן ברור לי שברגע שסין תכנס לצרות (כנראה מתי שהוא ב 2-5 שנים הבאות), הונג-קונג תסבול. אבל בטווח הארוך יותר אני מאוד אופטימי לגבי הונג-קונג. בכל זאת מדובר בכלכלה החופשית בעולם. הונג-קונג ידעה הרבה משברים בעבר, והיא הוכיחה שהיא יודעת לצאת יפה ממשברים אלו. הונג-קונג תמשיך להיות מרכז פיננסי, תיירותי, מסחרי ואולי בעתיד גם תרבותי. זאת יחד עם משטר תקין, מס נמוך ומערכת חוק מפותחת, ימשיכו למשוך להונג-קונג סינים כמו גם זרים (או כמו שאמר לי חבר ישראלי שעובד בסין, אבל חוזר כל סוף שבוע להונג-קונג – "בא לי לחזור לציביליזציה בסוף השבוע – לחזור למקום שאפשר למצוא בקלות סנדוויץ' טוב ולראות סרטים ביו-טיוב"). האמת היא שהגיחה הזאת עשתה לי חשק לחזור להונג-קונג, והסיבה היחידה שאני לא עושה זאת היא כלכלית. אם היה לי מספיק כסף בשביל לשלם 20 אלף ש"ח בחודש על שכירות, הייתי עובר להונג-קונג בלי לחשוב יותר מדי.
הנדל"ן בהונג-קונג
כותרות בעיתונים לחוד ומציאות לחוד!
לפי העיתונים ניתן לחשוב שיש בועת נדל"ן בהונג-קונג. המציאות קצת יותר מורכבת לדעתי. ראשית, יש להבדיל בין השוק למגורים לבין השוק המסחרי. בשוק המסחרי אין שום בועה, מחירי השכירות לא גבוהים מדי, התפוסה בבניינים גבוהה ואני צופה שדמי השכירות יעלו בשנים הקרובות (אלא אם כן יהיה משבר פיננסי גדול בסין).
בנדל"ן למגורים צריך להבדיל בין שוק היוקרה לבין השוק העממי. בשוק היוקרה יש כנראה בועה. המחירים עלו מאוד בשנים האחרונות. בחלק מהבתים הם עלו פי 4 מאז השפל של 2003. אין לי ממש הסבר לעלייה הגדולה במחירים של בתי היוקרה. יכול להיות שזה נובע מההתפתחות של הונג-קונג כמרכז פיננסי. הבורסה ההונג-קונגית התפתחה מאוד בשנים האחרונות. גם הבנקאות הפרטית בהונג-קונג פורחת, כאשר סינים רבים מעדיפים לעבוד מול בנקים בהונג-קונג בגלל הגמישות שבהעברת כספים אל ומחוץ להונג-קונג. סיבות אלו משכו הרבה אנשי כספים לעבור לגור בהונג-קונג (למשל מנכ"ל HSBC שעבר לפני שנה מלונדון להונג-קונג). יכול להיות שזה גרם למחסור זמני בדירות יוקרה.
בשוק הדירות העממי המצב שונה. נפגשתי עם חבר שקנה לפני 3 שנים דירה חדשה בפרויקט מגורים גדול (ב TSEUNG KWAN O). הפרויקט כולל מספר גורדי שחקים שמתחתם קניון גדול, קנטרי-קלאב ותחנת רכבת-תחתית. מרחק הנסיעה למרכז הונג-קונג הוא של כ-30 דקות. מחיר הדירה עמד על 5,000 דולר הונג-קונגי לרגל מרובעת, ומאז המחיר לא עלה. מדובר בכ-250 ש"ח למ"ר – כלומר לא הרבה יותר יקר מדירה חדשה בת"א. אם מביאים בחשבון שמס ההכנסה בהונג-קונג נמוך מאוד, ושאין צורך להחזיק רכב, ניתן לראות שהמחירים בהונג-קונג בשוק הדירות העממי לא כל כך גבוהים.
חבר אחר שלי קנה לפני כשנה דירה ממש במרכז האי הונג-קונג ושילם 6,700 דולר לרגל מרובעת. הוא משלם משכנתה בסך 12,000 דולר ומשכיר את הדירה תמורת 15,000 – עוד הוכחה שמחירי הדירות סבירים.
מחירי הדירות ב TSEUNG KWAN O הפתיעו אותי. עכשיו אני מבין איך סאונדוויל מצליחה לקנות בתים כל כך בזול. היא קונה דירות ישנות במרכז הונג-קונג במחיר של דירה חדשה מחוץ למרכז. הקונים מקבלים עסקה לא רעה – הם עוברים מדירה ישנה לבניין חדש עם ברכה, מרכז מסחרי וסופר גדול מתחת לבית. סאונדוויל הורסת את הבניין, מוציאה עוד 1500-2000 דולר לרגל מרובעת, בונה בניין יוקרה במיקום מרכזי ומוכרת ביותר מ-10,000 דולר לרגל. נראה ששני הצדדים מרוויחים.
סאונדוויל!
– אשה זקנה עולה במדרגות של בניין ישן ונאנחת. לפתע נשמע קול של קריין – "נמאס לך לגור בבניין ישן? נמאס לך לטפס במדרגות? טלפן לריץ' פילד – מס' טלפון XXX".
פרסומת זאת רצה כיום בתחנות הכבלים בהונג-קונג. ריץ' פילד (סימול 8136) היא מתחרה של סאונדוויל בתחום של פינוי-בינויי. היא נסחרת במכפיל הון של כ-4 לעומת מכפיל הון של כ 0.3 של סאונדוויל. אף פעם לא הבנתי מדוע ריץ' פילד כל כך יקרה, למרות שעל פניו נראה שסאונדוויל חברה טובה יותר. כששמעתי על הפרסומת הזאת הבנתי. למרות ששתי החברות עושות פחות או יותר את אותו הדבר, מסביב לריץ' פילד יש הרבה בז (רעש). החברה יותר מוכרת והמשקיעים מאמינים שהיא בתחום צומח – תחום הפינוי-בינוי. את סאונדוויל, לעומת זאת, הם רואים כחברת נדל"ן משעממת.
אי אפשר להעביר ביקור בהונג-קונג בלי לעבור דרך אתרי הבנייה של סאונדוויל. חצי יום הסתובבתי באזור קוסווי-ביי בשביל לבדוק מה מצב הבניינים שהם קנו לאחרונה.
הנה התמונות מהאתרים:
הראשון הוא הבניין שהם קנו לאחרונה ברחוב אלקטריק. אם אני זוכר נכון, התכנון הוא להפוך בניין זה לבית מלון קטן:
באזור יש הרבה בניינים ישנים:
עכשיו נעבור לאזור Tai Hang. סאונדוויל הייתה פעילה שם מאוד בשנים האחרונות. הנה שני אתרי בנייה באזור. שניהם היו שייכים לסאונדוויל ונמכרו תמורת רווח יפה.
באזור Tai Hang ישנם עוד הרבה בניינים ישנים:
והנה בניין המגורים שהם בונים ב Tai Hang – בשם Warren Woods
הבניין החדש עליו הם השתלטו (ברחוב School 18-21) נמצא ממש מאחורי Warren Woods:
ועכשיו נעבור לבניין המגורים השני שנמצא בתכנוני בנייה. התפלאתי לראות שכל הדיירים כבר פונו ושהתחילו להרוס את הבניין.
תראו באיזה מצב רע נמצא הרחוב. בצד השני יש תחנות מחזור אשפה. אבל המיקום של הבניין מצוין כמו שתראו בתמונות בהמשך. אני מצפה שהקונים יסתכלו על הטווח היותר ארוך, והם יבינו שהמראה של הרחוב ישתנה מאוד תוך 2-3 שנים. לדעתי סאונדוויל תצליח למכור כאן במחיר של לפחות 12,000 לרגל מרובעת.
במרחק של פחות משתי דקות הליכה מרחוב Haven נמצא אזור קניות מרכזי בהונג-קונג.
לא רחוק מלי-גרדן נמצא הטיים-סקוור ולידו הסאונדוויל-פלאזה.
אני מניח שעכשיו הקוראים מבינים מדוע דמי השכירות של החנויות בסאונדוויל-פלאזה גבוהים כל כך. הפלאזה יושבת ממש מול הטיים-סקוור. האזור תמיד מפוצץ בתיירים ובמקומיים. טיים-סקוור עורכת פעילויות רבות בכדי למשוך קונים – תערוכות, מופעים והקרנות. סאונדוויל פלאזה מרוויחה מפעילויות אלו מבלי לבזבז גרוש.
מאחורי הפלאזה נמצא רחוב Tang Lung. הרחוב הרבה יותר צר וצפוף מאשר זכרתי, וכעת אני בספק עד כמה הקניון שבונה שם סאונדוויל יכול להצליח. הרחוב עמוס במיניבוסים, ולא נשאר שם הרבה מקום למעבר של הולכי רגל. כמו שתראו בתמונות, הרחוב עובר מתיחת פנים רצינית.
הנה מעבר צר ומוזנח מהטיים-סקוור לרחוב Tang Lung:
שונות
בנוסף גם ביקרתי במלון החדש של שון-הו-טק (סימול 219). הוא היה אמור להיפתח בנובמבר, אבל נראה שיש עוד לפחות חצי שנה עד שהבנייה שם תסתיים. המלון ממש ענק ונבנה בצורה של בית מגורים. אין לי מושג מה הולך שם. זה אמור להיות מלון של כ-300 חדרים, אבל זה לא נראה כך. הקומות הראשונות לא מיועדות לחדרים – מדובר בכ-5-6 קומות שנבנו לגובה של כ-10 קומות. נראה לי שזה שטח שמיועד למסעדות, ברכת שחייה וכו'. מעל קומות אלו יש כ-30 קומות של חדרים. ונראה שבכל קומה יכולים לדחוס הרבה יותר מ-10 חדרים, אז זה נראה קצת מוזר.
גם בהלוך וגם בחזור עברנו דרך שן-ג'ן וגרנו מספר לילות אצל זוג חברים. העיר עוברת מתיחת פנים רצינית. כמו ערים רבות בסין גם שם מרחיבים את הרכבת התחתית. שאלתי את החבר שלי על מצב הדיור בעיר. לטענתו אין הרבה דירות ריקות באזור בו הוא גר. אבל הוא גר בלואו-חו שזה ממש מרכז העיר. גם במרכז בייג'ינג אין הרבה דירות ריקות. אבל כשנסענו לשדה תעופה בשעות הערב, ניתן היה לראות בברור שיש בנייה מאוד מסיבית של בתים חדשים, וככל שמתרחקים מהמרכז רואים יותר ויותר דירות חשוכות.
אחלה כתבה עידו!
תוכל להרחיב קצת על מיסוי בהונג קונג? במיוחד מס הכנסה ורווח הון,
ועל ההבדלים מסין. מאוד מעניין.
באמת שני המקומות המעניינים ביותר לחיות ולהשקיע באסיה הם הונג קונג וסינגפור.
נאחל לך שתעבור לחיות שם בעתיד.
הן בהונג-קונג הן בסינגפור והן בסין אין מיסוי על רווחי הון או על דיבידנדים.
בהונג-קונג ובסינגפור מס החברות ומס הכנסה מאוד נמוך. בהונג-קונג מס החברות עומד על 16.5% ומס ההכנסה מדורג כאשר המדרגה העליונה היא של 16.5%, אבל צריך להרוויח ממש הרבה כדי להגיע אליה. בערך חצי מהאנשים בהונג-קונג לא משלמים מס בכלל כי הם לא נכנסים בכלל למדרגה הראשונה. מה שכיף בהונג-קונג זה הפשטות של המס. כל מי שמרוויח מספיק צריך למלא טופס מס פעם בשנה (גם שכירים). הטופס בגודל של 4 עמודים, כאשר רוב האנשים צריכים למלא רק 2-3 מתוכו – פרטים אישיים, השכר השנתי, מספר הילדים וזהו פחות או יותר. ממש פשוט. אין אלף ואחת הטבות לכל מיני קבוצות לחץ בחברה. אני בתור עובד היי-טק הייתי משלם פחות מ-10% מהשכר. כל שנה זה היה קצת שונה כי זה תלוי גם בשכר של האישה ובמספר הילדים, אבל אני זוכר שנה ששילמתי רק 4,000 ש"ח או משהו כזה – 4,000 ש"ח על כל השנה!
עקרונית נהוג לתת משכורת 13 והיא כאילו הולכת למס הכנסה, אבל לי בדרך כלל נשאר עודף ממשכורת זאת.
בסין מס החברות עומד על 25% ומס ההכנסה גבוה יותר מאשר בהונג-קונג, אבל אני לא בדיוק מכיר את מדרגות המס. כמו כן בסין יש ביטוח לאומי ובריאות – דברים שאין בהונג-קונג.
אה, אבל בהונג-קונג יש מס בולים שצריך לשלם על מכירה של נכסים. כל פעם שמוכרים מניות צריך לשלם מס. זה מס מאוד נמוך אז אני לא זוכר בדיוק כמה זה יוצא. בגלל שהונג-קונג נהפכה למרכז פיננסי חשוב, ההכנסה של הממשלה ממס הבולים גבוהה יותר מאשר ההכנסה ממס הכנסה (גם זרים שסוחרים בבורסה בהונג-קונג צריכים לשלם את מס הבולים).
כבר כתבת רבות על כך שהונג קונג מודרנית, אבל כמו שאומרים תמונה שווה אלף מילים
(כופלים בקבוע עבור מספר תמונות?).
הדבר היחידי שמסגיר שזה לא מרכז לונדון או ברצלונה זה רק הכתב הסיני שצץ פה ושם.
עדו, איך האנגלית של המקומיים? האם הם מתעצבנים כשתיירים מספרים להם בחיוך שהם הלכו לאיבוד?
עדו, תודה על המצגת!
נראה לי שהונג קונג ממש מזכירה את מנהטן,גם במנהטן יש קסם שמי שלא היה שם לא יכול להבין,ממש כמו הדוגמאות שציינת על הונג קונג.
אתה לא יכול לצפות בסרטים ביו טיוב בסין?
לגבי סאונדוויל,זכור לי שלפני השינוי הם דיברו ע"כ שהקניון בtang lung יפתח ב2011 אני מתפלא שהם ממש בהתחלת הבנייה.
אני שואל שוב לגבי הרכישות האחרונות של היו"ר,לאחר שהיא מכרה מניות לקרנות היא המשיכה לרכוש מניות כמעט בכל יום, אז מה היה הרעיון למכור להם מניות באופן פרטי אם היא עצמה קונה אח"כ בשוק?
מה המטרה שלה בקניות הללו?
נראה שיחד עם בתה הם עברו את ה75%,איך הם יכולים כחברה ציבורית?אולי בגלל שרק עם האופציות הם עוברים וכל עוד שהם לא מימשו זה לא נחשב.
לגבי חלוקת האופציות האחרונה, זה מקובל לחלק 2 ומשהו אחוז מערך החברה כאופציות?ותאריך מימוש של שנה ומשהו זה לא מאוד מהיר?נראה שהם חושבים שעד אז שווי השוק של החברה יעלה.
נראה שבשנת 2012 הרבה אופציות יגיעו לפקיעה כך שצפוי קצת לחץ על המניה.
שווי השוק של החברה כולל את האופציות?אם אני לא טועה יש בערך 22 מליון מניות באופציות.[כולל החלוקה האחרונה]
ובאופן כללי אני לא אוהב את הקצאת האופציות מ 2 סיבות:
1. כששווי השוק של החברה נמוך משמעותית מערכה זה הזמן להקטין את כמות המניות ולא להגדיל.
2. חלוקת אופציות לעובד שאינו אחראי על כל החברה זהו תמריץ שגוי,התמריץ הנכון הוא בונוס על תוצאה ישירה של מעשיו[.באפט כותב זאת באחד ממכתביו]
עדו תענוג מצגת יוצאת מהכלל התמונות ממש מדברות בעד עצמן
ותודה רבה על המאמץ.
עידו למה אתה חושב שסין תכנס לצרות עוד שנתיים וחצי?
יוני, עקרונית אני מסכים איתך לגבי אופציות, אבל במקרה של סאונדוויל לא מדובר בבעיה כל כך גדולה. שים לב שהתגמול של המנכ"ל ובתה לא כל כך גבוה (גם אם אתה כולל את האופציות). משכורת של 2-3 מליון דולר הונג-קונגי בשנה זה לא כל כך הרבה לחברה בסדר גודל שכזה.
אתה צודק שעם האופציות בעלי-העניין בחברה כבר עברו את ה-75% החזקה, לכן המנכ"ל ובתה תהיינה חייבות לממש את האופציות שלהן.
מנכ"ל החברה אמרה בשבוע שעבר שהיא מכרה מניות בשביל למשוך יותר משקיעים מוסדיים ולעורר עניין בחברה בקרב הציבור. מה שלא יהיה, זה שמנכ"ל החברה קונה מניות, זה בטוח לא משהו שלילי.
רונית, בסין יש בועת נדל"ן ותשתיות. את יכולה לקרוא את הרשומות שלי על סין בנושא זה כאן. חוץ מזה, לא אמרתי שסין תכנס לצרות עוד שנתיים וחצי (איפה ראית אותי כותב משהו כזה?). אין לי תאריך מדוייק, כולל יום ושעה בה הבועה תתפוצץ. אני רק יודע שזה יקרה מתישהו. אני מעריך שזה יקרה תוך שנה עד שבע שנים, עם סבירות גדולה שזה יקרה תוך 2-5 שנים.
עידו,
האם יש איזשהו הסבר למה למרות כל העושר הקיים בהונג קונג ומחירי הדירות הגבוהים כלי חלק גדול מכלי הרכב (בעיקר המוניות) נראות כאילו נלקחו היישר מברית המועצות לשעבר?
אלעד, כנראה שאני צריך לנקות את העדשה של המצלמה, כי מה שכתבת ממש לא נכון. ההיפך, עוד לא ראיתי שום מקום עם מכוניות יוקרתיות כמו בהונג-קונג. אחי (שהסתובב בעולם הרבה יותר ממני) טוען שרק מונקו עולה על הונג-קונג ברמת המכוניות.
אין הרבה מכוניות עממיות בהונג-קונג (מזדה או פורד). מרצדס בהונג-קונג זה כמו מזדה בארץ, ואחריה אני חושב לקסוס שולטת. ניתן גם לראות הרבה פורש, ב.מ.וו ויגואר. פה ושם רואים גם רוילס-רוייסים.
המוניות בהונג-קונג הן מתוצרת טויוטה. מוניות רחבות עם מקום לחמישה נוסעים (חוץ מנהג) – שלושה מאחורה ושניים מקדימה.
גם אין הרבה מכוניות ישנות, כיוון שהסינים אוהבים לקנות חדש. את הישנות הם מיצאים לאוסטרליה וניו-זילנד. בגלל זה מכוניות ישנות בהונג-קונג מאוד זולות. לי הציעו לקבל בחינם ב.מ.וו בת פחות מעשר. חבר ישראלי שלי שעזב את הונג-קונג ניסה להיפתר מהרכב שלו, והציעו לו 3500-3000 ש"ח, אז הוא אמר שהוא כבר מעדיף לתת את הרכב בחינם לחבר, כי הרכב היה במצב מעולה (רוב המכוניות הישנות בהונג-קונג הן עם קילומטרז' מאוד נמוך כיוון שהן בעיקר מכוניות לסוף שבוע).
תסתכל שוב בתמונות – אני רואה לפחות שתי מרצדסים וב.מ.וו אחת. וזה לא שצילמתי כל כך הרבה רכבים…
כיף, כיף לראות את הונג קונג דרך העיניים והראש שלך 🙂
חג שמח!
בהונג קונג אין צורך ברכב פרטי כי התחבורה הציבורית היא נפלאה.רכבת תחתית,אוטובוס,מונית במחירים זולים ובתדירות מצוינת.הצורך ברכב הוא לא רק לסוף שבוע אלא גם לכל הנוסעים במהלך השבוע מסין להונג קונג וחזרה אחרת אתה מחליף הרבה כלי תחבורה בנסיעה שנמשכת הרבה זמן.
עידו,
כנראה שהסיבה לכך שחשבתי ככה זה המוניות שנראות כאילו נלקחו מעולם שלישי..בכל אופן גם הבניינים נראים לא משהו כך שכנראה לסאנדוויל יש עוד הרבה הזדמניות
אחד ממנהיגי סין מודה – נתוני התל"ג שלנו חסרי ערך. הדלפה מוויקיליקס.
http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=nh20101206_04
את כול הנתונים שבאים מסין צריך לקחת בערבון מוגבל. אני גם לא מאמין לנתוני הילודה שהם מציגים (לדעתי הילודה יותר נמוכה ממה שהם חושבים).
שמעתי הרבה פעמים שאנשים מהללים את המודל הסיני. אחת הטענות היא שבמשטר דיקטטורי השליטים לא מתחלפים כל יומיים, אז הם חושבים לטווח ארוך.
לפחות בסין, זה ממש לא המצב. המנהיגים של הרשויות המקומיות או של המחוזות השונים, משרתים בד"כ כהונה אחת או שתיים, ואז הם עוברים לתפקיד הבא.
שיטה זו, גורמת למנהיגים לחשוב לטווח קצר, ולהקפיץ את נתוני התל"ג המקומיים כמה שיותר בזמן הכהונה שלהם. אם תהיה צמיחה גבוהה בתל"ג, הם יקודמו לתפקיד טוב יותר. זאת אחת הסיבות המרכזיות לעודף התפוקה שיש בסין – כל מחוז רוצה מפעלי פלדה, מפעלי בטון, כמה שיותר גורדי שחקים וכו', כדי לנפח את התל"ג. הם לא מנסים לחשוב האם הפרוייקט יהיה רווחי או לא, אלא בכמה הפרוייקט יקפיץ את התל"ג.
לשיטה הסינית, שכל כך הרבה אנשים מעריצים, יש המון חסרונות.
אבל זה צפוי, גם מהשיטה היפנית כולם התלהבו, וראינו איך זה נגמר….
http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20101227_1206045&from=haaretz
מאמר מעניין מדה מרקר – יחסית למדינות העשירות בעולם, הונג קונג היא אחת האומללות ביותר. עדו, יש לך מושג למה?
יהונתן, מנקודת מבטי על עניין האושר: כמו שנטען בכתבה, אחד ההסברים לאושר הוא איך אתה תופס את עצמך ביחס לסביבה שלך. כלומר, אם בכפר נידח בהודו יהיו לך 100 גרגרי אורז אבל לרוב האנשים בכפר יהיו 20 גרגרים כנראה שאתה תהיה יותר מאושר מהבחור בהונג קונג שנוסע בטויוטה אבל רוב השכנים שלו נוהגים של בנטלי.
הונג קונג וסינגפור תמיד מככבות ברשימת המדינות עם חוסר השיוויון הגבוה ביותר (מדד ג'יני). מכאן שלמרות הממוצע הגבוה יחסית של הכנסה, חוסר השיוויון כנראה משליך על האושר של האנשים. אף פעם לא חייתי בהונג קונג, אבל בסינגפור יש עוד פקטור: רוב האנשים שם חסרי דת. בלי להיכנס לוויכוח על דת, אני יכול להגיד לך שמה שמלכד הרבה אנשים בסינגפור זו החיבה למותגים וצרכנות. כנראה שמי שמתלכד עם הסביבה על בסיס ערכי ותרבות הצריכה יהיה פחות מאושר מאשר אנשים שיש להם דת, ערכים, שיוך וזהות מסויימת. לא נדיר לראות שם אנשים שבאמת יהיו עצובים מזה שאין להם תיק מקורי של לואי ויטון ולחברים שלהם יש.
יניב, תודה על התשובה. מאוד מעניין.
אני חושב שממש שווה לקרוא את הקישור הבא, כדי להבין את עוצמת הניגוד בינו לבין הפוסט הזה על הונג קונג והבניינים של סאונדוויל.
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=394281
זהו הניגוד בין האופן שבו השקיעו המוסדיים הישראליים בטרם המשבר הפיננסי לבין האופן שבו משקיע מי שבאמת טורח ללמוד איזה בניינים החברה שבה הוא משקיע בונה, וחי ונושם את הסביבה המסחרית והכלכלית שבה נעשות השקעות הנדל"ן. אם יש בשוק גורמים משמעותיים שמתנהגים כמו המוסדיים הישראלים, מה זה אומר על השערת השוק היעיל?
וזה הקישור לתוכנית עצמה של רביב דרוקר
http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1031227