החדשות הן אותן החדשות – האינפלציה בסין ממשיכה בקצב מהיר מדי ועלתה ב-5.3% באפריל, והממשלה ממשיכה לנסות ולצנן את הכלכלה.
אחרי שהאינפלציה פורסמה מספר כלכלנים סינים חשבו שאולי סין תפסיק לנסות לקרר את הכלכלה, וזאת בגלל שהאינפלציה באפריל עלתה בקצב קצת יותר איטי מאשר במרץ (אז היא עלתה ב-5.4%). אבל מהר מאוד הראתה הממשלה מה הכיוון אליו היא חותרת והעלתה שוב את רמת הרזרבות של הבנקים.
ככה שנראה שסין מעדיפה האטה כלכלית על פני אינפלציה גבוהה, והסיבה המרכזית לכך היא שהממשלה מפחדת מאי יציבות. דוגמה מעניינת לחששות של הממשלה ניתן היה למצוא החודש בשביתה מאוד לא אופיינית שהתרחשה בסין (ומן הסתם לא דווחה בכלי התקשורת המקומיים). שביתה של נהגי משאיות היא דבר מוכר במדינות כמו צרפת או יון אבל בסין זה לא משהו שקורה כל יום. בשנים האחרונות דווח מספר פעמים על שביתות שנערכו בסין, אבל לרוב אלו היו שביתות במפעלים וברוב המקרים דובר על מפעלים של חברות זרות (כמו למשל טויוטה).
בסופו של יום הממשלה נענתה לדרישות השובתים והורידה את דמי ההעמסה של הנמלים. העניין הוא שפיקוח על מחירים זאת לא הדרך הכי טובה להשתלט על האינפלציה, והממשלה חייבת לקרר את הכלכלה. הממשלה הסינית הדפיסה יותר מדי כסף בשנים האחרונות וזאת הסיבה לבועת הנדל"ן בסין כמו גם לאינפלציה במדינה. בשביל לשלוט על אלו, הממשלה צריכה ליבש את הכסף.
רזרבות מטבע החוץ של סין
לפעמים כשאני מדבר עם חברים על סין, אחת הטענות שאני שומע הרבה היא שסין לא תיכנס למשבר כלכלי כיוון שיש לה רזרבות שמנות מאוד של מטבע חוץ. הטענה הזאת שגוייה ובעצם מבלבלת את סיבת המחלה עם התרופה.
בעבר היו שתי מדינות עם רזרבות מטבע חוץ ביחס לתל"ג ברמה של סין היום – ארה"ב בשנות ה-20 של המאה הקודמת ויפן בסוף שנות ה-80. בשני המקרים זה נגמר באסון כלכלי.
למעשה רזרבות מטבע החוץ הגבוהות של סין הן בדיוק הסיבה לבועת הנדל"ן ולאינפלציה הגבוהה בסין. אני אסביר.
כאשר יצואן סין מוכר את הסחורה שלו בעולם, הוא מקבל דולרים, אותם הוא צריך להחליף למטבע מקומי בבנק. במצב של איזון מסחרי הבנק ימכור את הדולרים ליבואן סיני שצריך מטבע חוץ על מנת לקנות סחורה מחו"ל. אבל מה קורה כשהיבוא קטן משמעותית מאשר הייצוא?
במצב נורמלי זה אומר שהמטבע הסיני – היואן – צריך להתחזק (כיוון שהביקוש לדולרים קטן מההיצע). אבל סין לא נותנת למטבע שלה להתחזק, אז מה שקורה הוא שהבנק המרכזי בסין צריך לקנות את הדולרים העודפים ובמקומם להדפיס עוד יואנים. ככה שהבנק המרכזי יושב על רזרבות מטבע חוץ, ותמורתן הוא צריך להדפיס הרבה מאוד יואנים. עכשיו, מה קורה כשבנקים מדפיסים יותר מדי כסף?
הכלכלה מתחילה להיות מוצפת במטבע מקומי שצריך לזרום לאן שהוא. בד"כ זה אומר אינפלציה גבוהה כיוון שאנשים מתחילים לקנות יותר מכוניות, יותר תכשיטים, אוכלים יותר בחוץ וכו'. זה גם מה שקורה עכשיו בסין ומביא לאינפלציה, אבל הצריכה דווקא לא עלתה בקצב כל כך גבוה. רוב הכסף העודף הלך למקומות אחרים – בעיקר לנדל"ן, אבל גם למקורות "השקעה" אחרים – כמו למשל ברקת, בולים, אומנות סינית וכו'. בשנים האחרונות מחירי הנדל"ן כמו גם חפצי יוקרה, אומנות ואספנות עלו בקצב מסחרר. כל זאת בגלל שהכלכלה הוצפה ביואנים עודפים.
הסיבה שרזרבות מטבע החוץ של סין לא יצילו אותה ממיתון כלכלי, היא שהסינים לא יעזו להשתמש בדולרים שהם מחזיקים. אם סין תכנס למיתון, והבנק יתחיל למכור דולרים, היואן יתחזק משמעותית דבר שיקשה על סין להגדיל את הייצוא. כלומר מכירת דולרים רק תעצים את המיתון ולא תפטור אותו.
ייבוש האינפלציה
אם נחזור לאינפלציה ובועת הנדל"ן, הדרך היחידה לפתור בעיות אלו היא לייבש את הכסף העודף. ישנן מספר דרכים לעשות זאת, ונראה שסין משתמשת בכל הדרכים ברמה זו או אחרת:
1 – העלאות ריבית. ככה יותר אנשים יחזיקו את המזומנים שלהם בבנקים ויפסיקו "להשקיע" אותו. בנוסף לכך, חברות ילוו פחות מהבנקים בגלל עלות הריבית. בינתיים, למרות מספר העלאות ריבית בשנה האחרונה, הריבית הראלית עדיין שלילית – הריבית לפיקדון שנתי עומדת על 3.1% שזה פחות מהאינפלציה. ולכן מי ששם את כספו בבנק למעשה מפסיד כסף.
2 – העלאת הרזרבה של הבנקים. ככה הבנקים צריכים להשאיר יותר כסף אצלם במאזן ולהלוות פחות.
3 – חיזוק היואן. ככה הגירעון המסחרי יתאזן קצת, והממשלה הסינית תצטרך להדפיס פחות כסף.
נראה כי צעדים אלו עוזרים במידה מסוימת וכמות הכסף (M2) עלתה באפריל ב-15.3% שזה קצב איטי מבעבר. אם מאמצי ייבוש האינפלציה ימשכו, נראה ירידה בכמות הכסף שמסתובב בסין דבר שיביא גם להאטה כלכלית.
בינתיים נראה שמי שבאמת מתחיל להתייבש אלו הקבלנים הסינים. לפני שבוע יצאו הדוחות הרבעוניים של חברות הנדל"ן הסיניות אשר הצביעו על עלייה חדה של כ-40% בכמות המלאי שהן מחזיקות (קרי – דירות שטרם נמכרו). כמו כן רמת החוב שלהן גם כן עלתה בכ-40%. בינתיים הקבלנים לא מורידים את מחירי הבתים ומחכים שהממשלה תמצמץ ראשונה ותתחיל לשחרר את החגורה. אני לא הייתי מהמר על כך. סביר מאוד להניח שהקבלנים ימצמצו ראשונים וזה כנראה לא ייקח עוד הרבה זמן. ברגע שהקבלנים יתחילו להוריד מחירים כנראה נראה את קוביות הדומינו מתחילות ליפול. לדעתי זה יקרה עוד השנה. (אבל אל תתפסו אותי במילה, כי זה ממש לא קריטי אם ההתרסקות תתעכב בכמה רבעונים).
התל"ג
החלום הרטוב של הממשלה הסינית זה שהאינפלציה תאט מבלי להאט יותר מדי את הצמיחה. הם מקווים להאט את ענף הנדל"ן ושבמקומו קטר אחר ימשוך את הכלכלה הסינית – הצריכה הפרטית.
תל"ג של מדינה מורכב מ-4 גורמים – צריכה פרטית, צריכה ממשלתית, השקעות בנכסים קבועים וההפרש בין הייצוא ליבוא. עד לפני 10 שנים הקטר של הכלכלה הסינית היה הייצוא. הייצוא הסיני עדיין חזק כמובן, אבל כחלק מעוגת התל"ג הוא מהווה רק חלק קטן – 5%. ככה שהוא רחוק מלהיות משמעותי בתהליך הצמיחה העתידי של סין.
ברבעון הקודם אפילו היבוא עלה על היצוא, ככה שחלק זה תרם תרומה שלילית לתל"ג הסיני. כתבתי אז שלא צריך לדאוג יותר מדי מנתון זה כיוון שהרבעון הראשון תמיד חלש ליצוא הסיני עקב ראש השנה הסינית. ואכן העודף המסחרי באפריל רשם זינוק מרשים ועלה על הציפיות של כל הכלכלנים. (אבל גם נתון זה לא ממש משקף כי הוא מכיל ירידה חדה ביבוא מיפן עקב רעידת האדמה). בכל מקרה, העודף המסחרי מהווה חלק קטן מהכלכלה הסינית וזה לא משהו שיכול למשוך את סין קדימה.
הקטר האמתי של סין זה ההשקעות בנכסים קבועים שתופס כבר יותר מ-70% מהכלכלה (לעומת 20% בארה"ב בשיא הבועה, יותר מ-30% בדרום מזרח אסיה באמצע שנות ה-90 ובערך 50% בשיא הבועה היפנית). סין חושבת שקטר זה יאט מתי שהו והצריכה הפרטית תחליף אותו. אבל בינתיים כל הסימנים מראים שזה לא קורה.
באפריל הקטר האמתי המשיך לדהור במלוא הקיטור עם עלייה חדה של 25%. לעומתו, קטר הצעצוע עלה רק ב-17% (שזה בערך שתי נקודות האחוז מעל לתל"ג הראלי). וזאת עוד בתקופה שסין יוצאת במבצע סבסוד נרחב לקנייה של מוצרי חשמל בכפרים. מבצע שנועד לעודד צריכה. מכירות כלי רכב עלו רק ב-2.8% בחודש אפריל. נתון חלש מאוד. סין הראתה צמיחה דו-ספרתית חזקה במשך שנים רבות במכירת כלי רכב חדשים, וגם השנה הייתה צפייה לעלייה דו-ספרתית. בהחלט יכול להיות שחלק מהחולשה נובעת מרעידת האדמה ביפן, נצטרך לחכות מספר חודשים בשביל לאמת זאת.
העלייה החדה בהשקעות בנכסים קבועים היא סימן רע מאוד לגבי עתידה של סין. למשל, ב-2009 קצב התחלות הבנייה של דירות מגורים בסין עמד על כמיליארד מ"ר. ב-2010 זה כבר עלה ל-1.3 מיליארד. לפי 30 מ"ר לאדם, מספר זה מרמז שהסינים החלו לבנות דירות ל-40 מליון תושבים. האם באמת צריך לבנות כל שנה דירות בשביל 40 מליון תושבים במדינה שהאוכלוסיה צומחת רק בכ-5 מליון, וההגירה מהכפרים עומדת על כ-10 מליון?
גרוע מכך, בשביל להמשיך בקצב הצמיחה הנוכחי, סין חייבת להגדיל את מספר התחלות הבנייה ביותר מ-20% בשנה. ברבעון הראשון, למעשה, הקצב גדל ביותר מ-33%. אפילו אם נניח צמיחה של 20% בשנה, זה אומר שעוד שלוש וחצי שנים הסינים יצטרכו לבנות דירות ל-80 מליון אנשים כל שנה ועוד 7 שנים ל-160 מליון תושבים ועוד עשר שנים ל-320 מליון תושבים. וזה כל שנה כל שנה!!!!
ככה שברור כאור השמש שהצמיחה בסין תאט משמעותית, וזה לא משהו שיקרה עוד 10 שנים וגם לא עוד 5 שנים. אנחנו קרובים לשם מאוד.
