המטרה: להכפיל את הכסף כל 3.5 שנים

כלומר החזר שנתי של 22% (זאת לפי חוק 72).
שוק המניות (האמריקאי) מניב בממוצע 11% בשנה, כלומר אני רוצה להשיג תשואה כפולה מהשוק.

ביג דיל? ועוד איך!

בואו ונראה למה:
– רוב קרנות הנאמנות וקרנות הפנסיה משיגות תשואה נמוכה מ-11%.
– רק מעטים מצליחים להכות את השוק בעקביות.

לפי אושונסי, רק 20% מקרנות הנאמנות מצליחות לשבור את השוק, ומתוכן רק כשליש עוקף את השוק ביותר משתי נקודות האחוז בשנה. כמעט ואין קרנות שמשיגות יותר מ-20% בשנה.

ובכל זאת אפשרי

– גם בבורסה האופי יותר חשוב (במקרה זה – מהשכל).
– צריך ללמוד מגדולי המשקיעים איך להכות את השוק:

Benjamin Graha

Warren Buffett

Peter Lynch

George Soros

Martin Whitman

and others

העובדה שיש לי קצת כסף זה יתרון אדיר. ככל שכמות הכסף גדולה יותר, ישנן פחות חברות שניתן להשקיע בהן. לרוב החברות בבורסה יש שווי שוק של פחות מ-250 מליון דולר. משקיע גדול, שצריך להשקיע כמה מיליארדי דולרים (כמו קרנות נאמנות או קרנות פנסיה), יכול להשקיע רק בחלק קטן מאוד מסך החברות הנסחרות בבורסה. וורן באפט אמר שהבעיה להשיג תשואה גבוהה מתחילה כאשר תיק ההשקעות מגיע לכ-10 מליון דולר.

להכות את השוק זה פשוט!!!!

רוב האנשים מופתעים לדעת עד כמה זה פשוט להכות את השוק.
כמו שתראו, רוב המשקיעים הגדולים מצאו שיטות מאוד פשוטות שמאפשרות להכות את השוק בגדול. גראהם וגרינבלט פיתחו נוסחאות שלפיהן ניתן להרכיב תיק השקעות רק על פי מספר פרמטרים. ישנם היום מספר אתרים פיננסים שמספקים רשימת מניות לפי העקרונות של גראהם. גרינבלט הקים בעצמו אתר שמספק רשימת מניות המדורגות על פי שני פרמטרים בלבד. היסטורית, מניות אלו נתנו תשואה מאוד גבוהה. עוד על גראהם, גרינבלט ומשקיעים אחרים – בהמשך.

אם זה כל כך פשוט, למה רוב האנשים נכשלים בבורסה?

יש לכך שתי סיבות עיקריות:
– זה אמנם פשוט אבל קשה.
– אנשים לא מאמינים בפתרונות פשוטים.

פשוט אבל קשה

מה זאת אומרת "פשוט אבל קשה"?

הורדת משקל כמשל:

להוריד משקל זה פשוט מאוד. כל מה שצריך זה:

– לאכול פחות.
– להתאמן יותר.
האם יש מישהו בעולם שלא מסכים?
האם יש מישהו בעולם שלא יודע שזה כל מה צריך לעשות?

בכל זאת יש הרבה שמנים בעולם ומספרם רק עולה. אנשים לא רוצים להתאמן ולא רוצים לאכול פחות – זה קשה ודורש משמעת.
גם להשקיע בשיטות שגילו גראהם ושות' דרושה הרבה משמעת עצמית, וזה מאוד קשה

הקושי הוא בעיקר פסיכולוגי

לצערנו, כולנו בני-אדם, ולכן איננו פועלים בצורה לוגית. פחדים, תאוות-בצע, חוסר סבלנות ועוד – כולם משפיעים על תהליך קבלת ההחלטות שלנו. ולרוב זאת לא השפעה לטובה.
כדי להיות משקיע טוב צריך להיות מודע לאלמנטים אלו ולהלחם בהם!

חוק העדר

כמו עדר באפלו שרץ לתוך נהר מלא בתנינים, כך גם אנחנו מרגישים יותר בטוחים כשאנחנו קונים מניות שכולם קונים. אם המניה יורדת, אז זאת לא אשמתנו כי "כולם קנו". אולי זאת נחמה פסיכולוגית לדעת שאחרים גם הפסידו (צרת רבים חצי נחמה), ואולי זה הביטחון שההחלטה שלך נכונה כי כולם מסכימים אתך. אבל זאת טעות!
השורה התחתונה היא שאם הפסדת כסף אז הפסדת כסף, וזה לא משנה אם אתה היחיד שהפסיד או שיש עוד 100 באותה סירה. אני אף פעם לא התנחמתי מצרות של אחרים.
כמו כן, זה שיש עוד אנשים שקנו את אותה המניה מעיד כנראה שהמניה יקרה ולא להפך. אם כל העולם ואחותו קנו מניה מסוימת, אז בדרך הם גם העלו את המחיר גבוה גבוה, ולכן סביר להניח שהמניה יקרה מדי. לעומת זאת, אם אתה קונה מניה של חברה שאף אחד לא שמע עליה, או יותר טוב – חברה שאנשים נרתעים ממנה ואפילו שונאים אותה, סביר להניח שהרבה בעלי מניות נפטרו מהמניה וכיום היא זולה. אחד מעקרונות ההשקעה של פיטר לינץ' הוא להתרחק מהמניות הכי חמות בתעשיות הכי חמות (אני בטוח שהרבה אנשים מתחרטים שהם לא שמעו לעצה זו בתקופת בועת ההיי-טק). אבל, לינץ' עשה אף יותר מזה – הוא קנה מניות שאנשים ממש נרתעים מהן – כמו למשל חברות קבורה וחברות לאיסוף אשפה.

פחד ותאווה

שני כוחות מנוגדים אלו מושכים אותנו כל הזמן לכיוונים שונים.
תאוות הבצע מושכת אותנו לשוק המניות. כולנו רוצים להתעשר וכמה שיותר מהר יותר טוב. מצד שני יש את הפחד שמונע מאיתנו לקחת סיכונים ומרחיק אותנו משוק המניות.
באפט אמר פעם "כשכולם מפחדים, אני תאב בצע, וכשכולם תאבי בצע, אני מפחד". כלומר כששוק המניות בשפל וכולם מוצאים אלף ואחת סיבות למה אסור לקנות מניות – זה בדיוק הזמן לקנות, וכשכולם מושקעים בבורסה, כשכל השכנים מספרים לך איך הם הכפילו את ההשקעה שלהם תוך חצי שנה, ונהג המונית נותן לך טיפים איזה מניה כדי לקנות, זה הזמן להיזהר ואולי אף לצאת משוק המניות.

רוב האנשים פועלים אחרת. כששוק המניות בשפל, הם טוענים ששוק מניות "לא טוב" עכשיו, שכבר שנים המניות לא עולות ואי אפשר להרוויח שם כסף. ואז השוק מתחיל לעלות, אבל רוב האנשים עדיין מפחדים. הם עדיין יושבים על הגדר ומחכים. רק אחרי שהשוק עולה הרבה הם מחליטים להיכנס – הם מתחילים לשמוע מסביבם איך רופא השינים הרוויח 300% על איזו מניה, ואיך חבר מהעבודה קנה אוטו חדש מכסף שהוא מימש בבורסה, ואז תאוות הבצע מנצחת והם מתחילים להשקיע בבורסה. אבל אז הבורסה כבר כמעט בשיא. כעבור זמן לא רב הבורסה מתרסקת.
זאת הסיבה העיקרית לכך שרוב האנשים מפסידים בבורסה – הם קונים בשיא ומוכרים בשפל.

כאב ושמחה

חברנו הישראלי, זוכה פרס הנובל, פרופ' דניאל כהנמן, חקר עד כמה ההחלטות של בני האדם בענייני כספים לא רציונליות. המחקרים שלו מרתקים ואני מציע לקרוא אותם. החלטות לא רציונליות מביאות להפסד כספי בשוק המניות. למשל, כהנמן מצא שהכאב מהפסד כספי הוא הרבה יותר גדול מהשמחה שנובעת מרווח. זאת, לדעתי, אחת הסיבות שמשקיעים לא אוהבים למכור מניות שירדו. הם נשארים עם מניות גרועות למרות שהיו צריכים למכור אותן מזמן – טעות גדולה.
הם חושבים שבעצם מכירתה של מניה מפסידה, הם מודים בכישלון, ולכן הם משאירים אותה. זאת טעות מאוד גדולה, כי הכסף היה יכול לצמוח בזמן זה עם מניה אחרת.
צריך להתעלם מהעבר. מה שהיה היה. עכשיו השאלה היא מה יהיה. ההחלטה צריכה להיות לוגית לחלוטין – לא משנה מה המניה עשתה מאז שקניתי אותה. האם אני חושב שיש סיכוי לעוד עליות? האם יש מניות יותר אטרקטיביות?
אם תשקיעו לפי עקרון זה, לפעמים תמכרו מניה שירדה ב-50% ולפעמים תשאירו מניה שעלתה פי-5. כל החלטה צריכה להיות לגופו של עניין עם מבט לעתיד ולא לעבר.
כתבה על כהנמן בהארץ.

הטלת עוגן

שמת עין על מניה זולה. באותו הזמן מחיר המניה הוא 3 דולר. בימים הבאים אתה חוקר את החברה – קורא דוחות כספיים, בודק אם מנהלי החברה קונים או מוכרים מניות, לומד קצת על מנהלי החברה וכו', והגעת למסקנה שהחברה שווה לפחות 7 דולר.
אבל בינתיים מחיר המניה עלה ב-10% ל-3.3. לקנות או לחכות?

אנחנו יודעים שהחברה שווה הרבה יותר ממחירה הנוכחי, אבל בגלל שלפני כמה ימים המניה הייתה זולה יותר, קשה לנו לקנות במחיר הנוכחי. כשמחיר המניה היה 3 דולר הטלנו עוגן והתקבענו על מחיר זה.
מבחינה הגיונית אנחנו צריכים לקנות. מחיר המניה עדיין זול ואולי הוא לעולם לא יחזור ל-3 דולר. לכן למרות שזה קשה – צריך לקנות.

אין חכם כבעל ניסיון?

לאנשים יש נטייה להסתמך יותר על ניסיון עצמי מאשר על ניסיון של אחרים. דבר זה יכול לפגוע קשות בביצועי ההשקעות.
כיום יש נתונים וספרים על שוק המניות אשר מסכמים ניסיונות של עשרות אנשים המתפרסים על כמאה שנה. שלא נדבר על נתונים ממוחשבים שיכולים להריץ כמות מודלים השקולה לניסיון של אלפי ואולי אף מליוני משקיעים (ראה ערך אושונסי).
אז למה לא ללמוד מהם?
ניקח למשל את הספר של אושונסי What Works on Wall Street בו הוא מראה שהשקעה במניות ננו (שווי שוק של פחות מ-25 מליון דולר) נותנת החזר שנתי של כ-28%. אני מכיר מספר אנשים שלאחר שקראו את הספר, החליטו להשקיע "ביבש" (יעני בלי כסף אמיתי) ב-20 מניות ננו למשך שנה שנתיים כדי לבדוק אם באמת מקבלים החזר כה גבוה.
למה? הרי זה מיותר לגמרי. האם באמת למחקר הפרטי שלהם יש איזה שהיא חשיבות? הרי המחקר שלהם מתבסס רק על 20 חברות במשך שנתיים. האם מחקר זה באמת יכול לאשש או לסתור מחקר שהתבסס על אלפי מניות ונמשך כ-50 שנה?
במקרה זה ההתנסות העצמית מיותרת לגמרי ואף מגוחכת.

נרקיסיזם

בשנת 2006 קניתי מניות של חברה שמייצרת אריזות פח. כשסיפרתי על כך לחברה בעבודה, היא אמרה "אריזות פח? לקופסאות שימורים? אני לא קונה קופסאות שימורים. זה לא בריא. הסינים לא אוהבים לקנות קופסאות שימורים". חבל שהיא לא קראה את הדוחות הכספיים של החברה בהם מציגה החברה נתונים סטטיסטים על צמיחה של יותר מ-10% בשנה בצריכת אריזות פח בסין בשנים האחרונות.
באותה שנה קניתי מניות של חברת נדל"ן שמחזיקה באחד הקניונים המפורסמים בהונג-קונג. כשסיפרתי על כך לחברה, היא אמרה "הקניון הזה כבר לא שווה הרבה. אין שם מה לקנות. אני כבר לא הולכת לשם". כמה חודשים לאחר מכן, קראתי בעיתון שמספר המבקרים כמו גם כמות המכירות בקניון זה גדלו ב-20% בשנה האחרונה.
לפי היגיון זה, סינים בחיים לא היו קונים מניות של ג'ילט כי הם לא מבינים למה צריך סכיני גילוח ודאודורנטים. ואנשים ללא ילדים היו מפספסים את אחת מהמניות הכי טובות ב-50 שנה האחרונות – וולט דיסני.

צריך להבין שהעולם מגוון. רוב האנשים לא חושבים או מתנהגים כמוך, והם לא בהכרח אוהבים וקונים אותם דברים כמוך. ולכן ההחלטות להשקעה בבורסה לא צריכות להתבסס על העדפות אישיות.

לצאת מפוקוס

יש משפט באנגלית שאומר: "לאדם עם פטיש כל דבר נראה כמו מסמר". אנשים חושבים שאם יש להם מכשיר מסוים או יכולת מסוימת הם חייבים להשתמש בהם. אני מתכוון כאן בעיקר למתמטיקאים שבגלל שלמניות יש מחיר שנקוב, כמובן, במספרים, הם חושבים שהבורסה היא "מסמר" ושאם הם ישתמשו במתמטיקה מסובכת יהיה להם יתרון על פני משקיעים אחרים. במקרה זה היתרון הופך לחיסרון. אין שום צורך ביותר ממתמטיקה בסיסית – חיבור, חיסור, כפל, חילוק ואחוזים.

לשיטות השקעה מאוד מסוימות צריך גם משוואות עם שני נעלמים. אבל זה המקסימום. אף אחד מהמשקיעים הגדולים (כמו שתראו למטה) לא השתמש בכלים מתמטיים מסובכים.

מסובך יותר – טיפש יותר

לאנשים יש נטייה לחשוב שפתרונות מסובכים מעידים על חוכמה. דוגמא לכך ניתן למצוא במחקר המעניין שלאלכס באבלאס. אני מציע לכולם לקרוא אותו כי זה באמת מדהים עד כמה אנשים מעריצים פתרונות מסובכים גם אם הם לא נכונים. אני גם רואה תופעה זו אצל מתכנתים – רבים מהם אוהבים לכתוב תוכנות מסובכות (פונקציות שקוראות לפונקציות שקוראות לפונקציות…), כי ככה התוכנה שלהם נראית יותר מתוחכמת. למרות שיש פתרונות הרבה יותר פשוטים וקלים.
כבר עשרות שנים ישנן טכניקות מאוד פשוטות שיכולות להכות את שוק המניות, ובכל זאת רוב המשקיעים לא משתמשים בשיטות אלו. אולי בגלל שהן פשוטות מדי? בשביל זה הם למדו שנים באוניברסיטה ומקבלים משכורת עתק? הם ייראו הרבה יותר חכמים אם הם ישתמשו בכלים מסובכים. התוצאה, כמובן, שהם נכשלים בעבודתם.

סיכום

זהו. זה רוב מה שצריך, לא צריך להיות גאון גדול ולא צריך יכולות מתמטיות מעבר לרמה של כיתה ח'.
אם אתה בעל חשיבה עצמאית, מוכן לקנות ולמכור מניות רק על סמך ניתוח שלך ולא על סמך "טיפים" מחברים או מעיתונים. יש לך בטחון עצמי, אתה לא נרתע אם מניה שרק קנית לא מזמן יורדת, ואם אתה יכול ללכת נגד העדר – לקנות כשכולם מפחדים ולמכור כשכולם קונים, אזי יש לך עתיד להפוך למשקיע על.

אם הבנת עקרונות אלו אתה כבר יותר מ-50% בדרך להתעשר. המחסום הפסיכולוגי הוא הקשה ביותר. אם עברת אותו, אתה בדרך הנכונה.
כל מה שנשאר עכשיו זה רק ללמוד חשבונאות, מתמטיקה, פסיכולוגיה, לקרוא כמה ספרים ולהשקיע 20-30 שעות שבועיות —- סתם.

כמו שאמרתי למעלה, ניתן להשיג תשואה יפה באמצעים פשוטים ובלי להשקיע זמן רב (ראו ערך גראהם, גרינבלט ואושונסי למטה).
אבל אם אתה מעוניין להשיג תוצאות יותר מיפות, עדיף ללמוד ולהשקיע שעות רבות בבורסה.

אז בואו נראה מה אומרים גדולי האומה…

בנג'מין גראהם

"Walter Lippmann spoke of a man who plant trees that other men will sit under. Ben Graham was such a man."
Warren E. Buffett

– יהודי ממוצא פולני שנולד באנגליה ב-1894 והיגר כתינוק לארה"ב.
– איש אשכולות. התעניין במספר רב של תחומים – היסטוריה, אומנות ועוד…
– כסף לא עניין אותו בכלל. עניין אותו המחקר – האם ניתן להכות את שוק המניות.
– הראשון שניסה לנתח מניות בצורה מדעית. טען שמאחורי כל מניה ישנה חברה.
– כדי לדעת כמה שווה המניה, צריך לדעת מה שווה החברה.
– הצליח לקבל תשואה של כ-24% בשנה.

חלוץ, מה הוא אומר?

אינני מתכוון לסכם את כל הספרים שלו, אלא רק לתת כמה נקודות שנראות לי חשובות. כל מי שרוצה להשקיע בבורסה, חייב לקרוא את הספרים שלו.
משקיע שלא למד את גראהם שקול לפיסיקאי שלא קרא את אינשטיין או לפסיכולוג שלא קרא את פרויד.

– בטווח הקצר שוק המניות הוא מכונת הצבעה ובטווח הארוך הוא מכונת שקילה. כלומר תנודות המניה בטווח הקצר נובעות מניחושי ההמשקיעים לגבי ביצועי החברה בעתיד. בטווח הארוך מחיר המניה ישקף את ביצועי החברה.

– מר שוק – תחשוב על שוק המניות כעל בן אדם שהוא שותף שלך בעסק – נקרא לו מר שוק. מר שוק הוא די פסיכופט. כל יום הוא מציע לך לקנות או למכור חלק מהחברה וכל יום הוא מציע מחיר אחר. לפעמים הוא פסימי ויציע לך לקנות ממנו במחיר מגוחך ולפעמים הוא יהיה מאוד אופטימי ויציע לקנות ממך במחיר אסטרונומי. במקום להילחץ ממצבי הרוח המשתנים של מר שוק, אתה צריך לנצל אותם לטובתך – כלומר לקנות בזול ולמכור ביוקר.

– טווח בטיחות – כולנו בני אדם וכולנו טועים. אם אתה מאמין שחברה שווה דולר אחד, אל תקנה אותה ב 90 סנט אלא ב 50 סנט.

הניסיון הוכיח שלבנות תיק השקעות של NET-NET וחברות סופר זולות יתן החזר של כ-20% בשנה.

NET-NET – לקנות תיק מניות שמורכב מחברות שעונות לשלושת הנקודות:

– החברה הרוויחה בשנת הכספים האחרונה.
– סך הנכסים השוטפים גדול מסך כל החובות.
– מחיר החברה נמוך מ 2/3 של הנכסים השוטפים פחות כל החובות.

סופר זולות – לקנות תיק מניות שמורכב מחברות שעונות לשבע הנקודות:

– החברה הרוויחה בחמש השנים האחרונות (מראה שהחברה איכותית).
– מכפיל רווח קטן מתשע (מראה שהחברה זולה).
– סך הנכסים השוטפים גדול מ 1.5 X סך ההתחייבויות השוטפות (מראה שהחברה יציבה).
– סך הנכסים השוטפים גדול מ 1.2 X סך כל החובות (מראה שהחברה יציבה).
– רווחי השנה האחרונה גדולים מהרווחים לפני חמש שנים (מראה על צמיחה).
– החברה מחלקת דיבידנדים (מראה שהחברה איכותית).
– מחיר החברה קטן מ 1.2 X ההון המוחשי (מראה שהחברה זולה).

וורן באפט

– תלמידו המצטיין של גראהם.
– גאון מתמטי ובעל זיכרון מדהים.
– בתחילת דרכו הוא השקיע לפי העקרונות של גראהם.
– במשך השנים היה לו יותר מדי כסף בשביל לקנות מניות קטנות וזולות והוא עבר לחפש מניות עם חפיר (כלומר חברות בעלות יכולת תחרותית – חברות שקשה להתחרות נגדן).
– לטענתו הוא 80% גראהם ו-20% פיל פישר.
– לא כתב אף ספר. את רוב רעיונותיו ניתן למצוא:
א – במכתבים שהוא כתב לשותפים שלו בשנות ה-60. המכתבים תורגמו לעברית ע"י גבי בבלוג שלו.
ב – במכתבים שכתב למשקיעים בברקשיר-האת'אווי.
ג – ראיונות לתקשורת והרצאות (אני אנסה לקשר לרבים מהם בעמודים הבאים).

חכם, מה הוא אומר?

– עם קצת כסף ניתן להשיג החזר של יותר מ-50% בשנה.
– לא צריך הרבה רעיונות טובים כדי להתעשר. עשר השקעות מאוד טובות יכולות לשנות לך את החיים. פשוט צריך הרבה סבלנות. משקיע הוא כמו שחקן בייסבול רק שאף פעם הוא לא נפסל. אתה יכול לעמוד עם המקל הרבה הרבה זמן ופשוט לחכות למכה המושלמת.

– לבורסה לא צריך יותר ממתמטיקה בסיסית. השקעות שמבוססות על יותר מזה נועדו לכישלון.
– לבורסה לא צריך איי-קיו גבוה.
(אם שתי הנקודות לעיל נראות לכם מוגזמות, קראו את הסיפור הבא על שני מתמטיקאים זוכי פרס נובל שפיתחו נוסחה מסובכת ופשטו את הרגל אחרי כארבע שנים).

פיטר לינץ'

– ניהל את קרן הנאמנות מגלן.
– השיג תשואה של כ 29% בשנה.
– כתב שני ספרים One Up On Wall Street & Beating the Street

– בגיל 46 יצא לפנסיה מוקדמת (כמו שצריך).

כוכב, מה הוא אומר?

פיטר לינץ' ידוע כמי שהחזיק מספר רב מאוד של מניות. בשלב מסוים הוא החזיק יותר מאלף מניות!
אולם נתון זה קצת מטעה, כיוון שיותר מ-50 אחוז מהכסף הושקע בכ-100 מניות. והרוב המוחלט של הכסף הושקע בכ 200 מניות.
לינץ' חילק את המניות ל-6 סוגי מניות:

– מניות איטיות (מניות שכמעט לא צומחות).
– מניות חסינות (מניות גדולות וטובות בעלות צמיחה בינונית).
– מניות מהירות (מניות קטנות שצומחות מהר).
– מניות מחזוריות.
– מניות מהפך (חברות שחוו בעיות רבות אבל הן לפני שינוי גדול לטובה).
– מניות נכסים (חברות שנסחרות בהנחה לנכסים המוחשיים שלהן).

לינץ' לא מתעניין באיטיות, מניות אלו לרוב לא יניבו תשואה יפה. הוא מחזיק קצת חסינות, אבל רוב המניות שלו הן מארבעת הסוגים האחרונים.

בספרים שלו, מתאר פיטר לינץ' איך לזהות כל סוג ומתי למכור. כמו כן הוא מדבר הרבה על טעויות שמשקיע צריך להימנע מהן. למשל, לא לתת לשיקולי מקרו להשפיע על קניית מניות – לא לחשוב על מצב הכלכלה, מחירי הנפט, אינפלציה, מיתון וכו'. רוב המומחים טועים בניבוי עתיד הכלכלה, ואם תיתן לשיקולים אלו להשפיע עליך, תמצא את עצמך מחוץ לבורסה דווקא כשהבורסה מזנקת.

כמו כן הוא אומר לא לקנות את החברות הכי פופולריות בתעשיות הכי פופולריות (עיין ערך Yahoo ו Amazon בשנת 2000)

פיטר לינץ' גם מנסה לשכנע את הקוראים שהם יכולים להכות את המומחים ולהשיג תשואות יותר טובות ממנהלי הכספים.
סך הכול, הספרים שלו מאוד מומלצים, במיוחד למשקיע המתחיל.

ג'ורג' סורוס

– ניהל את קרן קואנטום.
– השיג תשואה של יותר מ-30% בשנה (יותר טוב מבאפט).
– הצליח גם בהשקעות מיקרו וגם במאקרו.
– הימר בהצלחה נגד הלירה הבריטית בשנת 1992.
– הימר בהצלחה נגד המטבעות באסיה בשנת 1998.

פסיכולוג, מה הוא אומר?

ניסיתי לקרוא את הספר שלו The Alchemy of Finance הספר מאוד קשה ומאכזב. למרות שהוא מעלה שם נקודות מעניינות ומקוריות, הוא לא אומר איך ליישם את התיאוריות שלו, ולכן הספר יותר תיאורטי פילוסופי מאשר מעשי. בעתיד אנסה לחזור לספר או שאנסה למצוא מקורות מידע אחרים על פילוסופית ההשקעות שלו.

– השוק תמיד טועה.

– מעבר לעובדה שהמניה מושפעת מביצועי החברה, היא גם יכולה להשפיע על ביצועי החברה (מניה יקרה, למשל, יכולה לעזור לחברה לגדול ע"י שימוש במניה לביצוע רכישות).

– ישנם גורמים פסיכולוגיים שגורמים למניה לעלות או לרדת ואפשר לנצל אותם להרוויח כסף (אבל הוא לא אומר איך!!!!!!!).

מרטין ויטמן

מנהל של קרן הנאמנות 3rd Avenue.

החזר של 17% בשנה.

שוליה, מה הוא אומר?

– מכל המשקעים כאן הוא הכי דומה לגראהם.
– משקיע ערך – נותן משקל גדול יותר להון של החברה מאשר לרווחים שלה.
– מחפש חברות בעלות הון יציב – הרבה נכסים וקצת חובות.

בניגוד לגראהם, הוא נוהג לדבר עם מנהלי החברה.

נתן מושג חדש ל NET-NET של גראהם – הוא לא מחלק את הנכסים לשוטפים וקבועים כמו גראהם, אלא לפי הערך שלהם – כלומר הוא לא יחשיב נכסים כגון מלאי וחובות מלקוחות כיוון שאין בטחון לגביי הערך האמיתי שלהם. לעומת זאת הוא כן יחשיב נכסים כגון נדל"ן ופיקדונות לטווח ארוך למרות שהם נכללים כנכסים קבועים.

גם בין החובות הוא יבדיל לפי הערך שלהם. ויטמן יעדיף חובות שממשכנים נכסים ספציפיים (כגון משכנתא על בניין) על חובות שממשכנים את כל החברה (כגון אג"ח).

יקנה מניה כשהוא מאמין שהיא נסחרת בהנחה של לפחות 50% מהערך הכלכלי שלה.

ההגדרה שלו של NET-NET והראיה שלו לגביי חשיבות הנכסים, מאוד מדברת אלי.
גם אני בתקופה האחרונה נותן דגש גדול על כמות ואיכות הנכסים.
עוד על ויטמן ניתן לקרוא כאן.

ג'יימס אושונסי

– משקיע ומחבר.
– השיג תשואה של יותר מ-18% בשנה.
– משתמש בשיטות סטטיסטיות.
– אינו מתעניין באיזו תעשיה עוסקת החברה, בהנהלת החברה וכו'.

סטטיסטיקאי, מה הוא אומר?

קראתי את הספר שלו What Works on Wall Street אשר הוא ללא ספק אחד מספרי ההשקעות הטובים ביותר שקראתי. הסופר השתמש בנתונים מחברת S&P על שוק המניות במשך כ-45 שנה – משנת 52' ועד שנת 96'. הוא ניתח את הנתונים, ובדק אילו שיטות השקעה בוול סטריט הצליחו באותה תקופה (ולכן ניתן להניח שיצליחו גם בעתיד).
דוגמא פשוטה לאסטרטגיה שהניבה 18.1%  נקראת "כלבי הדאו"- כל שנה בראשון בינואר בוחרים את 10 המניות שמחלקות את הדיבידנדים הגבוהים ביותר מהמניות שנכללות במדד דאו-ג'ונס (מדד הכולל 30 חברות סך הכול). די מדהים שניתן להרוויח 18% בשנה מעבודה של לא יותר משעה בשנה!

בתחילת הספר מציג המחבר נתונים על ביצועי המניות לפי שווי השוק שלהן. החברות הקטנות ביותר (בעלות שווי שוק של פחות מ-25 מליון דולר) נותנות החזר של 28.54%, שזה הרבה יותר טוב מהחברות בעלות שווי שוק של 25-100 מליון דולר – 15.94% או מה S&P 500 שנותן רק 12.15%. זהו הנתון היחיד שהמחבר מציג על מניות הננו-קאפ (שווי שוק של פחות מ-25- מליון). הוא טוען שלא ניתן להשקיע במניות הללו כי הן קטנות מדי. טענה זו נכונה רק לאנשים עם 10 מליון דולר ומעלה, לכן חבל שהספר זונח מניות אלו.

שני המדדים הבאים מבחינת תשואה עודפת הם:
– מכפיל מכירות (P/S) – מחיר החברה ביחס למכירות החברה. ככל שמחיר החברה ביחס למכירות החברה נמוך יותר, כך המניה מציגה תשואה טובה יותר. העשירון התחתון (כלומר 10% שכוללים את המניות בעלות ה P/S הנמוך ביותר) מניב תשואה של 17.63% לעומת העשירון העליון שמניב 5.12%.

– חוזק יחסי (relative strength) – מדד זה בודק את ביצועי המניה יחסית למניות אחרות. ככל שמחיר המניה בשנה האחרונה עלה יותר מאשר העלייה של שאר המניות, כך החוזק היחסי גבוה יותר. העשירון העליון (כלומר 10% שכוללים את המניות שבשנה האחרונה עלו הכי הרבה) מניב תשואה של 16.85% ואילו העשירון התחתון מניב 6.08%.

– שילוב של שתי השיטות למעלה (כלומר קניית מנית בעלות P/S נמוך וחוזק יחסי גבוה) ייתן תשואה אף יותר גבוהה.

הסופר גם מוכיח את אי הצלחתן של אסטרטגיות אחרות כגון קנית מניות בעלות החזר גבוה על ההון (העשירון העליון נותן החזר של 13.34%) או מניות בעלות רווחיות גבוהה (profit margin) – (העשירון העליון מניב רק 11.89%).
חסרונות של הספר:
– אי ניתוחן של המניות הרווחיות ביותר – אלו עם שווי שוק של פחות מ-25 מליון דולר.
– חלוקת הקטגוריות לפי עשירונים בלבד. אם למשל נרכיב תיק מהאחוזון הנמוך של P/S, האם נקבל תשואה הרבה יותר גבוהה מ-18%?

אסטרטגית ההשקעות של ריצ'רד ניל פרנק סיפקה לי חלק מהתשובות. הוא קונה מניות של חברות קטנות ככל האפשר, כלומר הוא מעדיף חברות עם שווי שוק של פחות מ-25 מליון דולר ואם אפשר אז פחות מ-10 מליון דולר. ומתוכן הוא בוחר חברות אם P/S נמוך ככל האפשר. ככלל אצבע הוא בוחר חברות עם P/S נמוך מ-1 (שזה כנראה העשירון התחתון), אך הוא מעדיף P/S נמוך ככל האפשר. אם ניתן, הוא מעדיף להוסיף לשני הפרמטרים הללו גם חוזק יחסי של 99%. אין לי כלל אצבע לחוזק יחסי של 99%, אבל אני מעריך שבשוק מניות ממוצע, מניה שהכפילה את שוויה ב-12 החודשים האחרונים, תהיה באזור של ה-99%.
כתבה קצרה בהארץ בנושא זה.

ג'ואל גרינבלט

פרופסור באוניברסיטת קולומביה.
– ניהל את קרן גוטמן אשר השיגה תשואה של 50% בשנה בעשר השנים הראשונות.
– כיום, כיוון שיש לו הרבה יותר כסף, הוא משיג תשואה יותר נמוכה – כ-40% בשנה.

כימאי, מה הוא אומר?

קראתי את הספר שלו The Little Book That Beats the Market הספר מאוד פשוט ומיועד בעיקר לאנשים שמעוניינים לקבל תשואה גבוהה מבלי להתאמץ יותר מדי. בספר גרינבלט טוען כי הוא פיתח נוסחה (אותה הוא מכנה "נוסחת הקסם") שנותנת החזר שנתי של כ-30%.
ניתן להירשם בחינם לאתר שלו ולקבל רשימה של מניות. בלי להיכנס יותר מדי לפרטים, אציין כי מניות אלו מקבלות את הדירוג הכי גבוה משילובם של שני פרמטרים:

– החברה משיגה החזר גבוה על ההון.

– החברה נסחרת בזול או בקיצור, חברות טובות שנסחרות בזול.

אני ממליץ בחום לקרוא את הספר. הוא מאוד פשוט לקריאה. לאחר קריאת הספר, סביר להניח שתרגישו יותר בנוח להשתמש באתר שלו לבחור מניות.
מה רע בלהרוויח 30% בשנה?

האסטרטגיה שלי

גראהם מצא דרכים פשוטות להרוויח קצת יותר מ-20% בשנה. המטרה שלי היא כאמור להכפיל את הכסף כל 3.5 שנים. כלומר להשיג תשואה שנתית של 22% – תשואה זו ניתן להשיג באמצעות הטכניקות של גראהם. אבל מאז גראהם הרבה מים מסרטנים זרמו בקישון. משקיעים שבאו אחרי גראהם שיכללו את השיטות שלו והשיגו תשואות יותר גבוהות.

נתחיל בוורן באפט

"If I was running $1 Million today or $10 Million for that matter, I'd be fully invested. Compared to running Billions, it is a huge structural advantage not to have a lot of money. "I think I could make you 50% a year on $1 Million. No, I know I could. I guarantee it" Buffett

עוד מבאפט על נושא זה, ניתן לקרוא כאן וכאן.

וואו !!!!! 50% בשנה!
איך הוא עשה זאת?

באפט טוען שהוא השיג תשואה כה גבוהה ע"י סקירת חברות שרחוקות מאור הזרקורים, כלומר חברות מאוד קטנות – שם ניתן למצוא עיוותים גדולים במחיר החברה לעומת הערך שלה. כשנשאל איך ניתן למצוא חברות כאלו, הוא ענה "הייתי מתחיל ב "A"" (כלומר הוא היה עובר על כל החברות הנסחרות בוול סטריט אחת אחת לפי הסדר האלפביתי שלהן).
אז אילו חברות הוא מצא כך? מה הוא עשה שונה מגראהם?

הוא לקח את השיטה של גראהם ושכלל אותה.

שי דרדשתי פרסם מאמר מעולה שאולי עוזר לנו להבין את ביצועיו של וורן באפט.
גראהם האמין בפיזור ההשקעות כדי להוריד את רמת הסיכון. הוא הרכיב סל של כמאה חברות של NET-NET או סופר-זולות.
באפט, לעומת זאת, פיזר פחות את תיק ההשקעות. הוא העדיף תיק יותר קטן אך מורכב מחברות יותר איכותיות ו/או יותר זולות. הוא, כנראה הסתפק בתיק של כ-20-30 חברות, אבל, למשל, במקום לדרוש שמכפיל הרווח יהיה קטן מ-9 הוא דרש מכפיל קטן מ-5.

לסיכום באפט:

>> התבסס על שיטותיו של בנג'מין גראהם.

>> תיק ההשקעות שלו היה מורכב מפחות מניות מהתיק של גראהם.

>> הוא התמקד יותר בחברות קטנות.

>> התיק שלו היה מורכב מחברות יותר זולות.

>> הוא נפגש עם מנהלי החברות וניסה לחקור את החברות יותר לעומק מגראהם.

אלמנט נוסף – מכפיל מכירות

50% בשנה זה החזר מדהים. אני לא מצפה לקבל החזר כזה – וורן באפט גאון ואני לא.
אבל האם יש סיכוי לשפר את הביצועים שלי? האם יש משהו שניתן להוסיף לשיטות של באפט?

אני חושב שכן. אושונסי הוכיח שמכפיל מכירות הוא פרמטר הרבה יותר חזק ממכפיל רווח. ולכן אני מאמין שעדיף להשתמש בו.

אז הינה שיטת ההשקעות העיקרית בה אני אשתמש:

>> אתמקד בעיקר בחברות קטנות – כמה שיותר קטנות, יותר טוב.

>> אחפש חברות עם מכפיל מכירות נמוך או מכפיל הון נמוך או שניהם (מכפילים כמה שיותר נמוכים – יותר טוב).

>> ארכיב תיק קטן של כ-20 חברות עם החברות הזולות ביותר שאמצא.

>> אבדוק כמה שניתן שמנהלי החברה הם לא נוכלים (ע"י בדיקת ההיסטוריה של המנהלים והמשכורות שלהם).

>> אעדיף מניות עם חוזק יחסי גבוה, אך זה לא חובה.

>> אעדיף חברות עם יתרון תחרותי (כגון מותג חזק, הנהלה טובה וכו'), אך זה לא חובה.

בדפים הבאים אנסה לעקוב אחריי ההשקעות שלי מתחילת 2006 ונראה האם אכן אני מצליח להכות את השוק.